רני ושמחי בת ציון

ריב

בעזהי"ת וית"ש לע"ו, תורה ברבים, שבת חנוכה שנת תקסוא"ו לפ"ק

שבת חנוכה

רני1 ושמחי בת ציון2 כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ד' וגו', להבין ענין רינה ושמחה גם מה השייכות זאת לענין חנוכ"ה, והל"ל התחלת3 ההפטורה מפסוק ראיתי4 והנה מנורת זהב וגו', אך הנה כתיב עבדו5 את ד' בשמח"ה ובואו לפניו ברננה ונאמר בזוהר ע"ז רננה6 ברמשא ושמחה בצפרא, וגם זה צריך ביאור מהו רננה ומהו שמחה ומהו רמשא ומהו צפרא. הענין דהנה רננה הוא בחי' עבודת המלאכים ועירין7 קדישין עליונין שעבודתם בתמידיות הוא בתודה וקול זמרה בבחי' השתוקקות נפלאה בגבורות רשפי אש להיות נכספה8 וגם כלתה נפשם למקורם מדת מלכותו ית' אשר היא מלכות9 כל עולמים כו' והיינו מבחי' ההתבוננות שלהם בגדולתו ית' אשר לגדולתו10 אין חקר, היש11 מספר לגדודיו ואתה12 מחיה את כולם בהארת של כבוד מלכותו ית' שנקרא עליהם בלבד אבל מהותו ועצמותו מרומם לבדו עד שאין ערוך אליו כלל ומתנשא מימות עולם ועי"ז מתעוררים בתשוקה נפלאה בבחי' רננה ושירה להכלל ולהבטל במקורם מדת מלכותו ית' המחיה אותם ומהוה מאין ליש תמיד, וזהו דכתיב זכר13 רב טובך יביעו וצדקתך ירננ"ו פי' צדקתך הוא מדת מלכותו ית' כמאמר14 אליהו צדק הוא מלכותא

ריג

קדישא מאזני15 צדק תרין סמכין קשוט כו' פי' צד"ק הוא בחי' מדת מלכותו ית' הממלא תוך כ"ע להחיות את כולם וכמ"ש וצדק16 מלאה ימינך דהיינו בחי' החיות המגיע לכל הנבראים פרטיים הוא ממדת החסד ימין העליון שבמל' ית' כמ"ש בתפלה מכלכל17 חיים בחסד וגו' ומאזני צדק פי' המשקל של המאזניים דלעילא למדוד השפע שבמל' ית' שנשפע להנבראים פרטיים שמודדים השפע זו במאזני צדק הם תרין סמכי קשוט כמה בשעור ומדה יומשך מבחי' צדק עליון היא מדת מל' ית' להנברא פרטי זה דהיינו כמה יומשך לו במדה בחי' קבלת עול מ"ש אם רב או מעט כפי זכותו אם ראוי לגילוי רב או מעט כ"ז נמדד הכל במאזניים דלעילא הם תרין סמכין קשוט במשקל ופלס ושיעור ומדידה ולכך נק' מאזני צד"ק שהם המשק"ל והמדה של הצד"ק שיומשך בשיעור ומדה לכאו"א לפום שיעורא דיליה כפי הראוי לו כו' כנ"ל וד"ל.

ולזאת מאחר שבחי' צדק עליון מקור החיים של הנפעלים עליונים ותחתונים לכך ירננ"ו המלאכים תמיד את בחי' צדקת"ך בבחי' שירה ורננה בכלות הנפש בהשתוקקות נפלאה לכלל במקור החיים ב"ה, והיינו שכל סדרי ההשתלשלות הוא הכל בבחי' עילה ועלול, שכל עלול תשוקתו נפלאה להדבק בעילתו מקורו וליכלל בו כנודע, וז"ש מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור פי' שמדת18 מלכותו ית' בחי' צדק עליון היא מקור הזמן ומקום שמתפשטת על כל עולמות שזהו בחי' גדולתו ית' בבחי' המקום ובכל דור ודור שזהו התפשטות גדולתו ית' בבחי' הזמן וכמ"ש ד' מלך ד' מלך ד'19 ימלוך וגו' שהוא בבחי' סדר הזמן ומקום, אבל עצמותו ית' מרומם לבדו מבחי' סדר הזמן והמקום כי אני20 הוי"ה לא שניתי כתיב, ומאחר שבעצמו ית' הוא מרומם לבדו לכך א"א להתפשט החיות של הנפעלים ממהותו ועצמותו ית' זולתי משם כבוד מלכותו ית' שמתלבש תוך כ"ע בבחי' מקום וזמן להחיות את כולם וזהו מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכ"ל דור ודור וכנ"ל וד"ל.

אך הנה כתיב זכר רב טובך יביעו ואח"כ וצדקת"ך ירננ"ו, והיינו שאף זאת שיומשך בחי' מדת מלכותו ית' המחי' את כולם מעצמותו ית' מוכרח להיות כמה וכמה מיני צמצומים אין חקר כלל והצמצומים אלו נק' בשם רב טוב'ך כענין שנאמר אמרו21 צדיק כי טוב וגו', שמצטרך להיות רב טובך רבוא רבבות צמצומים עליונים עד שיוכל להיות בחי' צדקת"ך זכ"ר בעלמא מרב טובך המה יביעו ואח"כ וצדקתך ירננו כנ"ל וד"ל.

ריד

וזהו רננה ברמשא דייקא כדכתיב נפשי22 אויתיך בלילה דייקא, פי' שעיקר ההשתוקקות הוא כשנעדר האור והגילוי של אור א"ס ב"ה בהם שהוא מסתתר מהם בבחי' העלם והסתר וישת23 חושך סתרו שאזי צמאה24 נפשם בכלות הנפש בהשתוקקות נפלאה אל גילוי אור א"ס ב"ה הנעדר מהם וא"א להם להשיגו שהם כחולת אהבה ומרננים ברננה במרירות מאד מהעדר השגתם אותו ית' שאו' איה מקום כבודו להעריצו כו' וזהו נפשי אויתיך בלילה דוקא שאז תגדל הצמאון וההשתוקקות הנפלאה בבחי' רננ"ה בכלות הנפש ממש. וכמ"כ הוא בנשמות ישראל שלמטה בעבודה25 שבלב זו תפלה שבפסוקי דזמרה שמב"ש עד ישתבח כו' שנק' שערי זמרה שהם שירות ותושבחות של דוד המלך ע"ה שהוא בחי' הרננה להרים קול זמרה בהשתוקקות נפלאה אל עצמות אור א"ס ב"ה להיות נכספה וגם כלתה נפשו בצמאון גדול בגבורות רשפי אש ושלהבת עזה אליו ית' והוא ע"י התבוננות ברוממותו ית' איך שלגדולתו אין חקר והחיים של כל הנפעלים עליונים ותחתונים אשר אין להם מספר כלל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הוא הכל מבחי' שם כבוד מלכותו ית' המחיה את כולם ומתפשטת בכל עולמות ובכל דור ודור אבל עצמותו ית' מרומם ונשגב לבדו ומתנשא מימות עולם, אי לזאת תכלה נפש כל חי אליו ולא למדותיו ית' באהבה רבה וצמאון גדול, וזהו רננה ברמשא כמ"ש נפשי אויתיך בלילה בהיות עצמותו ית' המרומם לבדו לית מחשבה תפיסה ביה כלל כי ישת חשך סתרו ולזאת מהעדר האור והגילוי שלו ית' תשתוקק הנפש בצמאון גדול מאד בבחי' רננה במרירות וחולת אהבה כנ"ל.

אך בק"ש26 נאמר תחלה בחי' יחודא עילאה ויחודא תתאה ואח"כ ואהבת27 את הוי"ה אלקיך שזהו בחי' הרננה ברמשא כי נפשי אויתיך בלילה בכלות הנפש שבק"ש ואח"כ נאמר והיו28 הדברים האלה אשר אנכ"י מצוך היום על לבבך וגו' פי' שזהו ענין השמחה בצפרא כמ"ש עבדו את ה' בשמחה דהיינו שבאמת ע"י ההעלאה מלמטה למעלה בגבורות רשפי אש וצמאון גדול אליו ית' א"א להשיגו כלל בשום אופן דלית29 מחשבה תפיסא ביה כלל וישתאר לעולם בבחי' מדת לילה וחשך אך המאציל ב"ה המרומם לבדו הוא משפילי30 לראות בשמים וארץ בשוה דקמי' כחשיכה31 כאורה מעלה ומטה גשמיות ורוחניות ארץ ושמים שוים בהשואה אחת שאף הרוחניות לגשמיות נחשב נגדו ולכך כולם שוים קמיה בערך הביטול כלא חשיבא השוה ומשוה קטן וגדול ואין יתרון לגדול על הקטן נגדו כלל כנודע. ולזאת

רטו

יוכל להמשיך בחי' גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה מטה, וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכ"י32 מי שאנכ"י בחי' עצמות אור א"ס ב"ה מצוך היום על לבבך שנמשך בחי' גילוי עצמות אור א"ס ב"ה למטה מטה להתלבש בתורה ומצות שנמשכים מחכמתו ורצונו ית' כנודע וזהו ודברת בם וגו'.

והענין דהנה רמ"ח33 פקודין דעשה נקראו רמ"ח אברין דמלכא שדרך כלל נחלקין לשלשה קוין ימין ושמאל ואמצע שהם שלשה34 דברים שהעולם עומד עליהן תורה ועבודה וג"ח, ג"ח ובכללן הוא מעשה הצדקה הוא מקו ימין, כי חסד35 דרועא ימינא, ועבודה מקו שמאל ותורה מקו האמצעי כמשנ"ת במ"א, וכמו עד"מ בנפש האדם המלובשת בתוך רמ"ח אברי הגוף שכל חלק וכח פרטי מהנשמה מתלבש באבר פרטי המיוחד לו ולזאת כשיאחזנו חבירו באבר א' מאבריו בידו או ברגלו יוכל להמשיכנו עי"ז אליו ממ"ש כך ממש רמ"ח מ"ע הם אברים דמלכא שע"י קיום המ"ע ימשיך גילוי עצמו' אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה וכן בת"ת36 שכנגד כולן דאורייתא37 מחכמה נפקא וזהו בחי' השמחה שישמח ישראל בעושיו כאשר מקיים מצותיו ית' ועוסק בתורה שהיא חכמתו ית' לקשר מחשבה במחשבה ודבור בדבור ומעשה במעשה שזהו בכל38 נפשיך כמ"ש במ"א שעי"ז ימשיך גילוי עצמו' אור א"ס ב"ה אשר הי' כלתה נפשו אליו ית' למטה כמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגו' וכמארז"ל אין39 עומדין להתפלל לא מתוך שחוק כו' אלא מתוך שמחה40 של מצוה וכן לדבר הלכה שמצטרך להיות בשמחה41 וטוב לבב מרוב כל וזהו עבדו את ה' בשמחה אך תחילה צריך להיות בחי' רננה ברמשא וזהו ובאו לפניו ברננה וכמארז"ל כברייתו42 של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שזהו מפסוקי דזמרה עד ק"ש ואח"כ מצטרך לחבר מדת לילה ביום שהוא בחי' ואהבת שבק"ש שהוא בחי' רננה ברמשא ואח"כ והי' הדברים אשר אנכי מצוך כו' שהוא בחי' יו"ם בחי' שמחה בצפרא כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו רנ"י ושמח"י בת ציון שהנביא מנחם לכנ"י שאף שהוא עתה בזמן הגלות בחי' בת ציון אעפ"כ תתעלה לע"ל להיות נמצא בה בחי' רננה ושמחה והענין הוא דהנה כתיב כי43 מלך אלהיך ציון שציון נק' בחי' מלך שהיא מדת מלכותו ית' המתלבשת בבחי' מקום וזמן להחיות את כולם כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים

רטז

וממשלתך בכל דור ודור וגו' ולזאת נק' בחי' ציון מלשון אות וסימנא כמ"ש ציון44 המצויינת כו', והיינו כדכתיב נעשה45 אדם בצלמינו כדמותינו פי' שיש למעלה בחי' צל"ם ודמות שמדת מלכותו ית' נקראת בחי' דמות העליון שהיא בחי' האות והסימן של התורה והמצות שלמעלה שנחקקו בה בבחי' דמות וציון וסימן בלבד פי' כי התורה ומצות שלמטה שמלובשים בגשמיות אינם מעצמו' התו"מ שלמעלה ברוחניות כ"א זה בחי' הלבשה שנתלבשה התו"מ במלבושים גשמיים דעה"ז כמו צמר הגשמיי של הטלית והציצית שהוא למטה צמר גשמיי ולמעלה נאמר עוטה46 אור כשלמה שמהשלמה עליונה שנעשה מהודו מעטה לבושו יוצאים בחי' ציצית שהם המשכות השערות עליונות וכן קלף גשמיי של התפילין שהוא רק בחי' דוגמא וציור דוגמת המצות רוחניים עליונים איך שהם בשרשן שהצמר של הטלית וציציותיו הגשמיים הוא הדמות והציור דוגמת הטלית עליון שעוטה אור כשלמה והציציות רוחניים השערות עליונות ועד"ז חכמת התורה המלובשת בגשמיים בעניני עה"ז הוא הדמות והציור דוגמת ח"ע הרוחניי' של התורה ועד"ז כל המצות כולן שמלובשים בלבושים גשמיי' של עה"ז נק' בחי' דמות וציור בלבד שהוא הדוגמא והסימן בלבד של התו"מ רוחניי' שהאות והסימן של התו"מ גשמיי' הוא בחי' הוראה על העצם המקור בחי' התו"מ רוחניים דלעילא ולכך נקראת מדת מלכותו ית' בשם ציו"ן מצד שבה מסומן ונצטיירו בחי' התו"מ שלמעלה בבחי' דמות וסימנא בלבד שמראה על העצם איך שהם במקורן ושרשן עצמו' כנ"ל (ומאחר שמדת מלכותו ית' הוא בחי' הדמות עליון שבה נצטייר בחי' תו"מ בבחי' התלבשות בציונים וסימנים בלבד להראות על העצם כו' לכך נק' בחי' ציון וד"ל).

וזהו שמברכין47 עובר לעשייתן של המצות ברו"ך אתה הוי' אמ"ה אקב"ו כו', פי' ברוך48 הוא לשון ברכ"ה והמשכה וכמו המברי"ך49 את הגפן שכופף ראש הגפן לעפר הארץ שמוגדל ממנו ענף אחר שכל המשכה שנמשכת בשפע בתוספות ורבוי נק' בחי' ברכה שע"י הברכת הגפן יצמיח ענף אחר בתוספות ורבוי מקדם אשר לא נעשה, וכן ביוסף הצדיק עליון נאמר ויקראו50 לפניו אבר"ך בהיות יוסף51 הוא בחי' צדי"ק עליון המשפיע ומבריך השפע עליונה למטה (שהוא52 המשביר כנודע) לכך ויקראו לפניו אבר"ך שהוא מבריך השפע להשפיע מעולם ועד עולם למטה וכמ"כ עובר לעשיית המצות אומרים ברוך אתה כו' שיומשך השפע עליונה בתוספת גילוי מלמעלה למטה שיהי' מלך אלהיך ציון בבחי' גילוי ממש ולא יסתיר העולם להתראות ליש ודבר שבפני עצמו וזהו מלך העולם וד"ל.

ריז

והנה כ"ז הוא בחי' ציון אך בזמן הגלות נקראת כנ"י53 בחי' בת ציון בהיות ארז"ל איש54 מזריע תחלה יולדת בת כו' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כמ"ש אשה55 כי תזריע וילדה זכר וגו' פי' דכאשר אשה מזרעת תחלה שהוא בחי' אתערותא דלתתא דכנ"י שמתעוררת מלמטה למעלה בבחי' רננה ושמחה בעבודה שבלב זו תפלה כמ"ש עבדו את ה' בשמחה ובואו לפניו ברננה אזי יולדת זכר שע"י אתערותא דלתתא5657 מעוררים לעילא להמשיך בחי' גילוי השפעת חסדים למטה שהחסד58 נק' בחי' זכר כדכתיב זכר59 חסדו וגו' אבל כשאין נמצא בבחי' אתערותא דלתתא כ"א איש העליון מזריע תחלה מעצמו וממילא בלתי אתערותא דלתתא כלל אזי יולדת נקבה בחי' בת ציון שנעשי' בחי' מקבלים להשפע עליונה בלבד וזהו בזמן הגלות בעו"ה כשאין נמצא בחי' רננה ושמחה שאז איש מזריע תחלה ויולדת בת ציון ולזאת הנביא מנחם לכנ"י רני ושמחי בת ציון שאף שעתה אין נמצא בכנ"י בחי' רננה ושמחה מצד שהיא בחי' ב"ת אעפ"כ לע"ל יהי' אף בבת ציון בחי' רננה ושמחה, והיינו כמ"ש ולציון60 יאמר אי"ש ואי"ש יולד בה וגו' פי' שלע"ל תתהפך מבחי' בת ציון להיות בחי' איש זכר כי אז יהי' בחי' אשה מזרעת תחלה שיולדת זכר לזאת תתהפך מבחי' בת ציון שעתה לבחי' איש זכר, ואיש יולד בה הנה בחי' ואיש השני הוא בחי' התגלות השפע מלעילא לעילא אשר אין בחי' אתערותא דלתתא מגיע לשם כלל כ"א ואי"ש דלעילא לעילא מזריע השפע עליונה מעצמו וממילא מלמעלה למטה לע"ל כמ"ש והוא61 יכוננהו עליון שזהו בבחי' ואי"ש שיולד בה שהוא לעילא לעילא אשר אין מגיע לשם בחי' אתערותא דלתתא כלל. וזהו רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך שזהו לע"ל כשאיש ואיש יולד בה והוא יכוננהו עליון שזהו ושכנתי בתוכך שהוא בחי' ואי"ש שיולד בה מלעילא לעילא ממקום שאין מגיע לשם בחי' אתערותא דלתתא כלל כנ"ל, אז יהי' רני ושמחי בת ציון מפני שאיש ואיש יולד בה וד"ל.

וזהו ענין הדלקת נר62 חנוכה על פתח הבית מבחוץ דוקא, דהנה כתיב פתחו63 לי שערי צדק אבא בם אודה י"ה וגו' פי' שערי צדק הוא בחי' שערי זמרה דפסד"ז שבתפלה שהם נקראו שערי צדק כמ"ש וצדקתך64 ירנ"נו שהוא בחי' הרננה ברמשא שנז"ל כדכתיב נפשי65 אויתיך בלילה כו', אך מי שאינו זוכה וראוי להגיע לבחי' רננה אל שערי צדק להיותו מרנ"ן את בחי' צדקתך כשירת המלאכים עליונים בגבורות רשפי אש וצמאון גדול בבחי' השתוקקות נפלאה להיות כלתה נפשו לחצרות ה' כו', לזאת

ריח

תיקנו הסופרים בחי' הדלקת נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ בהיות שמן הוא נמשך מחכמה עליונה שהתורה נקראת בחי' שמן66 ותורה אור לכך מדליקין נר חנוכה על פתח מבחוץ שעי"ז ממשיכים בחי' גילוי אור א"ס ב"ה למטה מטה מבחוץ לשערי צדק העליון שישרה בחכמתו ית' ורצונו הם התו"מ מעשיות שהאדם מקיימן אף שאינו יכול להגיע לשערי צדק ברננה ושמחה הנ"ל, רק רחמנא67 לבא בעי אם68 ישום אליו לבו אזי רוחו ונשמתו אליו יאסוף כמ"ש בזהר דרוח69 אייתי רוח ואמשיך רוח פי' שישים אליו לבו שיהי' חפץ בבחי' המשכת הגילוי של אור א"ס ב"ה בעסקו בתו"מ מעשיות אף שאינו יכול להתעורר ברננה ושמחה אזי ונשמתו אליו יאסוף, למטה מטה מבחוץ לשערי צדק הנ"ל מפני שלגבי עצמותו ית' כחשיכה כאורה גשמיות ורוחניות שוי' השוה ומשוה קטן וגדול המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה ולכך יוכל להשפיל למטה מטה להתגלות אף חוץ לשערי צדק וזהו כי הנני בא ושכנתי בתוכך אף שאין בך נמצא בחי' הרננה ושמחה אעפ"כ הנני בא ונמשך מלמעלה למטה מטה ושכנתי בתוכך מבחוץ לפתח הבית וזהו ממשיכים במצות הדלקת נר חנוכה מבחוץ וזהו ונלוו70 גוים רבים אל הוי' שכ"כ יומשך השפע של גילוי אור א"ס ב"ה למטה עד מקום הגוים שאף הם ילוו אל הוי' ולכך מפטירין הפטורה זו בשבת חנוכה דוקא כנ"ל וד"ל.


1) רני ושמחי בת ציון: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 2140 קיא, א.

הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאמר זה מכת"י 68 לו, א נדפס בסידור עם דא"ח (רעח, ג). והביאור נדפס לקמן ע' ריח.

הנחת המהרי"ל נדפס בתו"א לו, ד.

וראה שערי אורה (כד, ב) באריכות.

2) רני ושמחי בת ציון: זכרי' ב, יד.

3) התחלת ההפטורה מפסוק: ראה מגילה לא, א. — בחנוכה מפטירין בנרות דזכרי', ובפרש"י שם.

4) ראיתי והנה מנורת זהב: זכרי' ד, ב ואילך.

5) עבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.

6) רננה ברמשא ושמחה בצפרא: זח"א רכט, א.

7) ועירין קדישין: ראה זח"א מד, א.

8) נכספה וגם כלתה נפשם: ע"פ תהלים פד, ג.

9) מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

10) לגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

11) היש מספר לגדודיו: איוב כה, ג.

12) ואתה מחיה את כולם: נחמי' ט, ו.

13) זכר רב טובך: תהלים קמה, ז.

14) כמאמר אליהו: ראה תיקוני זהר בהקדמה (יז, ב).

15) מאזני צדק: קדושים יט, לו. וראה תקו"ז בהקדמה (יז, ב). שעה"י קכה, א ובהערה 4. תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] יד, א. פיה"מ עח, רע"א.

16) וצדק מלאה ימינך: תהלים מח, יא.

17) מכלכל חיים בחסד: תפלת שמו"ע.

18) שמדת מלכותו. . מקור הזמן: ראה גם שער היחוד והאמונה פ"ז.

19) דימלוך: שמות טו, יח. וראה זח"א לד, א.

20) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

21) אמרו צדיק כי טוב: ישעי' ג, י.

22) נפשי אויתיך בלילה: ישעי' כו, ט. וראה גם תניא פמ"ד.

23) וישת חושך סתרו: ע"פ תהלים יח, יב.

24) צמאה נפשם: ראה תהלים קז, ה.

25) דעבודה שבלב זו תפלה: ראה ספרי (ופרש"י) עקב יא, יג. תענית ד, סע"א. רמב"ם ריש הל' תפלה.

26) בק"ש. . יחודא עילאה ויחודא תתאה: זהר בראשית יח, ב.

27) ואהבת את הוי' אלקיך: ואתחנן ו, ה.

28) והיו הדברים האלה: ואתחנן ו, ו.

29) דלית מחשבה תפיסא ביה כלל: תקו"ז בהקדמה.

30) משפילי לראות בשמים וארץ: ע"פ תהלים קיג, ו.

31) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

32) אנכי מי שאנכי: ראה זהר ח"א קסז, ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט. וראה תניא מהדו"ק ספמ"ט (ע' תו).

33) רמ"ח פקודין. . רמ"ח אברין: ראה תיקוני זהר ת"ל (עד סע"א). וראה תניא ר"פ כ"ג.

34) שלשה דברים שהעולם עומד: ראה אבות פ"א, מ"ב.

35) חסד דרועא ימינא: תיקוני זהר בהקדמה (יז, א).

36) בת"ת שכנגד כולן: סוף מס' פיאה.

37) דאורייתא מחכמה נפקא : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קנא, א.

38) בכל נפשך: ואתחנן ו, ה.

39) אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק: ברכות לא, א.

40) שמחה של מצוה. . לדבר הלכה: שבת ל, ב. פסחים קיז, א.

41) בשמחה וטוב לבב מרוב כל: תבוא כח, מז.

42) כברייתו של עולם: שבת עז, ב.

43) כי מלך אלקיך ציון: ראה ישעי' כד, כג.

44) ציון המצויינת: לשון הושענא אבן שתי' (ליום ב').

45) נעשה אדם בצלמינו כדמותינו: בראשית א, כו.

46) עוטה אור כשלמה: ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' צב. ע' ערב. אוה"ת בשלח ע' תעג.

47) שמברכין עובר לעשייתן: ראה פסחים ז, ב. וש"נ. שו"ע אדה"ז או"ח סי' מו, ג. קנח, טז. ובכ"מ.

48) ברוך לשון המשכה: ראה לקו"ת בחוקתי מח, ב. ראה כט, א.

49) המבריך את הגפן: כלאים ר"פ ז.

50) ויקראו לפניו אברך: מקץ מא, מג.

51) יוסף הוא בחי' צדיק עליון: ראה זח"א קנג, ב.

52) שהוא המשביר: ראה מקץ מב, ו.

53) כנס"י. . ציון: ראה לקו"ש חכ"ד ע' 353 בהערה.

54) איש מזריע תחלה: ברכות ס, א.

55) אשה כי תזריע: תזריע יב, ב.

56) פי' דכאשר אשה מזרעת. . אתערותא דלתתא: ראה תו"א מקץ לז, ג — וכנודע בזוהר [ראה תיקוני זהר תי' (פז, א)]. וראה לקו"ת תזריע ד"ה שוש תשיש ועוד.

57) דלתתא מעוררים דלעילא: ראה זח"א פח, א.

58) שהחסד. . זכר: ראה לקוטי אמרים להה"מ [הוצאת קה"ת] סימן רכא, ועוד.

59) זכר חסדו: תהלים צח, ג.

60) ולציון יאמר איש ואיש יולד: תהלים פז, ה.

61) והוא יכוננהו עליון: המשך הפסוק.

62) נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ: שבת כא, ב.

63) פתחו לי שערי צדק: תהלים קיח, יט.

64) וצדקתך ירננו: תהלים קמה, ז.

65) נפשי אויתיך בלילה: ישעי' כו, ט.

66) שהתורה נקראת בחי' שמן: ראה ברכות נז, א. זח"ג לט, א.

67) רחמנא לבא בעי: ראה סנהדרין קו, ב וברש"י שם. ספר חסידים סתק"ל (ובהנסמן במקור חסד שם) וסתק"צ. חובת הלבבות בהקדמה ד"ה וכאשר התברר לי.

68) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

69) רוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב, ריש ע"ב.

70) ונלוו גוים רבים אל הוי': זכרי' ב, טו.