להבין שרשי הדברים הנ"ל

ריח

בעזה"י [ביאור על תורה רני ושמחי כו']

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה שרש ענין בת2 ציון הוא בחי' יסוד דנוק' שנק' ציו"ן ולפעמים הוא ג"כ בל' זכר לגבי3 ירושלים כו' ונק' ג"כ בשם חות"ם וכלול מדכר ונוק' וכאשר יורדת המל' בבי"ע אז נק' בת ציו"ן לפי שצריך לבקוע המסך כידוע והאור4 הנראה מתוך המסך הוא רק בחי' אור של תולדה כמ"ש במ"א

ריט

ע"כ נק' בת ציון כו' וזהו דוקא כשיורדת בבי"ע לברר בירורי' דרפ"ח כו' וכמ"ש ותקם5 בעוד לילה כו' בלילה דוקא ואז זמן עלייתה למעלה ג"כ ע"י בחי' רינה וכמאמר הנ"ל רננה6 ברמשא דוקא כו' וכמ"ש הנותן7 זמירות בלילה כו' כי אז דוקא מרננת וכמ"ש מתרפק"ת8 על דודה כו' ולהיכן היא עולה בשיר וזמרה היינו לבחי' גבורו' דאימא ששם מקור הגבורות וההסתלקות בבחי' רצוא שהוא דוקא ע"י ההתבוננו' שבבחי' אימא כו' וזהו פי' רני ופי' שמחי הוא בחי' חסדי' דאימא והוא מ"ש אם9 הבנים שמחה שהוא בחי' המשכו' חסדים לבוא מן ההעלם לגילוי ע"י השמחה כו' וזהו שרש ענין רני ושמחי בת ציון ע"פ הקבלה.

ולהבין זה בתוס' ביאור הנה אנו רואים כדוגמא כזו למטה ממל' דאצי' בעולמות כו'. דהנה זה שעיקר עבודת המלאכי' הוא רק הרינה בלבד כנ"ל, הענין הוא לפי שאין להם בחי' השמחה של מצוה עד שיהא להם בחי' שמחה היפך הרינה מאחר שאין להם תומ"צ כלל א"כ אין עבודתם אלא אחת והוא הרינה שהוא רק בחי' גבורות והסתלקות כמאמר כל10 בעלי השי"ר יוצאין בשי"ר וכמ"ש למעלה. ועיקר הטעם לפי ששרש התהוות המלאכים הוא רק מבחי' המל' שבכל עולם ועולם כמו בחי' מל' דבריאה הוא שרש בחי' המלאכים דבריאה ובחי' מל' דיצי' שרש המלאכים דיצי' וגם המלאכים היותר עליונים הם רק בחי' חיצוני' דזו"נ דבי"ע מבחי' הבל נשיקין כו' אבל הנשמות מבחי' פנימי' דזו"נ דגם בחי' ז"א דכ"ר כלול בנשמה וע"כ נק' אדם11 דכליל דכר ונוק' כמ"ש בזוהר ובע"ח. והנה להיות כי המלאכים שרשן רק מבחי' הנוק' דכל עולם ע"כ גם מדריגת השי"ר שלהם הוא רק בבחי' החיצוני' בלבד כמו שהן בשרשם בבחי' קול הדיבור שבמל' שהוא רק בחי' החיצוני' כידוע. והמופת לזה שהשיר שלהם הוא בחי' חיצוני' הנה יובן ע"ד דוגמא למטה כי בהיות האדם עומד בהיכל המלך ורואה כל גדולתו הוא בבחי' ביטול המציאות מכל וכל ואין לו פנאי לספר השבחי' וגם למה יספר אחר שנראה לעין כל אך כשיצא לחוץ יספר השבחי' של גדולת המלך ויתגדל רוממו' המלך בפיו להודות ולהלל בהתפעלות גדולה אבל כשהי' עומד בהיכל המלך לא הי' אז בהתפעלות הזאת כלל לרומם גדולת המלך אחר שרואה בעיניו ונמצא כי ההתפעלות הזאת היתה כלא חשיבא בהיותו עומד בהיכל המלך ורואה בעיניו אך כאשר יצא לחוץ ונתרחק משם אז מתפעל בהתפעלות מורגשת מאד ואע"פ שאין כל חדש בזה כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן במלאכים דלפי שהן עומדים מחוץ לבחי' היכלות הפנימיי' די"ס דבי"ע ע"כ יתגדל בעיניהם רוממות וגדולת ה' להודות ולהלל

רכ

בשיר וזמרה בהתפעלות גדולה, אבל הנשמות שעומדי' יותר פנימה הן למעלה מבחי' התפעלות הזאת לספר בשבחים כו' אחר שנראה עליהם אור האלקי בבחי' גילוי ממש בהיותם נהנין מזיו השכינה כו' וד"ל. וזהו ענין ההליכה ויציאה שמוזכר במלאכים כענין המאמר בעלי השיר יוצאין כו' כי הולכים ויוצאים מהיכל להיכל בדרך יציא' לחוץ כמו שיוצא אדם מהיכל המלך חוץ להיכל לספר את השבחי' כו' כך המלאכים יוצאים מהיכלות דבריאה חוץ להיכל לספר בשיר כו' ואין התפעלו' הזאת ענין ביטול פנימי רק חיצוני משא"כ בנשמות שעומדי' פנימ"ה שביטול שלהם פנימי' וזהו שאמר הנביא ואשמע12 אחרי קול רע"ש כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו מ"ש נכספה13 וגם כלתה נפשי לחצרות כו' פי' לחצרות דוקא להיותו בבחי' חיצוני' הנה שם דוקא יתכן כלות הנפש בתשוקה מורגשת כי כל תשוקה מורגשת היא מרחוק דוקא כו' וכ"ז מפני ששרשם ג"כ בבחי' חיצוני' והוא בחי' קול שבמל' הנק' דיבור כנ"ל וד"ל.

והנה הקול של השיר שבא בהתפעלות הוא למעלה מבחי' הדיבור, כי הנה אנו רואים דמה שמתפעל האדם בלבו בהתפעלות יתירה לא יוכל להביאה כלל בדיבור רק בשיר וניגון בלבד הוא שיכול להוציא כל כח כונת ההתפעלות שבלב משום דהמדו' שבלב מתלבשים רק בקול ושיר ואופן הניגון והשיר הוא לפי אופן ההתפעלות של המדה אם ההתפעלות היא מחדוה ושמחה כך ינגן בשיר המורה תנועת שמחה וחדוה ואם ההתפעלות מבחי' מרירו' ינגן בתנועה שהוא קול מרירו' ואם משניהם יחדיו ינגן מב' תנועות מורכבות יחד כו' וכללות כל ההתפעלות של המדות היא מדת האהבה אלא שהיא מתחלקת בכמה מיני אופני' שונים שיש לפעמי' התפעלות אהבה שמתלבשת בדרך חדוה ותענוג ויש לפעמי' שתתלבש בדרך מרירו' ועוצב מפני הריחוק וכיוצא ויכול להיות שיהי' זה נוגע בפנימי' הנפש ביותר מבחי' אהבה בתענוגי' שאינה נוגעת בפנימי' כ"כ כו' והכל מין א' והוא רק מבחי' אור האהבה אלא שמתלבשת בניגון בכמה מדרגו' דהיינו בכל חלקי הו' מדות חג"ת כו' והוא הקול שיש בו ו' מדות בהעלם ובגילוי והן שית כנפי ריאה ושית עזקאן דקנה כו' וד"ל. וזהו ענין המאמר בזוהר ע"פ יומם יצוה כו' דמה שאמר יומ"ם במ"ם כפולה להיות כי זהו בחי' אור האהבה והוא הנק' עננא14 דאהרן דאזיל עם כולהו יומין כו' לפי שהיא בחי' כוללת הכל כנ"ל וע"כ הגם דעננא דאהרן הוא רק בחי' חסד מ"מ הם ז' ימי סוכות ז' מקיפי' דחסד שבחסד וגבו' שבחסד כו' והכל מעננא דאהרן דאזיל עם כולהו יומין כו' וד"ל.

רכא

וזהו שרש ענין וצדקתך15 ירננ"ו פי' לפי ששרש המלאכי' מבחי' חיצוני' המל' כנ"ל ע"כ הם עומדים מרחוק וכל תשוקה מרחוק דהיינו כאשר חסר לו אותו הדבר שמתאוה לו כו' וכנ"ל לכך וצדקתך דוקא ירננו צדק דאיהו דין וגבורות וכמ"ש למעלה רק שהביטול משי"ר שלהם מגיע לבחי' א"ס שבמדה זו כי אליו ולא למדותיו כו' וזהו נפשי16 איויתיך בלילה דוקא פי' במדת לילה שהמלאכי' עומדים חוץ להיכל הפנימי' אזי דוקא זמן התשוק' שלהם בניגון ושיר להודות ולהלל כו' בכל פרטי חלקי' הששה מדות אוי"ר כו' וזהו הטעם למאמר הנ"ל דרננה ברמשא דוקא וכמ"ש למעלה וד"ל.

והנה הדוגמא מכל הנ"ל במלאכים יובן ג"כ למשכיל למעלה בבחי' מל' דאצי' עצמה לגבי אורות העליונים דאצי' שעיקר זמן בחי' השיר שלה הוא ג"כ בליל"ה דוקא וכמ"ש אלקי'17 אל דמי לך כו' ואמרו18 בזוהר דקארי תדיר לנהורא עילא' ולא שכיך כו' וכמ"ש למען19 יזמרך כבוד ולא ידום, כבו"ד הוא ל"ב נ"ח שבמל' דאצי' בכלל ובלילה עולין בחי' המוחין בבחי' הסתלקות והתכללות ע"י בחי' רינה וזמרה דוקא כענין ודוגמא שהמלאכים יוצאי' בשיר כנ"ל וזהו הנותן זמירות בלילה דוקא לפי שאז הוא דוקא הזמן שמתרפקת על דודה כו' לפי שעומדת בריחוק מקום כו' וכל תשוקה והשתוקקות מרחוק דוקא וכמשל המספר שבחי המלך כשעומד חוץ להיכל והוא הנק' בחי' עולם הדיבור העליון שמרנן ומזמר וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו', והוא מ"ש אלקי' אל דמי לך כו' פי' אלקי' שבבחי מל' בכלל משום דעיקר הרננה ברמשא כנ"ל במלאכים וזהו שרש ענין רני ושמחי בת ציון כנ"ל שהמל' הנק' בת ציון באה למעלה בבחי' רינה דוקא בלילה ועולה היא בבחי' הרצוא הזה עד בחי' גבורות דאימא דשם הוא מקור חוצבה בבחי' הגבורות וכמ"ש במ"א בענין המאמר דאימא20 אוזיפת מאנהא לברתא דהיינו ה"ג מנצפ"ך שבה דשם אלקי' שבמל' נחצב משם וזהו אלקי' אל דמי לך פי' לך לבחי' הגבורות דאימא כו' וד"ל. וכ"ז בדוגמות המלאכים שאין להם רק בחי' הרינה בלבד כנ"ל, אבל הנשמות יש להם ג"כ בחי' השמחה וזהו רני ושמחי כו'.

וביאור הדברי' הנה מבואר למעלה דשרש המלאכים רק מבחי' מל' כו' אבל שרש הנשמות מבחי' ז"א ג"כ ולכך נק' אדם וכמ"ש נעשה21 אדם בצלמינו כו' והוא כלול מכל הפרצופים כו' כידוע ע"כ יש בנשמות כל מה שיש למעלה והוא שיש בהם ג"כ בחי' השמחה שהוא היפך הרינה דהיינו בחי' המשכת חסדי' דאימא כו' שיהא דוקא בחי' הגילוי מן ההעלם היפך בחי' העלי' וההסתלקו' דבחי' הרינה

רכב

כו' וסיבת השמחה למעלה בא ע"י מעשה המצות דוקא וכמ"ש פיקודי22 ה' משמחי לב פי' לב העליון דבחי' ז"א כו' כמ"ש אלה23 המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם קאי לבחי' האדם דלעילא כמ"ש למעלה ופקודי הוי' הן מצות הוי' כמו מה שהקב"ה24 מניח תפילין וכיוצא והן המשמחי' הלב דוקא.

וביאור הדברים הנה מבואר בע"ח25 דהגדלת אברי' בז"א הוא מפני ה"ח המגדילים כי כל אבר כלול מרת"ס פנימי אמצעי וחיצון ג' כלים וטפ"ט בגי' פ"א וג"פ פ"א בגימ' רמ"ג וה"ח המגדילים הוא רמ"ח כו' וה"ח המגדילים בכל אבר הן ה"ח דרמ"ח מ"ע בכלל המאירים בכל אבר בפרט כו' והיינו ע"י ענין השמחה של מצוה שמחמת שמחה זו מאיר מאור אימא בחי' החסדים ונמשכים ה"ח בז"א להגדיל כו' אמנם מ"מ לא מסיבת גילוי החסדי' דאימא בלבד הוא שיגדל אלא רק מצד שרש שרשן של המצות שהוא במקום הגבוה מאד נעלה גם מאור אימא והוא בבחי' מו"ס וגלגלתא דא"א דתרי"ג ארחין דמתפלגין בז"א מאורחא חד כו' כמ"ש באד"ר ונק'26 ארחות הוי' כו' ושרשם בלבנוני' דגלגלתא ונק' י"ג חוורתא כו' וע"כ פקודי הוי' משמחי לב האדם העליון כי שרשם מבחי' הכת"ר ונק'27 תר"ך עמודי אור כידוע ועד"מ העמוד28 שראשו מחובר לגג וסופו נעוץ בארץ ע"כ מחבר הוא הגג עם הקרקע, כך המצות שרשן בבחי' הכתר וסופן מאירים ומשמחי' בלב דז"א כשמניח תפילין וכיוצא וד"ל.

והנה כאשר אורות עליונים דמ"ס וגלגלתא כו' מאירים ברמ"ח אברים דז"א זהו*28 מ"ש עבדו29 את הוי' בשמחה שהוי' שהוא בבחי' ז"א כידוע נמשך בו מן בחי' ההעלם דכתר בבחי' גילוי אור ע"י שמחה של מצוה כמ"ש פיקודי הוי' משמחי לב כנ"ל וכשהמל' מקבלת אותן ההארות עליוני' מרמ"ח אברי' דז"א אז נק' ציון לפי שמצויין בה אותן אורות עליונים דכתר שברמ"ח אברים דז"א כו' וכללות נש"י ששרשם בבחי' מל' דאצי' כשעושין המצות בפו"מ נק'30 ב"ת ציו"ן להיות כי גם בהמעשה מצוה הגשמי' שלהם נמשך בהם גילוי אא"ס שבכתר ואך ורק שהוא בדרך אות וציון סימנא בעלמא שהרי המצוה הנעשי' למטה הרי היא מלובשת בענין גשמי כמו פ' קדש דתפילין שהוא קלף עור בעלמא אבל מ"מ נחקק בה בבחי' סימן לפ' קדש31 לי כל בכור כמו שהוא למעלה בבחי' האצי' דבחי' אור החכמ' דאא"ס שורה

רכג

בה בהיות הקב"ה מניח תפילין כו' וכמ"ש וראו32 כי שם הוי' כו' וכיוצא בזה לכל המצות שהם בחי' סימנא לאורות עליונים אך בהעשות המצוה בפו"מ אז הוא בחי' הגמר של הגילוי אורות העליונים כו' וע"כ גם בכלל כשבחי' המל' שנק' בחי' עשי' לבחי' אורות העליונים מקבלת ההארה מרמ"ח אברים דז"א כו' אזי הוא בחי' הגמר כמו שבאה המצוה לפו"מ וע"כ נק' ציון וחותם כו' וד"ל. וזהו שארז"ל מצות33 צריכות כונה, פי' המצות כמו שהן נעשי' בפו"מ נק' מצות סתם והן צריכות כונה והכונה הוא להמשכות אורות העליונים בחי' ארחין דגלגלתא כו' ובמעשה של המצוה נגמר הגילוי שלהם וכך למעלה בבחי' מל' דאצי' שנק' ציון הוא בחי' מעשה המצוה כמו שהיא כו' ולכך נק' המל'34 בשם מצות המלך וכמ"ש כי נ"ר35 מצו"ה כו' וכמ"ש בתיקונים. אבל אינה אלא בחי' כלי לקבל האורות עליונים שברמ"ח אברים דמלכא כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן מה שהקדי' לומר עבדו ה' בשמחה ואח"כ בואו לפניו ברננה ואע"פ שמלמטה למעלה נהפך הוא הסדר דהרינה קדמה לשמחה משום דבחי' הרינה הוא העלא' מ"נ דשרשה בגבו' דאימא כנ"ל והסדר שהוא מלמטה למעלה צריך להיות הרננה קודם אבל בפסוק זה מיירי במצות שהן בחי' המשכות אורות העליונים מלמעלה למטה ומלמעלה למטה הסדר בהיפוך שבחי' השמחה קדמה לרננה כו', ויובן זה עד"מ מי שרוצה לבא לפני המלך א"א לו כ"א שיכין א"ע בהכנה להיות עולה במעלו' ומדריגו' עד שיוכל לבא ולעמוד בהיכל המלך פנימ' והוא ע"י שיזמר וירנן דברי שבח והודי' וכיוצא אבל כשהמלך רוצה לבוא אליו לבית העבד מה צריך העבד להכין א"ע ברינה ושבחים וכיוצא אחר שהמלך בא לביתו כו' אלא יגיל לבו וישמח בתוכו ופנימיותו ממה שהמלך בביתו וא"כ יובן למעלה ג"כ ע"ד הזה שבעלי' מלמטה למעלה בא יבא לפני ה' ברינה דוקא ואח"כ ישמח בבואו לפני ה' כו', אבל במצות מעשיו' דמשמחי' לב מלמעלה למטה כנ"ל בתחלה השמחה באה כו' וד"ל.

וזהו רני ושמחי בת ציון כו', פי' הנביא בא לנחם לכנ"י36 בזמן הגלו' שנק' בת ציון והוא בחי' המל' שנק' ציון כנ"ל במצות מעשיו' כשיורדת בבי"ע לברר בירורים נק' בת ציון כנ"ל והוא משארז"ל גלו37 לאדום שכינה עמהם שהשכינה מתלבשת בע"ש כמו בשר של אדום וכיוצא וידוע מ"ש עת38 אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' דבזה מתברר הטוב מהשר ההוא ונהפך גם הוא לטוב וממילא יאבד בכלות הבירור כו' וזהו ומלכותו39 בכל משלה שבחי' מל' משפלת עצמה מאד

רכד

מאד עד הע"ש למטה כדי לבררם ולהכניעם כו' והנה בזמן בהמ"ק לא היתה השכינה בגלו' ההתלבשו' בע"ש אלא היתה דבוקה ומיוחדת בבחי' יחוד העליון הוא בחי' יחוד דמ"ן ומ"ד דז"א ונוק' שנעשה ע"י הקרבנות כידוע ולהיות כי ביחוד זה נתעלה כל העולם בתכלית העילוי מפני עוצם רוממות האור האלקי כי נעלה הוא מאד ע"כ ממילא מתבטלים יניקות החיצונים ומתבררי' בתכלית וכמ"ש כהמס* דונג כו', וזהו שאנו מוצאים בימי שלמה משום דקיימא40 סיהרא באשלמותא כמ"ש בזוהר מפני יחוד השלם שהי' במל' כו' לכך היו כל האומות נכנעים תחת שלמה והיו מביאים לו מנחה ומסים ממילא מעוצם ביטול שלהם מפני בחי' גילוי שכינה בתכלית השלימות מאור יחוד העליון וזהו מ"ש ותר"ב41 חכמ"ת שלמה גם מכל בני קד"ם כו' וע"ד42 הפשוט היו באי' כולם לשמוע חכמת שלמה וכך למעלה הי' ביטול כל הע"ש נגד חכ' שבמל' דאצי' ממילא כו' וד"ל. משא"כ בזמן הגלות שאין היחוד למעלה כלל שמחמת זה יהי' ביטול החיצוני' ממילא ע"כ בא הנביא לנחם לכנ"י דמ"מ רני ושמחי בת ציון כו' אע"פ שנק' בת מטעם דאיש מזריע תחלה יולדת בת כנ"ל, והוא אתדל"ע שמצד עצמו כשאין אתדל"ת למטה כמ"ש למעלה משום דהיא הנותנת דאחר שאתדל"ע בא מצד עצמו כמ"ש למעני43 למעני אעשה הרי בזה יש יתרון מעלה הרבה גם מגופו של יחוד העליון שהי' בזמן בהמ"ק כו' לפי שצריך להשפיל א"ע למטה לעשות מלחמה לברר בירורים בבי"ע עד הע"ש כדי להכניעם כו' וזהו מצד עצמות התעוררות שלו כמ"ש למעני למעני כו', ועצמות כחו ודאי גדול הרבה יותר מכחו של המשכת מ"ד שע"י העלא' מ"ן כי העלא' מ"ן דנוק' הי' תלוי באופן הכוונות והיחודים שבקרבנות משא"כ כח האלקי מצד עצמו שאין בו שינוי ולא גרעון אור לעולם וכמ"ש שד"י44 לא מצאנוהו שגיא וכו'.

ויובן דוגמא כזו ממה שידוע בענין הטלית וק"ש קטנה שלפני פסד"ז שהם גורמים הכוונה שבלב בבחי' מקיף והעלם כו' וכך כל עיקר ענין הבירורי' דמל' מברר מצד עצמו' למעני למעני כו' בע' השרים הוא מאד גבוה במדרגה אך שהוא בהעלם ובחי' מקיף ולע"ל יתגלה וכמ"ש ונגלה45 כבוד ה' וראו כל בשר כו' ומ"מ בבחי' חיצוני' גם עכשיו מאיר ולע"ל יבא האור גם בבחי' הפנימי' כו' וה"ז כמו התפעלות הרינה בפסד"ז שבאה בבחי' פנימי' ג"כ וכמ"ש בואו לפניו ברננה לפניו בבחי' פנימי' האור כו' וד"ל.

כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום הוי', פי' כי הנני כו' כמו נתינת טעם למ"ש רני ושמחי בת ציון כו' דעיקר הטעם שגם בהיותה בבחי' בת בגלות כנ"ל מ"מ רני ושמחי היינו מפני סיבת מעשה המצות דוקא דלכך נק' בת ציון המצויינת באורות

רכה

העליונים הנ"ל אלא שבגלות הוא בהתלבשות ע' שרים כו' כנ"ל ע"כ אמר כי הנני בא ושכנתי כו' ע"י המצות שעשתה כל ימי הגלות כו' וד"ל. אך הנה להבין טעם לעלי' גדולה הזאת שאמר כי הנני בא כו' דמשמעו שבא יבא בעצמו ובכבודו דוקא כו' הנה יובן ענין הידוע בפי'46 ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד שהן ה' עליות לנוק' ומאד היא עלי' היותר עליונה מכולם והוא בבחי' פנימי' ע"י שהוא בחי' פנימי' א"א כו' כי מאד אותיו' אדם בהיפוך אתוון לפי שאדם היינו כשכלול דכר47 ונוק' כחדא כמ"ש בזהר והיינו ע"י ענין יחוד מ"ן ומ"ד אבל לע"ל יהי' האור מבחי' פנימי' ע"י כו' שהוא למעלה מעלה מבחי' היחודים דמ"נ ומ"ד וכמ"ש48 במ"א בענין המאמר באתי לגני כו' אכלתי אבל באתרי' לאו אורחא למיכל כו' כי העוה"ב49 אין בו אכילה ושתי' כמו ביו"כ שנק' שבת שבתון לפי שעליי' המל' אז בבחי' פנימי' הכתר שאין שם בחי' אכילה לברר בירורי' כו' וכן אין שם בחי' היחוד שנמשל לאכילה כידוע בסה"ק50 ולהיות כי עליי' המל' תהי' בבחי' פנימי' הכתר לע"ל, וזהו שא' ישכיל עבדי כו' שלא תקבל המל' ע"י המדו' דז"א כמו עכשיו אלא יהי' זו"נ שוין בקומתן כו' ועוד תעלה יותר במעלה ומדריגה והוא כמ"ש וגבה מאד שבחי' מאד הוא בחי' פנימי' הכתר יאיר במל' דוקא וכידוע דהארת משיח יהי' מאור פנימי' עתיק וכמ"ש ונחה51 עליו רוח כו' והריחו ביראת ה' כו' ופי' והריחו שיהי' בו הארת בחי' חוטמא52 דפרדשקא כו' הנז' באד"ר שהוא בחי' פנימי' ע"י וכמ"ש ותהילתי53 אחטם לך כו' וע"כ יהי' מורח54 ודאין וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו שאמר כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה' פי' נאום ה' הוא בחי' דיבור העליון שמאיר בו הוי' דז"א כו' וזהו פי' נאום הוי' נאום של הוי' כי עכשיו מקבל המל' מז"א בעלה כו' אבל לע"ל דכתיב והי'55 אור הלבנה כאור החמה כו' ויהיו שוין בקומתן כמו שהייתה קודם שמיעטה הירח ע"א שנאמר ויברא56 ה' אלקים שני המאורות הגדולים כו' אזי גם המל' מקבלת מה' אלקים שהוא מבחי' יחוד או"א כמו ז"א, וזהו פי' עלי' האמצעי' בכלל באומרו וירום ונשא כו' (וארז"ל וירום57 מאברהם כו') ואח"כ באלף הז' יהי' עוד עלי' שלישי' למל' בכלל והוא בחי' מאד הנ"ל שבבחי' פנימי' ע"י שיאיר במשיח כו', וזהו כי הנני בא בעצמי ובכבודי ושכנתי בנאום ה' שהוא המל' הנק' דיבור כידוע וד"ל.

רכו

אך עדיין י"ל איך יהי' אופן זה שיוכל בחי' הדיבור לקבל מעצמות המאציל למעלה גם מבחי' אורות דאו"א כו', הנה זה הענין יובן בדוגמא כזאת שאנו מוצאי' שכבר הי' לעולמי' והוא בנשמת מרע"ה58 שגם בו הי' הארת משיח כי אדם ומאד הוא אותיות אדם59 דוד ומשיח או משיח אדם דוד בהיפוך אתוון וזה תלוי בתיקון החטא דאדה"ר שלפי החטא כך נתגשם העולם מפני שירד זוהמא של נחש כו' וקטרג עד שלא הי' יכול להיות שלימות עד משיח לע"ל והיינו אדם דוד משיח אבל לע"ל יתברר זוהמא של נחש כו' ויהיה בהיפוך מאד כמו שהוא למעלה בכתר כך יהי' במל' וע"כ הוא אותיות מאד משיח אדם דוד, דוד הוא מל' ומאיר בו מבחי' פנימי' הכתר שהוא הארת משיח מבחי' חוטמא וד"ל. והנה בחי' נשמת משה60 הי' מבחי' השמיטה הראשונה שלפני זאת השמיטה והוא משמיטת החסד וכמ"ש מן המים משיתיהו כו' וכמ"ש במ"א וע"כ הי' ביכולתו לתקן הפגם דחטא אדה"ר, ומה שיהי' במשיח לע"ל שהוא כמו שהי' אדה"ר קודם החטא גם במשה הי' זאת המדריגה כו' והוא להיותו מבחי' שם מ"ה דא"ק וכמ"ש מה61 שמו כו' שהוא אותיו' משה כו' וכמ"ש במ"א וע"כ נאמר בו משה62 ידבר והאלקים יעננו בקול וארז"ל בקולו63 של משה דהיינו שהי' אוא"ס שוכן ומתלבש בקולו של משה ממש כענין שכינה64 מדברת מתוך גרונו של משה כו' והוא לפי שהי' מבחי' שם מ"ה עד שאינו תופס מקום כלל וכלל רק הי' קולו בחי' כלי בעלמא לאור אלקי השוכן בו ומדבר בו ע"כ הי' קול ה' ממש בדיבור של משה והוא ע"י התלבשות בקולו של משה וכמ"ש משה ידבר והאלקי' יעננו בקול בקולו של משה וד"ל. ולזה הטעם א' משה בפ' והי' אם שמוע כו' ונתתי65 מטר ארצכם כו' ונתתי66 עשב בשדך כו' כאלו67 הוא הנותן ואין זה בחי' פירוד כלל כי אור א"ס עצמו הוא שמדבר בגרונו של משה ואו' ונתתי מטר כו' כי לעוצם הבטול קולו דמשה לא הי' דבר נפרד עד שמחשב ליש ודבר נבדל חוץ מאור א"ס וכאלו קול ה' מדבר בו בלבד כו' וד"ל. וכדוגמא זו יובן למשכיל למעלה איך שיוכל להיות עילוי בחי' הדיבור העליון שהוא בחי' מל' עד שאור פנימי' הכתר יאיר בו ויהי' הדיבור בחי' כלי בעלמא לעצמו' אור המאציל בלתי יחשב כלל וכלל לדבר נבדל לעצמו כו' וכנ"ל בקולו של משה. וזהו כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה' ממש ע"ד הנ"ל וד"ל.

רכז

ובכ"ז יובן ג"כ שרש ענין ולציון יאמר איש68 ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון דהנה מ"ש כי הנני בא ושכנתי כו' הוא ע"י אתדל"ע שמצד עצמו שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל וכמ"ש למעני למעני כו' וע"כ היא הנותנת שיהי' האור במל' בבחי' פנימי' דע"י כנ"ל, וזהו שיתגלה לע"ל במל' דכתיב ונגלה69 כבוד ה' כו' וכנ"ל שזהו נחמת הנביא באמרו רני ושמחי בת ציון כו', אך הנה אעפ"י שיהי' אתדל"ע מצד עצמו מ"מ גם מה שעשו ישראל מצות מעשיות בכל ימי הגלות לא יגרע אורם ח"ו והגם שעכשיו הוא בהעלם אבל לע"ל יתגלה מן ההעלם, ולהיות שזהו אשה70 מזרעת תחלה הרי יולדת זכר והוא מה שאמר ולציון יאמר איש פי' איש זכר שהוא ע"י המצות ביחודי' עליונים והיינו מה שתהא אור71 הלבנה כאור החמה שוין בקומתן שתהי' בבחי' משפיע ג"כ כמו ז"א ולא בבחי' מקבל מז"א כנ"ל וד"ל. אך עלי' השלישית הוא בחי' מאד הנ"ל וזהו שיהי' בהארתו משיח כנ"ל היינו שאמר ואיש בתוספות וא"ו להורות על ההמשכה מבחי' איש הנק' עליון וכמ"ש והוא יכוננה עליון והוא בחי' פנימיות אור המאצי' הנקרא עליון שיאיר במל' שנק' ציון כענין אלקים יעננו בקול בקולו של משה הנ"ל וכמ"ש כי הנני בא ושכנתי בתוכך כו', ושרש המשכת ואיש הזה הוא מצד עצמו באתדל"ע שמצד עצמו וכמ"ש כי הנני בא כו' לפי שהוא מקום גבוה מאד שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל עד שתקרא כנ"י לגביו בחי' אשה כנ"ל וכמ"ש אם צדקת מה תתן לו כו' אלא יבא וישכון במל' הנק' דיבור ממילא ומאליו כו' והגם שעכשיו כשאיש מזריע תחלה יולדת בגלות בת דנקבה מלאה דינין כו' אבל לע"ל דהוא יכוננה עליון גם בת ציון תקבל מעצמו' המאציל כי מעוצם רוממות מעלתו מתפשט גם בבחי' בת. וזהו שנחמו הנביא רני ושמחי גם כשתהי' בת ציון, כי לציון יאמר איש ואיש כו' מטעם שיכוננה עליון כו' וכנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ג"כ שרש ענין נר72 חנוכה שמצוותה על פתח הבית מבחוץ כו' כי הנה ידוע בעיקר מצות נר חנוכה הוא על פתח החצירות דוקא משום פרסומא ניסא וכמ"ש והדליקו73 נרות בחצרות קדשיך כו' וגם בדרז"ל חצר שיש לה שני פתחים כו' דעיקר המצוה להדליק בפתח החצר או המבוי ורה"ר כו' והענין הוא לפי שברה"ר וחצר הוא בחי' החיצוני' שחוץ להיכלות הקדושה וענין נר חנוכה באור ושמן ופתילה הוא ענין יחודי' העליונים באורות וכלים ואורו' פנימי' ומקיפים וכל פרטי האורות השייכים ליחוד העליון כולם יש בהדלקת נר עם שמן ופתילה כי באור הנר יש כמה גוונין מבחי' א"פ וא"מ והשמן והפתילה המה הכל בחי' סיבה א' להביא בהתגלות יחוד כל האורו' יחד שהשמן ממשיך האור והפתילה למעלה בהיותה בחי' כלי להאחז בה האור כו' ועכ"פ בנר חנוכה יש כל היחוד העליון בשלימות וע"כ מדליקים בפתח החצר דוקא כי גם בחצר ורה"ר שהוא מדור החיצוני' יכול היחוד

רכח

הזה להאיר ולאתהפכא74 חשוכא לנהורא כו' משום דיחוד זה יכוננה עליון הנ"ל בחי' העלם העצמות דאור המאציל דקמי' כחשיכה כאורה ולילה75 כיום יאיר כו' ולכך גם בת ציון רני ושמחי כנ"ל וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 פו, ב. נמצא גם בכת"י 68 (לח, א).

המאמר עצמו נדפס בסידור שער החנוכה (רעח, ג).

הנחת המהרי"ל נמצא בכת"י 954 נח, א. 1824 יז, ג. ובשינויים בכת"י 396 צא, ב.

הנחת ר' אהרן הלוי מסטרשאלי נדפס בעבודת הלוי ח"ב כט, א (בכותרת: כת"ק בעת ששמע אדמו"ר הזקן).

נמצא בשינויים קלים בכת"י 633 כ, ב.

נוסח התו"א לז, ד מיוסד על ב' נוסחות הנ"ל.

2) בת ציון: זכרי' ב, יד.

3) לגבי: בכת"י ב': שבחי.

4) והאור המאיר מתוך החשך. . אור של תולדה: ראה תו"א יב, ב. וירא יד, ג. סידור קמה, ב. ביאוה"ז לאדה"א יז, א. סה"מ תקס"ט ע' ג.

5) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

6) רננה ברמשא: זח"א רכט, א.

7) הנותן זמירות בלילה: איוב לה, י. — נתן זמירות בלילה.

8) מתרפקת על דודה: שה"ש ח, ה.

9) אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט.

10) כל בעלי השיר יוצאין בשיר וכמ"ש למעלה: שבת נא, ב. וראה הנסמן לעיל בד"ה מזמור שיר.

11) אדם דכליל דכר ונוק' כמ"ש בזוהר ובע"ח: ראה זהר בראשית נה, ב. ויצא קסה, א. וישב קפב, סע"א. וראה פע"ח (שער הזמירות) ש"ו פ"ו.

12) ואשמע אחרי קול רעש כו': יחזקאל ג, יב.

13) נכספה וגם כלתה נפשי: ע"פ תהלים פד, ג.

14) עננא דאהרן דאזיל עם כולהו יומין: תהלים מב, ט. ראה זהר אמור קג, א-ב. בלק קצא, ב. וראה זהר בראשית מו, א: יומא קדמאה אזיל עם כולהו. עץ חיים שער (כה) דרושי הצלם דרוש ב כלל ז ושער מאמרי רשב"י יתרו סח, ב־ עטרת ראש דרוש לש"ת מז, ב־ יומם. . דאזיל (וראה ע"ח שם סוף כלל ח). פרי עץ חיים שער (כח) הסוכות פ"א־ סידור כאן רלז, ג־ שחרית נב, ד־ לקוטי תורה האזינו עו, ב: יומא דאזיל. שערי מאמרי רשב"י תרומה קלט, א־ אמור קג, ב: יומא דכליל. לקוטי שיחות י"ט כסלו כרך ה ע' 174 בהערה. וראה באור החמה לזהר אמור קג, ב־ רמ"ז לזהר ויחי רמז, א־ מקדש מלך וארא לא, א: יומא דכליל. ניצוצי אורות לזהר וארא שם: יומא דאזיל.

15) וצדקתך ירננו: תהלים קמה, ז.

16) נפשי איויתיך בלילה: ישעי' כו, ט.

17) אלקי' אל דמי לך: תהלים פג, ב.

18) ואמרו בזהר דקארי תדיר לנהורא עילאה: ראה זהר (היכלות) פקודי רנו, ב. תרומה קמ, רע"א. וישלח קעח, ב. לך עז, ב. פו, ב.

19) למען יזמרך כבוד ולא ידום: תהלים ל, יג.

20) דאימא אוזיפת: ראה זהר בהקדמה ב, א. וראה תו"ח נח כח, ד. מאמרי אדה"א דברים ח'א ע' רלו. וש"נ.

21) נעשה אדם: בראשית א, כו.

22) פיקודי ה' משמחי לב: תהלים יט, ט.

23) אלה המצות. . וחי בהם: ראה אחרי יח, ה.

24) הקב"ה מניח תפילין: ראה ברכות ו, א.

25) בע"ח דהגדלת אברי' בז"א: ראה ג"כ תו"א סח, ג. סט, א. קו"א לתניא בד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנה, ב).

26) ונק' ארחות הוי': ראה תהלים כה, י: כל ארחות ה' חסד ואמת. וראה ביאוה"ז וישלח יט, ב.

27) ונק' תר"ך עמודי אור: ראה תורת העולה להרמ"א ח"ג פל"ח (לב, א). של"ה יתרו שיו, א. מאו"א מערכת תר"ך סנ"ו.

28) העמוד שראשו. . הגג עם הקרקע: ראה אגה"ק סכ"ט.

*28) זהו מ"ש. . אברי' דז"א: ליתא בכת"י 1156.

29) עבדו את הוי' בשמחה: תהלים ק, ב.

30) נק' כנס"י: נסמן לעיל ע' ריז.

31) קדש לי כל בכור: בא יג, ב.

32) וראו כי שם הוי': תבוא כח, י.

33) מצות צריכות כוונה: ראה עירובין צה, סע"ב.

34) נק' המל' בשם מצות המלך: ראה תו"א מקץ לט, ד. לקו"ת ויקרא ב, א. במדבר יז, ב. ובכ"מ.

35) כי נר מצוה: משלי י, כג.

36) לכנס"י. . שנק' בת ציון: ראה ג"כ תו"א מקץ לז, ג. לקו"ש כרך כד ע' 353 בהערה.

37) גלו לאדום שכינה עמהם: ספרי בהעלותך יוד, לה. ס"פ מסעי. מכילתא בא יב, מא. ועוד. וראה מגילה כט, א.

38) עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט.

39) ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

40) דקיימא סיהרא באשלמותא: זהר בראשית קנ, א. רכג, א. שמות רלה, ב. דברים רצז, יא.

41) ותרב חכמת שלמה: מלכים-א ה, י.

42) וע"ד הפשוט. . לשמוע חכמת שלמה: ראה תו"א ו, א.

43) למעני למעני: ישעי' מח, יא.

44) שדי לא מצאנוהו שגיא: איוב לז, כג.

45) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

46) בפי' ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד: ישעי' נב, יג. וראה מאמרי אדה"א נביאים וכתובים ע' ר. וש"נ.

47) דכר ונוק' כחדא כמ"ש בזוהר: ראה זהר פ' ויקרא.

48) וכמ"ש במ"א בענין המאמר באתי לגני: שה"ש ה, א. ראה זהר פינחס רמא, סע"ב. סידור עם דא"ח כו, ג ואילך.

49) העוה"ב אין בו אכילה ושתי': ראה ברכות יז, א.

50) בסה"ק: בספרי הקבלה.

51) ונחה עליו רוח כו': ישעי' יא, ב.

52) חוטמא דפרדשקא כו' הנז' באד"ר: אדרא זוטא רפט, א.

53) ותהילתי אחטם לך: ישעי' מח, ט.

54) מורח ודאין וכמ"ש במ"א: ראה סנהדרין צג, ב. וראה תו"א מקץ לד, א.

55) והי' אור הלבנה כאור החמה: ישעי' ל, כו.

56) ויברא ה' אלקים את שני המאורות הגדולים: בראשית א, טז.

57) וארז"ל וירום מאברהם: במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיג בשם הזהר. וראה תנחומא תולדות יד. יל"ש ישעי' נב, יג (רמז תעו).

58) מרע"ה. . הארת משיח: ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קצג ואילך. שע"ת נו, ד ובהנסמן במ"מ לשם.

59) אדם דוד ומשיח: רקאנטי בראשית א, כו [ירושלים תשכ"א ז, ג]. ספר הגלגולים פס"ב בשם ספר הקנה. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' לד. וש"נ. תו"ח בראשית לב, ד. נח עו, ב. ויחי רלז, ג. רלח, ד.

60) משה. . השמיטה הראשונה: ראה תו"א שמות נא, ד. תו"ח שמות [הוצאת קה"ת תשס"ג] מג, ב. וש"נ.

61) מה שמו אותיות משה: ראה תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] א, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' טז.

62) משה ידבר והאלקים יעננו בקול: יתרו יט, יט.

63) בקולו של משה: ברכות מה, א.

64) שכינה מדברת: נסמן לעיל ע' יג.

65) ונתתי מטר ארצכם: ואתחנן יא, יד.

66) ונתתי עשב בשדך: שם טו.

67) כאילו הוא הנותן: ראה גם לקו"ת בחוקותי נ, א.

68) איש ואיש יולד בה: תהלים פז, ה.

69) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

70) אשה מזרעת תחלה. . יולדת זכר: תזריע יב, ב. נדה לד, א. וראה מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תא.

71) אור הלבנה כאור החמה: ישעי' ל, כו.

72) נר חנוכה שמצוותה על פתח הבית מבחוץ: שבת כא, ב.

73) והדליקו נרות בחצרות קדשך: נוסח על הניסים.

74) ולאתהפכא חשוכא לנהורא: ראה זח"א ד, א.

75) ולילה כיום יאיר: תהלים קלט, יב.