נוסח שני: ביאור רני ושמחי בת ציון

רכח

להבין מאמר הזוהר סוף פרשת ויגש ויברך יעקב את פרעה

בעזה"ש שבת פרשת ויגש

להבין1 מאמר הזוהר סוף פרשת ויגש (דרי"א ע"ב): ת"ח מה כתיב ויברך2 יעקב את פרעה כו' א"ר יוסי פרעה אע"ג דאוקמוה ברזא אחרא סמך דקא סמכינן בעלמא אבל ת"ח לסוסתי3 ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי אית רתיכין לשמאלא ברזא דסט"א ואית רתיכין לימינא ברזא דסט' דקדושה ואלין לקבל אלין אלין דרחמי ואלין דדינא וכד עביד קוב"ה דינא במצראי כההוא גוונא דאינון רתיכין ממש עבד ההוא סטרא קטל ואפיק נשמתין אוף קוב"ה ויהרוג4 ה' כל בכור כו' בההוא גוונא ממש ובגין כך דמיתיך רעייתי כגוונא דילה ממש לקטלא דכתיב אני הוא אני הוא5 ולא אחר ולע"ל כתיב מי זה בא מאדום6 כו' ת"ח מה כתיב וישב7 ישראל ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ויאחזו בה אחסנת עלמין ויאחזו בה דהא להון אתחזי כמה דאוקמוה ע"כ דברי המאמר.

והענין מה שיש לדקדק במאמר זה רבות. הנה הא' מה ענין ויברך יעקב למ"ש בפתיחת המאמר על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה כו' דלכאורה אין ענין זה לזה כלל. הב' מה שסמך לסוף המאמר ת"ח מאי כתיב וישב ישראל כו' ויאחזו בה כו' שממשמעות הכוונה שיש לזה שייכות וקשר למ"ש למעלה. ולכאורה אין לזה שייכות וקשר כלל למה שהקדים למעלה ע"פ לסוסתי כו'. והג' בעיקר גופא של המאמר דאין לו הבנה כלל ע"ד הפשוט. דהנה אמר דבההוא גוונא ממש עבד קוב"ה ויהרוג ה' כל בכור כו' דזה פלאי מאד איך יתכן לומר באלקים חיים שיעשה כדוגמא הקליפה להרוג בעצמו ובכבודו כו' הלא אין8 רע יורד מלמעלה דלא*8 יגורך רע

רכט

כתיב וע"כ ידוע שזה הפועל הרע להרוג ולהשחית לא יתכן כ"א לסט' דקליפה בלבד והאיך יאמר לשבח לסוסתי כו' דמיתיך רעייתי ומשמעות המאמר עפ"י זה שהוא דורש לשבח כו'. אך הענין של כללות הכוונה במאמר הזה יובן בהקדים ענין אחר ביאור ושרש לדרוש הנאמר ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית בסידור9 שער החנוכה מהו שרש וענין חנוכת הבית במאה10 אלף צאן כו' ומשם יובן תוכן כוונת גופו של מאמר הזה הנדרש ע"פ ויברך יעקב את פרעה דוקא כו'.

דהנה ענין הקרבנות שהי' מקריבים בבית המקדש דבר יום ביומו שני כבשים של תמידים כמ"ש את הכבש11 האחד תעשה בבוקר כו' כידוע ובכל שבת קרבן מוסף וכן בר"ח קרבן מוסף אחר כו' ובמועדים ורגלים קרבנות מוספים אחרי' וכן קרבנות היחיד הכל היה בדרך כלל ענין ההעלאה מלמטה למעלה הנק' העלאת מ"ן מה שמבררים מהיכלות דנוגה כמו העופות והכבשים והפרים והאילים דעוה"ז השפל ששרשם מתמשך משרש הנפש החיוני' ונפש הבהמית הרוחני' שהוא בבחי' פני שור ופני נשר דנוגה דעשיה וכאשר יקריבו החלב והדם מהן ע"ג המזבח ידוע דהמזבח הוא נעשה בדוגמא לבחי' מל' דאצי' שנק' מזבח עילאה והחלב והדם הוא עיקר פנימיות ותמצית החיות שלהם וכאשר נקטרים על גבי המזבח ה"ז בחי' העלאה והתכללות החיות שלהן העיקרי עד שנכלל ונדבק ומתאחד במזבח העליון והוא הנק' העלאת מ"ן מנוגה ועדיין אין הענין רק שהמזבח קבל בתוכו בחי' ההעלאה מלמטה למעלה ואחר כך הנה יורד אש שלמעלה מלמעלה למטה ע"ג המזבח ואוכל ושורף את הקרבן כידוע וזה האש12 הוא אשר ירד בצורת אריה ע"ג המזבח כידוע בדרז"ל וגם בזהר אמרו דאריה13 הוא דאכיל קרבנין והוא מבחי' פני14 אריה אל הימין שבמרכבה דקדושה שהוא בחי' מי החסדים שבקו הימין הנק' בחי' מ"ד דז"א והוא לפי שהקרבן הנקרב ע"ג המזבח הי' בחי' מ"ן דנוק' דז"א ע"כ ממילא ירד מיד בחי' המ"ד דז"א והוא אש שלמעלה שירד בצורת אריה ואכיל קורבנין כו' היינו מ"ש ביחזקאל15 והאריאל שתים עשרה אורך כו' וכן בישעיה רסי' כ"ט הוי אריאל אריאל כו' מפני שהמזבח נקרא אריאל ע"ש בחינת צורת האריה שבמרכבה דז"א שירד ואכיל קורבנין כנ"ל ולכך נק' הקרבן אשה16 ריח ניחוח להוי' פי' אשה17 הוא א"ש ה"א דהיינו העלאת מ"ן מנוק' דז"א שהוא הנק' א"ש ה"א ע"ש שהוא עולה

רל

מלמטה למעלה בבחי' גבורות והסתלקות כמו רשפי אש שלהבת העולה מלמטה למעלה כו' וכמ"ש ואל18 אישך תשוקתך כו' וכתיב בה נכספה19 וגם כלתה נפשי כו' בבחי' כוסף התשוקה וכלות הנפש כו' ואח"כ נעשה מזה ריח ניחוח לה' שהוא בחי' מ"ד דז"א דאצי' שנק' הוי' שיורד ושוכן במזבח כו' וכנ"ל.

ובזה יובן ג"כ ענין רני20 ושמחי כו' שהרינה הוא בחי' מ"ן דנוק' והשמחה הוא מה דאתבסמת נוק' אח"כ בחסדי' דמ"ד כו' וכמ"ש מלפני21 אדון חולי ארץ כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. אך הנה כדי שיהיה הכח למזבח להעלות מ"ן ושירד אח"כ בחי' המ"ד זהו א"א להיות מצד עצמם בלבד מפני שידוע דכל22 התחלות קשות הנה אבל לאחר שהתחיל אפילו פ"א לא יוקשה לו עוד הדבר ההוא ויהיה לו בנקל לעשות מעצמו ועד"מ23 התינוק בבית הספר עיקר מה שקשה לו ללמוד שם הוא לפי שענין הלימוד דבר חדוש אצלו שלא הורגל בו מעולם וכל התחלות קשות ע"כ צריך שיוליך לתינוק אביו או אחיו הגדול שיביאנו לבית הספר והוא יחנך אותו בפעם ראשון לפתותו ללמוד וזהו אינו אלא בפעם הראשון בלבד כי אח"כ ילך וילמוד בעצמו כידוע. והוא לפי שבפעם הראשון קשה לתינוק מפני שזהו ההתחלה וכל התחלה קשה כנ"ל אבל מכאן ואילך לא יקשה בעיניו דבר הלימוד כלל כידוע. והנה הטעם שיחנך אותו איש גדול דוקא כמו אביו או אחיו הגדול וכיוצא הוא מובן לפי שאותו האיש צריך הוא שיחנכנו ויפתנו לדבר הלימוד וע"כ צריך להיות איש גדול שאין אותו דבר הלימוד קשה בעיניו כלל כי כבר הורגל בה ולמד כמה פעמים ואין הדבר חדש אצלו כלל ע"כ יהי' ביכולתו לחזק לבב התינוק ואם היה גם הוא קטן או שאינו מורגל בדבר כמו התינוק לא היה ביכולתו לחזק לבבו אך מפני שהוא גדול וכבר הורגל בה ואין הלימוד אצלו דבר גדול וענין נפלא כלל לכך יוכל לקרב לב התינוק לומר לו דברי פיתוי שאין הענין הזה נפלא ומחודש כ"כ כו' וכיוצא ונמצא הליכות הגדול לבית הספר אינו בשביל עצמו כלל וכלל רק לחנך את התינוק ולחזק את לבבו בדבר הלימוד מפני שאצל גדול אין הלימוד ענין גדול ונפלא כלל כו'.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בהיות ששרש של הקרבנות הוא ענין יחוד מ"ן ומ"ד דזו"נ דאצילות כנ"ל ולהיות כי זהו הכלל דכל התחלות קשות כנ"ל במשל התינוק כו' ע"כ בהכרח הוא שיבא אור ומדריגה הגבוה הרבה מגופו של ענין היחוד דזו"נ כו' שאצלו אין ענין יחוד זה דבר גדול ונפלא כלל מפני שהוא למעלה מעלה מזה כו' והוא הנותן כח ועוז לחנך למזבח שיעלה מ"ן ושיורד אח"כ מ"ד מארי' שבמרכבה כנ"ל והנה אותו אור המחנך הוא בא מבחי' ג"ר דע"י להיות כי זה היחוד דמ"ה וב"ן דזו"נ שמן הקרבנות הוא מבחי' בתיקון דכבר הוא בא בבחי' השתלשלות או"כ כו' מן המאציל לנאצלים כידוע והתיקון הוא בחי' היחודי'

רלא

העליונים דמ"ה וב"ן דזו"נ ע"י התורה ומצות כמו בקרבנות הנעשים כך דוקא כו' ב' כבשים דתמידים וקרבן מוסף ר"ח ושל רגל כך וכך כו' אבל בבחי' ג' ראשונות דע"י שלמעלה מעלה לגמרי מבחי' ההשתלשות וההשפעה ממאציל כו' לפי שלא היה בהן בחי' השבירה כלל כידוע עד שיהיה צריך לבא לבחי' התיקון על ידי היחודים כו' ע"כ האור והגילוי משם דוקא יבא לבחי' החינוך והוא הנק' חנוכת המזבח כו' ע"ד משל הנ"ל שיחנכו לנער ללמוד בבית הספר שיחנך אותו הגדול דוקא שאין הלימוד ענין דבר חדש כו' כי בחי' היחוד בג' ראשונות הוא במעלה ומדריגה הרבה יותר עליונה ממש ותמידי כו' כידוע. ואין ליחוד זה דזו"נ ערך לו כלל כי עליית מ"ן וירידת מ"ד דיחוד זה שוה בהשוואה לפניו בערך א' ממש כו' כי מאחר שנאמר בג"ר דע"י המתנשא מימות עולם ופי' המתנשא מימות עולם ידוע שהוא מובדל ומרומם בערך מבחי' ימות עולם שהן בחי' ז"ת דע"י שמלובשים באצי' וע"כ נק' בשם עתיק יומין שנעתק ומובדל מיומין הללו כו' וכמ"ש במ"א, א"כ הרי כל מה שיש בסדר ההשתלשלו' דאצי' בי"ע הכל בהשואה א' לפניו ממש עד שבחי' רוחניות וגשמיות שוין לפניו וכמ"ש כחשיכה24 כאורה כו' כי שוה25 ומשוה קטן וגדול וכמ"ש קטן26 וגדול שם כו', והוא לפי שמובדל מבחי' ההתלבשות בהשתלשלות הרי אין לפניו בחי' מעלה ומטה כלל, וזהו מ"ש המשפילי27 לראות בשמים ובארץ ששמים וארץ שניהם שוין בחי' השפלות והירידה במה שישפיל ויראה בהן כו', משא"כ בבחי' ז"ת כו' וד"ל. וע"כ משם דוקא יהי' החינוך לנער כו' ועד"מ הנ"ל וד"ל.

(ב) והנה בהקדמה הזאת יובן תוכן כללות ענין המאמר הנ"ל הנדרש ע"פ ויברך יעקב את פרעה דוקא כו', אך הנה תחלה יש להקדים לבאר ענין גופו של המאמר הנ"ל, דהנה באמת גופו של מאמר זה נפלא מאד בהשגה במ"ש מה סט"א קטיל ואפיק נשמתין אוף קוב"ה ויהרוג הוי' כו' איך הי' נמשך משם הוי' שהוא מקור כל החיים כו' שיהא קטיל ואפיק נשמתין כמו סט"א ח"ו וכנ"ל.

אך הענין יובן בהקדים מדרש28 חז"ל ע"פ וזרעתיה לי בארץ כו' דלא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כו', וענין זאת ההוספה הוא בריבוי היותר מופלג כמאמרם ז"ל כלום אדם זורע קב אלא בשביל להוציא כמה כורין כו', וזה המאמר פלאי מאד דלפי"ז הי' בהכרח שיצאו גרים בישראל בכפלי כפליי' לאין שיעור מישראל עצמם ואין אנו מוצאים גם שיהיו הגרים חלק אחד מריבוי מישראל בכל דור כו', אך הענין הוא כמ"ש בס' חסד לאברהם (והוא מועתק מס' הגלגולים להאריז"ל) שכאשר גורש האדם מג"ע אחר החטא נפלו הרבה נשמות וניצוצות דקדושה לע' שרים דנוגה מפני סיבת השבירה כידוע, והנה ידוע בסדר

רלב

ההשתלשלות דבג"ע הוא הארת מל' דאצי' וכתיב ומשם29 יפרד והיו לד' ראשים כו' שהן ד' נהרות הידועות בכתוב שם הא' פישון וכו' ובחי' הד' נהרות הם מיוסדים בשרשם ברוחניות עד רום המעלות דבכל עולם לפי ערכו ומעלתו כך ענין הד' נהרות שלו שנמשכים ונובעים ממקור הראשון בבחי' פירוד והתחלקות וכמ"ש ומשם יפרד כו', עד הנהר הגשמי למטה שיוצא והולך ונובע ממקורו בבחי' פירוד והתחלקות ההמשכה בפ"ע וד"ל, וכך הוא עד רום המעלות ובהיות כן הרי כאשר נפלו ע"י השבירה הרבה ניצוצי אורות עליונים דקדושה למטה בעולמות הנפרדים בי"ע בהכרח שהי' דרך הילוכם ממל' דאצי' לד' נהרות הללו כי הרי ירד מלמעלה למטה ותחלה ירדו בבחי' מל' דאצי' המוסתרת בבי"ע ואח"כ משם נתפרדו ויצאו ונתלבשו בד' נהרות וכמ"ש ומשם יפרד כו'.

והנה ידוע מארז"ל דגלו30 לאדום שכינה עמהם, והענין הוא דזהו ענין גלות השכינה בע' שרים כדי להוציא מהן אותן הנשמות והניצוצות שנפלו בהן בחטא אדה"ר ונמשך בהן דרך ההתלבשות בד' נהרות הידועים, דהנה כל נהר כולל הרבה המשכות מניצוצות ונשמות לאין שיעור ומספר ובתחלה היו כולם כלולים ונעלמים במל' דאצי' הנק' שכינה כידוע אלא שאח"כ ירדו בהתחלקות דרך ד' נהרות והיו לד' מחנות בד' נהרות הנ"ל, ואין שיעור לריבוי אורות וניצוצות דקדושה שיש בכל חלק מד' חלקי נהרות הנ"ל עד שגם בכל שר ושר מע' השרים המקבלים מד' נהרות הנ"ל יש ריבוא רבבות ניצוצות לאין שיעור כו', והנה לזה הטעם הי' כל עיקר הכונה בענין ד' גליות31 שהן מצרים ובבל יון ואדום, שהן נגד הד' נהרות הכוללים כל הניצוצות שנפלו בשבירה כו' ובכל גליות ישראל מד' גליות הללו הרי הייתה שכינה עמהם בגלות כמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם כו', ובהיותה שם בגלות בזה הגלות מתבררי' כל הניצוצות שנפלו שמה וכמ"ש32 במ"א בענין עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' שבגלות הזה דשכינה שהוא בחי' שם ב"ן המברר כידוע תחת אותו שר כמו שר של אדום אעפ"י שהוא שולט ומושל על ישראל אבל הוא לרע לו שנברר ממנו עי"ז חלקי הטוב והקדושה שנפלו בו מזמן השבירה וכמ"ש בשר של מצרים וינצלו33 את מצרים וארז"ל34 שעשאוהו כמצולה כו' ובהיות כן גם בכל גלות כאשר ישראל שוכנים תחת אותו השר בגלות ומולידים ופרים ורבים כל הנשמות שיולידו הן הן הנשמות שמלובשים ומשוקעים באותו השר שמקבל מאותו הנהר מד' נהרות המיוחד לחלקו שהיו בנהר מזמן השבירה בחטא אדה"ר כנ"ל.

רלג

וזהו שארז"ל ע"פ וזרעתי' לי בארץ כו' לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליהם גרים פי' הניצוצות דקדושה שמולידים שם בהיותם בגלות מד' גליות הנ"ל הן הנק' גרים לפי שבאו ממקום זר ורחוק להתקרב לקדושה האלקי' במל' דאצי' הנק' שכינה שהיא עם ישראל בגלות שהרי היו משוקעים בעמקי קליפות אותו השר ובהוליד נפש מישראל נמשך מניצוץ זה שמלובש בשר ההוא בגוף יהודי לעבודת ה' בתורה בתפלה ע' שנה וא"כ ה"ז כמו ע"ד הגר הפשוט הבא להתגייר ולחסות תחת צל כנפי השכינה כו' וד"ל, ולהיות כי אין שיעור ומספר כלל לריבוי נצוצות שבכל שר ושר כנ"ל ע"כ יוכל להיות שיהיו נשמות ונפשות הנולדות בזמן הגלות שישראל באוה"ע בגלות בריבוי גדול מאד עד שיהי' ריבוי רבבות פעמים מנפשות ישראל בעצמם וכמו בגלות מצרים שהי' תחילת כניסתם לשם בע' נפש בלבד ונולדו שמה כמה פעמים ס' ריבוא כידוע שמה שיצאו ס' ריבוא לא הי' רק חלק החמישים כו' וכיוצא בזה בכל ד' גליות יוון ואדום עד ימות המשיח, שכל הנולדים הן מניצוצות שבד' נהרות שמלובשים בשרים דעשי' כנ"ל וד"ל.

וזהו שארז"ל ע"ד משל הזריעה דוקא כמ"ש וזרעתי לי בארץ כו' וכמ"ש כלום אדם זורע קב אלא להוציא כמה כורין כו' דלפי הנ"ל יוכל להית הריבוי ע"ד זריעת קב שיוצא כמה כורין כו' וד"ל. ולזה הטעם כל עניני הגלות בפרט מה שיגלו ישראל לאיזה שר מן הע' שרים בשביל הנשמות שיש שם שיוציאם משם בהולד להם בנים שם אין הנשמות הללו של אותו השר אלא של ישראל הם מתחלת הבריאה שהרי כשנפלו תחלה נפלו בבחי' מל' דאצי' הנק' שכינה, שהיא הנק' כנ"י לעילא כידוע אלא שאח"כ ירדו להפרד בד' נהרות וא"כ שלהם הם לוקחין כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן הפסוק אל35 תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם מהו שם דוקא אשימך לגוי גדול וכי לא הי' ביכולת ה' לעשות לגוי גדול בארץ כנען באשר הוא שם כו', אלא הענין הוא כנ"ל לפי שכל ניצוצות דקדושה שנפלו ע"י חטא אדה"ר נשקעו בשר של מצרים ע"י שנתלבשו בא' מד' נהרות והוא נהר נילוס כידוע והי' כל המחנה הקדושה הזאת שנשקעו בשר של מצרים תחלה בחלקו של יעקב כי שלו הם אך שנפלו בסיבת השבירה וכנ"ל ע"כ אמר לו אל תירא מרדה מצרימה בעמקי היכל הקליפות של שר דמצרים הגם שהי' אז בתכלית עמקות שערי הטומאה כידוע, כי מ"מ אשימך לגוי גדול שם דוקא כי בהכרח הוא ששם דוקא אשימך לגוי גדול עצום ורב והוא בהקבץ אליך כל המחנה הקדושה הנ"ל כשיולידו בנים ובנות שם, ולהיות כי מושקעים המה שמה ע"כ בהכרח דוקא שתרד בע' נפש שלך ושם דוקא אשימך לגוי גדול ה' פעמים ס"ר כנ"ל, ולא בארץ כנען כי אין שם מקומם כי בירידות כל הניצוצות דרך ד' נהרות ירדו תחלה בנהר נילוס חלקו של מצרים דוקא מטעם הידוע לי"ח וד"ל.

רלד

ועכ"ז יובן ג"כ ענין סמיכת סוף המאמר הזה במ"ש ת"ח וישב ישראל כו' ויאחזו בה כו' ויפרו וירבו כו', דלכאורה מה שייכות וקשר לזה המאמר עם המאמר שקדם אך עם כל הנ"ל יתורץ היטב. דהנה בכל הנ"ל יובן הטיב גופו של מאמר הנ"ל באמרו מה ההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין אוף קוב"ה ויהרוג הוי' כל בכור כו', דהנה עוד הקדמה אחת צריך להקדים, והוא ביאור למ"ש דההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין כו' להיות שי"ל שרש ענין גודל השנאה שיש לסט"א דקליפה להיות עולה ומקטרג תמיד על האדם כידוע וכל מגמתו רק להחטיא את האדם תמיד ואחר שמפתהו לחטוא אחר כל ההשתדלות והיגיעה שמייגע עד שימצא את האדם להביאו לידי חטא אז אח"כ עולה למעלה ומקטרג פלוני עשה כך וכך ותובע דין ומשפט עליו עד שפועל הדין והעונש למיתה או כיוצא ואז פעל וגמר כל כוונתו בתחלה להסיתו לחטוא כו' שממעשה זה נראה לכאורה שהוא רק מפני עוצם השנאה הכבושה שיש בלב הסט"א עם נפש האדם עד שיעשה ויפעול בתחבולות רבות איך להמיתו כנ"ל, וזה אינו מובן כלל מהיכן צמחה בלבו השנאה הגדולה הזאת, ואם מפני מ"ש ואיבה36 אשית כו' זהו בין הנחש עם האשה דוקא אבל לנפש האדם לא מצינו שישנאנו כ"כ שנאה בלא טעם כלל ולמה הוא מסבב בתחבולות כ"כ עד שהוא יורד ומסטין עולה ומקטרג תמיד על האדם כידוע.

אך הענין הוא משום דבאמת הנה שרש יניקות החיצונים למעלה הוא רק מבחי' אור הקדושה דוקא ואם לאו לא הי' להם מציאות שפע וקיום כלל והמופת לזה ממה שאנו רואים שלע"ל דכתיב בלע37 המות לנצח כו' ואת38 רוח הטומאה אעביר כו' דהיינו משום דאזי מתברר מן החיצונים כל חלקי הטוב והקדושה שיקבלו יניקה משם וכמ"ש חיל39 בלע ויקיאנו וכמו ענין והוצאתי40 את בלעו מפיו כו' וכמ"ש41 במ"א ביאור דבר זה באריכות שהוא ענין אשר מבואר למעלה במ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' א"כ מוכרח מזה שאין להם חיות מצד עצמם רק ממה שמקבלים מהקדושה וע"כ בהוציא מהם חלק הקדושה ימותו ויאבדו ממילא וכמ"ש כי הנה42 אויבי' ה' יאבדו ויתפרדו כו', ולהיות כן לזה הטעם כל עיקר תשוקת הסט"א דקליפה לחטוא את הנה"א שבאדם דוקא כי ע"י החטא הזה יחטפו הנפש האלקי' בצאתה מחומר הגופני ע"י פסק דין ועונש העליון כי אחר הקטרוג שקטרג עליו השטן למעלה כנ"ל (שעולה ומסטין) אזי הוא עצמו עולה למעלה ומקטרג לדין אותה בעונש גמורה במיתה ובצאתה מגופה ע"י שנטמא בחטאה יש להחיצונים אחיזה ויניקה גמורה באותו ניצוץ האלקי' ומוליכים אותו להיכלות שלהם, וה"ז ממש כמו עד"מ הגנב שילך בתחבולות למצוא לו מקום מוצנע לגנוב משם דבר מה מכסף וזהב או מאכלים ובגדים וזהו חיותו וקיומו ובלעדי הגניבה אין לו חיות ושפע למלא נפשו

רלה

בלחם ומזון וז"ש לא43 יבוזו לגנב למלאות נפשו כי ירעב כו' לפי שירעב ואין לו כלום כי מבלתי המצא לו למזון נפשו כלום כ"א מן הגניבה הזאת ע"כ לא יבוזו לו ולא יכלם לעולם מזה כמו המתפרנס מאיזה פרנסה הגם שהיא בזוי' לא תבוז בעיני מי שצריך להתפרנס ממנה וכך הגניבה פרנסת הגנב היא ע"כ לא יבוזו לגנב כו'.

והנמשל מזה ממש יובן ביניקת החיצוני' שנק' גנבים כמ"ש אם44 גנבים באו לך שודדי לילה כו' להיות כי תרעין דג"ע אסתימו בלילה כמ"ש בזהר ואעפ"י שנאמר במל' דאצי' ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו' אין לחיצוני' יניקה רק בדרך גניבה וחטיפה בהיות שמדה שלהם קצובה בצמצום גדול ממל' דאצי' רק מבחי' אחוריי' ותמצית דתמצית כו' כמ"ש קץ45 שם לחושך כו' וע"כ נקראו החיצוני' שודדי לילה שבאים וחוטפים וגונבים במקום והיכל מהיכלות דקדושה אשר אינם משתמר כ"כ עד"מ וכמו ע"ד הנ"ל כאשר האדם חוטא ששכינה מסתלקת הימנו אזי אין שומר לנפשו להנצל מהחיצונים ויבואו ויקטרגו לעונשו למיתה והניצוץ האלקי ששרשו בקדושה העליונה חוטפים להם והוא להם לחיות גמור ושפע רבה מאד וכמו עד"מ הפרנסה לגנב מן הגניבה עד שלא יבוזו לו כו' ולכך כל עיקר תשוקת הסט"א להחטיא את האדם מטעם מציאת פרנסתם ושפע חיותם ולכך יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו', וכל מי שיש בנשמתו יותר הארת הקדושה לשם תשוקתם נפלאה יותר להחטיאו בכדי שימצאו להם שפע רבה והארה גדולה מהקדושה יותר וכנ"ל מפני שאין להם חיות מצד עצמם כלום כ"א מסט' דקדושה בלבד וע"כ כל46 הגדול מחבירו יצרו גדול בו עד"מ שלא47 ילכו הגנבים לגנוב כ"א במקום שיש מטמון טוב ולא ימסרו נפשם לריק לגנוב דברים קטנים המונחים בחורבה וכיוצא וד"ל.

ובכ"ז מובן פי' המאמר הזה מה ההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין כו' שאין הטעם מפני השנאה שיש לו אלא מפני שהמיתה והקטלה להוציא נשמות קדושות מגופים ע"י הקטרוג שלהם כנ"ל זהו עיקר מעמד פרנסת שפע חיותם וקיומם כנ"ל, וזהו שא' לסוסתי ברכבי פרעה כו' אית רתיכין לשמאלא ברזא דסט"א כו' שהן י' כתרין דנוגה בכלל ובפרט הן רבבות עולמות ולפי שהחיצוני' מקבלים מקו השמאל דדין וגבורות עליונים לכך נאמר אית רתיכין לשמאלא כו' וההוא סט"א נטיל ואפיק נשמתין בשביל חיותם ממש כנ"ל וכד עביד קוב"ה במצראי בההוא גוונא דאינון רתיכין ממש עביד מה ההוא סט"א קטיל כו' אוף קוב"ה ויהרוג ה' כל בכור כו', פי' משום דבגלות מצרים הרי היו ישראל פרין ורבין ומולידים עד ה' פעמים ס' ריבוא ניצוצות כנ"ל והיו כולם מושקעים תחלה בשר של מצרים ע"י ההתלבשות בנהר נילוס וא"כ הרי ענין זה מה שהניצוצות יצאו מהיכלות הקליפות דמצרים להיכלות

רלו

הקדושה בהולד לישראל בנים ובנות שם ממש הוא כדוגמת ההריגה והקטלה שסט"א עושין לניצוץ האלקי להוציאו מן הקדושה לקליפה שהרי הוציאו מהיכלות הקליפות כ"כ ריבוי ניצוצות בעל כרחם וכמ"ש וינצלו את מצרים כו' ויציאה זו דניצוצות הקדושה מהם הוא ממש כמו שחוטפים מהם את נפשם כו' אחר שנשקעו בהם להיות להם למזון וטרף להחיותם תמיד כו' וא"כ בדוגמא שלהם שהם עושים עשו להם להוציא מהם חיות נפשם שהוא בדרך הריגה וקטלא ממש מטעם הנ"ל מפני שאין להם חיות רק הקדושה כו' וזהו שאמר מה ההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין לצורך חיותם כך קוב"ה ויהרוג כל בכור כו', ומה שא' לדוגמא דוקא ממכת בכורות זהו לפי שנאמר בה ויהרוג הוי' דשם הוי' ממש הרג כו' לפי שנתלבשה השכינה תחלה בשר של מצרים ונשקעה עם כמה פעמים ס"ר ניצוצות כו' וכאשר אח"כ עולה משם בבחי' הבירור וכמ"ש אשר48 שלט האדם באדם לרע לו דהיינו שמתהפך הדבר אח"כ מן הקצה לקצה עד שהחושך יהפך לאור והרע נהפך לטוב כו' והוא ע"י שיוציאו מהם כל חלקי הטוב ואז גם מה שנשאר בהם מחלקם וגורלם העצמי עפ"י המדה המצומצמת שנמדד להם גם אותו לקחו מהם וישארו בלי חיות כלל וזהו ענין מכת בכורות של מצרים שהרג הוי' גם ממה שהי' מחלקם העצמי והוא בחי' חכ' דקליפה שנתברר גם מחכ' דקליפה לחכ' דקדושה להיות מזה יתרון לאור החכ' דקדושה וכמ"ש כיתרון החכ' מן הסכלות כו' וזהו קדש לי כל בכור כו' וזהו ויהרוג הוי' כו' ששם הוי' בעצמו הרג ע"י שכ"כ נתגבר אור הקדושה כבר ממה שקדמו להנצל את מצרים בכמה פעמים ס"ר ניצוצות כו' ולכך הי' דוקא ענין מכת בכורות לסימן והוראה גמורה על תכלית התגברות הניצחון דמה ששלט באדם לרע לו הי' אחר ששם הוי' בעצמו הרג כו' שזהו ע"ד הדוגמא בהיפך כגוונא דסט"א קטיל כו' שזהו להוסיף להם אור וחיות מן הקדושה וגם בההוא גוונא ממש עבד קוב"ה במצראי מפני שניתוסף האור בקדושה ע"י שנתהפך גם החושך לאור כו', וזהו שבכאן לא תפס לעיקר הענין בכוונת המאמר רק מ"ש ויהרוג ה' כל בכור כו' וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי, דמיתיך ממש כנ"ל.

ועכ"ז יובן ענין הטעם למה שצריך49 לקדש א"ע בשעת תשמיש כו' כי כדי להוציא הנפש האלקי' מסט"א שבאותו השר צריך להוציא בטהרה וקדושה, כדי שלא ישאר ביציאה זו שום שמץ יניקה לחיצוני' אחרי יציאתה משם ואם לא תצא בטהרה ישאר עדיין להם ממנה איזה שייכות וקשר אחיזה גם בהיותה בגופה כו' וד"ל. ואחר שנתבאר גופו של מאמר מובן ממילא ענין הסמיכות שסמך ענין לו ת"ח וישב ישראל כו' ויפרו וירבו מאד דמשום דבההוא גוונא דסט"א עביד קוב"ה בחשק נפלא להוציא ניצוצות הרבה מסט"א ע"כ ממילא הי' ענין זה דוישב ישראל כו' ויפרו וירבו עד שהי' עד ערך ה' פעמים ס"ר כו'. וזהו שמסיים במאמר דהא להון אתחזי כמו דאוקמוהו דנשמו' וניצוצות הללו שלהם הם דבחלקו של יעקב היו וכשגלו לשם והולידו אותם שלהם לקחו כנ"ל וד"ל.

רלז

ועתה י"ל ענין סמיכת המאמר ע"פ ויברך יעקב את פרעה דוקא דלכאורה אין להם שייכות וקשר כלל זע"ז כו', אך הענין יובן בהקדים תחלה ענין הברכה הזאת עצמה שבירך יעקב לפרעה מה הוא וגם למה בירך את פרעה מאחר שהי' בחי' קליפה דמצרים כידוע. ויש להקדים לזה מה שמצינו ענין ברכה כיוצא בזו במה שבירך יצחק לעשו דגם שם יפלא למה ברכו ואיך ברכו ובפרט בברכות קדושות הללו דויתן50 לך אלקים מטל השמים כו' אחר שהי' עשו בחי' קליפה והוא הי' סבור דלעשו בירך כידוע. אך הענין הוא דמתחלה הי' סבור שיוכלו הברכת הללו להגיע לעשו מבלתי אמצעות יעקב והי' היכולת בהם שיעלו לניצוצו' קדושים שנפלו בעשו ע"י חטא דאדה"ר כידוע אך אח"כ כשבא יעקב במרמה ולקח הברכות הללו דמטל השמים כו' אמר יצחק לעשו בא51 אחיך במרמה כו' גם52 ברוך יהי', ואעפ"כ בירך לעשו וא"ל הנה משמני53 הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל כו' ואת אחיך תעבוד54 כו', ביאור הענין הזה שאמר יצחק לעשו כי הנה הברכות הללו דמטל השמים ומשמני הארץ הן בחי' אורות עליונים מאד וכידוע בזהר55 בפי' מטל השמים שהוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא כו' ובמדרש אמרו56 דרוב דגן ותירוש הוא משנה והלכות ואגדות והכל ענין א' הוא שהוא הכל ענין בחי' גילוי אור א"ס כמו שהוא בעצמו לפני סדרי ההשתלשלו' דאבי"ע כו' וכמ"ש במ"א.

והנה תחלה הי' סבור יצחק להמשיך בחי' גילוי אלקות דמטל השמים כו' בעשו כדי להעלות בזה כנ"ל, אך אח"כ נשלמה כוונת רבקה שיקח עשו הברכות וההמשכות הללו ע"י אמצעות יעקב דוקא, כי רבקה ידעה שא"א שיהי' בחי' העלאות לעשו כ"א ע"י יעקב דוקא ובזאת הי' מחלקותה עם יצחק בכוונת הברכה לעשו כו' וכמ"ש במ"א, וגם יצחק חזר בעצמו אחר שנודע לו שיעקב הי' אמר בפירוש גם ברוך יהי' כלומר א"א לך לקבל ברכה בעצמך כי הברכות הללו שייכים דוקא ליעקב וע"כ גם ברוך יהי', אך כדי שתקבל אתה מאותן הברכות ג"כ א"א כ"א ע"י אמצעות יעקב דוקא כי גביר שמתיו לך כו' וגם זאת בתנאי דוקא והוא ואת אחיך תעבוד כו' שאם את אחיך תעבוד אז יבואו לך הברכות ג"כ ע"י עבודה זו ואם לאו לא יבואו לך כו'.

וביאור ענין הזה דדוקא ע"י שאחיך תעבוד יבואו גם אליך הברכות כו' ומשמעות הענין שעכ"פ ע"י העבודה שיעבוד יוכל לבא בו אור הברכה ושפעה ממש, וזה פלאי לכאורה דמ"מ האיך יקבל עשו דקליפה אור שפע הקדושה האלקי' כו'. אך הענין יובן עד"מ האדם שהוא בעל שכל וכשאוכל איזה מאכל הנה אנו רואים בחוש ששכלו מתחזק הרבה ע"י המאכל שאכל דוקא כי הרי בתענית להיות שמונע המאכל

רלח

שכלו חלש ואינו מבין כראוי שום שכל וסברא כו' וכמאמר ר"נ עד57 דלא אכילנא בישרא דתורא כו' וכיוצא, ולא עוד אלא שלפי אופן טוב טעם המאכל הרוחני אם הוא בדקות והזדככות יהי' חיזוק שכלו בדקות יותר שהרי מי שמורגל במאכלים דקים שכלו דק יותר כאוכלי שולחן המלך עם בני הכפרים שרחוקים בערך מזג דקות השכל כידוע וכמ"ש במ"א, וגם הנה ידוע דבחי' זו נק' ברורים דנוגה והמברר הוא שם מ"ה דאדם האוכל המאכל כו' כי הרוחניות שבמאכל נעשה בחי' השגת שכל כנ"ל ומייחד יחודים עליונים הרי שנתעלה מאד ממש מגשמיות לרוחניות העליון ביותר עד שבהיות אור האלקי שוכן בנשמת האדם בעבודה58 שבלב זו תפילה גם המאכל יקבל אותה ההארה האלקית ממש כו' רק שתקבל ע"י אמצעות הנשמות האלוקית בהיות שהנשמה תייחד יחודים עליונים ונגלה בה כבוד ה' כ"כ וממילא יקבל האור גם הכחות הכלולים בה והוא גם כח המאכל הגשמי שכולל בה וגרם בה התחזקות כנ"ל אבל המאכל מצד עצמו כמו שהוא גשמי לא הי' בערך הקבלה מעולם כו' וד"ל.

והדוגמא מזה ממש יובן בדרך כלל ג"כ והוא דלע"ל הנה כתיב ועמדו59 זרים ורעו צאנכם כו' שהאומות יעבדו האדמה וירעו הצאן כו' הרי הם גורמים בחי' התחזקות בקדושה האלקית שבנפש הישראל בתפילתו ותורתו וכמ"ש והחזיקו60 בכנף איש יהודי כו' כי נעשו כמו בחי' חומר וצורה, וכדוגמא זו הי' כבר בימי משה כשאמר כלב סר61 צילם מעליהם לחמינו הם כו' והוא ממש עד"מ מן המאכל הנ"ל. ואמנם הנה יהי' עלי' גדולה לאוה"ע בזאת העבודה והשירות שיעשו לבנ"י כי הרי גם בהם יהי' שוכן גילוי אור א"ס ממש ע"י אמצעות ישראל מאחר שיהיו כולם כלולים בהתכללות בישראל מפני עבודה זו, ועד"מ המאכל הנ"ל שעולה לשכל ומתכלל שם וגם מחזקו כנ"ל, וא"כ בהיות הגילוי המשכה והברכה על בנ"י ממילא יתברכו גם הם בכל אותן הברכות, אך זהו דוקא לפי שהמה עובדים לישראל ונעשים כמו בחי' חומר וצורה כו' שהוא כמו המאכל עד"מ וכמ"ש כי לחמינו הם כו' וד"ל.

ובכ"ז מובן ג"כ ענין הברכה לעשו שיוכל לקבל ע"י אמצעות יעקב דוקא והוא שאת אחיך תעבוד, ועד"מ הנ"ל במאכל, ואם לאו אין לעשו העלא' כלל כי הרי נשאר למטה בגסו' שלו כו' וד"ל. ועד"ז ג"כ ענין הברכה שבירך יעקב את פרעה כו' דהנה יעקב רצה להמשיך בחי' גילוי אלקות בפרעה דוקא וזהו שר' יוסי הקדים לתרץ באמרו פרעה אע"ג דאוקמוהו ברזא אוחרא סמך דקא סמכינן בעלמא, פי' דלא יקשה דהא פרעה הוא בבחי' הקדושה והוא בחי' מל' דאצי' דאתפריעו בה כל נהורי' להיותה בחי' ההתגלות וכמ"ש זה בפ' מקץ דזהו רק סמך דסמכינן בעלמא כלומר סמך בעלמא הוא ואין מקרא יוצא מידי פשוטו דאת פרעה ממש בירך, ואל

רלט

יקשה לך האיך יקבל פרעה דקליפה ברכות הקדושות דיעקב כו' לזה הקדים ואמר ת"ח לסוסתי ברכבי פרעה כו' עד סוף המאמר ומבואר למעלה תוכן כוונת המאמר שהי' אור השכינה מסתתרת במצרים בלבוש שק ולשלוט בה האדם כו' בכדי להוציא מהם כל הניצוצות דקדושה אח"כ כו' וכמ"ש אנכי62 ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך כו' והוא כמ"ש למעלה בענין אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' ואמנם הנה כדי שיהי' לשכינה כח ועוז להעלות המ"נ מקליפת מצרים ולהוציא מהן הניצוצות ולכוללם בקדושה העליונה שהוא עד"מ בחי' בירורי' דע"י שאדם אוכל כו' שאם אינו אוכל לש"ש מתגשם ונופל כו' לזה הי' צריך בתחלה המשכת ברכה והוא ענין הברכה שבירך יעקב לפרעה, והוא ע"ד הנ"ל בענין חנוכת הבית שצריך שיבא בהתחלה הגדול לחנך את הקטן כי כל התחלות קשות כו' וכך יעקב להיותו למעלה מעלה דהיינו בחי' הארת יסוד אבא וכמ"ש רז"ל יעקב63 אבינו לא מת פי' לא הי' בבחי' השבירה שנק' מיתה וכמ"ש וימלוך64 וימת כו' כי בבחי' ג"ר לא הי' בחי' השבירה כלל כנ"ל וע"כ משם דוקא באה בחי' הברכה ליתן כח ועוז להעלות מ"נ מהיכלות קליפות נוגה תמיד, כי מי שהוא למעלה מבחי' המלחמה הזאת בידו ליתן כח ועוז לנצחון המלחמה להיות אשר שלט האדם לרע לו כו' וד"ל.

ולזאת הכונה בירך יעקב לפרעה דקליפה דוקא כדי שיוכלו כנ"י להוציא ממנו הנשמות בגלותם שם. אך הברכה היתה מ"מ ע"ד פשוט לפרעה ג"כ והוא ע"ד הנ"ל בברכת יצחק לעשו שבתנאי דוקא ואת אחיך תעבוד כו' וגם כאן ע"י שיוכלל ניצוצות דקדושה שהי' בפרעה ועמו בכנ"י ממילא יבא האור והשפע גם לפרעה ועמו עד"מ המאכל הנ"ל, וזהו ויברך יעקב את פרעה ממש ולא כמו סמך בעלמא כו', ולכך הקדים לזה ת"ח לסוסתי כו' שמכוונת המאמר יובן דאת פרעה ממש בירך מטעם שיוכלו הנשמות ממנו ויוכללו בכנ"י ובאמצעות זה יקבל גם פרעה, אך שצריך הכונה ממקום גבוה לזה לכך היתה תלוי ביעקב דוקא ברכה זו מטעם שיעקב לא מת וכנ"ל וד"ל. ועם זה יובן מ"ש בסוף המאמר אני הוא ולא אחר כו' פי' בחי' ג"ר דע"י נק' אני הוא כו' ושם אין מקום ושרש ליניקות החיצונים הנק' אחר וכמ"ש וכבודי65 לאחר לא אתן כי אין מקבלים רק ע"י סיבת השבירה שהוא מבחי' ז"ת בלבד וע"כ אומר אני הוא [טעם דלפי שג"ר] אין את זלעו"ז כלל לכך משם יוכל להיות הכח הזה לנצח המלחמה להוציא הנשמות וכו' ולע"ל ג"כ מי זה בא מאדום כו' שהוא בחי' עצמו' דז"א כמ"ש ה'66 איש מלחמה ובכאן מיירי רק בנצח דנוק' דז"א וכמ"ש דמיתיך67 רעייתי וד"ל.


1) להבין מאמר הזוהר: הנחות כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 פט, א. נמצא ג"כ בכת"י 68 לט, ב. בכותרת: בעזה"י שבת פ' ויגש. נדפס ג"כ (בשינויים) בביאוה"ז ויגש קלד, ב.

הנחת המהרי"ל נדפס בביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תשכה [באחד הכת"י רשום בהמפתח בגוכתי"ק הצ"צ: ל' דודינו הרב מהרי"ל ז"ל]. מאמר זה עם הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ נדפס בביאוה"ז שם ע' תשכז ואילך.

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' רמ.

2) ויברך יעקב: ויגש מז, ז-י.

3) לסוסתי ברכבי פרעה: שה"ש א, ט.

4) ויהרוג ה' כל בכור: בא יג, טו.

5) אני הוא ולא אחר: בא יב, יב הגדה של פסח פיסקא ויוציאנו.

6) מי זה בא מאדום: ישעי' סג, א.

7) וישב ישראל: ויגש מז, כז.

8) אין רע יורד מלמעלה: ראה ב"ר פנ"א, ג. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקסו ובהנסמן לשם.

*8) לא יגורך רע: תהלים ה, ה.

9) בסידור שער החנוכה: רעז, א. וראה לעיל ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פל"ז. לקמן בהנחת ר' משה של מאמר זה הערה 8.

10) במאה אלף צאן: ראה מלכים-א ח, סג.

11) את הכבש האחד תעשה בבקר: תצוה כט, לט. ועוד.

12) האש. . ירד בצורת אריה. . בדרז"ל: ראה יומא כא, ב.

13) דאריה הוא דאכיל קרבנין: ראה זהר בהקדמה ו, ג. זח"ב (תוספות) רעח, א. צו לב, ב. לג, רע"א.

14) פני אריה אל הימין: יחזקאל א, י. ראה סידור שער האלול רלא, ד. לקו"ת נצבים מד, רע"ג.

15) ביחזקאל והאריאל שתים עשרה אורך: מג, טז.

16) אשה ריח ניחוח להוי': ויקרא ט, ט. ובכ"מ.

17) אשה הוא א"ש ה"א: ראה זהר בראשית מח, ב. ביאוה"ז נח ז, ב.

18) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

19) נכספה וגם כלתה נפשי: תהלים פד, א.

20) רני ושמחי: זכרי' ב, יד.

21) מלפני אדון חולי ארץ: תהלים קיד, ז.

22) דכל התחלות קשות: מכילתא יתרו יט, ה. תוד"ה פסיעה — תענית י, ב.

23) ועד"מ התינוק בבית הספר: ראה ג"כ שערי אורה שער החנוכה. דרך מצותיך עב, ב.

24) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

25) שוה ומשוה קטן וגדול: ע"פ פיוט (לימים נוראים) האוחז ביד מדת משפט.

26) קטן וגדול שם: איוב ג, יח.

27) המשפילי לראות בשמים ובארץ: תהלים קיג, ו.

28) מדרש חז"ל ע"פ וזרעתיה לי בארץ כו' דלא גלו: הושע ב, כה. פסחים פז, ב.

29) ומשם יפרד והיו לד' ראשים: בראית ב, י.

30) דגלו לאדום שכינה עמהם: ספרי מסעי לה, לד.

31) ד' גליות. . הד' נהרות הכוללים: ראה ב"ר פט"ז ד. ילקוט שמעוני בראשית ב, יד.

32) וכמ"ש במ"א בענין עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט. ראה לקו"ת להאריז"ל לך יב, טו. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' עתר ובהנסמן לשם.

33) וינצלו את מצרים: בא, יב, לו.

34) וארז"ל שעשאוהו כמצולה: ברכות ט, ב. וראה כנפי יונה ח"ג סנ"ח הובא במגלה עמוקות אופן נח. ובכ"מ.

35) אל תירא מרדה מצרימה: ויגש מו, ד.

36) ואיבה אשית: בראשית ג, טו.

37) בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

38) ואת רוח הטומאה: זכרי' יג, ב.

39) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו.

40) והוצאתי את בלעו מפיו: ירמי' נא, מד.

41) וכמ"ש במ"א ביאור דבר זה באריכות: ראה תו"ח בראשית לב, א. תולדות קנז, ב. שערי אורה ד, א. שערי תשובה מח, ג. ובכ"מ.

42) כי הנה אויבי' ה' יאבדו ויתפרדו: תהלים צב, י.

43) לא יבוזו לגנב למלאות נפשו כי ירעב: משלי ו, ל.

44) אם גנבים באו לך: עובדי' א, ה.

45) קץ שם לחושך: איוב כח, ג.

46) כל הגדול מחבירו יצרו גדול: סוכה נב, סע"א.

47) שלא ילכו הגנבים לגנוב כ"א במקום שיש מטמון טוב: ראה ג"כ מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' פה. שערי תשובה נ, ג. סה"מ תרכ"ז ע' לט. תרל"ב ח"א ע' קנז. ובכ"מ.

48) אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט.

49) שצריך לקדש א"ע: ספרי פ' ראה יד, כא. יבמות כ, א. תניא פכ"ז וספ"ל.

50) דויתן לך. . מטל השמים: תולדות כז, כח.

51) בא אחיך במרמה: שם לה, וראה תו"ח ס"פ תולדות.

52) גם ברוך יהי': שם לג.

53) משמני הארץ יהי' מושבך: שם לט.

54) ואת אחיך תעבוד: תולדות כז, מ.

55) בזהר. . טלא דנטיף מעתיקא: ראה זהר נשא קכח, ב.

56) ובמדרש אמרו דרוב דגן ותירוש הוא משנה והלכות: ב"ר פס"ו, ג.

57) עד דלא אכילנא בישרא דתורא: ראה ב"ק עב, רע"א.

58) בעבודה שבלב זו תפלה: תענית ב, א.

59) ועמדו זרים ורעו צאנכם: ישעי' סא, ה.

60) והחזיקו בכנף איש יהודי: זכרי' ח, כג.

61) סר צילם מעליהם: שלח יד, ט.

62) אנכי ארד עמך מצרימה: ויגש מו, ד.

63) יעקב אבינו לא מת: תענית ה, ב. ראה גם סידור שער התפלה רב, ג. שער בהמ"ז קד, סע"ג.

64) וימלוך וימת: וישלח לו, לד ואילך.

65) וכבודי לאחר לא אתן: ישעי' מב, ח.

66) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.

67) דמיתיך רעייתי: שה"ש א, ט.