נוסח שני: בזהר פ' ויגש ויברך יעקב את פרעה

רמ

בעזה"י שבת קודש פ' ויגש, באור מאמר הזהר הזה

בזהר1 פ' ויגש דף רי"א ע"ב, ויברך2 יעקב את פרעה אר"י פרעה אע"ג דאוקמוה ברזא אוחרא סמך הוא דקסמכינן בעלמא אבל ת"ח לסוסתי3 ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, ת"ח אית רתיכין לשמאלא ברזא דסט"א ואית רתיכין לימינא ברזא דלעילא דקדושה כו', וכד קב"ה עביד דינא במצרים כל דינא דעביד כגוונא דאינון רתיכין ממש וכגוונא דילי' דההוא סטרא ממש מה ההוא סט' קטיל ואפיק נשמתין אוף קב"ה עביד בההוא גוונא ממש, דכתיב ויהרוג4 הוי' כל בכור וגו' דכתיב אני5 הוי' אני הוא ולא אחר ולזמנא דאתי כתיב מי6 זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו' ת"ח מה כתיב וישב ישראל7 וגו' ויפרו וירבו מאד וגו' ויאחזו בה אחסנת עלמין כו' ע"ש.

הנה מאמר הזהר הזה הוא כולו פלאי מתחלה ועד סוף, שמתחיל בפסוק ויברך יעקב כו' ואח"כ מפרש הפ' לסוסתי ברכבי פרעה ומסיים בפסוק וישב ישראל מה ענין זה לזה גם כל המשך המאמר צריך ביאור באמרו כד קב"ה עביד דינא כו' בההוא גוונא ממש כדכתיב ויהרוג הוי' כל בכור וכו' שזהו הפלא ופלא שיכתוב על הוי' ויהרוג כגוונא דסא' הוא מלאך המות דקטיל ואפיק נשמתין.

ויובן כ"ז בהקדים לבאר היטב הכתוב מזמור שיר חנוכת הבית וגו', כמשנ"ת במ"א8 שענין חנוכת הבית הוא כענין שנאמר חנוך9 לנער ע"פ דרכו וגו' שהחנוך של הנער כשמצטרך לחנכו10 לתורה שילך לבית הספר שכל התחלות קשות11 שצריך האב להראות לו חיבה יתירה שיוליכנו האב בעצמו לבית הספר כך ממש עד"ז בחנוכת הבית וחנוכת12 המזבח שהקריבו הנשיאים קרבנות מלבד עולת התמיד כו', בשביל לחנך המזבח שיומשך השראת השפע עליונה עליו שכל התחלות קשות שהוא באמת ירידה גדולה לגבי' ב"ה לכך מצטרך להמשיך תוס' אורות עליונים ע"י הקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח וקרבנות של שלמה המלך ע"ה צאן13 מאה ועשרים אלף כו', בשביל חנוכת הבית כו'.

רמא

וביאור הענין דהנה ידוע סוד הקרבנות של תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן שהיו מקריבין על המזבח במועדים ובזמנים המפורשות בתורה שהיא בחי' העלאת מ"ן מא"ח של המתבררין דרפ"ח נצוצין דתוהו שנפלו דרך שבירה לנוגה דבי"ע הם כל הבהמות הטהורים שמתבררין ונעשה מהן בחי' העלאת מ"ן בא"ח מלמטה למעלה בבחי' רצוא והסתלקות בגבורות רשפי אש ושלהבת עזה העולה מלמטה בצמאון גדול בבחי' השתוקקות נפלאה בבחי' רננה כו' ליכלל במקורם ב"ה וזהו ענין הקרבת הקרבנות על המזבח שמצוה14 להביא אש מההדיוט ואח"כ יורד עליו אש שלמעלה כדמות15 ארי' ואכיל כל קרבנין וכמ"ש ביחזקאל והאריא"ל16 שתים עשרה אורך וגו' שזהו בחי' הארי' שהיו יורד מלמעלה ואכיל כל קרבנין שהוא בחי' המ"ד הנמשך מבחי' חסדים עליונים שהוא פני ארי' אל הימין שבמרכבה לשרות על המ"ן של המתבררין והוא נמשך מבחי' ש' מ"ה התיקון דאצי' עיקר המברר כי בחכמה17 דייקא אתברירו שהוא המברר את המ"ן דב"ן כנודע וזהו בחי' שמחה שאחר הרננה שהוא בחי' מ"ד דמ"ה שיורד כדמות ארי' שעל הימין דוקא ואכיל כל קרבנין כנ"ל וכ"ז הי' סוד הקרבנות שבמשכן ומקדש שהיו מקריבין תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ועולת החדש ומנחתה כו', שהוא בחי' הברורים דרפ"ח ניצוצין דתוהו שנפלו בשבירה לבי"ע שנעשה מהם תחלה בחי' העלאת מ"ן בבחי' רננה מלמטה למעלה ואח"כ יורד מ"ד דמ"ה ושורה עליהם שאז עיקר ההתבררו' שלהם ליכלל במ"ה דתיקון דאצי'.

והנה כ"ז לאחר החנוך של המזבח או המקדש שכבר נתחנכו ושרתה השכינה בהם אז היה מתנהג בסדר נכון בהקרבת הקרבנות תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן דבר יום ביומו בבחי' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד דמ"ה כנ"ל, אך בתחלה כשמצטרך להמשיך הדבר מעיקרו שיושפל השפע עליונה של אור א"ס ב"ה לשרות על המ"ן וא"ח של המתבררין של הקרבנות בכדי לברר אותם ולתקן בתיקון דאצי' כי כל התחלות קשות שהוא באמת ירידה גדולה לגביו שיושפל השפע דמ"ד דמ"ה למטה לברר המ"ן דב"ן בכדי שיתברר מהניצוצין דתוהו שנפלו בשבירה לבחי' התיקון דאצי', אי לזאת מצטרך להיות בחי' חנוכת המזבח ובמקדש חנוכת הבית בהקרבנות של הנשיאים וקרבנות של שלמה בזמן החנוך שאינם שוים לשאר הקרבנות שהיו מקריבים אח"כ תמידין כסדרן כו', והיינו בהיות ידוע שהשבירה דתהו הי' רק בז"ת בלבד ולא בג"ר שלא הי' בהם שבירה זולת פגם וביטול בעלמא כו', והוא מצד מעלתן הנפלאה שהם הגבה למעלה כנודע ולכך כשנצטרכו להמשיך בתחלה המ"ד דמ"ה שישרה על המ"ן דב"ן שהם הקרבנות שבמזבח ומקדש הוצרכו לחנכו בהמשכתן מג"ר דתה"ו שלמעלה מתהו ותיקון שלא היו מעולם בבחי' שבירה שהם הגבה למעלה מאד נעלה עד אשר כחשיכה דשבירה של ז"ת דתהו וכאורה

רמב

דתיקון דאצי' שוים כמ"ש המשפילי18 לראות בשמים ובארץ בשוה השוה ומשוה קטן וגדול כנודע שאז עי"ז ממשיכים שיתחנך המזבח והמקדש בהשראת המ"ד דמ"ה דתיקון לברר הבירורין דמ"ן בתמידות לעולם והיינו כענין החנוך של הנער להוליכו לבית הספר שמצד שכל התחלות קשות והוא מצטרך להרגילו בדבר הלימוד שילך לבית הספר לזאת מוליכו אביו בעצמו הגדול מפני שאביו הוא גדול שכבר למד בבית הספר ואינו צריך ללימוד זה כלל שאינו תופס מקום נגדו כלל לכך יכול הוא להוליך הילד לבית הספר אבל הנער נער והוא התחלתו בהלימוד שאינו יכול לילך בעצמו ולקבל העול עד שיוליכנו אביו וירגילנו בזה כו', כך ממש עד"מ למעלה בחנוכת המזבח והמקדש שיומשך השרא' המ"ד דמ"ה בתמידיות בו לברר המ"ן דב"ן בהקרבת תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן אח"כ שמצטרך לחנכו בזה מפני שכל התחלות קשות והיינו ע"י המשכתן מבחי' ג"ר דתה"ו שלא היו בשבירה מעולם אשר שם כחשיכה כאורה שוים מצד שהגבה למעלה מאד נעלה משניהם אי לזאת משפיל"י לראות בשמים ובארץ בשוה ולכך משם יוכלו לחנך את המ"ד דמ"ה שירד לשרות על המ"ן דב"ן מא"ח של המתבררין דרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירה מז"ת דתה"ו והיינו כמשל האב הגדול דוקא שכבר למד ואינו בערך הלימוד בבית הספר שמחנך את בנו הנער קטן להוליכו לבית הספר ולהרגילו בזה ואח"כ יולך הנער מעצמו רק בתחלה בלבד צריך חנוך בה מצד שכל התחלות קשות וכו'.

וזהו ענין הקרבנות של הנשיאים ושל שלמה המלך ע"ה בחנוכת המזבח והבית שהמשיכו בקרבנות אלו מג"ר דתה"ו שלא היו בשבירה מעולם לצורך חנוכת המזבח וחנוכת הבית כו' ואח"כ הי' אש כדמות ארי' שאל הימין הוא המ"ד דמ"ה מעצמו בכל זמן שהיו מקריבין תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואכיל כל קרבנין כו', וזהו מזמור19 שיר חנוכת הבית וגו' וכמשנ"ת במ"א ע"ש.

ובזה יובן היטב הכתוב ויברך יעקב את פרעה, אך תחלה נבאר היטב פשט המשך מאמר הזהר הנ"ל א"ר יוסי פרעה אע"ג דאוקמוה ברזא אוחרא דהיינו שנת"ל בפ' זו בזוהר שפרעה הוא בחי' עלמא דאתגליי' דאתפריעו כל נהורין שהוא לשון פריעה והתגלות שזהו בחי' פרעה דקדושה ע"ז מפרש שזה סמך הוא דקסמכינן בעלמא שזהו עפ"י דרש אבל אין מקרא יוצא מדי פשוטו שהפרעה שלמטה הי' בחי' קליפה שהוא בחי' עורף ואחוריים שהם החצונים וסט"א כו' כנודע וזהו שמביא ראי' לדבריו מפסוק לסוסתי ברכבי פרעה וגו'. ת"ח אית רתיכין לשמאלא כו' וכד קב"ה עביד דינא כו' בההוא גוונא דאינון רתיכין ממש כו' דכתיב ויהרוג הוי' כל בכור וגו' מה ההוא סט' קטיל ואפיק נשמתין אוף קב"ה עביד הכי כו'.

והענין הוא דהנה בסוד הגלגולים של האריז"ל ובספר חסד לאברהם מפרש יותר בהרחבת הבאור סוד הארבע גליות בד' מלכיות בכדי לברר מהם הנשמות

רמג

שנפלו בהם דרך שבירה בחטא אדה"ר והיינו כמ"ש ונהר20 יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבע ראשים שם האחד פישון וגו' ונז' ע"ז במדרש שהד'21 נהרות הם ארבע מלכיות של הארבע גליות והיינו שכשנפלו הנשמות בחטא אדה"ר אזי נתחלקו ונתפשטו בבחי' התחלקות פרטית בד' נהרות אלו הם ד' מלכיות השרים עליונים שחלק אחד מהם במספר הניצוצין נתפשטו במלכות מצרים22 היינו בשר של מצרים שלמעלה כו', וחלק א' מהם במספר הניצוצין נתפשטו במלכות בבל כו' כנודע ולזאת גלו ישראל בכדי לברר הניצוצין הנשמות דקדושה שנתפשטו בד' מלכיות השרים עליונים ההם, וענין הבירור שלהם הוא בהיות ישראל כשגלו לאדום שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם כו' פי' שהשכינה היא מדת מל' דאצי' מתלבשת בהשר ההוא שגלו ישראל אליו ולכך בהיותם בגולה בחלק הארץ שתחת ממשלת השר ההוא אזי כשפרים ורבים שם הילודים שם הם הנשמות דקדושה שהיו מובלעים בהשר דרך שבירה שמתבררים ממנו ויורדים לישראל שלמטה ולכך צריכים לקדש א"ע בשעת תשמיש כמ"ש והתקדשתם23 כו', קדש24 עצמך במותר לך בכדי לברר הטוב מן הרע להוציא ולברר הנשמות שמובלעים בקליפות בהשר ההוא לקדושה. אך הכח והיכולת הזה שיש בישראל לבררם הוא מצד התלבשות השכינה בהשר ההוא כמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם כו', שהיא עיקר המברר הנשמות ממנו להשפיע לישראל שלמטה בחלק הארץ של השר ההוא (וכדכתיב עת25 אשר שלט האדם באדם לרע לו פי' לברר הטוב ממנו שאז יהי' לרע לו ממש כמשי"ת לקמן).

וזשארז"ל לא26 גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים דכתיב וזרעתיה27 לי בארץ וגו' כלום אדם זורע כור אלא כדי שיעשה מאה כורין, דלכאורה הוא פלאי דלפ"ז היה מצטרך שיתגיירו הגרים עד שיהי' מרובים מישראל להוסיף גרים מאה פעמים מישראל וזה אינו כן שהגרים הם מתי מעט. אך הענין הוא כנ"ל שכונתם שיתוספו הגרים הם הנשמות הרוחניות של הילודים בגולה אצל בני ישראל עצמן שכל הילודים שבגולה נקראו בחי' גרים מצד התבררות נשמותיהן מהשר ההוא שהיו בבחי' נפילה ושבירה שם שעתה נתבררו להיותם יוצאין ונמשכים ממנו להתלבש בגופות הישראלים שהברור שלהם הוא ע"י התלבשות השכינה בשר ההוא שגלו בו ישראל כנ"ל, וזהו עיקר הטעם של סוד ארבע הגליות בכדי לברר הנשמות שנתפזרו בד' מלכיות ע"י הפרי' ורבי' של ישראל שם דייקא בחלק הארץ של השרים ההם ששם דוקא נשפע להילודים שנולדים שם הנשמות שנבלעו בהשר ההוא משא"כ כשהיו ישראל שרויים על אדמתם בארץ אשר הי' ד' דורש ולא תחת ממשלת

רמד

השרים לא היה באפשר להם לברר הנשמות ההם שנבלעו בהשרים כו' וד"ל. וז"ש הקב"ה ליעקב אל28 תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם כו' שם דייקא אשימך לגוי גדול דלכאורה היא פליאה דעת מה שאמר לו שלא יהי' ירא מרדה מצרימה ותולה הטעם בגוי גדול שישימנו שם, וכי לא יהי' יכול לקיים זאת בארץ כנען שישימנו שם לגוי גדול וכי מפני זה צריך לירד מצרים.

אך הענין בהיות יוסף נמכר לעבד למצרים בכדי שישתלשל הדבר של הגלות מצרים (כמארז"ל דאל"כ היו29 מוליכים אותו בשלשלאות של ברזל כו'), ולזאת שלח יוסף אחר אביו עגלות להנהיגו לגלות מצרים בהם וכמשנ"ת במ"א שרמז יוסף לאביו סוד הגלות בשלוח עשר30 אתונות נושאים בר כו' ע"ש) ולזאת היה יעקב ירא מהגלות לירד למצרים ע"ז אמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם דייקא שהודיעו לו טעם וסבת הגלות שהוא בכדי שיפרו וירבו בארץ מצרים שימשיכו שם הנשמות מהשר של מצרים שנפלו בו דרך שבירה שע"י הגלות שלהם שיהי' שכינה עמהם יבררו הנשמות ההם מן השר שיתלבשו בגופות הישראלים הילודים שם דייקא משא"כ כשיהי' בארץ כנען לא ימשיכו לעולם הנשמות ההם, מפני שהם במצרים מובלעים בהשר של מצרים ולכך לגוי גדול אשימך שם דוקא מה שא"א להיות השמת הגוי הגדול הזה בהיותך בארץ כנען כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו כוונת הזוהר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי מה ההוא סט' קטיל ואפיק נשמתין אוף קב"ה כו', פי' כי עיקר החיות של החיצונים וס"א הוא מהקדושה דוקא היינו מבחי' הניצוצין דקדושה שנפלו לתוכם דרך שבירה שמזה הוא עיקר חיותם וקיומם כי לע"ל כשמטו31 רגלין ברגלין שיהי' תכלית הבירורין שיבררו מהם הטוב לגמרי ויעשו אותם כמצולה32 שאין בה דגים אז לא יהי' להם עוד חיות וקיום כלל ולכך כתיב לע"ל ואת33 רוח הטומאה אעביר מן הארץ בלע34 המות לנצח כו' שמאחר שמתברר הטוב לגמרי מהם וישארו בחי' רע גמור בנקי' בלי תערובת טוב כלל שאז אין לו קיום עוד כלל וממילא יתבער מן הארץ כנודע שעיקר החיות של הרע הוא התערובת הטוב שבו דוקא, וז"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו דוקא שיתברר הטוב מן הרע לגמרי שאז יהי' לרע לו שלא יהי' לו עוד קיום כלל כנ"ל ולכך כל מגמתן של החיצונים להחטיא האדם בכדי להמשיך חיים עליהם מסט' דקדושה כמארז"ל במלאך35 המות הוא יצה"ר יורד ומסטין עולה ומקטרג ואח"כ יורד ונוטל נשמה כו' דלכאורה אינו מובן מה תאותו בזה להסיתנו לדבר עבירה

רמה

בכדי שאח"כ יקטרג עליו ויבא ויטול נשמתו ומה הנאה לו בזה, אך באמת הנה כתיב לא36 יבוזו לגנב כי למלאות נפשו כי ירעב דכמו הגנב אין לו פרנסה אחרת זולתי הגניבה שבא במחתרת ולגנוב שמזה ממלא כריסו כי ירעב וזוהי פרנסתו וחיותו ממש כך החצונים עיקר פרנסתן וחיותן ממש הוא להיות קטיל ואפיק נשמתין דקדושה אליהם כמארז"ל במה"מ שיורד ומסית את הבריות לעבירה כו' ואח"כ עולה ומקטרג ואח"כ קטיל לון שעי"ז מתפרנסים מסט' דקדושה וממשיכים תוספת חיים עליהם כי זוהי פרנסתן למלאות נפשם כי ירעבו כו'.

וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי מה ההוא סט' קטיל ואפיק נשמתין אוף קב"ה עביד הכי דכתיב ויהרוג הוי' כל בכור במצרים כו' פי' שהמאציל ב"ה אומר אל השכינה מדת מל' דאצי' לסוסתי ברכבי פרעה דמיתי"ך רעיתי דכמו ההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין בכדי להמשיך אליהם תוספת חיים ושפע דקדושה שזהו פרנסתן מהניצוצין דקדושה שנבלעים בהם כנ"ל כך דמיתיך רעיתי שבזמן הגלות כשגלו ישראל למצרים שכינה עמהם להתלבש בהשר ההוא בכדי לברר וללקט ממנו הנשמות דקדושה שנפלו בו דרך שבירה ולהשפיע לגופות הישראלים הילודים במצרים דוקא כמ"ש כי לגוי גדול אשימך שם דוקא כנ"ל שעי"ז קטיל להון שמבררים מהם הטוב שהוא עיקר החיות שלהם כנ"ל וכיון שמתבררים מהם הנשמות והניצוצין דקדושה וישארו בחי' רע גמור בנקי' בלי תערובת טוב כלל יגרום להם קטלא וכליי' שלא יהי' להם עוד קיום כלל כמו שיהי' לע"ל שיבולע המות לנצח מצד שיהי' תכלית הבירורים דמטו רגלין ברגלין כו' כנ"ל וכמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו'. וזהו כונת בעל המאמר וכד קב"ה עביד דינא במצרים כגוונא דאינון רתיכין ממש כו' מה ההוא סט' קטיל ואפיק נשמתין אוף קב"ה עביד בההוא גוונא ממש דכתיב ויהרוג הוי' כל בכור כו' ובג"כ דמיתיך רעיתי לקטל"א כו' שהוא נדמה וישוה ממש לסוסתי ברכבי פרעה מה סט"א קטיל ואפיק נשמתין כך רעיתי בזמן הגלות קטיל ואפיק נשמתין דקדושה מהם כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו ויברך יעקב את פרעה בהיות נת"ל בחנוכת הבית וחנוכת המזבח שכל התחלות קשות ומאחר שהוא באמת ירידה גדולה לגבי' קוב"ה שירד המ"ד דמ"ה דתיקון דאצי' לשרות על המזבח בתמידיו' על המ"ן דב"ן שהם הקרבנות שהיו מקריבין אח"כ תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן שהוא בחי' א"ח של המתבררין כנ"ל לכך הוצרך בתחלה דוקא לחנך המזבח והבית בקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח וקרבנות של שלמה בחנוכת הבית להמשיך עי"ז ממקום גבוה מאד נעלה מהשבירה והתיקון היינו מבחי' ג"ר דתהו אשר לא היו בשבירה מעולם דכחשיכה כאורה שוים כו' וכמשל האב שמחנך הנער שמוליכו בעצמו לבית הספר כו' כנ"ל. כך בגלות מצרים שלא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים הם הנשמות המתבררין מהשר להתלבש בהילודים במצרים, וכ"ז הכח המברר הוא מבחי' ירידת והשפלת השכינה בסוד גלות להתלבש בהשר כנ"ל. אך כל התחלות קשות שנמשך ותרד בחי'

רמו

השכינה בירידה גדולה להתלבש בהשר של מצרים בכדי לברר הנשמות לקיים מ"ש כי37 לגוי גדול אשימך שם כו', לכך בתחלת ביאתו של יעקב לגלות מצרים דוקא ברך את פרעה הוא השר דקליפה של מצרים כנודע שענין הברכה הוא המשכת תוספת אור ושפע העליונה (שברוך הוא38 לשון בריכה וכענין מארז"ל המבריך39 את הגפן כו') דהיינו שהמשיך יעקב תוספת אור ממקום גבוה מאד נעלה מהשבירה דתה"ו והתיקון דאצי' אל פרעה השר של מצרים בכדי לחנך את בחי' השכינה ב"ה שתרד להתלבש בו לברר ממנו הנשמות ולהשפיע להילודים אח"כ במצרים ומצד שכל התחלות קשות לכך הוצרך לחנוך זה כנ"ל.

ובאור הענין הוא דהנה ארז"ל יעקב40 אבינו לא מת פי' שלא הי' בבחי' מיתה ושבירה מעולם ששרשו הגבה למעלה מאד נעלה שהוא בחי' ש' מ"ה התיקון דאצי' שהוא עיקר המברר כל הברורים ולא הי' בבחי' מיתה ושבירה מעולם לכך ויברך41 יעקב את פרעה להמשיך משרש שרשו מג"ר דתה"ו שלא הי' בשבירה מעולם אשר שם כחשיכה דשבירה וכאורה דתיקון שוה המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה לחנך את בחי' השכינה ב"ה שתרד ותשפיל להתלבש בפרעה השר דקליפה דמצרים לברר הנשמות כו' וכענין חנוך לנער להוליכו לבית הספר להתחלת הלימוד שמוליכו אביו דוקא הגדול שכבר למד ואין תופס מקום לפניו הלימוד ההוא כנ"ל שעי"ז הברכה של יעקב אשר לא מת לפרעה בתוספת אור מג"ר דתה"ו נתחנך בחי' השכינה ב"ה להתלבש אח"כ ולשרות בתמידיות בו לברר הנשמות כל משך הגלות מצרים כנ"ל.

וזהו כענין הברכה של יצחק שרצה לברכו לעשו בנו שאמר הנה42 נא זקנתי לא ידעתי יום מותי (כמ"ש במ"א שנתעלה הגבה למעלה מבחי' השבירה ומיתה דז' מלכים דתה"ו למקום אשר לא ידעתי יום מותי שאין מגיע לשם בחי' מיתה כלל ע"ש). ועתה43 שא נא תליך וקשתיך כו' למען תברכך נפשי כו', שכונתו של יצחק הי' בכדי לברר את הטוב שבו מן הקליפות והרע והוא ע"י הברכה שיברכו להמשיך לו תוספת אורות עליונים ממקום גבוה מאד נעלה משרש השבטים דהיינו כמ"ש ויתן44 לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ כדרשת רז"ל מטל45 השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה כו' שעי"ז יתברר הטוב דעשו ויתכלל בקדושה כביטול הנר בפני האבוקה כו', אך רבקה הבינה שאין זה מערכו של עשו בעצמו לקבל השפע והברכה זו של אורות עליונים לתוכו מצד שהוא מאד במורד למטה בקליפה כו' לכך

רמז

צותה ליעקב בנה שיבא במרמה ויקח ברכתו, אך אעפ"כ יתקיים מחשבתו של יצחק שיתברר הטוב דעשו ויגיע לו הברכות ממש אך לא אליו בעצמו שלא יוכל לקבלם כלל כ"א ע"י יעקב יגיע אליו ג"כ שעיקר הברכות יקח יעקב וממנו יגיע אליו, וכן הוה כשבא עשו ליצחק והבין יצחק שזה הי' יעקב אמר לו בא46 אחיך במרמה ויקח את ברכתך גם ברוך יהי'47 ואותו ברך ואת48 אחיך תעבוד כו' פי' שהסכים יצחק על הברכות שיהי' נשפעים ליעקב רק מחשבתו יתקיים עי"ז שיהי' עשו עובד ליעקב שיגיעו מיעקב אליו ג"כ כו', וזה יהי' לע"ל דכתיב ועמדו49 זרים ורעו צאנכם וגו' והיו מלכים אומניך50 וגו' שעי"ז כשיתגלו לע"ל האורות עליונים לישראל והם יהיו עבדים לישראל יהיו נזונים הם ג"כ מהאורות עליונים ההם כו' וכמו עד"מ האדם העובד אדמה ומתייגע בכל כחו ושכלו בעבודה רבה זו עד שתוצא הארץ תבואתה ויעשה ממנה לחם ואח"כ כשיאכלנו חבירו אזי יתכלל שכלו וכחו אשר שם ביגיעה רבה ההיא בשכל חבירו האוכל הלחם ומתהפך לבב הנפש ומחזק שכלו כו' כך האומות יהיו רועה צאנם ועבדיהם של ישראל ובישראל יתגלה אז כבוד ה' ית' לכך יתבררו הם ג"כ עי"ז להתכלל בשכלם והשגתם של ישראל שמאחר שיהי' עבדיהם ויתייגעו בכל כחם לעבודתם כו' כנ"ל ועי"ז תתקיים מחשבתו של יצחק אע"ה בכונתו לברך לעשו ועי"ז אמר לו ואת אחיך תעבוד שעי"ז יגיעו אליך הברכות דוקא וד"ל, וכך ממש ברך יעקב לפרעה להמשיך אליו תוס' אור מג"ר דתה"ו בכדי לחנך את השכינה ב"ה שתרד להתלבש בו לברר ברורי הנשמות ממנו שעי"ז מתברר הטוב ממנו ונכלל בקדושה ולהרע שבו יגרום קטלא וכליי' ע"י דאפיק נשמתין ממנו כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו דקדוק לשון הזהר שאומר דכתיב אני הוי' אני הוא ולא אחר וסמיך ליה קמסיים במקרא וישב ישראל במצרים ויפרו וירבו גו' פי' שיעקב לא מ"ת והמשיך בברכתו לפרעה תוס' אור מג"ר דתה"ו אשר לא הי' בשבירה מעולם לצורך חנוך השכינה ב"ה מה שלא סגי בלא"ה כנ"ל וזהו שמפרש מ"ש ויהרוג הוי' כל בכור דקטיל ואפיק נשמתין דקדושה לברר מהשר הוא ע"י ההמשכה של יעקב שהמשיך בברכתו מבחי' אני הוי' ולא אחר שזהו בחי' ג"ר דתהו שלא הי' בשבירה ולשם אין מגיעים האחרים והחיצוני' כלל לינק שעיקר יניקתם הוא מז"ת דתה"ו ששם הי' השבירה כנ"ל וזהו אני הוי' ולא אחר שלשם אין מגיעים החצונים כלל ולזאת קמסיים במקרא דויפרו וירבו במאד שזהו בחי' הברורים של הנשמות ישראל הילודים במצרים שנתבררים ע"י השכינה שנתלבשה בהשר אך החנוך שלה הי' ע"י הברכה של יעקב לפרעה כנ"ל וד"ל.


1) בזהר פ' ויגש דף ריא ע"ב: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 2140 קיד, א.

הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס לעיל ע' רכח [בביאוה"ז קלד, ב].

הנחת המהרי"ל נדפס בביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תשכה, ובע' תשכז עם הגהות מהצ"צ.

2) ויברך יעקב את פרעה: ויגש מז, ז-י.

3) לסוסתי ברכבי פרעה: שה"ש א, ט.

4) ויהרוג הוי' כל בכור: בא יג, טו.

5) אני הוי' אני הוא ולא אחר: בא יב, יב. הגדה של פסח פיסקא ויוציאנו.

6) מי זה בא מאדום: ישעי' סג, א.

7) וישב ישראל: ויגש מז, כז.

8) במ"א שענין חנוכת הבית: ראה לעיל ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית ע' קפ, קפא, קעח. תו"א וישב כט, ד. לקו"ת נשא כט, ב. ברכה צו, ב ואילך. סידור שער החנוכה רעז, א. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פל"ז. וראה לקמן (כרך ב) ד"ה בהעלתך את הנרות.

9) חנוך לנער ע"פ דרכו: משלי כב, ו.

10) לחנכו לתורה שילך לבית הספר: ראה ג"כ שערי אורה שער החנוכה, שם. דרך מצותיך עב, ב.

11) שכל התחלות קשות: מכילתא יתרו יט, ה. תוד"ה פסיעה — תענית י, ב.

12) וחנוכת המזבח שהקריבו הנשיאים: נשא ז, י ואילך.

13) צאן מאה ועשרים אלף: מלכים-א ח, סג.

14) שמצוה להביא אש מההדיוט: ראה עירובין סג, א.

15) כדמות ארי' ואכיל כל קרבנין: ראה זהר בהקדמה ו, ב.

16) והאריא"ל שתים עשרה אורך: יחזקאל מג, טז.

17) בחכמה דייקא אתברירו: ראה זהר פקודי רנד, סע"ב.

18) המשפילי לראות בשמים ובארץ: תהלים קיג, ו.

19) מזמור שיר חנוכת הבית: תהלים ל, א.

20) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

21) שהד' נהרות הם ארבע מלכיות: ראה ב"ר פט"ז, ד. ילקוט שמעוני בראשית ב, יד (רמז כב).

22) במלכות מצרים: ראה לקו"ש חט"ז ע' 91.

23) והתקדשתם: שמיני יא, מד.

24) קדש עצמך במותר לך: ספרי פ' ראה יד, כא. יבמות כ, א. ראה תניא פכ"ז וספ"ל.

25) עת אשר שלט האדם: קהלת ח, ט.

26) לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם גרים: פסחים פז, ב.

27) וזרעתיה לי בארץ: הושע ב, כה.

28) אל תירא מרדה מצרימה: ויגש מו, ג.

29) היו מוליכים אותו בשלשלאות של ברזל: שבת פט, ב.

30) עשר אתונות נושאים בר: ויגש מה, כג. וראה ג"כ תו"ח ויחי רלט, ב.

31) כשמטו רגלין ברגלין: ראה זח"ב רנח, ב. ובמק"מ שם.

32) כמצולה שאין בה דגים: ברכות ט, ב.

33) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ: זכרי' יג, ב.

34) בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

35) במלאך המות הוא יצה"ר: ב"ב טז, א.

36) לא יבוזו לגנב: משלי ו, ל.

37) כי לגוי גדול אשימך: ויגש מו, ג. וראה ביאוה"ז ויגש קלו, יב. אוה"ת ויגש כרך ו' ע' תתשיא.

38) שברוך הוא לשון בריכה: ראה לקו"ת בחוקותי מח, ב. ראה כט, א.

39) המבריך את הגפן: ראה כלאים רפ"ז.

40) יעקב אבינו לא מת: תענית ה, ב. ראה גם סידור שער התפלה רב, ג. שער בהמ"ז קד, סע"ג.

41) ויברך יעקב את פרעה: ויגש מו, ז. וראה זהר ויגש ריא, ב. ביאוה"ז שם קלו, א ואילך.

42) הנה נא זקנתי: תולדות כז, ב.

43) ועתה שא נא תליך וקשתיך: תולדות כז, ג.

44) ויתן לך האלקים מטל השמים: תולדות כז, כח.

45) מטל השמים זו מקרא: ב"ר פס"ו, ג.

46) בא אחיך במרמה: תולדות כז, לה.

47) גם ברוך יהיה: שם כז, לג.

48) ואת אחיך תעבוד: שם כז, מ.

49) ועמדו זרים: ישעי' סא, ה.

50) והיו מלכים אומניך: ישעי' מט, כג.