להבין שרש הדברים הנ"ל

רסא

ביאור על תורה הנ"ל

להבין1 שרש הדברים הנ"ל, הנה להבין שרש ענין ראובן ושמעון ולוי הנ"ל שהוא ענין ב' פ' דק"ש ואמוי"צ כנ"ל, הנה תחלה י"ל שרש ענין השבטים מה הן. כתי' ששם2 עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל להודות לשם הוי' כו', פי' שבטי י"ה הן בחי' השבטים העליוני' שבבחי' האצי' ונק' שבטי י"ה לפי ששרשם מבחי' מוחין דאו"א שמלובשים בז"א שנק' י"ה והוא י"ה שבשם הוי' דז"א כו' כידוע, ואותם השבטים העליוני' [הם] מבחי' עלמא דדכורא דהיינו שמשפיעי' מלמעלמ"ט, וזהו להודות לשם הוי' פי' לעשות שם הוי' בבחי' הודאה שיהי' נק' בחי' יהודא, והוא ענין הנ"ל בפי' יודוך אחיך מלמעלמ"ט בבחי' אתעדל"ע כו'. ויש עוד שבטים שהן בבחי' עלמא דנוק' דהיינו בבחי' מל' דאצי', והוא שרש בחי' המרכבה דפני ארי' כו', ונק' בשם י"ב3 ג"א בפרד"ס בל' הגאוני' ובזוהר4 פ' פקודי נק' בשם ד' מחנות שכינה העליוני' והן ד' דגלי' דגל מחנה ראובן לסט' דדרום כו', והשבטים הללו המה בבחי' מקבלי' והן עולין למעלה לקבל והוא בבחי' העלאת מ"נ הנק' אתעדל"ת כנ"ל, ובאתעדל"ת שלהם נעשה אתעדל"ע למעלה בבחי' מ"ד בבחי' שבטים העליוני' שבבחי' האצי' שמסתעפים מז"א, והוא מ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה להודות לשם הוי' להשפיע מלמעלמ"ט בשבטים בתחתוני' שבעלמ' דנוק' כו' וד"ל.

וביאור הדברים הללו למעלה הוא עפ"י הנ"ל בעבודת ה' בענין ראובן ושמעון ולוי כנ"ל, אך צריך לבארם יותר בתוס' ביאור. דהנה בחי' שבט ראובן שבעלמא דנוק' למעלה יובן ע"ד דוגמא מבחי' ראובן למטה בעבודת ה', כמו שיש אתעדל"ת באדם להתקרב לה' בדביקה וחשיקה בבחי' ראי' לאסתכלא5 ביקרא

רסב

דמלכא כו', כך יש למעלה בעולמות העליוני' בחי' העלאת מ"נ כזה ברבוא רבבות מלאכים ונשמות עליוני' דלסט' דדרום בד' מחנות שכינה ונק' דגל מחנה ראובן כו' שכולם עולים למעלה בבחי' התדבקות והתקרבות בבחי' ראי' מקרוב כנ"ל, וה"ז נמשל לשבט כמו שהשבט ענף האילן וענפיו הרי עולין מלמטלמ"ע, כך הדוגמא בשבט ראובן וכל ההוא סט' דדרום שהן עולין כשבט. וזהו ששם עלו שבטים דהיינו שבטים שבבחי' עלמא דנוק' שעולין בהעלאת מ"נ כו', ואח"כ ממשיכים בזה המשכת מ"ד מבחי' שבטים שבעלמא דדכורא והוא הנק' אתעדל"ע כנ"ל והם נק' שבטי י"ה שמשפיעי' מלמעלמ"ט. והנה כמו שמבואר למעלה בעבודת ה' דרוח6 אייתי רוח ואמשיך רוח וכמ"ש אם ישים אליו לבו כו', כך למעלה נמשך עי"ז אתעדל"ע ג"כ מבחי' שבט ראובן שבעלמא דדכורא, ובחי' שבט ראובן שבאצי' היינו ג"כ בחי' ראי' מקרוב בדביקות וחשיקה אך שהוא ענין הראי' וההבטה מלמעלמ"ט להיותם בחי' משפיעים וממשיכים מלמעלמ"ט, והוא מ"ש כבכורה7 בתאנה כו' ראיתי את אבותיכם כו' כלומר חשקתי בהם ע"י ראי' והסתכלו' שבאה מצד האהבה מקרוב דוקא כנ"ל. והוא מ"ש בראובן כי8 עתה יאהבני אישי שהוא בחי' ז"א דאצי' שנק' אישי וע"י שמסתעף ממנו ראובן העליון שהוא בחי' ראי' מקרוב וכמ"ש ראיתי את אבותיכם כו'. וזהו מ"ש וימינו תחבקני וד"ל.

ומה שאמרה עוד כי ראה9 ה' בעניי כו' הוא מפני שענין התשובה הוא ענין הברורי' כידוע שהברורי' הוא מרפ"ח ניצוצי' שנפלו למטה ועולי' למעלה כו', והוא ענין התשובה למטה בנפש האדם שישוב ויקבץ ממה שנתפזרו ניצוצי נפשו בק"נ כו', ולמעלה נק' תשוב10 ה' תתאה דהיינו בחי' המל'11 הנק' ה"א תתאה שירדה בהיכלות דנוגה וכאשר שם ב"נ זה הוא העולה משם למעלה בבחי' אצי', ולהיות כי הוא בא ממקום רחוק שנתרחק נק' רא"ו ב"ן כי מפני שנתקרב מן הריחוק הרי תגדל האהבה והשמחה להיותו תחלה בבחי' קירוב ונתרחק ע"כ יוכפל אור האהבה כשחוזר ומתקרב אחר שהי' תחלה במקום גבוה וירד כשחוזר ועולה למקור חוצבו בתחלה תגדל האהבה, וע"כ בע"ת גדולי' גם מצ"ג כנודע וד"ל. וזהו שאמרה כי ראה ה' בעניי כשירדה המל' למטה ע"כ כשחוזרת ועולה להתדבק בבחי' ראי' ונק' ראובן תגדל האהבה עד שאמרה עתה יאהבני אישי דוקא בכפלי כפליים מבראשונה כנ"ל וד"ל (והוא הנק' בחי' חולת12 אהבה בגלותא כמ"ש בזוהר ע"פ רשפי' רשפי אש כו' בגלותא דוקא דמוקדי' לי' בשלהובא דרחימותא, והוא מטעם הנ"ל שהקירוב בא אחר הריחוק כו' וכמ"ש במ"א וד"ל).

רסג

וכ"ז בחי' ראובן למעלה באצי', אבל בחי' שמעון שבעלמא דדכורא הוא מ"ש כי13 שמע הוי' כו', ושמיעה זו למעלה מרחוק ע"ד השמיעה למטה באדם התחתון שאנו רואים בחוש שישמע האדם יותר מרחוק משיעור שיכול לראות מרחוק שהרי הראי'14 לא תתפשט יותר מת"ק אמה ע"ד דוגמא והשמיעה יכול להיות גם ממקום הרחוק יותר מאלף אמה כידוע שיכולים לשמוע קול מרחוק חצי פרסה ג"כ, ואעפ"י שכח הראי' חזקה יותר מכח השמיעה במה שיש בה חיות יותר כידוע מהסתכלות15 בת היענה כו', אבל בענין המרחק יותר גדול כח השמיעה ששומע מרחוק יותר כו', וע"כ בראי' הוא ענין קירוב ודיבוק למעלה ובשמיעה הוא ענין ריחוק דוקא. וזהו שאמר חבקוק שמעתי16 שמעך יראתי לפי שהשמיעה מרחוק כנ"ל ע"כ תפול היראה שהוא בחי' שוב, כענין וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כו' כי יראו לגשת כו' כנ"ל באריכות. וענין זה הריחוק למטה הוא בשבט שמעון דבעלמא דנוק', והיינו מה שאמרה כי17 שנואה אנכי שהוא בחי' שמאל דוחה הנ"ל ומזה נולד אתעדל"ע בבחי' שבט שמעון שבאצי' ג"כ בבחי' שמיעה מרחוק. והיינו כי שמע ה' כי שנואה אנכי, פי' כי שמיעה ששומע הוי' הרי הוא מלמעלמ"ט דהיינו ששומע בחי' קול התחתון והוא השמיעה ממרחק גדול מאד והיינו מפני ששנואה אנכי והשפילה א"ע בתכלית למטה כו', אך מפני שהשמיעה למעלה יכול להיות גם ממרחק גדול ע"כ אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי כו' וגם אמרה כמו טעם שמפני ששמע ה' כי שנואה אנכי ע"כ מזה נתעורר בבחי' קירוב, והוא ענין שמאלו18 תחת לראשי הנ"ל שהוא ענין קירוב שבא מפני שהמקבל משפיל א"ע ביותר שמזה נולד בחי' התקרבות דוקא, והוא עד"מ שאדם יקרב ויאהב לבנו ששפל בעיניו ודומה לו שמאוס ושנאוי בעיני אביו כו' שמפני שפלותו זאת יתעורר האהבה הפנימי' שהיתה מוסתר בלב אביו ותתגלה כנ"ל וד"ל (ומ"ש כי שנואה אנכי אין ר"ל שנואה ממש אלא לגבי אהבה שאהב את רחל נק' שנואה כמו ויאהב19 גם את רחל מלאה כו', ולמעלה הוא בחי' עלמדאתכ"ס שמפני הריחוק אין האהבה מורגשת שם כו' וד"ל).

ואחר שנסתעפו בחי' ראובן ושמעון למעלה באצי' בבחי' ראי' ושמיעה הנ"ל שהן שמאלא וימינא דז"א דאצי' כנ"ל אז נולד ממילא בחי' לוי שבאצי', והוא הנק' בחי' גופא דמלכא, כי הנה ידוע20 בפרד"ס שנחלק כל העולם דאצי' בדרך כלל

רסד

לג' קוין חח"נ מימין ובג"ה משמאל וקו האמצעי הוא בחי' דת"י כו' והוא הנק'21 בזוהר ור"מ גוף וברית ונק' בכלל גופא דמלכא, וזהו בחי' לוי כמ"ש כי22 עתה הפעם ילוה אישי אלי כו'. וביאור הדברים, כי הנה בחי' ראובן ושמעון דז"א דאצי' הן בחי' ב' קוין הנ"ל דהיינו קו הימין חח"נ לראובן וקו השמאל בג"ה לשמעון ומהם נולד ענין אתעדל"ע הנ"ל שיהי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כו' וכנ"ל, ואח"כ נעשה גוף היחוד והוא חיבור קו האמצעי שנק' גופא דמלכא והוא בחי' דת"י שהוא בחי' לוי כו'. וזהו באמת ויציב דוקא, והטעם הוא לפי שבאמת23 ויציב הוא בחי' היכל הרצון, כי בק"ש24 הי' רק הכנה ליחוד כנ"ל והוא בבחי' היכל האהבה ועיקר בפסוק ואהבת שכולל בחי' רו"ש דהיינו כללות ענין ראובן ושמעון הנ"ל, ואחר כך באמת ויציב שאחר ק"ש מתחיל להיות גוף היחוד, והוא מ"ש כי ילוה אלי אישי, פי' שהמשפיע חפצו ורצונו להתייחד כי פי' ילוה ל' להבא הוא וד"ל, עתה ודאי יהי' רצונו ותשוקתו להתלוות אלי בבחי' יחוד ממש, והוא הנק' היכל הרצון כו' וד"ל. וזהו בחי' ט"ו25 ווי"ן שהן הן ה' פעמי' ג' פרקין דנה"י כו' ע"ש שיסוד ז"א שכלול מה' פרצופים וידוע שהוי"ו26 מורה ירידת אור השפע מן המשפיע למקבל וראשו מתחיל מן הדעת דא"א כו' וסופו מסתיים בבחי' מל' כו', וסיבת התחברות הזאת באה ממילא באמת ויציב מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שבאמת ויציב או' על הראשוני' ועל האחרוני' כו' ראשוני' או"א אחרוני' זו"נ כו' לפי שכולל הכל מראש לסוף כנ"ל וד"ל, וזהו ענין ודבריו חיים וקיימים כו' על אבותינו ועלינו ועל בנינו כו' אבותינו או"א ועלינו זו"נ ובנינו נ"ה כו' והכל מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו שרש ענין יהודה אתה יודוך אחיך כו', פי' יודוך אחיך הן ראובן ושמעון ולוי שבבחי' ז"א דאצי' שדרך כלל הן בחי' ג' קוין העליוני' הנ"ל חח"נ בג"ה דת"י שכולם משפיעים המה לבחי' יהודה27 שהוא בחי' המל' כידוע וכנ"ל, וזהו יודוך כמ"ש להודות לשם הוי' ומטעם שהמה בחי' השבטי' העליוני' שהוא בחי' אתעדל"ע כנ"ל. והנה ענין סדר ההשפעה מג' קוין הללו הוא בא ונמשך במל' ע"י ק"ש ואמת ויציב בבחי' ההתכללות. דבפ' ראשונה נמשך מבחי' קו הימין חח"ן כנ"ל, והוא בתיבת ואהבת שהאהבה הוא בחי' קו החסד כידוע ע"פ אהבת28 עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד כו'. והנה ידוע דב'29 פרשיו' קדש והי' כי יביאך הן חו"ב וב' פרשיו'

רסה

דשמע וא"ש הן בחי' חו"ג, ובכלל הן ד' מוחין דז"א בתפילין שבראש כו' וכמבואר במ"א. והנה מפני שצריך כאן לבחי' יחוד משפיע במקבל כנ"ל ע"כ צריך שיהי' בחי' ההתכלות מקו הימין לקו השמאל ומקו השמאל לקו הימין וכמ"ש יקוו30 המים שר"ל שיתחברו הקוין מזה לזה ע"י צינורות המחברים אותם כמבואר בפרד"ס פרטי הצינורות כו'. וענין כללות ההתכללות ביניהם הוא מה שמבואר במ"א שפ'31 ראשונה הכוונה בשם מ"ב והוא מבחי' אור הגבו' כידוע דשם מ"ב הוא המעלה כל ההעלאות וזהו ענין מ"ב תיבות בפ' זו אך הכלי הוא בחי' חסד וכמ"ש שם ביאור הדברים באריכות, ובפ' שניי' וא"ש הוא בהיפוך שהכוונה שם בשם ע"ב דחסד והכלי בחי' הגבו' כמ"ש וחרה32 אף כו', ועי"ז הוחלפו האורות ונתכללו גבו' בחסדי' וחסדי' בגבו', וה"ז ענין לאכללא33 שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כידוע, ועי"ז יכול להיות נולד מזה בחי' הממוצע הכלול משניהם יחד והוא בחי' קו האמצעי דת"י שהוא בחי' לוי באמת ויציב ששם הוא היכל הרצון כנ"ל וד"ל. וזהו יודוך אחיך בבחי' ההתכלות דוקא מטעם שצריך שיהי' בחי' יחוד מקו האמצעי דוקא כידוע.

והנה מה שאמר יהודה אתה כו' שרצונו בזה שאחיך הנ"ל עשאוהו להיות נק' דוקא יהודה כנ"ל הנה שרש לזה הענין יובן בהקדים תחלה שרש בחי' יהודה מהו. דהנה ידוע דההיכל היותר עליון הוא היכל34 ק"ק שבסמיכות גאולה לתפלה באמרו אד'35 שפתי תפתח כו' לפי ששם עיקר שלימות היחוד, והוא שהמשפיע יורד לשם והמקבל כבר עלה לשם ומתייחדים, עד"מ העולה במעלות שפוגע את היורד במעלות מלמעלמ"ט ומתחברים באמצע כשפוגעים זב"ז, כך באמת ויציב המשפיע יורד במעלות עד"מ כמ"ש כי ילוה אלי אישי לשון להבא כו' ובסמיכות גאולה לתפלה הוא שכבר ירד בהיכל ק"ק והמל' שהוא בחי' מקבל כבר עלתה לשם, והוא ענין גאולה לתפלה שהוא בחי' יסוד ומל' כידוע, וע"כ היכל הזה נק' היכל ק"ק לפי שמל' דאצי' שם בתכלית העלוי שאין עוד עלי' יותר לכך הוא למעלה מהיכל הרצון שבאמת ויציב כו' (וגם מצד המשפיע אעפ"י שבהיכל ק"ק ירד יותר בירידת המדריגה מ"מ מצד היחוד הרי שם הוא ביותר עלוי כו').

והנה בעלות המל' לשם אזי נק' יהוד' כמ"ש הפעם אודה את הוי', והוא בצלותא36 שהיא בלחש ובחשאי דוקא. כי הנה בהתקרב אליה אור השפע באה לבחי'

רסו

ביטול המציאות מכל וכל ואזי היא בבחי' שתיקה לגמרי וכמ"ש ותעמוד37 מלדת וידוע דכל עמידה הוא ענין שתיקה שמפני עוצם הביטול וכמארז"ל אין38 עמידה אלא שתיקה כו', כך ענין העמידה בש"ע בלחש הוא מפני עוצם בחי' הביטול שלמעלה מבחי' התפעלות אוי"ר, כי קודם היחוד כתי' ואל39 אישך תשוקתך כו' והוא בחי' רו"ש מלמטלמ"ע כנ"ל בבחי' ראובן ושמעון שבעלמא דנוק' באתעדל"ת כו', אבל בש"ע שכבר עלתה המל' בתכלית הקירוב להתדבק בבעלה ממש אזי למעלה היא מבחי' התפעלות לגמרי כי כל בחי' התפעלות אינה אלא מרחוק דוקא כידוע, וזהו ותעמוד מלדת פי' מלדת עוד תולדות שהן אוי"ר וענפיהן כו', כי אהבה40 הוא בחי' יש ודבר מ"ה כידוע ובש"ע הוא בחי' אין בתכלית כו', וכ"ז הוא מפני שהמל' מקבלת אז מקו האמצעי הכולל כל הקווין יחד, והג' קווין הנ"ל הנה ידוע שעיקר מקור שרשם הוא בחי' כתר41 עליון הנק' עילת העילות שהוא למעלה מג' הקוין כידוע בצורת האילן42 כו' והג' קוין אינם אלא כמו צינורות בלבד שנמשכים מאור הכתר לכאן ולכאן לימין ולשמאל ולאמצע כו', וא"כ כשהג' קוין כולם מתחברים ומשפיעים במל' בשעת עמידה דש"ע אזי עיקר ההארה שמאיר במל' הוא מבחי' אור הכתר אך שנתלבש האור והשפע שלו ע"י ג' צנורות דהיינו ג' קוין הנ"ל, ולהיות שעיקר השפע מבחי' הכתר הוא בא לכך נק' המל' יהודה כמ"ש הפעם אודה את הוי' בבחי' ביטול והודאה שלמעלה מהתפעלות אוי"ר לפי שאוי"ר מגיעים רק בג' קוין אבל באור הכתר לא יגיע רק בבחי' הביטול וההודאה בלבד מטעם שהוא למעלה מסדר ההשתל' כידוע וד"ל. וזהו יהודה אתה מה שנק' המל' בש"ע בבחי' יהודה היינו לפי שיודוך אחיך ע"י ג' קוין שהמשיכו לה מאור הכתר ועי"ז בא הכתר לידי גילוי במל'43 שנק' אתה כידוע והיינו יהודא אתה מן ההעלם לגילוי כו' וכנ"ל וד"ל.

אך הנה עיקר פשט המקרא הזה משמע דאעפ"י שיודוך אחיך מ"מ אתה למעלה מהם, והיינו יהודה אתה, אתה דוקא בחי' יהודה מפני שהוא למעלה מהם ואעפ"י שיודוך אחיך כו', וגם מפני שעיקר הכוונה הוא שיהודה למעלה וכמ"ש בסוף דבריו ישתחוו לך בני אביך כו' לכך יש במשמעות ג"כ בפי' יודוך אחיך שאחיך יודו אליו מלמטלמ"ע כפשוטו של מקרא, וכן הוא בפי' ישתחוו לך בני אביך השתחוואה מלמטלמ"ע ג"כ כמשי"ת בע"ה כו'. והענין יובן בהקדים תחלה ענין המא'44 הידוע

רסז

בס"י דנתב"ס וסב"ת כו', ופי'45 המא' הזה ידוע שר"ל על בחי' הכתר שנק' תחלתן שאינו מאיר עיקר הארתו רק בסופא דכ"ד והוא בחי' המל' כידוע, וכמובן מתוך צורת הקוין שהמל' עומדת למטה תחת קו האמצעי דת"י לעומתו של הכתר ממש, כי הכתר עומד על קו האמצעי כידוע וע"כ נתב"ס דוקא. והמשל46 בזה ידוע מבחי' הכאת אור השמש בארץ למטה דוקא ולא באמצע מפני שעיקר כלות השפע הוא בארץ להיות שאין עוד למטה הימנה ובכלות השפע שם תאיר אור ההתחלה דוקא כו'. והנמשל מזה מובן למשכיל כשההשפעה מאור הכתר כשהלכה דרך הצנורות בג' קווין הללו כנ"ל עדיין לא הי' עיקר פנימי' השפע מאור הכתר מתגלה שם אלא הי' מלובש ומוסתר בהם, אך כשבא האור למטה ממש במל' ע"י צנורות הנ"ל אזי בכלות השפע שם דוקא האיר מבחי' פנימי' אור הכתר. והנה בחי' פנימי' הכתר הוא אשר אורו למעלה מן ההשתלשלו', ונק' בזוהר בשם טמירא47 דכל טמירין פי' שגם מהטמירין שהן בחי' שרשי' הנעלמים מג' קוין גם מהם הוא טמיר ונעלם כו', והוא המתגלה דוקא במל' הנק' סופן כי נתב"ס דוקא כו'. ולזה הטעם ג"כ נעוץ סופן בתחלתן והוא מה שאנו מוצאי' בחי' המל' שנק' בשם כתר ממש כמבואר במא' דאליהו קרקפת'48 כתר מל' וכדוגמא של כתר מל' הגשמי' שהכתר נתונה על הראש בבחי' מקיף ממש וזו היא עיקר בחי' המל' כידוע, ואעפ"י שהמל' היא במדרגה התחתונה מ"מ עיקר הארתה בבחי' הכתר והעטרה שעל המוחין שבראש כו', וכ"ז מטעם שנסב"ת דוקא.

ועתה יובן זה היטב ביהודה אתה יותר בביאור ע"ד שאנו רואי' במלכות' דארע', דהנה המלך בו"ד אין לו כלום מצד עצמו רק שכל אנשי המדינה נותני' לו כסף גולגולת וכמה מיני מסים עד שיתעשר מנתינה שלהם עושר רב מכולם וגדול הוא בעושר וכבוד מכולם כידוע, שנמצא העושר והכבוד אינו שלו אלא מאנשי המדינה לקח ואעפ"כ הוא מלך עליהם אח"כ ומתנשא במלכותו עליהם, דלכאורה אם אין התנשאות זו אלא בשלהם לא היתה ענין ההתנשאות האמיתי' וא"כ למה יקרא מלך, אך הענין הוא דבאמת אעפ"י שבשלהם הוא סיבת התנשאותו אעפ"כ אח"כ נעשה התנשאות לבו ורוממות אמיתי' מצד עצמו לפי שאחר שנתנו לו נעשה באמת גדול ורם מהם ומתנשא עליהם מצד האמת, ונמצא שאעפ"י שבשעת נתינתם נק' הם משפיעים והוא נק' מקבל אבל לאחר שמקבל מהם הוא מתעלה למעלה מהם בעלוי אמיתי ולא מצד נתינתם כו' אלא רק שנתינתם הי' סיבה להיות בא עי"ז להתנשאות ורוממות כזאת כנ"ל וד"ל. וכך הנמשל למעלה בבחי' מל' דאצי' אעפ"י שמקבלת מכל הג' קוין כמ"ש יודוך אחיך כו', אבל לאחר שקיבלה מתנשאת עליהם להיות נקראת בבחי' כתר עליון ממש כנ"ל מבחי' הפנימי' שלו הנק' טמירו דכל טמירין כו'

רסח

וע"כ נק' כתר מל' מפני שבאמת נעוץ סופן בתחלתן וע"כ מתנשא עליהם באמת, אך א"א לה לבא לזה כ"א ע"י שתהי' בחי' מקבל מהם כמשל מלכות' דארע' הנ"ל, וזהו אשת49 חיל עט"ב שנעשית אחר הקבלה מבעלה בחי' העטרה על הראש. וזהו יהודה אתה יודוך, פי' מה שיהודה אתה מן ההעלם דפנימי' הכתר שלמעלה מן הג' קוין לגילוי אתה ונתעלית למעלה מהם כו' הוא לפי שיודוך אחיך בתחלה וקבלת מהם לפי שבזה אתה מתנשא עליהם אח"כ כו' וד"ל.

ידך בעורך אויבך כו'. הנה זה המא' שייך למה שקדם לו באמרו יהודה אתה כו' דלכך ידך בעורף אויביך כו', ולכאורה אין להם שייכות זע"ז כו', וגם יש להבין מ"ש בעורף דוקא כו'. אך הענין יובן בהקדים תחלה שיש בבחי' המל' עליות וירידות תמיד ולעולם אינה עומדת במדרגה א' בלבד, כידוע בענין התפלות דבשחרית עולה המל' גם בכתר עליון כמו שאמרה הפעם אודה את ה' כנ"ל ובמנחה עלייתה באופן אחר ובמעריב באופן אחר ובשבת ויו"ט בדרכים אחרים כמבואר50 בפרטי' בפע"ח, והכל מטעם שהמל' אינה אלא בחי' נקודה51 א' בלבד ולפעמי' היא עולה למעלה ע"ג האות כמו החולם ולפעמי' היא באמצעות האות ולפעמי' תחת האות וכמו החיר"ק וכידוע בתיקוני' ור"מ והוא ביאור ענין נקודה52 קו שטח המבואר במ"א באריכות, וזהו ענין הטעם בבחי' מל' מה שאינה עומדת במדרגה א' אלא עולה ויורדת תמיד, ודרך כלל הן ב' מדריגות, או בתכלית העלוי והוא כמו בחי' החולם שע"ג האות וכמ"ש ותחלימני53 ותחייני והוא בתפלה בלחש בשחרית שעומדת בבחי' הכתר שהוא עומד ע"ג הקוין הנ"ל ונק' סגול העליון כידוע ולכך ותעמוד מלדת כנ"ל, או שהיא בתכלית הירידה והוא כמו החיר"ק שתחת האות כו' ואז הנה היא יורדת למטה מטה בבי"ע לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצי' וכמ"ש ותקם54 בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' וכמ"ש במ"א וזהו מ"ש ומל'55 בכל משלה כו'. והנה ענין נפילת56 אפיים שאחר ש"ע ידוע שהוא ענין ירידה של המל' למטה מטה מאד ללקט ניצוצות מהיכלות דנוגה כו', ולכאורה אין שייכות לנפילת אפיים לש"ע, אך הענין הוא דשניהם ענין א' והא בהא תלי' משום דלפ"ע כח הרוממות כך הוא ערך כח ההשפלה והירידה כידוע בענין עומק57 רום עומ"ת שנז' בס"י, וגם כאן אחר שהי' בחי' עלי' למל' כ"כ עד בחי' הכתר עצמו בבחי' חולם ע"כ יכולה היא שתרד כ"כ למטה לברר גם בעומק תחת והוא חשך ואפילה ולהיות מתהפך גם הרע לטוב כו' וד"ל. והיינו ג"כ ענין הסמיכות שסמך כאן לומר ידך בעורף אויביך

רסט

למה שקדם יהודה אתה כו' משום דהא בהא תלי' דלפי שנעשי' המל' בחי' יהודה לכך ידך בעורף אויביך ג"כ לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצי' שנפלו למטה מטה כו' וד"ל. וזהו ענין יהודה58 בחול"ם שהוא ענין ולשון הוה שתמיד יהודה כו' מפני שהחולם הוא ע"ג האות כנ"ל וע"כ הוא למעלה מהתחלקות הקוין, ומפני שמהם נמצא מציאת בחי' מקור הזמן במל' דאצי', כידוע בפי' מ"ע59 שהזמן גרמא נשים פטורות שהזמן בנוק' ומקבלת ממקור הזמן שבג' קוין הנ"ל, ע"כ נאמר יהודה בקמ"ץ תחת הדלי"ת ובמלאופ"ם תחת הוי"ו שזהו ענין עבר שכבר הודה, ולא ענין עבר בלבד אלא ענין נפעל דהיינו שכבר נעשה ונפעל שבחו ע"י אחרים והוא שע"י אחרים ששבחוהו והודו אותו נעשה משובח ומפואר למעלה ולכך נק' יהוד' בקמץ ומלאפום דהיינו שכבר הודו אותו ונשבח (בל"א ער איז פאר לובט גיוו רן או „גילובטער כו'). וכך יובן למעלה שמפני שג' קוין הנ"ל המשיכו בו אור הכתר בתחלה ע"כ נק' יהודה בקמ"ץ שכבר הודו אותו אחיך הנ"ל וכמ"ש יודוך אחיך, ולפי שמאור הכתר שהוא למעלה מהקוין כנ"ל המשיכו בו ע"כ נאמר יודוך בחולם על היוד ומלאופום לדל"ת שבו לפי שכבר קיבל ההארה כו', אבל בעלותו למעלה מהם אח"כ כנ"ל והוא בבחי' הכתר עצמו שמשם נמשך בחי' היד60 הגדולה הנ"ל שהוא יו"ד דידך כו' אז נק' יהוד"ה בחולם לפי ששם הוא למעלה גם מבחי' מקור מציאות הזמן שבקוין הנ"ל וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין מ"ש בעורף דוקא כו'. הנה ענין זה יובן בהקדי' ענין המבואר במ"א ע"פ ויברך61 יעקב את פרעה בביאור מא' הזוהר ע"ז דמה ההוא ס"א קטיל ואפיק נשמתין אוף קוב"ה עביד כה"ג כמ"ש ויהרוג62 ה' כל בכור כו' הה"ד לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי כו' ע"ש. דהנה מבואר שם תוכן הענין כך, דההוא ס"א הוא השטן63 מה שיורד ומסטין למטה באדם להביאו לידי חטא ועון בכל תחבולות שיכול ואח"כ עולה למעלה ומקטרג לוקח נשמתו כו', שהוא מפני חפצו ליקח שפע וחיות מאותה הנשמה לפי שאין לו חיות זולת זה רק דבר קצוב בלבד כו', אך הנה עוד ענין א' יש מלבד במה דקטל ואפיק נשמתין לכונה הנ"ל עוד יש לו כונה במיתה זו בשביל הגוף ג"כ, דמלבד שהוציא את הנשמה להיכלות של החיצוני' עוד זאת יעשה הס"א בדרך נקמה גם בגוף הגשמי אף שנשאר מת דמ"מ בחי' הבל דגרמי נשאר בו כידוע בזוהר ובע"ח ע"פ ונפשו64 עליו תאבל כו' (וגם

ער

בדברי רז"ל שאמרו כמחט65 בבשר החי כו') שיאחזו בגוף החומרי וידבקו בו בכל חלקיו כו' ויעשו בו כרצונו, עד"מ הגזלן שהורג נפש שמלבד הרציחה עצמה הוא נופל על הגוף הנשאר ועושה בו פצעי' רבים וכיוצא. והנמשל מובן למעלה שגם גוף החומרי שנשאר אחרי יציאת הנשמה האלקי' הרי יש בו מ"מ אפס [קצהו] מעט מזעיר מהארת הקדושה, הנה גם בו יאחזו החצוני' וידבקו לעשות בו כרצונם להוליכו להיכלו' שלהם לטנפו בכל טומאה שלהם, והוא ענין קבלת יניקה שלהם שמקבלי' גם מבחי' חצוני' ואחוריי' דקדושה שנשאר בגוף מלבד בחי' פנימי' היניקה שקיבלו מן יציאת הניצוץ האלקי כמ"ש קטל ואפיק נשמתין ממש כו' וד"ל. והנה ע"ד דוגמא זו ממש הרי א' לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי כו', דהיינו שם ב"נ דקדושה כאשר מבררת ברורין דרפ"ח ניצוצי' שנפלו בהיכלות דנוגה כו' הוא ג"כ ע"ד הנ"ל כההוא סט"א דקטיל כו', דמלבד שמוציאים בחי' הניצוצו' דקדושה מהם וכמ"ש חיל66 בלע ויקיאנו כו' אלא גם מה שנשאר להם רק בחי' חיצוני' ואחוריים והוא בבחי' הגוף שלהם ששמנו ועבו מיניקת ניצוצי קדושה גם אותם יבררו ויתהפך לקדושה לגמרי, וכמו שיהי' לע"ל דכתי' והי'67 מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחוות כו' כל בשר ממש וכן וראו68 כל בשר ובאו במערות צורים כו', ועד"ז הי' קצת ענין הכנעה של אוה"ע לפני שלמה המלך ע"ה בחצוני' ג"כ, וגם לעתיד כתי' ועמדו69 זרים ורעו צאנכם כו'. אך זהו בימוהמ"ש בלבד, אבל באלף הז' גם בחי' חצוני' כגוף לנשמה לא יהיו כי יבוררו מכל וכל עד שיהי' אין עוד מלבדו ממש וכמ"ש בהם בלע70 המות לנצח שגם המות עצמו יבולע כו' והוא מפני שאת רוח הטומאה אעביר כו' אעביר לגמרי מכל וכל וע"כ יהי' אז דוקא תכלית השלימות כו' וד"ל.

ובזה יובן גם כאן במ"ש ידך בעורף אויביך בעורף דוקא, דהנה מבואר למעלה הטעם דדוקא אחר ש"ע הוא נפ"א מפני שלפ"ע כח הרוממות כך ערך הכח של הירידות, והנה בש"ע המל' עלה בבחי' הכתר עצמו כנ"ל ע"כ ברדתה למטה אח"כ יוכל להיות בכחה להעלות גם מה שהוא בתחתי' שאול מפני שגם חשך לא יחשיך כו' וכנ"ל דבחי' הרוחני' וגשמי' שוין קמי בחי' עצמו' אא"ס וידוע דבכתר71 עליון יש בו מבחי' התחתונה שבעצמות כו'. והנה גם כשהמל' ירדה כ"כ למטה להיותה בש"ע בתכלית העלוי כנ"ל ע"כ ממילא יבטל מציאות החצוני' בהיותה מאירה עליהם אור האלקי בתכלית העלוי עד שיתבטלו ממציאותם וכמ"ש כהמס72 דונג מפני אש יאבדו רשעי' מפני אלקי' עד שממילא נכללו באלקות והוא שם אלקי' דמל' כשירדה לברר

רעא

למטה מטה וכמ"ש מלך אלקי' על גוים כו'. וענין הביטול הזה יש בו ב' מדריגות, הא' בבחי' פנימי' והוא מפני שנגלה עליהם אור האלקי עד שממילא נכללו באלקות, והוא כמו ענין ביטול הנר בפני האבוקה כידוע, וכ"ז בבחי' הפנימי' שלהם אבל בבחי' החצוני' שלהם זהו עיקר ענין הבירור, כי הפנימי' ממילא בטל וא"צ בירור כלל אך החצוני' נשאר בגסותו והוא צריך בירור, והבירור שלו א"א להיות מצד ההשתל' משום דלפי ההשתל' יש לו מקום יניקה להיות נשאר בגסותו ועביותו אלא צריך להיות הבירור ממקום הגבוה שלמעלה מן ההשתל' לגמרי דשם רוחני' וגשמי' שוין ממש כנ"ל, והוא בבחי' אור הכתר שבמל' משום דנתב"ס בש"ע דוקא שנק' יהודה כנ"ל, ואז נא' ידך בעורף אויביך פי' גם החצוני' ואחוריים דקליפה שנק' עורף גם הוא עולה ונכלל בקדושה האלקי', והיינו כענין שיהי' לע"ל דכתי' בלע המות לנצח כו' עד שיהי' אין עוד מלבדו ממש כנ"ל וד"ל. וזהו ענין נתינת טעם למה שקדם יהודה אתה כו' לפיכך ידך בעורף אויבך דהא בהא תלי' דמאחר שיהודה אתה בבחי' הכתר ממש ע"כ ממילא ידך בעורף אויביך. ובחי' היו"ד דידך היינו אותו הכח העליון שמבחי' כ"ע, והוא הנק' קוצו ש"י כידוע המכה באחורי עורף דקליפה שעומדת בעורף73 דקדושה כידוע בענין פרעה, והיינו ע"פ ענין המבואר74 ע"פ ויברך יעקב את פרעה כו' שיעקב הוא שבירך בתחלה לפרעה להאיר מבחי' הכתר דקדושה כדי שאח"כ גם בסופא דכל דרגין ג"כ יהי' הכח הזה להפוך גם החצוני', וזהו ענין פי' ידך בעורף אויביך מבחי' יו"ד דיהודה דהיינו כמו שעלה סוף מעשה במ"ת כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

ישתחוו לך בני אביך. הנה פי' בני אביך הוא בחי' נו"ה דאבא, כי פי' אביך הוא בחי' אור אבא כידוע, והטעם שנק' אביך כי הנה ידוע דמאור75 אבא נמשך מקור החסדי' ומקור הרחמי' ונק' אב הרחמן, כנראה בחוש שכל מה שיש באדם יותר רבוי החכ' תגדל אצלו התפשטות החסדי' ביותר והתינוק להיותו מצומצם בשכלו הוא מלא דינין ורוגזא תמיד כו', וגם הנה אנו רואי' שהחכ'76 דוקא תחי' בעלי' כו' וכמ"ש במ"א באריכות כו'. והנה ידוע דאוריי'77 מח"ע נפקת וכידוע מארז"ל דנובלות78 חש"מ תורה כו' ופי' חשמ"ע הוא בחי' ח"ס דא"א ובחי' הנובלות ממנה הוא בחי' התו' שבאצי' שהוא מתחיל בקו הימין חכ' חסד כו', והיינו בדרך כלל בחי' אור79 אבא שיונק ממזל הח' ונוצר שהוא כמו צינור שע"י יפול בחי' נובלות בלבד מח"ס דא"א עד"מ השערה80 שבראש שאין בה אלא מותרות מוחין כו'

ערב

וכמ"ש במ"א. אך הנה הארה הזאת מסתעפת והולכת מקו הימין לקו האמצעי הוא בחי' דת"י וכמ"ש מימינו81 אש דת למו שדת התו' נתנה מימין ונתפשט בקו הממוצע להיות כלול מחו"ג ג"כ והיינו ענין אש82 שחורה ע"ג לבנה כו' אבל עיקרה בימין כו', וחיבור זה מקו הימין לקו האמצעי הוא ע"י הצינורות שהולכים ומחברים קו הימין עם קו האמצעי כמ"ש בפרד"ס83, וזה החיבור אינו אלא בב' קוין ימין ואמצע ולא יש לקו השמאלי בג"ה חיבור עמהם לענין זה מפני שהוא המשכת אור החסדים בעיקר השפע אך שנתלבשה להיות בבחי' קו הממוצע, אבל קו השמאל שאינו אלא בחי' גבו' אינו מתחבר עמהם כ"כ כו' רק בדרך שלילה בלבד הוא שמתחבר, והיינו ענין שס"ה ל"ת כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ישתחוו לך בני אביך בחי' נו"ה דאבא ומפני שמסתעפים גם לקו האמצעי שהוא בחי' לוי כנ"ל ע"כ נק' בני אביך שהם שניים בלבד והם ראובן ולוי ואין שמעון בכללם לפי שהוא בחי' קו השמאל כנ"ל וד"ל.

וביאור הדברים, הנה מה שא' למעלה יודוך אחיך דר"ל כל השלשה אחים דוקא והן ג' הקוין ביחד זהו בש"ע84 דוקא כנ"ל שהיא רק חיי שעה כידוע, אבל ישתחוו לך בני אביך ר"ל במצות ת"ת85 בדבור בפה אחר התפלה86 שנק' חיי עולם והוא למעלה ממדרגת יודוך אחיך הנ"ל ע"כ אין בזה רק השניים בלבד והן ראובן ולוי כו', והטעם הוא לפי שאא"ס87 שמלובש באור אבא דאורייתא נפקא מיני' הוא מבחי' מקור כל החסדי' שבבחי' הכתר עצמו ונק' מ"ע, וכמ"ש יהי88 רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים כו' דהיינו בין בחי' מים עליוני' שבכתר שהוא שרש התורה כנ"ל וכמ"ש ותמלא89 כד"ה כו' כ"ד ספרים דאוריית' שנשאבו ממ"ע שבח"ס כו' לבחי' מ"ת שמתחת לרקיע, והוא אור השפע שנמשך בג' הקוין וכמ"ש יקוו90 המים כו' והרקיע המבדיל הוא בחי' הפרסא שבא"א כו', וע"כ גם כשירד אור זה למטה בקוין למטה לא נתלבש רק בקו הימין שבבחי' החסד ונסתעף גם לקו האמצעי, ובכלם הוא ענין תורה וגמ"ח תורה בקו האמצעי וגמ"ח בקו הימין כו', והוא הנק' חיי עולם שמהם נמשך מוחין לז"א שנק' עולם, וע"כ הוא למעלה הרבה מבחי' יודוך אחיך הנ"ל שאינו אלא בבחי' אור הכתר שנמשך מלמעלה ע"י צמצום הפרס' והוא הרקיע המבדיל כו' (וזהו

רעג

שנאמר במשה91 כי מן המים משיתיהו פי' מבחי' מ"ע הנ"ל וד"ל). ולהיות כי אבא92 יסד ברתא דוקא משום דאיש93 מזריע תחלה יולדת בת כו' ע"כ א' ישתחוו לך בני אביך שבשביל המל'94 שנק' יהודא כנ"ל הוא שיוצאי' ונמשכים בני אביך הנ"ל שהן ראובן ולוי בב' קוין הנ"ל, וזהו בראשית95 בשביל ישראל שנק' ראשית כי ישראל96 עלה במח"ס דא"א הנ"ל כמו התורה כידוע דתלת קשרין הן כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

וגם הנה פי' השתחוואה זו היא מלמטלמ"ע יתפרש ע"ד הנ"ל בפי' יודוך אחיך שאח"כ הוא למעלה מהם כו' משום דנעוץ סופן כו' כך גם כאן משום דסומ"ע97 עבמח"ת וכענין במי98 נמלך בנש"צ כו' א"כ כנ"י גבוה וכמ"ש99 עט"ב שהתו'100 נק' חתן תחלה כו' ואח"כ נעשית כנ"י עטרת לבעלה כו' כנ"ל. ושרש ענין ההפרש שבין לוי ליהודה הנ"ל בתוס' ביאור, הנה יובן בהקדים תחלה להבין ההפרש בין תורה לתפלה. דהנה כתיב לאהבה101 את הוי' אלקיכם ולעבדו כו', ויש להבין ההפרש הזה בין לאהבה ובין לעבדו כו'. אך הנה לשון102 עבודה לא שייך אלא כשמתקן איזה דבר כנודע, וענין התיקון היינו להוציא הפסולת ולברר הטוב עד שיהי' הדבר נקי מכל סיג וברור בתכלית זהו הנק' תיקון, והוא הנק' עבודה, ע"ד עבודת העבד לאדוניו שמתקן לו צרכי ביתו שיש בזה ב' עניני' כלולים הא' לפנות הבית מכל דבר רע והב' להכשירו ולייפותו בכל מיני תיקון ויופי המצטרך כידוע, והדוגמ' מזה יובן ג"כ בעבודה לה' שאין הענין בעבודה מצד איזה הכנעה וכי להכנעת הנברא הוא צריך מאחר דכולא103 קמי' כלא חשיבי ואין לך דבר חוץ ממנו כו', אך הענין הוא שיתקן איזו דבר זהו הנק' עבודה לפני ה', והתיקון הוא בב' אופני' הנ"ל הא' בסומ"ר והב' בוע"ט שהן כללות ענין [המצוות] רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, וזהו העבודה האמיתי' במ"ש ולעבדו כו'.

אך הנה זה יתכן בבחי' המעשה שיהי' [ס]ו"ר בפ"מ וע"ט בפ"מ אבל כשאין מעשה מצוה לפניו האיך יקיים מצות ולעבדו כו', הנה ידוע דע"ז ארז"ל דמצות104 ת"ת כנגד כולן דהיינו לפני שבת"ת הוא פועל כל הפעולה הכללי' שבכל המצו' בכלל

עדר

ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כו', ולכאורה אינו מובן איך שיהי' ענין העבודה לברר הפסולת [במצוות ת"ל, דלכאורה מצוות ת"ת אינה אלא כשאר מ"ע שהוא רק בבחי' וע"ט כו'. אך הענין לפי שיש ג"כ בעסק התורה ענין העבודה לברר בירורים להוציא הפסולת] כו', והוא כשלמוד בעיון דוקא שאז מפלפל בהלכה ומקשה קושיו' רבות והקושיו' הללו הרי מסתירי' אור האמת של הדין וההלכה [ו]א"כ ה"ז כמו בחי' הפסולת של הפרי המסתיר על הפרי, וכשמתרץ כל הקושיו' ועומד על אמיתי' הדין של ההלכה ה"ז כמו שהסיר הפסולת והציא הברור והנקי ונק' אז ההלכה ברורה מפני שתבררה מכל סיג ופסולת המסתיר [להן] והן כל קושי' ובלבול, כמו ע"ד דוגמא כשמקשה איזה סתירה מן דין משנה זו למשנה אחרת הרי א' מהן אינו אמת והרי נסתר אור האמת, וכשמתרץ לא קשי' הוא מנ"י כו' וכל א' על מקומו יבא בדין אמת ה"ז כמברר דבר אוכל מתוך פסולת, וע"ז א' ג"כ סלסלה105 ותרוממך כו' כמו שהסלסלול בשערות הדבוקי' יחד מפרידין זמ"ז כך התירוצי' שהן הסברות המיישבי' הקושי' מפריד דבר הלכה זו מזולתה שלא יתבלבלו יחד כו' ולכך נק' התירוצי' פרוקי' כו'. ודרך כלל הנה הענין בהלכה עד שמביא הדבר לאורו נק' עבודת הברורי' אם כמו בירור של פסולת מן הפרי או התבואה או כמו בירור של הדיבוק של השערות עד"מ משום שבהלכות106 שבתושבע"פ נק' נימין דמט[רוניתא] כו' כמ"ש בזוהר וד"ל. וז"ש107 בר"מ על עבודת בנ"י במצרים בחומר ובלבני' בחומר108 זו קושי' ובלבנים זו ליבון הלכתא ובכל עבודה בשדה הן ברייתו' כו', כי הנה כתי' ששים109 המה מלכות הן ס' מסכתות ושמונים פלגשי' הן ברייתות כו' וכולם צריכים בירור מכל סיג ופסולת עד שיבאו בתכלית הבירור, וה"ז ממש כמו העבודה הגשמי' בשדה שיש בה מלאכות רבות בברורי' רבי' דהיינו בחרישה וזריעה וכל המלאכות עד שיוציאו הבירור האמיתי והוא גרעין הצומח וגם הוא צריך בירור עד שיעשה ממנו פת למאכל כו', וז"ש הראשוני'110 חרשו וזרעו כו' וכידוע וד"ל. וזהו עיקר הטעם שנק' בשם תורה וענין הוראה כי עיקרה הוא רק להבדיל בין פנימי' לחצוני' וכמ"ש להבדיל111 בין הטמא לטהור כו' והוא להפריד הרע מן הטוב כו'. וא"כ הרי יש במצות ת"ת112 ענין העבודה לברר ברורי', וזהו ע"ד ענין העלאת מ"נ בתפלה שגם הוא עולה מלמטלמ"ע כדבר שעולה מן המים נקי כו', וכמ"ש שינייך113 כעדר הרחלי' שעלו מן הרחצה, ופי' שיניים הן ל"ב נ"ח שבתושבע"פ שמבררת וטוחנת ההלכה ונק'

ערה

לכך בשם גירס' וע"י העיון שאחר הגרס' הוברר, וזהו ענין הגרס' והעיון שהן מצות114 קריאה ומצות עיון שהן ב' מצות כמ"ש והגית115 בו יומם ולילה שהוא מצות עיון וכתי' לא ימוש ספר התו' הזה מפיך כו' שהוא מצות קריאה וכאמרו בכמה דוכתי הקורא116 בתו', ודרך כלל עיקר מצות הקריאה הוא במקרא וגם במשנה אבל בתלמוד117 הוא רק מצות העיון כו', ובכללם הן בדוגמת רו"ש שבתפלה כו' וד"ל.

והנה מאחר שעיקר עבודת לימוד התו' הוא בחי' העלא' ובירור כנ"ל א"כ אין זה תכלית הענין במה שלמד תורה בעיון בלא בחי' המשכת מ"ד מלמעלה, וז"ש רז"ל האומר118 אין לי אלא תורה אפי' תו' אין לו כו', וה"ז כמשל הפת שנאפה ואינו נאכל שלא נעשה ממנו שום חיות באדם אלא שנשאר בגשמיותו, כך הנה התו' נמשלה ללחם כמ"ש לכו119 לחמו בלחמי, וכנ"ל במשל הברורי' שתכליתם הוא אמיתי' הדין המתברר כו' אמנם הגם שהוא דין אמיתי מ"מ מלובש הוא למטה בענין גשמי וצריך שיעלה למעלה ויוכלל באלקות כמשל הלחם לאדם התחתון כו', וזהו בענין הדינין וההלכות שהקב"ה120 יושב ושונה כנגדו כמו בעובד'121 דרב"נ שא' שם הקב"ה במתיבת' דרקיע' א' טהור כו' לפי שכל ענין הדינין וההלכות כמו בענין הלכות נגעי' יש גם למעלה בעולמות עליוני' אלא שהן שם יותר בענין רוחני ושם הן מתכללי ממש באלקות כמו עד"מ הנ"ל בברורי' המאכלי' כו'.

והנה עיקר ההתכללות שלהם הוא בזמן ק"ש בשעה שמייחד האדם יח"ע בפ' ראשו[נה] דק"ש שאז כל מה שבירר ולמד ביום של אתמול נכלל ועולה באותו יחוד העליון, כי בבחי' אחד שאו' למטה נמשך אח"ד העליון שהוא בחי' אדם שעל הכסא כו' א"ח122 דלי"ת והוא הנק' הקדב"ה123 שהוא בחי' ז"א דאצי' כידוע וד"ל. וזשארז"ל העוסק124 בת"ת פטור מן התפלה, [מן התפלה] דוקא ולא מק"ש, כי אפילו מי125 שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש בפסוק ראשון כידוע לפי שבק"ש עולה כל מה

רעו

שלמד ונכלל ביחוד עליון ואם לאו הרי נשאר למטה כל מה שלמד, והיינו מה שאמרו אשרי126 מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלא נשאר למטה כו' וד"ל. ואמנם הנה מה שאמרו שפטור מן התפלה דוקא משמעות הענין הוא שהתפלה ג"כ מאותה המדריגה ולכך כבר נפטר [מ]תפלה ע"י מצות ת"ת, ולכאורה אין להם שייכות זע"ז כלל שהרי התפלה127 נק' חיי שעה והתו' נק' חיי עולם כידוע. אך הענין יובן בהקדים שיש ב'128 מדריגות בתפלה עצמה הא' בחי' ג' ראשונו' וג' אחרונות והב' י"ב ברכות האמצעות כמ"ש בפע"ח, ועל י"ב האמצעי' הוא שאמרו שהתפלה נק' חיי שעה אבל לא על ג' ראשונו' וג' אחרונו' לפי שי"ב האמצעי' הם בקשות ושאלות צרכיו כמו רפאנו ברך עלינו משא"כ בג"ר וג' אחרונו' כידוע וכשארז"ל בעוסק בת"ת שפטור מן התפלה כוונתם הוא לתפלה שנק' חיי שעה והן י"ב אמצעי' כו'. והענין הוא לפי שהתפלה ג"כ מאות מדרגה שיש בתורה, והוא ענין העבודה שהוא להמשיך אוב"כ כמו בתורה בבחי' עבודה הנ"ל, אך שבתפלה ההמשכות הן בבחי' מל' דאצי' שתאיר אוב"כ דבי"ע כמו במאלכים ונשמות עד עולם העשי' השפל שלנו ובכל עולם לפי ערכו מגיע אור השפע די"ב האמצעי', וע"כ נק' חיי שעה לפי שהתהוות העולמות כולם ממל' דאצי' נק' שעה א' בערץ האצי' וחיי שעה היינו המשכות מוחין וחיות השפע לכולם לכאו"א כפי הראוי כו', ובתורה ההמשכות הן בעולם האצי' עצמו שיהא שם המשכות אוב"כ שבבחי' האצי' והוא הנק' חיי עולם, דז"א דאצי' נק' עולם והמוחין העליוני' מאורות דאו"א שנמשכו בו נק' חיי עולם כידוע, וא"כ מי שתו' אומנתו פטור מן התפלה בהמשכות חיי שעה לפי שיש129 בכלל מאתיים מנה וכבר נכללו אותן ההמשכות שבש"ע בעסקו בתו' בהמשכות חיי עולם, והיינו130 שתמה מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה משום דכל ההמשכות שבי"ב האמצעי' נכללי' למעלה בחיי עולם ובטלים שם כביטול נר בפני האבוקה ולכך פטור מן התפלה דוקא לפי שממילא הן באים משום דהטפל בטל לגבי העיקר והולך ונגרר אחריו ממילא כו' וד"ל.

ואמנם אעפ"י שפטור מן התפלה אינו פטור מק"ש מטעם הנ"ל לפי שצריך שיוכל ביחוד עליון תחלה ואם לאו אינו מתקן וממשיך כלום כו'. וכ"ז בבחי' י"ב אמצעי' שבתפלה אבל בחי' ג"ר וג"א לא נק' תפלה לענין זה אחר שאינן שאלות ובקשות כלל אלא הן רק בחי' הודאה ושבח בעלמ' וענינם הוא למעלה הרבה מבחי' עבודה הנ"ל בתורה ובתפלה. כי הנה בהודאה זו הוא רק בחי' ביטול במציאות ואינו מבקש לתקן דבר למלך כי בחי' העבודה שהוא שירות ושימוש לפנות בית המלך וכיוצא זהו רק באנשי' הבלתי מקורבים כ"כ למלך אבל באותם המקורבים מאד לא יתכן עליהם בחי' העבודה אלא נקראי' רואי פני המלך והן שריו הנכבדי' שהן עומדי' תמיד לפניו ואינם עושים שום שירות ותיקון דבר מה, וכענין שא' מלכ' שבא לשלמה אשרי131 אנשי'

רעז

העומדי' לפניך כו', והוא במדרגה היותר עליונה עד שנחשבי' כבן ולא עכבד וכמו שא' ר"ג132 על רחב"ד שהוא כעבד ע"כ פועל בקשתו מיד, והוא כמו שר שלמעלה הוא ממדרגת פעולה זו כו'. והדוגמ' מזו למעלה בדרך כלל שזהו ההפרש בין י"ב אמצעי' לג"ר וג"א לפי שבג"ר וג"א הוא רק בחי' ביטול במציאו' ע'י הודאה וברכה לא לבקשת דבר מה כו' א"כ בהכרח לומר שלמעלה הוא מבחי' תיקון ועבודה הנ"ל. והנה העבודה הנ"ל הרי הוא בא בהכרח ע"י יחוד מ"ן ומ"ד כנ"ל בפי' לעבדו בתורה שהוא בחי' ברורי' בהעלאת מ"נ ואח"כ נכלל במ"ד ביחוד דק"ש וכה"ג בי"ב אמצעי' שבש"ע כי הכל ענין א' הם, אבל בג"ר וג"א הוא למעלה מעלה מבחי' מ"נ ומ"ד וע"כ אין שם ענין עבודה כלל כו' וד"ל.

וזהו ההפרש שבין לוי ליהודה דבט"ו ווי"ן דאמת ויציב היינו המשכות המשפיע וכמ"ש כי ילוה אישי אלי, והוא ענין המשכות חיי עולם בתורה וממילא נמשך המשכות בנוק' בי"ב אמצעי' הנק' חיי שעה כנ"ל, והרי עכ"פ יש כאן בחי' משפיע עם בחי' מקבל מאחר שא' ילוה אישי אלי הרי יש מי שנק' אישי והוא המשפיע ויש בחי' מקבל שהוא מל' דאצי' וזהו שאמרה אלי והוא ע"ד יחוד מ"נ ומ"ד שהי' בק"ש בפסוק ראשון כנ"ל, אבל בג"ר וג"א נאמר הפעם אודה את הוי' בבחי' הודאה וביטול במציאות בלתי שום ענין המשכה ממשפיע למקבל לפי ששם המל' עומדת למעלה מבחי' משפיע ומקבל והיינו בבחי' פנימי' הכתר כנ"ל שזהו פי' עט"ב כו' לפי שנסב"ת ונק' אז כתר מל' כו' וע"כ הוא למעלה אז גם מחיי עולם וחיי שעה הנ"ל שהרי הן רק יחוד דזו"נ דאצי' וד"ל. וזהו ג"כ ההפרש בין לאהבה ובין לעבדו כו', דהנה האהבה של בן לאביו אינה פועלת שום ענין רק האהבה היא טבעי' בתמידו' גם שאינו מבקש כלום משא"כ בעבד שאין אהבתו ניכרת רק בשעה שמבקש דבר כו' וד"ל.

והנה כמו שנעוץ סופן בתחלתן בבחי' יהודה בג"ר וג"א כנ"ל כך גם בצות מעשי' ג"כ נסב"ת עד שמעשה המצוה גדולה מגוף המצוה המפורשת בתורה. דהנה עד"ד מצות סוכה נתפרש בתו' ואעפ"י שנתפרשה כבר אינה נק' מצוה ממש עד שתבא לידי עשי' בפ"מ והוא שיעשה האדם סוכה וישב בה אז נק' מצוה, וכידוע שהמצוה היא ב[בחי'] מל' שהוא בחי' עשי' וכמ"ש כי133 נר מצוה ותו' אור כו', וא"כ כשנסב"ת הרי המעשה של המצוה גדולה מגוף אור המצוה שכתובה בתו' כענין הנ"ל ביהודה כו'. וזהו שרש ענין ישתחוו לך בני אביך כו' דקאי בב' עניני' בג"ר שבתפלה ובמעשה המצות ומטעם א' לשניהם כנ"ל, ובני אביך הן תושב"כ שנק' מוסר אביך כנ"ל וד"ל. והיינו שא' שכר134 מצוה מצוה כי המצוה עצמ' גדול מאור המצו' כמו שהיא בתו' מטעם הנ"ל להיותה בבחי' כת"ר מל' וד"ל.


1) להבין שרש הדברים: ביאור זה מיוסד על הביאור בתורה אור ר"פ ויחי מה, ד. ובשינויים קלים באור התורה ויחי כרך ו ע' 2280.

2) ששם עלו שבטי': תהלים קכב, ד. ראה זהר פקודי רכט, ב. רל, א. ביאורי הזהר במדבר פה, ריש ע"ד. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תמ. במדבר ח"ג ע' תתקנד.

3) י"ב ג"א בפרד"ס בל' הגאוני': [ספר יצירה פ"ה מ"א. ספר הבהיר סמ"ב [צה]. ונמנו בפרדס] שער (כא) פרטי השמות פ"ו-ח.

4) ובזהר פ' פקודי: נסמן לעיל בהמאמר.

5) לאסתכלא ביקרא דמלכא: ראה זהר מקץ קצט, א. בראשית לח, א-ב. פקודי רמז, ב. תרומה קלד, א.

6) דרוח אייתי רוח. . אם ישים אליו לבו: נסמן לעיל בהמאמר.

7) כבכורה בתאנה: נסמן לעיל בהמאמר.

8) כי עתה יאהבני אישי. . וימינו תחבקני: ויצא כט, לב. שיר השירים ב, ו.

9) כי ראה ה' בעניי: התחלת הכתוב דכי עתה יאהבני.

10) תשוב ה' תתאה: ראה זהר (רעיא מהימנא) נשא קכב, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קסד. וש"נ.

11) המל' הנק' ה"א: ראה פרדס שער (כז) האותיות פ"ח.

12) חולת אהבה. . רשפי'. . דמוקדי' לי': נסמן לעיל בהמאמר.

13) כי שמע הוי': ויצא כט, לג.

14) הראי'. . מת"ק אמה: ראה מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תשא ובהנסמן במראי מקומות לשם. ספר המאמרים תרס"ב ע' רנב.

15) מהסתכלות בת היענה: ראה עץ חיים שער (ח) דרושי הנקודות פ"א. ראה גם מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"א ריש ע' קא. ח"ב ס"ע תשעז. המשך תער"ב ח"ג ע' א'ת.

16) שמעתי שמעתך יראתי. . וירא העם וינועו: חבקוק ג, ב. יתרו כ, טו.

17) כי שנואה אנכי: המשך הכתוב כי שמע ה'.

18) שמאלו תחת לראשי: התחלת הכתוב וימינו תחבקני.

19) ויאהב גם את רחל מלאה: ויצא כט, ל.

20) ידוע בפרד"ס. . לג' קווין: נסמן לעיל בהמאמר.

21) הנק' בזהר ור"מ גוף וברית: ראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רכג, ב. רלו, א. תצא רמט, א. רפג, א.

22) כי עתה הפעם ילוה אישי אלי: ויצא כט, לד [בהוספת תיבת ”כי"].

23) שבאמת ויציב. . היכל הרצון: ראה פרי עץ חיים שער (ז) הק"ש פכ"ז. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תז. וש"נ.

24) בק"ש. . היכל האהבה: ראה פרי עץ חיים שם פ"ד. מאמרי אדה"א שם ע' תו. וש"נ.

25) ט"ו ווי"ן: נסמן לעיל בהמאמר.

26) שהוי"ו מורה ירידת אור השפע: ראה אגרת התשובה פ"ד.

27) יהודה שהוא בחי' המל': נסמן לעיל בהמאמר.

28) אהבת עולם אהבתיך: נסמן לעיל בהמאמר.

29) דב' פרשיו'. . חו"ב. . חו"ג: ראה זהר (רעיא מהימנא) בא מג, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא.

30) יקוו המים. . כמבואר בפרד"ס: בראשית א, ט. ראה שם שער (ז) הצנורות.

31) שפ' ראשונה. . אור הגבו': ראה מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ואילך ובהנסמן לשם.

32) וחרה אף: עקב יא, יז.

33) לאכללא שמאלא בימינא: במאמרי אדה"א בראשית ע' דש: בזוהר פ' קרח. בלקוטי תורה מטות פו, ב מציין לזהר ר"פ קרח. ראה לקו"ת ואתחנן ז, ד. ובהנסמן במראי מקומות להנ"ל. תורת חיים נח עב, א.

34) היכל ק"ק שבסמיכות גאולה לתפלה: ראה בזה (ובהבא לקמן) סידור האריז"ל במקומו. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתז. וש"נ. דברים ח"ג ע' א'מ. וש"נ.

35) אד' שפתי תפתח: תהלים נא, יז.

36) בצלותא שהיא בלחש ובחשאי: נסמן לעיל בהמאמר.

37) ותעמוד מלדת: ויצא כט, לה. ראה גם ביאורי הזהר ויגש כז, ב. שערי אורה שער החנוכה ס"ע 40 וריש ע' כא.

38) אין עמידה אלא שתיקה: סוטה לט, א.

39) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

40) אהבה הוא בחי' יש: ראה לקוטי תורה מסעי צ, ב.

41) כתר. . עילת העילות: ראה פרדס שער (ג) אם הא"ס הוא הכתר ספ"א.

42) כתר. . למעלה מג' הקווין כידוע בצורת האילן: ראה פרדס שער (ו) סדר עמידתן פ"א. שער (ז) הצנורות.

43) במל' שנק' אתה: ראה זהר (סבא) משפטים קד, א. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אתה. אור התורה ויחי ח"ב ע' 726. וש"נ.

44) המא' הידוע בס"י דנתב"ס וסב"ת: ראה ספר יצירה פ"א מ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרג. וש"נ. במדבר ח"ב ע' שסט. דברים ח"ב ע' תסב.

45) ופי' המא' הזה: ראה פרדס שער (טו) ממטה למעלה פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תסב ואילך.

46) והמשל בזה ידוע: ראה מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"א ע' רצו וע' רצט. תורת חיים בשלח שיט, ב. בהערה שלפנ"ז.

47) טמירא דכל טמירין: ראה זהר יתרו פט, א.

48) קרקפת' כתר מל': ראה הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' כב.

49) אשת חיל עט"ב: משלי יב, ד.

50) כמבואר בפרטי' בפע"ח: ראה שם שער (א) התפילה פ"ז. ועוד.

51) נקודה. . ע"ג האות. . באמצעות האות. . תחת האות: ראה תקוני זהר ת"י (כה, א). פרדס שער (כח) הנקודות פ"ב.

52) נקודה קו שטח: ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תע.

53) ותחלימני ותחייני: ישעי' לח, טז [ושם: והחייני — אבל כ"ה בברכות נה, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קה, וש"נ. ח"ד ע' א'תפ].

54) ותקם בעוד לילה: משלי לא, ט. מאמרי אדה"א במדבר ח"א בתחלתו.

55) ומל' בכל משלה: תהלים קג, יט.

56) נפילת אפיים שאחר ש"ע: ראה פרי עץ חיים שער (יג) נפ"א פ"ב.

57) עומק רום עומ"ת שנז' בס"י: פ"א מ"ה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' רסח. וש"נ.

58) יהודה בחול"ם: נסמן לעיל בהמאמר.

59) מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות: קידושין כט, א (במשנה). ראה עץ חיים שער (נ) קיצור אבי"ע פ"ד. טעמי המצות ר"פ בראשית. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"א ע' קלח ובהנסמן לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ס"ע תרכב. וש"נ.

60) היד הגדולה: ראה לעיל בהמאמר פיסקא ידך בעורף אויביך.

61) ויברך יעקב את פרעה. . הזוהר ע"ז: ויגש מז, ז. י. זהר ס"פ ויגש (בשינויים קלים). — ראה ביאורי הזהר קלו, ב ואילך. אור התורה כאן ע' תתשמא.

62) ויהרוג ה' כל בכור. . לסוסתי ברכבי פרעה: בא יג, טו. שיר השירים א, ט.

63) השטן. . שיורד ומסטין. . ומקטרג לוקח נשמתו: ראה בבא בתרא טז, א. ביאורי הזהר וישלח כא, ב. קלו, ב.

64) ונפשו עליו תאבל: איוב יד, כב. ראה זהר שלח קסט, א. קע, א. עץ חיים שער (ה) טנת"א פ"ה שער (יח) רפ"ח ניצוצין פ"א. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"א ע' שנב (ובהנסמ בריש המאמר שם). מאמרי אדה"א דברים ח"א ס"ע קסב וריש ע' שכג.

65) כמחט בבשר החי: ברכות יח, ב.

66) חיל בלא ויקיאנו: איוב כ, טו. ראה סידור סדר סעודת שבת רג, ב. תורה אור תולדות כ, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשעד. שערי אורה ע' ד וע' 172 ואילך.

67) והי' מדי חדש בחדשו: ישעי' סו, כג.

68) וראו כל בשר ובאו במערות צורים: ישעי' מ, ה. שם ב, יט.

69) ועמדו זרים ורעו צאנכם: ישעי' סא, ה.

70) בלא המות לנצח. . שאת רוח הטומאה אעביר: ע"פ זכרי' יג, ב. ישעי' כה, ח.

71) דבכתר. . יש בו מבחי' התחתונה שבעצמות: ראה עץ חיים שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א.

72) כהמס דונג מפני אש. . מלך אלקי' על גוים: תהלים סח, ג. שם מז, ב.

73) בעורף. . פרעה: ראה סידור סדר הגדה רצג, ג. הנסמן במאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"ב לע' תקיג.

74) המבואר ע"פ ויברך יעקב את פרעה: ראה ביאורי הזהר ויגש שם קלז, ב.

75) דמאור אבא. . אב הרחמן: נסמן לעיל בהמאמר.

76) שהחכ'. . תחי' בעלי': קהלת ז, יב.

77) דאוריי' מח"ע נפקת: נסמן לעיל בהמאמר.

78) דנובלות חש"מ תורה: בראשית רבא פי"ז, ה. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'ריט.

79) אור אבא שיונק ממזל הח' ונוצר. . צינור: ראה אגרות קודש מכ"ק אדמו"ר זי"ע ח"ב ע' קיט ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפח. וש"נ.

80) השערה. . מותרות מוחין: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקלא. וש"נ. ח"ג ע' תתקמד. וש"נ.

81) מימינו אש דת למו. . כלול מחו"ג: ברכה לג, ב. ראה שער היחוד והאמונה פ"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ס"ע א'תמח ואילך.

82) אש שחורה ע"ג לבנה: ראה רש"י שיר השירים ה, טז (ד"ה שחורות). זהר נשא קלב, א. רש"י ברכה שם. ירושלמי שקלים פ"ו סה"א. תנחומא ר"פ בראשית.

83) כמ"ש בפרד"ס: ראה שם שער (ז) הצינורות.

84) בש"ע. . חיי שעה. . חיי עולם: שבת י, א. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תב.

85) ת"ת בדבור: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב הי"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמ. ח"ד ע' א'רג. וש"נ.

86) אחר התפלה: ראה לקוטי תורה ואתחנן ד, א. ברכה צו, ב.

87) שאא"ס שמלובש באור אבא: נסמן לעיל בהמאמר.

88) יהי רקיע בתוך המים: בראשית א, ו.

89) ותמלא כד"ה. . כ"ד ספרים דאוריית': חיי שרה כד, טז. ראה תקוני זהר תכ"א (מו, ב). מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כו. וש"נ. ח"ד ע' א'קצט. וש"נ.

90) יקוו המים: בראשית א, ט.

91) במשה כי מן המים משיתיהו: שמות ב, י. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קצט. וש"נ.

92) אבא יסד ברתא: נסמן לעיל בהמאמר.

93) דאיש מזריע תחלה יולדת בת: ראה ברכות ס, א. נדה לא, סע"א.

94) המל' שנק' יהודה: נסמן לעיל בהמאמר.

95) בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית: בראשית א, א וברש"י שם. הנסמן בלקוטי שיחות מקץ כרך ג' ע' 820.

96) ישראל עלה במח"ס. . דתלת קשרין הן: ראה בראשית רבא פ"א, ד.

97) דסומ"ע עבמח"ת: פיוט לכה דודי. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרד. במדבר ח"ב ע' שסט. ח"ג ע' א'קס.

98) במי נמלך בנש"צ: ראה בראשית רבא פ"ח, ז. רות רבא פ"ב, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשסג. וש"נ. ח"ד ע' א'שפד וע' א'תיז.

99) וכמ"ש עט"ב: משלי יב, ד.

100) שהתו' נק' חתן: ראה לקוטי תורה ברכה צד, סע"ד ואילך.

101) לאהבה את הוי' אלקיכם ולעבדו: עקב יא, יג.

102) לשון עבודה. . כשמתקן: ראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ס"ע קפו וריש ע' קפז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תתלז ואילך ובהנסמן שם.

103) דכולא קמי' כלא חשיבי: ראה זהר בהקדמה יא, ב.

104) דמצות ת"ת כנגד כולן: פאה רפ"א.

105) סלסלה ותרוממך: משלי ד, ח.

106) שבהלכות שבתושבע"פ נק' נימין: ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' נג. וש"נ. דברים ח"ב ס"ע תקלד. במדבר ח"ד ע' א'תעו.

107) וז"ש בר"מ. . בחומר ובלבני': ראה זוהר (רעיא מהימנא) בהעלותך קנג, א. פינחס רכט, ב. בראשית כז, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' א.

108) בחומר זו קושי': ועד"ז הובא במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תריג: בחומר דא ק"ו וקושי'. ובזהר שם: בעבודה קשה זו קושיא, בחומר דא קל וחומר.

109) ששים המה מלכות הן ס' מסכתות. . ברייתות: נסמן לעיל בהמאמר.

110) הראשוני' חרשו וזרעו: שקלים רפ"ה.

111) להבדיל בין הטמא לטהור: שמיני יא, מז [ושם: ובין הטהור — אבל כ"ה גם במאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' שנד. דברים ח"א ע' רמה וע' רמח].

112) ת"ת. . לברר ברורי': ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסז.

113) שינייך כעדר הרחלי': שיר השירים ו, ו.

114) מצות קריאה ומצות עיון: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב הי"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' מה-מו. ח"ב ע' תשס. ענינים ס"ע רכד ואילך. שערי תשובה ח"א לט, ב. פירוש המלות ה, ב (ספ"ח). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצג וע' תשעד. דברים ח"ד ע' א'שמא ואילך. לקוטי ביאורים לאגרות התשובה ע' מג ובהערה 8 שם.

115) והגית בו. . לא ימוש: יהושע א, ח.

116) הקורא בתו': ברכות י, ב. מגילה כב, א. לב, א. תענית כז, ב.

117) בתלמוד הוא רק מצות העיון: ראה גם שערי תשובה שבהערה דלעיל ד"ה מצות.

118) האומר אין לי אלא תורה: ראה יבמות קט, ב.

119) לכו לחמו בלחמי: משלי ט, ה.

120) שהקב"ה יושב ושונה כנגדו: ראה תנא דבי אליהו רבא רפי"ח. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שעד.

121) בעובד' דרב"נ: בבא מציעא פו, א. וראה ד"ה זה במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמג וע' תנו.

122) א"ח דלי"ת: ראה פרי עץ חיים שער (ח) הק"ש פי"ב.

123) הקדב"ה. . ז"א: ראה סידור שער התפילין ז, ג. אמרי בינה שם קיד (א) ב. סידור שער המילה קמח, ג. תורה אור לך יב, ג.

124) העוסק בת"ת פטור מן התפלה: ראה שבת יא, א.

125) מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש בפסוק ראשון: ראה שלחן ערוך אדה"ז או"ח הל' תפלה סק"ו ס"ד.

126) אשרי מי שבא לכאן: פסחים נ, א.

127) התפלה נק' חיי שעה והתו' נק' חיי עולם: נסמן לעיל בהמאמר.

128) ב' מדריגות בתפלה. . כמ"ש בפע"ח: ראה שם שער (ט) העמידה פ"ה.

129) שיש בכלל מאתיים מנה: בבא קמא עד, א.

130) והיינו שתמה מניחין חיי שעה: שבת י, א.

131) אשרי אנשי' העומדי' לפניך: מלכים-א ח (בדילוג).

132) ר"ג על רחב"ד שהוא כעבד: ראה ברכות לד, ב [ושם: ר' יוחנן בן זכאי] — אבל כ"ה בכ"מ, ומהם: ביאורי הזהר קרח צד, א (ושם: (ר"ג) ריב"ז). ויצא קלד, סע"ג. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תקס"ה ח"ב ע' תשפד. תקס"ח ח"א ע' תשג (עיי"ש). הנחות הר"פ ע' קעט. הגהת הצ"צ בסה"מ תקס"ב ח"ב ע' תרטו].

133) כי נר מצוה ותו' אור: משלי ו, כג.

134) שכר מצוה מצוה: אבות פ"ד מ"ב.