להבין שרשי הדברים הנ"ל

שב

בעזר"ה.

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה שרש ענין ישראל2 עלה במחשבה וענין ותורה3 שם בישראל בשביל4 ישראל שנק' ראשי"ת כו'. יובן בהקדים הפסוק כי5 לא מחשבותי מחשבותיכם פי' אין לדמות בדמיון וערך מחשבה של אדם לבחי' מחשבה עליונה ואע"פ שבצלם6 אלקי' עשה את האדם כידוע אבל בבחי' המחשבה למעלה באלקו' הוא בהיפוך מבאדם למטה כו', דהנה המחשבה7 נק' נהר וכידוע בפי' ונהר8 יוצא מעד"ן כי כמו הנהר שנובע מן מקורו והולך בתמידות לא ינוח כו' כך בחי' המחשבה9 היא משוטטת ונובעת בתמידו' מן השכל ולא תנוח אפי' רגע כידוע והנה אנו רואי' בחוש שהמחשבה לא תפעול שום פעולה מורגשת ולא תעשה רושם כלל כמו הדיבור כי במחשבה שיחשוב באיזה דבר מה ויציירנו במחשבתו לא עשה שום רושם מורגש באותו הדבר אלא הדבר נבדל אבל בדיבור שידבר ירגיש ויפעול פעולה מורגשת באותו הדבר כידוע דהרהור10 לא עביד מידי ועיקר ההתגלות

שג

וההרגשה הוא בקול הדיבור דוקא להיות כי קול הדיבור מורגש הוא יותר כו' אבל למעלה באלקו' נהפוך הוא ששם בחי' המחשבה העליונה עושה יותר פעולה מורגשת להיות בחי' התהוו'11 דבר מה מן המחשבה הרי יהי' בו יותר התפשטו' והתגלו' החיו' מאור האלקי ויהי' הרבה גבוה במעלה ומדרגה מבחי' התהוו' דבר שמן בחי' דיבור העליון וכידוע שכל פרטי ההשתלשלו' דאבי"ע וכל העליו' וירידו' בג"ע עליון ותחתון עד אחר תחיית המתים ואלף הז' הכל נתהווה רק במחשבה אחת למעלה כמ"ש בזוהר12 בראשית שנק' מחשבה אחת ובה צופה ומביט עד סוף כל הדורו' בסקירה א' כו' אך כשבא השפע בבחי' הדיבור העליון הוא שנתצמצם האור ונחלק לחלקי' רבים במיעוט האור מיעוט אחר מיעוט עד שבא לבחי' זמן להיו' שנים וחדשי' וימי' והן שיתא13 אלפי שני דהוי עלמא כו' ואותן ו' אלפי' שנה למעלה כתיב כי14 אלף שנה כיום אתמול כו' כיום בלבד נחשב ועוד יותר למעלה דהיינו בבחי' מחשבה אחת שצופה ומביט בה כללו' הכל כא' הרי בסקירה אחת הוא ואינו אלא רגע כו' וא"כ נמצא מובן שלמעלה בחי' המחשבה כוללת השפע במעלה היותר גבוה הרבה מבדיבור עד שגם כל פרט דבר שעלה תחלה במחשבה יש בו חיו' ואור מכמו שהוא בדיבור וכידוע שיש כל בחי'*14 דצח"ם גם באצי' ובודאי בחי' התפוח שבאצי' יותר יש בו אור וחיו' מתפוח דבריא' לפי שערך האצי' עם הבריא' הוא כדמיון המחשבה עם הדיבור כידוע שבדבר15 ה' שמים נעשו כו' וד"ל וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם שהרי במחשבה של אדם אין הענין כמו במחשבה עליונה כנ"ל אבל מחשבותי שם הוא יותר התפשטו' האור והחיו'* כנ"ל.

ב והנה כשאנו אומרי' שישראל עלה במחשבה היינו בבחי' מחשבה אחת הנ"ל והוא הנק' מחשבה הקדומה כידוע והטעם שישראל דוקא <קי>

עלה במחשבה זו הקדומה כו' הנה יובן בהקדים תחלה כללו' ענין הכונה שהיה ברצון המאציל להאציל ולברוא כו' כל ההשתלשלו' הנ"ל בהיות ידוע שעיקר הכונה הי' בשביל שיהא לו דירה16 בתחתונים דוקא והיינו בחי' גילוי אלקו' בעולמות הנפרדי' בי"ע דוקא ולא בשביל הגילוי אור שבאצי' גם בבחי' הכלים דשם כי מאחר דבאצילו' הרי

דש

איהו17 וחיוהי וגרמוהי חד כו' הכל בבחי' א"ס כי גם הכלים שנק' גרמוה"י אין הענין שלהם כמו בחי' בריאה מוגבלת ממש יש מאין אלא הם בבחי' א"ס בבלתי גבול רק שהם כחו' אלקיי' המצמצמי' האור וכל שהוא בבחי' אצי' הרי עדיין הוא בחי' אלקו' ממש כידוע וא"כ הגילוי שם אין זה בבחי' נפרד מעצמותו עדיין ועיקר הכונה הי' שיתגלה כבוד"ו בנפרדי' יש מאין דוקא וכמ"ש ונגלה18 כבוד ה' וראו כל בשר כו' שעיקר19 הכבוד הוא לרחוקי' כו' כמ"ש במ"א וד"ל אך הנה ע"י מה נעשה לו דירה זו בתחתוני' אחר שירדו להיו' בבחי' נפרד דוקא כו' הענין הוא מפני שע"י תורה ומצות נעשה בחי' יחוד עליון להיו' גילוי אור אלקי בתחתונים כו' והוא להיו' ידוע שרש ענין המצות20 שנק' רמ"ח איברי' דמלכא ופי' אבר הוא בחי' אור וכלי כמו כשאור הנפש מתפשט באיברי הגוף הרי נחלק לכמה מדרגו' וכללותם הוא רק בחי' המשכו' אורו' וכחו' הנפש רק שמתחלק לכמה כלים מיוחדי' כו' כך למעלה בחי' המשכו' אור המאציל בכלים בנאצלי' נק' איברי' דמלכא והן הכל רק בחי' גילוי אורו' המאציל בנאצלי' בכלים מכלים שונים ופרטיהם הן רמ"ח רמ"ח גילויי' כו' והטעם לרמ"ח מבואר בע"ח לפי שכללו' הספירו' הן רק ט' ספי' וכאו"א להיותו מתגדל ע"י החסדי' נתחלק לט' פעמי' ט' שעולה בגי' פ"א ועד שנעשה בבחי' ראש תוך סוף עולה ג"פ פ"א הרי רמ"ג ועם ה' החסדי' עולה רמ"ח כו' וד"ל ולכך נתחלקו המצות לכמה פרטי' עד שאין אחת דומה לחברתה כלל כמו התפילין ממשיכי' בחי' מקיפי' דאור אבא והאתרוג מבחי' מלכו' והסוכה21 מקיפי' דאימא כו' וכיוצא ולפי שהן הן בחי' רמ"ח איברי' דמלכא למעלה באצילו' והן הנקראי' חיוהי וגרמוהי שהוא כל בחי' קומת ז"א דאצי' עם בחי' המוחי' דאו"א שמלובשי' בו וכמארז"ל הקדב"ה22 מניח תפילין ומתעטף בציצית כו' וכאשר עושה צדקה והיינו ענין חסד23 דרועא ימינא להחיו'24 רוח שפלי' כו' אך בירידות המצות מבחי' אצילו' לבי"ע נתלבשו בעניני הבריאה הגשמי' עד שבעוה"ז התפילין נעשי' ע"ג קלף גשמי כו' וכמבואר כל זה במ"א וד"ל ולהיות כן ע"י המצות הנעשו' למטה בבי"ע נמשך ונגלה כבוד ה' שברמ"ח איברי' דמלכא למטה ע"י התפילין25 המשכת אור החכמה דאצי' וע"י הצדקה בחי' אור החסד וכיוצא כו' ועי"ז נעשה בחי' דירה בתחתונים להיו' גילוי אלקו' למטה בנפרדי' דוקא שלזה היתה כל עיקר הכונה של המאציל כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין האיך יוכל להיות גילוי אלקו' בתחתונים ע"י מעשה המצו' אחר שהתחתוני' הם בחי' נבראי' גשמיי' והכח אלקי הוא בתכלית ההפשטה

שה

מכל בחי' גשם וגבול כו' והאיך יהי' ביכולת לקשר הרוחניו' עם הגשמיו' שהוא היפך סדר ההשתלשלו' כנודע, אך הענין הוא מפני שישראל עלה במחשבה אחת הנ"ל הנק' מחשבה הקדומה לכך כשישראל עושין המצו' <קיא>

המה ממשיכי' ומקשרי' הרוחניו' בגשמיו' כו' וביאור טעם הדבר הנה מבשרי אחז' כו' דהלא אנו רואי' באור וחיו' הנפש שמתלבש ונמשך באיברי הגוף הן מחולקי' בשינוי המדרגו' לא ראי זה וכו' כמו ראי' ושמיעה ריחא ודיבור וכיוצא כאו"א הוא בכח רוחני מיוחד לעצמו והן נמשכי' ויוצאי' מן הנפש בסדר ההדרגה זה למעלה מזה כח הראי' בעין והשמיעה באזן והריח בחוטם וכו' עד שיורד ונמשך למטה מטה גם באבר היותר תחתון והוא כמו צפורן שברגל שגם בו יש חיו' ואור אלא שהוא היותר אחרון כו' והנה אין לכל א' וא' קשר וחיבור זע"ז שאין לעין חיבור עם הרגל וכן גם היד הימין עם יד שמאל אין להם חיבור כו' אבל הנה בבחי' המחשבה שבגידי מוח האדם הנה אנו רואי' שמקושרים ואחוזי' בה כל התחלקו' האורו' שבאיברי' מראש עד הצפרן שברגל כולם בהשוואה א' מבלי קדימה לא' על זולתו וכולם מתקשרי' יחד שהרי גם הכאב שבצפרן הרגל ירגיש האדם במוח בהשווא' א' כמו שירגיש כאב היד והעין וכיוצא והוא לפי שכולם מקושרי' במחשבה בסקירה אחת כי כשמביט וצופה במחשבה את כל מה שנמצא בחיו' נפשו וגופו מרגיש הוא בהרגשה אחת לכולם וכוללם יחד בהשווא' א' והמחשבה סובבם כמו סיבוב העיגול מכל צד בהשווא' א' מבלי המצא בחי' מעלה ומטה כלל והיינו שאין לא' יתרון מעלה ולא ענין קדימה על זולתו וכל זה מפני שמחשבה זו מלובש בה בחי' הרצון שהוא הנק' בחי' הכתר26 מלשון כותרת לפי שמקפת וסובבת כל כחו' המתחלקי' מהנפש בהשווא' א' כו' וע"כ יש ביכולתה לקשר ולחבר את הכל כמו להרגיש גם כאב הצפורן שברגל כנ"ל וד"ל.

והדוגמא מזה ממש יובן למשכיל למעלה דגם בחי' מחשבה אחת הנ"ל מאחר שצופה ומביט בה עד סוף כל הדורו' כו' הרי הוא המקשר ומחבר כללו' כל ההשתלשלו' דאבי"ע מכל שית אלפי שני כו' בסקירה א' בהשווא' א' לכולם וכוללם יחד מבלי המצא בחי' מעלה ומטה לפניו וכמשל צפרן שברגל היינו סוף עולם העשי' כו' עד רום המעלו' שלפני האצי' שוין הכל בהשווא' א' ובמחשבה אחת נסקרי' כו' וא"כ בחי' אצי' ועשי' שוין לפניו והוא בחי' כתר עליון עילת העילו' כו' ונק' סובב כל עלמין הכללי והוא בבחי' א"ק כו' וכמ"ש במ"א ועד"מ העיגול של כדור השמים שאין בו מעלה ומטה כלל כו' וד"ל, וא"כ מובן ממשל זה דהגם שבסדר ההשתלשלו' האצי' הוא למעלה והבריאה למטה כו' וה"ז כדמיון התחלקו' מדרגו' של כחו' הנפש באיברי הגוף העין לראו' והאזן לשמוע כו' שהוא בסדר ההדרגה זה למטה מזה כנ"ל ואין להן חיבור דאצי' נעלם אורו בבריא' ע"י פרסא כו' כידוע אבל ע"י בחי' מחשבה אחת יש להם חיבור וקישור מפני שמרגיש כולם יחד כו' וע"כ ע"י מעשה המצות שישראל עושי' דלפי שישראל דוקא עלה במחשבה זו הכוללת כולם יחד לכך יש ביכולתם דוקא לקשר ולחבר הארת האצי' בבריא' ע"י יחוד עליון

שו

שנעשה במצו' מטעם שישראל עלה במחשבה הקדומה ואם אין העושה המצוה ישראל אינו ממשיך כלום לפי שבחי' הגילוי אלקו' בתחתוני' צריך להיו' מלמעלה מכל ההשתלשלו' דהיינו ממקום הגבוה שמעלה ומטה שוין כנ"ל מפני שמשם דוקא יוכל להיו' היפך ההשתלשלו' <קיב>

דהיינו לקשר רוחניו' בגשמיו' כנ"ל וד"ל, וזהו הטעם שנק' בחי' הארה זאת מעצמו' אור א"ס לקשר ולחבר אור המאציל בנאצלי' בשם מזל כמו שידוע דמזלו' דא"א הם שרשי המוחי' דאו"א דאור27 אבא יונק ממזל הח' ונוצר חסד ואור אימא ממזל הי"ג ונקה כו' לפי שבחי' התחברו' והתקשרו' זאת באה ע"י בחי' צמצומי' גדולי' עד"מ שישפיל האדם למטה את מחשבתו לחשב בכל מה שיש במציאו' התפשטו' כחות הנפש בפרט כו' שהוא בא ע"י צמצום כך למעלה כדי שישפיל בחי' מחשבה הקדומה הנ"ל להיו' מרגיש באור חכמה הנאצל כו' הרי זה בא ע"י צמצום בלבד והוא מ"ש והחכמה28 מאין תמצא בבחי' שערו' וצמצומי' והוא הנק' מזל ונוצר כו' לפי שאור הנאצל הוא רק בבחי' עשי' בעלמא כמ"ש כולם בחכמה עשית כו' וזהו נעשה למעלה ע"י ישראל למטה לפי ששרשו בבחי' מחשבה אחת הנ"ל והוא מאיר על נפש ישראל בבחי' מקיף ונק' ג"כ מז"ל כו' כמבואר* למעלה וד"ל.

ג וזהו שרש ענין ותורה שם בישראל בשביל ישראל שנק' ראשית כו'. דהנה מבואר למעלה דבחי' מחשבה דא"ק ששם ישראל עלה כו' הוא למעלה מעלה מכל ההשתלשלו' וזהו הנק' ישראל דלעילא ובניצוץ האלקי למטה בישראל עלי' אנו או' טהורה29 היא שלמעלה מבחי' בריא' יש מאין כמ"ש למעלה כי מאחר שעלתה במחשבה הקדומה הנ"ל הרי נכללת באחדו' הפשוטה כמו שהי' הוא30 ושמו בלבד קודם ההשתלשלו' כו' ויש עוד בחי' ישראל ונק' ישראל31 זוטא והוא הנק' כנסת ישראל שהן כללו' נ"י המלובשי' למטה בגופים ולמעלה הן בבחי' מל' דאצי' ונק' ג"כ בשם אימא32 תתאה ומטרוניתא כידוע בזוהר וזהו שאמר יעקב

שז

ואנכי33 איש חלק פי' שיש ביעק"ב ב' חלקים והן בלתי ממוצעי' אלא חלק הא' הוא קצה העליון ביותר והחלק השני הוא קצה התחתון ביותר ולפי שנחלק לב' חלקי' עליון ותחתון נק' איש חל"ק מפני החלוקה הזאת שנחלק בו הא' למעלה מעלה והב' למטה מטה כו'.

וביאור הדברים מובן עפ"י הנ"ל דחלק העליון שביעקב הוא בחי' ישראל דלעילא הנ"ל שעלה במחשבה הקדומה שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלו' והחלק השני שביעקב הוא בחי' ישראל זוטא והיינו כללו' נ"י שנק' אימא תתא' ומטרוניתא למעלה והוא בחי' מל' דאצי', והחלקים הללו הרי הם בלתי ממוצעי' אלא זה למעלה בתכלית וזה למטה בתכלית כידוע שבחי' מל' היא סוף כל המדרגו' בהשתלשלות וד"ל ובדרך כלל החלקים הללו הן נקראים בחי' יעק"ב ובחי' ישרא"ל כידוע שיעק"ב34 הוא בחי' י' עק"ב וישראל35 לי ראש וכערך העקב לגבי הראש כו' כך ערך עלמא דאתגליא לגבי עלמא דאתכסיא שהוא בחי' ממלא כ"ע ובחי' סובב כ"ע בכללות כל ההשתלשלו' וד"ל, והנה בחי' המחבר בין שני הקצוות הללו הרחוקי' זה מזה בתכלית הוא התורה שנק' בחי' ממוצע לחבר חלק העליון בחלק התחתון ולהיות נעוץ36 תחלתן בסופן כו' וזהו בראשי"ת בשביל ישרא"ל שנק' ראשי"ת וכן מ"ש ותורה שם בישראל כו' לפי שידוע שהתורה שרשה היא מבחי' אור החכמה העליונה שבאצי' כי אוריי'37 מחכמה עילאה נפקת כידוע בפי' ותמלא38 <קיג>

כד"ה כ"ד39 ספרי' דאוריי' כו' שנשאבו מעצמו' החכמה דא"ס שהוא בחי' מחשבה הקדומה הנ"ל כמו שנשאב בכד מים הגדול כו' וכמ"ש במ"א וכאשר נשאבה ונמשך האור באצי' הנה הוא בחי' המחבר להביא עצמו' המחשבה הקדומ' בנאצלי' כולן לפי שהחכמה40 היא בחי' ראשית הגילוי בנאצלי' וכת"א41 בראשית בחוכמתא כו' והוא התחלת בחי' הקו הימין חכמה חסד נצח כידוע וממנו משתלשל בכל פרטי ג' הקוין כידוע עד סיום כל האורו' שבאצי' כמ"ש בע"ח ובחי' רמ"ח איבר"י דמלכא הנ"ל מקבלי' כולן מבחי' אור החכמה שבתורה כמו עד"מ שמתפשט חיו' שפע המוח בלב ואיברי' כולן שהוא למעלה חסד דרועא ימינא כו' וכנסת ישראל שלמטה הוא בחי' מל' דאצי' למעלה מקבלת האור והשפע דרמ"ח איבר"י דמלכא כמשי"ת בסמוך שנק'42 מצות המלך כו' וא"כ מובן שהתורה היא בחי' ממוצע לחבר ולהביא אור מחשבה הקדומ' לנאצלי' עד שמקבלת בחי' חלק התחתון ג"כ והוא בחי' ישראל זוטא ולהיו' נעוץ תחלתן בסופן כו' וזהו ותורה שם בישראל בשביל ישראל שנק' ראשית פי' בשביל

שח

ישראל דלעילא שבמחשבה הקדומה הנ"ל כדי שיתחבר ויבא למטה באבי"ע עד שיתחבר גם בחלק היותר תחתון והוא בחי' ישראל זוטא (ויש בפי' בשביל ישראל ג"כ בשביל ישראל זוטא שיקבל מישראל דלעילא) וזהו שאמר בזוהר43 דתלת קשרין אוריי' וקדב"ה וישראל כו' היינו בחי' ישראל זוטא שמקבל מהתורה ואמנם בחי' ישראל דלעילא הוא בחי' הקצה היותר עליון שבעצמו' המאציל כנ"ל אדרבה משם שרש התורה נמשך למטה וזהו ותור"ה שם בישרא"ל מה ששם התורה למטה באבי"ע הוא בשביל ישרא"ל שנק' ראשי"ת שמעלה ומטה שוין שם כנ"ל וד"ל וזהו שרש ענין ישראל עלה במחשבה כדי שיוכל להיות בחי' דירה בתחתונים על ידם לפי שסוף מעשה עלה במחשבה תחלה והיינו ג"כ ענין בראשית ברא אלקי' את השמים כו' בשביל ישראל כו' פי' בשביל ישראל דלעילא כי נעוץ סופן בתחלתן משום שסוף מעשה עלה במחשבה* תחלה וד"ל.

ד אך הנה בהיות מבואר למעלה בבחי' מחשבה הקדומה הנ"ל שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל וכולם נסקרים בסקירה א' עד שאצי' ועשי' שוין כו' ושם נא' כחשיכה44 כאורה כו' לפי שאין תופסי' מקום לכך כקטן כגדול שוין לפניו כו' א"כ יכול להיו' אור השפע נמשך משם גם לחיצונים לעוברי רצונו כי לעוצם הרוממו' אין הדבר תופס מקום כלל וכמ"ש שממית45 בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו' מפני העדר תפיסת מקום לשממית בהיכל המלך וכמארז"ל הן46 הן גבורותיו שגוים מרקדין בהיכלו והוא שותק כו' כי באמת לגדולתו אין חקר ויכולה להתפשט גם בקצה היותר תחתון וזהו מצד עוצם תגבורת השפע שיוצא גם בחי' מותרו"ת וכענין אברהם47 שיצא ממנו ישמעאל כי מבחי' מותרו'48 של החסדי' דאברהם49 איש החסד אמר לו50 ישמעאל יחי' לפניך כו' והוא הי' בחי' הפסולת שלו כך יובן בדוגמא למעלה שיכול להיו' גם אור ושפע לע' שרים למטה מצד עוצם תגבורת האור כי רב הוא כו' ע"כ לזה הטעם שלא יצא האור רק בבחי' פנימי' לקדושה העליונה <קיד>

ולא לבחי' חיצוניו' ומותרו' לחיצוני' כלל לזאת ניתנו לישראל

שט

המצות לקיימם בפועל ממש כי על ידן יתלבש כח האלקי במעשה המצוה למטה ונק' לבוש המלך והנה כמו הלבוש שמכסה על האדם לבלתי ידבק בו דבר זר מפני שמתעלם בלבוש כמ"כ מצות51 מעשיו' הם בחי' לבושי' להעלים את בחי' גילוי אור האלקי שמתגלה בעולמו' הנפרדי' לבלתי יקרב זר לקבל הארה האלקי' ואין החיצוני' מקבלי' שום יניקה מפני שהלבושי' דמצות מעלימי' מפניהם האור, וזהו מ"ש ותלבש52 אסתר מלכות ואמרו בזוהר דנשמת האדם מתלבשת בלבושי המצו' בג"ע לבלתי יקרב אליה מהיכלו' החיצוני' כו' וזהו שנק' כללו' המצו' בשם לבוש מלכות והוא מה שאנו או' בברכת המצות אלקינו מלך העולם כנ"ל אבל כשאינו עוסק במצות מעשיו' אלא בתורה בלבד והוא האו'53 אין לי אלא תורה כו' דאפי' תורה אין לו לפי שנמשך אור ושפע הי"ס דאצי' ששרשם בתורה דאוריי' מחכמ' נפק' כנ"ל גם לע' שרים בהיכלו' הנוג"ה כשאין לבוש מעלים לאותו האור אך ע"י המצו' מעשיו' נעשה לבוש מעלים ואז האור דתורה משתמר וזהו כי54 נר מצוה ותורה אור כו' מפני שהמצוה היא בחי' כלי ולבוש כו' וד"ל.

וזהו שרש ענין הנ"ל דבתורה בלא מצות מעשיו' נא' אלביש55 שמים קדרות כו', פי' שמים56 הוא בחי' אש ומים רצוא ושוב שהן כללו' כל התורה מפני שכלולה מאש57 ומים חו"ג כמ"ש מימינו58 אש דת כו' וכנ"ל דכל האיברי' נתחלקו בהמשכו' קוין חח"נ מימין כו' חסד דרועא ימינא כו' ויש בתורה מכל רמ"ח האיברי' כו' צדקה בדרועא ימינא ותפילין במוחי' שבראש כו' ודרך כלל נק' שמי"ם שהוא בחי' עולם הנאצל שכולל ו"ק כו' וזהו שאמרו שהתורה59 ירדה מן השמי"ם כו' שהן ז' ימי הבנין דז"א דאצי' כו' שהתורה היא בחי' שמי"ם העליונים ואמנם כאשר אין לבוש לכלי לאורו' דאצילו' שברמ"ח איברי' כו' להלביש ולהעלים האור יוכל להמשך גם לחיצוני' ואזי מלביש לבוש זר והוא לבוש קדרו"ת ולבוש ש"ק שהחיצוני' מקבלי' משם כידוע וזהו אלביש שמים דתורה קדרו' בלבוש דקדרו' והן היכלו' החיצוני' שמקבלי' מבחי' המותרו' כנ"ל בענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' וכך במדו' שבתורה יוכל להיו' בחי' מותרו' השפע לחיצוני', וענין ובחי' המותרו' במדות שבתורה יובן ע"ד דוגמא מב"ש וב"ה שב"ש60 מחמירי' וב"ה מקילי' כידוע לפי שב"ש61 מסטרא דגבורה מטי'

שי

לדין וצמצום וב"ה מסטרא דחסד ולכך שכלם מטי' כלפי חסד ואמנם כאשר ב"ש היו מחמירי' ביותר וב"ה היו מקילין ביותר מזה נמשך הסתעפות מותרו' הדינין לעש"ו ומותרי החסדי' לישמעא"ל וכדומה וד"ל.

ובכל זה מובן שרש ענין רעיית"י ויפת"י הנ"ל דרעיית"י הוא התורה שהיא המזון לנפש והענין הוא כנ"ל לפי שע"י התורה נתחבר אור עצמו' המאציל בנאצלי' כנ"ל מבחי' ישראל דלעילא שבמחשבה הקדומה שלמעלה מכל השתלשלו' עליון ותחתון כו' וכנ"ל בענין ותורה שם בישראל וה"ז כמשל המזון לנפש שמשיב את הנפש עד שיתפשטו כוחתיה באיברי' כולן כו' עד שתרגיש כולן כו' וד"ל, ובחי' יפת"י הוא ע"י מעשה המצות לפי שהמצו' בפ"מ נק' בחי' לבוש מלכות ולהיו' כי על ידם ישמור מהיות ירידת שפע מותרו' לחיצוני' בע' שרים כנ"ל <קטו>

ע"כ נא' בזה עוז62 והדר לבושה שהן לבושי' יפין עד שמייפין לכל הגוף והיינו שנק' כנ"י בעשותה כל המצות בשם יפת"י כו' הנה בהיפוך בתורה בלא מצות כתיב וכל63 מלבושי אגאלת"י כמ"ש אלביש שמי"ם קדרו"ת וכנ"ל הטעם וזהו שארז"ל שהלמד64 ואינו עושה נוח לו שיהפך שלייתו כו' וגדול65 תלמוד שמביא לידי מעשה וכו' ונמצא בחי' רעיית"י ויפת"י צריך להיו' שניהם דוקא והאו' אין לי אלא תורה כו' ובהיפוך בלא אור דתורה אין בחי' ממוצע לחבר ולהביא אור והיינו הטעם שנק' מזון דלכך נק' רעייתי שמפרנסי' לאביהם שבשמים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל ובדרך כלל זה החיבור רעייתי ויפתי הוא בחי' יחוד קדב"ה ושכינתי' בכל מקום והיינו חיבור אותיו' ו"ה שבשם הוי' הוי"ו בתורה והה"א במצות המלך כידוע והוא הנק' קבלת עול מלכו' שמים דלעילא* וד"ל.

ה והנה עתה יש להבין האיך שאין זה ביכולת אלא בישראל להמשיך למעלה להיות בחי' רעיית"י בתורה ובחי' יפת"י במצות ומה גם שיתחברו שניהם יחדיו כו'. כי הנה מבואר למעלה בבחי' מחשבה הקדומה שאין ערך כלל לנאצלי' עמו לפי שהוא למעלה מבחי' ההשתלשלו' לגמרי ואמנם הנה הוא בחי' ממוצע בין עצמו' אור הא"ס לנאצלים להיות כי עצמו' אור הא"ס הוא פשוט בתכלית למעלה גם מהיות בחי' מקיף וסובב כל ההשתלשלו' בהשוואה א' אבל בחי' מחשבה זו כבר היא בחי' מקיף כנ"ל שהוא עכ"פ שייך לבחי' השתלשלות אלא שהוא מקיף וכוללם יחד כו' כנ"ל וד"ל, וזהו קומי66 לך והכתיב לכ"י דהיינו כף יו"ד כמ"ש למעלה דהנה בחי' הממוצע

שיא

צריך להיות בו מהארת העליון וגם מהארת בחי' התחתון וצריך שיהי' כלול משניהם יחדיו וזהו שהוא נכתב באות כ"ף שהכף עולה עשרים לפי שיש ב"פ יו"ד ספי' א' י"ס הגנוזו' והוא בחי' האחרונה שבאור א"ס שבמחשבה הנ"ל אבל למעלה ממחשבה הקדומה לא שייך ענין ספי' והב' י"ס הנאצלי' הכלולי' בו כי בהכרח שנמצא בו מכל מה שבנאצלי' ומכל מה שיבא האור והשפע מעצמו' המאציל אחר שהוא בחי' ממוצע שעל ידו יתחבר העליון בתחתון והטעם שצריך לממוצע ידוע לפי שאין ערוך כלל בין האצי' לגבי עצמו' הא"ס אפי' לא כערך גרגיר חרדל לגבי כל חלק השטח השמים כו' וגם עוד טעם יש למה שנכתב בכ"ף והכל ענין א' לפי שהכף הוא היד שנק' כף יד ועד"מ היד יש בה הפשיטות ויש בה הכפיפות וכשכופף אותה ונעשית כמו חלל באמצעה והיד מקפת וסובב את הדבר שבתוכה אזי נקרא' בשם כף ידו וכמ"ש בעודה67 בכפו כו' משא"כ כשנפשטת ואין בה כפיפה שאין הדבר שבה מוקף מכל צד כו' כך יובן המשל למעלה בבחי' מחשבה הקדומ' הנ"ל שמפני שהיא מקפת כל ההשתלשלו' בהשווא' א' כנ"ל ע"כ נק' עד"מ כף היד שסובב מה שבתוכו כך המחשבה הנ"ל סובב ומקיף כל ההשתלשלו' וכל ההשתלשלו' דאבי"ע מוקף בה מכל צד וזהו כף68 אחת עשרה זהב כו' שהוא בחי' הכתר וזהו שנאמר ומתחת69 זרועו' עולם ולכאורה איך שייך ענין זרועו' למטה מתחת העולם אלא הענין הוא מפני שהזרוע הכפופה כנ"ל מקפת מכל צד גם מתחת כמו מלמעלה הכל ביחד והוא ענין א' עם הנ"ל <קטז>

לפי שהוא בחי' הכתר70 הממוצע כו' וגם פי' כתר לשון כותרת כעטרה על הראש כו' ג"כ ע"ד הזה הוא, וזהו בחי' כף יו"ד שאמר כאן והיו"ד הוא בחי' החכמה71 דאצי' שנק' ראשית וכוללת כל האצי' והוא י"ס בבחי' פרט וכמ"ש ראשית72 חכמה כו' אך תחלה היו הי"ס כלולי' בכתר הממוצע ואז הוא כ"ף כולל עשרים ב"פ י"ס מטעם הנ"ל ואח"כ ירד אורו בחכמה והוא היו"ד וזהו לכ"י כף יו"ד ועל בחי' המלכו' שהיא כנ"י דלעילא הוא אומר קומי לך והכתיב לכ"י כלומר קומי לשרשך העצמי והוא בחי' ישראל דלעילא הנ"ל שעלה במחשבה דא"ק כנ"ל והיינו לכ"ף יו"ד הנ"ל וד"ל.

אך הנה מהיכן יהי' הכח והעוז לכנ"י דלעילא לעלו' כ"כ עד לכ"י כף יו"ד כף אחת הנ"ל הענין הוא ע"י התפלה73 דוקא מפני שהיא בחי' הסולם שעולין בו עד השמיימה וכמ"ש וראשו74 מגיע השמיימה דהיינו בכ"ף אחת הנ"ל שסובב ומקיף את הכל וזהו קומי לך קימה זו עלי' היא שעולי' כללו' נ"י בסולם כו' וענין זה הסולם דתפלה יובן ע"ד דוגמא מעליו' העולמו' והנשמו' בכל שבת ושבת שהרי התפלה יש בה מהארת בחי' שבת אלא שאינה אלא ברגע שמתפלל ובשבת הוא כל היום כולו כו' דהנה כתיב מלכותך75 מלכו' כ"ע ומלכותו בכל משלה כו' דהיינו בחי' ירידת המל'

שיב

בעולמו' להחיו' רוח שפלים עד רגלי סוף עולם העשי' וזהו כל ו' יומין דחול שמסתתרת ומתלבשת עד למטה מטה כו' ובשבת היא עולה מבחי' ההסתר וההעלם הזה וכמאמר אפשיטת76 מלבושה"א כו' והוא בליל שבת דוקא וביום השבת עולה יותר וכו' עד שבמנחה דשבת המל' עולה עד בחי' הדיקנא כו' והוא בבחי' הכתר הנ"ל ויש פרטי הדרגות בסדרי עליו' הללו כו' וכך בעליות המל' בכל יום בתפלה ג"כ שהיא מבחי' עליו' המל' בשבת היינו ע"ד ההעלא' שבשבת שעולה מעט מעט עד שעולה לבחי' כתר כו', וסדרי העליו' המה מיוסדי' בסדר התפלה מב"ש עד יוצר אור ומיוצר עד ק"ש ובק"ש למסור77 נפשו באחד ממש הוא עלי' היותר עליונה מעליו' שבפסוקי דזמר' ויוצר ובש"ע עולה המל' ונכלל בכתר עליון הנ"ל והיינו כמו הסולם שמוצב ארצה ועולה בו מעט מעט עד שעולה בראשו שמגיע השמיימ' כו' וד"ל, ואחר שעלתה המל' שהיא כנ"י בכתר עליון בש"ע ע"י העלא' מ"ן שלה אזי ממשכת היא בחי' מ"ד כידוע שכל המשכה יורד אחר ההעלא' כענין אין טפה יורדת כו' והיינו שתהי' בחי' רעייתי יפתי הנ"ל דהיינו שתוכל כנ"י לחבר אור א"ס בנאצלי' ונבראי' תוספת אור וגילוי ברמ"ח איברי' דמלכא ולהמשיך השפע הזאת בנבראי' ולחבר ולקשר העליון בתחתון כנ"ל עד שהתורה נעשי' בחי' מזון למעלה והמצו' בחי' לבוש דלכך נק' רעייתי יפתי כנ"ל שזהו ותורה שם בישראל כנ"ל ואם לא בחי' התפלה לא הי' ביכולתם להיו' רעייתי יפתי אלא דוקא אחר שעלה ישראל במחשבה אחת הנ"ל ע"י התפלה וכמ"ש קומי לכי שאז נמשך בחי' מ"ד בתורה ומצו'* כו' וד"ל.

ו והנה זה הפסוק דיונתי בחגוי הסלע כו' על זמן הגלות נאמר כמבואר למעלה דהסתיו עבר הגשם חלף כו' על יציאת מצרים נא' כו' <קיז>

והענין הוא לפי שבשעת יציאת מצרים הי' בחי' גילוי אור א"ס במלכו' דאצי' ע"י ענן ועמוד אש דכתיב וה'78 הולך לפניהם בעמוד כו' והענן יש בו עליה למעלה וכמ"ש אעלה79 על במתי עב כו' ויש בו בחי' הירידה להיו' מלובש על ידו כו' וזהו דוגמא להבין איך שהיו כנ"י אז במעלה עליונה לעלות בענן ועמוד אש עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו' אבל בגלות אין כח לכנ"י לעלות מצד עצמן בהעלא' מ"ן בסולם דתפלה כו' והוא לפי שכנ"י שרשם בבחי' מל' דאצי' דבגלותא

שיג

רישא80 שכיבת לעפרא כו' ונק' סוכת81 דוד הנופלת כידוע ואז נאמר בה יונתי בחגוי הסלע פי' מסתתרת בחגוי הסלע בבקעים הנעלמי' ומצומצמי' כ"כ שהן ע' שרים דגלו82 לאדום שכינה עמהם כו' עד שאין לה כח עלי' באוי"ר שנק'83 גדפין כו' וכמ"ש למעלה ולא נשאר בה רק בחי' אהבה המסותרת הטבעית כו' כמו היונה המצומצם בגדפיה בחגוי הסלע כו' וכנ"ל.

וכך הדוגמא למעלה במל' דאצי' בבי"ע דשכיבת לעפרא בגלותא כו' עד שהיא בחגוי הסלע בסתר המדרגה כו' וא"כ איך יהי' לה בחי' העלי' בשרשה העצמי במחשבה אחת הנ"ל הנה לזה הוא אומר עצה נכונה לאופן עלי' גם בהיותה בסתר המדרגה כו' באמרו הראיני את מראיי"ך כו', דהנה כנ"י למעלה נק' בשם מראה וכמ"ש מראה דמות כבוד ה'84 כו' וכתיב במראה85 אליו אתוודע כו' והוא הנק' אספקלריא תתאה כו' וכמבואר בזוהר משום דכל נהורין עילאי' אתחזין שם כו' ושרש הענין דמראה היינו לפי שהיא בחי' אור חוזר כידוע והוא לפי שמצופה באבר מאחריה חוזר האור לאחור ונגלה הצורה המבטת בה וה"ז כמו המכה בכח בכותל שכאשר הגיע ההכאה בכותל יחזור הדבר לנגד המכה והוא ג"כ משל לבחי' אור חוזר כידוע והנה שרש טעם הדבר לזה שהאור יחזור היינו בהגיע ההשפעה לידי תכלית וסוף דוקא דלפי שאין עוד מקום להליכת האור והשפע אזי בהכרח שיחזור לאחור ומכ"ש כשיש דבר מעכב לנגדו שיחזור האור בכחו מלמטה למעלה כמו הכאת האור דשמש בארץ למטה דלפי שהוא מסתיים בארץ ואין לו עוד מקום להתפשט כי הארץ מעכבת לכך יחזור האור ויהי' בארץ עיקר החום כו' וכן כשמעמידין מסך בפני המים ששם עיקר כח המים בשאון ורעש וכן המים הנובעים מתחת לארץ לפי שהארץ מנעם ועיכבם מתגברי' לעלות מלמטה למעלה שלא כסדר המים86 שיורדין מגבוה לנמוך כו' והכל ענין הוא לפי שבחי' אור חוזר אינו אלא בב' תנאים א' שיהי' בגמר השפע כי באמצע השפע עדיין עסוק בירידה מעילה לעילה והולך ומתמעט כו' ובגמר השפע הוא שנעוץ תחלת השפע דוקא כידוע דנעוץ תחלתן בסופן דוקא והב' שיהי' דבר מעכב שלא יוכל להתפשט עוד והכל טעם א' להיו' כי אין נעוץ התחלה אלא בסוף דוקא וכשמעכב דבר ה"ז סוף ותכלית ונעוץ שם התחלה כו' וזהו ענין המרא"ה דלפי שמעכב עלי' הכיסוי מאחרי' חוזר האור לאחריו כו' וכל אלה המה משלים להבין למעלה בחי' אור חוזר והוא בחי' התשוב"ה87 תשו"ב ה"א תתא' ותשובה עילא' תשוב <קיח>

ה"א עילא' והן ב' מראו"ת דמראיי"ך שהוא בחי' ה"א אחרונ' דמל' וה"א ראשונה דבינה כידוע ולפי שהתשוב"ה

שיד

א"א כ"א כאשר יסתיר מחשך החומריו' דנפש הבהמיו' ואז ויצעקו אל ה' כו' כידוע לכך ירדה הנשמ' בגוף כי ירידה88 זו לצורך עלי' היא בכדי שיהי' בחי' א"ח עי"ז כמשל כיסוי המראה וכמשלי' הנ"ל לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וכמ"כ הענין בעליו' העולמו' בשבת שהוא ג"כ בחי' א"ח לפי שהי' ירידה ביומין דחול בבי"ע שמזה דוקא בא סיבת א"ח בשבת ומטעם משלי' הנ"ל והיינו מ"ש ביום89 ההוא יצאו מים חיים מירושלי' חציים אל הים הקדמוני שהוא בחי' מחשבה הקדומ' הנ"ל וזהו הראיני את מראייך ב' תשובו' הנ"ל וזהו העצה שגם בגלות השכינה שתוכל עי"ז לעלו' עד בחי' כתר הנ"ל להיו' כמ"ש קומי* לכ"י כו' וד"ל.

ז השמיעני90 את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. הנה זה הפסוק שייך למה שקדם הראיני את מראייך כו' דע"י המראה דוקא יוכל להיו' קולך ערב כו' וביאור הדברים הנה באמת אם לא נמשך האור של המאציל רק כפי המדה הראשונה שמבראשית ע"י תורה ומצות א"כ מהו הריוח והיתרון בירידה זו שירד אור האלקי בנבראי' בסוד גלות בע' שרים וכן ירידת ניצוץ האלקי באדם בגוף כנ"ל דמחמת זה נעשה בחי' א"ח למעלה אחר שאין ההמשכה עי"ז רק כפי מדה הראשונה בלבד כו' אך הענין הוא דעלי' זאת שאחר הירידה שהוא בחי' א"ח כנ"ל הוא גורם תוספת גילוי אור בתוספת מרובה על עיקר המדה הראשונה וכמ"ש כיתרון91 האור מתוך החושך כו' יתרון ממש והטעם יובן עפ"י משלים הנ"ל בענין א"ח כמו עד"מ ההכאה בכח על הכותל שיהי' הכח ניכר ביותר בהכאה שע"ג הכותל מבהילוכו באמצעו וכן במי הנהר שנסתם במסך שימשכו המים בהסיר המסך בתוספת רב ובתגבורת עצום כו' כידוע והדוגמא מזה יובן למשכיל למעלה דלעולם יהי' תוספת אור בגילוי רב ועצום למעלה ע"י בחי' הירידה שירד האור בתחלה למטה ונתעלם עד שחוזר ועולה מחמת זה בבחי' א"ח וכמו בו' יומין דחול הנה ירד אור האלקי דששת יומין עילאי' דז"א בבי"ע בירידה והתלבשות גדולה יום א' מבחי' חסד דאצי' מתלבש כו' ולהיות כי ע"י כל ירידה בא בחי' א"ח לכך כשבא יום השבת עולה בבחי' א"ח כנ"ל כי ביום הששי כלה ונגמר כל ההתלבשו' כו' וא"כ בכל שבת יש הוספת מוחי' חדשים בכל הפרצופי' דא"א ואו"א כו' וביום השבת בפרט יש בכל שבת ושבת תוס' מוחי' חדשים מסיבת הירידה של יומין דחול שלפניו אך בכל שבת יש בחי' התוס' הזה באופן חדש מה שלא הי' בשבת שקדם לו אחר שהי' ירידה ביומין דחול

שטו

מחדש ירידה זו גרמה עלי' והוספה חדשה כי92 מי שטרח בע"ש כו' ובכל ו' יומין דחול מתחדש הבריאה בהתחדשו' שלא הי' כמוה עדיין ביומי' דחול שלפניה א"כ בהכרח שגם העלי' בשבת שלה חדשה היא דהיינו תוס' מוחי' חדשים לגמרי שלא היו עדיין כמוהם בשבתות שעברו ועד"ז ניתוסף האור של המאציל בנאצלי' במוחי' חדשי' בכל שבת ושבת שבכל שנה עד כלות השנה ובשנה שאחריה עליה חדשה לגמרי עד כלות שיתא אלפי שני <קיט>

דהוי עלמא ויבא יום השביעי הכללי שהוא אלף הז' הנק' יום93 שכולו שבת כו' שהוא העילוי היותר גבוה מכל השבתו' שהיו בפרט וד"ל ועד"ז בעליו' שנעשו' בבעלי תשובה בכללו' נ"י בתפלה בכל יום שתשוב ה"א תתא' וה"א עילא' עי"ז מלמטה למעלה בבחי' א"ח משום דמשכי94 לי' בחילא יתיר מצד המנגד המעכב כו' שנעשה מזה בחי' א"ח כנ"ל גם בזה הענין הוא שניתוסף האור בתוס' מוחי' חדשי' ע"ד עליו' השבתו' כנ"ל והיינו שארז"ל דצדיקי'95 גמורי' א"י לעמוד במקום שבע"ת עומדי' מצד בחי' א"ח שעל ידם שהוא בתוספת ועילוי רב כעילוי השבת אחר יומין דחול כנ"ל וד"ל.

וזהו הראיני את מראייך בתשובה בבחי' א"ח ואז ממילא יהי' קולך ערב פי' קול ערב היינו בחי' קול דתורה דוקא שהיא מזון לנפש כנ"ל והטעם שנק' קול ערב הנה ענין העריבות מובן במאכל שכאשר אין המאכל ערב לנפש בטעם אלא הוא רק מאכל פשוט שאינו ממיני מעדנים כמו הלחם וכיוצא אינו יכול לאכלו רק כפי המדה דהיינו כפי רעבון נפשו למלאות כריסו ויותר לא יוכל אך אם המאכל הוא ממיני מעדנים העריבים מאד כמו מעדני מלכי' וכיוצא הנה יוכל לאכלם הרבה יותר מכפי המדה שלו ברעבון נפשו ומילוי כרסו משום דרווחא לבסומא שכיח כידוע דהיינו שימצא מקום להתפשט בכרסו יותר מכפי מדתו משום דרווחא לבסומי שכיח כו' וזהו דוקא להדבר הערב ומתוק ביותר כמו אביי96 דאמר שם בשיתין מיני צעי שאכל משום דבסומי היו ורצה ללחוך גם הפינכא האחרונ' כו' וד"ל והנמשל מובן למשכיל למעלה דקול הערב דוקא הוא שמתפשט הנפש מפני שמתענג בו עד שיתרחב ויתפשט בכלי גופו הרבה יותר מכפי המדה משום דרווחא לבסומי שכיח וזהו ע"י קול דתורה דוקא שהוא ערב למעלה ומעורר בעצמו' אור א"ס התפשטות וגילוי אורו ביתר מכפי המדה בהשתלשלו' והוא ענין הרחבת אורו' בכלים בבחי' תוס' מוחי' חדשי' כנ"ל וד"ל ולהיו' כי מבואר למעלה שע"י התורה דוקא שהוא הממוצע לחבר אור א"ס באצי' אך שלא הי' רק כפי המדה אבל ע"י בחי' א"ח הנ"ל במרא"ה יהי' קול"ך בתורה אור בחי' קול ער"ב להמשיך תוס' מוחי' כו' כי ירידה זו עשתה עלי' למעלה והוא הי' כל עיקר הכונה בראשית ההשתלשלו' שיהא לו דירה בתחתונים דוקא ותענוג זה שהי' לו ממה

שטז

שיהי' לו דירה בתחתונים ע"י תורה ומצו' כנ"ל זהו שעלה במחשבה הקדומה בבחי' העלא' מ"ן ונעשה מזה בחי' קול ערב להיו' תוס' מוחי' כו' כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף97 מעשה עלה במחשבה תחלה כענין במי98 נמלך בנשמתן של צדיקי' כו' והטעם שנעשה הקול ערב כקול דתורה דוקא להיו' כי הקול מחבר המחשבה לדיבור כידוע וכך למעלה מחבר מחשבה הקדומה להיו' בתוס' מוחי' וגילוי אור בדיבור ע"י התורה שהיא בחי' הממוצע וכל זה ע"י שהקדים הראיני את מראיי"ך כו' (ויש בזה ב' אופנים א' כשעלה העלא' מ"ן ממה שיהי' לעתיד כנ"ל והב' אחר שנתקיים מחשבתו ונעשה בחי' א"ח מלמטה למעלה דלזה הי' הכונה בירידה שיהי' תוס' עלי' ואזי מקבל תענוג ויהי' נמשך קול ערב רווחא לבסומי כו' והכל א'), וזהו שלע"ל נאמר אשת99 חיל עטרת בעלה כו' דהיינו שם ב"ן שיתעלה למעלה <קכ>

משם ס"ג מפני שיהי' מוסיף אור במחשבה הקדומ' כמו שהי' הכונה תחלה כי סוף מעשה עלה במחשבה כו' והוא ע"י ענין בחי' תוס' גילוי אור שנעשה ע"י בחי' א"ח בהעלא' מ"ן דבע"ת וכן ביומין דחול של כל שיתא אלפי שני כו' כנ"ל וד"ל. וענין ומראך נאו"ה הנה המצו' בפ"מ הן בחי' לבושי' כנ"ל אך כדי שיהיו הלבושים יפין ביותר מכמו שהן בעצמן אין זה אלא ע"ד הנ"ל ברווחא דמזון התורה דשכיח לבסומי דוקא כך הלבושי' ממעשה המצו' מתייפין ביותר ע"י התשובה בבחי' א"ח כי כמו שבחי' רעייתי ניתוסף המזון כך בחי' יפתי מראך נאוה כו' והרי המראה הזה שאמר הוא שהזכיר בתחלה הראיני את מראייך שהן בחי' א"ח דוקא ועלי' א' מראך נאוה וד"ל, וכל הנ"ל אינו אלא מצד הירידה שניתוסף האור עי"ז כו' אך עוד עלי' יותר לע"ל דכתיב ונגלה100 כבוד ה' כו' כי עין101 בעין נראה אתה ה' כו' ולא במראה כו' אמנם זה הגילוי הגדול דעין בעין לא יהי' כ"א מצד ההכנה שהכינו ישראל תחלה העלא' מ"ן בגלות להיו' בבחי' א"ח וכמאחז"ל אם102 עושין תשובה נגאלי' כו' לפי שא"ח זה מעורר בחי' עצמות אור א"ס שיבא אח"כ לידי גילוי ממש להיות עין בעין ממש* נרא' כו' וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (ג, א). המאמר מחולק לאותיות והאותיות עצמם הם בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ. ונמצא בכת"י 420 צב, א. 611 ד, א (חסר התחלה). 2045 צט, א בכותרת: ביאור שני על יונתי. נדפס בשינויים ובהגהות בלקו"ת שה"ש יז, ג.

בגוכתי"ק הנ"ל נמצא כמה דפים בודדים מגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ואחד מהדפים הוא הגהות על ביאור זה (שם ע' קפ, ב). והגהות הם מחולק על כל הז' אותיות שבמאמר.

רק ההגהות (מגוכתי"ק 1025) נדפס ג"כ באוה"ת שה"ש כרך ג' ע' תתצא ואילך.

וראה לקמן ע' שנ. ביאור שני לדרוש ע"פ יונתי. ֿ. ליל שבת פ' צו.

2) ישראל עלו במחשבה: ב"ר רפ"א. זח"ב קיט, סע"א. ובזח"א א, ב. כד, א. ובכ"מ.

3) ותורה שם בישראל: תהלים עח, ה.

4) בשביל ישראל שנק' ראשית: רש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. וראה ב"ר פ"א, ד. ויק"ר פל"ו, ד.

5) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

6) שבצלם אלקים עשה את האדם: בראשית ט, ו.

7) המחשבה נק' נהר: ראה זהר (אדרא דמשכנא) משפטים קכג, ב.

8) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

9) המחשבה היא משוטטת ונובעת בתמידות: ראה לקו"ת בהר מא, סע"א. סידור שער הל"ג בעומר שה, סע"א ואילך. ביאוה"ז בראשית ב, א. וישב כא, ג. נשא פט, ריש ע"ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ס"ע רסב ואילך.

10) דהרהור לא עביד מידי: ראה ברכות כ, ב. תניא רפל"ח.

11) התהוות דבר מה מן המחשבה: ראה לקו"ת כאן (יז, ד) שמציין — וכמ"ש כ"ז בפרדס (שער הצחצחות פ"ג).

12) זוהר. . מחשבה אחת ובה צופה ומביט עד סוף כל הדורות: ח"ב כ, א. וראה הנסמן בהמ"מ ללקו"ת עקב טז, ד.

13) שיתא אלפי שני דהוי עלמא: ר"ה לא, א.

14) כי אלף שנה כיום אתמול: תהלים צ, ד.

*14) בחי' דצח"ם גם באצילות: ראה ביאוה"ז נשא פט, א ואילך. סה"מ תקס"ב ע' קיג. אוה"ת וישב כרך ו תתרצה, א.

15) שבדבר הוי' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

16) דירה בתחתונים: תניא רפל"ו. וראה הנסמן בליקוט פירושים שם.

*) והחיות כנ"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף א' — כי לא מחשבותי, מחשבה נהר, למטה הרהור לא עביד מידי, למעלה במחשבה א' צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירא א', והתהוות זמן בבחי' דיבור (מלך מלך וימלוך), ובמדות אלף שנים כיום היינו מדה א', ובמחשבה סקירא א' א"כ לא מחשבותי כו'.

17) איהו וחיוהי וגרמוהי חד: ראה ת"ז בהקדמה ג, ב.

18) ונגלה כבוד הוי': ישעי' מ, ה.

19) שעיקר הכבוד הוא לרחוקי': ראה גם שעה"י קמג, א ובהערה 3. ראה תו"ח שמות רצד, ד. תרה, ב.

20) המצות שנק' רמ"ח איברי' דמלכא: ראה תיקוני זהר ת"ל. וראה תניא פ"ד ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

21) והסוכה מקיפי' דאימא: ראה לקו"ת במדבר יד, ג. ובכ"מ.

22) הקדב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית: ברכות ו, א. ר"ה יז, ב.

23) חסד דרועא ימינא: ראה ת"ז בהקדמה (יז, א).

24) להחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

25) התפילין המשכת אור החכמה: ראה זהר (רע"מ) בא מג, ב. ראה לקו"ת שלח לט, ד.

26) הכתר מלשון כותרת: ע"ח שער א"א (שי"ג) פ"ג. שער מוחין דצלם (שכ"ג), פ"ב. וראה אגה"ק פי"ז, פכ"ט. לקו"ת במדבר סט, א.

27) דאור אבא יונק ממזל הח': ראה זהר (אד"ז) האזינו רפט, ב. ע"ח שער הכללים פ"ה.

28) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

29) טהורה היא: ברכת אלקי נשמה.

30) הוא ושמו בלבד: פדר"א פ"ג.

31) ישראל זוטא: ראה זח"ב מג, א. רטז, א.

32) אימא תתאה ומטרוניתא כידוע בזהר: ראה זח"א נ, א. רמז, ב. זח"ב פד, א. זח"ג רנג, א. וראה תניא רפנ"ב. אגה"ק סכ"ה (קלט, א), הנסמן במ"מ ללקו"ת שה"ש יח, ב.

*) כמבואר למעלה וד"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף ב': ב. וישראל עלה במחשבה הנ"ל כי תכלי' הבריאה שיהי' דירה בתחתונים דבאצי' בלא"ה איהו וגרמוהי חד, ודירה זו ע"י המצות רמ"ח איברים ט"ס טפ"ט כו' וע"י קיום מצוה בעוה"ז נמשך א"ס שבאבר דז"א דאצי' בבי"ע, וחיבור זה ע"י נש"י שעלו במח' (ע' קי"ס חיבור אצי' ובי"ע ב' הפכי' ע"י רוח קדים) [סה"מ תק"ע ע' עו ואילך. אוה"ת בשלח ע' תקסח ואילך] בנפש ב' בחי' א' ראי' שמיעה כו' ב' מחשבה כוללת כולם לכן מרגיש במח' כאב צפורן הרגל כי במח' מלובש רצון כתר כותרת, וכן למעלה יש אצי' ובריאה ופרסא ביניהם אבל מח' הקדומה כוללת כולם יחד צופה ומביט בסקירא א' לכן דוקא ע"י שישראל שעלה במח' מקיים המצוה הוא ממשיך אצי' בעשי' ולכן נק' מזל השפלה צמצומים כו'.

33) ואנכי איש חלק: תולדות כז, יא.

34) שיעקב הוא בחי' י' עקב: ע"ח (שער סדר אצי') ש"ג פ"ב.

35) וישראל לי ראש: ראה פע"ח (שער הלולב) שכ"ט, פ"א.

36) נעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א, מ"ז.

37) אורייתא מחכמה עילאה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

38) ותמלא כדה: חיי שרה כד, טז.

39) כ"ד ספרי דאורייתא: ראה ת"ז תכ"א (מו, ב).

40) שהחכמה היא ראשית הגילוי: ראה זח"א לא, ריש ע"ב.

41) וכת"א בראשית בחוכמתא: בראשית א, א. תרגום ירושלמי שם.

42) שנק' מצות המלך: אסתר ג, ג. ובזח"ג קעה, ב.

43) בזוהר דתלת קשרין: ראה הנסמן לעיל בהמ"מ להמאמר.

44) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

45) שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

46) הן הן גבורותיו שגוים מרקדין בהיכלו: יומא סט, ב (כגי' הע"י). ילקוט שמעוני נחמי' רמז תתרעא.

47) אברהם שיצא ממנו ישמעאל: ראה פסחים נו, א.

48) מותרות של החסדים דאברהם: ראה תו"א תולדות. תו"ח תולדות קמד, ד ואילך. ובכ"מ.

49) דאברהם איש החסד: ראה ספר הבהיר סק"צ-צ"א, הובא גם בפרדס שער (ב) טעם האצילות. שער (כב) הכינויים פ"ד. כד הקמח מערכת אורחים בהתחלה (לה, א). אגה"ק ס"ה (קח, ב).

50) לו ישמעאל יחי' לפניך: לך יז, יח.

*) במחשבה תחלה וד"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף ג': ג. וזהו ותורה שם בישראל בחי' ישראל דלעילא עלה במחשבה דא"ק ונש"י שלמטה הן מל' דאצי' ותורה ח"ע מקור רמ"ח איברי ז"א מקבלת ממח' הנ"ל אבא יונק ממזלא ומשפיע למל' (וזהו רעייתי לחם לבב אנוש יסעד).

51) מצות. . הם בחי' לבושי': ראה תניא אגה"ק סכ"ט. תו"א מקץ לב, ד ואילך. תו"א חיי שרה טז, א. משפטים עו, ג. עט, ב. סה"מ מלוקט ח"ג ע' רפט ואילך.

52) ותלבש אסתר מלכות: אסתר ה, א.

53) האומר אין לי אלא תורה: ראה יבמות קט, ב.

54) כי נר מצוה ותורה אור: משלי ו, כג.

55) אלביש שמים קדרות: ישעי' נ, ג.

56) שמים. . אש ומים: חגיגה יב, א. וראה ב"ר ספי"ד.

57) מאש ומים. . חו"ג: ראה פרדס (שער ערה"כ) שכ"ג מערכת מים. תניא פ"ג.

58) מימינו אש דת: ברכה לג, ב.

59) שהתורה ירדה מן השמים: ראה ב"מ נט, ב. וראה תו"ח לך לך צג, ג ובהנסמן בהמ"מ שם.

60) שב"ש מחמירים וב"ה מקילים: ראה פסחים נה א (במשנה). חולין יח, א.

61) שב"ש מסטרא דגבורה: ראה זהר (רע"מ) פינחס רמה, א. וראה תו"ח בראשית י, א ובהנסמן בהמ"מ לשם.

62) עוז והדר לבושה: משלי לא, כה.

63) וכל מלבושי אגאלתי: ישעי' סג, ג.

64) שהלמד ואינו עושה נוח לו שיהפך שלייתו: ראה ירושלמי ברכות פ"א, ה"ב. וראה לקו"ת אחרי כו, ד. וראה בהנסמן במ"מ לשם.

65) וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה: ראה קידושין מ, ב.

66) קומי לך: שה"ש ב, יג.

*) דלעילא וד"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף ד: ד. אך לפי שמחה"ק כוללת כל השתלשלות כחשכה כאורה א"כ גם שממית בידים תתפש כו' ואברהם חסד אמר לו ישמעאל יחי' לכן ניתנו המצות שהן לבוש מל' והאומר אין לי אלא תורה ה"ז אלביש שמים אש ומים ב"ש וב"ה קדרות כו' וזהו יפתי וצ"ל ב' הבחי' רעייתי להמשיך החיבור ויפתי הלבוש.

67) בעודה בכפו: ישעי' כח, ד.

68) כף אחת עשרה זהב: נשא ז, יד. ובכ"מ.

69) ומתחת זרועות עולם: ברכה לג, כז.

70) הכתר הממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א. סידור שו, ב.

71) החכמה דאצילות שנק' ראשית: ראה ע"ח שער מוחין דצלם פ"ה. לקו"ת שה"ש כו, ד.

72) ראשית חכמה: תהלים קיא, י.

73) התפלה. . הסולם: זח"א בהשמטות רסו, ב. ח"ג (תוספת) שו, ב. תקו"ז תמ"ה (פג, א).

74) וראשו מגיע השמימה: ויצא כח, יב.

75) מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

76) אפשיטת מלבושהא: ראה תקו"ז תכ"ד (סט, ריש ע"ב).

77) למסור נפשו באחד: ראה זהר (רע"מ) משפטים קיט, א. צו לג, א.

78) וה' הולך לפניהם בעמוד: שלח יג, כא.

79) אעלה על במתי עב: ישעי' יד, יד.

*) ומצו' כו' וד"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף ה: ה. אך תחלה צ"ל קומי לך ע"י התפלה. הנה מחה"ק נק' כ' כי היא ממוצע בין א"ס שאינו אפי' סובב ובין העולמות וכל ממוצע יש בו בחי' תחתונה שבא"ס ושרש האצי' וזהו כ' ב"פ י"ס וי"ס שבבחי' תחתונה דא"ס המלובש במחה"ק נק' ע"ס הגנוזות אכן בא"ס עצמו כשאינו מלובש במחה"ק לא שייך ספי' וגם כף ל' כף יד ומתחת זרועות עולם כותרת סובב ויוד חכמ' ראשי' כף א' עשרה זהב וזהו לכ"י טהורה ומשמרה והעלי' לכי ע"י התפלה וכמו שבת כי בחול יריד' המל' ובשבת עלי' עד מנח' וסדר העליו' י"ל דו"ר רו"ד.

80) רישא שכיבת לעפרא: ראה זהר במדבר קיט, ב.

81) סוכת דוד הנופלת: עמוס ט, יא.

82) דגלו לאדום שכינה עמהם: ספרי בהעלותך יוד, לה. ס"פ מסעי. מכילתא בא יב, מא. וראה מגילה כט, א.

83) שנק' גדפין: ראה תניא פ"מ.

84) מראה דמות כבוד ה': יחזקאל א, כח.

85) במראה אליו אתוודע: במדבר יב, ו.

86) המים שיורדין מגבוה לנמוך: ראה תענית ז, א.

87) התשובה תשוב ה"א: זח"ג (ברע"מ) קכב, א. ראה אגרת התשובה פ"ד. פ"ו.

88) ירידה זו לצורך עלי': נסמן לעיל בהמאמר הערה 9.

89) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים: זכרי' יד, ח.

90) השמיעני את קולך: שה"ש ב, יד.

91) כיתרון האור מתוך החושך: ראה קהלת ב, יג.

*) קומי לכי כו' וד"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף ו: ו. והנה ביצ"מ הגשם חלף ענין עליות וירידות משא"כ בגלות בחגוי והעצה מראיך א"ח כמשל מכה על הכותל ואויר התחתון וכן מראה (לכן ראה ישעי' משא"כ משה כמ"ש במ"א [לקו"ת שה"ש כח, ב] וזהו תשובה וכמו מים כשיש דף מעכב ומראייך תשו"ת ותשו"ע.

92) כי מי שטרח בע"ש: ע"ז ג, א.

93) יום שכולו שבת: תמיד בסופה.

94) דמשכי לי' בחילא יתיר: זח"א קכט, ב. אגרת התשובה פ"ח.

95) דצדיקים גמורים. . שבע"ת עומדים: ראה ברכות לד, ב. הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ ה'תש"ט ע' 183-4.

96) אביי דאמר שם בשיתין מיני צעי: ראה מגילה ז, ב.

97) וסוף מעשה עלה במחשבה תחלה: פיוט לכה דודי.

98) במי נמלך בנשמתן של צדיקים: רות רבא פ"ב, ג (בשינוי לשון קצת).

99) אשת חיל עטרת בעלה: משלי יב, ד.

100) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

101) עין בעין נראה: שלח יד, יד.

102) אם עושין תשובה נגאלים: ראה סנהדרין צז, ב.


*) _ממש נראה כנ"ל וד"ל: הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על סעיף ז: ז. ועי"ז כי קולך ערב דהנה ע"י התורה נמשך מוחי' חדשים עליונים יותר דאל"כ מהו הריוח וכן כל שבת והיינו ע"י העלי' תחלה קומי לכי אך ענין ערב רווחא לבסומי שכיח כו' כך הוא יותר ערב מבחי' לכו לחמי והיינו בכח התשובה וכן ומראך מצות נאוה יותר. (ע' פרדס ריש ש"ח שאין כל מצות של כל בנ"א שוה).