וקבל היהודים

שיז

פורים בעזר"ה

וקבל1 היהודים את אשר החלו לעשות2 וארז"ל3 החלו בשעת מ"ת שאמרו נעשה ונשמע כו'. הנה יפלא מאמר זה מאד איך יתכן שבשעת מ"ת שעל4 כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן וכו' לא הי' רק התחלה כמ"ש החלו לעשות ובזמן אחשורוש גמרו ונתקבל אצלם, אך הענין הוא דתחלה צריך להבין מהו כל עיקר ענין מ"ת ומה שאמרו נעשה5 ונשמע כו' דהנה לכאורה מה הי' חידוש6 במ"ת שהרי אברהם קיים ג"כ כל התורה עד שלא ניתנה כמשארז"ל קיים7 אברהם כל התורה כו' שנא' עקב8 אשר שמע אברהם בקולי כו'. אך הנה עיקר עבודת אברהם הי' בבחי' רצוא ושוב שנאמר בו הלוך9 ונסוע כו' פי'10 הלוך הוא בחי' רצוא ונסוע בבחי' שוב כו' כי מדרגתו היתה במדת האהבה שהוא הדביקו' ויש באהבה ב' מדרגו' הא' בבחי' רצוא11 והוא בבחי' אור חוזר כענין כלה12 שארי ולבבי כו' והב' בבחי' שוב בבחי' הביטול שנסוג אחור כו' כמאמר הידוע בס"י13 אם רץ לבך שוב כו' והוא בחי' אור ישר, והנה הטעם לעבודה זאת שהיא בבחי' רצוא ושוב דוקא הענין הוא לפי שבהשתלשלו' יש ב' מדרגו' א' בחי' ממלא כ"ע והב' בחי' סובב כ"ע כידוע והנה להבין ולהשכיל היטב בבחי' ממלא וסובב צריך להקדים הפסוק יהללו14 את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו כו' ולכאורה אינו מובן מה שאמר ונבראו15 לשון וענין ממילא ומאליו שממילא ומאליו נבראו ומהו ענין התהוות הבריאה <קכא>

ממילא ולמה לא אמר כי הוא ציוה ובר"א כמו שאמר בכל מקום ברא כמו בראשית בר"א כו' וכיוצא אך הענין הוא כידוע שכל התהוות העולמו' כולן הוא רק מבחי' שמו ית' וכמ"ש יהללו את שם

שיח

ה' כי הוא ציוה כו' פי' כי הוא קאי אדסמיך לי' דהיינו שם הוי' והגם שהוא בחי' סובב כ"ע מ"מ אינו אלא בחי' שם בלבד לגבי עצמו' אור א"ס ב"ה כי אינו בחי' סובב**15 רק לפי ערך ההשתלשלו' בבחי' ממלא וא"כ גם הוא נחשב בכלל בחי' השתלשלו' ההשפעה ואין לו ערך ויחוס לגבי העצמו' כו' ואמנם בזה יתרון מעלתו על בחי' ממלא במה שנק' סובב שהוא בחי' מקיף לכל העולמו' בהשווא' א' מכל צד כעיגול השמים ואין בו בחי' מעלה ומטה כידוע וזהו הטעם עצמו שנזכר בו ענין התהוו' הבריאה ממילא וכמ"ש ונבראו ולא אמר ברא כו' כי הנה דוקא בבחי' ממלא כ"ע שהוא בא בבחי' השתלשלו' מעילה לעילה ובכללו' נק' בשם כח הפועל בנפעל כידוע שייך לומר בו ברא כלומר שבורא מאין ליש מפני שהוא ממלא כל עלמין כמו בחי' כח הפועל בנפעל באדם התחתון שמכח הפועל ממש ימצא מציאת הפעולה כו' אבל בבחי' סובב אחר שהוא נבדל מבחי' השתלשלו' מעילה לעילה ונק' סובב להיותו רק בבחי' מקיף כנ"ל א"כ איך שייך לומר בו בר"א שפי' בר"א הוא מה שבורא יש מאין והרי הוא מובדל מערך ההשתלשלו' מלהיו' נקרא כח הפועל בנפעל כו' ולכך נאמר בו כי הוא ציוה ונבראו פי' ממילא נמצאו למטה כי ההתהוו' שלהם מבחי' סובב אינה באה בדרך כח הפועל כו' וד"ל.

וזהו שלא נזכר בכל מקום לשון ברא אלא במה שהוא כמו בחי' ממלא כמו בראשית16 ברא אלקים לפי ששם17 אלקי' הוא מבחי' ממלא כ"ע כידוע וגם הוא נחשב מז'18 שמות שאינן נמחקין כידוע אבל הוא בחי' כח הפועל בנפעל כידוע דאלקי'19 מלשון כח הוא כמו יש לאל ידי כו' וכמ"כ שם אד' אבל שם הוי' עפ"י הרוב אינו נזכר רק בבחי' סובב כ"ע וכן מ"ש כאן יהללו את שם הוי' דקאי בבחי' סובב לכך אמר ונבראו ממילא ולא אמר ברא וד"ל.

והנה כאשר השיג אברהם בבחי' סובב כ"ע לכך היתה עבודתו בבחי' רצוא ושוב כמ"ש הלוך ונסוע כו' כי בחי' סובב כ"ע הרי הוא למעלה מבחי' התהוו' נברא בדרך השתלשלו' כנ"ל וא"כ הרי גם למטה במי שחפץ לידבק בבחי' סובב לא יוכל ליגבל אור האהבה בכלי אלא הוא תמיד בבחי' רצוא ושוב דהיינו שרוצה לצאת מן הכלי וחוזר האור למקורו וכמ"ש כלה שאירי כו' ואע"פ שחוזר האור ומתיישב בבחי' שוב מיד חוזר האור כי הוא רצוא ושוב בתמידו' וכמ"ש והחיו'21 רצוא ושוב כמראה הבזק ומראה הבזק ידוע שהלהב עולה תמיד כו' וכמ"ש במ"א

שיט

וד"ל ולע"ל כתיב כי22 עין בעין יראו כו' היינו שיתגלה למטה בחי' סובב כ"ע וזהו ונגלה23 כבוד הוי' כו' וע"כ כתיב בהם אז בבכי24 יבאו כו' אז דוקא בבכי יבאו ולא מקדמת דנא והוא שמחמת גילוי בחי' סובב אין אור האהבה מתיישבת בכלי הלב ובכלי המוח כלל וע"כ מפני דחיקת המוח שלא יוכל לסבול אור האהבה ואור ההשגה יצא מן המוח בחי' המותרו' והן הדמעות כידוע25 שסיבת ירידת דמעות הוא מפני דחיקת המוח כאשר אין כלי המוח יכול לסבול אם רוב שמחה יותר מדאי או רבוי צער כו' אך מה שהוא <קכב>

למעלה מן הכלי כענין ר' עקיבא26 שזלגו עיניו דמעו' כששמע רזין דאוריי' מר' אליעזר וכיוצא וכמ"ש במ"א וזה הענין מופת גמור למה שמבואר למעלה דבבחי' סובב לא יוכל האור להיו' מוגבל בכלי וע"כ הי' אברהם הלוך ונסוע כו' שהוא בחי' רצוא ושוב וד"ל וזהו שקיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה כו' והוא בבחי' רו"ש לפי שהשיג בבחי' סובב שזהו קוטב ויסוד העיקר שבכל התורה והמצות דהנה ענין המצו' ברמ"ח27 פקודי' שנק' רמ"ח איברי' דמלכא היינו בחי' הכלים לאורו' למעלה להיו' נק' חסד28 דרועא ימינא כו' כמשל האבר שמקבל חיו' הנפש ומתיישב בו האור כו' ושרש כל החיו' של כל האיברים נמשך מן המוח כידוע ולכך ת"ת29 כנגד כולם לפי שהתורה שרשה בחכמה עילא' כידוע דאורייתא30 מחכמה עילא' נפקת כו' וגם במצות31 יש בחי' רצוא ושוב הנ"ל א' בבחי' אור חוזר32 וא' בבחי' אור ישר והיינו רמ"ח מ"ע שהם בחי' ה"ח בכלל כידוע לכך עיקר ענינם בכלים דוקא ושס"ה ל"ת הן מבחי' ה"ג בכלל ולכך הם בבחי' מניעת האור מלבא בכלי כענין לא33 תלבש שעטנז כו' וכמ"ש במ"א וזהו ג"כ ענין הלוך ונסוע שבעבודת אברהם ולכך קיים כל התורה כו' והיינו שאמרו בשעת מ"ת נעשה ונשמע דהיינו עשי' בתחלה ואח"כ שמיעה והוא כלים תחלה ואח"כ שמיעה כידוע המאמר

שכ

דנעוץ34 תחלתן בסופן פי' בסוף מעשה דוקא וזהו גבורי כח עושי דברו ואח"כ לשמוע בקול דברו וד"ל.

וזהו שארז"ל את אשר החלו לעשות זה מ"ת כו' כי ע"י שאמרו נעשה ונשמע הי' התלבשו' האורות בכלים כנ"ל דנעשה שאמרו שהוא בחי' עשי' היינו לעשות בחי' הכלים תחלה משום דנעוץ תחלתן בסופן בסוף מעשה דוקא כו' רק שאז בשעת מ"ת לא הי' רק בחי' התחלת המעשה לעשות בחי' הכלים וכמו שאמרו נעשה כו' אבל עדיין לא עשו גמר המלאכה אמנם בזמן אחשורוש קיבלו היהודים את אשר החלו דהיינו שגמרו את אשר התחילו בזמן מ"ת כו' והטעם לזה הוא לפי שבימי אחשורוש הי' להם בחי' מס"נ35 גמור כל אותה השנה דגזרת המן שהרי כל אותה השנה נחלט אצלם שהמה נתונים מדת המלך ליהרג כולם ובודאי היה מוחלט אצלם שלא להמיר דת גם שיהרגו ויאבדו כולם ולא עלה על לבם מחשבת חוץ ח"ו וא"כ עמדו במס"נ אמיתי' כל ימי' אותה השנה במה שקיבלו עליהם הריגה בלב שלם ולא יעבורו דתם וידוע דבחי' מס"נ הוא יציאת האור מן הכלי ועלו מס"נ למעלה מעלה בבחי' א"ח עד שנמשך להם אח"כ האור ממקום היותר גבוה ונתיישב בכלים שלהם כי כל היותר גבוה יוכל יותר להשפיל א"ע והיינו שנמשך להם התורה בבחי' לבוש כמ"ש יביאו36 לבוש מלכות כו' שהוא התורה דכתיב בה עוטה37 אור כשלמ"ה ואין38 אור אלא תורה כו' וכמ"כ במעשה המצו' שהן בחי' כלים39 מכלים שונים ובכלל נק' בחי' סוס40 אשר רכב עליו המלך כי האור41 נק' רוכב והכלי שמלביש לאור נק' סוס וזהו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך הוא אור התורה שנתעטף בלבוש דתורה כמ"ש עוטה אור כו' וסוס אשר רכב עליו המלך היינו רמ"ח מ"ע דנק' רמ"ח <קכג>

איברים דמלכא עילא' כו' וד"ל.

וביאור הדברים יותר הנה כתיב כי42 תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה פי' סוסיך ב' סוסים א' מרומם את הרוכב וא' שמורידו כי עד"מ הסוס שרץ למעלה בגובה ההר וכן רץ למטה בעומק כו' והנמשל מובן למעלה דכמו שיש בכלי המרכבה מעלה יתירה מה שנושא את הרוכב כך בחי' מרכבה העליונה שבכלים שממעשה המצות יש בהן מעלה יתירה שמגביהין ומנשאי' את האורות שנק' רוכב וזהו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה שיש ישועה לרוכב עי"ז כו' וד"ל, אך ב"פ סוס יובן ממה שגם בסוס אחד יש ב' מדרגו' הללו דהעלא' וההמשכה כנ"ל במשל

שכא

הגשמי בסוס הגשמי וזהו גי' דסוס43 ב"פ ס"ג כי יש בו ב"פ ס"ג והוא א' באור חוזר וא' באור ישר וענין ס"ג הוא שם ס"ג44 שהוא בחי' גיאות והתנשאו' וכמ"ש כולו סג45 יחדיו נאלחו כו' וענין התנשאות זו הוא להיות למעלה בחי' מלך המרומם המתנשא מימות עולם ואז הוא נק' רם46 על כל גוים כלומר שמסתלק ומתנשא מהם ונק' גאה47 גאה כתרגומו גיאה על גיוותניא פי' דוקא על גיאים כמו הגוים הוא גאה ומתנשא עליהם כלומר שמסתלק מהם כמ"ש רם על כל גוים בבחי' רוממות והתנשאות משא"כ על ישראל שהם שפלים ונמשלים לעפר כמ"ש אברהם ואנכי48 עפר ואפר אדרבה דוקא בהם הוא שוכן ומתלבש מן ההעלם לגילוי וכמ"ש אל49 זה אביט אל עני ונכה רוח כו' את מי אשכון50 את דכא ושפל רוח כמאמר51 דיורא דקדב"ה באינון מאנין תבירי' וזהו היפך הגיאים שעל הגיאים הוא גאה ומרומם כו' וזהו**51 פי' ונפשי52 כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך ולכאורה אין להם שייכו' זע"ז אך הענין הוא להיות ידוע דפתיחת הלב להיות רעותא דלבא הוא בא ונמשך מלמעלה דוקא וזהו פתח לבי בתורתך כו' ואמנם גילוי אור זה מלמעלה אינו אלא דוקא כשיש בחי' שפלות למטה והוא כאשר נפשו כעפר דוקא ומטעם הנ"ל דעל גיאי' הוא מתגאה ומתנשא אבל על שפלים הוא משפיל ונמשך בהם כו' וכמ"ש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו' והנה כל זמן אותה השנה דגזרת המן שהיו משולים לעפר ממש הפקר להריגה לכל מי שירצה לאבד ולהשחית בהם ע"כ זכו לב' דברים שיתגלה בהם מבחי' עצמו' אור א"ס ולהיות מתיישב בכלים שלהם והוא מב' טעמי' הנ"ל הא' מפני בחי' מס"נ שלהם בבחי' אור חוזר כנ"ל הוא שעלו ברום המעלות והב' בבחי' אור ישר מה שנמשך ונתקבל בכלים שלהם מטעם שהיו אז בתכלית השפלות ומטעם הנ"ל, וזהו את אשר החלו לעשות במ"ת קיימו וקיבלו דוקא בזמן אחשורוש שנעשו בחי' כלים גמורים להשראת עצמו' אור א"ס מטעמי' הנ"ל וד"ל.

וזהו כי תרכב על סוסיך ב"פ ג"ס א' בחי' אור חוזר להיות עי"ז רם על כל גוים כו' כמ"ש כי גאה גאה כו' ואח"כ בחי' אור ישר להיות שוכן בשפלים וה"ז כמשל הסוס שרץ למעלה ויורד לעומק כו' והכל ענין א' למעלה דלפי שהוא גאה גאה ע"כ הוא משליך ומשפיל הגיאים ומגביה השפלים כו' וזהו כי תרכב על סוסיך ב"פ ס"ג

שכב

אזי מרכבותיך ישועה להשפיל הגיאים כו' וד"ל, וזהו ג"כ פי' סוס53 ורוכבו רמה בים שיש בפי' רמה54 ב' ענינים הנ"ל א' ענין רוממות וא' ענין השלכה וכמ"ש במ"א והא בהא תליא מטעם הנ"ל וד"ל.

ובכל זה יובן <קכד>

מה שעיקר קיום התורה והמצות תלוי בישראל דוקא כי הרי הגוים**54 הגם שיקיימו כל המצות אינם ממשיכים כלום והראי' לזה ממצות הצדקה דכתיב וחסד55 לאומים חטאת דאע"פ שהצדקה מצוותה היא להחיות56 רוח שפלים וא"כ למה יהי' החסד שעושה הגוי57 חטא ועון הרי מחי' רוח שפלים בחסד שעושה כמו הישראל ולא עוד אלא שנחשב חסד לאומים כחטאת, אך הענין הוא משום דמצות58 צריכות כונה ופי' כונה היינו רעותא דלבא כענין פתח לבי כו' וזה א"א כ"א בחי' שפלות דוקא וכנ"ל בענין ונפשי כעפר לכל תהי' אז דוקא פתח לבי כו' והנה בישראל יש ירושת מדת השפלות מן האבות ובפרט מאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר משא"כ אוה"ע שירושתם מאבותיהם מבחי' הגסות דוקא ולכך נא' בהם רם על כל גוים כו' כלומר שמסתלק מהם ועל כן הגם שיעשו המצוה אין בהם הכונה ברעותא דלבא לפי שמסתלק מן הגיאים כנ"ל ולכך אינם ממשיכים כלום ואע"פ שחסד זה מחי' רוח שפלים אין בו גילוי אלקו' כלל כצדקה וחסד שישראל עושה מפני שהישראל יש לו כונה והוא מפני השפלות ובלא רעותא דלבא אין שום המשכה מלמעלה שהרי נא' אם59 ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף פי' אם ישים אליו לבו דוקא ברעותא דלבא אזי רוחו ונשמתו של הקדב"ה אליו יאסוף לשכון בו בבחי' דירה והשרא' כו' ולא כשאינו משים אליו לבו, ואוה"ע אין ביכולתם זה מצד הגסו' וא"כ אדרבה מן החסד שלהם ניתוסף חיות ואור להיכלות החיצונים60 דנוג"ה מפני שזה החסד מטוב שבנוג"ה כו' ולכך נק' חטאת וכמ"ש לפתח61 חטא"ת רובץ כו' וד"ל.

וזהו שאמר המן יביאו*61 לבוש מלכות אשר לבש בו המלך כו' ונתון הלבוש והסוס ע"י איש משרי המלך הפרתמים כו'. דהנה פי' לבוש זה הנק' לבוש מלכות מבואר למעלה שהוא אור לבוש דתורה והסוס אשר רכב עליו המלך כו' הן רמ"ח מ"ע שזה שייך דוקא לישראל מטעם הנ"ל והוא אשר אנו אומרים בדרך הודאה בברכות כל המצות אשר קדשנו במצוותיו קדשנו דוקא וקדושה זו היא בחי' רוממות קדושה העליונה דהיינו כמ"ש כי גאה גאה כנ"ל, והנה המן רצה שיומשך בחי' קדש זה אליו מצד הגסו' שהי' בו ולכך אמר למי62 יחפוץ המלך לעשות יק"ר יותר ממני כי קדש זה

שכג

נק' יק"ר מפני שהוא עטרת תפארת כו' וע"כ אמר איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו כו' שהן התורה והמצות, אבל שגה ברואה כי לישראל דוקא ניתנו והם אשר חפץ בהם המלך לעשות יקר זה וכמ"ש כ"א חפץ בה המלך ונקראה בשם ולע"ל כתיב ואתם63 תהיו לי ארץ חפץ וכן כתיב תקרא64 חפצי בה כו' וד"ל.

וזהו שארז"ל עתידי'65 צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו' כי פי' קדוש66 בוי"ו ענין המשכה הוא מבחי' קדש העליון הנ"ל כי כל וי"ו הוא מורה ענין המשכה מן ההעלם לגילוי אור כידוע וע"י מעשה המצות נמשך בהם מבחי' קדש העליון כמו שאו' אשר קדשנו במצוותיו כו' עד שהמלאכי' יאמרו <קכה>

לפניהם קדוש והוא כמו ענין לעשות יקר למי שהמלך חפץ ביקרו שמביאים לבוש מלכות שלבש בו המלך כו' וד"ל. והנה עוד אמר המן ונתון67 הלבוש והסוס ע"י איש כו' פי' איש משרי המלך הפרתמים הוא מיכאל68 כהנא רבא שהוא מלביש בג"ע את כל הנשמות בלבושי יקר של מעשה המצות שעשו בעוה"ז כמבואר69 במדרש וגם בספרי המקובלים והיינו לפי שמיכאל70 זה הוא בחי' ענף החסד ולכך נק' כהנא רבא וע"כ על ידו נמשך האור להלביש את כל נשמה ונשמה אשר המלך חפץ ביקרה בג"ע כו' בלבוש מלכות שלבש בו המלך כו' וזהו ונתון הלבוש והסוס ע"י איש משרי המלך הפרתמים דוקא כי זהו יקר וכבוד הרבה ביותר כשלבוש מלכות נתון ע"י מיכאל שר המלך כו' משהי' נתון ע"י זולתו וד"ל.

וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות כו' וקבל לשון יחי' כו'. דהנה מבואר למעלה דע"י מס"נ שהי' להם כל אותה השנה וע"י השפלות זכו להיו' אור העליון שבתורה ומצות להתקבל ולהתיישב בהן וזהו וקבל היהודים את אשר החלו כו', אך עדיין יש להבין מהו שאמר וקבל לשון יחיד, וגם מה שאמר היהודים מה זה שקורא אותם עכשיו בזמן גלות אחשורוש בשם יהודים דוקא ולא בשם ישראל או יעקב כמו בשאר הנביאי' וכתובי' ובמגלת אסתר אינם נקראי' רק בשם יהודים כמו ליהודים71 היתה אורה כו'.

אך הנה הב' קושיו' הללו יתורצו בהקדמה אחת והוא אשר מצינו בשעת מ"ת שהיו כל ישראל בענין האחדות האמיתי עד שלא נחשבו במדרגת רבים כלל אלא רק כמו איש אחד בלבד שהרי נאמר ויחן72 שם ישראל נגד ההר כו' ופי' ויחן73 הוא

שכד

בלשון יחיד כאילו הם כולם איש אחד ולא אמר ויחנו כו' לשון רבים כו' והענין הוא לפי שאנו74 או' ברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך דוקא כולנו כאחד שכאשר כולנו כאיש א' בתכלית האחדו' אזי יברכנו באור פניו שהוא אור קבלת התורה וכמו שמפרש כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו' והטעם הוא לפי שאור פני אלקי' חיים שבתורה הוא בתכלית היחוד העליון הנק' אחד פשוט כי אין התלבשו'75 אור א"ס אלא בחכמה כו' לכך לא היו יכולי' לקבל הארת הפנים שבמ"ת כ"א כאשר היו ג"כ בבחי' האחדו' בתכלית כאיש א' ולא בבחי' רבים שהוא בחי' הפירוד היפך היחוד כו' כדי למהוי76 אחד באחד כו' ואזי הי' אור פנים העליונים מאירי' בהם וכמ"ש באור77 פניך כי רציתם כו' וד"ל.

אך מהיכן הי' בהם אחדו' האמיתי' הזאת עד שלא הי' בהם בחי' רבים כלל, הענין הוא לפי שכל עיקר סיבת בחי' הפירוד דרבים נמצא מסיבת ההתחלקו' אורו' בריבוי הכלים וכמו התחלקות אור השכל בצרופי אותיו' הרבה כו' ועד"ז גם השכל לגבי עצמות הנפש שהרי מתחלק האור השכלי לכמה אופני' שונים כי לא יוכל לחשוב שכל אחד באופן א' בלבד כו' כי גוף השכל ג"כ יוצא מחודש ממקורו בריבוי התחלקו' ומזה יובן בכללו' נש"י שכל א' הרי שכלו והשגתו מיוחדת מזולתו וכמ"ש בזוהר78 ע"פ נודע בשערים בעלה כל חד לפום למאי דמשער כו' דהיינו כאו"א לפי השגתו כו' ויש ס"ר ניצוצו' בהתחלקו' ואמנם כאשר כולם מתייחדי' והיו <קכו>

לאחדי' בתכלית אין זה כ"א כאשר כאו"א יוצא מבחי' השגת שכלו אלא מגיע לבחי' רעותא דלבא שהוא נקודת הרצון שבלב שהוא למעלה מבחי' התחלקו' בשכל ומחשבה אלא הוא פשוט בתכלית ואזי כללו' נ"י אין בהם בחי' פירוד כלל כי בבחי' רעותא דלבא שלמעלה מן האותיו' שם כולם כאחד בהשווא' א' ואזי אור פנים העליונים דאחדו' הפשוטה מאיר בהם למהוי אחד באחד כו' ועד"ז הי' ג"כ בזמן הגזרה דהמן כי מפני בחי' מס"נ שהי' להם יצאו כולם מגדר שכל והשגה שבאותיו' אלא נתדבקו בו ית' בבחי' רצון פשוט שכולם משתווי' בו יחד כאילו אינו אלא רצון א' מאיש א' כו' ואזי הגם שנא' כי79 לא יראני האדם כו' כי80 לית מחשבה תפיס' בי' כלל אעפ"כ ברעותא דלבא הוא נתפס ולכך עין בעין נגלה עליהם בשעת מ"ת כידוע וזהו באור פניך כי רציתם וגם בזמן אחשורוש היו כולם בתכלית היחוד ולכך נא' בהם וקבל לשון יחיד דוקא וד"ל.

ובזה יתורץ גם הקושיא השני' למה לא נזכרו במגלת אסתר רק בשם יהודים כו' דהנה פי' יהודים היינו לשון הודי' כי יש ב'81 מדרגות ברכה והודאה כידוע,

שכה

ופי' ברכה הוא ענין המשכה והשפעה שהוא בחי' גילוי אור מן ההעלם כידוע בפי' ברוך82 ה' מן העולם ועד העולם כו' פי' שיתברך ויומשך מן ההעלם לגילוי דהיינו מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא כו' וזהו בכלל ובדרך פרט הנה מסיבת זה ימצא מציאות כל פרטי ההשתלשלות מעילה לעילה עד שנמצאו רבבו' עולמו' והיכלות כמ"ש ועלמו'83 אין מספר א"ת עלמו' אלא עולמו' כו' כמ"ש במ"א, אמנם בחי' הודאה היא למעלה הרבה מבחי' ברכה והיינו שהוא מדרגה גבוה מאד נעלה שלמעלה מבחי' ירידת אור מן ההעלם לגילוי אלא הוא בבחי' עצמו' אלקות וכענין המאמר הטוב84 שמך ולך נאה להודות הרי מבואר דבבחי' שמך הוא ענין ההשתלשלו' במדת הטוב דמטבע85 הטוב להיטב כו' וזהו הטוב שמך אבל לך נאה להודות פי' לך לעצמותך ומהותך שלמעלה מבחי' שם נאה להודות בבחי' הודאה בלבד שא"א לבא בבחי' גילוי אור וכמ"ש הפעם86 אודה את ה' כו' וכמ"ש87 במ"א באורך ע"פ יהודה אתה יודוך אחיך וד"ל, וזהו שנקראו יהודים דוקא כי אז זכו לבחי' הודאה שלמעלה מן ההשתלשלו' אלא הוא בעצמו' אלקו' ולכך נא' ליהודי' היתה אורה כו' וכן וקבל היהודי' כו' והכל מטעם א' לפי שע"י מס"נ ברעותא דלבא הגיעו למדרגה שלמעלה מן ההשתלשלו' כנ"ל וד"ל.

וזהו וימי88 הפורים כו' לא יעברו מתוך היהודים כו'. כי הנה מבואר למעלה דלע"ל כתיב בבכי יבאו כו' מפני שלא יתיישב האור בכלי המוח והלב ויצא בדמעות כו', אבל בזמן אחשורוש מפני שזכו שיתיישב האור בכלים שלהם כנ"ל ע"כ עשו אותם ימי משתה ושמחה דוקא היפך הבכיי' כי מה שלע"ל לא יוכלו לקבל ואזי בבכי יבאו כו' אבל בימי אסתר יכלו לקבל ולכך עשו אותם ימי משתה ושמחה דוקא כי הנה ענין המשתה והשמחה הוא ענין גילוי אור מן ההעלם כנראה בחוש בעת אשר ישמח האדם יתגלה כל מצפונו כו' וא"כ הרי יש בחי' כלים לגילוי אורו' והוא היפך הבכיי' שלפי שלא יש כלי יוצא בדמעות כו' וזהו שסמך ענין זה וימי הפורים האלה לא יעברו כו' למה שקדם לומר שעשו אותם ימי משתה ושמחה דלפי <קכז>

שעשו אותם ימי משתה ושמחה שהוא התיישבו' וגילוי אורו' בכלים לכך ימי הפורים לא יעברו גם לע"ל וזהו שארז"ל כל89 המועדים בטילי' כו' ועיקר הטעם מבואר למעלה למה לא נתיישב האור בכלי אלא בזמן אסתר ומזה הטעם עצמו יובן איך שמפני זה נשארה בחי' רשימ"ו קיימת ונצחית בכנ"י להיות המשכה זו של האורו' בכלים

שכו

לעולם בל תמוט וזהו וימי הפורים האלה לא יעברו כו' וזכרם כו' וד"ל משא"כ במה שקיבלו האור במ"ת לא הי' נצחי וכמ"ש בבכי יבאו כו' אבל אשר קבל היהודי' את אשר החלו כו' הוא שנשאר קיים לעולם וד"ל.


1) וקבל היהודים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (יא, א). הנחה אחרת נדפסה בתו"א צו, ג.

וראה שערי אורה שער הפורים פח, ב.

המאמר עם הגהות נדפס באוה"ת מג"א ע' קנו ואילך. קעא ואילך.

לכמה ענינים שבמאמר זה ראה גם סה"מ תקס"ד ע' סא ואילך. סה"מ תקע"א ע' קלה. וראה לקמן (ע' שפה) ביאור על מאמר זה. הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' שכו.

2) וקבל היהודים את אשר החלו לעשות: אסתר ט, כג.

3) וארז"ל החלו בשעת מ"ת: ראה שבת פח, א. שבועות לט, א. וראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שיז.

4) שעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ג. וש"נ. נ"ך ע' שפא וש"נ. תו"ח בראשית יז, ב.

5) נעשה ונשמע: משפטים כד, ז.

6) חידוש במ"ת. . אברהם קיים: ראה גם תו"א עג, ג-ד.

7) קיים אברהם כל התורה: קידושין פב, א. לקו"ש כרך לה ע' 107 ואילך.

8) עקב אשר שמע אברהם בקולי: תולדות כו, ה.

9) הלוך ונסוע: לך לך יב, ט.

10) פי' הלוך: ראה זהר לך פ, א. פד, א. תו"א יתרו עג, ד.

11) רצוא. . בבחי' אור חוזר. . שוב. . אור ישר: ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' רפז. סידור שער התפילין יז, ב. אמרי בינה קב, ד.

12) כלה שארי ולבבי: תהלים עג, כו.

13) בס"י אם רץ לבך שוב: פ"א, מ"ח. תקו"ז בהקדמה (ז, א).

14) יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, יג. וראה תו"א מג"א צו, א. לקו"ת ראה כו, ד. סידור שחרית סו, ג.

15) ונבראו. . ובר"א: ראה לקו"ת שה"ש יד, ג.

*15) סובב רק לפי ערך ההשתלשלות: ראה תניא פמ"ח. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רפז. וש"נ. תו"ח וישב קצט, ד.

16) בראשית ברא אלקים: בראשית א, א.

17) ששם אלקים הוא מבחי' ממלא כ"ע: ראה תו"ח וישב קצט, ד. ובהערה 62. וארא קז, א. וש"נ.

18) מז' שמות שאינן נמחקין: ראה תו"א י, ב — בכהאריז"ל ובפרדס. ראה שולחן ערוך אדה"ז או"ח ספ"ה, ס"ג. לקו"ש חכ"א ע' 195 הערה 60.

19) דאלקים מלשון כח: ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח ס"ה ס"ג. אוה"ת יתרו ע' תשנא. תו"ח וארא קט, ב.

20 יש לאל ידי: ויצא לא, כט.

21) והחיות רצוא ושוב: יחזקאל א, יד. ראה גם תו"ח בשלח רל, ב.

22) כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

23) ונגלה כבוד הוי': ישעי' מ, ה.

24) בבכי יבואו: ירמי' לא, ח. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע א'צג ואילך.

25) כידוע שסיבת ירידת דמעות: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקנז, וש"נ. נביאים וכתובים ע' קסד.

26) ר' עקיבא שזלגו עיניו דמעות: ראה ט"ז הל' שבת סרפ"ח סק"ב: ברע"ק בזוהר חדש שהי' בוכה מאד באמרו שיר השירים. תורה אור וישלח כו, א ובמקבילות לשם במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' עט (בב' הנוסחאות): בזוהר שה"ש. באמרי בינה (קה"ת תשמ"ה) שער התפילין קיא, ב: בזהר. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תמח (ושם: בזהר. . פסוק [בשה"ש] סמכוני באשישות. ראה זהר (מדרש הנעלם) וירא צח, ב). לקוטי תורה תצא לז, ד: שאמרו רז"ל. . כשהשיג סודות התורה בשה"ש. ובמקבילות לשם בספר המאמרים תקס"ה ח"ב ע' תתמא (תקס"ח ח"ב ע' תקלה): במה"נ [במדרש הנעלם. ראה מדרש הנעלם וירא הנ"ל, ושבזהר חדש בראשית ז, א]. וראה גם רקאנטי ויחי (לז, ד) ד"ה: ספר הזהר תא חזי: תמצא בספר הזהר. . בגילוי נסתרות קם רבי פלוני ובכה.

27) ברמ"ח פיקודי'. . רמ"ח אברי' דמלכא: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א).

28) חסד דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה (יז, א).

29) ת"ת כנגד כולם: פאה רפ"א.

30) דאורייתא מחכמה עילאה נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א (ח"א מה"מ נא). משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.

31) במצות. . אור חוזר ואור ישר: ראה קו"א לתניא (להבין מ"ש בפרע"ח) קנח, ב.

32) אור חוזר. . אור ישר: ראה עץ חיים שער (כה) דרושי הצלם דרוש ו.

33) לא תלבש שעטנז: תצא כב, יא.

34) דנעוץ תחלתן בסופן: ראה ס"י פ"א, מ"ז.

35) מס"נ גמור כל אותה השנה: ראה תו"א צז, א. ד"ה בלילה ההוא נדדה תשמ"ד ס"ו ובהערה 56 (סה"מ מלוקט ח"ב ע' ער).

36) יביאו לבוש מלכות: אסתר ו, ח.

37) עוטה אור כשלמה: תהלים קד, ב.

38) ואין אור אלא תורה: תענית ז, ב.

39) כלים מכלים שונים: לשון אסתר א, ז.

40) סוס אשר רכב עליו המלך: לשון אסתר ו, ח.

41) האור נק' רוכב: ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ס"ע קנה ואילך (נוסח א'). תקס"ז ע' יד. הנחת הר"פ ע' א.

42) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה: חבקוק ג, ח.

43) דסוס ב"פ ס"ג: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שצ. תו"ח בשלח רכו, א וש"נ.

44) ס"ג. . גיאות: ראה גם שעה"י קמא, ב ובהערה 23. תו"ח שמות רכו, א וש"נ.

45) כולו סג יחדיו נאלחו: תהלים נג, ד.

46) רם על כל גוים: תהלים קיג, ד.

47) גאה גאה כתרגומו גיאה על גיוותניא: בשלח טו, א ות"א שם.

48) ואנכי עפר ואפר: וירא יח, כז.

49) אל זה אביט: ישעי' סו, ב.

50) את מי אשכון: ראה ישעי' נז, טו.

51) כמאמר דיורא דקדב"ה באינון מאנין: ראה זהר ויקהל ריח, א.

*51) וזהו פי' ונפשי כעפר: באוה"ת בלק ע' תתקסא — שייכות עפר לתורה כמ"ש ונפשי כעפר כו' פתח לבי בתורתך והטעם נתבאר בתורת פורים תקס"ו, וקבל היהודים כי הוא ית' נק' גאה על גוותניא ר"ל שמסתלק מהם ואת מי אשכון כו' לכן אז בימי אחשורוש שהי' בתכלית השפלות זכו לבחי' הדור קבלוה דתורה כי תרכב על סוסיך ע"ש.

52) ונפשי כעפר לכל תהי': תפלת אלקי נצור (סיום תפלת העמידה. ברכות יז, א).

53) סוס ורוכבו רמה בים: בשלח טו, א.

54) רמה. . ענין רוממות. . ענין השלכה וכמ"ש במ"א: ראה גם תו"ח בשלח רלז, ב וש"נ.

*54) הגוים. . אינם ממשיכים כלום: ראה גם סה"מ תקע"א ע' לה. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ו. וש"נ.

55) וחסד לאומים חטאת: משלי יד, לד.

56) להחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

57) הגוי חטא ועון: ראה לקו"ש ח"כ ע' 102 הערה 28.

58) דמצות צריכות כוונה: עירובין צה, סע"ב.

59) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

60) החיצונים. . נק' חטאת: ראה מאו"א מערכת חטאת אות כד.

61) לפתח חטאת רובץ: בראשית ד, ז.

*61) יביאו לבוש מלכות: אסתר ו, ח.

62) למי יחפוץ המלך: אסתר ו, ו.

63) ואתם תהיו לי ארץ חפץ: מלאכי ג, יב.

64) תקרא חפצי בה: ישעי' סב, ד.

65) עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש: ראה בבא בתרא עה, ב.

66) קדוש בוי"ו ענין המשכה: ראה תו"א כאן צז, ריש ע' ד. קכו, א. לקו"ת נצבים נ, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסג, וש"נ.

67) ונתון הלבוש והסוס: אסתר ו, ט.

68) מיכאל כהנא רבא: ראה זהר (ס"ת) לך פ, סע"א ואילך.

69) כמבואר במדרש וגם בספרי המקובלים: נסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' נו.

70) שמיכאל. . ענף החסד: ראה גם תו"א מג"א צו, ד. שערי אורה צג, א.

71) ליהודים היתה אורה: אסתר ח, טז.

72) ויחן שם ישראל נגד ההר: יתרו יט, ב.

73) ויחן הוא בלשון יחיד: פרש"י עה"פ. וראה מכילתא שם.

74) שאנו אומרים ברכנו. . כי באור פניך: בסיום תפלת העמידה [בדילוג].

75) התלבשו' אור א"ס אלא בחכמה: ראה תניא פל"ה, בהג"ה.

76) למהוי אחד באחד: זהר תרומה קלה, סע"א.

77) באור פניך כי רציתם: תהלים מד, ד.

78) בזוהר. . כל חד לפום למאי דמשער בליבי': זהר וירא קג, רע"ב. ראה לקו"ת מסעי פה, ב.

79) כי לא יראני האדם: שמות לג, כ.

80) כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל: ראה ת"ז בהקדמה (יז, א).

81) ב' מדריגות ברכה והודאה: ראה ג"כ לקו"ת מסעי פט, א. עקב טז, ד. ובכ"מ.

82) ברוך ה' מן העולם. . מעלמא דאתכסיא: תהלים קו, מח. דה"א טז, לו. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קכד. וש"נ. תו"ח שמות כה, ב וש"נ.

83) ועלמות אין מספר א"ת עלמות אלא עולמות: שה"ש ו, ח. ת"ז בהקדמה (יד, ב). ראה זהר אחרי עא, ב. ע"ז לה, ב.

84) הטוב שמך ולך נאה להודות: תפלת העמידה.

85) דמטבע הטוב להיטיב: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמג, וש"נ.

86) הפעם אודה את ה': בראשית כט, לה.

87) וכמ"ש במ"א באורך ע"פ יהודה אתה: ראה תו"א מה, ג.

88) וימי הפורים כו' לא יעברו מתוך היהודים: אסתר ט, כח.

89) כל המועדים בטלים: ראה מדרש משלי ט, ב. יל"ש שם רמז תתקמד.