נוסח שני: וקבל היהודים

שכו

בעזרת ה' בפורים בסעודה

וקבל1 היהודים2 את אשר החלו לעשות זה מ"ת3 שהקדימו נעשה4 לנשמע ואז החלו לעשות כי לא עשו עדיין אלא החלו לעשות במה שאמרו נעשה ונשמע והדר קבלוה בימי אחשורוש דווקא את אשר כבר החלו לעשות כו', וצ"ל תחילה ענין קבלת התורה בחורב דכתיב וירד5 ה' על הר סיני כו' שאז החלו לעשות שבשעה שהקדימו נעשה לנשמע כו', והרי אמרז"ל שקיימו6 אאע"ה כל התורה כולה אפי' ע"ת עד שלא נתנה שנאמר עקב7 אשר שמע אברהם וישמור משמרתי וחוקותי ותורותי, ומעתה מה החידוש נתחדשה להם בחורב במ"ת מאחר שאברהם קיימה ג"כ עד שלא נתנה.

אך הענין הוא דהנה כתיב באברהם ויסע8 אברם הלוך ונסוע הנגבה פי' אברם הוא אברהם9 הי' מרכבה לבחי' החסד שלמעלה ע"י התקשרותו לה' ית' במדתו מדת האהבה והחסד להיות נמשך אחריו כמים וזהו ויסע הלוך10 ונסוע שהוא בחי' רו"ש הנגבה במקום שורש מדת החסד עליון שהוא סט'11 ימינא בחי' דרום כנודע וזהו הלוך ונסוע בתמידות ממטה למעלה בעילוי אחר עילוי במדריגה אחר מדריגה בבחי' רצו"ש12 כמראה הבזק מצד שהאהבה שלו לא היתה יכולה לתפוס בגדר כלי גבולים כלל מפני שהאהבה והחפץ שלו הי' אל מהותו ועצמותו ית' בלבד המרומם13 לבדו ומתנשא מימות עולם אשר אין14 לו תחילה ולא תכלה לכך לא היתה יכולה האהבה לתפוס בגדר כלי גבולים ואין לה שיעור כלל לכך הי' הלוך ונסוע בתמידות בעילוי אחר עלוי בבחי' רו"ש.

שכז

והענין הוא דהנה כתיב יהללו15 את שם ה' כי הוא ציווה ונבראו, פי' כל סדרי השתלשלות העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כולם יהללו את שם יהו"ו כי עיקר קיומן וחיותן הוא מבחי' שם הוי' בלבד וכמשל השם של האדם שנק' בשם ראובן או שמעון שאין השם שלו ממהותו ועצמותו ממש כי הרי יכול לחיות ולהתקיים אף בלעדו ואין לו ערך ויחוס אל מהות עצמיות האדם רק הוא הארה והתפשטות ממהותו להיות נפנה לקוראיו בשמו כו', כך עד"מ החיות של כל הנפעלים מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הוא רק מבחי' שמו הגדול ית' בלבד שהוא בחי' הארה בעלמא ממנו ית' כדכתיב הודו16 על ארץ ושמים כי נשגב שמו לבדו ולכך כולם יהללו את שם הוי' מקור החיים של כל הנפעלים כי הוא צווה ונבראו הוא בחי' מהותו ועצמותו ית' שנק' בשם הוא ציווה ונבראו, ובראם לא כתיב אלא ונבראו מפני שבאמת אם הי' נמשך החיות שלהן מעצמותו ית' ויתלבש בתוכם ממש הי' נאמר ובראם ממש שהוא מתלבש בתוכם ממש לברוא אותם מאין ליש אבל באמת מהותו ועצמותו ית' מרומם ונשגב לבדו רק הודו על ארץ ושמים שבחי' שמו ית' המתפשט על כל הנפעלים כולן דהיינו מדת מל' ית' המתפשט על כל העולם, שמה שמלך שמו נקרא עליהם זהו ממש הקיום והחיות שלהן ולכך נאמר כי הוא ציווה ונבראו17 ולא נאמר ובראם כ"א ונבראו כאילו נבראו ממילא ע"י הציווי של מהותו ועצמותו ית' בלבד שציווה כביכול שמותיו להפעיל ולברוא אותם ולא שהוא בעצמו ית' מתלבש בתוכם לברוא אותם והיינו כדכתיב במע"ב בראשית18 ברא אלקים ששם נאמר ברא ממש דהיינו שהוא שם אלוקים19 שהוא מדות הצמצום שהוא א' מז'20 שמות שאינם נמחקים שהוא רק שמו ית' לכך נאמר בו ברא ממש דהיינו שהבורא את הנברא הוא מתלבש בתוך הנברא וימצא בהפועל בחי' כח הפועל ממש שמלובש בהנפעל לקיימו ולהחיותו תמיד, וזה לא יתכן בעצמותו ית' שיהי' הוא בעצמו בחי' כח הפועל שבנפעל שיקרא בעצמו ית' בשם בורא וכח הפועל שבנברא ונפעל עד שיכתב שהוא בראם כו' כ"א מהותו ועצמותו ית' מרומם לבדו ואני21 ה' לא שניתי כי אין בין קודם שנברא לאח"כ, רק שמו ית' הוא המתפשט על כל עלמין להחיותם מצד שעצמותו ית' א"א להתלבש בתוך כ"ע ממש לברוא אותם (וגם הי' בחי' שינוי והתפעלות שיתפעל כח הפועל מכח הנפעל כי כל מניע מתנונע כו' כמ"ש במ"א) זולת שמו שם אלקים הוא הבורא אותם מאין ליש בציווי ורצון המאציל ב"ה כדכתיב בכל מע"ב ויאמר22 אלקים יהי אור יהי רקיע כו' ולכך נאמר שם לשון ברא ממש אבל מהותו ועצמותו נשגב לבדו ולכך נאמר כי הוא צווה ונבראו לשון ממילא ע"י שמותיו ית' ולא נאמר ובראם כי

שכח

אתה23 הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא כו' בלי שנוי והתפעלות כלל כי אין ערך אליו כנודע.

והנה אחר הדברים והאמת האלה כאשר יתבונן המשכיל בכל זאת יתעורר לבבו באה"ר ושלהבת עזה בבחי' רצוא לכלות נפשו ממש אל מהותו ועצמותו ית' דווקא ולא לחפוץ בשום חפץ בעוה"ז ובעוה"ב בלתי לה' לבדו אשר אין לו תחילה ותכלה ואין לו שייכות אל סדרי השתלשלות כ"א מרומם לבדו כי הוא ציווה ונבראו כו' וכדכתיב מי24 לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ פי' אפי' עמך מקור חיים ב"ה הוא בחי' שמו ית' מדת מל' ית' המאיר על כל עלמין להחיותם כדכתיב כי25 עמך מקור חיים באורך נראה אור שנק' בחי' עמך לשון טפל ובטל אליך כביטול הזיו השמש בשמש כנודע, גם זה לא חפצתי בלתי לה' לבדו מהותו ועצמותו ית'.

והנה מאחר שהאהבה והחפץ לדבר המוגבל ההווה ונפסד הי' גם האהבה בגבול ושיעור ויש לה קץ ותכלית משא"כ בחי' האהבה והחפץ הוא לבחי' א"ס ב"ה שהוא בלתי גבול ממש ואין לה קץ כלל ולכך א"א לשום כלי גבולית להכיל אותה ולקבלה לתוכה ממש ולכך נאמר באברהם ויסע כו' הלוך ונסוע כו' בתמידות בבחי' רו"ש עלוי אחר עלוי מדריגה אחר מדריגה אשר אין קץ להעלות כלל לחפוץ ולהתקשר בשרשו הנגבה כנ"ל.

וזהו כוונת רז"ל קיים אאע"ה את כל התורה אפי' ע"ת דהיינו אפי' ברוחניות למעלה הלוך ונסוע הנגבה אבל לא התורה גשמיות דעשי' ולכך לא הי' בחי' כלי קבלה שתוכל מדת האהבה לשרות בתוכה אך הלוך ונסוע כנ"ל, משא"כ ישראל בזמן קבלת התורה בחורב שהמשיכו בבחי' גלוי אוא"ס למטה בעשי' גשמיות באמרם נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע מפני שתחילה מצטרך להמשיך גלוי אא"ס ב"ה בבחי' עשי' בתורה ומצות גשמית שלמטה בעשי' דווקא ואח"כ ונשמע וקיבל את התורה בבחי' הבנה והשגה שמיעה26 הוא לשון הבנה כנודע משא"כ טרם שנמשך לבחי' עשי' אז בלתי אפשר להתקיים בבחי' ונשמע לקבל השפע העליונה הבלתי בע"ג זולתי לאחר שנמשכה בעשי' אז יוכלו לקבל השפע בבחי' כלי ממש ברמ"ח27 פיקודין דעשה ושס"ה ל"ת שזהו ונשמע, והטעם לזה הוא כמ"ש בס"י28 נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן דווקא ולכך בעשי' דווקא סופא דכל דרגין נעוץ שם התחילה להיות נמשך גלוי אוא"ס ב"ה ושיוכל לקבלו השפע בבחי' כלי ממש בהתלבשותו ברמ"ח מ"ע שהם אברי דמלכא כמשל אברי האדם שהחיות שבמוח נמשך ונתפשט בתוכם ושורה בתוכם בבחי' הלבשה ממש ולכך הקדימו נעשה

שכט

לנשמע להמשיך תחילה בעשי' ואח"כ ונשמע כנ"ל וזמ"ש וירד ה' על הר סיני בבחי' ירידה גדולה ועצומה בחי' התלבשות בעשי' ממש ברמ"ח פיקודין דעשה ושס"ה ל"ת וכנראה בעליל שכאשר ישראל דווקא מקיימין המצוות להתעטף בטלית ותפילין וליתן צדקה ודומיהם ממשיכים גילוי אא"ס למטה משא"כ אוה"ע*28 אף שיתעטף הגוי בטו"ת לא ימשוך כלום וכן כשיתן צדקה אף שמשפיע לעני דלית ליה מגרמיה כלום שהוא בחי' חסד כתיב כי29 חסד לאומים חטאת והטעם מצד שישראל30 משולים לעפר שהן בבחי' ביטול ושפלות נמשל לעפר נדמה בביטולה להיות מדרס לכל רגלי הצועדים עליו שנעוץ תחילתן בסופן דווקא משא"כ אוה"ע שהמה גסי הרוח האומרים ידינו31 רמה וכו' ומגביהים א"ע כנשר ועזות וחוצפה לכך לא ימשיכו כלום בקיום המצווה.

וביאור הענין הנה כתיב בהפטורה דחג השבועות זמן מ"ת כי32 תרכב על סוסיך ומרכבותיך ישועה פי' כמו עד"מ הסוס הגשמי מוליך את רוכבו ממקום למקום מלמטה למעלה מבקעה להר ומלמעלה למטה מהר לבקעה כך עד"מ למעלה בחי' ההמשכה של גילוי אוא"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בתומ"צ מעשיות הוא ע"י בחי' מרכבות הסוס אשר רכב עליו המלך כדכתיב יביאו33 לבוש וסוס אשר רכב עליו המלך פי' התורה נק' בחי' לבוש מל' כי34 אורייתא מחכמה נפקת שהי' מעטה לבושו נק' בשם חכים35 ולא בחכמה ידיעה כי מהותו ועצמותו מרומם לבדו כו' עד שהחכמה36 כעשי' גשמית נחשבת קמי' כמ"ש כולם37 בחכמה עשית והוא מתלבש במדת מל' ית' להיות מלכותו38 מכ"ע ומעולם ועד עולם עיקר השראתו דווקא בבחי' התורה דווקא כנודע, וזהו יביאו לבוש מל' וסוס אשר רכב עליו המלך דהיינו שהסוס ממשיך בחי' הרוכב המלך ב"ה שיתלבש למטה בעשי' גשמית בתומ"צ מעשיות שלמטה כי סוס39 הוא גימטרי' ב"פ ס"ג שלמעלה אותיות התורה40 שנק' סוס שהמה גורם בחי' התלבשות בלבוש מל' בתומ"צ שלמטה, ואשר ניתן כ' מלכות בראשו שזהו נק' בחי' כ' מלכות כידוע.

של

אך הנה כתיב כי תרכב על סוסיך לשון רבים ומיעוט41 רבים שנים ב' סוסים במשמע דהיינו כמו שהסוס הגשמי יש בו ב' בחי' הא' שינשא הרוכב מלמטה למעלה והשנית ההיפוך להשפילו ממקום גבוה למקום נמוך כך עד"מ למעלה כתיב אשירה42 לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים פי' שבחי' הסוס הא' הוא מלמטה למעלה בחי' ההתנשאות דכנ"י באתעדל"ת באהבה רבה וההתנשאות מלמטה למעלה אליו ית' שעי"ז מעורר למעלה ג"כ מדות ההתנשאות להיות מתנשא מימות עולם שכ"ז היא בחי' ומדריגות הסוס הא' כי סוס43 בגימטרי' ב"פ ס"ג שהוא ב"פ גס שהוא בחי' הגסות וההתנשאות שלמטה באתעדל"ת שעי"ז גורמים סיבת ההתנשאות למעלה להיות מתנשא מימות עולם וזהו כי גאה גאה שני פעמים שני גיאות כנגד ב"פ ג"ס שבסוס ורוכבו שרמה לשון רוממות וההתנשאות שלמטה כנ"ל, והסוס הב' הוא הסוס אשר רכב עליו המלך שהוא ההיפוך מן הראשון ממש דהיינו שממשיך בבחי' גאה גאה למטה מטה לישראל שמשולין לעפר דווקא בתורה ובמצות דעשי' דווקא כי44 רם ה' ושפל יראה דווקא משא"כ אוה"ע שמתנשאים בבחי' גסות הרוח להגביה א"ע כנשר הוא משפילם ומרחיקם משפיל גאים ומגביה שפלים ולכן אינן יכולין להמשיך כלום ע"י קיום המצוות כי חסד לאומים חטאת כו' כנ"ל, וזהו כי תרכב על סוסיך ב' סוסים כנ"ל אז מרכבותיך ישועה שעי"ז נמשכה התורה למטה גם בתומ"צ מעשיות גשמית וזהו ענין קבלת התורה כנ"ל.

וז"ש ונתון הלבוש והסוס ע"י איש א'45 משרי הפרתמים והלבישו כו' וקראו לפניו ככה כו' אשר המלך חפץ ביקרו, הנה איש א'46 משרי הפרתמים הוא מלאך47 מיכאל שר הגדול כהנא רבא אפטרופס' דישראל שמלביש נשמות הצדיקים בלבוש מל' הנ"ל וקרא' לפניו ככה יעשה וגו' זהו כמארז"ל עתידים צדיקים48 שיאמר להם קדוש שנאמר כל49 הנשאר בציון כו' קדוש יאמר לו כו' פי' קדוש בלא וא"ו הוא בחי' סובב כ"ע דלית מח' תפיסא כלל שהוא מובדל ומתנשא מימות עולם, קדוש50 בוא"ו מורה על המשכה שנמשך מקדש עליון כנ"ל הסוכ"ע למטה וזהו עתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש היינו בחי' המשכה קודש עליון עליהן להלבישן בבחי' קדוש עליון וזה תעשה ע"י המלאכים שהם יאמרו לפניהם קדוש עליון היינו שילביש אותו בלבוש בחי' קדוש שנעשה להם ללבוש ומקיף מלבושי התורה ומצוות שנתקיימו

שלא

למטה שזהו בחי' לבוש מל' שיתלבשו בהם והמלאכים יקראו לפניהם ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו יקרו הוא הלבוש הנעשה להם בבחי' קדוש שהקריאה הוא האמירה שלהם קדוש וזהו וקראו לפניו ככה כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות דהנה בשעת מ"ת רק החלו לעשות שאמרו נעשה לשון עתיד אבל לא עשו עדיין רק בתחי' המעשה הוא ההבטחה על העשי' שיהי' לעתיד בימי אחשורוש שאז קבלו היהודים את אשר החלו לעשות והיינו כמשנ"ת אאע"ה הלוך ונסוע הנגבה בלתי יכול להתלבש בכלי כלל זולת בכלים של המצוות מעשיות תוכל השפע עליונה דווקא להתלבש ולכך אמרו נעשה אך הגמר51 של המעשה הי' בחג הפורים שאז קיבלו היהודים את אשר החלו כנ"ל לתוכם ממש להיות נקלט השפע עליונה לתוך הכלים שלהם ממש מה שלא הי' כן מלפנים מקדם אשר לא נעשה ומה שלא יהי' כן אפי' לע"ל בהגלות נגלות52 כבוד ה' לעיני כל בשר אשר עין53 בעין יראו כדכתיב בבכי54 יבואו ובתחנונים אובילם פי' כמו עד"מ הבכי' הגשמית שהיא באה ונסתעפה מסיבת דבר שלמעלה מערך הכלי שלו שאינה יכולה לסבול שעי"ז יורד הדמעות55 מכווץ ליחות המוח לדחות לחוץ מהעדר הגבלה לתוכו כגון שנתבשר בשמחה פתאומית אשר אין כלי המוח יכילנו שזולגים עיניו דמעות (כמו ר"ע56 ששמע שיר השירים מפי ר"א רבו זלגו עיניו דמעות כדאיתא במדרש וכמ"ש במ"א) וכן להיפוך מאיזה צער גדול אשר לא יוכל המוח להכילנו ולקבלו לתוכו שעי"ז יתכווצו ליחות המוח ונדחים לחוץ דרך העינים כך לע"ל בהיגלות נגלית כבוד ה' ית' אשר עין בעין יראו ולא יוכלו לקבל השפע לתוך הכלים שלהם ולכך בבכי יבואו מצד רוב אור וקטנות הכלים שלהם שלא יוכלו לסובלו ולקבלו לתוכו כנ"ל, אכן בנס דפורים זכו היהודים לקבל השפע עליונה לתוך כליהם ממש שזהו הדבר נפלא הפלא ופלא מה שלא קם כמוהו ואחריו לא יהי' כן, שאף לע"ל בבכי יבואו כנ"ל.

והסיבה לזה הוא מצד שמסרו57 נפשם על קדה"ש בימי הפו"ר כי הגזירה הי' שם רק על היהודים, אבל אם היו ממירים דתם ח"ו לא היו עושים להם מאומה והם עמדו בפרץ בנסיונם למסור נפשם על קה"ש לעמוד בדת היהודים אף ליהרג בפ"מ ולא עלתה שום מח' זרה בכ"א מהן בהמשך הזמן רב שהפיל58 פור מחודש לחודש עד חודש שנים עשר הוא חודש אדר כו' בלתי למסור נפשם על קדושת שמו ית' שעי"ז זכו לבחי' שם זה להיותם נקראים בשם יהודים59 שהוא

שלב

מלשון הודאה, שיהודי הוא לשון הודאה שמודה לה' ית', שבחי' הודאה הוא בחי' מדריגה גבוה מאוד נעלה שמגיע לבחי' סתימו דכ"ס מה שא"א להתגלות כלל ולכך ע"י המס"נ שלהם בפ"מ זכו ליקרא בשם יהודים ולכן בחנוכה ופורים הם בהלל ובהודאה כו', ולז"א קבלו היהודים אשר החלו לעשות בזמן מ"ת שאז הי' רק ההתחלה בלבד אבל הגמר של המעשה לקבל השפע הי' בפורים דווקא שזכו לזה ע"י מס"נ בפ"מ להיותם נקראים בשם יהודים כנ"ל.

אך מ"ש וקבל היהודים וקבל לשון יחיד הענין הוא שלצורך קבלת השפע עליונה מצטרכים להיות כנ"י בצוותא חדא בתכלית אמיתי בתכלית היחוד בלי פירוד לבבות כלל ח"ו והיינו כמ"ש במ"ת ויחן שם60 ישראל כו' מפני שכולם כוונו לשמים ברעו' דליבא לומר נעשה ונשמע שנעשו כלב61 א' מיוחד לאביהם שבשמים, כמו"כ בשעת גמר המעשה בשעת הקבלה לתוכה ממש לשון יחיד שאז מסרו כולם כא' נפשם לה' א' ברעותא דליבא שהוא פשוט בתכלית הפשיטות שלמעלה מגדר ההתחלקות משא"כ המחשבה מצורפת מאותיות רבים מחולקים וזהו מצוות62 צריכות כוונה כוונת הלב רעותא שלמעלה מבחי' אותיות שמתפשטת מגדר ההתחלקות ולכך נאמר וקיבל לשון יחיד כנ"ל וד"ל.


1) וקבל היהודים: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 735 (קכד, א). הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס לעיל ע' שיז. וראה בהנסמן שם.

2) וקבל היהודים: אסתר ט, כג.

3) זה מ"ת: שבועות לט, א.

4) נעשה לנשמע: משפטים כד, ז.

5) וירד ה' על הר סיני: יתרו יט, כ.

6) שקיימו אאע"ה כל התורה כולה: קידושין פב, א. לקו"ש כרך לה ע' 107 ואילך.

7) עקב אשר שמע אברהם: תולדות כו, ה.

8) ויסע אברם: לך לך יב, ט.

9) אברהם הי' מרכבה לבחי' החסד שלמעלה: ראה זהר בראשית מז, ב.

10) הלוך ונסוע. . רו"ש: לך לך יב, ט. וראה זהר לך פ, א. פד, א. תו"א יתרו עג, ד.

11) סט' ימינא בחי' דרום: ראה זהר במדבר קיח, ב. וראה ג"כ תו"א נה, ג. דרך מצותיך קכד, ב. ובכ"מ.

12) רצו"ש כמראה הבזק: יחזקאל א, יד.

13) המרומם לבדו: ברכת יוצר.

14) אין לו תחילה: ראה חובת הלבבות שער היחוד פ"ה. המשך תרס"ו ע' כ.

15) יהללו את שם ה': תהלים קמח, ה.

16) הודו על ארץ ושמים: שם יג.

17) ונבראו. . ובראם: ראה לקו"ת שה"ש יד, ג.

18) בראשית ברא אלקים: בראשית א, א.

19) אלקים. . הצמצום: ראה שער היחוד והאמונה פ"ד.

20) מז' שמות שאינם נמחקים: במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' סג (ע"ח). בתו"א י, ב (כהאריז"ל ובפרדס). ראה שו"ע אדה"ז או"ח ספ"ה, ס"ג. לקו"ש כרך כא ע' 195 הערה 60.

21) ואני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

22) ויאמר אלקים יהי אור יהי רקיע: בראשית א, ג. ו.

23) אתה הוא עד שלא נברא העולם: פרדר"א פ"ג. תפלת השחר.

24) מי לי בשמים: תהלים עג, כה. וראה מאמרי אדה"א בראשית ע' תקע. שמות ח"ב ע' שפ.

25) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

26) שמיעה הוא לשון הבנה: ואתחנן ו, ד. ראה זהר (אד"ר) נשא קלח, ב.

27) ברמ"ח פיקודין דעשה: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א).

28) בס"י נעוץ סופן בתחלתן: פ"א, מ"ז.

*28) אוה"ע. . לא ימשוך כלום: ראה גם סה"מ תקע"א ע' לה. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ו. וש"נ.

29) כי חסד לאומים חטאת: משלי יד, לד.

30) שישראל משולים לעפר: ראה ג"כ שערי אורה צא, א. אוה"ת בלק ע' תתקכא. סה"מ תרכ"ז ע' רז. ובכ"מ.

31) ידינו רמה: האזינו לב, כז.

32) כי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח.

33) יביאו לבוש וסוס אשר רכב עליו המלך: אסתר ו, ח.

34) אורייתא מחכמה נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א (רע"מ). משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.

35) חכים ולא בחכמה ידיעה: ראה תקו"ז בהקדמה (יז, א).

36) שהחכמה כעשי' גשמית: ראה תו"א מקץ לד, ד. לקו"ת בחוקותי מו, ג. ובכ"מ.

37) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

38) מלכותו מכ"ע: תהלים קמה, יג.

39) סוס הוא גימטרי' ב"פ ס"ג: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שצ. תו"ח בשלח רכו, א. וש"נ.

40) אותיות התורה שנק' סוס: ראה ג"כ תו"א (כאן) צא, ב.

41) מיעוט רבים שנים: שו"ת הר"א בן הרמב"ם סי' פו. סי' קי בשם אביו. ובלשון מחז"ל גירסת שדה יהושע בירושלמי סוף ברכות.

42) אשירה לה'. . גאה גאה. . שני גיאות: בשלח טו, א. וראה תו"א שם.

43) סוס. . בחי' הגסות: ראה גם שעה"י קמא, ב ובהערה 23.

44) כי רם ה': תהלים קלח, ו.

45) איש. . משרי הפרתמים: אסתר ו, ט.

46) א'. . הוא מלאך מיכאל: ראה ג"כ תו"א (כאן) צו, ד.

47) מלאך מיכאל. . כהנא רבא: ראה זהר (ס"ת) לך פ, סע"א ואילך. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' נו.

48) עתידים צדיקים שיאמר להם קדוש: ראה ב"ב עה, ב.

49) כל הנשאר בציון: ראה ישעי' ד, ג.

50) קדוש בוא"ו מורה על המשכה: ראה תו"א (כאן) צז, רע"ד. קכו, א. לקו"ת נצבים נו, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסג. וש"נ.

51) הגמר. . הפורים: ראה תו"א מג"א (כאן) צו, ג. ובאריכות ד"ה וקבל היהודים פורים קטן תרפ"ז.

52) נגלות כבוד ה': ישעי' מ, ה.

53) עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

54) בבכי יבואו: ירמי' לא, ח.

55) הדמעות מכווץ ליחות המוחין: ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תמח.

56) ר"ע. . זלגו עיניו דמעות: מדרש הנעלם צח, ב. ז"ח בראשית לג, א.

57) שמסרו נפשם על קדה"ש: ראה ג"כ תו"א הוספות מג"א קיח, ד. קכ, ד.

58) שהפיל פור: אסתר ג, ז.

59) יהודים שהוא מלשון הודאה: ראה תו"א מד, א. צט, א. קכא, ד. ובכ"מ.

60) ויחן שם ישראל: יתרו יט, ב.

61) כלב א': פרש"י עה"פ. וראה מכילתא שם.

62) מצוות צריכות כוונה: ראה עירובין צה, סע"ב.