ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך

שלב

בעזרת ה' בסעודה1 הנ"ל

בסעודה הנ"ל

ויאמר2 המן בליבו למי יחפוץ המלך וגו' הנה אמרז"ל בת"ח3 שצריך להיות בו גסות הרוח משמיני שבשמינית ומעטר' ליה כסאסאה דשבלת', וצ"ל ענין זה היטב מהו השבח דגסות הרוח של ת"ח וזהו חלק שמיני שבשמינית ומה מהדמיון זה לסאסאה דשבלתי'. אך הענין הוא דהנה ת"ח שנזכר בגמ' בכל התלמוד הכוונה על היותו כלי הטפל ובטל לחכ"ע שורש התורה דאורייתא מחכמה נפק' ולכך מי שהוא כלי להשראות החכמה עליונה טפל ובטל אלי' נק' בשם ת"ח שהוא התלמיד

שלג

להכלי הבטל לבחי' חכים ולא בחכמה ידיע' כמאמר4 אליהו אנת חכים ולא בחכמה ידיעא כו'.

והנה כתיב באור5 פניך כי רציתם פי' פניך נק' בחי' ח"ע חכים ולא בחכמה ידיעא שהוא הפנים העליון שורש התורה והמצות שלמטה מבחי' באור פניך הוא בחי' ההארה העליונה הנשפע למעלה מהחכמה והרצון ממקור הרצון בבחי' פנים העליון וזהו באור פניך שהוא האור העליון ממקור הרצון הנשפע בפניך, כי רציתם שמזה נמשכים התורה ומצוות שלמטה להיות מתלבש אור פניו ית' בבחי' חכמתו ורצונו ית' לבד שהם התומ"צ שלמטה כדכתיב יאר6 ה' פניו אליך דווקא אל ישראל מקיימי התורה והמצוות שעליהם דווקא מאיר אור פניו מקור הרצון עליון אבל לא לעוברי רצונו ח"ו, ולזאת ת"ח שהוא כלי הבטל והטפל לחכ"ע הנק' פנים העליון בכדי לקבל אור פניו ית' מקור הרצון והחכמה עליונה מצטרך לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת והן מבחי' סו"מ להשמר מכל השס"ה ל"ת דאורייתא ודרבנן ואפילו דקדוק של ד"ס בתכלית הזהירות והפרישות שלא יהי' עוונותיו ח"ו מבדילים ומונעים עליו מלקבל אור פניו ית' שאינו מאיר זולתו לעושי רצונו ית' כמ"ש יאר ה' פניו כו' באור פניך כי רציתם והם במעשה טוב לקיים כל רמ"ח7 פיקודין דעשה שנמשך מרצונו ית' שמתלבש אור פניו ית' שנק' אברין דמלכא כאברי האדם שחיות הנפש שבמוח מתפשט בהם בבחי' הלבשה ממש, ולכך צ"ל מקיים התורה והמצוות ולשמור אותם בתכלית השמירה המעולה והזהירות והפרישות שלא לעבור אפי' על דקדוק קל שבד"ס.

והנה אופן הזהירות שלו מאיסור קל של ד"ס ולכבוש היצר מכל תאוות של העוה"ז הוא מצד שאינו רוצה ליפרד מיחודו ית' כ"א לדבקה בו ית' ומצד זה מונע א"ע מכל חפצי העוה"ז ומכל דבר הגורם פירוד בין הדבקים ח"ו ומתקשר עצמו בקשר אמיץ וחזק ביחודו ואחדותו ית' בלתי להיות נפרד ממנו אפי' שעה אחת ח"ו והנה באמת ידוע למביני מדע שזהו מדריגה נמוכה ואין זה עדיין בתכלית שלימות הביטול האמיתי כ"א הוא בחי' יש ודבר מה בפ"ע ויש לו רצון בפ"ע רק שהוא הנפרד ליש ודבר בפ"ע אינו רוצה להיפרד מיחודו ית' משמע שיש איזה סברא להעלות על ה[דעת] להיפרד ח"ו רק שהוא אינו חפץ בזה, וגם הלשון אינו חפץ כנ"ל משמעו שהוא מהות דבר בפ"ע שבוחר בטוב ואומר אני אני הוא אשר איני חפץ לבחור ח"ו שלא ליפרד ממנו ית' וה"ז כמשל מי שתובע ממון מהנתבע והנתבע משיב לו פרעתי שהם ב' בני אדם זה תובע ממנו וזה הנתבע משיב לו, כך זה ממש כי מי שואל ותובע ממנו מה אשר אומר איני חפץ בזה ואני בוחר באלה אלא זהו מצד היותו באמת יש ודבר בפ"ע רק הוא חפץ בקרבת אלקים ולא להפרד ממנו ח"ו, אבל באמת תכלית הביטול האמיתי בו ית' הוא כשאינו נחשב למהות דבר

שלד

בפ"ע כלל כ"א מושקע בבחי' היחוד והביטול האמיתי עד שאינו עולה בשם דבר בפ"ע ולומר אני איני חפץ ברע ח"ו איך יעלה על הדעת כלל, ועוד מי הוא שאומר ואיזהו שאומר זאת מאחר שבטל בתכלית הביטול ומיוחד עמו בתכלית היחוד והיו לאחדים עמו ית' ממש בלי תפיסת מקום ולהיות מתפיס למהות דבר מה בפ"ע הטפל ובטל אליו, וז"ש באברהם ע"ה שאמר ואנכי8 עפר ואפר בתכלית הביטול אליו ית' בלי תפיסת מקום בפ"ע כלל כעפר הארץ שהי' מדרס לרגלי האנשים שעליה ובמה נחשב הוא, אתה הוא9 כו' אשר בחרת באברם והוצאתו כו' ומצאת את לבבו10 נאמן לפניך לבבו חדשה במשמע דאתהפכא חשוכא לנהורא ונתאחדו ב' לבבות להיות לב א' אליו ית' וכרות עמו הברית וכו', את ארץ הכנעני כו' כל הז'11 עממין שהם ז' מדות הרעות לתת לזרעו פי' שלא די שאינו מצטרך ללחום עמהם ולכבוש אותם ולהכניעם אלא אדרבה הם ניתנו לזרעו ממש להיות נכנעים אליהם ולהיותם מתהפכים מחשוכא לנהורא לקדושה ממש, ועכ"ז זכה אאע"ה ע"י תכלית הביטול באמת עד שאמר ואנוכי עפר ואפר ממש בלי תפיסת מקום כלל, וזהו אשר הוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם דווקא ומצאת את לבבו נאמן לפניך אז דווקא וכרות עמו הברית כו'.

אך באמת לא כל אדם זוכה למדריגות אברהם להיות עפר ואפר ולכך עולם כמנהגו נוהג להיות העבודה באופן זו עכ"פ שלא לחפוץ להיות נפרד מיחודו ית' שעי"ז יהי' שומר נפשו מכל איסור קל של ד"ס בתכלית הזהירות ויקיים כל רמ"ח פיקודין דעשה בכדי לדבקה בו וקרבת12 אלקים לי טוב, ואף שזה אינו עדיין תכלית השלימות של הביטול כ"א הוא בחי' יש, עכ"פ מזה יסתעף הפעולה לשמור מ"ע ולהזהר מכל האזהרות שבתורה דאורייתא ודרבנן.

ולזאת אמרז"ל בת"ח שצריך להיות בו גסות הרוח שמיני שבשמינית ומעטרה לי' כסאסאה דבשיבלת', פי' שהגסות הרוח חלק שמיני שבשמינית היא מדריגה זו שאינו חפץ להיות נפרד שזהו עדיין בחי' גסות ויש כנ"ל וזהו בחי' ומדריגות הסוס הא' כנ"ל כי סוס הוא ב"פ ג"ס (וזהו חלק ס"ד צריך להיות בו וד"ל) שגס הא' הוא של ת"ח שמעטרא לי' כסאסאה דשבלת' כו' כמו עד"מ העטרה להשיבולת שהוא הקליפה שסביב לשיבולת מבחוץ שהוא קליפה גסה השומר לפרי הגרעין שבשיבולת להיות למחסה ולמסתור עלי' מזרם וממטר ומקור וחום שלא ירקבו הגרעינין ויתקלקלו משטף הגשם או מתוקף הקור או שלא יקדיר אור השמש עליהם ויכלו בשריפתה ודומיהן, ולאחר גמר בישולן שנקצרו בזמן הקציר אזי זורה ודש מהם המוץ והתבן להפריד הפסולת מן המאכל אזי גם הסאסאה בכלל הפסולת

שלה

והמוץ והתבן שמפרידין אותו לחוץ מן האוכל, וכמחז"ל במעשר שאינו13 חייב להפריש עד שיתמרח בכרי שכבר נתמרח ונפרד הפסולת והמוץ ממנו אבל קודם לכן אינו חייב במעשר ויכול לאכול אכילת עראי כו' והטעם בזה מפני שבמעשר נאמר קודש להיות המוץ והתבן הם הפסולת האוכל14 והם מבחי' הקליפות לכך אסורים לבוא בקהל ה' בבחי' קודש העליון, נמצא העולה מזה שהסאסאה בשיבלתי' אף שהוא בחי' קליפה ממש השומר לפרי שאחר גמר בישולן יומרח בכדי להפרידן מן האוכל ולחוץ אעפ"כ קודם גמר בישולן בעודינו באיבו הוא עיקר השומר לפרי משרב וממטר ומצטרך עלי' מאוד להיות למחסה ולמסתור על הפרי שבלעדה לא הי' קיום להשיבולת כלל, כך בחי' גסות הרוח חלק שבשמינית שבת"ח מעטר' ליה כסאסאה דשיבולת' פי' כנ"ל שאף שזהו בחי' גסות ויש ואין זה תכלית שלימות הביטול אעפ"כ זהו עיקר השומר אותו מכל חטא ועוון כלל של ד"ס, מצד בחי' היש והגסות זו יהי' איך שיהי' עכ"פ אינו רוצה להיפרד ממנו ח"ו כ"א לדבקה בו ית' וזה גורם לו סיבת הריחוק מכל העבירות שבתורה דאורייתא ודרבנן וסיבת הקיום כל מ"ע דאורייתא ודרבנן שבלעדי זאת לא הי' לו קיום כלל ולכך מעטר לי' הגסות הזה כסאסאה המעטר לשיבלת' כנ"ל.

והנה זהו בחי' ומדריגות הסוס הא' שעולה ג' ב"פ ג"ס דהיינו שבחי' ג"ס הא' הוא של ת"ח המעטר לי' כסאסאה דשיבלת' שע"י אתעדל"ת בבחי' ומדריגה זו יעורר למעלה ג"כ במדריגה זו ובדוגמא זו ממש דהיינו שיהי' הקב"ה מתנשא מימות עולם בבחי' גיאות והתנשאות למעלה מעלה שלא תרד השפע עליונה אף להחיצונים כ"א יהי' כמ"ש רמה15 ידך בל יחזיון כו' שזהו היתרון והפעולה מבחי' ומדריגה זו בבחי' הג"ס של ת"ח מבחי' הביטול האמיתי מבחי' עפר ואפר דאברהם, דהיינו שבאמת למטה בעבודה הגבה למעלה מאוד נעלה בחי' ומדריגות השפלות וביטול דאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר כו' מבחי' ומדריגות זו של הג"ס דת"ח כו' אך בבחי' ההתעוררות שלמעלה דאתעדל"ע הוא דוגמת אתעדל"ת ממש יש מעלה יתירה בבחי' הג"ס דת"ח מבחי' השפלות דאברהם, דהיינו שאברהם מעורר לבחי' האתעדל"ת שלו בשפלות האמיתי שלו דוגמ' ממש אתעדל"ע שישפיל השפע דאוא"ס ב"ה מלמעלה למטה מטה בתכלית הירידה והשפלות כמ"ש המשפילי16 לראות בשמים ובארץ כו', ולזאת יוכל להסתעף מזה שתגיע השפע אף להחיצונים מצד גודל עוצם הירידה והשפלות השפע דאוא"ס ב"ה דקמי' כחשיכ'17 כאורה שווים וכמ"ש שממית18 בידים תתפש והיא בהיכלי מלך פי' אף השממית ששנואה למלך אעפ"כ היא בהיכלי מלך ואינו תופס מקום כלל בעיני המלך לרגוז עליה ולהקפיד עלי' מצד עוצם גודל שפלו' שהוא שפל ברי' אשר איננה תופסת מקום כלל (משא"כ

שלו

האדם בדומה לו השונא יגרשו בחימה עזה כו'), כך עד"מ לגבי עצמות המאציל ב"ה אף עוברי רצונו המה הגוים אוה"ע נמשלו לשממית נדמו שאינם תופסים מקום כלל ולכך יוכל להתפשט השפע אף עליהם וכדכתיב המשפילי לראות בשמים ובארץ כו' וכמ"ש במ"א.

וז"ש רז"ל ודלא19 כאברהם שיצא ממנו ישמעאל שמבחי' הביטול והשפלות דאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר גרם סיבת התפשטות החכ"ע במורד למטה מאוד יותר מדאי עד שהגיע אף לבחי' ישמעאל כמ"ש בעצמו ישמעאל20 הוא בחי' לפניך כנ"ל, אכן בזאת נאות בחי' ומדריגות הג"ס דת"ח אף שהוא במדריגה נמוכה בעצם אעפי"כ בזה ימצא בו יתרון שמעוררת למעלה ג"כ דוגמתה ממש להיות המאציל ב"ה מתנשא מימות עולם בבחי' התנשאות והסתלקות למעלה מהם שלא תתפשט השפע רק לישראל בלבד ולא לאוה"ע שעליהם נאמר רם21 על כל גוים ה', רמה ידך בל יחזיון כו', וזהו באור פניך כי רציתם אל ישראל מקיימי המצות שנמשכים מרצונו ית' בלבד יאר ה' פניו, ולא לאוה"ע וזהו מ"ש נטית22 ימינך תבלעימו ארץ כתרגומו ארימת ידך כנ"ל תבלעימו לשון הבלעה וביטול של הארץ ע"י התרוממות ידו ית' למעלה כנ"ל וד"ל.

וזהו אשירה23 לה' כי גאה גאה ב' גיאות (גם ב' בחי' ג"ס שהם ב' שמות ס"ג הג"ס הא' הוא בחי' אתעדל"ת של ת"ח דמעטרי' לי' כסאסאה שבלת' כנ"ל והשנית הוא בחי' הג"ס שלמעלה שנתעורר ע"י בחי' אתעדל"ת זאת להיותו מתנשא מימות עולם מבלי תת מקום להחיצונים לינק כי רם על כל גוים ה', רמה ידך כנ"ל וד"ל, וזהו סוס24 ורוכבו רמה בים רמה25 לשון רוממות והתנשאות וגם לשון הרמה והפלה למטה ושניהם אמת, זה לישראל וזה לאוה"ע, לישראל התרוממות ולאומות מפלה וד"ל.

והנה כ"ז הוא בחי' ומדריגות הסוס הא' אבל בחי' ומדריגות הסוס הב' הוא להיפוך ממש כמ"ש יביאו26 לבוש מל' והסוס אשר רכב עליו המלך כו' שזהו בחי' אותיות27 התורה שנק' בשם סוסים שבהם מתלבשים האורות עליונים דמדת מלכותו ית' ולכן נק' בחי' סוס, כסוס הבטל להרוכב ונעשה בחי' כלי הבטל לרוכבו כך אותיות התורה והמצוות הם הכלים להשראות אוא"ס ב"ה. והנה כמה מיני

שלז

מרכבות ימצא למעלה במלכו ש"ע ב"ה כענין מארז"ל ג'28 שעות ראשונות יושב הקב"ה כו' עד בלילה מאי קעביד כו' רוכב על כרוב קל שלו ושט בי"ח אלף עולמות כמ"ש רכב29 אלקים רבותיים אלפי שנאן שאינן כו' דלכאורה הוא פלאי ענין רכיבתו על כרוב דווקא ושט כו', אך באמת כנ"ל כי עצמותו מרומם לבדו וא"א להתגלותו למטה כ"א ע"י כלי הבטל לגבי' שע"י השראתו בה יכול להתגלות למטה וזהו רוכב על כרוב קל שהוא כלי הבטל אליו להיות בחי' מרכבה אליו ע"י ההעלאות מ"ן שלמטה (וזהו כרוב קל בחי' המ"ן שלמטה), וברכיבתו ובהשראתו על הכרוב קל הוא שט בח"י אלף עלמין בבחי' גלוי בתוכם וכן נראה בעליל שיש בזה כמה מדריגות שונות באופן הכלים עליונים, כלים מכלים שונים שנתלבש בהן ושורה בהן אוא"ס ב"ה הכל לפי העת והזמן, שבזמן התנאים בעלי המשנה והאמוראים בעלי הגמרא הי' עיקר הגילוי של אוא"ס ב"ה בעסק התורה הנגלית לנו בתושבע"פ אשר היו מבלים כל ימיהם בזה וחדשו הלכות רבות אין קץ, ובזמן הגאונים ופוסקים ראשונים הי' למטה במורד יותר לא בערך הזמן של התנאים והאמוראים, וכ"ש וק"ו בימי האחרונים ועתה בזמן הזה ועיקבתא דמשיחא עיקר העסק במצוות מעשיות בגמ"ח ודומיהן (ומאיר אור ה' זורח הוא בעבודת30 ה' זו תפילה בהתבוננות בגדולת ה' מה שבזה נתעוררו הלבבות מאוד והכל לפי העת והזמן), והיינו כנודע שיש ד'31 עולמות אבי"ע כנגד שם הוי' ב"ה י' אצילות ה' בריאה ו' יצירה ה' עשי', וזה המרכבות שונות של מעלה מקרא משנה הלכות ואגדות וכ"ז נק' דרך כלל הסוס אשר רכב עליו המלך להמשיך השפע מלמעלה למטה בתומ"צ שלמטה וכנ"ל וד"ל.

וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות שעיקר זמן קבלת התורה לתוך כליהם ממש הי' בפורים את אשר לא זכו לזה מקודם רק החלו לעשות בלבד וכן לע"ל כתיב בבכי יבואו כנ"ל, והסיבה לזה הוא מצד שאז זכו לשם יהודים שהוא בחי' הודאה שמגעת לבחי' סתימא דכל סתימין שא"א להתגלות כלל שלמעלה מבחי' ברכה שהוא בחי' המשכה וגלוי מלמעלה למטה כמ"ש ברוך32 ה' מן העולם ועד העולם כנ"ל והיינו מצד מה שמסרו נפשם על קדוהי"ת בפ"מ כי הגזירה הנחרצה הי' רק על דת יהודים לכל איש אשר בשם ישראל יכונה להשמידו כו' ולא עלתה שום מחשבה זרה ח"ו בכ"א מהם להמיר דת ח"ו וליצא מן הכלל כו'.

והנה זאת ידוע שבחי' הכוח למסור נפשו בפ"מ על קדושת השם שנמצא בכל בר ישראל הוא למעלה מהדעת והשכל כי ע"פ הדעת והשכל אינו מחייב זאת שימסור את נפשו ממש בפ"מ מצד שהאהבה וכל ההשכלות והטעמים שנמצאו בספרי מוסר הבנויים ע"פ שכל אנושי למצוא טעם לאהבה את הוי' לא ימצא טעם זר למס"נ בפ"מ כי זה למעלה מהשכל כי השכל אינו מחוייב רק לאהבה כנפשו בלבד

שלח

ולא יותר ע"כ להפקיר א"ע מצד אהבה (וכמ"ש בספרי המוסר בר"ח33 וס' היש' לר"ת וחוב"ה לההסבר באופן האהבה לה', שכל הטעמים לא יועילו נגד מס"נ בפ"מ כי מאחר שיש טעם להאהבה הרי כי בטל הטעם בטל האהבה כו'), ואין זאת כ"א בחי' שלמעלה מהדעת והשכל שנקבע בתוך לב כאו"א מישראל בהסתר והעלם בחי' האהבה המסותרת למסור נפשו על קדוה"ש34 בלי טעם ודעת כלל, שאם נאמר טעם למס"נ בכדי שיהי' לו עוה"ב ה"ז לקבל פרס שהוא מו"מ גדול שמחליף כל תענוגי הגופניים דעוה"ז בתענוג רוחנים של הג"ע וסובל כל יסורי מיתה של הגוף בכדי לחיותם אח"כ בחיי עולם בג"ע ואין זה מס"נ כ"א אדרבה עושה להנאתו שעוזב הנאה מועטת בשביל שישיג אח"כ הנאה רבה וה"ז כהעוסק במו"מ להרויח שסובל עינוי הדרך וכל יסורים קשים בכדי שיתעשר אח"כ וירויח ממון הרבה כו', אבל עיקר אמיתית המס"נ הוא שמוסר נפשו במסירה ממש לקונו ליהרג על קדוה"ש בלי שום מח' ופנים כלל אף שלא ישיג גם התענוג של העוה"ב כי אינו יודע לאיזה דרך מוליכין אותו ואינו מהרהר בזה רק בלי טעם וחשבון מוסר נפשו על ק"ה ודבר זה הפלא ופלא מגדר שכל האנושי אשר לא השיגו בזה חכמי שכל האנושי כ"א חכמי הקבלה האמיתית והיינו כמשנ"ת לעיל (בתורה35 פ' תצוה) ע"פ36 ופתחת עליו פתוחי חותם פי' פתוחי חותם נק' בחי' נקודת הלב שבכאו"א מישראל בחי' רעוד"ל שלמעלה מהדעת שנמשל לחותם דכמו עד"מ החותם של האדם החקוק על השעוה או על הנפש ראובן בן יעקב עד כדומה שאין זה ערך מהותו ואיכותו של ראובן בן יעקב ממדותיו ושכלו ומזגו ואעפי"כ יש בכלל החתימה הארה מכל מהות האדם שמקיים בזה כל הקיומים לעדות ולכ"ד בעולם.

כך עד"מ הרעוד"ל האהבה המסותרת בלב כנ"י שלמעלה מהדעת למסור נפשו על ק"ה בלי טעם כלל בחי' חותמו של הקב"ה, שז"ש כי כתב37 אשר נכתב בטבעת המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב פי' עד"מ הטבעת הגשמי שהיא עגולה ועלי' נחקק חותם המלך כך ממש למעלה בחי' רעותא דליבא אהבה המסותרת דכנ"י למסור נפשו בלי טעם כלל נק' בשם טבעת המלך שהוא בחי' מקיף וסובב למעלה מהשכל והדעת ובמקיף זה הוא חותמו של המלך הקב"ה כי אין זה ערך למהותו ועצמותו ית' שנק' עליהם הוא חותמו ממש שנחקק מהם שעי"ז נמצ' בהם בחי' האהבה של מס"נ בלי טעם, וגם נראה בעליל שטבע איש יהודי אף שנהנה מכל עניני עוה"ז אכילה ושתי' ודומיהן שאין לו שלימות נחת רוח מזה כ"א כל עיקר מגמתו וטבעו לדבקה בו ית' משא"כ אוה"ע שמקבלים תכלית שלימות נח"ר מעניני העוה"ז, שזהו מצד חותמו של הקב"ה החקוק על לוח לבם, דכמו בחותם הגשמי החקוק על השעוה אין בו טעם

שלט

וריח מכוחות האדם והשכל והמדות ואע"פ כן כל מהותו כולה נכלל בו כך עד"מ בטבעת המלך ב"ה החקוק על לוח לבבם של כנ"י שאין להם טעם והרגשה באלקות שלא טעמו מעולם איך ומה הוא (אם מתוק או חמוץ עד"מ) ואעפי"כ נמשך כמים לבם לילך אחרי ה' וחוקותיו שלא להפרד ממנו ח"ו ולא נפנה בטבע לבבם אל כל התועבות האל דעוה"ז לקבל שלימות התענוג ונ"ר שזהו מצד טבעת המלך שהוא בחי' מקיף עליהם שלמעלה מהדעת והטעם והשכל שאין בו הרגשה וטעם כלל ובו חקוק חותמו של המלך ב"ה דכאשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב כו' וכנ"ל וד"ל.

והנה את38 זה לעומת זה עשה האלקים דכמו בקדושה ימצא בחי' מקיף למעלה מהשכל והדעת שזהו בחי' האהבה המסותרת בתוך כנ"י למסור נפשם בפו"מ בלי טעם ודעת כלל כך לע"ז בקליפה הוא בחי' המן שמתנשא בעזות וחוצפה39 להגביה א"ע כנשר בלי טעם ודעת כלל כי הוא מזרע עמלק דכתיב ראשית40 גוים עמלק כמבואר במ"א.

ולכך הפיל פור הוא הגורל פי' הפור דהמן הוא הגורל דקדושה שהי' ביו"כ שבגורל הוא ג"כ בבחי' למעלה מהדעת שאין בו ברירה ובחירה בדעת כ"א איך שנפל מלמעלה מהשכל איזה שעיר יהי' לה' וכך יהא כו'. ולנגד זה עשה המן בקליפה ג"כ בבחי' התנשאות למדרי' זו להיות מפילים הפור הוא הגורל לפניו מבחי' שלמעלה מהדעת ואיך שיפול כך יהי' בלי בחירה ודעת כלל.

והנה כל פרטי אריכות הענין של המקיף מראש ע"ס קצר המצע מהשתרע רק דרך כלל תחילה מזמן חורבן בית ראשון ירדה מדת מל' דאצילות בסתר המדריג' להתלבש בטוב שבקליפת נוגה דבי"ע שזהו בחי' אחשוורוש וושתי המלכה ואח"כ העבירה41 וימלוך42 לאסתר תחת ושתי ואח"כ גדל43 את המן ויעבור44 טבעתו מעל ידו ויתנה להמן שבחי' הטבעת המלך הנ"ל נתן להמן בקליפה ואח"כ ע"י התשובה של ישראל במס"נ בפועל זכו שיעבירנה מהמן ויתנה למרדכי היהודי דווקא מצד שזכו למדריגות שם היהודים בחי' הודאה שזהו מדריגות טבעת המלך, וז"ש המן בליבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני מצד גודל עוצם התנשאותו כנשר למעלה רצה להמשיך בחי' יקר העליון של הלבוש והסוס העליון אליו לקליפה אבל ה' ברחמיו הרבים הפר45 עצתו וקלקל מחשבתו והושיב לו גמולו בראשו להיות הוא דווקא מלביש למרדכי בלבוש מל' הנ"ל, וירכיבהו46 ברחוב העיר כו' שזה המדריגה בחי' ההכנעה דקליפה שאדרבה דווקא הוא הלבישו כו' וכ"ז זכו ע"י התשובה ע"י המס"נ

שמ

בפ"מ בפורים, וזהו מה ששמע47 ממורו הרב המגיד דמעזריטש ע"ה שיוה"כ48 הוא זמן התשו"ע של כנ"י הוא נמשל ונדמה לפורים שהוא כפורים ולא כפורים ממש שבחי' פורים הוא למעלה ממנו עד שנדמה לפורים להיות נק' כפורים והיינו מפני שעיקר תשו"ע הי' בפורים שמסרו נפשם בפו"מ עד שלא ימצא דווקא ימי משתה ושמחה כתיב פי' משתה הוא יין בחי' התגלות הסוד עליון כי נכנס49 יין יצא סוד וכן שמחה היא בחי' התגלות הנעלם כנודע והיינו שבפורים זכו לקבל השפע עליונה של התורה בתוך גלוי הכלים ממש מה שלא הי' מקודם אף בשעת מ"ת שרק החילו לעשות וכן לעת"ל נאמר בבכי50 יבואו כו' וזהו וקבלו היהודים את אשר החלו לעשות וד"ל.


1) בסעודה הנ"ל: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 735 (קכו, א). הנחת כ"ק אדה"א נדפס בתו"א בהוספות מג"א קיט, ג בד"ה ”ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" מגוכתי"ק 1025 (יב, ב). וד"ה זה נזכר באוה"ת מג"א ע' דש. המאמר עם הגהות וקיצורים באוה"ת מג"א ע' נא. סח. עג.

2) ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך: אסתר ו, ו.

3) בת"ח. . משמיני שבשמינית: ראה סוטה ה, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תעז. וש"נ. קונטרסים ס"ע שפח. וש"נ. לקו"ש בהר בחוקותי (כרך כב) ע' 162 הערה 32. שיחת שמחת בית השואבה תרצ"ג מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (נדפסה ברשימות חוברת טו ע' 6 ואילך). יום ב' דחה"ש תשי"א נדפסה בתורת מנחם התוועדויות ח"ג ע' 151. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ הנחות הר"פ ע' קצב.

4) כמאמר אליהו חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמה (יז, ב). ראה ז"ח יתרו לד, ד.

5) באור פניך כי רציתם: תהלים מד, ד.

6) יאר ה' פניו אליך: נשא ו, כה.

7) רמ"ח פיקודין. . אברין דמלכא: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א).

8) ואנכי עפר ואפר: וירא יח, כז.

9) אתה הוא כו' אשר בחרת באברם: נחמי' ט, ז.

10) לבבו. . לבבו חדשה: נחמי' ט, ח. וראה תו"א מג"א קיט, ד.

11) ז' עממין. . מדות הרעות: ראה ג"כ מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קצח. תקס"ה ח"ב ע' תתב. לקו"ת מטות פה, סע"ד. מסעי צד, א. מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ע' א'תשלט. וש"נ.

12) וקרבת אלקים לי טוב: תהלים עג, כח.

13) אינו חייב להפריש עד שיתמרח בכרי: מנחות ע, א.

14) האוכל: תיבה זו אינה ברורה בהכת"י.

15) רמה ידך בל יחזיון: ישעי' כו, יא.

16) המשפילי לראות בשמים ובארץ: תהלים קיג, ו.

17) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב. וראה עטרת ראש לעשי"ת ע' נא.

18) שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

19) ודלא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: ראה פסחים נו, א. וראה זהר בראשית מז, ב.

20) ישמעאל. . לפניך: ראה לך לך יז, יח.

21) רם על כל גוים ה': תהלים קיג, ד.

22) נטית ימינך: בשלח טו, יב.

23) אשירה לה' כי גאה גאה: בשלח טו, א.

24) סוס ורוכבו רמה בים: בשלח טו, א.

25) רמה לשון רוממות. . והפלה למטה: ראה ג"כ תו"ח בשלח לז, ב. וש"נ.

26) יביאו לבוש מלכות: אסתר ו, ח.

27) אותיות התורה שנק' בשם סוסים: ראה תו"א (כאן) צא, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קכג. וש"נ. תו"ח ויצא קסב, ב והערה 33. בשלח רכח, ב ובהערה 69.

28) ג' שעות ראשונות יושב: ראה ע"ז ג, ב.

29) רכב אלקים רבותיים: תהלים סח, יח.

30) בעבודת ה' זו תפלה: ראה ספרי ופרש"י עקב יא, יג. תענית ב, סע"א.

31) ד' עולמות אבי"ע כנגד שם הוי': ראה ע"ח (שער סדר אצי') ש"ג, פ"א. לקו"ת להאריז"ל בראשית עה"פ (ג, כג) וישלחהו ה"א.

32) ברוך ה' מן העולם: תהלים קו, מח.

33) בר"ח וס' היש' לר"ת וחוב"ה: בראשית חכמה וספר הישר [ספר מוסר המיוחס] לר"ת וחובת הלבבות.

34) קדוה"ש בלי טעם ודעת כלל: ראה גם מאמרי אדה"ז תק"ע ע' לה וע' מא.

35) (בתורה פ' תצוה): נדפס בתו"ח תצוה [הוצאת קה"ת — תשס"ג] שנו, א ואילך. וראה תו"א תצוה פג, א.

36) ופתחת עליו פתוחי חותם: תצוה כח, לו.

37) כי כתב. . ונחתם בטבעת המלך: ראה אסתר ח, ח.

38) את זה לעומת זה עשה האלקים: לשון הכתוב קהלת ז, יד.

39) וחוצפה. . מזרע עמלק: ראה גם תו"א פג, ד. פה, ב.

40) ראשית גוים עמלק כמבואר במ"א: בלק כד, א. וראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' שצג. ובכ"מ.

41) העבירה: תיבה זו אינה ברורה בהכת"י.

42) וימלוך לאסתר תחת ושתי: ראה אסתר ב, ד. יז.

43) גדל את המן: שם ג, א.

44) ויעבור טבעתו מעל ידו: שם ג, י.

45) הפר עצתו: נוסח על הניסים.

46) וירכיבהו ברחוב העיר: אסתר ו, יא.

47) ששמע ממורו הרב המגיד דמעזריטש: [הובא גם בתו"א צב, ד. צג סע"ג. צה, סע"ד. ק, סע"א ואילך. קכא, א]. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שפב. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שסו ואילך. ויקרא ח"א ע' קפט. דברים ח"א ע' לו וע' עה. ח"ג ע' תתלז. שם דרושי חתונה ח"א ע' רו.

48) שיוה"כ. . ונדמה לפורים: ראה ת"ז תכ"א (נז, ב). סידור שער הפורים רפג, סע"ב.

49) נכנס יין יצא סוד: עירובין סה, סע"א.

50) בבכי יבואו: ירמי' לא, ח.