ביאור שני לדרוש ע"פ יונתי בחגוי הסלע

שמט

בעז"ה, ליל שבת פ' צו

ליל שבת פ' צו

(ביאור1 שני לדרוש דפ' משפטי' ע"פ יונתי בחגוי הסלע כו')

שנ

להבין שרשי הדברים הנאמרי' ע"פ יונתי2 בחגוי הסלע כו' קומי לך רעייתי יפתי כו', הנה שורש ענין ותורה3 שם בישראל כו' יובן בהקדים תחלה שרש ענין התורה מה היא דהנה ארז"ל נובלות4 חכמה של מעלה תורה. פי' נובלו"ת הוא בחי' חיצוניו' ואחוריי' דחכמה עילא' כמשל עלה הנובלת מן עיקר הפרי שגדל באילן וכיוצא, ויש להבין הלא התורה היא חכמתו ית' והוא נק' חכים5 ולא בחכמה ידיע' כו' ואיך יתכן שתהא התורה רק בבחי' נובלו"ת חש"מ בבחי' אחוריי' וחיצוניו' בלבד.

אך הענין יובן בהקדים תחלה שעיקר התורה הנגלית נתלבשה במדות בלבד דהיינו בדרך כלל בששה מדו' כשר פסול טמא טהור אסור מותר חייב זכאי וכיוצא והן כלולי' בשיתא סדרי משנה בדרך כללות סדר זרעים בבחי' מדת החסד כו' סדר נשים בת"ת וחכמה בנזיקין ודעת בסדר קדשים כמובן מתוך דבריהם ז"ל ע"פ6 והי' אמונת עתך כו' ודרך כלל הוא רק בחי' השפעת החכמה במדות בלבד דהיינו אם כשר או פסול או טמא טהור כו' והענין הוא אם זה ראוי להשראת אור א"ס וכשר להיו' בחי' כלי או פסול כו' וכן טמא או טהור כו' וא"כ החכמה בזה הוא רק בבחי' גילוי אור א"ס למטה שבמדו' דאצי' הוא בחי' ז"א שהן בחי' מדו' עליונו' אם בכך וכך יוכשר שפע האור לבא למטה או בכך וכך ויש בזה בחי' חו"ג שמאל7 דוחה וימין מקרבת כו' לומר בכך יתקרב ויוכשר ולא בכך שכאשר יפסוק הדין פסול ה"ז שמאל דוחה שלא יקרב לפניה' ולא ישכון בו אור א"ס וכאשר יפסוק הדין כשר ה"ז בחי' ימין מקרבת לקרב הדבר לאור אלקי להיו' כשר להשראת אור א"ס כו'.

וכמו שהוא למטה כך הענין למעלה בכל פנימי' אור ושפע שיש בכל מצוה ומצוה שבתורה בפרט אם המשכה או העלא' הנק' מ"ד ומ"ן כל זה נתברר בחכמה איך ובמה תהא המשכת מ"ד ואיך ובמה תהי' בחי' העלא' מ"ן ע"י מעשה <קכח>

המצוה והוא רק עפ"י חכמה וטעם והיינו חכמה שבמדו' בלבד כמו ע"ד דוגמא מצות הקרבנו'8 יש בהן הכונה בהעלא' מ"ן והמשכת מ"ד כמ"ש בהם

שנא

לחמי9 לאשי ריח ניחוחי וידוע פי' רי"ח שהוא בחי' העלא' מ"ן מרפ"ח כו' שנפל בשבירת הכלים בבהמו' דפני שור שבמרכבה דנוגה דעשי' כו' והמשכת מ"ד הוא פי' ניחו"ח10 לשון נחות דרגא וכמ"ש וירח11 ה' את ריח הניחוח ויאמר כו' ואם יעשה ויקריב הקרבן בפסול לא יהי' לריח ולא לניחוח הרי יש בחי' חכמה עליונה באופן שעשה הקרבן בכשרו' איך שיהי' לריח ניחוח ובאיזה אופן יהי' הכשרו לבחי' מ"ד כו' והרי כל זה רק עפ"י החכמה אמנם אין השפעה זו מחכמה עילא' של המאציל רק מבחי' נובלו"ת והוא בחי' חיצוניו' ואחוריי' בלבד מעצמו' אור חכמתו כו' שהרי אין חכמה זו רק איך שיהי' אופן הכשר לגילוי אור א"ס במדו' אם בחסדי' או בגבורו' ודרך כלל הוא בחי' מ"ן ומ"ד כו' אבל לבחי' עצמות אור המאציל לא נק' חכמה זו בשם פנימי' כלל כי אין כל זה נוגע לבחי' עצמותו כו' וד"ל ויובן זה עד"מ מהשפעת שכל האדם שמתלבש במדותיו אם להיטב חסדו כך או כך כשיש לפניו הרבה דרכים שאע"פ שכל מה שיעשה במדותיו הכל משפע השכל הוא מ"מ אין זה עצם חכמתו כמו שהיא מצד עצמה בכח השכלי שלו שהוא רק להשכיל ההשכלות והחכמו' בלבד אלא הוא רק השפלת השכל איך להנהיג א"ע במדותיו כו' וכך אוריי'12 דלעילא שהגם שידוע דמחכמה עילא' נפק' אבל היא רק מבחי' חיצוניו' ונובלו' לגבי עצם אור פנימי' אבא כו' כי לא יש ערך בין גילוי אור א"ס במדות לגבי עצמו' אורו כו', והתלבשו' זו דאור אבא במדו' דז"א נק' תור"ה להבדיל13 בין הטמא לטהור כו' וזהו שנק' נובלו"ת חכמה שלמעלה וד"ל.

והנה כתיב למען14 אחיי וריעיי כו' שיש נשמות15 שנק' אחים וריעים לבחי' ז"א מפני שנולדו ונאצלו יחד עם ז"א מיחוד או"א עילאי' כו' והם16 גבוהי' מבחי' החכמה שבז"א שהיא התורה ועליהם נא' ותורה שם בישראל והוא בחי' ישראל17 שעלה במחשבה שעל ידו נמשך התורה כנ"ל כו'. וביאור הדברים הנה

שנב

הנשמו'18 שהם באים מבחי' יחוד זו"נ היינו כשאור אלקי יורד ונמשך מאין ליש שהוא מאצי' לבריא' ממש אבל בחי' נשמה דאצי' עצמו היינו בחי' מדרי' אלקו' ממש והוא בחי' אור אצי' כמו שהוא קודם שירד בבריאה כו' אלא שהוא רק מבחי' הכלים החיצונים דאצי' וד"ל. ופי' בחי' כלים שבאצי' ידוע כי הוא בחי' הגבול שיש גם בבחי' האצי' והגם דבאצי' איהו19 וחיוהי וגרמוהי חד כו' שגם הכלים הנק' גרמוהי הוא בבחי' א"ס זהו רק הכלים די"ס דז"א דוקא משום דאור א"ס ממש שורה בכל ספי' וספי' דז"א כמו שנא' לך20 הגדולה כו' שהוא אור החסד דז"א שנק' גדולה הרי אור א"ס ממש שורה במדת החסד הזה והוא מ"ש לגדולתו21 אין חקר כו' והיינו לך ה' הגדולה כידוע ועד"ז גם באור הבינה אע"פ שהיא ג"כ בבחי' אור וכלי נא' לתבונתו22 אין מספר והוא בחי' אור א"ס שבבינה ועד"ז בכל פרטי פרטי' י"ס דז"א וכמאמר אנת23 חכים ולא בחכמ' ידיע' מבין ולא בבינה ידיע' כו' וד"ל משא"כ בחי' הנשמות שיש באצי' אע"פ שהם כחות אבל הם רק חלק מצומצם בבחי' גבול ע"ד האצי' והוא מפני שאין אור א"ס שורה <קכט>

ממש בהן אלא הם כחות נבדלים יותר מעצמות אור המאציל כענין שכליים נבדלי' למטה כו' ומ"מ הם כחות אלקיים רק שהמה כחות מצומצמים ולכך נק' אחים וריעי' לז"א מפני ששרש אחד להן מאור המאציל אלא שנאצלו בבחי' גבול כו' ולהיותם בבחי' האלקי' לכך אינם יכולי' לסבול כל דבר רע אף בתערובו' דטו"ר כי24 לא יגורך רע כתיב וכן טהור25 עינים מראו' ברע כו'.

וזהו שאמרו בזוהר26 באדה"ר כשחטא בעה"ד פרח מיני' זיהר"א עילא"ה פי' זיהר"א עילא"ה היינו בחי' זוהר אור האצי' והוא שרש נשמתו כמו שהיא בבחי' האצי' דהיינו בחי' מזלא כו' וע"ז או' טהורה היא פי' בבי"ע חלק הנשמ' בלתי טהורה כ"כ כי יש בה בחי' תערובו' דעה"ד טו"ר לפעמים אבל חלק הנשמה שבבחי' אצי' הנק' זיהרא עילא' טהורה היא בתמידו' לפי שאין דבר רע מתקרב שם כלל וכמ"ש וכבודי27 לאחר לא אתן כו' ולכך כשחטא אדה"ר פרח ונסתלק ממנו זיהרא עילאה הנ"ל וכן בדוד28 אמרו שנסתלק' ממנו רוה"ק ו' חדשים מפני חטאו וכמ"ש במ"א וד"ל ויש הרבה נשמו' שהיו מבחי' האצי' כמו נשמו' הג' סבו' ונשמת רשב"י ור"ע ור"א וגם הנה לכל נשמה ונשמה יש בשרשה בחי' אצי' וכמאמר הידוע

שנג

דמזלי"ה29 חז"י וא"כ מהו ההפרש בין אותן נשמות לשאר הנשמות אך הנה הענין הוא שאותן הנשמות30 דאצי' היו מלובשי' למטה בגופים גשמיים בעולם הזה השפל ג"כ כמו נשמת רשב"י שהי' לו בחי' נשמה דאצי' מלובשת בחומר גופני כו' וכיוצא בו בהרבה תנאים שנק' אחים וריעי' כו' אבל שאר כללו' נ"י אין אור זה דאצי' מלובש בגופי' שלהם אלא נשאר האור בבחי' אצי' בהעלם ומקיף בלבד וכמ"ש אך31 בצלם יתהלך איש וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו שרש ענין ותורה שם בישראל לפי שישראל עלה במחשבה כנ"ל דהנה פי' עלה במחשבה היינו בבחי' החכמ"ה שנק' חשב מ"ה כידוע, והנה ידוע בדרך כלל דד'32 אותיות דשם הוי' היו"ד33 בחכמה והה"א בבינה כו' והן כללו' ד' העולמות אצי' בריאה החכמה באצי' והוא היוד ההא דבינה בבריאה כו' וכתיב והחכמה34 מאין תמצא שהוא בחי' הכתר וכשאו' ישראל על"ה במחשבה פי' עלה היינו בבחי' פנימי' החכמה והטעם שנק' שם בשם על"ה הוא לפי שידוע הכלל בענין עילה ועלול שבחי' היחוד שלהם הוא בבחי' הפנימי' דהיינו בחי' פנימי' של העלול הוא שעולה ומתייחד בעילתו ודבוק בו ובחי' חיצוניו' של העלול הוא שיורד ומשפיע לעילה המקבלת מאתו כו' ועד"ז משתלשל ויורד מעילה לעילה כידוע והנה לפ"ז הכלל הרי דוקא בחי' פנימי' החכמה דבוקה בכתר עליון כי בחי' הכתר לגבי החכמה נק' עילה לגבי עלול שהרי החכמה עלולה מן הכתר וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' וכל עלול דבוק פנימיותו בעילתו וחיצוניותו מתפשטת למטה הימנו הרי מה שמתפשט מאור החכמה למטה הימנו דהיינו במדות דז"א שהוא באיסור והיתר טמא טהור כנ"ל הוא רק מבחי' חיצוניות אור החכמה אבל בחי' פנימי' אור החכמה הדבוקה בבחי' הכתר היא גבוה הרבה מאד נעלה עד שאינה מתפשטת כלל בתורה כי למעלה הרבה מחכמה שבתורה היא עד שבחי' <קל>

החכמה שמלובשת בתורה אינה רק בחי' נובלו' ואחוריי' ממנה כנ"ל דנובלו' חכמה של מעלה תורה וע"ז נא' ופני35 לא יראו דהיינו פנימי' אור אבא אך ישרא"ל על"ה שם במחשבה שהוא בחי' פנימי' אור אבא לפי שנק' בנים ובן36 נמשך ממוח האב מבחי' הפנימי' שבטפה

שנד

הרוחנית שבמוחי' כידוע ולזה הטעם גבוהי' הנשמו' מן המלאכי' לפי שהמלאכי'37 שרשם רק מבחי' הבל הדיבור שהרי בדבר ה' ורוח38 פיו כל צבאם והנשמות מבחי' פנימי' המוחי' והגם שהדיבור יותר דק ורוחני מהטפה שבמוחי' עד"מ מ"מ המוחי' שמהם הטפה הרוחניו' יותר בחי' פנימי' הן מן הדיבור אע"פ שנראי' בהגשמה יותר וגם יותר פנימי' הן מגופו של שכל וחכמה שבמוח שמאיר לדיבור כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו פי' ישראל עלה במחשבה דהיינו בבחי' עליי' של אור פנימי' אבא כשהוא דבוק באור הכתר כנ"ל וזהו הטעם שאמר ותורה שם בישראל שע"י ישראל זה שעלה במחשבה נמשך התורה לפי שבחי' חיצוניו' חכמה שנמשך בתורה תלוי זה בבחי' הפנימי' דחכמה והוא ע"י שרש נשמת ישראל דלעילא שדבוק באור הכתר עד שמשם ממשיך מקור החכמה בבחי' הפנימי' ויוכל אור החכמה להתפשט אח"כ בבחי' חיצוניו' למטה במדות דז"א כו' ולכך בישראל דלעילא תליא מלתא וד"ל, וזהו ג"כ ענין מה שמצינו שהתורה נק' תורת משה דוקא כמ"ש תורה39 ציוה לנו מש"ה כו' כי הנה שרש בחי' נשמת40 משה הוא מבחי' פנימי' אור אבא כנ"ל בכללו' נ"י בשרשם בהעלם ובמשה הי' ניצוץ מזה מלובש למטה בגופו (כענין שכינה41 מדברת מתוך גרונו כו') וע"י מש"ה נמשכה החכמה להיות מלובשת במדות שהוא בבחי' נובלות ואחוריי' בלבד כנ"ל ולא מבחי' הפנימי' כנ"ל ע"כ תורה זו ציוה לנו משה שעל ידו דוקא ירדה בהתלבשו' חיצוניות זאת ולכך בכל פ' נאמר ויאמר42 ה' אל משה לפי שבו הדבר תלוי מטעם הנ"ל וד"ל ומבואר בזוהר דאתפשטותי'43 דמשה בכל דרא ודרא כו' שיש בכל דור נשמות גבוהות מבחי' משה והוא מבחי' פנימי' אור החכמה כמו נשמת*43 ר"ע ורשב"י וכיוצא וכן בכל דור ודור יש נשמות וניצוצו' שמלובשים בגופים מבחי' משה ע"כ מצינו בגמרא שרב ספרא אמר לרבא משה44 שפיר קאמרת מפני שנשמת רבא הי' מבחי' משה באותו הדור (ולפי שרבא הי' ניצוץ ר"ע דאמרי' משמת45 ר"ע נולד רבי ומשמת רבי נולד רב יהודה ומשמת ר"י נולד רבא ואין צדיק נפטר עד שנולד צדיק כמותו כו') ומ"ש שפיר קאמרת ר"ל מפני שבכח נשמת רבא תלויה המשכת חכמה זו בדין זה לכך אמר משה שפיר קאמרת שכאילו מפי משה ממש נאמרה הלכה זו כו' וד"ל.

שנה

וזהו שרש ענין קומי46 לך רעייתי פרנסתי שמפרנסי'47 לאביהם שבשמים כו'. דהנה עד"מ המאכל הוא הממשיך ומחבר הנפש לגוף וכל כח מכחו' הנפש מתחזק באבר מאברי הגוף כמו השכל במוח וכח הפעולה ביד וכיוצא ע"י המאכל לכך נק' מזון פרנסה שמפרנס לגוף באורות הנשמה שבאי' ומתלבשי' בכל האיברי' וכו' כך הנמשל למשכיל למעלה דישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים כו' דהנה ידוע בהתפשטו' י"ס הנאצלים מעצמות המאציל <קלא>

הם רק מבחי' גילוי אור ולא מבחי' עצמותו כלל כי אין ערוך כלל בין עצמות המאציל עם הנאצלים יותר משאין ערוך בין אצי' לבריאה דהנה הגם שבבחי' בריאה כבר הוא בא שם בבחי' הגבול והצמצום ממש מאין ליש כו' מ"מ הרי נאמר כולם בחכמ"ה עשית והנה ידוע בהתלבשות החכמה דאצי' בחכמה די"ס דבריאה וחכמה דבריאה מתלבשת בחכמה דיציר' וחכמה דיצירה בחכמה דעשי' ומחכמה דעשי' נמשך חכמה האנושית אע"פ שחכמה דעשי' רחוק ערכה מחכמה דבריאה ומכ"ש לגבי חכמה דאצי' מ"מ אחר שנתלבש ובא האור בהשתלשלו' מאצי' לבריא' הרי מ"מ יש להם קצת ערך ושייכות עד"מ השפעת וירידת אור השכל לתינוק ובהלבשו' במשלים רבים ושונים דמ"מ אור השכל כמו שהוא נמצא גם במשל היותר אחרון כו' אבל מבחי' המאציל לנאצלי' אין ערוך כלל ולא נוכל לומר גם מעין ודוגמא מחכמה דאצי' לגבי חכמה שבמאציל אחר שאצי' ועשי' שוין שם ועל שניהם יחד או' כולם בחכמ"ה עשי"ת כלומר גם האצי' כי גם הוא כעשי' חשיבא כו' וד"ל.

וזהו שישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים פי' אביה"ם שבשמי"ם הוא בחי' חכמה דאצי' המלובשת במדו' דז"א שנק' שמי"ם כידוע והוא בחי' התורה ג"כ והפרנס' לאביהם הוא אור אבא היינו להמשיך מקור לחכמה בבחי' הפנימי' והוא מבחי' אור הכתר שבעצמות המאציל דהחכמ"ה שם נק' עלול בלבד כו' וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כנ"ל וזאת הפרנסה לחכמה הוא עד"מ חיזוק המשכת כח השכל למוח ממקור השכל ע"י המאכל וכיוצא ולכך נק' רעייתי פרנסתי שמפרנסי' לאביהם שבשמים והוא רק מצד שרש נשמתם שעלה ישראל במחשבה וביכולתם דוקא להמשיך מקור החכמה ואזי יוכל אור החכמה להתלבש גם בבחי' חיצוניות באיברים דז"א דהיינו בכלל בבחי' המדות ושאר האיברים בפרט כי רמ"ח48 מ"ע רמ"ח איברים כו' וד"ל.

וזהו שאמרו ז"ל ועשיתם49 את"ם כאילו עשאוני כו' פי' כאילו עשאוני לבחי' אדם דאצי' להיות מלובשי' בו האורו' בכלים ומבחי' אור אבא שרש כל האצי' כידוע וישראל עלה שם במחשבה כנ"ל, וזהו ענין יאר50 ה' פניו אתנו פי' אתנ"ו

שנו

דוקא כי ע"י ישראל יאר ה' פניו במדות דז"א עד שנמשך התורה להיות גילוי אור א"ס למטה כנ"ל וכתיב חכמת51 אדם תאיר פניו פי' שרש המוחי' דז"א נמשך רק מבחי' חיצוניו' דאור אבא אבל כדי שיומשך שרש לזאת ההמשכה צריך להיות האור בבחי' פנימי' אור אבא והיינו בחי' הארת הפנים דאבא והוא דוקא מאור הכתר כנ"ל וזהו יאר הוי' פניו אתנו ע"י ישראל שעלה שם בבחי' הפנימי'. אך מה שאמר יאר ה' אתנו דוקא ולא לזולתו כו', הענין דאתנו כך הוא להיות כי אור זה הבא ומאיר בתורה להבדיל בין הטמא לטהור כו' הוא בא ע"י צמצום אור השכל במקורו לדקדק בין ההשפעו' עד שיהי' נשפע גילוי אור א"ס רק לטהור ולכשר כו' ויתרחק מפסול וטמא וזהו ע"י הארת הפנים שמיוחדת ומובדלת לקדוש' בלבד כמו שלא ישרה גילוי אור א"ס בחכמה אלא במניח תפילין ולומד התורה כו' ולא בזולת זה ואדרבה כל שאינו מניח תפילין יתרחק מזה וכן לענין אריכו' ימים במניח תפילין למען52 ירבו ימיכם כו' ובאוכל חלב ונכרתה53 הנפש בקצירת <קלב>

ימים וכיוצא שכל זה הוא עפ"י בחי' אור פנים העליוני' בחכמ' עילא' הוא שהובדל והופרש אור השפע להיות מיוחד ומקודש ובא רק בבחי' הפנימי' ולא יבא בבחי' החיצוניות כו' והיינו יאר פניו אתנו דוקא ע"י אמצעו' ישראל באה הבדלה זו להיות אורו' בכלים בקדוש' האלקי' דהיינו כאילו עשאונ"י כו' וגם מפני זה לישראל בלבד הוא שמיוחד למטה בחי' הארת הפנים העליוני' הללו וכמ"ש יאר ה' פניו אליך, אליך דוקא ולא לזולתם ומטעם הנ"ל משום שהם דוקא נק' רעייתי כלומר פרנסתי שמפרנסי' לאביהם שבשמים וד"ל.

ושרש ענין יפת"י שהן הלבושי' דמעשה המצות כמבואר שם הנה בשרש ענין המשכת התורה מבואר למעלה שהוא לעשו' בחי' אורו' וכלים באצי' ולהיו' בחי' י"ס דאצי' מתפשטי' ממקורם ע"י אור החכמה שהיא ראשית הגילוי כו' וזהו כאילו עשאוני לבחי' אדם והיינו ענין עוסק בתורה לשמה לשם התורה להיו' אור התורה נמשך במדו' כנ"ל, אך הנה כל זה הוא בחי' התפשטו' האורו' די"ס דאצי' בכלים שהוא עדיין הכל למעלה בבחי' האלקו' דהא איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' אמנם אין עדיין בחי' גילוי האור בא עד למטה ממש והוא גם בעולם הפירוד מאין ליש כו' שנמשך מבחי' מל' דאצי' כידוע שמלכותו54 בכל משלה וכתי' מלכותך55 מלכו' כ"ע כו' אבל ע"י המצות מעשיו' בא גילוי אור האלקי גם בעולמו' דבי"ע הנפרדי' יש מאין ולכך המצות56 נק' מצות המלך כי לבוש מלכות דאצי' הוא ע"י המצו' דוקא, וביאור הדברי' הנה הכלל ידוע בע"ח שא"א לבא גילוי אורות דאצי' בבי"ע כ"א ע"י התלבשותן תחלה בבחי' מל' דאצי' ובין אצי' לבריא' יש בחי' הפרסא המפסיק כידוע ומל' דאצי' בוקע את אור המסך והפרסא הזאת

שנז

ויורדת לבי"ע ונמצא יש כאן ב"פ צמצום והתלבשו' א' אורו' דאצי' במל' והב' מל' דאצי' ע"י בקיעת המסך בבי"ע כו' והנה באמת אם לא בחי' הלבוש הזה שמתלבש בו בחי' מל' לא הי' מדה זו יורדת להיו' בחי' מל' כו' בבי"ע אחר שאין ערוך כלל בין נברא לבורא ועל מי ימלוך אחר שממנו נמצאי' כו' אלא ע"י צמצום והעלם לבוש זה הנק' לבוש מלכו' והוא מ"ש ה'57 מלך גיאו' לבש מפני שאין58 מלך בלא עם ואזי אור מדה זו ברוך ונמשך להיו' נק' מלך העולם כו' וכמ"ש שם באריכו', ואמנם הנה באמת נא' מלכותך מלכו' כ"ע כלומר שמדת מל' אין לה שיעור בהתפשטו' כי אור א"ס שורה גם במדה זו וכמ"ש לך59 ה' הממלכה כו' וע"כ הי' אור מדה זו מתפשט לבחי' החיצונים ג"כ כי מלכותו בכל משלה כו' אבל ע"י המצו' הובדל האור שיולבש רק בלבוש מלכות דקדוש' האלקי' וכענין הנ"ל בפי' יאר פניו אתנו כו' אתנו דוקא, וזהו פי' יפת"י כמ"ש ישראל60 אשר בך אתפא"ר כלבוש המייפה לגוף כך המצו' הם בחי' לבושי מלכו' לפרקי ואיברי ז"א שנעשי' ע"י התורה כנ"ל בענין כאילו עשאונ"י בהיו' שעל ידן יש בחי' גילוי אור אלקי מיוחד לקדושה גם בבחי' עולם הפירוד יש מאין שהוא נמשך מבחי' מלכו' והמצו' נק' לבושי' יפים למלכות. והנה כל זה שהמצו' נק' לבוש מלכו' בבחי' היופי כו' היינו בבחי' עולם התיקו"ן הנק' ברודי"ם כשנעשה התיקון בבחי' קוי"ם והוא מצו' <קלג>

שהם לבושי' לקבלו' אור השפע בבחי' פנימי' דקדוש' ולהבדיל בין הטמא כו' אבל קודם בחי' התיקו"ן והוא בעולם התוהו שנק' עקודי' נקודי' שהיו האורות מפורדי' זה תחת זה כו' ולא בבחי' קוים כו' אזי עדיין לא הי' בחי' התיקון של לבוש מלכו' הנ"ל מיוחד לקדוש' האלקי' כי הי' מתלבש גם בלבושי' זרים שלא בבחי' מלכו' דקדוש' אלא בחי' מלכו' אחרים כענין מלך61 אלקי' על גוי"ם עכשיו בבחי' גלות השכינה כו'.

וזהו ואלה62 המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל כו'. פי' בבחי' התוהו לא היו האורו' בבחי' התלבשו' בבחי' פרצוף עדיין שעיקר ענינו הוא בחי' תיקוני הלבושי' ותיקון הכלים אלא כאו"א מיוחד בפ"ע כו' ע"כ לא הי' בחי' מלכו' לבחי' האורו' דתוהו מיוחד בקדוש' האלקי' אלא הי' לבושי' זרים מלבישי' אותו והן בחי' מלכים אחרים דתוהו עד שנבנה הבנין בבחי' פרצו"ף כו' וזהו ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י פי' בני ישראל הם בחי' נו"ה דז"א ובנין הנוק' הנק' מלך לבני ישראל לא הי' נבנה עדיין בבחי' פרצוף אלא מלכי' אחרים משם ב"ן דתהו כמו וימלוך63 בלע בן בעור כו' עד מלך השמיני כו', וע"ד הפשוט מובן ג"כ אחר שבמלכותא דארעא לא הי' מלך לישראל למטה גם לבחי' ישראל דלעילא שהוא בחי' ת"ת דז"א לא נמשך להיו' לו בחי' לבוש מלכו'

שנח

לעילא במלכותא דלעילא לכך מלכו מלכים באדום עד שמלך מלך לבנ"י למטה כו' וד"ל.

ודוגמת ענין זה יש גם עכשיו בזמן הגלות דהנה בזמן הגלות אמרו בזוהר דקדב"ה64 אסתלק לעילא לעילא כו' וביאור ענין זה הוא מבו' במ"א לפי שבחי' הגלות בחי' שינה הוא שמוחין דז"א מסתלקי' כמו בגלות65 דמצרים מצר66 מ"י שהי' בחי' עיבור דז"א במעי אימא כו' והיינו דאסתלק קדב"ה שהוא ז"א לעילא לעילא בבחי' מוחין דאימא ועוד למעלה ומסיבת עלי' זו אינם מוגבלי' האורו' שלו בכלים ולבושי' בבחי' התיקון כי מפני הרוממו' של המוחין אין כל מה שלמטה מהאצילות תופס מקום כלל כענין שממית67 בידים תתפש והיא בהיכלי מלך כו' כידוע וכמ"ש אם68 צדקת מה תתן לו וכו' וד"ל וזהו שביציאת מצרים נא' ותעל69 שוועתם כו' וידע אלקי' שירד אורו' דז"א בכלים לידע ולהרגיש בצער ולכך בכל גלות ג"כ כתיב מלך70 אלקי' על גוים שע' שרים מקבלי' מבחי' מלכו' דקדוש' והוא ענין גלות השכינה מפני שבזמן הגלות אסתלק לעילא כו' והוא למעלה מבחי' הנק' בבחי' מלכו' זרה מתלבשת להיו' מלך על גוים וכיוצא וכענין ואלה המלכי' כו' וכמ"ש ושפחה71 כי תירש גבירתה כו' וכמבואר בענין תיקון חצות ואז נא' אלביש72 שמים קדרות שמים הוא בחי' ז"א כידוע והלבושי' שה' מלך גיאו' לבש כו' מתלבש במלכי' אחרים וזרים שמשחירי' בקדרות וחשך כו' וד"ל אבל כל זה לפני מלוך מלך לבנ"י דהיינו בתוהו וכאשר יש מלך לישראל נתייפו הלבושי' שה' מלך גיאו' לבש כו' וכמ"ש עוז73 והדר לבושה כו' וזהו דוקא ע"י מעשה המצו' בקבלת מלכו' שמים באמרו אלקינו מלך העולם שבזה נעשה בבחי' התיקון וזהו יפתי שמייפה הלבוש מלכו' והיינו <קלד>

אחר שנק' רעייתי שהוא בנין ז"א עצמו באורו' וכלים כנ"ל בפי' כאילו עשאוני כו' וד"ל.

וזהו כי74 הנה הסתיו עבר כו' קומי לך רעייתי יפתי. פי' הסתיו עבר הוא זמן יציא' מצרים שאח"ז נעשה בחי' התיקון למעלה וכמ"ש וידע אלקי'75 שיאר ה' פניו אתנו דוקא ע"י התורה ומצות שלכך נק' רעייתי יפתי כנ"ל אמר קומי לך פי' קומי ע"י העלא' מ"ן במס"נ באחד דוקא ולכך הקרי לך דהנה מבואר למעלה דישראל עלה במחשבה בפנימי' אור אבא כו' אך הנה כדי שתוכל לעלות עד שרש מקור

שנט

חוצבה זה א"א להיו' כ"א ע"י מס"נ דוקא לפי ענין מס"נ הוא בבחי' יחוד דאו"א כידוע בענין י'76 הרוגי מלוכה שהעלו מ"ן לאו"א כו' וכמבואר בכונות דפסוק ראשון דק"ש באמרו ה' אלקינו77 שהוא בחי' או"א ע"י ואהבת78 בכל נפשך במס"נ למסור79 נפשו באחד כי מסירת הנפש עולה למעלה מעלה ממש דהיינו בבחי' עצמו' המאציל והוא בבחי' אור הכתר שעל ידו נעשה יחוד דאו"א הפנימי' כי כל יחוד א"א להיו' כ"א במדרגה שלמעלה מן המתייחדי' והוא באור הכתר כשמאיר בחכמה בבחי' הפנימי' כנ"ל ושם מגיע התקשרות בחי' מזלא של הנפש מצד שרשה בהעלם אך אין ביכולתה להגיע שם ממש בגילוי אלא בשעת מס"נ שעולה ונכללת באור הכתר תחלה ומייחד יחוד אור הכתר בחכמה וזהו קומי לכ"י כ"ף יו"ד להאיר הכ"ף דכתר ביו"ד דחכמה.

וזהו שמע80 ישרא"ל יש"ר81 א"ל וא"ל נהירו דאבא שמקבל מש"ר דכתר נק' ש"ר כמ"ש במ"א ואז נעשה ממילא יחוד הוי'82 אלקינו או"א תרין ריעי' כו' ונעשה בנין האורו' בכלים בז"א דהיינו בתורה והוא מ"ש אח"כ והיו83 הדברי' האלה אשר אנכי פי' אנכי84 הכ"ף שבו מורה על הכתר שמלובש באבא ומחיצוניו' דאבא מאיר בתורה שהוא להיו' מוחי' לז"א במדו' כשר*84 בפי' רעייתי כו' והוא רק נובלו' חכמה של מעלה ואמנם פנימי' חכמ' של מעלה תלוי ביחוד אור הכתר בחכמ' שאינו אלא ע"י מס"נ באחד באמרו תחלה ואהבת את ה' אלקיך פי' אלקיך הוא בחי' מזלא של הנפש שדבוקה בשרשה בכתר שמקבל חכמה משם וכמ"ש קודש85 ישראל לה' ראשית תבואתו וכמו שהתבוא' פנימי' הזריעה כו' ולכך נק' ראשית כמו החכמ' כו', הטעם למס"נ למטה דוקא וכענין שאמר86 המגיד להב"י שיזכהו למס"נ דמשמע שיהי' זכות זה גדול מכל מה שיאריך ימים יותר בתורה ועבודה כו' הענין הוא לפי שבחי' אור מלמטה למעלה נעשה ע"י מס"נ מן הגוף דוקא וכענין הידוע במעלת בעלי תשובה כמו ר"א בן דרודיא שא' רבי עליו שקנה87 עולמו בשעה א' גם שלא עשה שום מצוה כו' כשיצא' נשמתו נקשרה בשרשא דכולא והוא אור הכתר שמאיר

שס

בחכמ' שממנו שרש כל היחודי' דתורה ומצו' וא"כ מה צריך לתורה ומצו' אחר שנכללי' הכל במס"נ <קלה>

צריך טעם למה ע"י אור חוזר דמס"נ מגיע לבחי' הארת הכתר וכו' הענין ידוע בע"ח88 דבבחי' אור ישר מלמעלה למטה י' הספירו' הן בסדר כח"ב כו' עד מל' ובבחי' א"ח נהפוך מלמטה למעלה דהיינו אור הכתר תחלה ואח"כ חו"ב עד שבחי' מלכו' למעלה וא"כ הכתר למטה ומעורר למעלה ג"כ בחי' אור הכתר כו' (ובזה יובן יותר פי' קומי לך לעצמותך וגם לכי לכף יו"ד מטעם שהכל ענין א' והוא בבחי' אור הכתר אלא שזה מלמעלה למטה וזה מלמטה למעלה וד"ל).


1) ביאור שני לדרוש דפ' משפטים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (כג, א). נמצא ג"כ בכת"י 2045 צג, ב. בכותרת: ביאור על הנ"ל. נדפס בשינויים בלקו"ת שה"ש יט, ב — כ, ב (אותיות א-ב).

2) יונתי בחגוי הסלע: שה"ש ב, יד.

3) ותורה שם בישראל: תהלים עח, ה.

4) נובלות חכמה של מעלה תורה: ב"ר פי"ז, ה. פמ"ד, יז.

5) חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמה (פתח אליהו).

6) ע"פ והי' אמונת עתיך: ישעי' לג, ו. וראה שבת לא, סע"א.

7) שמאל דוחה וימין מקרבת: סוטה מז, א.

8) הקרבנו'. . בהעלאת מ"ן והמשכת מ"ד: ראה ג"כ תו"א בראשית ח, ד. כ, ג. כה, ד. לקו"ת ויקרא ב, ב. תו"ח וישלח קפט, ד. אוה"ת חקת ע' תשפו. בלק (הוספות) ע' 17. ובכ"מ.

9) לחמי לאשי ריח ניחוחי: פינחס כח, ב.

10) ניחו"ח לשון נחות דרגא: לקו"ת פינחס עו, א. עז, א. עח, ד. ובכ"מ. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' סז ובהנסמן במ"מ לשם.

11) וירח ה' את ריח הניחוח: נח ח, כא.

12) אוריי'. . דמחכמה עילא' נפקת' זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. (רע"מ) משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.

13) להבדיל בין הטמא לטהור: שמיני יא, מז.

14) למען אחיי וריעיי: תהלים קכב, ח.

15) נשמות שנק' אחים ורעים לבחי' ז"א: ראה לקו"ת שה"ש יט, סע"ב ואילך. וראה בארוכה בביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' תקמו ואילך. תורת שמואל תרל"ג ח"א ע' מט. ח"ב ע' תקצו.

16) והם גבוהים. . שהיא התורה: ראה לקו"ת שם: והן הנשמות שנק' אחים ורעים למקום כמ"ש למען אחיי ורעיי כו' ומבאר בזהר שהן למעלה אפילו מבחי' בנים (ע' זהר דקכ"א סע"ב וד' צד סע"ב ח"ג ד"ז ע"ב). . והם למעלה מבחי' תורה וכמש"נ ג"כ בביאור ע"פ ששים המה מלכות [לקו"ת שם מ, סע"ב — בסופו]. וראה יהל אור ע' תפו-ז. סה"מ תקס"ד ע' קו.

17) ישראל שעלה במחשבה: ראה ב"ר פ"א, ד. שע"ת קטו, ב. ש"א פ, א.

18) הנשמו'. . יחוד זו"נ. . מאצי' לבריאה: ראה לקו"ת שם: וכמ"ש בע"ח שער סדר אבי"ע פ"ד וה'.

19) איהו וחיוהי וגרמוהי חד: תקו"ז בהקדמה (פתח אלי').

20) לך הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

21) לגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

22) לתבונתו אין מספר: תהלים קמז, ה.

23) אנת חכים ולא בחכמ' ידיעא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

24) כי לא יגורך רע: תהלים ה, ה.

25) טהור עינים מראות ברע: חבקוק א, יג.

26) בזהר באדה"ר. . זיהרא עילאה: וראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'שפ שמבאר זה באריכות.

27) וכבודי לאחר לא אתן: ישעי' מב, ח.

28) בדוד. . רוה"ק ו' חדשים מפני חטאו וכמ"ש במ"א: ראה סנהדרין קז, א. יומא כב, א. סה"מ תקס"ד ע' קו.

29) דמזליה חזי: ראה מגילה ג, א.

30) הנשמות. . האצי'. . רשב"י: ראה ג"כ לקו"ת שה"ש יט, ג. סה"מ תקס"ד שם: נשמתם המה מבחי' אצי' ממש. . כנשמת רשב"י וכיוצא בו. ושם נמצא הג"ה מכ"ק אדהצ"צ ע"ז: וע' בת"א פ' בא בענין שם צבאות וי"ל ע"ד שאמר משה ונתתי עשב [ואתחנן יא, טו. וראה לקו"ת בחוקותי נ, א. ובארוכה לקו"ש ח"ד ע' 1087]. וע"ד שהמלאך נברא נק' לפעמים בשם ה' [ראה אגה"ק סכ"ה]. גם ע"ד ראה נתתיך אלקים לפרעה.

31) אך בצלם יתהלך איש וכמ"ש במ"א: תהלים לט, ז. וראה בארוכה בתו"ח תצוה [הוצאת קה"ת — תשס"ג] שלט, ד. מאמרי אדה"א תצא ע' תצח.

32) דד' אותיות דשם הוי'. . ד' העולמות: וראה לקו"ת במדבר ה, ב. וש"נ.

33) היו"ד בחכמה והה"א בבינה: ראה זהר בראשית לא, א. (רע"מ משפטים) קכג, ב. (אד"ז האזינו) רצ, ב. וראה פרדס שער (כז) האותיות פי"ג.

34) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

35) ופני לא יראו: תשא לג, כג.

36) ובן נמשך ממוח האב: ראה תניא פ"ב.

37) שהמלאכי' שרשם. . הדיבור: ראה אגרת התשובה פ"ד.

38) ורוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

39) תורה צוה לנו משה: ברכה לג, ד.

40) נשמת משה הוא מבחי' פנימי' אור אבא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 244. וש"נ.

41) שכינה מדברת מתוך גרונו: ראה זח"ג רלב, א (ברע"מ). ז, א. רסה, סע"א. שמו"ר פ"ג, טו. ויק"ר פ"ב, ג.

42) ויאמר ה' אל משה: יתרו יט, ט.

43) דאתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא: תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

*43) נשמת. . רשב"י: ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ע' תלא. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' רנו. שער האמונה פה, ב. שערי אורה עג, ב. תו"ח תולדות קנח, ב.

44) משה שפיר קאמרת: שבת קא, ב. וש"נ.

45) משמת ר"ע נולד רבי: ראה קידושין עב, ב.

46) קומי לך רעייתי: שה"ש ב, י.

47) שמפרנסי' לאביהם שבשמים: זח"ג ז, ב. שהש"ר ע"פ לסוסתי. יל"ש פקודי רמז תיח.

48) רמ"ח מ"ע רמ"ח איברים: ראה תיקוני זהר ת"ל. וראה תניא פ"ד ובליקוט פירושים שם.

49) ועשיתם אתם כאילו עשאוני: ויקרא כו, ג. זח"ג קיג, א. ויק"ר פל"ה, ז.

50) יאר ה' פניו אתנו: ראה תהלים סז, ב.

51) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

52) למען ירבו ימיכם: ואתחנן יא, כה.

53) ונכרתה הנפש: צו ז, כה.

54) שמלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

55) מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

56) המצות נק' מצות המלך: אסתר ג, ג. ובזח"ג קעה, ב.

57) ה' מלך גיאות לבש: תהלים צג, א.

58) שאין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. וראה שער היחוד והאמונה פ"ז.

59) לך ה' הממלכה: דברי הימים א כט, יא.

60) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

61) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

62) ואלה המלכים אשר מלכו: וישלח לו, לא.

63) וימלוך בלע בן בעור: וישלח לו, לב.

64) דקדב"ה אסתלק לעילא לעילא: ראה זהר ויגש רי, א. בשלח נח, ב. ויקרא כ, ב. אחרי עה, רע"א.

65) בגלות מצרים. . עיבור דז"א במעי אימא: ראה פע"ח שער חהמ"צ פ"א.

66) מיצר מ"י: ראה פע"ח שער חהמ"מ שכ"א, פ"ז. ראה גם תו"א נח, ב. קג, ד. דרך מצותיך עו, ב.

67) שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

68) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

69) ותעל שוועתם: שמות ב, כג.

70) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

71) ושפחה כי תירש גבירתה: משלי ל, כג.

72) אלביש שמים קדרות: ישעי' נ, ג.

73) עוז והדר לבושה: משלי לא, כה.

74) כי הנה הסתיו עבר: שה"ש ב, יא.

75) וידע אלקים: שמות ב, כה.

76) הרוגי מלוכה שהעלו מ"ן לאו"א: ראה ע"ח שער הכללים פ"א. שער מ"ן ומ"ד של"ט ד"א. פע"ח שער (יב) נפילת אפים פ"ה-ו. שער הכוונות שם דרוש ה. שערי אורה בהקדמה.

77) ה' אלקינו: ואתחנן ו, ד.

78) ואהבת בכל נפשך: שם ו, ה.

79) למסור נפשו באחד: ראה זהר (רע"מ) משפטים קיט, א. צו לג, א. ראה שו"ת הרשב"א ח"ה סנ"ה. ב'ח טור או"ח ר"ס ס"א. פע"ח ש' הק"ש פי"ב.

80) שמע ישראל: ואתחנן ו, ד.

81) ישר אל: ראה ר"מ בוטריל לספר יצירה פ"א מ"א (טו, א) רמ"ז ר"פ שמיני.

82) הוי' אלקינו או"א תרין ריעין: ואתחנן ו, ד. ראה תקו"ז תי"ח (לד, רע"ב). פע"ח שער (ז) הק"ש פ"ז.

83) והיו הדברים האלה: ואתחנן ו, ו.

84) אנכי. . הכתר: ראה זהר (רע"מ) פינחס רנו, ב.

*84) כשר: אולי חסר איזה תיבה בגוכתי"ק.

85) קודש ישראל לה': ירמי' ב, ג.

86) שאמר המגיד להב"י שיזכהו למס"נ: מגיד משרים ר"פ בראשית סד"ה הלא לך למנדע. פ' אמור ד"ה אח"כ א"ל. פ' בחוקותי ד"ה ביום הנזכר. ובכ"מ.

87) שקנה עולמו בשעה א': ע"ז יז, א.

88) בע"ח. . אור ישר: ראה ע"ח שער מ"ן ומ"ד פי"ד. ובפרדס שער ממטה למעלה.