להבין בתוספת ביאור מאמר אנת הוא חד

לו

בעזר"ה, שבת פ' וירא

להבין1 בתוספת ביאור מאמר אנת**1 הוא חד ולא בחושבן כו', אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרית לון י' ספירן כו' עד חד אריך וחד קציר וחד בינוני. הנה תחלה יש להבין שרש ענין המאמר שאמר לבושי' תקינת לון כו' וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופין לגבי לבושי' דמכסיין עלייהו כו', בהיות ידוע2 דהשכל והמדו' נק' בחי' עצמו' הנפש עדיין לגבי לבושי' דמחשבה דו"מ שנק' לבושי' נפרדי' ולגבי עצמו' הנפש גם המדו' והשכל נק' לבושי' אך ההפרש שיש בין לבושי'

לז

דמחשבה דו"מ ללבושי' דשכל ומדו' היינו שלבושי' דמחשבה דו"מ נק' לבוש נפרד ולבוש דשכל ומדו' נק' לבוש המחובר כו'. וביאור הדברי' הנה אנו רואי' שיש לבוש שיוכל ללבוש אותו ולפושטו כמו לבוש הגשמי על גוף האדם ויש לבוש שאינו יכול לפושטו אלא מתאחד עמו בתמידות והוא הגוף עצמו שגם הוא נחשב כמו לבוש לנפש כי הרי הוא מעור ובשר גשמי ונא' בו עור ובשר תלבישני3 כו' אמנם לבוש הגופני הוא לבוש מחובר שאינו נפרד לעולם והמופת לזה שכאשר ינקוף אצבעו ירגיש מיד הנפש וכן כאשר ירצה לילך תיכף יניע רגלו לילך בלי שום שהי' ועיכוב אפי' רגע ואילו הי' זה בדרך התלבשו' הי' צריך שהי' קצת כמו התלבשו' השכל לחשוב ולדבר שיש בו שהי' קצת אבל התנועה של הרגל עפ"י רצון הנפש איז בה שום שהי' כלל וכלל אפי' רגע מזה מוכרח לומר שאין הנפש בגוף בבחי' התלבשו' נפרד אלא בבחי' התלבשו' מחוברת ומתאחדת בתכלית כאילו הם מתחלת הבריאה עצם א' ממש וע"כ תתפעל הנפש ממאורעו' מקרי הגוף תיכף ומיד בלי שום שהי' כלל וכלל וכו' משא"כ בחי' לבושי' דמחשבה דו"מ הן נק' לבוש נפרד מן העצם שהרי גם אחרי התלבשו' השכל במחשב' ודיבור מ"מ הן מפורדי' שהרי יכול לפשוט ולפסוק מלחשוב ולדבר כו' וד"ל.

והנה ע"ד הנ"ל בלבוש הגופני שהוא נק' לבוש המחובר כך יובן בשכל ומדות עצמן דגם הם נק' לבוש מחובר לגבי עצמו' הנפש ואינם מעצמו' הנפש ממש והמופת ע"ז שאינם מבחי' עצמו' הנפש ממש אנו רואי' ממה שמצינו בחי' קטנו' וגדלו' בשכל ומדו' ולא מצינו שינויי' אלה בעצמו' הנפש שהרי הנפש תמיד במהו' א' מיום הולדו עד היותו בן ע' שנה אך בזמן משך ימי שניו הוא נגדל בחכמה וכשהי' קטן הי' קטן בשכל וקטן במדו' וכשנגדל נגדל השכל ונגדלו המדו' מעט מעט עד שאמרו כל זמן שמזקינין4 דעתן מתיישבתן כו' וגם במדו' כתיב לפי שכלו יהולל איש5 כידוע ומבואר בלק"א6 אבל הנפש עצמה איננה בעלת שינויי' כלל בקטנו' וגדלו' כי היא אור אחד פשוט7 בלתי מתחלקת ובלתי הסתעפו' עדיין בהתפשטו' להיות בבחי' הקטנו' או בבחי' הגדלו' אלא התפשטות במהו' השכל והמדו' ומתחלקת בהן לי' כחו' הוא שלא מבחי' עצמותה ממש אלא הן לה כמו בחי' הכלי בלבד אך שהוא בחי' כלי מחובר מפני שמתאחדי' עמה בתכלית ויובן זה ע"ד דוגמא מכלי הגרזן ביד החוצב בו שיפעול פעולתו ע"י הגרזן שהגרזן הוא כלי מחבר את הפועל עם הפעולה כו' כך השכל והמדו' הן בחי' כלים לחבר את הנפש לדבר הנפרד זולתה כמו שהנפש תתחכם בחכמת הרפואה וכיוצא ע"י כח השכלי שיש בה שהכח הזה הוא כמו בחי' כלי שעל ידו תפעול הנפש פעולתה כו' וכמו עד"ז להחכים ע"י החכמה נק' כח החכמה בחי' כלי כך המדו' נק' כלים להביא את הנפש לידי אהבת דבר נפרד זולת הנפש כמו לאהוב הכסף וכיוצא אותה כלי המדה של אהבה שקבועה בנפש היא המחברת את הנפש ומביאת' לפעולת אהבת אותו הכסף

לח

וא"כ האהבה כמו בחי' כלי ממוצע בין הפועל לנפעל ועד"ז בכל המדו' פרטיי' כולן הן כחו' ממוצעי' ונק' לבוש עד"מ הלבוש שעל ידו יתחבר כו' כך תמצא הנפש המצאה של שכל ע"י כח החכמה וכיוצא ומה שנק' לבוש מחובר הוא לפי שמ"מ השכל והמדו' מחוברי' ומיוחדי' בעצמו' הנפש והיו לאחדי' עמה יותר מחיבור הגוף לנפש כנ"ל ואינם לבוש נבדל מן הנפש כו' וזהו עיקר ההפרש בין לבושי' דמחשבה דו"מ שנק' לבוש נפרדי' אבל שכל ומדו' נק' לבוש מחובר מפני שנמשכי' מעצמו' הנפש ממש רק שנעשי' לנפש כמו בחי' כלים איברי הגוף לנפש אבל יותר דבוקי' בנפש מדיבוק איברי הגוף באיברי הנפש כו' וע"כ נק' המדו' בחי' מהו' ועצמו' לגבי לבושי' דמחשבה דו"מ כו' וכמ"ש בלק"א8 וד"ל. ובכל זה יובן פי' התחלת המאמר אנת הוא דאפיק' עשר תקונין כו' דלכאורה אינו מובן למה קראן בשם תיקונין ולא קראם בשם לבושי' כו'. אך הענין הוא משום דמדבר באורו' דאצי' עצמן כמו שהן מלובשי' בכלים שהוא כדוגמת השכל והמדו' באדם כשמלובשי' באברי הגוף כנ"ל שהן הנק' תיקוני"ן משום שהן בחי' כלי תיקון לנפש שעל ידם תתחבר הנפש כנ"ל כך למעלה על ידי הי"ס שמלובשי' בכלים יומשך אור א"ס ויפעול פעולותיו בכלל ע"י הכלי דחכמה ישפיע שפע חכמה למטה בכל העולמו' עד חכמה דעולם העשי' וכן ע"י כלי החסד יפעול פעולת המשכת אור החסד עד למטה מטה בחסד גשמי שלנו כו' וע"כ נק' בשם תיקונין שהוא כמו שתרגם המתרגם לא ילבש9 גבר בשמלת אשה לא יתקן גבר בתקוני' דאתתא כו' כמו כלי התכשיט לאשה שמתקנה כו' כך הי"ס שבכלים נק' תקוני"ן שעל ידם יתוקן אור השפע כו' אמנם לפי שהן בחי' לבוש מחובר ולא לבוש נפרד ע"כ קראן בשם תקוני"ן ולא בשם לבושי' ממש כו' כי הרי מתאחדי' עם המאציל בתכלית וכמאמר הידוע דבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי10 חד כו' ור"ל בזה ב' דברים הא' האורו' חב"ד ומדו' שקבועי' באור המאציל בתכלית היחוד ע"ד דוגמת שכל ומדו' באדם התחתון ועוד גם בחי' התלבשותן בכלי' ואיברי' ג"כ עדיין הן מתייחדי' עם אור המאציל וז"ש וגרמוהי שהן הכלים והוא משום שנק' גופין וכמו שהגוף מתאחד ג"כ עם הנפש כנ"ל וד"ל. וזהו שאמר כמה גופין תקינת כו' כי בחי' לבושי' דמכסיי' כו' היינו בחי' לבושי' דמחשב' דו"מ שבבי"ע שנק' עלמי"ן נפרדין כידוע אבל באצי' עצמו נק' גופין מטעם דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' אלא שנק' בשם לבוש מחובר משא"כ לבושי' דמכסיין עלייהו נק' לבוש נפרד ממש שיוכל ללבוש ולפשוט וכנ"ל וד"ל (ומפני שבמלת תיקוני"ן סובל ב' הדברי' לבוש ואינו לבוש כמשמעו' התרגום על לא ילב"ש כו' לא יתקן בתקוני כו' ע"כ קרא לי"ס עצמן בשם תיקוני"ן וכמו אתקריאו בתקונא דא חסד כו' משא"כ בבי"ע שלא נק' רק לבושי' כו' וד"ל).

אנת חכים ולא בחכמה ידיעא כו'. הנה אע"פ שמתבאר מתוך משל הנ"ל בשכל ומדו' שבאדם שהם נק' תקוני"ן מפני שעל ידם יפעול כו' שגם למעלה הרי הי"ס בכלים דאצי' הן הן בחי' המקוריי' והשרשיי' לכל פרטי ההשתלשלו' הנמצאי'

לט

בעולמו' הנפרדי' מאחר שהן נק' תקוני"ן עד"מ הנ"ל, מ"מ אין שום ערך והשתוו' כלל וכלל בין חכמה הנמצא' בעולם הנפרד לבחי' החכמ"ה שבי"ס דאצי' וע"ז אמר אנת חכי"ם ולא בחכמ' ידיעא פי' אע"פ שהושפל האור של המאציל להפעיל פעולת שפע החכמ"ה למטה ע"י כלי החכמ' דאצי' שבה נק' חכי"ם כנ"ל מ"מ עדיין אין אותה חכמה שנק' בה חכי"ם ענין חכמ"ה ידיעא כמו החכמה הנמצא בעולם הנפרד אלא מובדלת בערך לגמרי אע"פ שהיא בחי' המקור לכל חכמה הנמצא כנ"ל ויובן ערך זה עפ"י משל כח המצמיח התפוח או מזל המכה ומגדלו שיש מצמיח ומגדל תפוח מתוק או מצמיח ומגדל תפוח חמוץ וכיוצא ובודאי כל מזל מיוחד להגדלה הפרטי' של אותו התפוח הפרטי דוקא ולתפוח אחר נמצא מזל מיוחד אליו וא"כ בהכרח שימצא מעין מתיקו' התפוח באותו המזל המיוחד להגדיל תפוח הזה כי מהיכן נמצא מציא' מתיקו' זאת בתפוח זה אם לא מאותו כח המכה ומגדלו במתיקו' זאת וזה בודאי א"א לומר שמהו' מתיקו' גשמי' כזאת נמצאת במזל הרוחני אלא ודאי שמתיקו' במזל הוא מתיקו' רוחני כענין מתיקו' מניגון טוב או מתיקו' ועריבו' משכל וסברא וכידוע דכל בחי' מתיקו' הוא מסטרא דחסד אך שמתחלק לפי אופן המדרגה ברוחניו' וגשמיו' וערך מתיקו' התפוח נמצא ממציא' מתיקו' הרוחניו' שבמזל שהוא כמו ערך מתיקו' שכל וכיוצא ועד"ז עד רום המעלו' יובן גם במציא' החכמה ממקור החכמה דהיינו בחי' חכמה דאצי' הנ"ל וכן ערך מדת הרחמי' גשמיי' למטה לגבי בחי' מקור הרחמי' למעלה בי"ס וזהו אנת חכי"ם ולא בחכמ' ידיעא כשלנו ועד"ז בשאר המדו' וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין התחלת המאמר אנת הוא חד ולא בחושבן כו'. והנה תחלה יש להבין בשרש ענין בחי' צמצום הראשון הנק' מקום פנוי וחלל ריקן11 כו' ובענין בחי' הפרסא הידוע המפסיק ביו האצי' לבי"ע12, ומהו ההפרש בין בחי' הפרסא לבחי' הצמצום הראשון הנק' מקום פנוי כו'. ויש להקדים תחלה להבין שרש ענין פי' האצי' מהו לשון אצילו' דוקא. הנה לשון אצי' הוא לשון הפרשה והבדלה כמו שנא' במשה ויאצל מן הרוח13 כו' דר"ל שהפריש והבדיל ההארה מקצת ממדרגתו העצמי כו'. והנה ע"ד הפשוט הי' עיקר הטעם למה שנאצל מרוחו של משה על ע' הזקנים להיות כי מעלת ומדרגת משה הי' גבוה מאד נעלה עד שבשביל שפע גשמית כמו ליתן להם בשר לא הי' יכול משה להשפיל א"ע כ"כ ולכך אמר מאי"ן14 לי בשר כו' וע"כ נאצל והופרש מרוחו בירידת המדרגה בע' הזקנים ואע"פ שגם הם נתנבאו כמ"ש ויתנבאו ולא יספו15 כו' מ"מ כבר הוקטן מדרגתם הרבה ממדרג' משה אחר שהופרש עליהם רק הארה בעלמא וגם זאת נבדלת היא מרוחו של משה הרבה כו' ולהיותם בקטנו' המדרגה יכלו להשפיע לכנ"י גם השפעה גשמי' ולזה הטעם אמר למשה ואצלתי מן הרוח16 כו' והדוגמא דדוגמא מזה יובן ג"כ למשכיל למעלה שכדי שיהי' אור אלקי בחי' מקור למציא' נבראי' בעלי גבול כו' לא

מ

הי' צמצום שפע כזאת נמצאת מעצמו' המאציל מפני שהוא מרומם ומובדל גבוה מאד נעלה ע"כ הוצרך להאציל ולהפריש בבחי' הבדלה אורו' הנאצלי' שמהן יושפע כל השפעה כו' להיות שהאצי' כבר הוא בערך קטנו' המדרגה וכדוגמת משל ע' הזקנים הנ"ל וזהו הטעם שנק' בלשון אצילו' מלשון הפרשה דוקא וד"ל. והנה באמת יותר אין ערוך בין אצי' לגבי המאציל משאין ערך בריא' לגבי האצי' כו' שהרי בין אצי' לבריא' אינו מפסיק רק בחי' פרסא בלבד ובין המאציל לנאצלי' הוצרך להיו' בחי' צמצום מקום פנוי לגמרי כו'.

וביאור ענין ההפרש ביניהם יובן בהקדים תחלה שיש בחי' מאור ובחי' אור כידוע והמאור הוא עצמו' הדבר כמות שהוא והאור אינו אלא בחי' התפשטו' בעלמא ממנו כמו אור היום שהוא הזיו*16* שמאיר מזיו השמש וכמ"ש ויקרא17 אלקי' לאו"ר יום כו' אבל גוף ומהו' השמש נק' מאור וכמ"ש ויברא ה' שני המאורו'18 כו' ועד"ז גם נפש החיונית שבגוף האדם הוא ג"כ בדרך אור ומאור כי הנה ידוע דמה שהגוף יחי' מחיו' הנפש אין חיו' זה מעצמו' ומהו' הנפש כ"א רק מבחי' אורה וזיווה בלבד דהיינו רק מבחי' התפשטות ההארה ולא מעצמות' כו' כמ"ש במ"א ע"פ כי עמך מקור חיים19 באור"ך כו' ועד"ז יובן גם באבר פרטי בגוף שהוא ג"כ בבחי' אור ומאור כמו כח הראי' בכלי העין הנה כח הראי' עצמו גם שיסגור כלי העין נמצא כחו הרי הוא הנק' בשם מאור כמו שנק' מאור עינים20 כאשר הוא סומא מפני שלא נתגלה הזיו בעין ונשאר רק המאו"ר של העיני"ם כו' והתפשטו' הראי' מן העין הוא רק כמו בחי' הזיו והאור מן עצם המאור כו' וכידוע. והנה אנו רואי' שכאשר יסגור כלי העין ולא יביט בה כלל ונשאר כח הראי' בנפש כמו שהוא בעצמו ומהותו מבלתי התפשטו' אור וזיו כו' אין הענין שנתבטל מציא' האור וההתפשטו' של הראי' לגמרי כי דבר רוחני לא יתבטל לעולם והרי יש כח רוחני בהבטה והסתכלו' כידוע מבת היענה כו' אלא הענין הוא שנכלל האור הזה במאור העין ואין התכללו' זאת בבחי' ביטול האור אלא אדרבה נתחזקה במאור העין ביתר שאת ועכ"פ ישנה שם במציאותה בודאי בלי תוספת או גרעון מכמו שהיתה שהרי חוזרת ומתפשטת כמבראשונה כשפותח כלי העין וא"כ אין הענין אלא שנעשה מן הגילוי העלם דהיינו שגילוי הראי' נעשי' להיו' בבחי' העלם עצמו' המאור ואין זה שינוי כלל וכלל גם בעצם האור ואע"פ שנעשה בבחי' העלם והוא העדר ההתגלו' אין העדר זה שינוי בעצמו כלל וכלל. ויובן זה בביאור יותר עפ"י משל אחר בכחו' הנפש כמו השכל שהוא כח מכחו' הנפש ויש בו ג"כ בחי' אור ומאור דהיינו כשישיגו החכם בלמדו איזה שכל וסברא אזי נגלה העלם כח השכלתו וכשמפסיק מלהבין ולהשיג את השכל וסברא הנה בחי' אור ההתגלו' נכלל בכח השכלתו ובודאי לא נתבטלה כלל אור ההשג' הנגלי' לו כי הרי ישיב לשואלו מיד אלא נכללת האור ונשארת בו בבחי' כח

מא

העלמי וא"כ הרי מזה מובן יותר שאור וגילוי השכל לא ישתנה מפני העדר התגלותו בשעה שמפסיק מללמוד כו' וד"ל. והנמשל מכל אלה המשלי' בבחי' אור ומאור ואיך שהעדר ההתגלו' איננו שינו"י גם בעצם האור כו' יובן כמ"כ למעלה מעלה בבחי' הצמצום הראשון הנק' מקום פנוי וחלל ריקן כו' שאין הענין שהוא מקו"ם פנו"י וריקן ממש ח"ו אלא מפני ששם הוא העדר התגלו' האור שמאיר מעצמו' המאור הנק' א"ס לכך קראו בשם חלל כו' לפי שבלשון המקובלי' נק' ענין ההתפשטו' וההתגלו' בשם או"ר כמו י"ס שנק' בשם אורו' כידוע והוא ענין מציא' יש ודבר מה ע"כ קורא למה שהוא בחי' העדר ההתגלו' בשם מקו"ם פנו"י וחלל כו' אבל לא שהוא פנו"י לגמרי אלא הוא עד"מ הנ"ל בכח הראי' שנתפשט' כשנכללת במאור העיני' או כמשל כח התגלו' שכל שנכלל בכח השכל העצמי כו' שאין זה שינוי כלל וכלל גם בעצם האור כו' ואיך נקרא אותו פנוי לגמרי מן האור כו' אלא הענין הוא רק בחי' התכללו' האור במאור שישנו במציאו' כמו שהי' ממש וכנ"ל וד"ל. והנה ידוע דאחר הצמצום הזה הנק' מקום פנו"י כו' נשאר בחי' רשימ"ו וממנו נמשך בצמצום קו וחוט דק בלבד כו' כמ"ש בע"ח21 והוא ענין התגלו' מצומצמת מאד אחרי העדר ההתגלו' וה"ז כמשל השפעה לתלמיד עמקו' שכל שלא יוכל לקבל שמוכרח המשפיע לצמצם ולהעלים הכל בתחילה ואח"כ יאמר לו רק כמו תיבה אחת והוא שכל מעט מזעיר מאד שנשאר ממה שהניח מכל עומק השכל כו' ואז יוכל לקבל כמ"ש במ"א וד"ל. וא"כ נמצא מובן מכל זה שאין ערוך כלל וכלל בין אצי' עם עצמו' המאציל מאחר שהי' תחלה ענין העדר התגלו' לגמרי ולא נשאר רק אפס קצהו וגם אותו בחי' הקו כו' הוא בא אח"כ בהתלבשו' בין א"ק לנאצלי' והוא הנק' פרסא22 שבין א"ק לנאצלי' כידוע ועוד כמה צמצומי' היו עד שנעשה בחי' אורו' וכלים בנאצלי' כידוע מענין ההבלי' דאח"פ דא"ק23 כו' ומענין עקודי'24 שהוא עקוד בכלי א' ואח"כ נקודי' כו' עד שנתהוו ריבוי הכלים באצי' כו', אבל מאצי' לבי"ע אין שם רק בחי' פרסא בלבד ואין שם ענין צמצום מקום פנוי וחל"ל הנ"ל כו' והענין של הפרסא ידוע בשם הה"מ ז"ל שהוא עד"מ התגשמו' השכל בצרופי' זרים שלא מערך דקו' השכל כלל כמו התלבשו' איזה שכל עמוק במשל וחידה כמו משלי שלמה בן חכם ישמח אב25 כו' שהשומע משל זה ואינו מבין ומשיג סוד העמוק שמלובש בזה הרי הוא משיג הדברי' כפשוטן שבן החכם ישמח בו אביו כו' וזהו דברים שגם התינוקו' יודעי' והן דברי' בטילי' ממילין דהדיוטא כו' וכיוצא בזה אך שמלובש בזה סוד עמוק למעלה מעלה כמו שהוא בבחי' אב למעלה ובבחי' ב"ן למעלה כו' וכיוצא וגם מי שיבין וישיג מזה המשל הסוד ההוא אינו משיג כמו שהוא הענין באמת למעלה רק מעין ודוגמא בלבד וגם זאת הוא מבין בדרך התלבשו' זר במשל וחידה בלבד והוא בתכלית ההגשמה כו' וכמ"כ הוא ענין בחי' הפרס"א למעלה שהוא ירידת

מב

אור העליון לבא בהגשמה בצרופי' אחרים וזרים שלא מערך עצם האור כלל וכלל בכדי שיוכל המקבל לקבל אחרי בקיעת האור דרך הפרסא שנק' אור של תולדה כידוע עד"מ המסך העב שמעלים האור הגדול ואמנם עכ"ז יסתכלו באור הגדול קצת גם דרך עובי המסך אך שאין ההארה מאירה כמו שהיא אלא בהגשמה גדולה כו' וכך ע"י בקיעת הפרסא למעלה יבא אור השפע למקבלי' עד שיוכלו לקבל מפני שבא כבר בהגשמה כו' וד"ל. והנה אע"פ שבא האור דרך הפרסא בהגשמה מ"מ כל האור כמו שהוא מאיר דרך בקיעת כל עובי שטח המסך וכך גם בענין המשל וחידה הרי כל השכל העמוק כמו שהוא כולו מתלבש במשל וחידה רק שמבינים ומשיגי' אותו בדרך גשמית אבל מ"מ כולו מושג ונגלה לכל מבין אך שלא יבינו כמו שהוא בדרך הרוחני כו' והנמשל מזה יובן ג"כ בבחי' פרסא למעלה דכל האור כולו מתלבש במסך הפרסא רק שבא בהתלבשו' כו' והענין הוא שכל מה שלמעלה באצי' הרי נמצא מעין ודוגמא גם למטה בבי"ע כמו חכמ' דאצי' הרי נמצא החכמה גם בעולם הבריא' אלא שהיא מעין ודוגמא בלבד מפני התלבשו' והתגשמו' אור החכמ' דאצי' בבחי' הפרסא כו' ועד"ז בכל פרטי שפע הי"ס דאצי' שמאירי' בבי"ע דרך בקיעת הפרסא הרי כולן כמו שהן מאירי' רק שבאין למטה בבי"ע אחרי ההתלבשו' ובחי' ההגשמ' דפרסא כו' משא"כ בחי' הצמצום הראשון שלפני האצי' הנק' מקו"ם פנוי וחל"ל כו' שבין עצמו' המאציל לנאצלי' כנ"ל הרי הוא ענין העדר ההתגלו' והוא בחי' התכללו' האור במאור לגמרי כנ"ל ולא נשאר רק אפס קצהו הנק' רשימ"ו בלבד וממנה שרש הארת השפע באה לנאצלי' כנ"ל א"כ מזה מוכרח הענין לומר שאור האצי' אין ערוך לגבי המאציל יותר משאין ערך הבריא' עם האצי' שהרי בין אצי' לבריאה איז שם בחי' העדר התגלו' לגמרי אלא רק ענין התלבשו' בפרסא אבל כל האור מתלבש בו כנ"ל וד"ל, ועיקר סיבת התגשמו' הפרסא עצמה נעשית מבחי' מל'26 דאצי' עצמה כי הנה ידוע דבחי' מל' דאצי' נעשה עתי"ק לבריא' ובחי' מל' דאצי' היא מלאה אותיו' וצרופי' הרבה כמ"ש בס"י וההתגשמו' הוא שינוי הצרופי' במה שמשנה מצירוף דאצי' לצירוף זר ע"ד החידה ומשל לגבי השכל כנ"ל והוא הנק' פרסא ואח"כ בוקעת הפרסא הזאת ומאיר בעולם הבריא' בבחי' כת"ר והוא הנק' עתי"ק דבריא' כמ"ש בע"ח27 וד"ל.

וזהו פי' התחלת המאמר אנת הוא חד ולא בחושבן, פי' ולא בחושבן י"ס אלא בלא שיעור ומספר כו' כי הרי מבואר למעלה דדוקא מאצי' לבריא' כל האור כולו מתגלה אך שהוא בא דרך התלבשו' בפרסא אבל מן המאציל לנאצלי' הי' ע"י צמצום והעדר האור כו' הנק' מקום פנו"י כו' וא"כ בעצמו' אור המאציל א"א לומר שיש בו ענין מספר הי"ס הללו דוקא מאחר שרק אפס קצהו בלבד נתגלה וממנו שרש הי"ס כנ"ל ואין להם ערוך כלל וכלל עם העצמו' כנ"ל וזהו שאמר אנ"ת דוקא שהוא עצמו' המאציל הוא ח"ד ולא בחושב"ן י"ס אלא ח"ד כו' כלומר או שהוא מאצי' בלי שיעור ומספר או כשאינו מאצי' הוא חד אור א' פשוט כו' ושניהם אמת כמ"ש במ"א וד"ל.

מג

אנת הוא דאפיק' י' תיקונין וקרית לון י' ספירן כו'. הנה מה שאמר אנת הוא דאפיק' כו' בא לפרש בזה שלא יטעה הטועה לומר מאחר שיותר אין ערוך מאצילו' לגבי המאציל משאין ערוך לבריא' עם הבורא מטעם הנ"ל א"כ יש לחשוב ח"ו שהאצי' בבחי' נפרד מן המאציל ע"כ אמר אנת הוא דאפיקת י' תקונין כלומר אעפ"כ אינם מובדלי' ומופרדי' כלל וכלל, מעצמותך כי אנת הוא דאפיק' לון כו' ע"ד במקום גדולתו28 שם אתה מוצא ענוותנותו כו' וגם כאן הגם שהיתה בחי' שפלו' וירידה להיו' נשפל מעצמו' ולהקרות בשם חכים או מבין וכיוצא כי מצד עצמותו לאו דאית לי' מכל אינון מדו' כלל וכלל מ"מ הרי הי"ס מיוחדי' במאציל אחר שירד ונתלבש בהן משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' וכמשל התלבשו' כחו' האדם בכלי גופו כמו כח הראי' בכלי העין וכח השכל במוחו וכח השמיעה באזן וכיוצא הגם שאיברים הללו עין ואזן נבדלי' בבחי' דבר נפרד חוץ מעצמו' הנפש וכחותי' מ"מ מתאחדי' עמה בתכלית וכמ"ש למעלה וגם בחי' הכחו' הרוחניים הללו כמו כח השכל וכח הראי' וכח השמיעה אע"פ שאינן מעצמו' הנפש ממש כנ"ל מ"מ הנפש מתלבשת בהן ועל ידן תפעול כל פעולתה כמו ע"י כח הראי' יביט למרחוק וע"י כח השכל ישכיל בכל דבר חכמה כו' וכיוצא בזה יובן למשכיל למעלה די"ס נק' י' תקונין של המאציל ופי' שעל ידם יפעול פעולותי' כמו ע"י אור ספי' החכמה ישפיע חכמה למטה וע"י בחי' כח הראי' יביט למטה בבחי' השגחה פרטי' וכמ"ש משמים הביט ה'29 ראה את כו' וכמו ענין ארדה נא ואראה30 הכצעקת"ה כו' כי עיני ה' משוטטו'31 בכל הארץ כידוע ומבואר במ"א וע"ד פרט ג"כ אמרו דע מה מלמעלה32 ממך עין רואה ואזן שומעת כו' וכמ"ש במ"א וד"ל ומאחר שע"י בחי' כח הראי' רואה ומשגיח בכל ההשתלשלו' וע"י בחי' כח השמיעה שומע וכמ"ש ויקשב ה' וישמע33 כו' א"כ הרי בחי' כחות הללו הם בחי' אלקו' ממש אלא שאינם רק כחו' מסתעפי' מעצמו' השלימו' דמאציל עצמו אבל מ"מ כחו' אלקים הם ובאמת פי' אלקו' אין זה שסוברי' העולם שהוא בחי' אלוה עצמו אלא הוא ענין כח אלקי מסתעף מו העצמות (ובל"א געטליך) והוא מפני שהוא רק כח מסתעף ונק' חכמה של המאציל או כח הראי' שלו וכיוצא בזה שהוא הבחי' שלו ומ"מ הוא בחי' אלקו' ממש* משום דאיהו

מד

וחיוהי וגרמוה"י חד כו' וזהו שאמר אנ"ת דאפיק' כלומר אתה שהוצאתם להיו' כחו' נבדלי' מעצמותך אבל מ"מ עדיין מיוחדי' במאציל ולכך אנת דמייחד לון ומקשר לון כו' מטעם הנ"ל וד"ל. לאנהגא בהון עלמין סתימין כו', הנה מבואר בזוהר בכמה דוכתי שיש רבוא רבבו' עלמין סתימין באצי' ולמעלה מן האצי' וכמו בפי' ד' מאו' שקל כסף34 שהן ת' עלמין דכסופין35 אמר שמתחלק לד' מאו' אלף36 עלמין כו' ובתליסר נימין37 אמר שמתחלק לתליסר אלף עלמין וכיוצא ויש להבין לכאורה מהיכן יהי' ריבוי ההתחלקו' כזאת, אך הענין יובן ע"ד דוגמא ממה שאנו רואין כאן באדם התחתון בכח החכמה שיש בו שיוכל להתחכם בכמה חכמו' שונות ובכל חכמה יש כמה שכליים פרטיים ובכל שכל יש כמה מחשבו' פרטיו' ובכל מחשבה יש כמה דמיונו' פרטיי' ובכל דמיון ג"כ יש כמה מדרגו' שונות יש שידמה בחי' דומם במחשבה ויש שנדמה בחי' צומח כו' וגם בדמיון במהו' דבר א' אם צומח או דומם יש באופן הדמיון כמה מדרגו' שונות לפעמי' כך ולפעמי' כך כו' הרי אנו רואי' בחוש שבכח חכמה א' שנמצאת באדם יסתעפו ריבוי ההתחלקו' למדרגו' שונו' כ"כ ממש עד אין קץ ושיעור כנ"ל ומכ"ש וק"ו כו' למעלה הגם שבאמת אין המשל דומה לנמשל שלמעלה יוכל להיות התחלקו' רבוא רבבו' פעמי' יותר מזה מ"מ אפס קצהו נוכל להבין שיוכל למצוא מציא' ריבוי התחלקו' ת' אלף עלמין או תליסר אלף עלמין רק מכח ואור ספי' א' מן הספירו' שבאצי' או למעלה מן האצי' והוא אשר קוראם בשם נימי"ן וכיוצא ע"ש כח ההמשכה הפרטי' המסתעפת מהכללי' וכנ"ל במשל וד"ל. וזהו פי' לאנהגא בהון עלמין סתימין שר"ל עולמו' עד אין שיעור כנ"ל מפני שנמשכו' מי' ספיראן עד אין קץ ושיעור מטעם הנ"ל וד"ל.

ואלין י' ספיראן כו' עד חד אריך חד קציר וחד בינוני. הנה פי' חד אריך הוא מדת החסד שאור שפעו מתפשט בא למטה עד אין שיעור כי מצד טבע החסד יאיר אור הטוב והחסד גם לשאינו ראוי ואינו צריך כמו גמילו' חסדי' שהוא בין לעניי' בין לעשירי'38 כידוע ומדת הגבורה הוא הקצר להיותו בחי' דוקא הדין והמשפט אם הוא ראוי לחסד וכו' כידוע ומדת הת"ת הוא הרחמי' שכלול משניהם חו"ג כי הרחמנו' היא אחרי מדת הדין והגבורו' מ"מ יאמר שראוי לחסד מצד הרחמי' דמ"מ יש רחמנו' עליו כו' כידוע והוא מדת הצדק"ה שאינה אלא לעניי' מצד הרחמי' ולא לעשירי' משא"כ גמ"ח כנ"ל והוא מה שאמר וחד בינונ"י שהוא מדת הרחמי' שאין שפעו כמו החסד בבלתי הגבלה כלל וגם אינו מצומצם מאד כמדת הגבורה כנ"ל אלא הוא בחי' בינוני מטעם הנ"ל וד"ל. והנה ג' מדו' הללו הן בכלל בכל הי"ס וגם בפרט בכל ספי' ובכל מקום עיקר גילוי אור א"ס הוא במדת הבינונ"י והוא מדת הת"ת מפני שכולל הכל והוא בחי' שלימו' כידוע בפי' ישראל39 אשר בך

מה

אתפא"ר שהוא בחי' ת"ת שכלול מכל הגווני"ן אדו"ם ולבן כו' במדה נכונה ע"כ הוא בבחי' השלימו' כו' וד"ל.

ובכל זה מובן מ"ש ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כו', דלכאורה אינו מובן ספיקו' זאת אם כצעקתה הבאה כו' ומי איכא ספיקא40 קמי' שמיא כו'. אך הענין הוא כידוע דיש בחי' אור ישר שמצד מדת החסד הנ"ל ובחי' אור חוזר שהוא מצד בחי' הגבורו' וההסתלקו' והוא מדת הדין והצמצום כנ"ל והם ב' הפכי' שזה מתפשט בלי שיעור וזה מתצמצם בלי שיעור כנ"ל ותמיד המה מנגדיים גדולי' ולהיות כי בהכרח שיהי' רק כפי א' משניהם והיינו לפעמים כמו מדה"ד ולפעמים כמו מדת החסד ואין א' מושל בשל מנגדו כלל כי אין החסד מצוי כלל בשעת הדין ואין הדין מצוי כלל בשעת החסדי' כנראה בחוש אצל אדם התחתון אך זהו דוקא כשנשלמה מדתו של א' מהם כמו שהיא המדה בשלימותה אם לחסד או לדין אזי או כולו חסד או כולו דין כו' אך כשלא נשלמה המדה על שלימותה שאז יש כח למדה המנגדת לשלוט ג"כ ולהפוך מן הקצה כו' לזאת צריך שירד אור השכל ממקורו לעיין ולפקח בזה ואם לא נשלמה מדה"ד ע"י שלימותה עד"מ יעשה פשר דבר ביניהם דהיינו שישפוט במדת הבינוני והוא מדה"ר כנ"ל שהוא לא כמדה"ד ולא כמדת החסד אלא בחי' הכרעה אבל היא נטיי' לחסד יותר מן הדין מצד הרחמים כנ"ל וד"ל. וזהו ארדה נא ואראה פי' ממקור החכ' ירד לראותה ולעיין למטה בהעלא' מעשה התחתוני' הכצעקתה הבאה אלי עשו פי' אם נשלם מדה"ד ע"י צעקתם הרעה שהעלו למעלה לעורר ממדת הצמצום כו' עד שנעשו למדה"ד למעלה בשלימותו ואז כלה ואין לרחמים בזה חלק כלל ואם עדיין לא עשוהו בשלימותו במעשיהם אזי אדעה במדה"ר שבאה ע"י הדעת דוקא כידוע שדת"י הוא הכל קו א' האמצעי והוא במדת בינוני הנ"ל וזהו אדעה להמתיק גבורות דמדה"ד בדעת דהיינו ברחמים כנ"ל וד"ל*.

<כט>


1) להבין. . אנת הוא חד: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1194 פב, ב (וחסר הסיום). והסיום נעתק מכת"י 1001 מ, ב. 1156 סד, א (עם הגהות מגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ). נמצא ג"כ בכת"י 957 רנז, א. הנחה אחרת נדפס בתו"א וירא יג, ג. הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' מו. וראה בהנסמן שם הערה 1.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' צז.

*1) אנת הוא חד: הקדמת ת"ז (יז, א).

2) בהיות ידוע: ראה ג"כ לקו"ת ויקרא ד, ב. וראה מאמרי אדה"ז פרשיות ע' קלא.

3) עור ובשר תלבישני: איוב י, יא.

4) כל זמן שמזקינין: ראה סוף קנים.

5) לפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

6) בלק"א: ראה פ"ו.

7) אור אחד פשוט: ראה לקו"א פנ"א.

8) וכמ"ש בלק"א: פ"ג. פי"ב.

9) שתרגם. . לא ילבש: ראה ת"א תצא כב, ה.

10) איהו וחיוהי וגרמוהי: ראה ת"ז ג, ב.

11) מקום פנוי וחלל ריקן: ראה ע"ח שער (א) עגולים ויושר ענף ב.

12) הפרסא. . לבי"ע: ראה ע"ח שער (מז) סדר אבי"ע. לקו"ת שה"ש מב, ב.

13) ויאצל מן הרוח: בהעלותך יא, כה.

14) מאין לי בשר: שם שם, יג.

15) ויתנבאו ולא יספו: שם שם, כה.

16) ואצלתי מן הרוח: שם שם, יז.

*16) שהוא הזיו: תיבות אלו ניתוספו בכת"י 1156 בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ.

17) ויקרא אלקי' לאור: בראשית א, ה.

18) ויברא ה' שני המאורו': ראה בראשית א, טז.

19) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

20) מאור עינים: ראה ג"כ אוה"ת בראשית תתרלח, ב.

21) כמ"ש בע"ח: שער (א) עגולים ויושר ענף ב.

22) פרסא שבין א"ק לנאצלים: ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל (חולין ס, ב ד"ה) לכי ומעטי (כ, ב).

23) ההבלי' דאח"פ דא"ק: ראה ע"ח שער (ד) אח"פ.

24) עקודים. . בכלי א' ואח"כ נקודי': ראה ע"ח שער (ו) עקודים פ"א.

25) בן חכם ישמח אב: משלי י, א. טו, ב.

26) הפרסא. . מל': ראה הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' סח.

27) כמ"ש בע"ח: ראה שער (מז) סדר אבי"ע רפ"ו. שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א.

28) במקום גדולתו: ראה מגילה לא, א. סה"מ ה'ש"ת ע' 40 הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע. ובלקוטי הגהות לתניא פ"ד (ע' יב).

29) משמים הביט ה': תהלים לג, יג.

30) ארדה נא ואראה: וירא יח, כא.

31) עיני ה' משוטטו': ראה זכרי' ד, י. דברי הימים-ב טז, ט.

32) דע מה מלמעלה: אבות פ"ב מ"א.

33) ויקשב ה' וישמע: מלאכי ג, טז.

*) ממש: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: והמשל בזה הוא מכחות הנפש ראי' ושמיעה ואפי' שכל ומדות כי נת"ל שהן ג"כ אינן עצמיו' הנפש ממש רק שהן בחי' כלים שעל ידם פועלת הנפש ע"י השכל משכלת כו' (ומ"ש בלק"א שעשר בחי' הנפש הן עצמיותה היינו לגבי מו"ד שהמו"ד הן נפרדי' מבחי' לבושים, משא"כ השכל ומדות הן כחות הנפש והתפשטות') ונק' בל"א מענשלי"ך אבל לא שהן הנפש עצמ'. ועד"ז הי"ס הן הארת והתפשטו' הא"ס ולא מהו"ע ממש ולכן נק' אלקות פי' געטליק כו' כי מ"מ הוא ית' מיוחד בהן בתכלית: משום דאיהו.

34) ד' מאו' שקל כסף: חיי שרה כג, טו.

35) ת' עלמין דכסופין: ראה זח"ג רפח, א. קכח, ב.

36) לד' מאו' אלף: זח"ג קכח, ב.

37) ובתליסר נימין: זח"ג קכט, א.

38) גמילו' חסדי' שהוא בין. . לעשירי': סוכה מט, ב.

39) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג. סידור מב, סע"ג.

40) ומי איכא ספיקא: ברכות ג, ב.


*) וד"ל: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ועיקר הפי' בזה כך הוא ארדה נא בבחי' אור ישר שיורד מלמלעה למעלה שהוא מבחי' החסדים ואראה שהראי' היא מבחי' חכמה שהוא מקור החסדים, ור"ל שיראה ענין מעשה סדום עפ"י החסד דאו"י הכצעקת' הבא' אלי עשו פי' הבא' אלי ממטה למעלה שהוא מדת אור חוזר ובחי' גבורות שעפ'י מדת הגבו' כבר נפסק הדין עליהם לעשות בהם כלי' כי גדל עונם וזוהי החסד שעשה עמהם שירד לראות מעשיהם עפ"י מדת החסד דאו"י ואם גם עפ"י מדה זו לא ימצא להם זכות לפי שהוא כמו הכצעקתה הבאה ממטה למעלה בשוה ממש אזי כלה ואם לאו שעפ"י החסד ימצא זכות ואזי ואדעה כנ"ל.