הראיני את מראיך

שס

בעזר"ה יום שבת פ' צו

(עוד שם) הראיני1 את מראייך2 השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה כו'. הנה תחלה יש להקדים שיש עשר ספי' בבחי' אור ישר כח"ב כו' ויש עשר ספי' בבחי' אור חוזר מלמטה למעלה כח"ב כו' והוא מסיבת בחי' הפרסא שיש בסיום האצי' שע"י שמסתיים האור מקו וחוט שם אזי בוקעי' האורו' עליוני' ועולי' בבחי' א"ח ובא"ח עולה כתר בראשונה וכו' ועפ"י הקדמה זאת יובן הטעם לירידת3 הנשמה בגוף חומרי בעוה"ז שהיא לצורך עלי' כדי לבא למעלה בבחי' א"ח כו' ע"י אהבת בכל4 מאדך שהוא בלי גבול בכלי כו'.

ותחלה יש לבאר מהו בחי' אור הכתר באור ישר כו' הנה בחי' הכתר5 הוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלי' להביא ולחבר אור ושפע המאציל בנאצלי' לפי שאין ערוך כלל וכלל בין עצמו' המאציל לנאצלי' ע"כ צריך לבחי' ממוצע להביא ולהמשיך אור א"ס בנאצלי' כו' והטעם הוא לפי שהנאצלי' הן בבחי' ההשתלשלות ולגבי אור עצמו' המאציל לא שייך בחי' השתלשלו' כלל גם להיו' נקרא במדו' וספי' כמו חכים ומבין וכיוצא וכמאמר ולאו6 מכל אינון מדו' כלל

שסא

וכמ"ש רז"ל אליו7 ולא למדותיו משא"כ בי"ס דאצי' אמרו ז"ל הדבק8 במדותיו מה הוא רחום וכו' ומה שנאצל מאתו עשר ספי' הוא רק מבחי' אותיו' שמו בלבד שאין לו ערך למהות ועצם כלל וכמאמר הידוע כתר9 עליון כו' איהו שם מ"ה במילוי אלפין דאיהו ארח אצילו' ואיהו שקיא דאילנא כו' פי' עד"מ שקיו דאילנא שיניקת פנימי' חיותו ע"י המים כך למעלה גם בחי' פנימי' החיו' והשפע של כל אורו' הנאצלי' שנמשלי' לאילנא כמ"ש כי10 האדם עץ השדה האדם דלעילא כו' אינו אלא מבחי' שם בלבד של המאציל והוא שם מ"ה דהוי' במילוי אלפין ואיהו ארח כל האצי' כו' ושם מ"ה זה הוא דוקא בבחי' כתר עליון להיותו בחי' ממוצע כנ"ל ע"כ בו דוקא שם זה להחיו' חיו' פנימי' לכל הנאצלי' והם ד' אותיו' בכלל י'11 אצי' ה' בריא' ו' יצירה כו' ומציא' מקור שם זה נמשך מעצמו' המאציל רק בבחי' אותיו' <קלו>

שם בלבד וכמ"ש הודו12 על ארץ פי' הוד שמו בלבד כידוע וד"ל וא"כ אצי' ועשי' שוין לפניו אחר ששניהם מאותיו' שמו אלא שזה מן היו"ד וזה מן ה"א אחרונ' בדרך כלל וכולם אינם ערוך כלל לגבי עצמותו ומהותו כו' משא"כ מאצי' לעשי' יש קצת ערך אחר שבא האור והשפע מזה לזה בבחי' ההשתלשלו' ע"ד דוגמא הנה שכל אנושי נמשך מספי' חכמ' שבמל' דעשי' ובתוכה מלובש חכמ' שבמ' דיצי' ובתוכ' מבחי' חכמ' שבמל' דבריא' ובתוכה מבחי' חכמ' שבמ' דאצי' ובתוכ' מבחי' חכמ' שבז"א עד חכמ'13 דאור אבא ראשית הגילוי מן המאציל וא"כ שרש דשרש מציא' שכל אנושי נמשך מחכמ' דאצי' רק שזה נעשה מקור לזה בבחי' השתלשלו' כו' משא"כ מאור המאציל להיות חכמה דאצי' אין האור בא רק ע"י אות יו"ד משמו שאינו מעצמותו כלל א"כ אינו בערך ומהו' חכמה כלל וכמאמר אנת14 חכים ולא בחכמ' ידיע' כו', ואמנם בחי' אור הכתר להיותו בחי' ממוצע יכול להביא אור עצמו' המאציל בנאצלי' שאין לפי ערכם כלל ונק' אור חדש כו' שלא האיר מעולם בנאצלי' כו' והוא ע"י שם15 מ"ה זה שנק' שקיו דאילנא כו' ונק' שם מ"ה החדש כידוע בע"ח, והנה אין אור חדש זה בא ומאיר רק ע"י אתעדל"ת בהעלא' מ"ן כיוצא בו דוקא כידוע דכל אתעדל"ע לא תבא כ"א באתעדל"ת שתהא כדוגמתו כו' כי רוח16 אייתי רוח ואמשיך רוח כדוגמתו ממש כו' וא"כ צריך שתהא אתעדל"ת מלמטה להמשיך אור חדש זה בבחי' אור הכתר ג"כ מבחי' ומדרגה כזאת דהיינו

שסב

שתהא ההעלא' מ"ן בחי' אור חדש שלא יכילנו הכלי ולא יגבילנו כלל והוא בחי' אור הכתר מלמטה למעלה ע"י אהבת בכל מאדך שהוא אור שאינו מוגבל גם בשכל ולב כו' ונק' כתר בבחי' מקיף אלא שעולה בדרך עלי' מלמטה מפני שלא יכילנו הכלי וכך מעורר למעלה אור העצמו' דא"ס להיו' בבחי' הכתר בבחי' אור ישר מלמעלה למטה בי"ס דאצי' וכמאמר אור17 חדש על ציון תאיר כו' שלא יכילנו הכלים כו' והוא בחי' מאד העליון וכמ"ש ישכיל18 עבדי כו' וגבה מאד כו' אבל העלא' מ"ן שמתיישבת באור וכלי עפ"י ההשתלשלו' לא תוכל לעורר אתעדל"ע כ"א באותו האופן ג"כ והוא שיומשך האור בכלי מן המאציל בנאצלי' אבל לא בחי' אור חדש שלמעלה מבחי' אור וכלי כו' וד"ל.

ובכל זה יובן הטעם שהי' ירידת נשמה לגוף לצורך עלי' כנ"ל. דהנה ידוע ההפרש בין נשמו' למלאכי' שהמלאכי'19 נק' עומדים כמ"ש ונתתי20 לך מהלכים בין העומדי' האלה כו' דהיינו שעומדי' מוימ"ב עפ"י סדר ההשתלשלו' דמאציל בנאצלי' בבחי' קו המדה באורו' וכלים באצי' כך נמדד שיעור השתלשלו' דאצי' בנבראי' כמו המלאכי' שבדבר ה' ורוח פיו כו' ואין אתעדל"ת שלהם רק בבחי' אור המוגבל בכלי וכך המשכת מ"ד שעל ידם באצי' הוא ג"כ באור שכבר נמדד בכלי כנ"ל ועיקר הטעם הוא מה שאין להם דבר מסתיר ומונע אופן העבודה שלהם כפי הבריא' ע"כ אין להם בחי' אור חוזר לצאת מגבול הכלי כי עד"מ מכיסוי הזכוכי' של המראה האור חוזר לאחוריו מחמת ההסתר כו' אבל בנשמו' שמלובשי' בגופים גשמיים <קלז>

שמסתיר האור אלקי ומונע אזי בהכרח שיחזור האור בבחי' אור חוזר למעלה דהיינו למעלה מהגבלת הכלי של האור כענין אהבת בכל מאדך אחר שאין מניחי' לאור להתפשט עוד למטה בהכרח שיחזור לאחור ואמנם חזרה זו בכח גדול הוא כנראה לעין ממרוצת המים ע"י דף המסתיר לאחוריו בכח גדול וכן בהכאת אבן בכותל וכיוצא והוא ענין נקודת הלב שנמצא באדם מצד שרואה שמסתיר עליו חשכי מסך גופו הבהמי כו' והוא הנק' עומקא דלבא כמ"ש ממעמקי'21 קראתיך הוי' מעומקא דלבא שאינו נגבל בלב ולא במוח כו' והוא כמו בחי' אור הכתר המקיף על הלב אלא שהוא בא בבחי' א"ח מלמטה למעלה מצד שלא יכילנו הכלי כנ"ל ואזי ע"י בחי' כתר זה באור החוזר מעורר למעלה אתעדל"ע בחי' כתר העליון שיאיר בנאצלי' ג"כ בבחי' מקיף שלא מערך הכלי והוא הנק' אור חדש כנ"ל וזהו קראתיך הוי' שנמשך שם הוי' מחדש מבחי' מ"ה דבעצמו' המאציל דאיהו שקיו דאילנא כנ"ל ואין זה אלא ע"י ממעמקי' דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, וזהו ענין הירידה של הנשמה לבא לכלל הסתר כדי שתעלה בבחי' אור חוזר בבחי' הכתר כנ"ל וזהו דרך פרט בנשמ' פרטית וכיוצא בזה מובן בכללו' נ"י שהיא בחי' מל' דאצי' למעלה

שסג

כידוע שע"י בחי' הפרסא דוקא להיותה בחי' מסתיר ומעכב שאין אור האצי' מתפשט עוד למטה נעשה בחי' א"ח באורו' דאצי' שמסתיימי' במל' ועולי' למעלה בבחי' הכתר ונעשה בחי' כתר למטה ומעורר בחי' כתר עליון לחבר ולהמשיך אור חדש בנאצלי' כו' וד"ל.

וזהו הראיני את מראייך כו' כלומר הטעם שנק' רעייתי לחבר אור א"ס בחכמ' ושאר הספי' כנ"ל משום שנק' מראה בבחי' אור חוזר במס"נ מצד ההסתר דוקא כמשל מראה כנ"ל, ומה שאמר מראייך ב' מראו' מבואר למעלה שהוא בחי' תשובה עילא' ותשובה תתא' ושרש ענינם למעלה הכל הוא מסיבת הפרסא דלכך נעשה בחי' אור חוזר וד"ל.

השמיעני את קולך כי קולך ערב כו'. הנה מבואר בזוהר22 שהוא קלא דאוריית' ומטעם המבואר למעלה בפי' רעייתי שמפרנסי' לאביהם שבשמים כו' דהיינו שממשיכי' אור א"ס בחכמה שתתלבש בתורה וכמ"ש ותורה שם בישראל כו' וזהו השמיעני את קולך כו', אך מה שאמר כי קולך ערב דהיינו בבחי' המתיקו' והעריבו' דוקא שהוא בחי' התענוג הנה זה יובן בהקדים מאמר אבא בנימין במה שהשתדל תמיד ואמר שתהא23 תפלתי סמוכה למטתי כו' ומבואר הכונה שלא ילמוד קודם תפלה אלא מיד בקומו ממטתו יתפלל ואח"כ ילמוד וידוע מ"ש בתוס' דלא ידע ר"י מה איסור יש בדבר אם ילמוד קודם התפלה אחר שלא הגיע זמנה עדיין כו'.

אך הענין הוא דכתיב ואהי'24 אצלו אמון כו' שעשועי' יום יום וכן כתיב אני25 תורתך שעשעתי ולכאורה ב' פסוקי' הללו סתרי אהדדי דאני תורתך שעשעתי משמעו ענין פועל יוצא דהיינו שאני ממשיך ופועל להיו' בחי' שעשועי' ותענוג עליון בתורה וזהו תורתך שעשעתי כלומר שעשעתי אותה כו' ובאמרו ואהי' אצלו כו' שעשועי' יום יום משמעו דהוא משתעשע ומקבל <קלח>

תענוג מן התורה כו' וכן לבני אדם נא' ג"כ בתורה ושעשועי26 את בני אדם כו', אמנם ביאור הענין דשניהם אמת דהנה מבואר למעלה דבחי' אור הכתר הוא שמאיר בחכמה וידוע דבחי' הכתר הוא בחי' עונג העליון אך שעשועי' ותענוגי' שבכתר הם בבחי' ההעלם של עצמו' המאציל ולא נגלה בבחי' גילוי עדיין וזהו כי27 עמך מקור חיים פי' מקור כל התענוגי' כו' כידוע אבל הארת עונג זה בחכמ' אחר שהוא מאין ליש כמ"ש והחכמה מאין תמצא ע"כ בחכמה העונג הזה קצת בבחי' גילוי ולכך נק' החכמה עדן וכמ"ש ונהר28 יוצא מעדן כו' וזהו דאמרה התורה ששרשה מבחי' פנימי' אור

שסד

אבא ואהי' אצלו כו' שעשועי יום יום היינו בחי' או"א שנק' יום יום שכבר העונג העליון דכתר בהם בגילוי ומהם נמשך קבלת העונג לז"א במדו' כשהקדב"ה29 שהוא ז"א יושב ועוסק בתורה שמקבל שעשועי' דאו"א כו' אבל מה שאמר אני תורתך שעשעתי בפועל יוצא היינו בחי' הכתר שהוא מקור כל השעשועי' ונק' שעשועי30 המלך בעצמותו כמ"ש במ"א וממנו נמשך עונג להיו' מציא' עונג גלוי באור אבא ואוריי' מחכמ' נפק' ע"כ אמר תורתך שעשעתי ומ"ש אני הוא אין דכתר כידוע וד"ל.

וזהו31 ההפרש בין הלימוד שקודם התפלה ללימוד שאחר התפלה דהנה מבואר למעלה דע"י מס"נ באחד מצד ההסתר שיש בתפלה בא בחי' אור חוזר בבחי' הכתר ומעורר למעלה בחי' אור חדש בכתר עליון כו' וא"כ מזה האור החדש יומשך ג"כ ממקור השעשועי' שבעצמו' אור עונג חדש בחכמה שבתורה ולהיו' תורתך שעשעתי בשעשועי' חדשי' כו' משא"כ בלימוד התורה שקודם התפלה שלא הי' עדיין אתעדל"ת להיו' אתעדל"ע באור הכתר להמשיך אור חדש כו' אין כאן בחי' עונג חדש בחכמה שבתורה אלא ממה שכבר נאצל בה מראשית ההשתלשלו' או מבחי' הרשימו שנשארה בה מיום דאתמול ע"י אתעדל"ת של יום אתמול בתפלה ותשובה וכיוצא בה שנתעורר אתדל"ע בכתר ביום אתמול כו' או ע"י אהבת בכל מאדך שבקריא' ק"ש דאתמול אבל לא מיום דעכשיו ע"כ ביקש אבא בנימין שתהא תפלתי בבחי' סמוכה למטתי ויקדים להיו' בחי' א"ח דתפלה ואזי יהי' תורתו מקבל שעשועי' חדשי' ממקור כל התענוגי' אחר שיתפלל וילמוד מיד אחר התפלה כו' וד"ל, וזהו מ"ש כי קולך בתורה ער"ב בבחי' עריבו' התענוג והשעשועי' המקוריי' שבעצמות המאציל מצד שהראני את מראייך תחלה בבחי' א"ח בתפלה ואזי דוקא השמיעני את קולך בתורה כי קולך ערב כו' וד"ל.

ומראך נאוה. הנה מבואר שם שזה קאי למעשה המצות שבשבילם נק' יפתי כנ"ל הטעם ועתה אחר שאמר הראיני את מראייך בבחי' א"ח כנ"ל אמר ומרא"ך נאו"ה שהוא ענין יפוי והידור יותר מופלג כמשמעו' לשון נאוה לשון נפעל דהיינו על היפוי הראשון שנתייפה יותר וביאור הדברים הנה דרך כלל יובן זה גם בדרך הפשוט דהנה במצות מעשיות יש ב' דברים הא' גופו32 של מעשה המצוה לעשו' סוכה וליטול אתרוג בפ"מ וכיוצא שזה יש בכל ישראל גם בקל שבקלים כמארז"ל דאפי' פושעי33 ישראל מלאים מצות <קלט>

כרמון כו' והיינו גוף מעשה המצות אך בכונת

שסה

של מעשה המצות אין א' דומה לחבירו וכל חד לפום שיעורא דילי' באוי"ר והשגתו כך יכוין בנקודה שבלב באופן ההמשכה או באופן ההעלא' באותה מעשה המצוה ואפי' במצוה א' שיעשו שני בנ"א אין ההשפעה עליונה שנעשה ע"י מעשיהם שוה והוא לפי אופן שינוי כונה שלהם שזה מכוין לכונה פנימי' יותר ימשיך למעלה מבחי' פנימי' האורו' וזה אינו מכוין כלום אינו ממשיך כ"א מדרגו' החיצוניו' דעשי' וכיוצא וע"ד דוגמא הנה אמרו שנים34 שצלאו פסחיהם כו' הרי אע"פ שפסח אחד להם ומצוה א' ביד שניהם בהשתוות מעשה ואין ההמשכה*34 ועד"ז יובן ההפרש בדרך כלל בין צדיקי' מקיימי מצות לרשעי' מקיימי מצו' שמצד הכונה רחוקי' זה מזה בערך אע"פ שבמעשה מעשה א' לשניהם כו' וא"כ יובן בענין ההפרש בין בחי' היופי שמצד מעשה המצו' בכלל שנק' יפתי מטעם הנ"ל שנעשה בחי' לבוש מלכו' למעלה עי"ז ובין יופי והידור היותר נאה והוא תכלית שלימו' הכחות שבלב שבמעשה המצות מן הצדיקי' וכיוצא בהם בכל חד לפום שיעורא דילי' כו' והוא מ"ש ומראך נאוה וד"ל.

ושרש ענין זה ע"ד הקבלה וגם הטעם שתלוי זה במה שקדם ואמר הראיני את מראייך בבחי' א"ח כו' הנה תחלה יש להקדים כלל א' בדרכי הקבלה הידוע בפרדס וע"ח שלעולם בחי' הכתר ובחי' התפארת ענין א'35 הם ממש והמופת שהרי ידוע בפרדס שבחי' הת"ת הוא בחי' הקו האמצעי וגם הרי הכתר36 לעולם הוא בחי' קו אמצעי שהרי ידוע שהוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלי' כו' וגם ידוע שלעולם בחי' כתר שבתחתון נעשה מבחי' ת"ת שבעליון כמו בחי' ת"ת37 דאימא נעשה כתר לז"א ובחי' ת"ת דז"א משליש התחתון שבו נעשה כתר לנוק' כו' א"כ מאחר שמבחי' הת"ת נעשה כתר בהכרח לומר שענין א' הם שאל"כ מהיכן הי' מציא' התהוו' הכתר דוקא מבחי' ת"ת ולא ממדה אחרת זולתה אך הענין הוא לפי ששניהם ענין א' הם ממש דהיינו ששניהם בחי' ממוצע בכל מקום שהם והוא שיש בכחם לחבר ולהביא מעליון לתחתון או מדבר להיפכו והוא נק' כח ההתחברו' או כח המחבר וגם נק' בלשון קו אמצעי והוא הנק' ממוצע ולהיו' כי יש כח האמצעי המחבר הזה בכתר וגם בת"ת ולא בזולתם ע"כ יבא בחי' הסתעפות מזה לזה אחר ששניהם ענין א' ולכך בחי' כתר של התחתון נעשה מבחי' ת"ת שבעליון כמו בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א.

והענין הוא שבחי' הכתר הזה בז"א הוא בחי' כח הנק' ממוצע להביא מאור עליון דאימא שהוא השכל לאור התחתון של המדו' הנק' ז"א והוא אמצעי שיש

שסו

בו התחברו' של כח העליון עם כח תחתון כו' ונעשה כח התחברו' זאת למטה מבחי' ת"ת פי' כי בהכרח הוא שיהי' באור עליון דאימא בחי' כח אמצעי לחברו ולהביאו למטה והוא בחי' הת"ת שבו דוקא כי הנה נצח והוד נק' משפיעי' שכבר נשפע עצמו' ההשפעה בהם כענין כליו' שמבשלו' הזרע אבל כח המביא ומוריד זאת ההשפעה לנצח והוד הוא בחי' ת"ת ונקרא בשם המכריע כלומר <קמ>

שמכריע את המדו' חו"ג שיהו נוטין להשפיע ולהתחבר ולהאיר אור למטה כי מצד עצם המדו' חו"ג אינם בגדר כח ירידה למטה אלא הם נשארים בעצם כמו שהם כמו מדת החסד חסד זה היה נשאר בעצם ולא הי' מאיר לזולתו וכן בהיפוך מדת הדין כו' וענין נטיית החסד והטוב לזולתו נק' הכרעה כמו הכרעת משקל שמטהו למטה כידוע וכך הטיית המדה להאיר למטה נק' הכרעה והוא ע"י מדת הת"ת שנק' מכריע כלומר מטה כמ"ש מטה כלפי חסד וע"ד הנראה לעין כשאדם מעיין בשכלו באיזה דבר אם לזכות או לחוב ועדיין הדבר שקול הרי ב' המדו' חו"ג שולטי' בו באותה שעה ואינן מאירי' עדיין למטה עד שיבא הכח המכריע והוא המטה אותן אם לחוב אם לזכו' יהי' איך שיהי' יפסוק הדבר שיבא ויאיר למטה כו' וד"ל ונמצא בחי' ת"ת זה המכריע ומטה ההשפעה בנצח והוד יש בו כח המחבר שבכחו לחבר ולהביא אור בלבד והכל עדיין בעצם המשפיע אבל בחי' כתר שנעשה לתחתון הוא הנק' אמצעי ממש שיש בו מכח המשפיע ומכח המקבל יחד אלא שזה בא מצד השתלשלו' דהיינו מבחי' כח המחבר שבמשפיע נעשה כח המחבר למטה לקשר עליון בתחתון תמיד והוא בחי' הכתר ולא נעשה רק מבחי' שליש התחתון שבת"ת דעליון וב"ש העליוני' נשארי' בעליון כו' וכמ"ש במ"א וד"ל ועד"ז יובן בכל פרטי השתלשלו' הפרצופי' העליוני' כמו שמבחי' ת"ת דא"א כתר לאו"א כו' עד שכתר38 דנוק' שנעש' מת"ת ז"א הוא היותר אחרון וכתר דא"א שנעש' מת"ת דא"ק וכיוצא וכידוע שמלביש עד טיבורו כו' הוא היותר עליון וכולן באין מזה לזה בהשתלשלו' עד בחי' כתר דנוק' וד"ל.

ואחר שנתבאר שבחי' הת"ת ובחי' הכתר ענין א' הם יובן גם כאן במה שאמר ומרא"ך נאו"ה דר"ל בחי' כת"ר דנוק' שנק' נאו"ה על עוצם הפלגת היופי וההידור שבכת"ר מפני שהוא נעשה מבחי' אור אשר חוזר מלמטה למעלה שע"ס דא"ח בחי' הכתר קודם לבא כנ"ל והוא ענין הקישוטי' שבכתר דנוק' כו' וע"ז אמר ומרא"ך נאוה שהוא יותר נאה גם מגופו של כתר שנעש' מת"ת דז"א עפ"י סדר ההשתלשלו' כנ"ל והטעם הוא מובן עפ"י הנ"ל דמפני העלא' מ"ן מכתר זה שבבחי' א"ח מעורר למעלה בחי' אור חדש גם בכתר הכללי היותר ראשון שמחבר עצמו' אור א"ס באבי"ע ומשם יורד אור חדש זה ומאיר בהשתלשלו' מכתר לכתר ע"י אמצעי' הת"ת שבכל פרצוף וכנ"ל עד כת"ר דנוק' וא"כ אור זה החדש שבא עתה מת"ת דז"א בכתר דנוק' ע"י סיבת בחי' א"ח דמרא"ה נאה הוא הרבה גם מכתר דז"א ומכתר דאו"א כי ממקום הגבוה מכל הכתרים הוא בא ומכ"ש מבחי' הכתר שקיבלה הנוק' כבר מת"ת דז"א כו' וזהו ומרא"ך דוקא נאוה לשון נפעל שנתייפה ביפוי שאין

שסז

כמוהו עפ"י סדר השתלשלו' הכתרי' מטעם הארת אור חדש הנ"ל בכתר הראשון שאינו אלא בסיבת הארת הכתר למטה בבחי' א"ח כנ"ל והוא ענין אהבת בכל מאדך בלי גבול כנ"ל (וזהו מ"ש ביום39 ההוא יצאו מים חיים כו' וכן וערבה40 לה' מנחת יהוד' כימי עולם כו') והיינו שאמרו ז"ל יפה41 שעה א' בתשובה ומע"ט פי' דוקא ע"י התשובה שהיא בחי' א"ח אזי המצו' נק' טובים כלומר מאירים וכמ"ש וירא42 אלקי' את האור כי טוב וכמו עד"מ האבנים <קמא>

טובו' שמאירי' כך כונת המצו' בבחי' התשובה מעומקא דלבא שקדמה למעשה הוא המאיר אור החדש הנ"ל מלמעלה למטה וכמ"ש אור חדש על ציון תאיר כו' והוא הקישוטי' שבכתר כו' וזה עולה ע"ד הנ"ל ג"כ בהפרש שבין מעשה המצוה עצמי לכונת המצוה מפני שכונת המצוה דוקא עושה אותה להיו' נק' מעשה טוב"ה ומאיר"ה (והיינו ענין המאמר בקישוטי'43 אזלא מאנין ולבושי' דמצו' כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שאמר ומראך נאוה להורות על יפוי היותר גדול ממה שאמר תחלה יפת"י דפי' יפת"י הוא מפני שבחי' ת"ת דז"א הוא שנעש' כתר לנוק' עפ"י סדר ההשתלשלו' אבל מרא"ך נאו"ה מייפה גם לבחי' ת"ת דז"א בכתר חדש כנ"ל וזהו ישראל44 אשר בך אתפאר וכן זה45 אלי הוא בחי' ת"ת ואנוהו יותר כו' כמ"ש ומרא"ך נאו"ה כו' וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן סדר הפסוקי' יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה כו' ע"כ קומי לך רעייתי יפתי כו' ואח"כ השמיעני את קולך כו'. דהנה מבואר למעלה דמסיבת בחי' הפרסא שבין אצי' לבי"ע הוא שנעשה בחי' א"ח כו' אמנם אין זה מצד סיבת הפרסא בלבד אלא דוקא מטעם שבחי' המל' היא בוקעת הפרסא ומתצמצמת ויורדת בבי"ע ונעשית שם כמו נקודה א' בלבד וכאשר עולה מן הצמצום וההסתר בבחי' עלי' הע"ס שלה עולי' בבחי' א"ח ואז בחי' כתר קודם לבא כו'.

ותחלה יש להבין ביאור ענין מה שנעשי' כנקוד' א' בבי"ע כו' דהנה ידוע שבחי' מל' דאצי' היא אחת ממדותיו דא"ס והרי יש בה בחי' א"ס ממש דהא איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' והגם שנק' סופא דכל דרגין היינו לגבי סדר ההשתלשלו' אבל באצי' עצמו היא בבחי' א"ס וזהו מלכותך46 מלכו' כ"ע ור"ל בלתי מוגבלת כו' וכנ"ל בפי' לך ה' הממלכה כו' וא"כ איך אפשר שיקבלו הנבראי' בעלי גבול האור והשפע מבחי' מל' דאצי' כמו להיו' נהנין מזיו השכינה בג"ע העליון אחר שהנאה זאת היא באה בהשגה ועונג גבולי לפי ערך המקבלי' וזיו השכינה עצמה בלתי ב"ג כו' אלא הענין ידוע מפני שמתצמצמת עצמה בתכלית בירידתה לעולם הבריא' ומעלמת כל בחי' עצמותה לגמרי עד"מ הנפש כשמעלמת כוחותיה בעצמותה לבלתי יתפשט כח ממנה כלל כו' ולא נשאר בה רק בחי' האחרונה שבה והיא נק' נקודה א'

שסח

כמבואר במ"א בענין הא לחמא עניא כו' שהיא בחי' נקוד' תחת יסוד כו' ומכ"ש בגלות השכינה בע' שרים מתצמצמת עוד יותר ובזה יש ריבוא רבבו' ירידו' כמו בלילה שמסתתרת עוד למטה והוא בהיכלו' דנוגה לברר ברורי' דרפ"ח וכמ"ש ותקם47 בעוד לילה ותתן טרף כו' וכמ"ש במ"א ובכל שחר היא קמה מעט מעט מן הצמצומי' הרבים האלה ועולה מעט מעט להיו' בבחי' התפשטות קצת עד שבשעת העמידה דש"ע בתפלה חזרה לבנינה השלם בבחי' האצי' כו' כמבואר בפרע"ח וזהו יונת"י שהיא מל' דאצי' שנמשלה ליונה היא בחגוי הסלע בבחי' צמצום כנקוד' א' בלתי התפשטו' כלל וכלל כמשל היונה הטמונה בנקיקי הסלעי' שגדפיה מצומצמי' בדוחק כו' וכך למטה גם אוי"ר אין לכנ"י כל היום בעסקם במו"מ מפני מחשך חומריו' עוה"ז המסתיר ומצמצם וה"ז כחגוי הסלע ועוד יותר נשפלים בדברי' <קמב>

האסורי' שבהיכלו' דנוג' כגזל וכיוצא והוא נק' סתר המדרגה וגם למעלה הוא כמו ירידת המל' להיכלו' דנוגה בלילה כו' וד"ל.

אמנם מסיבת הדוחק הזה בהסתר העצום כשמסתתרת בבי"ע ואז נק' הסת"ר48 אסתיר פני כו' בהכרח שתעלה משם בבחי' א"ח למעלה באצי' ובוקעת הפרסא ועולה כו' אחר שאין אורה יכול להתפשט עוד ומסיבת תגבורת התשוקה לעלו' תקדום לעלות בבחי' הכתר שבה תחלה כו' ואזי העלא' מ"ן שלה מעורר בכתר עליון שיתחבר בנאצלים ובזה נעשה התורה בעולם האצי' והמצו' בלבוש מלכו' שזהו קומי לך רעייתי יפתי כנ"ל אך זהו עדיין קודם התפלה אלא רק מסיבת ירידה עצומה דאתמול כשתקום בחצו' בקימה ועלי' עד עלות השחר שיהי' האופן בבחי' א"ח מטעם הנ"ל ע"כ תקרא רעיית"י ויפת"י אמנם שלימו' עלייתה עד שתמשיך אור חדש דמאציל בתורה ומצו' והוא שיהי' קול"ך ער"ב ומרא"ך נאו"ה כנ"ל זהו דוקא מק"ש ואילך עד אחר ש"ע והוא באמרו בכל49 מאדך שמעורר בזה בחי' מאד העליון כו' וכנ"ל ואח"כ השמיעני את קולך שהוא קול דאוריי' אחר התפלה דוקא כמו שאמר אבא בנימין וכנ"ל אזי הקול ערב להיו' אני תורתך שעשעתי וכן במצות להיו' יפוי יותר גם בת"ת העליון וכמ"ש ומראך נאוה כו' וכל זה ע"י שהראני את מראייך בבחי' א"ח מצד ההסתר בחגוי הסלע כל היום וכל הלילה כי אחר הלימוד שאחר התפלה כשעוסק האדם בפרנסה וכמ"ש ואספת50 דגנך חוזר ומסתתר וכו' וחוזר ועולה בבקר וכן חוזר חלילה מירידה לעלי' ומעלי' לירידה כי כן הוסד הדבר שלא יהי' עלי' אלא אחר ירידה כו' וכך למעלה בבחי' אדם העליון שעל הכסא הנה כתיב חסד51 אל כל היום שיורד חסדו למטה בבחי' ו' יומין דחול וג'52 שעו' הראשונו' יושב הקדב"ה ועוסק בתורה כו' ותחלה מתפלל שנא' ואני53 תפלה כו' ובלילה הוא בחי' שינה כו' ובבקר יאיר אורו כמ"ש יומם54 יצוה ה' חסדו כו' וד"ל. ובכל הנ"ל מובן עיקר הטעם למה שירדה הנשמה בגוף כדי

שסט

שיהי' ע"י הירידה בחי' א"ח מצד ההסתר דוקא ואזי יהי' בכח' להמשיך אור שם מ"ה החדש מעצמו' המאציל בכתר העליון וזהו שביקש אבא בנימין שתהא תפלתי בבחי' א"ח סמוכה למטתי דהיינו שיהי' בא מצד ההסתר של בחי' הירידה בשינה בלילה באילנא דמותא כו' מטעם זה ולא מצד הלימוד שהרי לא זכר לימוד כלל שהרי הי' ביכולתו שלא ילמוד קודם אלא מטעם שתהא סמוכה למטתי דוקא ומטעם הנ"ל וד"ל.


1) הראיני את מראייך: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (כד, ב). מאמר זה הוא המשך לד"ה דלעיל.

הנחת המהרי"ל נדפס לקמן ע' שסט ושם נסמן.

2) הראיני את מראייך: שה"ש ב, יד.

3) לירידת הנשמה בגוף. . לצורך עלי': ראה ספר המפתחות לאדה"ז בערכו. וראה לקו"ש חט"ו ע' 245.

4) בכל מאדך. . בלי גבול: ואתחנן ו, ה. ראה אגה"ק ס"ז (קכו, א).

5) הכתר הוא בחי' ממוצע: ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב פ"א.

6) ולאו מכל אינון מדות כלל: ראה תיקוני זהר בהקדמה יז, א.

7) אליו ולא למדותיו: ראה פרדס (שער הכוונה) של"ב, פ"א.

8) הדבק במצותיו מה הוא רחום: ספרי עקב עה"פ (עקב יא, כב). וראה רמב"ם הל' דעות פ"א, ה"ה. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ח. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו, ס"ג. וראה ג"כ מכילתא בשלח טו, ב. שבת קלג, ב.

9) כתר עליון כו' איהו שם מ"ה: ראה תיקוני זהר בהקדמה יז, א.

10) כי האדם עץ השדה: שופטים כ, יט.

11) י' אצי' ה' בריאה ו' יצירה: ראה ע"ח (שער סדר אצי') ש"ג, פ"א. לקו"ת להאריז"ל בראשית עה"פ (ג, כג) וישלחהו ה"א.

12) הודו על ארץ: תהלים קמח, יג.

13) חכמ' דאור אבא ראשית הגילוי: ראה זח"א לא, ב. ת"ז רת"ל.

14) אנת חכים ולא בחכמה ידיעא: ראה ת"ז בהקדמה (יז, ב).

15) שם מ"ה. . שנק' שקיו דאילנא: ראה תקו"ז בהקדמה (יז, א).

16) רוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב, ריש ע"ב.

17) אור חדש על ציון תאיר: נוסח (אשכנז) ברכת ק"ש שחרית.

18) ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

19) שהמלאכים נק' עומדים: ראה תו"א וישב ל, סע"א. לקו"ת בחוקותי מה, א. שלח לח, ד. סה"מ תקס"ד ע' קעז.

20) ונתתי לך מהלכים בין העומדים: זכרי' ג, ז.

21) ממעמקים קראתיך. . מעומקא דלבא: תהלים קל, א. ראה אגה"ק פ"ד. לקו"ת אחרי כח, ב. במדבר ו, ג. וראה זהר ויקרא ע, א.

22) בזוהר שהוא קלא דאורייתא: ראה רע"מ רכט, ב.

23) שתהא תפלתי סמוכה למטתי: ברכות ה, סע"א. וראה לקו"ת ברכה צו, ב.

24) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

25) אני תורתך שעשעתי: תהלים קיט, ע.

26) ושעשועי את בני אדם: משלי ח, לא.

27) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

28) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

29) כשהקב"ה. . יושב ועוסק בתורה: ראה ע"ז ג, א.

30) שעשועי המלך בעצמותו: ראה עמק המלך שער א. לקו"ת שה"ש כז, סע"א.

31) וזהו ההפרש בין הלימוד שקודם התפלה: ראה ג"כ לקו"ת ברכה צו, ב.

32) גופו של מעשה. . סוכה וליטול אתרוג: בלקו"ת שה"ש כ, ד מציין (ועמ"ש ע"פ כבס ביין לבושו וסד"ה ועשית בגדי קודש גבי ג' בחי' ומדריגות שיש בעשיית הלבושים כו' וע' בפרדס ש"ח פ"א).

33) פושעי ישראל מלאים מצות כרמון: חגיגה כז, א.

34) שנים שצלאו פסחיהם: נזיר כג, א.

*34) ההמשכה: אולי חסר איזה תיבות בגוכתי"ק.

35) בחי' הכתר ובחי' התפארת ענין א': ראה אוה"ת שמות כרך ז' ע' ב'תשמט ואילך.

36) הכתר. . ממוצע: נסמן לעיל בראש המאמר.

37) ת"ת דאימא. . משליש התחתון. . כתר לנוק': בלקו"ת שה"ש שם [צ"ע בע"ח שער עשרים (בדפוס שקלאוו תק"ס, לפנינו הוא שכ"א) פ"ב ב' שלישים תחתונים כו', אמנם מן המוח כו' רק חצי שליש].

38) שכתר דנוק'. . הוא היותר עליון: בלקו"ת שם: ועיין בע"ח שער מיעוט הירח פרק א' ב' שיש בזה כמה מדריגות זו למעלה מזו עד שמקבלת כתרה ג"כ מת"ת דאימא.

39) ביום ההוא יצאו מים חיים: זכרי' יד, ח.

40) וערבה לה' מנחת יהודה: מלאכי ג, ד.

41) יפה שעה א' בתשובה: אבות פ"ד, מי"ז.

42) וירא אלקים את האור: בראשית א, ד.

43) בקישוטין אזלא: זמירות ליל שבת ”אזמר בשבחין".

44) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

45) זה אלי: בשלח טו, ב.

46) מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

47) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

48) הסתר אסתיר פני: לשון הפסוק וילך לא, יח.

49) בכל מאדך: ואתחנן ו, ה.

50) ואספת דגנך: ואתחנן יא, יד.

51) חסד אל כל היום: תהלים נב, ג.

52) וג' שעות הראשונות: ראה ע"ז ג, ב.

53) ואני תפלה: תהלים קט, ד.

54) יומם יצוה ה' חסדו: תהלים מב, ט.