נוסח שני: הראיני את מראיך

שסט

הראיני1 את מראיך*1 השמיעיני את קולך כו' הנה יש ע"ס מלמעלה למטה דאור ישר וע"ס דאור חוזר ממטה למעלה ע"י הפרסא המפסקת בבינה דאצי' בוקע האורות ועולים בבחי' אור חוזר ונעשה כח"ב למטה כו'.

וביאור זה באדם למטה הוא ע"ד מ"ש ואהבת2 את הוי' כו' בכל מאדך מאוד3 היא בלי גבול והיינו בחי' א"ס והוא עד"מ למעלה המשכת אור הכתר שמאיר באצי' שלזה הי' תכלית4 ירידת הנשמה שהיא צורך עלי' כו' כי הנה הנאצלים המה בחי' השתלשלות כי כללות השכל האנושי אינו נמשך מחכמה דעשי' ע"י אמצעות הנפש דעשי' וחכמה דיצי' מקור לחכמה דעשי' הגם שהיא רוחנית יותר חכמה דבריאה מקור לחכמה דיצי' חכמה דאצי' מקור לחכמה דבריאה וא"כ השכל אנושי אינו נמשך מן החכמה דאצי' ומפני זה נאמר כולם5 בחכמה עשית שלגבי המאציל הרי הוא מרומם לבדו ואינו בערך החו"ב כו' ואצי' המה רק מדות הדבק במדותיו מה6 הוא רחום אבל המאציל הוא בחי' אליו7 ולא למדותיו כו' ועיקר התהוות אבי"ע מן המאציל הוא רק מבחי' שמות שאין ערוך לגבי עצם המהות כמ"ש בע"ח8 דיו"ד

שע

מקור לאצי' והה' בבריא' וכו' וכמ"ש הודו9 על ארץ ושמים כו' והממוצע לזה שמוריד השפע מן המאציל לנאצלים הוא אור הכתר והיינו מ"ש כתר10 עליון כו' איהו שם מ"ה דאיהו אורח אצילות ואיהו שקיו דאילנא כו' דהיינו חיות עולם האצילות שהוא ע"י הסתר כי11 עמך מקור חיים כו' וזהו ענין ירידה צורך עלי' שזהו ההפרש בין מלאכים לנשמות. שמצד שהמלאכים12 הם למעלה ואין שום דבר מסתיר להם והן בבחי' השתלשלות אינן יכולים להמשיך אור חדש מאחר שאינם ממהותם ומפני זה הם נקראים עומדים כו' אבל למטה בישראל שנשפלו בגוף שמסתיר על קדושת הוי' וש"ד המונעים הרי מסיבת הסתר זה שאינו מניח להתפשט למטה נעשה א"ח ממטה למעלה בנקודת הלב ממעמקים קראתיך הוי' להיות קראתיך הוי' בע"ס דאצי' הוא ע"י עומקא דלבא תשובה עילאה כו' דמשכין לי' בחילא יתיר שעי"ז אור חדש על ציון תאיר כו' והיינו בחי' בכל מאדך13 ובזה יובן למעלה ג"כ שע"י סיום הפרסא כו' שאינו מניח להתפשט למטה נעשה אור חוזר בבחי' בפני' נקודת הלב והיינו שמל' נעשה כתר וה"ז כמשל מרוצת המים ע"י הדבר המסתיר כו' וזהו בחי' מראה שע"י הסתר של המראה נעשה אור חוזר ממטה למעלה לראות מה שמונח לאחורי' כו' וכמ"כ המל' נק' מראה מצד זה כו'.

השמיעיני14 את קולך קלא15 דאורייתא שממשיכים עי"ז אור א"ס שמתלבש בתורה שהיא חכמה דאצי' כמ"ש ותורה16 שם בישראל כו' והיינו מ"ש כי17 קולך ערב עריבות ומתיקות בחי' תענוג דהיינו שממשיך בחי' תענוג עליון בתורה אז תתענג כו' היינו המשכת הכתר בחכמ' שבכתר הוא מקור התענוגים וזהו מ"ש אני18 תורתך שעשעתי שהיא התענוג דשעשועים עליונים כמ"ש ושעשוע19 יום יום או"א, וזהו ההפרש שבין הלמוד שקודם התפלה בין הלימוד שאחר התפלה כי עיקר המשכת הכתר לחכמה הוא ע"י התורה בהקדם תחלה בחי' בכל מאדך שהיא המשכת הכתר כנ"ל אבל ע"י התורה שקודם התפלה הוא רק המשכה מחכמה ששם שורש התורה בעצמה דאורייתא20 מחכמה נפקת (והיא נק' רעיתי21 ישראל שמפרנסין) וזהו שארז"ל אבא22 בנימין אומר כו' על תפילתי שתהא סמוכה למטתי כי התורה צריכה להיות אחר התפלה כו' כדי שיהי' המשכת הכתר בחכמה כנ"ל.

שעא

ומראיך נאוה אלו המצות כי הנה אמרו פושעי23 ישראל מלאים מצות וכו' וא"כ מה הפרש יש בין צדיקים העושים מצות לרשעים. אך הוא כמו שאמרו משל לב'24 שצלאו פסחיהם כו' שזה ממשיך המשכה יותר עליונה מזה הגם שהמצוה אחת היא סוכה אתרוג כו' והיינו בחי' נאוה ויפת שהן ת"ת דאימא25 כתר לז"א ושליש התחתון דת"ת דז"א כתר לנוק' כי ת"ת וכתר הכל ענין א' דהיינו כך ההתחברות ששניהם מקו האמצעי וכמו שהכתר26 ממוצע בין המאציל לנאצלים כך ת"ת ממוצע כמו מאימא לז"א ומז"א לנוק' כי נה"י היא עצם ההשפעה אבל הממוצע המוריד שפע באמצעותו הוא ת"ת כו' וזהו שע"י הראיני את מראיך דהיינו המשכ' הכתר בבחי' בכל מאודיך נעשה אח"כ מראיך נאוה בחי' ת"ת שנעשה כתר כו' ונק' מעש"ט ומאירים וירא27 אלקים את האור כי טוב כו'.

וזהו יונתי בחגוי הסלע מלכות נק' יונה ויורדת בחגוי הסלע בבי"ע שהגם שהמל' היא סופא דכל דרגין מ"מ מאחר שהוא בבחי' אצי' דאיהו28 וגרמוהי חד שאור א"ס שורה בהם א"כ ירידתה בבי"ע צמצום גדול הוא ונעשה בחי' נקודה כו' שא''א לקבל גם בג"ע העליון זיו השכינה אא"כ נתצמצם תחילה בבחי' גבול נקוד' כו' וע"פ העבודה למטה בשעת התפלה הוא התפשטות אהוי"ר ואח"כ כל היום בצמצום ולמחר נעשה התפשטות כו' והנה בחגוי הסלע היא הירידה לסתר המדריגה יותר למטה שהרי יש כמה ירידות שונות כמו ביום או בלילה ותתן29 טרף לביתה וד"ל.


1) הראיני: הנחת המהרי"ל. נעתק מכ"י 1824 יט, ב. נמצא ג"כ בכת"י 80 עז, ב. 143 סא, א. 523 (בסופו). 1213 סא, א בכותרת: ביאור על התורה יונתי בחגוי הסלע מאדמו"ר לבניו שי'.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' קיט.

*1) הראיני את מראיך: שה"ש ב, יד.

2) ואהבת את ה' בכל מאדך: ואתחנן ו, ה.

3) מאד היא בלי גבול: ראה ג"כ תו"א לט, ג.

4) תכלית ירידת הנשמה לצורך עלי': ראה ספר המפתחות לאדה"ז בערכו.

5) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

6) מה הוא רחום: שבת קלג, ב. ירושלמי פאה רפ"א.

7) אליו ולא למדותיו: הובא בפרדס של"ב רפ"ב בשם הספרי.

ע' בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח בהוספות ללקו"ת (נא, ג) ודה"ק שם ”כהובא בפרדס בסופו" עכלה"ט, ובכ"מ אי' ”בספרי", ובאמת לי' שם. ושם בפרדס של"ב פ"ב הביאו ”מספרי", אבל אדמו"ר בדיוק השמיט תי' ”מספרי" מטעם הנ"ל ע"כ וכתב לשונו הטהור כהובא בפרדס.

8) בע"ח דיו"ד מקור לאצי': ראה ע"ח (שער סדר אצי') ש"ג. שער (מב) דרושי אבי"ע רפ"א ורפ"ב. (שער כללות אבי"ע) ספ"ד. שער ההקדמות דרוש ו' בההפרש שיש בין ד' עולמות אבי"ע (שצה, א). לקו"ש ח"ו ע' 108 ואילך.

9) הודו על ארץ ושמים: תהלים קמח, יג.

10) כתר עליון: תקו"ז בהקדמה (פתח אלי').

11) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

12) שהמלאכים. . נקראים עומדים: ראה תו"א וישב ל, סע"א. לקו"ת בחוקותי מה, א. שלח לח, ד. סה"מ תקס"ד ע' קעז.

13) בכל מאדך: דברים ו, ה.

14) השמיעיני את קולך: שה"ש ב, יד.

15) קלא דאורייתא: ראה זהר אחרי סא, א. פינחס ריג, א. סה"מ תקס"ג ח"א ע' צט ואילך.

16) ותורה שם בישראל: תהלים עח, ה.

17) כי קולך ערב: שה"ש שם.

18) אני תורתך שעשעתי: תהלים קיט, ע.

19) ושעשוע יום יום: משלי ח, ל.

20) דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב פח, א. קכא, א.

21) רעיתי ישראל שמפרנסין: זח"ג ז, א.

22) אבא בנימין אומר כו' על תפילתי שתהא סמוכה למטתי: ראה ברכות ה, ב.

23) פושעי ישראל מלאים: עירובין יט, א. חגיגה בסופה.

24) לב' שצלאו פסחיהם: נזיר כג, א.

25) ת"ת דאימא: בכת"י שם: כי הנה ת"ת דאימא נעשה.

26) שהכתר ממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרוש אבי"ע פ"א. לקו"ת צו י, א. סידור שו, ב. סה"מ ה'ת"ש ע' 40.

27) וירא אלקים את האור כי טוב: בראשית א, ד.

28) דאיהו וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה.

29) ותתן טרף לביתה: משלי לא, טו.