וירא ישראל את היד הגדולה

שעד

שביעי של פסח בעזר"ה

וירא1 ישראל2 את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. להבין למה הקדים בחי' יראה לבחי' אמונה אחר שהי' להם יראה שהוא בחי' התגלות איך יתכן שאח"כ באו לבחי' אמונה שלמעלה מן ההשגה והשכל כו'. אך הנה כתיב ויקרא3 הוי' הוי' אל רחום כו' ויש להבין מה זה שכפל ב"פ הוי' כו' להיות שיש ב'4 מדריגו' בשם הוי' הא' הנק' על שם ההתהוו'5 של כל העולמו' מאין ליש לכך נק' בשם זה הוי' לפי שהוא מהווה אותם מאין ליש תמיד ותחלה יש להבין ענין ההתהוו' מאין ליש ואח"כ יש להבין מה שהוא ע"י ד' אותיו' הללו דוקא דשם הוי' יו"ד ה"א כו'.

הנה לכאורה אינו מובן איך שייך ענין התהוו' דבר מה שיקרא בבחי' נפרד חוץ מאלקי' חיים והלא ממך6 הכל כתיב ואין לך דבר חוץ ממנו וגם אחר שנברא הבריא' אין שינוי מכמו קודם הבריא' כמ"ש אני7 ה' לא שניתי כו'. אך הענין הוא משום דבאמת אין ערך כלל בין בורא עם הנברא מאחר שהבורא הוא בחי' א"ס בלתי מוגבל והנבראי' הם בבחי' הגבול ואין ערוך כלל וכלל בין ב"ג לבלתי ב"ג ע"כ כשהי' צריך שיתהווה מציאו' ב"ג מבלתי ב"ג א"א הי' בדרך עילה ועלול כשאר השתלשלו' אלא ע"י צמצום האור של אלקו' בתחלה והוא בחי' היו"ד8 דשם הוי' שהוא רק נקוד' א' כלומר בחי' הצמצום להעלים כל עצמותו מכל וכל כו' עד"מ הידוע מהשפעת שפע שכל מרב לתלמידו שצריך הרב לצמצם בתחלה כל עצמו' השכלתו באותו השכל ולא ישאר רק כקוצו של יו"ד כו' ואח"כ בא השפע בבחי' ההתפשטו' אורך ורוחב כדי הצורך לההשפעה כו' ואח"כ הוי"ו הוא ההשפעה עצמה שהוא הנק' בשם המשכה מלמעלה למטה ואח"כ הה"א אחרונ' הוא תפיס' וקליט' ההשפעה במקבל לאורך ורוחב כו' וכמ"ש*8 במ"א וע"י דוגמא מזה יובן למשכיל למעלה שכדי שיתהוו' מציא' ב"ג מבלתי ב"ג הוצרך להיו' ע"י יו"ד בתחלה והוא הצמצום לגמרי עד שלא

שעה

נשאר רק נקודא א' ואח"כ זיו האלקי נתפשט לאורך ורוחב כו' ואח"כ נעשה בחי' ההמשכה כוי"ו כו' עד שבה"א בראם ממש מאין ליש גמור ולהיות כי זה האופן הוא ע"י צמצום והעלם העצמו' לגמרי הרי נעשה הבריא' כמו מחודש ממש דהיינו בבחי' יש נפרד כו' והיינו ענין שם הוי' המהוו' מאין ליש ממש וד"ל. וזהו יהללו9 את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו פי' כי הוא קאי על שם הוי' שהזכיר בסמוך ששם הוי' זה צוה ונבראו כלומר נמשך מלמעלה ונתקשר להיו' בחי' כח הפועל בנפעל והיינו ענין צו"ה שהוא לשון התקשרו' כידוע ונבראו לשון נפעל כו' כי ירד שם הוי' זה מלמעלה ונתקשר למטה להיו' כח הפועל כו' וממילא נבראו יש מאין כו' וכנ"ל וד"ל.

והנה שם הוי' זה ישנו בכל העולמות דאבי"ע כי כל בחי' התהוו' א"א כ"א ע"י שם הוי' זה בצמצום ואח"כ התפשטו' כו' וגם עולם האצי' נאצל בשם הוי' מן המאציל כו' אך יש עוד שם הוי' שלמעלה מזה שאינו ע"ש בחי' <קמד>

התהוו' שהוא כח הפועל בנפעל בכל עולם לפי ערכו אלא הוא בבחי' העלם עצמות המשפיע והמהווה עדיין קודם שהוציא מכח אל הפועל כו' והענין הוא מה שאמר בזוהר10 ובע"ח כשעלה ברצונו הפשוט כו' שהוא עד"מ כשאדם רוצה לעשות איזה דבר מה כמו לכתוב ולצייר דבר וכיוצא שבתחלה עולה אופן הציור במחשבתו ורצונו איך יצייר באיזה אופן ואח"כ גומר זה בפועל וא"כ אין לך כאן דבר חדש אלא במה שהוציא מכח אל הפועל בלבד אבל גופו של אופן המעשה אין בו חידוש שכבר הועלה בכל פרטיו ברצון ומחשבה אלא ששם הוא בהעלם העצמו' עדיין ובבואו מכח ההעלם אל הפועל הוא בא בהתגלות כו' ולפ"ז מובן בדוגמא ג"כ בבחי' שם הוי' הנ"ל המהוו' העולמו' אחר שהוא בחי' כח הפועל בנפעל בהכרח הוא שקדם לבא ראשונה ברצון העליון דהיינו כשעלה ברצונו להאציל כו' וכשעלה ברצונו לברוא כו' אלא שהי' שם בבחי' העלם העצמו' עדיין וא"כ כמו שיש שם הוי' למטה בפרט בד' אותיו' יו"ד ה"א כו' כך יש שם הוי' למעלה בבחי' הרצון הפשוט בפרט ג"כ והוא היו"ד בתחלה ואח"כ הה"א כו' והכל ברצון ומחשבה עדיין להאציל ולברוא כו' כי מבואר ממשל הנ"ל דכל סדרי פרטי הפעולה קדמו לבא תחלה בעצמו' הפועל ברצונו ומחשבתו עדיין כו' וד"ל וענין היו"ד בשם הוי' זה כשעלה ברצונו להאציל היינו ג"כ ענין צמצום העצמו' כמו ענין היו"ד בשם הוי' למטה בבחי' ההתהוו' כו' כי א"א להיו' בחי' התפשטו' ברצון כ"א ע"י צמצום כל עצמותו בתחלה וזהו מ"ש ישת11 חושך סתרו כו' ואח"כ עלה ברצון בבחי' התפשטו' אורך ורוחב והוא הה"א ואח"כ הוי"ו והה"א והכל שם הוי' א' שכלול ברצון וכללותו הוא עדיין רק בבחי' ההעלם ונק' כתר עליון בכללות ההשתלשלו' כמ"ש בספרי הקבלה וד"ל. ובדרך כלל הנה נק' שם הוי' זה שברצון ומחשבה סתימא' בשם הוי' דלעילא ושם הוי' שמהו' העולמו' בחי' שם הוי' דלתתא ונק' ג"כ בלשון עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא שהרצון הוא בבחי' העלם העצמו' של המאציל נק' עלמא דאתכסיא והוי' שמהו' עולם האצי' והבריא' וכיוצא נק' עלמא דאתגליא כידוע וד"ל.

שעו

וזהו וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים כו'. כי הנה פרעה אמר מי12 הוי' אשר אשמע בקולו לפי ששרש קליפ'13 פרעה הי' באחורי העורף כו' הוא בא ויונק מבחי' אחוריי' דאחוריי' דשם הוי' דקדוש' שמאיר מאצי' לבריא' וגם בשרש ומקור ההשתלשלו' של העולמו' דהיינו באצילו' עצמו אחר שנאצל בבחי' גילוי אורו' ע"י שם הוי' כו' גם שם הי' לו שרש יניק' מבחי' חיצוניו' ואחוריי' דאחוריי' כו' אבל בשם הוי' דלעילא דהיינו בבחי' הכתר דעולם האצי' שהוא הרצון כשעלה ברצונו להאציל כו' שהוא בבחי' העלם העצמו' של המאציל עדיין כנ"ל לא הי' לפרעה שום שרש יניקה כלל וכלל אחר שהוא בבחי' ההעלם ולא נתגלה למטה בבחי' השתלשלו' מכח אל הפועל עדיין כנ"ל וע"כ אמר פרעה מי הוי' אשר אשמע כלומר מי הוא זה השם דהוי' אשר לא ידעתיו כלל כי לא הי' לו שרש כלל שם מטעם הנ"ל וע"כ לא האמין כלל בשם הוי' זה שברצון ואמר מי הוי' אשר אשמע בקולו כי רק בשם הוי' דלתתא הי' יודע ולא בהוי' דלעילא כו' <קמה>

וד"ל.

אך הנה בני ישראל בשעת קריעת י"ס ראו והשיגו בזה השם דהוי' שברצון ומחשבה וזהו שאמר וירא ישראל כו' אשר עשה הוי' במצרים פי' ב' השגות השיגו אז אחד שיש שם הוי' בהעלם הרצון כו' והב' איך שיכולי' לעשו' לזה השם ברצון ע"י מעשה התחתונים למטה והוא ע"י סור14 מרע ועשה טוב כו' וזהו אשר עשה הוי' שנעשה שם הוי' דלעילא הנ"ל במצרים דוקא במדרגו' התחתונו' שנק' מצר י"ם והוא ע"י צמצום שיצמצם האדם א"ע וכובש את יצרו להיו' סור מרע שהוא בחי' ביטול עצמות וכו' ע"י כפייה שכופה ומבטל א"ע עושה כמו בחי' יו"ד שהוא בחי' הצמצום כנ"ל ואח"כ בעשותו טוב במעשה המצות ותורה ועבודה וכמו בצדקה וגמ"ח וכיוצא עושה בחי' ה"א שהוא בחי' התפשטו' לאורך ורוחב שהרי במעשה זו מתפשטת אור אלקי לשכון למטה כידוע דרמ"ח15 פקודי' נק' רמ"ח איברי' כו' וכיוצא בזה נעשה כללות שם הוי' ע"י מעשה התחתונים דהיינו בבחי' צמצום והתפשטו' והמשכה והתפשטו' כו' ובאתערותא דלתתא אתערות' דלעילא שנעשה כמו שם הוי' זה ממש בבחי' העלם עצמו' המאציל להיו' עולה ברצונו להאציל כו' ג"כ ע"י ד' אותיו' הללו צמצום העצמו' בראשונה והוא היו"ד כו' וזהו אשר עשה שם הוי' דלעילא ברצון העלם במצרים דוקא. אך הטעם למה במצרים דוקא הנה מצרים16 הוא המיצר והצמצום כמ"ש מן17 המצר קראתי כו' והיינו בחומר18 ובלביני' שעבדו כו' ועי"ז הלאו קודם להן נתעורר למעלה ג"כ כענין המבואר19 במ"א בטעם מצות ל"ת שהם בחי' אותיו' י"ה שבשם הוי' צמצום דלאו בתחלה (ומה שממשיכי'

שעז

שם הוי' שברצון דוקא כי זה המיצר בא מבחי' א"ח וכמבואר20 במ"א ע"פ הראיני את מראייך שבבחי' א"ח הכתר קודם והוא דוקא יעורר הרצון הפשוט כו' ע"ש) וד"ל.

אך הנה לפ"ז יש להבין מה שאמר את היד הגדולה אשר עשה ה' כו' מה זה היד הגדולה ענין לאשר עשה ה' עפ"י הנ"ל וגם מה שאמר וירא ישראל כו' דוקא בשעת קריעת י"ס דאדסמיך לי' קאי' דכתיב והמים21 להם חומה כו' וירא22 ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה כו' מה ענין זה לקריעת י"ס דוקא.

אך הענין הוא דהנה יש להבין תחלה מהו ענין קרי"ס בהיות מבואר בענין קריעת י"ס בכתוב למעלה דכתיב ויט23 משה כו' ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה כו' ויש להבין מהו זה שאמר לחרבה24 דוקא שהוא ענין תכלית היבישו' עד שלא נמצא שם שום לחלוחיו' כלל וכלל כו' דהנה ידוע מארז"ל דכל25 מה שיש ביבשה יש בים כו' וידוע26 שים ויבשה למעלה נק' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא וביאור הדברי' הנה כתיב יקוו27 המים כו' ותראה היבשה פי' היבשה הוא אשר ממנה נמצאו כל הנמצאי' דצח"ם כמ"ש תוצא28 הארץ כו' תדשא הארץ כו' וגם האדם מן העפר נברא וז"ש הכל29 הי' מן העפר כו' והוא משום דארץ30 אולידת ועביד' פירין כמ"ש בזוהר משא"כ הים שלא ימצא ממנו מציאו' דצח"ם בפ"מ בד' יסודו' אך הים יש בו כל הנבראי' שיש ביבשה בהעלם ולא בגילוי כמאמרם כל מה כו' וכדי שיבא לידי גילוי אמר יקוו המים מתחת השמים <קמו>

ותראה היבשה פי' שיתצמצם ויתעלם בחי' ההעלם ויוכל לבא בחי' גילוי דיבשה להוציא כל הנמצאי' דצח"ם כו' ודוגמא זאת הי' גם למעלה בבחי' ים ויבשה העליונים שנקוו המים העליונים שבבחי' עלמא דאתכסיא וכמ"ש יקוו המים כו' ואח"כ ויאמר31 אלקי' יהי אור יהי רקיע שהוא בחי' הדיבור הנק' עלמא דאתגליא הנק' ארץ למעלה כידוע וזהו ותראה היבשה כו' ועד"ז עד רום המעלות הכל הוא בא בבחי' העלם וגילוי ים ויבשה כידוע ודרך כלל בחי' העלם הרצון הנ"ל נק' עלמא דאתכסיא בכלל והוא שם הוי' דכת"ר כנ"ל ועלמא דאתגליא היינו שם הוי' המהווה כל העולמו' נק' בבחי' יבשה לגבי ים כו' וד"ל.

שעח

והנה בשעה שהפך ים ליבשה ויעברו בנ"י בתוך הים בחרבה כו' אע"פ שהי' ענין זה למטה בענין גשמי שהים הגשמי נהפך ליבשה הנה מ"מ הרי הים ויבשה הגשמיי' שרשם בים ויבשה העליוני' עד רום המעלו' ונהפך אז ים ליבשה עד רום המעלו' והיינו שבחי' ההעלם בא לידי גילוי עד רום המעלו' וכמו שנאמר למטה וישם את הים לחרבה דהיינו שלא נשאר שם שום לחלוחית כלל גם מחלקי המים שנכנס בארץ ועפר שהי' הים עליו כך עד רום המעלו' שרשי הים והיבשה נהפך הים ליבשה עד שלא נשאר גם שום רשימו בעלמא מבחי' ההעלם רק הכל בא בבחי' יבשה וכענין שהי' בראשית הבריא' דכתיב יקוו המים כו' ותראה היבשה כו' וד"ל ואחר שראו ישראל שיכול להיו' מהעלם גילוי הבינו והשיגו אז שיוכל להיו' גם מבחי' העלם הרצון לבא בבחי' גילוי והוא להיו' מתצמצם ובא בד' אותיו' יו"ד ה"א כו' וזהו וירא ישראל את היד הגדולה כו' פי' היד הגדולה שהפך ים ליבשה מהעלם גילוי למטה מזה ראו אשר עשה הוי' שנעשה שם הוי' דלעילא בבחי' העלם הרצון ג"כ כי הכל טעם א' הוא וד"ל (והיינו ששייך זה לקריעת י"ס דוקא והיינו שארז"ל ראתה32 שפחה על הים כו' וד"ל).

וזהו ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. דהנה בחי' ראיה לא שייך אלא בדבר הנגלה ונראה לעין כל וזהו ויראו את הוי' פי' היינו בחי' הוי' דלתתא המהווה כל העולמות מפני שהוא בחי' עלמא דאתגליא לכך יתכן בו בחי' ראיה כי יוכל לבא בבחי' ההשגה וההתבוננות והוא להיות ששם הוי' זה מקרוב הוא כי הוא כח הפועל האלקי כו' ועד"מ אדם שעומד לפני מלך ב"ו כל שעומד מקרוב יותר יותר יהי' לו יראה ועיקר היראה הפנימי' הוא יראה33 בושת כשמתבייש ומתבטל לגמרי ממציאותו והוא רק כל הקרב קרב יותר יהי' בחי' ירא בושת יותר וה"ז מצד ההתגלות דוקא מקרוב34 אבל מרחוק לא שייך בחי' היראה בושת כלל ולכך יראה35 אותיו' ראיה כי ענין א' לראיה עם היראה שכל שהוא בכלל ראיה הוא בא לידי בחי' יראה והיינו ויראו שהי' להם בחי' יראה בושת משם הוי' הנגלה דוקא אבל בשם הוי' הנסתר שהוא בחי' הוי' שבהעלם הרצון כנ"ל לא שייך בחי' יראה אחר שאין שם בחי' ראיה והשגה כלל כי נסתר ונעלם הוא למעלה מעלה מן ההשגה ואינו נראה ומושג כלל ולכך נק' עלמא דאתכסיא בכלל כנ"ל לכך נאמר בו ויאמינו בהוי' כלומר בשם הוי' זה הנסתר לא הי' להם רק בחי' <קמז>

אמונה בלבד שהאמונה היא למעלה מן ההשגה והשכל ולהיותו נסתר האמינו בו באמונה שלמעלה מן הטעם כו' ושניהם אמת דהיראה הי' להם בשם הוי' דלתתא והאמונה בשם הוי' דלעילא וד"ל.

שעט

וזהו שאנו אומרים בש"ע הגדול הגבור והנורא ולכאורה אינו מובן למה לא אמר והגבור כמו שאמר והנורא אך הענין הוא מטעם הנ"ל דבחי' ההתגלות דוקא מביאה לידי יראה שיראו ממנו ואז נקרא בשם נורא דכשהוא מקרוב דוקא יריאים ממנו ביותר כנ"ל ואז אימתו מתפשטת ביותר ונק' נור"א אבל כשהוא בהסתר והעלם אין יריאים ממנו ולא נק' נור"א כו' וכך למעלה כדי שיקרא הוא ית' בשם נורא הוא ע"י בחי' ההתגלות דוקא וזאת ההתגלות היא בחי' צמצום לגבי עצמותו שהרי הוא נק' סתימו36 דכל סתימין כו' ע"כ אמר והנורא מפני שכדי שיקרא נורא צ"ל נמשך בבחי' צמצום ההמשכה בתחלה כמו וי"ו שמורה צמצום ההמשכה שראשו יו"ד והולך ומתקצר למטה כידוע עד שנק' נור"א שהוא בבחי' ההתגלות מקרוב כנ"ל וד"ל.

ובמשה עבדו פי' משה37 הוא בחי' הדעת כידוע וענין בחי' הדעת38 הוא בחי' ההתקשרות וכמ"ש והאדם ידע39 כו' והוא בחי' התקשרות המשפיע במקבל כמ"ש במ"א ולכך נק' רעיא40 מהימנא כי הוא מז' הרועים המפרנסים41 לכללות נ"י כידוע אך מה שנקרא בשם רעיא מהימנא דהיינו שהוא רועה42 נאמן וכמ"ש בכל43 ביתי נאמן הוא כו' הענין הוא משום דהוא בחי' הממוצע לחבר ולקשר בחי' שם הוי' דלעילא הנ"ל בשם הוי' דלתתא כי הדעת44 הוא בחי' הממוצע כידוע וזהו שאמר אנכי45 עומד בין הוי' וביניכם כו' והיינו שהוא הממשיך בחי' הוי' שבהעלם הרצון לבא בכנ"י בבחי' גילוי וא"כ הרי האמונה באה לידי ראיה בהתגלות כי מה שלא השיגו בראי' רק באמונה הביאם לידי ראי' והשגה וכמ"ש בזוהר46 דאוליף רזא דמהימנותא להם כו' ולכך נק' רועה נאמן פי' נאמן הוא מלשון אמונה והמקבל האמונה נק' נאמן בלשון נפעל והוא הי' רועה נאמן שהי' ממשיך לכנ"י בחי' אמונה זו שבהעלם כו' דהיינו שהי' זן ומפרנס את כנ"י באמונה זו להיות להם למזון וחיות בבחי' השגה וטעם כמ"ש לאהבה47 את ה' אלקיך כי הוא חייך ממש כו' וזהו ע"ד ורע"ה אמונה כו' ולכך נאמר במשה לא48 כן עבדי משה בכל ביתי נאמ"ן הוא דהיינו בחי' האמונה שהיא בבחי' העלם הרצון שאינו מתגלה למטה בהשתלשלו'

שפ

כנ"ל וד"ל וזהו שארז"ל דיראה49 לגבי משה מלתא זוטרתא היא כו' דשם הוי' דלעילא שבבחי' העלם הכתר לא שייך שם בחי' היראה אחר שהוא נסתר ונעלם מפני שהוא למעלה מן ההתגלות כנ"ל וע"כ היראה שם מלתא זוטרתא רק במה שמושג ונגלה ששייך שם היראה כנ"ל שם מדרגת היראה מדרגה גבוה לפי אופן הקירוב כל50 הקרב קרב יותר יותר יש בו היראה פנימי' אבל לגבי משה שנק' נאמן באמונה שהוא למעלה מן ההתגלו' אין היראה חשובה כלום כי אין ערך כלל בין ב' הויו' הנ"ל וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בנייהו כנ"ל וד"ל וזהו ויאמינו בהוי' דלעילא ובמשה עבד"ו שהוא הרועה הנאמן להביא להם בחי' אמונה זו בבחי' גילוי מן ההעלם וגם הביאם והגביהם לקשרם ולחברם למעלה באמונה זו כי העלם לבחי' הוי' דלעילא כמו הרועה שישא את הצאן כו' ולכך אמר להם <קמח>

ואתם51 תחרישון בבחי' הביטול במציאות כי הביאם והעלם לעלמא דאתכסיא בשעת קריעת י"ס ששם בחי' השתיקה כמ"ש ואחרי52 הרעש כו' קול דממה דקה כו' ולכך אז דוקא ישיר משה ובני ישראל כי גם ישראל עם משה נתעלו לומר כי53 גא"ה גא"ה כו' לפי שהי' רעיא מהימנא כנ"ל וד"ל.

וזהו הפך54 ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו. הנה נשמחה להבא משמע שעתידי' אנו לשמוח בו ולא עכשיו והלא כבר הי' קריעת י"ס והל"ל שם שמחו בו כו', אך הענין הוא להיות ידוע שענין השמחה55 הוא ענין הגילוי מן ההעלם כמו שנראה לעין בשמחתו של אדם שיגלה כל מצפוני לבבו והוא מפני שהשמחה היא ההתגלות והנה עתה בזמן הגלות כנ"י משועבדים בשיעבוד הפרנסה ובהסתרת חומריות העולם עם חומריות הגוף כו' והסתרה זו מצד הגוף גורמת שלא יוכלו לבא לבחי' שמחה שהוא בחי' ההתגלות כדי שעי"ז יבא למעלה ג"כ בחי' שמחה עליונ' בשם הוי' דלעילא הנ"ל כמ"ש ישמח56 הוי' כו' והשמחה עליונה גורמת בחי' גילוי ההעלם דהיינו שיתגלה שם הוי' שבהעלם ומפני הסתרת חומריות עוה"ז למטה אין אתעדל"ת למטה לעשות אתעדל"ע בבחי' שמחה זו כו' וע"כ אין עכשיו בכנ"י רק בחי' האמונה בשם הוי' דלעילא הנ"ל שהוא בבחי' ההעלם והסתר ולא בבחי' ההתגלות כנ"ל אבל לעתיד דוקא נא' שם נשמחה בו שיבאו לבחי' שמחה זו כו' דהנה גם לעתיד יהי' בחי' קריעת י"ס כמו בזמן יצ"מ ואדרבה ביתרון מעלה ומדרגה שהרי נא' לעתיד והכהו לז' נחלים כו' והיתה מסלה לשאר עמו כו' ולעתיד הרי נא' (ישעי' י"א) והחרים לשון ים מצרים והכהו57 לז' נחלים לז' בקיעות כו' והיתה מסלה ממש לילך בחרבה כו' כיום עלותו מארץ מצרים כו' וזהו בנהר יעברו ברגל דהל"ל

שפא

עברו ברגל לשעבר ולמה יעברו לשון להבא אלא על העתיד נא' שיעברו בז' בקיעות והדריכם שם בנעלים וע"כ אמר שם נשמחה בו נשמחה לשון עתיד ושם דוקא נשמחה בו כו' כי הנה לעתיד כתיב כי58 עין בעין יראו כו' פי' בחי' סובב כ"ע הכללי שהוא בחי' העלם הרצון הנ"ל יבא אז בבחי' גילוי מן ההעלם והיינו שיתגלה שם הוי' דלעילא ויתחברו ב' ההויו' הנ"ל ואשר עכשיו הוא רק בבחי' ההעלם מקיף וסובב את כל ההשתלשלו' דאבי"ע וכמ"ש ומתחת59 זרועו' עולם כו' בא יבא אז למטה בבחי' גילוי בעין השכל בהשגה וראי' בכללו' נ"י וזהו כי עין בעין יראו עין דשכל דכללו' נ"י יראו בעין המקיף הסובב הכללי והוא ענין התחברות עין בעין דב' הויו' הנ"ל הוי' דלעילא עם הוי' דלתתא כי הכל ענין א' הוא וד"ל וע"כ יהי' אז ענין קריעת י"ס להפוך ים ליבשה כי בזה מתגלה ההעלם דעלמא דאתכסיא בא בבחי' עלמא דאתגליא כמבואר למעלה בענין וישם את הים לחרבה כו' ויהי' אז בז'60 בקיעות נגד ז' המדות שברצון שכולם יבקעו ויומשכו מן ההעלם לגילוי וזהו והכהו לז' נחלים כו' וזהו שם נשמחה בו שם דוקא נשמחה בבחי' השמחה המביאה בחי' ההתגלות מן ההעלם ופי' בו בעצמות המאציל שהוא נסתר עכשיו ואינו אלא רק בבחי' האמונה בלבד כו'. ומה שהזכיר עבר ועתיד בפסוק אחד דהפך ים ליבשה <קמט>

לשעבר משמע ובנהר יעברו ברגל כו' להבא משמע הענין הוא משום דהיום61 לעשותם ולמחר לקבל שכרם דהאמונה דעכשיו היא רק לעשות לשם הוי' למעלה בהעלם הרצון להיות נמשד ביו"ד ה"א כו' ע"י צמצום והתפשטות שלמטה בסור מרע ועשה טוב כנ"ל כי באתעדל"ת אתעדל"ע כמאמר רוח אייתי רוח כו' והוא ע"י ביטול וצמצום הרצון למטה להיות מבטל א"ע ורצונו מפני רצון ה' כך למעלה מבטל א"ע ומצמצם א"ע כי להיות בחי' רצון למעלה א"א כ"א ע"י צמצום כנ"ל ואח"כ התפשטות הרצון בבחי' ה"א כו' אבל למחר לקבל שכרם שיהי' גילוי שם הוי' שברצון העליון למטה כי עכשיו אינו אלא למעלה בבחי' העלם המקיף כו' ולע"ל יתגלה למטה וזהו שם נשמחה בו ומשום שלעתיד לא יהי' בחי' הסתר כלל מצד הגוף וכמ"ש בלע62 המות לנצח ואת63 רוח הטומאה אעביר כו' וד"ל.

וזהו שארז"ל יפה64 שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כו'. דהנה ענין העוה"ב הוא אשר הנשמות נהנין מזיו כו' שבא בבחי' השגה שהוא בחי' התפשטות אורך ורוחב כו' וביו"ד65 נברא העוה"ב הוא בחי' הצמצום של אור האלקי בתחלה כו' ובו נברא העוה"ב מאין ליש כו' וזהו בעולם הבריאה ועד"ז יובן למעלה ג"כ והוא בעולם הנאצל שהיו"ד הוא הצמצום בבחי' האצי' והה"א התפשטות כו' וכידוע שכללות עולם האצי' הוא רק שם הוי' א' היו"ד66 בחכמה והה"א בבינה כו'

שפב

וזהו בפרט ובכלל היו"ד באצי' והה"א בריאה כו' והיו"ד נק' חיי העוה"ב שמחי' העוה"ב מאין ליש כו' אבל יפה תשובה ומע"ט בשעה אחת בעוה"ז מכל חיי העוה"ב והטעם הוא לפי ששם הוי' זה שממנו נמשך חיי עוה"ב בעולם הבריאה הוא שם הוי' דלתתא הנ"ל שמהווה כל העולמות וגם שם הוי' דאצי' בכלל זה אחר שהאצי' נאצל מהעלם לגילוי ובהכרח שיבא ע"י בחי' ד' אותיו' צמצום והתתפשטות כו' ואמנם ע"י תשובה ומע"ט שהוא בחי' צמצום והתפשטות שנעשה למטה עי"ז כנ"ל בסור מרע בתשובה ועשה טוב במע"ט כו' נעשה עי"ז שם הוי' דלעילא שבבחי' ההעלם הרצון מטעם הנ"ל ואין ערך כלל בין ב' ההויו' כנ"ל שהרי פסיק טעמא בנייהו כו' לכך יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בשניהם דוקא ובעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שארז"ל מאן67 דלא כרע במודים אינו קם בתחיית המתים ולכאורה מה שייכות יש לכריעה במודים עם תח"ה אך הענין הוא שיש ב' מדרגו' א' בחי' הודאה והב' בחי' ברכה וידוע ההפרש אשר ביניהם שהברכה68 הוא בחי' ההמשכה מן ההעלם לגילוי וזה א"א כ"א מצד הדביקות שם והוא ע"י השגה ותפיס' כו' אבל ההודאה הוא בחי' ביטול במציאות שאין ההשגה מגעת לשם רק שמודה בהודאה כו' והוא בחי' הצמצום וביטול עצמותו שהוא בחי' היו"ד ואח"כ יכול להמשיך הברכה בבחי' התפשטות כמ"ש מן המצר69 קראתי כו' ענני במרחב יה כנ"ל ולפי שהגילוי מן העלם דשם הוי' דלעילא לעתיד יהי' בזמן תח"ה דלכך יחיו המתים משום שיתגלה בחי' סובב כ"ע הכללי דקמי' כחשיכ'70 כאורה כו' וכמ"ש ומתחת זרועות עולם כו' כמ"ש במ"א ע"כ אמרו <קנ>

דמי שלא כרע במודים עכשיו שהוא בחי' ההודאה והביטול לא יקום בתח"ה להיות בו גילוי ההעלם דסובב למטה כו' אחר שלא הי' בגופו בחי' ביטול בכריעה והשתחווי' כו' כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם שהוא גילוי בחי' סובב כ"ע כו' שתלוי' בתשובה ומע"ט דעכשיו כנ"ל וד"ל. ובזה יובן ג"כ מה שארז"ל דמאן דלא כרע במודים לאחר זמן שדרתו נעשה נחש כי71 סטרא דמותא שליט בי' כמ"ש בזוהר וד"ל)72.

וזהו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת כו' אשירה לה' כי גאה גאה כו'. פי' כי גאה גאה היינו בחי' ב' הויו' הנ"ל הוי' דלתתא נק' גאה למטה בעלמא דאתגליא דאבי"ע בכלל וכמ"ש ה'73 מלך גיאות לבש כו' והוי' דלעילא שבהעלם הרצון נק' גאה74 גאה ות"א גיאה על גוותניא כו' להיות כי פסיק טעמא בנייהו ואין

שפג

ערך כלל ביניהם כנ"ל אבל משה שהוא בחי' הדע"ת הממוצע כנ"ל בפי' ובמשה עבדו לכך הי' ביכולתו להעלו' גם לכנ"י עמו ושישירו עמו יחד השירה הזאת שהוא לומר כי גאה גאה מפני שההעלם בא לידי גילוי על ידו וזהו אז ישיר משה ובנ"י אז דוקא בשעת קריעת י"ס שהאמינו בהוי' דלעילא ובמשה עבדו שהוא רועה הנאמ"ן ולכך ישיר משה ובנ"י יחד כו' ובאד"ר מבואר בפירוש שבמשה דוקא תלוי' המשכת ההעלם דכתר לגילוי כו' כי מה שכתוב ויקרא הוי' הוי' כו' משמעו' הפשוט דויקרא זה קאי על שם הוי' שהזכיר בסמוך ויעבור75 ה' על פניו כו' ויקרא הוי' כו' שהקדב"ה קרא הוי' הוי' כו' אבל באד"ר76 מפרש בהדיא דויקרא זה קאי על משה דוקא דאחר שעבר ה' על פניו אז ויקרא משה הוי' הוי' כו' ע"ש וא"כ קריאה זו דהוי' הוי' מן ההעלם לגילוי במשה תליא מלתא והיינו לפי שנק' רעיא מהימנא כנ"ל וזהו שאמר אז ישיר משה ובנ"י דוקא משה עם בנ"י והוא העיקר בדבר שהרי לא אמר אז ישירו משה ובנ"י אלא ישיר לשון יחיד לפי שנכללו בנ"י במשה לפי שהוא העיקר מטעם הנ"ל וד"ל.


1) וירא ישראל את היד הגדולה: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק (1025 כט, ב).

הנחת המהרי"ל נדפס בתו"א בשלח סא, ד. ונמצא בכת"י 1135 סח, א בכותרת: נאמרה שבת קודש בשלח תקצ"ה. מוגה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ. הגהות נדפסו באוה"ת שמות ע' תלא.

[בכת"י 1223 פ, ב נעתק המאמר עם הגהות, בכותרת: אחרון של פסח תקצ"ה].

מאמר זה באריכות נדפס בתו"ח בשלח [הוצאת קה"ת — תשס"ג] רמט, ב.

הגהות וכו' מכ"ק אדמו"ר הצ"צ נדפס באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תערב. ראה פלח הרמון שמות ע' קמג.

וראה גם ד"ה זה במאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' נא.

2) וירא ישראל את היד הגדולה: בשלח יד, לא.

3) ויקרא הוי' הוי': תשא לד, ו.

4) ב' מדריגות בשם הוי': ע' בלקו"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה ובהביאור. אוה"ת נ"ך ע' תקכו. בפ' יתרו ע' תתקי. תצוה ע' א'תשא. דרושים לשבועות ע' רח. תצא ע' תתקכא. תשא ע' ב'סז.

5) ההתהוות. . בשם זה הוי': ראה אגה"ת פ"ד.

6) ממך הכל: ראה דברי הימים-א כט, יד.

7) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

8) היו"ד. . בחי' הצמצום: ראה גם אגה"ת פ"ד.

*8) וכמ"ש במ"א: ביאור ד"ה ועשית ציץ תקס"ו [נדפס בתו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] שנו, א].

9) יהללו את שם הוי': תהלים קמח, ה.

10) בזוהר ובע"ח כשעלה ברצונו הפשוט: ראה ע"ח (דרוש עגו"י) ש"א ענף ב.

11) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

12) מי הוי' אשר אשמע בקולו: שמות ה, ב.

13) קליפ' פרעה הי' באחורי העורף: ראה לקו"ת להאריז"ל ר"פ שמות.

14) סור מרע ועשה טוב: פע"ח (שחה"מ) שכ"א, פ"ז. סידור סדר הגדה רצג, ג. ל' הכתוב תהלים לד, טו.

15) דרמ"ח פקודי' נק' רמ"ח איברי': ראה תקו"ז ת"ל. וראה תניא פ"ד, ובליקוט פירושים שם.

16) מצרים הוא המיצר: ראה ב"ר פט"ז, ה.

17) מן המצר קראתי: תהלים קיח, ה.

18) בחומר ובלביני' שעבדו: ראה שמות א, יד.

19) המבואר במ"א בטעם מצות ל"ת: ביאור לד"ה אלה פקודי תקס"ו נדפס בתו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] תמב, ג ואילך. ראה ג"כ אגה"ת פ"א.

20) וכמבואר במ"א ע"פ הראיני את מראיך: ראה לעיל ע' רצב-ג.

21) והמים להם חומה: בשלח יד, כב.

22) וירא ישראל את מצרים: בשלח יד, ל.

23) ויט משה כו' ויולך ה' את הים ברוח קדים: בשלח יד, כא.

24) לחרבה. . תכלית היבישו': ראה מכילתא כאן ובפי' זה ינחמנו.

25) דכל מה שיש ביבשה יש בים: ראה חולין קכז, א. ירושלמי שבת פי"ד, ה"א.

26) וידוע שים ויבשה. . ועלמא דאתגליא: ראה גם לקו"ת צו יד, ב. סה"מ תקס"ג ח"א ע' קנה. דרך חיים שער התפלה פנ"א. שער האמונה פנ"ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' חצר. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' נה. וש"נ.

27) יקוו המים: בראשית א, ט.

28) תוצא הארץ: שם א, כד.

29) הכל הי' מן העפר: קהלת ג, כ.

30) דארץ אולידת ועביד' פירין כמ"ש בזוהר: ראה זהר בהקדמה יב, א. בראשית מו, א.

31) ויאמר אלקים יהי אור יהי רקיע: בראשית א, ג.

32) ראתה שפחה על הים: מכילתא בשלח טו, ב. ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ריא. וש"נ.

33) יראה בושת: תקו"ז בהקדמה ה, ב. ת"ז תכ"ח.

34) יראה. . מקרוב: ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' רמב. קונטרסים ע' רפב. ובהנסמן בהנ"ל.

35) יראה אותיות ראיה: ראה סידור שער הל"ג בעומר שו, א. שערי אורה מ, א ובהערה 19.

36) סתימו דכל סתימין: זהר בהקדמה ב, א. ועוד.

37) משה הוא בחי' הדעת: ראה תניא פמ"ב.

38) הדעת הוא בחי' ההתקשרות: ראה תניא פ"ג. פמ"ב.

39) והאדם ידע: בראשית ד, א.

40) רעיא מהימנא: ראה זהר וירא קו, א. שמות ח, ב. ועוד. פתיחתא דאיכ"ר כד. ילקו"ש איכה סוף רמז תתקצז.

41) מז' הרועים המפרנסים: ראה תיקונים לז"ח קד, א.

42) משה. . רועה נאמן: ראה פדר"א פמ"ב. אסת"ר פ"ז פסוק יג. פתיחתא דאיכ"ר כד. זהר שמות כא, א.

43) בכל ביתי נאמן הוא: בהעלותך יב, ז.

44) הדעת הוא בחי' הממוצע: ראה ע"ח שער (לד) תיקון הנוקבא פ"ג. תניא ספ"ג. ספמ"ג.

45) אנכי עומד בין הוי' וביניכם: ואתחנן ה, ה.

46) בזוהר דאוליף רזא דמהימנותא: ראה זהר תרומה קסא, א.

47) לאהבה את הוי' אלקיך: נצבים ל, כ.

48) לא כן עבדי משה: בהעלותך יב, ז.

49) דיראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא: ברכות לג, ב. וראה גם שערי אורה מא, ב ובהנסמן בהערות שם.

50) כל הקרב קרב יותר: ראה ג"כ דרך מצותיך כט, ב. ובכ"מ.

51) ואתם תחרישון: בשלח יד, יד.

52) ואחרי הרעש: מלכים-א יט, יב.

53) כי גאה גאה: בשלח טו, א.

54) הפך ים ליבשה: תהלים סו, ו.

55) השמחה. . הוא ענין הגילוי: ראה ג"כ תו"ח ויצא קג, ב ובהערה 12.

56) ישמח הוי': תהלים קד, לא.

57) והכהו לז' נחלים: ישעי' יב, טו.

58) כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

59) ומתחת זרועו' עולם: ברכה לג, כז.

60) בז' בקיעות: ראה ג"כ תו"ח בשלח [הוצאת קה"ת — תשס"ג] קנח, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' נו.

61) דהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם: ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.

62) בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

63) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

64) יפה שעה א' בתשובה: אבות פ"ד מי"ז.

65) וביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.

66) היו"ד בחכמה: ראה זהר בראשית לא, א. (רעיא מהימנא) ויקרא יז, א. תקו"ז בהקדמה ו, ב. אגה"ת פ"ד.

67) מאן דלא כרע במודים: ראה בבא קמא טז, סע"א.

68) שהברכה הוא בחי' ההמשכה: ראה גם סידור שער התפלה כג, א. שער החנוכה רפ, ג. שערי אורה לב, א. שערי תשובה כו, א.

69) מן המצר קראתי: תהלים קיח, ה.

70) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

71) כי סטרא דמותא שליט בי' כמ"ש בזהר: ראה זהר שלח קסד, א. סידור שחרית לה, ג. שער הל"ג בעומר שג, ד.

72) וד"ל): בגוכתי"ק חסר התחלת המוסגר.

73) ה' מלך גיאות לבש: תהלים צא, א.

74) גאה גאה ות"א גיאה על גוותניא: בשלח טו, א. וראה ת"א שם.

75) ויעבור ה' על פניו: תשא לד, ו.

76) באד"ר מפרש. . דויקרא זה קאי על משה: ראה נשא קלח, א. תרגום ירושלמי עה"פ. פדר"א ספמ"ו. מאמרי אדה"א ח"ב ע' תלד.