ביאור הדברים ע"פ וקבל היהודים

שפה

בעזר"ה שבת פ'

(ביאור1 שני לדרוש דפורים)

להבין שרשי הדברים הנאמרים בפורים ע"פ וקבל2 היהודים אשר החלו לעשות כו' ע"ש. הנה שרש ענין נעשה3 ונשמע שאמרו בשעת מ"ת יתפרש בשני דרכים, הדרך הא' הוא שהמצות שקיבלו עליהם שהם בחי' הכלים לאורו' גרמו שיבאו האורו' ויתפשטו בכלים ואם לא המצות שהן הכלים לא היו האורו' מתפשטי' כלל וכלל כו' ויובן זה בהקדים תחלה מהו ענין אורו' וכלים דהנה רמ"ח4 מ"ע רמ"ח איברים דמלכא הן והוא בחי' ריבוי הכלים דז"א כמו אור החסד הוא מתפשט בריבוי הכלים כמו חסד שבחסד וגבורה שבחסד כו' ועד"ז בגבורה חסד שבגבורה כו' וכאשר באה התחלקו' זאת בבחי' רת"ס שהוא בחי' עי"מ נגדלי' יותר עד שכל מדה כלולה מט'5 פעמי' ט' ג"פ שהוא גי' פ"א ג"פ שעולה רמ"ג וה' החסדי' השרשיי' המגדילי' בכלל עולה רמ"ח כמבואר בכתבי האריז"ל בפרטו' ענין הגדלה זו, ואמנם כדי שיהי' חיבור וקישור כ"כ פרטי' אורו' בריבוי כלים כאלה זהו בא מסיבת הכלים דוקא שכל מה שמתחלקי' ונעשי' בריבוי יותר יותר יתפשט בהן האור בריבוי כו'.

ויובן דבר זה בהקדים תחלה כלל אחד שכל בחי' אור אינו אלא בחי' השפעה והמשכה בלבד ולא שהוא עצם המהות כמו שהוא שהרי נק' אור שאינו אלא

שפו

ענין זיו שהוא בא בבחי' התפשטות בלבד וכן הוא או' וירא6 אלקי' את האור כי טוב ואין טוב אלא ענין השפעה והמשכה כי מטבע7 הטוב להיטב כו' והאור והטוב הכל ענין א' וד"ל, והמופת לזה יובן מאור זה הגשמי שהרי ידוע שיש ד' יסודו' ארמ"ע ויסוד האש גבוה מכולן ומעמדו בגובה האויר למעלה כו' וידוע שיש*7 חקירה בין הפלסופי' אם המהות של האש היסודי הוא כמו האור הנראה לנו בשלהבת עץ השורף ודולק או במהות אחר ודחו זאת הסברא שאם הי' במהות אור שלהבת הרי הי' מאיר אורו בכל האויר עד הארץ גם באישון לילה ואפילה לאחר ששקעה השמש כו' אלא מוכרח לומר שהוא עצם חשוך כו' ובאמת עיקר הענין הוא שאור זה הנאחז בעץ הדולק הוא בא בבחי' השפעה והמשכה ע"כ הוא אור <קנג>

נגלה בממשות אבל אש היסודי להיותו בחי' העצם והמהות של שלהבת רשפי אש הנמצאי' מאתו למטה ע"כ איננו בבחי' אור ממשי כלל ואינו במהו' אור מאיר כלל אלא הוא כח דק רוחני למעלה מבחי' אור מאיר אך מי הוא הגורם שיבא ממנו האור ויאיר בבחי' ממשו' הענין הוא שזהו דוקא כשיש בחי' מקבל שיקבל האור ויתפעל ממנו אזי יומשך האור ויאחז בו ויאיר בו כמו העץ שנשרף בהיותו בחי' מקבל להתפעל מן השלהבת ע"כ זהו הסיבה שיתאחז בו השלהבת ואינו מתאחז בו אלא כל זמן שהעץ מתפעל שהוא קבלת האור בתוך תוכו שהרי כאשר יכלה וישרף העץ מסתלק האור והשלהבת משום שאין לו בחי' מקבל שיקבל אותו ובלתי מקבל לא יבא השפע ואם הי' האור עצם ומהות ולא בחי' השפעה לא הי' תלוי אור המשכתו במקבל דוקא אלא מפני שאין האור אלא בחי' השפעה והמשכה כנ"ל לכך כשיש מקבל שיתפעל מהשפעתו יומשך בו ואם לאו חוזר למקורו והוא עצם האש היסודי שאינו במהו' אור מאיר כלל כו' וזהו שאנו רואים גם באור המאיר יש בו התפשטו' והסתלקו' תמיד לפי שהעץ יש בו ב' דברים א' הכלה ונשרף כבר שגורם ההסתלקו' והב' מה שיש בו עדיין לקבל האור והוא הגורם ההמשכה וההתפשטות כו' וד"ל, והנמשל מדוגמא זו יובן למשכיל למעלה בענין אורו' וכלים העליוני' שאין בחי' האור בא מן המאציל אלא כשיש כלי לקבל ומחמתו יבא דוקא ואם אין בחי' כלי שיתפעל ויקבל אינו נמשך ומאיר כלל אלא כלול הוא בעצמו' המאציל שממנו מסתעפי' האורו' עד"מ הסתעפו' האור הגשמי למטה מן האש היסודי כו' וכמ"ש**7 במ"א באריכו' ע"פ כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא ע"ש וד"ל וא"כ מובן שסיבת ריבוי האורו' ג"כ אינו אלא מסיבת ריבוי הכלים דוקא וזהו שרש ענין שאמרו נעשה ונשמע פי' נעשה בחי' כלים במצות שהן רמ"ח איברי' כו' ואז ממילא ונשמע שהוא בחי' התפשטו' והמשכו' האורו' בכלים מטעם הנ"ל וכידוע

שפז

דענין שמיעה הוא ענין קבלה כמו הסכת8 ושמע ישראל כי השמיעה באזן הוא ענין קבלת הדברי' דהיינו שנאספי' ונקבצין ונקלטי' בתוכו כמו האזינו השמים כו' ולכך פי' שמיעה יתפרש גם בענין אסיפה וקיבוץ ממש כמו וישמע9 שאול את העם וכיוצא וגם כאן הענין הוא שנקבצו ונאספי' ריבוי אורו' בריבוי כלים ולכך אמרו נעשה ונשמע כלומר ונקבל האורו' בכלים שנעשה כי עיקר סיבת אסיפת אור בכלי אינו אלא מצד הכלי דוקא כנ"ל לכך נעשה ואח"כ נשמע ממילא כו' וד"ל.

ובזה יובן מה שאמרו במשנה ולא10 עם הארץ חסיד דלכאורה אינו מובן מה ענין החסידו' דוקא שע"ה לא יגיע אליה הלא גם לתורה לא זכה כו' אך הנה מבואר שם בענין אברהם שקיים11 כל התורה כו' ואעפ"כ לא קיים בפ"מ שהרי פעם אמרו שלא זכה לתורה כו' אלא הענין הוא דבאברהם נא' הלוך12 ונסוע בבחי' רצוא ושוב כו' כמבואר שם והוא בחי' אור בכלי ג"כ כמ"ש כי13 אתה תאיר נרי כו' משום דכתיב נר14 אלקי' נשמת אדם ואור אלקי מאיר בו והוא בחי' כלי לאור האלקי כו' והנה נשמת אברהם היתה נשמה גבוה מאד שהרי האבו'15 הן המרכבה שהוא בחי' מרכבה לאורו' דאצי' ממש כו' ע"כ הי' אור נשמתו יכול להיו' בחי' כלי לקבל האור <קנד>

האלקי לשכון בו ממש כמו למעלה בבחי' אורו' וכלים דאצי' והיינו ע"י מדת אהבה במס"נ וביטול במציאות שהי' בנשמתו עי"ז הי' יכול לקבל האור שהוא בחי' אור חסד דאצי' כידוע שאור החסד למעלה הוא בחי' האהבה כמו שידוע בפי' ואהבת פי' או"ר כי גי' של ואהבת16 ב"פ אור (וגם ה' החסדי' הנ"ל המגדילים לכלים הן ה' אורו' ה' פעמי' ויאמר כו' אור) אך אח"כ כשירדו הנשמות הנמוכות בעולם ולא היו יכולים להיות בחי' כלי לאור האלקי עד שיהי' מתפשט מחמתן כנ"ל לכך ניתנה להם התורה והמצות להיות להם בחי' כלים בנשמתם לאור האלקי ע"י המצות שיקיימו בפ"מ שהמה מלובשים בענינים גשמיים ויכולים לקבל על ידם האור דוקא ולא ע"י אור נשמתם באוי"ר שלהם כי נמוך הוא כו' וזהו שאמרו שאברהם קיים כל התורה ר"ל ברוחניות אחר שגם על ידי נשמתו נמשך כל פרטי האורות בכלים ברו"ש כמו שע"י המצות כו' אך אעפ"כ לא קיים המצות בפ"מ בגשמיות כו' והיינו שאמרו ולא ע"ה חסיד, פי' חסי"ד הוא בחי' מקבל החסד כי היו"ד שבתיבה זו מורה על בחי' קבלת אור החסד בעצמו ולכך נק' חסי"ד ולא חס"ד, ואינו נקרא חסי"ד לקבל אור חסד דאצי' שהוא כללו' כל המשכו' האורות כמ"ש יומם17 יצוה ה' חסדו והוא יומא דאזיל18 עם כולהו יומין כו' כמ"ש בזוהר אלא דוקא כשמקיים כל פרטי המצות ויש

שפח

לו בחי' ריבוי הכלים לקבל האור כי מסיבת הכלי יבא האור דוקא והיינו ע"י המצות שנק' כלים וכמ"ש כי19 נר מצוה ותורה אור אם מקיים המצות שנק' נ"ר אז יאיר האור בו ונק' חסי"ד ואם לאו אינו נק' חסי"ד וד"ל.

והדרך השני בפי' נעשה ונשמע ולא ע"ה חסיד הנ"ל הוא מצד שהכלים שרשם גבוהים מן האורות ע"כ ביכולתם דוקא להמשיך האור בכלים כו'. וביאור ענין זה יובן בהקדים תחלה ענין הידוע בשבירת הכלים דרפ"ח ניצוצי' שנפלו מעולם התוהו גבוהים במעלה יותר מבחי' התיקון וכמ"ש ואלה20 המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל שהן ז' מלכי' דתוהו שקדמו למלך לישראל שהוא בחי' התיקון ולכך נפלו רפ"ח ניצוצי' כ"כ למטה מטה עד רגלי העשי' וכו' כידוע עד"מ21 אבן הנופלת מן החומה שכל שתפול מן הגובה ביותר יותר תתפשט נפילתה לעמק מטה כו' ולזה הטעם אנו רואים שהצומח והדומם של המאכלים יחיו מהם נפש האדם בחי' המדבר אע"פ שבחי' המדבר גבוה מבחי' הצומח כו' אלא לפי שהמאכל שרשו מבחי' התוהו שקדם לתיקון וכמ"ש22 במ"א ע"פ כי לא על הלחם כו' כי על כל מוצא פי ה' כו' והנה ידוע דכל המצות מעשיות נעשים הכל מדברים שנפלו בשבירת הכלים כמו תרומות ומעשרות מתבואה שצומחת ממזל דנוגה וכן כל כיוצא בזה כמו צמר הציצית וקלף התפילין שהן מבע"ח גשמיים כו' ואף גם מצות ת"ת שהוא ברוחניות הדיבור הרי הדיבור גשמי מהבל דנוגה כו' ואף גם כל הכוונו' שיש לנפש האדם במעשה המצות ג"כ מבחי' נוגה הוא שהרי הכונה בנפש הוא לפי אופן המעשה בלבד והרי התלבשותה בחומר הגופני ע"י כחות גופניי' להתעטף בטלית ואע"פ <קנה>

שהנפש עצמה מבחי' התיקון היא אבל כח הכונה במעשה המצוה הוא מבחי' הלבושי' שלה בנפש הבהמי' וע"כ מעשה המצו' נק' לבושי' לנשמה בג"ע כידוע וד"ל ואמנם מפני ששרש רפ"ח ניצוצי' שבנוגה הוא מבחי' התוהו שקדם לתיקון כנ"ל ע"כ המצות שנעשו מהם גבוהי' יותר מן הנשמה שהיא בבחי' התיקון וע"כ ביכולתם גם לעורר למעלה מקור האורו' שיומשך למטה ויאיר האורות בכלים לפי שהכלים שהן נעשי' רמ"ח איברי' דמלכא למעלה כמ"ש אלה23 המצות אשר יעשה אותם האדם האדם דלעילא כידוע שרשם גבוהי' מבחי' האורו' שבבחי' אדם זה דאצי' שהוא שם מ"ה דתיקון הנק' מלך ישראל כידוע מטעם הנ"ל וזהו וחי בהם שיחי' ויקבל חיו' וקיום מהם ע"ד דוגמא שהצומח יחי' נפש האדם למטה כנ"ל וד"ל. ובכל זה מובן יותר לשון רז"ל במה שאמרו ע"פ24 וישמור משמרתי דאברהם קיים כל התורה כו' ולפעמי' אמרו דלא זכה לתורה כו' דשניהם אמת דמצד נשמתו שהי' בחי' כלי לאור כנ"ל קיים כל התורה ברוחניו' דהיינו

שפט

להוסיף אורו' בכלים למעלה כו' שזהו כללו' הכונה במצות וזהו וישמור משמרתי אבל במעשה המצות בגשמיות לעשותם מדברים גשמיים דנוגה לא קיים ולהיות שהן מבחי' התוהו שקדם לתיקון וגבוהי' יותר גם מנשמת אברהם שהי' מבחי' התיקון לזה אמר שלא זכה לתורה ומצות כי זכייה גדולה הי' לנשמתו על ידם כדי שתעלה ברום המעלות שגבוה מן האורו' דשם מ"ה כו' ומצד נשמתו לא הי' אלא בחי' מקבל לאורו' דשם מ"ה דתיקון כו' וד"ל.

וזהו הדרך השני בפי' נעשה ונשמע כלומר נעשה המצות בבחי' עשי' בגשמיות דנוגה ששרשם מתוהו שקדם לתיקון כנ"ל ואזי ממילא נשמע שיומשכו האורות בכלים כי הכלי קדמה בשרש לאור והוא מבחי' התוהו שקדם לתיקון עד שמחמת הכלי נמשך האור ובא וכידוע דמעולם התוהו הוא שנמשך להיות בחי' עולם התיקון וד"ל וזהו ג"כ ענין המאמר ולא ע"ה חסי"ד, חס"ד הוא בחי' שם מ"ה דתיקון וחסי"ד הוא להיות בחי' כלי לזה כמו אברהם25 שהי' נק' איש החסד והוא המשכו' האורו' בכלים בכלל כנ"ל אבל ע"ה שחסר מן המצות בקיום גשמי מדברים שבנוגה דוקא אינו נק' חסיד כי אין לו כלים למעלה מבחי' נוגה שיעורר מבחי' התוהו שקדם לתיקון להיות המשכות האורות בכלים כו' וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן שרש ענין המבואר שם ע"פ26 כי תרכב על סוסיך כו' ב"פ27 ס"ג הוא גי' סו"ס ויש ב' מיני סוס א' מלמטה למעלה המתנשא והמתגאה כו' והב' מלמעלה למטה כו' ע"ש דהנה ידוע בספרי28 הקבלה ההפרש בין ימות החול לשבת דבימות החול ירידת ז"א בבי"ע ללקט ניצוצי' כו' יום הא' מאור החסד ויום הב' מבחי' גבורה כו' ובשבת הוא זמן עלי' דזו"נ ותחלה יש להקדים הענין הידוע בע"ח29 דמכל הברורים דרפ"ח כו' הוא נעשה היחוד דמ"ה וב"ן כי שם ב"ן הוא המברר למטה כו' ועולה הבירורי' בבחי' מ"ן ואזי יורד בחי' מ"ד לברר המ"ן וכו' וכל זה קודם שנשלם שלימות הברורי' דרפ"ח דהיינו כמו עכשיו בזמן הגלות אבל כשיושלם הברורי' דשם ב"ן בשלימות כמו לעתיד אז יהי' מעלת שם ב"ן גבוה משם מ"ה וזהו מ"ש30 <קנו>

אשת חיל עטרת בעלה עטר"ת לשם מ"ה שנק' בעלה31 דמטרוניתא כידוע כי משם ב"ן עולה להיות בחי' שם ס"ג שלמעלה משם מ"ה והטעם הוא לפי שעיקר השבירה דרפ"ח הי' בשם ס"ג דבינה בז"ת דאימא כו' ונפלו בבחי' שם ב"ן להתברר וכשיושלם בירורם יעלו לשרשם הקדום בבחי' ס"ג דאימא כו' ובכל שבת יש קצת הארה מעין לעתיד ע"כ יש בכל שבת מעין עלי' דשם ב"ן

שצ

שיהי' לעתיד וזהו ענין עליו' העולמות בשבת בכלל שהוא עליי' המל' להיות בבחי' הבינה הוא שם ס"ג שלמעלה ממ"ה כו' וזה בא מצד הברורי' דרפ"ח דשם ב"ן מברר כל ימות החול ועולי' לשרשם בשבת ונעשים יותר גבוהים מבחי' התיקון דמ"ה להיותם מבחי' התוהו דקדם לתיקון כנ"ל וד"ל וזהו ענין ב"פ ס"ג הא' בחי' ס"ג שהוא עלי' והתנשאות מלמטה למעלה כו' וס"ג ב' בירידה מלמעלה למטה כו'.

דהנה בחי' בינה32 נק' בזוהר עלמא דחירות ונק' יובלא עילאה כמ"ש וקראתם דרור33 כו' והיינו מפני שאין לחיצונים יניקה שם כלל וכלל ויש להבין הטעם למה. אך הענין הוא דיש בבחי' בינה ב' הפכי' א' בחי' עלי' והסתלקו' למעלה והב' בחי' ירידה והמשכה למטה מטה כו' והוא מ"ש בקן צפור שלח34 תשלח את האם שהוא בחי' עלי' והסתלקו' למעלה וכתיב והאם35 רובצת על האפרוחי' כו' שהוא בחי' ירידה והמשכה למטה כו' וידוע דפי' אם הוא בחי' בינה36 שנק' אם הבנים כו' וזהו שבשם ס"ג דאימא ניקוד דשם הוי' שבו נקוד בשם אלקי"ם שהן ב' הפכי' הוי' הוא בחי' חסדי' ואלקי' הוא בחי' גבורו' מפני שבחי' העלי' והסתלקו' שיש באימא הוא בחי' אלקי' מבחי' הגבורו' ובחי' הירידה וההמשכה שיש באימא הוא מבחי' החסדי' דשם הוי' וע"כ שם הוי' שבאימא נקוד הוא בניקוד אלקי' וד"ל.

ולהבין ביאור כל הדברים הללו מה הוא בחי' עלי' והסתלקו' שבבינה ומה הוא בחי' הירידה וההמשכה שע"ז נא' שלח תשלח האם והאם רובצת כו' הנה יש להקדים תחלה ענין א' הידוע בע"ח37 דכל המקיפי' בבינה כו' ולכאורה אנו מוצאים שכל הא"פ בבינה הם שהרי השכלת והבנת השכל נק' בינה והוא אשר נתפס בהשגה בבחי' א"פ ולמה אמר שכל המקיפי' בבינה כו', אך הענין הוא דשניהם אמת דהנה אנו רואי' בחושי הטבע של השכל שיש בכחו לסבול דבר שהוא שונאו בתכלית ולהיות מעיין בו כאילו הדבר נאהב אצלו כמו שאנו רואים שיוכל אדם לעיין בכל השגת שכלו בדבר השנאוי לציירו בדמיון מחשבתו תמיד ואע"פ שישנא אותו הדבר תכלית השנאה יוכל לעיין ולהתבונן עליו הרבה והרי בהתבוננות זאת מקיף הוא לאותו הדבר כידוע שכל שכל המשיג וחושב באיזה דבר המושג אותו הדבר נתפס בשכל המשיגו ונעשה מוקף מכל צד מן השכל המשיגו והשכל מקיפו מכל צד כו' וא"כ גם כשמשיג וחושב בדבר השנאוי הרי אותו הדבר השנאוי מוקף בשכל והשכל וההתבוננו' מקיפו מכל צד כו' ויש להפלא לכאורה אחר שהדבר שנאוי בלבו ששם משכן המדו' והמדות נמשכי' מן השכל כידוע וא"כ

<קנז>

שצא

ראוי שגם השכל לא יסבול אותו הדבר השנאוי בלב כו' אלא מוכרח לומר שיש ב' מדרגו' בשכל א' אשר בא אורו בהשפעה למדו' שבלב והב' אשר הוא מופלא ומובדל על המדות בבחי' מקיף שאינו יכול להתיישב בהם בבחי' א"פ אלא בבחי' מקיף בלבד והוא הכח שיש בשכל לחשוב ולהתבונן גם בדבר השנאוי בלבו כו' וכך יובן למעלה בבחי' בינה דאצי' שנק' אם הבנים שהן בחי' המדו' דז"א כידוע שבחי' א"פ המתיישב במדו' הוא אשר נשפע בהם בבחי' המשכה והתפשטו' והן בחי' המוחין שבמדו' עליונו' שהמדו' מקבלי' מהן ונמשכי' למטה בגילוי להיות בבחי' מדות ממש באהבה ושנאה כמו לאהוב את בנ"י כמ"ש אהבתי38 אתכם אמר ה' ולשנוא את אוה"ע וכמ"ש ואת39 עשו שנאתי בבחי' מדת השנאה ממש כו' ואע"ג דאמר דאת עשו שנאתי הנה בבחי' השכל והתבוננות יכול להתפס ולהיות מוקף שם מכל צד כמשל הנ"ל שיוכל אדם לעיין בדבר השנאוי כו' שאע"פ שמצד השכל שמלובש במדת השנא' אינו יכול לסובלו אבל במחשבה שבבינה שבבחי' מקיף על המדו' יכול להתפס כי מטעם הנ"ל שהוא מובדל ומופלא על המדו' מזה הטעם עצמו הוא שיכול להקיף הדבר השנאוי במדו' שבלב והכל ענין א' הוא דלפי ערך רוממו' המקיף כך ערך ירידתו למטה לסבול גם מה שמנגד בתכלית למדות כו' כענין שממית40 בידים תתפש כו' וד"ל.

וכידוע בס"י41 דעומק רום ועומק תחת שניהם מכח אחד נמשכו דלפי ערך עומק רום כך ערך עומק תחת דכל שגבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע כו' וד"ל וזהו מה שנא' במכו' בכורות במצרים ועברתי42 בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' שהוא מפני שמ"ט43 שערי טומאה דמצרים הוא היותר תחתון מכל ע"כ א"א לבא שם כ"א היותר עליון כי לפי ערך רום כו' אך מה שאמר זה לענין מכת בכורות דוקא וכמ"ש ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור כו' הענין הוא דדוקא משום הכאה זו לכלות הבכורות הוצרך לומר אני ולא מלאך כו' כי הנה מ"ש בע"ח דבכל ו' ימות החול יורדי' האורות דז"א ללקט ניצוצו' כו' ענין לקיטת ניצוצו' הללו אינו ענין ניצוח גמור לאהפכא44 חשוכא לנהורא מרע לטוב אלא רק ללקט ניצוצי הקדושה מחלק הטוב שנפל ברע כו' והטעם הוא לפי שהרע עצמו לא יוכל להתברר ע"י המדו' בלבד אחר שיש לז' מדו' רעות שרש אחיזה במדות דקדושה כענין הידוע במאמר אברהם45 שיצא ממנו ישמעאל מותרי46 החסד כו' אלא הבירור להפך ולכלות הרע לגמרי מכל וכל צריך להיות מלמעלה מבחי' המדו' שאין לחיצוני' שום שרש

שצב

שם כלל וכלל והוא בחי' המקיף שעל המדו' הנ"ל והוא אשר יכול לירד כ"כ למטה עד בחי' מותרי המדו' שיש יניק' למדות דקליפה שם יניק' ולבררם ולהפך אותם מן הקצה לקצה וכמ"ש לעתיד ואת47 רוח הטומאה אעביר כו' וזהו ע"י בחי' אור אימא מבחי' המקיף דוקא והמשל בזה ידוע ע"ד אם הבנים למטה שלא ירחץ צואת הבן רק האם דוקא כמאמר תבא48 האם ותקנח צואת בנה כו' וכמ"ש במ"א שזהו מ"ש אם רחץ ה' צואת כו' א"ת49 אִם אלא אֵם כו' וזה הכח שיש לבינה למטה הוא רק מצד הכח העצם שיש לה למעלה בהיותה בחי' מקיף על המדו' לסבול גם הדבר השנאוי ע"כ גם למטה אע"פ שנא' ואת עשו שנאתי יוכל לסבול אותו <קנח>

כמו בזמן הגלות ולבררו עי"ז לעתיד כמ"ש ואת רוח הטומאה כו' משא"כ למדות עצמן שאין ביכולתם זה מטעם הנ"ל שיש לחיצוני' אחיזה בהם כו' וזהו שאמר ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור כו' דכדי להכות כל בכור להעביר רוח הטומאה ממש אין זה אלא ע"י אני בעצמי ולא ע"י מלאך וידוע דאני הוא בחי' מקיף כמ"ש אני50 ראשון ואני אחרון כו' וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן מ"ש שלח תשלח את האם וכתיב והאם רובצת על האפרוחי' כו' שאינם ב' ענינים הפכיים אלא הכל ענין א' הוא והא בהא תליא כו' דהנה מבואר למעלה דלעתיד יתעלה שם ב"ן ויהי' בבחי' ס"ג וזהו עטרת51 בעלה כו' והוא בחי' ס"ג דבינה שהוא בחי' עלי' והסתלקו' דהיינו בבחי' הרוממות וההתנשאות בבחי' העצמות למעלה מעלה עד שאין כל ההשתלשלו' שנמשכו מן המדו' דז"א בבי"ע תופסים מקום כלל וכלל וכענין שממית בידים תתפש כו' וכמאמר שגוים52 מרקדין בהיכלו והוא שותק הן הן גבורותיו כו' שהוא מפני העדר תפיסת מקום כו' כמ"ש במ"א והוא בחי' פנימי' בינה הנק' עולם החירו"ת יובלא עילא' שאין לחיצונים שרש ואחיז' שם כלל מפני עוצם הרוממות וכמ"ש ואתה53 מרום לעולם ה' כי הנה אויבך יאבדו כו' וזהו וקראתם54 דרור לעבדים שיצאו חפשי מעבדו' לחיצונים דהיינו שלא יהיו נק' עבדים כידוע*54 שי' כתרין דנוגה נק' עבדים וכמ"ש כי55 ימכור בתו לאמה לא תצא כעבדים כו' אלא יהיו נק' בני חורין כו' מפני שאז כתיב לא56 ירעו ולא ישחיתו כו' שיבטלו המזיקין שנאחזי' ממותרי הפסולת של הדינים הקשין שנמשכי' מהמדות דקדושה כו' כענין ארי'57 כבקר כו' וגר58 זאב עם כבש כו' כדוגמא שהי' בתיבת נח שהי' בכל החיות המזיקין בחי' ביטול וארי' כבקר היו שוין כו' לפי

שצג

שתיבת59 נח הי' מבחי' בינה שנק' עולם החירות ונח60 וג' בניו הוא בחי' יסוד אבא כו' וכמ"ש במ"א וד"ל וזהו מצד הברורי' דרפ"ח שנפלו בשם ב"ן ועולי' לשרשם הקדום בבחי' ס"ג כנ"ל וזה יש בכל שבת קצת מעין זה בעליות העולמות כנ"ל והיינו בחי' סוס הראשון שעולה מלמטה למעלה מעלה בבחי' עילוי אחר עילוי ברום המעלות והוא ענין ההתנשאו' והרוממות בכלל וזהו מ"ש שלח תשלח את האם שיש בבחי' אם דהיינו בחי' בינה הסתלקות ועליו' שהוא בחי' ההתנשאות והרוממות ונק' עולם החירות כנ"ל ובחי' סוס השני הוא שם ס"ג השני בפרט בבחי' בינה עצמה שנמשך מזה הכח עצמו להיות יורד ונמשך למטה מטה מאד וכמבואר למעלה בענין בחי' מקיף של המדו' שהוא בעצמו הכח להיות נשפל כ"כ לסבול גם הדבר השנאוי כו' ע"ד שנא' ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור כו' אני ולא מלאך כו' משום דלפי ערך עומק רום ערך עומק תחת כנ"ל וכמאמר תבא האם דוקא ותקנח צואת בנה כו' שדוקא עי"ז נתהפך הרע מכל וכל ולכך יבטלו המזיקין כנ"ל בתיבת נח וד"ל.

וזהו מ"ש והאם רובצת על האפרוחים כו' דהיינו שיורדת ונמשכת עד למטה מטה מאד עד"מ הגדפין דאם הרובצת על האפרוחים שמגינה עליהם עד גם מתחתיתם כו' והיינו ענין ופרוס עלינו סוכת שלומך כו' משום דמבחי' מקיף דאימא נעשה <קנט>

בחי' לבוש לשמור כנ"י מכל קטרוגי החיצונים גם בזמן הגלות שכנ"י בתחתית המדריגה כמ"ש יונתי61 בחגוי הסלע בסתר המדריגה כו' בע' שרים כמאמר גלו62 לאדום שכינה עמהם כו' אבל משום דקדב"ה63 בגלותא דוקא אסתלק לעילא לעילא שהוא בחי' הרוממות וההתנשאות הנ"ל שהוא בחי' פנימי' בינה שזהו המאמר דגוים מרקדין בהיכלו והוא שותק הן הן גבורותיו בחי' הסתלקות בעילוי אחר עילוי כו' כנ"ל ע"כ היא הנותנת דוקא שיוכל לירד ג"כ מטה מטה גם להגין עליהם מכל צד מחיצונים ואדרבה בזמן הגלות הוא עיקר הזמן שמברר רפ"ח שבנוגה לאהפכא חשוכא לנהורא מרע לטוב ממש עד שלעתיד כתיב לא ירעו ולא ישחיתו כו' והוא מובן יותר עפ"י הנ"ל בענין והכיתי כל בכור דכדי לכלות לגמרי צריך להיות דוקא ממקום הגבוה מן המדות והוא מבחי' ס"ג דבינה שהוא בבחי' עלי' והסתלקות מן המדות והיינו ענין דקדב"ה שהוא ז"א אסתלק כו' והוא עצמו הכח בירידתו כ"כ למטה כי הא בהא תליא דוקא וד"ל וזהו שרש ענין הנ"ל בענין שלח תשלח האם כו' שהוא בחי' השם דהוי' נקוד בניקוד אלקי' כו' וד"ל.

וזהו וקבל היהודים אשר החלו לעשות כו' דהנה ב' מיני סוס הנ"ל הוא מ"ש כי תרכב על סוסיך אזי מרכבותיך ישועה לכלות החיצוני' מבחי' אור אימא דוקא

שצד

כו' והנה בזה מובן מ"ש וסוס64 אשר רכב עליו המלך ולבוש מלכו' אשר לבש בו המלך כו' כי ע"י הסו"ס שהן ב"פ ג"ס בגי' ס"ג שהן ב' שמות דס"ג בבינה כנ"ל דהא בהא תליא כו' הרי מובן שעי"ז יוכל להיות סיבת קישור וחיבור האורו' בכלים הנק' לבושי' דהנה לבוש מלכו' ידוע שגם המצות נק' לבושי' והן נעשי' מברורי' דרפ"ח כו' שנתבררו משם ב"ן ועולי' הם לשרשם הקדום בבחי' ס"ג הראשון דאימא שהוא בחי' עלי' והתנשאות כנ"ל ע"כ היא הנותנת דוקא שירדו האורות למטה מטה דהיינו בלבושים דמעשה המצות שכולן מבחי' נה"י דאימא שיורדי' ומתלבשי' ונעשי' מוחי' לזו"נ עד גם שיורדי' בבי"ע והכל מבחי' נה"י דאימא וזהו שנק' לבוש מלכות אשר לבש בו המלך שהוא בחי' אור אבא שנק' מלכא עילאה כידוע וד"ל והיינו בחי' הסוס אשר רכב עליו המלך שהוא ב"פ ס"ג שעי"ז ממילא יבא לבוש מלכות אשר לבש בו המלך והוא שם הוי' שבאימא שנא' בו והאם רובצת על האפרוחים כו' ולפי שכל המקיפים מבינה וכמבואר למעלה בענין והכיתי כל בכור כו' וניקוד אלקי' שבו הוא בחי' עלי' והסתלקו' שגורם ירידה זו אח"כ והיינו כי תרכב על סוסיך כו' וד"ל.

והנה ידוע שכאשר נכנסו ישראל לארץ לא כבשו הכל בבת א' אלא מעט מעט כמ"ש מעט65 מעט אגרשנו מפניך כו' וכל ימי השופטי' עד דוד ושלמה לא הי' כיבוש שלם וגם אח"כ לא הי' שלוות ישראל בשלימו' מן אוה"ע שסביבות א"י כמבואר בכתובי' שלא הי' אפי' זמן אחד שהיו בנ"י בתכלית השלימות העליון וגם בימי שלמה דאמרו בזוהר דקיימא66 סיהרא באשלמותא כו' עדיין לא היו במעלה העליונה האמיתי' כמו שיהי' לעתיד <קס>

שהרי עדיין הי' אז שליטה גדולה לאוה"ע אלא שהיו נכנעים לישראל ולא שנתבטלו ממציאותם לגמרי ע"ד שיהי' לעתיד דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' והענין הוא לפי שגם בשעת קבלת התורה בהר סיני לא הי' בחי' תכלית שלימות המעלה בכנ"י ואע"פ שארז"ל ישראל67 שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן כו' שהוא זוהמא68 של נחש הקדמוני אבל חזר קצת אותה הזוהמא בעון העגל וכמ"ש ויתנצלו69 בני ישראל את עדיים מהר חורב ואע"ג דמשמע דבשעת מ"ת קיבלו העדיי"ם בשלימות אבל הענין הוא דאותן העדיים המה בחי' ב' כתרים שנעשי' לז"א ע"י אור אימא וכמ"ש בעטרה70 שעטרה לו אמו דהיינו דוקא בשעת מ"ת כידוע ואותן העטרות והכתרים נתנו להם בשעה שאמרו נעשה ונשמע דוקא כידוע וענין נעשה ונשמע מבואר למעלה שהוא ענין הכנסת האורות בכלים שזהו פי' שמיעה71 לשון אסיפה וקיבוץ כו' ואין אסיפת האורות בכלים אלא ע"י שאמרו נעשה שהוא בחי' כלים דרפ"ח כו' וכנ"ל מפני שהכלים שנעשים משם ב"ן

שצה

עולים לשרשם בבחי' ס"ג דאימא והוא בחי' הכתר הראשון ואח"כ בירידתו באותו הכח למטה והוא שם ס"ג השני הוא בחי' כתר השני והכל בחי' אור אימא והיינו בעטרה שעטרה לו אמו כתר א' מבחי' אור חוזר וכתר השני מבחי' א"י והכל מכח א' כי הא בהא תליא כנ"ל.

וזהו פי' עדיי"ם שני כתרים, ואמנם לא הי' זה האור מן העטרות נכנס בכנ"י בבחי' הכלים שלהם בהתיישבות גמורה אלא רק היה בבחי' כתר ומקיף עליהם בלבד שהרי לא עשו רק הכנה בנפשם לקבל המצות וכאמרם נעשה לשון להבא שהוא ענין העתיד כלומר שעתידים אנו לעשות כלים משם ב"ן המתברר כו' וע"כ גם העטרות שנעשי' מהם בבחי' מקיפי' דבינה כנ"ל עדיין לא נכנס בהם בהכנסה והתיישבות גמורה אלא שהי' התעוררו' הכניסה בשלימות והי' האור מוכן ליכנס בנשמתם מעט מעט עד שהי' מתיישב האור בהם בהתיישבות גמורה כו' וזהו הטעם שלא הי' כיבוש א"י בבת א' אלא מעט מעט כמ"ש מעט מעט אגרשנו מפניך כו' כי למעלה עדיין לא הי' התיישבות האורות בכלים ממש בתכלית אלא רק התחלת הכניסה והי' נכנסי' מעט מעט כו' לכך למטה ג"כ מעט מעט אגרשנו כו' ועד"ז הי' האור הולך ונכנס מעט מעט בכללות נ"י ע"י מעשה המצות כל ימי השופטים והזקנים עד דוד ושלמה וגם בימיהם לא הי' שלימות התיישבות האורות בכלים למעלה עד לעתיד מפני שהי' עדיין יניק' לחיצוני' מזמן עון העגל וגם בשעת מ"ת שפסקה מהן זוהמא של נחש כו' והיו כנ"י בבחי' חירות משיעבוד מלכיות אם לא עון העגל כמארז"ל חרות72 א"ת חרות אלא חירות והוא בחי' יובלא עילאה דבינה הנ"ל שנק' עולם החירות וכמ"ש וקראתם דרור כנ"ל מ"מ לא הי' בחי' התיישבות האורות בכלים בהם בשלימות אלא רק שעשו הכנה בלבד לזה באמרם נעשה ונשמע כנ"ל וע"כ עדיין הי' מקום ושרש ליניקו' החיצונים ואע"פ שמצד עצמם היו ראוי' שכבר הכינה נפשם באמרם נעשה אבל בחי' השמיעה הנ"ל לא נתקיים מצד החטא דעגל וכו' ולכך נא' להם מעט מעט אגרשנו כו' עד לעתיד וד"ל.

<קסא>

וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, דבפורים נתקיים את אשר החלו לעשות בשעת מ"ת דהיינו שאז הוא שנתיישב האור בכלי שלהם בתכלית ההתיישבות בבחי' עצמיו' בהם שלא יהי' כדוגמא זו רק לעתיד כנ"ל וזהו את אשר החלו לעשות לפי שהי' ההתחלה של כניסת האורות בכלים בשעת מ"ת והיו נכנסין מעט מעט כו' כנ"ל עד שבזמן מרדכי ואסתר דוקא הוא שקבלו היהודים את אשר החלו לעשות בשעת מ"ת וגמרו תכלית הכניסה הנ"ל עד שנתיישבו האורות בכלים בתכלית וד"ל. והטעם לזה למה בפורים דוקא זכו למדרגה גדולה כזאת שלא זכו כל ימי היותם בארץ כנ"ל, הענין הוא מטעם מס"נ73 שהי' להם כל אותה השנה כמבואר

שצו

שם כו'. והנה מבואר שם דהיום74 לעשותם להכניס האורות בכלים ולמחר לקבל שכרם ושכר75 מצוה הוא המצוה עצמה דהיינו התיישבות האור בכלי כי הטעם מה שהכלי יסבול האור הוא מפני שהכלי שרשו מבחי' המקיפים דבינה כנ"ל וזהו שהכלי יסובב האור שבתוכו וכמ"ש נקבה76 תסובב גבר כו' וזה אינו כ"א ע"י בחי' מס"נ בתחלה שהוא בחי' ביטול במציאות לגמרי מכל וכל אזי ישכון בו אור א"ס כי אין אור א"ס שורה גם במה שהוא קצת יש ודבר וזהו שבפורים הי' בהם התיישבות האורות בכלים מצד שהי' להם מס"נ בתחלה והיינו מ"ש ימי77 משתה ושמחה מפני שהי' האורות מתיישבים בכלים שלהם להיות נק' ימי משתה ושמחה משא"כ כשאין הכלי סובל האור כמו שנא' בבכי78 יבאו כו' וכמ"ש שם וזהו וקבל היהודים ע"י בחי' הודאה שהוא בחי' ביטול (וגם באברהם לא הי' אור אהבה אלא ע"י בחי' ביטול ולכך נק' אברהם79 אבר מ"ה כידוע וד"ל).


1) ביאור שני לדרוש דפורים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק (1025 לא, ב). ראה לקמן ע' שצו הנחת ר"מ בן אדה"ז.

נו"א נדפס בתו"א צז, א.

2) וקבל היהודים: אסתר ט, כג.

3) נעשה ונשמע: ראה משפטים כז, ד.

4) רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים דמלכא: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). שערי תשובה עב, ג הערה 17.

5) מ"ט פעמים ט'. . שעולה רמ"ג: ראה ע"ח (שער פרקי הצלם) שכ"ד, פ"ו. הנסמן בשערי תשובה מב, ב הערה 13.

6) וירא אלקי' את האור כי טוב: בראשית א, ד.

7) מטבע הטוב להיטב: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ה. וש"נ.

*7) שיש חקירה בין הפלסופי': ראה תו"א מג"א צז, א — ויש חקירה בין החוקרים במהותו. במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תע בשם הרמב"ם [מו"נ ח"ב פ"ל] ”דיסוד האש הרוחני אינו אלא אור דק מאד וחשוך גם לא אויר חם". וראה בהנסמן לשם. ובע' תנ כ' ”כי הפילוסופים אומרים כי יסוד האש אינו אש ממש רק אויר דק שאי אפשר עליו לומר שהוא אש ממש". וראה במים רבים תרל"ו פרק קו בשם ספרי המחקר שאש היסודי אינו אויר אשר יחי' בו האדם. וראה בספר הערכים-חב"ד ח"ב ערך אויר.

**7) וכמ"ש במ"א באריכות ע"פ כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא: דברים ד, כד. תו"א שם. וראה ביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תתרמז.

8) הסכת ושמע ישראל: תבוא כז, ט.

9) וישמע שאול: שמואל-א טו, ד.

10) ולא עם הארץ חסיד: אבות פ"ב מ"ה.

11) שקיים כל התורה: קידושין פב, א.

12) הלוך ונסוע בבחי' רצוא ושוב: לך לך יב, ט. וראה זהר לך פ, א. פד, א.

13) כי אתה תאיר נרי: תהלים יח, כט.

14) נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

15) האבו' הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו.

16) ואהבת ב"פ אור: ואתחנן ו, ה. פע"ח שער הק"ש פכ"ג. סידור האריז"ל במקומו. תניא ספמ"ג.

17) יומם יצוה ה' חסדו: תהלים מב, ט.

18) דאזיל עם כולהו יומין כמ"ש בזוהר: ראה זח"ג קג, א-ב. קצח, ב. ובהנסמן בסה"מ תש"ח ע' 144 הערה כח.

19) כי נר מצוה ותורה אור: משלי ו, כג.

20) ואלה המלכים אשר מלכו באדום: וישלח לו, לא.

21) עד"מ אבן הנופלת: ראה הנסמן לקמן ע' תא.

22) וכמ"ש במ"א ע"פ כי לא על הלחם: עקב ח, ג. וראה לקו"ת צו יג, ב. שלח, לו, ג. ובכ"מ.

23) אלה המצות אשר יעשה אותם: חיבור ב' כתובים — בחוקותי כז, לד. אחרי יח, ה.

24) ע"פ וישמור משמרתי דאברהם קיים כל התורה: תולדות כו, ה. קידושין פב, א.

25) אברהם שהי' נק' איש החסד: ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם.

26) ע"פ כי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח.

27) ב"פ ס"ג הוא גי' סוס: ראה תו"ח בשלח רכו, א. וש"נ.

28) בספרי הקבלה ההפרש בין ימות החול לשבת: ראה זח"ג טז, ב. ריז, ב.

29) בע"ח. . היחוד דמ"ה וב"ן: ראה ע"ח שער (ה) טנת"א, פ"א.

30) אשת חיל עטרת בעלה: משלי יב, ד.

31) בעלה דמטרוניתא: ראה זהר שלח קסג, ב. תזריע מב, ב.

32) בינה נק' בזוהר יובלא עלאה: ראה זהר תצוה קפג, א. תקו"ז תל"ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת יובל. רמ"ז (במקדש מלך קלו, ב) ר"פ וארא.

33) וקראתם דרור: בהר כה, י.

34) שלח תשלח את האם: תצא כב, ז.

35) והאם רובצת על האפרוחי': שם ו.

36) בינה שנק' אם הבנים: תהלים קיג, ט. זח"א ריט, א. זח"ב פד, א. פה, ב. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) ערך אם הבנים. וראה לקו"ת שמע"צ פח, ד.

37) בע"ח דכל המקיפי בבינה: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. וראה גם פי"ג, ספי"ד. שער סדר אבי"ע (שמ"ז) פ"א.

38) אהבתי אתכם אמר ה': מלאכי א, ב.

39) ואת עשו שנאתי: מלאכי א, ג.

40) שממית בידים תתפש: משלי ל, כח.

41) בס"י דעומק רום: פ"א, מ"ה.

42) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך: בא יב, יב. ספרי תבוא ו, ח. זהר (מהנ"ע) וירא קיז, א. הגש"פ.

43) שמ"ט שערי טומאה דמצרים: זהר חדש ר"פ יתרו. וראה לקו"ש חי"ז ע' 88.

44) לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

45) אברהם שיצא ממנו ישמעאל: ראה פסחים נו, א.

46) מותרי החסד: ראה תו"א כו, א. קיט, ד. תו"ח נח סד, ד.

47) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

48) תבא האם ותקנח צואת בנה: ראה במדב"ר פי"ט, ח. תנחומא חוקת ח.

49) א"ת אִם אלא אֵם: פע"ח (שער השבת) שי"ח, פ"ג.

50) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

51) עטרת בעלה: משלי יב, ד.

52) שגוים מרקדים בהיכלו. . הן הן גבורותיו: ראה יומא סט, ב. ילקו"ש נחמי' רמז תתרמא.

53) ואתה מרום לעולם: תהלים צב, ט.

54) וקראתם דרור: בהר כה, י.

*54) כידוע שי' כתרין דנוגה נק' עבדים: ראה ג"כ תו"ח ויצא קג, ב ובהערה 12.

55) כי ימכור בתו לאמה: משפטים כא, ז.

56) לא ירעו ולא ישחיתו: ישעי' יא, ט.

57) ארי' כבקר: ראה ישעי' יא, ז. סה, כה.

58) וגר זאב עם כבש: ישעי' יא, ו.

59) שתיבת נח הי' מבחי' בינה שנק' עולם החירות: ראה תו"ח נח מו, א. נו, ג-ד. אוה"ת נח ע' קצז.

60) ונח וג' בניו הוא בחי' יסוד אבא: ראה לקו"ת להאריז"ל בראשית ו, ח. ר"פ נח.

61) יונתי בחגוי הסלע: שה"ש ב, יד.

62) גלו לאדום שכינה עמהם: ספרי בהעלותך י, לה. ס"פ מסעי. מכילתא בא יב, מא. ועוד. וראה מגילה כט, א.

63) דקדב"ה בגלותא: ראה זהר ויגש רי, א. בשלח נח, ב. ויקרא כ, א. אחרי עה, רע"א.

64) וסוס אשר רכב עליו המלך: אסתר ו, ח.

65) מעט מעט אגרשנו מפניך: משפטים כג, ל.

66) דקיימא סיהרא באשלמותא: שמו"ר פט"ו, כו. ועוד.

67) ישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן: שבת קמו, רע"א. זח"א נב, ב.

68) זוהמא של נחש הקדמני: ראה שבת קמו, א. בחיי שמיני יא, ל.

69) ויתנצלו בני ישראל: תשא לג, ו.

70) בעטרה שעטרה לו אמו: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב.

71) שמיעה לשון אסיפה וקיבוץ: ראה שמואל-א טו, ד. לקו"ת האזינו עב, ב. שה"ש מה, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ס"ע א'קעד ואילך. ובכ"מ.

72) חרות א"ת חרות אלא חירות: תשא לב, טז. אבות פ"ו מ"ב. שמו"ר עה"פ (פמ"א, ז).

73) מס"נ. . כל אותה השנה: תו"א צז, א. ד"ה בלילה ההוא תשד"מ ס"ו ובהערה 56 (סה"מ מלוקט ח"ב ע' עב).

74) דהיום לעשותם. . ולמחר לקבל שכרם: ואתחנן ז, יא. ראה עירובין כב, א.

75) ושכר מצוה הוא המצוה עצמה: אבות פ"ד מ"ב.

76) נקבה תסובב גבר: ירמי' לא, כא.

77) ימי משתה ושמחה: אסתר ט, כב.

78) בבכי יבאו: ירמי' לא, ח.

79) אברהם אבר מ"ה: ראה זהר בהקדמה ד, רע"א.