נוסח שני: ביאור ע"פ וקבל היהודים

שצו

ביאור1 שני על התורה דפורים

להבין שרשם של הדברים הנ"ל, הנה באברהם אע"ה אמרז"ל שקיים2 כל התורה עד שלא ניתנה ומהו ההפרש בין ישראל שקבלו תורה מסיני ובין אאע"ה שקיימה עד שלא ניתנה ובין ענין וקבלו3 את אשר החלו לעשות כו'. והענין הוא דהנה ידוע ששורש רמ"ח4 מ"ע הם רמ"ח אברין דמלכא הוא ז"א דאצילות שכלול מרמ"ח אברין וכלים בהיות מתגדל בבחי' גדלות דהיינו שתחילה הוא בחי' עיבור תלת5 כלילן גו תלת, ואח"כ בבחי' קטנות ו"ק ואח"כ בבחי' גדלות שכלול מט"ס וכאו"א כלולה מט'6 פעמים ט' עולה פ"א ויש בו ראש תוך סוף כלי פנימיות תיכוניות וחיצוניות הרי ג' פעמים פ"א עולה רמ"ג וה"ח המגדילים אותם עולה רמ"ח מ"ע והרי הם הרמ"ח פיקודין דעשה שנמשכה מרמ"ח אברי ז"א שהאורות דז"א מלובשים בתוך רמ"ח כלים שלו, וכמו"כ המ"ע הם בחי' הכלים להשראות האורות שנמשכים מאא"ס ב"ה ע"י קיום האדם אותם.

שצז

והנה מודעת זאת דהאורות אין להם קיום בלעדי הכלים דהיינו כשמתלבשים בתוך הכלים אז מאירים בבחי' גילוי והשראה בתוכם להיותן נקראין בשם אורות מצד ההארה והגילוי וההתפשטות שלהם בתוך הכלים אבל זולתי הכלים אזי האורות מסתלקים למקורם עצם המאור אוא"ס ב"ה בבחי' העלם והתכללות שאז אינם נקראים בשם אורות כלל מצד התכללותן בעצם המאור בתכלית ההעלם והתכללות בלי פירוד והתחלקות כלל אבל כשנאצלים ממקורן עצם המאור ונתפשטו בתוך הכלים אז ניכר בהתפשטות וגילוי להיותם מתוארים בשם אורות וכמו עד"מ האש היסודי השמימי שהוא תחת השמים ואעפי"כ לא יאר הלילה והיינו מפני שעצם יסוד האש אינו בהיר ומאיר כ"א עצם חשוך זולתי כשנאחז בכלי בפתילה או בעצים אז מבריק ומאיר מצד סיבת התפשטות והאחיזת בהכלי שהכלי גורמת סיבת הגילוי והתפשטות האור המאיר מעצם האש היסודי שנתפשט בה אבל בכלות השמן והפתילה או העצים אז מסתלק האור למקורו עצם היסוד האש השמימי שהוא עצם חשוך מצד העדרו מהכלי כו', ולכן אף בעוד הפתילה קיימת טבע אור הוא להלהיב למעלה למעלה בתנועות רו"ש מצד שחפיצה להתכלל במקורה אש היסודי ולהפרד מהפתילה הוא הכלי שנאחזת בה כך חקרו חכמי הפילוסופים וצדקו דבריהם בזה. ומזה נוכל לצייר בשכלנו להבין דרך משל ומליצה למעלה מעלה בהאורות עליונים המתלבשים בתוך הכלים דע"ס הנאצלים שעיקר הקיום של האורות והגילוי וההתפשטות שלהם עד שמתוארים מצד זה בשם אורות הוא מצד הכלים שנתפסין ומלובשים בתוכן אבל זולתי הכלים היו האורות מסתלקים למקורם עצם המאור החשוך אשר בו נאמר ישת7 חושך סתרו כנודע ולכן א"א להיות קיום להאורות בלתי הכלים כנ"ל וד"ל.

והנה זהו שאמרז"ל קיים א"א ע"ה כל התורה עד שלא ניתנה דהיינו שורש הרמ"ח מ"ע שהם אברים וכלים דז"א שבהן נתלבשו האורות דז"א ואברהם הי' שורש נשמתו גבוה מאוד נעלה מבחי' ז"א דאצילות ולכך נאמר בו ויסע8 הלוך ונסוע הנגבה לאתקשרא באתר' ונעשה נשמתו בעצמו בחי' כלי להשראות האורות דז"א שהי' מתלבשים ברמ"ח מצוות שהם הכלים דז"א ולכן קיים התורה עד שלא ניתנה ונתלבשו האורות בכלים דרמ"ח מ"ע מצד היות נשמתו עצמה נעשה כלי קיבול לקבל האורות של רמ"ח מ"ע לתוכו זהו ע"י הליכתו9 בקודש למעלה מעלה ברו"ש שיעלו ויגיע למדריגה זו שיהי' נשמותיהן עצמן בחי' כלים ראוין לקבל שפע האורות דז"א כו', ולכך נאמר וירד10 הוי' על הר סיני וירד דווקא למטה שירדו האורות דז"א בסתר המדריגות להתלבש ברמ"ח כלים הם רמ"ח מ"ע דנוגה דבי"ע מצד שא"א להיות קיום להאורות עצמן בלעדי הכלים וא"א לקבל אותם זולתי ע"י הכלים הם מ"ע ע"י הצדקה וכדומה ממשיך אור החסד עליו למטה וע"י התפילין מוחין דז"א כו'. וכמארז"ל ולא11 ע"ה חסיד, פי' חסיד הוא העובד מאהבה לה'

שצח

שנמשך אחריו כמים באהבה וחסד שמפני זה נק' בשם חסיד זה א"א להמצא בע"ה הריקני מהתורה ומצוות שלא אפשר להיות מתקיים בחי' אור האהבה והחסד לה' בלי כלי הם המצות מעשיות ועסק התורה שבהן דווקא נתלבשו האורות עליונים וכל האורות שמאירים בלב כנ"י להאיר בלבבם באור האהבה או היראה נמשך הוא ונסתעף מבחי' האורות המלובשים בהכלים של המצוות דווקא לכן הע"ה הריק מתו"מ א"א לו להיות חסיד כי מאין תמצא בו אור האהבה מאחר שאינו מלובש בכלי המצוות ובלעדי הכנת הכלים א"א להגיע לאורות המלובשים בהם כנ"ל.

עקב אברהם רוח אחרת היתה עמו שהיתה נשמתו מז"א דאצילות ונעשה הוא בחי' כלי להשראת האורות עליונים דז"א בנשמתו שנסעה ממטה למעלה בבחי' רו"ש כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה וד"ל. ולכך אמרו ישראל מקודם12 נעשה ואח"כ נשמע כי תחילה צריך להמשיך שפע האורות עליונים שיתלבשו בתוך הכלים דז"א שלמטה הם רמ"ח מ"ע אברין דמלכא שזה מ"ש וירד ה' על הר סיני כו' ואז ונשמע בחי' מקבל השפע של האורות הנמשכים מבחי' הכלים דווקא ע"י קיום המצוות מעשיות דווקא משא"כ בלעדי זאת א"א האורות עצמן ממקורם טרם התלבשותן בתוך הכלים כ"א מבחי' הכלים הם נשפעים לבי"ע ע"י אתעדל"ת בהכלים שלמטה כנ"ל וד"ל.

אך יש עוד טעם שני לסיבת הצטרכות הכנות הכלים שלמטה בקיום המצוות מעשיות קודם המשכות האורות שלזאת הקדימו נעשה לנשמע וכן מארז"ל ולא ע"ה כו' זולת הטעם הראשון והיינו בהיות ידוע ששורש המצות מעשיות שנלקחים מנוגה דבי"ע הוא מבחי' שם ב"ן דאצי' שנפלו בו הניצוצין דתוהו דרך שבירה משם ס"ג דתוהו וכידוע מ"ה דתיקון הוא המברר את רפ"ח ניצוצין דב"ן להחזירן לשרשן שם ס"ג כמקדם השבירה. והנה בעולם האצי' נעשה היחוד והתכללות דמ"ה וב"ן ביחוד אמיתי שעי"ז מתבררים הניצוצין מב"ן וחוזרים בבחי' מ"ן לשרשם שם ס"ג שאז לאחר ששבים לשרשם שם13 ס"ג הם למעלה משם מ"ה המברר בסוד אשת חיל עטרת בעלה, שהמתברר מתעלה להיות עטרת בעלה שם מ"ה המברר כנודע, אך זהו ההפרש בין אצילות לבי"ע שעולם האצילות הוא כלול מהמזיגות והיחוד והתכללות דמ"ה וב"ן יחדיו כנ"ל, משא"כ בי"ע שכל עיקר התהוותם הוא מבחי' שם ב"ן דאצילות מקורם בחי' רמ"ח ניצוצין דתוהו שנפל בו דרך שבירה ששרשם הוא שם ס"ג שלמעלה משם מ"ה כנ"ל.

ועם כ"ז יובן היטב הטעם השני שמצטרך להכנות הכלים של המ"ע טרם השמיעה והבנה הוא קבלת האורות לתוכן שזהו שאמרו נעשה דווקא והדר ונשמע (כמו וישמע14 שאול, הסכת15 ושמע כו') וכן כוונת רז"ל באמרם ולא ע"ה חסיד זולת הטעם הראשון מצד שהאורות אין להם קיום בלעדי הכלים כי לא זו בלבד מצד שהאורות

שצט

שיהי' להם כלים שיתלבשו והם היו נמשכין אליהם מהכלים עליונים שנתלבשו בהן האורות דווקא מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל, שגם זה אמת אלא אף זו שמצד הכנת הכלים שלמטה במ"ע שנלקחים מבירורי נוגה דבי"ע ששרשם מב"ן דאצילות שנפלו בו דרך שבירה מס"ג יגיעו לתוס' אורות יותר מהגיעתם להאורות עצמן כי האורות הנעלמים בהכלים דהיינו גודל עוצם מעלות שרשו הוא הגבה שלמעלה אפי' מבחי' האורות המלובשים בתוכם ולכך יקר מעלת הכלים עצמן על האורות שבהן מצד שרשם עד שהוצרכו ישראל להקדים נעשה לנשמע ולזה אמחז"ל ולא ע"ה חסיד שאף שיש בו אור האהבה והחסד המסותרת בלבבו אך הוא פחות הערך לגבי האורות הנעלמים בהכלים דתו"מ ומאחר שהוא ריק מתו"מ לא נחשב למאומה בחי' אור האהבה הפשוטה בלי כלי שכפי שיעור ערך נפשו ורוחו ונשמתו בלבד וד"ל.

והנה ע"פ הקדמה זו בסידור ב' הטעמים שונים בשבח הכלים שורש המ"ע יובן היטב ענין ההפרש בין ב' בחי' סוסים (שנז'16 לעיל בתורה דפורים) כמ"ש כי17 תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה דכולא חדא מלתי' היא והיינו הך דהיינו שהטעם הראשון שנזכר בשבח הכלים מצד קיום אורות עליונים שאין להם קיום בלתי התלבשותן בתוך הכלים ולכן הוצרכו ישראל להקדים נעשה לנשמע בכדי שיוכנו הכלים העליונים דז"א שיתלבשו האורות בהן דז"א ולאחר התלבשותן בכלים דז"א דאצילות נמשכים האורות מתוך הכלים דז"א דווקא לנש"י דבי"ע להתלבש בהכלים גשמים דבי"ע במ"ע אברין דמלכא כו', זהו בחי' ומדריגת הסוס הא' מלמטה למעלה בבחי' עלי' הגבה למעלה לשורש שרשן של המצוות שבהן מלובשים אורות עליונים לשורש שרשן בחי' שם ס"ג דאצילות שהוא בחי' בינה18 ונק' יובל עלמא דחירו דכתיב דרור יקראו דחירות ממה"מ חירות משיעבוד למל' מפני ששם אין החיצונים יכולים לינק כי השבירה הי' בז' תחתונות בלבד אבל לא בג"ר שא"א להם לינק ולהגיע שם מצד שדוחה ומסמא עיני החיצונים כי מבינה19 דינין מתערין מינה והיא בעצמה כולא רחמים דהיינו שהיא בחי' שם הוי' בניקוד אלקים שבעצמה היא מלאה רחמים וחסדים אך רק נשמות ישראל בלבד אבל לא לאוה"ע והחיצונים היא בבחי' דין וגבורה שזהו הניקוד שבשם אלקים20 שממדת הגבורה (העצם הוא בחי' שם הוי' בחי' רחמים (וכמ"ש21 בזוה"ק פ' אחרי מות ע"ש וכמ"ש במ"א).

וביאור הענין דהנה כתיב בקן צפור והאם22 רובצת על האפרוחים כו' שלח23 תשלח את האם והבנים תיקח לך, והיינו כי בינה נק' בשם אלקים חיים

ת

שזהו ב' הפכים תרתי דסתרי אהדדי כי אלקים הוא מדת הדין שהוא בחי' הסתלקות למעלה וחיים היא בחי' המשכה והתפשטות החיים למטה, אך באמת שניהם אמת ויתכונו בבחי' בינה דאצילות אם הבנים הם המדות דאצילות שנק' בנים כידוע והיינו שיש בה בחי' הגבורה והסתלקות למעלה ובחי' התפשטות למטה בבחי' חסדים זה לישראל וזה לאוה"ע ולכן נק'24 אלקים וחיים, וזהו שלח תשלח את האם זהו הסתלקות שלה למעלה שלא ינקו החיצונים כנ"ל, והאם רובצת על האפרוחים זהו לנשמות ישראל דכתיב אם25 הבנים שמחה שהיא מתפשטת בבחי' השראה ורביצה על האפרוחים שהוא מקור החיים שלהם ולכך הוי' בנקוד אלקים כנ"ל, וכ"ז יגיע כנ"י אליה ע"י הכלים דתומ"צ מעשיות שנלקחו מבירורים דרפ"ח ניצוצין דב"ן שמתבררים ע"י מ"ע וחוזרים לשרשן בחי' שם ס"ג הוא בינה דאצילות בבחי' או"ח והעלאת מ"ן זהו הסוס הא' העולה מלמטה למעלה כי סוס26 בגימטרי' ב"פ ס"ג כנ"ל, וכ"ז השיגו ישראל ע"י אמירתם נעשה ונשמע שירד הוי' על ה"ס בירידה דווקא שיתלבשו האורות בכלים שאז בהכנות הכלים להאורות שישרו בהם יתעלו הכלים למעלה בשרשם שם ס"ג כי כל העולמות הם בבינה דאצילות כנודע משא"כ בלעדי הכלים לא היו מגיעין בהאורות עצמן שבהן לשם ס"ג עלמא דחירות כו' אבל א"א ע"ה עקב רוח אחרת היתה בו שהיתה נשמתו מז"א דאצילות נעשית היא בחי' כלי ראוי' לקבל שפע האורות ועלה ממדריגה למדריגה הלוך ונסוע עד הגעתו לשם בעצמו בלא הכלים שלמטה לכן אמרז"ל קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה אפי' ערוב תבשילין מצד הגעתו לשורש המצוות מלמטה למעלה ברו"ש מה שלא היו מגיעים בנ"י כ"א ע"י המ"ע דווקא לשרשם כנ"ל וד"ל.

אך הסוס השני הוא הסוס27 אשר רכב עליו המלך שנמשך מלמעלה למטה בבחי' ירידה גדולה משם ס"ג לבחי' עשי' שלמטה זהו מצד בחי' הטעם השני שנת' לעיל ובזה אמרז"ל באאע"ה היפוך הענין שלא ניתנה התורה לו מצד שיצא ממנו ישמעאל כנ"ל ואין זה סותר למה שנת' לעיל.

והענין הוא דהנה שם ס"ג הוא שורש כל המקיפים כי כל המקיפים נמשכים מבינה הוא שם ס"ג דאצילות והיינו דכאשר צריך להעביר28 רוח הטומאה ואת הקליפות והחיצונים מן הארץ לגמרי להיות שובר29 אויבים ומכניע זדים לגמרי אא"ל זאת בלתי המשכות המקיפים דווקא משם ס"ג שורש המקיפים למטה להעבירם מן הארץ שזהו הכלל שכל30 דבר היותר גבוה יורד במורד יותר למטה

תא

כמשל הלבינה הנופלת מראש החומה שנופלת בריחוק מקום מאוד למטה הריחוק יותר מנפילת הלבינה שבשיפולי החומה שנופלת31 מקרוב סמוך לחומה כמ"ש במ"א וכמארז"ל ועברתי32 בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד למצרים דהיינו מפני שמצרים33 היתה ערות הארץ ומצטרך להכניע את רוח הטומאה והקליפה ולהעבירנה מן הארץ לגמרי לשבור אויבים ולהכניע זדים ירד הקב"ה הם המקיפים דס"ג בעצמו למצרים להכניע הזדים ע"י מכות בכורות כמ"ש והכה34 הוי' את כל בכור בארץ מצרים כו' וכתיב וסכסכתי35 מצרים במצרים מפני שהמקיפים עליונים דווקא מצד שהם נעלים וגבוהים מאוד נעלה יכולים להיות נשפלים במורד למטה מטה להקיף אפי' את העורף דקליפה בכדי להעבירם מן הארץ כמ"ש ידך36 בעורף אויביך כמשנ"ת לעיל.

והגם שאפי' הפנימים יכולים לישפל כ"כ למטה בהשרים עליונים לברר בירורים כמו יום ראשון נשפל מדת החסד שבחסד כו', הנה ירידתו הוא רק ללקוט ניצוצי הטוב שבהן ולברר בירורים אבל לכלותם ממש א"א בלעדי שיקיפו אותם מאחורי העורף וזה א"א להאור פנימי לשפול כ"כ למטה זולתי להמקיפים דס"ג כמ"ש ועברתי בארץ מצרים כו' וכמ"ש אם37 רחץ ה' את צואת בנות ציון א"ת38 אִם אלא אֵם רחץ כמרז"ל תבוא39 אמו ותקנח את בנה דהיינו אימא עילאה שם ס"ג בינה דאצילות רחץ ומטהר לנקות ולקנח את צואת הארץ להעביר את רוח הטומאה מן הארץ לגמרי לשבור אויבים ולהכניע זדים כנ"ל, וזהו בחי' הסוס השני אשר רכב עליו המלך למטה להעביר רוח הטומאה מן הארץ המשכת המקיפים מבחי' שם ס"ג דאצילות למטה להיות ידך אף בעורף אויביך כו' שבזה יזכו ישראל ע"י הכלים דמ"ע עצמם מצד שרשם שהם למעלה מהאורות ששרשם הוא ס"ג וזה יהי' לע"ל שתהי' אשת חיל עטרת בעלה אז רוח הטומאה יעבור כנ"ל ובזה אמרז"ל שלא ניתנה התורה לאברהם מפני שיצא ממנו ישמעאל כי מהמדות דז"א דאצי' יכולים החיצונים לינק כמו אברהם שהוא חסד דז"א יצא ממנו ישמעאל שהוא חסד דקליפה ומכ"ש וק"ו שאין המדות יכולים לשפול למטה להיותם מעבירים את רוח הטומאה של הקליפות למטה כו' משא"כ המקיפים דס"ג נשפלים למטה יותר להקיף בעורף אויביך להכניע זדים ולהעבירם מן הארץ לגמרי ולכן מצד זה לא ניתנה תורה לאברהם כו' אבל מצד טעם הראשון שהוא קיום האורות שא"א להתקיים בלתי הכלים שעי"ז יתעלו

תב

למעלה בשם ס"ג שהוא סוס הראשון קיים אאע"ה ג"כ בלתי הכלים שהלוך ונסוע הנגבה וזכה להאורות עצמן בלתי הכלים מצד שורש נשמתו כו' אבל מצד מעלת הכלים על האורות לא השיג אאע"ה שלא היו לו כלים כו' וד"ל.

וביאור הענין מבשרי40 אחזה עד"מ בנפש האדם נראה בעליל שהמחשבה מקפת כל אברים מראשו ועד רגלו שאף בהרגל תתפשט המחשבה לפעול פעולת רצונה בהילוך ועמידה ובעיטה כנ"ל וכן הרגשת הכאב מציפורן רגלו כו' וכדומה ובזאת ניכר ונראה שהמקיף מתפשט יותר במורד למטה מהאו"פ דהיינו שהמדות בנפש א"א להם להתפשט כ"כ במורד כמו המחשבה והיינו כמו מדת האהבה א"א לה להתלבש ולהתפשט זולתו בדבר הנחמד והאהוב לו שבדבר ההוא תתפשט המדה לאהוב הדבר ההוא ולהיותו כל מגמתה אל הדבר ההוא אבל הדבר השנאוי לו ההיפוך אל המדה א"א שתתפשט בו ולהתלבש בו כלל כי מאחר שהוא מנגד והיפוך אלי' שהוא שנאוי ומאוס לו כו' משא"כ המחשבה שיוכל להתפשט יותר למטה אף בדבר שחוצה לו שאין לו שייכות אליו כלל ואפי' בדבר השנאוי לו ההיפוך ומנגד לטבעו שאעפי"כ יכול לחשוב באותיות המחשבה הדבר השנאוי ההוא ומכ"ש הדבר שחוצה לו שאין לו שייכות אליו (כמו ענין אחר שאין בו אהבה ושנאה כו') מה שאין זה ביכולת המדה להתלבש אף בדבר שחוצה לה שאין לו בה אהבה וחשק ומכ"ש שאין באפשרי לה להתלבש בההפכי לה המנגד לה הוא הדבר השנאוי והמאוס כו', והסיבה הוא מפני שהמחשבה הוא בחי' מקיף לכך יכולים לשפול במורד למטה יותר להקיף אפי' דבר השנאוי והמאוס כו' והמנגד לטבעה שאעפי"כ היא מהרהרת באותיות המחשבה ומכ"ש הדבר שחוצה לו משא"כ המדה שהיא בחי' או"פ שאינה יכולה לשפול במורד אפי' בדבר שחוצה לה זולתי בדבר שקרוב אלי' האהוב והנחמד לה כו' ומכ"ש בההיפוך ומנגד אלי' כו' כך עד"מ למעלה דכתיב ואת41 עשיו שנאתי אך בחי' המקיפים דס"ג יכולים לישפל במורד למטה להקיף אפי' עורף אויביך אף ששונאים לו בכדי להעבירם מן הארץ כו' משא"כ המדות דז"א שאין יכולים לישפל כ"כ למטה להקיף אותם כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות כו' פי' שעד ימי הפורים לא הי' להם פנאי עדיין שיקבלו לתוכן השפע במה שהתעוררו והתחילו לעשות בזמן מ"ת מפני שמזמן מ"ת עד ימי הפורים היו תמיד בצרות גדולות שלא היו במעלה העליונה כמו העגל דמדבר ופסל מיכה ועגל זהב חטא ירבעם כו' עד ימי הפורים שעשו תשובה נכונה ומסרו נפשם על קדוה"ש בתכלית הביטול האמיתי עד שנקראו בשם יהודים מלשון יהודא הפעם42 אודה את ה' שהוא תכלית הביטול בבחי' מה שזכו לבחי' אברהם אבר43 מ"ה ובתוס' הכלים שעשו בקיום המצוות מה שלא היו

תג

באברהם כו' ולכך וקיבלו היהודים את השפע לתוכן שנקלט' בתוכן ממש, והיינו את אשר החלו לעשות במ"ת שהקדימו נעשה לנשמע כו' וד"ל.


1) ביאור שני על התורה דפורים: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 735 קכט, א.

וראה לעיל ע' שפה הנחת כ"ק אדה"א.

2) שקיים כל התורה: משנה סוף קידושין.

3) וקבלו את אשר החלו לעשות: אסתר ט, כג.

4) רמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברין דמלכא: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא פ"ד. רפכ"ג.

5) תלת כלילן גו תלת: ראה זח"ב נ, א. ע"ח שער הכללים פ"ג. פע"ח שער חהמ"צ פ"א.

6) מט' פעמים ט': ראה ע"ח (שער פרקי הצלם) שכ"ד, פ"ו. הנסמן בשערי תשובה מב, ב הערה 13.

7) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

8) ויסע הלוך ונסוע הנגבה: לך לך יב, ט.

9) הליכתו. . ברו"ש: ראה זהר לך פ, א. פד, א.

10) וירד הוי' על הר סיני: יתרו יט, כ.

11) ולא ע"ה חסיד: אבות פ"ב מ"ה.

12) מקודם נעשה ואח"כ נשמע: ראה משפטים כד, ז.

13) שם ס"ג הם למעלה משם מ"ה: ראה ע"ח (שער טנת"א) ש"ה, פ"א.

14) וישמע שאול: שמואל-א טו, ד.

15) הסכת ושמע: תבוא כז, ט.

16) (שנז' לעיל בתורה דפורים): ע' רמז.

17) כי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח.

18) בינה ונק' יובל עלמא דחירו: נסמן לעיל ע' שצ.

19) מבינה דינין מתערין מינה: ראה זהר ויקרא י, סע"ב. יא, רע"א.

20) אלקים שממדת הגבורה: ראה זהר יתרו פג, ב. וראה לקו"ת תזריע כג, ג. ובהנסמן שם בהמ"מ.

21) וכמ"ש בזוה"ק פ' אחרי מות: סה, א. וראה זהר ויקרא יא, א. רש"י ר"פ בראשית.

22) והאם רובצת על האפרוחים: תצא כב, ו.

23) שלח תשלח את האם: תצא שם, ז.

24) נק' בשם אלקים וחיים: ראה זהר יתרו סח, ב ובהגהות הרח"ו שם.

25) אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט.

26) סוס בגימט' ב"פ ס"ג: נסמן לעיל ע' שפט.

27) הסוס אשר רכב עליו המלך: אסתר ו, ח.

28) להעביר רוח הטומאה: זכרי' יג, ב.

29) שובר אויבים ומכניע זדים: תפלת שמו"ע.

30) שכל דבר היותר גבוה יורד. . למטה: ראה תו"ח בראשית כה, א ”הכלל בכ"מ שכל הגבוה". פא, ד ”כלל א' הידוע". וראה שערי אורה שער הפורים נח, א. סה, א. סה"מ מלוקט ח"א ע' סז. וראה מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שמח ”כלל הגדול בכ"מ". נביאים וכתובים ע' עט וע' קמה. ובכ"מ. וראה לקמן ע' תח הערה 40.

31) שנופלת מקרוב סמוך לחומה כמ"ש במ"א: ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות בסה"מ תקס"ב ע' רלז ואילך. וראה ג"כ דרך מצותיך קד, א ”וכנודע המשל".

32) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך: בא יב, יב. ספרי תבוא כו, ח. זהר (מהנ"ע) וירא קיז, א. הגש"פ.

33) שמצרים היתה ערות הארץ: ראה מקץ מב, ט. וראה קה"ר פ"א, ד.

34) והכה הוי' את כל בכור: ראה שמות בא יב, כט.

35) וסכסכתי מצרים במצרים: ישעי' יט, ב.

36) ידך בעורף אויבך: ויחי מט, ח.

37) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון: ישעי' ד, ד.

38) א"ת אִם אלא אֵם: פע"ח (שער השבת) שי"ח, פ"ג.

39) תבוא אמו ותקנח את בנה: ראה במדב"ר פי"ט, ח. תנחומא חוקת ח.

40) מבשרי אחזה: ל' הכתוב איוב יט, כו.

41) ואת עשו שנאתי: מלאכי א, ג.

42) הפעם אודה את ה': ויצא כט, לה.

43) אברהם אבר מ"ה: ראה זהר בהקדמה ד, רע"א.