אם בחוקותי תלכו

תד

בעזר"ה שבת פ' בחוקותי

שבת פ' בחוקותי

אם1 בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו כו' ונתתי גשמיכם בעתם2 כו' עץ השדה יתן פריו והארץ תתן יבולה כו', הנה ארז"ל ע"פ זה אם בחוקותי תלכו הלואי3 בחוקותי תלכו כדכתיב לו4 הקשבתם למצותי כו' בהיות ידוע שיש בפי' ואהבת5 ב' ענינים א' ענין ציווי שמצווה שיאהוב באהבה והב' לשון עתיד והוא ענין הדבר הבא ממילא דהיינו שעתיד לאהוב ממילא* כו'.

וביאור ענין ב' האהבות הנ"ל הנה האהבה שאמר עליה לשון6 ציווי היא האהבה הנולדה מצד ההתבוננו' באחדו' ה' וכמו שהקדים לומר שמע7 ישראל כו' פי' שמע לשון ציווי הוא על ההתבוננו' כי שמע לשון הבנה הוא כידוע בפי' כי8 שומעי' אנחנו כלומר מבינים כו' וההתבוננו' הוא איך שה' אלקינו ה' אחד פי' אח"ד ידוע אלף9 דאחד הוא אלופו של עולם אשר במחשבה10 אחת ברא ז'11 רקיעי' והארץ היינו חי"ת12 והדלי"ת הם ד' רוחות העולם כידוע ומזאת ההתבוננו' נולד ממילא האהבה באמרו ואהבת כו', והנה כל הפסוקי' דעד ק"ש הוא רק אריכות ההתבוננו' בגדולת ה' והוא ענין אריכות דאחד בכדי שבק"ש יוכל להתפעל באהבה כו' ולכאורה אינו מובן לאיזה טעם צריכה הנשמ' האלקי' לכל זה האריכו' הלא קודם

תה

שבאה לגוף היתה נהנית13 מזיו כו' בלתי זה האריכות ואם מפני שבירידתה בגוף החומרי נתגשמה לכך הוצרכה לאריכות זה א"כ למה ירדה לגוף כלל כו'.

אך הענין הוא דידוע דיש ב' נפשות באיש הישראלי נפש האלקי' הנק' נר ה' כמ"ש נר14 ה' נשמת אדם וכן כתיב כי15 אתה תאיר נרי כו' ונפש הבהמיות כו' ויש עוד בחי' ממוצע ביניהם והוא הנפש* השכלית וביאור ג' אלה הנפשות הנה נפש האלקי' חפצה ותשוקתה בטבעה להכלל במקור חוצבה באלקים כי נק' חלק16 אלוה ממש וכמשל הנר העולה מאיליו כו' וע"ז נא' בכנ"י בנים17 אתם כו' וברא18 כרעא דאבוה הוא ע"כ נמשכה מצד שרשה בתמידו' למקורה בלתי שינוי לעולם כו' והנה נפש האלקי' נתלבשה בלבוש גשמי מטוב שבנוגה והוא נפש השכליו' והיינו מה שיש בכח האדם להשכיל בשכל אנושי ג"כ בגדולת ה' ולהתפעל במוחו ואח"כ בלבו והיינו עד שגם השכל מסכים עם טבע הנפש האלקי' ועי"ז מתברר גם נפש הבהמיו' והגופנית שהמה המדו' הרעות לגמרי* כו' כי הנפש19 השכלית הזאת בחי' ממוצע הוא לחבר נפש האלקי' להאיר בנפש הבהמיות ולאהפכא20 חשוכא לנהורא כו' דהיינו שגם רצון הטבעי בגוף החומרי יסכים לאהבת ה' וכיוצא ולזה הטעם ירדה הנשמ' האלקי' בחומר הגופני רק לברר ולהפוך חשוכא לנהורא כו' כי הנשמה א"צ להתברר אלא ירדה לברר לבושי נוגה כו' כמ"ש21 בלק"א וד"ל.

וזהו עיקר ענין ק"ש בפסוק הראשון בפי' שמע ישראל כו' פי' שמע22 לשון הבנה והוא שיסכים גם ע"י השכל שהוא נפש השכלית הנ"ל וההתבוננו' היא גם בתיבת שמ"ע עצמו דהנה <קסד>

תיבת שמע23 הוא שם ע' והע' הוא ע' רבתי והענין הוא כי

תו

בחי' חיות כל הנבראי' נשמות ומלאכי' הוא רק מבחי' שם בלבד כידוע עד"מ שם המלך שנקרא על אנשי מדינתו שבזה בלבד הוא ענין התפשטו' מלכותו עליהם וכך למעלה דכתיב מלכותך24 מלכו' כ"ע כו' הוא רק בחי' הארת שמו ית' שבזה הוא מלכו' כ"ע כו' וכמ"ש במ"א וזהו שמע שם ע' פי' כי שם זה דמדת מלכותו ית' נמשך מע' רבתי וענין הע' רבתי הוא הנק' אור שבעת הימים כמ"ש לעתיד והיה25 אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים כו' וענין זה האור דשבעת הימים הוא בחי' המקור לכל ז' הימים העליונים דאצילות שנקראו שבעת ימי הבנין למטה והמה ז'26 ימי בראשית שנבראו בהן כל העולמות ביום הא' האיר ממדת החסד כו' וכידוע ומבחי' האור הזה נמשך כל ז' ימי בראשית בין בבחי' אצילו' והוא בבחי' ז"א דאצי' ובין בבחי' מל' דאצי' שנק' מקור כל הנבראי' בי' מאמרו' כמ"ש מלכותך מלכו' כ"ע עד שנתהוו ז' רקיעי' למטה בעולם העשי' כו' וזהו הטעם שנק' בשם אור שבעת הימים ואור הלבנה שהוא בחי' מל' דאצי' נמשך מאור של ז' הימים הזה ולעתיד תתעלה מדת מל' למעלה להיות בבחי' אור ז' הימים והיינו בחי' הע' רבתי שה"ע ז' ימים כל יום כלול מי' כלולי' בו ולהיותו במדרגה גבוה מאד למעלה מבחי' ההשתלשלו' דז' ימי הבנין לכך הע' הוא רבתי להורות על בחי' גדלותו ורוממותו למעלה* מעלה וד"ל.

ופי' שמע ישראל כי ישראל27 עלה במחשבה שהוא ב' תיבו' הוי' אלקינו שמזכיר בסמוך שהוא למעלה גם מבחי' ע' רבתי הזה (שהרי המחשבה הוא בבחי' חכמה שנק' ראשית וכמ"ש קדש28 ישראל לה' ראשית כו' ואור ז' הימים הוא בחי' בינה29 שמקבל מחכמה ונק' תרין* ריעין) וזהו פי' שמע ישראל הוא נר ה' שעלה

תז

במחשבה איך שה' אלקינו למעלה גם מאור ז' הימים הנ"ל וכשיתבונן בכל זה אזי בא לידי ואהבת את ה' פי' את הטפל* כו' ע"ד מ"ש והית'30 נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך פי' צרורה בצרור עד"מ דבר הנקשר ונצרר בצרור שצרור וקשור הוא בדבר שצוררי' בו זה בתוך זה ממש כך ישראל שעלה במחשבה צרורי' שם בתוך המחשבה זה בתוך זה ממש וז"ש צרורה בצרור החיים שהוא בחי' המחשבה הנ"ל והיינו* את הטפל כו' ע"י הדביקו' באהבה ופי' בכל31 לבבך ובכל נפשך היינו בבחי' נפש הבהמיו' שנק' לב הטבעי וכמארז"ל בשני32 יצריך כו' ובכל נפשך נפש השכלית הנ"ל כו' וכל זה בא ע"י ההתבוננו'* הנ"ל וד"ל.

ב*32אך לפ"ז צריך להבין דהלא הנשמה אלקי' עלה במחשבה קודם ירידת' לגוף וא"כ למה ירדה לגוף לבא לאריכו' ההתבוננו' ולחזור לבא למדרגתה הקדומה להיות צרורה בצרור החיים כו' וגם למה הוצרכה להתלבש בלבוש הגופני דנפש השכלית בהתבוננו' גשמיות כו'.

אך הענין הוא דירידה זאת לצורך עלייה היא לבא למדרג' יותר גבוה ממה שהיתה והיינו שתבא למדרג' האהבה הגדולה דבכל מאד"ך בק"ש שהיא אהבה רבה בבחי' בלי גבול כו'. כי הנה הנשמה קודם ירידתה למטה בגוף היה השגתה בבחי' גבול כמ"ש <קסה>

נודע33 בשערים בעלה בכל חד לפום34 מה דמשער בלבי' וכמארז"ל35 בנשמו' הצדיקים שנותנין לכאו"א מדור לפי כבודו דוקא דהיינו לפי ערך השגתו בלבד כו' משא"כ אחר ירידתה בחומר הגופני יכולה לבא למדרגה הגבוה הרבה מכפי ערכה והיינו שיהי' בחי' התפעלו' האהבה בלתי מוגבל כלל וכלל והוא אהבת בכל מאדך כידוע וזהו רק ע"י שבהיותה בחומר הגופני מהפכת את הנפש הבהמיו'

תח

ע"י בחי' הממוצע הנ"ל ואתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא כו' ועי"ז דוקא תוכל לבא למעלה גדולה כזאת כו' וע"ז נא' בכללו' נ"י והי'36 מספר בנ"י כו' אשר לא יספר פי' מבחי' מספר יבאו לידי למעלה מן המספר שהוא בחי' מאד בלי גבול ומספר והיינו כשעושין רצונו של מקום בהתהפכו' חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' שזה אינו אלא ע"י שמלובשת הנפש האלקי' בנפש הבהמיו' דוקא וזהו ענין הירידה שהיא לצורך עלי' שהרי תתעלה עי"ז בעילוי גדול יותר מכפי ערכה בעצם כו' וד"ל.

אך הנה יש להבין כל עיקר הטעם דהיא גופא קשיא למה תתעלה הנשמה ע"י אתהפכא חשוכא לנהורא דוקא כו' כי מה יש ענין מעלה בהתהפכו' זו כ"כ והענין הוא דכתיב ישת37 חושך סתרו וכמארז"ל כברייתו38 של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כו' וביאור הדברים ידוע שיש ב' מדרגו' בסדרי ההשתלשלו' הא' בחי' התוהו והב' בחי' התיקון כמבואר בספרי הקבלה וכמ"ש באד"ר39 ע"פ ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י פי' דאורות דתוהו היו אורות גדולים וגבוהים הרבה מבחי' אורות דתיקון אלא משום שלא יכלו הכלים לסבול האור נפלו בשבירה כו' וידוע40 שכל דבר גבוה נופל לעומק יותר כמשל אבן הנופלת מגובה החומה כו' וכמ"ש במ"א וזהו שנא' במלכין קדמאי' דתוהו וימלוך וימת כו' והיינו בחי' חושך העליון דכתיב ישת חושך סתרו ובנפילתו למטה מטה הוא נעשה בחי' חושך גמור הנק' חושך וצלמות כו' והוא בחי' הרע דנוגה דנפש הבהמיו' נלקחת משם ואמנם בבירור הרע לטוב ואתהפכא חשוכא לנהורא ע"י נפש האלקי' הרי עולה הדבר המתברר לשרשו הקדום כמו שהי' קודם שנפל בשבירה כו' שהוא בחי' התוהו שקדם לבחי' התיקון דהיינו המלך לבני ישראל כו' ונעשה עי"ז יתרון אור גדול למעלה גבוה הרבה מבחי' התיקון וז"ש כיתרון41 או"ר מתוך החוש"ך מן החושך*

תט

דוקא ומטעם הנ"ל וד"ל ולזה הטעם ניתן לכאו"א מספר שנים כפי הצורך שצריך לכאו"א לברר ולהפך בחי' נפש הבהמיו' דנוגה וכמ"ש ימי42 שנותינו בהם שבעים שנה כו' וכתיב כי43 צל ימינו עלי ארץ כו' כי ימים44 יוצרו כו' וכמ"ש45 במ"א וד"ל.

והיינו הטעם שירידה זו לצורך עלי' הוא ע"י התהפכו' חשוכא לנהורא כנ"ל כי בזה דוקא יכולה הנשמה לבא לבחי' מאד בלי גבול דהיינו בחי' התוהו שהמה אורו' בחי' בלתי מוגבלי' בכלי דלכך נפלו כו' וד"ל ובכל זה יובן מ"ש כי46 לא יראני האדם וחי ואמרו ז"ל בחייהם אינן רואין אבל במיתתן47 רואין פי' בחייהם אחר שלא ביררו כפי הצורך לברר מבחי' נוגה בנפש הבהמיו' כפי המספר שניתן לו כו' אינו יכול לראות עדיין במהות ועצמו' אור א"ס ב"ה <קסו>

שלמעלה מכל ההשתלשלו' כמו שאמר למשה ג"כ כשביקש הראיני נא כו' והשיבו כי לא יראני האדם וחי כלומר בשעה שחי מפני שעדיין לא בירר משה כפי צרכו שצריך לברר לפי ערכו כו' אך במיתתן רואין לפי שכבר נשלם כל הברורי' להפוך חשוכא לנהורא כפי הצריך לו כו' ואזי יכול האדם להשיג ולראות באלקות גם במה שלא השיג משה ע"ה בעודו בחייו כו' וכמאמר במיתתן רואין והוא מטעם הנ"ל לפי דמה שמגיע לבחי' מא"ד באהבת בכל מאדך הוא דוקא לאחר שנשלם כל הבירור בשלימות משא"כ בעודנו חי שלא נשלם כל הצורך ולכך בחייהם אינן* רואין וד"ל.

תי

ג*47. וזהו אם בחוקותי תלכו, פי' תלכו הוא בחי' האהבה רבה דבכל מאדך הנ"ל וכענין שנא' באברהם הלוך48 ונסוע הנגבה כו' בחי'49 מהלך הוא בבחי' א"ס בעילוי אחר עילוי כו' דהיינו בלי גבול כנ"ל וזהו מדרגה הגבוה שהנשמה מגיע אליה אחר שנתלבשה בגוף דוקא מטעם* הנ"ל והיינו שאמר אם בחוקותי תלכו ואמרו ז"ל הלואי כו' פי' הלואי שתהא הליכה זו ע"י בחוקותי דוקא וענין חוקותי הוא לשון חקיקה וחריצה כו' עד"מ החוקק באבן שעושה פגם וחסרון ונעשה אותו המקום שקוע כו' כך צריך לעשו' בחי' חקיקה בנפש הבהמיו' דנוגה וכמ"ש דוד ולבי50 חלל בקרבי חלל ממש כו' והוא לאהפכא חשוכא כו' מן הקצה לקצה כו' ואזי יוכל להיו' בחי' מהלך בהליכה דאהבה רבה הנ"ל וזהו אם בחוקותי אז תלכו ואם לאו לא* תלכו וד"ל.

ומה שאמר בחוקותי ב' חקיקות הענין הוא דע"י שמאריך באחד בפסוקי דזמרה בהתבוננו' עד ק"ש ממילא נשבר לבבו הבהמיו' המוטבע בגשמיות עוה"ז שידוע המאמר דכד51 אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקדב"ה ומכ"ש בהיפוך דכד אסתלק יקרא דקדב"ה ממילא אתכפיא סט"א דמאי שנא מאחר שתולה זה בזה כו' ולכך כד אסתלק יקרא דקדב"ה בהתבוננו' באחדו' ה' ממילא אתכפיא חלק נפש הבהמיו' שבאדם כו' וזהו ענין החקיקה שנחקק לב הטבעי החומרי וכמ"ש דוד ולבי חלל בקרבי כו' וזהו רוממו'52 אל בגרונם וחרב פיפיו' בידם פי' ע"י ההתבוננו' ברוממו' אל באחדו' ה' כנ"ל בשעת פסוקי דזמרה עד ק"ש ממילא נעשה עי"ז חרב פיפיו' לעשות נקמה בגוים הן* הע' שרים להבדילם ממקור החיים כו' והוא משום דאתכפיא סט"א חלק נפש הבהמיו' כד אסתלק יקרא דקדב"ה ע"י ההתבוננות כנ"ל וד"ל וזהו הטעם ג"כ שאסור53 לאכול קודם התפלה ונק' מעונן54 ומנחש כמ"ש בזוהר לפי שמוסיף יניקה לחיצונים עי"ז מטעם שלא נתפשט עדיין בנפש הבהמיו'

תיא

מבחי' נפש האלקי' הנק' נר ה' וז"ש חדלו55 לכם מן האדם אשר נשמה באפו פי' נשמה האלקי' היא באפו עדיין ולא נתפשטה בכל חלקי הגוף שהנפש הבהמיו' בתוכו ואפי' בקומו בבקר ואמר ברכת ענט"י לא נתפשטה בו (עד שיגיע לברכו ויאמר ברוך56 ה' המבורך ל"ו שהן נגד נרנח"י שבנפש האלקי' כמ"ש בספרי הקבלה) והוא ע"י ענין ההתבוננו' בנפש השכלי' הנק' ממוצע לחבר נפש האלקי' בנפש הבהמיו' כנ"ל וד"ל.

והנה זהו ענין חקיקה א' וענין חקיקה השנית הוא ע"י מעשה המצות באותן המצות שנק'57 חוקים דוקא <קסז>

כמו מצות פרה אדומה וכיוצא בזה בדבר שאין השכל אנושי משיג כו' וכמו מצות ציצית ותפילין וסוכה וכיוצא משא"כ איסור58 גניבה ואיסור מלאכה בשבת שהשכל מסכים ע"ז והנה מצות הנק' חוקים כמאמר חוקים59 שחקקתי לך כו' שהוא למעלה מבחי' טעם ודעת אחר שלא באו בהשגה וטעם כלל הרי המה גבוהי' משאר המצות שמלובשי' בשכל וטעם ונק' חוקותי כמ"ש מצוותי60 וחוקותי כו' וע"כ נק' רצון ה' בלבד כי המה בחי' הרצון מצד עצמו שלמעלה מן הטעם והשכל כידוע ולזה הטעם יש ביכולת המצות הללו להפוך הרצון הזר דקליפה וסט"א לעשות לב הטבעי חלל וחקוק בבחי' ביטול רצון זר מכל וכל כענין מ"ש מי61 לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' וזהו מארז"ל בטל62 רצונך מפני רצונו מפני רצונו דוקא שהן המצות הנ"ל שנק' חוקים שלמעלה מן השכל וד"ל וזהו הטעם שצריך לקיים מצות ציצית ומצות תפילין קודם התפלה כדי שיחקק חקיקה בלב הטבעי ויהא מבטל רצונו הטבעי נגד רצון ה' שבמצות הללו שהמה למעלה מן השכל* כנ"ל וד"ל.

תיב

וזהו אם בחוקותי תלכו אם הלואי שע"י ב' חקיקו' הנ"ל תלכו שיבאו לאהבה דבכל מאדך הנ"ל כי יוכל להיו' אהבה רבה גם בלתי חקיקו' הנ"ל בלב החומרי אבל אינה נק' אהבה אמיתית כ"א ע"י ב' חקיקו' הנ"ל ולכך אמרו ז"ל הלואי בחוקותי תלכו וד"ל.

ואת מצותי תשמרו כו' ועשיתם אותם, פי' כי הנה אנו אומרים בכל ברכת המצות אשר קדשנו במצוותיו כו' ופי' אשר63 מלשון תענוג כמ"ש באשרי כי אשרוני בנות והוא בחי' תענוג העליון שיש במצות הנק' רצון העליון. וזהו אשר קדשנו במצוותיו וז"ש אשרי64 איש ירא את ה' במצוותיו חפץ כו' כי בחי' אשר שורה במצות וד"ל וזהו אשר קדשנו בבחי' קדש העליון כי הנה מבואר בזוהר65 דקד"ש מלה בגרמיה הוא כלומר החכמה מובדל ומרומם מכל ההשתלשלו' וע"כ אין אש"ר דעונג העליון שורה אלא בבחי' קדש ולכך קדשנו כו' והוא בחי' הארת עצמו' אור א"ס שלמעלה מבחי' סובב וממלא כו' כי בחי' סובב וממלא לא שייך כ"א בבחי' השתלשלו' שאז יש בחי' א"פ וא"מ כו' וכל זה אנו ממשיכי' ע"י מעשה המצות מפני שהמה בחי' חכמתו ורצונו כידוע והיינו אשר קדשנו במצוותיו ע"י מצוותיו דוקא וד"ל.

וזהו כי66 נר מצוה שהמצוה נמשלה לנר דוקא, כי הנה עד"מ הנר יש בו השמן והאור והרי עיקר הדולק הוא השמן והאור ואין הנר אלא כלי לשמור האור הדולק בלבד ע"י שמחזיק השמן והאור בתוכו כו' כך המצות נק' כלים לבחי' אור הא"ס ששורה בקדש העליון כנ"ל לשמור אורו בתוכו עד"מ ושלא ירד למטה כו' וד"ל, וזהו ואת מצותי תשמרו ע"י מצוותי תשמרו לבחי' אור א"ס שישרה בתוכם בתמידות* וד"ל, ועשיתם אותם פי' ועשיתם מלשון הכרח כמו גט67 מעושה כו'

תיג

וכמו וגדול המעשה כו' והוא ענין כפייה והכרח כידוע וגם במצות אחר שהמה בחי' כלים לאורו' עליונים ולכך נק' רמ"ח68 פקודי' רמ"ח איברי"ם דמלכא בזוהר ור"מ ואין ערוך כלל בין נברא עם <קסח>

הבורא כידוע בפי' אין69 ערוך לך כו' א"כ האיך יומשך אור גילוי אלקות למטה בעולם הנפרד ע"י מעשה המצות לכך אמר ועשית"ם אות"ם שיומשכו למטה בדרך הכרח והיינו כמו דרך דילוג מלמעלה למטה והוא לפי שאור א"ס א"א להתחבר עם העולמו' ע"י שום דבר זולת המצות כי גם באברהם שהי' במדרג' הדביקו' כתיב בי' ושמי70 הוי' לא נודעתי להם כו' והוא מפני שלא זכה לתורה ומצות וגם יעקב שהי' כלול מכל המדו' והי' שלם מבחי' השלימו' דאור א"ס שהרי נאמר ליעקב ופרצת71 ימה וקדמה כו' ובאברהם כתיב הלוך72 ונסוע הנגבה בלבד בסטרא דחסד שהוא האהבה בלבד אבל יעקב73 נק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה מפני שעלה עד הכתר כו' אעפ"כ לא זכה להיו' שמו' דהוי' שהוא בחי' עצמו' אור א"ס וכמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם כו' אלא דוקא ע"י המצות מעשיו' כי ע"י המצות יבא ויגיע אור א"ס למטה גם ע"י בחי' כפי' והכרח אע"פ שאין ערך כלל עמו כו' וזהו ועשית"ם אות"ם והוא מטעם הנ"ל שהמצות המה כלים לאור הא"ס כמ"ש ואת מצוותי תשמרו וע"כ ועשיתם* אותם וד"ל.

ד*73. ונתתי גשמיכם בעתם, הנה זה הכתוב מדבר בבחי' התורה שנמשל למים כמ"ש הוי74 כל צמא לכו למים והקול שמדבר בד"ת ומחלק ההבל בה' מוצאות הפה נמשל לגשמים שהמים שבעבים יורדים בבחי' התחלקות טיפין טיפין

תיד

ולכך נק' גבורות75 גשמים מפני שיורדין בגבורה* כו' וע"ז נאמר הקול76 קול יעקב דהיינו בחי' קול77 של תורה דוקא כמבואר בדברי רז"ל ובזוהר.

וזהו דכתיב כאשר78 ירד הגשם והשלג מן השמים כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו' ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כו' כן79 יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, דהנה אנו רואים בטבע ירידת הגשם שאין הענין שמבלעדי הגשם אין בכח הארץ להגדיל ולהצמיח זרע ותבואה כלל שהרי דבר הנראה הוא לעין הרואה שיש כח הצומח בארץ להצמיח גם מבלעדי הגשם וא"כ ירידת הגשמים אינם כחות המצמיחים בעצמם אלא המה סיבה להוציא הכח הצומח שבארץ אל פעולתו להגדיל ולהצמיח בתוספת ברכה בתוספת מרובה על עיקר הזרע כו' ואמנם מ"מ הגשמים המה אשר פועלים בארץ ליתן תת כחה שהרי מבלעדי הגשמים אין הארץ תוציא צמח כלל כנראה בחוש והיינו שלא תתן הארץ את כחה להצמיח בכח המצמיח אשר יש בה בלתי אם לא תקבל בעצמה ממי הגשמים וזהו והרוה את הארץ ואז והולידה והצמיחה מצד כח עצמותה כו'.

והנמשל מכל זה יובן בקול דתורה שנמשל למי הגשם כמ"ש כאשר ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי כו' והוא מ"ש ודברי80 אשר שמתי בפיך כו' שע"י קול זה דתורה נולד ונצמח הרצון והתשוקה בלב החומרי שנמשל לארץ בחי' מקבל ובכללו' נ"י הוא בדרך כלל נפתח בלבבם הטבעי רצון ואהבה וכמ"ש קול81 דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי פי' כאשר קול דודי דופק בקלא דאוריי' אזי אומר לכנ"י פתחי לי שנעשה בחי' פתח פתוח בלב כנ"י הנק' רעותא דלבא כמ"ש ולבי82 חלל בקרבי כחלל הפתח וכענין <קסט>

פתח83 לבי כו' והוא מפני שהקול דתורה נמשל לגשם וכמו שהגשם פותח פתח בארץ להוציא הכח שיש לה כך קול דתורה

תטו

עושה פתח בלב כנ"י כו' וזהו כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי כו' ופי' אשר יצא מפי דוקא כי הנה ארז"ל כל84 היושב ושונה וקורא בתורה הקדב"ה יושב ושונה וקורא כנגדו וכדכתיב ודברי אשר שמתי בפיך דבר"י ממש כו' וזהו מ"ש קול דודי דופק בקול דתורה דהיינו בכאו"א מישראל כשיושב וקורא בתורה שהקדב"ה יושב ושונה כנגד"ו אותו דבר ההלכה ממש שהאדם לומד כי דבר ה' הוא שמדבר וכמ"ש85 במ"א בפי' ודבר"י אשר שמתי בפיך כו' וזהו כן יהי' דברי אשר יצא מפי דוקא דהיינו מפי הקדב"ה כשיושב ושונה כנגד כאו"א מישראל בשעה שיושב ועוסק בתורה כו' ולא ישוב ריקם אותו הקול והדיבור שיוצא מפי הקדב"ה כ"א עשה אשר חפצתי כו' פי' שאומר דבר הנמשל שיהי' דומה למשל כי במשל הגשם הזכיר והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כו' כן יהי' דברי כו' ג"כ שיהי' נולד ונצמח בלב כנ"י בתוספת ברכה ליתן זרע לזורע כו' כי הנה כתיב אור86 זרוע לצדיק כו' שהנשמו' זרועים המה עד"מ בעוה"ז בחומר הגופני כנ"ל וירידה זו לצורך עלי' היא שתבא ותגיע עי"ז לאהבה דבכל מאדך בלי גבול כנ"ל מה שלא הי' בערכה כלל קודם ירידתה כנ"ל באריכו' וזהו כ"א עשה אשר חפצתי פי' שתבא הנשמ' האלקי' למדרג' דבכל מאדך שהוא בבחי' חפיצה ורצון העליון כי הוא בלתי מוגבל כנ"ל והגם שזה נעשה ע"י בחוקותי כנ"ל אבל כדי שתוציא הכח הזה מכח ההעלם אל הפועל הגלוי הוא ע"י קול דתורה כמשל הגשמי' והיינו מלמטה למעלה שהוא בחי' תלכו הנ"ל וגם הנה ע"י שתקיים מצות מעשיו' בעוה"ז מבואר למעלה שיבא האור מלמעלה למטה כמ"ש למעלה בענין ועשיתם אותם כו' וזהו כ"א עשה את אשר חפצתי וד"ל והצליח אשר שלחתיו פי' הצלחה זו הוא שיהי' אור הצומח בתוספת מרובה הרבה על עיקר הזריעה וכענין ויברכהו87 מאה שערים וכמארז"ל כלום88 אדם זורע קב אלא להוציא כמה כורים כו' וכענין שקדם לומר במשל הגשם ונתן89 זרע לזורע כו' והוא לעתיד דכתיב בא90 יבא ברינה נושא אלומותיו כו'.

אך מהיכן יש כח הגדול הזה לארץ להוציא הרבה בכפלי כפליים מחטה הזרועה כו' הנה מבואר למעלה שאע"פ שהגשמים אינם מצמיחי' מעצמם בלבד מ"מ המה פועלים פעולת הצמיחה בכח הצומח שיש בארץ מתחלה כך בנמשל קול דתורה שנמשל לגשם פועל פעולת זאת ההצלחה בכח הצומח שבארץ להצמיח וזהו והצליח אשר שלחתיו ומ"מ עיקר הצלחת הצמיחה מצד כח הארץ עצמה היא אלא שגשמים פועלים בה הצלחה זו כו' והטעם למציאת כח גדול כזה בארץ הוא לפי ששרש כח הארץ למעלה מעלה היא דהיינו מבחי' עולם התהו שקדם לתיקון וכמ"ש

תטז

ואלה91 המלכי' אשר מלכו בארץ כו' וכנ"ל והמלכי' קדמאי' המה אורות בלתי מוגבלי' כנ"ל לכך תוציא צמחה בלתי מוגבל כו' וגם בכללות נ"י הזרועי' בחומר גופני שנלקח מן הארץ מטעם זה יבאו למדרג' דבכל מאדך כו' מה שלא הי' ביכולתם קודם ירידתם לגוף כו' וד"ל.

<קע>

וזהו ונתתי גשמיכם בעתם פי' גשמיכם גשמי ברכה הנ"ל שע"י קול דתורה ואני הוא הנותן אותם משום דדברי הוא אשר שמתי בפיך וכענין הנ"ל בפי' קול דודי דופק משום שהקדב"ה יושב ושונה כנגדו כו' ופי' בעתם היינו בקובע עתים לתורה באותו העת שקובע כאו"א כפי ערכו הרי הקדב"ה יושב ושונה כנגדו באותה העת ונותן להאדם גשמי ברכה ע"י קול דודי דופק כנ"ל וד"ל.

ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, פי' הארץ הוא בחי' נפש הבהמיו' כנ"ל ומשום דשרשה מבחי' התוהו שקדם לתיקון וע"כ כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקב"ה כו' ונעשה יתרון האור מתוך החושך הרבה בכפלי כפליים מן האור הזרוע עצמו דהיינו מה שתבא לבחי' בכל מאדך כנ"ל כי בחי' התוהו גבוה הרבה מבחי' התיקון כו' וז"ש אשת חיל עטרת בעלה כו' וכנ"ל שלעתיד נא' והי' אור הלבנה כו' שבעתים כאור שבעת הימים כו' (מפני שהשבירה הי' בשם ס"ג ונפל לשם ב"ן וכשיתברר שם ב"ן יבא לבחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה כידוע) וזהו ונתנה הארץ יבולה כלומר תוספת העוז והכח שיש בה מצד שרשה בבחי' התוהו כו' דכתיב שם ישת חושך סתרו וכנ"ל, ועץ השדה יתן פריו הוא ניצוץ האלקי' שנק' נר ה' כנ"ל ונק' עץ השדה כי נמשך מעץ החיים שלמעלה מעה"ד טו"ר כו' יתן פריו לברר נפש הבהמיו' כנ"ל ע"י הממוצע כו' וכל אלה נעשה ע"י גשמים דוקא שהוא בחי' קולות דתורה מפני שהמה הגורמי' לכל זה להיות הארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו כנ"ל וזהו ונתתי גשמיכם בעתם ואז ממילא ונתנה הארץ יבולה וד"ל.

<קעט>


1) אם בחוקותי תלכו: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק (1025 מב, א). ובכת"י הנ"ל ע' קצז נמצא הגהות כ"ק אדמו"ר הצ"צ על מאמר זה.

ואחר כך רשום עוד פעם הגהות בגוכתי"ק אדמו"ר הצ"צ מסעיף ג' ואילך — והכוונה היא למעתיק איך לסדר גוף המאמר עם הגהות שלו — ומאמר זה נדפס באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרלד ואילך. ושם ע' תשטו (וכמה הגהות הם כמו שנדפסו כאן). ומחולק לאותיות בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ.

מאמר זה באריכות מכ"ק אדה"א נדפס במאמרי אדה"א בחוקותי ע' תשלו ואילך.

2) אם בחוקותי. . בעתם: בחוקותי כו, ג-ד.

3) הלואי בחוקותי תלכו: ראה ע"ז ה, סע"א. איכ"ר פתיחה ב.

4) לו הקשתם למצותי: ראה ישעי' מח, יח: לוא הקשבתם.

5) ואהבת: ואתחנן ו, ה.

6) לשון ציווי. . האהבה: ראה דרך מצותיך קצט, א.

7) שמע ישראל: ואתחנן ו, ד.

8) כי שומעי' אנחנו: מלכים-ב יח, כו.

9) אל"ף דאחד הוא אלופו של עולם: בסידור שער הק"ש: כמ"ש בטור [הל' ק"ש סס"א. וראה בדרכי משה שם]. ובסה"מ תקס"ג ח"א ע' שפח: כמ"ש בב"י סי' סא ד"ה כתב סמ"ק.

10) במחשבה אחת ברא: וראה לקו"ת נשא כ, ד מציין בזהר ובמדרש. ובלקו"ת נצבים מז, ג: ובמדרש. בסה"מ תקס"ב ח"א ע' י. ע' כה. סה"מ תקס"ט ע' קפד בזהר בראשית. בס' הנחות הר"פ ע' קח ובזהר פ' שמות. ובדרוש זה בלקו"ת שה"ש ט, ב ובזהר פ' שמות (נ"א פ' בראשית). וראה זהר שמות כ, א. תוספות שם רעו, סע"ב.

11) ז' רקיעים: חגיגה יב, ב. ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בס' שיעורים בס' התניא שער היחוד והאמונה ע' 906 הערה 3.

12) חי"ת והדלי"ת הם ד' רוחות העולם: ראה שו"ע אדה"ז הל' קריאת שמע ס"ס ס"ו.

13) נהנית מזיו: ראה ברכות יז, א.

14) נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

15) כי אתה תאיר נרי: תהלים יח, כט.

16) חלק אלוה ממש: ראה תניא פ"ב.

17) בנים אתם: ראה יד, א.

18) וברא כרעא דאבוה: ע"ח שער (כד) פרק הצלם פ"א: בשם רז"ל. יונת אלם [לרמ"ע מפאנו] רפ"ב (אמרו חכמים). תורת חיים סנהדרין פב, ב ד"ה בקשו. רש"י כתובות צב, א ד"ה כבעל חוב: דראובן כרעי' דאבוה. תוד"ה מקמי יבמות ג, א.

19) הנפש השכלית. . בחי' ממוצע: ראה סה"מ תקס"ד ע' קע.

20) ולאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

21) כמ"ש בלק"א וד"ל: ראה תניא פל"ז. וראה תו"א חיי שרה טז, ג.

22) שמע לשון הבנה: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קלח, ב. לקו"ת פינחס פ, א. לקו"ש חי"ז ע' 112. וראה שמואל-א א, ג. ט, ו. בשערי תשובה ח"ב חינוך מו, ג מציין: כדפרש"י שם.

23) שמע הוא שם ע'. . רבתי: זהר (רעיא מהימנא) פינחס רלו, ב. ראה סידור שער הק"ש עז, ב. אמרי בינה שער הק"ש פ"ו. ביאוה"ז שופטים קכד, ב. תו"א ויחי קה, ג.

24) מלכותך מלכו' כ"ע: תהלים קמה, יג.

25) והיה אור הלבנה כאור החמה: ישעי' ל, כו.

26) ז' ימי בראשית. . ממדת החסד: ראה זהר תשא לא, יז. זהר ויחי רמז, א.

27) ישראל עלה במחשבה: ראה ב"ר פ"א, ד.

28) קדש ישראל לה': ירמי' ב, ג.

29) בינה. . מחכמה. . תרין ריעין: ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א.

30) והיית' נפש אדוני צרורה: שמואל-א כה, כט.

31) בכל לבבך ובכל נפשך: ואתחנן ו, ה.

32) בשני יצריך: ברכות נד, א (במשנה).

*32) האות ב רשום בגוכתי"ק הצ"צ.

33) נודע בשערים בעלה: משלי לא, כג.

34) לפום מה דמשער בלבי': ראה זהר וירא קג, ריש ע"ב.

35) וכמארז"ל. . מדור לפי כבודו: ראה בבא בתרא עה, א.

36) והי' מספר בנ"י: הושע ב, א.

37) ישת חושך סתרו: תהלים יח, כב.

38) כברייתו של עולם: שבת עז, ב.

39) באד"ר ע"פ ואלה המלכים אשר מלכו: וישלח לו, לא ואילך. ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכח, א. ע"ח שער הכללים פ"א. שער (ח) דרוש פ"ד.

40) וידוע שכל דבר גבוה: ראה סידור שחרית עא, ד. שם שער הל"ג בעומר שג, ג. הנסמן בס' המפתחות (קה"ת תשמ"א) לספרי אדה"ז בערכו. שערי אורה שער הפורים נח, א. סה, א. וראה לעיל ע' ת הערה 30.

41) כיתרון אור מתוך החושך: קהלת ב, יג.

42) ימי שנותינו בהם שבעים שנה: תהלים צ, י.

43) כי צל ימינו: איוב ח, ט. דברי הימים-א כט, טו.

44) כי ימים יוצרו: תהלים קלט, טז.

45) וכמ"ש במ"א: ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתמט.

46) כי לא יראני האדם וחי: תשא לג, כ.

47) במיתתן רואין: ראה תורת כהנים ויקרא א, א. ילקו"ש ויקרא ריש רמז תלא. במדבר רבא ספי"ד. כלה רבתי פ"ג.

*47) ג: האות ג רשום בגוכתי"ק הצ"צ.

48) הלוך ונסוע הנגבה: לך לך, יב, ט.

49) בחי' מהלך: ראה זהר לך פ, א. פד, א. תו"א יתרו עג, ד.

50) ולבי חלל בקרבי: תהלים קט, כב.

51) דכד אתכפיא סט"א: ראה זהר תרומה קכח, ב.

52) רוממות אל בגרונם: תהלים קמט, ו.

53) שאסור לאכול קודם התפלה: ראה שו"ע אדה"ז הל' תפלה ספ"ט, ס"ה.

54) מעונן ומנחש: שופטים יח, י.

55) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו: ישעי' ב, כב.

56) ברוך ה' המבורך לעולם ועד. . נגד נרנח"י. . בספרי הקבלה: ראה פע"ח שער (ז) הק"ש פ"א.

57) שנק' חוקים. . מצות פרה אדומה: ראה מאמרי אדה"א ויקרא ע' תשנז — ככלאי' ושעטנז וכמצו' פרה אדומה וכה"ג. וכן בל"ת לא תרצח לא תגנוב ולא תנאף כו' וכה"ג.

58) איסור גניבה ואיסר מלאכה בשבת שהשכל מסכים: שם: שביתה ממלאכה בשבת שהשכל מסכים ע"ז.

59) חוקים שחקקתי: קידושין לט, א.

60) מצוותי וחוקותי: תולדות כו, ה.

61) מי לי בשמים ועמך לא חפצתי: תהלים עג, כה.

62) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב, מ"ד.

63) אשר מלשון תענוג כמ"ש באשרי כי אשרוני: ויצא ל, יג. ראה תקו"ז ת"ל (עד, ב). תל"ט (עט, א). תו"א שמות נג, ב. סה"מ תקס"ה ח"א ע' רד.

64) אשרי איש ירא את ה': תהלים קיב, א.

65) בזהר דקדש מלה בגרמי': אמור צד, ב.

66) כי נר מצוה: משלי ו, כג.

67) גט מעושה כו' וכמו וגדול המעשה: גיטין פח, ב (במשנה). בבא בתרא ט, א. וראה לקו"ש חי"ד ע' 238.

68) רמ"ח פיקודין רמ"ח איברים דמלכא בזהר ור"מ: ראה תקו"ז ת"ל (עד, סע"א). רע"מ משפטים קיח, א.

69) אין ערוך לך: ברכת יוצר לשבת. וראה ביאוה"ז בלק ק, סע"ד.

70) ושמי הוי' לא נודעתי להם: וארא ו, ג.

71) ופרצת ימה וקדמה: ויצא כח, יד.

72) הלך ונסוע. . בסטרא דחסד: לך יז, א. וראה זהר לך פד, א.

73) יעקב נק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה: ראה זח"ב קעה, ב. ועוד. אוה"ת ויחי שפה, ב. שפח, א. ועוד.

*73) ד: האות ד רשום בגוכתי"ק הצ"צ.

74) הוי כל צמא לכו למים: ישעי' נה, א.

75) גבורות גשמים: תענית ב, א.

76) הקול קול יעקב: תולדות כז, כב.

77) קול של תורה דוקא כמבואר בדברי רז"ל ובזוהר: ב"ר פס"ה, כ. זח"א קנא, סע"א.

78) כאשר ירד הגשם: ישעי' נה, י.

79) כן יהי' דברי: שם יא.

80) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

81) קול דודי דופק: שה"ש ה, ב.

82) ולבי חלל בקרבי: תהלים קט, כב.

83) פתח לבי: נוסח תפלת אלקי נצור כו' (ברכות יז, א). וראה לקו"ת במדבר טו, ריש ע"ג.

84) כל היושב ושונה. . יושב ושונה וקורא כנגדו: ראה תדא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד.

85) וכמ"ש במ"א בפי' ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא. וראה לקו"ת ראה כ, ב.

86) אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

87) ויברכהו מאה שערים: ראה בראשית כו, יב.

88) כלום אדם זורע קב: ראה פסחים פז, ב. לקו"ת האזינו עו, ד. ועוד.

89) זרע לזורע: ישעי' נה, י.

90) בא יבא ברינה: תהלים קכו, ה.

91) ואלה המלכי' אשר מלכו: וישלח לו, לא.