להבין שרשי הדברים הנ"ל

תיז

בעזר"ה

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה מבואר2 בע"ח בענין הצלם שניתן לאדם כו' שהוא נפש השכליו' המחבר החומר והצורה כו' ומברר ממנו כל יום מימי מספר השנים שניתן לו כו' ע"ש. וביאור הדברים הנה כתיב ימי3 שנותינו בה"ם שבעים שנה כו' ולכאורה יפלא מה זה שאומר לשון בה"ם דמשמעו באותם שידועים שהמה בבחי' הפירוד מאלקות והן בחי' היכלות דנוגה כו' והאיך יבא מספר שנים ע'4 שנה דאדם בהיכלו' דנוגה, אך זה הענין מובן עפ"י הנ"ל משום דנפש האלקי' הנק' נר5 הוי' ירדה למטה ונתלבשה בלבושי' והיכלו' דנוגה שמעורב טו"ר והוא הנק' צלם כמ"ש שם בע"ח ולבוש זה הנק' צלם מתברר גם הוא מן התערובו' טו"ר שיש בו ע"י שנשמה האלקי' נתלבשה בו והיינו שנק' בחי' ממוצע כי ע"י הבירור שלו מברר הוא אח"כ לנפש הבהמיו' שרובו ככולו רע לגמרי כי הנה הנפש השכלי' הרי יש בכחה לעשו' טוב ולמאוס ברע כמו לייגע השכל והמדו' שלה בגדולת ה' ותורתו ועבודתו וכמ"כ להיפך שיש בה מחלק תערובו' רע כמו החכם להרע כמ"ש חכמים6 המה להרע והכל בשכל של נפש המשכלת משום דשרשה מהיכלו' דנוגה שמעורב טו"ר ויש להם השגה באלקו' ובחי' ביטול כו' וגם יש בהם מחלק הרע להיות בבחי' הפירוד והוא הנק' בזוהר7 ור"מ להט החרב המתהפכת לפני עץ החיים כו' דאתהפכא פעמי' לטוב ופעמי' לרע כו' וכדוגמא זו בנפש השכלי' באדם ממש לפעמי' מתבוננת בהשגו' אלקו' ומתפעלת באוי"ר וביטול ולפעמי' בהיפוך כו' ובהתהפכו' שלה לטוב וקדוש' נק' בירור הצלם ואז בכחה לברר גם הנפש הטבעי' החיונית שהוא כמו רוח הבהמה ממש בתאוה גופנית וכו' וזהו ימי שנותינו בהם ע' שנה שכל ע' שנה הוא ימי שנות הנפש האלקי' שבאה בהתלבשו' בבחי' הצלם הזה שמהיכלו' דנוגה וזהו בה"ם בה"ם ממש ובכל יום מע' שנה מברר ממנה בירור חדש עד שנשלם הבירור כפי הצורך כו' ולזה ניתנו מספר השנים לכאו"א כפי צלמו שניתן לו כו' וזהו שתה8 עוונותינו לנגדך עלומינו למאור פניך כי כל ימינו פנו בעברתך כו' ימי שנותינו בהם כו' פי' שתה עוונתינו שמצד חלקי הרע דנפש השכלי' והבהמיו' דמקליפ' נוגה לנגדך ועלומינו אשר בהם למאור פניך כלומר שיתהפכו כולם לטוב ולקדוש' האלקי' להיות עומדי' למעלה למאור פניך כו' והתהפכו' זאת הוא ע"י בחי' הצלם כשמברר נפש הבהמי' ומתברר גם הוא ע"י ששוכן בו אור ניצוץ

תיח

האלקי ולזה ניתן מספר ע' שנה והיינו שמסיים ימי שנותינו בה"ם ע' שנה בה"ם דוקא וד"ל.

והנה ידוע בע"ח9 בכמה דוכתי שעכשיו שם מ"ה מברר שם ב"ן וכמ"ש והוא10 ימשול בך, אבל לע"ל כשיתברר שם ב"ן אז כתיב אשת11 חיל עטרת בעלה כו', והטעם מבואר שם לפי ששרש12 בחי' השבירה הי' בשם ס"ג כמ"ש כולו13 סג כו' והיינו בבחי' ב"ן דס"ג כמ"ש ואלה14 המלכי' כו' וימלוך שהמלכו' <קפ>

בשם ב"ן כו' וכשיתברר לע"ל שם ב"ן יעלה ויבא לבחי' ומדרג' יותר גבוה גם מכמו שהי' קודם השבירה והוא שיבא במדרג' בחי' ס"ג דס"ג כו' ע"ש.

וביאור הדברים הנה להבין ענין שם מ"ה המברר כו' צריך להקדים ענין מדרג' משה שאמר ע"ע ונחנו15 מה כו' דהנה שרש נשמת16 משה היה מבחי' אור אבא כידוע, וע"כ אמר ונחנו מה דהיינו מבחי' מ"ה שבחכמה והוא בבחי' הביטול בתכלית כו' כמ"ש במ"א, אך הנה מ"מ בחי' ביטול זה היה בבחי' אור בכלי ולא הי' בחי' ביטול במציאו' לגמרי למעלה מבחי' התלבשו' בכלי כו' שהרי היה לנשמתו חומר גופני להוליד בנים כו', והיינו מפני שהיה בבחי' אור בכלי שאינו אלא בחי' ביטול מוגבל מצד הגבלת הכלי בלבד והטעם הוא לפי ששרש נשמתו הי' ג"כ רק מבחי' אחוריי' דאור אבא ולא מבחי' הפנימי' כי ידוע בתיבת17 משה שהוא בגי' קפ"ד וקס"א שהם שמו' מבחי' אחוריי' דאבא כו' והראיה לזה הוא ממה שניתן התורה על ידו והתורה היא בחי' נובלות18 חכמה של מעלה כידוע, והיינו בחי' אחוריי' בלבד לפי שעיקר ענין התורה הוא רק להבדיל19 בין טמא לטהור כו' שהוא בחי' המדו' שבשכל כשר פסול כו' וזהו ענין התלבשו' וירידות בחי' המוחי' דאבא להאיר במדות כמו להכשיר או לפסול עפ"י השכל ולא בחי' עצמו' אור החכמה שלמעלה שהיא נק' קדש ומבואר בזוהר דקדש מלה בגרמי' כו' וד"ל, ואמנם אעפ"כ בחי' ביטול הי' בנשמתו אלא שהי' מבחי' החיצוניו' ועדיין הוא למעלה ממדרגת בחי' ההתלהבות שמצד ההתבוננו' הנק' אור אימא שנק' יש היפך בחי' מ"ה דחכמה כידוע שהחכמה20 נק' אין והבינה יש כו'.

תיט

וזהו ההפרש בין שבת ליו"ט שבשבת נאמר מי21 כמוכה נאדר בקדש כו' כמ"ש22 בזוהר פ' אמור כמ"ש במ"א וביו"ט בחי' בינה מאיר וע"כ המצוה ביו"ט23 בשמחה כמ"ש אם24 הבנים שמחה שהשמחה באה מצד ההשג' כו' ובשבת המצוה דוקא בעונג בלבד והוא בחי' עתיק' שמאיר באחוריי' דחכמה בבחי' הלבשה חיצוניו' אבל בחי' פנימיו' עתיק' שהוא מקור התענוג כמ"ש כי25 עמך מקור חיים כו' אינו מאיר אלא בבחי' פנימי' דאור אבא, כידוע הכלל בע"ח26 דפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' עתיק' והכל א' כו', והענין הוא דאור העונג העליון שבפנימי' חכמה הוא בחי' ביטול האמיתי עד שאינו בא בבחי' כלי כלל וכלל וביטול זה לא הגיע משה בחייו כי יש בזה ההארה מבחי' פנימי' המאציל וכל העבודה דמשה היה בבחי' חיצוניו' דאור אבא בלבד והגם שמובדל בערך הוא מבחי' בינה מ"מ אין לזה ערך עם בחי' פנימי' שם מ"ה דחכמה, ולכך לא אמר רק ונחנו מה כלומר שיש מי שבטל כו' וגם כל האוי"ר שהיו לו הגם שהיו בודאי בבחי' הביטול דחכמה ולא בבחי' התלהבות דבינה מ"מ לא הי' בבחי' ביטול הפנימי שלמעלה מבחי' כלי לומר ונחנו מה אלא הוא בחי' התכללות ממש באור א"ס ולא יוכל להתיישב בכלי כו' וד"ל.

וזהו שביקש משה הראיני*26 נא את כבודך פי' מבחי' פנימי' ע"י שבבחי' פנימי' אבא שלמעלה מבחי' כלי וזהו כבודך ואין כבוד אלא חכמה כידוע אבל זהו נק' כבודך ממש והשיבו כי27 לא יראני האדם וחי כו' ואמרו ז"ל בחייהם28 אינן רואין במיתתן רואין כו'. דהנה אמרו ז"ל (במדרש)29 והנה טוב מאד טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות כו' <קפא>

והענין הוא משום דדוקא לאחר מיתה מפני שאינו בבחי' הכלים של הגוף אזי יוכל לראות בבחי' אור א"ס שלמעלה מבחי' כלי אבל כל זמן שהוא חי בגוף לא יוכל לראו' אור א"ס שלא בבחי' כלי כו' והטעם לזה מבואר למעלה משום דמברר מחשוכא לנהורא כו' ושרש הנפש הבהמיו' בעולם התוהו כו' ולהבין ביאור ושרש הדברים הנה תחלה יש להבין מהו ענין כאור*29 שבעת הימים ולמה נק' בשם אור בלבד כו'.

דהנה ידוע שעיקר ההפרש בין בחי' התוהו לבחי' התיקון הוא שבבחי' התוהו30 היו האורו' גדולים מאד מאד והכלים היו קטנים לפי ערך האורות והיו רק

תכ

ז' נקודות בלבד זה תחת זה כו' ובבחי' התיקון31 בהיפך שהאורות נעשי' קטנים מהכלים כי בחי' הכלים גדולים ורחבים וגם נעש' ריבוי אורות בהתכללות כו' והנה לפ"ז נק' בחי' התוהו רק בשם אור ולא בשם כלי אחר שהעיקר שם הוא רק בחי' אור ולא כלי כי האורות שם בהתרחבות גדולה והכלים קטנים מאד כו' ובבחי' התיקון בהיפך שנק' רק בשם כלי כי הכלי מרובה מן האור כו' וא"כ לעתיד כשיבורר עולם התוהו שנפל בשבירה כנ"ל ששם ב"ן יתברר ויבא לשרשו בבחי' ס"ג כו' הרי יהי' אורו אז גדול בתכלית ההגדלה עד שלא יהי' נק' רק בשם אור ולא בשם כלי כלל כמו שהי' קודם השבירה כו' וזהו שנק' אור שבעת הימים כלומר שכולו אור וכולל אורות כל ז' הימים שהן בחי' הכלים דהיינו ז' ימי בראשית כו' הנק' שבעת ימי הבנין כו' לפי שהוא בבחי' אור דתוהו שהאור שם בתכלית הגדלו' כנ"ל ולהיות כי יתעלה שם ב"ן למעלה גם משרשו בב"ן דס"ג והוא לבחי' ס"ג דס"ג כנ"ל ע"כ אמר והיה אור הלבנה שם ב"ן כו' שבעתיים כאור ז' הימים בערך כו' ואז נאמר אשת*31 חיל עטרת בעלה למעלה משם מ"ה דתיקון כו' וד"ל.

והנה עוד יהי' יתרון מעלה לעתיד מלבד זה דהנה עכשיו בחי' אורות דתוהו קודם הבירור המה בלתי מוגבלים בבחי' כלי לפי ערך כידוע והוא הנק' מאד שהאדם אינו רואה אלא במיתתו כנ"ל בפי' כי לא יראני האדם וחי כו' אבל לעתיד יוכל לראות האדם בחי' אור א"ס שלמעלה מבחי' כלי גם בהיותו בבחי' כלי גוף והוא ענין תחיית המתים לעתיד דהנה מה דכתיב לעתיד הנה32 ישכיל עבדי כו' וגבה מאד בלי גבול דהיינו בבחי' אור דתוהו שלפני התיקון וזהו כמ"ש למעלה בענין אור ז' הימים אעפ"כ הנה אור זה יבא גם בבחי' כלי ולא כמו עכשיו כו' שהרי בתחיית המתים נאמר כי33 טל אורות טלך וארז"ל34 זה הטל שעתיד להחיות בו המתים ומבואר בזוהר35 דהיינו בחי' טלא דבדולחא כו' והוא ההארה מבחי' פנימי' עתיק' שעכשיו אינו מתלבש בכלי ואפי' בכלי החכמה כנ"ל ולעתיד יתלבש בכלי והוא טלא דנטיף מעתיקא להחיות המתים וענין התלבשותו ודאי שאינו בא דרך סדר השתלשלו' והמופת לזה הוא מובן מתוך אופן התחייה שיחיו המתים דכתיב בהו במתים36 שהחי' יחזקאל מארבע הרוחו' בואי הרוח ופחי כו' והיינו שיהי' עיקר התחיה בעצמות בלבד וכמ"ש ועצמותיך37 יחליץ פי' מן העצמו' יחליץ ויבנה בנין הגוף עם הנפש ולא יהי' כמו גוף הנולד מזווג זכר ונקבה כלל א"כ לא יהי' בערך הגשמת החומר הגופני שנולד מזווג גשמי דזכר ונקבה גשמיי' לא מיני'

תכא

ולא דוגמתו אחר שאור <קפב>

האלקי יכנם בעצמו' היבשי' הרי יחיו בחיי האור האלקי שנתלבש בטל המחי' ולא בחיים גשמיי' שבבשר הגשמי כמו עכשיו כו' וזהו ועצמותיך יחליץ וד"ל והרי מובן מזה דטלא דנטיף מעתיקא נכנס ונתלבש בכלי ממש והוא בעצמו' היבשי' שיחיו על ידו ויתקיימו קיום נצחי כו' וא"כ מה שעכשיו אין רואין אלא במיתתן והוא בבחי' מאד דוקא דהיינו בלא כלי וגבול כנ"ל לעתיד יראו אור א"ס שלמעלה מבחי' כלי בהיותם בבחי' כלי גוף כמו אחר התחייה, ועד"ז יובן המאמר הנ"ל טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות לפי שאחר מיתה דוקא יוכל האדם לחיו' מחיי החיים מבחי' מאד שלמעלה מבחי' הכלי והוא בחי' פנימי' דע"י כנ"ל וגם קודם התחייה יוכל לראות ולהשיג עכ"פ בבחי' מא"ד זה אע"פ שאינו מתלבש בו בבחי' כלי ממש וזהו מטעם שבירר כבר כל הרפ"ח ניצוצי' דתוהו כו' והגיע לשרשו בבחי' אור דתוהו שהוא אינו מוגבל בכלי ולכך נק' אור ז' הימים כנ"ל והיינו שהשיבו כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינן רואין כו' וד"ל.

וזהו ענין ק"ש באמרו ואהבת38 את ה' כו', דהנה פי' בכל39 לבבך הוא נפש הטבעית הבהמיו' והיינו בשני יצריך כו' והוא רביעית דם גשמי שבלב שהנפש החיוני' שוכנת בה כידוע ופי' בכל נפשך הוא בחי' נפש השכלי' הנק' צלם כנ"ל הממוצע ומחבר נפש האלקי' בנפש הבהמיו' ומברר כל הברורי' כו' וכאשר יתהפכו ויתבררו כל חלקי הרע שבהם אזי עי"ז תגיע הנפש האלקי' למדרגה שלא הי' לה גם בעודנה צרורה בצרור החיים בג"ע קודם בואה לגוף והוא אהבת בכל מאדך בלי גבול כי כל מאד ענינו בלי גבול וכמ"ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד וזהו הירידה שלצורך עלי' כנ"ל והטעם הוא כי שרש תולדו' הנשמו' האלקי' בא מיחוד דזו"נ כידוע ובחי' ז"א הוא בחי' התיקון ששם האורו' במיעוט והכלים בריבוי והגדלה כנ"ל והיינו דוקא בבחי' הגבלה וזהו כמו שאמר אליהו חי40 ה' אשר עמדתי לפניו פי' לפניו היינו קודם בואו לגוף שעמדה נשמתו לפני ה' והעמידה היתה שם בבחי' כלי וגבול ולכך נק' עמידה ולא הליכה כי כל עמידה הוא בבחי' כלי וכל הליכה הוא בלתי כלי וכמ"ש ונתתי41 לך מהלכים בין העומדים האלה שהמלאכי'42 נק' עומדים כידוע והנשמה כשבאה לגוף דוקא אז נק' מהלך מטעם שמבררת הצלם דנוגה ושרשו מבחי' אורו' דתוהו שכולו אור ולא כלי כנ"ל ע"כ אז יכול האדם לבא לבחי' מאד והוא להשיג באור א"ס שלמעלה מבחי' כלי הנק' מאד ואע"פ שלא יראה וישיג ממש כל זמן שהוא חי כנ"ל בפי' בחייהם אינן רואי' מ"מ אפס קצהו מאותו האור מאיר בנפש האלקי' בכל יום בק"ש באמרו בכל מאדך והוא ע"י בירור הצלם דוקא משא"כ קודם שירדה לגוף שהיתה דוקא בבחי' כלי דהיינו מבחי' התיקון כנ"ל וד"ל.

תכב

ובזה מובן מה שאמרו ז"ל בפסוק והיה43 מספר בנ"י כו' אשר לא יספר דכשעושין רצונו של מקום היינו שמבררי' ומהפכי' חשוכא לנהורא בבחי' צלם דנוגה הנ"ל כמ"ש ימי שנותינו בהם ע' שנה וכנ"ל אזי כתיב אשר לא יספר בבלתי גבול ומספר מטעם שבחי' התוהו בשרשו בס"ג דס"ג כו' <קפג>

למעלה מבחי' מספר וגבול הוא כנ"ל אבל כשאין עושין רצונו כו' ואינם מבררים כלום הרי מצד שרשם של הנשמו' הם מבחי' התיקון שהוא בא בבחי' מספר והוא ס"ר ניצוצו' לפי שכל44 מדה מז"א מתחלק לי' וי' לק' וק' לאלף כו' כמ"ש בע"ח וד"ל. וזהו ואהבת את ה' כו' את הטפל כו' פי' להיו' טפל ובטל בבחי' הביטול האמיתי שלמעלה מבחי' כלי כענין ישראל45 עלה במחשבה כו' והוא אהבת בכל מאדך שהוא בחי' התכללו' ממש כו' וד"ל.

וזהו אם בחוקותי תלכו ב' חקיקות כו' כמ"ש למעלה. וביאור ענין החקיקה הראשונה בפסוקי דזמרה לפני ק"ש כו' יובן בהקדים תחלה פי' ענין פסוקי46 דזמרה דהנה הטעם שנק' בשם פסוקי דזמרה הוא מענין זמירה וכריתה כמו וכרמך47 לא תזמור כו' והענין הוא משום שע"י פסוקי' הללו נכרתו החיצונים ונפרדו מן הקדושה כמ"ש יתפרדו48 כל פועלי און כו' ונק' זמיר עריצים שהעריצים נזמרו ונכרתו כו' וזהו מ"ש רוממו'49 אל בגרונם ואז נעשה חרב פיפיו' כו' להכרית יניקו' החיצונים וה"ז ממש כמשל העושה כלי מעץ הגולם שצריך לעשות בו ב' חקיקות חקיקה הראשונה צריך לחקוק אותו מבחוץ סביב סביב ולא יהי' כמו דף ונסר עב בלתי ראוי לכלי כלל כו' ואח"כ יחקוק בו חלל להיות חקוק בחקיקה פנימי' כדי שיהי' כלי בית קיבול כו' והנה החקיקה מבחוץ הוא בפסוקי דזמרה כשנזמרו ונכרתו החיצונים כי ע"י רוממו' אל אשר בגרונם חרב פיפיות כו' כי כתיב סביב50 רשעים יתהלכון וכן כתיב ונוגה51 לו סביב כו' שיניקו' החיצונים סביב לקדוש' מבחוץ הוא וע"כ צריך תחלה לחקוק מבחוץ שלא יקרב זר כו' ואז הוא ראוי להיו' כלי בית קיבול בחקיקה הפנימי' בשעת ק"ש באמרו ואהבת כו' וביאור דבר זה יובן בעבודה שבלב בהתפעלות הנפש בשעת התפלה דהנה ע"י ההתבוננו' בגדולת ה' בהכרח שתתפעל הנפש אבל יש בזה ב' מדרגות הא' התפעלו' אהבה ממש שנתפעל בהתבוננו' עד שנולד לו אהבה ותשוקה גדולה לדבקה בה' כו' ואמנם אין התפעלות זאת בנפש מיד שמתבוננת בגדולת ה' אלא לאחר שעה אבל מיד שמתבוננת אין לה התפעלות אהבה עדיין אלא רק שתתפעל הנפש מצד רוממו' ה' וגדולתו עד שיפול ממנה כל חלקי הרע הסובבים אותה מכל צד כמשל הנכנס להיכל המלך פנימה שמצד רוממו' המלך יפול לבבו מכל מה שהי' דבוק בו תחלה כו' וזה נק' התפעלות

תכג

ג"כ שהרי ענין התפעלות הוא שנתפעל וניזוז ממקומו כמו עד"מ פעולת התנועה גשמית וכיוצא כך התפעלות הנפש שנתפעלה והופשטה מבחי' הרע הסובבי' אותה מצד ההתבוננו' ברוממו' ה' והיינו ענין החקיקה מבחוץ בלבד שהוא רק ענין הכריתה ליניק' החיצונים שלא ימנעו כניסת אור אלקי בהתפעלו' אהבה כו'.

וזהו מ"ש סבוני גם סבבוני כו' בשם ה' כי אמילם כו' והוא זמור עריצים בפסוקי דזמרה עד ק"ש להכריתם מכל צד בכדי שיוכל אח"כ להתפשט בנפש האלקי' בחי' אהבה האלקי' שהוא בחי' ההתפעלו' ממש דהיינו שנקודת הלב נחקק וניטל ממקומו כמ"ש ולבי52 חלל כו' וכמ"ש כלה53 שאירי לבבי והוא באהבה דבכל מאדך בק"ש והיא הנק' חקיקה פנימי' עד"מ <קפד>

שחוקקים לכלי להיות בו בית קיבול כו' והוא העיקר וההתפעלו' שבפסוקי דזמרה לפני ק"ש אינה אלא כמו הכנת הגולם בלבד שיוכל להיו' כלי בית קיבול כו' וד"ל. ובזה יובן מה שאר"י יהא54 חלקי מגומרי ההלל בכל יום כו' דמשמע שלא הי' גומר פסוקי דזמרה בכל יום וכן משמע במשנה שלא הזכיר הדין בפסוקי דזמרה אלא רק הברכו' שלפני ק"ש כדתנן בשחר55 מברך שתים לפניה כו', כי התנאים צדיקי' גמורים היו מצד שרש נשמתם שהי' ממדרגה הגבוה וכידוע וע"כ לא הי' גם חומריות גופם מסתיר אור נשמתם כ"כ ומה גם שהי' להם מס"נ בתמידו' והי' גופם הבהמי ג"כ מופשט מכל דבר חומרי כי נזדכך גופם כי ביררו כל בחי' הצלם שלהם בתכלית הבירור כו' וע"כ לא היו צריכים להאריך בפסוקי דזמרה כ"כ להיותו רק בשביל זמור עריצים שהוא בחי' החקיקה מבחוץ בלבד והם לא היו צריכים לזה כ"כ אבל הנה אנחנו ששרש הנשמות בדורו' האחרוני' הוא מבחי' עקביי' הנק' עקבו'56 משיחא כידוע והנפש הבהמי' מסתירי' ביותר צריך להאריך יותר בפסד"ז כי צריך חקיקה רבה מבחוץ וד"ל.

ועתה יש להבין ענין החקיקה השנית דבחוקותי שהוא החקיקה מבפנים שע"י המצות שנק' חוקים דוקא כמ"ש למעלה כו', דהנה שרש כל המצות הוא מבחי' הכתר57 שהרי הם הנק' תר"ך עמודי אור שהם תרי"ג מצות דאוריי' וז' מצות דרבנן כידוע ובאדר"ז58 מבואר שהמה הנק' תרי"ג ארחי' שבגלגלתא כו'.

אך מה שאמר בזוהר59 דאוריי' מחכמה עילא' נפקת אין הענין מחכמה ולא מכתר אלא הענין הוא דנפקת מחכמה אבל שרשה בכתר ושרש הענין דהנה בכתר

תכד

עצמו יש י' ספירו' כתר שבכתר וחכמה שבכתר כו' עד מל' שבכתר כי כמו שבכל ספי' כלול מי' כמו החכמה יש בה י' ספי' כתר שבחכמה וחכמה שבחכמה כו' כך יש בכתר עצמו י' ספי' ובבחי' כתר שבכתר נבדל שם לגמרי מבחי' החכמה והוא הנק' רצון הפשוט ובזוהר60 נק' רעוא דכל רעוין ואין טעם לרצון זה אפי' טעם כמוס אין לו דהיינו בחי' חכמה שבכתר הנק'61 חכמה סתימא' דא"א שהוא עד"מ כמו הטעם הכמוס ונק' חכמה סתומה או תעלומו' חכמה אבל בכתר שבכתר עדיין נבדל מבחי' ח"ס זו והיינו גם מלהיות מקור לאור חכמה דאצי' הנק' אור אבא אבל בח"ס דא"א שהוא בחי' חכמה שבכתר כבר מלובש הרצון הפשוט בטעם אלא שהוא נק' ח"ס והוא עכ"פ מקור להיות בחי' חכמה בגילוי באצילו' כו' והנה המצות ששרשן עדיין בבחי' כתר שבכתר הנק' רצון פשוט כנ"ל אין להם טעם כלל וכלל בגילוי באבי"ע מפני שבשרשן הראשון והוא בבחי' הכתר שאינם מלובשים עדיין שם בבחי' ח"ס כנ"ל והמה המצות הידועו' כמו מצות62 פרה אדומה אשר מטמא טהורי' כו' ועלי' אמר שלמה אמרתי63 אחכמה והיא רחוקה ממני וכיוצא בה יש הרבה מצות שלא נמצא להן טעם ושכל למטה כמו מצות תפילין וציצית ומל"ת דשעטנז וכלאים וכיוצא אבל אותן המצות ששרשן מלובש בח"ס דא"א שהוא מקור לאור חכמה דאצי' ומשם משתלשל האור בבי"ע עד בחי' חכמה דעשי' לכך נמצא להם טעם ושכל גם בשכל <קפה>

וחכמה המושג לנו כמו מצות השבת ואיסור מלאכה בשבת משום כי64 בו שבת ואיסור גניבה וניאוף כו' ומצות צדקה וכיוצא בהם וד"ל. והנה אותן המצות שהם למעלה מן הטעם לגמרי להיותם מבחי' כתר שבכתר כנ"ל לפי שמעלתם בשרשם מאד נעלה ע"כ בהם דוקא יוכל להיות בחי' החקיקה השנית הנק' חקיקה מבפנים כי בנפש הבהמיו' להיות שהיא בסוף כל ההשתלשלו' שאין עוד למטה הימנה צריך שיעשה בה חקיקת בית קיבול ממקום הגבוה ביותר דוקא וכדוגמא זו מצינו במ"א65 שכל היותר נמוך צריך שיאיר שם ממקום היותר גבוה והיינו מ"ש ועברתי66 בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' דידוע הטעם משום דקליפת67 מצרים במ"ט שערי טומא' שהוא תחתית כל המדרגו' אין ההארה שמה מהפך מחושך גדול כזה לאור כ"א מבחי' האור היותר עליון מבחי' אני כו' וכך בנפש הבהמיו' לעשו' בה חקיקה שתוכל ליכלל באחד אינו אלא מבחי' מצות שנק' חוקותי שהם מבחי' רעוא דכל רעוין היותר עליון מכל ההשתלשלו' כו' וד"ל. ובזה יובן מ"ש באר68 חפרוה שרים כו'

תכה

במחוקק במשענותם פי' באר הוא בחי' מל' דאצי' כללו' נ"י ולעשות בהם בחי' חקיקה הוא בחי' בית קיבול להיו' להם התשוקה וההתכללו' הנ"ל היינו בחי' יסוד דנוק' שהוא בחי' בית קיבול וכו' ולהיות אל69 אישך תשוקתך בבחי' ה"ג שביסוד כו' צריך לזה שיהי' החופר והחוקק ממקום ומדרגה גבוה ביותר מטעם הנ"ל והם הנק' שרים שהם החוקים הנ"ל ואעפ"כ ירדו גם הם ונתלבשו בבחי' חכמה דמשה כי כל המצות כמו מצות פרה כו' ניתנו ע"י משה70 שהי' מבחי' מ"ה דחכמה ולכך מחוקק71 זה משה כי בדרך כלל הרי הוא המחוקק אך שרש החקיקה הוא ע"י המצות שנק' חוקים מטעם הנ"ל ואם לאו נק' כנ"י בתולה ואיש72 לא ידעה כו' ובעבודת ה' היינו כמו מי73 שלבו אטום כבתולה שהיא אטומה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו שאמרו ז"ל אם בחוקותי תלכו הלואי אם74 בחוקותי תלכו, פי' תלכו הוא בחי' אהבה דבכל מאדך בלי גבול שנק' הליכה שהיא בלי גבול היפך העמידה כנ"ל ואין זה אלא כשהנשמה האלקי' מלובשת בגוף דוקא מטעם הנ"ל אך הלואי אם ע"י ב' חקיקות הנ"ל תלכו דוקא והוא החקיקה מבחוץ בפסוקי דזמרה שלפני ק"ש כנ"ל הנק' זמור עריצים וע"י החקיקה השנית שנק' חקיקה מבפנים בבחי' ביטול הרצון ע"י החוקים שלמעלה מן השכל כו' ואם לאו אין הליכה זו כלום, כי עד"מ האסור בשלשלאות של ברזל האיך יוכל לילך ממקום למקום כך אם אסור וקשור בחומריו' נפש הבהמיו' ולא נחקק מבחוץ וגם הוא גולמי בפנים בלתי החוקים הנ"ל האיך יהי' בו בחי' תלכו באהבה דבכל מאדך ולכך אמרו הלואי אם בחוקותי תלכו וד"ל.

ואת75 מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, פי' אחר שאמר אם בחוקותי תלכו כנ"ל אמר ואת מצוותי תשמרו המצות הללו הם אשר מבחי' פנימי' דעתיקא שלמעלה גם מבחי' הרצון כי הנה ידוע דיש בחי' תענוג מלובש ברצון והוא הפנימי' לרצון ונק' חפץ ובכלל הן י"ג חוורתי דגלגלתא שרש הרצון שבכל מצוה76 שנק' ארחי' כמ"ש במ"א (ע"פ אשת חיל עט"ב) וזהו מרומז בתיבת <קפו>

אש"ר קדשנו כו' כי אש"ר77 זה לשון תענוג הוא כנ"ל כי שרש המצו' מבחי' פנימי' עתיקא והוא מבחי' מל' דא"ס ממש ולכך אמר ואת מצוותי תשמרו להיות כי בהם משתמר אור א"ס שבבחי' פנימי'

תכו

עתיקא וזהו כי נר78 מצוה כמו הנר שמחזיק השמן והאור כו' להיות שיש ביכולתם להיות בחי' כלי לאור א"ס ולא בדבר אחר זולתם וע"ד דוגמא שלעתיד יהי' בחי' [הגוף] כלי להשרא' אור א"ס כמ"ש למעלה בענין כי טל אורו' טלך כו' בתח"ה וגם ע"י מצות בהם משתמר אור א"ס שלמעלה מבחי' כלי להיו' שוכן בכלי כו' וזהו למעלה ממדרגת תלכו שאמר תחלה אך שאומר כסדר הצריך בתחלה יהי' החקיקה כמ"ש באר חפרוה שרים כו' במחוקק כנ"ל ואח"כ ואת מצוותי תשמרו לקבל האור כו' וד"ל. ומה שאמר ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם לכאורה אינו מובן ענין כפל לשון שכפל לומר עשי' אחר השימור כו', אך הנה לכאורה אינו מובן הטעם בכל פעולה מן הפעולות כשפועל האדם ועושה דבר מה למה נק' בשם מעשה דוקא ולא בלשון אחר כי לשון עושה אינו מוכרח בדקדוק לה"ק על פעולת דבר מה אלא לשון עובד כמו ששת79 ימים תעבוד כו' בכל עבודה בשדה כו' וכיוצא ולא לשון עושה.

אמנם הענין הוא דלשון עושה שם המושאל הוא ממקום אחר על הפעולה כי שרש לשון עושה הוא מלשון כפייה והכרח כמו גט80 מעושה וכן גדול81 המעשה כו' ונגזר זה מתיבת עשו82 דדי בתולייך כו' וכיוצא והוא ענין כל דבר הנמשך בעל כרחו כו' כמובן ליודעי' בדקדוק לה"ק וגם הפעולה נמשכת בפועל בעל כרחו כי שכלו ומדותיו שמתפשטי' בשעה שפועל ועובד המה נמשכי' ומתפשטי' בדרך כפייה והכרח כי בע"כ יתפשט השכל בצמצום הפעולה כו' ולכך נק' העובדא בכלל בשם עושה או מעשה ע"ש בחי' ההכרח והכפיי' שיש בזה וד"ל, וגם כאן במעשה המצות אמר ועשיתם אותם פי' להיות כי אור א"ס שהוא מאיר בבחי' מלכו' בפנימי' עתיק מובדל ומרומם הוא בערך מכל ההשתלשלו' כו' אך ע"י הכלי של המצוה מתצמצם ושורה בה כמ"ש כי נר מצוה כו' עד"מ הנר עם האור והשמן כו' ע"כ נקרא הארה הזאת שמשתמרת במצות ג"כ בשם עשי' למעלה כי נמשך האור בה בדרך כפייה והכרח כמשל כל עובדא שנק' בלשון עשי' מזה הטעם כנ"ל ולכך נא' ועשיתם83 אותם ואתם כתיב כלומר אתם תוכלו לעשותם פי' להיות אור א"ס מתלבש בהם והוא המעשה שהוא בחי' המשכה דאור א"ס במצות בדרך הכרח כו' וזהו ועשיתם אותם וד"ל וזהו שכפל לומר אחר השימור ועשיתם כי אינו משתמר בלתי בחי' עשי' שהוא בחי' ההכרח עד"מ בחי' העשי' באדם התחתון למטה כנ"ל וד"ל.

ונתתי84 גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. הנה שרש ענין המבואר בזה למעלה שהוא קול דתורה כו' יובן בהקדים ענין מה שארז"ל זוכה85 לתורה שניתנה בה' קולות למה ה' קולות דוקא. אך הענין הוא דזהו

תכז

בחי' ה'86 חסדי' המגדילים שהם מבחי' אור אימא וכידוע בענין ה"ח המגדלים האילן שהוא מן המים שהם מבחי' אימא ואמנם שרשם של ה' חסדים הם מבחי' ה' גבורות דאבא כי בחי' ה"ג דאבא נעשי' ה"ח דאימא וזהו <קפז>

פלג87 אלקי"ם מלא מי"ם שע"י פלג דשם אלקים שהם ה"ג דאבא נעשי' מלא מים דהיינו בחי' ה"ח דאימא כו' וד"ל.

וביאור הדברים יובן ממשל מי88 הגשמים שהמה ג"כ המגדלים כל צמיחה מצמיחת הארץ כידוע והנה עיקר ההולדה בא מכח הצומח שיש בארץ אלא שהגידול בהתפשטו' בא ע"י מי הגשמים והדוגמא בזה הוא הולד במעי אמו שמתגדל בט' חדשי' לקומה שלימה ועיקר תולדתו ממ"ד דטפת האב הי' רק כמו בחי' נקודה א' אלא שנתפשט אח"כ בשהייתו בט"ח והוא ע"י המאכלי' שאמו אוכלת כו' ואמנם מתגדל בכמה מיני איברים שונים בהתחלקות רב וכל זה מסיבת המ"ד דאב שהוא בבחי' טיפין טיפין וע"כ מתפלג לחלקי' רבים אח"כ כשנעשה ונכלל במ"נ דאימא לגדל הולד בשהייתו בט"ח לאיברי' חלוקים כו' ויותר מובן זה במי הגשמים המגדלי' התבואה והפירו' שהגשמים באין טיפין טיפין דוקא ואח"כ מגדלי' המים והוא ע"י הלחלוחי' שיונק האילן מן הגשמי' לגידול רב ועצום ולחלקים רבים ושונים כמו גוף הפירו' והעלין והעץ וכאו"א יוצא מופרד בפ"ע ותחלת התולדה מבחי' כח הצומח שלא הי' רק ע"י נטיעת גרעין א' וכיוצא הרי לא הי' מתגדל הצמיחה כ"כ ולא הי' מתחלק לחלקים רבים ושונים כ"כ כו' וא"כ מי הגשמים הם עיקר הסיבה לזה והוא להיותם באים מחולקי' טיפי' טיפי' כו' וזהו שנק' גבורו' גשמים שיורדים בגבורה פי' בהתחלקו' שאז דוקא כאשר ירד הגשם בארץ יקבל הארץ אותו ויתמלא מים כמ"ש והרו"ה89 את הארץ והולידה והצמיחה ואם לאו לא ירוה את הארץ ולא תוליד ולא תצמיח כלל כנראה בחוש הטבע בשטף מים כמי המבול שלא יתקבל כלל בארץ ויחרב הארץ וזהו מבחי' עיקר החסד וההשפעה במה שמתחלק לטיפין טיפין ונק' גבורה שבחסד וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו פלג אלקי' הן ה"ג דאבא פי' אור החכמה הוא מבחי' המשפיע ויורד בגבורה כלומר בהתחלקות כמשל הנ"ל בטפת האב ובמי גשמים והיינו שם אלקי' המצמצם לבא בהתחלקו' והן ה"ג בכלל ואח"כ כשמתקבל במקבל הנק' אימא והוא המוליד המדו' כמ"ש אם הבנים כו' נתגדל השפע בה ונתחלק לחלקים רבים כנ"ל והגידול הוא ע"י בחי' ה"ח שהן כמו המים המגדלי' כל צמיחה כו' ושרשם להגדיל בהתחלקו' כזאת הוא מפני בחי' ה"ג של המשפיע כי ה"ג של המשפיע נמתקו ונעשו בחי' ה"ח במקבל וזהו פלג אלקים מלא מים וד"ל וכך יובן למעלה בקול דתורה כו' דהנה אוריי' מחכמ' עילא' נפק' והוא בחי' אור אבא והשפע באה בבחי' ה"ג והן חמשה קולות כמאמרם ז"ל זוכה לתורה שניתנה בה' קולות כלומר ה"ג כדרך מי

תכח

הגשמי' שיורדי' בגבורה פי' בהתחלקו' כנ"ל וכמ"ש והאלקים90 יעננו בקול כלומר בקול המתחלק לכמה קולות וכמ"ש וכל91 העם רואים את הקולות כו' ולכך ניתנה התורה ברעש ורעם גדול דהיינו בקולו' וברקים וקול שופר חזק כו' לפי שניתנה בבחי' הגבורו' דאור אבא כנ"ל וד"ל, אך הנה מ"מ אמרו במשנ' משה92 קיבל תורה מסיני דהיינו בקול א' בלבד שהרי נא' יעננו בקול משמע בקול א' לפי שהיה משה מבחי' אור אבא עצמו אך אח"כ נתחלק על ידו אותו הקול לכמה קולות ע"י בחי' ה"ג דאבא וכמארז"ל דיבור93 א' נתחלק כו' כי לא הי' באפשרי <קפח>

להתקבל במקבלים כ"א ע"י בחי' התחלקות דוקא כמשל הגשמי' שלא נא' בהן והרוה את הארץ כ"א כשיורד טיפין טיפין כנ"ל וכמבואר בגמ' שכל*93 התורה משה קיבל בב"א ואח"כ למדה לבנ"י פרשיו' פרשיו' כו' וד"ל.

וזהו ונתתי גשמיכם בעתם פי' גשמיכם הוא כמ"ש כאשר94 ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי דוקא דהיינו בהתחלקו' ה"ג כשהקדב"ה יושב ושונה כנגדו בקול המתחלק דוקא שאז יגדל ויצמיח פלג אלקים זה כי המקבל נעשה מלא מים כנ"ל ועשה אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו כו' כלומר להגדיל בתוספת מרובה על העיקר כו' וע"ז הוא אומר ונתת"י שאני הנותן כי הדבר הזה תלוי דוקא במשפיע כנ"ל וד"ל.

ונתנה95 הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. הנה כתיב רשע96 מכתיר את הצדיק שהצדיק בתוך והרשע מקיפו ומכתירו מכל צד כו' ויש להבין מהו ענין זה והאיך יהי' ביכולת הרשע להכתיר את הצדיק כו'. אך הענין הוא דעפ"י סדר ההשתלשלו' כשירד השפע בעה"ד טו"ר נמשך התערובו' טו"ר בכל העולמו' עד שגם בעולם הבריאה בבחי' כלים החיצונים מיעוטו רע ורובו טוב ובעולם היצי' חציו טוב כו' ובכל מקום הרע הוא סביב לטוב מקיפו מכל צד כדוגמת הקליפה עם הפרי שהקליפה מקפת לפרי שבתוכה מכל צד וכמבואר בזוהר97 דמוחא וקליפה דא לגו מן דא כו' וכך נרא' בכל הברואי' שהטוב גנוז בתוכו והרע נגלה בו מבחוץ כו' וע"כ נאמר רשע מכתיר את הצדיק כלומר בחי' הטוב גנוז בתוך הרע והרע מקיף ומכתיר לטוב מכל צד כו' וד"ל וכן בארץ הגשמי' אמרו בזוהר98 דטובא גנוז בגווה, פי' כי מרפ"ח ניצוצי' שנפלו בשבירת הכלים וירד בעה"ד טו"ר עד למטה מטה כידוע בחי' הטוב הוא גנוז בכל דבר בתוכו והרע מקיפו כנ"ל וכן בארץ מבחי' רפ"ח ניצוצי' דתוהו שהגיע שם המה בהסתר והעלם בה והיינו שאמר דטוב"ה גנוז בגווה כלומר

תכט

בתוך תוכה גנוז בהעלם גדול מבחי' הטוב דרפ"ח כו' וצריך מטעם זה להוציא מן ההעלם לגילוי ע"י גשמים דוקא והוא בחי' שם מ"ה שמבררן לרפ"ח ניצוצי' דנפלו בשם ב"ן כו' כי שרש הגשמי' למעלה הוא בחי' שם מ"ה כו' וכמ"ש מעלה99 נשיאי' מקצה הארץ והוא האידי' שעולי' מן הארץ שהוא בחי' העלא' מ"ן ואח"כ ברקים למטר עשה כו' שהוא בחי' מ"ד כמ"ש במ"א וכל זה שהגשמי' מלחלחי' הארץ אינו אלא סיבה בלבד שהארץ תוציא כחה החזק מן ההעלם לגילוי דהיינו טובה דגניז בגווה כו' אבל לאחר שתוציא כחה תצמיח בכחה מצד עצמה מחלק הטוב דגניז בגווה כו' וא"כ לא הועיל הגשמי' רק להסיר המונע והוא חלק הרע המכתיר וסובב לטובה דגניז בגוו' כמשל שבירת הקליפ' שממילא יגלה מה שבתוכו כו' וזהו ונתנה הארץ יבולה פי' הארץ הוא בחי' שם ב"ן למעלה שיש בו מהטוב דתוהו בנפילת רפ"ח כו' בהעלם גדול כנ"ל והוא הנק' יבולה כלומר כח חזק יותר משל המשפיע מטעם דבחי' התוהו קדם לתיקון דמ"ה כי שרש ב"ן בס"ג כו' וכנ"ל אלא ע"י שנתן הגשמי' בארץ היו רק סיבה בלבד להוציא הטוב הגנוז מן ההעלם לגילוי אבל אחר שנתברר <קפט>

שם ב"ן ונגלה בחי' הטוב הגנוז אשר בה מבחי' ס"ג דתוהו הרי הוא למעלה משם מ"ה כנ"ל ויהי' עלי' המל' למעלה מבחי' ז"א וכמ"ש אשת חיל עטרת בעלה וכנ"ל בפי' והי' אור הלבנה כו' עד שיהי' שבעתיים כאור ז' הימים כו' וד"ל.

וזהו ועץ השדה יתן פריו פי' עץ השדה הוא האור הצומח מן הארץ שם ב"ן וכמ"ש תוצא100 הארץ כו' עד ועץ עושה פרי כו' ונק' עץ השדה שהוא עץ הדעת טו"ר לאחר שנתברר בשדה שהוא שם ב"ן וכמ"ש ואם101 בשדה מצאה כו' וכשמתבררת נק' חקל102 תפוחין קדישין כו' וזהו ועץ השדה דוקא יתן פריו כי מצד השלימות שנתברר שם ב"ן יתן העץ הזה גידול פריו מצד עצמו ולא ע"י משפיע כלל כי נגלה בארץ טובה דגניז בגווה כו' משא"כ עכשיו קודם הבירור דכתיב והוא ימשול בך דמ"ה מברר ב"ן וכמ"ש במ"א וד"ל ובנפש האלקי' עם נפש הבהמיו' ג"כ ע"ד הזה יובן כי נפש הבהמי' מכתיר לנפש האלקי' ובהסיר ממנה המקיף הרע נגלה בה האהבה מסותר' והוא טובה דגניז בה שנתברר מרפ"ח ניצוצי' שבצלם דנוג' כו' שיגיע בה לבחי' מאד כנ"ל בפי' טוב מאד זה מלאך המות כו' משא"כ עכשיו הוא רק ע"י קול דודי דופק פתחי לי שהוא המעורר שיהא לב דנוק' פתוח אבל לאחר הבירור ונתנה הארץ הוא נפש הבהמיו' יבולה מרפ"ח כו' ואז ועץ השדה יתן פריו הוא נפש האלקי' שנשרש בנפש הבהמיו' שיתן פריו מעצמו כנ"ל וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק (1025 מג, א). לקמן בכרך ב' קודם חג השבועות נדפס עוד ביאור.

הנחת המהרי"ל ממאמר זה נדפס בלקו"ת בחוקותי מז, ג ואילך.

2) מבואר בע"ח: בלקו"ת שם מציין — (שער כ"ה [בדפוס שקלאוו תק"ס ולפנינו ש' כו] פ"א המתחיל ענין הצלם באמיתות נלע"ד כו').

3) ימי שנותינו בהם שבעים שנה: תהלים צ, י.

4) ע' שנה. . דנוגה: ראה ג"כ סה"מ תקס"ג ח"ב ע' תשכ. הנחה אחרת בלקו"ת תצא לח, א.

5) נר הוי': משלי כ, כז.

6) חכמים המה לרע: ירמי' ד, כב.

7) בזוהר ור"מ להט החרב המתהפכת: בראשית ג, כד. וראה זהר ויחי רכא, ב. ע"ח שער (מט) קליפות נוגה פ"ג.

8) שתה עוונותינו לנגדך: תהלים צ, ח.

9) בע"ח. . שם מ"ה מברר שם ב"ן: ראה ע"ח שער (ה) טנת"א פ"א. שער (י) התיקון פ"ג. שער (מ) פנימיות וחיצוניות דרוש ה. לקו"ת בחוקותי מז, ג.

10) והוא ימשול בך: בראשית ג, טז.

11) אשת חיל עטרת בעלה: משלי יב, ד.

12) ששרש בחי' השבירה הי' בשם ס"ג: ראה ע"ח שער (ח) דרושי הנקודות פ"א.

13) כולו סג: תהלים נג, ד.

14) ואלה המלכי' כו' וימלוך: וישלח לו, לא ואילך.

15) ונחנו מה: בשלח טז, ז.

16) נשמת משה הי' מבחי' אור אבא. . כמ"ש במ"א: ראה שער האמונה פנ"ו. תו"ח בשלח ריט, א.

17) בתיבה משה שהוא בגי' קפ"ד וקס"א: ראה לק"ת (להאריז"ל) שמות ב, י. וראה לקו"ת פקודי ז, ד.

18) נובלות חכמה של מעלה: ב"ר פי"ז, ה.

19) להבדיל בין טמא לטהור: שמיני יא, מז.

20) שהחכמה נק' אין והבינה יש: ראה איוב כח, יד. וראה שערי אורה (לר"י גיקטליא) שער יו"ד קב, ב. ליקוט פירושים ומ"מ לתניא פי"ח. וראה פרדס שעה"כ מערכת יש.

21) מי כמוכה נאדר בקדש: בשלח טו, יא.

22) כמ"ש בזהר פ' אמור כמ"ש במ"א: צד, א. ד"ה זהר אמור ת"ח בשעתא דישראל מליל שבת פ' אמור תקס"ו (נדפס בסידור ריז, א ואילך).

23) ביו"ט בשמחה ובשבת. . בעונג: דברים טז, ד. ישעי' נח, י. וראה סה"מ תש"ט ס"ע 130 ובהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע שם.

24) אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט.

25) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

26) בע"ח דפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' עתיק: פרע"ח שער הק"ש פט"ו. הובא בלקו"ת נצבים מט, ד. וש"נ. וראה המשך תרס"ו ע' צה ואילך.

*26) הראיני נא את כבודך: תשא לג, יח.

27) כי לא יראני האדם וחי: שם, כ.

28) בחייהם אינן רואין: ראה תורת כהנים ויקרא א, א. ילקו"ש ויקרא ריש רמז תלא. במד"ר ספי"ד. כלה רבתי פ"ג.

29) (במדרש) והנה טוב מאד זה מלאך חיים: בראשית א, לא. ראה ילקוט שמעוני שם רמז טז. וש"נ. ב"ר פ"ט, י. זהר בהקדמה יד, א. וראה תו"א תשא פו, ב.

*29) כאור שבעת הימים: ישעי' ל, כו.

30) התהו. . נקודות: ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תעו ואילך. וש"נ.

31) התיקון. . שהאורות. . מהכלים: ראה ע"ח שער (י) התיקון פ"ה.

*31) אשת חיל עטרת בעלה: משלי יב, ד.

32) הנה ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

33) כי טל אורות טלך: ישעי' כו, יט.

34) וארז"ל זה הטל שעתיד להחיות בו המתים: שבת פח, ב. תניא ספל"ו. וראה זח"ג רפח, א. הנסמן במ"מ הגהות והערות קצרות לשם (ע' רכד).

35) בזוהר. . טלא דבדולחא: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכט, ב. (אדרא זוטא) האזינו רפח, א.

36) במתים שהחי' יחזקאל מארבע הרוחו': ראה יחזקאל לז, ט.

37) ועצמותיך יחליץ: ישעי' נח, יא.

38) ואהבת את ה': ואתחנן ו, ד.

39) בכל לבבך. . בשני יצריך: ואתחנן שם. ברכות נד, א (במשנה).

40) חי ה' אשר עמדתי לפניו: מלכים-ב ה, טז.

41) ונתתי לך מהלכים בין העומדים: זכרי' ג, ז.

42) שהמלאכי' נק' עומדים: ראה תו"א וישב ל, סע"א. לקו"ת בחוקותי מה, א. ובכ"מ.

43) והיה מספר בנ"י. . דכשעושין רצונו של מקום: הושע ב, א. יומא כב, א.

44) שכל מדה מז"א מתחלק לי' וי' לק' וק' לאלף כמ"ש בע"ח: ראה ע"ח שער (כד) פרקי הצלם פ"א. ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שנג. במדבר ח"א ס"ע פב ואילך.

45) ישראל עלה במחשבה: ראה ב"ר פ"א, ד.

46) פסוקי דזמרה. . זמירה וכריתה: ראה ישעי' כה, ה. זהר וילך רפד, א. לקו"ת פקודי ח, א.

47) וכרמך לא תזמור: בהר כה, ד.

48) יתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.

49) רוממו' אל בגרונם: תהלים קמט, ו.

50) סביב רשעים יתהלכון: תהלים יב, ט.

51) ונוגה לו סביב: יחזקאל א, כז.

52) ולבי חלל: תהלים קט, כב.

53) כלה שאירי ולבבי: תהלים עג, כו.

54) יהא חלקי מגומרי ההלל בכל יום: שבת קיח, ב.

55) בשחר מברך שתים: ברכות פ"א מ"ד.

56) עקבו' משיחא כידוע: ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' עו. קונטרסים ע' תיח. הנחות תקע"ז ע' רג ובהנסמן בהנ"ל.

57) הכתר. . תר"ך עמודי אור: ראה רקאנטי (קרוב ל) ס"פ לך. (ירושלים תשכ"א כג, ג). פרדס שער (ח) מהות והנהגה פ"ג.

58) ובאדר"ז מבואר. . תרי"ג ארחי' שבגלגלתא: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכט, א. קלו, א.

59) בזוהר דאורייתא מחכמה עילא' נפקת: זח"ב קכא, ב. פה, א.

60) ובזוהר נק' רעוא דכל רעוין: ראה זהר (ספרא דצניעותא) תרומה קעו, ב.

61) הנק' חכמה סתימא': ראה לקו"ת שלח מט, ג. שה"ש מח, א. ס' מאמרי אדה"ז ענינים בתחלתו. מאמרי אדה"א בראשית ע' לו. תג. ויקרא ח"ב ע' תקג. תתטז. דברים ח"א ע' רכז. דרושי חתונה ע' תרצט. שער האמונה נא, ב. ובכ"מ.

62) מצות פרה אדומה אשר מטמא טהורי': ראה אוה"ת חקת ע' תתד — כהובא בילקוט פ' חקת דקס"ו ע"ג.

63) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני: קהלת ז, כג.

64) כי בו שבת: בראשית ב, ג.

65) במ"א שכל היותר נמוך צריך שיאיר שם ממקום היותר גבוה: ראה תו"א בראשית ד, א. מגילת אסתר צג, ג. ק, א. לקו"ת שלח לח, ב.

66) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך: בא יב, יב. ספרי תבוא כו, ח. זהר (מהנ"ע) וירא קיז, א. הגש"פ.

67) דקליפת מצרים במ"ט שערי טומא': ראה תו"א קט, ד ובכ"מ.

68) באר חפרוה שרים: חוקת כא, יח. וראה לקו"ת מטות פה, ד — וכמ"ש בע"ח של"א פ"ז ושער הירח פ"ג ובפע"ח שער ק"ש שעל המטה פי"א ופ"ו.

69) אל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

70) משה. . מ"ה דחכמה: ראה בשלח טז. ז. וראה זהר (רע"מ) כח, א. לד, א.

71) מחוקק זה משה: ראה ברכה לג, כא. וראה לקו"ת מטות פח, א.

72) ואיש לא ידעה: בראשית כד, טז.

73) מי שלבו אטום כבתולה: ראה בבא בתרא יב, ב. וראה לקו"ת שה"ש ב, ד. מטות פה, ד.

74) אם בחוקותי. . הלואי אם בחוקותי תלכו: בחוקותי כו, ג. וראה ע"ז ה, סע"א.

75) ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם: המשך הכתוב בחוקותי שם.

76) מצוה שנק' ארחי': תהלים כה, י. ראה זח"ג קכט, א. וראה בביאור האריז"ל לזהר שם. משנת חסידים מסכת אריך אנפין ספ"ד. לקו"ת פ' ראה כא, ד.

77) אשר לשון תענוג: ויצא ל, יג. ראה תקו"ז ת"ל (עד, ב). תל"ט (עט, א). תו"א שמות נג, ב.

78) כי נר מצוה: משלי ו, כג.

79) ששת ימים תעבוד: יתרו כ, ט. ואתחנן ה, יג.

80) גט מעושה: גיטין פח, ב (במשנה).

81) גדול המעשה: בבא בתרא ט, א.

82) עשו דדי בתולייך: יחזקאל כג, ג. ח.

83) ועשיתם אותם ואתם כתיב: בחוקותי כו, ג. וראה ויק"ר לה, ו. זהר בחוקותי קיג, סע"א.

84) ונתתי גשמיכם בעתם: המשך הכתוב בחוקותי שם.

85) זוכה לתורה שניתנה בה' קולות: ברכות ו, ב.

86) ה' חסדי' המגדילים. . ה' גבורות דאבא: ראה ג"כ לקו"ת בחוקותי מח, א.

87) פלג אלקים מלא מים: תהלים סה, י.

88) מי הגשמים. . המגדלים כל צמיחה: ראה תענית ב, א.

89) והרוה את הארץ: ישעי' נה, י.

90) והאלקים יעננו בקול: יתרו יט, יט.

91) וכל העם רואים את הקולות: יתרו כ, טו.

92) משה קיבל תורה מסיני: אבות רפ"א.

93) דיבור א' נתחלק: ראה ברכות ו, ב.

*93) שכל התורה משה קיבל בב"א: וראה ג"כ תו"א ע, ד.

94) כאשר יורד הגשם: ישעי' נה, י.

95) ונתנה הארץ יבולה: בחוקותי כו, ד.

96) רשע מכתיר את הצדיק: חבקוק א, ד.

97) בזוהר דמוחא וקליפה דא לגו מן דא: זוהר בראשית כ, א.

98) בזוהר דטובא גנוז בגווה: ראה זהר בראשית לז, ב. וראה לקו"ת בחוקותי (שם) מח, א.

99) מעלה נשיאי' מקצה הארץ: תהלים קלה, ז.

100) תוצא הארץ: בראשית א, כד.

101) ואם בשדה מצאה: תצא כב, כה.

102) חקל תפוחין קדישין: ראה זהר ויחי רכד, ב.