שמע ישראל

נט

בעזר"ה, ליל ה' פ' חיי שרה

ליל ה' פ' חיי שרה

שמ"ע 1ישראל הוי' אלקי"נו הוי' אח"ד**1, בשכמל"ו, ואהבת וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו', הנה תחלה צריך להקדים הקדמה זו, שלמעלה הוא למעלה מהזמן הכולל וסוקר הכל יחד שצופה ומביט עד סוף כל הדורות2 בכל שית אלפי שני3 דקיים עלמא בעדנין אלו דחלפי' עלן <מג>

ומה שעתיד להיות בסקירה אחת, והתהוות הזמן הוא למטה בעולם הבריאה ולא באצי' מפני שזמן הוא נברא4 ומחודש מאי"ן לי"ש כמו עולם נפש כו' והוא נמשך ג"כ עפ"י סדר ההשתלשלות עילה ועלול כמו עולם נפש כו' והיינו שבאצי' הוא סדר הזמן שורש התהוות הזמן הנברא דבי"ע (וכנודע ששרש התהוות הזמן הוא מבחי' רו"ש ומטו"מ כו').

והענין דבזה יש פלוגתא בין חכמי המחקר בשכל אנושי והוא הרב אב"ע עם חביריו5 שדעת הראב"ע הוא שזמן הוא נברא כו' ואחרים אומרים שאינו נברא כו' והאמת שזולת זה שעפ"י קבלה זמן היא נברא כנ"ל שא"צ לראי' בשכל אנושי אלא אפי' עפ"י שכל אנושי יש ראיות לסתור דעתם וסברתם הבדוי מלבם, וזו אחת מהנה, דהנה אין הזמן שוה בעוה"ז בכל המקומו' שהכל תלוי לפי אופן הילוך גלגל השמש והמקום ההוא אם הוא בקוטב הצפוני או הדרומי, או בקו השוה, שיש

ס

מקומו' שהיום קצר מאד והלילה גדולה מאד, ויש מקומות שהיום גדול מאד והלילה קצר מאד הכל לפי המקום והזמן ההוא אם השמש זורח שם במוקדם או במאוחר וכן בשקיעתה כו' כידוע לחכמי התכונה.

ואעפ"כ זמן ק"ש שתיקנו חז"ל הוא בכל מקום בשוה דהיינו ברביע היום כו' ואע"פ שבזמן ק"ש של מקום ההוא הוא במקום זה עדיין לילה ואפילה כו' וכנודע שבזמן הבוקר בעלות השחר זמן ק"ש אתער בוקר דלעילא בוקר דאברהם6 שאז מתגלה מדת החסד עליון למטה. וא"כ אם זמן אינו נברא איך יתחלק החסד עליון בשינוי הזמן במקום זה מתגלה קודם ובמקום זה באיחור זמן מה מאחר שהזמן הנה ישנו למעלה ג"כ הרי עת וזמן א' הוא להתגלות הח"ע והי' מצטרך להיות בכל המקומות בשוה בזמן א' קריא' שמע כו', וכן בענין קידוש השבת שא' רבי יוסי יהי' חלקי ממכניסי שבת בטברי'7 וממוציאי שבת בציפורי שבטברי' מכניסין השבת קודם לצפורי ששם עדיין חול וכן בציפורי מוציאי' השבת באיחור זמן שאז שבטברי' נעשה חול ובצפורי חל עדיין קדושת שבת כו' ואיך יתכן למעלה בקדושת השבת שיהי' תלוי בשינויי הזמן שלמטה של המקומות המשונים, ואיך יתחלק לחלקים של הזמן המשונה בהמקומות שלמטה שממ"נ איך שהוא למעלה בזמן א' כך הי' צ"ל למטה בכל המקומות בשוה בטברי' שאז יתחייב מיתה בעשיית מלאכה מאבות מלאכות ובציפורי יהי' מותר וכן להיפך כו'. אך הענין שבאמת עיקר התהוות הזמן הוא למטה שמשתנה לפי אופן שינוי המקומות בשינוי סדר זריחות השמש ושקיעתה במקום ההוא, אבל למעלה באצי' הוא למעלה מהזמן הצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת, רק שינויי הזמן שלמטה בחול ושבת וי"ט לילה ויום קיץ וחורף הוא למעלה השינוי בהספירות עליונות ששרש השבת שלמטה הוא למעלה ספי' <מד>

מלכות כי בו שבת וינפש8, ושיתא יומין דחול הם ו' מדות9 שהם ו' ימי המעשה כו' והם הם מקוריים לסבת התהוות שינויי הזמן שלמטה בו' ימי המעשה ואח"כ בא שבת בא מנוחה10 כו' אך למעלה השינוי הזה אינו בבחי' הזמן זולתי בספירות שיו"ט מקבל מספי' א' ושבת מספי' אחרת וששת ימי המעשה מספירות אחרי', והספירו' האלו המשוני' נכללי' ונסקרי' בסקירת החכמה עליונה דאצי' בסקירה אחת שהחכמה איננה בגדר זמן כלל שלא יתכן לומר עליה סבת הזמן כ"א הכל נכללי' כאחד בסקירה א' בלי שיהוי זמן מה ואין מוקדם ומאוחר שזהו צופה ומביט עד סוף כל הדורות (כענין הראי' הגשמיו' על גוש גשמיי שההבטה בהעין תופס כל עצם הדבר ההוא בלי קדימת ראש וסוף כלל ואין בו מוקדם ומאוחר כמשנ"ת במ"א).

סא

אך לאחר שיוצאים ונמשכים המדות מהשכל עליון שאז מתחלקי' בבחי' התחלקות ממש ענפין מתפרדין שמדת החסד הוא מהות דבר בפ"ע היפך הגבורה כו' אזי הם נעשים מקור לסבת הזמן שלמטה שנק' בשם סדר הזמן11 כמ"ש במ"א (שהם בבחי' רו"ש שזהו סדר הזמן שמזה יסתעף סיבת הזמן בחי' השיהוי המשתהה מהרו"ש שהוא כענין דפיקא דלבא12 שתנועת רו"ש שמאחר שיש חיוב ושלילו' החיוב זה גורם לסבת השיהוי של זמן מ"ה דהיינו השוב ואח"כ הרצוא שהוא הגילוי השפע וההעדרו כו' וכמו במורה השעו' התנועה אנה ואנה גורם השיהוי זמן הרגע (שזהו מה13 שקוראי' אומרי"א בזייגער) שהוא כעין דפיקא דלבא כו' וכמשנ"ת במ"א בענין תתרף רגעי' של רב אדא בר אהבה שלמעלה מעלה מה שיותר קרוב אל המקור הזמן בקיצור יותר כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול14 שזהו באצי' שו' מדות דאצי' הם ו' יומין הכוללי' ו' אלפי שני ולמעלה מאצי' הוא בקיצור יותר, מצד שבהמדו' דאצי' הוא בבחי' רו"ש15 כמראה הבז"ק כעין דפק הלב שבין הרצוא ובין השוב משתהה זמן מה יותר שיש הפסק יותר בינתיים מצד הריחוק מן המקור יותר שמצטרך להיות הפסק גדול עד שיעלה הרצוא למקורו16 ואח"כ ישוב אל הכלי מקורו כו' משא"כ למעלה מאצי' שהוא בחי' מטי ולא מטי17 שמצד ההתאחדו' בהמקור הוא רק בחי' מול"מ כו' (וכמשל הנר18 שבשעת שהלהב עולה מתנונע בתנוע' רו"ש כו' כמ"ש במ"א דכתיב בהילו נרו על ראשי19 ובה' תתהלל נפשי וכמ"ש רשב"י בי' אחידא בי' להיטא20 כו' ע"ש) ששם קיצור הזמן יותר וזהו שרש התהוות הזמן וכמשנ"ת במ"א ע"ש ודוק היטב.

ולזאת הזמן של ק"ש וכן של שבת שוה כאופן המקום והזמן ההוא ולא יהי' זמן ק"ש ושבת בכל המקומות בשוה בזמן אחד זולתי הכל לפי המקום והזמן ההוא שזמן ק"ש מצטרך להיות ברביע היום כו' וכפי המקום ההוא ברביע היום שלו צריך לקרות ק"ש אף שבמקום אחר הוא עדיין לילה <מה>

ואינו זמן ק"ש, וכן בענין השבת שבטברי' מכניסי' שבת קודם ובצפורי באיחור זמן כו', והיינו מפני שלמעלה באצי' הוא למעלה מהזמן רק מקור וסדר הזמן שלמטה דהיינו מה שלמטה הוא בשינוי הזמן הוא למעלה במקורם שינוי הספי' שלילה מקבל ממהו' ספי' אחר ויום מספי' אחר וכן בחול ושבת כנ"ל, ולזאת כשהאיר פני המזרח במקום הזה קודם אזי נמשך

סב

למקום ההוא קודם בחי' החסד דבוקר דאברהם ולכך צריך לקרות ק"ש קודם משא"כ במקום השני שעדיין לילה שלא נמשך לו עדיין ספי' החסד כדומה לכך אין הזמן דק"ש הגיע, וכן לענין שבת.

והענין כי באמת למעלה באצי' הוא למעלה מהזמן שנכללי' כל הספי' שונות כאחד בסקירת הח"ע כנ"ל ואחר התחלקותן נמשך כדומה מדת החסד מלמעלה כוללי בלי התחלקות ואח"כ בהגיעתו למטה מתחלק בהתחלקות פרטיים כאופן שינוי התחלקות הזמן שלמטה, שלמקום ההוא שהאיר פני מזרח קודם שמגיע התחלקות החסד פרטיי דבוקר עלאה לשם קודם ובמ"א באיחור קצת אבל מלמעלה נשפע החסד כוללי לכולם בשוה מצד שעיקר התהוות הזמן הוא למטה ולזאת מתחלק החסד דרך פרט למטה להיות מגיע לכל מקום במועדו ובזמנו כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין היחוד דק"ש להמשיך גילוי אור אין סוף ב"ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות ולמעלה מהזמן הצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת לתוך סדרי ההשתלשלות שעי"ז יתאחדו הט"ס דז"א כאחד וזהו נרמז במלת אחד א"ח21 הם ט"ס דז"א וד' הוא מחשבה עילאה פרצוף לאה כנודע, ותחלה נבאר סדר ההשתלשלות, מבשרי אחזה בנפש האדם השכל הוא מקור המדות שבעודן כלולי' בהשכל אזי נסקרים כאחד בהתכללות אחת דהיינו שיוכל להיות בהשכל סברת הזכות והחוב בנושא אחד בהתכללות אחד דהיינו כשבא אליו אזי עלה במוסכם שכלו לקרבו אף שהוא שונאו להפריז ולהיותו מטה כלפי חסד כו' וכשנולדי' מן השכל להיותם יוצאי' מההעלם לגילוי הלב אזי מתחלקי' זמ"ז חסדי' בפ"ע וגבורו' בפ"ע שזהו בחי' יראה ואהבה הנולדים בלב מהתבוננות השכל עד"מ כשמתבונן בשכלו שסחורה זו יקרה במקום פלוני ובמקומו יוכל לסחור אותה בזול וכשיעמידנה למקום פלוני ירוח ממון רב אזי תתפעל לבבו מאד באהבה וחשק וחפץ לקנות הסחורה ההיא וכן להיפך בבחי' היראה משונאו שלא יעשה לו רעות ששומר נפשו ממנו כנ"ל כמ"ש במ"א, ומהמדו' נובעת המחשבה וממחשבה דו"מ, זהו ענין ההשתלשלות למעלה ג"כ שנערכים זל"ז בערך ההשתלשלות דהיינו המדות יש להם ערך אל השכל מקורן וכמ"כ ערך המחשבה אליהן, והם קרובי' יותר בערכן אל השכל מן המחשבה ודו"מ תולדותיהן כו' משא"כ החכמה22 שמאי"ן תימצא שלא כדרך ההשתלשלות זולתי היא נמשכה מבחי' אי"ן עצמות אור אין סוף שלמעלה מההשתלשלות כנודע אבל מחכמה ואילך <מו>

הוא סדר הדרגת ההשתלשלות כו', וזהו שמע ישראל הוי' אלוקינו זהו היחוד דאו"א תרין ריעין דלא מתפרשין23 לעלמין דזיווגיהו תדיר כו' וכמ"ש בע"ח שיחוד זה דאו"א הוא לצורך קיום העולמות כפי סדר ההשתלשלות להחיותן ולקיימם ולכך הוא בלי הפסק כמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב24 דהיינו בחי' יחוד חו"ב

סג

תרין ריעין דלא מתפרשי' שהוא התחדשו' מאין לי"ש בתמידיות כי החכמה מאי"ן תמצ"א ובינה היא רחובות הנהר25 עליון שנק' בחי'26 י"ש כמ"ש להנחיל27 אהבי י"ש כנודע, ודרך כלל נק' עולם האצי' 28 בחי' חכמה ובריאה בינה כי אימא מקננא בבריאה29 וז"א ביצירה כו' כנודע וזהו ההתחדשות מאין ליש של הנבראי' המחודשי' ממל' דאצי' והכל עולה בסגנון א' וד"ל.

הוי"ה אחד זהו יחוד זו"ן דאצי' ע"י עבודת האדם להוסיף אור א"ס ב"ה בז"א שלא כדרך הדרגת ההשתלשלות אזי עי"ז מתיחדים ט"ס דז"א ביחד כו' שמאחר שמתגלה עליהם אין האמתי שלמעלה מההשתלשלות דקמי' כחשיכה כאורה שוי' באין ערוך אליו ולא ימצא נגדו יתרון העליון על התחתון כו' לזאת מתבטלי' המדות דז"א דאצי' לגמרי ומתאחדים ביחוד והתכללות אמיתי כאחד וזהו א"ח ד' כמארז"ל תמליכהו בד' רוחות וז' רקיעים30 כו' וכמו ששמע ממורו (ה"ה דמעזיריטיש ע"ה) ביאור מלת אין ערך31 שדקמי' כל אפי שוין כחשיכה כאורה32 דאל"כ הרי יש לו ערך שהעליון מתייחס אליו בקירוב יותר מן התחתון, והמשל בזה מגדר מספר הגשמיי ואין מספר שהוא בחי' אין סוף שאין לו תכלה כלל שמוכרחי' לומר שבא"ס שאינו בגדר מספר כלל שם הרבבות והיחידות שוין בערך אחד דאל"כ שנאמר שהרבבות ימצאו מעטי' מיחידות הרי הוא בגדר מספר ויש לו גבול ותכלה מאחר שהרבבות מעטי' מן היחידות, עד"מ באלף אלפים (מילי ן) ימצאו הרבבות מאה והיחידות אלף אלפים ועד"מ אף במספר גדול שלא ימנה ולא יספר מרוב מאחר שהוא בגדר מספר גבוליי אזי ימצאו הרבבות בערך מעטי' מהיחידו' כנ"ל משא"כ באין סוף שאין לו תכלה כלל ואינו בגדר מספר הרבבו' ישתוו בערך אחד עם היחידו' מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל. וכמ"כ למעלה בעצמו' א"ס ב"ה שאין ערוך אליו מוכרח להיות תכלית העילוי שבנאצלי' שוה בערך א' קמי' כלא חשיב כמו הפחות שבעשי' דאל"כ הרי יש לו ערך שזה קרוב יותר מזה כנ"ל וכדכתיב כחשיכה כאורה שמשתווים האור והחושך בערך א' במשקל ופלס א' בבחי' הביטול דכלא חשיבי ואין ערוך אליו כלל כדכתיב ישת33 חשך סתרו שאפילו אור צח ומצוחצח אתחשך קמי' כו' וכתיב גם חשך לא יחשיך34

סד

ממך כענין שנאמר ועברתי בארץ מצרים ודרשו רז"ל אני ולא מלאך35 כו' מפני שמצרים היתה ערות הארץ36 שהיו שטופי זימה כו' לזאת מצד רבוי וגדלות הטומאה37 לא הי' להמלאך הקדושה באפשרי לירד לשם זולתי הקב"ה בכבודו ובעצמו דכחשיכה כאורה שוי' דגם חשך לא יחשיך כו' ואפי' אור צח אתחשך קמי' וכמ"ש במ"א.

<מז>

והיו הדברים האלה38 אשר אנכ"י מצוך היו"ם על לבב"ך כו' פי' שמזה שאנכ"י מצוך היו"ם דייקא יהי' על לבב"ך להיות נולד מזה בך בחי' האהבה לה' בכל לבב"ך כו'.

והענין דהנה כתיב אנכי39 הוי' אלקי"ך וגו' פי' הוי"ה הוא כולל כל סדרי ההשתלשלות מריש כל דרגין היינו מבחי' מל' דא"ס שרש הקו והחוט שלאחר הצמצום של אור אין סוף ב"ה ועולמות העקודים נקודים וברודי' ואבי"ע כו' משא"כ אנכ"י מי שאנכי40 הוא בחי' עצמות אור אין סוף ב"ה שלמעלה מכל ההשתלשלות שלמעלה מש' הוי' שהוא לפני הצמצום כו' דקמי כחשיכה כאורה שוי' באין ערוך אליו כנ"ל וזהו אשר אנכ"י מצוך היו"ם דוקא וכמארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן41 כו' והיינו כי בעה"ב אין מתגלה רק בחי' ממכ"ע זיו השכינה ב"ה וכמארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף42 אף הקב"ה ממלא כל העולם והיינו כמו הנשמה הממלא את הגוף שמתחלקי' כחותי' לפי מזג תכונת הכלי' אברי הגוף שבראש שורה השכל והחושי' המעולי' ראי' שמיעה ריח ודיבור כו' וברגלים כח ההילוך ובידים המישוש והמעשה כו' שאף מצד הנפש הי' יכולה להאיר בכלי הרגליים הארת השכל רק המניעה הוא מצד הכלי' כנודע שכל כלי מקבל כח ואור הנפש הראוי לפי מזגו כו' ולזאת לאחר התחלקותה באברי הגוף אזי בלתי אפשרי להיות נעשה מהרגל ראש כדומה שהרגל יהי' לו שכל כדומה כי אין לך דבר שאין לו מקום כנ"ל וזהו למעלה בעה"ב שמתגלה בחי' ממכ"ע בחי' התלבשות מדת מלכותו ית' בתוך כ"ע ממש בכלי' מכלים שונים לפי מזגם ותכונתם בהתחלקות פרטיית, ולזאת אין לך דבר שאין לו מקום שא"א להתהפך שם ממהות למהות שבאשר הוא שם יהי' ולא יצא ממקומו בשום אופן ולזאת ארז"ל רשעים אפי' ע"פ של גהינם אינן חוזרים43 דלכאורה פלא מאחר שהם מכירי' שם האמת מפני מה אינם חוזרים, אך האמת שאינן יכולי' לחזור שם בתשובה

סה

מאחר שלא עשו תשובה בעה"ז וטינפו מוחם בהרהורי עבירה ניאוף ודומיהן שלבושי' צואי' ילבש אותם ויהי' אסורי' בהם שם כאדם האסור בזיקים וכבלי ברזל ובלתי אפשר להם להפרד מהם שזהו מקומן שם ולכך אין חוזרים שמקומם הוא הגהינם זה וד"ל (וכן אפי' לעלי' מג"ע התחתון לעליון א"א ע"י התשובה זולתי בעת וזמן גרמא לזה מדי חדש ושבת כנודע).

משא"כ היו"ם לעשות"ם שהוא זמן המעשה, לאתבא בתיובתא44 ולאהפכא 45 מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא מצד שלמטה בעה"ז מתגלה בחי' סוכ"ע בחי' אנכי מי שאנכי דקמי' כחשכה כאורה46 שוי' שגם חשך לא יחשיך47 וכו' ויוכל להיות קונה עולמו בשעה א' להתהפך ממהו' למהו' מן הקצה אל הקצה ברגע א' ע"י התשובה כי אין מעצור לה' בחי' סכ"ע להושיע כנ"ל וכענין תשובת ר"א ב"ד48 שהי' תחלה רועה זונות ואח"כ קנה עולמו בשעה [אחת] עד שיצאת ב"ק ואמרה ר"א ב"ד מזומן לחיי עה"ב ור' בכה עליו כו'. רק רחמנא* לבא בעי*48 כדכתיב אם ישים אליו לבו49 רוחו ונשמתו אליו <מח>

יאסף, כי רוח אייתי רוח50 ואמשיך רוח כנ"ל. וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכ"י מי שאנכי מצו"ך51 הוא לשון התקשרו' היום דייקא על לבב"ך שיהי' מזה התעוררו' האהבה בכל לבבך ונפשך ומאדך שזה התשובה שמצטרך להיות היום דייקא מצד שעתה מתגלה אנכ"י מי שאנכ"י ולא למחר כו' כנ"ל וד"ל.

ודברת בם בשבתך52 וגו' כתיב עוטה אור כשלמה זו תורה53 אור שהיא מעטה לבושו שמחברת אותו ית' עם כל סדרי ההשתלשלות כי אין אור א"ס ב"ה שורה זולתי בכלי הביטול הוא כלי החכמה54 כ"ח מ"ה וכתיב כולם בחכמה עשית55 וכמ"ש בזוהר באורייתא ברא עלמא56, שהחיות של כל הנפעלים הוא חכמת התורה שיש בהן כמ"ש במתניתין שמונה שרצים ודומיהן57 כמשנ"ת במ"א, ולזאת

סו

צריך האדם לעסוק בתורה יומם ולילה לקיים מצות והגית בו יומם ולילה58 בכדי לקשר חב"ד שבנפשו לחב"ד של הקב"ה היושב ושונה כנגדו59 ועי"ז ימשיך גילוי אור איך סוף למטה וכידוע שיש ע"ס כלולי' בחכמה וזהו ו' סדרי משנה זרעים הם חסד שבחכמה60 כו' כנודע אך לאו כל אפי' שוי' בענין הלימוד שמי שהוא יכול ללמוד בעיון גמ' ופוסקי' ראשוני' ואחרוני' לברר ההלכה פסוקה אזי אינו יוצא בלימוד קל דמקרא ואגדה שמצטרך לשים כל חב"ד שבנפשו אליו ית' וכנ"ל וד"ל.


1) שמע ישראל הוי' אלקינו: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1042 (קעד, ב). נמצא ג"כ בכת"י 207 קצב, א.

*1) שמע ישראל. . אחד: ואתחנן ו, ד.

2) שצופה ומביט עד סוף כל הדורות: ברכת זכרונות. ראה ר"ה יח, א (וע"ש בחדא"ג מהרש"א). וראה לקו"ת שה"ש יח, ד.

3) שית אלפי שני: ראה ר"ה לא, א.

4) שזמן הוא נברא: ראה סידור שער הק"ש עה, סע"ד בשם הה"מ. לקו"ת בלק ע, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ע' שא. נביאים ע' רסו. אמרי בינה שער הק"ש פל"ז. לקו"ש ח"י ע' 176.

5) פלוגתא. . הרב אב"ע עם חביריו: ראה לקו"ש שם, ובהנסמן שם. לקמן ע' פח.

6) אתער בוקר דלעילא בוקר דאברהם: ראה זהר (רעיא מהימנא) משפטים קיט, ב. תקו"ז תכ"ב (סז, א). וראה תו"א יב, א.

7) שא' רבי יוסי יהי' חלקי ממכניסי שבת בטברי': שבת קיח, ב.

8) כי בו שבת וינפש: ראה בראשית ב, ג. תשא לא, יז.

9) ושיתא יומין דחול הם ו' מדות: ראה גם תו"ח נח סא, ב ואילך. שמות תריט, ב.

10) בא שבת בא מנוחה: פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל — מגילה ט, א. (וראה ב"ר פ"י, ט). תוד"ה חצבה — סנהדרין לח, א.

11) סדר הזמן: ראה ג"כ דרך מצותיך נז, ב.

12) דפיקא דלבא: ראה תו"א ב, ג-ד — ונק' בזוהר. וראה מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תמג. וש"נ.

13) מה שקוראי' אומרו"א בזייגער: ראה ג"כ לקו"ת דרושים לר"ה סא, א.

14) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול: תהלים צ, ד.

15) רו"ש כמראה הבזק: יחזקאל א, יד.

16) מקורו: אוצ"ל: ממקורו.

17) מטי ולא מטי: ראה זהר בראשית טז, ב. נח סה, א.

18) וכמשל הנר: ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תמג. וש"נ.

19) בהילו נרו על ראשי: איוב כט, ג.

20) בי' אחידא בי' להיטא: ראה זהר (אדרא זוטא) האזינו רפח, א. רצב, א. סידור ערב שבת קסג, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' נד. וש"נ. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שכט. וש"נ. תו"ח לך צו, א.

21) אחד א"ח: ראה פרע"ח (שער הק"ש) ש"ח, פי"ב.

22) החכמה שמאין תמצא: איוב כח, יב.

23) דאו"א תרין ריעין דלא מתפרשין: ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' א. וש"נ.

24) ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב: ברכת יוצר.

25) ובינה היא רחובות הנהר: בראשית לו, לז. וראה זהר (אדרא רבא) נשא קמב, א. לעיל ע' ד.

26) בחי' יש: ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' א ואילך. וש"נ.

27) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

28) האצילות בחי' חכמה ובריאה בינה: בלקו"ת במדבר טז, א מציין לע"ח [דפוס שקלאוו] שמ"ז [שער סדר אבי"ע] פ"ג [ובכמה דפוסים פ"ב].

וראה שער (מב) דרושי אבי"ע רפ"א. פי"ג. שער ההקדמות דרושי אבי"ע דרוש וא"ו.

29) אימא מקננא בבריאה: ת"ז ת"ו (כג, א). עץ חיים שער (מז) סדר אבי"ע פ"ג. שער (מב) דרושי (כללות) אבי"ע פי"ג. תניא פל"ט.

30) תמליכהו בד' רוחות וז' רקיעים: ראה ברכות יג, ב. וראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רכג, סע"ב ואילך. עקב ערב, א. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' לד.

31) וכמו ששמע ממורו. . ביאור מלת אין ערך: ראה סה"מ הנחת הר"פ ע' לח (בשם הה"מ: ומרגלא הי' בפומי' דהרב המגיד נ"ע). מאמרי אדה"ז ענינים ע' נה. ביאוה"ז להצ"צ ע' תצט. וראה תניא פמ"ח.

32) כחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

33) ישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

34) גם חשך לא יחשיך: תהלים קלט, יב.

35) ועברתי בארץ מצרים. . אני ולא מלאך: בא יב, יב. ספרי תבוא כו, ח. זהר (מהנ"ע) וירא קיז, א. הגש"פ.

36) שמצרים. . ערות הארץ: ראה מקץ מב, ט. וראה קה"ר פ"א, ד.

37) וגדלות הטומאה: ראה זהר חדש יתרו לא, א.

38) והיו הדברים האלה: ואתחנן ו, ו.

39) אנכי הוי' אלקיך: יתרו כ, ב.

40) אנכי מי שאנכי: ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט (ע' תו). אב"ע תולדות כז, יט. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד.

41) היום לעשותם. . ולמחר לקבל שכרן: ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א. לקו"ש חכ"ט ע' 43.

42) מה הנשמה ממלא את כל הגוף: ברכות י, א. ויק"ר פד, ח. מדרש תהלים (קג, א) הובא בלקו"ת אמור לא, ב. נשא כג, ד.

43) רשעים אפי' ע"פ של גהינם אינן חוזרים: עירובין יט, א.

44) לאתבא בתיובתא: ראה זהר (רעיא מהימנא) בהעלותך קנג, ב.

45) ולאתהפכא מחשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

46) דקמי' כחשכה כאורה: תהלים קלט, יב. וראה עטרת ראש לעשי"ת ע' נא.

47) גם חשך לא יחשיך: תהלים קלט, יב.

48) תשובת ר"א ב"ד: ראה ע"ז יז, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' קפב.

*48) רחמנא לבא בעי: ראה סנהדרין קו, ב וברש"י שם. ספר חסידים סתק"ל (ובהנסמן במקור חסד שם) וסתק"צ. חובת הלבבות בהקדמה ד"ה וכאשר התברר לי (ווארשא תרל"ה ט, א).

49) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

50) רוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב, ריש ע"ב.

51) מצו"ך הוא לשון התקשרות: ראה ג"כ תו"א מקץ מ, ג. לקו"ת דברים א, ב. האזינו עד, א. שה"ש מב, ג.

52) ודברת בם בשבתך: ואתחנן ו, ז.

53) עוטה אור כשלמה זו תורה: תהלים קד, ב. וראה תו"א מט, ב.

54) החכמה כח מה: זהר (רעיא מהימנא) צו כח, א. לד, א.

55) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

56) באורייתא ברא עלמא: ראה זהר תולדות קלד, א. תרומה קסא, א-ב.

57) שמונה שרצים ודומיהן: ראה שבת פי"ד מ"א.

58) והגית בו יומם ולילה: יהושע א, ח.

59) הקב"ה היושב ושונה כנגדו: ראה תדא"ר רפי"ח. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפז. וש"נ.

60) ו' סדרי משנה. . חסד שבחכמה: ראה תקו"ז בהקדמה ה, א. סה"מ תקס"ה ח"א ע' עג (נוסח שני) ובהנסמן לשם.