להבין מאמר הזוהר פ' חיי שרה אר"ש

סו

בעזר"ה, שבת פ' חיי שרה

ליל ש"ק פ' חיי שרה

להבין* מאמר הזוהר1 פ' חיי שרה (דקכ"ג ע"א2), אר"ש מ"ש בכולהו דאמר שנה שנה ובאינון שבע דאמר שנים כו' אלא כולא חד מאה שנה כללא דכולא קוב"ה דאתכלל מאתר עילאה סתימאה דכ"ס במאה כו' וכן עשרים שנה כתיב שנה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין ז' שנים אילין אתפרשאן ונפקאן**** מכללא סתימאה דלעילא ואע"ג דכולהו יחודא חד אבל מתפרשין בדינא ורחמי כו'* וכולהו איקרין חיי ויהיו חיי שרה דהוו ממש דאתבריאו ואתקיימו**** לעילא ע"כ המאמר.

סז

והנה להבין כללות ענין המאמר ובפרט בעיקר כוונות המאמר במה שפי' ענין מאה שנה כנ"ל, יש להקדי' תחלה פי' ענין המאמר הידוע אנת4 הוא חד ולא בחושבן כו' אפיקת עשר תיקונין וקרית לון י"ס כו' וי"ל תחלה למה נקראו בלשון ספיר5ה דוקא כי לשון ספירה הוא ענין בהירות כמו מראה שנראין בה מפני בהירת הזכוכית כו' והוא מלשון ספיר כידוע* הנה** אע"פ** שמבואר בלק"א 6 שהמדות והשכל שהן נחשבים בחי' עצמות הנפש היינו לגבי לבושין דהיינו מחדו"מ כו' אבל לגבי עצמות הנפש גם הן נחשבים רק בחי' לבוש לבד ועכ"ז יש ביניהם הפרש. וביאור הדבר הנה אנו רואים שהשכל באדם אינה אלא כמו בחי' כלי בלבד לגבי עצמות הנפש כי כשירצה איזה דבר יפעול הדבר ע"י השכל שישכיל איך לעשות הדבר א"כ אין השכל רק כמו ענין ממוצע לבד לחבר הנפש ולהביא לידי פעולת סוף המעשה כו' וה"ז כמו שיתלבש האדם בלבוש כן תתלבש הנפש בחכ' בשביל איזה פעולה כו' והשכל נחלק לג' חלקים חב"ד וגם הן ע"ד הזה ומן השכל נחלק עוד לג' חלקים אחרים והן המדות חג"ת שנמשכים מן השכל כידוע וגם הן ע"ד הנ"ל דהיינו שהשכל מתלבש במדות כו' והמדות מתלבשי' במחדו"מ כנראה בחוש שכל מה שיעלה בלבו מיד יהרהר במח' כו' והמחדו"מ נק' לבושים הנפרדים לגמרי כו' כמ"ש כלבוש תחליפם7 משא"כ המדות והשכל נק' גופא**** אעפ"י שהן כמו בחי' לבוש לגבי עצמות הנפש מ"מ הן מתאחדי' עם הנפש והן נחשבים מ"מ לעצם א' יותר כהתאחדות** הגוף עם חיות הנפש המלובש בו** וכמ"ש במ"א*. והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בי"ס העליונות חב"ד ומדות כו' שנק' יו"ד תיקונין הטעם שנק' תיקונין* לפי שלגבי עצמות אור הא"ס שמלובש בהן אינם אלא כמו ענין בחי' כלי הממוצע שעל ידו יפעול הפועל את הפעולה כנ"ל במשל השכל לגבי נפש וזהו פי' תיקונין מפני שעל ידם יפעול פעולת שפע ההמשכה לכל העולמות וזהו פי' אפיק'

סח

יו"ד תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין כו'* ולזה הטעם נקראו ג"כ בלשון ספירות כמו עד"מ ענין הבטת האדם במראה שמפני בהירותה יביט למרחוק וכדומה כך עד"מ הרי ע"י היו"ד תיקונין יצא אור השפע למטה בג' עולמות הנפרדי' שהן בחי' לבושים נפרדי' ממחדו"מ והן עלמין סתימין ועלמין דאתגליין כו' אבל היו"ד תיקונין עצמן הן עדיין בבחי' אלקות ביחוד גדול במאצילן כנ"ל שהשכל והמדות נחשבים עדיין בחי' עצמיו' א' עם עצמו' הנפש אעפ"י שעל ידם יפעול פעולה הנפרדת כו' וע"כ נק' ספירות מלשון ספיר כלומר מפני שבחי' אא"ס עדיין מאיר בהן בבחי' אור בהיר כדוגמת המראה כנ"ל לפי שהן מתאחדי' עמו כו' דאיהו וגרמוהי**** כו' משא"כ בג' לבושים מחדו"מ שהן לבושים לבד**** כידוע וכנ"ל ועליהם אמר לאנהגא בהון עלמין כנ"ל וד"ל. ונמצא מובן מכ"ז שיש כאן ג' מדריגות בכלל הא' בחי' ג' לבושין דמחדו"מ והב' המדות והשכל שהן בחי' גופא* שנק' תיקונין כנ"ל והג' בחי' עצמות אור המאציל דאפיק יוד תיקונין הנ"ל שהוא מובדל ומרומם בערך גם מי' הספירות וזהו מאמר אנת חד ולא בחושבן פי' ולא בחושבן י"ס כו' כידוע וד"ל. וביאור ענין ולא בחושבן י"ס יובן בהקדי' תחלה דהספירות הן עשר ולא תשע ולא י"א כו' כמ"ש בס"י10 והנה זה המספר עשר הוא דוקא כשאור המאציל כבר ירד למטה ואפיק יוד תיקונין אז שייך לומר דאפיק יו"ד ולא ט' כו' אבל בבחי' עצמו' הארת11 המאציל לא שייך לומר כלל ענין מנין ומספר לספירות אלא הא' מב' אופנים* אלא בא' מב' אופני' הנ"ל ולא יתכן בו אותן ענינים שהמה הדברי' המנגדי' לזה והוא שיהא בגדר ספי' ושיהא במספר קצוב יו"ד דוקא וכו' אלא בודאי מושלל הוא מב' דברים הללו והוא שאינו בגדר ספי' ואם גם הוא מתחלק יתחלק לריבוא רבבו' מדריגות עד אין שיעור כו' ואמנם הנה באמת אעפ"י שבהכרח לומר שהאור המאיר מן המאציל עצמו

סט

הוא בא' מב' פנים הנ"ל או שהוא מתחלק לאין שיעור או שאינו אלא אור א' פשוט כו' והרי לפי הנראה ב' פנים הללו הפכיי' מ"מ כאשר ישכיל המשכיל בזה יבין שאינם הפכיי' כלל ואדרבא היא הנותנת דלפי שהוא מתחלק לאין שיעור מזה מוכרח לומר שגם הוא אינו אלא אור א' פשוט והכל ענין א' והא בהא תלי' דלפי שהוא אור א' פשוט ע"כ מתחלק לאין שיעור כו' ואעפ"י שלכאורה תרתי דסתרי המה באמת אינם סותרים כלל ודבר זה מפורש ומבואר היטב במא'12 הזהר הידוע דהמשיל ענין זה האור דכתר עליון כהאי בוצינא דאתפשטת מיני' נהורא לכל סטר כו' וכד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חדא כו'*, ביאור ענין המאמר שהמשיל לאור הנר המבהיק ויוצאים ונמשכים ממנו לכל צד כמה וכמה ניצוצות אור שאעפ"י שיתחלקו לכמה ניצוצו' כולן כלולין ומיוחדין בנר היחידי ונחשבי' רק על שמו וזהו באמרו וכד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חדא כו' והטעם הוא לפי שטבע האור להתחלק לכמה חלקים ניצוצות עד אין שיעור לריבוי אורות המדליקים ממנו ומ"מ אור הנר עצמו עדיין נשאר בפשיטותו כמו שהוא ואין התחלקות הזאת גרם לו התחלקות והוא מפני שהוא פשוט בטבעו וע"כ גם מזה הטעם יתחלק לאין שיעור כו' והמשל הזה אעפ"י שהוא גשמי ג"כ13 להבין בדוגמא דדוגמא מזה למשכיל למעלה בעצמות אור המאציל אעפ"י שהוא באמת אור א' פשוט כו' אבל מטעם זה הנה זאת היא הסיבה דוקא לריבוי ההתחלקות עד אין שיעור כו' וא"כ ממילא מובן שגם מה"ט אעפ"י שכ"כ נתחלקו לרבבו' מדריגות מ"מ עדיין אור א' פשוט וכולן בטלין ומבוטלין בפשיטו' האור כאלו לא נתחלקו עדיין כו' והרי א"כ מזה מובן שאין ב' הפכים הנ"ל סותרים זא"ז כלל אלא אדרבא שניהם ענין א' ממש והא בהא תלי' כנ"ל וד"ל והיינו פי' אנת חד ולא בחושבן י"ס מטעם הנ"ל* וד"ל,

ע

שהכתר נק' בחי' ממוצע15 בין המאציל לנאצלי' וענין הממוצע שלו היינו שיש בו מב' הפכי' ממהות ועצמות המאציל וממהות הנאצלים כידוע ומצד שהוא כלול מעצמות המאציל לבד הנה הוא למעלה עדיין מגדר התחלקות לי"ס וי' לי' עד שבכללם הוא מספר מאה כידוע אלא מתחלק עד אין שיעור וגם מה שמתחלק כאלו אינם במציאות כלל כנ"ל מפני שכלולין להיות בבחי' אור הפשוט של המאציל הנק' בוצינא חדא כו' וכנ"ל בפי' המאמר וכד תסתכל לא תשכח כו' אך מצד בחי' התחתונה שבכתר שהוא כלול מבחי' הנאצלים ג"כ להיות להם לראש ולשרש כידוע הנה הוא מתחלק לי"ס דוקא ויו"ד לי' עד שכללותם נק' מאה ואעפ"י שעדיין גם זאת ההתחלקות אינה בבחי' גילוי גמור אלא רק בבחי' שרש ומקור עדיין כי לכך נק' כתר על שהוא בחי' הכותרת והמקפת להיותו בבחי' מקור הנאצלים כו' מ"מ מאחר שהוא בחי' שורש ומקור לנאצלים בהכרח שימצא בו שורש כל פרטי התחלקות שלהם בכלל עכ"פ והוא מספר מאה כי מה שכל ספירה כלולה מי' בלבד זהו בדרך כלל בלבד כידוע וד"ל. וזהו פי' מאה שנה מאה הוא בחי' התחתונה שבכתר שמתחלק לי' ויו"ד לי' מצד שהוא שרש ומקור להן כו'** ופי' שנה שהוא ל' יחיד כאלו אינו אלא במספר א' דהיינו שנה א' בלבד היינו מצד בחי' הארת עצמות המאציל שיש בו שהוא למעלה מעלה מגדר התחלקות ליו"ד דוקא אלא או מתחלק עד אין שיעור או שכל ההתחלקות כלא חשיבי ואינם אלא כבוצינא חדא ושניהם אמת דאעפ"י שמתחלקים עד אין שיעור עכ"ז המה כלולים בתכלית היחוד להיות רק בבחי' אור א' פשוט בלבד וע"כ נק' מספר המאה כנ"ל רק בשם שנה אחת בלבד ע"ש בחי' היחוד שיש בו שאינו אלא כבוצינא חדא כו' ולהיות שהכתר הוא ממוצע מב' הפכים ע"כ הוא כלול מב' המדריגות יחד דהיינו שהוא כלול ממספר מאה וגם הוא בבחי' היחוד להיות נקראים רק שנה אחת מצד בחי' אור עצמות המאציל שיש שם שמייחד אותם בתכלית היחוד ותכלית ההתכללות וד"ל ובכל זה מובן פי' התחלת המאמר הנ"ל מאה שנה כולא חד קודב"ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימי' הוא ברזא דמאה וביחודא חד כו' פי' סתימאה דכל סתימין היינו הארת עצמו' המאציל וקוב"ה וקודב"ה הוא בחי' אריך (או בחי' מל' שבכת"ר כו'). דאתכליל גם מבחי' עצמו' המאציל שנק' אתר עילאה ואעפ"כ הוא שרש וראש לי"ס הנאצלים ע"כ הוא ברזא דמאה ברכאן כו' ומ"מ הוא ביחודא חד מאה שנה כולא חד כללא דכולא כו' וד"ל*.

עא

ב) ועשרים שנה כתיב שנה דלא אתפריש מחשבה ויובלא כו'. הנה ידוע דאו"א נק' תרין ריעין16 דלא מתפרשין כו' וזיווגייהו תדיר להחיות העולמות וידוע ענין ההפרש בין א"א לאו"א דא"א להיותו עדיין רק בחי' שרש ומקור כללי לכל ההשתלשלו' דאצי' לא יתכן לומר בו ענין יחוד משפיע ומקבל ממש17 אלא הוא יחידי בעצם רק מפני שהוא שרש כל ע"כ בהכרח שימצא בו כל פרטי ההשתלשלות עכ"פ בדרך כלל כנ"ל והן רזא דמאה ברכאן כנ"ל אבל חו"ב דאצי' אחר שכבר נאצלו בבחי' יש מאין כמ"ש והחכ' מאין תמצא18 וכידוע א"כ בהכרח שיש בהם בחי' יחוד משפיע ומקבל וע"כ נק' תרין ריעין שהן שנים עכ"פ אך שהמה מתייחדי' תמיד כו' וכמ"ש במ"א ולזה הטעם ג"כ יובן מה שאינם נחשבים רק במספר עשיריו' ולא במספר מאה כי העשירית הוא כאשר המדה מיוחדת רק לעצמה בפרט ומפני שהיא נחלקת לי"ס כידוע ע"כ היא במספר עשיריו' וכך הענין בחו"ב דאצי' מאחר שהמה נאצלים בדרך פרט ואינם ענינים כוללים הכל רק לעצמם ע"כ נק' עשרים ב"פ עשר בלבד משא"כ אור הכתר להיותו בבחי' אור כולל הכל כנ"ל והרי בהכרח שימצא בו מציאות כל הפרטי' בדרך כלל עכ"פ כנ"ל ע"כ נק' מאה מטעם שכולל כל הי"ס שמחולקים כאו"א ליו"ד כידוע וד"ל.

ואמנם עדיין י"ל למה ישתנה מעלת החכ' מן הכתר והלא ידוע דאין התלבשות אור א"ס אלא בחכ'19 דוקא מטעם שהוא בחי' ביטול כח מ"ה20 כו' והרי גם כל עיקר יתרון מעלת אור הכתר היינו שהוא בחי' ממוצע ויש בו הארת בחי' עצמו' אא"ס כנ"ל וא"כ מהו ההפרש ביניהם. אך הענין יובן עפ"י דוגמא ממה שמצינו במשה שהי' שרש נשמתו מבחי' אור אבא21 כמ"ש ונחנו מה22 דהיינו מבחי' מ"ה דחכ' כידוע וע"כ נאמר בו והאיש משה עניו מאד23 כו' ואעפ"כ לא נתגלה בו אור א"ס כמו שהוא

עב

ממש שהרי נאמר לו וראית אחורי24 ופני לא יראו כו' וכמ"ש כי לא יראני האדם וחי25 כו' וזה לכאורה פלאי לפי הכלל הנ"ל דאין התלבשות אא"ס אלא בחכ' כו'.

אך זה הענין יתורץ עפ"י הקדמה א' ממ"ש הה"מ ז"ל ע"פ ה'26 בחכ' יסד ארץ דאינו מובן לכאורה לשון בחכ' בבית השימוש כו' אך הענין הוא דהתלבשו' אא"ס בחכ' אין הענין שמתגלה בה כמו שהוא ממש רק שמפני שהחכ' איננה דבר מסתיר ומנגד דהיינו להיות בבחי' יש ודבר היפוך האור האלקי ע"כ יכול האור האלקי לשכון בו משא"כ בבחי' יש נפרד אמרו אין אני והוא27 יכולים לדור כו' וא"כ אין החכ' יתרון מעלתה רק במה שיכולה להיות בבחי' כלי מכון לשבתו ית' אבל ענין שבתו ומשכנה בה הוא בדרך התלבשו' בודאי כי מאחר שהחכ' כבר נאצלה בבחי' יש מאין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא והגם שהחכ' מושללת מבחי' היש הנפרד ונק' אין לגביו וכידוע דהחכ'28 נק' אין והבינה יש כו'29 מ"מ לגבי עצמות אור המאציל אין** ערוך כלל וכעשי' ממש נחשבת** משא"כ באור הכתר מאחר שהוא בחי' ממוצע ויש בו מבחי' הארת עצמות המאציל זאת ההארה היא בו בבחי' עצמיו' דהיינו שהארת עצמי' המאציל כמו שהוא ממש בבלתי לבוש וירידת המדריגה כמו בהתלבשותו בחכ' כו' והוא להיות הכתר בחי' מקור הכל ולא בבחי' התגלות גמור עדיין כנ"ל וד"ל. וזהו שאמר ה' בחכ' בבית השימוש כלומר ה' שהוא אא"ס מתלבש בתוך החכ' בדרך ההתלבשו' כאדם הדר בבית כו'. ובכ"ז יתורץ מה שלא ראה משה הגם שהי' מבחי' מ"ה דחכ' לבחי' פנימי' המאציל וכמ"ש למשה ופני לא יראו כו'. ובזה יובן ג"כ הטעם והתירוץ לקושי' הנ"ל למה ישתנה מעלת החכ' להיות בירידת המדריגה ממעלת ומדריגת הכתר עד שא' בכתר מאה שנה ובחו"ב עשרי' שנה כו' וד"ל. אך עכ"ז אמר במאמר הנ"ל דגם בחו"ב שנק' מחשבה ויובלא משום דגם הן לא מתפרשין כו' ונק' עשרים שנה ברזא דיחודא כו' כי להיות שאור החכ' תמידי' היא בבחי' הביטול דכח מ"ה ע"כ יחוד או"א ג"כ תמידי מפני שתמיד אור המאציל מתלבש בה ובעצמו' המאציל היחוד נצחי מטעם שהוא עצם אור א' פשוט כנ"ל בפי' כד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חד כו' וד"ל.

ושבע שנים, אילין אתפרשאן ונפקין מכללא סתימאה דלעילא כו' דמתפרשין בדינא ורחמי כו' הנה עיקר ההפרש בין ג"ר לז"ת הוא במה שבג"ר יש שם בחי' הביטול בתמידות כנ"ל ע"כ זיווגייהו תדיר כו' ואור המאציל שוכן שם בתמידו' כנ"ל אבל בחי' ז"ת שהן המדות חג"ת נהי"מ כו' לא יש בהם בחי' הביטול בתמידות כמו בג"ר רק לפרקים ע"כ גם בחי' היחוד שהוא התגלו' אור המאציל בהן אינו אלא לפרקים שונים כמו ג' מועדי רגלים שהן חג"ת בלבד דכתיב ג'30 פעמים בשנה יראה

עג

כל זכורך את פני הוי' אלקיך כו' או בכל ר"ח ושבת ושעת העמידה דש"ע בכל יום וכיוצא ולא בזמנים זולת אלה כידוע בכתבי האריז"ל והוא מפני שאין שם מ"ה כ"כ מאיר במדות מפני שהן יוצאים ונמשכים בבחי' פירוד והתחלקות יותר מבחי' ג"ר שהרי מבשרי אחזה כו' דהתפשטו' החסד הוא קו הימין כידוע והתפשטות מדת הגבורה והדין שהוא קו השמאל הרי הן מפורדים זמ"ז לגמרי שהרי אין מרחמים בדין31 ואין עונשין בשעת החסד כו' וגם מדת התפארת שהוא כלול משניהם בחו"ג כי הוא מדה"ר דמשפט איהו רחמי והגם שבעצמות המאציל אמר ולא משפט ידיעא32 אבל כשמתגלים המדות באצי' גם המשפט ידיעה ויצא לחלק למדה מיוחדת בפ"ע וכמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ33 כו' כידוע וא"כ גם מדת המשפט יוצא ונמשך למטה בבחי' פירוד מאחר שאיננו בא כ"א אחרי התגלו' שתי המדות חו"ג כי לפי ערך התגלות הגבורות והדין כך יתעורר במדה"ר לומר דאעפ"כ ראוי להטיב לו מפני הרחמנות ואם ירבו הכחות של הדין יותר מדאי לא תוכל שאת מדה"ר כו' הרי דגם מדה"ר במדה וקצבה באה למטה ויש בה ב' המדות דחו"ג בהתגלות גמור אך שהמה כלולים יחד אבל בבחי' הפירוד וההתחלקות היא באה כמו שארי המדות המסתעפי' מג"ר כו' וד"ל. וז"ש ז' שנים דמתפרשין ונפקין מכללא דסתימאה כו' פי' כי מפני שיוצאין בבחי' פירוד קצת זמ"ז ואין בהם בחי' הביטול להתכלל יחד כמו בג"ר ע"כ בחי' הארת עצמו' המאציל שנק' סתימאה אינו מאיר בהם כ"כ כמו בג"ר ולכן לא נמצא בהם היחוד רק לפרקים שונים כנ"ל וע"כ נק' ז' שנים ולא שנה ברזא דיחודא כנ"ל כי עפ"י הרוב אינם מיוחדים כנ"ל וד"ל.

ג) (בסוף המאמר הנ"ל) ויהיו חיי שרה דהוו ממש דאתבריאו וקיימו לעילא עכ"ל. הנה יש לדקדק בפי' הפסוק עצמו במה שכפל ב' פעמים להזכיר חיי שרה הא' בתחלתו שאמר ויהיו חיי שרה כו' והב' מה שבסוף הפסוק כפל עוד הפעם לומר שני חיי שרה שכבר אמרו ותיבות אלו שני חיי שרה מיותרין הן לגמרי. אך הענין יובן בהקדי' שרש ענין שרה מהו הנה פי' שרה הוא לשון וענין השתררות34 כידוע והענין הוא לפי שאברהם ושרה הוא בחי' מ"ה וב"ן אברהם אב"ר מ"ה35 כו' א"ב ר"ם36 כידוע ושרה הוא בחי' ב"ן37 הנק' מלכות38 ונק' מטרוניתא ואימא תתאה וע"כ אמרו בלשון שרה אמנו כו' כמ"ש בחוה כי היא היתה אם כל חי39 וידוע הענין שהוא בחי' כח הפועל האלקי בנפעל להחיות העולמות כולן מאין ליש בדוגמת האם לבנים שהיא הולידה אותם כך נאמר כי הייתה אם כל חי כו' וכמ"ש ואתה מחי'40 את כולם וגם בחי' שרה אימנו להיות כי הייתה בחי' מרכבה לבחי' מל' דאצי' נק' שרה כו' ומפני שהיא הנק'

עד

מטרוניתא לשון שררה כי מלכותו בכל משלה41 כידוע וע"כ אמר ויהיו חיי שרה כלומר מאלה השנים הנזכרים בסמוך מאה שנה ועשרים שנה וז' שנים הן הן ערך חיי שרה כו'. וביאור הדברים הנה ידוע מ"ש כל הנחלים42 הולכים אל הים כו' שבחי' המל' הנק' בשם ים43 כידוע מקבלת היא מכל הנחלים העליונים דאצי' וגם מה שלפני האצי' הכל נמשכים ויורדי' בה מפני שהיא בחי' הכלי לקבל כל נהורין כמ"ש בזוהר כעשישתא דמקבלת44 כו' וכידוע עד"מ המראה כו' וכמ"ש במ"א והנה הגם שבאצי' עצמו יש מדריגות חלוקות זה למעלה מזה ואין בתחתון ממה שבעליון הימנו ובדרך כלל הנה השנים הנזכרים מאה שנה הן בבחי' א"א דוקא ועשרים שנה באו"א דוקא וז' שנים בז"א כו' וכאו"א מיוחד בפ"ע אעפ"י שהן באין בהשתלשלו' מא"א לאו"א כו' אבל בבחי' מל' כלולים כל השנים הנ"ל ויש בה גם מאה שנה דא"א וגם עשרים שנה דאו"א וגם ז' שנים דז"א כו' ולא מנין שנים ממדריג' אחת בלבד כי היא בחי' הכוללת הכל מטעם הנ"ל דנק' עשישת' כו' וכל ההמשכות העליונות שנמשכים בה ואינה מקבלת דבר פרטי אלא מקבלת הכל כו' וד"ל. והנה כל אלה השנים דהיינו מאה שנים דא"א הנ"ל ועשרים שנה דאו"א וז' שנים דז"א כולהו חיי איקרו ונק' חיי שרה כי הרי מהן נתמלאה וקיבלה ונעשית בנין פרצוף שלם כו' ולהיות כי סוף מעשה45 עלה במח"ת כי כל עיקר רצון המאציל בהשתלשלו' האצי' הי' רק בשביל הסוף מעשה דהיינו להיות בחי' מל' דאצי' מחי' בי"ע כו' ע"כ אמר ויהיו חיי שרה פי' כמ"ש דהוו ממש דאתבריאו וקיימא לעילא ר"ל דלעילא בעצמות המאציל הוכנו ואתבריאו ועלו במח' כו' ואח"כ ירדו דהיינו למטה להיות הכתר כלול מק' ברכאן הנק' מאה שנים ואח"כ באו"א עשרים ובז"א ז' שנים כו' כנ"ל והכל בשביל המל' הנק' שרה כנ"ל להיות לה לחיים שרשיי' בכדי שתוכל להשפיע למטה אח"כ מאין ליש בבי"ע כו' וד"ל. וזהו תוכן כוונת המאמר בקצרה בפי' הפסוק שאמר ויהיו חיי שרה כו'.

ולהבין זה בביאור יותר הנה ידוע דהמל' הוא בחי' מקור הזמן כמ"ש מלך מלך וימלוך46 כו' כי עולם שנה כו' וכמ"ש בע"ח בפי' המשנה47 מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כו' שהענין הוא דהזמן גרמא בבחי' המל' שנק' נוק' דז"א דשם נשים פטורות מפני שבחי' מקור הזמן בנוק' דוקא כנ"ל וע"כ מצ"ע שהזמן גרמא דוקא נשים פטורות כו' ע"ש וד"ל. ולמעלה מבחי' מקור הזמן הוא באצי' עצמו כמו בבחי' ז"א ואו"א וא"א כו' מפני שבבחי' האצי' עדיין אין מקור לזמן אלא הי' הוה ויהי' כא' כמשמעות שם הוי'48 כידוע ולהיות כן הרי כשנמשך בחי' הארות והמשכות מכל הפרצופים דאצי' ולמעלה מהאצי' דהיינו מן המאציל במל' ה"ז כמו ענין ההמשכה

עה

מלמעלה מן הזמן לבחי' זמן בדרך כלל וזהו הטעם שנק' השנים הנ"ל בשם חיי שרה כדוגמת ומשל חיי נפש האדם בגופו שבאה ונמשכת בזמן מלמעלה מן הזמן וכמ"ש ימים יוצרו49 כו' וכידוע ומבואר במ"א וד"ל. והנה בכל הנ"ל מתורץ גם הקושי' הנ"ל בפי' הכפל שהכפיל לומר עוד הפעם שני חיי שרה כו', כי הנה מבואר למעלה בפי' המאמר דהוו ממש דאתבריאו כו' משום דסוף מעשה עלה במח"ת כו' וא"כ בזה הטעם יתורץ ג"כ מה שהמל' דוקא כלולה מכל השנים ולא זולתה כו' וכנ"ל ואעפ"י שמקבלת רק מז' שנים דז"א אבל מצד שרשה במח"ת כלולה מהכל דוקא וזהו פי' ויהיו חיי שרה דהוו ממש פי' דהוו כבר כו' אמנם לאחרי שעכשיו כבר קיבלה כל האורות העליונים כמו שעלה במח"ת כו' הנה עיקר הכוונה עתה הוא שיושפע ממנה למטה להחיות רוח שפלים דוקא וכנ"ל ע"כ זהו שכפל אח"כ ואמר שני חיי שרה כלומר מאלה השנים הנזכרים שהיו שרשיי' לשרה נמשך מזה אח"כ מה שנמשך משרה עצמה שנים וחיים למטה בבי"ע ג"כ כדוגמת השנים הנזכרים ונקראים שני חיי שרה פי' מה שנמשך משרה למטה כדוגמת משל חיי נפש האדם בגופו שנקראים חיי' ושנים כו' וכך אמר שני חיי שרה מפני שהן שלה לאחר שיורדת חיות למטה להיות נק' אימא ע"ד שנא' בחוה כי הייתה אם כל חי כו' משא"כ בשנים הנזכרים תחלה אמר ויהיו חיי שרה משום דהוו כבר כו' ולא נק' שני חיי שרה אך משום דהא בהא תלי' ע"כ אמר כסדר ויהיו חיי שרה דהיינו בתחלת המחשבה מאה שנה וכו' ואז ממילא נעשה מהם למטה שני חיי שרה (ופי' זה דשני חיי שרה הוא היפך פי' חיי שרה הראשון דחיי שרה הראשון הוא מלמעלה מן הזמן לזמן בכלל ופי' חיי שרה האחרון הוא מבחי' מקור הזמן דמל' למטה להחיות רוח שפלים מאין ליש כנ"ל וד"ל).

ותמת שרה בקרית ארבע כו' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה50 כו'. דהנה מבואר למעלה דדוקא בבחי' המל' יש מכל מה שיש למעלה גם מבחי' הכתר מפני שסוף מעשה דוקא עלה במח"ת כו' וא"כ גם בחי' הסתלקות שלה עולה למעלה מעלה ברום המעלות ביותר ובדרך דוגמא אנו מוצאים כמה מיני מדריגות של מס"נ בנשמות שמבחי' מל' דוקא וכמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד51 בבחי' העלאת מ"נ כו' והוא מפני בחי' יחידה בכל מאדך כו' וזהו דוגמא להבין שיש גם בחי' כתר במל' כו' ואמנם הרי הוא בחי' או"ח דכתר כו' וד"ל. וזהו ותמת שרה בקרית ארבע פי' שם ב"ן דשרה כנ"ל עלה ונסתלק למעלה בבחי' או"ח מלמטה למעלה מעלה דהיינו במקור חוצבה במח"ת כו' ולהיות כי עולה היא במעלת עצמו' המאציל ע"כ אמר לאחר שמתה שרה ונסתלקה בא אברהם לספוד לשרה ולבכותה כו' כי הנה ארז"ל אגרא דהספדא דלויי52 פי' דלויי הן העלאות כענין דלה דלה לנו53 כו' וידוע ענין ההספד לנשמה שנסתלקה הוא כדי להעלות אותה בזה במקור חוצבה ולתקן אותה בזה ההספד כדי שיהי' ממנה עוד תיקון להבא והוא שתוכל לחזור ולבא בעולם לתקן דבר ולקיים ע"י תומ"צ כמבו' בס' הגלגולים כו' וכך בדרך כלל הי' ענין הספד

עו

דאברהם לשרה דהיינו להעלותה במח"ת באופן שיוכל להיות ממנה עוד בנין ותיקון על להבא והוא שיבנה ממנה בנין רבקה ליצחק כידוע בפי' וינחם יצחק54 אחרי אמו דמפני שכמו שהי' אופן מדריגת שרה לאברהם כך הי' אופן מדריגת רבקה ליצחק וכנ"ל וד"ל. וזהו ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה כו' כי אגרא דהספדא דלויי כנ"ל ומחמת העלאה זו נבנית בנין רבקה דהיינו בבחי' המשכה חדשה להיות שם ב"ן לבחי' יצחק כי בחי' יצחק הוא מבחי' גבורות כידוע ושרה הייתה בחי' שם ב"ן לבחי' מ"ה דאברהם שהי' איש החסד55 כידוע וע"כ כדי להחליף ההמשכה מבחי' דמ"ה דחסד להיות שם ב"ן לבחי' מ"ה דגבורה דיצחק הוצרך אברהם לענין ההספד דוקא מטעם הנ"ל וד"ל (ועם זה יובן גם בפי' המאמר הנ"ל במ"ש קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה כו' שר"ל בחי' שם ב"ן אך שהוא בחי' שם ב"ן דכתר דהיינו מה שעלה סוף מעשה במח' כו' וז"ש דאתכליל מאתר עילאה דמח' דא"ק שנק' סדכ"ס ע"כ הוא ברזא דמאה ברכאן דהיינו בבחי' היחוד דמ"ה וב"ן שבכתר עצמו ואח"כ יורד עוד למטה ביחוד או"א ואח"כ בז' שנים וכולן מסתיימים במל' שהוא שרה שם ב"ן בפרט) כנ"ל וד"ל*.


1) להבין מאמר הזוהר: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 סו, ב (עם הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ). 1052 קי, א. נמצא ג"כ בכת"י 70 ד, א (עם הגהות אחרות וקיצור). ובלי הגהות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בכת"י 957 רסה, א. 1001 מב, א.

המאמר ((והביאור) עפ"י כת"י 1001 — ראה בסה"מ תקס"ה ע' א'קכג) הוא משנת תקס"ו.

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' צה.

הנחה אחרת באוה"ת חיי שרה קו, ב. ביאוה"ז מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' ע.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' קלא, בהתחלה: ויהיו חיי שרה.

2) דקכ"ג ע"א: קכב, סע"ב.

**) ונפקאן: תיבה זו ניתוסף מכ"ק אדמו"ר הצ"צ בגוכתי"ק 1052.

**) ואתקיימו: תיבה זו ניתוסף מכ"ק אדמו"ר הצ"צ בגוכתי"ק 1052.

*) להבין: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ויהיו חיי שרה [ftnref_5791_3] מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. להבין ענין הכפל שכפל לומר ב' פעמים חיי שרה. יש להקדים.

*) בדינא ורחמי כו': בכת"י 70 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: וכן בפסוק ויחי יעקב נאמר שבע שנים וארבעים ומאת שנה, ועיין בספר עבודת ישראל כאן ושם.

3) ויהיו חיי שרה: חיי שרה כג, א.

4) אנת הוא חד: ראה הקדמת ת"ז (יז, א).

5) ספירה. . בהירות. . ספיר: ראה לקו"ת אמור לה, ב.

**) הנה אע"פ: בכת"י 115 רשם: ידוע, וכ"ק אדמו"ר העביר קו ע"ז למחיקה.

6) שמבואר בלקו"א: פ"ג. פי"ב.

7) כלבוש תחליפם: תהלים קכ, כז.

**) נק' גופא: תיבות אלו ניתוספו מכ"ק אדמו"ר הצ"צ בגוכתי"ק 1052.

**) כהתאחדות. . בו: תיבות אלו ניתוספו מכ"ק אדמו"ר הצ"צ בגוכתי"ק 1052.

*) כידוע: בכת"י 70 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ועמ"ש בלק"ת פ' אמור בד"ה וספרתם לכם ועיין בת"א פ' מקץ ד"ה ת"ר ב"ש אומרים נר חנוכה בענין הלבושים הנעשים ממעשה המצות הם ע"ד אספקלריא המאירה.

*) במ"א: בכת"י 70 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: והוא בת"א ר"פ וירא בד"ה פתח אליהו דכ"ג ע"ב [בהוצאת קה"ת ע' יג, ג].

*) תיקונין: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: תיקונין הוא ל' לבושי' כדאיתא בתרגום אונקלוס ע"פ [ftnref_5792_8]ולא ילבש גבר שמלת אשה ולא יתקן גבר בתיקוני איתתא. והענין.

8) ע"פ: תצא כה, ב.

**) וגרמוהי: תיבה זו ניתוסף מכ"ק אדמו"ר הצ"צ בגוכתי"ק 1052.

**) לבושים לבד: תיבות אלו ניתוספו מכ"ק אדמו"ר הצ"צ בגוכתי"ק 1052.

10) בס"י: פ"א, מ"ד.

11) הארת: בכת"י 1156 רשום: אור, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה.

*) לאנהגא. . כו': בכת"י 70 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: כמש"ש בת"א דכ"ג עמוד ג' [בהוצאת קה"ת ע' יג, ד].

*) אופנים: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: דהיינו או שלא תתחלק הארה זו לחלקים כלל אלא הוא אור א' פשוט בתכלית הפשיטות כי הרי האור מעין המאור שהוא ית' מובדל ומרומם לגמרי מערך ומהות ספירה כנ"ל וא"כ גם הארתו ית' שהיא ג"כ מעין המאור היא ג"כ פשוט בתכלי' כו' ולמעלה מגדר ההתחלקות כו' או שאם הייתה מאירה בבחי' התחלקות ומדריגו' שונות אז הי' ההתחלקות לריבוא רבבות מדריגות עד אין קץ ושיעור ממש ולא כמו שהוא עכשיו רק י"ס לבד שהם עשר מדריגות לבד וריבוי התחלקות שבנבראי' הוא רק ממזיגת הכחות כידוע וסיבת התהוות י"ס במספר קצוב הוא ע"י צמצום הידוע אבל אלו הי' הארות א"ס ב"ה מאיר כמו שהיא שלא ע"י צמצום רב ועצום כ"כ לא הי' כלל מספר י"ס

12) במא' הזהר: ראה זח"ג רפח, א.

13) ג"כ: בבוך 1001 נוכל.

*) בוצינא חדא כו': בכת"י 70 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: (ז"ל באדר"ז דף רפט ע"א כבוצינא דאתפשטן מיניה נהורין לכל עבר ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודו עכ"ל).

*) הנ"ל וד"ל: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ועתה יובן מ"ש הזהר מאה שנה קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה סדכ"ס במאה פי' קוב"ה הוא בחי' אור הכתר שהוא ממוצע בין המאציל לנאצלים (ועל היות בו מבחי' תחתונה שבמאציל נק' קדוש ל' הבדלה שמובדל בערך מהעולמות ועל היות בו מבחי' שרש הנאצלים נק' ברוך ר"ת[ftnref_5793_14] ראש ומקור כל ברכה ר"ל מקור ההמשכה לנאצלים) וזהו דאתכליל מאתר עילאה פי' א"ס ב"ה שהוא סתימ' דכ"ס ולכן הוא ברזא דמאה שהוא למעלה מבחי' המספר די"ס עשר ולא י"א כו' והיינו משום שבא"ס ב"ה נאמר בזוהר כבוצינא דא דאתפשטין מיני' נהורין לכל סטר בחי' ומדריגות בלי קץ ממש ולא עשר לבד ולכן הכתר שיש בו מבחי' התחתונה שבמאציל הוא למעלה מן העשירות שהם בחי' י"ס משא"כ באו"א אמר אח"כ עשרים שנה שכל א' יש בו י"ס עשר ולא ט' כו' (אך צ"ל דא"כ הי' ראוי להיות ההתחלקות מבחי' כתר בלי קץ ומספר כלל ולא מאה לבד. והענין הוא דלפי.

14) ברוך ר"ת: ראה ערה"כ (לבעל סדה"ד) מערכת ברוך.

15) שהכתר. . ממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א. סידור שו, ב. לעיל ע' ה.

**) כו': בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ומ"מ להיותו למעלה מהי"ס עצמן ע"כ המספר בו ביותר בחי' מאה כו'

*) וד"ל: בכת"י 70 נכתב בסיום המאמר קיצור מכ"ק אדמו"ר הצ"צ וכנראה קיצור לס"א (חלוקת הסעיפים שונה בהבוך מהנדפס) אחר תיבות וד"ל (בשו"ה וד"ל).

קיצור. ספירות לשון בהירות, ג' שכליים וז' מדות שבנפש אע"פ שנחשבים עצמיות הנפש לגבי ג' לבושים מחודומ"ע עכ"ז לגבי מהות הנפש נחשבים ג"כ לבושים דהיינו שהם כלים שבהם ועל ידם פועלת הנפש, שע"י השכל משכיל איך לעשות הדבר, וג' בחי' חב"ד מתלבשים בחג"ת כו', והם מתלבשים במחדומ"ע שהם נקראים לבושים נפרדים ע"ד כלבוש תחליפם ויחלופו, והנמשל שלכן ע"ס שהם דוגמת שכל ומדות נקראו עשרה תקונים, שהם בחי' כלים שבהם ועל ידם פועל א"ס ב"ה בעולמות (הג"ה ולכן אמר בס"י ע"ס במספר עשר אצבעות כי עיקר הפעולה גשמיות הוא ע"י האצבעות וז"ש כי אראה שמים מעשה אצבעותייך עכ"ה) ולכן נק' ג"כ ספירות ע"ד זכוכית בהירה שעל ידה מתפשט כח הראי' (ומה שצריך לספירה שבה ועל ידה יביט, והלא היוצר עין הלא יביט כמ"כ המאציל הספירות יכול להביט בעצמו מבלעדי הספירות אלא ע"ד שנתבאר בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקור חיים בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך, כי ע"י בחינה זו נהי' אנחנו נתראים לפניו לדבר חשוב. [בגוכי"ק חסר סיום החצע"ג].

16) דאו"א נק' תרין ריעין: ראה זהר ויקרא ד, א.

17) א"א. . לא יתכן. . ומקבל ממש: ראה פע"ח שער הק"ש ספי"א. שער הכוונות ענין הק"ש.

18) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

19) התלבשות אור א"ס אלא בחכ': ראה תניא פל"ה בהג"ה.

20) בחכ'. . כח מ"ה: זח"ג לד, א.

21) במשה. . נשמתו. . אבא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 244 ואילך.

22) ונחנו מה: בשלח טז, ז-ח.

23) והאיש משה עניו מאד: בהעלותך יב, ג.

24) וראית אחורי: ראה תשא לג, כג.

25) כי לא יראני האדם וחי: שם שם, כ.

26) ה' בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

27) אין אני והוא: ראה סוטה ה, א.

28) דהחכ' נק' אין: ראה איוב כח, יב. וראה שערי אורה (לר"י גיקטלייא) שער יו"ד (קב, ב). תניא ליקוט פירושים פ"ח ע' שכא.

29) כו': בכת"י 1156 נוסף: ולא כמו שהוא בעצמו כו', וכ"ק אדמו"ר הצ"צ עשה סוגריים לתיבות אלו.

**) אין ערוך כלל וכעשי' ממש נחשבת: בכת"י 1156 רשום: גם אור החכ' כמו יש כידוע. וכ"ק אדמו"ר הצ"צ עשה סוגריים לתיבות אלו. ואולי הכוונה להוציא.

30) ג' פעמים בשנה: ראה טז, טז.

31) אין מרחמים בדין: כתובות פד, א.

32) דמשפט איהו רחמי. . ידיעא: ראה הקדמת ת"ז (יז, ב).

33) מלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

34) שרה הוא לשון. . השתררות: ראה רש"י נח יא, כט. ברכות יג, א. ב"ר פמ"ז, א.

35) אברהם אב"ר מ"ה: זח"א ד, א.

36) א"ב ר"ם: ראה זח"א (סתרי תורה) עט, ב.

37) ושרה הוא בחי' ב"ן: ראה אוה"ת בראשית (כ"ב) תמז, ב. תמה, א. (כ"א) מ, ב.

38) ושרה. . מלכות: ראה לקו"ת להאריז"ל ח"ש כג, ב.

39) כי. . כל חי: ראה בראשית ג, כ.

40) ואתה מחי': נחמי' ט, ו.

41) מלכותו בכל משלה: ע"ד תהלים קג, יט.

42) כל הנחלים: קהלת א, ז.

43) המל' הנק' בשם ים: ראה מאו"א מערכת ים.

44) כעשישתא דמקבלת: ראה זהר תצוה קפו, ב.

45) סוף מעשה: ראה פיוט לכה דודי.

46) מלך מלך וימלוך: ראה זח"א לד, א.

47) בפי' המשנה: קידושין כט, א. וראה טעמי המצות (להאריז"ל) פ' בראשית. ע"ח שער (נ) קיצור אבי"ע פ"ד. כנפי יונה חלק ראשון פע"א. אוה"ת פנחס ע' א'קצט. בא ע' שמט. ביאוה"ז להצ"צ ויגש ע' קמח.

48) כמשמעות שם הוי': ראה זח"ג רנז, ב.

49) ימים יוצרו: תהלים קלט, טז.

50) ותמת. . ולבכותה: חיי שרה כג, ב.

51) ר"ע שיצאה נשמתו באחד: ראה ברכות סא, ב.

52) אגרא דהספדא דלויי: ברכות ו, ב.

53) דלה דלה לנו: שמות ב, יט.

54) וינחם יצחק: חיי שרה כד, סז.

55) דאברהם שהי' איש החסד: ראה ספר הבהיר סק"צ-צ"א. הובא גם בפרדס שער (ב) טעם האצילות. שער (כב) הכנויים פ"ד. כד הקמח מערכת אורחים בתחלתה (לה, א). אגה"ק ס"ה (קח, ב).


*) וד"ל: אחרי סיום המאמר נמצא בכת"י 70 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ועיין בלק"ת פ' הברכה ע"פ ואתא מרבבות קדש שזהו בחי' עליונה יותר מענין חיי שרה מאה שנה כו' ומאה ברכות זהו בחי' דבור, וע"י המעשה ממשיכין מבחי' גבוה יותר כמ"ש בד"ה הבאים ישרש יעקב.