להבין בתוס' ביאור שרש ענין הנ"ל

עו

בעזר"ה, ביאור על הנ"ל בענין מאה שנה כו'

להבין בתוס'1 ביאור שרש ענין הנ"ל, ותחלה יש להקדים להבין שרש ענין המאמר הנ"ל כבוצינא2 כו' דכד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חדא כו'. הנה י"ל שרש ענין ההפרש בין לבושי מחדו"מ לשכל ומדות כנ"ל בהיות שאנו רואים שע"ס דאצי' שהזכיר במאמר דאליהו3 לא הזכירם רק כמו שהן מלובשים בכלים כמו חכמה מוחא מלגיו כו' כתר קרקפתא כו' חסד דרועא ימינא כו' וכיוצא ולכאורה אינו מובן למה לא הזכירם כמו שהן אורות פשוטים מבלתי התלבשות בכלים. אך הענין יובן

עז

בהקדים תחלה להבין שרש ענין מחדו"מ שנק' לבושים וי"ס שמלובשים בכלים כנ"ל נק' גופא כמבואר במאמר דאליהו דהנה ג' לבושים דמחדו"מ באמת לא על גופי מהות המח' והדיבור בלבד אמרו אלא גם על בחי' הכחות שלהם דהיינו בחי' כח המח' וכח הדיבור וכח המעשה הגם שכחות הללו נק' בחי' אורות לגבי התפשטות מהות המח' והדו"מ מ"מ גם הכחות נק' לבושין לגבי עצם האדם ומתחלה י"ל איך שהן נק' אורות כי הנה מה שבלשון המקובלי' נק' אורות נק' בלה"ק הפשוט בשם כחות כי הכח הוא מה שיש בעצם תמיד באדם כמו כח התנועה שיש באדם להניע כל דבר גם קודם שיניע כמו שיש בכח היד לזרוק האבן הנה יש אותו כח תמיד ביד וכשיניע לזרוק האבן אינו אלא גילוי אותו כח מן ההעלם ואין פי' העלם שאיננו אלא אדרבא ישנו תמיד ביד ברוחניות גלויי' רק שלא נתפשטה בהתגלות חוץ ליד רק ע"י הזריקה וגם אחר שנתפשטה בזריקה אין הענין שתצטרך הכח להתגלו' זאת לצאת דרך הבשר והגידים של היד בדרך בקיעה להיותם גשם עב מונעים התפשטותו אלא הענין הוא שתיכף שעלה ברצונו להניע כחו שביד יניע הכח את היד פתאום מבלתי הצטרכות לצאת מגדרי גשם היד כי לגבי כח הרוחני אין גשם היד מונע ולא מעכב כידוע שאין הגשם מפסיק לרוחני כו' והנה כשזורק האבן כאשר יכלה כח הזריקה יפול האבן ועד שעדיין לא כלה הכח ינשא ויוליך את האבן למעלה או למרחוק כפי אופן הזריקה והרי מוכרח מזה שאותו הכח הרוחני נושאו כל אותו המרחק כידוע כפי המדה בלבד שנתגלה מאותו הכח שיש בעצם ביד כו' וע"כ נק' כח זה שיש בעצם ביד לזרוק כהנה וכהנה בשם אור והתגלות אותו האור הוא בשעת הזריקה במדה וקצבה והוא עד"מ שיאיר האור לפעמים בהתפשטו' רב או בהתפשטו' מעט כו' ואין שינוי בעצם האור מפני זה כו' וד"ל. ועד"ז יובן גם בכחות של המחדו"מ שכמו שכח התנועה שהוא כח המעשה נק' אור והתפשטו' הוא בחי' גילוי האור כנ"ל כך גם במח' בחי' כח המחשבה שיש בעצם תמיד במוח נק' אור והתפשטו' שלה לחשוב ממש לפעמים במיעוט ולפעמי' בהתרחבו' הוא בחי' גילוי האור ועד"ז בדיבור ונק' גם הם בשם או"כ (ויש בהם מדריגות חלוקות כענין הקטנות והגדלות ג"כ כמו בשכל ומדות כי הרי הבהמה יש לה כח התנועה בשלימות בבחי' או"כ כמו בזריקת צרורות וכיוצא ובדיבור אין לה רק קול4 פשוט ובמח' רק כח הדמיון כו' משא"כ באדם) ואמנם לגבי בחי' גופא גם בחי' המחדו"מ נק' לבושים נפרדי' כנ"ל כי הרי אנו רואים שתתחלף המח' למח' אחרת וכמ"ש כלבוש תחליפם5 מזה מוכרח שגם אותו הכח הרוחני של המח' אינו מתאחד כ"כ עם הנפש כמו המדות והשכל הנק' גופא שאין האברי' מתחלפים לעולם והרי תמיד הן בקיומן בלי שום שינוי ללבוש ולפשוט כמו בג' כחות דמחדו"מ שהרי היד שמורה על החסד תמיד בקיומו ואיננו מתחלף כלל וגם הרגל ושאר האברים הפנימים והחיצוני' כולן לא ישנו תפקידם לעולם כידוע מפני שמתאחדי' עם האורות של הנפש בתכלית היחוד שהרי הגוף איננו נראה נפרד כלל מן האורות וכחות של השכל והמדות שמלובשים באברי הגוף וכאלו הן עצם א' ממש כו' וע"כ נק' ג' כחות דמחדו"מ בשם לבושים לגבי גופא כו' עד"מ הלבוש שהאדם יכול לפושטו וללובשו מפני שהוא נפרד משא"כ

עח

מאברי גופו לא יוכל לפשוט כי המה עצמיי' בנפשו הגם שהן רק בחי' כלים לשכון בו כו' וד"ל. וכדוגמא זו יובן למשכיל למעלה עיקר ההפרש בין אצי' לבי"ע דע"ס דאצי' כמו חכ' מוחא כתר קרקפתא חסד דרוע' ימינא כו' היינו בחי' אורות של המאציל שמלובשי' בבחי' כלים שהן הנה בבחי' עצם א' מתאחדי' עם האורות וגם בכתר הראש והגלגולת עצם א' נחשב עם האור של הכתר אעפ"י שהגלגולת שהיא בחי' גשמיו' לגבי' כו' ועד"ז בשאר האורות שמלובשת בכלים כמו חכ' מוחא חסד בדרוע' ימינא כו' משא"כ בבי"ע נק' לבושים דמכסיין על גופא כו' פי' מפני שהם נפשטי' מן בחי' העצמו' דאדם דאצי' כמו כח המח' שפושטה ולובשה כנ"ל וד"ל. והנה בכ"ז מובן טעם ההפרש שבאצי' איהו וחיוהי6 וגרמוהי חד כו' משא"כ בבי"ע אך עוד טעם אחר יש והוא במה שיש בחי' הפרסא המפסיק בין אצי' לבי"ע7 כידוע.

ב) ולהבין ענין הפרסא תחלה י"ל בסדרי ההשתלשלו' בג' עולמות דבי"ע עצמו כי גם בהן יש בחי' פרסא או מעקה8 שמפסיק בין עולם לעולם כידוע. דהנה התהוות נפש השכלי' שלנו בעולם השפל ידוע שהוא רק מבחי' חיצוני' הכלים די"ס דעשי' ע"י9 זיווג דמ"ה וב"ן שבי"ס דעשי' תחלה כו'. וביאור הדבר הנה ידוע בכ' האריז"ל דיש ג' מדריגות בכל עולם דהיינו נר"נ ושרשם בכלל הן מבחי' ל' כלים10 דאצי' שנעשה נר"נ כללי בבי"ע ומתחלק לפרטיות נר"נ בכל עולם כו'. והנה בחי' אור הנשמה שבכל עולם גם בעולם העשי' הוא בחי' אלקות עדיין ובחי' נפש ורוח הן בחי' נברא ובחי' הכלים של נר"נ כולן הן בחי' נברא גם בחי' כלי של נשמה כו' וידוע שמבחי' הכלים של עולם העליון נעשה בחי' אורות בעולם התחתוני' כמ"ש במ"א באריכו' ואמנם הנה כאשר יצטרך שיולד אור בריאה חדשה כמו דוגמת נפש דעשי' שמלובשת בגופות שלנו הנה בהכרח שיתייחדו האורות והכלים בי"ס דעשי' בבחי' היחוד דמ"ה וב"ן דעשי' כו' ומולידים אז אור נפש חדש מאין ליש וע"ד דוגמת זיווג הגשמי שהזיווג והיחוד הוא בחיצוני' הכלים והאברים כך למעלה מתייחדי' בחי' חיצוני' הכלים דמ"ה עם חיצוני' הכלים דב"ן11 ומולידים וענין ההולדה הוא ג"כ יציאת וירידת מדריגה עוד למטה כי הוא ע"ד דוגמא מהולדת ולד למטה מזיווג זו"נ גשמיי' שהולד נולד ויוצא מופרד לעצמו ואיננו שייך לאמו ולאביו אחרי הולדו כי נלקח מחיצוני' שלהם שכבר נפרדו מן עצמם כו' וד"ל. והנה אחרי כל הירידות של המדרי' הנ"ל דהיינו רק מזיווג חיצוני' הכלים דמ"ה וב"ן דעשי' ונולדה הנפש החדשה בבחי' פירוד אזי יורדת ונכנסת אח"כ בגוף חומרי בעוה"ז יתמעט אורה עוד הרבה מפני גשמיו' חומריות הגוף כידוע ואעפ"כ הנה אנו רואים שהנפש הזאת היא יכולה להיות משכלת בכל חכ' ומדע כמו חכמת שלמה וכיוצא וא"כ מזה אנו רואים

עט

על אחת כמה וכמה בכפלי כפליי' לאין שיעור עוצם הפלאת רוממות מעלת אור החכ' כמו שהיא בי"ס דעשי' עצמו כו' וד"ל. באמת הרי אין ערוך כלל ליתן דמיון לחכ' שלנו עם בחי' חכ' שבי"ס דעשי' לא מיני' ולא מקצתי' אפי' בדוגמא דדוגמא עפ"י אופן ירידת מדריגות הנ"ל אלא רק יובן קצת דוגמא כזאת ממה שאנו רואים עד"ז גם כאן בעוה"ז השפל דילוג מדריגות כיוצא בזה, דהנה כמו תפוח הצומח מן האילן הנה כח הצומח מצמיחו והמזל העליון מכה ומגדלו כידוע והנה בתפוח יש הרבה מדריגות במינים טעמים הרבה יש תפוח מתוק ויש תפוח חמוץ או ערב כו' כידוע ובודאי שזה השינוי אינו מצד עצמו רק מחמת כח המגדלו שהצמיחו וגידלו במהות מתיקות זאת או חמיצות כו' וידוע שאין ערוך כלל וכלל בין טעם מתיקות גשמי' שנרגש לחיך גשמי למתיקות רוחניו' שבנפש שאינו נרגש לחיך גשמי כו' והנה זהו עכ"פ מוכרח לומר שבודאי א"א שיהי' מציאת מתיקות גשמי' כזאת במזל העליון הרוחני כו' אלא ענין המתיקות שבמזל הוא ע"ד ענין מציאת מתיקות ועריבות שיש לאדם מן השכל וסברא הטובה או מן הניגון הערב לנפשו וכיוצא שמתיקות ועריבות הללו רוחניי' הם ואינם נרגשים לחיך גשמי כידוע ועד"ז מציאת מתיקות הרוחניות שבמזל העליון וממנו נסתעף מתיקות גשמיו' שבתפוח ע"י ההגדלה שגידלו והמשיך בו מעט מעט וכיוצא בזה הדילוג המדריגה יובן ענין דוגמא מזה למעלה איך שנולד נפש שכלי' שלנו מזיווג מ"ה וב"ן דחיצוני' הכלים די"ס דעשי' ואיך שהנפש המשכלת עכ"פ קצת מעין ודוגמא דדוגמא ממהות אור החכ' הנמצא בחיצוני' הכלים די"ס דעשי' ע"ד דוגמת מתיקות התפוח לגבי מתיקות הרוחני שבמזל (וכיוצא בזה יובן עוד למעלה מעלה מהולדות אורות חדשות בעולם העשי' מזיווג חיצוניו' שבי"ס דיצי' מכלים דמ"ה וב"ן דיצי' ועד"ז ענין הולדות אורות חדשות ביצי' מזיווג מ"ה וב"ן דבריאה כו' וכ"ז מפני שאין ערך כלל בין עולם התחתון לגבי העליון כנ"ל וד"ל) והנה עיקר הסיבה מה שאין ערך בין עשי' ליצי' ובין יצי' לבריאה12 הוא מפני שיש בחי' מעקה המפסיק בין יצי' לעשי' וכן מבריאה ליצי' כידוע וענין המעקה ידוע להיות כי בחי' מל' שביצי' נעשה בחי' עתיק לעשי' כידוע ופי' עתיק ידוע שהוא מלשון המעתיק הרים13 כו' שנעתקו ממקומם כך בחי' מל' דיצי' נעתק ומובדל מערך ההשתלשלו' שבעולם העשי' (וגם נק' עתיק מיומין דיצי' מפני שאינו אלא ע"ד המעתיק שמעתיקין מספר לספר כך בחי' מל' דיצי' נעתקה מעולם היצי' כו') וכידוע שזהו פי' המתנשא מימות עולם14 כו' לפי שגם בחי' התחתונה שבעליון נעשה בחי' מקיף ומקור לתחתון כידוע והנה לזה הטעם בהכרח שכאשר יבא אור השפע מיצי' לעשי' אינו ע"י סדר השתלשלות מעילה לעילה כמו בעולם היצי' עצמו אלא מוכרח שיתלבש ויתעלם האור בלבוש גס ועב כמו מסך והאור הבוקע המסך העב עד"מ הוא שיכול עולם העשי' לקבל מאחר שגם מבחי' מל' דיצי' לא יכלו לקבל רק בבחי' מקיף כו' וענין ההלבשה הזאת במסך מבדיל נק' מעקה או פרסא והוא נק' אור של תולדה15

פ

כמ"ש במ"א והיינו מה שנראה אור נולד דרך16 בקיעה בלבד דרך המסך העב כו' וידוע ענין הבנת המסך הזה מדוגמא שמצינו למטה בהלבשת איזה אור שכל עמוק במשלים וחידות כמו משלי שלמה שהעלים עמקות חכמה במשלים והנה השומע המשל בלבד ואינו מבין מה שנרמז בתוכו אין המשל אצלו רק דברים בטלים בעלמא ומי שמבין השכל הנרמז בו ג"כ איננו משיגו כמו שהוא רק אפס קצהו ממה שמובן מתוך דברי המשל וה"ז כמי שרואה את האור הגדול דרך המסך המבדיל בינו לבין האור שאיננו רואה מהות האור ממש רק הארתו דרך המסך כנ"ל17 וכמ"ש במ"א באריכות וכך יובן הדוגמא ענין התלבשו' שפע מיצי' לעשי' אינו אלא ע"י העלם השפע בתוך המסך הנק' פרסא והאור שיבקע מתוכו אותו בלבד יכולים לקבל וכ"ז מטעם שאין ערוך כלל ביניהם כי מבחי' מל' דיצי' נעשה עתיק לעשי' כנ"ל (וע"כ זאת הסיבה ג"כ מה שנולדו אורות חדשות בעשי' רק מזיווג חיצוני' הכלים דיצי' כו') ועד"ז ממש יובן מבריאה ליצי' וד"ל (וגם ענין המסך הזה הוא נמצא בכל חלקי הפרצופים העליוני' כידוע שהרי משכל למדות ג"כ יש פרסא כי הנה התפעלו' המדות אין ערך להם כלל עם מהות השכל כידוע ולכאורה יפלא איך תתפעל המדה מחמת ההתבוננו' וכיוצא אחר שאין ערך כלל וכלל ביניהם אלא הענין הוא ג"כ שבא האור השכל בדרך התלבשו' בבחי' מסך ומעקה עד שיקבלו המדות אור השכל ויתפעלו גם הם כו' וענין זה המסך שבין השכל והמדות* והנה ע"ד הנ"ל יש מעקה כללית בין אצי' לבי"ע עד שמחמת זה ג"כ הוא הסיבה שמזיווג חיצוני' הכלים דמ"ה וב"ן דאצי' נולדו אורות חדשים בעולם הבריאה להיות נהנין מזיו כו' כי מל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה כו' אבל באצי' עצמו איהו וחיוהי וגרמוהי חד כנ"ל וע"כ הוא הטעם השני להתאחדות המדות והשכל בנפש יותר מג' כחות לבושי מחדו"מ כנ"ל והיינו שהזכיר במאמר דאליהו בחי' הכלים דוקא משום דאיהו וחיוהי כו' וד"ל.

ג) אך עדיין י"ל למה לא הזכיר בחי' האורות די"ס כמו שהן מבלתי התלבשו' עדיין בכלים ואברים כו'. אך הענין יובן בהקדי' ענין ההפרש בין בחי' הפרסא דבין אצי' לבי"ע ובין בחי' צמצום החלל והמקו"פ שבין עצמות אא"ס לנאצלים כי הנה בבחי' הפרסא הנ"ל הגם שמלובש ונעלם האור מאד בלבוש המסך מ"מ כשרואין מחוץ לפרסא דרך בקיעה עכ"פ מ"מ רואין את האור אלא שאין רואין אותו כמו שהוא ממש אלא במיעוט גדול מפני ההעלם כנ"ל וגם בענין המשל שמלביש השכל

פא

ג"כ הלא משיגים קצת גופו של שכל מתוך המשל אלא שאין משיגים כמו שהוא ממש אלא בהעלם מתוך דברי המשל כו' אבל בחי' החלל והוא נק' מקו"פ כידוע* הנה ומבואר בע"ח שהמקו"פ וריקן לגמרי והוא העדר* גילוי האור וע"ד דוגמא בגשמיו' הוא כמו שאין השמש מאיר בבית אפל שסתמו חלונותיו שלא יאיר אור השמש כו' שבבית הזה אין אור השמש כלל ואין זה דומה למשל הפרסא שהאור ממש עכ"פ מאיר גם מתוכו אלא שהוא במיעוט כו' ויובן ענין וטעם לצמצום זה דבחי' החלל ומקום הפנוי דוקא בין עצמו' אא"ס לנאצלי' כו' בהקדי' תחלה ביאור ענין המאמר הנ"ל כהאי בוצינא דאתפשט לכל סטר כו' וכד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חד כו'. דהנה הע"ס נק' י"ס19 בלי מ"ה פי' בלי מהות ולכאורה יפלא הלא המה מהות מציאות חכ' או בינה אלא הענין הוא עד"מ ממה שאנו רואים באדם שיש אצלו בחי' כח עצמי שהוא הנק' כח היולי כידוע וענינו ידוע שעדיין לא נתפשט ונמשך כלל להיות נק' בשם איזה מציאות דבר מה אלא עדיין הוא אצלו בכח בעצמותו ויכול להמשך ממנו לכל דבר מה שיחפוץ כמו ע"ד דוגמא כח החכ' עצמה יש בה ב' מדריגו' הא' מה שכבר נתפשט כחה בלימוד איזה השכלה אם תכונה או חכמת הרפואה שנק' הכח הזה כבר בשם איזה מציאת דבר מה ואם היא חכמת הרפואה אינה חכמת התכונה וכיוצא אבל כשעדיין לא נתפשט כח חכמתו כלל בלימוד אלא עדיין הכח הזה בעצמו כולל בהכנה שלימה שכאשר ירצה להשכיל בה ישכיל בכח זה בכל חכמה שירצה כו' והרי גם שיכול הוא להטות כח זה לכל חכ' אבל כח הזה עצמו מופשט ומושלל לגמרי עדיין מכל מהות ומציאות שם חכ' והשכלה גלוי' פרטי' רק שממנו יומשך כחות השכלות רבות בכל מיני חכ' כו' ונק' זה בשם בחי' כח היולי כידוע ועיקר הכונה בו שאינו נק' עדיין בשם ולא יש דבר מה שיתפס בו עדיין אלא מוכן הוא להתפס להשכלות** רבות ומיני חכמות שונות** וכיוצא ע"כ בהכרח לומר בו א' מב' פנים או שאינו בגדר מציאות דבר מה כלל וכלל או אם ימשך להתפס בשם מציאות יוכל להמציא ממנו כמה מיני מדריגות עד אין שיעור בבחי'**** החכ' והשכל כו' וד"ל. וגם זה מובן בו שגם אחרי המשך ממנו כמה מציאות עדיין כלולים בבחי' הכח היולי ולא נחשבים לכלום כי בהיותם חוזרים אליו הרי הן כאלו לא נתפשטו במציאות כלל כו' כי הרי ממנו הם מציאות התפשטותם וד"ל*.

פב

ועד"ז יובן בכללות ג"כ שיש בחי' כח היולי כללי בנפש האדם שמכח הזה יתפשטו כמה מיני מציאו' כמו כח החכ' או כח הרצון וכח המדות וכיוצא ואותו הכח כוללם יחד בא' מב' פנים הנ"ל או שיוכל להמשך מאיתו ריבוא רבבו' אופני מציאות כחות כאלו או שגם אחרי התפשטותם כשחוזרים אליו הרי כאלו לא היו עדיין במציאות כי באמת הרי אין כאן אלא כח א' פשוט שימצא מאתו הרבה מציאות כחות והוא עצמו אינו בגדר שום מציאות כח נגלה עדיין כו' וד"ל. והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה די"ס הנאצלים מעצמות אור הפשוט של המאציל הרי עצמו' הארת המאציל הוא אור א' פשוט בתכלית בדוגמת כח היולי הנ"ל שיוכל להמשך ולהאציל עד אין קץ ושיעור כמו מאה ריבוא פעמים י"ס או להאציל ספי' שאינם במציאו' י"ס הללו דהיינו מציאות ספירות אחרות שאינם לא כתר ולא חכ' כו' וגם אחרי שהאציל י"ס נק' י"ס בלי מ"ה* כי כלולים הכל בבחי' עצמות אור הפשוט והרי הוא אינו נק' בשם מציאות דבר מה עדיין כלל וכלל אלא רק מה שיש בכחו להאציל עדיין וא"כ גם אחרי שהאציל כאלו אינם במציאו' אצי' לגביו מה"ט וד"ל וזהו פי' כד תסתכל לא תשכח אלא בוצינא חד כו' פי' מפני שלא נמצא עדיין במציאו' דבר ולא יש דבר שיתפס בו כלל אלא רק כמו בחי' כח היולי דאתפשט לכל סטר וגם אחרי התפשטותו אינו אלא בוצינא חד דהיינו אור א' פשוט בתכלי' הפשיטו' כנ"ל וד"ל. ועתה יובן הטעם שלא הזכיר במא' אליהו ענין האורות כמו שהן פשוטי' מבלתי התלבשו' בכלים כי מצד הארתן העצמי מאור המאציל הפשוט הנה הן נק' י"ס בלי מ"ה כנ"ל מפני שאור המאצילן פשוט הוא וא"כ אין מיוחד אור א' מחבירו לומר עליו כי הוא זה מציאות מיוחד כמו מציאת חכ' ולא בינה שבהיותם כלולים יחד בבחי' כח היולי כו' הרי יכול להיות מציאת בינה במקום שהי' ראוי להיות מציאת כתר כי מאחר שיכול להוציא מן הכח כל מה שירצה באופני' שונים כנ"ל אלא עיקר הבדל האורות די"ס להיות ניכרין במציאותן ומהותן לומר על מציאות חכ' מיוחד במהות חכ' לבד וכיוצא אינו אלא כשמתלבשין בכלים דוקא כתר קרקפתא חכ' במוחא כו' וכיוצא ע"כ הזכירם בכלים דוקא וד"ל.

ואחכ"ז יובן ענין טעם ההפרש בין בחי' הפרסא מאצי' לבריאה ובין בחי' צמצום פנוי כו' כי מאצי' לבריאה אין שם התחדשות גמור כ"כ רק ענין אור הנברא מאין ליש הוא נעשה מסיבת הירידה של אור דאצי' אבל גופו ומהותו של הנברא כבר הי' בתחלה בבחי' אצי' רק שירד האור ונתגשם במסך כו'* אבל מן

פג

עצמו' המאציל לנאצל א"א עד"ז כי באמת עצמות* לפי ענין הנ"ל בדוגמת בחי' כח היולי עם כחות הנמצאים מאתו שמציאות הכחות הנמצאים מחודשים הן לגמרי שלא היו מציאותן כלל נמצא במהות כזה בהיותם עדיין כלולים בכח ההיולי כי מושלל הוא לגמרי מכל וכל מכל בחי' גדר מציאת דבר מה כנ"ל* דבר מה שהוא מחודש כו' הוצרך להעלים את** אורו ית' לגמרי ולא בדרך מסך בלבד והוא ענין צמצום הראשון הנק' מקו"פ כו' ואמנם אין ענין מקו"פ הזה ע"ד ההגשמה ח"ו כדוגמת חלל ריקן למטה אך הענין יובן עפ"י משל דוגמתו שאנו רואים כאשר ישפיע הרב איזה שכל לתלמידו אזי בודאי הרי נגלה איזה אור וכח שכלי מעצמות השכל של הרב בשעה שמשפיע. והנה כשמפסיק מלהשפיע אין לומר שנסתלק אותו גילוי אור השכל הקדום ונעלם לגמרי אלא הענין הוא שנכלל הגילוי הזה בכח העצמי של אותה שפע ההשכלה שישנה בתמידות אצלו גם מקודם שישפיע אותה כו' וה"ז כהתכללות אור במאור. ואמנם התכללות זאת לא עשתה שום שינוי ממש גם בבחי' גילוי אור אלא שלא נתגלה עוד כמו הסוגר כלי העין שאור גילוי הראי' נשאר בכח שאין זה שינוי כלל בעצם כח האור של הראי' רק שלא נתפשט עוד וכדוגמא זו הוא משל גשמי הנ"ל בחלל הבית אפל שאין האור של השמש זורח שם שאין זה שינוי כלל בעצם זיו ואור השמש ואעפ"י שבמקום זה סתמו החלונות ולא

פד

נגלה בו האור מ"מ בעצם האור אין זה שינוי כלל וכלל כו' וכך מכל אלה המשלים יובן בדוגמא דדוגמא למשכיל למעלה מעלה בבחי' החלל ומקום הפנוי שבין עצמות המאציל לנאצלים שאינו אלא בחי' העדר גילוי אור מפני שנכלל בעצמות המאציל שנק' מאור שאין זה שינוי כלל בעצם האור רק כמו עד"מ כח היולי שברב שנכלל בו גילוי שפע השכל כשמפסיק מלהשפיע וכיוצא וכ"ז המשל בהכרח לומר כן מפני שמבואר למעלה בפי' המאמר כבוצינא חד כו' שבחי' עצמו' כח ואור המאציל הוא אור פשוט בתכלית וע"כ כדי שיהי' נאצל מאיתו מציאות דבר מה בהכרח הוא דוקא ע"י בחי' העדר גילוי האור לגמרי בתחלה הנק' מקו"פ וחלל כו' ולא נשאר בחלל רק בחי' הרשימו כמו נקודא בעלמא כמ"ש בע"ח ומשם נמשך שרש*** הנאצלים ולהיות יוצאים ונמשכים בבחי' מציאות דבר מ"ה כו' וה"ז עד"מ כמו הרב שיצמצם כח השכלתו העצמי ויוכלל הגילוי בהעלם כח היולי שבו ויניח וישאר מ"מ רק אפס קצהו ההארה מאור אותו השכל הנשפע לתלמידו בכדי שיוכל שאת ועדיין הארה זו הנשארה אצלו כלולה בכח אך שהוא נשאר בבחי' גילוי להיות נובעת ונמשכת לתלמידו. וכמ"כ למעלה יובן מזה שזהו בחי' הרשימו שנשאר בחלל ומקו"פ להיות מסתעף ממנה הארת21 שרש כל הנאצלים*. ובכ"ז יובן ג"כ פי' התחלת המאמר דאליהו אנת הוא חד ולא בחושבן פי' ולא בחושבן י"ס אלא לריבוא רבבו' ספירו' עד אין קץ ושיעור וגם שלא בחושבן י"ס כלל וכלל כי אחרי בחי' החלל ומקו"פ דוקא הוא שיתכן לומר בחי' מספר הי"ס אבל קודם צמצום זה שהאור א' פשוט בעצמות המאציל כפי המובן מתוך משלים הנ"ל הרי לא יתכן לומר בו ענין מספר וחשבון כלל אלא כבוצינא חד כו' וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן בתוס' ביאור שרש ענין דברי המאמר הנ"ל בפי' הפסוק ויהיו חיי שרה כו' קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה כו' שהוא בחי' הכתר הממוצע כנ"ל והנה יתבאר זה עפ"י הנ"ל בענין צמצום מקו"פ כו' דיש הפרש גדול בין לפני צמצום הזה שהוא אור אחד פשוט בתכלית וזהו הנק' אתר עילאה סדכ"ס וגם נק'

פה

עתיקא דעתיקין בדרך כלל כידוע בסה"ק ובין אחרי הצמצום הזה שכבר הוכן שם כח ושרש למציאות התפשטותו אור המאציל לכמה מיני מדריגות שונות כנ"ל במשל שפע שכל הרב לתלמיד וכיוצא וזהו בחי' הכתר עליון בכלל שהוא שרש וראש לנאצלי' ולא בחי' פרסא בלבד מפסיק בין עצמות המאציל לנאצלים אלא דוקא בחי' צמצום מקו"פ מטעם הנ"ל ומ"ש קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה כו' התכללות זאת בכתר הוא ע"י בחי' ההארה שנמשכת מעצמו'24 המאציל כמו שהוא לפני הצמצום כו' וע"כ הוא ברזא דמאה ברכאן דוקא כו' דהיינו להיות כלול בבחי' ראש ושרש של כל מה שעתיד להסתעף מאתו עד"מ הנ"ל ברשימו שנשאר ברב המשפיע כו' וע"כ הוא כולל מאה לפי ערך ההסתעפו' די"ס העתיד להיות כו' וד"ל. ומ"ש בפירוש מאה שנה דאעפ"י שהן מספר מאה מ"מ הן שנה אחת ברזא דיחודא כו' הענין מובן שהוא מצד התכללות זאת עצמה דהיינו מה שאותה הרשימו כלולה גם ממה שלפני הצמצום ששם האור פשוט ונק' שנה א' כו' והיינו שא' דאתכליל מאתר עילאה כו' וב' מיני התכללות יש כאן הא' ממה שלפני הצמצום והב' ממה שאחר הצמצום והכל ע"י בחי' הרשימו והקו25 וד"ל.

ומ"ש בפי' עשרים שנה וז' שנים מבואר למעלה. ומה שמסיי' בפי' ויהיו חיי שרה דהוו ממש כו' הענין הוא מובן מתוך הנ"ל בדרך אחרת. דהנה מבואר למעלה דיש הפרש בין בחי' פרסא לבחי' החלל ומקו"פ כו' דמאצי' לבריאה אין זה התחדשות גמור כו' והנה מה שמאיר האור מאצי' לבריאה ע"י בקיעת הפרסא זהו הנק' שני חיי שרה כידוע דשרה26 הוא שם ב"ן ושני חיי שרה הוא מה שמושפע מאיתה לבי"ע ע"י בחי' הפרסא שמקבלת ע"י כל האורות העליוני' כנ"ל אבל בחי' שרש ומקור כל הנאצלים ק' שנה ועשרי' שנה כו' כמו שהיו לפני הצמצום דחלל ומקו"פ הנ"ל. זהו שאמר ויהיו חיי שרה דהוו כבר כו' משום דיותר אין ערוך בין נאצל למאציל מכמו שאין ערוך בין בריאה לאצי' כנ"ל וע"כ אמר ויהיו מפני שהי' רק בבחי' כח היולי ואח"כ נתפשט למטה בדילוג המדריגה מאד כנ"ל וד"ל (ושרש* ענין*26 ותמת שרה בקרית ארבע כו' שהוא ענין העלאת שם ב"ן מלמטה למעלה בבחי' או"ח כו'. הנה יתבאר ג"כ מתוך ענין הנ"ל בפי' המאמר קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה כו' דהנה מבואר בע"ח* דכלל גדול הוא בפי' המאמרי' בזוהר מה שלפעמי' בספירה ואור א' ישונה הלשון לקרותן פעמים בלשון זה ופעמים בלשון אחר שהוא מפני שבזהר הכוונה מיוחדת לספי' ואור פרטי דוקא ואינו מדבר בדרך כללות ההשתלשלו' כמו שלפעמים ידבר במל' דנקודים או במל' דעקודים ולפעמי' במל'

פו

דכתר ולפי אופן הכוונה ישנה הלשון וגם כאן הנה פי' קוב"ה הוא בחי' מל' דא"א ושרשו עוד למעלה ממנו היינו בחי' הרשימו הנ"ל שנשאר בחלל כו' ולהיות שרשימו הנ"ל כלולה ממה שלפני הצמצום ומה שאחר הצמצום כנ"ל כי הקו שהוא נמשך מהאור שלמעלה מהצמצום מתלבש ברשימו ע"כ אמר קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה כו' כנ"ל וד"ל (והנה27 מה שהיא כלולה מכל מה שעתיד להיו' בהשתלשלו' זהו בבחי' או"י ומה שכלולה ממה שלפני הצמצום הוא בבחי' או"ח וזהו מ"ש ורוח אלקים מרחפת28 ע"פ המים ואמרו נוגע ואינו נוגע29 כו' וד"ל. וז"ש ותמת שרה בקרית ארבע כו' שהוא העלאת שם ב"ן דא"א עד רום המעלות להיות בבחי' או"ח היפך הירידה וההמשכה בבחי' א"י כו' והיינו אחרי שהזכיר ענין ויהיו חיי שרה עד שכפל עוד ואמר שני חיי שרה וכנ"ל באריכות אמר ותמת שרה שנסתלק שם ב"ן להיות רק בבחי' או"ח בלבד והעלאה זו עולה בעילוי אחר עילוי בעצמות אא"ס ומתוך זה יוכל להיות אח"כ ירידת האור בבחי' א"י ובאופן ומדריגה יותר גבוה מבראשונה כי אחר שנתעלה כ"כ א"כ מאותו מקום ומדריגה שנתעלה שם משם דוקא ירד כו' וד"ל. וזהו שרש ענין ויבא אברהם30 לספוד לשרה כו' ואגרא דהספדא31 דלויי' כו' דהיינו להעלות בעילוי יותר כדי שיהי' אור היורד אח"כ ביתרון מעלה והוא בנין רבקה ליצחק שהוא יותר גבוה וכמ"ש לעתיד כי אברהם לא ידענו32 כו' וכמ"ש במ"א מטעם יתרון מעלת הגבורות על החסדי' כיתרון מעלת הזהב על הכסף כו' וד"ל.


1) להבין בתוס': הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מכת"י 1156 סט, א. עם הגהות בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ. נמצא ג"כ בכת"י 1001 מג, א. 70 ח, א. 1052 קיג, א. (וסיומו שם דף יט, א).

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לקמן ע' צה.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' קמ.

2) כבוצינא: ראה זח"ג רפח, א.

3) במאמר דאליהו: ראה הקדמת ת"ז (יז, א).

4) קול: בכת"י 1001: כח קול.

5) כלבוש תחליפם: תהלים קב, כז.

6) איהו וחיוהי: ראה הקדמת ת"ז (ג, ב).

7) הפרסא. . בין אצי' לבי"ע: ראה ע"ח שער (מז) סדר אבי"ע פ"א. עמק המלך שער עולם הבריאה רפ"א. פ"ג. פ"ו.

8) פרסא או מעקה: ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע פי"ג-י"ד.

9) ע"י: בכת"י 1001: ואף גם זאת ע"י. ובכת"י 1156 זה בסוגריים, ואולי הכוונה להוציא.

10) ל' כלים: ראה עץ חיים שער (מד) השמות.

11) דב"ן: בכת"י 1001 נוסף: ובכלל הוא יחוד דנשמה דמ"ה עם נפש ורוח דב"ן. ובכת"י 1156 זה בסוגריים, ואולי הכוונה להוציא.

12) לבריאה: בכת"י 1001 נוסף: עד שמחיצוניות הכלים דיצי' נעשי' ונתהווי' אורו' חדשו' בעשי' וכנ"ל. ובכת"י 1156 זה בסוגריים, ואולי הכוונה להוציא.

13) המעתיק הרים: איוב ט, ה.

14) המתנשא מימות עולם: ברכת יוצר.

15) אור של תולדה: ראה ע"ח שער (מב) דרושי (כללות) אבי"ע פרק יג. סידור (עם דא"ח) שער המילה קמה, ב. ביאוה"ז ויצא יז, א. תו"א לך יב, ב.

16) דרך: בכת"י 1156: בנקב. וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה.

17) כנ"ל: בכת"י 1001 נוסף: (אך בין מוחין למדות יש בחי' פרסא ג"כ כנ"ל ובין איברים הפנימי' לאברים החיצוני' שנק' חצר הכבד כו'). ובכת"י 1156 זה בסוגריים, ואולי הכוונה להוציא.

*) והמדות: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: הוא מבואר במ"א ע"פ ועל ראשי החיות[ftnref_5794_18] רקיע כעין הקרח כו' אמנם יש הפרש בין פרסא זו לבחי' הפרסא והמסך שבין עולם לעולם, ואין כאן מקום ביאורו).

18) ועל ראשי החיות: ראה יחזקאל א, כב.

19) י"ס בלי מה: ספר יצירה פ"א, מ"ב.

**) להשכלות רבות ומיני חכמות שונות: בכת'י 1156 רשום: אם אור החכ' או בינה, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה.

**) בבחי' החכ' והשכל: תיבות אלו ניתוספו בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ בכת"י 1156.

20)מאתו: בכת"י 1001 נוסף: הרי אנו רואים בחוש, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה.

**)אות אורו ית': בכת"י 1156 רשום: את עצמותו, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה.

*) כידוע: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: הוא צמצום יותר גדול לאין ערוך מן צמצום הפרסא והמסך הנ"ל כי ידוע.

*) העדר גילוי: בכת"י 1156 רשום: העדר האור לגמרי, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר קו על תיבה ”לגמרי", והוסיף תיבה ”גילוי". ורשם: שלפני הצמצום לגמרי לגבי העולמות והברואים שבתוכם.

*) וד"ל: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: אמנם מ"מ הכח היולי הזה גם הוא מוגדר באמת היותו מקור לחכ' לבד ולא לחו"ג וכיוצא רק שבבחי' החכ' הוא היולי.

*) מ"ה: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: פי' האורות די"ס מצד עצמן טרם התלבשותן בכלים הם בלי מהות דבר מ"ה.

*) כו': בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: וכמשל הגשמת המתיקות שבתפוח מהמתיקות רוחנית שבכח המצמיחו שמ"מ אינו התחדשו' גמורה כי גם המתיקות רוחניו' מהות מתיקות הוא אלא שבתפוח מתגשם כו' וככה עד"מ התהוות חכ' דבי"ע מחכ' דאצי' וכנ"ל.

*) עצמות: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: המאציל לאו מכל אינון מדות איהו כלל לגמרי ובחי' י"ס דאצי' אין ערוך כלל אצלו ית' ולא כמו ערך העשי' לגבי האצי' כו' לא מיני' ולא מקצתי' וגם בחי' ההארה שהוא ית' מאיר בבחי' אור וזיו ממהותו ועצמותו ית' כמו שהיא מצד עצמה לפני הצמצום היא ג"כ אינה בערך שיתהוו ממנה י"ס שהם בחי' מציאות דבר מה פרטי חכמה חסד כו' כי האור מעין המאור וכמובן קצת.

*) כנ"ל: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: ובאמת שמשל ההיולי אינו דומה לנמשל מכל צד רק בצד א' והוא מה שבההיולי אין ממהות המסתעפי' ממנו ואינו בערך מהותם שכמ"כ למעלה כו' כנ"ל אבל מ"מ בצד א' אינו דומה כי ההיולי הוא מוגדר ומיוחד להיות מקור לכחות המסתעפי' ממנו להן דוקא ולא לזולתם כמובן ממשל הנ"ל שכח השכל נק' היולי לגבי ההשכלות הגלויות הרי עם שאין בו ממהות שכל גלוי לא מיני' ולא מקצתי' מ"מ גם הוא יש להגבילו ולומר כי הוא זה כח מיוחד להשכיל ונבדל מן כח המיוחד להתחסד כו' ועד"ז גם ההיולי הכללי מיוחד להיות מקור לכחות המסתעפי' ממנו כמספרן עשר רצון ושכל כו' ולא זולתם משא"כ למעלה שהוא ית' פשוט בתכלית הפשיטו' וא"כ גם ההארה שהוא ית' מאיר מאתו היא ג"כ בתכלי' הפשיטו' ואין שייך לומר בה שום מקור למציאות ספי' אלו דוקא כנ"ל שהי' יכול להמשיך ספירות אחרים כו'. ולכן היא למעלה מעלה ממדריגת ההיולי רק שמשל ההיולי נאמר כאן לשלול שאין שם ממהות הי"ס עכ"פ. ולהיות כן מובן למשכיל שכדי שיצאו ויתהוו מהארה זאת בחי' י"ס במציאות.

*) שרש הנאצלים: בכת"י 1156 רשום: שרש האורות של הנאצלים, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר קו על תיבות: האורות של.

21) הארת: בכת"י 1156 רשום: הקו והחוט, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחיקה.

*) הנאצלים: בכת"י 1156 הגה"ה בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ: אך מ"מ הצמצום הזה הוא רק לגבי העולמות שאין מאיר בתוכם האוא"ס בגלוי כמו שהוא כדי שיהי' כמו שהם עתה ולא יתבטלו ממציאותם לגמרי אבל קמי' ית' אין שום שינוי כלל ע"י הצמצום והוא ית' נמצא גם עתה בתוך כל העולמות וגם בבחי' החלל הנק' מקו"פ כמו שהי' לפני הצמצום רק שאינו בבחי' גילוי לגבי המקבלי' ועש"ז נק' מקו"פ ר"ל לגבי המקבלים שאין האור מתגלה עליהם נק' פנוי אבל באמת אינו כן ומקרא מלא כתיב את השמים [ftnref_5795_22]ואת הארץ אני מלא ובזוהר לית אתר פנוי מיני' כו'. ולהבין הדבר איך ומה לקרב קצת אל השכל אין כאן מקום ביאורו כידוע וד"ל.

22) את השמים. . מלא: ירמי' כג, כד.

24) ההארה. . מעצמו': בכת"י 1156 רשום: הרשימו שנשאר מעצמו' המאור שלו, וכ"ק אדמו"ר הצ"צ העביר ע"ז קו למחוק.

25) והקו: בכת"י 1052: שהוא בחי' הממוצעת כמבואר מתוך המשלים הנ"ל. ובכת"י 1156 זה בסוגריים, ואולי הכוונה להוציא.

26) שרה שם ב"ן: ראה אוה"ת בראשית (כרך ב) תמז, ב. תמה, א. (כרך א) מ, ב.

*26) (ושרש ענין: בכת"י 1001 לא נסמן סיום החצע"ג.

בע"ח: בכת"י 1156, 1052: בהקדמת ס' הע"ח, ובכת"י 1052 העביר כ"ק אדמו"ר הצ"צ קו למחיקה על תיבות: בהקדמת ס'.

27) (והנה: בכת"י 1001 לא נסמן סיום החצע"ג.

28) ורוח אלקים מרחפת: בראשית א, ב.

29) נוגע ואינו נוגע: ראה ב"ר פ"ב, ד.

30) ויבא אברהם: חיי שרה כג, ב.

31) ואגרא דהספדא: ברכות ו, ב.

32) כי אברהם לא ידענו: ישעי' סג, טז.