שאו את ראש

תלז

מאמרי אדמו"ר הזקן בעזר"ה שבת פ' במדבר

שבת פ' במדבר

שאו1 את ראש2 כל עדת בנ"י כו' מבן עשרים שנה ומעלה כו' במספר שמות כל זכר לגלגלתם. הנה מבואר בזוהר3 בענין שרש הדגלים שלמעלה שהוא שרש כללות נ"י המה במספר מכוון ת"ר אלף כו' ומספר הזה למעלה תמיד הוא בהשוואה אחת לא יתוסף ולא יגרע לעולם כמובן למעיין שם בד' <קצא>

דגלים העליונים הנק' ד' מחנות שכינה כו' דלסטר דרום מאת אלף ופ' אלף כו' זה המספר מכוון הוא בהשווא' א' לעולם גם הסדר של בחי' דגלים העליונים לא ישתנה אפי' כחוט השערה בתמידו' וא"כ בהכרח לפ"ז לומר דשרש כנ"י למטה ג"כ במספר ת"ר4 אלף דוקא לא פחות ולא יותר וגם סדר השבטים5 לדגליהם מכוונים הם גם עתה למטה כמו שהם למעלה ממש דהיינו שהן י"ב גבולי אלכסון כו' ובאים כאו"א בשער מיוחד ובזמן מיוחד והמה י"ב חדשים דשנה שבכל חדש מאיר שבט א' כידוע די"ב6 חדשי

תלח

השנה המה י"ב חלקים שנתחלקו בחי' מוחי' שבמל' דאצי' שהיא שרש כנ"י למעלה וכמבואר פרטי ענין זה בספרי הקבלה.

ולכאורה כל זה אינו מובן שהרי אנו רואים שכללו' נ"י היו יותר מזה המספר הרבה בכפלי כפלים גם בדורות הראשונים כמו בזמן בית ראשון וגם בימי יהושע והזקנים הרי ניתוסף ע"ז המספר הרבה ומכ"ש בדורות הבאים אחריהם עד לאחר חורבן בית שני שניתוסף עליהם מאה פעמים ממספר הראשון ובפרט מן הנולדי' בכל דור ודור עד זמן הזה ואיך יתכן לומר שמספר דכללות נ"י למעלה אינו אלא מספר מכוון ת"ר אלף כו' וגם הלא משה רבינו ע"ה בירכם יוסף7 ה' ככם אלף פעמים8 ואיך בירכם בדבר שאין לזה שרש למעלה כו', וקושיא זו עצמה היא אשר יש להקשות על מה שנכתב בפ' זו מנין מספר שמות כל זכר ת"ר אלף כו' דהרי התורה9 נצחית היא כידוע ובודאי נכתב מנין זה לקרותו גם10 בזמן הבא אח"כ בכל דור שאינו אלא במספר זה דוקא ולזה אומר נשא11 את ראש דר"ל גם עכשיו בקריאתו בתורה שאו את ראש בנ"י שהם עכשיו במספר הזה דוקא וזה פלאי לכאורה דהלא אינם נמצאים בשום זמן כמספר הזה דוקא אלא יותר הרבה ולא לפי סדר הזה שבד' דגלים כו'.

אך כל זה יובן בהקדים תחלה ענין הפסוק מה שאמר במספ"ר שמו"ת כו' ומהו לגלגלת"ם כו' דהנה מה שאמר במספר שמות הוא כמו נתינת טעם למספר הזה ת"ר אלף דוקא לפי שאין בחי' השמות עליונים באים למעלה רק במספר הזה דוקא ולא יש מספר בשמות זולת זה המספר וע"כ לפי מספר השמות כך ימנה מספר בנ"י למטה וזהו פי' במספר שמות כלומר לפי מספר השמות למעלה כך יהי' למטה מספר בנ"י כו' וביאור טעם הדברים הוא לפי ששרש נשמות ישראל נולדו מבחי' יחוד זו"נ וכידוע שי"ב השבטים שרשם המה בז"א וגם בבחי' נוק' דז"א וכמ"ש12 במ"א ע"פ כי שם עלו שבטים כו' וכמ"ש13 בזוהר בכמה דוכתי וששה הקצוות דז"א

תלט

הרי ידוע דכל14 מדה כלולה מי' וי' הללו מתחלקי' למאה בכלל כשמתחלקת כאו"א לי' הרי ת"ר בכלל וכשכאו"א מן המאה מתחלק לי' הרי נעשה אלף ובכללם ו' אלפי' וכשכאו"א מן האלף מתחלק לי' נעשה י' אלפי' בכל מדה ובכללם ס' אלף וכשכאו"א מן הי' אלפי' מתחלק לי' הרי ק' אלף בכל מדה ובכללם ת"ר אלף ובמספר הזה הרי כבר באה כל מדה ה' פעמי' בהתכללו' פ"א מא' לי' ופ"ב מי' לק' ופ"ג מק' לאלף ופ"ד מאלף לרבוא ופ"ה מרבוא לק' אלף מפני ה' החסדי' שמגדלי' ובהכרח שיבא כל אחד במדות דבר מחודש כו' והן פרטי מספר שמות שיש במדות דז"א בפרט דהיינו כשמתחלקי' בפרטי פרטיהם להיות בבחי' פרצוף שלם כו' והן <קצב>

כולם שמו' דהוי' שכל שם דהוי' הוא בז"א לפי שכולו בחי' חסדי' וכמ"ש כי15 זכר חסדו ועד"ז ממש יש מספר שמות בנוק' דז"א בשמו' דאלקי'16 דהיינו בבחי' הדין והצמצום כו' ובכלל17 זה נק' עלמא דדכורא וזה עלמא18 דנוק' וזה נק' אדם עילא' וזה נק' אדם תתאה כמ"ש כמים19 הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כו' ולפי ששרש הנשמו' נולדו מיחוד דזו"נ כמ"ש נעשה20 אדם בצלמינו וארז"ל21 אתם קרויים אדם כו' ע"כ אמר במספר שמות כל זכר לגלגלתם פי' שיהי' מספר בנ"י למטה כמו שהמה נטועים בשרש שרשם למעלה בזו"נ ולפי ששם הוא מספר השמות מכוון במספר זה דוקא כנ"ל לכך אמר במספ"ר שמו"ת כלומר לפי מספר השמו"ת כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין הטעם להיא גופה למה לא יש מספר שמות למעלה בזו"נ רק כפי מספר המכוון הזה דלמה לא היו מתכללים המדו' בהתכללות עוד הרבה פעמי' והי' המספר בכפלי כפליים כו' אך הענין הוא משום דיש בחי' ק"ו המד"ה למעלה מן האצי' והוא הנק' בזוהר22 משחתא כו' והוא ג"כ בחי' בוצינא23 דקרדניתא כו' כידוע וענינו הוא מה שכך עלה ברצון המאציל להיות אורו' הנאצלים באופן זה ולא באופן זולת זה כמו שיאצל אורו' כך וכך וכלים כך וכך וכיוצא וא"כ בהכרח שגם בחי' המספר עליהם ג"כ כך עלה ברצון המאציל דוקא שיהיו במספר כזה דוקא לא פחות ולא יותר כו' ולכך נק' בשם קו24 המד"ה עד"מ אמת הבנין שבו

תמ

מודדין כל דבר ארכו ורחבו וכך יש בחי' קו המדה בבחי' מספר ונק' מספר כמ"ש מונה25 מספר שהמספר הוא המונה כו' כמ"ש בזוהר ומספר הזה הוא אשר מנה להיות מציאו' שמות דז"א כך וכך דוקא דהיינו ת"ר אלף בפרט ולא יותר כי כך עלה ברצון המאציל כו' וכמ"ש במ"א ובסמוך יתבאר הטעם למה שעלה ברצונו להיות יותר ממספר זה כו' וד"ל.

והנה ידוע מאמר רז"ל ע"פ26 והיה מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כו' ל"ק כאן כשישראל עושין רצונו של מקום כו' וכענין שבירכם יוסף ה' ככם אלף פעמים כו', והנה מאמר זה לא בא ליישב אלא מה שקשה מרישא לסיפא בפסוק זה והוא ממ"ש והיה מספר כחול הים ואח"כ אשר לא ימד כו' אבל לא מיירי כלל ממספר הנ"ל הקצוב ת"ר אלף דלא הזכירו בפסוק זה כלל משום דזה המספר מכוון הוא תמיד למעלה בהשווא' א' ולא יתוסף ולא יגרע לעולם וגם אם יתברכו יותר מזה כו' כי הרי מספר הזה הוא מכוון מצד שכך עלה ברצון המאציל א"כ אין להוסיף ולגרוע אפי' כחוט השערה אך מה שמתברכין בכפלי כפליים הוא רק בחי' ענפים ולא בחי' שרשים כי בחי' השרשים27 תמיד למעלה במספר מכוון ת"ר אלף ולא פחות ולא יותר אך בחי' הענפים שמתפשטי' מן בחי' השרשים הללו יוכלו להתפשט הרבה עד אין שיעור כענין הזורע28 קב ומוציא כמה כורים או כמו ענפים ממש שמתפשטי' מן שרש האילן שיוכל להיו' מאה פעמי' מספר הענפים על השרש כו' אך השרשים אין בהם לא תוספת ולא גרעון מטעם <קצג>

הנ"ל לפי שכך עלה ברצונו והוא ע"י בחי' הקו המודד והמונה הנק' משחתא כו' וד"ל וזהו הטעם דלא מיירי מאמר זה מענין מספר השרשים אחר שלעולם אין בהם שינוי אלא מיירי רק בענין הברכה שהוא בחי' הענפים וע"ז תירץ מה שקשה מרישא לסיפא דכאן כשישראל עושי' רצונו כו' דיוכל להתברך אלף פעמי' ת"ר אלף כו'.

ועתה יש להבין מהיכן יבא תוספת ברכה שהיא מרובה על העיקר בכפלי כפליים לאין שיעור כו' אך הנה לזה הוא שאמר כאן לגלגלתם כו'. דהנה ידוע דגלגלתא29 הוא בחי' כתר ובבחי' ז"א נק' כתר דז"א גלגלתא ובנוק' נק' כתר דנוק' בשם גלגלתא כידוע וא"כ כשאמר לגלגלת"ם לשון שנים רצונו בזה לשרש שרשם בבחי' זו"נ ומפני שיש כתר א' לשניהם ואח"כ מתחלק לשנים כו' ולכך אמר לגלגלתם כו'. וענין זה שאמר לגלגלתם היינו שיעלה ויגביה שרש נשמו' דישראל למעלה מבחי' המספר שבשמו"ת הנ"ל והוא בבחי' הכתר שהוא למעלה מבחי' המספר כו' וזהו שאמר שאו לשון הגבהה והתנשאות ואת ראש בנ"י דוקא ינשא

תמא

וירומם שהוא בחי' המוחי' שלהם דוקא ולהיכן ינשאם לבחי' גלגלתם ששם המה למעלה מן המספר כו'.

וביאור הדברים הנה נודע היות בחי' הכתר עצמו מובדל בערך מבחי' השתלשלו' מעילה לעילה כי מן הכתר מפני שמתפשט בג' קוין אז מתחיל בחי' המספר למנות אופן ההתכללות כך וכך כנ"ל אבל קודם שאור הכת"ר מתחלק לקוין עדיין אינו בבחי' מספר כלל וכמ"ש לתבונתו30 אין מספר ולכך הכתר31 עצמו אינו נמנה בכלל י"ס לפעמי' כו' כמ"ש בפרדס וע"ח וזהו שאמר שאו את ראש בנ"י לגלגלתם דוקא לבחי' הכתר שם המה למעלה מבחי' המספר כנ"ל ומשם יצו ה' את הברכה דוקא להיות מתברכי' בריבוי המשכות הענפים מבחי' השרשי' כהנה וכהנה כענין יוסף32 ה' ככם אלף פעמי' וכיוצא כי עיקר הברכה תלוי' בבחי' הכתר דוקא להיותו למעלה מבחי' המספר ע"כ יבא ממנו אור השפע ג"כ בבלתי הגבלה במספר כו' וכמ"ש במ"א בענין ברוך אתה הוי' כו' וד"ל והיינו שאמרו ז"ל דכשישראל עושין רצונו של מקום שהוא בחי' אור הכתר שבמעשה המצות כידוע אזי נא' בהן אשר לא יספר כו' וכמ"ש במ"א וגם כאן רצונו במ"ש לגלגלתם שיגביהם וינשאם לבחי' הכתר כדי שמשם יברכם ה' בתוספת מרובה על העיקר מטעם הנ"ל וד"ל.

ומה שאמר מבן עשרים שנה ומעלה דוקא ישאו את ראשו לגלגלתם כנ"ל ולא קודם לכן כו'. הענין הוא משום דידוע בכתבי33 האריז"ל דעד כ' שנה עדיין אין באדם מבחי' גדלו' דמוחי' דאבא אלא רק מבחי' מוחי' דאימא כו' וע"כ אמרו ז"ל במשנה דלמכור34 בקרקעות בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים דוקא, ודקדק לומר בקרקעות ובנכסי אביו דוקא כי הגם שמקחו מקח וממכרו מכר בשלו מזמן קודם כמו דגם הפעוטו' מקחו מקח כו' אבל בנכסי אביו ובקרקעו' אין יכולי' למכור עד שיהא בן עשרים כו' ובטעם הזה מובן הנ"ל משום דמוחי' דאבא הוא שעולי' ונכללי' בכתר ג"כ ואדרבה בחי' אור אבא על היותו שרש כל ההשתלשלו' הוא העיקר בהעלאה זו ובלעדו לא <קצד>

יעלה גם שום פרט מפרטי ההשתלשלו' אשר בא במספר שמות כו' אחר שהוא הכולל כולם וע"כ*34 מבן עשרים שנה ומעלה דוקא יכולי' לישא בחי' מוחי' שלו לבחי' הכתר כי אור חכמה קרוב יותר לכתר ועולה ראשונה וגם עמו עולה כל המסתעפים ממנו כו' וכמ"ש והחכמה35 מאין תמצא כו' משא"כ פחות מבן כ' שאין לו מבחי' מוחי' דאבא עדיין רק מבחי' מוחי' דאימא עדיין רחוק הוא מבחי' אור הכתר ולא יוכלו להעלותו לגלגלתם כו' והיינו הטעם שאינו יוכל למכור בנכסי אביו בקרקעו' עד שיהא בן כ' כי בהיותו פחו' מבן כ' עדיין אין לו

תמב

מוחי' דאבא ואיך יוכל לשנות נכסי אביו שבקרקעו' שנק' נחלת אבותיו דהיינו מבחי' מוחי' דאבא שלו כי האב ממשיך מוחי' דאבא כו' כידוע דבן36 מסטרא דאבא קאתי כו' מרשות אביו לרשות אחר אם אין לו שרש אחיזה בהם עדיין אלא כשיש לו מוחי' דאבא וירית אחסתנא דאבוה כו' אזי ביכולתו לשנות ולמכור בנכסי אביו בקרקעו' כו' וד"ל.

ואחר כל זה יתורצו כל הקושיות הנ"ל בענין הדגלים העליונים למה המה תמיד במספר א' והלא בירכם יוסף ה' כו' דהרי מבואר למעלה דהברכה היא בבחי' הענפים אבל בבחי' השרשים אין שום תוספת ולא גרעון מטעם ענין ובחי' קו המדה שכך עלה ברצון המאציל כו' וכנ"ל. אך עדיין יש להבין למה היתה רצון המאציל באופן מדה ומספר כזה דוקא ולא יותר כו'.

אך הענין יובן בהקדים ענין א' המוזכר בע"ח*36 תמיד שהכלל בכל מקום שיורד השפע יש ב' בחי' הא' הבא בבחי' שרש והוא בא תמיד בהשווא' א' לא יפחת ולא יגרע כו' והב' הבא בבחי' תוספת ולא בבחי' שרש והוא אינו בא בהשווא' א' אלא לפעמי' יהי' בא בריבוי ולפעמי' במיעוט ותמיד יבא בשינויים כמו שאם יגרום החטא ולא יוכשר מעשה התחתונים גם אם כבר בא יסתלק אותו התוספת ומכ"ש שמתחלה לא יאיר כו' ואין הארת בחי' התוספת כ"א לפרקים ועתים מיוחדים כשבת ויו"ט ור"ח וכה"ג כמו בחי' מלכות דאצי' שכלולה מי"ס יש בה ב' בחי' הללו הא' הבא בבחי' שרש לצורך קיום העולמות והוא בחי' כתר שבמל' דהיינו עצם מדת מלכותו ית' אשר בהכרח שתמיד יאיר אורו וכמ"ש לעולם37 דברך נצב בשמים שהוא בחי' כתר שדבוק באחורי ז"א שנק' שמים כמ"ש בע"ח ואמנם שאר הט' ספי' שלה באים למטה בבי"ע בבחי' תוספת והוא אשר ישתנה לפעמי' יאיר במיעוט ולפעמי' בהתרחבות ונק' ארץ טובה ורחבה כו' ויש עתים מיוחדים לזה כמו בשבת ויו"ט ור"ח ולא בימות החול וגם אם כבר באו למטה בבחי' תוספת אם יגרום חטא העולם יסתלק וכמ"ש38 בזוהר ע"פ עת לעשות לה' כו' האי עת או סלקא או נחתא כו' וכיוצא בזה בכל מקום באבי"ע זה הכלל נוהג דמה שבא בבחי' שרש הרי הוא תמידי בהשווא' א' ואשר בא בבחי' תוספ' לפעמי' יאיר במיעוט ולפעמי' בריבוי לפי העת והזמן כו', ועפ"י הקדמה זאת יובן גם בענין הנ"ל במספר ת"ר אלף שרשים בכללו' נ"י למעלה בזו"נ הענין הוא דכך עלה ברצון המאציל שיהא זה המספר בחי' שרש דהיינו בתמידו' בהשווא' א' לא יפחת ולא יגרע כנ"ל ואשר יבא בבחי' תוספת הוא ענין <קצה>

הברכה מה שיתברכו באלף פעמי' כמספר הזה וזה תלוי לפי העת והזמן כנ"ל בענין בחי' התוספת אבל להיות בכנ"י בבחי' שרש לא הי' רצון המאציל אלא דוקא במספר מכוון כזה כו' וד"ל.

תמג

אך הנה עדיין יש להבין על עיקר הדבר למה היה הרצון להיו' בבחי' שרש רק כפי מספר הזה דוקא כו', התשובה בזה יובן למשכיל מטעם הכמוס לי"ח שלטובה וחסד בשביל העולמו' דאבי"ע הי' רצון זה להמאציל ולזאת הי' כונתו במספר מועט כזה שאם הי' בא בבחי' שרש מספר מרובה מזה היה תוספת יניקה לחיצונים הרבה והיו מחריבים כל העולמות כמ"ש בזוהר39 דהוו מטשטשי עלמא כו'.

וביאור הדברים הללו יובן בהקדים תחלה תוספת ביאור בענין בחי' שרש ובחי' תוספת הנ"ל, דהנה להבין היטב ענין ההפרש בין בחי' שרש לבחי' תוספת הוא מובן עפ"י ב' משלים הא' מאשר אנו רואים באדם התחתון שמעמד ומצב גופו ונפשו אשר מלובש בתוכו עם כל פרטי כוחותיה המלובשים באיברי הגוף פנימיי' וחיצוניים אין בו שינויים כלל בין זמן לזמן כמו כח הרגל להילוך וכח הראי' בעין וכיוצא בהם בכחו' הפנימי' כח השכל להשכיל והמדו' בלב כו' והאצטומכא לברר המאכל וכיוצא כולם בתמידו' כמעט בהשווא' א' לשמש בהם כל צרכי גופו הנהוגי' לו תמיד כו' אך לפעמי' אנו רואים שימצא שינויים בכחו' הפנימיי' כמו השכל והמדות מה שיתוסף בהם אור הרבה יותר מכפי השיעור והמדה הראשונה כו' כמו בעת שיעשה האדם משתה ושמחה שישמח ויגיל בלבו ויאיר אור הרבה בלבו והוא ע"י החדוה וכן יאיר לפעמים תוספת אור הרבה בשכלו ומוחו והוא כאשר ימצא שכל וסברא חדשה כידוע עד שיאירו פניו וכמ"ש חכמת40 אדם תאיר פניו וכענין צהבו41 פניו של רבי וכמ"ש במ"א אך הנה בחי' גילוי אורו' הללו בשכל ומדו' וכה"ג אינו אלא לפרקים וגם יש בהם שינויי' לפעמי' מעט ולפעמים הרבה כפי השעה והזמן כו' והוא הנק' בחי' תוספת משא"כ בחי' שרש הוא אשר יש מהארת הנפש בגופו בתמידו' בהשווא' לצורך הנהגות גופו תמיד כנ"ל ואין בו שינוי כלל כו' ונמצא מובן עיקר ענין ההפרש ביניהם שבחי' אותו התוספת באור השכל והמדו' בא בבחי' פנימי' יותר והוא נק' בחי' הרוחניו' לגבי הארה הראשונה דמאחר שהיא רק בחי' חיצוניו' נק' בחי' גשמיו' לגבי פנימי' הניתוסף והוא כערך הגשמיו' לגבי הרוחניו' ממש והוא כערך החומר לגבי הצורה כידוע וע"כ בא סיבת ההפרש הזה הנ"ל שהתוספ' הזה מפני שהוא בחי' הרוחניו' והפנימי' לא יבא רק לפרקים לפי העת והזמן אבל בחי' החיצוניו' שהיא לצורך הנהגו' הגוף בהכרח שיהי' בא בבחי' שרש דהיינו בתמידו' בלתי שינוי וד"ל.

והנמשל ממשל זה יובן למשכיל למעלה בבחי' שרש ובחי' תוספ' שבשבת ויו"ט וכיוצא אזי יאיר בחי' תוספ' והוא בחי' פנימי' המוחי' בזו"נ ופנימי' האור במדו' וכה"ג וזהו ענין השמחה ביו"ט שנא' ושמחתם42 לפני ה' דוקא כו' כידוע שהשמחה למעלה היא בבחי' תוספת גילוי אורו' ומוחי' חדשי' מאו"א ועד"ז גם

תמד

באו"א כו' עד שנק' בחי' הארת פנים למעלה בכלל שנא' ג'43 פעמי' בשנה יראה כל זכורך את פני ה' כו' וכידוע ולפי ערך יובן שיש קצת מהארת בחי' תוס' זה גם בכל יום <קצו>

כמו בעמידה44 דש"ע בשחר וכמ"ש בפרע"ח והוא נקרא דרך כלל בחי' הרוחניו' אך מה שמאיר לצורך קיום העולמו' והנהגותיו מזו"נ בתמידו' הוא אשר נק' בחי' חיצוניו' והוא בא בבחי' שרש דהיינו בהשווא' א' בלתי שינוי וכנראה לעין שבכל יום מחדש הבריא' והכל במנהג א' כו' וגם בשבת ויו"ט אין שינוי בזה כי בחי' התוס' אשר מאיר למעלה בשבת ויו"ט אינו נגלה למטה בעולמו' כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

והמשל השני בזה הוא ג"כ עולה כמשל הנ"ל אלא שהוא בענין אחר והוא ממה שאנו רואי' במלכותא דארעא שהנהגות המלך על מדינתו אינו אלא בשילוח מכתביו שנחתמו בחותם המלך כידוע והנה ידוע אשר נחתם45 בחותם המלך אין להשיב אפי' לשנות כמלא נימא ואמנם קודם שיחתום המלך על הכתב שמתבונן הוא בחכמתו איך ומה יכתוב אזי יכול להיות שיאמר המלך טעמים וסברות הרבה למה שנכתב שא"א שיבאו בכתב כלל כי בעצת שכלו וחכמתו יכול להשתנות בשינויים הרבה וכמעט לשנות מהיפך להיפך אבל בבא הסופר לכתוב א"א לכתוב כ"א מה שצריך להנהגת המדינה בהכרח וע"ז יחתום המלך ואז אין להשיב כלל כו' ונמצא משל הזה עולה ג"כ ע"ד משל הנ"ל שבחי' החותם הוא בחי' חיצוניות ובחי' ההתבוננו' בטעמי' של המכתב והחותם הוא בחי' הפנימי' והוא כחומר עם הצורה כנ"ל והרי אנו רואים לעין שלצורך הנהגת המדינה לא יוכל לבא בגילוי כ"א בחי' החיצוניו' אבל בחי' הפנימי' נסתר ונעלם בלתי המלך לבדו יודע אותם כו' והוא ג"כ ביאור ענין בחי' שרש ובחי' תוספ' למעלה דמה שבא מן המאציל לאבי"ע בבחי' שרש הוא בחי' החיצוניו' שהוא ההכרחית להיות מלובש עד למטה מטה כמו להיות נברא יש גמור כמו בריאת אש ומים גשמיים למטה והנהגו' קיץ וחורף וצמיחת תבוא' כו' ועד"ז גם גבוה46 מעל גבוה כו' עד גם הנשמו' שנהנין מזיו השכינה שיעור קצוב להם כל ימו' החול אך בשבת ויו"ט מקבלי' בחי' התוס' בחי' הארת פנים הנ"ל כמ"ש והי'47 מדי חדש כו' וה"ז בחי' כמשל החותם הוא ביומין דחול לפי שמקבלי' מו"ק דזו"נ וכנמשל ההתבוננו' לפני המכתב הוא בחי' התוס' שמאיר בשבת שממנו בא בחי' שרש בו' יומין הבאי' אח"כ כו' וכמ"ש במ"א באריכו' וד"ל.

ובכל המשלים האלה שבחי' השרש בא בבחי' החיצוניו' כדי הצורך להנהגה בלבד כו' וע"כ יובן הטעם למה שעלה ברצון המאציל במספר מכוון ת"ר אלף שרשים בזו"נ בלבד כי זה המספר בא בבחי' שרש לצורך ההנהגה דבי"ע בלבד כנ"ל וידוע דאשר בא בבחי' שרש הוא בא ונמשך ומתלבש עד למטה מטה עד רגלי העשי' כמובן מתוך הנ"ל וא"כ אם הי' בא בבחי' שרש בריבוי יותר ממספר ת"ר כו' היו גם

תמה

החיצונים יכולי' לקבל מהם כי הי' בא בהתלבשות עד שגם הם יקבלו כמו שמקבלים גם עכשיו מבחי' השרש הבא בהנהגה דבי"ע כו' ואמנם עתה בהיות שלא בא האור במספר זה רק בבחי' שרש ותוספת הברכה בכפלי כפלי' כנ"ל הוא בא רק בבחי' תוספת שהוא בבחי' רוחניו' כמו בשבת ויו"ט כנ"ל הרי יש ברירה שיסתלק התוספ' כשמתגברי' החיצונים וכנ"ל שבחי' התוס' יכול להסתלק כשגורם החטא כו' כי בחי' הרוחניו' לפעמי' יאיר ולפעמי' יתעלה כו' משא"כ <קצז>

אם הי' הכל בא בבחי' שרש הרי זה כמו הנחתם בבחי' חותם שנא' אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב ויכולים הכל לקבל כמבואר מתוך משלים הנ"ל וא"כ הרי מובן מכל זה דמה שנעשה בחי' קו המדה במספר השרשי' הי' רק בשביל טובה וחסד לאורו' עליונים שלא יחריבו אותם תוספ' יניקו' החיצונים וכמ"ש בזוהר דהוו מטשטשי עלמא משא"כ עכשיו כשאינם מקבלי' רק במדה ובחי' התוס' מסתלק מהם כו' וד"ל.

ובכל הנ"ל מובן מ"ש בפ'48 פקודי ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת כו'. כי הנה משכן דמשה נא' בו אשר49 הראי"ת בה"ר והוא בחי' משכן50 העליון דאצי' שנעשה ע"י בחי' קו המדה הנ"ל בכל פרטי מעשיו ביריעו' שהן א"מ והקרשים המה א"פ דז"א והאדנים המה בבחי' מל' שהמה בחי' כלים לאורות כי האדן היה בו חלל בית קיבול לקבל בתוכו בליטת הקרש כנוק' שמקבלת הזכר כו' והוא שם א"ד כו' וב' אדנים לקרש א' שעלו מספר מאה אדני' המה ת"ר אלף שרשים הנ"ל שמת"ר אלף שרשים שנתנו כאו"א כופר51 נפשו מחצית השקל נעשה מאה ככר כסף ככר לו' אלפי' כו' וענין מחצית52 השקל ידוע בלק"ת שהוא עשרים גרה י' מבחי' א"ח וי' מבחי' א"י וכופר הנפש הזה נעשה למעלה בחי' אדן לקרש והוא הנק'53 סמכין בזוהר כמו שהרגל יעמיד הראש וא"ל הי' נופל כך האדנים החזיקו הקרשים ונא' בקרשים עצי54 שטים עומדי' כמ"ש כי55 האדם עץ השדה כו' וכמבואר בזוהר כך כנ"י נק' בחי' כלי להחזיק כל האורו' העליונים כו' וכך עלה ברצון המאציל במשכן העליון הנ"ל שיהי' בחי' הכלים שלו שהן האדני' רק במספר מאה בלבד מטעם הנ"ל כי זה צריך לבא בבחי' שרש למטה להנהגו' עולמו' התחתוני' שמתנהגי' עפ"י משכן העליון כמובן בהיכלו' דפ' פקודי וד"ל והתורה נצחית היא וגם בכל דור ודור אין במשכן העליון רק כמספר הזה וע"כ משכן דמשה לא נתבטל גם בימי דוד ושלמה שהרי גנזוהו לפי שהוא בבחי' משכן העליון שהוא נצחי בלתי שינוי מטעם הנ"ל אך מה שבא בו בבחי' תוספת בזה יש שינויי' כפי העת והזמן כנ"ל וד"ל.


1) שאו את ראש: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (מח, א). נמצא ג"כ בכת"י 611 סב, ב.

נעתק בתוס' הערות בסה"מ תרל"ד ע' רח (בד"ה להבין ענין מה שבמספר שבטי ישראל). וראה ד"ה זה מש"פ במדבר תקס"ד שנדפס באוה"ת במדבר ס"ע כט ואילך. ד"ה זה בסה"מ תק"ע ע' צה. מאמרי אדה"א במדבר ע' כה. אוה"ת חוקת ע' תתפא.

2) שאו את ראש: במדבר א, ב.

3) בזוהר בענין שרש הדגלים: ראה זהר פקודי רנד, א. במדבר קיח, ב. ומבואר ג"כ בשם הזוהר פקודי: בס' מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רכג. במדבר ח"א ע' כה. וע' סו. ח"ג ע' תתקנו. שער האמונה ספנ"ד.

4) ת"ר אלף דוקא לא פחות ולא יותר: בספר המאמרים תרמ"ד ע' רסה בגוכתי"ק: בס' תקס"ו כי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי זצללה"ה דמ"ח ע"א ד"ה שאו את ראש כו' מ"ש שם בתחלתו דמספר ת"ר אלף נש"י הם תמיד בהשוואה לא פחות ולא יותר. י"ל דמספר ת"ר אלף הם שרשי נשמות ס"ר, וכמ"ש בלק"ת ד"ה את שבתותי, ומהם לא יפחת ולא יתוסף, י"ל דהיינו דכל הנשמות דעכשיו שבשית אלפי שנין כו' הם נשמות שהיו כלולי' כבר באדה"ר כמ"ש בס' הגלגולים פ"א, אבל נשמות חדשות לא יש עכשיו כ"א לע"ל יתגלו נשמות חדשות וכמארז"ל צדיקי' יושבין ועטרותיהם בראשיהן, ועמ"ש בלק"ת בסוף שה"ש בד"ה כי כאשר השמים החדשים, ובפ' צו בד"ה ואכלתם אכול, ובפ' ראה בד"ה אחרי, ובע"ח (ד' קארעץ) שער מ"ב הוא שער דרושי אבי"ע יעו"ש, כנלע"ד בדרך אפ"ל.

5) השבטים. . י"ב גבולי אלכסון: ראה ספר הבהיר סמ"ב. זהר במדבר קיח, א. ובביאוה"ז לשם פה, א ואילך.

6) די"ב חדשי השנה המה י"ב חלקים. . בספרי הקבלה: בסה"מ תרל"ד שם: כמבואר בספר יצירה. וראה ס"י פ"א מ"א. פרדס שכ"א פ"ו-ח. שי"ג פ"ג. וראה גם (בענין י"ב גבו"א) ס' יצירה פ"ה, מ"א. ס' הבהיר אות צה. לקו"ת מסעי צד, א. פ' ראה כג, ג. ביאוה"ז לאדה"א פה, א ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רכה. במדבר ח"א ע' קכד. תו"ח שמות צו, א.

7) יוסף ה' ככם אלף פעמים: ע"פ דברים א, יא.

8) פעמים: במאמרי אדה"א במדבר שם נוסף: (ובימי דוד הי' מספרם יותר מאלף אלפים אנ"ח).

9) התורה נצחית היא: ראה גם תניא רפי"ז. ובקו"א שם ד"ה ולהבין פרטי ההלכות (קס, א). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' פ (ובמ"מ שם).

10) גם בזמן הבא: ראה מאמרי אדה"א במדבר שם: ומשמע שמספר הזה חק הקבוע גם לדורות הבאי' וכמ"ש בזו' ע"פ איש על דגלו באותות (בפ' פקודי). [ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רכג. שער האמונה ס"פ נד. אוה"ת במדבר ע' ל].

11) נשא את ראש: במדבר ד, ב.

12) וכמ"ש במ"א ע"פ כי שם עלו שבטים: תהלים קכב, ד. וראה תו"א ויצא כד, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקיז (ובמ"מ שם).

13) וכמ"ש בזוהר בכמה דוכתי וששה הקצוות דז"א. . ת"ר אלף: ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שנג — שא' באד"ר דו"ק שבמל' היינו ו' אלפי' רבבו' ספיראן (כי כל ספי' דז"א נחלקת לי' וי' לי' עד ה' פעמי' הרי עולה ת"ר אלף שהן ס"ר.

וראה סה"מ עזר"ת ע' נו. מובא גם בשם הת"ז [במאמרי אדה"ז נביאים ע' ס]. ובשם ס"י [מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' מב וע' רסג].

ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע ספ"ה. תקו"ז (ת"ע קלה, סע"א).

14) דכל מדה כלולה מי': ראה ע"ח (שער פרקי הצלם) שכ"ד, פ"א.

15) כי זכר חסדו: תהלים צח, ג.

16) דאלקי'. . הדין והצמצום: ראה ב"ר פל"ג, ו. ירושלמי ברכות פ"ט, ה"ה. זח"ג לט, ב. סה, א. ובכ"מ. תניא שער היחוד והאמונה פ"ו.

17) ובכלל זה נק' עלמא דדכורא: ראה ג"כ תו"ח ויצא קפ, א.

18) עלמא דנוק': ראה לקו"ת להאריז"ל פ' ויצא ד"ה סוד יעקב (ואם תדקדק).

19) כמים הפנים לפנים: משלי כז, יט.

20) נעשה אדם בצלמנו: בראשית א, כו.

21) וארז"ל אתם קרויים אדם: יחזקאל לד, לא. יבמות סא, א.

22) בזוהר משחתא: ראה זהר בראשית טו, א. יח, ב. תקו"ז ת"ה בתחלתו. זהר פקודי רלג, א. ביאוה"ז שם נז, ד.

23) בוצינא דקרדניתא: ראה זח"א טו, א. יח, ב.

24) קו המד"ה: ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקנ. וש"נ.

25) מונה מספר: תהלים קמז, ד.

26) ע"פ והיה מספר בנ"י. . ל"ק כאן כשישראל עושין רצונו של מקום: הושע ב, א. יומא כב, ב.

27) השרשים. . ת"ר אלף: ראה תניא פל"ז ובהנסמן במראי מקומות לשם.

28) הזורע קב ומוציא כמה כורים: ראה פסחים פז, ב. (ושם: סאה).

29) דגלגלתא הוא בחי' כתר: ראה לקו"ת שלח מח, ב. דרושים לראש השנה נד, ב.

30) לתבונתו אין מספר: תהלים קמז, ה.

31) הכתר עצמו אינו נמנה. . כמ"ש בפרדס וע"ח: ע"ח שער מוחין דצלם פ"ה. וראה לקו"ת שלח מט, ג.

32) יוסף ה' ככם אלף פעמי': נסמן לעיל הע' 7.

33) בכתבי האריז"ל דעד כ' שנה: ראה ע"ח (שער דרושי הצלם) שכ"ה דרוש ח. לקו"ת במדבר ב, א. שע"ת ז, א. שעה"י קלג, ב.

34) דלמכור. . בנכסי אביו: ב"ב קנו, א.

*34) וע"כ מבן עשרים. . לגלגלתם: קטע זה נעתק בלקו"ת במדבר ב, א — שו"ה כו'.

35) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

36) דבן מסטרא דאבא קאתי: ראה זהר בראשית כב, ב.

*36) בע"ח: ראה שער מיעוט הירח פ"ב. לקו"ת צו, יא, ב.

37) לעולם דברך נצב בשמים: תהלים קיט, פט — לעולם ה' דברך נצב בשמים.

38) וכמ"ש בזוהר ע"פ עת לעשות לה': ראה זוהר תרומה קנה, סע"ב — ע"פ ואל יבא בכל עת.

39) כמ"ש בזוהר דהוו מטשטשי עלמא: ראה זהר בראשית רמג, ב.

40) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

41) צהבו פניו של רבי וכמ"ש במ"א: חולין ז, א. וראה לקו"ת צו ט, א. מסעי צג, א. ובכ"מ.

42) ושמחתם לפני ה': אמור כג, מ.

43) ג' פעמי' בשנה יראה כל זכורך: פ' ראה טז, טז.

44) בעמידה דש"ע. . וכמ"ש בפרע"ח: ראה סידור שחרית לד, רע"א. לז, סע"א ואילך. לקו"ת פינחס עו, ב. עז סע"א ואילך.

45) נחתם בחותם המלך אין להשיב: לשון הכתוב אסתר ח, ח — ונחתום בטבעת המלך.

46) גבוה מעל גבוה: לשון הפסוק קהלת ה, ז.

47) והי' מדי חדש: ישעי' סו, כג.

48) בפ' פקודי ויהי מאת ככר הכסף: לח, כז.

49) אשר הראי"ת בה"ר: תרומה כו, ל.

50) משכן העליון: ראה זהר (רע"מ) בשלח נט, ב. תרומה קמ, ב. קנט, א. קסב, ב.

51) כופר נפשו: תשא ל, יב.

52) מחצית השקל ידוע בלק"ת שהוא עשרים גרה: ראה תו"ח שמות תקעג, א. ובהמ"מ לשם. וראה ביאוה"ז תשא נג, א ואילך.

53) הנק' סמכין בזוהר: ראה זהר שמות רמ, א.

54) עצי שטים עומדי': תרומה כו, טו.

55) כי האדם עץ השדה: פ' שופטים כ, יט.