כה תברכו את בנ"י

תפח

בעזר"ה שבת פ' נשא

כה1 תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' כו' יאר ה' כו' ישא2 ה' כו' ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם. הנה ארז"ל אמרו3 מלאכי השרת לפני הקדב"ה כתיב אשר4 לא ישא פנים כו' ואיך אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם הקדב"ה והאיך לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת5 ושבעת וברכת כו' והם מחמירים ע"ע ומדקדקין עד כזית כו'. והמאמר הזה פלאי הוא לכאורה דהאיך יתכן דמשום שמדקדקין לברך בהמ"ז בפחות מכשיעור יהיו ראויי' לנשיאת פנים למעלה בעבור דקדוק קל כזה כו' וגם מה ענין נשיאת פנים למעלה לענין דקדוק זה שמדקדקי' לברך עד כזית כו'.

תפט

אך הנה תחלה יש להבין המשך הברכות הללו יברכך ואח"כ יאר כו' דלכאורה אין להם סדר. אבל הענין שלהם יובן בהקדים תחלה להבין שרש ענין ברכת המזון מהו דהנה כתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך כו', ופי' א"ת ידוע שהם האותיו' שמאל"ף עד תי"ו דידוע שכל הנבראים כולם נבראו בבחי' יש מאין ע"י צרופי אותיות שנמשכו מעשרה מאמרות הכלליים בחלופי' ותמורות כו' כמ"ש6 בס"י ואין כל נברא בפרט שאין לו צירוף אותיו' מיוחד לבחי' התהוותו מאין ליש וכמארז"ל בבצלאל7 שהי' יודע לצרף אותיו' שנבראו בהן שמים וארץ כו' אך הי' מאמרו' שנברא בהם כל העולמו' הם באו דרך כללות ושאר הנבראי' נמשכו מצרופי' שלהם שבאו בחלופי' ותמורות דהיינו בחי' הארה דהארה וכמ"ש8 בלק"א וד"ל.

והנה גם נפש האדם נבראת בצרופי אותיו' וכמ"ש בס"י דהנפש9 מלאה אותיו' להיות כי נמשכה מרוח פיו ית' וכמ"ש ויפח10 באפיו נשמת חיים וידוע שרוח פיו ית' בא בהתהוות העולמות בבחי' אותיות בעשרה מאמרו' בכלל ובריבוי הצרופי' בפרט כנ"ל ואמנם בזאת יתרון מעלת האדם על כל הנבראי' כולם במה שהוא בחי' הכולל כל הצרופי' שיש בכל הנבראי' עד אשר בו תלוי קריאת שם לכל נברא בפרט כי הוא יודע מכל צירוף השייך לאותו נברא וכמ"ש ויקרא11 האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים כו' ולכל אשר יקרא האדם12 שם זהו שמו כו' מפני שהוא הממשיך בחי' צרופי אותיו' לכל הנבראי' <רכט>

להיותו כולל כולם והוא ראש לכולם כי בחי' המדבר גבוה מדצ"ח וכוללם יחד וד"ל וזהו כי13 לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, כי הנה בכל מאכל14 ומזון בפרט יש צרופי אותיו' עליונים המהווי' חיות אותו המאכל ונק' מוצא פי ה' שבמאכל מפני שנמשכו מעשרה מאמרו' שנק' מוצא פי ה' כו' וכנ"ל והנה כשהאדם אוכל המאכל מעלה הוא אותן הצרופי אותיו' שבחיות המאכל להיותם נכללי' בנפש האדם כשאוכלם ומחי' את האדם ובהתכללות זאת מביאם האדם אל שרש ומקור חוצב כל הי' מאמרו' והוא

תצ

הנק' מאמר אחד כמאמר רז"ל דבמאמר15 אחד יכול להבראות כו' והיינו מאמר דנעשה אדם הכולל כל המאמרות כי האדם ממנו לוקחו כל פרטי הצרופי' וכמ"ש ויקרא האדם שמות כו' וכנ"ל וה"ז מביאם ומעלם מן בחי' הפירוד אל בחי' היחוד וד"ל.

וזהו כי על כל מוצא פי ה' כאשר יביא לכל מוצא פי ה' הוא כללו' המאמרות כולם שבזה דוקא יחי' האדם ולא על הלחם לבדו כי הנה אותיות לחם16 אם נקודות שלהם בסגו"ל הוא ענין הלחם שאוכלים ואם נקודו' שלו בחולם הוא ענין לוחם מלחמה וכמ"ש בזוהר נהמא17 אפום חרבא ייכול דבשעת אכילה הוא כדמיון מלחמה אם בחי' הרע שבמאכל גובר יפיל לנפש האדם בגסו' ואם בחי' הטוב שבו יתגבר ע"י הכונה יתעלה להיו' לחיזוק עוז לנפש לעלות במדרגה באוי"ר בשעה שיתפלל בכח האכילה ההיא והיינו שהאכילה בדמיון לתפלה שגם בתפלה אמרו דשעת18 צלותא שעת קרבא כו' משום דכתיב רוממו'19 אל בגרונם ואז נעשה מזה חרב פיפיו' לחיצונים כו', כי הנה הכח הזה שמתפלל בו הוא מוסר בכונה לה' אחד באמרו לאהבה20 את ה' אלקיך פי' לאהבה21 הוא לשון רצון כמו אבה כידוע והיינו בחי' המלחמה שבשעת התפלה למסור כל כחות הגוף ורצונות הזרות שלא יהי' לו רצון זר בלתי לה' לבדו כו' אך הנה עיקר האהבה והרצון הוא שיהי' בחי' גילוי אלקו' למטה כמו שהוא למעלה ולא יסתיר שום בחי' צמצום כלל כו' וזהו לאהבה את ה' אלקיך פי' שיהי' הוי' סובב כ"ע בבחי' גילוי שהוא הנק' אלקיך כו' וזהו כל עיקר המכוון בהשתלשלו' שיומשך מבחי' ההעלם לגילוי שכמו שהוא למעלה אין22 עוד מלבדו שהרי אני23 ה' לא שניתי כתיב דכולא קמי' כלא כו' כי כמו קודם בריאת העולמו' כך גם לאחר הבריאה אין העולם תופס מקום וכולא24 קמי' כלא חשיבא כו' ואת זה כל האדם לכוין בשעת התפלה ובפרט באמרו ברוך את"ה כלומר שיהי' נמשך אל הגילוי להיות נק' את"ה לנוכח כו' וכך יהי' גילוי זה גם בנפשו האלקי' עד שיהי' נק' אלקיך בפרט וד"ל.

וזהו וברכת את ה' אלקיך פי' שימשיך מן העלם לגילוי ויהי' את הטפל לה' אלקיך כלומר שיתעלו גם כל צרופי אותיו' שבמאכלי' שאכל ויהיו גם הם נכללים

תצא

ועולים עם נפשו האלקי' להיות ה' אלקיך בבחי' גילוי כו' והיינו ואספת25 דגנך שאחר לאהבה את ה' אלקיך פי' דגנך ללקט פיזורי החיות שבמאכלי' ממוצא פי ה' ולהביאם לשרשם כנ"ל ע"י האהבה במס"נ שבתחלה כנ"ל ודגנך כתיב וכן ותירושך המיוחד לחיות וניצוצי קדושה שאכל האדם וכללם בנפשו וקרא להם שמות והם שלו נחשבי' לפי שהאדם הוא שרש לכולם וכנ"ל וכמ"ש פני26 ארי' להימין ופני <רל>

השור מהשמאל ופניהם פני אדם לפי שכולל הכל כו' וד"ל וזהו לא על הלחם לבדו יחי' האדם אלא על כל מוצא פי ה' בחי' כללות דוקא כשיכלל הלחם בנפשו ויתפלל בכונה שאז יוכל לקיים ואספת דגנך כנ"ל ולכך קודם27 התפלה אסור לאכול כי עדיין הנשמה באפו של אדם ולא נכנסה בו עד שהתפלל בכונה והעלה גם כל כחו' הגשמיי' שבו שמן המאכלי' שאכל כנ"ל ע"י לאהבה כו' משא"כ קודם התפלה עדיין גם הוא מקושר למטה ואיך יעלה מן חלקי הנפש הבהמיו' כו' וד"ל.

וזהו הטעם שהתפלה28 נק' סולם כמ"ש בזוהר סולם דא הוא צלותא וכתיב בסולם29 שהוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה וכך הוא ענין התפלה דהנה התחלת סדר התפלה הוא מתחיל מברכות השחר שהמה ענינים גשמיי' ודברים תחתוני' כמו30 הנותן לשכוי בינה ופוקח עורים וכיוצא ואח"כ הולך ועולה במדרגה יותר גבוה כמו בפסוקי דזמרה עד שמספרים איך שמלאכי' העליוני' או' שירה כמו ביוצר כו' עד שבק"ש או' בענין אחדו' ה' ממש שהוא למעלה מכל ההשתלשלו' וזהו וראשו מגיע השמיימ' כו' וכמו הסולם שעולין בו במדרגו' כך בסדר התפלה יש מדרגו' זו למעלה מזו כו' וגם כמו בסולם אמר ומלאכי אלקי' עולי' ויורדי' בו ולפי שהמלאכי' הם מבחי' פני ארי' פני שור כו' ופני אדם הוא כולל כולם ע"כ כולם עולי' ויורדי' בנפש האדם כשהוא עולה בסולם וזהו בשעת התפלה שהיא כדמיון הסולם כנ"ל וד"ל וכל זה מפני שע"י האדם עולי' הכל והוא לפי שהוא כולל כל הצרופי' כנ"ל וזהו ענין ברכת המזון בכלל באמרו ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך פי' א"ת הם אותיו' שמאל"ף עד תי"ו כללו' הי' מאמרו' שנסתעפו מהם פרטי' רבים במאכלי' ומזונו' וכשמברך ואו' ברוך אתה כו' נתעלו כולם ע"י האדם שכולל כולם כנ"ל וע"כ נא' בו וברכת את ה' שיהי' את הטפל כו' להיו' ה' אלקיך מן ההעלם דבחי' סובב לגילוי דבחי' ממלא כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין הברכות יברכך ה' כו', פי' יברכך להיות בכנ"י הברכה שהוא בא בבחי' תוספת מרובה על העיקר בכפלי כפליים כמו הזריעה שזורעין גרעין אחד כדי

תצב

שיצמח ממנו הרבה וכלום31 אדם זורע קב חטי' אלא להוציא ממנו כמה כורים כידוע כך כתיב וזרעתי32 את בית ישראל כו' וזרעתיה33 לי בארץ כו' לפי שכנ"י במקור חצבם למעלה המה בחי' אלקו' כמ"ש חלק34 הוי' עמו יעקב חבל נחלתו ונתלבשו בגופים חומריי' בעוה"ז בדמיון זריעת החטה בארץ שהעפר מכסה עליה עד שהיא טמונה שמה כך ניצוץ האלקי כתיב בו אור35 זרוע לצדיק שנזרע בחומר הגופני ונטמן בו דהיינו בחי' התגשמות הנפש הבהמיו' המעלמת ומסתרת אור ניצוץ האלקי בתאוות גופניות לעניני' גשמיי' כמאכלי' גשמיי' וכיוצא שהנפש ניזונת ומקבלת חיות מהם כנ"ל וכל זה עשה האלקי' את ההתלבשו' וזריעת אור ניצוץ האלקי בגוף כדי להצמיח אח"כ ריבוי אורו' בניצוץ בעלותו לה' בתפלה כנ"ל כי אחר שיעלה עמו כל מה שמדובק בו מחלקי חיות דצ"ח הגשמיים של הנפש הבהמיו' הרי יעלה ויצמח בתוספת36 מרובה על עיקר הזריעה עד"מ צמיחת התבואה מגרעין חטה <רלא>

א' וכיוצא להיות כי שרש שרשם של דצ"ח הגשמיי' נפלו ממקום גבוה משרש ניצוץ האלקי דהיינו מבחי' עולם התוהו שלפני התיקון וכמ"ש ואלה37 המלכי' כו' לפני מלוך מלך לבנ"י כו' וע"כ זאת הברכה הבאה מברורי' דרפ"ח ניצוצי' שנפלו מעולם התוהו עולין עם הניצוץ האלקי בבחי' תוספ' מרובה על העיקר כו' וזהו פי' יברכך ה' מלמטה למעלה ע"י ברורי' דרפ"ח כו' כענין אדם הזורע קב שמוציא כמה כורים וד"ל וישמרך פי' מן המזיקין שלא יהי' יניקת החיצוני' מן התפעלו' אוי"ר שבתפלה וכיוצא כגון שיגבה לבבו ויתנשא בעבודתו או שיפול מעבודתו בדברים שהם מנגדים אליה כי תשוקת החיצונים לקבל יניקה דוקא במקום שיש השראת קדושה כידוע וד"ל.

יאר ה' פניו אליך ויחונך, פי' אחר שאמר יברכך ה' שהוא מלמטה למעלה כנ"ל מצד בחי' הברורי' שעולי' למעלה ע"י אהבה כו' אח"כ ע"י אתעדל"ת זו נעשה בחי' אתעדל"ע כמים הפנים כו' שיאר ה' פניו מלמעלה למטה כי ידוע המאמר דרוח38 אייתי רוח ואמשיך רוח כו' וכמ"ש אם39 ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף מלמעלה למטה כו', ואתעדל"ת זו היתה ג"כ שיהי' גילוי זה מן העלם דסובב לבחי' גילוי דממלא כמ"ש למעלה בפי' לאהבה את ה' אלקיך כו' וכך נמשך אח"כ אתעדל"ע שיהי' הגילוי מן ההעלם והיינו מ"ש יאר ה' פניו כו' דהנה כתיב חכמת40 אדם תאיר פניו פי' חכמ"ה41 הוא בחי' כח מ"ה כו' והוא גורם בחי' ראיה דהיינו לראות בעין השכל איך שאור א"ס מהווה מאין ליש וכמארז"ל איזהו42 חכם הרואה את הנולד פי' איזהו חכם בבחי' כח מ"ה כו' הרואה בבחי' ראיי' השכל את הנולד יש

תצג

מאין בכל רגע כו' ולא בבחי' שמיעה בלבד כמאמר אינו43 דומה שמיעה לראיה לפי שהשמיעה הוא רק בחי' ההשגה בהתבוננו' הנק' בינה שאינה אלא מרחוק לשער בהבנת השכל ולא שיראה הדבר כמו שהוא ממש וזהו מצות שמע44 ישראל ואין שמע45 אלא ענין הבנה כו' אבל בחי' ראי' מקרוב הוא והוא בבחי' חכמה דוקא וכמ"ש וירא46 ראשית לו כו' וכמ"ש במ"א וגם בכאן ר"ל חכמת אדם תאיר פניו שהחכמה מביאה לאדם לידי בחי' ראי' מקרוב לראות בעין השכל איך דכולא קמי' כלא חשיב ממש ואין בחי' היש תופס מקום כלל וידוע שאין זה אלא דוקא בבחי' כח מ"ה שבנפש והיינו שתאיר פניו לראו' פנים בפנים כו' וזהו ג"כ פי' יאר ה' פניו אליך דכשם47 שבא לראו' כו' כך יאר ה' פניו להיו' נגלה לו לאדם כמו שהוא למעלה דקמי' כו' ולא כמו שהוא מלובש בהלבשו' וצמצומי' והיינו שאמר פני"ו בחי' הפנימי' דוקא וד"ל.

וזהו מצות ת"ת שאחר ואהבת שבק"ש באמרו ודברת48 בם כו' וכן בפ' שני' ונתתי49 מטר ארצכם שהוא ג"כ מדבר בענין ת"ת שנמשל לגשמים כמ"ש כאשר50 ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי כו' כמ"ש ביאור זה במ"א שקול דתורה נמשל לגשמי' כו' והוא הנק' הארת פנים דהוי' כי הנה ידוע דאוריי'51 מחכמה עילא' נפק' וחכמ' עילא' כתיב בה חכמת אדם תאיר פניו דהיינו חכמתו ית' שנק' חכמת אדם העליון שעל הכסא כו' והיא תאיר פני הוי' בבחי' הפנימי' כנ"ל אלא שירדה התורה למטה ונתלבשה בעניני' גשמיים <רלב>

בשיתא סדרי משנה זרעים מועד נשים כו' אבל למעלה הנה היא בחי' אור52 פני מלך חיים וההארה שמתפשטת ממנה למטה הוא בא כמים53 הפנים לפנים כו' ע"י אתעדל"ת הנ"ל וה"ז כמים54 שיורדי' מגבוה לנמוך כו' אך אין טפה יורדת כשאין טפיים עולי' כו' והוא בחי' העלא' מ"ן מברורי' דרפ"ח באהבה במס"נ בתחלה כנ"ל וד"ל.

ויחונך פי' ויחונך55 הוא לשון חן שע"י הארת הפנים ממילא נמשך החן וכמ"ש ונח56 מצא חן כו' וגם הוא לשון חנייה לפי שעי"ז נעשה להקדב"ה57 דירה בתחתונים וכמ"ש ושכנתי58 בתוכך כו' והכל ענין א' דהחן בא מחמת החנייה

תצד

והחנייה באה מצד החן כו' וד"ל ועם כל זה יובן ענין ברכת המזון בכלל שהוא בחי' המשכו' גילוי אלקו' מלמעלה למטה באמרו ברוך אתה כו' וכנ"ל והמשכה זו היא על חיו' המאכל שאכל ועלה עם הניצוץ כנ"ל ואו' עליו ברוך אתה הזן כו' והם ד'59 פעמי' ברוך ג"פ דאוריי' וא' מדרבנן והכל כדי להיו' גילוי ההמשכה על חיו' המאכל וכמ"ש למעלה בפי' וברכת א"ת כו' וד"ל.

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. פי' משום דכל הנ"ל היינו אם אוכל כדי שביעה דוקא שאז תשבע הנפש מחיות אותו המאכל שמחי' אותה כו' וכמ"ש לחם60 לבב אנוש יסעד והמאכל הרי יש בו מתערובו' טו"ר דעה"ד כו' ונתקיים בנפש האלקי' מ"ש עת61 אשר שלט האדם באדם כו' דהיינו אדם בליעל דקליפ' נוגה באדם דקדוש' שהוא נפש האלקי' כידוע וכנראה בחוש שהמאכל יגשם את הנפש האלקי' עד שיפול הנופל כו' ואמנם שליטה זו היא לרע לו כי ע"י שמבררי' הרע דנוגה שבמאכל כמו בשעת התפלה שמתפלל בכח המאכל וכיוצא הרי נתהפך לטוב והרע נדחה חוץ ויאבד כו' וזהו ג"כ ענין ברכת המזון על חיו' המאכל להעלותו למעלה ולהפכו לקדוש' כנ"ל אבל אם אין במאכל כדי שביעה לנפש הרי לא שלט האדם באדם כ"כ אחר שאין בו אלא חיות מועט הרי אין בו ג"כ כדי שיעור ברכה שיברך וימשיך עליו להפכו לקדוש' ולכך נא' ואכלת ושבעת דוקא ואז וברכת את כו' וד"ל אך הנה אמרו ז"ל דאעפ"כ בני ישראל מחמירי' ע"ע ומדקדקי' לברך גם על פחות מכשיעור שביעה כמו בכזית או בכביצה ועל זה הוא נושא פנים להם וכמאמרם ז"ל וכי לא אשא פנים לישראל כו'.

והענין הוא כי ענין נשיאת פנים היינו כמ"ש ישא ה' פניו כו' וענין ישא הוא ענין הגבהה והתנשאות שמגביה ומנשא לבחי' פנים העליונים למעלה מן ההשתלשלו' כו' ותחלה יש להבין מהו פי' פני"ם דהנה הטעם שנק' בלה"ק צורת השטח של הפנים בשם פנים62 הוא ע"ש לשון פונה וכמו ופנה לדרכו כי כל פינות שהאדם פונה הוא בצד זה של ציור הפנים כי שם הוא עיקר החיות הפנימי כמו ראי' שמיעה ריח כו' ושכל שהוא מעיקר הנפש וע"כ נק' פני"ם וכמ"ש פני"ם63 בפני"ם דבר ה' ואמנם הגבהת בחי' הפנים הללו היינו למעלה מעלה גם מבחי' פנים העליונים והיינו למעלה גם מבחי' פנימי' האור והשפע דפנים שהוא למעלה גם מכל עיקר ההשתלשלו' והענין הוא שבחי' חב"ד נק' פנים ונשיא"ת הפנים למעלה הוא בבחי' הכתר64 עליון הנק' גלגלתא כו' שהוא מקור כל המקיפי' <רלג>

ושם נא' המשפילי65 לראות בשמים וארץ ששמים וארץ דהיינו רוחניו' וגשמיו' שוין כו' ונשיא"ת פני"ם הללו לישראל הוא הגורם שיוכל להיו' גילוי אור אלקי בברכת המזון גם בפחו' מכדי

תצה

שיעור שביעה כו' כי פחו' מכשיעור שוה לכדי שיעור אחר דרוחניו' וגשמיו' שוין וכולא קמי' כלא כו' והיינו וכי לא אשא פנים אחר שמדקדקי' כו' כי הא בהא תליא דמשום טעם נשיא' פנים למעלה מן ההשתלשלו' יכול לשכון אור הברכה גם בפחו' מכשיעור וגם מה שמדקדקי' כו' הוא לפי שמגיעי' למעלה מבחי' פנים כו' וזהו ישא ה' פניו אליך אלי"ך דוקא פי' גם בכלי שלך שורה ממש מאור א"ס אע"פ שאינו לפי ערך סדר ההשתלשלו' כנ"ל, וגם יתפרש דגם כאשר ישא ה' פניו למעלה מכל ההשתלשלו' מ"מ יאיר אור השפע אליך גם מבחי' אור המופלא הזה שלמעלה מן ההשתלשלו' וכל זה משום שמדקדקי' ע"ע כו' וכנ"ל וד"ל.

וישם לך שלום. הנה פי' הענין של שלו"ם הוא כח המחבר ב' הפכים כאחד כמו עושה66 שלום במרומיו בין מיכאל שר של מים לגבריאל שר של אש שיחדיו ישכנו ולא יכבו זא"ז כו' ומוכרח לומר מה שיש לזה הכח לחבר ולקשר ב' הפכים כאש ומים שיהיו מיוחדי' בתכלית האחדו' הוא מפני שמתבטלי' ממציאותם לגבי אור הגבוה משניהם כמשל השר והעבד שמתבטלי' שניהם בבוא המלך כמ"ש67 במ"א, וענין זה הכח המחבר למעלה הוא הנק' שלום וכמ"ש וכל68 בנייך למודי הוי' ורב שלום בנייך וארז"ל אלו69 ת"ח שמרבים שלום בעולם כו', פי' למודי הוי' לשון נפעל שנלמדים משם הוי' והוא שהם בחי' טפל ומשמש לדבר הוי' בשעה שלומדים דבר70 ה' זו הלכה עד שהם נלמדי' מה' כי אינם דבר ויש בפ"ע כלל וכלל אלא הם רק בחי' כלי לדבר ה' וכמ"ש ודבר"י71 אשר שמתי בפיך כו' לעוצם בחי' הביטול כו' וכמ"ש72 במ"א ביאור דבר זה ע"פ משה ידבר כו'.

וזהו ע"ד ענין מאמרם ז"ל שכינה73 מדברת מתוך גרונו של משה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל, ואחר שהם למודי הוי' ע"ד הזה אז יש ביכולתם ע"י המשכת בחי' ביטול שנמשך ע"י למודם זה שיהי' נמשך בחי' השלום בכל העולמו' וענין השלום הוא כח המחבר העליון בתחתון כמו שביכולתו לחבר ב' הפכים כנ"ל וזהו ורב שלום בנייך אחר שהם למודי הוי' כנ"ל מאלו ת"ח שמרבים שלום בעולם כי ת"ח הוא אשר יש בו מבחי' חכמה עילא' דהיינו ביטול דשם מ"ה דהוי' ע"ד הנ"ל בשעה שלומד כו'

תצו

והיינו להיות בחי' גילוי אור א"ס למטה כמו למעלה אע"פ שאין ערך בין עולם הפירוד לגבי עצמו' אור א"ס מ"מ יוכל להיות ע"י הלימוד הזה בהיותו המשכת דבר ה' בבחי' ביטול כנ"ל לחבר ולקשר אור א"ס בעולמו', ומפני שהשלום הוא ענין בריח התיכון המבריח מן הקצה לקצה דהיינו מקצה העליון דכתר עד קצה האחרון דמלכו' שמסתתרת עד רגלי העשי' כי בחי' השלום הוא בבחי' קו האמצעי דת"י כידוע ע"כ אמרו ז"ל מרבים שלום ענין ריבוי השלום למעלה ולמטה וכמ"ש ורב שלום בנייך לפי שבכל עולם עד רום המעלו' בפרט מחבר הוא שם אחר שמחבר מן הקצה לקצה כו' וכענין שאמרו ז"ל ע"פ74 או יחזק במעוזי יעשה שלום לי כו' ב' <רלד>

שלומו' שלום בפשמ"ע ושלום בפשמ"ט וד"ל, וזהו וישם לך שלום שהשלום הזה תלוי בך לפי שזה השלום נמסר לידך כמ"ש ורב שלום בנייך להיות בך כח לחבר מן הקצה לקצה בכלל ובפרט ע"י ואשים75 דברי בפיך כו' והיינו שיש לברכה זו סמיכות וחיבור עם הברכה שלפניה ישא ה' פניו אליך כי ענין נשיאת פנים הוא למעלה מעלה מכל ההשתלשלו' כנ"ל וע"כ כשיאיר אור משם דוקא הוא בחי' הכח שיוכל לחבר מן הקצה לקצה כו' וזהו ישא ה' פניו כו' ואז וישם ל"ך שלו"ם ל"ך דוקא יהא נמסר בחי' השלום להבריח מן הקצה לקצה כו' מפני שזהו תכלית הכונה של הנשיאת פנים שיהא גילוי אור א"ס שלמעלה מן ההשתלשלו' למטה כמו למעלה כו' וד"ל.

ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. פי' לאחר שנתברכו בנ"י בבחי' השלום וכמ"ש וישם לך שלום שזהו תכלית הכונה מברכה דישא ה' פניו כו' אז אמר ושמו את שמי כו' דהנה אמרו ז"ל לא76 מצא הקדב"ה כלי מחזיק ברכה כמו השלום כו' פי' כלי מחזיק ברכה הענין הוא בחי' הכלי שיומשך אור הרבה לתוכו עד בלי שיעור נק' כלי מחזיק ברכה כו' וכך הוא הענין בכאן לפי שאחר שנק' למודי הוי' בלימוד התורה הרי שם הוי' נקרא עליהם בלימוד התורה דוקא וכמ"ש בפ' וארא ושמי77 הוי' לא נודעתי להם כו' וגם ברכת וישם לך שלום שהיא סוף הברכו' אינו אלא ע"י שנק' למודי הוי' וכמ"ש וכל78 בנייך למודי הוי' ואז ורב שלום כנ"ל והשלום הזה הוא הנק' כלי מחזיק ברכ"ה פי' שמקבל תוספת ברכה מלמעלה מעלה הרבה יותר מכפי ערך הכלי המקבל כו' וד"ל. וזהו ושמו את שמי על בנ"י בברכת השלום הזה ואז נקראו בנ"י כלי מחזיק ברכה שיתברכו בברכה שלמעלה מכפי ערך הקבלה והוא מ"ש ואני79 אברכם פי' אני אברכם מלמעלה למטה דהיינו למעלה מכל ההשתלשלו' גם שאין הכלי מגיע לשם לקבל וזהו מפני ששמו את שמי על בנ"י בברכת השלום לפי שנק' כלי מחזיק ברכה כו' וד"ל.

תצז

אך עדיין יש להבין אחר שכבר נתברכו למה אמר עוד ואני אברכם דמשמע אני דוקא מפני שאין יכולת לברך ברכה זאת זולתו א"כ היה לו לברך אותם בברכה זאת מתחלה מעצמו ולמה הוצרך לצוות לכהנים לברכם כו'. אך הענין הוא דאיתא (בס"י) דיש80 ברכה בראש וברכה בסוף, ברכה בסוף היינו פי' ואני אברכם וברכה בראש היינו פי' יברכך ה' כו' הנ"ל, וביאור הדברים מובן דיש ברכה העולה מלמטה למעלה כענין הצמיחה שניתוספת ע"י הזריעה כו' ויש ברכה הבאה אח"כ מלמעלה שתצמיח הרבה מאד יותר מכפי ערך הכנת הכלי כו' כמו ויברכהו81 מאה שערים כו' וכך הענין למעלה דברכת יברכך הנ"ל הוא הברכה בראש מלמטה למעלה ע"י בחי' העלא' מ"ן שהוא כדוגמת הזריעה אך אח"כ כשנשלמה הברכה שמלמטה למעלה אז המה מתברכים מלמעלה למטה והוא הברכה שבסוף במ"ש ואני אברכם אני דוקא, ולפי שאין ברכה זו הבאה מבחי' אור א"ס בעצמו יכולה לשכון אלא בכלי המחזיק ברכה הרבה ע"כ הקדים לצוות לכהנים לברכם בשלום לפי שאין כלי יכולה להחזיק ברכה זו אלא השלו"ם וד"ל.


1) כה תברכו: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נעתק מגוכתי"ק 1025 (נט, א). מאמר כ"ק אדמו"ר האמצעי שנדפס במאמרי אדה"א נשא ע' רכב מיוסד על מאמר זה.

הנחה אחרת בלקו"ת נשא כו, א.

מאמר זה נאמר ע"י כ"ק אדה"א — נדפס במאמרי אדמו"ר האמצעי הנחות תקע"ז ע' קכח.

2) כה תברכו. . יברכך. . יאר. . ישא: נשא ו, כג-כו.

3) אמרו מלאכי השרת. . עד כזית: ראה ברכות כ, ב. במדבר רבא פי"א, ז.

4) אשר לא ישא פנים: עקב י, יז.

5) ואכלת ושבעת וברכת: עקב ח, י.

6) כמ"ש בס"י: ראה ס"י פ"ב, מ"ד-ה. שער היחוד והאמונה פ"א.

7) בבצלאל שהי' יודע. . שמים וארץ: ראה ברכות נה, א.

8) וכמ"ש בלק"א: ראה שער היחוד והאמונה פי"ב.

9) דהנפש מלאה אותיו': ראה ס"י פ"ב מ"א ואילך בענין כ"ב אותיות [בעולם שנה נפש]. ובכמה נוסחאות שם (מ"ב-ג): ”כ"ב אותיות. . וצר בהם נפש. . וקבען בפה". ובס' מאמרי אדה"ז עה"ת (ח"ב) ע' תשל וז"ל: וכדאיתא בס"י כ"ב אותיות קבען בפה שקביעותן הוא בפה אבל עצמותן הוא ממקור הנפש (ועד"ז הוא שם ע' תרלט. וראה ס' המאמרים הקצרים ע' שג).

10) ויפח באפיו נשמת חיים: בראשית ב, ז.

11) ויקרא האדם שמות: בראשית ב, כ.

12) האדם. . הממשיך. . לכל הנבראי': ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי — הנחות תקע"ז ע' לה ובהנסמן שם.

13) כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם: עקב ח, ג.

14) מאכל. . ונק' מוצא פי ה' שבמאכל: ראה סה"מ תקס"ג ס"ע תשכה — בס' לק"ת. וכן הוא בתו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] נה, ב. המבואר בלק"ת להאריז"ל. וראה לקו"ת וספר הליקוטים [להאריז"ל] עקב ח, ג. כש"ט (קה"ת) סקצ"ד. תו"א בשלח סה, א. יתרו עד, א. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרלח. לקו"ת צו יג, ב. במדבר יא, ג. נשא כו, ב. סידור קז, ב-ג. ובכ"מ.

15) דבמאמר אחד יכול להבראות: אבות רפ"ה.

16) לחם. . מלחמה: ראה לקו"ת נשא כו, ב. סה"מ תקס"ב ע' קז. תקס"ד ע' נא. סידור שער נט"י לסעודה קמ, סע"א. מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' רכז. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נג. ח"ב ע' תרפח. ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קפ. וש"נ.

17) נהמא אפום חרבא ייכול: זהר ח"ג קפח, ב.

18) דשעת צלותא שעת קרבא: מובא בכ"מ. וראה זח"ג רמג, א. זח"א רמ, ב. ת"ז תי"ג (כט, ב). וראה ס' מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכח.

19) רוממות אל בגרונם: תהלים קמט, ו.

20) לאהבה את ה' אלקיך: פ' שופטים יט, ט. נצבים ל, ו.

21) לאהבה הוא לשון רצון: ראה גם תו"א לב, ג. לקו"ת בלק כא, ב. מסעי פח, ד. ואתחנן ט, ב. שה"ש יז, א.

22) אין עוד מלבדו: ואתחנן ד, לה.

23) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

24) וכולא קמי' כלא: נסמן לעיל ע' תעד.

25) ואספת דגנך: עקב יא, יד.

26) פני ארי' להימין: ראה יחזקאל א, ה.

27) קודם התפלה אסור לאכול: ברכות י, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשנו. במדבר ח"א ע' רכט. ח"ג ע' תתקכג.

28) שהתפלה נק' סולם כמ"ש בזוהר סולם דא הוא צלותא: ראה זהר ח"א רסו, ב. זח"ג שו, ב. ת"ז תמ"ה (פג, א).

29) בסולם שהוא מוצב ארצה. . ומלאכי אלקי' עולי' ויורדי' בו: בראשית כח, יב.

30) כמו הנותן לשכוי בינה ופוקח עורים: ראה לקו"ת נשא כאן — תחלה ברכת השחר פוקח עורים זוקף כפופים.

31) וכלום אדם זורע: ראה פסחים פז, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' תלד.

32) וזרעתי את בית ישראל: ירמי' לא, כו.

33) וזרעתיה לי בארץ: הושע ב, כה.

34) חלק הוי' עמו: האזינו לב, ט.

35) אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

36) בתוספת מרובה על עיקר: ראה תו"א פט, ב. תו"ח בראשית ד, א. ובכ"מ.

37) ואלה המלכי': וישלח לו, לא.

38) דרוח אייתי רוח: ראה זח"ב קסב, רע"א. זח"א צט רע"ב. אוה"ת חנוכה רפו, א.

39) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

40) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

41) חכמה. . כח מה: זח"ג לד, א.

42) איזהו חכם הרואה את הנולד: תמיד לב, א.

43) אינו דומה שמיעה לראיה: ראה מכילתא יתרו יט, ט. לקח טוב שלח יג, יח.

44) שמע ישראל: דברים ו, ד.

45) שמע. . הבנה: ראה שמואל-א ג, י. זח"ג קלח, ב.

46) וירא ראשית לו: ברכה לג, כא.

47) דכשם שבא לראו': חגיגה ב, א.

48) ודברת בם: ואתחנן ו, ז.

49) ונתתי מטר ארצכם: עקב יא, יד.

50) כאשר ירד הגשם: ישעי' נה, יוד.

51) דאורייתא מחכמה עילאה נפק': זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. זח"ג פא, א. קפב, א. רסא, א.

52) אור פני מלך חיים: משלי טז, טו.

53) כמים הפנים לפנים: משלי כז, יט.

54) כמים שיורדי' מגבוה לנמוך: תענית ז, א.

55) ויחונך הוא לשון חן: ראה ג"כ לקו"ת שם נשא כו, ד.

56) ונח מצא חן: בראשית ו, ח.

57) להקב"ה דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. ובכ"מ.

58) ושכנתי בתוכך: זכרי' ב, יד.

59) ד' פעמים ברוך: ראה ברכות מו, א. שו"ע אדה"ז סי' קפז סעי' א.

60) לחם לבב אנוש יסעד: תהלים קד, טו.

61) עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט.

62) פנים הוא ע"ש לשון פונה: ראה לקו"ת שלח מב, א.

63) פני"ם בפני"ם דבר ה': ואתחנן ה, ד.

64) הכתר. . גלגלתא: ראה תו"א י, ב. צא, ד. לקו"ת במדבר יט, ג. נצבים מט, ג. ובכ"מ.

65) המשפילי לראות בשמים: תהלים קיג, ו.

66) עושה שלום במרומיו. . מיכאל. . לגבריאל: איוב כה, ב. במדב"ר פי"ב, ח. זח"ג יב, ב.

67) כמ"ש במ"א: ראה ג"כ לקו"ת נשא כז, א. שה"ש מח, ד. שערי אורה עא, א. ובכ"מ.

68) וכל בנייך למודי הוי': ישעי' נד, יג.

69) אלו ת"ח שמרבים שלום בעולם: ברכות סד, א. וש"נ.

70) דבר ה' זו הלכה: עמוס ח, יב. שבת קלח, ב.

71) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

72) וכמ"ש במ"א. . ע"פ משה ידבר: יתרו יט, יט. ראה תו"א סח, סע"ב ואילך. תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] רסג, א ואילך. לעיל ע' תעד ואילך.

73) שכינה מדברת מתוך גרונו של משה: תניא פל"ד (אמרו עליו). אגה"ק סכ"ה (כמארז"ל). אור תורה בחוקותי מג, סע"ג (ומ"ש רז"ל). שו"ת בית אפרים חאה"ע סק"ז (מו, א — מאחז"ל). וראה זהר פנחס רלב, ב. שם תוספתא שו, ב. ויקרא ז, א. ואתחנן רסה, א. שמו"ר פ"ג, טו. ויק"ר פ"ב ג. מכילתא שמות יח, יט. עיון יעקב לפסחים סח, ב.

74) ע"פ או יחזק במעוזי. . ב' שלימות: ישעי' כז, ה. סנהדרין צט, ב.

75) ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

76) לא מצא הקב"ה כלי. . כמו השלום: ראה סוף עוקצין.

77) ושמי הוי' לא נודעתי להם: וארא ו, ג.

78) וכל בנייך למודי הוי': ישעי' נד, יג.

79) ואני אברכם: נשא ו, כז.

80) דיש ברכה בראש וברכה בסוף: ראה זח"א כו, ב. רלח, א. זח"ג רעא, א. (וביאוה"ז לשם דף קיט, א). לקו"ת בהר כח, א. נשא כז, א. כח, א. סידור עם דא"ח שער בהמ"ז קיב, סע"ב (בשם ספר יצירה). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תצה. במדבר ח"ב ע' תתיז ואילך. דברים ח"ד ע' א'תנז. תו"ח שמות ע' שיד.

81) ויברכהו מאה שערים: תולדות כו, יב.