להבין שרשי הדברים

תצז

בעזר"ה

<רלה>

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה יש להבין שרש ענין ברכת המזון ולמה ברכה ראשונה בכל שהוא וברכה אחרונה צריכה שיעור כו'. ותחלה יש להבין שרש ענין הברכה דיברכך הנ"ל בהיות ידוע2 הטעם דהצומח מחי' את המדבר אע"פ שהוא למטה הימנו במדרגה שהוא משום דשרש הצומח הוא בא מחמת שבירת הכלים שנפלו עמהם רפ"ח ניצוצי' ונתלבשו למטה בעולם הבריאה עד שנתהווה גם חיצוניו' העשי' מדצ"ח הגשמיים כידוע ובחי' רפ"ח ניצוצי' דתוהו המה גבוהים בשרשם הרבה מבחי' התיקון וכמ"ש ואלה3 המלכי' אשר מלכו כו' לפני מלוך מלך לבנ"י כו' ושרש ניצוץ האלקי הוא בא מבחי' התיקון כידוע דשרש התהוות הנשמות הוא בא מיחוד זו"נ שהוא אחר התיקון כידוע וע"כ יש כח במאכל הצומח להחיות את נפש האדם כי בחי' הניצוץ דתוהו שמלובש בו גבוה הוא הרבה מניצוץ נפש האדם וזהו כי4 על כל מוצא פי ה' כו' פי' מוצא פי ה' שבמאכל ויתבאר זה עוד בפי' ויקרא אדם שמות כו'.

תצח

וזהו שאמר בע"ח5 דהנשמה א"צ תיקון לעצמה ולא ירדה בעוה"ז אלא לברר לבושי נוגה שהוא נפש הבהמיו' שנמשכה מהיכלו' דנוגה כידוע והטעם הוא כי הנשמה כבר ניתקנה להיותה באה מעולם התיקון כנ"ל לכך א"צ תיקון לעצמה אלא שבאה לתקן נפש הבהמיו' והמאכלי' כו' שהם באי' מבחי' נוגה שצריכין תיקון מפני שיש בהם ניצוצי' דתוהו שנפלו בשבירה כנ"ל וד"ל. וביאור ענין בחי' התיקון הוא מבואר במ"א ודרך כלל הנה ידוע בבחי' התיקון דמה שנברר לפני האצי' ירד ונעשה בבחי' אצי' ומה שנברר באצי' יורד לבריא' כו' והאדם הוא בשרשו בז"א דאצי' שכבר נברר ולכך א"צ בירור אבל המאכל יש בו מן הטוב6 הוא בחי' באו בסדר ענין הברורי' אלא נפל למטה בלתי בירור וע"כ צריכי' כל דצ"ח דעשי' בירור ותיקון וענין הברורי' שלהם הוא דוקא ע"י האדם להיותו מבחי' התיקון שהוא שם7 מ"ה המברר ב"ן כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה כיצד הוא אופן בירורי' הללו דמאכלי' ע"י האדם יובן מתוך משל ענין הברורי' הגשמיי' שיש במאכלי' גם כשעכו"ם אוכל שהוא צריך בירור בטחינה תחלה ואח"כ מתבשל בקיבה ומתברר עוד ויוצא הפסולת לחוץ ואח"כ עולה המובחר ונעשה דם בכבד ומן הכבד עולה ממנו המובחר ללב ומן הלב למוח כו' וכך הוא ענין הברורי' הרוחניי' של המאכלי' דהיינו בחי' רפ"ח ניצוצי' דקדוש' שיש בהם בהעלם ע"י השבירה כנ"ל וניצוץ האלקי שבאדם כשאוכלם הוא מבררם הענין הוא ג"כ ע"ד הנ"ל שבתחלה מתברר חלק הטוב שבמאכל ועולה ונכלל בניצוץ האלקי ע"י העלא' מ"ן של הניצוץ באהבה במס"נ כשמתפלל בכח וחיו' אותו המאכל לפי שבמס"נ של הניצוץ האלקי כשעולה ונכלל באור האלקי עולין עמו גם כל מה שקיבל חיות רוחני מניצוצי הקדוש' שיש במאכלי' ואמנם זהו א"א בלתי פירוד הרע מן אותו חלק הטוב <רלו>

והוא עד"מ הבירור של המאכל בקיבה דכמו שמתברר בגשמיותו כך הוא בירור שלו ברוחניותו כו' ועד"ז מתברר עוד עד שנברר המובחר שבהניצוצי' דתוהו ועולין למעלה בבחי' אצי' בבחי' העלא' מ"ן בכללו' העלא' מ"ן דכנ"י שהוא בחי' מל' דאצי' כידוע ע"י לאהבה את ה' כו' שיש בכללו' נ"י בק"ש וכמבואר למעלה ומי הוא המברר ומעלה אותם הרי הוא בחי' הניצוץ דוקא להיותו מבחי' התיקון שכבר נברר שבזה יתרון מעלתו על ניצוצות דתוהו שבמאכלים שלא נבררו עדיין כנ"ל ונמצא מובן מזה שזהו ממש כמשל הזורע גרעין א' שיצמח ממנו הרבה חטים כנ"ל כך ניצוץ האלקי שהוא בא מבחי' ז"א שהוא מבחי' התיקון נזרע באר"ץ שהוא שם ב"ן שנפלו שם ניצוצות דתוהו שהם מבחי' ב"ן וכמ"ש וימלוך כו' ונפלו בחיצוניו' העולמות כנ"ל וז"ש אור8 זרוע לצדיק שהוא בחי' יסוד ז"א שהרי מיחוד דזו"נ נולדו הנשמו' כנ"ל וזהו

תצט

ג"כ ענין וזרעתי9 את ב"י זרע אדם משם מ"ה וזרע בהמה מבחי' ב"ן דמ"ה כי למ"ד כלים דז"א מתלבשי' בבי"ע עד שכלים הפנימי' נעשי' נשמ' לעולם הבריא' כו' וי' כלים החיצוני' הם נפש בעשי' ונמצא שגם הע"ה ופחותי הערך שבבנ"י שיש לו נפש דעשי' בלבד הרי הוא ג"כ מבחי' מ"ה דז"א אלא שהוא מבחי' כלים החיצונים דז"א כו' (והוא הנק' זרע בהמה כלומר בחי' בהמה שבאדם כי פני אדם דוקא שבמרכבה הוא שרש כללות נ"י אלא משום דכללות המרכבה כולל אותם פני אדם יש באדם ג"כ בחי' בהמה כו' וכמ"ש במ"א) וד"ל.

וזהו ענין יברכך ה' כו' שהוא ענין הברכה בכנ"י מלמטה למעלה כנ"ל, כי הנה ארז"ל לא10 גלו ישראל לבין אוה"ע אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כו' שנא' וזרעתיה11 לי בארץ כו' ולכאורה המאמר הזה פלאי הוא דודאי כלום12 אדם זורע קב אלא להוציא כמה כורים כידוע וא"כ הי' מהראוי שיהיו גרים בכל דור בישראל בכפלי כפליי' ממספר בנ"י עצמם ולא ימצאו גרים גם חלק א' מאלף מישראל כו' אך הענין הוא דזריעה זו קאי על ניצוץ האלקי בגוף החומרי כנ"ל שמלובש בו ע' שנה ואוכל מאכלי' גשמיי' וחי מהם וכמ"ש ימי13 שנותינו בהם ע' שנה כו' ומבואר במ"א שפי' בהם היינו בהכלי' דנוגה (כי אותיות הם14 מלמטה למעלה היפוך אותיות דמ"ה כו' כמ"ש במ"א) ובכל יום מתפלל בכח האכילה ההיא ועולי' עמו ברורי' רפ"ח ניצוצו' כו' כנ"ל הרי עולה קיבוץ גדול מניצוצות דתוהו עם הניצוץ האלקי וה"ז כמו הזורע קב שמוציא כמה כורים לפי שאין מספר ושיעור לניצוצו' דתוהו שמלובשי' בהיכלו' דנוגה ע"י השבירה כו' וכמבואר במ"א15 ואעשה אותך ש"ם לגוי גדול כו' ש"ם דוקא כו' והיינו שאמרו דלא גלו ישראל לבין אוה"ע לברר לצורך עצמם כי הם כבר מבחי' התיקון כנ"ל אלא כדי לברר בחי' לבושי' והיכלו' דנוגה שמשם שרש הע' שרים דאוה"ע והיינו להוסיף גרים כי בחי' ניצוצו' דתוהו נק' גרים והמה במספר גדול בכפלי כפליים מניצוצי' דבנ"י וכמשל הזורע קב כו' וכמ"ש וזרעתיה לי בארץ וכנ"ל בפי' וזרעתי את בית ישראל כו' וד"ל וזהו הטעם עצמו שצריך האדם להתפלל בכל יום ולא די לו שיתפלל פ"א בשבוע או פ"א בחדש וכיוצא כי ענין התפלה הוא עליות הניצוצי' דתוהו שיבאו בבחי' העלא' מ"ן עם הניצוץ <רלז>

שמעלה אותם ומבררם כנ"ל ובכל יום הרי יש ניצוצות חדשות כי מתחדשי' באדם בכל יום ניצוצי' חדשות מן המאכלים שהוא אוכל בכל יום מה שלא אכל עד עתה וכחות הגוף מתחדשי' מחידוש חיות מאכלי' בכל יום מה שאין בחבירו א"כ צריך בכל יום להתפלל בבקר והוא

תק

להעלות מ"ן מן העבר ומהתחדשו' ניצוצות של זה היום שיוכל להעלותם להבא כו' וד"ל וע"כ צריך להיות גם בתפלה בחי' המשכת מוחי' חדשי"ם דוקא כידוע בפרע"ח16 בפי' חדשים לבקרים כו' ובדברי רז"ל ג"כ מרומז במה שפסקו שצריך לחדש דבר כו' בחוזר התפלה כו' מפני שהתפלה שייך עיקרה לבחי' הברורי' וזהו מתחדש בכל יום ע"כ צ"ל ג"כ שיהי' בכל יום בעיניך כחדשים כו' אבל האדם מצד עצמו היה די לו בתפלה א' כי הנפש עצמו א"צ תיקון כי כבר נתקנה להיותה באה מעולם התיקון אלא מפני שבאה לתקן לבושי נוגה צריכה להתפלל בכל יום וד"ל.

וזהו פי' יברכך ה' שיתברכו כנ"י בתוספת מרובה על עיקר שרש נשמותיהם מצד העלא' הברורי' דרפ"ח כנ"ל שהם במספר גדול אלף פעמי' כמספר בנ"י וכמשל הזריעה הנ"ל והיינו מלמטה למעלה דוקא דהיינו בבחי' א"ח ע"י התפלה שנק' סולם כנ"ל וכמשל הצמיחה שצומחת מלמטה למעלה כו' וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין הברכה השני' יאר ה' פניו אליך כו'. הנה דרך כלל ברכה ראשונ' דיברכך כו' הוא בחי' העלא' מ"ן וברכה שני' דיאר כו' הוא בחי' המשכת מ"ד שבא דוקא אחר העלאת מ"ן כידוע וברכה שלישי' דישא ה' פניו כו' הוא למעלה המחבר המ"ד ומ"ן כו' דהנה בחי' העלא' מ"ן דברורי' דרפ"ח הנ"ל בברכת יברכך כו' עדיין לא נשלם ענין הברורי' בשלימות כי בחי' העלא' מ"ן אע"פ שגם הוא נק' בשם בירור כידוע אמנם עיקר שלימות הבירור אינו אלא לאחר שנמשך בחי' המשכת המ"ד על המ"ן כידוע בע"ח בפי' ע"כ יעזוב כו' ודבק באשתו והיו לבשר אחד פי' לבשר אחד הוא כאשר מתחברים ומתדבקי' מ"ן ומ"ד יחד דוקא כי בחי' המ"ד מברר בחי' המ"ן והיו לאחדים ע"י בירור זה השני וזהו שלימות הבירור והוא ענין המאמר למהוי17 אחד באחד פי' אחד תתא' דנוק' דז"א הוא בחי' מ"ן וכשמתחבר ומתאחד עם אחד עילא' דבחי' ז"א שהוא בחי' מ"ד כידוע אזי בחי' אחד נעשה שלם בשלימות והיינו מפני התבררו' אחד עילא' באחד תתא' וזהו למהוי אחד באחד ויש בו ב' פרושי' ושניהם אמת דאחד עילא' נעשה אחד ע"י אחד תתא' שהרי לא נק' אדם אלא בכללא18 דדכר ונוק' וכמ"ש זכר19 ונקבה בראם ויקרא שמם אדם כמ"ש בזוהר והב' דאחד תתא' דנוק' נעשה אחד ע"י חיבורו באחד עילא' מטעם שהמ"ד מברר מ"ן והכל ענין א' הוא משום דבחיבור שניהם דוקא נעשה בחי' אחד שלם וזהו למהוי אחד באחד וכענין והיו לבשר אחד למטה ביחוד זכר ונקבה גשמיי' כמבואר בע"ח וד"ל.

תקא

והנה בעבודת ה' יובן זה הענין ג"כ כי בחי' העלא' מ"ן בתפלה במס"נ הוא ענין התשוקה שיהי' גילוי אלקו' כנ"ל והמשכת המ"ד אח"כ היינו כשנעשה ונמשך בחי' גילוי זה מן ההעלם כנ"ל ומתחלה לא הי' גילוי זה <רלח>

עדיין באמת אלא רק שהי' חפץ ומשתוקק לזה הגילוי בלבד והוא מ"ש ואל20 אישך תשוקתך שהוא בחי' העלא' מ"ן ואח"כ והוא21 ימשול בך שהוא המשכת מ"ד היינו כשנעשה ונגמר באמת זה הגילוי כמו שהי' לו התשוקה ואין מסתיר למטה כמו למעלה כו' וזהו ענין המשכו' ד' ברכות דברכת המזון דידוע בפע"ח שהן בחי' המשכו' מוחי' דנוק' ומפני כי בחי' המוחי' נחלקי' לד' מוחי' חו"ב חו"ג כו' ע"כ יש ד' ברכות והרביעי' מדרבנן כי מדאוריי' שהוא תושב"כ בבחי' ז"א שעיקרו ג' מוחי' חב"ד די בג' ברכו' אבל בבוא השפע למלכות תושבע"פ כו' נחלק לד' חלקי' כו' וכל זה באמרו ברוך אתה הוי' פי' משם הוי' מ"ה דז"א לנוק', והנה שרש כל המ"ד הוא בא מבחי' אור אבא שמאיר בבחי' מוחי' דז"א כו' כי בחכמה22 אתברירו דוקא כידוע וזהו ענין הברכה השני' יאר ה' פניו אליך פי' כמ"ש חכמת23 אדם תאיר פניו והוא בחי' מוחי' דאבא שמלובש בז"א עד שמאירי' פניו כו' עד שיכול להמשיך מ"ד לברר המ"ן דברכה הראשונה הנ"ל והוא שלימות הבירור כנ"ל וד"ל.

ישא ה' פניו אליך, פי' אחר שנמשך בחי' מ"ד דז"א על העלא' מ"ן דמאכלי' בברכת המזון כנ"ל ונתחברו יחד כנ"ל צריך להגביהם ולהעלותם יחד אל בחי' מקור הגבוה משניהם יחד והוא ענין ישא ה' פניו כו' ואמרו ז"ל הטעם אמר הקדב"ה וכי לא אשא פנים לישראל אחר שהם מדקדקי' ע"ע עד כזית כו', ויש להקדים תחלה ענין א' הנז' בזוהר24 ובע"ח בכמה דוכתי דבחי' בוצינא דקרדניתא שהוא הנק' קו המדה ונק' גם בשם משחתא כו' שרשו הוא רק בחי' ה"ג דבח"ס דא"א אך בחי' ה"ג הללו מבחי' גבורה דע"י הם שמלובש בח"ס כו' וענין זה הנק' קו המדה הוא הנותן קצבה ומדה לכל הברורי' שמתבררי' ע"י החכמה כמה יתברר כו' ולכך שרשו בבחי' ה"ג דח"ס דהיינו מבחי' גבורה דע"י שמלובש בח"ס כו' כי ענין מדה זו בחכמה בחי' צמצום הוא שמצמצם הדבר שבאופן כך וכך יהי' בחי' הבירור במ"ד ומ"ן כשיתחברו ולא באופן אחר כמו ע"ד דוגמא בכל מעשה המצות בכלל שהם בחי' יחוד דמ"ה וב"ן וכמאמר25 לשם יחוד קדב"ה ושכינתי' שאו' על כל מצוה בעשותה כו' כידוע והנה כל מעשה המצוה יש לה פרט מיוחד שבאופן זה תתכשר המעשה להיות במעשה זו בחי' היחוד העליון דמ"ה וב"ן ואם לאו אינה מצוה כלל ולא נעשה שום יחוד דמ"ה וב"ן על ידה כו' כמו מצות26 ציצית בג'

תקב

כנפו' ופחו' מד' חוטין כו' וכיוצא ותפילין27 שאינם מרובעו' וכיוצא בזה הרי נמדד מדה וקצבה ליחוד זה דמ"ד ומ"ן בכל הענינים איך יהיו ובאיזה אופן יהיו דהיינו כמה יהי' הבירור וכמה לא כו' והנה מי שהוא מודד המדה הזאת למעלה הוא הנק' קו המדה שעל ידו נמדד כל עניני הבירור שע"י חכמה כמה יהיו כו' עד"מ אמת הבנין שמודדין בו כמה יהי' האורך והרוחב כו' וכמ"ש במ"א ולהיות כי הקו המדה הזה הנה הוא מודד בשיעור החכמה דהיינו כמה יהי' אור החכמה מברר כו' שהרי כל הברורי' א"א כ"א ע"י החכמה כמאמר דבחכמה אתברירו דוקא א"כ צמצום המדה הוא בחכמה שלא יומשך שיעור כח מ"ה לברר רק כך וכך כו' ע"כ נק' קו המדה <רלט>

המצמצם זה השיעור דכח מ"ה כו' בשם בחי' ה"ג דח"ס כי בחי' חכמ' סתימא' ידוע שנק' משכיל שהוא בחי' המקור לחכמה דאצי' המברר כו' כי הוא נקרא בחי' חכמה שבכתר בדרך כלל ובהיותו מצמצם בבחי' צמצום על המשכת החכמה איך וכמה כו' ע"כ הוא מבחי' הגבורות והדינין ובכלל הוא בחי' גבורה דע"י שמלובש בח"ס וזהו הענין שנקרא28 החכמה בשם די"ן לפעמי' ולפעמי' נק' בשם החסדי' כידוע כי אור29 אבא מקור החסדי' כו' דמפני בחי' הצמצום הזה נק' ח"ס בשם דין לגבי האצי' אבל בחי' חכמה סתם שמשפעת האור לאצי' נק' חסד כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

ואחר הקדמה זו יובן בענין ברכת המזון על פחות מכשיעור שביעה כו' דהנה בהיות המאכל פחות מכשיעור שביעה בגשמיות גם ברוחניות המאכל דהיינו חלקי הטוב הגנוז בו מרפ"ח ניצוצי' דתוהו כנ"ל ג"כ אין בו כדי שיעור הראוי להיות מזה בחי' העלא' מ"ן למעלה עפ"י מאמר קו המדה הנ"ל שנתן קצבה ומדה לשיעור מ"ד ושיעור מ"ן וכיצד יהי' הבירור בחכמה כו' ועל פחות מכשיעור שביעה אינו נקרא כלי להחזיק ברכה כלומר אינו בחי' כלי להעלא' מ"ן עד שיומשך בו הברכה להשפיע בו בחי' מ"ד והוא בברכת המזון לומר עליו ברוך אתה הוי' כנ"ל כי אין בחי' חכמה דמ"ה מברר ב"ן אלא כשנק' כלי להחזיק בו הברכה כו' וזהו שאמר ואכלת30 ושבעת דוקא והדר וברכת את ה' אלקיך אבל פחו' מכדי שביעה אין בו העלא' ניצוצו' כ"כ כדי השיעור להיו' לשובע למעלה ג"כ בבחי' מל' דאצי' שנק' נפש כמ"ש צדיק31 אוכל לשובע נפשו כו' וכמ"ש בזוהר וד"ל. וזהו ישא ה' פניו אליך שנושא פנים לישראל משום שמדקדקי' ע"ע לברך בהמ"ז בפחו' מכדי שיעור שביעה ג"כ כו' כי בחי' פני"ם הוא בבחי' אור אבא שמאיר בבחי' מוחי' דז"א כנ"ל אבל למעלה מעלה מבחי' אור אבא דהיינו

תקג

בבחי' פנימי' הכתר שלמעלה גם מבחי' ה"ג דח"ס הנ"ל הנק' קו המדה שם אין הפרש כלל בין שיש בחי' כלי כשיעור העלא' מ"ן או שאין בחי' כלי כשיעור הצריך כו' כי בחי' כתר דא"א הוא למעלה מעלה גם מכל עיקר ההשתלשלו' דאבי"ע עד שבחי' האצי' ובחי' העשי' שוין לגביו כי גם אדם דאצי' נק' אדם דעשי' בלבד בערך כללות ההשתלשלו' דא"ק נק' אדם דבריא' וע"י נק' אדם דיצי' וז"א נק' אדם דעשי' כו' כידוע וא"כ לגבי בחי' כתר דא"א ששם מאיר מבחי' א"ק נחשב האצי' והעשי' כמעט בערך א' אחר שגם האצי' בחי' עשי' לגביו כערך בחי' המעשה לגבי המחשבה כידוע דמשל בי"ע הוא בחי' מחשבה דו"מ כו' וד"ל ועליו נא' המשפילי32 לראות בשמים וארץ שרוחניות וגשמיו' שוין כו' ולשם הוא אומר בברכה זו השלישי' ישא ה' פניו פי' שיעלה בחי' הפנים דאור אבא למעלה מעלה בבחי' פנימי' א"א ומשם יצוה את הברכה גם בפחות מכדי שיעור שביעה מטעם שהוא למעלה מבחי' קו המדה וד"ל וע"כ אמרו ז"ל אמר הקדב"ה וכי לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת כו' והם מדקדקי' ע"ע עד כזית כו' פי' כנ"י המה בבחי' מל' דאצי' כידוע וחכמי ישראל הוא בחי' חכמה שבמל' והוא ענין תורה שבע"פ שהם דקדוקי סופרים כו' והם החמירו ע"ע להיות חיוב ברכהמ"ז גם בכזית מטעם שנעוץ תחלתן בסופן דוקא ומל' עולה <רמ>

עד פנימי' הכתר ע"כ הגיעו למעלה מבחי' קו המדה שמשם יוכל להיות השפע גם בפחו' מכשיעור שביעה עכ"פ מטעם הנ"ל ואעפ"כ נתנו ג"כ שיעור ומדה והוא בכזית או בכביצה אלא שצמצמו בשיעור קטן מאד לפי שהעולמו' הנפרדי' צריכים להתנהג בהכרח ע"פ בחי' קו המדה הנ"ל להיות שההשתלשלו' שלהם באה בבחי' אור וכלי כו' אלא לפי שהמשיכו מבחי' פנימי' הכתר ע"כ יכול לירד השפע גם בשיעור מצומצם מאד כזית גם שאינו בכדי שביעה מטעם הנ"ל וד"ל וזהו שאמר הקדב"ה האיך לא אשא ואגביה פנים למעלה מבחי' קו המדה הנ"ל אחר שמדקדקי' ע"ע עד כזית כו' וד"ל.

וישם לך שלום. פי' שלו"ם הוא בחי' הממוצע המחבר ב' הפכי' כמו עושה שלום33 במרומיו שמחבר ע"י השלום ב' הפכי' דמיכאל וגבריאל שר של מים ושל אש יחד וכיוצא בזה ובחי' הממוצע ידוע שהוא בבחי' קו האמצעי דת"י כו' והדעת הוא עיקר הממוצע להיותו מחבר למעלה חו"ב34 תרין ריעי' כו' הנק' יחוד דאו"א והוא דעת עליון וגם מחבר למטה ביחודא תתא' דזו"נ והוא דעת תחתון כו' וע"ז נא' ורב שלום בנייך כו' פי' כמארז"ל ת"ח35 מרבים שלום כו' ענין ריבוי השלום הזה היינו ע"ד הנ"ל בדעת שהוא עושה השלום למעלה וגם למטה כו' וז"ש או36 יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי ב' שלומות כמאמרם ז"ל שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה דהיינו ב' יחודי' הנ"ל

תקד

פמליא של מעלה הוא בחי' יחודא עילאה דאו"א ופמליא של מטה הוא יחוד דזו"נ כו' וד"ל.

וביאור הדברים הללו ידוע על פי' הפסוק כי37 אל דיעות הוי' כו' שיש ב' דיעות דעת עליון המחבר חו"ב היינו כשמחבר אור א"ס שבחכמה שהוא בבחי' אין שיבא לידי גילוי בבינה שנק' יש וכמ"ש להנחיל38 אוהבי יש שהרי נאמר קמי'39 כלא חשיב שלמטה בחי' האין ולמעלה בחי' יש בהיפוך זה אבל ע"י היחוד דאו"א נמשך בחי' אין גם ביש דבינה להיות למטה בבינה כמו למעלה בחכמה דהיינו שיהי' גם בהשגה דבינה נתפס איך דקמי' כלא וכאין כו' ועד"ז ביחודא דזו"נ דהיינו מאצי' לבי"ע שהוא בא ג"כ מאין ליש אלא ששם נפרד היש לבחי' גבול ממש אבל היחוד שם היינו שאור האצי' יאיר בבריא' הענין הוא ג"כ ע"ד הנ"ל שיהי' למטה בבריא' כמו באצי' דהיינו כמו שלמעלה באצי' אין היש תופס מקום דקמי' כלא כו' כך למטה בעולם הנפרד לא יהי' היש תופס מקום ולא יסתיר המסתיר כלל וכלל וד"ל וכל אלה בחי' היחודי' נעשה הכל עפ"י הדעת להיותו בחי' הממוצע להביא ולחבר הארת אור העליון בתחתון שיהי' האור בתחתון כמו בעליון ממש והיינו ענין ב' השלומו' להיו' שלום בפמליא של מעלה לחבר ב' הפכי' דחו"ב כנ"ל ושלום בפמליא של מטה מאצי' לבי"ע לחברם יחד ע"ד הנ"ל כי בחי' השלום נמשך מן הדעת אחר שהן בקו א' והוא בחי' קו האמצעי כנ"ל והיינו שאמרו ז"ל לא40 מצא הקדב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום פי' כלי הוא בחי' המקבל האור והוא בחי' בינה לגבי חכמה ומל' דאצי' שבבי"ע לגבי ז"א כו' ובכולם אין האור יורד בבחי' ברכה להיו' גילויו בכלי כמו שהוא למעלה שזהו ענין הברכה כידוע <רמא>

אלא ע"י השלום שמביא ומחבר המשפיע במקבל כנ"ל וד"ל וזהו וישם לך שלום אחר שאמר ישא ה' פניו כו' כי הנה מ"ש ורב41 שלום בנייך וכנ"ל היינו אחר שאמר וכל בנייך למודי הוי' פי' למודי הוי' הוא כמו שמבואר למעלה בענין לימוד התורה להיו' גילוי אור א"ס למטה כמו למעלה באין מסתיר מפסיק כו' ואז נמשך בחי' דעת הנ"ל לעשות היחודי' הנ"ל וכמו גם בפחו' בכשיעור לברך בהמ"ז והגם שבפחו' מכדי שיעור אין כלי אבל ע"י השלום נעשה בחי' כלי להחזיק ברכה גם שלא לפי ערך הכלי וכמשמעו' לשון כלי להחזיק ברכה שגם אם אין ערך המקבל לכך מ"מ מועט מחזיק את המרובה כו' והוא לפי שישא ה' פניו כו' למעלה מבחי' קו המדה כנ"ל ע"כ יהי' אז בחי' כלי להחזיק ברכה גם שלא לפי ערך המקבלי' והוא ע"י השלום ולהיותו ג"כ למעלה מבחי' קו המדה אחר שיש בכחו לחבר העליון בתחתון וזהו וישם לך שלום שיהא המשכת השלום תלוי ב"ך מפני שישא ה' פניו כו' למעלה מבחי' קו המדה כנ"ל וד"ל.

תקה

ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם. פי' ואנ"י42 הוא אותיות אין שהוא בחי' הכתר והענין הזה הוא אחר הברכה הנ"ל מלמטה למעלה באמרו יברכך כו' דהנה מה שהברכה בא בבחי' תוס' וריבוי מלמטה למעלה הנה זה בא בבחי' אור חוזר שעולה למעלה מעלה עד בחי' הכתר כי בחי' מל' עומדת לנגד בחי' הכתר מלמטה למעלה ולהיות כי נעוץ43 סופן בתחלתן דוקא כידוע ע"כ המלכו' עולה עד הכתר44 דוקא מפני שיש בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה דהיינו מתחלתן לסופן ומסופן לתחלתן כו' וז"ש רבבה45 כצמח השדה כו' עד"מ צמח השדה שעולה בבחי' א"ח ובברכה שמתברך מלמטה למעלה באה ועולה עד בחי' הכתר שהוא בלתי מוגבל ולמעלה מן המספר והיינו ותבואי46 בעדי עדיים כלומר כתר כל הכתרים כמ"ש במ"א וכך אני אברכם מלמעלה למטה ג"כ מבחי' הכתר דא"י47 וכמ"ש ישא ה' פניו אליך ומבואר למעלה שהוא המשכת האור מפנימי' הכתר וזהו ואני אותיו' אין שהוא בחי' הכתר שיברכם מלמעלה למטה כשם שעלה הברכה מלמטה למעלה כו' וד"ל.

ושרש ענין ויקרא האדם שמות כו' הנה לכאורה אינו מובן כלל מ"ש ויקרא האדם שמות כו' דהלא האדם נברא בע"ש וכבר נבראו כל הנבראים עד יום הששי וכידוע המאמר דאפי'48 יתוש קדמך כו' וא"כ כבר הי' קריאת שם לכל הנבראי' שהרי בעשרה מאמרו' נברא העולם בכלל ובדרך פרט נתחלקו לצרופי' הרבה ועכ"פ יש צירוף מיוחד לכל נברא בפרט כידוע, אך הענין הוא דבאמת כבר הי' צרופי' מיוחדי' לכל נברא אבל היו רק בהעלם למעלה בבחי' דיבור העליון שמחי' כל הנבראי' כו' אבל להמשיכם לידי גילוי מן ההעלם הוא שקרא האדם שמות לכל החיה והבהמה כו' וזהו שאמרו ז"ל במדרש49 ראו חכמתו כו' שחכמתו של אדם גרמה לו להבין בשמות שכבר נקראו למעלה לסוס ולחמור כו' וד"ל אך הנה בקריאה זו <רמב>

בגילוי מן ההעלם הוא שתיקנם והעלם להיות בבחי' מדרגת התיקון העליון דהרי האדם הוא משם מ"ה שהוא בחי' התיקון וכמ"ש באד"ר50 באני עלמין ולא אתקיימו עד דאתברי פרצופא דאדם כו' ואז נמשך בחי' הביטול בכל הנבראי' כענין חמורו של רפב"י שהוא היה מבחי' בהמות בהררי אלף כו' וע"כ לא נא' פסוק זה דויקרא האדם אלא בהיותו בג"ע קודם חטא עה"ד כו' וד"ל.

תקו

ואחר כל הנ"ל מובן הטעם מה שברכת המזון צריכה שיעור כדי שביעה כנ"ל אבל ברכה51 ראשונה די בכל שהוא כי אינה אלא בחי' אתעדל"ע כדי לעורר אתעדל"ת בלבד עד"מ אדם הישן שצריכים להקיצו מן השינה כו' ע"כ סגי בכל שהוא משא"כ ברכה אחרונה שאחר האכילה שאתעדל"ע אחר אתעדל"ת שבא' בבחי' מ"ן כו' צריך שיעור דוקא עפ"י בחי' קו המדה ובנ"י שמדקדקי' ע"ע בפחות מכשיעור אינו מדאוריי' אלא מדרבנן מטעם הנ"ל וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (ס, ב).

נדפס בשינויים בלקו"ת נשא כז, א.

2) ידוע. . דהצומח מחי' את המדבר: ראה לקו"ת צו יג, ב. תו"ח ויגש רלב, א. ובכ"מ.

3) ואלה המלכי': וישלח לו, לא.

4) כי על כל מוצא פי ה': דברים ח, ג.

5) בע"ח דהנשמה א"צ תיקון: ע"ח שכ"ו. ראה תניא פרק לז.

6) הטוב הוא: בגוכתי"ק חסר כאן תיבה.

7) שם מ"ה המברר ב"ן: ראה ע"ח שער (ה) טנת"א פ"א. שער (י) התיקון פ"ג. שער (מ) פנימית וחיצונית דרוש ד. ביאוה"ז תשא נג, ג. לקו"ת בחוקותי מז, ג.

8) אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

9) וזרעתי את ב"י: ירמי' לא, כו.

10) לא גלו ישראל. . שיתוספו עליהם גרים: פסחים פז, ב.

11) וזרעתיה לי בארץ: הושע ב, כה.

12) כלום אדם זורע: ראה פסחים פז, ב.

13) ימי שנותינו בהם ע' שנה: תהלים צ, י.

14) הם. . היפוך אותיות דמ"ה כמ"ש במ"א: ראה לקו"ת במדבר ו, ד.

15) במ"א ואעשה אותך שם לגוי גדול: ראה תו"ח חיי שרה קכא, ג. שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] רלא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסא. וש"נ. ויקרא ח"א ס"ע עב ואילך. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' קד. וש"נ. שע"ת קמא, א.

16) בפרע"ח בפי' חדשים לבקרים: איכה ג, כג. וראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכז. ו "נ. שערי תשובה שער התפלה כח, ג.

17) למהוי אחד באחד: זח"ב קלה, סע"א.

18) בכללא דדכר ונוק'. . ויקרא שמם אדם כמ"ש בזוהר: בראשית ה, ב. וראה זהר בהקדמה יג, ב.

19) זכר ונקבה בראם: בראשית ה, ב.

20) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, ט.

21) והוא ימשול בך: בראשית ג, טז.

22) בחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב.

23) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

24) בזוהר ובע"ח. . בוצינא דקרדניתא: ראה זח"א טו, א. ובאור החמה ומקדש מלך שם. ת"ז רת"ה ובכסא מלך שם. ראה תניא שער היחוד והאמונה פ"ד.

25) וכמאמר לשם יחוד קדב"ה ושכינתי': ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תתיא ואילך.

26) מצות ציצית בג' כנפות: ראה או"ח סי"א, ד.

27) ותפילין שאינם מרובעו': ראה טוא"ח סל"ב.

28) שנקרא החכמה בשם דין. . ולפעמים. . החסדי': ע"ח שער או"א פ"ו. וראה תו"א ה, ד — ושבחו האריז"ל. לקו"ת ראה לא, א — כמ"ש החייט.

29) אור אבא מקור החסדים: ראה סידור שער התפילין ט, סע"ד. ביאוה"ז במדבר קמה, ב. אמרי בינה קכז, א.

30) ואכלת ושבעת. . וברכת את ה' אלקיך: דברים ח, י.

31) צדיק אוכל לשובע נפשו: משלי יג, כה.

32) המשפילי לראות: תהלים קיג, ו.

33) עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב.

34) חו"ב תרין רעין: ראה זח"ב נו, א. זח"ג ד, א. אוה"ת נצבים ע' א'רכב.

35) ת"ח מרבים שלום: סוף ברכות. וש"נ.

36) או יחזק במעזי: ישעי' כז, ה.

37) כי אל דעות הוי'. . ב' דיעות: נסמן לעיל ע' תנט.

38) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

39) קמי כלא חשיבי: נסמן לעיל ע' תעד.

40) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה: ראה סוף עוקצין.

41) ורב שלום בנייך: ישעי' נד, יג.

42) ואני אותיות אין: ראה פרדס ש"ג פ"א. ע"ח שער מב, פ"א.

43) כי נעוץ סופן בתחלתן: ס"י פ"א, מ"ז.

44) הכתר. . בריח התיכון: ע"פ לשון הכתוב תרומה כו, כח. ויקהל לו, לג. ראה זהר בלק קפו, ב. ובהגהת הרח"ו שם.

45) רבבה כצמח השדה: יחזקאל טז, ז.

46) ותבואי בעדי עדיים: שם.

47) דא"י: דאור ישר.

48) דאפי' יתוש קדמך: סנהדרין לח, א.

49) במדרש ראו חכמתו: ב"ר פ"ח, א.

50) באד"ר באני עלמין ולא אתקיימו: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קלה, א.

51) ברכה ראשונה די בכל שהוא: טוא"ח סר"י בתחלתו.