להבין שרשי הדברים

תקכג

בעזר"ה

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה שרש ענין ירידת2 הנשמה בעוה"ז להיות בבחי' מהלך ע"י אהבת בכל מאדך כנ"ל מובן עפ"י3 המבואר במ"א בטעם שעיקר התשובה בעוה"ז דוקא וכמ"ש היום4 היום דוקא ואין בעוה"ב בחי' תשובה אלא כאשר הוא כן יקום כו' שהוא מפני שבחי' ממלא כ"ע בכלל הוא בא בסדר השתלשלו' בבחי' אורו' וכלים באבי"ע הכל במדה וקצבה עפ"י מאמר5 קו המדה הידוע וכל עולם ועולם מד' עולמו' דאבי"ע מקבל במדה כמו שהוא לא ישונה באיזה

תקכד

תוס' או איזה גרעון כו' וע"כ כל בחי' הנמצאי' בכלל שבאבי"ע כולם נקראי' בשם עומדים כי הם עומדי' תמיד במדרגה א' בלי שינוי בתוס' או בגרעון אור וכמ"ש אליהו חי6 ה' אשר עמדתי לפניו כו' וכנ"ל והיינו כמו בחי' אהבת בכל נפשך למטה שההתפעלות אהבה נמשכת במדה לפי ערך ההשגה כו' כך כל הנשמו' ומלאכים ואורות עליונים שבאבי"ע אין בהן בחי' שינוי כלל משא"כ בעוה"ז שבחי' סובב כ"ע בכלל מאיר בבחי' ממלא וכמ"ש אשר7 אנכי מצוך היום אנכי8 מי שאנכי כו' שהוא הנק' המתנשא מימות עולם וכמ"ש ומתחת זרועות עולם כו' מפני ששם9 מ"ה מברר ב"ן בדרך כלל ע"כ יכול להיו' אהבת בכל מאדך שנק' עי"ז מהלך כנ"ל דוקא בעוה"ז.

וזהו שאמרו יפה10 שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא <רנג>

ולא בעוה"ב לפי שאין התשובה מועיל בעוה"ב מטעם הנ"ל אבל בעוה"ז מפני בחי' הארת סובב כ"ע יכול להיות בחי' אהבה שלמעלה מן הכלי והמדה והיינו ג"כ הטעם שיכול להיו' התשובה שהוא לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא היפך סדרי ההשתלשלו' כו' וזהו שאמר ועתה יגדל כו' ועתה דוקא כי אין11 ועתה אלא לשון תשובה כמ"ש למעלה וזהו ג"כ שרש ענין היום לעשותם היום דוקא וכמאמרם תשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא וכיון שמת12 אדם נעשה חפשי מן המצות ג"כ כידוע כי בחי' שרש המצות הוא להמשיך בחי' מקיפי' דוקא כמשי"ת וזה אינו אלא בעוה"ז דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה ביאור שרש ענין ג' מקיפים הנ"ל בפי' צור משגבינו מגן ומשגב שהוא דוקא ע"י המצות בקבלת מ"ש כי13 הוא המלך המרומם לבדו כו' וכנ"ל תחלה יש להקדים ע"ד הפשוט איך שמקיפים הללו באי' בעבודת ה' דהנה אהבת בכל מאדך שלמעלה מן הכלי אינה באה רק מהתבוננו' דסובב כ"ע איך שהוא מלך מרומם ומתנשא מימות עולם כו' ולעוצם גודל ריחוקו מרוממו' זו תפול השפלו' בלב האדם ויעורר ע"ע רחמי'14 רבים על מה שהוא רחוק כ"כ ולפי ערך הרוממו' כך ערך השפלו' כידוע ומזה נמשך בחי' א"מ על נפשו וכמ"ש וכבוד15 ה' יאספך דהיינו אחר שמצד השפלות והריחוק לא יוכל אור אלקי לגלות בו בבחי' א"פ יבא עליו בבחי' א"מ והא"מ הוא מ"ש ברחמיך הרבים ברחמיך דוקא מפני שידוע לפניו גודל השפלו' וכנ"ל והמשכת הרחמי' הרבים הוא ענין המשכת המקיף כידוע וד"ל.

תקכה

וע"ד דוגמא זאת יובן למשכיל למעלה בבחי' מלכו' דאצי' איך שנמשך ממנה ג"כ ג' מקיפי' הללו בבי"ע דהנה ידוע דבחי' מל'16 דאצי' נעשה בחי' עתיק לבריא' וכמ"כ מבחי' מל' דבריא' נעש' עתיק ליצי' וכן מיצי' לעשי' ונמצא ג' כתרים הללו בג' עולמו' בי"ע כולם נמשכו מבחי' מל' דאצי' שנק' אדון עוזינו שהוא שם אד' כמ"ש למעלה, ועד"ז יובן ג"כ בעולם האצי' כי הנה יש בחי' בי"ע באצי' ג"כ כידוע שבחי' נהי"ם דאצי' נק' בחי' עשי' שבאצי' ובחי' חג"ת בחי' יצירה שבאצי' ובחי' חב"ד שהן או"א17 תרין ריעי' כו' בחי' בריא' שבאצי' ובחי' אצי' שבאצי' הוא בחי' כתר דאצי' שהוא בחי' עתיק' בכלל והוא הנק' המלך המרומם כו' מתנשא מימות עולם כי בחי' ז"ת דע"י שמלובשי' באו"א וזו"נ נק' ימות עולם אבל ג"ר שבע"י מובדל ומרומם מהתלבשו' זאת ולכך נקרא עתיק יומין כלומר שנעתק ונבדל מבחי' יומין כו' מלשון המעתיק18 הרים וכידוע והוא פי' בחי' כתר19 מלשון כותרת כי הוא רק מקיף מבחוץ לכל ההשתלשלו' דבחי' יומין שמלובשים באבי"ע כו' וד"ל ועד"ז גם בחי' ג' מקיפי' דבי"ע כמו מל' דאצי' שנעשה בחי' עתיק לבריא' ג"כ נק' מובדל מהתלבשו' היומין שהם המדו' דכתר שמלובשי' באו"א דבריא' כו' ועד"ז עתיק דיצי' ודעשי' כו' וכמאמר לאו20 דאית לך צדק ידיעא כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל ומבחי' ג' מקיפי' הללו נמשך בג' עולמות ע"ד דוגמא בג' מקיפים דנר"נ שבנפש ע"י התבוננו' בחי' סובב שנמשך בחי' רחמים רבים כנ"ל וזהו פי' אדון עוזינו שהוא בחי' מקור כל המקיפי' בין באצי' בין בבי"ע להיו' ממנו צור ומחסה בג' מדרגו' דבי"ע שיש בכל עולם וד"ל.

<רנד>

ועתה יש להבין איך נמשך ג' מקיפי' הללו ע"י המצות דוקא. ותחלה יש להבין שרש ענין המצות. דהנה שרש ענין המצות הן בחי' מקיפי' שבכתר ונחלקי' ג"כ לג' מקיפי' בג' מדרגו' דמחשבה דו"מ שהן נר"ן שבבי"ע וכנ"ל דכמו דמבחי' מל' דאצי' נעשי' בחי' עתיק בג' עולמו' כנ"ל כך מבחי' מל' דא"ס שנעשה בחי' עתיק לאצי' נחלק גם הוא לג' מקיפי' בבחי' ג' מדרגו' דנר"נ דאצי' כו' ומשם שרש המצות שהרי נקראי' תר"ך21 עמודי אור תרי''ג דאוריי' וז' דרבנן שהוא בחי' כתר בכלל כידוע.

וביאור הדברי' הנה במצות יש ב' עניני' א' שעושה המצוה בכונה והוא שיודע טעמה וסודה למעלה באורו' היחודי' שנעשה על ידה למעלה ומכוין בעשייתה להמשיך אורו' עליוני' ולייחד יחודי' כמו במצות תקיעת22 שופר לכוין

תקכו

בבחי' הארת עתיק בבינה ובמצות23 תפילין לכוין בהמשכו' מוחי' לז"א וכן כיוצא בכל אלה יש פרטי כוונו' בכל מצוה ומצוה שע"ז א' מצות24 צריכו' כוונה הנה כונות הללו אינן נק' עבודה וכתיב תחת25 אשר לא עבדת וכן לעבדו26 בכל לבבכם כו' אחר שבעשייתו מתקן דבר מה כמו שמייחד יחודי' וכונתו שיהי' בזה לאיזה תועלת דבר למעלה א"כ ה"ז כמו שעוסק בצרכי מו"מ שלו שאין העסק נק' עבודה אצלו אחר שהוא לו לתועלת וכמו שיעסוק ברפואה מפני שהרפואה תועלת אין העסק בה נק' עבודה ומלאכה כלל כידוע.

אבל מדרגה הב' בעסק המצות הוא שעושה א"ע כאילו אינו יודע כלל טעמה וסודה ושיהי' במעשה שלה איזה תועלת יחודי' עליוני' וכיוצא ואינו עושה ומתקן דבר כלל אלא שעושה המצוה מפני שכך גזר ה' וצריך לעשו' רצונו בלבד יהי' דבר המעשה איך שיהי' צריך לקיים ואינו משגיח כלל בגוף המעשה כי כמו עד"מ27 אם יגזור המלך לחטוב עצים וכיוצא אע"פ שבודאי אין במעשה זו תועלת כלל לא למלך ולא לעצמו מ"מ יעסוק באהבה כי גזרת מלך היא וכיוצא בזה ואז יהי' שוין בעיניו כל המצות קלה כחמורה אחר שאינו מכוין לכונו' שבהן אלא לכללו' ענינם שהן רק גזרת מלך וזהו הטעם שנק' כללו' המצות28 בשם מצות המלך כי הם רק גזרת מלך בכלל והוא ענין קבלת מ"ש בכלל שישנה בכל המצות כולן וכל מצוה שחסר בה קבלת מ"ש זאת גם שיכוין בה באמת לתכלית כונה שיש בה לא עשה כלום כמבואר למעיין בכתבי האריז"ל, ושרש הדברים להיות כי בחי' שרש המצו' הן בבחי' פנימי' הרצון שהוא בחי' פנימי' הכתר ונעשי' בחי' אור מקיף למטה וכמ"ש אשר קדשנו במצוותיו כו' אך א"א להיות בחי' המשכת מקיפי' למטה בנר"נ בלתי שיומשך תחלה מקיף הכללי שהוא בחי' הכתר מבחי' מלכו' שבעליון והיינו מבחי' מל' דא"ס שנעשה בחי' כת"ר לאצי' כנ"ל ובחי' מל' דא"ס היינו ענין קבלת מ"ש שיש בכל מצוה שמקיים גזרת המלך בלבד כנ"ל, ואח"כ יוכל לימשך למטה בחי' מקיפי' דכתר עליון באבי"ע שמשם שרש המצות ויאירו על האדם ג"כ למטה בנר"נ שבו וזהו שאו' תחלה ברוך אתה ה' כו' מלך העולם דהיינו קבלת מ"ש שבכל מעשה המצוה שהוא מבחי' מל' דא"ס ואח"כ או' אשר קדשנו במצוותיו כו' וד"ל.

והטעם שהן ג' מקיפי' בכלל כי כללו' המצות הן מחולקי' לג' מדרגו' מחשבה דו"מ מצות התלויו' במחשבה כמו מצות אוי"ר שגם הן <רנה>

תלויו' בכונה שבמחשבה וכמו מצות ק"ש29 שתלוי' בכונת הלב כי אם לא כיון לבו לא יצא ויש מצות שתלויות

תקכז

בדיבור30 כמו מצות ת"ת וברכת המזון וכיוצא ושאר מצות הן בבחי' עשי' ממש ודרך כלל הן מקיפי' לבחי' נר"ן שמלובשי' במחשבה דו"מ והמקיפי' שורין דוקא על בחי' הלבושים דמחשבה דו"מ כידוע ולהיו' כי שרש המצוה היא בבחי' עתיק וכתר שבג' מדרגו' בי"ע שהן בחי' מחשבה דו"מ ע"כ נמשך על ידם ג' מקיפי' הללו בכלל וזהו ג"כ שרש ענין אדון עוזינו שהוא בחי' מל' דא"ס שנעשה בחי' עתיק בג' מדרגו' דנר"נ דאצי' והן הנק' צור משגבינו מגן ומשגב כו' והכל ע"י מצות מעשיות דוקא כי פי' אדון הוא שם א"ד שהוא קבלת מ"ש שבכל מצוה מפני שהוא אדון על כולא כמ"ש שום31 תשים עליך מלך ומזה נעשה בחי' ג' מקיפי' כנ"ל וד"ל.

וזהו תחת אשר לא עבדת ה' בשמחה כו' מרב כל. פי' שמחה של מצוה להיותה בבחי' הכתר שלמעלה מן החכמה ע"כ היא למעלה גם מרב כל כי פי' כל הן בחי' נ' שערים דבינה ורב של כל הוא בחי' החכמה כי החכמה נק' מעיין והבינה32 נק' נהר וכמ"ש ונהר33 יוצא מעדן וכמו עד"מ ריבוי המשך הנהר שהוא בא רק מן המעיין כו'. וביאור שרש הדברי' הנה שרש התורה היא בבחי' חכמה סתימא' חכמה שבכתר כי אורייתא34 מחכמה נפקת ושרש המצות הם מבחי' כתר שבכתר כי הנה ידוע שהמצות35 נקראו ארחות הוי' והם תרי"ג ארחין דמתפלגין מחד אורחא בפלגותא דשערי בגלגלתא כו' כמ"ש באד"ר ופי' ארחא היינו כמו עד"מ הדרך והשביל שהוא מקום הפנוי מן העשבי' והתבואה כדי לילך בו כך עד"מ האורחין הם בחי' מקום פנוי מן השערו' והם בחי' הלבנוניו' ונק' תליסר חוורתי כו' להיו' כי בחי' השערות הן בחי' המשכו' הרצון שמלובשי' כבר בבחי' ח"ס שהוא ענין סתימות הטעם לרצון ונק' טעם כמוס שמשם נמשך שרש התורה דמה שהיא בחי' הפירוש על המצות היינו להביא הרצון בבחי' דין וצמצום שבזה האופן יהי' השראת וגילוי אור א"ס ברצון זה ואם לאו לא יהי' גילוי אור א"ס וכמו סוכה36 בצלתה מרובה מחמתה דוקא יהי' נמשך אור א"ס ברצון שבמצות סוכה ואם חמתה מרובה מצלתה הסוכה פסולה ואינה מצוה כלל דהיינו שאין נמשך בה כלל גילוי אור הרצון מבחי' עצמו' אור א"ס ועד"ז בכל דקדוקי דיני המצו' כולם המה רק דיני' וצמצומי' ברצון העליון שיש בהם וכמו תפילין37 מרובעו' ובד' בתים דוקא ורצועו' שחורו' דוקא וא"ל אינם מצוה ואין בהם בחי' הרצון כלל וכן בשאר מצו' כולן כמו בברכת כהנים בנשיא' כפים הרי יש בה דיני' שמעכבי' כל עיקר המצוה והכל מבחי' ח"ס דא"א

תקכח

שנק' טעם כמוס לרצון ועפ"י הטעם הכמוס הזה יהי' כל בחי' דין וצמצום ברצון שבמצות לעשו' כך ולא כך וכו' מפני שבו מלובש מבחי' גבורה דעתיק וד"ל.

אבל בחי' הארחין הם מקומו' פנויי' מבחי' השערות שהן הצמצומים שנמשכי' מח"ס אלא הם כולם בחי' חסדי' ונק' בדרך כלל בחי' חסד דעתיק' כי הם רק ענין כללו' המשכה וירידה דוקא מגבוה לנמוך כטבע החסדי' כו' להיו' כי הם בחי' המשכו' אור א"ס בכלל להיו' בבחי' גילוי אור למטה ע"י הרצון שבמעשה <רנו>

המצו' כמאמר נתאוה38 הקדב"ה להיו' לו דירה בתחתוני' כו' ונק'39 תליסר חוורתי כו' כי הם בחי' העונג הפנימי שברצון המלובש במצו' כענין נתאוה הקדב"ה כו' והמצו' הן הכלים שבהן יהי' גילוי אורו למטה כו' וכמ"ש במ"א וע"כ נק' שרש המצות שהן בחי' הארחין הנ"ל בשם תר"ך עמודים כי עד"מ העמוד הגשמי שמחבר הגג עם קרקיעותו של בית והוא הממוצע בין היותר עליון להיותר תחתון ומחברם יחד כו' כך הוא בחי' גילוי אור א"ס לירד מגבוה לנמוך עד למטה מטה באין בחי' דין וצמצום באופן הרצון איך ומה אלא אחר שמתלבש בח"ס נעשה בבחי' דין וצמצום כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן שרש ענין עוטה אור כשלמה הנ"ל משום דח"ס דא"א נק' אור והוא מעטה לבוש לבחי' העצמיו' של הרצון שהן בחי' ארחין הנ"ל כי אור חסד שלהם מתלבש ומתצמצם ע"י פירוש החכמה שבתורה על המצות כנ"ל וד"ל וזהו דשמחה של מצוה מצד עצמיו' הרצון כנ"ל גדול גם מן בחי' רב כל שהוא בחי' ח"ס הגם שהוא בחי' מקור למקור דנ' שערי' שנק' כל מקבלי' מחכמה וכתי' והחכמה מאין תמצא דהיינו מבחי' חכמה שבכתר כידוע להיות שהשרש האמיתי של המצות הוא בבחי' כתר שבכתר שנק' גלגלתא דא"א ששם הם בחי' הארחין הנ"ל וד"ל.

ואחר כל זה יובן שרש ענין ועתה יגדל נא כח א"ד כו' ומתחלה יש לבאר שרש ענין הנ"ל בפי' כאשר דברת לאמר כו' ומהו ענין המשל מכח זריקת האבן כו'. דהנה עיקר שרש ההפרש בין המצות לתורה הוא כמו שיש הפרש בין בחי' מוחא לבחי' גלגלתא כי שרש המצות בבחי' ארחין שבגלגלתא דא"א כנ"ל ושרש התורה בבחי' מוחא סתימא' דא"א כנ"ל וידוע שהרצון מתלבש בח"ס והוא ענין הטעם הכמוס לרצון כנ"ל א"כ גילוי הרצון למטה בהכרח הוא בא ע"י התורה דוקא שהוא בחי' ח"ס וכמשל דיבורו של הרב שנעשה בחי' העלם לתלמיד המקבל כמבואר למעלה כך בחי' הדיבור בד"ת מגלה בחי' רצון שבכתר למטה ונעשה ונמשך בבחי' העלם למטה והן י"ג מדו' הרחמי' שנק' מדות והמדו' נמשכי' דרך החכמה דוקא כידוע וזהו שאמר כאשר דברת לאמר פי' מבחי' הדיבור דתורה ששרשה בבחי' ח"ס נמשכי' י"ג40 מדו' הנק' י"ג תקוני' דהיינו ארך אפים ורב חסד

תקכט

כו' והן מאירים בבחי' העלם למטה כידוע והיינו בבחי' אמירה בחשאי כי הנה מצד בחי' התחתונה שבעצמו' אור א"ס שמאיר בכתר עליון הרי הוא מובדל ומרומם מכל בחי' מדה וספי' כמאמר לאו41 דאית לך צדק ידיעא כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל אך מפני התלבשו' הרצון בח"ס דא"א אזי בחי' גילוי הדיבור דח"ס מביא לידי גילוי מבחי' הכתר להיו' נמשך בבחי' המדו' די"ג מדה"ר שיהי' נקרא אל42 רחום וחנון ארך אפים כו' ולפי שהתורה מביאה לידי גילוי בשכל וטעם כמוס עכ"פ והרי משם נמשך עוד ומאיר בחכמה דאצי' שנק' אור אבא עד שמתפשטת החכמה הזאת גם בבחי' חכמה שבמל' דעשי' להיות נמצא מציאת שכל וטעם לרצון שבמצוה ע"ד הנגלה או ע"ד הנסתר לכל משכיל ומבין בחכמה שבתורה גם ששרש נפשו אינו אלא מי"ס דעשי' בלבד <רנז>

ע"כ נק' התורה מזון לנפש בבחי' א"פ אחר שבאה לידי השגה ממש בנפש משא"כ בחי' הרצון עצמו שמלובש במצוה א"א לבא בנפש בבחי' א"פ בהשגה אחר ששרשו למעלה גם מבחי' ח"ס כנ"ל אלא בא ושורה על הנפש בבחי' אור מקיף ע"ד דוגמא מצות הסוכה בחי' החכמה שיש בה יכולה לבא בבחי' השגה כמו איך שצריך להיו' הסכך בהכשרו באופן שיוכשר להיו' בחי' א"מ אבל ההשראה עצמה של הסכך בבחי' א"מ זה אינו מושג בנפש וע"כ כללות המצות נק' מקיפי' ולבושי' לנפש כנ"ל וד"ל.

וזהו ועתה יגדל נא כח אד' כו' מה שנמשל לזריקת האבן בכח נבדל כו' כי הנה התורה43 נק' עוז וכח כמ"ש תנו44 עוז לאלקים ואין עוז אלא תורה כו' ולכך נק'45 במשנה ג"כ עוז ותושיה כו' לפי ששרשה בבחי' ח"ס שנק' כח פי' כח מ"ה להיותו שרש וכח המשכיל כו' וכמ"ש במ"א אמנם לגבי בחי' הכח של גלגלתא הוא קטן בערך כערך כח קטן שנכלל בכח הגדול באדם עד"מ כח הזריקה של האבן שהיתה כלולה בכח העצמי של האדם כנ"ל וכך נא' בכ"ד46 ספרי' דאוריי' ותמלא כדה ותעל כו' כמו ששואבין בכד קטן מים מהגדול והכל ענין משל א' לפי שנא' והחכמה מאין תמצא פי' מאין דגלגלתא שהוא בחי' כתר שבכתר כנ"ל אך הנה בחי' הכח של התורה לאחר שבא לידי גילוי בדיבור כנ"ל בפי' כאשר דברת לאמר אזי נקרא כח נבדל שיצא לגילוי מן ההעלם דגלגלתא וכאשר אומר ועתה יגדל נא כח ר"ל שיומשך הכח של התורה בבחי' תוספת עוז וכח להביא יותר מן ההעלם דכתר לידי גילוי ואזי ממילא יהיו נמשכים הארו' י"ג מדה"ר כנ"ל וד"ל.

תקל

אך הנה אחר כל זה עדיין יש להבין למה הי"ג מדה"ר נק' בשם מקיפי' אחר שאין יורדים למטה אלא אחר צמצום החכמה שבתורה כנ"ל בפי' כאשר דברת לאמר כו'. אבל הענין יובן בהקדים תחלה מה שמבואר בכוונו' התפלה שבברוך שאמר הכונה הוא בבחי' א"א דבריאה כו' וגם שם נמשך י"ג תיקוני' מא"א דבריא' בעולם הבריא' והן ענין י"ג תיבו' שיר ושבחה וכו' שבסוף ברכת ישתבח כו' ולכאורה זה יפלא מאד דבשלמא אחר ש"ע אומרי' ויעבור כו' כי בש"ע הוא בבחי' אצי' ע"כ יתכן להמשיך יגת"ד מלפני האצי' אחר ש"ע אבל בב"ש שעדיין אין ההארה שם רק בבחי' היצירה בלבד כידוע בענין ד' תקוני' דשכינתא אצי' בש"ע וכו' אך הענין הוא להיות הכלל ידוע דכל מקום דמבחי' מלכו' שבעליון דוקא נעשה בחי' עתיק וכתר לתחתון כמו בחי' מל' דאצי' נעשה בחי' עתיק לבריא' וכך הוא עד רום המעלו' ועתיק וא"א המה במדרגה א' אלא שא"א הוא בחי' גילוי הרצון להאיר למטה ובחי' עתיק מובדל כו' וע"כ גם בבחי' מל' דאצי' שנעשה כתר לבריא' יש ב' מדרגו' הא' בחי' ע"י שהוא מובדל והב' בחי' א"א דבריא' שממנו יאיר י"ג מדה"ר בעולם הבריאה שהוא בחי' הגילוי של הרצון לבריא' כי בחי' הרצון לבריא' נק' כתר דבריא' כמו בחי' הרצון להאציל נק' כתר דאצי' וכמ"ש כל47 אשר חפץ ה' עשה וכן כל אשר חפץ יצר וברא והאציל כו' ובכולם נק' הרצון בחי' הכתר אלא שבאצי' נק' א"א דאצי' ובבריא' נק' א"א דבריא' וביצי' ועשי' נק' א"א <רנח>

דיצי' כו' וי"ג תקוני' כמו שנמשך מבחי' א"א דאצי' באצי' כך נמשך מא"א דבריא' בבריא' (וכמ"ש במ"א48 ע"פ וחסידיך יברכוכה יברכו כ"ה שלהאיר בעולם הבריא' י"ג מדה"ר כו' שוה במדרגה א' קמי' עצמו' המאציל כמו שיאיר י"ג מדה"ר באצי' אחר שאצי' ועשי' שוין שם קודם שעלה ברצונו להאציל כו') ואמנם בבחי' מל' דאצי' קודם שנעשה בחי' עתיק וכתר לבריא' עדיין מובדל שם מבחי' הארו' השפע בי"ג מדו' בעולם הבריא' אלא דוקא אחר שנעשה המלכו' בחי' כתר אזי יאיר כו' וד"ל.

וזהו ענין י"ג מדה"ר שמאירי' בעולם הבריא' מבחי' א"א דבריא' בק"ש בסוף ברכתה בי"ג תיבו' דשיר ושבחה כו' ואח"כ אחר ש"ע מאיר מלפני האצי' באצי' י"ג מדה"ר אלא שהארת י"ג מדו' דע"י וא"א דאצי' באי' ממקום יותר גבוה והיינו מבחי' מלכו' דא"ק כי ידוע דבחי' מלכו' דא"ק נעשה בחי' ע"י וא"א לאצי' ע"ד שמל' דאצי' נעשה בחי' ע"י לבריאה ממש וד"ל ובכל זה יתורץ הקושיא הלז מה שי"ג מדה"ר נק' מקיפי' אע"פ שיורדי' אחר צמצום החכמה כי הנה הי"ג מדה"ר נמשכי' בכל מקום מבחי' עתיק וא"א והוא בחי' הכתר שנק' מקיף בכלל אלא שא"א שירדו אלא ע"י צמצום בחי' החכמה שבכתר והוא בחי' דיבור שבמל' דעליון שנעשה בחי' העלם למטה כנ"ל כי בחי' מל' דעליון מתלבש בח"ס דכתר שלמטה בבחי' הדיבור דשם ומשם בוקעי' הארת הי"ג מדה"ר כנ"ל ונקראו בשם מקיפי' למטה מפני שהם מבחי' הכתר כי שרשם מבחי' ח"ס שגם הוא בודאי נחשב בכלל בחי' הכתר כו' וד"ל.

תקלא

ובזה יובן מ"ש ועתה יגדל נא כח אד' בשם זה באד' דוקא כו'. כי הנה שם זה דאד'49 שמורה על בחי' הדין דדינא50 דמלכותא דינא כנ"ל יש מדרגה זו ג"כ עד רום המעלות כי בכל מקום מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון וע"כ כמו שיש שם אד' למטה שהוא מל' דאצי' שנעשה בחי' ע"י לבריא' כך יש בחי' מל' בשם אד' גם לפני האצי' כולו וכמ"ש בתקוני זוהר אם עוונות תשמור י"ה כד מטו חובין לאו"א עילאי' אד' מי יעמוד פי' שם אד' שלפני או"א מי יעמוד כו' כי או"א המה בחי' התחלה להשתלשלו' עולם האצי' וכד מטו עונו' לבחי' או"א שהוא שם י"ה אזי גם בחי' אד' שלפני או"א מי יעמוד כי בחי' אד' שלפני או"א היינו בבחי' ח"ס כי שם אל שבא ראשונה בי"ג תקוני דיקנא הוא בא מבחי' מל' דח"ס כמבואר בע"ח ואל זה בשם אד' ע"י צירוף והוא הנק' דינא דמלכותא להיות בבחי' כתר מלכו' בעולם האצי' כולו ולהיו' כי סוף מעשה עלה במחשבה תחלה היינו בחי' מ' דאצי' שם אד' שלמטה שעלה במחשבה סתימא' ג"כ בבחי' שם אד' והוא שם אד' זה שלפני או"א וע"כ כד מטו חובין עד או"א אזי שם אד' זה שעלה במחשבה תחלה האיך יעמוד כי אחר שנעוץ51 תחלתן בסופן וסופן בתחלתן הכל ענין א' הם התחלה והסוף ודינא דמלכותא דלתתא במל' דאצי' מעורר דינא דמלכותא דלעילא בבחי' שם אד' שבח"ס דא"א כו' וזהו אם52 עוונו' תשמור י"ה אד' מי יעמוד וד"ל (וגם יש לפרש בהיפוך אם עונו' תשמור י"ה אזי שם אד' שבח"ס יעמוד ע"י בחי' מי שבח"ס והוא מה שאמר אד' מי יעמוד כלומר מ"י יעמוד אותו וכמבואר <רנט>

בשמו' שיש שם אד' מי וזה יוכל לעמוד ולא אל אד' כי אל אד' הוא רק מבחי' מ"ל דח"ס אבל מי אד' הוא למעלה ממנו כו' וד"ל) וזהו שאמר גם כאן יגדל נא כח אד' דוקא והוא שם אד' שברצון העליון שהוא בחי' הדיבור בבחי' ח"ס ונק' מל' דח"ס ושם מאיר ומלובש מבחי' מל' דא"ק להיו' נמשך מבחי' מל' דא"ק בכתר דאצי' בחי' הארו' מקיפי' די"ג ת"ד כנ"ל וזהו הנק' כח אד' דוקא וד"ל.

והנה הטעם למה שנמשך בבחי' אד' דוקא מבואר למעלה שהוא ע"י בחי' מעשה המצוה בלתי כוונה והוא הנק' מצות המלך שמעורר למעלה מעלה מבחי' מל' דא"ק ולהיו' בחי' כח נבדל יוצא בשם אד' בח"ס כנ"ל וזהו ועתה יגדל נא כח אד' פי' שיגדל הכח הפנימי הבא מפנימי' עצמות אור א"ס בשם אד' שבח"ס שנק' כח נבדל ולהאיר בו בתוספת עוז וכח להיו' בוקעין ונמשכין בחי' הארו' המקיפין די"ג תיקונין כאשר דברת לאמר פי' כאשר כבר יצא כח נבדל זה בבחי' דיבור דח"ס לאמר בהעלם הארו' הי"ג ת"ד כו' אך מפני שחטא המרגלים הי' גדול וכבד מאד הי' צריך משה להמשכה יתירה להיות בתוספת אור בבחי' כ"ח אד' מעצמו' המאציל כדי להיו' נושא גם עון המרגלים וכנ"ל בפי' נושא עון ועובר על פשע שהזדונו' נעשו כזכיו' ונעשה מפשע שפע כו' והכל ע"י הגדלת כח זה הפנימי מבחי' עצמו' המאציל שיגדל כח אד' שבח"ס והוא בהיפוך ענין הפסוק אד' מי יעמוד אם עוונו' תשמור י"ה כנ"ל אבל כשיגדל כח זה אדרבה שם אד' מי יעמוד דוקא להיו' נושא עון ועובר על פשע כו' וד"ל.

תקלב

ואחר כל הנ"ל עדיין יש להבין מה שאמר ועתה יגדל כו' ועתה דוקא ולא באלף השביעי כמבואר למעלה. דהנה מבואר למעלה הטעם בזה לפי שנעוץ תחלתן בסופן כו' מבחי' הכתר כו' וזה אינו אלא בעוה"ז דוקא ולא בעוה"ב ויש להבין שרש הטעם לזה, וגם יש להבין שרש ענין מנוחה לחיי העולמי' מהו, דהנה פי' חיי העולמי' הוא בחי' הקו והחוט שנמשך מעצמו' אור הא"ס והוא מתעגל וחוזר ומתעגל כו' עד סיום עולם האצי' בפרסא שמפסקת כו' ואח"כ בוקע האור דרך המסך כו' עד רגלי עולם העשי' ובכללו' ההשתלשלו' הרי הוא נקרא בשם חיי העולמי' כי בחי' הקו והחוט הזה הוא מקור וחיו' כל העולמי' מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין באבי"ע כו' וענין בחי' המנוחה לחיי העולמי' הזה היינו בחי' המנוחה לבחי' הקו והחוט הזה והענין הוא לפי שבחי' הקו והחוט הזה בחי' עולה ויורד הוא כל שיתא אלפי שני' כו' בהיות שהיחודי' העליוני' דאצי' שע"י בחי' הקו הזה הרי מאיר בהם לפעמים בתוס' ולפעמים בגרעון כמו בחול בגרעון ובשבת בתוס' וכן ג' יו"ט בפסח מתגלה בחי' זו ובשבועו' בחי' אחרת וסוכו' מדרג' אחרת ור"ה ויו"כ מדרג' אחרת, והכל הוא ענין עליו' וירידו' בכל חיי העולמים כולם שהוא בבחי' קו זה וא"כ אין לו בחי' מנוחה, משא"כ לע"ל לא יהי' בו בחי' עליו' וירידו' הללו אלא יגיע לבחי' אור העצמו' שלמעלה מבחי' המשכה כלל ולא שייך שם בחי' עלי' וירידה ואז נק' מנוחה לחיי העולמים וכמו שהי' בבחי' מנוחה זו לפני ההשתלשלות דאבי"ע שהי' הוא ושמו בלבד כו' וד"ל.

ואמנם בעוה"ז דהיינו <רס>

בכל שית אלפי שני כו' הגם שאין לו מנוחה מ"מ יש בזה יתרון מעלה ממה שלע"ל יהי' לו מנוחה כי ענין נעוץ תחלתן בסופן אינו אלא עכשיו דוקא כי סוף מעשה דוקא הוא שעלה במחשבה תחלה דהיינו מה שעלה ברצונו להאציל בתחלת המחשבה כו' הוא בשביל סוף מעשה דהיינו שיהא לו דירה בתחתוני' ע"י תורה ומצות וכמרז"ל במדרש במי53 נמלך בנשמתן של צדיקי' כו' וכמ"ש במ"א שזהו ענין העלא' מ"ן בבחי' זווג דע"י מיני' ובי' כו' וא"כ הרי נעוץ תחלתן בסופן אינו אלא עכשיו דוקא דהיום לעשותם דוקא והיום הוא דוקא בחי' סוף מעשה שעולה במחשבה תחלה כו' וד"ל וע"כ אמר ועתה יגדל נא כח אד' ועתה דוקא ולא באלף השביעי שיהי' בחי' מנוחה כי עכשיו יש בחי' עליו' וירידו' וזהו בחי' סוף המעשה שעלה במחשבה תחלה כו' וע"כ גם לבחי' הגדלת כח בשם אד' להיו' נושא עון כו' ג"כ אינו אלא עתה מפני שנעוץ סופן בתחלתן ופי' תחלתן היינו מבחי' מל' דא"ק שמאיר בח"ס כנ"ל וזהו ג"כ שבענין התשובה נק' ג"כ ועתה לפי שהתשובה לאהפכא חשוכא לנהורא כו' הוא ג"כ בחי' סוף מעשה כו' וזהו עיקר הטעם למה שאמרו ז"ל דדוקא תשובה54 ומע"ט ובעוה"ז דוקא יפה מכל חיי העוה"ב וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (סו, ב).

נוסח אחר (הנחת המהרי"ל) נדפס (בתוס' הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ) בלקו"ת שלח לט, ג.

2) ירידת הנשמה. . מהלך: ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך). מאמרי אדה"ז תקע"א ע' ו, וש"נ. שם ע' יג ואילך. תקס"ה ח"ב ע' תשפא. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרסז, וש"נ. ובכ"מ.

3) עפ"י המבואר במ"א: ראה לקו"ת ואתחנן ו, א. ועוד.

4) היום היום דוקא: ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א.

5) מאמר קו המדה: ראה זהר בראשית טו, א. יח, ב. וראה תו"ח בראשית טו, ב. פג, ד. פז, א. ובכ"מ.

6) חי ה' אשר עמדתי לפניו: מלכים-א יז, א.

7) אשר אנכי מצוך היום: ואתחנן ו, ו.

8) אנכי מי שאנכי: ראה זח"א קסז, ב. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט. וראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לעיל בהמאמר הערה 88.

9) ששם מ"ה מברר ב"ן: ראה ע"ח שער (ה) טנת"א פ"א.

10) יפה שעה א' בתשובה: אבות פ"ד, מי"ז.

11) אין ועתה אלא לשון תשובה: נסמן לעיל ע' תקכב.

12) שמת אדם. . חפשי מן המצות: ראה תהלים פח, ו. שבת ל, א.

13) כי הוא המלך המרומם לבדו: ברכות יוצר.

14) רחמי'. . הרוממות. . השפלות: נסמן לעיל ע' תקכא.

15) וכבוד ה' יאספך: ישעי' נח, ח.

16) מל' דאצי'. . עתי' לבריאה: ראה ע"ח (שער העקודים) ש"ו, פ"ב. וראה תו"א מקץ מט, ב.

17) או"א תרין ריעי': ראה זח"א ד, א. קכ, א. צב, ב. ובכ"מ.

18) המעתיק הרים: איוב ט, ה.

19) כתר מלשון כותרת: ע"ח שער או"א (שי"ג) פ"ג. שער מוחין דצלם (שכ"ג) פ"ב. ובכ"מ. לקו"ת במדבר סט, א.

20) לאו דאית לך צדק ידיעא: ת"ז בהקדמה (פתח אליהו).

21) תר"ך עמודי אור. . תרי"ג דאורייתא וז' דרבנן: ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א.

22) תקיעת שופר. . הארת עתיק בבינה: ראה פע"ח שער השופר פ"א-ב. זח"ג קעח, ב. וראה לקו"ת דרושים לר"ה נז, א-ב.

23) ובמצות תפילין. . מוחין לז"א: ראה פע"ח שער התפילין. וראה ג"כ תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] עח, ב. דרך מצותיך לד, ב. סה"מ תרכ"ז ע' מה. ע' רצה. ע' תכא. תרכ"ט ע' ע. ע' צו. תרל"ב ח"א ע' קע.

24) מצות צריכו' כוונה: עירובין צה, סע"ב.

25) תחת אשר לא עבדת: תבא כח, מז.

26) לעבדו בכל לבבכם: עקב יא, יג.

27) עד"מ. . לחטוב עצים: ראה לקו"ת כאן (שלח מ, א). המשך תרס"ו ע' נד. ועוד. לקו"ש חי"א ע' 230 ואילך. חכ"א ע' 17.

28) המצות. . מצות המלך: אסתר ג, ג. זח"ג קעה, ב. לעיל ע' תקטו.

29) ק"ש. . לא כיון לבו לא יצא: ראה שו"ע אדה"ז או"ח סס"ג.

30) בדיבור. . ת"ת: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמ. ח"ד ע' א'רג. וש"נ.

31) שום תשים עליך מלך: דברים יז, טו.

32) והבינה. . נהר: ראה זהר (אדרא דמשכנתא) משפטים קכג, ב.

33) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

34) אורייתא מחכמה נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רעיא מהימנא משפטים קכא, א.

35) שהמצות נק' ארחות ה'. . תרי"ג ארחין דמתפלגין: ראה זהר ח"ג קלו, א. אוה"ת בלק ע' א'יז.

36) סוכה. . חמתה מרובה מצלתה. . פסולה: ריש סוכה.

37) תפילין מרובעות. . ורצועות שחורות: ראה שו"ע אדה"ז או"ח סל"ב סעיף לט. וראה לקו"ת שלח לט, ב.

38) נתאוה הקב"ה. . דירה בתחתונים: ראה תניא רפל"ו, ובליקוט פירושים לשם. ביאוה"ז תזריע עב, ג. וראה מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שכט.

39) ונק' תליסר חוורתי: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכח, ב.

40) י"ג מדות. . י"ג תקוני': ראה לקו"ת תזריע כד, ד. נשא כו, א. יהל אור ע' תרכו ואילך. ובכ"מ.

41) לאו דאית לך צדק ידיעא: ת"ז בהקדמה (יז, א).

42) אל רחום וחנון: תשא לד, ו.

43) התורה נק' עוז. . ואין עוז אלא תורה: ראה ויקרא רבה פל"א, ה. ספרי ברכה לג, ב. יל"ש בלשח רמז רמד. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ ה'תשי"א ע' 181.

44) תנו עוז לאלקים: תהלים סח, לה. ראה פע"ח (שער התפלה) ש"א פ"ז.

45) נק' במשנה ג"כ עוז ותושיה: ראה מכילתא דרשב"י יתרו פי"ט, טז. תו"ח בשלח [הוצאת קה"ת — תשס"ג] קפד, א. רנא, א. לקו"ת ויקרא ו, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקלו. ויקרא ח"ב ע' תקעח. נ"ך ע' רסח. דרושי חתונה ח"ב ע' תפה, ובהנסמן בהנ"ל.

46) בכ"ד ספרי' דאורייתא ותמלא כדה ותעל: ראה תקו"ז תכ"א (מו, א). מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' ק. וש"נ.

47) כל אשר חפץ ה' עשה: תהלים קלה, ו.

48) במ"א ע"פ וחסידך יברכוכה: ראה ג"כ פירוש המלות סו, א. קט, ד.

49) דאד' שמורה על בחי' דין: ראה זח"ב קיח, א. וראה לקו"ת נצבים נא, ג ואילך. המשך תער"ב ע' תתקצא. לעיל ע' תקיח.

50) דדינא דמלכותא דינא: גיטין י, ב. וש"נ.

51) שנעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א מ"ז.

52) אם עונו' תשמור י"ה: תהלים קל, ג.

53) במי נמלך בנשמתן של צדיקי': ראה ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פ"ב ג.

54) תשובה. . יפה מכל חיי העוה"ב: אבות פ"ד, מי"ז.