ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך אתך תשאו

תקלג

שבת פ' קרח בעזר"ה

ויאמר1 ה' אל אהרן2 אתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש כו' וגם אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך כו' ואתה ובניך לפני אהל העדות ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל אך אל כלי הקדש לא יקרבו כו' ונלוו אליך ושמרו כו' וזר לא יקרב אליכם, ע"כ. ומתוך כללו' פ' זו מובן משמעות פשוטה שהלוים יהיו רק טפלים לכהנים וילוו עליהם וישרתום בלבד אבל הכהנים יהיו העיקר ואז וזר לא יקרב אליהם ממילא וחזר וכפל ענין זה בפ' זו באמרו עוד ואני3 הנה לקחתי הלוים כו' לכם מתנה נתונים לה' לעבוד עבודת אהל מועד אתה ובניך תשמרו את כהונתכם כו' עבודת מתנה כו' עד והזר הקרב יומת הרי גם בפסוקים הללו משמעות הפשט ע"ד הנ"ל שהלוים נתונים במתנה לכהנים אבל הכהנים ישמרו את כהונתם כי הם העיקר ואז ממילא והזר הקרב יומת ובלתי זה הי' זר יוכל ליקרב והי' קצף על בנ"י אבל כאשר הלוים יהי' משרתי' להם והכהנים יהיו העיקר אזי יהי' כמו שהזכיר קודם באמרו וזר לא יקרב אליכם כו' ולא יהי' עוד קצף על בנ"י כו' וד"ל, ולכאורה אין לכל ענין זה שרש וטעם למה יהי' ע"ד הזה דוקא שיהיו לוים טפלים כו' וגם למה תלוי' ריחוק הזר בדרך הזה דוקא כו'. אך הנה כל פ' זו יובן בהקדים תחלה כללות הטעם לפ' זו דהנה פ' זו נאמרה אחר מפלת קרח ועדתו דמשמע שמתוך מחלוקת <רסא>

קרח ועדתו ואחר מפלתו עלה ברצון ה' כך שיהי' אהרן ובניו עיקר והלוי' טפלי' ואז לא יהי' עוד קצף כו' והזר הקרב יומת ויש להבין תחלה שרש ענין מחלוקת קרח ועדתו וטעם מפלתו.

דהנה מבואר בזוהר4 בראש פ' זו בשרש הטעם למחלוקת קרח וז"ל אוריי' חילא דימינא ושמאלא אתכליל בימינא מאן דעביד ימינא שמאלא ושמאלא ימינא כאילו אחריב עלמא. אהרן ימינא ליואי שמאלא. קרח בעא למיעבד חלופא דימינא לשמאלא בג"כ אתענש ע"כ וזהו סברת ר' אבא ור' יהודה הוסיף עליו ואמר שמאלא אתכלילת תדיר בימינא קרח בעא לאחלפא תקונא דלעילא ולתתא בג"כ אתאביד מעילא ותתא ע"כ. והנה הפשט הפשוט בפלוגתא דהני תרי תנאי כך הוא דר' אבא ס"ל שרצה5 קרח לעשות בחי' הגבורו' עיקר והחסדי' יהי' בחי' טפל לגבורו' וזהו

תקלד

שא' קרח בעא למיעבד חלופא דימינא לשמאלא דהיינו שיהי' כח החסדי' שבקו הימין חח"נ טפלי' ונכללי' בבחי' הגבורו' שבקו השמאל כמו שעכשיו בהיפוך שהגבורות שבקו השמאל אתכללו בימינא כמ"ש אוריי' חילא דימינא כו' ור' יהודה ס"ל דזה דעת קרח לעשו' מהגבורות עיקר עד שיהי' החסדים טפלים אליהם אלא רק רצה להפריד בחי' הגבורו' בלתי יתכללו בחסדי' ולא יהיו טפלי' להם בלבד אלא יהיו בחי' הגבורות בחי' ומדרגה בפ"ע ולא יהיו בטילי' ונכללי' בחסדי' כו' וזהו שאמר קרח בעא לאחלפא תקונא דעילא ותתא פי' מפני שזהו רק היפוך בחי' התיקון דמ"ה וב"ן שיהי' הגבורות דוקא נמתקין ונכללי' בחסדי' שזהו ענין כל התורה והמצו' וכמ"ש תחלה אוריי' חילא דימינא כו' והוא רצה לעשו' גם מבחי' הגבורות עיקר ושלא יהי' בטילי' בחסדי' ה"ז היפוך בחי' התיקון בלבד אבל לא עלה על דעתו לעשו' מהגבורו' עיקר כ"כ עד שיהיו החסדי' בטילי' כדעת ר' אבא ומ"ש לשון עילא ותתא יתבאר בסמוך וזהו ענין הפשט הפשוט בטעם מחלוקת קרח ואיך שיש בזה ב' דיעות דהני תרי תנאי ר' אבא ור' יהודה כנ"ל. ועתה יש להבין ביאור ענין זה למה רצה קרח לעשו' מבחי' הגבורות עיקר ואיך שנענש מפני שהחליף תקונא דלעילא ותתא לדעת ר"י ולדעת ר"א אחליף לגמרי ימינא בשמאלא כו'.

דהנה ידוע שקודם שנמשך בחי' הקו6 והחוט מאור א"ס הי' תחלה בחי' הצמצום הנק מקום פנוי כו' ואח"כ נמשך בחי' הקו והחוט כו' וא"כ מאחר שבחי' צמצום זה כבר קדם לבא לבחי' הקו והחוט הרי שרש בחי' הגבורות למעלה גבוהים מבחי' קו החסדים שהצמצום מבחי' גבורו' הוא כידוע להיותו בבחי' הסתלקו' מלמטה למעלה כו' וזהו עיקר הטעם באמת להכלל הנזכר בכל מקום במעלת הגבורו' על החסדי' כמו מעלת7 הזהב על הכסף כו' וכמו בענין הלוים8 שלעתיד יהיו הם כהנים לפי ששרש הלוים מבחי' גבורו' כמ"ש כאן ליואי בשמאלא ושרש הגבורו' קודמי' לבחי' החסדי' מטעם הנ"ל וד"ל אך הנה בזה הי' טעות השגת קרח במה שהשיג במעלת הגבורו' שרש הלוים שגבוהי' הרבה מבחי' החסדי' כנ"ל וע"כ הי' חולק על אהרן אבל שגה ברואה כי הגם שבעצמו' המאציל באמת כך הוא שהצמצום בהכרח לבא קודם לבחי' החסד וההשפעה כידוע אבל אין זה אלא כשעדיין השפע הוא בעצמו' המשפיע שאז בהכרח שיבא בו בחי' הצמצום תחלה משא"כ בהיותו כבר משפיע למקבל אז נהפוך <רסב>

הוא שהחסדים הם העיקר והגבורו' שם אינו אלא בחי' טפל לחסדי' כמשי"ת בסמוך והיינו בעולם האצילות שהוא כבר בחי' גילוי אור המאציל בבחי' מאין ליש להיו' בבחי' אורו' וכלים ממש כידוע שם החסדים עיקר והגבורו' טפל וכמ"ש והחיות9 רצוא ושוב והיינו חיו' אור א"ס בנאצלי' שהוא שם

תקלה

ג"כ בבחי' רצוא ושוב הרי בחי' השוב הוא עיקר להיותו עיקר המחי' והרצוא אינו אלא בחי' טפל כמשל הידוע מן הנשימה שברוח האדם שהיא ג"כ בבחי' רצוא ושוב שאנו רואי' בחוש שבחי' השוב הוא עיקר המחי' וכו' וע"כ נקרא אור החכמה10 דאבא מקור החסדי' בשם באר מים חיים כו' כמ"ש בזוהר בכמה דוכתי לפי שהוא עד"מ מים חיים שנובעי' בתמידו' כך מי החסדי' הולכי' מגבוה לנמוך להחיו' בתמידו' והשוב הוא עיקר הכוונה שם ובחי' הרצוא אשר יש שם אינו אלא בחי' טפל דהיינו רק כדי שיוכל להיו' אחרי הרצוא בחי' השוב דחסדי' וכל עיקר הרצוא אינו בא בשביל עצמו כלל רק הוא בא בשביל החסדי' דאח"כ בלבד וזהו הנק' טפל שהוא בחי' משמש בכל מקום להעיקר וכך בחי' הרצוא דגבורו' אינם אלא בחי' משמשי' שיוכלו החסדי' לימשך אח"כ ואינם באי' בשביל עצמם כלל כו' וזהו ענין עליי' שהיא רק לצורך ירידה בלבד דהיינו כדי שיוכל להיו' המשכה צריך להיו' תחלה בחי' העלא' והרי ההעלא' אינה ענין אמיתי מצד עצמו אלא רק כדי שיוכל לירד השפע אחר ההעלא' כו' והוא הנק' עלי' צורך ירידה וד"ל והיינו ענין ביטול והתכללו' בחי' הגבורו' בחסדי' שהזכיר כאן במאמר זה שמאלא אתכליל בימינא אהרן ימינא ליואי שמאלא כו'.

ולהבין ענין זה בתוספת ביאור איך שהעלי' יהי' רק לצורך ירידה כנ"ל הנה יש להקדים ענין אחר והוא ביאור ענין י"ב11 צרופי הוי' דז"א שנק' יום והם י"ב שעות היום וי"ב צרופי אד' דמלכו' שנק' לילה מה הן דהנה כתיב כי12 אלף שנים בעיניך כיום אתמול ולכאורה אינו מובן דהלא ידוע בענין עצמו' אור א"ס שהוא למעלה מבחי' גדר התחלקו' זמן ומקום כו' ואחר שהוא בודאי למעלה מן בחי' הזמן אפי' ממקור התהוו' הזמן א"כ איך אומר כי אלף שנה הם כיום אתמול מהו יום אתמול הרי גם יום אחד הוא בגדר זמן כמו אלף שנה כו'. אך הענין הוא דבאמת בחי' עצמו' אור א"ס הוא למעלה גם מבחי' מקור הזמן אלא שבחי' התחלקו' הזמן נסתעף ממנו בדרך סדר השתלשלו' דאבי"ע מעילה לעילה כו' עד שנחלק הזמן לימים ושעו' ורגעים.

וביאור הדברים יובן בתחלה ממה שאנו רואים בחי' התחלקו' הזמן היותר אחרון בהשתלשלו' שהן היום והלילה דהנה היום מובדל בשינויי' גדולים מן הלילה עד שאין היום דומה ללילה כלל לא במהות ואיכות מלבד שי"ב שעו' היום מאירי' וי"ב שעו' הלילה אפילי' הנה גם בהשפעה והמשכה שנמשך ביום משונה הוא מן ההשפעה וההמשכה שנמשך בלילה כמ"ש ממגד13 תבוא' שמש וממגד גרש

תקלו

ירחים הרי יש גידול תבואת שמש שמגדל ביום ויש גידול שמתגדל בלילה מן הירח דוקא ויש הבדל גדול ביניהם וא"כ החיו' המקורי של היום בודאי מובדל בשינוי גדול משל לילה וגם באדם אשר חי ביום כמו בלילה וכן הבהמה וכל גדר החי ג"כ אנו רואי' שיש בהם שינוי גדול מיום ללילה דביום חיו' האדם <רסג>

באופן יותר מאיר בשכל ומדו' וגם בשאר איבריו מכמו שהוא בלילה והיינו שיש פלוגתא14 בגמרא אם הלילה לשינה או לגירסא כו' וחד מ"ד ס"ל דהמשכת שפע חכמ' בלילה יותר מביום כו' ועכ"פ משונים הם היום והלילה גם באדם וכל החי כו' וא"כ מוכרח לומר שהיום יש לו חיות מיוחד נבדל והלילה יש לו חיות מיוחד נבדל בפ"ע וא"כ יובן עד"ז עוד למעלה מהתחלקו' דיום ולילה שהוא ג"כ ע"ד הזה דהנה ידוע הטעם להתחלקו' השנה לשס"ה יום דוקא לפי שיש בבחי' ההתחלקו' בחי' כלל ובחי' פרט כדרך כל התחלקו' שמתחלק לפרטי פרטי' שבהכרח שהראשון הוא כללי יותר מכולם וכשמתחלק הכלל הראשון לחלקים נק' החלקים כאו"א בשם פרט וכאשר כאו"א מתחלק לחלקים נק' כלל לגבי החלקים שמתחלקי' מאתו כו' וע"ד זה יש כלל ופרט עד הפרט היותר אחרון כו' וד"ל.

והדוגמא מזה יובן למעלה בהתחלקו' הזמן שיש ג"כ בחי' כלל ופרט בסדר השתלשלו' כנ"ל דהנה התחלקו' הראשון בשנה הם י"ב חדשים בלבד שהשנה מתחלקת לי"ב חלקים בלבד וא"כ נמצאת בחי' המשכה הכללית שכוללת י"ב החדשי' כא' נק' ראש השנה וי"ב החלקים הן י"ב המשכו' פרטיות וכאו"א מובדל בחיו' משונה בפ"ע כנ"ל בענין הבדל בין יום ללילה כו' ואח"כ מתחלק כל חדש ללמ"ד יום הרי הוא ג"כ ע"ד הזה שהחודש נק' כלל שכולל חיות כל הלמ"ד יום כא' בלתי התחלקות ואח"כ נמשך בבחי' התחלקות ללמ"ד חלקי חיות וכאו"א נבדל במהו' בפ"ע כו' ואח"כ היום מתחלק לי"ב שעו' והלילה לי"ב שעו' וכל שעה יש לה צירוף מיוחד כידוע בענין י"ב שעו' שהם י"ב צרופי הוי' בדרך פרט וי"ב שעו' הלילה בחי' י"ב צרופי אד' כו' ואמנם הנה לפ"ז מובן הטעם שנק' כלל הראשון שכולל השס"ה יום כולם בשם רא"ש השנה וכן הכלל השני שכולל למ"ד יום בשם ראש חדש כו' כי הנה עד"מ הראש עם האיברים כולם באדם שאנו רואים בחוש שמן הראש יתפשט שפע חיות לכל האיברים כולם פנימיים וחיצונים כמו כח הראי' בעין נמשך ממוח שבראש וכן השמיעה והדיבור כו' וגם האיברים הפנימיי' כלב וריאה וקיבה כו' הכל מקבלי' מחיזוק המוחי' שבראש והמופת לזה שבאיבוד המוח יפסדו מקורם ויהיו כלא הי' מתחלה חיו' בהם כלל כמבואר בספרי הרפואה אך הנה התחלקו' זאת בעין לראו' וברגל להילוך וכיוצא בודאי אינה ניכרת כלל במוחי' שבראש כי אין שם כח הראי' בבחי' כח נבדל וההילוך בכח נבדל אלא כולל הוא כל כחו' המתחלקי' כא' בבלתי התחלקו' כלל ואח"כ מתחלקי' ויוצאי' ממנו כאו"א בפ"ע ואעפ"כ כולם כלולי' בו כו' וזהו הדמיון להבין להמשכה כללי' דשס"ה יום שנק' ראש השנה כמו הראש שכוללת כל כחו' איברי' הפרטי' כו' וכך בר"ה נשפע כל

תקלז

שפע הבאה אח"כ בשס"ה יום בבת א' אלא שאח"כ מתחלק כאו"א בעתו ובזמנו כו' וכן החדש נק' ראש לגבי למ"ד יום שמתחלקים ממנו ע"ד הזה מפני שבר"ח נשפע כא' כל הל' יום ואח"כ מתחלקי' ללמ"ד חלקי' אמנם כולם כלולים בר"ח כו' ולכך נק' ראש חדש עד"מ הראש עם האיברי' כנ"ל וד"ל.

וזהו כי אלף שנה כיום אתמול, פי' דוד שאמר מזמור זה דתפלה למשה בודאי הי' לו רוח הקדש בשרש השגתו של <רסד>

נשמתו שהי' ודאי באיזה מדרגה בג' העולמו' אם בי"ס דיצי' או בי"ס דבריאה אשר שם אלף שנה שלנו נחשבים רק כיום אתמול בלבד כי שיתא15 אלפי שני דהוי עלמא וחד חרוב אינה נקראת כלפי מקור המחי' כללו' הז' אלפי' אלא רק בשם ז' ימים בלבד ובבוא ההתחלקו' של יום אתמול זה למטה הוא שנתחלק לאלף חלקים ונעשי' אלף שנה בכל שנה פרט א' שנק' ר"ה וכנ"ל בהתחלקו' י"ב חדשי' מר"ה ול' יום מר"ח ודוד השיג בבחי' ו"ק דבריא' שמשם נמשך התחלקו' ז' אלפי שנים שלנו ושם הם נכללי' בכללות כהתכללו' למ"ד יום בר"ח וע"כ נק' שם יום אתמול כללו' חיו' אלף שנה כא' ובו"ק דאצי' גם ז' יומין דבריאה נכללי' כא' בו וד"ל, ועד"ז יובן בחי' התכללו' של ההתחלקו' עד רום המעלות דהנה בדרך אחר נק' ז' אלפי שנים שלנו בשם שמטה א' למעלה באצי' וז' שמטו' נכללי' כא' ונק' יובל וכו' ועד"ז עד נ' אלפים יובלות כו' והרי יוכל להיו' התכללו' כזאת עד אין שיעור למעלה מעלה בעצמו' אור הא"ס כי בחי' אור א"ס אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כמאמר הכל16 ירוממוך כו' וכידוע אלא שדוד לא השיג בתפלת משה זו רק ביצי' או בבריא' לכך לא אמר רק כי אלף שנה כיום אתמול כו' וד"ל.

ואחר הקדמה זו יובן שרש ענין עלי' צורך ירידה הנ"ל. דהנה מתבאר מתוך כל הנ"ל בכל התחלקו' בפרט הוא בהכרח שיש חיות חדש בכל חלק וחלק בפ"ע, עד שגם בפרט היותר אחרון כמו היום והלילה יש חיות מיוחד ליום בפ"ע ולא יש שייכו' וחיבור עמו כלל מן הלילה ואין לחיו' הלילה שייכו' וחיבור עם יום הבא אחריו ועד"ז מתחדש החיו' גם משעה לשעה ביום א' והוא ענין הצרופי' שיש בכל שעה צירוף שם הוי' מיוחד וכשבאה השעה השנית מתחדש לבא צירוף אחר חדש שלא הי' עדיין מעולם וזהו בהכרח לומר כי הפרט ודאי דומה לכלל וכמו שבכלל בכל ו'17 אלפי' שנה ששרשם בו"ק דאצי' שנק' ו' יומין בכלל גם שם יש י"ב צרופי הוי' בכל יום ובכלל יותר ביום הא' יש צירוף שם אל דחסד וביום הב' שם אלקי' דגבורה וכיוצא בזה א"כ כמ"כ כשנמשכי' מהם ו' אלפי' שנה למטה עד בפרט הימים די"ב חדש יש ג"כ בכל יום י"ב צרופי' וזהו הענין הנ"ל די"ב צרופי הוי' הוא בבחי' ז"א בכלל וי"ב צרופי' דאד' הוא בבחי' מלכו' בכלל כי זו"נ נק' יום ולילה בדרך הכללות כידוע וד"ל ולפ"ז הרי בכל צירוף פרטי מתחדש הוא עד רום המעלות מיום

תקלח

לשנה ומשנה לאלף ואלף כו' כי הצירוף הבא מחדש יש לו שרש לשרש עד נ' אלף יובלו' הנ"ל והכל בהתחדשו' כי היום מקבל חידושו בשנה ויש לו מקום מיוחד בו והשנה באלף כו' וא"כ מובן שבבא צירוף חדש חידוש זה בא בהכרח ממקור הראשון הכללי יותר מכולם כו'. והנה ידוע בכל חידוש אור הבא מלמעלה בבחי' שפע והמשכה למטה צריך שיהי' תחלה אליו העלא' מלמטה כמאמר רוח18 אייתי רוח ואמשיך רוח כו' וכידוע בביאור ענין מ"ן ומ"ד וא"כ יש להבין מהיכן הי' בחי' העלא' מלמטה עד שגרם זאת השפע מלמעלה למטה בחידוש אור צירוף הבא מחדש <רסה>

ביום או בלילה כו'.

אך*18 הענין הוא דהעלאה היתה מיום הקדום שנסתלק וחלף והלך לו אותו הצירוף של היום והוא הגורם ירידת אור צירוף החדש ביום או בלילה שלאחריו וענין הסתלקו' ועלי' שלו הוא שנכלל ועלה בכלל שלו תחלה כמו היום בר"ח שהוא חלק א' מלמ"ד שבו כנ"ל והחדש עולה ונכלל בשנה והשנה באלף כו' כי הרי יש לאותו צירוף מקום מיוחד לעלות עד רום המעלו' עד היותר כללי מכולם כנ"ל ואז בהגיע להכלל הראשון חוזר ויורד שפע והמשכת צירוף חדש עד שנעשה יום חדש למטה והיינו ענין העליה שהיא רק לצורך ירידה בלבד כי לא הי' ענין עלי' היום הקדום רק לעורר ירידת יום חדש כו' וזהו יום19 ליום יביע אומר כו' וקאי בין בבחי' הפרט בין בבחי' הכלל בו' יומין דאצי' שיום הא' הוא אלף שנה הראשון של חסד עלה למעלה והוא יביע אומר ליום השני דהיינו אלף שני שירד ויומשך למטה וכן מובן בזוהר20 ע"פ זה יום ליום יביע כו' ע"ש וד"ל ומכל כיוצא בזה יובן ענין התכללו' בחי' הגבורו' בחסדי' איך שאין הרצוא רק בשביל השוב דחסדי' כנ"ל וד"ל.

וזהו כללות ענין הלוים שהיו נושאים את המשכן כמ"ש ונשאו21 הלוים כו', דהנה ענין המסעות שבמדבר מ"ב מסעו' היו כולם בחי' עליות כידוע שזהו כללו' ענין שם מ"ב וידוע דהמשכן וכל כליו הוא בחי' מל' דאצי' ששורה בעולמו' בבחי' אורו' וכלים וא"כ כאשר נשאו את המשכן בנסיעתם הי' בחי' עליי' והסתלקו' למשכן שהוא בחי' מל' דאצי' למעלה ברום המעלו' ולפי שהלוים היו מבחי' הגבורו' היו הם הנושאי' דוקא כמו ענין והחיו'22 נושאו' הכסא כו' וכמשל הידוע במרכבה שמגביה את הרוכב ונושאו למקום שאין ביכולתו להגיע מצד עצמו כמו הסום שנושא את הרוכב עליו כו' ועלי' זו עד רום המעלות היתה והנה כדוגמת עלי' של הצרופי' הנ"ל כך עיקר עלי' זו הי' רק בשביל הירידה של אח"כ והוא ענין החנייה שהיו חונים אחר נסיעתם כו' כמ"ש23 עפ"י ה' יחנו כו' כי עיקר הרצוא הוא בשביל בחי'

תקלט

השוב דחסדי' הבאי' אח"כ והוא בחי' ביטול והתכללות הגבורו' בחסדים כנ"ל וזהו הנק' ג"כ בשם בחי' המתקת הגבורו' בחסדים וכמ"ש ואל24 אישך תשוקתך והוא ימשול בך פי' ואל אישך תשוקתך הוא בחי' הרצוא והוא ימשול בך הוא בחי' המשכת המ"ד דחסדי' דדכורא שממתיקין בחי' הגבורו' דנוק' שהוא העיקר וההעלא' מ"ן דגבורו' הי' רק בחי' טפל כנ"ל וד"ל.

וזהו שרש ענין מחלוקת קרח שלא רצה שיהיו בחי' הגבורו' בטילי' ונכללי' בחסדי' כמבואר במאמר זוהר הנ"ל ולדעת ר' אבא רצה להחליף שיהיו בחי' החסדי' בטילי' בגבורות והיינו ענין ירידה צורך עלי' ולדעת ר"י לא רצה רק שלא יהיו הגבורו' בטילי' בחסדי' אלא יהי' עבודת הלוים מדרגה בפ"ע בלתי יצטרכו לבא בבחי' ביטול והתכללו' בחסדי' כנ"ל והיינו שאמר קרח מדוע25 תתנשאו על קהל ה' כלומר למה יהיו גם הלוים כפופים אליכם הלא בחי' הגבורו' מדרגה בפ"ע הם כו' בהשווא' א' למדרגת החסדים כו' והנה משמעות הענין הוא שהיו הלוים כפופים לכהנים מכל צד ופנה עד שלא הי' מקום מעלה ללוים בעבודתם בפ"ע כלל בלתי הכהנים.

<רסו>

והענין הוא כי במסעות שבמדבר היו ג"כ עיקר העבודה בכלי המשכן ע"י הכהנים וכל עבודת הלוים הי' ג"כ ע"י הכהנים כי ידוע ומבואר דקודם שניתן ללוים כל כלי המשכן תחלה כיסו כהנים במכסה עור תחש לכל כלי המשכן ולא היו הלוים רשאים לעמוד בשעת הכיסוי וכמ"ש ולא26 יראו כבלע את הקדש כו'. והענין הוא כי ידוע דהמסעות היו במדבר דוקא כדי לברר וללבן ג' קליפו' הטמאו' לגמרי אשר משכנם במדבר דוקא ונק' נחש שרף ועקרב כמ"ש במדבר27 הגדול והנורא כו' ולהיות כן הרי כשהי' נוסעי' במסע להיות שהוא בחי' עליי' לבחי' מל' דאצי' שהוא המשכן כנ"ל ובכל עליי' והסתלקו' יכולי' החיצוני' ג"כ לעלות כי ק"ך28 צרופי' אלקי' יש כידוע וע"ב צרופים הם דקדושה ומ"ח צרופים יונקים מהם גם החיצונים שנק' אלקים אחרים וזהו ענין אותות29 ומופתים באדמת בני חם כו' וא"כ בכל נסיעה הי' מקום לעליו' אלקים אחרים שבמדבר ולכך היו הכהנים מכסים תחלה לכלי המשכן במכסה עור תחש ובבגד תכלת כו' שהם בחי' אורו' מקיפי' להלביש מבחוץ ולשומרם מיניקו' החיצונים ולזה הטעם גם הלוים לא היו רשאי' לעמוד בשעת הכיסוי של הא"מ הנ"ל כי הלוים שרשם מבחי' הגבורו' וכמ"ש ליואי בשמאלא ובקו השמאל יש מקום לעליו' החיצונים ג"כ אך מפני המקיפי' המה בורחים כי המקיפים דוחי' החיצונים וכידוע דמקיף דהתכלת מסמא עיני החיצונים כו' וע"כ גם בלוים נא' ולא יראו כבלע את הקדש כו' ואמנם זאת העבודה להמשיך מקיפי' א"א כ"א בכהנים דוקא להיו' שרשם

תקמ

בבחי' החסדי' דאור אבא שהוא בחי' ביטול בחשאי שזה הי' עבודת הכהנים כמ"ש בזוהר30 כהני ברעותא דלבא בחביבותא כו' אהבה שבבחי' הביטול משא"כ הלוים עבודתם בשיר בגילוי התלהבו' מלמטה למעלה כו' וע"כ המשכת המקיפי' ששרשם מן החסדי' דאבא א"א כ"א ע"י הכהנים דוקא ולכך לא היו הלוים רשאי' לעמוד בשעה שכיסו הכהנים למשכן במקיפי' הנ"ל אלא אחר שכיסו מסרוהו לידי הלוים ולא הי' ללוים עבודה בלתי הכהנים שהכינו להם בתחלה ובאם שלא היו מכיני' הכיסוי הרי היו יניקו' החיצונים דוקא ע"י הלוים להיותם מבחי' הגבורו' כנ"ל ולכך נתקנא קרח במה שנמסרו הלוים שיהי' תלוי' גם כל עבודתם בכהנים וד"ל.

והנה מלבד ענין זה שהמשיכו מקיפי' מלמעלה שלא ינקו החיצוני' כנ"ל הנה גם שיוכלו הלוים להעלות המשכן בבחי' התעוררו' גבורו' באתעדל"ת הנק' העלא' מ"ן הי' ג"כ תלוי' בכהנים כי הנה ידוע בפי' בא"י כו' מלך העולם שברכה זו היא בחי' אתדל"ע שלפני אתעדל"ת והוא נק' כח המעלה מ"ן והיינו מבחי' אור מקיף אלא שהוא רק הארה בעלמא וא"כ הרי מכל צד ופנה הי' תלוי עבודת הלוים בכהנים בין מלמעלה בהמשכת מקיפי' הנ"ל ובין מלמטה שיהא ללוים כח להעלות כו' ולזה הטעם הי' עיקר קנאתו של קרח ואמר מדוע תתנשאו כו' כלומר כך הי' טענתו מה לכם אצלינו לקחת גם מה שבחלקינו וגורלינו להיו' גם כל עבודתינו תלוי' רק בכם די לכם במדרגה שלכם והוא בעבודת המשכו' החסדי' ואמנם לא יגרע חלק עבודתינו והוא להיו' בחי' העלאו' הגבורו' מצדינו דוקא ואח"כ תמשיכו החסדי' ולמה לא נוכל לעלות בלתי <רסז>

המשכה שלכם תחלה והרי אין לנו מקום כלל בלתיכם ומדוע תתנשאו בכל עלינו כו' אך טעה קרח טעות גדול בזה וכמ"ש דאחליף תקונא דלעילא ותתא וכמשי"ת בעזר"ה וד"ל.

וזהו וידבר ה' אל אהרן אתה ובניך תשאו את עון המקדש כו' ואת אחיך שבט הלוי הקרב אתך כו' וילוו עליך וישרתוך וכו'. עד וזר לא יקרב אליכם. פי' כללו' ענין פ' זו היינו אחר שנענש קרח והי' קצף על בנ"י בעונו הוצרך לתקן עון קרח כי עיקר חטא קרח היה מה שרצה לעשו' מהגבורו' ג"כ ענין מדרגה בפ"ע ולא יהיו בטילי' בחסדי' ולזה ציוה ה' לאהרן לתיקון זה שיהי' ההיפוך מדעת קרח והוא שהחסדי' יהיו דוקא העיקר והגבורו' יהיו בטילים ונכללי' בחסדי' כמו שהוא מן הראוי לפי רצון המאציל למעלה שאין גבורו' ההעלא' באצי' רק בשביל ההמשכה דחסדים וכמ"ש למעלה בענין המסעות בענין עלי' צורך ירידה כו' וזהו מ"ש במאמר הנ"ל דהיינו תקונא דעילא ותתא פי' כי עיקר התיקון באצי' ובבי"ע בכלל הוא רק ע"י ביטול והתכללו' הגבורו' בחסדים כי עי"ז לא יוכל להיו' יניקו' החיצונים כלל בהעלא' שמצד הגבורו' כי החסדי' דאור מקיף הוא המכסה עליהם כנ"ל בפי' הכיסוי דכלי המשכן וגם בגופה של ההעלא' מצד עצמה שיוכל התחתון לעלו' מלמטה למעלה ג"כ הוא בא מבחי' החסדי' דמקיפי' דכהנים שרשם המה מבחי' נצח דיסוד אבא כידוע ומשם נמשך שרש כל החסדי' שבקו הימין כו' והיינו

תקמא

פי' תקונא דעילא ותתא פי' לעילא הוא בחי' התיקון שבא מאור המקיף להכניע החיצונים שלא יעלו גם הם למעלה כנ"ל ותיקון דלתתא היינו שיוכלו התחתונים לעלות כנ"ל וד"ל.

וזהו וידבר ה' אל אהרן אתה ובניך כו' פי' אתה ובניך יהיו בחי' העיקר בעבודת המקדש וכמבואר למעלה שהכהני' עיקר בין בהכנה שלפני הנסיעה של הלוים שהכהנים כיסו באורו' מקיפי' ובין אחרי הנסיעה והרצוא שהעיקר הוא החנייה כנ"ל וגם בכאן הוא אומר אתה ובניך הם העיקר בין בעיקר העבודה בין בהכנה שלפני העיקר בעיקר העבודה שהוא המשכת הגילוי אלקו' בבחי' השוב אמר אח"כ באמרו ואתה ובניך לפני אהל העדו' להקריב הקרבנו' כו' ובין בהכנה שלפני העבודה היינו שאמר בתחלה אתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש וחזר וכפל לומר תשאו את עון כהונתכם והענין הוא כי בהכנה שלפני העבודה היינו הענין הנ"ל להכניע כחות החיצונים בתחלה שלא יעלו גם המה למעלה ויפגמו האורו' עליונים ע"כ אמר שזהו ג"כ בכהנים תלוי' שהם ישאו עון המקדש כלומר שהם יכפרו העון וינקו אותו במה שלא יעלו החיצונים גם הם והוא בבחי' א"מ שימשיכו ע"י הכיסוי וכנ"ל וכיוצא בזה וזהו תשאו את עון המקדש והיינו עון כהונתכ"ם לפי ששרשם מבחי' המקיפי' דאבא כנ"ל וד"ל.

ואת אחיך שבט הלוי הקרב כו' פי' וגם את שבט הלוי תקריב אליך שיהיו בבחי' טפל בלבד אליך ויהיו רק משמשים ומשרתים אליך וילוו עליך וישרתוך אבל אתה ובניך לפני האהל ולא הלוים כו' וזהו שאמר מיד הטעם לזה ושמרו את משמרתך ומשמרת כל האהל כו' עד וזר לא יקרב אליכם, פי' <רסח>

הטעם לזה שאנכי או' וילוו עליך וישרתוך בלבד דהיינו דוקא שיהיו הגבורו' בטילי' ונכללי' בחסדי' כנ"ל היינו מפני שעי"ז ישמרו משמרתך כו' וזר לא יקרב ממילא אליכם כי ע"י בחי' הביטול שלהם בתכלית אל החסדי' לא יהי' כח ליניקו' החיצונים הנק' זרים להתקרב כלל לעלו' גם הם כי יראים הם מפני בחי' המקיפי' דחסדי' דאבא שנק' משמרת האהל והוא ג"כ מ"ש משמרתך מפני שהם המקיפי' שנמשך ע"י הכהנים דוקא כו' וכל שמירה הוא בחי' מקיף כידוע משא"כ אם לא יהיו הלוים בטילי' וכפופים בתכלית לכהנים הרי מפני שהלוים שרשם מבחי' הגבורו' יוכלו גם החיצוני' שהם מבחי' פסולת הגבורו' להתקרב גם הם לקדוש' האלקי' ויוכל להיו' קצף על בנ"י כמו שגרם קרח כשהבדיל מדרג' הלוים כנ"ל, וזהו וזר לא יקרב אליכם שממילא יהי' כן שזר לא יקרב אליכם מפני בחי' ביטול הלוי' לגבי כהנים כאשר ילוו עליך וישרתוך בלבד וד"ל, ונמצא ב' דברים צריך לענין הכנעת החיצוני' א' שהכהנים ישאו העון להמשיך א"מ כמ"ש למעלה בפי' התחלת הפ' אתה ובניך תשאו כו' והב' וגם את שבט הלוי כו' ע"י ביטול הגבורו' בחסדי' כי אם לא בחי' ביטול הלוי' לא יועיל המשכת א"מ דכהנים בלבד והיינו מ"ש ושמרו משמרתך כו' וד"ל. וחזר וכפל ענין מצוה זו באמרו עוד ואני31 הנה לקחתי הלוים לכם מתנה נתונים כו' ואתה ובניך כו'

תקמב

עד והזר הקרב יומת כלומר יומת ממילא כי אין מקום לחיצונים לעלו' לקדושה בשום צד אחר מצוה זו כנ"ל וא"כ יומת ממילא וד"ל.

ויובן כל זה בתוספ' ביאור עפ"י המבואר בע"ח32 בשרש טעם הנגעים שהקליפו' יונקי' מהם דהיינו לפי שהנגע באה מסיבת הסתלקו' אור אבא כמ"ש33 בזוהר צרעת סגירו דנהורא עילא' כו' ואין מאיר רק אור אימא בלבד ואימא מינה דינין מתערי' בסופה ע"כ הנגע היא כלי מוכן להשרא' קליפה וכשהנגע הובא אל הכהן שהוא ממשיך מבחי' אור אבא ממילא נטהרה ואין מקום ממנה ליניקת חיצוני' והענין מבואר34 במ"א באריכו' מפני שהחכמה נק' מקור החיים וכמ"ש והחכ'35 תחי' וכתיב ימותו36 ולא בחכמ' שאין בחי' מיתה ושבירה בחכמ' ע"כ בהמשכת אור אבא37 שרש הכהני' אין מקום ליניקו' החיצוני' שנק' מות כמ"ש רגליה38 יורדו' מות וממילא מובן כאן שהלוים שהם מבחי' אור אימא בלבד כשלא יוכללו בכהנים שהם מאור אבא יוכלו החיצוני' לינק מהם וע"כ ציוה וילוו עליך כו' ואז וזר לא יקרב אליכם ממילא דכתיב ימותו ולא בחכמה כו' וד"ל.


1) ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (סח, א). נמצא ג"כ בכת"י 2042 (קד, ב). בכותרת: ש"פ קרח שנת תקפ"ב.

מאמר זה באריכות מכ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בס' מאמרי אדה"א במדבר ח"ד ע' א'שנז ואילך. אוה"ת קרח ע' תשיח ואילך.

וראה גם ד"ה זה בתוס' ביאור כו' בסה"מ תרס"ט ע' קצב. תוכן המאמר נמצא ג"כ בהנחת כ"ק אדמו"ר מהר"ש משנת תרי"ד — נדפס במאמרי אדמו"ר הצ"צ — הנחות תרי"ד-תרט"ו. ראה ד"ה כל פטר רחם בסה"מ תרכ"ז ע' שמא.

נוסח אחר (הנחת המהרי"ל) נדפס לקמן ע' תקמב בהתחלה ”מאן דעביד ימינא שמאלא".

2) ויאמר ה' אל אהרן. . וזר לא יקרב אליכם: קרח יח, א-ד.

3) ואני הנה לקחתי הלוים. . והזר הקרב יומת: קרח יח, ו-ז.

4) בזוהר בראש פ' זו: זח"ג קעו, א. וראה שם קעח, א-ב.

5) שרצה קרח. . בחי' הגבורו' עיקר והחסדי'. ֿ. טפל: ראה לקו"ת מטות פו, ב. ואתחנן ז, סע"ד. ס' מאמרי אדה"ז על ענינים ע' שעז: וכמ"ש בע"ח. ֿ. ובפרדס. וראה מאמרי אדה"א קרח ע' א'רצא. דברים ח"א ס"ע קפז ואילך. ביאוה"ז לאדה"א צד, ג.

6) הקו והחוט. . מקום פנוי: ראה ע"ח שער (א) דרוש עגולים ויושר ענף ב.

7) מעלת הזהב על הכסף: ראה תניא פ"ז.

8) הלוים שלעתיד יהיו הם כהנים: ראה לקו"ת (להאריז"ל) בתחלת יחזקאל [ד"ה ענין יחזקאל]. תניא פ"נ (ובהנסמן בליקוט פירושים ומ"מ שם). לקו"ת קרח נד, סע"ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רלח. ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' שמ ואילך.

9) והחיות רצוא ושוב: יחזקאל א, יד.

10) החכמה. . מים חיים: ראה זוהר (רעיא מהימנא) רלה, ב. לקו"ת דרושים לסוכות ושמע"צ פ, ב.

11) י"ב צירופי הוי'. . י"ב שעות היום: ראה תניא פמ"א (נו, ב). ובליקוט פירושים ומ"מ לשם. לקו"ת ר"ה סא, א. ס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שכט. סה"מ תקס"ז ע' קנח. שערי אורה ס, א. פיה"מ לאדה"א יד, א. אוה"ת קרח ע' תרפח ואילך.

12) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול: תהלים צ, ד.

13) ממגד תבואו' שמש: ברכה לג, יד.

14) פלוגתא בגמרא: עירובין סה, א.

15) כי שיתא אלפי שני דהוי עלמא: ר"ה לא, א.

16) הכל ירוממוך: ע"פ ברכות ק"ש דשבת.

17) ו' אלפי' שנה. . בו"ק: ראה ג"כ תו"ח בראשית ד, ב ובהנסמן שם בהמ"מ.

18) רוח אייתי רוח ואמשיך רוח: ראה זח"ב קסב, ריש ע"ב. זח"א צט, ריש ע"ב.

*18) אך הענין: ראה סה"מ תרכ"ז ע' שדמ.

19) יום ליום יביע אומר: תהלים יט, ג.

20) בזוהר ע"פ זה: זח"ב קלו, ב.

21) ונשאו הלוים: ראה בהעלותך י, יז. ושם כא. לקו"ת פקודי ה, ג. וראה תו"ח פקודי [הוצאת קה"ת תשס"ג] תמה, א.

22) והחיו' נושאו' הכסא: ראה בחיי תרומה כה, י בשם הפדר"א, ספ"ד.

23) כמ"ש ע"פ ה' יחנו: ראה ג"כ פירוש המלות מ, ג.

24) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

25) מדוע תתנשאו: קרח טז, ג.

26) ולא יראו כבלע את הקדש: במדבר ד, כ.

27) במדבר הגדול והנורא: לשון הכתוב — עקב ח, טו.

28) ק"ך צרופי' אלקי'. . ומ"ח צרופים: ראה ס' הליקוטים להאריז"ל ר"פ בא. פע"ח שער חג המצות פ"ה. שער הכוונות ענין הפסח. ע"ח שט"ו פ"ו. ש' מד פ"ד ופ"ז. מבוא שערים שער ד ח"ב פ"ט-י.

29) אותות ומופתים באדמת בני חם: ע"פ ברכת אמת ואמונה (תפלת ערבית).

30) בזוהר כהני ברעותא דלבא בחביבותא: ראה זח"ג לט, א. קעז, ב. ובכ"מ.

31) ואני הנה לקחתי הלוים: קרח יח, ו.

32) בע"ח בשרש טעם הנגעים: ראה ע"ח שער לאה ורחל (של"ח) פ"ז. לקו"ת מצורע כד, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנג וע' תעג ואילך. דרמ"צ ק, א ואילך. ובכ"מ.

33) כמ"ש בזוהר צרעת סגירו דנהורא עילא': זח"ג מט, ב.

34) מבואר במ"א באריכו' מפני שהחכמה נק' מקור החיים: ראה לקו"ת חקת ס, ג.

35) והחכ' תחי': קהלת ז, יב.

36) ימותו ולא בחכמה: איוב ד, כא.

37) אור אבא. . אין מקום ליניקו' החיצוני': ראה ע"ח שער שבה"כ (ש"ט) פ"ב ואילך. מבוא שערים ש"ב ח"א פ"א. תו"א קי, ד ואילך. קיח, ג. סידור מה, ב. ביאוה"ז קיא, א. תו"ח וישלח נד, א. פיה"מ פקכ"ו (פב, א). אוה"ת משפטים ע' א'שז. ועוד.

38) רגליה יורדות מות: משלי ה, ה.