אז ישיר ישראל

תקמה

שבת פ' חקת בלק

<רסט>

אז1 ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם2. כתיב מעיין3 גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, פי' כנ"י נקראת באר מים חיים כי הנה עד"מ הבאר שהמעיינות נובעין בו מתחת לארץ כי ארעא4 חלחולי מחלחלא כו' ודרך5 סולמא דפרת נובעים המים מתחת לארץ מלמטה למעלה ובתחלה הרי המים נמשכי' המה מלמעלה כמ"ש למטר6 השמים תשתה מים וכתי' ונהר7 יוצא מעדן כו' אך אז הן נקראי' עדיין מים עליונים וכאשר אח"כ דרך סולמא דפרת חוזרין ונובעין דרך עובי הכדור מלמטה למעלה נק' מים חיים והן מים שבבארות דוקא שנקראו מים חיים לפי שעברו מלמטה למעלה דרך עובי עפר הארץ ונתבררו ונעשי' צלולים ואזי חיין ומתוקין המה משא"כ קודם עברם את עפר הארץ מלמטה למעלה אלא המה באי' ונמשכי' בד' נהרות מלמעלה למטה לא נקראו עדיין בשם מים חיים כו' והרי מובן לפ"ז שכל עיקר הבאת המים בעפר הארץ הוא כדי שיתוקנו ויקראו בשם מים חיים וכך יובן הנמשל בכנ"י שנקראת באר מים חיים דוקא לאחר ירידת הנשמו' בגופים בעוה"ז לפי שישראל8 עלה במחשבה הקדומה היינו כמו שהנשמו' המה בבחי' שרש ומקור הראשון דכנ"י שהוא ע"ד דוגמא מנהר שיוצא מעדן כו' (והוא מבחי' מיין9 דוכרין) וירדו אח"כ מלמעלה למטה בסדר בחי' השתלשלו' העולמו' עד שבאים ומתלבשים בחומר גופני בעוה"ז שהוא כדוגמת משל עפר הארץ בחי' דומם גשמי ומשם הנשמות חוזרי' ונובעים לצאת ממחשך החומריו' הזאת בתשובה (שהוא בחי' מ"נ) ואזי נקראו הנשמו' בשם מים חיים דוקא כי עי"ז עולי' בבחי' בירור מלמטה למעלה וזהו ביום10 ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני כו' וכמ"ש בסמוך.

אך הנה כדי להבין ביאור הדברים תחלה יש להבין מהו פי' מעיין גנים שהוא ענין ירידת כנ"י מלמעלה למטה בתחלה כנ"ל. הנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, פי' עד"מ הגן הגשמי צריך הוא להיות בו מעיינות הולכי' ומשקין אותו בתמידו' בכדי שיהי' הגן רוה ממשקה המים ויצמיח כל טובי הארץ מפירו' ואילנו' וכל מיני תענוגי בנ"א כי המים11 מצמיחי' כל מיני תענוג ואם אין המעיינו' מספיקין

תקמו

צריך להביא מים בכתף ולהשקות את הגן ומלבד מטר השמים דלא סגי בלא"ה כו' וכל זאת ההשקאה הוא רק להגדיל הצמחים וכך יובן הנמשל במעיין גנים העליונים דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו בחי' גילוי אלקות שמתגלה ומאיר בג"ע העליון ובג"ע התחתון שהן הנקראים בשם גנים עד שהנשמו' נהנין שם מזיו השכינה כו' ותענוג זה נגדל ונצמח דהיינו בתוספת אור וגילוי תמיד מפני סיבת ההשקאה ממעיינו' שנובעי' בגנים הללו ג"ע עליון ותחתון והיינו מ"ש ונהר יוצא מעדן להשקו' את הגן פי' להשקו' ג"ע עליון ותחתון והיינו להיו' כי הנהר12 הוא בחי' בינה ושם מתגלה בחי' מקור כל התענוגי' שנק' כתר עליון שלמעלה גם מן החכמה ומשם נעשה בחי' זיו השכינה למטה כלומר בחי' <ער>

מקור כל התענוגי' שמתענגי' הנשמו' ונהנין מזיו כו' וה"ז ממש כמעיין המשקה את הגן ועי"ז בא סיבת גידול צמחים שבו כו'.

אך מ"ש ונהר יוצא מעדן דמשמע שיוצא מן ההעלם לבחי' גילוי כמו המעיין שנובע בהעלם כו' כי הנה הוא ית' נקרא סתימו13 דכל סתימין וצריך להביאו לבחי' גילוי מן ההעלם להיו' מקור המעיין וזהו פי' מעיין גנים כו' מפני שזהו נעשה ע"י ירידת כללו' נ"י מלמעלה שעלו במחשבה סתימאה ואח"כ למטה בהתלבשו' בגופים ועושין מצות מעשיו' נקראו באר מים חיים כי ירידה זאת צורך עלי' היא כו' כי הנה כתיב ויניחהו14 בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מצות ל"ת ואע"פ שכבר נברא גן בעדן מקדם אך להוסיף ולהגדיל הצמח בג"ע הניחו לאדם שם שיעבוד וישמור הג"ע והוא ע"י המצות שיעשה האדם דוקא והענין הוא לפי שהמצות בשרשן המה בחי' פנימי' רצון העליון והוא הנק' רצון הפשוט הנעלם והם הנק' ג"כ רמ"ח15 איברי' דמלכא אח"כ והיינו כשבא הרצון לידי סוף16 מעשה כמאמר סוף מעשה עלה במחשבה תחלה פי' סוף מעשה הוא בחי' מעשה המצות למעלה בגשמיות להיו' חסד17 אל כל היום להחיו'18 רוח שפלים כו' זהו מצות צדקה וכיוצא בזה וסוף מעשה זה עלה דוקא בתחלת המחשבה עליונה שהוא בחי' הרצון הפשוט כו' דלית מחשבה תפיס' שם אפי' מחשבה דא"ק והטעם ידוע משום דנעוץ19 תחלתן בסופן דוקא וכמשל אבן ראש החומה שהיתה עומדת יותר בגובה כשנופלת החומה תמצא בתחתית יותר כו' כך תחלת המחשבה תמצא דוקא בסוף מעשה כו' וד"ל.

תקמז

וע"כ בעבודת האדם במעשה המצות ג"כ למטה כמו בג"ע הארץ הנה הוא מוסיף בו אור גדול מפני שמרחיב את המקור של המעיין שיצא וימשך בגילוי רב מבחי' ההעלם ואע"פ שנאמר כבר ונהר יוצא מעדן מן ההעלם לגילוי כו' זה הי' רק בצמצום כפי המדה הראשונה אבל להוסיף אור אין זה אלא ע"י המצו' מטעם שנעוץ תחלתן בסופן ומעוררי' תחלת המחשבה שהוא בחי' הרצון הפשוט שלמעלה גם מבחי' חכמה דא"ק כו' וזהו ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני כו' משום דסוף מעשה עלה במחשבה תחלה וד"ל.

וזהו מעיין גנים באר מים חיים פי' עד"מ המים העליונים שיורדים ומסבבי' לארץ מתחת וחוזרים ונובעים דרך עובי הכדור מלמטה למעלה ואז נקראו דוקא מים חיים כך הנשמות שעלו במחשבה תחלה כשיורדי' למטה ומתלבשים בגופים גשמיים ובאים לידי בחי' סוף מעשה שהוא מעשה המצות הנה עי"ז נק' עד"מ בשם מים חיים כי הרי נתבררו בעברם בחומריו' הגוף ובפועל המעשה של המצו' שמלובשים בענינים גשמיים כמו צמר הציצית וקלף התפילין וכו' אך מפני שסוף מעשה זו דוקא עלה בתחלת המחשבה שהוא הרצון הפשוט יש בכחן להמשיך תוספת גילוי מן ההעלם להיו' מקור למעיינו' ההולכי' בג"ע העליון והתחתון כמו הבאר שמים החיים שבו נובע מן ההעלם שמתחת לארץ והוא נעשה מקור למעיינו' שבגובה הארץ כו' וזהו שאמר ויניחהו בג"ע לעבדה כו' וכנ"ל והיינו שאמר תחלה מעיין גנים ואח"כ <רעא>

באר מים חיים כי תחלת אור השפע באה בג"ע עליון ותחתון מלמעלה למטה כנ"ל ואח"כ ע"י הנשמות שבעוה"ז עולה אור השפע למעלה מלמטה דוקא ומזה נמשך להיות המעיין בגנים למעלה בתוספת גילוי אור כו' (והוא בבחי' אור חוזר כמ"ש20 במ"א בפי' הראיני את מראייך כו') וד"ל. וזהו ענין הברכו' של המצות בא"י הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה להיו' מלך העולם בגילוי אור בג"ע העליון והתחתון כנ"ל ואח"כ אשר קדשנו במצוותיו כו' מלמטה למעלה כנ"ל וכל ניצוץ אלקי טרם בואו לעוה"ז בגוף כבר עבר דרך הגנים הנ"ל וירד למטה בשביל עבודת ג"ע להוסיף ולהגדיל האור ולהיו' על ידו נעשה באר מים חיים כו' וד"ל.

והנה כללות21 כל המצות הוא מצות הצדקה כידוע ומתוכה נבין בעיקר ענין המצות שהוא ע"ד הנ"ל להיו' מהם מקור למעיין גנים הנ"ל כי הנה הצדקה ידוע שעיקר מצוותה מהשגת ידו דוקא והיינו במה שטרח וייגע ומרויח ממנו ביגיעת כפו במה שנשא ונתן באמונה כו' והרי מו"מ זה בעניני' גשמיים מאד ודאי מגשימי' הנפש האלקי' ג"כ ואמנם אח"כ הוא נותן פרוטה לעני מיגיעה זו והפרוטה נעשה חיו' לעני בב' מדרגו' בבחי' א"פ והוא המזון לחם וכיוצא וא"מ והן הלבושים כמ"ש כי22 תראה ערום וכסיתו כו' וזהו מצות הצדקה בגשמיו' ובאתעדל"ת

תקמח

אתעדל"ע ג"כ מעורר מצות הצדקה למעלה והוא להחיו' רוח שפלים מאין ליש להיו' השפעה לנשמו' ומלאכי' בג"ע עליון ותחתון כו' היינו ג"כ ע"ד הזה דהיינו מבחי' המעשה דרמ"ח איברי' דמלכא במה שטרח וייגע לעבודת הברורי' דרפ"ח כו' בכל ו' ימי המעשה ואע"פ שהגשימו בזה האור כמשל המו"מ כו' לפי ערך מ"מ ע"י מצות הצדקה להחיו' רוח שפלים זה בגילוי אור לנשמו' ומלאכי' מתעלה כל מה שירד מן האור כו' והכל מפני שסוף מעשה דוקא עלה בתחלת המחשבה וד"ל והצדקה עליונה הזאת נעשי' לנשמו' ומלאכי' בג"ע בחי' א"פ ובחי' א"מ והן בחי' מזון ולבוש כמשל צדקה למטה בפרוטה לעני כנ"ל וזהו מ"ש אז23 תתענג על הוי' כו'.

דלכאורה אינו מובן מהו על הוי' למעלה משם הוי' כו' אך הענין הוא דכאשר הנשמו' נהנין מזיו השכינה בג"ע יש בזה ב' מדרגו' הא' אשר משיגים בהשגה ממש כמו שמשיג האדם איזה שכל וסברא שאז נתפס אור אלקי ומוקף בתוך השגתם והשגתם מקפת לאור האלקי שהשיגו וכנראה בחוש במשיג שכל המושג דהדבר המושג מוקף בתוך השכל המשיגו וזהו הנק' בחי' א"פ והיינו שנק' מזון לנשמו' כמ"ש ותורתך24 בתוך מעי ממש כו' וזהו אז תתענג על הוי' ששם הוי' הוא בחי' ממלא כ"ע הוא הנק' זיו השכינה ולהיותו מוקף בהשגה שמשיגי' אותו הנשמו' כנ"ל הרי השגו' הנשמו' מקיפי' אותו ולכך הם על הוי' למעלה משם הוי' כו' כי נתפס בתוך השגתם אבל מה שא"א להתקבל בהשגתם כלל ואז נשאר האור עליהם בבחי' מקיף וחופף עליהם זהו הנק' לבושי' בג"ע וזהו מ"ש אז25 יבקע כשחר אורך כו' עד והלך לפניך צדקך בבחי' א"פ וכבוד הוי' יאספך פי' בבחי' מקיף יסבב אותך כו' והן בחי' א"פ וא"מ שהן כמו מזונות ולבושי' לעני למטה <ערב>

והיינו רק ע"י מעשה המצות שעשו הנשמו' בעוה"ז דוקא וכמ"ש והלך לפניד צדקך כי נקראי' סוף מעשה כנ"ל אך הצדקה היא כללו' כולם ואמנם מתוכה נבין בעיקר כל המצות שהם רק בחי' ברורי' שכאשר עולין מן ההגשמה אזי עולין בתכלית הבירור עד"מ המים שעוברי' עפר הארץ שנעשי' צלולי' בתכלית ומזה נעשה מקור לגנים להיו' א"פ וא"מ לנשמות וד"ל (ומזה יובן שיש שיעור בזה לנשמות בכל חד לפום שיעורא דילי' למעלה אם יהי' עוסק במו"מ הרבה או מעט כי עסק המו"מ נמשל לעפר שמגשם האור דנפש האלקי' כנ"ל ולפי ערך הגשמת העפר את המים אם רב כמאה אמה או מעט כי' אמות בעומק עובי הארץ כך יהי' ערך הגשמת מו"מ לנשמו' בהתלבשו' שלהם בגופים בעוה"ז אם רב או מעט והוא כפי הרצון המצטרך מן הברורי' דרפ"ח כו' ולפי אותו ערך שרש הנשמה למעלה כמו שהיא במחשבה עילא' כו' וד"ל).

וזהו אז ישיר ישראל עלי באר כו' באר חפרוה שרים כו'. פי' ישראל הוא בחי' ניצוץ האלקי שבאדם דישראל עלה במחשבה עילאה כנ"ל וירד מלמעלה

תקמט

למטה דרך הגנים הנ"ל ונתלבש בחומר גופני בעוה"ז לקיים מצות מעשיו' וירידה זו צורך עלי' וע"כ אמר אז ישיר ישראל דוקא עלי באר פי' כי ע"י המעיין גנים הנ"ל מקבל מבחי' באר והוא בחי' מים תחתונים שנובעי' מלמטה למעלה ע"י המצות שמגלין למעלה מן ההעלם דרצון הפשוט מטעם שסוף מעשה דוקא עלה במחשבה תחלה והיינו עלי באר לתחלת המחשבה וד"ל.

באר חפרוה שרים כו' פי' ענין חפירת אותו הבאר הוא להסיר העפר הגס המונע ומעכב גילוי בקיעת המים החיים שיהיו נובעים מלמטה למעלה כו' כך ניצוץ האלקי להיותו מוסתר ומלובש בחומר נפש הבהמיו' המחשיך מאד ומונע גילוי אור הנפש האלקי' לעלו' מלמטה למעלה בבחי' באר מים חיים כנ"ל וע"כ צריך לחפור ולהסיר עפר חומר הבהמיו' והיינו בב' דברי' א' בהתבוננו' בנפש המשכלת להבין ולהשכיל בגדולת ה' איך שבמאמר א' נבראו הכל וכולא26 קמי' כלא כו' וצבא27 השמים כולם הם בבחי' הביטול במציאות בתמידו' שהרי נא' משתחווים לשון הווה ולא ישתחוה או השתחוה ולהתבונן במשל הידוע איך שהדיבור בטל הוא ונכלל במחשבה כך דיבור העליון דבדבר28 ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם בטל ונכלל בעצמו' אור האלקי כמ"ש לך29 ה' הגדולה כו' והיינו שאו' בב"ש וכל פסוקי דזמרה מענין ביטול המלאכי' וכו' וכמו והאופנים30 ברעש גדול כו' ואזי כשמגיע לק"ש ממילא בא לאהבת בכל לבבך ובכל מאדך כו' שהוא ביטול הרצון במס"נ כמ"ש אליך31 ה' נפשי אשא וכמאמר בע"כ32 אתה חי כו' להיו' החיו' בגוף בע"כ וגם בכל צרכי פרנסה יהי' העסק בע"כ כמאן33 דשדי בתר כתפי' והוא דרך מעבר בלבד ולא דרך קבע כו' וביטול רצון זה ישנו בב' מדרגו' הא' בבחי' האהבה לה' כמ"ש מי34 לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' וכנ"ל והב' בביטול רצון זר היפך אלקו' והוא להיו' סור מרע בפ"מ גם בתאוו' היתר באהבה לה' יבטל הרצון שיעשה הטוב יותר מכפי <רעג>

טבעו ורגילותו כמו בלימוד התורה ללמוד יותר מחפצו בטבע וכן במצות מעשיות לעשות נגד הרצון הטבעי כמו בפיזור ממון לצדקה וכיוצא ובסור מרע לכבוש תאוו' היתר ג"כ וכל אלה המה בחי' ביטול עצמותו ואינם באים אלא ע"י חפירה כמו עד"מ החופר בקרקע קשה כך חפירת הרע הוא בכפייה לאכפייא ולכבוש יצרו כו' וזהו כמשל החופר ומסיר עפר הגס ועב כמו גוש וחתיכה גדולה והיינו פי' חפרוה והוא בסור מרע כנ"ל ופי' כרוה היינו עפר הדק ואינו בחתיכו' גסות כ"כ ג"כ יסיר ויחפור והיינו משל להסרת הרע הגשמי ביותר ולדק ביותר וזה בא ע"י ב' דברים א' ע"י ההתבוננות כנ"ל והב' ע"י לאכפייא כו' וכל זה נק' חפירה עד"מ וזהו באר חפרוה כו' ואז ממילא נעשי' הנשמ' האלקי' בבחי' באר מים חיים כנ"ל וד"ל.

תקנ

ומה שאמר באר חפרוה שרים היינו האבות שנקראו שרים והיינו ע"י בחיר35 האבות דוקא שהוא יעקב הנק'36 בריח התיכון כו' ולכך נא' בו ואלקי37 יעקב בוי"ו שהוא המחבר הכל כו' והטעם שנק' בשם שרים כי ביעקב נאמר כי שרית38 עם אלקים ועם אנשים, פי' אלקים39 הוא בחי' הצמצום כידוע דשם אלקים הוא המצמצם ומסתיר אור האלקי להיות מלכותו40 בכל משלה ואם לא בחי' הצמצום הזה לא הי' נמצא מציאת עולמו' הנבראי' יש מאין כמ"ש במ"א וכאשר מסירי' בחי' ההסתר הזה ממילא נגלה אור האלקי שלמעלה מן העולמו' והסרת הצמצום וההסתר הזה הוא ע"י יעקב וזהו שנא' בו כי שרית עם אלקים כלומר שעשה באלקים בחי' השתררות להשתרר על הצמצום הזה להיו' מתגלה מן ההעלם ומושל בו להיו' מן ההעלם גילוי וזהו שאמר יעקב והי'41 הוי' לי לאלקים פי' במקום שם אלקים המצמצם יהי' בחי' הוי' שהוא בחי' התגלו' אלקו' כמו שהוא לפני הצמצום והיינו שהוי' דוקא יהי' לי לאלקים ולא שם אלקים עצמו שהוא בחי' הצמצום וד"ל.

ועם אנשים, פי' אנשים הם המלאכי' כמו באברהם דכתיב וירא42 והנה ג' אנשים נצבים כו' שבאו ג' מלאכים בשביל ג'43 שליחות א' לבשר את שרה וכו' כידוע הטעם מפני שאין44 מלאך אחד עושה ב' שליחות והענין הוא כי בחי' מלאך היינו בחי' השפעה שנשפעת ע"י שליח מלמעלה והוא כמו הצינור שבו יעבור אור השפע מלמעלה למטה שההשפעה עוברת דרך כלי דוקא למקבלים ואין כח בכלי אחד לקבל שתי שליחות לפי שכל שליחו' ענין השפעה בפ"ע והכלי מיוחדת רק להשפעה א' וע"כ אין כח במלאך לקבל ולסבול ב' שליחות אלא כל א' עושה שליחותו בלבד כו' וזהו מטעם שהמלאכים המה מבחי' עולם הפירוד וכמ"ש ומשם45 יפרד כו' ונק' ג'46 עולמות בשם עלמא דפרודא כידוע וע"כ אין מלאך א' יכול לקבל ב' שליחו' כי בבחי' עולם הפירוד השפע בחי' התחלקות באה להיו' כל חלק מיוחד בפ"ע וע"כ כל השפעה בכלי מיוחד ואין כלי א' סובלת ב' חלקי השפעה כא' כנ"ל וכל זה מפני שהמלאכים לא קיבלו את התורה כי התורה מלמעלה מבחי' ההתחלקו' היא

תקנא

ולישראל47 דוקא ניתנה ולא ניתנה למלאכי' הגם שביקשו תנה48 הודך על השמים כידוע והטעם כי אוריי'49 מחכמה עילא' נפק' וישראל ג"כ עלה במחשבה כו' וכמאמר תלת50 קשרין אינון כו' ולזה הטעם שהתורה בבחי' החכמה עילאה היא ע"כ היא <עדר>

למעלה מבחי' ההתחלקו' בכלים וע"כ יכול להיות בה היפך ענין הנ"ל במלאך שאינו יכול לעשו' שתי שליחות אבל בתורה נא' אחת51 דבר אלקים שתים זו שמעתי דאע"פ שהדיבור אחד הוא בלבד שומעים ממנו שתים כי דבר א' יסבול ב' דברים וכיוצא בזה בכל דברי תורה גם באות א' שבתורה יכולים למצוא כל חלקי התורה וכמ"ש52 על מ"ש וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה ניצוץ א' מתחלק לכמה חלקים כו' ועיקר הטעם הוא כי התורה מחכמ' עילא' היא ששם הוא למעלה מבחי' התחלקו' אלא הוא בבחי' ההתכללו' לכלול הכל כא' משום דבאור א"ס שבחכמה אמרו דאיהו53 וחיוהי וגרמוהי חד פי' כולא חד בבחי' ההתכללות ע"כ גם בפסוק א' או הלכה אחת נכלל כל התורה כולה וד"ל.

וזהו ועם אנשים לפי שיעקב הוא בחי' תורה שהרי הוא בריח התיכון כנ"ל וע"כ נאמר בו כי שרית עם אלקי' ועם אנשים שהם המלאכי' וכמ"ש בו וישר54 אל מלאך ויוכל לו כו' להיות כי המלאכי' הם באי' בבחי' התחלקו' והוא להיותו בבחי' התכללו' כנ"ל ע"כ השתרר עליהם וע"כ נק' יעקב ש"ר מטעם שנא' בו כי שרית כו'.

וזהו באר חפרוה שרים שהוא יעקב שנא' בו כה55 אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם כי הנה בחי' אברהם56 הוא מדת האהבה והדביקו' כמ"ש אברהם57 אוהבי ונק' איש החסד כידוע והנה יש ב' מיני אהבה כמו שאמר זכור58 אב נמשך אחריך כמים לפי שיש התפעלו' אהבה ברשפי אש הצמאון בתפלה והוא ע"י ההתבוננו' ואח"כ חולפת ועוברת ואינה מתקיימת כל היום אבל אהבה שנמשכת כמים ה"ז ממש כטבע המים59 שמגדלי' כל מיני תענוג וכל מיני צמח כו' כך ע"י אהבה שנמשך הלב כמים היא בחי' ניצחית כל היום ומגדלת כל מיני התפעלו' עונג

תקנב

להתענג על ה' בבחי' המשכו' גילוי אלקו' כל היום בלימוד התורה ומצות כו' וד"ל. ואמנם גם זאת האהבה נפדית ע"י יעקב דוקא כמ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם והענין הוא כי יעקב60 הוא מדת הרחמנו' כשמעורר רחמי' רבים כמו שאו' בא"ר אבינו61 אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבינו בינה כו' בזה מתגלה בחי' האהבה דאברהם מן ההעלם שהרי נק' אהבה מסותרת שמסותרת בתוך החושך דנפש הבהמיו' וכשמתגלה האהבה מאיר בה בחי' חכמה שבתורה שהוא בחי' יעקב ג"כ כמ"ש למעלה בפי' כי שרית כו' וע"כ נק' אז המים בשם מים חיים כי החכמה נק' חיים וכמ"ש והחכמה62 תחי' כו' וזהו שנק' באר מים חיים דוקא כנ"ל.

וזהו בא"ר חפרוה שרים זה יעקב שפדה את אברהם ועשה בחי' שלימו' במים בחפירת הבאר שיהיו חיי"ם אחר החפירה וגם קודם החפירה הרי ברחמי' האהבה מתגלה מן ההעלם דעפר שעלי' כו' והיינו שאומרי' בו ואלקי יעקב בוי"ו נוספת כי הוא מחבר הכל להיותו בחי' בריח התיכון כנ"ל וד"ל, ופי' כרוה נדיבי עם היינו ענין הנ"ל בחפרוה שרים אלא שענין זה בא להוסיף עוד לומר שע"י חפירה וכריי' זו נעשה גם מלך על עם כמאמר אין63 מלך בלא עם והיינו נדיבי עם כמ"ש בהתנדב64 עם כו' וד"ל.

<ערה>

במחוקק במשענותם. הנה בפי' חקיקה מבואר במ"א65 ע"פ אם בחוקותי תלכו שיש ב' חקיקות א' חקיקה מבפנים לעשות כלי בית קיבול כו' וחקיקה שנית כמו להעביר החלודה מבחוץ וליפותו והוא ענין המשכו' ב' אורו' א"פ וא"מ והכל ע"י המצות שנק' כלי המחזיק ברכה כו' ע"ש וגם בכאן אומר באר חפרוה שרים כו' לעשות בחי' כלי במחוקק בחקיקו' שע"י התורה והמצות כמבואר שם וד"ל.

במשענותם, הנה כתיב עץ66 חיים היא למחזיקי' בה זהו בחי' תמכין דאוריית' כמו יששכר וזבולון דכתיב שמח67 זבולון בצאתך ויששכר באהלך דהקדים זבולון ליששכר אע"פ שיששכר עוסק בתורה וזבולון אינו אלא המחזיק אותו בסחורה שעוסק ואינו אלא בחי' תמכין דאוריי' כי מאחר שזבולון מחזיקו לתורתו בזה יש יתרון מעלה לזבולון על יששכר כי הרי יששכר נקרא מקבל וזבולון נק' משפיע והטעם הוא כי מלמטה למעלה הוא היפך מלמעלה למטה ואע"פ שמלמעלה למטה נק' יששכר פנימי' וזבולון חיצוניו' אבל מלמטה למעלה נהפוך הוא שזבולון קודם וראשון במעלה ליששכר ולכך הקדים לזבולון שמח זבולון

תקנג

בצאתך כמשל הרגל שמעמיד הראש שבזה הוא גבוה מן הראש וכמ"ש במ"א וד"ל, ודוגמא לדבר זה ממה שמצינו בדברי רז"ל דבע"ת גדולים מצדיקי' גמורי' ובמקום68 שבע"ת עומדי' צג"מ א"י לעמוד כו' כי הצדיקי' הם מבחי' התורה והמצות ובע"ת הם רק כמו בחי' תמכין דאוריי' בלבד כי על ידם הרי יש קיום חזק לתורה כי ע"י בע"ת נתהפך חשוכא לנהורא כו' וכמ"ש כיתרון69 האור מתוך החושך דוקא משא"כ בצדיקי' ולכך א"י לעמוד במחיצת בע"ת עפ"י הנ"ל בזבולון דקודם ליששכר כי מלמטה למעלה בחי' תמכין דאוריי' גבוה מהתורה עצמ' אחר שעל ידם יש עלי' וחיזוק לתורה כמ"ש למחזיקים70 בה וד"ל.

וזהו אז ישיר ישראל עלי באר כו' פי' עלי מלמטה למעלה וכל מלמטה למעלה התחתון גבוה מן העליון כנ"ל בפי' ובמשענותם והיינו כמו ע"י תמכין דאוריי' או ע"י בע"ת שבהם ועל ידם דוקא עליית בחי' הבאר שהם כנ"י להיו' נקרא' בשם באר מים חיים וכנ"ל וד"ל. ובזה יובן מ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני, פי' ים הקדמונ"י הוא ים החכמה והיינו חכמה71 שבתורה72 שנק' ים ונק' קדמוני מפני שהתורה73 קדמה לעולם כידוע וזהו כאשר יאמר משל הקדמוני כו' ומים חיים שיצאו מירושלים היינו בחי' באר מים חיים הנ"ל שעולין מלמטה למעלה אחר בחי' הברורי' מחושך לאור וכמו בחי' בע"ת הנ"ל ולהיו' כי שרש חיו' הקליפ' דנוגה נפלו מעולם התוהו כידוע74 בזוהר בפי' ואלה המלכי' כו' לכך כשעולין המתבררי' לשרשם הם עולין שהוא למעלה מבחי' התיקון שהוא התורה שנק' ים הקדמוני וכענין בע"ת שגדולי' מצדיקי' מטעם הנ"ל דהנה ידוע75 הכלל דכל דבר שהוא נראה למטה בהשפלת המדרגה ביותר מוכרח לומר ששרשו למעלה מקודם שירד היה בעילוי המדרגה ביותר דלכך נפל לעומק ירידה כ"כ וכמשל אבן ראש החומה שנופלת למרחק יותר כו' וגם כאן אחר שבע"ת <רעו>

נפלו תחלה בעומק רע ומוכרח ששרש זה הרע הי' קודם השבירה מעולם התוהו שגבוה הרבה כו' וע"כ ירד מאד למטה א"כ כששבים מן הרע הרי חוזרי' לשרשם הגבוה ביותר והיינו שאמר יצאו מים חיים מירושלים בבחי' א"ח מלמטה למעלה ע"י הברורי' דרפ"ח כו' ואז יהיו הם למעלה מים הקדמוני כי הם ישפיעו לים הקדמוני דתורה

תקנד

וזהו אל הים הקדמוני וד"ל. ובזה יובן ג"כ מה שמצינו שהקדב"ה יושב ושומע לקול הקורא בתורה וכמ"ש76 רז"ל ע"פ ויקשב ה' וישמע כו' וגם אמרו שהקדב"ה77 יושב ושונה כנגדו כו' ולכאורה יפלא מאד למה לא יקרא הקדב"ה בתורה גם מבלתי קריאת קול בתורה בעוה"ז וכי צריך הוא להתעוררו' שיעוררו אותו מלמטה כו' אך הענין הוא דהתורה שלומד האדם למטה הרי היא באה הכל מבחי' ברורי' דתוהו כי מלובשת בענינים גשמיים דעוה"ז והבל פה הקורא בה ג"כ נלקח מבחי' נוגה דעשי' כו' ואמנם כאשר יקרא הקורא באוי"ר ופרחת לעילא אזי נק' באר מים חיים שעולין בבחי' א"ח אל הים הקדמוני להשפיע התורה העליונה כמו שהיא למעלה וזהו שאע"פ שהקדב"ה78 הוא נק' קדוש וברוך דהיינו ממלא וסובב כו' מ"מ כתיב בו ויקשב ה' וישמע לקול קורא בתורה למטה או יושב ושונה כנגדו מטעם שמבואר למעלה בפי' חציים אל הים הקדמוני לפי ששרש התורה שלמטה גבוה מתורה שלמעלה וד"ל.

וזהו אז ישיר ישראל עלי באר פי' שיצאו מים חיים מירושלים אל הים הקדמוני כנ"ל ע"י תשובה ומצות מעשיו' שנעשי' תחת השמש מברורי' דרפ"ח כו' אך הנה גם בחי' עליי' זו צריך שיומשך לה כח ועוז מלמעלה כמו שאנו מבקשי' והחזירנו79 בתשובה כו' ותן80 בלבינו בינה פי' להבין הרחמנות כו' וזהו ענ"ו לה להמשיך לה כח להיו' עולה למעלה בבחי' א"ח כו' וד"ל ועני' זו הוא ענין הקריאה בפסוקים בתורה כמו פסד"ז שלפני התפלה כו' כמאמר חכמה81 בראש חכמה בסוף כו' פי' חכמה בראש הוא אתעדל"ע שלפני אתעדל"ת שאינה אלא לעורר אתעדל"ת והוא התורה שלפני התפלה וחכמה בסוף היינו בחי' אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת והוא כמו ענין תמכי אוריי' הנ"ל שגורמין גילוי אור התורה אח"כ ממש שהוא ענין במחוקק במשענותם כנ"ל וד"ל.


1) אז ישיר: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק אדה"א 1025 (עב, א).

מאמר זה זה באריכות מכ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס במאמרי אדה"א חוקת ע' א'תמז ואילך.

הנחת המהרי"ל נדפס בלקו"ת חוקת סב, ב. ובתוס' הגהות באוה"ת חוקת ע' תתס. וראה שם ע' תתעט — מהו נהר ומעיין [מגוכתי"ק 1114 בכותרת: שייך לעלי באר תקס"ו].

2) אז ישיר. . במשענותם: חוקת כא, יז-יח.

3) מעיין גנים באר מים חיים: שה"ש ד, טו.

4) ארעא חלחולי מחלחלא: חגיגה כב, א.

5) ודרך סולמא דפרת: ראה בכורות נה, ב.

6) למטר השמים תשתה מים: עקב יא, יא.

7) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

8) שישראל עלה במחשבה: ב"ר בתחלתו.

9) מיין דוכרין: ראה גם לקו"ת עקב יז, ד. שה"ש לז, ב.

10) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים: זכרי' יד, ח.

11) המים מצמיחי' כל מיני תענוג: ראה תניא פ"א (ה, סע"ב).

12) הנהר הוא בחי' בינה: זהר (אדרא דמשכנתא) משפטים קכג, ב.

13) סתימו דכל סתימין: זח"ב פט, א. קמו, ב. וראה תקו"ז בהקדמה (יז, א).

14) ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע: בראשית ב, טו. זח"א כז, א. תקו"ז תכ"א בסופו.

15) רמ"ח אברי' דמלכא: ראה תק"ז ת"ל (עד, סע"א).

16) סוף מעשה עלה במחשבה תחלה: פיוט לכה דודי.

17) חסד אל כל היום: תהלים נב, ג.

18) להחיו' רוח שפלים כו' זהו מצות צדקה: ישעי' נז, טו. ראה תו"ח לך לך פג, ב. שערי אורה יב, א. כה, ב. ובכ"מ.

19) דנעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א מ"ז.

20) כמ"ש במ"א בפי' הראיני את מראייך: שה"ש ב, יד. וראה לקו"ת שה"ש טז, ב.

21) כללות כל המצות הוא מצות הצדקה: ראה ב"ב י, א.

22) כי תראה ערום וכסיתו: ישעי' נח, ז.

23) אז תתענג על הוי': ישעי' נח, יד.

24) ותורתך בתוך מעי: תהלים מ, ט.

25) אז יבקע כשחר. . והלך לפניך צדקך. . וכבוד ה' יאספך: ישעי' נח, ח.

26) וכולא קמי' כלא: זח"א יא, ב.

27) וצבא השמים. . משתחווים: נחמי' ט, ו.

28) דבדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

29) לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

30) והאופנים ברעש גדול: נוסח התפלה.

31) אליך ה' נפשי אשא: תהלים כה, א.

32) בע"כ אתה חי: אבות ספ"ד.

33) כמאן דשדי בתר כתפי': ראה תניא פכ"ב (כז, ב). קונטרס ומעיין מאמר ב פרק ב ואילך. מאמר ז ואילך.

34) מי לי בשמים ועמך לא חפצתי: תהלים עג, כה.

35) בחיר האבות. . יעקב: שער הפסוקים תולדות כז, כה. וראה ג"כ ב"ר רפע"ו. זח"א קיט, ב. קמז, ב.

36) הנק' בריח התיכון: ראה זהר תרומה קעה, ב.

37) ואלקי יעקב בוי"ו: ראה ג"כ תו"א ויצא כג, א. ויקהל קטו, ד. לקו"ת דרושים לר"ה נו, א.

38) כי שרית עם אלקים ועם אנשים: וישלח לב, כט.

39) אלקים הוא בחי' הצמצום: נסמן לעיל ע' תלט.

40) מלכותו בכל משלה: לשון הכתוב תהלים קג, יט.

41) והי' הוי' לי לאלקים: ויצא כח, כא.

42) וירא והנה ג' אנשים נצבים: וירא יח, ב.

43) ג' שליחות א' לבשר את שרה: ב"מ פו, ב.

44) שאין מלאך אחד עושה ב' שליחות: ב"ר פ"נ, ב. מדרש הנעלם (ח"ש קכז, א). וברש"י וירא יח, ב. וראה גם ביאוה"ז נח, ו. בלק צט, ב. לקו"ת אמור לז, ג. שה"ש מ, ג. סה"מ תקס"ח ח"ב ס"ע תרטז ואילך. ועוד.

45) ומשם יפרד: בראשית ב, י.

46) ג' עולמות בשם עלמא דפרודא: ראה ע"ח שער מג (שער ציור עולמות) בהקדמה להדרוש. ובכ"מ.

47) ולישראל דוקא: ראה שבת פח, ב ואילך.

48) תנה הודך על השמים: תהלים ח, ב.

49) אוריי' מחכמה עילא' נפק': זוהר בשלח סב, ב. יתרו פה, א. (רע"מ) משפטים קכא, א. ועוד.

50) תלת קשרין אינון: ראה זהר אחרי עג, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' צט. וש"נ.

51) אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי: תהלים סב, יב. מכות כד, א.

52) וכמ"ש על מ"ש וכפטיש יפוצץ סלע: ירמי' כג, כט. וראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תקז. תו"ח יתרו [הוצאת קה"ת — תשס"ג] רעו, א.

53) דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה (יז, א).

54) וישר אל מלאך: הושע יב, ה.

55) כה אמר ה' ליעקב: ישעי' כט, כב. וראה מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ח.

56) אברהם הוא מדת האהבה: ראה ספר הערכים — חב"ד ערך אבות בתחלתו. וש"נ. וראה תו"א סג, א. סז, א. עה, ג. צ, א.

57) אברהם אוהבי ונק' איש החסד: ישעי' מא, ח. ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן לשם.

58) זכור אב נמשך אחריך כמים: ברכת ”גשם".

59) המים שמגדילי' כל מיני תענוג: ראה תניא פ"א (ה, סע"ב).

60) יעקב הוא מדת הרחמנו': נסמן לעיל אברהם. . החסד.

61) אבינו אב הרחמן רחם עלינו: ברכת ק"ש.

62) והחכמה תחי': קהלת ז, יב.

63) אין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. וראה הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תרלא.

64) בהתנדב עם: שופטים ה, ב.

65) במ"א ע"פ אם בחוקותי תלכו: ראה לקו"ת בחוקותי. ולעיל (ח"א) ד"ה אם בחוקותי ובהביאורים.

66) עץ חיים היא למחזיקי' בה: משלי ג, יח.

67) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך: ברכה לג, יח.

68) ובמקום שבע"ת עומדי' צ"ג א"י לעמוד: ראה ברכות לד, ב. לקו"ש חי"ז ע' 361, וע' 363.

69) כיתרון האור מתוך החושך: ע"פ קהלת ב, יג.

70) למחזיקים בה: משלי ג, יח.

71) חכמה שבתורה שנק' ים ונק' קדמוני: ראה אוה"ת חוקת שם ע' תתע.

72) שבתורה. . כאשר יאמר משל הקדמוני: שמו"א כד, יג. וראה רש"י שם. רש"י משפטים כא, יג. רש"י מכות י, ב ד"ה והאלקים. תו"א ולקו"ת כמצויין במפתח ענינים שם מערכת משל.

73) שהתורה קדמה לעולם: ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א.

74) כידוע בזוהר בפי' ואלה המלכי': וישלח לו, לא. ראה סה"מ תקס"ח ח"א ע' י. ח"ב ע' תרנב. ביאוה"ז פינחס קיז, ג. תו"א מקץ מא, ב. ובכ"מ.

75) ידוע הכלל: ראה הנסמן בס' המפתחות (קה"ת תשמ"א) לספרי אדה"ז ערך כל הגבוה כו'. סידור (עם דא"ח) עא, ד. שג, ג. שערי אורה נח, א ואילך. סה, א ואילך. ובכ"מ.

76) וכמ"ש. . ע"פ ויקשב ה' וישמע: מלאכי ג, טז. וראה לקו"ת חקת סג, ב.

77) שהקדב"ה יושב ושונה כנגדו: תדא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתקלד.

78) שהקדב"ה הוא נק' קדוש וברוך: ראה ברכות ג, א. וראה לקו"ת מסעי צא, ג. אוה"ת סידור ע' קפב-ד.

79) והחזירנו בתשובה: ברכת תפלת שמו"ע.

80) ותן בלבינו בינה: ברכת ק"ש.

81) חכמה בראש חכמה בסוף: זח"א כו, א.