ברוך שאמר והי' העולם

תקסז

ביאור סדר התפילה מב"ש עפ"י כהאריז"ל

ברוך1 שאמר והי' העולם2 רישא דלא אתידע, ברוך הוא גולגלתא דא"א כו'. הנה במילת ברוך יש ב' פרושים עפ"י דרך הקבלה כמו שהוא למעלה בפרצופים עליונים, ועפ"י עבודת ה' שלמטה, והיינו כי ברוך3 הוא המשכה בכ"מ, שעפ"י עבודת ה' הוא בחי' המשכות גילוי אא"ס ב"ה שיומשך מההעלם אל הגילוי בנפשו האלקית וע"ז מתפללי' ברוך אתה שבכל סידור התפילה שהכוונה הוא שיתגלה בחי' גילוי אלקות בנפשו וכמ"ש ברוך4 ה' מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלי' כו', ועפ"י דרך הקבלה הכוונה במילת ברוך הוא בחי' המשכה מעצמות המאציל ב"ה המרומם לבדו ומתנשא מערך י"ס הנאצלים בבחי' י"ס הנאצלים שיתהווה ויאצל ממנו ית' בחי' חכמה דאצי' או בינה דאצילות כו', והנה עפ"י דרך הקבלה ברוך שאמר כו' הוא המשכה מעצמיות המאציל ב"ה המרומם לבדו שיאצל ממנו בחי' רדל"א שהוא בחי' מל' דא"ק והיא נעשה רישא לאצי' אך לא אתידע כלל כי לית מח' ת"ב כלל ואינה נתפסת בשום מהות עדיין כלל ולכך אומר שאמר והי' העולם פי' שאמר הוא מל' דא"ק דלית מח' תפיסא בה לכנותה בשם מהות ודבר מה בלל כ"א שאמר סתם מי שאמר רק זאת ידוע שהי' העולם האצי' מבחי' האמירה דמל' דא"ק שאף דלא אתידע מהותה ואיכותה בעצמ' אעפי"כ נרגש מציאותה מצד הפעולה שאמר והי' העולם דאצילות.

תקסח

ברוך הוא, הוא בחי' גולגלתא דא"א שלמטה מרדל"א ולכן אומרים ברוך הוא שנתפס בשם מהות לדבר מה לקרותו בשם הוא אך בלשון נסתר, כי ג' מדריגות נק' בחינת אתה חכמה וחסד דז"א ומל', מל'5 נק' אתה שהיא עלמא דאתגלייא לגבי ז"א שהוא העלם לגבה וחסד דז"א נק' אתה שהוא בחי' התגלות לגבי בינה דאצילות שנק' עלמא דאתכסייא וחכמ' נק' אתה שלגבי הכ"ע אפי' החכ' הוא בחי' התגלות וז"ש אתה6 כהן וגו' אבל כ"ע נק' הוא כי ישת7 חושך סתרו שהכתר8 הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים שפנימיות הכתר הוא מבחי' תחתונה שבמאציל וחיצוניות הכתר הוא שרש וראש לנאצלים והוא המחבר את המאציל עם נאצלים וזהו הכוונה במילת ברוך שהוא בחי' ההמשכה מעצמיות המאציל שיאצל בחי' הכתר דאצי' כי עצמותו פשוט בתכלית הפשיטות ומרומם לבדו עד שאפי' אור9 צח ומצוחצח דכ"ע אתחשך קמי' כו' כנודע ולכן ממשיכין שישרה אא"ס ב"ה בגולגלתא דא"א והיינו בחי' האצי' שלו מן עצמיות המאציל ב"ה וע"כ העבודה הוא ההמשכה מבחי' הכ"ע שמתגלה למטה בעולמות דבי"ע ובכללם הוא נפשו האלקית שיתגלה בנפשו ג"כ וזהו ברוך הוא שיומשך בחי' הוא הכ"ע ויתגלה למטה וכן ב"ש וכו', אך באמת כולא חדא מילתא היא דכאשר יומשך ויתרבה השפע דעצמות אא"ס ב"ה בתוס' מרובה בבחי' הכ"ע, שזהו כפי חכמי הקבלה כו' במילת ברוך הוא אזי ממילא תתפשט ותתגלה השפע דא"א למטה בבי"ע וכמשל חביות יין כשנתמלא הכלי על כל גדותיה אזי ממילא יהי' נשפך היין מן החביות למטה על הארץ או על הכלי שמעמידים תחתיה אבל כשהחביות עצמה איננה מליאה ממילא לא יתגלה היין בשפיכה למטה שהחביות מסתרת ומכסה עליה כו', וככה ממש למעלה דכאשר מתוסף השפע דעצמות אא"ס בהכ"ע ממילא תתגלה ממנו למטה ג"כ ובזה יתכנו ב' הפירושים כא' וכנ"ל ועד"ז סובב והולך כל המאמ' כו' וד"ל.

ברוך אומר ועושה (מו"ס דא"א) ברוך גוזר ומקיים (אבא דאצילות). פי' כי אבא דאצילות נק' בשם גוזר מפני שהחכ' דאבא דאצי' היא מלאה דינין והיינו כי אורייתא10 מחכ' נפקת וכולם11 בחכ' עשית שכל התהוות הנאצלי' שמחכ' ולמטה הוא מחכ'12 ראשית האצילות וכל התהוות האצילות היא עפ' חכ' של התורה שנמשכה מאבא דאצילות ולכן היא מלאה דינין אף שהוא שרש הקו הימין דחח"ן דאצי' אכן שאינה סובלת ההיפוך והמנגד לה דהיינו שמה שיוסבל עפ"י חיוב השכל והחכמ' לזה היא הנשפעת טוב וחיים וחסד כו' אבל מי שהוא נגד החכמ' וההיפוך לה עד שאינה יכולה לסובלו שאין חיוב השכל והחכ' מחייב להשפיע לו טוב וחסד כ"א

תקסט

אדרבה לענשו בעונשין המפורשות בתורה מצד שהוא ההיפוך והמנגד לה שעבר עבירה פלונית המוזהר בחכמות התו' אשר לא תעשינה כו' משא"כ למעלה מהחכ' דאצילות הוא מקור הטוב והחסד להיות מאריך13 אף לרשעים ולהיות נושא14 עון ועובר על פשע לסבול אף מה שנגד החכ' כו' ולכך נק' החכ' דאצי' בשם גוזר ומקיים שהיא גזירת הדין של התו' לקיים כל דבר של הנהגות העולם בדין ומשפט התו' שלזכאי מחייב הדין של החכ' להשפיע לו טוב וחסד ולחייב גזירת עונש המפורש בתורה הכל לפי החטא כן הוא העונש כפי שנגמר הדין בחיוב השכל והחכ' של התורה (וכמ"ש15 במ"א על מאמרז"ל שאלו לחכמ' נפש החוטאת במה תתכפר אמרה תמות כו').

והנה כללות עולם16 האצילות נק' בתיקונים בשם עשי' שאדם דאצילות נק' אדם דעשי' ועולם הנקודים בשם עולם היצי' ועולם העקודים בשם בריאה כו' ע"ש והטעם לזה בהיות ידוע שבז"א דאצילות האורות מצומצמים ומלובשים בתוך הכלים דאצי' שהאורות הם נמשכים מבחי' עצמיות אא"ס ב"ה והן ג"כ בבחי' א"ס ב"ה בלי גבול ותכלה כלל, אך אם האורות דאצי' היו פשוטי' כמו שהם מופשטים מגדר התלבשות הכלים כלל היו מתפשטים בבחי' א"ס ממש בלי גבול ותכלה כלל ולכן לא הי' אפשר להתהוות מהם עולמות בי"ע הנפרדים ובע"ג ותכלית ומה גם בתחילת האצי' כשנאצלה בחי' אור החסד דז"א דאצילות הי' האור מתפשט בלי גבול ותכלה כלל בבחי' א"ס ממש איך הי' באפשר להיות נאצל בחי' אור הגבורה ההפכי ומנגד לה שכיון שהתחיל להאציל אור החסד הי' נמשך ומתפשט בבחי' א"ס ממש בלי תכלה כלל ועד שלא יהי' הפסק להתמשכות אור החסד לא הי' אפשר להאציל ולמשוך מהות אור הגבורה ההפכי ומנגד לה וכן למטה בבי"ע כאשר הי' נמשך אור החסד דאצי' במאמר הראשון דיהי17 אור ביום ראשון דבראשית הי' נמשך והולך ומתפשט באורך משך הזמן כולו דשית18 אלפי שני' דקיים עלמא ואיך הי' יתכן להיות באמצע המשך הזמן זה פעולת מדת הגבו' לפעול חורבן בהמ"ק בעו"ה וכה"ג כ"א הי' רק המשכות טוב וחסד ממהות אור החסד שנמשך בתחילת יום ראשון דבראשית בכל משך הזמן דשיתא אלפי שנין כו' אי לזאת נתצמצמו האורות דז"א דאצי' בבחי' הכלים דז"א שהכלים הם מבחי' הגבו' שמגבילי' את האורות שלא יתפשטו בבחי' א"ס והיינו כיון שנמשך אור החסד דז"א ונתלבשו בתוך כלי החסד

תקע

והכלי הוא מבחי' הגבול היא מצמצמת ומגבלת אותו שלא יתפשט בבחי' א"ס ממש כ"א יהי' שיעור וגבול להתפשטותו וכיון שמסתיי' תפסק הגבול והשיעור של התפשטותו אז מתחיל להאציל ולהתפשט בחי' אור הגבור' וגם הוא מתלבש בכלי הגבורה המגבלת אותו שיהי' שיעור וגבול להתפשטותו וכיון שנפסק המשכות אור הגבורה אז מתחיל להתמשך אור הת"ת והנצח כו' ועד"ז כולן. אך כיון שהכלים הן מבחי הגבול שהם ממדת הגבורה והצמצום לצמצם ולהגביל האורות אזי מגבילי' ומסתירים יותר מדאי עד שלא יומשכו ויתפשטו האורות למטה כלל לזאת האורות הנמשכו' מבחי' החסדי' העליוני' מבחי' אור א"ס נמתקי' הגבורות דהכלים עד שמתמזגים במזג השוה להיותם מתפשטים בשיעור וגבול הממוזג במזג השוה.

אכן העושה השיעורי והגבולי' ההם בהם שכמה בשיעור יתפשטו האורות ולא יותר שיגבילו אותם הכלים לעצור אותם מלהפריז על המדה והגבול הנמדד להם הוא בחי' חכמה דאצי' שנק' בשם גוזר ומקיים שהיא גוזרת כמה בשיעור ומדה יתפשטו האורות ולא יותר וכן יקום בלי תוס' על המדה ולא יוגרע ממנה כפי שמדדה וגזרה בחי' החכ' העליונה ושיעורים והגבולים ההם עלי' אין להוסיף וממנה אין לגרוע ולכך נק' עולם האצי' בשם עשי' מצד צמצום של הכלי' המגבילי' את האורות שיתפשטו בשיעורים וגבולי' אשר הגבילה החכ' עליונה שהוא מקור העשי' הזאת וזהו כולם בחכ' עשית שדייקא בחכ' נעשו כל הגבולי' בהנה שהוא גוזר ומקיים להיות מתנהג כל עולם האצילות עפ"י גזירות וחיוב החכ' דאצי' ולהיות האורות מתפשטי' כפי שגזרה החכ' ולא יותר מה שאין החכ' והשכל דאצי' מחייב להתפשט יותר שאז ממילא נעצרה השפע מלהתפשט יותר כנ"ל.

אך בחי' ההמשכה זו של הגבולים שבחכ' הוא ממקורה בחי' מו"ס דא"א שלכך נק' בשם חכמ' סתימא' ע"ש העלמה שגנוזה בהכ"ע ולא אתפתחא ולא ידיע כלל משא"כ החכ' הגלוי' דאצי' שנמשכה ממנה היא מתפתחת לל"ב19 שבילין ידיעין כמ"ש באד"ר ע"ש והיינו שקו המדה המודד את כל השפע דאצי' בשיעור ומדה גבולי' בכמה בשיעור יתפשטו האורות ולא יותר הוא נמשך מבחי' בוצינא דקרדוניתא הוא בחי' גבו' דעתיק שמתלבש במו"ס דא"א דאצי' והיא מקור בעשי' של הגבולי' דאצי' שנק' בשם קו המדה שהחכ' הגלוי' דאצי' מקבלת השפע מבחי' קו המדה דגבורה דעתי' המלובש במו"ס איך להיות גוזר המדות והגבולי' ואיך לקיי' וכו'.

וזהו ברוך אומר ועושה זהו מו"ס דא"א שמלובש בו גבור' דעתיק שהוא עיקר הקו המדה דאצי' והוא המקור לעשי' דחכ' הגלוי' הגוזר ומקיים כל המדות והגבולי' דאצי' כפי שנמדדו במו"ס דא"א מקורה וזהו אומר ועושה שהאמירה דח"ס היא מקור להעשי' דחכ' אשר כולם בחכ' עשית דהיינו כפי שנמדד באמירה דמו"ס כך תגזור ותקיים החכ' הגלוי' דאצי' וברוך הוא ההמשכה מעצמיות המאציל

תקעא

המרומם לבדו ומתנשא אפי' מערך מו"ס דא"א שיתלבש במו"ס דא"א ובחכ' גלוי' כו' וכנ"ל וד"ל.

ועוד יש לפרש בע"א שלכן נק' עולם האצילות בשם עשי' כי עשי'20 הוא מלשון תיקון כמו ועשתה21 את צפרני' (כמשי"ת במ"א ע"פ גבורי כוח עושה דברו ע"ש שכ' מלאכה הנעשית לצורך תיקון נק' בשם עשי' ואלו הן הל"ט22 מלאכות דו' ימי המעשה החורש והזורע והאופה כו' שהם הכל בחי' תיקונין שמתקן את המאכל להיות ראוי למאכל אדם ולכן נק' עולם האצי' בשם עשי' כי הוא עולם התיקון שבו נתקנו ונתבררו הרפ"ח ניצוצין דתהו שנפלו בשבירה וז"ש כולם בחכמ' עשית כי בחכמה23 כ"ח מ"ה דתיקון דוקא אתברירו כל הניצוצין דב"ן דאצי' ומתתקנין בבחי' התיקון דמ"ה וזהו העשי' דאצי' שהיא סוד הבירור דמ"ה דתיקון שמברר למתקן בבחי' התיקון דאצי', אך בחי' הכח שבמה דאצי' הוא חכמ' הגלוי' דאצי' לברר ולתקן כמ"ש כולם בחכ' עשית הוא נמשך ממקורו בחי' מו"ס דא"א ששם עיקר הבירורים והוא המשפיע כח והארה בחכ' הגלוי' לברר ולתקן. וזהו סוד ברוך אומר ועושה הוא בחי' מו"ס דא"א שממנו נמשך בחי' עשי' הוא התיקון דאצי' אשר כולם בחכ' הגלוי' דאצי' עשית ותקנת אך מקור העשי' הזאת הוא בחי' מו"ס דא"א שאומר ועושה שכפי שגוזר אומר במו"ס כך עושה החכ' גלוי להיותה אח"כ כן גוזר ומקיים כו' כנ"ל וד"ל.

ברוך עושה בראשית (אימא דאצילות). פי' חכמה דאצי' נק' בשם ראשית כמ"ש ראשית24 חכמ' כו' ובינה דאצי' הוא העיקר העשי' דאצילות שנק' בשם עושה ממש לפי ב' הפירושים שנת"ל כפי פי' הא' דאדם דאצילות נק' בשם עשי' מצד הצמצומים דאורות דז"א בכלים המגבילים הרי הבינה היא מקור המדות דז"א ממש שהיא אם הבנים ממש שהתהוות המדות היא מבנין אימא כמו עד"מ בנפש המתבוננת באיזה מושכל שנולדים מזה המדות אהוי"ר שישנם להמדות במציאותן בעודן מכוסים בבחי' ההתבוננות בהעלם ולכן נק' בשם עושה שהוא בחי' העשי' ממש של המדות דז"א האורות המצומצמים בתוך הכלי משא"כ החכמ' הוא המקור לעשי' ואינה בחי' עשי' ממש וכמ"ש25 בזוהר כולם בחכמ' עשית בבינה שע"י התלבשותה בבינה היא פועלת העשי' דמדות דז"א דאצי'.

תקעב

וזהו עושה בראשית. פי' בינה עושה המדות דז"א שנק' בשם אדם דעשי' ע"י התלבשות החכמה בהמקור העשי', וזהו עושה בראשית כהתלבשות החכ' בה שנק' ראשית כנ"ל וכפי הפי' השני שלכן נק' אצילות בשם עשי' לשון תקוני' מצד היותו בחי עולם התיקון שם מ"ה שמברר כל הניצוצין דב"ן ומתקנם לכך נק' בינה דתיקון דאצי' בשם עושה ממש בהיות עיקר השבירה דתוהו הי' בז' התחתונות דאימא דוקא כמ"ש וימלוך26 בלע ושם עירו דין הבה כו' וימת כו' לכן התיקון הוא ג"כ בבינה דתיקון דאצילות באותו מקום שהי' השבירה, וזהו עושה הוא בינה דתקון ששם הוא עיקר הבירור והתיקון דניצוצין דתהו אך במה בראשית בחכ' שנק' ראשית כ"ח מ"ה המלובש בה כי בחכ'27 דוקא אתברירו ע"י התלבשות בבינה וזהו סוד כולם בחכ' בחכ' עשית בבינה וכנ"ל וד"ל.

ברוך מרחם על הארץ (ז"א דאצי'). פי' ארץ הוא28 בחי' מל' דאצי' אשר עיקר בנינה מהגבורות כמאמרז"ל דינא29 דמלכותא דינא וכתיב מלך30 במשפט יעמיד ארץ שכל הנהגות העולמות דבי"ע שמנהגת מדת מל' דאצי' הוא הכל עפ"י דין ומשפט כנודע גם עיקר בנין המל' הוא מהגבורה אשר א"א בלא"ה שתהי' הממלכה נכונה כי אין31 מלך בלא עם דווקא הזרים32 ונפרדים דווקא ומצטרך להתהוות עולמות הנפרדים המחודשים מאין ליש והם בע"ג ותכלית שמזה א"א זולת ע"י מדת הגבור' והצמצומים להתעלם ולהסתתר האא"ס ב"ה מהם עד שיתראו ליש ודבר בפ"ע ולכן עיקר בנינה מהגבורו' דוקא ולזאת צריכים להמתיק הגבורות שבמל' והיינו ע"י המשכות מ"ד דז"א שרובו הם חסדי' להמתיק הגבורות שבמל' וזהו המשכת מ"ד דז"א להיות מרחם על הארץ ע"י השפעת בחי' חסדים וזהו מרחם על האדץ וד"ל.

ברוך מרחם על הבריות (כתר נוק' דאצי'), דהנה הבריות הם המלאכי' ונשמות דבי"ע שמל' דאצי' מקורן משפעת להן בחי' חסדי' שקבלה מז"א דאצילות לרחם עליהם להוסיף אורות להם אשר א"א להתמשך השפע של החסדים והרחמים אליהן מז"א דאצילות אשר נשגב מהם הגבה למעלה מאד נעלה זולת ע"י אמצעות מדת מל' דאצי' מקורן שמקבלת תחילה השפע מז"א בעלה וזהו מרחם על הארץ ואח"כ משפעת להן בבי"ע וז"ש מרחם על הבריות שהוא נוק' דאצילות המרחם על הבריות וד"ל.

ברוך משלם שכר טוב ליראיו (כתר דבריאה). פי' ע"י שמקבלת הנוק' דאצי' בחי' החסדים והרחמים מז"א בעלה אזי נעשית היא בחי' עתיק לבריאה כנודע ואז

תקעג

נמשך ממנה השפע של הרחמים מבחי' י"ג ת"ד דא"א בבריאה לשלם שכר טוב ליראיו, והיינו כי ג"ע העליון הוא בחינת בינה דבריאה אשר ממנה מקבלים הנשמות שבג"ע השפעה טובה בהשגתן מזיו השכינה להתענג על הוי' וכנודע שבינה33 דבריאה נק' בחי' רחובות הנהר עליון היוצא מעדן בחי' חכמ' דבריאה והחכ' מאין תמצא מבחי' הכתר דבריאה שהחכ'34 נק' בחי' שכל הנעלם שנובעת מבחי' אין הכ"ע אשר ישת חושך סתרו, וזהו ברוך הוא בחי' ההמשכה מכ"ע מקור הבני"ם בג"ע עליון ותחתון להשפיע שכר טוב ליראיו הם הנשמות שבג"ע עליון ותחתון להוסיף אורות בבנים שיזכו להשגות חדשות נפלאות ע"י ההשפעה מן המקור הוא הכ"ע דבריאה וד"ל.

ברוך חי לעד וקיים לנצח (אבא דבריאה). פי' אבא דבריאה נק' בשם חי כי החכמה35 תחי' שהוא מקור החיים של כל מציאות הנפעלים בבי"ע כי בינה36 דבריאה נק' בשם אלקי' חיים שהוא בחי' המשכות החיים ממש שנמשך ממנה להנפעלים דבי"ע והחכ' הוא מקור החיים דבריאה הוא מקור החיים שהחיים נמשך ממנה כי הנהר הוא יוצא מעדן המקור המעיין של החיים כו' (וכן עפ"י בחי' התחלקות ד' מדריגות דצח"מ נק' החכ'37 בשם חי כנודע) וז"ש ברוך חי לעד וקיים לנצח, פי' לעד הכוונה על בחי' מקום ונצח בחי' הזמן והיינו שבבחי' המקום דסדר ההשתלשלות מעלה ומטה מתפשט החיות שנמשך מהחכמה במורד למטה מטה עד סוף כל סדרי ההשתלשלות כו' וקיים לנצח בבחי' הזמן לנצח נצחים כו' ואין הפי' של חי הוא שם העצם כמו שאומרים על האדם שהוא חי ח"ו כ"א ע"ש הפעולה שמשפיע החיים לזולתו והוא מקור החיים של כל הנפעלים כו' וד"ל.

ברוך פודה ומציל (אמא דבריאה). פי' שלכן נק' אימא38 דבריאה בשם פודה ומציל בהיות ידוע שאימא היא מקור המדות דחו"ג דז"א כמ"ש אם הבנים שמחה כו'. והנה בעולם הבריאה מבחי' ז"א דבריאה נמשכת בחי' סנהדרין שדנין בהיכל הזכות אם לזכות אם לחיוב שכאשר יוצא זכאי אזי נמשך לו בחי' טוב וחסד מבחי' חסד דז"א דבריאה ואם יוצא חייב אזי מוסרים אותו בגהינם לדונו עפ"י מדת הגבורה דז"א (וכמ"ש בזוהר*38 שהגיהנם נמשך לו מהיכל הזכות שמוסרים לשם החייבי' כו' ע"ש). והנה כאשר נמשכה השפע בהיכל הזכות לחיוב אזי נענש בעונש הדין המר ביסורי הגהינם כו' אכן בבחי' בינה דבריאה שנק' היכל ק"ק דבריאה

תקעד

מקור המדות דבריאה שם יש הצלה ופדי' להציל אף החייב שלא למסור אותו בדין דהיכל הזכות כ"א להיות נושא עון ועובר על פשע ולסלוח לו והיינו כי אין39 הדין נמתק אלא בשרשו הוא בינה דבריאה שדינין40 מתערין מנה לכך נמתקין הגבורות בשרשן דווקא להיות בינה דבריאה פודה ומציל אותו שלא למסור אותו בדין דהיכל הזכות (שאז לא יהי' לו עוד תקנה כ"א לסלוח לו ולעבור על פשע מפני שבבינה יוכל עדיין להתהפך ממה"ד למה"ר טרם שהגיע השפע בבחי' התחלקות הקוין דחו"ג דז"א דבריאה) וגם זאת ידוע שפנימיות בינה הוא מקור הרחמים והשמחה כמ"ש אם הבנים שמחה רק דינין מתערין מינה מחיצוניות בינה לכן הוא פודה ומציל דווקא שהדינין נמתקין בשרשן בפנימיות בינה להצילו מן הדין) וזהו ברוך פודה ומציל וד"ל.

ברוך שמו (ז"א דבריאה). פי' שהוא בחי' ש' הוי' דבריאה שנק' שמו בלשון נסתר נגד מדת מל' דבריאה שנק' אתה בחי' עלמא דאתגלייא, וז"ש ברוך אתה41 (מל' דבריאה) שנק' אתה עלמא דאתגלייא וכמ"ש ואתה42 מחי' וגו', וכלליות הכוונה של הברכות אלו מרדל"א עד מל' דבריאה הוא בהיות מצטרך להתעורר בתפילה בבחי' העלאות מ"ן בפסוד"ז שאח"כ בבחי' רצוא מלמטה למעלה כנודע לכן מצטרך להמשיך תחילה מיד מלמעלה מעלה מריש כ"ד הוא בחי' רדל"א עד בחי' מל' דבריאה לתת בו כח להתעורר בהעלאת מ"ן כמ"ש בפע"ח שאף לצורך העלאות מ"ן מצטרך תחילה המשכות מ"ד לעורר בהעלאות מ"ן כו'. וזהו כללות הכוונה דב"ש וכו' וד"ל.

ברוך אתה ה' האל אב הרחמן המהולל בפה עמו. א"ל (שערו' דא"א י"ג ת"ד דיצי') אב הרחמן (אבא דיצי') המהולל בפה עמו (אימא דיצי'). והענין דהנה ידוע שעולמות בי"ע43 נק' עולמות הנפרדים שנתהוו בבחי' התהוות מאין ליש ממש שלא כדרך ההשתלשלות אשר אין להם ערך ויחוס אל הבורא ית' הקדמון נצחי והנה נבראים בע"ג ותכלית ונפרדים והווים ונפרדים כו' אשר לזאת א"א להם להשיגו בחי' השגה במקורם האין שנתהוו ונמשכו ממנו להתפעל מהשגתם בו בבחי' שירה וזימרה והשתוקקות נפלאה לכלול במקורם עד שמתצמצם השפע תחילה בבחי' צמצום גדול עצום של השערות עליונות כי אינו דומה בחי' התהוותן ממקורם וקיומם תמיד מבחי' השפע חיות המגיע אליהם ממקורם תמיד כמ"ש ואתה מחי' את כולם לבחי' הנשמ' המחי' את הגוף כי הגוף לא נתהווה ממש מן הנשמה המלובשת

תקעה

בו כ"א מטיפת האב ואם והקב"ה מטיל בו נשמה הרי הי' גוף נוצר מתחילה זולת התלבשות הנשמה בו רק הי' בחי' דומם בלי חיות וכאשר הנשמה מתלבשת בו היא מחי' אותו תמיד שיהי' חי וקיים כו' ולכן אם הי' באופן זה בחי' התהוות המלאכי' ונשמות בבי"ע שהי' נפרדים באמת רק שמקבלים שפע החיים מלמעלה כמו שהגוף מקבל חיות מהנשמה הי' באמת אפשר להם להשיג בבחי' החיות שנמשך להן ממקורן החיים מאחר שהמה נפרדי' באמת אכן באמת אינו כן כי הלא44 ממך הכל שאף הכלי' שלהן נתהוו מאין ליש כי אין לך דבר שחוץ ממנו ח"ו ולזאת איך אפשר להנפעלים עצמן מן המקור האין ליש להשיג במקור הפעולה שלהן אשר משם עיקר התהוותם ממש, וגם לא ידמה לחיות הנשמה שבגוף שנרגש פעולתה בגוף מצד התלבשותה ממש אשר לא כן למעלה שאין בחי' כח הפועל ית' מלובש בהנפעל ממש דא"כ יהי' בחי' שינוי והתפעלות ח"ו וכתיב אני45 הוי' לא שניתי וכמ"ש במ"א.

ואחרי כל הדברים האלה יובן למשכיל היטיב איך שא"א להנפעל ומחודש מאין ליש ממש להשיג במקורו שנתהוה משם ממש בבחי' השגה ממש זולת ע"י שהשפע עליונה מתצמצמת בבחי' צמצום השערות לכל חד וחד לפום שיעורא דילי' כי כל מלאך או נשמה פרטי נבדל מחבירו במהותו ואיכותו כפי שינוי מקורו ממקור חבירו ולכך משונים המה בהשגותיהם ולכך כחו"ח מקבל השפע של ההשגה משערה פרטי' שנתצמצם בה שפע החלק פרטי שלו (וזהו כפום שיעורא דילי' ממש כמ"ש במ"א) ואז לאחר שנתצמצמה השפע פירוש כהתחלקות פרטיות של השערות פרטי' לכל נברא פרטי לפום שיעורא דילי' יוכל להשיג בבחי' השגה במקורו האין שנמשך משם ויוכל להלל בבחי' שירה וזימרה בהשתוקקות נפלא' במקורו ית', וזהו מהולל לשון מתפעל שמתפעל בבחי' תהילה שנשפע בהנפעלים שיוכלו להללו, והיינו ע"י אל אב הרחמן הם ל"א קוצי דשערי' כו' שנשפע ע"י השפע להנפעלים שיוכלו להלל ע"י השגתם בו ית' ממש כנ"ל וד"ל.

ולהבין כ"ז באר היטיב צריך להקדי' ולבאר ענין השערות כו' הנה מורו (ה"ה דמעזריטש) ע"ה פי' ענין השערות שלמעלה שהוא עד"מ בנפש האדם החכם גדול במושכלות נפלאות שמצטרך להשפיע השפע של המושכל לתלמידו הקטן אשר קטן שכלו מהכיל את השכל העמוק עמוק מי ימצאנו לתופסו כרוח בינתו הקצר ממש, אשר מוכרח הרב להלביש השכל באיזה משל ומליצה אשר ע"י המשל יוכל התלמיד להבין הנמשל המושכל המלובש בהמשל דהנה צרופי אותיות המשל המה מהות זר ונפרד ממש לא ממהות הנמשל כלל רק הוא כלי ולבוש אליו המלבישו והוא מלובש בתוכו בכדי שע"י יהי' אפשר להתלמיד לקבל הנמשל ולהבינו מבין צירופי אותיו' המשל ואח"כ כשתופס התלמיד את הנמשל אזי אין צריך להמשל כלום ולא יצלח לו כלל כ"א זורקו לחוץ שכלו כי העיקר הוא המושכל הנמשל רק המשל הי' לבוש אליו והי' תועלת וסגולה שע"י יתפוס הנמשל שמבינו

תקעו

מבין צירופי אותיות המשל דוקא הגם שהוא מהות זר ממש אשר בלעדו לא הי' יכול לתפוס המושכל כנ"ל.

וככה ממש בחי' השערות עליונות דכמו השערות46 שלמטה שבראש האדם שהם נגדלי' ממותרי מוחין שיונקים ממותרי מוחין שנשפע בחללי השערות אבל עצמות השערות המה בחי' מהות זר מן המוח עד שיוכל ליגזז אותם ולא יכאב לו כלל אכן כשימרוט ראשו אזי יכאוב לו מאד מצד שעיקרי השערות נאחזות במוח שיונקים השפע ממותרי המוח ויורד דרך חללו דווקא וה"ז כמו השכל של הרב המלובש בהמשל שבתוך צירופי אותיות המשל מתצמצם ומלובש הנמשל שהוא תועלת להיות יוכל התלמיד לקבל ולהוציא הנמשל מבין צירופי אותיות המשל אבל לאחר קבלת הנמשל אינו מצטרך להמשל כלל כי הוא מהות זר ממש אשר אין לו שייכות אליו כלל וכמ"כ השערות הם עצמם מהות זר והראי' שיוכל לגוזזן רק בתוך החללן נשפע מותרי מוח ואחוזין במוח כו' שמצד שהמה מהו' לבושי' זרים יוכל להתצמצם השפע בתוך חללן להגיע אל כלי המקבל וככה ממש למעלה שכל ההשפעות העליונות הוא הכל דרך השערות כי השערות הם מהות המח וגדלים ממותרי מוחין דוקא והיינו מה שהוא מותרות ואין מצטרך לעצמו הוא מתפשט לזולתו כי עצמות המאציל ית' אין לו צורך לעצמו כלל שהוא בחי' א"ס ואין לך דבר שחוץ ממנו ח"ו ולכן ההשפעה שנשפע ממנו להנפעלים נק' בשם מותרי מוחין שהוא בחי' מותרות הנמשך לזולתו ואין מצטרך לעצמו והיינו ע"י צמצום השערות שהוא בחי' הלבושים נפרדים המכסים ומסתירים על השפע שבתוך חללן בכדי שיוכל המקבל לקבל השפע שהמה רק בחי' צינורות שע"י תעבור השפע אל המקבל וכיון שהגיע להמקבל אינו מצטרך לעצמות מהות לבושי השערות כלל וכמו התלמיד שאינו מצטרך להמשל רק עד שיבין מתוכו הנמשל שאז הוא פעולה ותועלת גדולה שפועל בהסתר וצמצום הנמשל בו שיוכל כלי התלמיד להבינו מתוכו דוקא אבל אח"כ א"צ לו כלל ועד"ז המה כל בחי' השערות שלמעלה (הגם שאין שם בחי' מהות זר כמו המשל וכו') שהמה לבושים עבי' המכסים על השפע פנימי שבתוך חללן עד שהם זרים מערך השפע פנימי שבתוכו והמה סגולה ותועלת לצמצם השפע שתגיע לכלי המקבל ויוכל להשיג מהם דוקא השפע ההיא כו' כנ"ל.

וזהו אל אב הרחמן המהולל בפה עמו כו' שהתועלת להנפעלים מלאכי' דבי"ע שיוכלו לקבל שפע ההשגה במקומם ית' ממש בכדי שיהללו אח"כ הוא ע"י השערות דוקא שנמשכו מבחי' אל ל"א קוצי דשערי' כו' שמתצמצמה השפע בהן בהתחלקות ריבוי השערות פרטיי' לכחו"ח לפום שיעורא דילי' שיוכל כאו"א משערה פרטי' המיוחדת לו להשיג ממנה ההשגה פרטי' המיוחדת לו שנבדל ושונה בה מחבירו וד"ל.

תקעז

אך בבחי' אל יש ב' פירושים שלפעמים נק' בשם חסד דאבא נמשך לחסד דז"א כמ"ש חסד47 אל כל היום אך אינו דומה לבחי' מדת החסד דז"א ממש כ"א הוא נהירו דחכמתא שיש בו הארת אבא מצד שנמשך החסד ממקורו הוא אבא מקור הקו ימין חח"ן לזאת יש בו הארת אבא ולא כמהות מדת החסד סתם דז"א שהוא מהות מדה לבד וכמ"ש48 בזוהר ע"פ השמים מספרים כבוד אל ע"ש. אך באמת עיקרו הוא למעלה מאבא דאצילות דהיינו בחי' אל די"ג ת"ד דא"א שהוא בחי' חסד דא"א שלמעלה מהחכ' דאבא49 אחיד ותליא בי' שממנו נמשך בחי' המהות החכמ' כי אבא אחיד במזל50 הח' מזל ונוצר כו' ואימא במזל הי"ג וכו' נמצא שמבחי' השערות דת"ד דא"א נתהוו החו"ב ושרש כל הי"ג ת"ד הוא בחי' אל תיקון הראשון כו' (שהוא כולל ל"א קוצין כו' כנודע והוא בחי' עצמיות החסד דא"א שלמעלה מאד נעלה מבחי' החכמה עד שהויות החכ' ממנו הוא ע"י צמצום השערות דווקא והוא מקור לכל השערות שבכל ההשתלשלות כו' וד"ל).

וזהו אל אב הרחמן, פי' שתחילה נמשך השפע מבחי' אל די"ג ת"ד דא"א דיצי' מבחי' השערות דא"א להתהוות בחי' החכ' דיצי' כי אבא אחיד במזל הח' דא"א ותליא שהתהוותו הוא מבחי' חסד דא"א כנ"ל ואח"כ כשמתהווה בחי' החכ' דיצי' אז נמשך מבחי' החכ' בחי' שפע הרחמים והחסדים למלאכי' ונשמות דיצי' כי חכ'51 הוא שרש קו ימין ולכך נק' בשם אבא מצד היותה מקור הרחמים. וזהו אב הרחמן (אבא דיצי') הוא מקור הרחמים וע"י התעוררות הרחמנות דוקא נמשך שפע חסדים אליהם להיותם משיגים במקורם ית' בבחי' השגה ממש בכדי שיהללוהו וישבחוהו ויפארו כו', וענין הרחמנות הוא כמו עד"מ מי שהי' עשיר גדול רך וענוג מאד ונתדלדל מאד להיות חסר לחם ומדוכא ביסורין כו' שיכמרו רחמי האדם עליו יותר ביודעו ומכירו מנגד שירד מאיגרא רמה כו' מן העני שהי' מנעוריו מורגל בלחם צר ומים לחץ כי הירידה הגדולה הזאת שירד מאגרא כו' מן הקצה אל הקצה מתעורר בלב האדם רחמנות יותר גדולה. ככה ממש למעלה שממשיכים בחי' שפע חסדים מבחי' אבא דיצי' להנשמות ומלאכים דיצי' ע"י התעוררות מדת הרחמים עליהם מאב הרחמן והיינו בהיות שרש הנשמות הוא מבחי' ז"א דאצי' וגם עלו במח' קדומה כו' ועתה ירדו כ"כ בסתר המדריגה למטה להיות נפרדים ממש וא"כ יעוררו רח"ר שלא יהי' הנברא המחודש בחושך ילך בבלי דעת והכרה במקורו ית' כלל מאחר שהי' תחילה צרורה בצרור החיים בז"א דאצי' בתכלית היחוד (וכ"ז ירידה יותר אין קץ מבחי' ירידת העשיר הרך והענוג להיות עני מחזר על הפתחים חסר לחם). וזהו אב הרחמן שע"י מדת הרחמנות שמעוררים עליהם מאבא דיצי' נמשך

תקעח

אליהם שפע החסדים דרך צמצום השערות לכל חד לפום שיעורא דילי' שישיגו בבחי' השגה במקורו ית' ויהללוהו ויפארו כו', וזהו המהולל בפה עמו (אימא דיצי') פי' שכאשר נתפס השפע העליונה בבחי' בינה דיצי' בכלי השגתם ורוח בינתם של הנשמות דיצי' ממש אז הוא מהולל בפה עמו מהולל ממש מצד שמשיגי' ממש בבחי' בינה והשגה ממש אז יהללו בבחי' רננה ושירה מחמת ההשגה אבל בעוד שהשפע נעלמה בבחי' חכ' דיצי' שנק' שכל הנעלם שהוא למעלה מגדר השגה ממש אז אין נק' מהולל מחמת העדר השגתם עדיין שאינו נתפס בהן בבחי' השגה ממש כמ"ש אם הבנים שמחה שבינה היא אם הבנים מקור המדות כו' ולכן בחי' התהוות הרננה ושמחה בתהלה שלהם הוא לאחר שנתפס השגה ברוח בינתם דוקא ממש וזהו המהולל בפה עמו (אימא דיצי') כנ"ל וד"ל.

משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו (ז"א דיצי'). הנה חסידיו הם הנשמות שלמעלה ועבדיו הם המלאכים עליונים שנקראים עבדי ה' ושניהם הם למטה מבחי' פה עמו שהם הנשמות הגבוהי' מאד נעלה כמו נשמת האבות52 שהן המרכבה ונשמת מרע"ה53 שזכה לבינה שאלו נקראי' בשם פה עמו בינה דיצי' שמהולל בפיהם ע"י המשכות השפע עליהם מאב הרחמן אבא דיצי' ומאל דת"ד דא"א דיצי' לאבא דיצי' כו' וע"י השגתם בהשפע זו הם מהללים כו' אבל חסידיו הם הנשמות שלמטה שנמשכים מבחי' מל' דיצי' אימא תתאה דכמו שאימא עילאה בינה דיצי' אולידת בנין הן הנשמות הגבוהי' הנ"ל כן אימא תתאה מל' דיצי' אולידת בנין והם נקראי' בשם חסידיו ועבדיו המה המלאכי' דיצי', שנקראו בשם עבדים שהם למטה מבחי' הנשמות שנק' חסידיו והיינו שהמלאכים נדמו כעבדים לפני המלך והנשמות כשרים לפני המלך (וכדאי' בגמ' במאמר54 ריב"ז לאשתו על רחב"ד לא שהוא גדול ממני אלא שהוא דומה כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך כו' וכמשנ"ת במ"א55 בארוכה ע"ז ההפרש בין שר ועבד שבהעבד ימצא בחי' הביטול יותר אבל השר הוא גבוה ממנו במדריגה הרבה והא בהא תליא כו' ע"ש) והיינו שהעבד הוא למטה במדריגה מבחי' השר ולכך ימצא בו בחי' מציאות הביטול יותר אבל השר שהוא הגבה למעלה במדריגה ממנו לכך לא נמצא בו בחי' מציאות הביטול כ"כ אף כשעומד לפני המלך נחשב לשר בבחי' יש ודבר מה כו'.

וככה עד"מ למעלה הנשמות נמשכי' מבחי' המח' העליונה שעלו במח' לכך אף לאחר ירידתן למטה הם כשרים לפני המלך שהמה הגבה מאז נעלה מערך המלאכי' שנק' בשם עבדים מצד שפלות מדריגתן שלמטה הרבה מהנשמות כו' אכן

תקעט

מעלה יתירה נודעת לנו בהם בבחי' מציאות הביטול שנמצא בהם יותר מצד זה עצמו שהמה כעבד לפני המלך שבטל בתכלית הביטול בלי תפיסות מקום לעצמו רק בטל לשליחות המלך ולפקודתו בכל אשר ישלחנו ואף כשעושה שליחות המלך אין נרגש בו עצמו בבחי' תפיסות יש ודבר בפ"ע כאלו הוא מושל ושליט כי אם הוא עושה שליחות המלך והוא עצמו בטל בתכלית הביטול בלי תפיסת מקום לעצמו כלל וככה המלאכי' עליונים נקראים בחי' עבדים שהם שלוחי השפע עליונה שהמה הצינורות שע" תעבור השפע למטה בפעולה מעשית ולכן יוכל המלאך לומר בשם הוי' כמו שאמר המלאך לאברהם בי56 נשבעתי נאום ה' וכן בהגר כתיב ותקרא57 למלאך הדובר כו' בשם הוי' אל ראי כו' מצד שהכלי שלהן בטלה בתכלית הביטול לבחי' שילוח השפע שבתוכה מאור א"ס ב"ה ממש ואינו תופס מקום לעצמו כלל לכך יוכל לומר בי נשבעתי נאום הוי' שזה שלוח השפע שבתוכו מהוי' ממש אומר נאום הוי' והכלי של המלאך בטלה בתכלית הביטול כו' וזהו כעבד לפני המלך אבל הנשמות הם כשר לפני המלך שאף שעומד לפני המלך הוא בחי' יש ודבר בפ"ע הכי נכבד הוא ויהי לשר כו' ולזאת א"א לומר להנשמ' נאום הוי' כמו המלאך כו', והסיבה לזה הוא מצד היותה למעלה במדריגה מהמלאך לכך לא נמצא בה בחי' מציאו' ביטול כ"כ כ"א כשר לפני המלך שהוא למעלה ממדריגת העבד וזהו בחי' חסידיו שהם נמשכים אליו בבחי' אהבה וחסד שהוא בחי' יש ודבר יש מי שאוהב, אבל המלאכים הם עבדי' בטלים בתכלית הביטול בחי' שלוחי השפע עליונה וזהו משובח ומפואר לשון מתפעל שמתפעל בבחי' שבחה ותפארת יש משבחי' ומפארים בחי' חסידיו ועבדיו והיינו ע"י השפעתו בהן הארה מבחי' מדת התפארת דז"א דיצי' שיפארו אותו, וזהו ומפואר (בל"א ער ווערט בשיינט) כנ"ל וד"ל.

ובשירי דוד עבדך. סוף פסוק דקאי אדלעיל אל אב הרחמן המהולל כו' עד ובשירי דוד כו' ובזה מסיים הענין ומתחיל בע"א נהללך ונשבחך כו' ולא כדעת העולם דקאי לרע מיני' על נהללך כו', והיינו דוד58 עבדך הוא בחי' מל' דיצי' דכתיב אלקים59 אל דמי לך שמל' דיצי' היא מעלה מ"ן בבחי' שיר וזמרה מלמטה למעלה, אך הכח והיכולת שבה להתעורר בהעלאות מ"ן הוא ע"י המשכות מ"ד מלמעלה למטה לעוררה בהעלאות מ"ן והיינו בחי' המשכות מ"ד מאל דת"ד דא"א דיצי' לאבא ומאבא לאימא כו' כ"כ במורד למטה עד בחי' מל' דיצי' לעוררה בהעלאות מ"ן לשורר בבחי' שירה וזימרה כמ"ש אלקים אל דמי לך. וזהו ובשירי דוד עבדך שכ"כ נשפל במורד למטה השפע שנמשכה מאל אב הרחמן כו' ע"י הברכה דברוך אתה כו' עד שמגע' בשירי דוד עבדך במל' דיצי' לעורר השיר שלה בחי' העלאות מ"ן דילה.

תקפ

אך צריך לבאר איך יתכן השיר בבחי' מל' דיצי' שהוא בחי' ספי' אלקות ממש ואיך שייך בה בחי' הפירוד ח"ו לומר שהיא משוררת בבחי' העלאות מ"ן ממטה למעלה לדבקה בו ית' מאחר שהיא בחי' אלקות ומיוחדת עם אא"ס ממש בתכלית היחוד, אך הענין הוא דהנה באמת האורות דמל' דיצי' הם מיוחדו' בבחי' כלליות אא"ס ב"ה בתכלית היחוד ואין נופל לשון השיר עליהן אבל בחי' הכלים שבמל' דיצי' נשפלים למטה להתלבש במלאכים ונשמות דיצי' שנפרדו מן האורות להיותן בבחי' עלמא דפרודא בבחי' פירוד בפ"ע עליהן יתכן בחי' השיר והזימרה שמשוררים בבחי' העלאות מ"ן מלמטה למעלה אל האורות דמל' להתייחד עמהן ולכך נק' בשם שירי דוד כי דוד מלך ישראל הי' נברא נפרד והי' מרכבה למל' דיצי' שבחי' הכלים דמל' דיצי' שנעשו נפרדים מהאורות בהתלבשותן בהנבראי' הנשמות ומלאכים נק' בשם דוד המלך אבל עצמיות האורות שבמל' שהן בחי' אלקות ממש לא יתכן לכנותם בשם דוד המלך אשר הי' בחי' נשמה ונברא כו' וזהו ובשירי דוד עבדיך שכ"כ נמשך במורד למטה השפע דאל דת"ד עד הכלי' דמל' דיצי' לעוררה בבחי' העלאות מ"ן בשירי דוד עבדיך כנ"ל וד"ל.

נהללך ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך. הנה אנחנו הנה בעשי' ולכך התהלה שלנו מתחלת מבחי' א"א דעשי' שהוא מקור התהוות עולם העשי' שא"א לנו להשיג יותר כאשר אנחנו הנה בעשי' שתכלית העילוי של השגתנו הוא בהאין המקור המהווה היש דעשי' וזהו נהללך (א"א דעשי') בשבחות (ה"ח דאימא) ובזמירות (ה"ג דאימא) שהוא בחי' התעוררות המדות אהוי"ר מבחי' הבינה והשגה במקור דעשי' בחי' א"א ובזה נהללך ונגדלך (אבא דעשי') פי' כי חסד דז"א נק' בשם גדולה כמ"ש לך60 הוי' הגדולה וכו' ע"ש ההתפשטות שלו בבחי' גדולה הן בבחי' עולם ומקום להתהוות ז' רקיעים והארץ שמהארץ61 לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן מרקיע לרקיע כו' עובי כל רקיע כו' והן בבחי' נפש להתהוות ריבוא רבבות מלאכים אשר אין מספר לגדודיו אלף אלפים ישמשוני' אך בחי' החסד דז"א דעשי' מתפשטת בבחי' גדולה גשמיות להתהוות ז' רקיעים גשמיים בבחי' מקום ת"ק שנה כו' וכן המלאכי' דעשי' המה גשמיי' כמ"ש62 הרמב"ן ז"ל ע"פ עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט שהמלאכי' דעשי' נתהווה הגופות שלהם מב' יסודות דרוח ואש דעשי' הגשמיות כו' אבל למעלה מעלה בחי' התפשטות הגדולה היא ברוחניות כנודע.

והנה ידוע ששרש התהוות החסד דז"א הוא מבחי' אבא שרש הקו ימין דחח"ן שהוא מקור החסד שמסתעף ממנו וזהו ונגדלך הוא אבא דעשי', פי' שאנו ממשיכי' בחי' מדת החסד דז"א המתפשט בבחי' גדולה בעש"נ דעשי' ממקורו בחי'

תקפא

אבא דעשי' שיהי' נמשך בחי' הגדולה וזהו ונגדלך וד"ל וכן ונשבחך ונפארך הוא המשכות הת"ת דז"א דעשי' למטה שיפארוהו וישבחוהו כו' כנ"ל עד ונמליכך הוא מל' דעשי' תכלית וסוף כל דרגין ממשיכי' אנחנו כו' כנ"ל וד"ל.

ונזכיר שמך (מל' דאצי') מלכינו אלקינו יחיד (יסוד ז"א דאצי'). פי' ע"כ הי' בחי' המשכות השפע בערך וסדר ההשתלשלות שמי"ג ת"ד דיצי' עד מל' דיצי' נמשך בהדרגת ההשתלשלות ע"י פ"ה עמו וחסידיו ועבדיו כו' כנ"ל ומא"א דעשי' עד מל' דעשי' נמשך בהדרגה על ידינו שנגדלך ונהללך אנחנו שבעשי' המה כו' ועתה מצטרך להמשיך מלמעלה מסדר ההשתלשלות והיינו מ"ש נזכיר שמך כי הזכירה הוא מרחוק דווקא מה שאין נמצא כאן כמו שמזכירין שם האדם שאיננו פה כ"א הי' פה לא הי' מצטרך להזכיר כו' וגם ע"י הזכירה הזאת ממשיכים השפע משם ממש כמו ע"י קריאת השם באדם ממש כן הזכרת השם שלמעלה שבמה שמזכירין השם דכבוד מל' דאצי' ממשיכים אותו למטה מפני שהוא למעלה מערך ההשתלשלות שא"א להמשיכו זולת ע"י הזכירה כו' וד"ל.

מלכינו אלקינו יחיד (יסוד ז"א דאצי'), דהנה יוסף הצדיק עליון הי' בן יחיד לאמו, והטעם שיסוד ז"א נק' בשם יחיד הוא מפני שלמעלה מבחי' יסוד ז"א הם נו"ה תרין בעין כו' דכאשר השפע נמשכת מחו"ג דז"א בהן הן מבשלות הזרע כו' ולזאת לא ימצא שם בחי' יחיד דכאשר יש בחי' נצח הגומר ומנצח התפשטות והרקת השפע למטה יש כנגדו בחי' הוד המעצור השפע כו' ולזאת א"א לקרותו בשם יחיד מאחר שיש דבר היפוכו לנגדו הגם שמתכללים ומתמזגים כא' במזג השוה כנודע אעפי"כ בשם יחיד א"א לקרותם וכן בחו"ג דז"א כו' שמתחלקים בבחי' קוין ימין ושמאל כו' אכן בחי' יסוד דז"א נק' יחיד שהוא למטה מכולם ובו מתכנשין כל האורות כולם כא' להיות גומר ההשפעה למטה אל המקבל שאין נגדו כלל רק הוא יחיד המשפיע השפע דכנישו דכל נהורין אל המקבל כו' וזהו מלכינו אלקינו יחיד יסוד ז"א דאצי' שממשיכים השפע ממנו שלא כדרך דהשתלשלות כו' כנ"ל וד"ל.

מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, פי' שלכך שממשיכים עוד השפע מלמעלה מסדר ההשתלשלות כמ"ש ונזכיר שמך כנ"ל מפני שמצטרך לקיים בחי' הברכה וההמשכה שהמשיכו תחלה בסדר ההשתלשלות מריש כל דרגין הוא בחי' אל אב הרחמן עד סוף כל דרגין הוא בחי' מל' דעשי' שיהי' לה קיום נצחי ותתפשט בבחי' א"ס ממש בעש"נ פי' ולזאת ממשיכי' עוד שנית מלמעלה מסדר ההשתלשלות ע"י הזכרת שמו ית' להיות מכריח השפע זו שבסדר ההשתלשלות שתתגלה בבחי' גילוי למטה מטה ויהי' לה קיום נצחי בבחי' הזמן וכן בעולם תתפשט בבחי' א"ס ממש, וזהו מלך משובח ומפואר עדי עד הוא בחי' התפשטות בבחי' א"ס ממש להיות לה קיום נצחי כו' ולא יהי' עוד בחי' עליות וירידות כמו שהי' מקודם בנין בהמ"ק ואח"כ חורבן בהמ"ק כו' כ"א יתקיים לעדי עד ולנצח נצחים שמו הגדול בבחי' גלוי ממש למטה וכנ"ל וד"ל.

תקפב

ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות. פי' זהו בחי' ההמשכה כללית מהוי' שהוא עצמיות ז"א דאצי' על כלל ההמשכות שהמשיכו קודם לקיים אותם בקיום ממש ושיתגלו מהעלם לגילוי בבחי' תהילה בארץ, וזהו ברוך המשכה ממקום גבוה מאד נעלה מכולם מהוי' עצמות ז"א דאצי' שיהי' בחי' מלך מהולל בבחי' גילוי ממש בתשבחות אלו שנאמרו מקודם כו' וד"ל.


1) ברוך שאמר והי' העולם: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נמצא בכת"י 237 (גוכי"ק הר"מ). ביכל זה מכיל 44 דפים, כולם קרועים מצדדיהם. וחסר בתחלתו שני דפים (מברוך שאמר עד ברוך מרחם על הבריות). אודות גוכתי"ק הר"מ (237), כותב באגרות קדש דכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (קה"ת תשמ"ב) ח"א ע' כג: את הכ"ק קבלתי ומאד נהנתי מהם ובפרט מהביאורים בכוונות התפלה ע"ד הקבלה והחסידות והם יקרי הערך מאד ובלתי ספק שהם כי"ק הר"מ זצ"ל", (וראה ג"כ שם ע' כ).

מאמר זה נמצא ג"כ בכת"י 946 (קנח, א-רכ, א). קטע מההתחלה (מד"ה ברוך שאמר עד אמצע ד"ה ברוך אומר ועושה) נמצא ג"כ בכת"י מעתיק 286 (כ, א-ב). 2444.

רובו נדפס כאן מכת"י מעתיק הנ"ל (946), והוגה מגוכתי"ק (מלבד קטעים אחדים שנדפסו מגוכתי"ק והושלמו מכת"י המעתיק).

הנחת כ"ק אדה"א נדפס בסידור עם דא"ח לט, ג—מד, א — מגוכתי"ק 1025 בכותרת: בעזר"ה ליל שבת פ' מטות מסעי. ובדף עח, א לפני קטע ברוך כו' האל אב הרחמן רשום: בעזר"ה. (ואולי נאמר ד"ה ברוך שאמר בשני חלקים).

בדרושי הצ"צ על סידור נמצא מאמר הסידור (עד קטע: ברוך עושה בראשית) בתוס' הגהות.

מאמר זה בהרחב הביאור נדפס בפירוש המילות לאדה"א פ' צד—קכא.

וראה ג"כ אוה"ת ר"ה הוספות (כרך ד) ע' א'תתקכו-תתקכח (פיה"מ מברוך שאמר עד ברוך שמו). סה"מ אתהלך לאזניא ע' קנ.

הנחת המהריל נדפס לקמן ע' תקפב.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז סידור ע' שמב.

2) ברוך שאמר והי' העולם: נוסח תפלת פסוד"ז.

3) ברוך הוא המשכה: ראה גם ביאוה"ז עקב קיט, ד. סידור שער החנוכה רפ, ג. תו"א מקץ לז, ג.

4) ברוך ה' מן העולם ועד העולם. . לעלמא דאתגלי': תהלים קו, מח. דברי הימים-א טז, לו. לקו"ת פ' ראה יט, ב. תו"ח ויצא קסח, ג. תו"ח שמות [קה"ת — תשס"ג] לג, א. קסב, א. וראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, ריש ע"ב.

5) מל' נק' אתה שהיא עלמא דאתגלייא: ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת דוד.

6) אתה כהן: תהלים קי, ד.

7) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

8) שהכתר הוא הממוצע: ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. וראה לקו"ת בחוקותי מו, ג. שלח מט, ג.

9) אור צח ומצוחצח: תקו"ז ת"ע קרוב לסופו (קלה, ב).

10) אורייתא מחכ' נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. (רע"מ) משפטים קכא, א.

11) וכולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

12) מחכ' ראשית האצילות: ראה דרך מצותיך קג, א.

13) מאריך אף לרשעים: תשא לד, ו. סנהדרין קיא, סע"א. יומא סט, ב. תו"א קג, ד. קה, ב. תו"ח בא (קה"ת — תשס"ג).

14) נושא עון ועובר על פשע: לשון הפסוק מיכה ז, יח.

15) וכמ"ש במ"א על מאמרז"ל שאלו לחכ' נפש החוטאת: ראה ילקוט תהלים רמז תשב. ועד"ז בירושלמי מכות פ"ב ה"ז וראה לקו"ת דרושים לשבת שובה סז, ד. לקו"ש ח"ד ע' 1358. אגרות קודש לכ"ק אדמו"ר זי"ע ח"ה ע' ג. ”רשימות" חוברת קסד ע' 9 ואילך.

16) עולם האצילות נק'. . אדם דעשי': ראה ג"כ תו"א בראשית ג, א. לקו"ת צו ח, ד. בהר מג, ד. מסעי צה, א. שה"ש מט, ג. תו"ח חיי שרה קכד, א. שערי תשובה קח, ג. אוה"ת בלק ע' תתקמח.

17) דיהי אור: בראשית א, ג.

18) דשית אלפי שני דקיים עלמא: ראה ר"ה לא, א.

19) לל"ב שבילין ידיעין כמ"ש באד"ר: ראה זהר (אד"ר) נשא קכח, ב. קכט, א. קלו, א.

20) עשי' הוא מלשון תיקון: ראה תו"ח בשלח (הוצאת קה"ת — תשס"ג] קלט, ד: וכידוע בע"ח דעשי' הוא התיקון כמ"ש לעשות לתקן וכן ועשתה את צפרניה. וראה סה"מ תקס"ב ח"ב ע' תפ. ובאוה"ת בראשית כרך ג ע' תקיד בשם הזוהר [ראה זהר תרומה קנה, סע"ב]. באוה"ת בראשית כרך ו ע' תתרנב ותרגומו. וראה ב"ר פי"א ובפרש"י שם.

21) ועשתה את צפרני': תצא כא, יב. ראה רש"י בראשית א, ז. מובא בשם ”הת"א" בסה"מ תרס"ב ע' שנז. תער"ב ח"ג ע' א'שפט. ראה לקו"ש חכ"ה ע' 343 בהערה 30.

22) הל"ט מלאכות. . שמתקן את המאכל: ראה לקו"ת תזריע כ, ד.

23) בחכמה כ"ח מ"ה: זהר (רע"מ) צו כח, א. לד, א.

24) ראשית חכמה: תהלים קיא, א.

25) וכמ"ש בזוהר: ראה זוהר תזריע מג, א. לקו"ת אמור לג, ד. ראה כא, ג. דרושים ליוהכ"פ סט, א. תו"ח בראשית ח, ג.

26) וימלוך בלע: וישלח לו, לב.

27) בחכ' דוקא אתברירו: ראה זהר פקודי רנד, סע"ב.

28) ארץ הוא בחי' מלכות דאצילות: מא"א א, קכו. קה"י בערכו. ראה לקו"ת ואתחנן י, ב.

29) דינא דמלכותא דינא: גיטין י, ב. וש"נ.

30) מלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

31) אין מלך בלא עם: ס' החיים פ' גאולה פ"ה. בחיי וישב לח, ל. עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א.

32) הזרים ונפרדים דווקא: ראה שער היחוד והאמונה פ"ז.

33) שבינה. . רחובות הנהר: וישלח לו, ז. ראה זהר (אד"ר) נשא קמב, א.

34) שהחכ'. . שכל הנעלם: ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' ח. וש"נ. וראה תו"ח לך פב, ד.

35) החכמה תחי': ראה קהלת ז, יב.

36) בינה דבריאה נק' בשם אלקי' חיים: ראה זהר יתרו סח, ב. ובהגהות הרח"ו שם: ע"ח שער (כו) הצלם רפ"ג. לקו"ת להאריז"ל ירמי' י, י. סידור האריז"ל ומשנת חסידים [תפלת הבריאה פ"ב מ"א] בברכת יוצר.

37) החכ' בשם חי: ראה תו"א בראשית ד, ד.

38) אימא. . אם הבינה שמחה: ראה זהר ויחי ריט א. יתרו פד, א. פה, ב. לקו"ת דרושים לשמ"ע פח, ד.

*38) בזוהר שהגיהנם: ראה זהר פקודי רמח, א ואילך.

39) אין הדין נמתק אלא בשרשו: ראה פע"ח (שער השופר) שכ"ו, פ"א. תניא עם מ"מ, הגהות והע"ק לפל"א.

40) שדינין מתערין מנה: ראה זהר ויקרא י, סע"א. יא, רע"א.

41) ברוך אתה. . שנק' אתה עלמא דאתגלייא: ראה ג"כ תו"א ויחי נג, ב.

42) ואתה מחי': נחמי' ח, ו.

43) בי"ע נק' עולמות הנפרדים: ראה תו"א וישב כז, ג. סט, ג. משפטים מא, א. לקו"ת בשלח א, ב. צו יז, א. וראה תו"ח וישב רג, ג. רי, ג. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קפו ואילך. ביאוה"ז לכ"ק הצ"צ ח"א ע' שצו ואילך. תורת מנחם כרך ד ח"א ע' 3. 11. ובכ"מ.

44) הלא ממך הכל: לשון הכתוב דברי הימים-א כט, יד.

45) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

46) השערות. . ממותרי מוחין: ראה תו"א מקץ מט, ב. לקו"ת שלח מה, ד. ראה לד, א. דרך מצותיך קיג, ב. ובכ"מ.

47) חסד אל כל היום: תהלים נב, ג.

48) וכמ"ש בזוהר ע"פ השמים מספרים: ראה זהר לך צד, א. צו ל, ב. לא, א. אחרי סה, א.

49) דאבא אחיד ותליא: זוהר במדבר קיח, ב. ע"ח (שער או"א) שי"ד, פ"א.

50) במזל הח' מזל ונוצר: ראה אגרות קודש מכ"ק אדמו"ר זי"ע ח"ב ע' קיט ואילך. תשא לד, ז. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קעב.

51) חכ' הוא שרש קו ימין: ראה זח"ב קעה, ב. פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ב. שער טו (שער מהות והנהגה) פ"ה. ובכ"מ.

52) האבות שהן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. זהר (רעיא מהימנא) פנחס רנז, ב. תניא פל"ד.

53) מרע"ה שזכה לבינה: ראה לקו"ת ואתחנן ג, ד. ובכ"מ.

54) במאמר ריב"ז לאשתו: ראה ברכות לד, סע"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תו"ח וישב רב, ב.

55) במ"א בארוכה ע"ז ההפרש בין שר ועבד: לקו"ת ברכה צו, ד. וראה לקו"ת ראה כט, ד. דרושים לר"ה נה, ד. וראה מאמרי אדמו"ר הצ"צ — הנחות תרט"ו ע' פו.

56) בי נשבעתי נאום ה': וירא כב, טז.

57) ותקרא למלאך הדובר: ראה לך לך טז, יג — ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה אל ראי.

58) דוד. . מל' דיצי': ראה ג"כ פירוש המלות סט, ג ואילך.

59) אלקים אל דמי לך: תהלים פג, ב.

60) לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, י.

61) שמהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, א.

62) כמ"ש הרמב"ן ע"פ עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד. ראה תניא פ"מ. וראה גם תו"א בראשית ד, א. לקו"ת ברכה צח, א. ובסידור ערה, ד בשם ”ספר הגמול" להרמב"ן. וראה לקו"ש ח"ט ע' 403.