נוסח שני: ברוך שאמר והי' העולם (בקיצור)

תקפב

ברוך שאמר בקיצור

ברוך1 שאמר והי' העולם2 רדל"א דלא ידע בר איהו, ברוך הוא הוא גלגלתא דאריך פי' כי בחי' הוא הוא ענין העלם שאינו ידוע מי הוא, משא"כ אתה רומז לבחי' גילוי. ולכך נקרא חכמה אתה3 אבינו, וכן חסד אתה4 כהן כנ"ל5 ומל'6 אותיות מא' ועד תי"ו, לפי שהוא בחי' גילוי כי חכמה7 נק' ראשית הגילוי. עד"מ בנפש המשכלת כח החכמה נרגש אצלו, משא"כ מה שלמעלה מן החכמה אינו מורגש כלל הגם שידוע בבירור שיש מציאות בחי' שלמעלה מן החכמה הוא נעלם מהותו ממנו כו' וכך למעלה8 מן החכ' נק' אתה לפי שהוא בגילוי מהותו ממש, אבל ההסתר9 נקרא הוא שנעלם מהותו רק מציאותו לבד שידוע בבירור שיש בו כח למעלה מהחכמה כנ"ל10 ולכך הוא שורש לנאצלים כנ"ל וד"ל.

אבל רדל"א הוא פנימיות בחי' התחתונה שבמאציל שגם מציאותו אינו ידוע, לא שבפני המקבלים אינו ניכר שפעו11, אלא גם בפני עצמו איננו מהות. וזהו והי' העולם פי' שאמר מאותיות שבמל' דא"ק להתלבש להיות ע"ס בעתיק שהם בנין

תקפג

דאצי' הנמשך מז' תחתוניות ובינה דעתיק ועי"ז והי' העולם דאצי' ושאמר ממילא משמע שאינו יודע מי הוא. ואח"כ ברוך הוא בחי' כתר דאריך.

ברוך אומר ועושה, חכמה שבכתר. ברוך גוזר ומקיים אבא דאצי', פי' אבא נקרא גוזר, לפי שאורייתא12 מחכמה נפקת, דהיינו להיות הסוכה פחות מך' אמה דווקא שהוא ע"י השכל שמצמצם שיהי' כך דווקא, ונמשך מקו המדה המודד ומצמצם ע"י הגבורות שיהי' האורות והכלים מתמזגים כי האור בלתי מוגבל ומצדו לא הי' הפסק, כמו יום א' חסד לא הי' נמשך ביום ב' גבורה ויהי' מבדיל וכן לא הי' חורבן בית ראשון והוא ע"י הכלי המגביל שאמנם הכלי צריך להיות במזיגה ושיהי' הרחבת הכלי לקבל ריבוי האור כו' וז"ש גוזר ומקיים והוא נמשך ממוחא סתמאה מקור המברר דהיינו אומר ועושה. פי' עושה מענין תקון כמו ל"ט מלאכות הזורע וכו' ולעשות ולתקן דהיינו לברר הבירורים ולהבדיל.

ברוך עושה בראשית בינה דאצי' פי' בינה13 אם הבנים להוליד את המדות ע"י כח החכמה שבה. וזהו עושה בראשית חכמה כו' כמ"ש בזוהר14 כולם בחכמה עשית בבינה, וגם עושה מלשון תיקון דהיינו לתקן הבירורים שנפלו מז"ת דאימא שהם בלע יובב שצריך לתקן ולהיות נעשה מז"ת כלי לתקון והיינו בבינה. ולכך עושה ומתקן בראשית דחכמה המברר, והיכן הוא בבינה, ששם היתה השבירה וכו'.

ותוכן ענין הברכה מענין המבריך15 את הגפן שיהי' גילוי המשכת אלקות ע"פ חסידות להיות גילוי בנפש, ועפ"י הקבלה שיהי' גילוי למעלה מהאצי'. וע"ז קאמר ברוך שאמר שיהי' שורש להתהוות הכתר16 ושניהם עולין בקנה אחד שכשיהי' המשכה מלמעלה יומשך ממילא בנפש. כמו למשל כשממלאין החביות הרבה נוטף המשקה אל הארץ וכו'. ברוך מרחם על הארץ ז"א דאצי' שהוא המרחם על המלכות שבנינה מהגבורות כבוד17 מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו כדי שיהי' התהוות נפרדים בע"ג. אמנם כתיב הן18 שמים לא יזכו בעיניו שהשירה של מלאכים לא ישרה בעיניו כי באמת קמי' כולא כלא חשיבא, ולזאת הוא חסדים דז"א להמתי' גבורות דנוקבא, כי ז"א הוא רובו חסדים כו'.

ברוך מרחם על הבריות מל' דאצי' כי רחמים דז"א א"א להשיג בנבראים לזאת הוא מתצמצם ע"י המלכות שנעשה עתיק לבריאה מקור י"ג מכילין דרחמי' כו'.

תקפד

ברוך משלם שכר טוב ליראיו כתר דבריאה, שכר טוב גן ועדן הנמשך מכתר דבריאה כו'. וצריך ברכה להמשיך הכתר כו'.

ברוך חי לעד כו' אבא דבריאה נק' חי והחכמה19 תחי', וכן מקור החיים. והענין הוא, שהוא מקור כל החיות שנמשכים ממנה לא שהוא עצמו חי כי א"א לומר שם שהוא חי כי הוא מקור החיים וחי ולא בחיים כו' וכמו שבינה20 נקרא אלקים חיים, והיינו כי למעלה מן החכמה אין מקום וזמן שיתכן לומר שהוא מתפשט לעד ולנצח, אבל מחכמה דבריאה ואילך שיש מקום וזמן והוא מתפשט למטה היינו לעד לעדי עד וכן לנצח וקאי על מקום וזמן כו'.

ברוך פודה ומציל אימא דבריאה. כי הנה מו"ק דבריאה מתחיל הגיהנם כי יש שם היכלות כמ"ש בזוהר21 פ' פקודי כי יש שם היכל הזכות ששם יושבין סנהדרין גדולה ושופטים העדה ומי שנגמר דינו ויצא חייב נותנים ומוסרים אותו לדומה לגיהנם. והנה כשכבר בא השפע למדות דבריאה כאשר יצא חייך אין להשיב אבל בינה דבריאה תוכל לשמרו מבלי יתפשט ויגיע השפע למדות ולכך הוא פודה וכו'22.

ברוך שמו הוא ז"א דבריאה. ברוך אתה בבחי' גילוי הוא מל' דבריאה, משא"כ שמו הוא נעלם כו'. ותוכן הענין לפי שע"י פסוקי דזמרה צריך להיות עליות בכל נפשך ואלמלא הקב"ה עוזרו כו', כי מ"ן א"א להיות בלי מ"ד ע"כ תחילה צריך להמשיך הארת י"ג מדות וכו' כדי שיהי' אח"כ בכל נפשך תהילה לדוד ארוממך וכו' וד"ל.


1) ברוך שאמר בקיצור: הנחת המהרי"ל. נעתק מכת"י 1804 לח, א. נמצא ג"כ בכת"י 35 עב, ב. 115 קסז, א. 284 צו, א. 954 נד, א. 2068 א, א.

ובכת"י 735 קנד, ב נמצא קטע התחלה מהמאמר, ומסיים המעתיק: ע"כ כתבתי ולא רציתי לכתוב עוד מזה מחמת לפי שאין לו הבנה.

הנחת כ"ק אדה"א נדפס בסידור עם דא"ח (מגוכתי"ק 1025 בכותרת: ליל שבת פ' מטות מסעי [תקס"ו]) לט, ג — מד, א.

הנחת ר' משה בן אדה"ז נדפס לעיל ע' תקסז (וראה שם בהמ"מ).

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז סידור ע' תכט.

2) ברוך שאמר והי' העולם: נוסח תפלת פסוד"ז.

3) אתה אבינו: לשון הפסוק ישעי' סג, טז.

4) אתה כהן: לשון הכתוב תהלים קי, ד.

5) כנ"ל: בכת"י ב' ליתא.

6) ומל': בכת"י ב' נוסף: אתה מחי'.

7) חכמה נק' ראשית הגילוי: נסמן לעיל ע' תקסח.

8) למעלה מן: בכת"י ב' ליתא.

9) ההסתר: בכת"י ב': הכתר.

10) כנ"ל: בכת"י ב': כו'.

11) שפעו: בכת"י ב': מהותו.

12) שאורייתא מחכמה נפקת: זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. (רע"מ) משפטים קכא, א.

13) בינה אם הבנים: ראה זהר ויחי ריט, א. יתרו פד, א.

14) בזוהר כולם בחכמה עשית בבינה: תהלים קד, כד. וראה זהר תזריע מג, א.

15) המבריך את הגפן: ראה כלאים רפ"ז.

16) הכתר: בכת"י ב': רדל"א.

17) כבוד מלכותך יאמרו: תהלים קמה, יא.

18) הן שמים לא יזכו: איוב טו, טו — ”הן שמים לא זכו".

19) והחכמה תחי': ראה קהלת ז, יב.

20) שבינה נק' אלקים חיים: ראה זהר יתרו סח, ב. ובהנסמן לעיל ע' תרט.

21) בזוהר פ' פקודי: ראה זוהר פקודי רמח, א ואילך.

22) וכו': בנו"א נוסף: כי אין הגבורות נמתקין אלא בשרשן.