נוסח שני: ברוך שאמר והי' העולם

תקפה

ביאור מאדומ"ר שי'

ברוך1 שאמר והיה העולם ברוך הוא2, איתא בכוונות ברוך שאמר רדל"א ברוך הוא גולגלתא דאריך כו'. הנה לשון הוא שייך על דבר הנסתר ונעלם ממנו שאינו מושג ונראה כמארז"ל אתה3 הוא עד שלא נברא העולם, שבחי' אתה4 הוא בחי' גילוי לשון נוכח ובחי' הוא לשון העלם הכל דבר א' בלי תוספת ומגרעות קודם שנברא ואחר שיתא אלפי שני' והיינו לפי שכל התהוות העולמות וקיומם מאין ליש ממש הוא בחי' זיו והארה בעלמא. וביאור הענין באר הטיב צ"ל תחילה מ"ש בע"ח ע"ס5 בלי מה בלי מהות וכמ"ש בזוהר6 לאו דאית לך ידיעה כו', וא"כ איך יתכן בהם המספר עשר ולא ט' כו'.

גם להבין בחי' היחוד וההתכללות מ"ש לך7 הוי' הגדולה והגבורה כו' שהם מתאחדים עמו ית' בבחי' לך ממש ואשר ע"כ נק' גדולה כו' בתוס' ה' להורות שהן בבחי' ירידה גדולה לפניו ית' להיות נק' בשם גדולה, ואעפי"כ הם מתאחדים עמו ית' ביחוד גמור ואיך אפשר הריבוי וההתחלקות בחי' עשר להתאחד ולהתכלל עמו ית', והנה דרך כלל התירוץ מבואר בספרים שהריבוי וההתחלקות הוא בבחי' הכלים ובחי' היחוד וההתכללות הוא בבחי' האורות דלאו מכל מדות כלל.

ולהבין כ"ז באר היטיב בתוס' ביאור יובן ע"פ מ"ש בע"ח8 בענין עקודים ונקודים, שעקודים הוא בחי' עשר אורות עקוד בכלי אחד כו', ונקודים הוא עשר אורות בעשר כלים מחולקים כו'. והנה ענין אור וכלי יובן ע"פ משל בנפש האדם ומבשרי9 אחזה שיש בנפש ג' בחי' שכל הגילוי שהוא טעם והסברה וההשכלה, ולמעלה מן השכל שמשם נובע השכל בטוב טעם ודעת שהוא ההארה והמשכה מעצם הנפש ובחי' יחידה שבנפש שהוא עצם הנפש שכלול מעשר כוחות וגנוזות בה בהעלם, דהנה השכל שהוא גילוי שכל להשכיל כל דבר בטוב טעם ודעת שורה ומתלבש במוח גשמי שהוא כלי ומכון לבחי' השכל, והיינו לפי שהמוח הוא חומר לצורה זו כמו שהעין הוא חומר לצורה לכח הראי' רוחני, והיינו לפי שהעין היא עצם ספירה לכך נעשה כלי לבחי' כח הראי' הרוחני, ויש בזה ב' בחי' הא' שנשתנה כח הראי' רוחני שבנפש בהתלבשות בחומר העין להיות רואה דבר גשמי כו', והב'

תקפו

שבחי' כח הראי' שבנפש אינה בבחי' גבול ומדה ובהתלבשות תוך העין גשמי נגבל בגבול ושיעור ומדה שעד ס' מילין שולט כח הראי' שבעין ולא יותר, וכך הוא בענין השכל שע"י התלבשות תוך המוח גשמי משתנה מהותו מכמו שהי' וגם נגבל בגבול ושיעור לעומק חכמתו עד פה תבוא כו', וכמ"כ התלבשות המדות בלב הוא ג"כ משתנה בכל בחי' הנ"ל, וכמ"ש בזוהר10 תלת שליטין אינון מוחא ליבא כו' לג' בחי' נר"ן שכל במוח ומדות בלב כו', ולכן משתנה השכל לפי מזיגת הכלי מוח גשמי לפי מה שהוא לח או יבש שמי שמזיגת מוחו לח הוא בעל הבנה כו'.

וכמו"כ יובן ג"כ למעלה התלבשות אורות בכלים הוא ג"כ בב' בחי' הנ"ל שמשתנה האור מכמו שהי' קודם התלבשותו בכלים ונעשה ג"כ בבחי' גבול וקצבה ומדה, ואפי' באורות וכלים דאצי' איהו וחיוהי חד מ"מ הרי הן בבחי' גבול וקצבה ומספר עשר ולא ט' כנ"ל, ובחי' משכיל הוא מקור השכל להיותו נובע לו ההשכלה ושכל הגלוי בטוב טעם ודעת שהוא כח רוחני והיולי ואינו נק' עדיין בשם שכל אלא שהוא כח רוחני שמשם נובע השכל להשכיל ולהבין ואינו מלובש בכלי מוח גשמי ולכן הוא בלי גבול שם שבכוחו להשכיל כל מיני ההשכלות בכל החכמות משא"כ שכל הגלוי יש גבול בחכמה זו או באחרת, שכשמעמיק דעתו בחכמת התכונה אין שכלו בגילוי בחכמת התישבורת אבל בכח החכמה כוללם כולם יחד, אך הנה גם בבחי' משכיל הנ"ל יש שינוים כי עת להשכיל השכלות חדשות ולפרקים ועיתים מזומנים אף אם יעמיק דעתו ותבונתו לא יוליד מבינתו שום השכלה, וכן יש אנשים חכמים מחוכמים בהשכלות בחכמה א' כמו בחכמה התישבורת ולא בחכמה התכונה וכדומה, וא"כ מוכרח שאין בכח חכמתו בחי' משכיל להשכיל לחכמה זו, וגם שאנו רואים בחוש שבעת שכלי מוח הגשמי זך ונקי מאידים אזי עת להשכיל משא"כ בעת אחרת, א"כ מוכרח לומר שגם בחי' משכיל הוא בבחי' אור וכלי, אלא שאינו בבחי' התלבשות ממש כמו השכל הגלוי ונק' בשם אור כמו האור שמאיר בריחוק מקום שאינו בבחי' התלבשות ממש, וע"י ההארה ההיא נולד ומתהווה ההשכלה להיות בגילוי השכל בטוב טעם ודעת, ובחי' משכיל הנ"ל הוא בחי' רצון שבנפש וכמארז"ל11 ע"פ והשוחד יעוור כו' אי בעי טעין הכי כו', שע"י השוחד שהוא ענין הטיית הרצון ממציא לו שכל חדש בטוב טעם לזכות, ועצם בחי' משכיל הוא מבחי' עשר כוחות שבנפש שהן בחי' עשר כתרים כתר שבחסד כו', ולכן אין בו שום שינוי שאם עצם חומר המוח זך ונקי מאידים גשמי' אזי מאיר ונמשך מבחי' עצם הנפש להשכיל השכלות, ובעת אחר תעדר ההמשכה ונשאר בחי' משכיל במקורו עצם הנפש ואינו בא לידי גילוי והוא בחי' התלבשות העלם בלתי גילוי וכמשל תלמיד המקבל שכל הרב שבעת קבלתו איידי12 דטריד לא פליט, שבחי' ההשפעה וההסבר שיש בכח שכל התלמיד הוא בבחי' העלם והסתר תוך13

תקפז

אותו פעם התלבשות העלם כמארז"ל די14 לחכימה ברמיזא ששכל גדול ועמוק שא"א להביניהו לזולתו בדיבור מרמזו ברמיזא ביד לפי אופן וסדר השכל, שהלבשת השכל ביד הוא בחי' העלם שאינו בא לידי גילוי כלל שהרי גילוי כח היד הוא כח התנועה ולא שכל ויותר מבחי' הגלגולים גלגול נפש האדם בבהמה או בדומם שהנפש עם כל כוחותיה מגולגלת בהם והרי אין בבהמה או בדומם כח הדיבור וכח השכל שהכוחות ההם הם בהעלם תוך הבהמה והדומם העלם בלתי גילוי, ועפ"י הנ"ל יובן ענין בחי' משכיל הנ"ל שאין בו שום שינוי כלל אם יהי' ממנו בחי' התפשטות להשכיל שכל גילוי בטוב טעם או שתיעדר ההשכלה ונשאר בחי' משכיל קשור בעצם הנפש עצמה, העלם בלתי גילוי שאינו מאיר בבחי' הכלים.

והיוצא לנו מזה שיש בנפש ג' בחי', הא' הוא בחי' השכל הגלוי שהוא ענין התלבשות אורות בכלים, והב' הוא בחי' משכיל מקור השכל כח היולי, וכמ"כ יש מקור ושורש לכל המדות חסד כו', שהן ג"כ בבחי' אור המאיר בבחי' הכלים והאור הוא שורש הגילוי וממנו נסתעף והוא בבחי' המשכה מעצם הנפש עשר אורות בעשר כלים, והבחי' הג' הוא עצם הנפש עצמה שאינו מאיר בבחי' כלי כלל והעשר כוחות שבנפש כלולים ומיוחדים בה בתכלית היחוד ועקוד בכלי א' הוא בחי' יחידה שבנפש. והנה בחי' משכיל נק' הוא נודע מציאותו ולא מהותו, שע"י שרואה גילוי השכל בגילוי טוב טעם ודעת יודע שיש בחי' משכיל מקור השכל ומשם נובע כמו שיודע מציאות נפשו וחיותו שע"י שרואה שהוא חי יודע שיש מציאות הנפש הגם שלא ראה את מהות הנפש מעולם אך ע"י פעולותיו נודע לו בבירור מציאות הנפש, וכך בחי' המשכיל ע"י פעולותיו שבא לידי גילוי בשכל בטוב טעם נודע מציאותו, משא"כ עצם שהן עשר כוחות הגנוזות בה גם מציאותן לא נודע מאחר שאינן באים לידי גילוי כלל.

ועפ"י הנ"ל יובן ג"כ למשכיל למעלה ג' בחי' אלו, שבחי' חכים ולא בחכמה ידיעא מבין כו' הוא בחי' התלבשות אורות בכלים שמשתנים בב' בחי' הנ"ל להיות משתנה טעמו מכמו שהי' קודם התלבשותו וגם שנעשה בגבול ושיעור ומדה, ושרשן ומקורן של כל הע"ס הוא בחי' ארי"ך בחי' כתר של כל הספירות, כתר שבחכמה, כתר שבחסד כו', שהוא בבחי' אור המאיר תוך הכלים, וההארה ההיא היא השורש ומקור לכל הע"ס שבחי' ארי"ך נק' הוא, שנודע מציאותו ולא מהותו ע"י פעולותיו והתפשטות להאיר תוך כלי הע"ס, ושורש בחי' הכתר הוא מבחי' הע"ס הגנוזות במאציל בהעלם. נמצא מובן ממילא למשכיל שבבחי' אורות לאו מכל מדות כלל, כי האורות הן בחי' הכתרים בחי' ע"ס דאריך המאירי' בריחוק מקום תוך הספירות ושרשן הן בחי' ע"ס הגנוזות שאין בהם שום שינוי קודם שנברא כו', והם כלולים ומיוחדים בתכלית היחוד במאצילן ובחי' ההתחלקות והפירוד להיות נק' בשם ע"ס הוא בכלים היינו ההארה המאירה תוך הכלים שמהמאור נתהווה בחי' התלבשות

תקפח

אורות בכלים ממש ששם הוא בחי' התחלקות ממש אבל בעצם האור אין בו שום שינוי כי בהעדר התפשטות ההארה ההיא הנה נשאר בבחי' עצם האור בבחי' ע"ס הגנוזות במאצילן בהעלם שאינו בא לידי גילוי כלל ועקוד בכלי אחד, ובחי' נקודים עשר אורות בעשר כלים הוא בחי' הארת בחי' הכתר המאיר בע"ס כנ"ל.

וזהו אתה הוא, אתה הוא בחי' הגילוי בחי' התלבשות אורות בכלים ממש שהוא בחי' ע"ס דאצי', אתה אבינו, הוא בחי' חכמה דאצי' אבא שורש כל האצי', אתה15 כהן לעולם, הוא בחי' חסד דזעיר שהוא שורש גילוי בחי' ז"א דאצי', ואתה מחי' את כולם הוא בחי' מל' דאצי', וכל בחי' אתה בחי' גילוי, הוא בחי' הוא נודע מציאותו ולא מהותו שהוא בחי' כת"ר וארי"ך, שהוא בחי' האור המאיר בכל ע"ס שאין בהם שום שינוי והתחלקות והם כלולים ומיוחדים בתכלית היחוד כי הן הן עצמן בחי' ע"ס הגנוזות במאצילן שאין בהם שום שינוי קודם שנברא כו', כמ"ש אני16 הוי' לא שניתי היינו בבחי' האורות כמ"ש בע"ח17 כשעלה ברצונו דמשמע שינוי רצון היינו בכלים כנ"ל.

וטעם קריאת השם בלשון כלים וגם להבין מ"ש בע"ח18 למ"ד כלים דז"א דאצי' מתלבשים בבי"ע פנימיות הכלים בבריאה אמצעים ביצירה וחיצוניות בעשי', יובן ע"פ משל כלי גשמי שפעולת הכלי היא בב' בחי' כמו כלי השואב מים מן הנהר או עשיית בריכה להיות מים נקוים שם שפנימיות הכלי פעולתה להגביל בתוכו המים שיהיו במדה ובמשורה ולא כמו שהם בנהר בלי שיעור, שזהו פעולת פנימיות הכלי כי המים נקוים ועומדים בפנימיות הכלי, והב' הוא בחי' ההמשכה שיוכל המים להמשיך אליו ולהוליכו אנא ואנא או כמו המשכת צינור מן הבריכה להוליך המים למקום שירצה שזהו פעולת חיצוניות הכלי, כי המים שבנהר א"א להמשיך כ"א ע"י לקיחה דבר אחר שהלקיחה והאחיזה היא בחיצוניות הכלי, ולכן כל בחי' המשכה והשתלשלות נק' בשם כלי שהוא בחי' חיצוניות הכלי כי פנימיות הכלי הוא רק להכיל ולקבל בתוכו ולא להמשיך.

ויובן יותר ע"פ משל האותיות כי הנה כל השפעה והמשכה נק' בשם אותיות כי הנה האותיות יש בהן ג"כ ב' בחי' הנ"ל בחי' פנימיות וחיצוניות שהן עצם שחרות האות ולבנונית הגויל שבתוכו שהוא ג"כ לפי ציור האות, שפעולת פנימיות האות הוא להכיל ולקבל בתוכו השכל הגנוז בהאותיות כמו דבר תוספת שבאותיות ההם מלובש וגנוז השכל ומכוון התוספת, וחיצוניות האותיות הוא כדי להיות בחי' המשכה בכדי שע"י האותיות אלו יוכל אחר הלומד ומעמיק דעתו להבין השכל על בוריו שהוא בחי' המשכה והשפעה ע"י בחי' האותיות דווקא, וכמו השפעת שכל הרב

תקפט

שהוא ע"י אותיות דבור, ולכן כל השפעה והמשכה והשתלשלות נק' בשם אותיות וכלים, וזהו ענין בין מלאכים לנשמות ששניהם הם מבחי' אותיות, אלא לפי שהמלאכים הן מבחי' חיצוניות שהוא בחי' המשכה לכן המלאכים הם שלוחי השפעה שכל השפעה והמשכה והשתלשלות הוא מבחי' חיצוניות, אבל הנשמות הם מפנימיות האותיות ולכן הם בחי' כלי קיבול להכיל בתוכן אור א"ס ולא בבחי' ההשפעה והמשכה רק בחי' כלי קיבול. ועפ"י הנ"ל יובן ג"כ ענין מ"ש בע"ח למ"ד כלים דאצי' מתלבשים בבי"ע שלהיות נמשך מבחי' חכמה דאצי' חכים ולא בחכמה ידיעא כו', בחי' החכמה ושכל טפה זו מה תהא חכם או טפש כו', הנה המשכה והשתלשלות זו היא מבחי' כלים כו', שמבחי' כלים חכמה דאצי' נתהווה בבריאה חכמת שלמה וביצירה חכמה דיצירה ובעשי' חכמה דעשי' עד שמגלגלים שהם מל' דמל' דעשי' נתהווה שכל אנושי חכם או טפש כו'.

והעולה מכל הנ"ל שיש ג' בחי' אורות שבחי' ע"ס דאצי' בחי' התלבשות בכלים ממש הן בבחי' גבול ובחי' כתר19 הממוצע בין מאציל לנאצלים הוא אור המאיר בריחוק מקום תוך כלי הספירה שהוא בחי' עשר כתרים שהן שורש ומקור האור המלובש ונגלה ושרשן ומקורן הן בחי' ע"ס הגנוזות במאציל שהן בבחי' עצמיות דלא ידע לי' בר איהו, משא"כ בחי' אריך נק' הוא העלם שבא לידי גילוי ע"י ההארה שמאיר בע"ס דאצי' כנ"ל, אבל בחי' עתיק אינו בא לידי גילוי כלל כו', הנה גם בחי' עתיק הגם שע"ס הן גנוזות ונעלמות מ"מ שהן בבחי' עשר ולא ט' ולא י"א הרי הן בבחי' ידיעא ונק' אתיידע אלא שלגבי ע"ס דאצי' הוא בחי' גילוי ממש נק' לא אתיידע אבל לגבי בחי' ארי"ך הרי חסד דעתיק מתלבש בגולגלתא וגבורה במו"ס הרי הוא בבחי' אתיידע, ויש בחי' גבוה מזו ע"ס הכללות שהוא בחי' ג"ר דעתיק שהוא בחי' מל' דא"ס ששם אין שום התחלקות כלל להיות בחי' עשר כו'.

וזהו ב"ש באמירה א' הוא בחי' ג"ר דעתיק, והי' העולם הוא בחי' ז"ת דעתיק שהן בחי' העלם שאינו בא לידי גילוי כלל, דלא ידע לי' בר איהו, ברוך הוא גולגלתא דאריך כתר שבכתר שנק' הוא שנודע מציאותו ע"י פעולותיו להיות בבחי' אור המאיר בע"ס דאצי', ברוך אומר ועושה חו"ב דאצי' אומר ועושה אבא אמר לאימא בחי' גילוי האצי' וה"ז דוגמת ומשל ג' בחי' שבנפש כנ"ל.


1) ברוך שאמר והיה העולם: נעתק מכת"י 2068 א, ד. נוסח אחר מד"ה ברוך שאמר בקיצור שנדפס לעיל ע' תקפב.

2) ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא: נוסח תפלת פסוד"ז.

3) אתה הוא עד שלא נברא העולם: פדר"א פ"ג.

4) אתה. . גילוי. . נוכח: ראה תו"א בראשית ב, א. ויחי מה, ג. בשלח סב, ב. ועוד.

5) ע"ס בלי מה: ס"י פ"א, מ"ב ובמפרשים שם.

6) בזוהר לאו דאית לך ידיעה: ת"ז בהקדמה (יז, א).

7) לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

8) בע"ח בענין עקודים ונקודים: ראה ע"ח שער (יא) המלכים פ"א. שער (ו) העקודים פ"א. שער (ז) מטי ולא מטי פ"א.

וראה תו"א נח י, ג. לקו"ת קרח נג, ג. תו"ח נח סה, ד. ועוד.

9) ומבשרי אחזה: לשון הכתוב איוב יט, כו.

10) בזוהר תלת שליטין אינון: זח"ב קנג, א.

11) וכמארז"ל ע"פ והשוחד יעוור כו' אי בעי טעין הכי: ראה כתובות קה, ב.

12) איידי דטריד לא פליט: ראה חולין קח, ב. תו"ח נח סג, ג הערה 44.

13) תוך אותו: בהכת"י יש תיבה אחת שאינה ברורה, בין התיבות ”תוך אותם".

14) די לחכימא לרמיזא: ראה רשב"ם בראשית כג, טז. מדרש משלי כב, טז. זח"א כו, ב.

15) אתה כהן לעולם. . חסד. . ז"א דאצילות: תהלים קי, ד. וראה ג"כ פירוש המלות (לאדה"א) ס, א — ואיתא בזוהר.

16) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

17) בע"ח כשעלה ברצונו: ראה ע"ח ש"א ענף ב.

18) בע"ח למ"ד כלים דז"א: ראה ע"ח שער (מד) השמות. ראה קו"א לתניא (להבין מ"ש בפרע"ח) קנו, רע"ב. אמרי בינה שער הק"ש לד, ב.

19) כתר הממוצע: ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. וראה לקו"ת בחוקותי מו, ג. שלח מט, ג.