להבין שרש הדברים

תר

בעזר"ה

להבין1 שרש הדברים הנ"ל. הנה להבין שרש ענין קליפת מדין שאינה נחשבת בכלל ז' עממין כנ"ל תחלה יש להבין שרש ז' עממין דהנה ידוע בענין ז' מלכין קדמאין שמתו כמ"ש וימלוך2 וימת כו' עד שנפלו בעולם הבריאה שנשאר מהם סיגי' ופסולת שלא נתבררו גם אחר בחי' התיקון והבירור ונק' שיורי המלכים שלא נתבררו עדיין כמ"ש בע"ח3 כי הגם שהובררו כל הז' מלכים בבחי' התיקון אבל עדיין נשאר מהם קצת סיגי' ופסולת שלא הובררו כי ידוע סדר ענין הברורי' דמה שנברר מהם תחלה לפני האצי' נברר ונכלל באצי' ומה שלא יוכל להתברר באצי' ירד לבריא' ונכלל שם ונעשה בחי' בריא' וכן מבריא' ליצי' ומיצי' לעשי' עד שנשאר בעשי' פסולת וסיגים ממש שאין להם בירור כלל.

וביאור הדברים יובן בדוגמא ממה שאמרו ז"ל האבות4 הן המרכבה שהיו בבחי' ביטול במציאו' כמרכבה לגבי רוכב לבחי' חג"ת דז"א כו' כידוע ואעפ"כ אמרו לא5 כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כיצחק שיצא ממנו עשו כו' הרי שיצא מאברהם ויצחק בחי' פסולת וסיגי' ישמעאל פסולת וסיגי' דחסד דקדוש' ועשו פסולת וסיגי' דגבורה דקדושה אך הענין הוא שזה היה מצד התלבשו' נשמות שלהם בגופים חומריי' שנלקחו מנוגה דעשי' ששם נשאר מז' מלכים משיורי <רצג>

הפסולת שלא נתברר עדיין כנ"ל וע"כ גם אברהם6 שהיה איש החסד דקדוש' יצא ממנו מותרי פסולת החסד והוא ישמעאל7 חסד דקליפ' כו' וד"ל.

אך יש להבין איך יתכן שימצא מציאת סיגים ופסולת כ"כ למטה כמו שר של ישמעאל מאורו' עליונים דז' מלכים דתוהו שגבוה גם מבחי' התיקון דאצי' כמ"ש לפני8 מלוך מלך לבנ"י כידוע אבל הענין הזה מובן מתוך מה שמצינו בדוגמא מהטוב דקדושה סדר ההשתלשלו' מעילה לעילה וכו' עד שנתגשם האור בהגשמה כו' כך בבחי' הסיגי' והפסולת יש בחי' ריבוי ההשתלשלות מעילה לעילה עד שנעשה סיגים ופסולת גמור וע"ד דוגמא הנה אנו רואי' בסטרא דקדוש' שבאצי' שם הוא בבחי' הביטול בתכלית ובעולם הבריאה כבר יש שם בחי' יש ודבר מה ואינו בבחי' ביטול גמור עד שימצא שם גם ענין שכר לזוכה ועונש לחוטא כמו דאפקוה9 למט"ט כו' דנתחייב עונש על מיעוט הביטול וכמ"ש דשמים10 לא זכו בעיניו ואף במלאכיו

תרא

ישים תהלה כו' הגם שהם משתחווי' בבחי' ביטול במציאות כמ"ש וצבא11 השמים לך משתחווי' אך לפרקים אין בהם בחי' הביטול כו' ובעולם היצי' נתמעט בחי' הביטול יותר עד שבעולם השפל הזה הם בבחי' הפירוד ממש כו' וכך יובן בסט"א הגם ששרשו משיורי פסולת וסיגי' דאורו' עליוני' דתוהו כשנפלו וירדו נשתלשלו מעילה לעילה עד שנעשה סיגי' גמורים כו' כמו שמצינו בגמ' גבי שטן דלפעמי' אמרו שטן12 לש"ש נתכוין כו' ולפעמים אמרו נתן13 עיניו במקדש ראשון כו' שנתן עיניו לרע ממש ולא כיון לש"ש אך הענין הוא דשניהם אמת דבהיותו עדיין בבחי' סיגי' ופסולת בבחי' האצי' שם עדיין אין בו רע גמור אלא כוונתו רק לש"ש אך בירידתו בהשתלשלות למטה בעולם הבריאה והיצי' וכיוצא נעשה שם בחי' סיגי' יותר קשה ונק' בשם מקטרג ממש וכענין שקטרג על איוב החנם14 ירא איוב כו' וכן נתן עיניו במקדש לרע ממש וכיוצא בזה מובן איך שנתהווה מציא' שר ישמעאל מפסולת וסיגי' דחסד דאברהם שהי' בו מצד התלבשו' נשמתו בנפש דנוגה כנ"ל וד"ל.

והנה ע"ד הנ"ל יובן גם בשאר פרטי חלקי הרע שנמצא מסיגי' ופסולת דז' מלכי' ונק' בכלל ז' מדו' רעות למעלה והם שרש לז' עממין כו' ולכך לא היה גלות בית ראשון אלא ע' שנה בלבד לפי שהסיגי' והפסולת משיורי ז' המלכי' שלא נתבררו כנ"ל יש להן שיעור וגבול מאחר שהם מוגבלים כבר מבחי' הכלים דתיקון בכל מה שהי' יכול להתברר מהם כנ"ל א"כ מה שנשאר מהם שלא נתברר ג"כ יש לו שיעור ומדה עכ"פ ובגלות הוא ענין הברורי' כמ"ש בגלות מצרים15 בכור הברזל כו' וכנגד ז' מדו' דתוהו הי' די בע' שנה כי כל מדה כלול מי' כמבואר למעלה וד"ל אבל גלות בית שני לא הי' בעבור ז' המדו' רעו' שהן ז' עממי' הכנעני כו' אלא בעבור שנאת חנם שהוא בחי' הפירוד לזה אין קץ ושיעור כלל לכך נתארך הגלות הזה כ"כ כו'.

וביאור הדברי' הנה בחי' הפירוד דשנאת חנם שרשו למעלה הוא ענין קליפת מדין והענין הזה הוא כמ"ש בספרא16 דצניעותא עד לא הוה מתקלא כו' לא הוו משגחין אפין באפין כו' פי' זהו בחי' התוהו שכל א' וא' מנקודות דתוהו <רצד>

דבר בפ"ע והם עומדי' זה תחת זה וכאו"א מחזיר פניו מחבירו כי הוא דבר מיוחד בפ"ע ואינו רוצה להיות לו חיבור וקישור כלל עם זולתו כו' והוא בחי' אב"א היפך בחי' פב"פ והיינו דלא משגחין אפין באפין כו' ונקרא עולם17 הפירוד הזה בשם רה"ר כו'

תרב

כידוע כי אין שם בחי' היחוד וההתכללות אלא כאו"א בבחי' פירוד בפ"ע דוקא כמשל רה"ר כו' וע"כ המסתעף בחי' רע מזה אין לו זמן מוגבל להתתקן כלל אלא לאחר שיהי' בהם בחי' ההתכללות והיחוד וזה צריך להיו' זמן ארוך מאד והוא ענין אריכות הגלות הזה וד"ל.

ולהבין ביאור הדברים הנה מבשרי אחזה כו' שהמדות באדם כשהם בלתי הנהגת השכל כל א' וא' אין לה קשר וחיבור כלל עם זולתה כמו כאשר יכעוס ויקצוף אין לו רחמי' וחסד בשעה זו כלל על מי שכועס עליו ובהיפוך כשמתחסד אין לו דין וצמצום כלל ונמצא מדו' חו"ג מפורדין המה זה מזה בתכלית הפירוד כו' וע"כ יוכל להיו' מסתעף ממותרי הדין דין קשה ביותר וממותרי החסד חסד גס וכיוצא ולדוגמא כזו יש להבין בבחי' ז' מדו' דתוהו דלכך יצא מהם פסולת וסיגי' כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל וכנ"ל ואמנם בחי' עיקר התיקון בהם הוא רק לעשות בהם בחי' ההתכללות והיחוד דוקא מהיפך זה עם היפך שבחבירו כמו חסד שבחסד עם גבורה שבגבורה הרי הם תכלית הפירוד ביותר והוא בחי' התוהו אחר שזהו חסד שבחסד וזהו גבורה שבגבורה כו' אך מ"מ יוכל להיו' מתכללי' חסד וגבורה בהפכים שיש בהם ויוכל להיו' חיבור וקשר גמור כמו גבורה שבחסד שהיא היפך החסד עם חסד שבגבורה שהוא היפך הגבורה ע"י שני אלה יוכלו להתחבר ממש והדמיון בגשמיות ידוע ממעשה מרקחת שהחריפו' שבצנון עם המתיקו' של הדבש באמת הם ב' הפכי' אבל המתיקו' שיש גם בצנון כידוע עם החריפו' שבדבש אע"פ שגם הם הפכי' אבל מפני שהוא היפוך הראשון כו' אז מתכללי' מתיקו' במתיקו' וחריפו' בחריפו' כו' וכל זה משל ג"כ להבין שסיבת ההתכללו' מהפכי' הוא ע"י שהחו"ג מתחלקי' לריבוא אופני' ודוקא מהיפך שלהם כמו גבורה שבחסד כו'.

וכדוגמת כל אלה יובן למשכיל למעלה שרש סיבת בחי' התיקון בתוהו הוא רק לעשו' בהם בחי' היחוד וההתכללו' כנ"ל במשל אך איך יתכללו יחד ב' הפכי' לזה הוא עיקר ענין התיקון ע"י שם מ"ה כידוע והיינו בב' דברים דוקא הא' בריבוי הכלים והב' בריבוי האורו' כידוע שמפני מיעוט הכלי נסתלק האור כו' והנה ענין ריבוי הכלים מובן ומבואר מתוך משל הנ"ל שהוא להיו' החסד כלול גם מגבורה והגבורה מחסד ועד"ז יוכל להיו' ריבוי הכלים מכלים כו' מפני שעי"ז יוכלו להתחבר ולהתכלל גם ב' הפכי' כנ"ל וד"ל וענין ריבוי האורות הוא לאחר ריבוי הכלים דלאחר שנתרבה הכלי יוכל להחזיק בתוכו ריבוי אור ביותר כמשל ריבוי אותיו' הדיבור שמחזיק בתוכו אור שכל וכן במדו' שעפ"י השכל הרי השכל מתפשט לפי ערך הרחבת הכלים שלהם דוקא כנרא' בחוש בתינוק שמדותיו קטני' אין השכל מאיר ומתפשט בהם כ"כ כו' והנה עיקר שלימות בחי' התיקון הנה הוא בא דוקא אחר כניסת האורות בריבוי מפני ריבוי הכלים כנ"ל כי מצד האורו' יוכלו כל ההפכי' להתכלל ולהתחבר לפי <רצה>

ששרש האורו' נמשך מבחי' הקו והחוט שהוא בחי' אור א"ס המחבר הכל כו' אך שאין ביכולת האורו' לחבר רק כשהארתן מרובה דהיינו ע"י ריבוי הכלים כו' ואז ביכולתן גם להחליף הארתן

תרג

שיאיר אור18 החסד בכלי הגבור' ואור הגבור' בכלי החסד כידוע וזהו עיקר בחי' התיקון השלם בתכלית כמבואר למעיין בע"ח וד"ל.

ואחר כל זה מובן בטעם אריכת הגלות כי אין שיעור לזמן עד שיהי' בחי' ההתכללות בכל בחי' אורו' דתוהו לתקן בחי' הפירוד דתוהו ואין כאן דבר מוגבל כלל לתקן כמו בשיורי ז' המלכי' כו' שה"ז ממש כמו שהי' לפני התיקון דלא הוו משגחין אפין באפין כלל שהתיקון לא נשלם אז בז' מלכי' ואע"פ שאח"כ נתבררו ז' המלכי' ולא נשארו רק שיורי פסולת כנ"ל מ"מ בקליפת הפירוד דשנאת חנם חזרו לכמו שהיו קודם התיקון שלא היו משגחין אפין באפין כלל וד"ל והיינו שרש ענין קליפת מדין שגדלה מקליפו' ז' עממין כולם מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה שרש קליפת מדין למטה הי' ע"ד הדוגמא למעלה בבחי' התוהו כמו שהי' עדיין בלתי תיקון דלא הוו משגחין אפין באפין כנ"ל וע"כ בא יתרו כהן מדין להכניע א"ע קודם מ"ת כמ"ש בזוהר לפי ששרש התורה הוא היפך המנגד לבחי' הפירוד דמדין כי התורה הוא בבחי' התיקון וכמ"ש ה' יברך את עמו בשלום עד שהעוסק בתורה לשמה משים שלום בפש"מ כו' כמבואר למעלה.

והנה יש להבין בשרש ענין התיקון שהוא ענין השלום בי"ה ובו"ה כנ"ל. בהיות ידוע ביאור ענין ד' אותיו' דהוי' היו"ד הוא נקודה והנקודה מורה ב' ענינים א' צמצום ההעלם שנתעלם הכל ולא נשאר רק כמו נקודה א' בלבד והב' ענין גילוי הנקודה עכ"פ והנמשל מובן למעלה בבחי' החכמה שנא' בה והחכמה19 מאין תמצא שמציאת התהוות החכמה מן הכתר שנק' אין היא באה בבחי' נקודה א' בלבד והטעם הוא כי י"ס שבכתר עצמו נק' חושך כלומר בבחי' ההעלם וכמ"ש מגלה20 עמוקות מני חושך שכל ע"ס שבגילוי כמו שהם בבחי' ההעלם עדיין נק' עמוקו' ומתגלי' עמוקו' הללו מני חושך וגם כל פרטי ההתחלקו' חסד שבחסד כו' הכל היו בהעלם תחלה וע"כ לא נק' בחי' גילוי החכמה מאין דכתר רק בבחי' נקודה והוא בחי' נקודי"ם לפי שהעיקר נשאר בבחי' ההעלם ולא נגלה משם רק כמו נקודא א' וזהו כמשל הברק המבריק בגילוי מן ההעלם כמ"ש ויצא21 כברק חצו כי ההעלם נק' חושך וכמ"ש ישת22 חושך סתרו וכידוע בפי' ענין טורי23 חשוכא כו' ולכך אמר בזוהר24 דהחכמה כמו שהוא מלובש בבינה נק' נקודה בהיכלא וההיכל הוא בחי' בינה שיש לה התפשטו' השגה לאורך ורוחב כהיכל ולכך

תרד

אימא25 מקננא בכורסייא ששם ז' היכלו' דבריא' כלולי' בה כידוע וגם לכך נק' הבינה26 אלקים חיים ומלך עולם כו' כידוע וזה פי' נקודא בהיכלא שהחכמה שהוא כמו עד"מ הברק מלובש הוא בהתפשטו' דבינה עד"מ כשאדם לומד ונופל לו שכל חדש ועדיין אינו אלא כמו נקודא א' עד"מ הברק ואח"כ בא לידי הבנה והשגה לאורך וכידוע וד"ל והנה המחבר והמזווג חכמה להיו' כמו בחי' נקודה בהיכלא הוא ע"י בחי' הדעת ונק' דעת עליון כי הנה בחי' דעת זה עולה עד <רצו>

בחי' קרומא דאוירא דחפיא על חכמה סתימא' דא"א כו' וביאור ענין קרומא זה מבואר במ"א והוא למטה מבחי' האויר שלפני הקרום והענין הוא שהארת אור א"ס כאשר מתצמצם בתחלה בעצמותו נק' אויר פשוט כו' והוא נחשב מבחי' עצמו' אור הא"ס עדיין שהוא למעלה הרבה גם מבחי' הכתר דא"א כמבואר בע"ח וע"כ ביכולתו לחבר ולקשר אור החכמה בבינה ויובן זה עד"מ כשאדם משכיל איזה שכל שידוע דהארה זו נמשכת מלמעלה מן השכל שנק' משכיל והוא בחי' ח"ס כידוע ולפעמי' אין נופל לו שכל מלמעלה מן השכל א"כ בהכרח לומר שיש דבר שלמעלה מבחי' ח"ס שהוא המקשרו ומחברו לבא לידי גילוי בשכל לפעמי' כך ולפעמי' כך כו' והיינו מפני שמאיר דרך בחי' קרומא דחפיא על ח"ס כו' וכך יובן בבחי' הדעת לפי שעולה עד למעלה מבחי' קרומא דחפיא כו' ע"כ יש ביכולתו לקשר ולחבר גם אור החכמה בבינה למטה וד"ל.

וזהו ענין עוסק בתורה לשמה לשם התורה דהיינו שיהי' נמצא מציא' חכמה שבתורה מבחי' עצמו' אור א"ס כנ"ל והיינו מה שאמר בזוהר27 דוד קשיר אוריית' דלעילא בקדב"ה פי' אוריי' דלעילא הוא בחי' חכמה עילאה ששרשה בבחי' ח"ס דא"א כו' כי יש28 חכמה בראש וחכמה בסוף ונק' אוריי' דלתתא כו' ודוד קשיר אוריי' דלעילא שהוא בחי' ח"ע בקדב"ה שהוא עצמו' אור א"ס שמאיר בקרומא דאוירא כו' כנ"ל להיות השראת אור א"ס בתורה והיינו לשמה לשם התורה וד"ל וזהו שרש ענין תחלת התיקון לחבר אותיו' י"ה דשם הוי' שהוא חו"ב29 תרין ריעין כו' ע"י התורה שהיא בבחי' הדעת שהוא עושה השלום כנ"ל וד"ל.

וזהו או יחזק במעוזי יעשה שלום לי בפמליא ש"מ כו', פי' בפמליא ש"מ היינו להיות בחי' נקודא בהיכלא כנ"ל והיינו יעשה שלום לי מלמעלה למטה מעצמו' אור הא"ס כנ"ל ואח"כ שלום יעשה לי בפמליא של מטה בו"ה ונק' שלום זה שלום התחתון כו' כי הנה כתיב כי30 אל דיעו' הוי' שיש ב' דיעות ונק' דעת עליון

תרה

ודעת תחתון דעת עליון הוא המחבר ומייחד חו"ב ודעת תחתון הוא המחבר זו"נ שנק' ו"ה והוא בחי' דעת המתפשט במדו' כו' וזהו שלום יעשה לי כו'.

וביאור הדברים הנה זהו ענין בחי' ההתכללו' במדות המבואר למעלה שהוא ענין לאכללא שמאלא בימינא המתקו' הגבורו' בחסדי' כו'. דהנה בחי' גבורו' שאינן נמתקין בחסדי' היינו כמו היסורין שבאין לעונש ממש כנ"ל והדוגמא לדבר דור המבול שאמרו ז"ל שאין31 להם חלק לעוה"ב ומאחר שאין להם חלק לעוה"ב הרי מה שקיבלו עונש במי המבול לא יצא להם מזה שום תיקון ותועלת כלל אלא רק עונש ודין ממש וכן במבול של אש במהפכת סדום ועמרה שגם להם אין חלק לעוה"ב כידוע לא היה במבול של אש שום חסד וטוב כלל וכיוצא בזה בעשרה מכות במצרים אך מ"מ יש קצת תועלת מזה אבל לא להם אלא לעולם כמ"ש באבוד32 רשעים רינה שיש רינה בעולם באיבוד הרשעי' ורינה זו מפני שנעשה בחי' תיקון לעולם באיבוד הרשעי' כו' אבל יסורין שבאין בשביל תיקון דוקא נק' יסורי' של אהבה שאינם דין ועונש כלל עבור החטא והעון כי החטא <רצז>

והעון נמחל כבר בלא"ה רק בשביל תיקון הנפש ע"ד שהאם רוחץ33 לצואת התינוק כמ"ש אם34 רחץ ה' צואת כו' א"ת35 א ם אלא א ם והוא הדינין דמתערין מאימא עילא' שהם בחי' גבורו' ממותקו' רק לרחוץ הרע שנאחז מצד יניקו' החיצוני' כו' וד"ל ואמנם כל ענין בחי' גבורו' ממותקו' הנ"ל אינם באים רק מצד ריבוי המשכת מוחי' דגדלו' בז"א מאו"א כמ"ש כי36 את אשר יאהב הוי' הוי' דוקא שהוא בחי' ז"א יוכיח ביסורין של אהבה הנ"ל שנק' גבורו' ממותקו' כנ"ל וענין המשכו' המוחי' הללו היינו ע"י בחי' הדעת המתפשט במדות לעשות בהם בחי' ההתכללו' כמו מגבורה שבחסד עם חסד שבגבור' וכיוצא כנ"ל וענין התכללות זאת ממתקת כל הדינין להיו' הכל גבורו' ממותקו' עד"מ המשכיל על דבר יוכל למצוא זכות לחייב וגם אם יענוש אותו הכל יהי' במשפט רק כדי שיתוקן וכל שישכיל יותר יותר יזכה לחייב כמו שאמר רשב"י יכולני37 לפטור כל העולם מן הדין כו' מפני ריבוי מוחי' דגדלו' שהמשיך בשרש כללו' נ"י מצד מעלת נשמתו כידוע וד"ל ודעת זה הממשיך המוחי' לז"א מנה"י דאו"א נק' דעת תחתון והוא ג"כ גנוז בתורה להיות שע"י התורה נמשך מוחי' חדשי' לז"א בבחי' תוס' וריבוי גדול כמאמר הקדב"ה38 יושב ועוסק בתורה וידוע שהקדב"ה הוא בחי' ז"א ועסק התורה שלו הוא ענין המשכו' מוחי' לז"א מאו"א והיינו ענין השלום בפמליא ש"מ ע"י הדעת תחתון להמשיך מוחי' בתוס' לז"א להיו' בו בחי' גבורו' ממותקו' אך מתחלה אמר יעשה שלום לי מלמעלה למטה באו"א ואח"כ שלום יעשה שמאו"א נמשך מוחי' לזו"נ להיו' שם בחי' ההתכללו' כנ"ל וד"ל.

תרו

ועתה יש להבין שרש ענין ב' שלומות הללו בנפש האדם כנ"ל. דהנה מ"ש בזוהר דהנסתרו'39 לה' אלקינו הן מוחא ולבא כו' הענין הוא לפי שידוע בע"ח דבחי' יסוד40 אימא מסתיים בחזה דז"א כו' והענין הוא דהבינה שבמוח מתפשטת במדות בבחי' נה"י שבה עד שמגעת להאיר גם בחיצוניו' המדות דז"א שנק' חזה כו' ושם מסתיים האור שלה ועכ"פ הרי בלב עדיין מאיר הארת אור הבינה וע"כ אמרו בינה41 לבא בה הלב מבין כו' ומזה נולד ההתפעלו' בלב בבחי' רצוא כי ל"ב אורות דאימא דמתפשטי' בז"א ולא יוכלו להתיישב שם ע"כ מצד הדוחק יצאו ויאירו לחוץ והוא ענין סיבת התפעלו' הלב ברשפי אש שהוא דוקא מצד הארת הבינה וכמ"ש בע"ח בענין הלב וכמ"ש במ"א וע"כ מאחר שבדחיקת האורו' דאימא מתפעל הלב א"כ זהו הסיבה שבהתפעלו' הלב מתמעט אור השכל ובהתגברו' השכל מתמעט ההתפעלו' כו' וצריך לעשות שלום בין השכל והלב והוא ענין חיבור י"ה יו"ד במוח וה"א דבינה בלב שהם ב' הפכים שזה יורד מגבוה לנמוך וזה עולה מלב למעלה כו' והשלום הוא שיהא המוח שליט על הלב והוא ע"י התורה כי ע"י עסק התורה לשמה כנ"ל נמשך תוספת מוחי' מאו"א לז"א כנ"ל ועי"ז המוח שליט על הלב להיו' התפעלו' הלב עפ"י אופן התפעלו' המוח דוקא כנ"ל כי ע"י התורה מתמתקין הגבורו' בחסדים לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל ועי"ז גם בחי' הרצוא דלב נכלל בבחי' השוב דחכמה שבמוח לפי שבחי' <חצר>

החסדים הוא שגוברין על הגבורו' כו' וזהו שלום הראשון וענין השלום השני הוא בו"ה שבנפש בסור מרע ועשה טוב לברר המדו' מהרע כו' כנ"ל שהוא ג"כ ע"י התורה מפני שנאמר בה להבדיל בין הטמא כו' כידוע וד"ל.

וזהו החלצו מאתכם אנשים לצבא כו' לתת נקמת הוי' במדין. דהנה ידוע דקודם התיקון לא הי' עדיין בחי' שם הוי' אלא שמות אחרים כמאמר הידוע בזוהר*41 דהוה קראן לי' בשמות נוכראן כו' ואחר התיקון הוא שנק' בשם הוי' דוקא כי ד' אותיו' הללו מורין דוקא על בחי' התיקון כי עיקר ענין התיקון הוא בחי' ההתכללו' דוקא וכאן באות י"ה יש שלום וחיבור בין ב' הפכי' צמצום42 דיו"ד עם התפשטו' דה"א וכן באותיו' ו"ה והיינו ענין ב' השלומות הנ"ל בפמליא ש"מ ובפמליא ש"מ כנ"ל וע"כ קודם בחי' התיקון לא הי' נקרא בשם הוי' עדיין אלא בשמות נוכראין וד"ל. והנה מבואר למעלה בשרש ענין קליפת מדין שהוא בחי' הפירוד דתוהו שלפני התיקון וע"כ קודם מ"ת בא יתרו כהן מדין להכניע א"ע כו' וכאן ציוה ה' לעשו' מלחמה במדין להכניעם לגמרי כדי לעשו' שם הוי' דתיקון בשלימות בבחי' ההתכללו' ומפני שזה א"א כ"א ע"י הכנעת קליפת מדין בתחלה שהוא ההיפך ממש בבחי' הפירוד וזהו לתת נקמת הוי' שם במדין בשביל שם הוי' דוקא שהוא בחי'

תרז

התיקון ומה שאמר לתת נקמת הוי' במדין בהם דוקא היינו לעשו' מבחי' הפירוד דתוהו בחי' היחוד דשם הוי' דתיקון וזהו לתת נקמת הוי' במדין וד"ל. וענין הנקמה הזאת הוא להעמיד דוקא את ההיפך דתוהו המנגדו להיות עומד כפוף לבחי' התיקון כו'.

ומה שאמר החלצו מאתכם דמאתכם משמע מקצת מכל שבט ולא כולם והל"ל לפ"ז יחלצו דהחלצו כולכם משמע דהא כתיב וידבר אל העם החלצו כו' הענין הוא לפי שפי' החלצו יש בו ג"כ מענין בחי' התיקון וכתרגום החלצו הוא ויזדרזון כו' כאדם החוגר כלי קרב שאוזר את חגורו כמו שפי' הראב"ע והתיקון הזה למעלה הוא ענין הנ"ל לעשות בחי' שם הוי' דתיקון לחבר ולייחד דוקא היפך בחי' הפירוד, ותיקון זה צריך להיו' מן אנשים המבוררי' כבר שניתקנו בעצמם כענין קשט53 עצמך כו' וע"כ ציוה להם בתיקון זה שיהי' התיקון בעצמם בתחלה ואח"כ יוכלו לתקן את מדין כו' והיינו שאמר החלצו דמשמע כולכם פי' שכולכם יתנו לב להתתקן בעצמם תחלה ואיך יהי' אופן התיקון מכולם הענין הוא שכולם יהיו תחלה בבחי' ההתכללו' ואח"כ יחלצו מכל שבט בחי' הברורי' שבהם אלף למטה כו' לכל מטות ישראל פי' שיהי' אותן הנבררי' כלולים דוקא מכל מטו' ישראל כי כדי לתקן ההיפך צ"ל דוקא מבחי' ההתכללו' דכולם ואמנם לפ"ז הל"ל מכל מטות כו' אך מפני שא"צ שיהי' ההתכללו' מכולם רק כדי שיתתקנו בעצמם תחלה אבל אחר שתיקנו א"ע יחלצו מאתכם רק מקצת מכל שבט ומטה רק שיהיו כלולי' מכל שבט כנ"ל והיינו כמשל המתקן א"ע לאזור חגורו שאע"פ שמכין כל גופו לתיקון זה מ"מ אין עיקר התיקון אלא באזירת חגורו בלבד וכיוצא רק שצריך להזדרז בכל גופו לזה וזהו ענין התרגום ויזדרזון כו' וד"ל. ובכל זה מתורץ הקושיא במה שאמר לכל מטות ולא מכל <רצט>

מטות ואמר החלצו ולא יחלצו משום דברישא מיירי בתיקון עצמם כנ"ל ובסיפא מיירי בתיקון מדין כמו שהקדים לתת נקמת הוי' במדין וכנ"ל וד"ל.

ובכל זה יובן ג"כ עוד ענין אחר והוא בענין התחלת פ' זו במ"ש וידבר44 ה' אל משה לאמר נקום נקמת בנ"י מאת המדינים אחר תאסף אל עמך כו' ואח"כ אמר וידבר משה אל העם החלצו מאתכם כו'. דלכאורה אינו מובן למה תלה ענין פטירת משה במלחמה זו באמרו דאחר המלחמה הזאת דוקא תאסף אל עמך ולמה לא תהא מלחמה זו אחר פטירתו כשאר המלחמו' שהיו עתידין להיו' ע"י יהושע וגם הלא כבר נצטווה משה עלה45 אל הר העברים הזה כו' ונאספת46 אל עמך כאשר נאסף אהרן אחיך כו' ולמה המתין לו עד שיעשה מלחמה במדין ואחר יאסף אל עמיו כו' וכי הי' כדאי מלחמה זו להיו' ע"י משה להמתין לו כ"כ גם אחר שכבר נקנסה עליו גזרת ה' כו'.

תרח

אך הענין הוא משום דדוקא מלחמה זו דמדין לא הי' באפשרי כ"א בהיות משה חי והוא יפקוד האנשי' למלחמה כו' להיות כי בחי' משה הי' דוקא עיקר המנצח לקליפת מדין כי הוא המנגד באמת לבחי' הפירוד דמדין וע"כ בלעדו לא הי' ניצוח מלחמה זו כלל וגם במלחמה זו דוקא נשלם שלימות שרש נשמתו וע"כ אמר אחר תאסף אל עמך אחר מלחמה זו דוקא.

וביאור הדברים דהנה שרש בחי' משה47 הי' מבחי' פנימי' אור אבא שמשם נמשך השרש לבחי' התיקון כי הנה משה48 נק' מחוקק כמ"ש כי49 שם חלקת מחוקק ספון והיינו מבחי' יסוד אבא שנק' מחוקק וע"כ כל התורה כולה נקרא' ע"ש משה דוקא כמ"ש תורה50 ציוה לנו משה כו' כאילו משה ציוה כו' ונק' ג"כ תורת משה כו' לפי ששרש נשמתו הי' מבחי' פנימי' החכמה שהוא מקור החכמה שבתורה וע"כ ע"י משה דוקא ניתנו כל פ' ופ' שבתורה כמ"ש וידבר51 ה' אל משה כו' וכמ"ש וירא52 ראשית לו כו' אלא שזכה53 גם לבינה כו' אבל שרשו מבחי' החכמה54 שנק' ראשית כו' והנה מבואר למעלה שהמדינים שרשם מבחי' התוהו שקודם התיקון כמו שהי' ז' נקודות זה תחת זה כו' וכמאמר עד55 לא הוה מתקלא לא הוו משגחין אפין באפין כו' והנה משה56 שנק' מחוקק ונק' ג"כ ספרא רבא הי' בחי' היפך האמיתי לפירוד זה דתוהו כו' כי ענין המחוקק הוא להמשיך אורו' בכלים ולחבר ולעשו' יחודי' עליונים דוקא והוא להיו' דוקא בחי' ההתכללו' מאורו' וכלים הגם שהם ב' הפכי' כנ"ל וכן מחו"ג לאכללא שמאלא בימינא כו' שזהו שרש כל התורה כולה כנ"ל ולפי שמשה הי' שרש התורה דהיינו שרש בחי' התיקון ע"כ ביכולתו דוקא הי' להכניע המנגד אליו ולא ע"י זולתו וע"כ נצטווה נקום נקמת בנ"י מאת המדינים ואחר תאסף אל עמך משום דבדידי' דוקא תליא מלתא ולא הי' נצחון מלחמה זו ע"י אחר מטעם הנ"ל וגם בזאת המלחמה נשלם שלימו' שרש נשמתו כי אחר שעשה מלחמה במדין והכניע כל בחי' פירוד ממילא נכלל על ידו בחי' ההתכללו' בתכלית השלימות וע"כ הגם שכבר נצטווה עלה אל הר העברים ונאספת אל עמך כו' כדאי הי' להמתין לו עד שינצח מלחמת מדין מטעם הנ"ל וד"ל.

<ש>

ועוד יש טעם בזה והכל עולה לענין א' והוא לפי שא"א הי' להיו' בחי' ההתכללו' מכללו' נ"י דוקא כמ"ש החלצו כו' כ"א ע"י משה דוקא כו'. דהנה ידוע בענין הדגלים שהיו כללות נ"י נחלקים בזה לד'57 מדרגות לנגד ד' סטרי עלמא מזרח

תרט

ודרום כו' ובכל סטר כלול מג' הרי י"ב כמבואר בזוהר בפ' פקודי כמו דגל58 מחנה ראובן תימנה הוא בבחי' החסד ודגל מחנה59 יהודה מזרחה בבחי' החכמה וכיוצא בזה בשאר הדגלים וכידוע שזהו פי' בשם60 אלקינו נדגול פי' בשם זה דאלקינו דוקא להיותו בבחי' מל' נדגול בבחי' ד'61 דגלים שהן ד' מחנות שכינה למעלה כידוע והרי כבר יש כאן ד' פרטים וכאו"א מיוחד בפ"ע כי דגל מחנה יהודה נבדל לגמרי מדגל מחנה ראובן כו' אבל בחי' ההתכללות מכולם שהוא ענין בחי' ו"ק שבמל' בכללו' יחד אין זה אלא למעלה דוקא והוא בבחי' ז"א דאצי' שכוללם יחד כמ"ש הנה62 מקום אתי כו' וכמ"ש לך63 הוי' הגדולה והגבור' כו' והטעם הוא לפי שבו"ק דז"א דוקא יש הארת אור אבא שכולל כל התכללות מפני בחי' הביטול דשם מ"ה שבחכמה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו הטעם שלא הי' נצחון מלחמת מדין כ"א ע"י משה להיותו מבחי' אור אבא שכולל כל ו"ק דז"א וכמ"ש בעצמו64 ת"ר אלף רגלי אשר אנכי בקרבו כלומר שכוללם יחד ע"כ ביכולתו דוקא הי' לעשות בחי' ההתכללו' מכללו' נ"י יחד דוקא וכמו שאמר החלצו דכולכם משמע כנ"ל וד"ל.

והמופת לכל זה ממה שמצינו בדור שאחר יהושע שלא הי' בהם בחי' ההתכללו' אלא בבחי' הפרט כענין הדגלים הנ"ל שהרי נא' ויהי65 אחר מות יהושע וישאלו בנ"י בה' מי יעלה ויאמר ה' יהודה יעלה כו' יהודה לבדו וכן בבית יוסף נא' ג"כ שהם לבדם עשו מלחמה וכן עשה כל שבט מלחמה בפ"ע ולא עשו כללו' נ"י מלחמה מפני שנתמעט מהם אור אבא הכוללם יחד גם בימי יהושע אך מפני שסמך משה ידיו עליו קיבל הארת משה כי פני66 משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה וע"כ אמרו ליהושע אך יהי'67 ה' עמך כאשר הי' עם משה דוקא כו' אבל אחר יהושע נעשו בבחי' הפירוד ולא הי' בהם בחי' ההתכללו' כו' כי נסתלק מהם בחי' אור אבא לגמרי כו' ובכל זה מובן בתוס' ביאור למ"ש וידבר משה אל העם החלצו כו' אחר שאמר נקום נקמת כו' ואחר תאסף כו' וד"ל.


1) להבין שרש הדברים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (פ, א).

נוסח אחר (הנחת המהרי"ל) נדפס בלקו"ת מטות פז, א.

2) וימלוך וימת: וישלח לו, לב.

3) כמ"ש בע"ח: ראה ע"ח (שער טנת"א) ש"ה, פ"א.

4) האבות הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו.

5) לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: פסחים קיט, ב. ספרי דברים פ' שיב.

6) אברהם. . . איש החסד: ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אהבה.

7) ישמעאל חסד דקליפה: ראה לקו"ש כרך כ ע' 102 הערה 26-27. ראה תו"ח בראשית פח, ב. שמות מג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקלח.

8) לפני מלוך מלך לבנ"י: וישלח שם.

9) דאפקוה למט"ט: חגיגה טו, א. וראה גם מאמרי אדה"ז-ענינים ע' סט, וש"נ.

10) דשמים לא זכו בעיניו: איוב טו, טו.

11) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

12) שטן לש"ש נתכוין: בבא בתרא טז, א.

13) נתן עיניו במקדש: סוכה נב, סע"א. וראה ביאוה"ז לאדה"א צו, ג. ובביאוה"ז להצ"צ ע' תפז.

14) החנם ירא איוב: איוב א, ט.

15) מצרים בכור הברזל: ואתחנן ד, כ. מלכים-א ח, נא. ירמי' יא, ד. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרמ. תו"א יתרו עד, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשע.

16) בספרא דצניעותא: בזהר פ' תרומה קעו, ב.

17) עולם הפירוד. . . רה"ר: ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל ריש מס' שבת ד"ה ארבע רשויות. ראה ג"כ לקו"ת במדבר טז, א. סה"מ תקס"ו ח"א ע' רכו. תו"ח נח עט, א. שערי תשובה נג, ב.

18) אור החסד בכלי הגבורה. . . בע"ח: מובא בשם ע"ח שער מטול"מ — ראה שעה"י קלא, א הערה 5. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' ח. לעיל (ח"א) ע' יב.

19) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

20) מגלה עמוקות מני חושך: איוב יב, כב.

21) ויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד.

22) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

23) טורי חשוכא: ראה זהר פינחס רמט, רע"ב.

24) בזוהר. . . נקודה בהיכלא: ראה זח"א ו, א. תיקוני זהר ת"ה (יט, א). תכ"ח (עב, א). ראה אגה"ק סי' ה' (קז, א). ובקו"א (קסא, א).

25) אימא מקננא בכורסייא: תיקוני זהר תיקון ו (כג, א). ע"ח שער סדר אבי"ע (שמ"ז) פ"ג. שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פי"ג. תניא פל"ט.

26) הבינה אלקים חיים: ראה זהר יתרו סח, ב. ובהגהות הרח"ו שם: אור החמה שם. ע"ח שער (כו') הצלם רפ"ג. לקו"ת להאריז"ל ירמי' י, י. סידור האריז"ל ומשנת חסידים ב[תפלת הבריאה פ"ב מ"א] בברכת יוצר.

27) בזוהר דוד קשיר אורייתא דלעילא בקדב"ה: זח"ג רכב, ב. וראה אוה"ת שבועות ע' קעז.

28) יש חכמה בראש וחכמה בסוף: ראה זח"א כו, ב.

29) חו"ב תרין ריעין: נסמן לעיל ע' תקג.

30) כי אל דעות הוי'. . . דעת עליון ודעת תחתון: שמואל-א ב, ג. ראה ס' מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסב, וש"נ בארוכה.

31) שאין להם חלק לעוה"ב: סנהדרין פ"ו, מ"ב.

32) באבוד רשעים רינה: משלי יא, יוד.

33) רוחץ לצואת התינוק: ראה תנחומא חוקת ה. במד"ר פי"ט, ח. וראה גם אגרת הקודש פרק כב.

34) אם רחץ ה' צואת: ישעי' ד, ד.

35) א"ת אם אלא אם: פרע"ח שער (יח) השבת פ"ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקיב, וש"נ.

36) כי את אשר יאהב הוי': משלי ג, יב.

37) יכולני לפטור כל העולם מן הדין: סוכה מה, ב. וראה ב"ר פל"ה.

38) הקב"ה יושב ועוסק בתורה: ראה ע"ז ג, ב.

39) דהנסתרות. . . מוחא ולבא: תקו"ז בהקדמה.

40) יסוד אימא. . . בחזה דז"א: ראה ע"ח (שער לידת המוחין) שכ"א, פ"ג.

41) בינה ליבא בה הלב מבין: ת"ז בהקדמה שם.

*41) בזוהר דהוה קראן לי' בשמות נוכראן: ראה ג"כ לקו"ת (כאן) מטות פח, ב. המשך תער"ב ע' רנב.

42) צמצום דיו"ד. . . התפשטות דה"א: ראה זהר (אדרא זוטא) האזינו רצ, ב. אגרת התשובה פ"ד.

53) קשוט עצמך: ב"מ קז, סע"ב.

44) וידבר ה'. . . נקום נקמת בנ"י: מטות לא, א-ב.

45) עלה אל הר העברים: פינחס כז, יב.

46) ונאספת אל עמך: שם יג.

47) משה. . . אור אבא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 246, וש"נ.

48) משה נק' מחוקק: ראה בבא בתרא טו, א.

49) כי שם חלקת מחוקק ספון: דברים לג, כא.

50) תורה צוה לנו משה: שם לג, ד.

51) וידבר ה' אל משה: בא יג, א. יב, א. מג.

52) וירא ראשית לו: ברכה לג, כא.

53) שזכה גם לבינה: ראה ר"ה כא, ב. זח"ב קטו, א. ובניצוצי זהר שם.

54) החכמה שנק' ראשית: ראה תהלים קיא, א.

55) עד לא הוה מתקלא: ראה זהר (ספרא דצניעותא) תרומה קעו, ב.

56) משה. . . ספרא רבא: ברכה לג, כא תרגום אונקלוס שם.

57) לד' מדריגות לנגד ד' סטרי. . . בזוהר פקודי: רל, א.

58) דגל מחנה ראובן תימנה: ראה במדבר ב, י.

59) מחנה יהודה מזרחה: ראה במדבר ב, ג.

60) בשם אלקינו נדגול: תהלים כ, ו.

61) ד' דגלים. . . מחנות שכינה: ראה זהר במדבר קיח, ב. ביאורי הזוהר שם פה, א.

62) הנה מקום אתי: שמות לג, כא.

63) לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

64) ת"ר אלף רגלי: בהעלותך יא, כא. וראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשי ואילך. וס"ע תש"כ ואילך.

65) ויהי אחרי מות יהושע: שופטים א, א.

66) פני משה כפני חמה: בבא בתרא עה, א. זח"א כח, א.

67) יהי' ה' עמך כאשר הי' עם משה: יהושע א, יז.