וידעת היום

תרכו

בעזר"ה שבת נחמו

<שיא>

וידעת1 היום והשבות אל לבבך2 כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל וכו'. הנה יש להבין מה שאמר וידעת היו"ם דאין יום בלא ערב ובקר כמ"ש ויהי3 ערב ויהי בקר יום אחד ולמה תלה ידיעה זאת ביום שכלול מערב ובקר דוקא. אך הענין הוא דבכאן מזכיר ענין חיבור ב' הפכים כא' בג' דברים האלה כי כמו שהיום כלול מב' הפכים ערב ובקר כך אמר והשבות אל לבבך שיש ב'4 לבבות יצ"ט ויצה"ר ב' הפכים ויתאחדו כא' וכך יהי' ג"כ חיבור ב' הפכים למעלה והוא שיהי' הוי' האלקי'5 וזהו שאמר כי ה' הוא האלקי' וכו' וזהו תוכן כונה הכללית בפסוק זה במה שסמך כאן ג' עניני' אלה זה לזה והוא מ"ש היו"ם ואח"כ אל לבב"ך לפי שזה משל לזה והנמשל משניהם הוא מה שלמעלה ג"כ יהי' עי"ז חיבור ב' הפכים דהיינו מ"ש כי ה' הוא האלקי' וכו' ולהבין ביאור הדברים והאיך המשל דומה לנמשל כו' הנה תחלה יש להקדים ענין אחד בפי' ואהבת את ה' אלקיך מהו את ה' את הוא הטפל כו' ומה יש לרבות דבר חוץ ממנו ית' הלא אין6 עוד מלבדו כו'.

תרכז

אך הענין הוא דאמרו ז"ל שמעון7 העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת8 ה' אלקיך תירא פירש כו' וידוע*8 הקושיא למה פירש באת זה ולא באת דואהבת את ה' כו' דמאותו הטעם שפירש באת דיראה כך יש לו לפרוש מאת דאהבה כו' אמנם הנה ידוע דעיקר מדת התפעלות האהבה היא מרחוק דוקא לפי שמצד הריחוק תגדל הצמאון והתשוקה ביותר לדבר הנאהב משא"כ אם הדבר מקרוב וביותר באהבת האב אל הבן שתגדל הגילוי אור בתשוקה נפלאה באב כשבנו רחוק דוקא כידוע וכמ"כ באהבת כנ"י כלפי מעלה כמ"ש ואהבת9 את ה' כו' מצד הריחוק דוקא תגדל אור גילוי האהבה והתשוקה ביותר וכמ"ש צמאה10 לך נפשי כמה לך כו' בארץ ציה ועיף בלי מים פי' בארץ ציה דוקא להיותו שם בתכלית הריחוק ע"כ משם דוקא תגדל הצמאון והתשוקה מטעם הנ"ל, וענין ארץ ציה ועיף בלי מים היינו גם כל השתלשלו' העולמו' בכלל מאחר דכתיב הודו11 על ארץ ושמים כו' שאין כל השפע באה בעולמו' עליונים ותחתוני' גם בג"ע12 העליון והתחתון שנק' ארץ ושמים העליוני' כידוע בספרי הקבלה רק מבחי' זיו ואור דמל' דאצי' והוא הנק' זיו השכינה בג"ע ואף גם זאת ההארה משתלשלת ובאה בהתלבשו' וצמצומי' רבים בצמצום אחר צמצום עד עוה"ז השפל מכולם אבל במהותו ועצמותו ית' לית13 מחשבה תפיס' בי' כלל אך מרחוק14 ה' נראה עליהם בבחי' מקיף וסובב וע"כ תגדל התשוקה והצמאון לבחי' סובב כ"ע מטעם הנ"ל שהאהבה בצמאון באה מצד הריחוק והיינו מ"ש צמאה לך נפשי בארץ ציה דוקא וקאי גם על העולם היותר עליון אחר דאין להעולמו' ערך כלל עם עצמו' אלקו' וכו' מטעם שאינם משיגי' כלל במהותו רק בבחי' הזיו בלבד וזהו ג"כ מ"ש מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה פי' כי עוה"ז השפל נק' מדבר להיותו האחרון בכל סדר ההשתלשלו' והשפע מתצמצם בו בצמצום היותר אחרון וע"כ הוא נמשל למדבר שאין בו חיות כו' ואמנם אדרבה היא הנותנת להיו' <שיב>

משם דוקא בחי' ההודיי' לבחי' סובב כ"ע מטעם הריחוק כנ"ל וזהו שאמר מזמור15 לדוד בהיותו במדב"ר יהודה דוקא וע"כ נק' מדבר יהוד"ה ע"ש בחי' ההודיי' כמ"ש ותקרא16 שמו יהוד"ה כי אמרה הפעם אודה את ה' כו' וד"ל.

והנה האהבה עם היראה המה ב' הפכים דהאהבה17 היא באה ע"י בחי' הריחוק דוקא כנ"ל אבל היראה באה מצד הקירוב דוקא ולא מצד הריחוק שהרי כל18 הקרב קרב ביותר להתבונן באור א"ס ב"ה עצמו איך שהוא סובב כ"ע וארץ ושמים

תרכח

הם מקבלים רק בחי' הוד וזיו מהתחלקו' אור וזיו האלקי שמתחלק בעולמו' כו' אבל אור א"ס עצמו סובב הכל בהשווא' א' כמ"ש השוה19 ומשוה כו' קטן וגדול שם הוא כו' אזי מיד תפול על האדם אימה ויראה בבחי' הביטול מעצמותו לגמרי וכל שמתקרב יותר יותר יבא לבחי' הביטול האמיתי כו' כידוע וא"כ הרי מובן שהיראה היפך האהבה מן הקצה לקצה ולכאורה אינו מובן איך לפ"ז ישכנו ב' המדו' אוי"ר באדם יחד אחר שהם ב' הפכים ממש כנ"ל.

אך הענין הוא דהנה מ"ש ואהבת את ה' כו' את הטפל לה' אלקיך פי' את הטפל הוא בחי' הביטול הנ"ל שבאה בהתבוננו' מקרוב דוקא איך שהוא סובב כו' וזהו שהוא הוי' אלקיך פי' אלקיך גם בהשתלשלו' העולמו' למטה מטה בבחי' ממלא כ"ע גם שם הוא נמצא בבחי' סובב כי אין פי' סובב למעלה ולא למטה אלא הענין הוא שהוא בחי' ההעלם דאין בחי' הגילוי תופס מקום כלל וא"כ גם בבחי' אלקי' דממלא הוא בחי' הוי' דסובב וכמאמר דלית20 אתר פנוי מיני' פי' מיני' מבחי' סובב וכמ"ש ואת21 השמים והארץ אני מלא אנ"י ממש ולא כבודו וזיוו בלבד וד"ל ומה שאמר ב' הפכי' כא' ואהבת את ה' כו' האהבה אינה באה רק מצד הריחוק כנ"ל ואת ה' כו' היינו מצד הקירוב כנ"ל הענין הוא דכתיב שלום22 שלום לרחוק ולקרוב כו' לרחוק23 שנעשה קרוב פי' לאכללא24 שמאלא בימינא ולעשו' מבחי' הריחוק קירוב דהיינו שיוכלל האהבה ביראה וישכנו יחד אע"פ שהם ב' הפכי' כנ"ל אבל ע"י השלום יתחברו יחד כמ"ש שלום לרחוק ולקרוב כו' אך מי הוא העושה השלום הזה הענין הוא דכתיב ויקרא25 לו ה' שלום שה' עצמו נק' שלום לפי שהוי' נק' אל עליון כלומר עליון בערך מכל ההשתלשלות עד דקמי' כחשיכ'26 כאורה כו' רוחניו' וגשמיו' שוין כו' וזהו אל27 עליון קונה שמים וארץ יחד בהשווא' א' וכנ"ל וע"כ על ידו דוקא יתחברו עליונים ותחתונים יחד אע"פ שהם ב' הפכי' כי להיותו למעלה משניהם ע"כ יוכל לחבר שניהם כמו לחבר רוחניו' בגשמיו' כו' וכענין הידוע בפי' עושה28 השלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל שר של אש ומים ואין מכבי' זא"ז לפי שבאה עליהם ההארה שלמעלה משניהם כו' וזהו פי' וענין הוי"ו29 דוהנורא דכמו דגדולה וגבורה

תרכט

המה ב' הפכי' והנורא הוא בחי' ממוצע לכוללם יחד כך בעולמו' נמשך בחי' נורא להיות על ידו שלום30 בין כל ב' הפכים כי ענין הנורא הוא עוצם גילוי אור העצמו' שמרומם ונשגב מכל ההשתלשלו' והוא הנק' אל עליון וגילוי זה הוא הנק' נורא כי בהעלמו אינו נק' נורא עד"מ מלך ב"ו שכאשר מתגלה ונופל האימה על עבדיו אז נק' נורא והוי"ו הוא בחי' המשכת גילוי אורו עד שיקרא בשם נורא וזהו והנורא ולא יש וי"ו בגדול וגיבור לפי שנורא זה ענין <שיג>

גילוי דוקא כו' והוא העושה השלום לרחוק ולקרוב גם למטה להיו' האהבה במקום היראה והביטול יחד ישכנו ואינם סותרי' זא"ז וד"ל.

וזהו ואהבת את ה' כו' אהבה וביטול יחד וזהו בא ע"י שהאהבה היא בכל לבבך דוקא, כי פי' בכל31 לבבך היינו בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר כידוע והיינו ענין לאכפייא ולאהפכא32 חשוכא לנהורא כו' בסור33 מרע ועשה טוב גם בדברים המותרי' כמו קדש34 עצמך כו' וגם לשמור עצמו מלה"ר ולעשו' הכל נגד טבעו כו' וזהו שומר35 פיו ולשונו שומר מצרת נפשו פי' צרת נפשו הוא ענין ובחי' המיצר והדוחק שיש בנפשו דהיינו מפני שלא תוכל לסבול בעצמה ב' הפכי' דאוי"ר הנ"ל זהו הנק' צרת נפשו והשמירה מזה המיצר הוא שומר פיו ולשונו מלה"ר כו' וכיוצא בזה בכל סור מרע כו' ואז נא' הרחיבי36 מקום אהלך כו' שתתרחב הנפש לסבול ב' הפכי' דאוי"ר כנ"ל וזהו ענין העקידה דיצחק שהיה עקוד37 ע"ג המזבח ממעל לעצים פי' ממעל לעצים היינו למעלה38 מעה"ח ומעה"ד כידוע והעקידה היתה בחי' התכללו' האוי"ר יחד (ואמנם התכללו' זו דוקא כשהאהבה היא עיקר והיראה כלולה בה ולא בהיפך ובזה מתורץ מה שפירש שמעון דוקא מאת ה' דיראה ולא רצה לרבו' ולכלול בה האהבה להיו' בבחי' טפל כו' וד"ל).

אך הנה כל זה הוא רק בענין הרצון שרוצה שיהי' בחי' גילוי אלקו' שבאוי"ר זו אין כאן גילוי אלקו' ממש עדיין אבל כדי שיבא לידי גילוי ממש הוא ע"י המצות דהנה כתיב תחת39 אשר לא עבדת ה' כו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל פי' למעלה מרוב כל שהוא חיי העוה"ב שנק' רוב כל וכמארז"ל יפה40 שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב והטעם הוא כי באמרו אשר41 קדשנו במצוותיו הענין הוא

תרל

שקדשנו בקדש העליון שהוא בחי' סובב כ"ע מבחי' עצמו' ומהות אור הא"ס וע"ז אומרי' הברכה בא"י פי' ברוך42 הוא בחי' המשכה מלמעלה עד שיהי' נק' ג"כ בשם מלך העולם בבחי' ממלא כו' וזהו שאמר אחר ואהבת את ה' כו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך אנכי הוא בחי' מהותו ועצמותו ית' ולא בחי' שם בלבד וענין המשכה זאת שע"י המצות צריך להיו' בשמחה וטוב לבב דוקא והוא האהבה שאחר הביטול והיראה כי יוכל להיו' שיהי' האהבה והשמחה גם אחר שיהי' בו בחי' הביטול כענין וכל43 הלבבות יראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך הרי הלב44 הוא ביראה והקרב וכליו' יזמרו בשמחה כו' ואינם סותרים זא"ז והטעם הוא כי הקרב והכליו' הם יותר פנימיים מן הלב וע"כ יוכל להיו' שבלב יהי' היראה והביטול ובקרב וכליו' בבחי' הפנימי' יהי' אור השמחה כי השמחה תהי' מבפנים והיראה מבחוץ וגם במקום א' ממש יוכלו לשכון יחד השמחה והיראה כענין וגילו ברעדה שאמרו ז"ל במקום45 גילה שם תהא רעדה במקום גילה ממש כו' ואמנם אין זה אלא בשמחה של מצוה דוקא ולא בשמחה זולתה מטעם שהמצוה שרשה מבחי' סובב כ"ע כנ"ל שמקשר עליון ותחתון וכן ב' הפכי' אהבה ויראה כנ"ל.

וזהו תחת אשר לא עבדת כו' דוקא העבודה צ"ל בשמחה וטוב לבב וזה גבוה גם מחיי העוה"ב כי בעוה"ב אין שם רק <שיד>

בחי' גילוי זיו בלבד כמ"ש בי"ה46 צור עולמי' ביו"ד47 נברא העוה"ב כו' והיו"ד הוא רק בחי' אות א' משמו ית' משא"כ בחי' עצמו' אלקו' דאנכי כו' שאינו אלא במעשה המצות דוקא כנ"ל וע"כ יפה שעה א' במע"ט בעוה"ז גם מכל חיי העוה"ב וד"ל וזהו אשר אנכי מצוך היום דוקא היום כי היום48 לעשותם ולמחר כו' וידוע דאנכי49 ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום כו' ואח"כ אמר ושננתם50 לבניך ודברת בם כו' פי' שבא לפרש באיזה דבר הוא שמתגלה בחי' אנכי שאמר קודם ואומר שע"י הדיבור51 בד"ת דוקא הוא בא בגילוי והטעם הוא כי הנה האהבה בלתי יראה אתערותא דלעילא ג"כ כמים הפנים באהבה כזאת והוא מ"ש שמאלו52 תחת לראשי וימינו תחבקיני פי' תחבקיני הוא ענין הארת המקיף בלבד שחופף מלמעלה עד"מ החיבוק שמחבק ביד שאין האהבה הזאת מגעת בתוך האדם בפנימיותו ותוך תוכו וע"כ מיד אחר התפלה חולפת ועוברת.

תרלא

וזהו מצד שאין השמאל נכלל בימין אבל כשהיראה שהיא בקו השמאל נכללת באהבה ע"ד הנ"ל אזי יש לה קיום נצחי מפני שנכנס האור בתוך תוכו כנ"ל ולא יעבור גם אחר התפלה בכל היום והוא השמחה אשר מבפנים ובמקום גילה שם תהא רעדה בחי' הביטול כנ"ל וזהו ע"י הדיבור בד"ת דוקא כי הנה זהו מדרגת משה דכתיב בי' מחוקק כמ"ש כי53 שם חלקת מחוקק ספון וענין החקיקה ידוע שהוא דוקא לחקוק חלל להיות כלי קיבול שיתפשט בו האור בתוך תוכו והיינו ע"י בחי' קול דתורה שעושה בחי' החקיקה בנפש ע"י בחי' משה54 שהוא בחי' הביטול דמ"ה דחכמה כמ"ש ואשים55 דברי בפיך כו' וכידוע והיינו השמחה והביטול יחד אשר שוכנים בבחי' הפנימי' דוקא וזהו וזאת56 התורה אשר שם משה לפני בנ"י פי' שם את התורה בתוך בנ"י בבחי' הפנימיו' שלהם להיותם בחי' כלי קיבול לקבל בתוך תוכם וזהו פי' לפנ"י לפני דוקא וזהו קול57 קורא במדבר פנו דרך הוי' פי' קול דתורה דוקא הוא אשר מתגלה בו בחי' הוי' דסובב כ"ע גם בבחי' המדבר כמ"ש המגביהי58 לשבת המשפילי לראו' כו' מטעם הנ"ל דבחי' סובב מקשר הכל בהשווא' א' דקמי' כחשיכה כאורה כו' וזהו קול קורא דתורה גם במדבר פנו שם דרך להוי' כו' וד"ל.

וזהו שאמר ושננתם לבניך ודברת בם שבדיבור דד"ת הוא שמתגלה דוקא בחי' אנכי וע"כ אמרו ות"ת59 כנגד כולם ולכך סמיכת ג' אלה הפסוקי' יש להם קשר וחיבור זע"ז כי באהבה דאת ה' אלקיך שהוא אהבה ויראה יחד כנ"ל הוא בא לבחי' אנכי שמקשר ומחבר ב' הפכי' וגילוי זה עדיין אינו בא למטה אלא ע"י המצות ואח"כ בת"ת שכנגד כולם ואח"כ וקשרתם60 כו' כי הנה הוקשה61 כל התורה לתפילין לפי שבתפילין הרי נמשך בחי' אחד באותיו' הפרשיו' דק"ש בפ' שמע הכתובה ע"ג קלף גשמי וכך הוא שרש כל התורה כולה שיהי' נמשך בחי' קדושה העליונה דסובב כ"ע גם למטה מטה כנ"ל וד"ל.

וזהו וידעת היום והשבות אל לבבך כו', דהנה כתיב ויהי62 ערב ויהי בקר יום אחד דאין נק' יום אלא מערב ובקר יחד ומזה אמרו בגמ' דכברייתו63 של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דכתיב ויהי ערב כו' והענין הוא <שטו>

שבתחלה נעשה בחי' הצמצום של החושך ואח"כ נמשך בחי' ההתפשטו' הנק' אור והוא מדת יום ומדת לילה שאין יום בלא לילה לפניו שהוא בחי' הצמצום שלפני בחי' ההתפשטות וענין זה אחד עם מה שאמר אח"כ והשבות אל לבבך דהנה ב' לבבות יש בב' מיני

תרלב

התפעלו' הנ"ל ביראה מקרוב בבחי' הביטול ובבחי' האהבה כנ"ל שהוא בחי' הצמצום ובחי' ההתפשטו' כו' וד"ל. אך עדיין יש להבין מה שסמך ג' עניני' אלה כא' דוידעת היום אז והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' כו' אך הענין הוא דפי' בכל64 לבבך היינו בשני יצריך ביצ"ט כו'.

דהנה כתיב ישת65 חושך סתרו וכתיב מגלה66 עמוקות מני חושך, פי' חושך הוא לשון העלם והוא בחי' העלם העצמו' והוא בחי' התוהו שקדם לבחי' התיקון וכמ"ש והארץ67 היתה תוהו וחושך כו' וכאשר נגלה האור מבחי' העלם זה ע"ז נאמר מגלה עמוקות מני חושך וא"א להיות בחי' גילוי אור זה מבחי' העלם העצמו' להיות כי אין ערך כלל בין עצמות המאציל לנאצלי' ונבראי' יש מאין כידוע כ"א ע"י בחי' צמצום בתחלה והוא לצמצם א"ע ולהעלים האור בתחלה עד"מ כשאדם משפיע איזה שכל לתינוק קטן שצריך לצמצם א"ע דהיינו ביטול עצמותו בתחלה בכדי שיוכל להשפיע בצמצום לפי ערך קבלת התינוק כידוע והנמשל מובן למעלה דבתחלה הי' צריך להיות בחי' צמצום העצמו' עד שיוכל להאיר בבחי' גילוי אור מן ההעלם וצמצום זה גורם גילוי האור בתמידו' וד"ל.

והנה ידוע דע"י אתעדל"ת68 נעשה אתעדל"ע כי רוח69 אייתי רוח כו' ממש באותו האופן שמעלין מ"ן באתעדל"ת כך יהי' אופן אתעדל"ע בהמשכת מ"ד כו' וכך גם בענין בחי' ביטול וצמצום העצמו' הנ"ל הרי נעשה למעלה ע"י אתעדל"ת דוקא והוא בבחי' ביטול העצמו' באדם התחתון דהיינו דוקא בביטול רצון הטבעי בסור70 מרע ועשה טוב שיהא הכל נגד רצונו הטבעי והוא להיות מבטל עצמותו לגמרי נגד רצון ה' שמלובש בתורה ומצות כמאמר בטל71 רצונך כו' וזהו הנק' לאכפייא כו' והיינו בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר דוקא והוא כשיהי' כפוף היצה"ר ויהי' נכלל ביצ"ט בעסק התורה והמצו' ובכל מיני כפיי' במדו' הרעות להפוך הכל לטוב ולקדושה האלקית עי"ז נעשה ג"כ אתעדל"ע באופן כזה והוא להיו' למעלה באלקו' בחי' ביטול עצמותו ולהיו' מגלה עמוקות מני חושך ע"י צמצום זה כנ"ל וד"ל.

וזהו וידעת היום והשבות אל לבבך כו', פי' דוקא בכל לבבך בשני יצריך כנ"ל והיינו כדי לחבר למעלה מדת יום במדת לילה שהוא הנק' יום כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו' וכמארז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא פי' בתחלה להיו' צמצום

תרלג

האור ואח"כ בחי' גילוי אור בהתפשטו' כנ"ל שזהו אינו אלא ע"י אתעדל"ת דוקא ג"כ באופן כזה והוא במה שאמר והשבות אל לבבך בהתהפכו' וביטול הנפש הבהמיו' בבחי' ביטול הרצון כנ"ל והיינו שסמך ענין וידעת היום להיו' חיבור יום ולילה עם מ"ש והשבות אל לבבך מפני שזה תלוי בזה וד"ל.

<שטז>

כי הוי' הוא האלקי' בשמים ממעל וכו', דהנה אמרו ז"ל במקום72 גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ויש להבין מהו שאמר ש"ם אתה מוצא ש"ם דוקא הל"ל במקום גדולתו ענותנותו, אך הענין הוא דהגדולה והענוה הרי המה ב' הפכי' שהגדולה הוא בחי' ההתפשטו' במרחב גדול והענוה היא היפך ההתפשטו' (אלא) ואדרבה מלבד בחי' העדר ההתפשטו' אף גם הוא בצמצום וביטול עצמותו מכל וכל כו' ולהיות כן לא ישכנו ב' מדות הללו באדם כא' בשעה ורגע אחת שבשעה שהוא במדת הגדולה וההתפשטו' א"א להיו' אז בבחי' הצמצום כו' אבל מדת הקדב"ה אינו כמדת ב"ו וע"כ אמרו דגם במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו פי' שם דוקא באותה מדת הגדולה שם נמצאת מדת הענוה ואינם ב' הפכי' כלל וד"ל.

ולהבין טעם ושרש לזה הנה הוא מובן עפ"י הנ"ל, דהנה בחי' הגדולה למעלה הוא בחי' ההתפשטו' גילוי אור וכמ"ש ולגדולתו73 אין חקר כי כמו שהוא בעצם בחי' א"ס כך אין סוף להתפשטותו כנודע ובחי' הענוה למעלה הוא בחי' הצמצום והעדר ההתפשטו' אלא אדרבה בחי' ביטול עצמותו כו' וע"ד הנ"ל בפי' ישת חושך סתרו כו' ובאמת אם הי' בחי' האור הנשפע ערך והשתוות אל עצמו' אור א"ס כמו אצל האדם שגדולתו יש לה ערך אליו כו' א"כ גם למעלה הרי היה מדת הענוה היפך מדת הגדולה ולא היו שוכנים כא' כו' אבל מאחר שנא' לך74 ה' הגדולה כו' שאין לההתפשטו' גילוי אור ערך אליו כלל וכלל כביטול זיו השמש כו' א"כ אין ב' מדו' הללו הענוה והגדולה סותרים זא"ז לגבי בחי' עצמות אור הא"ס וכמ"ש קמי' כחשיכה כאורה פי' חושך הוא הצמצום והאור הוא הגילוי שניהם שוין לפניו ממש שזהו לעתיד ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה כו' והיינו שאמרו במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו פי' במקום א' ממש ישכנו בחי' ההעלם והצמצום שהוא ענותנותו עם מדת ההתפשטו' שהוא בחי' הגדולה ואינם ב' הפכי' כלל משום דקמי' כחשיכה כאורה וד"ל.

ועתה יובן עוד דמלבד שמבואר דמטעם דקמי' כחשיכה כאורה כו' ע"כ בחי' הצמצום עם בחי' ההתפשטו' באין כאחד מעצמו' המאציל הנה ידוע דמפני עוצם רוממותו דוקא יוכל לירד ולהשפיל א"ע ביותר דזה הכלל75 ידוע דכל הגבוה

תרלד

גבוה ביותר יותר יוכל להשפיל א"ע כמ"ש המגביהי לשבת כו' המשפילי לראות וכו' וא"כ גם כאן יובן עוד דמה שיוכל להשפיל א"ע זהו מפני עוצם רוממו' עצמו' המאציל והיינו במקום גדולתו פי' מפני עוצם גדולתו בעצמותו יוכל ג"כ להיות בצמצום הענוה ושם אתה מוצא ענוותנותו לפי ערך הרוממו' וע"ד הנ"ל שצמצום העלם העצמו' אינו נק' צמצום אלא מה שמצמצם העלם עצמותו בתחלה לבא לידי גילוי אור הוא הנק' צמצום וזה תלוי בערך גדולת עצמותו ונמצא מובן שיש ג' מדרגו' א' העלם גדולת עצמותו והב' הצמצום והג' הגילוי אור שאחר הצמצום וד"ל.

וזהו כי הוי' הוא האלקי' פי' בחי' הצמצום נק' אלקים והוא לפני התפשטו' דשם הוי' כמאמר ברישא חשוכא והדר נהורא כו' ולהיו' כי הגדולה והענוה שניהם שווין לקמי' העצמו' ע"כ אמר כי ה' הוא האלקי' הכל א' משום דקמי' כחשיכה כאורה כנ"ל וד"ל. ומה שאמר עוד בשמים ממעל כו' בא לפרש עוד <שיז>

ענין אחר והוא בפי' ענין העלם העצמו' שקודם גם לבחי' הצמצום כנ"ל וכפי פי' הב' הנ"ל במאמר במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שלפי ערך הרוממו' בעצמו' כך יוכל לירד ולהשפיל א"ע כו' וזהו שאמר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, פי' בשמים ממעל הוא עצם הרוממו' שאין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי וכשם שאור א"ס אין לו שיעור למעלה עד אין קץ כו' כך למטה עד אין תכלית הוא מתפשט כי א"ס להתפשטותו ולפי שהכל שיעור א' דלפי עומק76 רום כך עומק תחת כמ"ש בס' יצירה ע"כ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת דהיינו בעומק רום ובעומק תחת הכל אין עוד אבל בהשווא' א' משום דהא בהא תליא ומשניהם כאחד הוא שניתן שיעור ומדה במדת יום ובמדת לילה למטה בגילוי אור א"ס בנאצלי' ונבראי' דהיינו מ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו' ברישא חשוכא והדר נהורא כו' שיהי' בהשווא' א' ג"כ אך במדה ושיעור כמ"ש ויהי ערב כו' אבל באמת צמצום והתפשטו' הללו אין להם שיעור מדת יום אין לו שיעור למטה ומדת לילה אין לו שיעור למעלה כנ"ל וזהו כי ה' הוא האלקי' בחי' הצמצום עם בחי' ההתפשטו' שניהם בבחי' א"ס ממש משום דבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בבחי' א"ס וד"ל.


1) וידעת היום והשבות אל לבבך: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי, נעתק מגוכתי"ק 1025 (פא, א).

מאמר זה באריכות מכ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס במאמרי אדה"א ואתחנן ע' קעה.

הנחת המהרי"ל נדפס בלקו"ת ואתחנן ז, ד. — וראה אוה"ת ואתחנן ע' קעט ואילך.

וראה אמרי בינה שער הק"ש פמ"ד. לכמה ענינים במאמר זה ראה גם תו"ח בראשית לח, ב ואילך. תצוה שיח, ג.

2) וידעת היום והשבות אל לבבך: ואתחנן ד, לט.

3) ויהי ערב ויהי בקר: בראשית א, ה.

4) ב' לבבות: ראה ברכות נד, א.

5) האלקי': בלקו"ת שם יש הג"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ (ועיין מזה בר"ח [ בראשית חכמה] שער האהבה ספ"ה ובספר עה"ק [ עבודת הקודש] ח"א פרק יא יב ובזוהר פ' וארא דכ"ו ע"ב ודכ"ז ע"א ובפי' הרמ"ז).

6) אין עוד מלבדו: ואתחנן ד, לה.

7) שמעון העמסוני: פסחים כב, ב. וש"נ לעקב י, כ. קידושין נז, רע"א. ב"ק מא. וראה הנסמן במאמרי אדה"א שם ע' קעו.

8) לאת ה' אלקיך תירא: ואתחנן ו, יג.

*8) וידוע הקושיא: ראה לקמן ע' תרלה הערה 2 וש"נ.

9) ואהבת את ה' אלקיך: ואתחנן ו, ה.

10) צמאה לך נפשי: תהלים סג, ב.

11) הודו על ארץ ושמים: תהלים קמח, יג.

12) בג"ע העליון והתחתון. . ארץ ושמים. . בספרי הקבלה: ראה ג"כ לקו"ת עקב טז, א.

13) לית מחשבה תפיס' בי': תקו"ז בהקדמה יז, א.

14) מרחוק ה' נראה עליהם: ע"פ ירמי' לא, ב.

15) מזמור לדוד: תהלים סג, א.

16) ותקרא שמו יהודה: ויצא כט, לה.

17) דהאהבה. . הריחוק. . היראה. . הקירוב: ראה לקו"ת ואתחנן ז, סע"ד ואילך.

18) כל הקרב קרב ביותר: וראה תו"א כז, ג. תו"ח תולדות קמז, ג.

19) השוה ומשוה כו' קטן וגדול שם הוא: פיוט (לימים הנוראים) האוחז מדת משפט. וראה איוב ג, יח.

20) דלית אתר פנוי מיני: תקו"ז תנ"ז (צא, סע"ב).

21) ואת השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

22) שלום שלום לרחוק ולקרוב: ישעי' נז, יט.

23) לרחוק שנעשה קרוב: ראה ברכות לד, ב.

24) לאכללא שמאלא בימינא: באוה"ת דרושים לשבועות ע' קצב: בזוהר פ' קרח (ראה שם ר"פ קרח ובאור החמה שם]. לקו"ת מטות פז, ג. לעיל ע' תקמב.

25) ויקרא לו ה' שלום: שופטים ו, כד.

26) כחשיכ' כאורה: תהלים קלט, יב.

27) אל עליון קונה שמים וארץ: נוסח התפלה.

28) עושה השלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל: איוב כה, ב. ראה במדב"ר פי"ב, ח. תנחומא ויגש ו. זח"א השמטות רסג, א. מגלה עמוקות אופן קעז. אגרת הקדש סי"ב.

29) הוי"ו דוהנורא: ראה תו"א יא, א. לקו"ת דברים ח, ג ביאוה"ז עז, ב. סה"מ תקס"ז ע' כה ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' קפ.

30) שלום. . ב' הפכים: ראה גם מאמרי אדה"א — קונטרסים ע' שסז ואילך.

31) בכל לבבך היינו בשני יצריך: ואתחנן ו, ה. ראה ברכות נד, א.

32) ולאהפכא חשוכא לנהורא: זהר בהקדמה ד, א.

33) בסור מרע ועשה טוב: לשון הפסוק תהלים לד, טו.

34) קדש עצמך: יבמות כ, א. נדה יב, א.

35) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו: משלי כא, כג.

36) הרחיבי מקום אהלך: ישעי' נד, ב.

37) עקוד ע"ג המזבח ממעל לעצים: וירא כב, ט.

38) למעלה מעה"ח ומעה"ד כידוע: ראה גם תו"א יז, ג. לקו"ת ואתחנן ח, ב. סה"מ תקס"ה ח"ב תתקנד. תו"ח בראשית קמז, ד. תרל"ב ח"א ע' ב. תרל"ג ח"ב ע' תקא.

39) תחת אשר לא עבדת ה': תבוא כח, כז. וראה לעיל ד"ה ועתה יגדל.

40) יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז: אבות פ"ד, מי"ז.

41) אשר קדשנו במצוותיו. . קדשנו בקדש העליון: נוסח ברכת המצות. ראה לקו"ת בהעלתך ל, ד. דרושים לר"ה נד, א. תו"ח שמות ז, ב.

42) ברוך. . המשכה: ראה תו"א מקץ לז, ג. ובכ"מ.

43) וכל הלבבות יראוך: פיוט נשמת. תו"ח חיי שרה קל, רע"מ.

44) הלב הוא ביראה והקרב. . בשמחה: ראה ג"כ לקו"ת בלק עג, א.

45) במקום גילה שם תהא רעדה: תהלים ב, יא. ברכות ל, ב. ראה תו"ח בראשית לח, ב ואילך.

46) בי"ה צור עולמי': ישעי' כו, ד.

47) ביו"ד נברא העוה"ב: ראה מנחות כט, ב.

48) היום לעשותם ולמחר כו': ואתחנן ז, יא. וראה עירובין כב, א.

49) דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום: מכות כד, רע"א.

50) ושננתם לבניך: ואתחנן ו, ז.

51) הדיבור בד"ת: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב, הי"ב.

52) שמאלו תחת לראשי: שה"ש ב, ו. ח, ג.

53) כי שם חלקת מחוקק: ברכה לג, כא. ראה ב"ב טו, א. ביאוה"ז בשלח מד, סע"ד. לקו"ת חוקת סג, ב. סד, ב.

54) משה. . הביטול דמ"ה: ראה בשלח טז, ז.

55) ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

56) וזאת התורה אשר שם משה לפני בנ"י: ואתחנן ד, מד.

57) קול קורא במדבר: ישעי' מ, ג.

58) המגביהי לשבת המשפילי לראו': תהלים קיג, ה-ו.

59) ות"ת כנגד כולם: פאה בתחלתה.

60) וקשרתם: ואתחנן ו, ח.

61) הוקשה כל התורה לתפילין: קידושין לה, א.

62) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד: בראשית א, ה.

63) דכברייתו של עולם ברישא חשוכא: ראה שבת עז, ב.

64) בכל לבבך. . בשני יצריך: ספרי ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א (במשנה).

65) ישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

66) מגלה עמוקות מני חושך: איוב יב, כב.

67) והארץ היתה תוהו וחושך: בראשית א, ב.

68) אתעדל"ת נעשה אתעדל"ע: ראה זהר לך פח, א. וראה תו"א בראשית ב, ב. הוספות מג"א קיט, ד.

69) רוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב, ריש ע"ב. וירא צט, ריש ע"ב. סידור ערב שבת קסג, ד. אמרי בינה שער התפילין פל"א.

70) בסור מרע ועשה טוב: לשון הפסוק תהלים לד, טו.

71) בטל רצונך: אבות פ"ב, מ"ד.

72) במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו: ראה תניא פ"ד. אגה"ק ס"ח. והוא ממגילה לא, א ע"פ גירסת דקדוקי סופרים שם. וראה בהנסמן בליקוט פירושים חיטריק לאגה"ק שם (ע' קצ).

73) ולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

74) לך ה' הגדולה: דברי הימים-א כט, יא.

75) הכלל ידוע דכל הגבוה גבוה יותר: ראה שערי אורה שער הפורים נה, א. סה, א. לעיל (ח"א) ע' תח. ע' תסא.

76) עומק רום כך עומק תחת כמ"ש בס' יצירה: ראה ס"י פ"א מ"ה.