ביאור לדרוש דאם בחוקותי תלכו

תמו

(ביאור1 שני לדרוש דאם בחוקותי תלכו הנ"ל)

להבין שרש ענין החקיקות הנ"ל ע"פ אם2 בחוקותי תלכו כו'. הנה ענין החקיקה מבפנים הנ"ל הוא ענין בחי' התרחבות הכלים שנעשה ע"י הכאות האורות דוקא וביאור הדבר הוא עד"מ המכה בפטיש בעץ גולמי וע"י ההכאה שהוא מכה בפטיש בכח ממילא מתחקק בגולם הכלי חקיקה עמוקה ורחבה כפי ערך ההכאה של הפטיש ואחר שע"י ההכאה נעשה בגולמי בית קיבול מצחצחו לבית קיבול מתוכו מבפנים ואח"כ מחליקו ומצחצחו לגולם הכלי מבחוץ בכדי שיהא נאה גם מבחוץ כו'.

והנמשל מזה יובן למעלה בבחי' כלים לאורו' העליונים הנק' בחי' התיקון שהוא ענין התרחבו' הכלים כידוע אין התרחבות הכלים בא אלא ע"י הכאת האור בלבד עד"מ המכה בפטיש כנ"ל, כי הנה ידוע בענין התיקון3 שהוא ריבוי אורו' וריבוי כלים ע"י שם מ"ה כו' כי בשם ב"ן שבו הי' השבירה הי' בחי' נקודו' בלבד ונק' ז' נקודות דתוהו והוא ענין מיעוט הכלים כמו הנקודה שהיא כמו גולמיית בלתי

תמז

תוך ובית קיבול ואמנם ע"י הכאת האור בנקודו' הללו משם מ"ה דתיקון נעשה בהם בחי' בית קיבול וכניסת האור עם עשיי' בית קיבול באי' כא' עד"מ המכה בפטיש הנ"ל וזהו ענין ריבוי הכלים שהוא לפי ערך ריבוי כניסת האורו' דוקא מטעם שנעשה הבית קיבול רק ע"י בחי' הכאה של האור בלבד כנ"ל וד"ל. והענין של ריבוי הכלים ידוע שהוא בא ע"י ענין ההתכללות של האורו' זה בזה בכמה אופנים שונים עי"ז ממילא נעשה ריבוי הכלים כמו חסד שבחסד מתכלל עם גבורה שבחסד וכן חסד שבגבורה עם גבורה שבחסד כו' עד שנמתקו הגבורו' בחסדי' ונתכללו החסדי' בגבורו' באופנים רבים מאד ע"כ ממילא בכל התכללו' פרטי יש מציא' אופן פרטי להשראת אור בכלי ואחר שיש ריבוי אופני' בהתכללו' ממילא יש ריבוי הכלים וכידוע זה עד"מ מזיגת דבר בדבר שיש בו כמה מיני אופני' כו' וכמ"ש במ"א וד"ל ובחי' ריבוי הכלים הללו שהוא ע"י בחי' ההתכללו' הוא הנק' פרצוף אדם עד"מ פרצוף אדם התחתון שאנו רואים שמתכללים בו כל האיברי' בתכלית ההתכללו' עד שכאו"א מקבל מחבירו כו' כי ירפאו לכאב הראש בהקזת גיד שברגל כו' וכידוע וכל ניתוח האיברי' פנימי' וחיצוניי' כולם קשורי' ואחוזים <קצט>

יחד זה בזה עד מבלי ימצא ראש וסוף כי הראש מקבל חיותו מן הרגל כו' וכמ"ש במ"א משא"כ קודם בחי' התיקון הי' בחי' הנקודו' זה תחת זה מובדלי' ומופרדי' ואין להם שייכו' וקשר זע"ז כלל כו' וע"כ נק בחי' התיקון הזה שע"י ההתכללו' בשם אדם והוא שם4 מ"ה בגי' אד"ם והטעם הוא כי ע"י הכאו' האורו' דוקא בא סיבת התרחבו' הכלים שהוא בחי' ההתכללו' כנ"ל והכאת האור הוא אור דשם מ"ה כמאמר שם5 מ"ה במילוי אלפין מלגיו דמקשר לון כו' ואיהו ארח כל האצי' כו' וכמ"ש ביאורו במ"א וד"ל.

ולהבין ביאור הדברי' איך בא בחי' הכאת האור דשם מ"ה לעשו' ההתכללו' הנ"ל יובן עפ"י המבואר במ"א בענין והנורא שהוא מדת ת"ת שבו דוקא שם הוי' על היותו כלול מחו"ג כו' כי בשם אל הוא רק בחי' חסד ובשם אלקי' אין שם אלא בחי' גבור' כו' וכמו שמים ואש א"א שיתחברו כך אינם מתחברי' אך בבוא עליהם מאור א"ס הארה גבוה משניהם יחד אזי מתבטלים ממציאותם ויכולי' אז למצוא בחי' התכללו' מזה בזה וישכנו יחד כאיש א' וכנראה בחוש במלכותא דארעא שהשר הגדול והעבד הנבזה יעמדו שניהם יחד לפני המלך בהשווא' א' ממש וכשילך המלך אז השר מובדל ומרומם בפ"ע והעבד עומד לפניו מרחוק כו' א"כ מי עשה בשר ועבד חיבור וקישור בתחלה בעמדם יחד לפני המלך הרי אין זה אלא בחי' ביטול שהי' בהם מאימת המלך להיותו מרומם הרבה משניהם כו' והנמשל מובן בספי' ת"ת אחר היותו כלול מחו"ג ב' הפכי' בהכרח הוא מפני שאור המאציל עצמו שגבוה מכולם בא ומאיר שם ע"כ נתבטלו ויוכלו להתחבר ולהתקשר וזהו הנק' נור"א כו' וכמ"ש במ"א וגם כאן בענין סיבת ההתכללו' באה ג"כ רק מפני המשכת אור גבוה מעצמו' המאציל וכשהוא בא מתבטלי' וזוהי עד"מ הכאת הפטיש שממילא

תמח

נעשה בית קיבול כו' כך הוא ענין המשכת הביטול בנקודו' הנ"ל שהוא עד"מ כמו בית קיבול ותוך ונעשה ממילא ע"י כניס' האור הגבוה והוא שם מ"ה כו' ונמצא המשכת שם מ"ה עם עשי' הכלים בריבוי באי' כא' עד"מ הנ"ל מהכאת הפטיש כו' ולפי ערך כניסת האור דשם מ"ה כך נעשה ערך ריבוי הכלים להיותו עושה בהם בחי' בית קיבול ותוך ע"י המשכת הביטול משם זה ולכך נק' שם מ"ה כי בחי' מ"ה זה הוא בחי' המשכת ביטול כלומר מה פשפשת כו' עד שכאו"א מתבטל כו' וד"ל.

והנה מבואר למעלה דריבוי הכלים וריבוי האורו' א' הוא דודאי ריבוי הכלים מחזיק ריבוי האורו' וכמו בית קיבול כשהוא עמוק ורחב הרבה יכנס בו יותר וסיבת התרחבו' הכלי מריבוי האור בא כו' וע"כ מובן שכניסת והמשכת האור עם עשיי' התרחבו' הכלי א' הוא ובהיפוך בהסתלקו' האור הי' הכלי גולמי בלתי תוך כלל וכמו בחי' הנקודו' דב"ן בבחי' התוהו שנסתלקו האורו' מפני מיעוט הכלים כו' ובזה יובן מארז"ל לא6 מצא הקדב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום פי' כלי מחזיק ברכה הוא ענין ריבוי הרחבת הכלים שמחזיק ריבוי האורו' שנק' ברכ"ה כידוע ואין זה אלא ע"י השלו"ם וכמ"ש עושה7 השלו"ם כו' כמו במיכאל8 וגבריאל מים ואש ואין מכבין זא"ז כו' לפי שהוא בחי' המשכת הביטול משם מ"ה וכנ"ל בענין והנור"א כו' וזהו הנק' שלו"ם שהוא בחי' יסוד שמאיר משם מ"ה והוא אור <ר>

הנכנס בכלי כמשל הכא' הפטיש וע"כ השלו"ם הוא דוקא העושה את הכלי להיו' מחזיק ברכה כו' וד"ל.

ואחר כל זה יובן ענין החקיקה מבפנים הנ"ל דהיינו ע"י משה9 שנק' מחוקק וכמ"ש כי10 שם חלקת מחוקק ספון ופי' מחוקק הוא דבר שבו עושין החוקה והוא הבית קיבול והוא בחי' אור החוקק בכלי כמשל הכא' הפטיש הנ"ל וזהו דוקא בחי' שם מ"ה דמשה וכמ"ש משה ונחנו11 מה כו' כי שרשו12 מבחי' יסוד אבא כידוע ובחי' יסוד אבא נק' מחוקק וכמ"ש באר13 חפרוה שרים כו' במחוקק במשענותם (ואהרן14 לא נק' מחוקק אע"פ שהי' מבחי' נצח דאבא כי לא נק' מחוקק אלא בחי' יסוד מטעם כניסתו במקבל וכענין אין15 אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וכמ"ש כי16 בועלייך עושייך כו' וכמ"ש במ"א) וד"ל.

תמט

ועתה יש להבין שרש ענין החקיקה מבחוץ הנ"ל. דהנה עד"מ הצורף שנוטל גולם מתכת או עץ ועושה בו בית קיבול ותוך ואח"כ מחליקו וגם מצחצחו מבחוץ כנ"ל הנה זה הצחצוח מבחוץ הוא שלא יתלכלך מבחוץ בדבר המטנף מפני שמבחוץ נדבק כל פסולת ביותר מבפנים על היות יד הכל ממשמשי' שם ועוד מפני שעיקר העכרורית מבחוץ לכלי הוא כו' והנמשל בזה יובן למשכיל למעלה להיות כי תחלה היו זו"נ בבחי' אב"א כמארז"ל ד"ו17 פרצופי' כו' ואח"כ נעשה בחי' הנסירה להיו' פב"פ כו' כידוע והטעם שהיו בבחי' אב"א בתחלה ידוע שהוא מפני יראת החיצונים שלא יקבלו יניקה מבחי' אחוריי' כי פי' בחי' אחור למעלה הוא בחי' חיצוניו' ההשפעה שניתנה כמאן18 דשדי בתר כתפוהי וכיוצא ומזה גם החיצונים יכולי' לקבל ולפי שהוא בחי' חיצוניו' של הכלים עליונים נדבק שם העכרורית והפסולת ביותר וכמשל לכלוך הכלי מבחוץ כנ"ל ע"כ היו דבוקי' אב"א והיו בחי' האחוריי' נעלמי' מן החיצונים ומן בחי' הפנים לא יוכלו לקבל על היותו רם ומובדל מהם בערך ולא יוכלו לגשת אליו מקרוב כלל כו' אך הנה רצה המאציל שיהי' תיקון לבחי' האחוריי' ג"כ ואע"פ שיבא בגילוי ולא יוכלו החיצונים לקבל כו' אשר לזאת היה ענין הנסירה וענין התחלקו' דו פרצופי' הנ"ל כי פי' נסירה הוא ענין צחצוח ותיקון וכמ"ש ויבן19 ה' אלקי' את הצלע וא' בזוהר20 דאו"א תקינו לה כו' ופי' וענין התיקון הזה הוא לצחצח למרק בחי' העכרורית הנדבק באחוריי' ולהבהיק אותו בצחצוח גדול עד שיאיר אור בחי' האחוריי' כמו בחי' אור הפנימי' כו' וכמו משל שע"י מירוק וצחצוח באחוריי' של הכלי יבהיק יפיו מבחוץ כמו בערך היופי אשר מבפנים כו' וענין זה המירוק והצחצוח למעלה הוא ענין הברורי' דרפ"ח כו' שנפלו בשם ב"ן והוא ענין מה שאמרו ז"ל בא21 נחש על חוה והטיל בה זוהמא וידוע פי' מאמר זה בספרי הקבלה שהוא יניקו' החיצוני' מאחוריי' דשם ב"ן שנק' חוה כו' וכאשר מתהפך הרע לטוב ע"י הבירור כמ"ש בזוהר לאהפכא22 חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' הוא ענין המירוק והצחצוח באחוריי' דשם ב"ן מזוהמת הנחש הקדמוני ולהסיר ממנה כל טינוף ופסולת ועכרורית עד שיהי' אור בחי' האחוריי' מאיר במדרג' בחי' אור הפנים כו' ולא יוכלו החיצוני' <רא>

לקבל מן האחוריי' כמו שלא יוכלו לקבל מבחי' פנים וכמ"ש במ"א שזהו כל עיקר ענין הד'23 גליו' לברר בחי' אחוריי' דב"ן ולעשותו בבחי' הפנים וכמ"ש אנכי24 הסתר אסתיר פני כו' וכל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כו' וז"ש לכתך25 אחרי במדבר כו' ובכלב נא' יען26 כי מלא אחרי כו' וכמ"ש אחרי27 ה' תלכו ומבואר ענינו במ"א באריכו' וד"ל.

תנ

ובעבודת ה' ג"כ מובן ענין הבירור הזה למטה לאהפכא חשוכא לנהורא כו' מנפש הבהמיו' דנוגה וכמ"ש ימי28 שנותינו בהם ע' שנה כו' וכמ"ש למעלה שהוא ענין התלבשו' הנפש האלקי' בנפש הבהמיו' הנק' צלם דנוגה להיות תחת הזמן במספר ע' שנה שהוא כפי הצורך להיו' בצלם זה הניתן לו למרק ולצחצח בחי' אחוריי' דשם ב"ן מבחי' אלקי' אחרי' שנדבקי' שם כו' וד"ל ובאתעדל"ת בבירור ומירוק אחוריי' דכנ"י בצלם דנוג' כמ"כ יתברר למעלה בחי' אחוריי' דשם ב"ן למעלה מכל סיג ופסולת דאלקי' אחרי' כו' ויאיר אור בהיר כמו אור הפנים וכמ"ש ולילה29 כיום יאיר כו' וכל זה הוא ענין העיכוב של הגאולה כידוע ואפי' בנשמו' הגבוהו' כנשמו' התנאי' והאבות וגם כמו נשמת משה כולם צריכים לבא למטה בגוף כדי לברר וללבן בחי' האחוריי' מטעם ענין הנסירה למעלה כנ"ל וע"כ נא' גם למשה כי30 לא יראני האדם וחי בחייהם31 אינן רואי' מצד שלא נתברר עדיין כל בחי' האחוריי' אבל במיתתן רואי' לפי שנתברר בע' שנה בחי' האחוריי' להיו' כמו בחי' פנים כו' וד"ל וזהו ענין בע"ת32 שגדולי' גם מצדיקים גמורי' כידוע וגם ידוע מארז"ל טוב33 זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות כו' והכל מטעם א' לפי שהתשובה הוא להשיב הנדח כמ"ש לבלתי34 ידח ממנו נדח והיינו תשוב35 ה"א תתא' למקורה להבדל מיניקו' החיצוני' ע"י בירור וצחצוח כנ"ל ולכך בע"ת גדולי' מצדיקי' כי מבררים כל בחי' האחוריי' מהרע הנדבק שם ועושי' מבחי' אחוריי' בחי' פנים כו' וזהו יותר מעלה גם מבחי' הצחצוח שמבפנים כי יכול להיו' יופי הכלי מבחוץ יותר מבפנים כו' והיינו ג"כ שאמרו טוב מאד זה מלאך המות כי לאחר שיבורר המות וכמ"ש בלע36 המו"ת לנצח כו' הרי נברר בחי' הרע הנדבק באחוריי' כמ"ש רגלי'37 יורדות מות ואז האור גדול מאור הפנים ולכך נק' מאד כו' וזהו שאמרו ז"ל דיפה38 שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב לשון יפה הוא ענין יפוי בחי' האחוריי' שהוא טוב מאד יותר מכל חיי העוה"ב כו' וד"ל.

והנה כל הנ"ל בענין ב' החקיקות מבפנים ומבחוץ הכל הוא מבחי' אור אבא שנק' מחוקק והוא משה שנק' מחוקק להיותו מבחי' יסוד אבא כנ"ל אך הנה בהכרח לומר שיש בחי' מקור ושרש גם לאותו המחוקק העושה החקיקו' הנ"ל שמשם מקבל כח ועוז להיות עושה חקיקו' הללו ועד"מ האדם שחוקק באבן הרי יש בידו אבן שחוקק בו והאדם הוא הנק' מחוקק לפי שחוקק באבן וא"כ יש כח ושרש

תנא

למחוקק זה שיוכל לחקוק באבן שנק' מחוקק וכמ"ש בענין שנא' במחוקק39 במשענותם כו' הרי מחוקק זה מבואר למעלה שהוא בחי' יסוד אבא ובאר שחפורה שרים כו' וכרוה במחוקק זה בהכרח <רב>

שבא להם כח שרשי ממקור ושרש כל הנאצלים והוא בחי' כתר דא"א ונק' גלגלתא ושם תרי"ג40 מצו' חקוקי' בתרי"ג ארחי' כו' והן המצות שנק' חוקים כמאמר חוקה41 שחקקתי לך כו' כמו לבישת שעטנז ומצו' פרה אדומה*41 וכמו ציצית ותפילין לפני התפלה כולם המה בחי' שרש ומקור עליון למחוקק זה שעושה החקיקו' הנ"ל והיינו שאמרו בחוקה שחקקתי לך בשרש כל הנאצלי' והוא בבחי' כתר דא"א כו' עפי"ז יחקוק המחוקק זה משה כמ"ש בו כי שם חלקת מחוקק ספון כו' וד"ל.

וביאור הדברים הנה שם מ"ה דאור אבא הנק' מחוקק הוא מקור החסדי' וכמבואר למעלה על היותו יורד מגבוה לנמוך לעשות הרחבת הכלים והכלים עצמן הם מבחי' צרופי אותיו' שהוא בחי' שם ב"ן בכלל והוא מבחי' הגבורו' והצמצומי' כנודע והנה כח המחבר אותו אור דשם מ"ה מקור החסדי' בכלים שהם משם ב"ן הרי הוא מחבר ב' הפכי' כמו אש ומים אחר שהמה שני הפכי' זה מחסדי' וזה מגבורו' א"כ בהכרח לומר שהוא גבוה משניהם יחד וכפי הכלל הנ"ל בענין והנורא כו' והיינו להיו' כי אותו הכח המחבר שם מ"ה וב"ן להיו' נק' מחוקק ריבוי האורו' ליכנס בריבוי הכלים הוא בא ממקום גבוה מכולם והוא מבחי' כתר דא"א שהוא בחי' ממוצע בין עצמו' אור א"ס הפשוט ובין בחי' מאורו' דאצי' שגנוזי' בא"א כו' וע"כ הוא מקור למחוקק הנ"ל עד שעל ידו נעשה יחוד מ"ה בב"ן כו' וזהו אם בחוקותי תלכו פי' תלכו הוא יחוד דמ"ה וב"ן והלואי42 אם בחוקותי יהי' יחוד זה והיינו ע"י בחי' כתר דא"א דוקא שרש המחוקק הנ"ל וכמאמרם ז"ל בחוקה שחקקתי לך כבר כו' וד"ל.

וזהו ואת43 מצוותי תשמרו כו'. כי הנה אמרו ז"ל בטל44 רצונך מפני רצונו כו' הרי גילוי אור רצון העליון הפשוט שהוא בחי' כתר דא"א ונק' רעוא דכל רעוין הוא ע"י ביטול הרצון למטה וביטול הרצון למטה בנפש האדם הוא בג' מדרגו' שמזכיר בפסוק ואהבת45 א' בכל לבבך שהוא נפש הבהמיו' שנלקח משם ב"ן כו' והב' בכל נפשך הוא ניצוץ האלקי' שנלקח מיחוד דז"א ונוק' שהוא משם מ"ה כנ"ל והג' בכל מאדך ופי' מאד הוא בחי' רצון הפשוט בלתי מוגבל בכלי כלל וע"ז נא' בעליו' כללו' נ"י הנה46 ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד למעלה גם משם מ"ה הנק' מחוקק אלא יגיעו לבחי' מאד דהיינו כתר דא"א ששם חלקת מחוקק ספון וגנוז כו'

תנב

המחבר מ"ה וב"ן כנ"ל וזהו ואת מצוותי תשמרו פי' שמירה זו הוא עד"מ כלי הנר המחזיק בתוכו השמן והאור וכענין הנ"ל במאמר רז"ל כלי מחזיק ברכה כו' שהוא כניסת ריבוי האורו' בריבוי הכלים כו' וכך הוא ענין המצו' כמ"ש כי47 נר מצוה כו' משם ב"ן והאור הוא שם מ"ה שכנוס בריבוי בתוכו והשימור שיהי' משתמר ריבוי האורו' בריבוי הכלים ויתאחדו תמיד ולא יפרדו הוא ע"י כח העליון מהם המחבר ומייחד ומקשר אותם כנ"ל והוא בחי' אור הכתר דא"א כו' וזהו שאמר אם בחוקותי תלכו שהוא בחי' שרש המחוקק הנ"ל כשהוא בבחי' כתר דא"א והיינו גילוי רצון העליון הפשוט הנק' רעוא דכל רעוין שבא ע"י ביטול רצון בבחי' מאדך למטה כנ"ל אזי ממילא עי"ז יהי' שימור למעשה <רג>

המצות שיהי' האורו' נשמרי' בכלים והיינו ואת מצוותי תשמרו מפני אותו כח העליון שמאיר מאור הכתר המחבר מ"ה וב"ן יחד כנ"ל וד"ל.

ועשיתם48 אותם. פי' ענין העשי' שהזכיר כאן בכללו' ענין המצות הוא מטעם שהמעשה כולה כלולה בחסד דרועא ימינא דוקא וכנראה בחוש שכל המעשה והפעולה אשר יפעול האדם הוא רק בידו הימנית שבה עיקר כח המעשה וגם מה שעושה בשמאלו נמשך מימינו כו' והטעם הוא לפי שהחסד הוא הכולל לכל המדו' כמ"ש יומם49 יצוה ה' חסדו וידוע מ"ש יומם בתוס' מ"ם יתירה להורו' על בחי' אור החסד שהוא משתתף ומתחבר לבא ולהאיר בכל פרטי המדו' וכידוע שזהו ענין עננא50 דאהרן דאזיל עם כולהו יומין כו' וכמ"ש במ"א ביאור וטעם לדבר לפי שכל פרט מן המדה גם שהיא מבחי' גבורו' וכיוצא בהכרח לה שתתחבר עם מדת החסד אחר שהיא בחי' השפעה וכל השפעה בהכרח באה ע"י אור החסד כו' וע"כ גם כל מעשה בפרט בהכרח שיבא בה הכח והעוז מן היד הימנית מטעם זה כו' וד"ל וע"כ נא' בצדקה והי'51 מעשה הצדקה מפני שהחסד והצדקה נק' בשם מעשה ע"ש שהוא הנותן כח לכל העשיות הפרטיות המסתעפו' כו' ולכך שקולה52 מצות צדקה כנגד כל המצות מטעם זה וד"ל.

ויובן ביאור זה עפ"י הידוע בכתבי האריז"ל דבכללו' ההשתלשלו' הכתר הוא בבחי' אצי' כי פי' האצי'53 לשון אצלו ג"כ והוא ענין אצל וסמוך לפי

תנג

שהכתר54 הוא בחי' ממוצע כו' והחכמה הוא בבחי' בריא' כמ"ש בראשית55 ברא כו' והבינה ביצי' והמדו' בעשי' וראיה לשניהם דביצירת האדם כתיב ויצר56 ה' אלקי' שהוא אור אימא כו' ובז"א דאצי' נא' ששת57 ימים עשה הוי' כו' וידוע שהן ו"ק דז"א ונא' בו לשון עשי' הרי מבואר שהעשי' עכ"פ במדו' דז"א והיינו לפי שכללו' המדו' מקבלי' מעננא דאהרן כו' והוא יד הימין שבה כח המעשה כו' וכנ"ל וע"כ כל עיקר ענין המדו' המה רק בבחי' עשי' כנרא' בחוש שכל השפעה למקבל בא מן המדו' כמו התפעלו' הרחמי' והחסד שאין זה אלא כשיש מקבל דוקא משא"כ חו"ב מובדלי' הם וכמ"ש58 במ"א בביאור המאמר בזוהר קדש מלה בגרמי' כו' וד"ל וזהו ועשיתם אותם כי להיו' ריבוי המשכו' האורו' בכלים הוא ע"י אור החסד מקור כל העשיו' כנ"ל וד"ל.

ונתתי59 גשמיכם בעתם כו'. הנה אחר שאמר ועשיתם אותם בבחי' המעשה הנ"ל בריבוי אורו' דמ"ה ליכנס בכלים כו' אמר מהיכן יהי' סיבה לזה המעשה ונתתי גשמיכם כו' דהנה הגשמי' יורדי' מגבוה לנמוך והמה המגדלי' כו' כנ"ל וכן60 יהי' דברי אשר יצא מפי כו' דהיינו קול דתורה כי אע"פ שיחוד מ"ה וב"ן נעשה למטה ולמעלה ע"י מצוותי וחוקותי הנ"ל אבל כדי שיהי' התעוררו' לזה היחוד ולהגדילו בתמידו' הוא ע"י קול דתורה כמ"ש בגשמי' והרוה61 את הארץ והולידה והצמיחה כו' שהוא הנותן כח ליחוד זה מלמטה כו' וזהו בעתם בעת יחוד דמ"ה וב"ן ירד הגשם ליתן להם כח להתייחד כו' והיינו שאמרו גדול62 תלמוד שמביא לידי מעשה פי' שמביא אור <רד>

שם מ"ה לבא ולהיות בבחי' המעשה הנ"ל דהיינו בריבוי אורו' בריבוי הכלים כו' וד"ל.

ונתנה63 הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, הנה פי' ונתנה הארץ הוא העלא' מ"ן ממעשה המצו' משם ב"ן ויבולה הוא ברורי' דרפ"ח שבה כו' וכנ"ל ומה שאמר ועץ השדה כו' הוא שם מ"ה ולכאורה מיותר זה הפסוק שכבר אמר ביחוד מ"ה וב"ן במ"ש ואת מצוותי תשמרו וגם הלא יש להבין בזה מהו ההפרש בין הגשם שהוא ג"כ הורדת אור שם מ"ה לעץ השדה שיתן פריו שהוא ג"כ משם מ"ה כו'.

אך הענין יובן בהקדים את הידוע דיש ב"פ אתעדל"ע הא' אתעדל"ע שבאה ע"י אתעדל"ת והב' אתעדל"ע שלפני אתעדל"ת ולכאורה אינו מובן מהו ההפרש ביניהם אחר ששניהם אתערותא דלעילא הוא כו' אלא שרש הענין הוא דלפני

תנד

אתעדל"ת שצריך לבא אור מלמעלה ליתן כח לתחתונים להעלו' מ"ן הוא בא ממקום גבוה מאד והיינו מעלמין הסתימין שלפני האצי' והמה ענין הכרוזי' שב"ק מכרזת שהוא מבחי' י"ג מדה"ר כו' כמ"ש במ"א וזה האור אינו בא למטה בהתגלות אלא בא למטה בהעלם גדול כו' כמ"ש במ"א אבל אתעדל"ע שנעשה אחר אתעדל"ת הוא בא למטה בבחי' גילוי אור כי בא ונמשך מעלמין דאתגליין שבבחי' האצי' ונק' מ"ד דז"א כידוע וזהו ההפרש בין הגשמי' לעץ השדה שהגשמי' המה באי' מן השמים כמ"ש כאשר64 ירד הגשם מן השמים כו' ונק' ירידה לעוצם רוממותו ולעוצם ירידתו למטה להתלבש ולבא בהעלם ליתן כח לארץ להעלו' מ"ן וכמ"ש והרוה את הארץ והולידה כו' ועץ השדה הוא בחי' שם מ"ה ומ"ד שבא ומאיר לאחר אתעדל"ת בהעלא' מ"ן ובא בהתגלו' כו' ולכך נמשל לעץ השדה שהוא צומח בגילוי וזהו ועץ השדה יתן פריו אבל הגשמי' יורדי' מגבוה לנמוך לעשו' אתעדל"ת למטה הנה הוא בא מעלמין סתימין וגם מתלבש בהעלם כנ"ל ומה שאמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה הכונה שמביא וגורם שיבא המעשה מן ההעלם לגילוי באתעדל"ת כענין והרוה את הארץ ואח"כ והולידה והצמיחה וע"כ הקדים לומר ונתתי גשמיכם ואח"כ ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה כי המשכ' גשמי' צריך לבא תחלה והוא בא מעלמין הסתימין ולכך אמר ונתתי אני בעצמי הוא הנותן כו' וד"ל.


1) ביאור שני לדרוש דאם בחוקותי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (מט, ב).

המאמר נדפס לעיל ח"א ע' תד. והביאור (הא') נדפס שם ע' תיז.

2) אם בחוקותי תלכו: בחוקותי כו, ג.

3) התיקון שהוא ריבוי אורו' וריבוי כלים: ראה ע"ח שער (י) התיקון פ"ה. שער (יא) המלכים פ"א-ב. תו"א ט, ג. תו"ח בראשית ט, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקעז.

4) שם מ"ה בגי' אדם: ראה פרדס שעה"כ בערכו. ע"ח (שער התיקון) ש"י, פ"ג. שער (לח) לאה ורחל פ"ב. שער (לט) מ"ן ומ"ד דרוש ה'. מאו"א מערכת אדם סקס"ו.

5) שם מ"ה במילוי אלפין מלגיו דמקשר לון: ראה ת"ז בהקדמה (יז, א).

6) לא מצא הקדב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום: משנה סוף עוקצין.

7) עושה השלום: ראה ישעי' מה, ז — עושה שלום.

8) במיכאל וגבריאל מים ואש: ראה ספר המאמרים תרל"ה ח"א ע' קפח: ”ברע"מ פ' פינחס דף רך"ה ע"א. . וע"פ פי' זה דרע"מ נא' בכל הדרושים מיכאל. . מים וגבריאל. . אש". וראה גם בהערות המו"ל שם. ספר הבהיר (ס"ט) סי"א הובא בהשמטות לזהר בראשית (סכ"ט) רסג, א. במדב"ר פי"ב, ח. וש"נ. מגלה עמוקות אופן קעז.

9) משה שנק' מחוקק: ראה ברכה לג, כא. וראה לקו"ת מטות פח, א.

10) כי שם חלקת מחוקק ספון: ברכה שם.

11) ונחנו מה: בשלח ט, ז. ח.

12) שרשו מבחי' יסוד אבא: ראה שער האמונה פ"ו. תו"ח בשלח ריט, א. וראה לקו"ש ח"ו ע' 244. וש"נ.

13) באר חפרוה שרים: חקת כא יח.

14) ואהרן. . נצח דאבא: ראה סה"מ תרכ"ז ע' רחצ ביאור ע"ז.

15) אין אשה כורתת ברית: ראה סנהדרין כב, ב.

16) כי בועלייך עושייך: ישעי' נד, ה.

17) דו פרצופי': ברכות סא, א. וע"ש בפרש"י.

18) כמאן דשדי בתר כתפוהי: ראה תניא פכ"ב (כז, ב).

19) ויבן ה' אלקי' את הצלע: בראשית ב, כב.

20) בזוהר דאו"א תקינו לה: ראה זהר בראשית מח, ב. מט, א.

21) בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא: שבת קמו, א.

22) לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

23) הד' גליו' לברר בחי' אחוריי' דב"ן: תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] תח, א.

24) אנכי הסתר אסתיר פני: וילך לא, יח.

25) לכתך אחרי במדבר: ירמי' ב, ב.

26) יען כי מלא אחרי: דברים א, לו — יען אשר מלא אחרי.

27) אחרי ה' תלכו: פ' ראה יג, ה.

28) ימי שנותינו בהם ע' שנה: תהלים צ, י.

29) ולילה כיום יאיר: תהלים קלט, יב.

30) כי לא יראני האדם: תשא לג, כ.

31) בחייהם אינן רואי': ראה תורת כהנים ויקרא א, א. ילקו"ש ויקרא ריש רמז תלא. במדבר רבא ספי"ד. כלה רבתי פ"ג.

32) בע"ת שגדולי' גם מצדיקים גמורי': דעת ר' אבהו בברכות לד, ב. והביאו הרמב"ם בהל' תשובה פ"ז ה"ד. וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה.

33) טוב זה מלאך חיים: בראשית א, לא. ראה ילקוט שמעוני שם רמז טז. וש"נ. ב"ר פ"ט, י. זהר בהקדמה יד, א. וראה תו"א תשא פו, ב.

34) לבלתי ידח ממנו נדח: שמואל-ב יד, יד.

35) תשוב ה"א תתא': ראה אגה"ת פ"ד.

36) בלע המו"ת לנצח: ישעי' כה, ח.

37) רגלי' יורדות מות: משלי ה, ה.

38) דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז: אבות פ"ד, מי"ז.

39) במחוקק במשענותם: חקת כא, יח.

40) תרי"ג מצו'. . בתרי"ג ארחי': ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכט, א. קלו, א.

41) חוקה שחקקתי לך: ראה תנחומא חוקת ג. במדב"ר רפי"ט. וראה רמב"ם הל' מעילה בסופן.

*41) חוקה. . פרה אדומה: ראה קהלת רבה עה"פ מי כהחכם. מד"ר פ' בא פי"ט. תצוה ר"פ לח.

42) והלואי אם בחוקותי: ראה ע"ז ה, סע"א.

43) ואת מצוותי תשמרו: בחוקותי כו, ג.

44) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב, מ"ד.

45) ואהבת א' בכל לבבך: ואתחנן ו, ה.

46) הנה ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג.

47) כי נר מצוה: משלי ו, כג.

48) ועשיתם אותם: בחוקותי כו, ג.

49) יומם יצוה ה' חסדו: תהלים מב, ט.

50) עננא דאהרן דאזיל עם כולהו יומין: ראה זהר אמור קג, א-ב. בלק קצא, ב. וראה זהר בראשית מו, א: יומא קדמאה אזיל עם כולהו. עץ חיים שער (כה) דרושי הצלם דרוש ב כלל ז ושער מאמרי רשב"י יתרו סח, ב־ עטרת ראש דרוש לש"ת מז, ב: יומם. . דאזיל (וראה ע"ח שם סוף כלל ח). פרי עץ חיים שער (כח) הסוכות פ"א־ סידור כאן רלז, ג־ שחרית נב, ד־ לקו"ת האזינו עו, ב: יומא דאזיל. שער מאמרי רשב"י תרומה קלט, א־ אמור קג, ב: יומא דכליל. לקו"ש י"ט כסלו ח"ה ע' 174 בהערה. וראה באור החמה לזהר אמור קג, ב־ רמ"ז לזהר ויחי רמז, א־ מקדש מלך וארא לא, א: יומא דכליל. ניצוצי אורות לזהר וארא שם: יומא דאזיל.

51) והי' מעשה הצדקה: ישעי' לב, יז.

52) שקולה מצות צדקה כנגד כל המצות: ב"ב ט, א.

53) האצי' לשון אצלו. . וסמוך: פרדס שער אבי"ע בתחלתו.

54) שהכתר הוא בחי' ממוצע: ראה ע"ח (מב) דרושי אבי"ע פ"א. סידור שו, ב.

55) בראשית ברא: בראשית א, א.

56) ויצר ה' אלקי': בראשית ב, יט.

57) ששת ימים עשה הוי': יתרו כ, יא.

58) וכמ"ש במ"א בביאור המאמר בזוהר קדש מלה בגרמי': זהר אמור צד, ב. וראה ביאוה"ז אמור.

59) ונתתי גשמיכם בעתם: בחוקותי כו, ד.

60) וכן יהי' דברי אשר יצא מפי: ישעי' נה, יא.

61) והרוה את הארץ: שם י.

62) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה: קידושין מ, ב. ב"ק יז, א.

63) ונתנה הארץ יבולה: בחוקותי שם.

64) כאשר ירד הגשם מן השמים: ישעי' נה, י.