זהר בלק פתח האי ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה

תרנו

שבת פ' ראה

זהר1 בלק2 דף קצ"א פתח האי ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה בנות ירושלים וכו' אל תראוני שאני שחרחורת וגו' בשעתא דאיהי גו רחימא סגיא לגבי' רחימה מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגיא עד דלא אתחזיאת מינה אלא זעירו דנקודה חדא ומאי איהי יוד כדין אתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה ואיהי אמרת שחורה אני דלית באת דא חיוורו בגווי' כשאר אתוון ודא שחורה אני ולית לי רשו לאעלא לכון תחות גדפאי וכו' ובג"כ אל תראוני לא תחמון בי כלל דאנא נקודה זעירא מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה שאגין כארי' תקיפין כד"א הכפירים שואגים לטרף ומגו דחילו שמע רחימה דלעילא וידע דרחימתי' היא ברחימו כוותי' מגו קלין ושאגין תקיפין דקא משאגין כאריין גברין תקיפין דמתא מגו רחימו עד דלא אתחזיאת מדיוקנא ושפירו דילה כלל וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי חילא דילה נפיק דודה רחימה מגו היכלא בכמה מתנן כו' ובחדו דרחימותא דעמה אתבניאת ואתעבידת בתיקונהא בדיוקנהא בשפירו דילה כמלקדמין ודא גבורי כח עשו לה ואהדרו לה לדיוקנא ושפירו דילה דתוקפא וגבורתא דלהון גרימו דא וע"ד כתיב גיבורי כח עושי דברו עושים אותי ודאי ומתקנין לי' ומהדרין לי' לדיוקנא קדמאה וכו' כגוונא דא לתתא בזמנא דחייבין בדרא איהי אתכסיאת ואזעירת גרמה עד דלא אתחזיאת מכל דיוקנהא בה כד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט כביכול עושים להאי דבר ואנהירת זעיר זעיר ואתעבידת בדיוקנהא בשפירו דילה כמלקדמין ע"ש.

וביאור הענין הוא ע"פ מארז"ל אנשי3 כנה"ג החזירו עטרה ליושנה. ולהבין זה מהו ענין עטרה הישנה ומהו ענין חזרתה צ"ל מ"ש בע"ח4 שהמשכת קו

תרנז

המדה מהמאציל ב"ה להיות אורות וכלים דנאצלים בבחי' שרשים ובבחי' תוספ' דהיינו שבז"א לא נאצל בתחלה כ"א בחי' ו"ק בחי' שרשים ובנוק' בחי' כתר לבד ואח"כ באו ג"ר דידי' וט' אחרונות דידה בסוד תוס' (והטעם מבואר שם שיהיו מסתלקין מפני מעשה התחתונים ע"ש).

והענין הוא ע"פ ביאור הכתוב ארוממך5 אלקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד, פי' ארוממך לנוכח שהוא קאי על חיצוניות בחי' כתר שם ב"ן מל' שבכתר והיינו ע"י שיתעלה ויתרומם בחי' אלהי המלך מל' שבכתר לבחי' עצמיות א"ס ב"ה יומשך להיות ואברכ"ה שמך בחי' מל' דאצי' בנין הנוק' בפרצוף שלם מי"ס לעולם ועד בבי"ע. דהנה מהות בחי' מל' דאצי' הוא בחי' ממוצע בין נאצלים לנבראים שבחי' כתר דנוק' הוא מתנשא מימות עולם דנבראים ואינו נתפס ומתלבש בהם כלל והוא בחי' אצי' ממש רק בחי' חב"ד וכו' יורדים להתלבש בבי"ע בבחי' מקוריי' ושרשיים (כמ"ש במ"א ענין הממוצע) שכל מהות בחי' מל'6 הוא התגלות האצילות שאינה מהות בפ"ע סיהרא7 לית לה מגרמה כלום כ"א בחי' התגלות החכמה וכל התגלות חו"ג וכו' שממהות בחי' התגלות של כל מדה ומדה שהוא מלכות של המדות נעשה מזה פרצוף הנוק' להתגלות לזולתו בבי"ע ממש וכמשל דבור שבפה האדם המגלה מצפוני לבו לזולתו ע"י גילויי השפעות המדות בחזה הלב שלפי אופני גילויים בשינויים ומזיגות שונות אם חסד וכו' בכלי הלב ככה ממש יומשך בדבור שבפה שמהות המדה בפ"ע היא בחי' מציאות מציאת החסד וכו' (כמ"ש במ"א ענין ב' בחי' מציאות והתגלות).

והנה מבשרי אחזה מאדם הרוצה לגלות ולהשפיע איזה השפעה פרטית לזולתו הפחות מערכו מוכרח הוא שיהי' בזה כל עשר בחי' הנפש דהיינו בחי' חכמה איך לגלות וכן בחי' בינה וכו' ואח"כ ע"י חו"ג וכו', אך מפני מה יהי' בחי' החב"ד וכו' להתגלות באופן זה דוקא ומפני מה יגלה וישפיע לו כל עיקר היינו מחמת שרצונו בזה ורצון הוא למעלה וכו'. כמו"כ יובן למעלה בבחי' מל' דאצילות שיש בה ג"כ ע"ס חב"ד כו' שהמקור להם הוא בחי' כתר דתהו רצון להתגלות מלכותו ואח"כ ע"י הרצון נמשך בחי' חכמה איך לגלות וכו'.

והנה כתיב לעולם8 ה' דברך נצב בשמים שכתר דנוק' דבוק באחורי ז"א (כנודע שכל עלול דבוק בעילתו בחציו העליונה והוא בחי' כתר שבכל פרצוף של המקבל שהוא דבוק עם פרצוף של המשפיע) והיינו שבחי' הרצון להתגלות מלכותו הנמשך מז"א דאצי' אין בו עדיין שום בחי' גילוי השפעה לזולתו כ"א כאשר יתפשט

תרנח

בחב"ד כו' שמהותו אינו כ"א בחי' רצון להתגלות ותו לא. ובראשית המשכת הרצון מהמדות העליונות הי' כלול ממש עמהם בלי שיומשך להתפשט באורך ורוחב בחב"ד וכו' להיות ראש לשועלים בבי"ע כ"א התכללות בעצמותה וכו' כמשי"ת. והנה בראשית המשכת קו המדה מהמאציל ב"ה לא הי' באפשרי להמשך ולהיות נאצל בנוק' כ"א בחי' כתר שלה רצון למלכותו לבד מבלי שיתגלה חב"ד דידה ושיתהווה בחי' חכמה להתפשטות מלכותך מל' כ"ע בבי"ע כו' והסיבה הוא מחמת שנעוץ9 סופן בתחלתן.

והענין הוא שכמו שהוא בסופא דכל דרגין בבחי' מל' דאצי' שהוא בחי' ממוצע ובחי' התגלות לבד וכו' כמ"כ הוא למעלה מעלה בבחי' כתר דאצילות הכללי הכולל ב' פרצופים ע"י ואריך שהוא ג"כ בחי' ממוצע בין המאציל ב"ה לפרצופי האצילות שאינם מערכו ומהותו כלל (כמ"ש כולם10 בחכמה עשית שנק' אדם דעשי' וכמ"ש במ"א) וצריך להיות ע"י ממוצע וכו' שהוא בחי' כתר דאצילות, והוא ג"כ בחי' התגלות לבד שאינו שום מהות בפ"ע וכו' רק שאינו התגלות שום דבר ומהות ח"ו כ"א התגלות אא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות שאינו מערך ומהות האצילות ובכדי שיהי' בבחי' חכם ומבין בבחי' חב"ד דאצילות הוא ע"י בחי' מל' שבכתר שהוא בחי' ב"ן שבכתר התגלות של הכתר להתהוות בנין האצילות חב"ד וכו' דגם דלית שמאלא בעתיקא מ"מ כלול הוא ממ"ה וב"ן פנימיות וחיצוניות ונק' דרך כלל ע"י וא"א, והיינו שבחי' א"א וב"ן הוא בנין המל' דא"ק בבחי' חב"ד וכו'.

והענין שבחי' כתר בכל מקום הוא בחי' רצון ובכדי שיתהווה חכמה ובינה וכו' צ"ל התגלות הרצון לי' המשכות פרטיות רצון לחכמה ורצון לבינה כו' שהוא הכח הפרטי לפרצופי האצילות שאף שאין ברצון התחלקות פרטיי' בגלוי ממש בהבדלי חלקים שונים זה מזה שהכל הוא בחי' רצון מ"מ הוא מתפשט בכוחות ומקורות מיוחדים רצון לחכמה כו' והוא כמשל כח היולי הכולל כל הגילויים בהעלמו בבחי' בכח לבד והוא נראה פשוט מ"מ מאחר שהפעולות הנמשכים ממנו אח"כ בהגילוים הם שונים זמ"ז מוכרח הוא שיוכללו בהעלמו ג"כ כוחות ומקורות מיוחדים לכל גילוי פרטי. וכמו"כ הוא בבחי' ב"ן שבכתר שהוא הכח והמקור האמיתי לע"ס דאצי' בבחי' רצון צ"ל כוחות ורצונות פרטיי' וכנ"ל מאחר שהאצי' מתחלק באורות וכלים חב"ד כו' רק ששם הם בהעלם כל הכוחות והרצונות וע"ז נאמר ע"ס גנוזות במאצילן דאף שהם עשר מ"מ הם גנוזות בבחי' התעלמות הרצונות כו' ונק' בס"י11 בשם עשרה עומקים שהוא בחי' חיצוניות הכתר בבחי' התפשטות בנין המל' דא"ק רצון לחכמה כנ"ל מ"מ הוא בחי' עומקים שאין ההתחלקות בפועל ח"ו כ"א בבחי' כח ומקור לבד וד"ל.

תרנט

אמנם כתר המל' דא"ק בחי' ע"י המתנשא מימות עולם דנאצלים שאינו אף בבחי' כח ומקור לפרצופים שבאצי' כ"א הארת הרצון הפשוט ומופשט מבחי' כח ומקור וכו' נק' עומק שבעומק להיותו מושלל אף מהעשרה עומקים והוא כמשל רצון העצמיי בראשית המשכתו מעצם הנפש שהוא מושלל מבחי' פרטיי' וחלקים מובדלים אף מבחי' בכח לרצות דבר מה כו' שהוא ענין פשיטות הרצון כמ"כ בחי' כתר12 שבכתר נק' רעווא דכל רעוין פי' כמו באדם התחתוז ד"מ שאף דמהרצון הפשוט הנ"ל נמשכים אח"כ רצונות פרטיות לכל דבר המצטרך וכו' מ"מ הוא מושלל מהם בראשית המשכתו מעצם הנפש שהוא בבחי' התכללות בעצמות ממש מבלי שיומשך רק שבחי' חיצוניות מתגלה אח"כ ברצונות פרטיים כו' כמו"כ למעלה ראשית עליות הרצון הפשוט פנימיות הכתר מ"ה וכו' נק' בשם רעוא דכל רעוין וד"ל, סתימו13 דכל סתימין היינו אף שרצונות הפרטיי' רצון וחכמה הם ג"כ נעלמים שאינם כ"א כוחות ומקוריים כמשל כח היולי הנ"ל מ"מ פנימית הרצון סתום אף מהנעלמים והסתומים שעדיין אין שום גילוי פרטיות הרצונות שהוא בחי' בנין מל' דא"ק בע"ס רצון וחכמה כו' י"ס דאריך כ"א בחי' כתר מל' דא"ק רצון הפשוט כו'. והנה בראשית המשכות אא"ס ב"ה בעליות הרצון כו' שיתהווה מקור ושרש לנאצלים לא נמשך כ"א בחי' כתר שבכתר הנ"ל רצון הפשוט ולא הי' הבנין דמל' דא"ק רצון לחכמה כו' (ומחמת זה למטה ג"כ בנוק' דז"א לא נמשך כ"א כתר מל' לבד כנ"ל כי נעוץ תחב"ס שמל' דאצילות נמשכת בשרשה ממל' דא"ק וכמ"ש במ"א ששניהם הם בחי' התגלות רק שמל' דאצי' הוא בחי' התגלות מדות העליונות כו' וכתר דאצי' שהוא בחי' התגלות אא"ס הפשוט שענין הגילוי הוא שאינו עצם וד"ל וכמ"ש במ"א אך מ"מ הוא ג"כ פשוט כנ"ל וד"ל). וטעם הדבר שלא נמשך בתחלת האצילות וההמשכה יותר מבחי' כתר דמל' דא"ק היינו כי איידי14 דטריד למבלע לא פליט כמשל התלמיד כשהוא טרוד במוחו לשמוע דבר שכל מרבו אזי מחמת טרדתו לקבל נמנע הוא להשפיע לזולתו איזה בחי' השכלה כנראה בחוש.

וביאור הענין הוא למעלה דהנה בכל בחי' יש חו"ג וכמו"כ ברצון יש ג"כ חו"ג שהוא כמשל הגדפין שתנועתם הוא שבגף אחד מתחזק העוף שיגביה א"ע למעלה ובגף השני הוא דוחה את האויר למטה, כמו"כ בחי' חסד בכל מקום הוא ההמשכה וההשפעה להשפיע לזולתו דוקא טבע המים לירד כו', אמנם בחי' גבורות הוא ההיפוך ממש שהוא ענין הצמצום וקבוץ המהות בעצמיות הנפש מבלי שיתפשט כו', כמו"כ בחי' חסדים שברצון הוא בחי' התפשטות הרצון שיבא בגילוי להשפיע לזולתו ובחי' גבורות הוא התעלמות הרצון מבלי שיומשך למטה וד"ל. וכמו"כ יובן למעלה למשכיל בראשית המשכת הרצון הפשוט שהוא כלול עדיין בעצם אא"ס ב"ה ודבוק עמו בתכלית (כמשל רצון העצמי בראשית המשכתו שהוא כלול תמיד במקורו והוא ענין כל עלול דבוק בעילתו) מחמת זה לא הי' יכול להמשך ממנו הבנין רצונות

תרס

פרטיות כו' מסיבת התכללותו בעצמיות עדיין בראשית המשכתו אזי הכל חוזר למקורו להתנשא ולהתעלם בעילתו א"ס ב"ה מבלי שיתפשט כו' וד"ל. וב' הבחי' שברצון נק' עומק רום ועומק תחת, עומק רום הוא בחי' התדבקות הרצון בעילתו בראשית המשכתו כו' ועומק תחת הוא בחי' התפשטותו והמשכתו למטה שיהי' מקור ושרש כו'. נמצא לפ"ז שבראשית המשכת הרצון מצד התנשאותו והתדבקותו למעלה לא הי' באפשרי בשום אופן להמשך למטה להתגלות בבנין המל' דא"ק רצון לחכמה כו' (כ"א ע"י אור חוזר וכמשי"ת).

ועתה יובן ענין מאמר הזוהר הנ"ל בשעתא דאיהי גו רחימו סגיא לגבי רחימה מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו דנקודה חדא ומאי איהו יו"ד, פי' שבראשית המשכת מל' דא"ק בבחי' כתר דאצילות הכולל ב' פרצופי' ע"י וא"א בתחלת התפשטותו בבחי' רצון פשוט לנאצלים בכלל והוא מושלל עדיין מבניינו בבחי' ב"ן שהוא בחי' חיצוניות הכתר רצון לחכמה כו' הוא ברחימו סגיא לגבי רחימה תשוקת העלול להדבק בעילתו בעצמות אא"ס ב"ה שבזה בחי' הרצון אין בה עדיין שום בחי' התחלקות אף בבחי' מקורים ושרשים לפרצופי האצי' כ"א גילוי אא"ס הפשוט בתכלית וכו' והי' נכלל הכל בעצמותו ודבוק במקורו תמיד מבלי שיומשך וכו'.

וזהו אזעירת גרמה בזעירו סגי' עד דלא אתחזיאת מינה אלא זעירו דנקודה חדא שהוא בחי' כתר המל' דא"ק בחי' כתר שבכתר שהוא זעירו סגי' נקודה חדא קבוץ מהותה להנשא ולהדבק בעילתו בעצמיות כו' בבחי' עומק רום הנ"ל. ומחמת שנעוץ תחב"ס ששרש נוק' דזעיר נמשכת מבחי' מל' דא"ק היא ג"כ ברחימו סגי' לגבי רחימה שתחלת יציאתה היא מאחורי ז"א והיתה דבוקה מאחוריו כעלול הדבוק בעילתו, כמשל גילוי המדות כשהם עדיין במציאותם טרם שיתגלו בדיבור שהוא גילוי מופרד במהות בפ"ע ולזולתו ממש משא"כ כשגילוי המדות הוא עדיין בחזה הלב הוא עצם א' ממש עם המדות עצמם (כמ"ש במ"א על ענין בחי' מלכיות פרטיות דו"ק דז"א ובחי' מל' הכללי' מל' דאצי'), כמו"כ בחי' נוק' דז"א כשהיתה מאחורי ז"א היתה עצם א' עמו ממש.

לכן גם אח"כ בהפרדה ע"י הנסירה בכדי לירד ולהיות ראש לשועלים בבי"ע להחיות בע"ג ממש לא הי' נמשך כ"א כתר דידה רצון להתגלות ותו לא והוא בחי' נקודה חדא תחת היסוד דז"א והוא ג"כ מחמת שהיא ברחימא סגיא לגבי רחימא להתדבק ולהנשא למעלה שלא ליפרד מז"א בעלה כ"א לדבק בעילתה כו' והוא ג"כ מחמת דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל ולירד בבחי' בנין הנוק' חב"ד כו' שיתהווה הגילוי בבי"ע שהוא הפכי ממש, מחמת זה הי' הרצון נכלל תמיד בעצם המדות עליונות מבלי שיתפשט כו' ולא הי' עדיין בחי' חכמה וכו' איך לגלות להתהוות יש ודבר בבי"ע והוא ג"כ זעירו דנקודה חדא קבוץ המהות להנשא למעלה כו' כי לא נמשכה כ"א בחי' כתר לבד כתר מלוכה. ודא איהי יו"ד, פי' דהנה ידוע שמל' נק' ה"א, דהנה האותיות הם בחי' כלים להמשכת אורות עליונים והמה כלים מכלים שונים לפי ענין שינויים בציור הכתב ו' בחי' קו ב' ג' קוין כו', והיינו שיש בחי' אותיות וכלים לקבלת אורות הנמשכים מלמעלה בבחי' מ"ד, ויש בחי' אותיות שהמה

תרסא

בחי' כלים להעלאת המ"ן מהתחתונים והוא ענין פתיחת האות ופתחו שהחלל שיש בכל אות ואות הוא מורה לבחי' כלי המקבל בתוכה דבר הניתן בו. אמנם הפתח והפתיחה הוא ענין אופן כלי קבלתם אם מלמעלה תהי' הפתיחה יקבל מלמעלה טפת המ"ד בכדי להשפיע למטה מלמעלה כו'. אמנם אות ה' יש בו ב' הבחי' פתיחה למעלה וגם למטה, והוא ענין שמל' דאצי' נק' ה"א.

והענין הוא דהנה נודע שכל בחי' המשכת ההשפעה מאורות הנאצלים למטה בבי"ע א"א כ"א שיתקבצו כולם אל הבריכה העליונה בחי' מלכותו ית' שהוא בחי' גילוי המדות וכמ"ש במ"א וכנ"ל מבחי' הממוצע ובלעדה א"א בשום אופן שיתהווה דבר נפרד בבי"ע כו', שלזה היא נק' עשישית דמקבלת כל נהורין. וכמו"כ לפי שאין טפה עולה מלמעלה שאין טפיים עולות כו' שהוא ענין העלאת המ"ן מבי"ע וכמ"ש בע"ח מלאכים ונשמות מעלים מ"ן לרחל שענין העלאת מ"ן הוא בחי' הכנת המקבל והכשרו לקבל איזה השפעה מלמעלה ממנו. וכמו"כ בכדי שיתהווה איזה בחי' הארה והמשכת גילוי אלקות בבי"ע למלאכים ונשמות וכו' בתוס' הארה יתירה שהוא ע"י בחי' מלכותו ית', מוכרחים הם להעלות מ"ן בתחלה שהוא ענין הביטול בתחלה לבחי' מל' ית' אזי ע"י ג"כ נשפע השפעת המ"ד, והוא ענין פתיחה מלמעלה שבאות ה"א מזיגת כלי המל' לקבל כו' ופתיחה מלמטה הוא קבלת המ"ן העולים מבי"ע כו'.

אמנם כל זה הוא כשהיא בבנינה בפרצוף שלם במקומה אזי היא נק' ה"א כו', אך בשעתא דאיהי ברחימו סגי' לגבי רחימה והיא בבחי' נקודה חדא קבוץ מהותה שאינה נמשך כ"א בחי' כתר דידה לבדה ודא איהו יו"ד, וע"ד אמרת שחורה אני דלית באות דא חוורו בגווי' כשאר אתוון כו', וכמ"ש שהוא בגשמיות שביו"ד אין שום פתיחו לא למטה כו', ודא שחורה אני ולית לי רשו לאעלא לכון תחות גדפוי בחי' העלאת מ"ן כו' ביד"ך*14 אפקי"ד רוח"י ר"ת בא"ר שהוא ענין קבלתה בתוכה מ"ן העולים מבי"ע מלאכים ונשמות כו' וכמו"כ אינה מקבלת מלמעלה ממנה, והוא מחמת זעירו דנקודא חדא כתר מל' לבד בראשית המשכתו בטבע העלול כו' כי נעוץ תחב"ס כו' עומק רום הנ"ל בחי' עומק מ"ה שבכתר, ואיידי דטריד למבלע להנשא למעלה כו' לא הי' יכול להמשך הבנין כו' כ"א בחי' רצון לבד כו' בחי' יו"ד. וכמו"כ למעלה ידוע הוא שאו"א מעלין מ"ן לבחי' מל' שבא"ק והיינו כשהיא בבניינה בבחי' א"א ב"ן שבכתר רצונות פרטיי' לפרטי' א"ס דאצילות הנ"ל שאזי היא נק' ג"כ ה"א ופתיחו מלמעלה לקבל מפנימיותו כו'. אמנם בתחלת האצילות לא נאצל ונמשך כ"א בחי' רצון פשוט ותו לא בלי התחלקות לרצונות פרטיי' פנימיות הכתר ולא נתפשט עדיין באורך ורוחב, והוא ג"כ בחי' יו"ד לבד קבוץ המהות להתעלות למעלה כו' מסיבת התכללותו בעצמיות עדיין כו', והוא ג"כ מגו דחיקו דרחימו דלא יכול למסבל כו' לירד בבחי' כתרים לי"ס דאצי' רצונות פרטיי' כו' שהוא היפך פנימיות הנ"ל אזעירת גרמה בבחי' יו"ד לבד כנ"ל ולית לי רשו לאעלא לכון תחות גדפוי בחי' קבלת המ"ן שאו"א מעלים כו'.

תרסב

מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה שאגין כאריין תקיפין כו' ודא גבורי כח עושי דברו מתקנין לה ומהדרין לה כדיוקנא קדמאה כו'. ביאור הענין הוא ע"פ מ"ש בע"ח שיש ב' בחי' פנימי' ומקיפי' דהיינו בחי' אור ישר ואור חוזר. דהנה בחי' או"פ דאור ישר הוא ד"מ אור הנפש המאיר בכלי הגוף כו' וכמשל תפיסת איזה שכל עמוק בכח המשכיל במוח המשכיל במשל שלפי ערך כלי השגתו ותפיסתו ככה ממש יתלבש בו השכלה החדשה ולפי שכלו יהולל איש אם הוא בטבעו בעל שכל ומוח תפיסתו בהרחבה וכו' יעמיק ויתפס ביותר כו', אך מה שאינו נתפס בקרבו להעדר הכלי כו' הוא נשאר בבחי' מקיף דהיינו שבכח חכמתו יכול הי' שישיג ביתר כו' רק שלא יצא מההעלם אל הגילוי להתלבש בכלי מוח ההשגה כל עומק המושג כו' הוא מחמת שאינו יכול להתלבש תוך הכלי בבחי' או"פ והוא להעדר וקטנות הכלי כו' וכו' והראי' שרוב שנים יודיעו חכמה כי טבע מקיף זה לירד ולהמשך למטה כו' כאשר יומזג ויוכשר הכלי לזה כמו"כ יובן למשכיל למעלה בחי' האצילות הכל הוא בבחי' אורות וכלים והתלבשות האור בהכלי בבחי' פנימי לפי ערך הכלי כו' הוא אור מצומצם לפי סדר ההשתלשלות לבד אמנם עצם האור נשאר מלמעלה בבחי' מקיף כו' וטבע המקיף הוא ג"כ לירד ולהמשך למטה כו' (והיינו ע"י העלאת המ"ן לזה שהוא הכשר ומזיגה כו'). וענין ירידתו בגילוי למטה הוא בלי צמצומים והתעבות כלל עילא ותתא שווים כחשיכה כאורה מאחר שאינו בבחי' אור מצומצם כו', והוא ענין חסד דע"י אשר על זה נאמר וימינך פשוטה לקבל שבים כי אין העונות תופסים מקום כלל, והוא ג"כ ענין י"ג15 ת"ד שהם י"ג מדה"ר שלזה הם מכונים בשם שערות הזקן, כמו למשל באדם התחתון רוב שנים יודיעו חכמה שהוא ענין התגלות והמשכת המקיף למטה בגילוי בבחי' מוחין דגדלות, וכל מה שנמשך מוחין דגדלות יותר ניכר בשערות כי שערות הם מותרי מוחין כו' והם הוראה על איכות גילוי המוחין והמשכתם מבחי' מקיפים כו' והוא ענין המבואר סבא דעתי' סתים פי' שהסתים שהוא למעלה מן הדעת והוא בבחי' מקיף מתגלה בהם בבחי' דעת וד"ל.

והוא ענין איש אשכולות איש שהכל בו זקן16 שקנה חכמה קנה דוקא פי' ע"י המשכת המקיף כו', משא"כ הבחור אף שהוא חריף ומפולפל הוא רק מה שמתלבש בכלי השגתו בבחי' או"פ שהוא בבחי' המשכה מצומצמת זעיר שם אשר בירידתה להתלבש בהסתר וצמצום כו' הוא מתעבה ומתקצר, משא"כ בזקן אינו מתלבש בהתגלות והתעבות, ולכן היו הסנהדרין17 זקנים דוקא תפארת18 בחורים כוחם והדר זקנים שיבה כו', וכן ראב"ע19 כשהרגיש מוחין דגדלות שלו בבחי' זו

תרסג

נתהדר לו חוורתי ואמר הרי אני כבן שבעים שנה כו' כי ימי20 שנותינו ע' שנה הוא רק להתגלות בחי' זו דגדלות בהמשכת המקיפים למטה בגילוי ממש, והתחלת הגילוי הוא בכמה בחי' וזמנים שונים מי"ג שנה וכו' וכן בן21 עשרים יכול למכור בנכסי אביו כו' עד שיגיע לימי הזקנה הדר זקנים שיבה כנ"ל, והוא מצד גילוי רצונו ית' המלובש בתורה שהוא מבחי' מקיפים שלמעלה ופי' כמאמרם בים22 נדמה להם כבחור וכגבור איש מלחמה ובסיני כזקן מלא רחמים כו' וד"ל. נמצא שענין מקיף דאור ישר הנמשך בשרשו מחסד דע"י ענינו הוא שמתגלה שרש המקיפים שלמעלה מהאצי' בגילוי ממש בהמשכת י"ג ת"ד אשר אין העונות תופסים מקום כלל וכו' וימינך פשוטה לקבל שבים היינו שיורד ונמשך למטה ואינו מתעבה וד"ל.

וענין מקיף דאור חוזר המכונים בשם פאת הראש תיקונא דגולגלתא הוא כמשל תפיסת המשכיל בעמקות המושכל לפי איכות רוחב השגתו ומחמת עומק המושג הנתפס ולדקות העיון וההשגה אין כלי המוח שליט להכילו בפנימיות ונבקע ועולה למעלה ראש בעילוי אחר עילוי עד שיעלה ויתעלם למקור ועצם נפש המשכלת אשר היא למעלה מבחי' אור והמשכה כו', ואזי מחמת חזרת האור למעלה תומשך אח"כ באופן מחודש ויותר מופלג מבתחלה כמ"ש במ"א, והוא דוקא מחמת חזרת האור להעדר כלי ההלבשה כו' הוא מתעלה בעילוי אחר עילוי למעלה דוקא, כמשל כח הצומח שכוחו להתעלות למעלה והוא בארץ דוקא מקום היותר נמוך כו', וכמשל דף המעכב מרוצת המים שמסיבת העמדתו הוא חוזר וכו', וכענין הראני את מראייך כמשל הרואה במראה שמתראה לו פרצוף שלו ממש והוא מחמת דבר המסתיר את חוש הראי' שלא ישלוט חוצה מחמת זה חוזרת הראי' איליו, כמו"כ יובן למעלה שמצד חזרת האור מלמטה למעלה ע"י בחי' בע"ת ויצעקו23 אל ה' כו' הוא מתעלה בעילוי אחר עילוי ונק' אור חוזר לקדמותו ועצמיותו ממש ונק' תיקוני דגולגלתא שערות הראש קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו, והוא ענין הכל24 ירוממך סלה בעילוי אחר עילוי כו'. וזהו פי' עומק רום ועומק תחת שלפי ערך עליתו בעומק רום בבחי' אור חוזר ככה ממש תהי' המשכתו למטה בעומק תחת, כידוע שא"ס ב"ה הוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית שלפי ערך עלייתו כו' לפי ערך זה ממש יורד בעומק תחת לברר עד אין תכלית. והיינו גבורי כח בחי' גבורה דעתיק ובחי' אור חוזר בחי' עומק רום הנ"ל עושים דברו בנין דנוק' ה' כמלקדמין כו', ארוממך אלקי המלך בחי' חיצוניות כתר ב"ן כו' לבחי' עצמיות ע"י אור חוזר הנ"ל ואברכה שמך כו', וכן החזירו עטרה ליושנה ע"י ויצעקו בקול גדול בחי' גבורה אור החוזר לקדמותו וד"ל.


1) זהר בלק דף קצ"א פתח האי ינוקא: הנחת המהרי"ל. נעתק מכת"י 80 פ, ב. 392 מה, ב.

נוסח אחר (הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי) נמצא בגוכתי"ק 1025. נעתק בכת"י 611 פז, א. בכותרת: בעז"ה שבת פ' ראה [שייך למאמר בזוהר בלק דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו כו' הנ"ל דשבת פ' פנחס] נדפס בביאוה"ז ק, א.

נוסח אחר נדפס בהנחות הר"פ ע' לח בכותרת: זוהר בלק תקס"ו, אלול, לאדי.

מאמר זה נדפס ג"כ במאמרי אדה"ז — ש"ס ע' רפא.

2) זהר בלק: הלשון כאן הוא בכמה שינויים מלשון הזוהר.

3) אנשי כנה"ג החזירו עטרה ליושנה: יומא סט, ב. וראה ילקוט שמעוני נחמי' רמז תתרעא.

4) בע"ח שהמשכת קו המדה מהמאציל: ראה לקו"ת נשא כז, ג-ד. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תז.

5) ארוממך אלקי המלך: תהלים קמה, א.

6) מל'. . לית לה מגרמה כלום: ראה ע"ח (שער העקודים) ש"ו, פ"ו.

7) סיהרא לית לה מגרמה כלום: ראה זהר תולדות קלה, סע"ב. ויחי רלו, ב. שם רמט, ב. ויקהל רא, א. בחוקותי קיג, ב.

8) לעולם ה' דברך נצב בשמים: תהלים קיט, פט.

9) שנעוץ סופן בתחלתן: ס"י פ"א, מ"ז.

10) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

11) בס"י בשם עשרה עומקים: פ"א, מ"ה. וראה סה"מ תרכ"ט ע' שסא — (הובא בפע"ח). סה"מ תקס"ד ע' רכד ואילך. הובא באוה"ת דרושים ליוהכ"פ ע' א'תקנז.

12) כתר שבכתר שנק' רעווא דכל רעוין: ראה ג"כ שערי תשובה קמג, ד.

13) סתימו דכל סתימין: ראה זח"ב פט, א. קמו, ב. וראה תקו"ז בהקדמה (יז, א).

14) איידי דטריד למבלע לא פליט: ראה חולין קח, ב. וראה תו"ח נח סג, ג הערה 44.

*14) ביד"ך אפקי"ד רוח"י ר"ת בא"ר: תהלים לו, ו. ראה פע"ח שער (טז) ק"ש שעהמ"ט פ"ב. פ"י. לקמן ע' תרצא.

15) י"ג ת"ד שהם י"ג מדה"ר: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קלא, א. תרומה (ספרא דצניעותא פ"ת) קעז, א. ע"ח שער (יג) א"א פ"ט.

16) זקן שקנה חכמה: קידושין לב, ב.

17) הסנהדרין זקנים: ראה סנהדרין יז, סע"א. רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב, ה"ו. וראה תו"א בראשית יא, ד. תו"ח [קה"ת — תשס"ג] ש, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רמד. נביאים וכתובים ע' תקיט. אמ"ב שער התפילין קלד. לקו"ש חי"ז ע' 138 הערה 59. חכ"ט ע' 264 הערה 14.

18) תפארת בחורים כוחם: משלי כ, כט.

19) ראב"ע. . הרי אני כבן שבעים שנה: ברכות פ"א מ"ה.

20) ימי שנותינו ע' שנה: תהלים צ, י.

21) בן עשרים יכול למכור בנכסי אביו: ב"ב קנו, א. ע"ח סוף שער כה. לקו"ת במדבר ב, רע"א. לעיל ע' תמא.

22) בים נדמה להם כבחור: ראה מכילתא יתרו כ, ב. בשלח טו, ג. וראה הנסמן במ"מ ללקו"ת צו ט, ד.

23) ויצעקו אל ה': תהלים קז, ו.

24) הכל ירוממך סלה: ברכת יוצר לשבת.