להבין שרשי הדברים

תרעג

בעזר"ה

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה שרש ענין קוצו2 של יו"ד הוא בבחי' הכתר כידוע ובחי' היו"ד הוא בחכמ' ולהבין מה שקוצו3 של יו"ד אינו אלא כמו רמז בעלמא כמבואר למעלה הענין הוא לפי שבחי' הכתר מקבל מבחי' מל' דא"ס כידוע ובבחי' מל' דא"ס אמרו דלית מחשבה תפיס' בי' כלל כי הוא בבחי' הא"ס כמו עצמו' דא"ס כמארז"ל קודם4 שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד וכו' שאינו נתפס בגדר השגה ותפיס' כלל אך אע"פ שבמחשבה אינו נתפס מ"מ בנקודת רצון הפנימי שבלב הנק' אהבה טבעית שאינה מצד השגה ותפיס' כלל כי אע"פ שאיננו יודע

תרדע

ומשיג עצמיו' ומהו' אור הא"ס הוא נמשך מצד בחי' עצמיו' הרצון כנ"ל הנה בנקודה זו הוא נתפס דוקא לפי שהוא למעלה מבחי' מחשבה ותפיס' וזהו בחי' קוצו של יו"ד שאינו אלא כמו רמז בעלמא בלי שום תפיס' והשגה ופונה למעלה דהיינו לבחי' מל' דא"ס שנעשה בחי' כתר לאבי"ע כידוע וד"ל, והיו"ד הוא בבחי' החכמה5 שנק' ראשית הגילוי מן ההעלם וכמ"ש והחכמה6 מאין תמצא כנ"ל.

וביאור הדברים הנה ידוע דהחכמה7 נק' נקודא בהיכלא והיינו נקודת אבא בהיכל הבינה כי בחי' הבינה הוא בחי' ההשגה לאורך ורוחב דוקא אבל החכמה8 נק' כח מה כלומר מה פשפשת כו' כי אינו אלא כח השכלת השכל שלמעלה עדיין מבחי' השגה ממש כידוע וע"כ אינו אלא כמו בחי' נקודא א' בלבד כידוע, והנה התהוות אור החכמה דאצי' הוא בא בבחי' צמצום גדול וזהו שגילוי אור החכמה בתחלת התהוותה מההעלם הוא רק בבחי' נקודא א' בלבד עד"מ כח החכמה באדם התחתון שהוא בא במוח כמו ברק המבריק בהארה פתאומי' להיותה באה בבחי' הצמצום מההעלם שלמעלה מן השכל כי להיות בחי' מציאת חכמה מלמעלה מן החכמה א"א כ"א ע"י צמצום לצמצם ולהעלים ולהיות נגלה מן ההעלם רק כמו ברק המבריק בלבד דהיינו כמו נקודא א' והטעם הוא כי בחי' החכמה דאצי' הנה היא באה בהשתלשלות רבות מאד עד שנמצא מכחה למטה מטה כמו בעולם העשי' מציאת שכל אנושי ממש רק שבא ע"י צמצומי' רבים באצי' ומאצי' לבריא' בהשגו' הנשמו' ומלאכי' ומבריא' ליצי' כו' עד חכמה שבמל' דמל' דעשי' אבל למעלה מן האצי' דהיינו בעצמו' המאציל ממש אין שם גם לא מבחי' ערך מציא' ומהו' חכמה כלל וכמאמר חכים9 ולא בחכמה ידיעא כו' וע"כ א"א שיבא מציא' <שמ>

חכמה גם חכמה דאצי' מן המאציל עצמו רק ע"י צמצום גדול והוא מה שתתגלה רק בבחי' נקודא א' בלבד וד"ל ואפי' בחי' חכמה סתימא' דא"א שנק' בלשון10 הגאונים בשם שכל הנעלם מכל רעיון (ובכלל נק' שכל הנעלם הזה כללו' בחי' הכתר אך בפרט הוא בחי' ח"ס דא"א) גם הוא בא בבחי' הצמצום מעצמו' המאציל כי הנה ידוע דבחי' גבורה דע"י הוא מלובש בח"ס כמ"ש11 בע"ח ובחי' גבורה דע"י היינו בחי' הצמצום והדין להעלים א"ע בתחלה בכדי שימצא מציא' שכל הנעלם הזה כי גם הוא בכלל בחי' חכמה יחשב ואע"פ שאינו בחי' חכמה ממש מ"מ הוא נק' מקור דמקור לחכמה כידוע וא"כ כדי שיהא בחי' גילוי אור שכל זה הנעלם ג"כ צריך להיו' ע"י צמצום

תרעה

שהוא בחי' גבורה דע"י וגם השכל הנעלם הזה כשמאיר ובא למטה להיות מקור לבחי' אור אבא דאצי' הנ"ל ג"כ הוא מאיר ע"י בחי' צמצום כנ"ל והיינו ענין בחי' השערו'12 שנמשכין ממותרי המוחין שמבחי' ח"ס דא"א בי"ג תקונין בכלל וכמאמר הידוע דאור13 אבא יונק ממזל השמיני דונוצר חסד כו' וד"ל.

וזהו של"ב נתיבו' חכמה הם בשמו' דאלקים שהוא בחי' הצמצום כידוע שהרי ידוע דל"ב14 ויאמר אלקי' דעובדא דבראשית הן המה ל"ב נתיבות דחכמה ופי' נתיב הוא שביל קצר ומצומצם מטעם הנ"ל משום דהחכמה נאצלה רק בבחי' נקודא א' בלבד מן ההעלם וע"כ נק' ל"ב נתיבות ויש בזה ב' פרושי' הא' נתיב שנמשך בחכמה דהיינו בתחלת התהוות' מח"ס או בחי' ח"ס מעצמו' המאציל או הפי' בנתיבות דחכמה היינו מחכמה דאצי' שמתפתח לל"ב חלקי' אבל בח"ס עצמו אין בה עדיין ההתחלקו' לל"ב כי נק' מוחא דסתים דלא שכיח ולא אתפתח כמבואר15 באד"ר אבל מ"מ יהי' איך שיהי' נתיבו' דחכמה הוא בבחי' אלקים דוקא המצמצם מטעם הנ"ל וד"ל.

אך בענין בחי' השערו' שנמשכין מח"ס כנ"ל יש להבין למה דוקא ע"י צמצום דבחי' שערות דוקא אבל הענין הוא כי לפי שהשערו' הן דבר נבדל מן הגוף כידוע שלא יתפעל האדם בקציצת שערה אבל מ"מ קצת16 יניק' יש בחללן וכמ"ש במ"א וגם זה הוא צומח ובא מבחי' מותרי המוחי' כנ"ל, והנה צמיחה זו עוברת דרך הגלגלתא המעלמת המוחין שבתוכה לבלתי יתגלו חוצה וז"ש ה'17 מלך גיאו' לבש וכן מ"ש ישת18 חושך סתרו דהיינו העלם דגלגלתא ואחר העלם זה בוקעין ועוברין בחי' השערו' מח"ס כנ"ל וכל זה משום דאין ערוך כלל וכלל בין עצמו' המאציל לנאצלים ע"כ א"א שיבא אור מציאו' נגלית באצי' כ"א ע"י צמצום דשערו' שהוא בא בבחי' דילוג גדול משום דלעוצם הרוממו' כולא קמי' כלא ממש עד שלא יתפס אור שפעו למטה כ"א בדבר נבדל וחיצוני בלבד כמו בחי' השערו' כו' משא"כ מחכמה לבינה ומבינה למדו' וכיוצא האור והשפע באה מעילה לעילה כשאר סדרי ההשתלשלות משום דיש להן יחוס וערך קצת זע"ז כמ"ש במ"א וד"ל.

ואחר שנתבאר ענין קוצו של יו"ד וענין היו"ד יובן ג"כ איך שנעשין למעלה ע"י אתעדל"ת כנ"ל כי הנה יש בנפש האדם ב' מדרגות בבחי' הביטול הא' ביטול הרצון למעלה מן הטעם ודעת והוא בחי' אהבה טבעית הנ"ל שאינו חפץ מצד בחי' עצמיו' ליפרד מיחוד אלקו' והוא בחי' קוצו של יו"ד כנ"ל ואתעדל"ת זו גורמת

<שמא>

תרעו

למעלה ג"כ ע"ד זה והוא בחי' ביטול רצון העליון כמ"ש בטל19 רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים וכו' וענין בחי' ביטול הרצון העליון למעלה ג"כ היינו בחי' הביטול שלמעלה מן הדעת והוא ענין סילוק עצמותו להעלים ולהסתיר א"ע מכל וכל בכדי שיוכל להיו' גילוי אור בהשתלשלו' גם להיו' מקור לחכמה שנק' נקודא והיינו מה שמבואר למעלה בענין העלם דגלגלתא ומה שבוקעין ויוצאי' אח"כ בחי' שערו' להיו' מקור לחכמה כו' וזה נק' העלם העצמו' דרך כלל וז"ש ה' מלך גיאות לבש שמתלבש בלבוש להעלים א"ע כו' וגם נק' בחי' זו בשם עתיק20 יומין מלשון המעתיק הרים כו' וכמ"ש המתנשא21 מימות עולם כו' שנעתק מבחי' השתלשלו' י"ס דאצילו' שנק' יומין וכמ"ש22 במ"א וד"ל.

והביטול השני הוא ביטול הרצון מצד הדעת וההשגה דוקא ואתעדל"ת זאת גורמת למעלה אתעדל"ע בביטול רצון שמלובש בחכמה דאצי' שהוא בחי' היו"ד כנ"ל שנק' בשם ראשית הגילוי כנ"ל והיינו בחי' הצמצום שלפני בחי' ההתפשטו' שידוע דא"א הי' להיו' ההשתלשלו' בסובב וממלא בלתי הצמצום בתחלה וכענין הושיט23 אצבעו קטנה ביניהן ושרפן הרי מפני קצת גילוי יותר מדאי באצבע הקטנה שהיא היו"ד נשרפו ונכללו במקורם כו' וזהו שרש ענין דקמיה דוקא כלא ולא לא ממש משום דהצמצום מעלים את עצמותו אבל בלא צמצום בתחלה היו בחי' לא ממש ולא כלא בכף הדמיון וד"ל.

והנה ההפרש אשר יש בין ב' מדרגו' הביטול הנ"ל היינו במה שיש הפרש בין כתר לחכמה מאחר שזה בקוצו של יו"ד וזה ביו"ד כנ"ל וידוע ההפרש24 בין הכתר לחכמה דבחכמה אמרו דבה תלוי ענין הברורי' דוקא כמאמר דבחכמה25 אתברירו משא"כ בכתר שהוא למעלה מבחי' הברורי' כנודע והטעם הוא לפי שהחכמה מתלבשת ובאה בהשתלשלו' שיש שם בחי' עה"ד טו"ר כידוע ע"כ בחכמה מברר הוא הטוב מן הרע כמו לאהפכא26 חשוכא לנהורא כו' ע"י ביטול הרצון כנ"ל משא"כ בבחי' הכתר שלמעלה מן ההשתלשלו' שאין שם בחי' עה"ד טו"ר עדיין לא שייך שם בחי' בירור כלל מאחר שהוא ענין אהבה הטבעית שלמעלה מן הדעת ואין

תרעז

הרע נמצא אלא בשבירת הכלים בעץ הדעת טו"ר כידוע שהוא דוקא ע"י הדעת וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין הה"א שהוא בבחי' ההתפשטו' לאורך ורוחב כנ"ל. דהנה הה"א ראשונה שבשם הוי' הוא בחי' בינה והוא בחי' ההתפשטו' שאחר הצמצום דיו"ד דחכמה כידוע דחו"ב27 נק' תרין ריעין והן אותיו' י"ה כמ"ש בי"ה28 ה' צור עולמי' כו' ביו"ד29 נברא העוה"ב שהוא מאין דחכמה ליש דבינה כמ"ש להנחיל30 אוהבי יש כו' ולמטה באדם היינו בחי' רשפי אש שבלב בהתלהבו' שבאה דוקא מבחי' ההתבוננו' בהשגה במוח שמזה בא התפעלו' הלב כי ההתפעלו' בלב הוא בחי' ההתפשטו' כענין השמחה שהיא התפשטו' הלב והיא באה מצד בחי' התפשטו' שבמוח בהשגה שבאה במרחב דוקא וכמ"ש אם31 הבנים שמחה דהשמחה32 היא מבחי' בינה שנק' <שמב>

אם הבנים כידוע ולמעלה הוא בחי' ה"א ראשונ' שהיא בחי' התפשטו' בסובב וממלא כו' וזה נעשה באתעדל"ת בתשובה עילאה דוקא דהנה תשובה עילא' היא באה מעומק הלב ובינה לבא כידוע וזהו שרש ענין ויצעקו33 בצר להם כו' שהכל נק' צר ומצוק כי הרצון והתשוקה ברשפי אש מלמטה למעלה היא לעצמו' המאציל דוקא שכללו' הכל קמי' כלא חשיב ואפי' העוה"ב וכו' נק' צר כי אינו אלא הארה מצומצמת מיו"ד ועי"ז נמשך מן הצמצום להיו' בחי' התפשטו' דה"א וכמ"ש מן34 המיצר קראתי ענני במרחב כו' מפני שאחר היציאה מן המיצר בא הוא למרחב והוא בחי' ההתפשטו' דה"א שבאה דוקא אחר הצמצום דיו"ד כנ"ל וד"ל. וענין הוי"ו35 הוא בחי' ההמשכה דתורה וה"א אחרונ' הוא בחי' מעשה המצות כנ"ל.

וביאור הדברים הנה ידוע דבחי' קול36 ודיבור נק' ו"ה הוי"ו הוא קול המשכה מן המדו' לדיבור שנק' ה"א אחרונה כידוע והנה תחלה יש להבין שהפרש גדול יש בין אותיו' י"ה ובין אותיו' ו"ה, דהנה מבואר למעלה בענין י"ה שהוא הצמצום דחכמה ואח"כ באה בחי' ההתפשטו' דבינה והרי מבואר למעלה שא"א שיבא בחי' התפשטו' בלתי צמצום בתחלה וא"כ כל עיקר הצמצום בשביל שיהא התפשטו' והכל בחי' א' הוא ויובן דבר זה בתוספ' ביאור בכלל הידוע בפי' מאין ליש שהוא ענין מן ההעלם לגילוי שכלל זה כולל כל ההשתלשלו' מעילה לעילה ואמנם הנה מובן בענין זה שיוצא מן ההעלם לגילוי שכל זה עדיין הוא בבחי' העצמות של

תרעח

המשפיע עדיין רק שהי' תחלה הדבר בהעלם אצלו ואח"כ יצא הדבר לגילוי אבל אותו הדבר עצמו שהי' בהעלם הוא הדבר שמתגלה אח"כ ואין בזה שינוי מהות כלל וכמו ע"ד דוגמא שיוצא מן העלם המחשבה לגילוי הדיבור שאותו הדבר ממש שחשב במחשבה הוא הדבר שיגלה אח"כ בדיבור לא ניתוסף ולא נגרע כלל וכך הוא בענין יציא' ההעלם לגילוי מחכמה לבינה שהוא מאין ליש כנ"ל דהכל עדיין נחשב מבחי' העצמו' רק שבתחלה הי' בהעלם ואח"כ נתגלה כנ"ל והיינו בחי' היו"ד והה"א שאין לומר בהתפשטות דה"א ענין דבר נוסף וחדש על הצמצום דיו"ד אלא הכל בחי' א' כנ"ל רק שמן ההעלם בא לגילוי בהתפשטו' אורך ורוחב כו' אבל בחי' ו"ה הנה שניהם המה ענין נפרד ונבדל מן העצמות כי הרי ענין המדו' שבלב הבאי' לידי המשכה בקול הוא ענין בחי' השפעה לזולתו שאין זה נחשב כלל מבחי' העצמו' ומכ"ש כלי הדיבור שהוא רק לזולתו שיקבל מהדיבור וכיוצא.

וזהו כללות ענין ההפרש בין אותיו' י"ה לאותיו' ו"ה שאותיו' י"ה המה עצמיים ואותיו' ו"ה המה נפרדי' ואמנם מלבד זה גם בענין שינוי מהות באותיו' ו"ה יש שינוי המהות מן המדו' לדיבור שהרי אותיו' הדיבור המה במהות נבדל לגמרי מן המדו' שבלב והגם שהקול מחבר המדו' בדיבור חיבור זה הוא כמו שאדם מתחבר בדבר נבדל ממנו לגמרי והגם שאנו רואים שהמדו' נמשכי' אחר המדו' אם המדה של אהבה יהיו נמשכי' דברי אהבה כו' הנה זהו עפ"י הקול המחבר את המדו' להיו' מלובשי' בדיבור אבל מצד הדיבור הנה נשתנה מהו' המדו' להיו' נשמעי' במהו' קול הבל הדיבור שמורכב מאש רוח מים גשמיים כידוע וד"ל.

וכך יובן הנמשל למעלה באותיו' <שמג>

ו"ה העליוני' שהוי"ו הוא בחי' המדו' דאצי' שבאי' לידי גילוי בדיבור העליון שנק' ה"א אחרונ' דשם הוי' כנודע שמשתנים מהות המדו' כשבאין לידי דיבור משא"כ בחי' אותיו' י"ה דאו"א דאצי' שנק' תרין ריעין כנ"ל אין בהן שינוי המהו' כלל אלא רק שההעלם והצמצום בא לידי גילוי כנ"ל וזהו שרש ענין ו"ה שהוא ענין תורה ומצות דוקא לפי שהתורה נק' קול הממשיך אור המאציל בכלים מכלים שונים במצות שהוא ענין נבדל מן עצמו' המאציל משא"כ בחי' י"ה שהוא בחי' גילוי ההעלם שזהו עדיין הכל נחשב מבחי' עצמו' המאציל ועם כל זה הרי יש חיבור לאותיו' י"ה עם אותיו' ו"ה בשם הוי' דכללות האצי'.

וזהו ענין הפסוק ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' שהוא לפי שהוי' הוא אלקיך כנ"ל והיינו בחי' חיבור דעצמו' המאציל בנאצלי' שהוא ע"י שם הוי' והנה בתחלה קוצו של יו"ד כנ"ל שהוא בחי' העלם העצמו' ועי"ז ולא אבה לשמוע אל בלעם שהי' מבחי' דעת דקליפ' כנ"ל אחר ששם הוא בחי' ביטול הרצון למעלה מן הדעת כנ"ל וד"ל ואח"כ י"ה שהוא בחי' צמצום והתפשטו' דחו"ב כנ"ל ואח"כ ו"ה המשכה דתורה ומצות ויש קשר וחיבור לכללות ד' אותיו' הללו עד שתמיד יתחבר עצמו' המאציל עי"ז וזהו שסיים כי אהבך הוי' אלקיך פי' אהבך לשון פועל יוצא שפועל בך אהבה כו' לפי שיש לו חיבור לי"ס דאצי' ע"י שם הוי' שבכנ"י ע"כ אמר כי אהבך דהא בהא תליא עד דבאתעדל"ת אתעדל"ע ובאתעדל"ע אתעדל"ת כידוע

תרעט

דהיינו שאהבת ה' לישראל תלוי' באהבת כנ"י למעלה ואהבת כנ"י למעלה תלוי' באהבה העליונ' והוא לפי שמתחברי' ומתקשרי' יחד ע"י שם הוי' כנ"ל.

וזהו כי אהבך הוי' אלקיך בחי' הוי' שיש בך אהבך בפועל יוצא וגם שיהא אהבת ה' אליך ולהיו' הא בהא תליא וזה קאי לנתינת טעם על תחלת הפסוק ולא אבה כו' משום שיש לך חיבור תמיד בעצמו' המאציל שלמעלה מן החכמה ע"י שם הוי' שהוא אלקיך והטעם לזה כי אהבך כו' וד"ל.

ויהפוך ה' את הקללה לברכה כו' זדונות נעשו כזכיות כו' כמבואר למעלה. וביאור שרש ענין זה הנה תחלה יש להקדים בשרש ענין שס"ה ל"ת שהן למעלה מרמ"ח מ"ע שהרי הן בי"ה דשמי37 עם י"ה גי' שס"ה כידוע והמ"ע הן בו"ה והטעם ידוע ומבואר38 במ"א ע"פ בארץ לא זרועה שנזרע שם בחי' לא דל"ת לפי שהלאו בא קודם להן בהשתלשלות כי מפני עוצם רוממות המאציל א"א לבא בגילוי אור עצמותו כ"א בחי' הלאו בלבד שהוא כענין השלילה לשלול מדבר שלא מושג מהותו כמבואר במ"א באריכו' וירדו למטה ונתלבשו בשס"ה ל"ת כמו לא39 תאכל חלב שבחלב א"א לבא התגלות כו' והיינו י"ה שהוא הצמצום שלפני ההתפשטות וכנ"ל והנה הזדונות מעונות דשס"ה ל"ת כשנהפכין לזכיות והיינו ע"י היפוך הרע לטוב הנה יבאו לבחי' שרשן בתחלה שהיו בבחי' הצמצום דלאו שקודם להן כו' וזה א"א להיו' למעלה כ"א ע"י אתעדל"ת באופן זה דוקא דהיינו שיהא גם למטה הלאו קודם להן והוא בחי' ביטול הרצון מן ההיפך בתחלה דהיינו <שדמ>

כללות בחי' התשובה וידוע דבע"ת משכי' לי' בחילא40 יתיר כמו מס"נ בתשובה דר"א41 בן דרודיא בפ"מ שכלתה נפשו ממש וכך יש בחי' מס"נ בכל תשובה מעומקא דלבא והוא הנק' בכל מאדך שהוא ענין היציאה מן הכלי שלו והכל לפי מה שהוא, ואם מה שנחשב ההתפעלות באדם זה למעלה מן הכלי שלו עדיין במי שגבוה ממנו נחשבת בבחי' כלי ע"ז אמר בכל42 מאדך לשון יחיד מאד של כל אדם כפי מה שהוא אך שיהא למעלה מן הכלי שלו בכדי שעי"ז אתעדל"ע יהי' ג"כ באופן זה שהוא בחי' ביטול הרצון העליון לצאת מן הכלי עד שלא יוכל להתצמצם כ"א בדרך שלילה והוא הלאו שקודם להן כו' וזהו שרש היפוך הזדונות דוקא לזכיות למעלה וד"ל. ובזה יובן שרש ענין עשרה עומקים43 הנז' בס"י שבשביל זה אומרי' בעי"ת44 ממעמקים קראתיך כו' כידוע.

תרפ

דהנה ידוע דיש ג' חללי גלגלתא והן ג' מוחין חב"ד והגלגלתא45 הוא הקרקפתא דחפיא על מוחא הרי הוא למעלה הרבה מבחי' המוחי' שבתוכו וכנ"ל ועליו נא' מגלה46 עמוקות מני חושך לפי שי"ס הנאצלי' הרי הם באין ונמשכין אחר בחי' הצמצום וההעלם דגלגלתא כנ"ל דהיינו דרך בחי' שערות כו' והנה ידוע די"ס הם באי' בהתלבשו' באורו' וכלים מחכמה שבכל ספי' ולמטה אבל בחי' הכתרים של כל ספי' וספי' הם למעלה מהתלבשו' בכלי ועליהם נא' בס"י47 עשר ספי' בלי מה וע"כ נק' כל בחי' כתר של כל ספי' בשם עומק כידוע והמשכת י' עומקים היינו המשכת י' כתרים לי"ס.

ואמנם מ"ש ממעמקים ב' עומקים הענין משום דכדי להמשיך י' כתרים בהכרח שצריך לעורר מקור הראשון דהיינו בחי' עצמו' אור המאציל שלפני העלם וצמצום בחי' הגלגלתא דחפיא על מוחא כו' וזהו הנק' עומק לעומק והוא ענין י"ס הגנוזות בעצמות המאציל וזהו ממעמקי' מעומקא דחשוכא כו' כי מ"ש ישת48 חושך סתרו היינו בחי' העלם הגלגלתא דחפיא כו' ומעומקא דחשוכא זה היינו מעצמו' המאציל שלפני העלם וצמצום זה דגלגלתא ומשם נמשך י' עומקי' שהן י' כתרים למטה בי"ס דאצי' שנאצלו כבר מן ההעלם הזה כו' וזהו פי' מגלה עמוקות מני חושך שמגלה מההעלם הראשון שנק' עומקא דכולא והוא נק' ג"כ עומקא דחשוכא ומשם מגלה י' עומקי' לי"ס וזהו מגלה עמוקות כו' וד"ל אך ע"י מה נמשך הי' עומקי' מי"ס הגנוזות במאציל היינו ע"י התשובה מעומקא דלבא בעי"ת בבחי' בכל מאדך כנ"ל מפני שהוא בחי' היציא' מן הכלי לגמרי שאזי חוזר האור לקדמותו ממש כו' וזהו פי' ויהפוך ה' את הקללה לברכה כו' שנתהפכו הזדונות כזכיו' ע"י עי"ת שאו' ממעמקים קראתיך שנתגלה האור מעומקא דכולא להפוך הקללה לברכה והזדונו' כזכיו' וכמ"ש מחיתי49 כעב פשעיך כו' לפי שהעונות נרחצין במים טהורים מלמעלה מעלה מכל ההשתלשלו' דהיינו מעומקא דחשוכא דוקא.

ולהבין ביאור וטעם לזה הנה תחלה יש להבין פי' ממעמקים קראתיך הוי' דמשמע שנמשך שם הוי' ע"י עשרה עומקי' שממשיכי' בעי"ת ולכאורה אינו מובן דהלא גם בלא"ה שם הוי' נמשך בכל יום בחידוש הבריאה יש מאין כו' אך הענין הוא די"ס האצי' הנה הם מתלבשים בכלים מכלים שונים <שמה>

בפנימי' ואמצעיי' וחיצוני' וידוע שכלים החיצוני' דאצי' הוא שמלובשי' במלכו' דאצי' ובמלכו' ג"כ יורד האור בירידה אחר ירידה בכלים מכלים שונים דהיינו בצרופי אותיו' החיצוני' שבמל' שנק' עו"ר וכמ"ש עור50 בעד עור כו' וכידוע אזי יוכל להיו' יניק' לחיצונים מבין צירוף לצירוף שהוא כמו בין גומא לגומא שבעור עד"מ וכמ"ש במ"א51 בענין זיעתן של חיות

תרפא

הקדש כו' וידוע דהעונות והחטאים הרי הם נאחזי' בחיצונים ששרש יניקתן הוא מבחי' עור דנוק' ויש להם שרש קצת גם באחוריים דכלים דז"א כנ"ל וא"כ הרי ע"י העונות יש קצת פגם בכלים דז"א והגם שאין פגם באורו' כו' וכאשר צריך לרחוץ פגם העונות א"א שירחצו אותם באור הבא מכבר בי"ס דאצי' אחר שכבר בא בהשתלשלו' ושוכן ומלובש בכלים והם כבר נפגמו כו' ואע"פ שלא נפגם האור מ"מ אין ביכולתו לרחוץ מן הפגם כו' אלא צריך בהכרח שיבא אור חדש לגמרי שלא בא עדיין באצי' בהשתלשלות מעולם מההעלם לגילוי ולא נתלבש בכלים עדיין כו' ולו דוקא יש כח לרחוץ ולטהר גם הפגם שכבר נפגם וכענין אור52 חדש על ציון תאיר וכו'.

והנה אור החדש הזה בהכרח שבא מלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות שכבר נשתלשל והיינו מבחי' עצמו' המאציל שלפני העלם הגלגלתא דחפיא כו' שלא בא משם עדיין ההארה בי"ס דאצי' כנ"ל בענין י' עומקים שזה נק' אור חדש וע"כ ביכולתו לטהר ולרחוץ כל פגם שכבר נאחז בהשתלשלו' כו'.

וזהו פי' ממעמקים קראתיך הוי' שנמשך בחי' שם הוי' מחדש מעצמו' המאציל מעומקא דחשוכא הנ"ל אשר עדיין לא בא מעולם בהשתלשלות בהוי"ו די"ס האצי' וזהו והחזירנו בתשובה שלימה לפניך דוקא לפניך ממש דהיינו לפני העלם בחי' הגלגלתא כנ"ל והוא לפני המשכת שם הוי' אשר כבר נמשך באצי', ומה שזה נק' תשובה שלימה היינו לפי ששב האור לקדמותו ממש שלפני כל השתלשלו' כנ"ל וזהו פי' כד53 אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקדב"ה פי' אסתלק נתעלה ונתרומם בבחי' העצמות ממש שלפני העלם וצמצום הראשון כנ"ל והיינו ע"י דאתכפיא סט"א דוקא בביטול הרצון מעומקא דלבא בעי"ת ומשום דבע"ת הוא דמשכי לי' בחילא יתיר בכל מאדך כנ"ל הטעם עד שגורמי' למעלה הלאו קודם להן שהוא בחי' י"ה להיות מחדש ולכך ביכולתו לטהר ולרחוץ העונות ולהיו' הזדונו' כזכיו' ביו"כ וד"ל.

וזהו שרש ענין לפני54 הוי' תטהרו כו'. דהנה מבואר למעלה בענין עשרה עומקי' שבעי"ת שהן בחי' י' כתרים לי"ס דאצי' והנה בעשרת הימים דעי"ת נמשך בכל יום בחי' כתר אחד לספי' אחת מי' הספירות וכן בכל יום עד יו"כ שהוא יום העשירי שהוא לנגד בחי' ספי' הכתר עצמו שהוא הכולל כל הספי' לפי שהוא ראש ומקור לכולן וע"כ יו"כ55 נק' קדוש הוי' כלומר מובדל משם הוי' שבנאצלי' כו' וד"ל.

תרפב

והנה כל ספי' כלולה מי"ס וא"כ גם בחי' הכתר כלול מי"ס ולהיות כן אחר שגם יו"כ עצמו מכלל חשבון הימים ואדרבה בו תלוי עיקר הכפרה להיותו כלול מכולם יחד והוא כלול מי"ס הרי לפ"ז כל היום דיו"כ56 מכפר עד שקיעת החמה בנעילה כו' וזהו שאמרו ז"ל <שמו>

דסוף57 היום סמוך לשק"ה מכפר גם על עבירו' שעשה ביו"כ עצמו לפי שבנעילה הוא סוף הזמן היותר אחרון ע"כ בו תלוי עיקר הכפרה הכוללת הכל והוא להיותו בבחי' כתר שבכתר היותר עליון באותו יום עצמו שהוא בבחי' הכתר דהיינו יו"כ מאחר שהיום כלול מי"ס עד כתר שבכתר הרי בנעילה הוא בחי' כתר שבכתר ומקודם לזה הגם שכל היום הוא מבחי' הכתר אבל אין בחי' היותר כללי מכולם כמו זמן דנעילה בשק"ה שאין עוד למעלה הימנו וכמבואר בספרי הקבלה דהעליי' דמל' בנעילה הוא בבחי' פנימי' דעתיקא כו' עילוי שאין למעלה הימנו לכך מכפר אז גם על העבירו' שעשה בשעה קודם לנעילה כו' וד"ל.

ועיקר הטעם להיות כי כמו שהכתר בכלל נבדל בערך מבחי' החכמה ושאר הספי' למטה באצי' כך למעלה לפני האצי' בחי' כתר שבכתר נבדל בערך מט"ס שבכתר עצמו והוא זמן דנעילה כנ"ל וע"ז נא' לפני הוי' תטהרו לפני שם הוי' שבנאצלי' דהיינו בבחי' כתר שבכתר בנעילה שהוא מבחי' עצמו' המאציל ממש והוא הנק' לפני הוי' בכלל כי גם משם הוי' דט"ס דכתר ג"כ הוא נבדל בערך וע"כ הוא נמנה בכלל עולם הא"ס כידוע וזהו לפני הוי' תטהרו שמשם נטהרו ונרחצו כל העוונות גם שנפגמו כבר על ידם האורו' כי הרי אור חדש לגמרי מאיר מבחי' כתר שבכתר בנעילה דיו"כ וזהו שאו' בנעילה אנכי58 אנכי אנכי מי שאנכי מוחה כו' דלא59 ידע לי' בר איהו בלחודוהי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: הנחת כ"ק אדה"א. נעתק מגוכתי"ק 1025 (צט, ב).

הביאור בשינויים והגהות מהצ"צ נדפס באוה"ת כי תצא ע' תתר ואילך. וקיצורים והוספות בכרך ו ע' ב' שסח ואילך.

הנחת המהרי"ל נדפס בלקו"ת תצא לט, ב. [וראה שם ברשימת הכתבי יד]. וסיום להביאור באוה"ת כי תצא כרך ו ע' ב'שסז.

2) קוצו של יו"ד הוא בבחי' הכתר: ראה ע"ח שער הכללים פ"ב. פרדס שער (כז) האותיות פי"ד. שערי הקדושה להרח"ו הובא בלקו"ת כאן לח, ג ספ"א.

3) שקוצו של יו"ד אינו אלא כמו רמז בעלמא: ראה אוה"ת תצא שם ע' תתר. ובארוכה ד"ה אורח חיים תרס"ט. לקו"ש חי"ט ע' 420 הערה 21. ליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק לאגה"ת פ"ד.

4) קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד: ראה לעיל (ח"א) ע' ו ובהנסמן שם.

5) החכמה שנק' ראשית הגילוי: נסמן לעיל ע' תרסה.

6) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

7) דהחכמה נק' נקודא בהיכלא: ראה זהר בהקדמה ו, א.

8) החכמה נק' כח מה: ראה זהר (רעיא מהימנא) צו כח, א. לד, א.

9) חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמא (פתח אלי').

10) בלשון הגאונים בשם שכל הנעלם מכל רעיון: מובא בכ"מ בדא"ח בשם: רע"מ, פרדס, לשון הגאונים. ובפזמון לסעודה ג' של שבת ד"ה אל מסתתר לתלמיד הרמ"ק. וראה תו"א ר"פ לך. תו"ח לך פ, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' ח. ויקרא ח"ב ע' תרכב. דברים ח"ד ע' א'ריא. וראה סה"מ תרפ"ט ע' 66: ובלשון הגאונים נק' שכל מופלא.

11) כמ"ש בע"ח: ראה ע"ח (שער א"א) שי"ג, פ"ו-ז.

12) השערו' שנמשכין ממותרי המוחין: נסמן לעיל ע' תקעו.

13) דאור אבא יונק ממזל השמיני: ראה זח"ג רפט, ב. ובכ"מ.

14) דל"ב ויאמר אלקים ל"ב. . נתיבות דחכמה: הובא בפרדס להרמ"ק ז"ל שער הנתיבות רפ"ב.

15) כמבואר באד"ר: דר"צ ע"א. וראה לקו"ת שלח מח, ב. מסעי צג, ג.

16) קצת יניק' יש בחללן וכמ"ש במ"א: ראה תו"א קי, ב. לקו"ת תזריע כד, א. קרח נג, א.

17) ה' מלך גיאו' לבש: תהלים צג, א.

18) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

19) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ד, מ"ב.

20) עתיק יומין מלשון המעתיק הרים: איוב ט, ה. וראה לקו"ת אמור לא, ד — הג"ה מכ"ק אדמו"ר הצ"צ: ועיין בזוהר ח"ג קל"ג, ב' ע"פ וחסדי מאתך כו' וכתיב ובחסד עולם כו' ודף קל"ד ב' ענין ימי קדם וימי עולם ועמ"ש במ"א ע"פ ביום השמיני עצרת [לקו"ת שמע"צ פג, ב] בפי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ובד"ה השמים כסאי שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם. לקו"ת שלח לט, ד. חוקת סז, ב. תצא לט, ג. סה"מ תקס"ב ח"ב ס"ע תקלב. תקס"ה ח"ב ע' תתקמא.

21) המתנשא מימות עולם: ע"פ ברכת יוצר.

22) וכמ"ש במ"א וד"ל: ראה הנסמן לעיל — עתיק יומין.

23) הושיט אצבעו הקטנה: סנהדרין לח, ב. תו"ח בראשית יז, ב ובהערה 9.

24) ההפרש בין הכתר לחכמה: ראה ג"כ שערי אורה סד, א. ובכ"מ.

25) דבחכמה אתברירו: ראה זהר (היכלות) פקודי רנד, סע"ב.

26) לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

27) דחו"ב נק' תרין רעין: ראה זהר ויקרא ד, א.

28) בי"ה ה' צור עולמי': ישעי' כו, ד.

29) ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רנה.

30) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

31) אם הבנים שמחה: תהלים קיג, ט.

32) דהשמחה היא מבחי' בינה: ראה תו"א קיב, ב-ד. לקו"ת דרושים לסוכות ושמ"ע עט, ד. פט, א. ובכ"מ.

33) ויצעקו בצר להם: תהלים קז, ו. כח.

34) מן המיצר קראתי ענני במרחב: תהלים קיח, ה.

35) הוי"ו הוא בחי' ההמשכה: ראה תו"א לך יג, ג. ויחי נג, ב. לקו"ת תזריע כב, ג. כד, ב. שה"ש מ, ג ואילך.

36) קול ודיבור נק' ו"ה: ראה לקו"ת ראה כט, ג. תו"ח יתרו [קה"ת — תשס"ג] רסח, ג.

37) דשמי עם י"ה גי' שס"ה: בלקו"ת פקודי ג, ב מציין: בת"ז בהקדמה ד' ד' סע"ב וד' ה' ע"א (וראה בהנסמן במ"מ לשם).

38) ומבואר במ"א ע"פ בארץ לא זרועה: במקום הנסמן בהמ"מ — דשמי עם י"ה.

39) לא תאכל חלב: ראה ויקרא ג, יז.

40) בחילא יתיר: ראה זח"א קכט, ב.

41) דר"א בן דורדיא בפ"מ שכלתה נפשו: ראה ע"ז יז, א.

42) בכל מאדך לשון יחיד: ראה סה"מ תקס"ב ח"א ע' קיז וע' קצה. תו"א מקץ לט, סע"ג ואילך. תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] קמב, ד.

43) עשרה עומקים הנז' בס"י: נסמן לעיל ע' תערב.

44) בעשי"ת ממעמקים קראתיך: ראה לקו"ת תצא לט, ב. נצבים נג, ב. דרושים לר"ה נד, ג. האזינו עד, א. ברכה צה, א.

45) והגלגלתא הוא הקרקפתא דחפיא על מוחא: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכח, ב.

46) מגלה עמוקות מני חושך: איוב יב, כב.

47) בס"י עשר ספי' בלי מה: פ"א מ"ד.

48) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

49) מחיתי כעב פשעיך: ישעי' מד, כב.

50) עור בעד עור: איוב ב, ד.

51) וכמ"ש במ"א בענין זיעתן של חיות הקדש: ראה חגיגה יג, ב. וראה תו"א לא, ב. ובכ"מ.

52) אור חדש על ציון תאיר: נוסח (אשכנז) ברכת ק"ש שחרית.

53) כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקב"ה: זח"ב קכח, ב.

54) לפני הוי' תטהרו: אמור טז, ל.

55) יו"כ נק' קדוש הוי': ראה ישעי' נח, יג. שבת קיט, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתלא.

56) דיו"כ מכפר עד שקיעת החמה בנעילה: ראה תענית כו, ב — כיון דבסמוך לשקיעת החמה. ֿ. כתפילת נעילה דמיא.

57) דסוף היום סמוך לשק"ה מכפר גם: ראה לקו"ת שם — ולכן איתא במשנה פב"ת דכריתות מי שבא על ידו ספק עבירה ביוהכ"פ אפילו עם חשכה פטור שכל היום מכפר.

58) אנכי אנכי. . מוחה: ישעי' מג, כה. וראה תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] רכט, ב.

59) דלא ידע לי' בר איהו בלחודוהי וכמ"ש במ"א: זח"ג רפח, א. וראה שם קמ, ב. קכט, ב. קנט, א. פירוש המלות נה, ג. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תקכא. המשך תער"ב ע' א'קסא.