להבין שרש ענין הקללות שבתוכחה

תרפב

שבת פ' כי תבא בעזר"ה.

שבת פ' כי תבוא

להבין1 שרש ענין הקללות שבתוכחה. והיה2 אם לא תשמע בקול ה' וכו' ובאו עליך כל הקללות האלה וכו' עד השמדך ועד אבדך כו' ידבק ה' בך הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה יככה ה' כו', והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל, יתן ה' מטר ארצך אבק ועפר כו' עד סיום כל הפרשה ההיא ובסוף הפ' אמר והיה3 כאשר שש ה' כו' ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.

הנה4 איתא בתיקונים5 בתיקונא שביעא' בראשית6 ירא בוש"ת ודאי ווי לי' לס"מ כד קדב"ה תבע מיני' ומע' ממנן דילי' כל עאקו דעאקו לישראל בגלותא ואחזי לי' אגרא דלהון אי הוו אוקרין לישראל כו' ואיהו וממנן דילי' לא עבדין יקרא אלא קלנא ובג"ד קלא נפיק כל יומא יר"א בוש"ת כו' ע"ש ובסוף תיקון השמיני דעל סמ' ובת זוגי' איתמר לע"ל כי7 שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה.

והענין הוא כי הנה נודע ענין הצמצום דשם ב"ן שהוא בא מסיבת שבירת הכלים דז'8 מלכין קדמאין דתוהו וכמ"ש וימלוך9 וימת כו' וירדו מהם ונפלו רפ"ח ניצוצי' בשם ב"ן דמל' דאצי' והוא ענין הצמצום10 דשם אלקי"ם כידוע שהוא לצמצם ולהעלים האור האלקי כ"כ עד שיוכל להיו' מציאת י"ש ודבר נפרד בפ"ע לגמרי ואם לא זה הצמצום לא הי' באפשרי להיו' מציא' דבר נפרד חוץ מאלקו' ומה גם להיו' בעל בחירה ורצון וא"כ לא הי' מציא' שכר ועונש כלל, אבל ע"י הצמצום שנעשה בחי' נפרד בפ"ע להיו' בעל בחירה ורצון מעה"ד טו"ר יש ענין שכר ועונש, וכדי שיהי' מציאת שכר ועונש ע"כ הוצרך לבחי' הצמצום דוקא כידוע וד"ל.

והנה גם לאחר בחי' הצמצום להסתיר האור עד שיהי' בחי' נפרד הנה יש בזה כמה מדרגות כי הנה הנבראי' שנבראו י"ש מאי"ן ע"י הצמצום הן הנה בבחי' עה"ד טו"ר, והתערובת מטו"ר יש בכל נברא ונברא בהכרח, וענין התערובת טו"ר ידוע שבחי' הביטו"ל במציאו' שנמצא בכל נבראי' העליונים וכמ"ש וצבא11 השמים

תרפד

לך משתחווי' כו' שהוא בחי' ביטול הי"ש לאי"ן זהו בא מבחי' הטו"ב שבו, וידוע שאינו בטל בכל פעם כי לא לעולם יש בו הביטול בהשתחוויי' אלא לפרקי' וכמ"ש והי'12 מדי חדש ושבת יבא כל בשר להשתחוו' כו' או בכל בקר כמ"ש חדשים13 לבקרים כו' אבל כל היום אין בו בחי' הביטול אלא הוא יש ודבר נפרד לגמרי בלתי ביטול כי הרי הביטול הנמצא בו הוא מצד הבחירה והרצון כו', הנה זה הפירוד בא מבחי' הר"ע שבנוגה שנק' יש גמור וכללו' ענינם נק' קליפת נוג"ה וכמו שידוע דנוג"ה מעורב מטו"ר וכמאמר הידוע דבהאי14 נוג"ה מפתה לאיתת"א ונטיל נהורהא כו' והיינו מצד בחי' הטו"ב שבנוג"ה שנכלל בקדוש' להיו' כי יש בו בטוב בחי' הביטול.

והנה יש במזיגה זאת דטו"ר שבנוג"ה ריבוי המדרגו' מאד כי הנה הטוב שבנוג"ה שהוא בחי' הביטול והר"ע שבנוג"ה שהוא בחי' הפירוד כנ"ל כאשר מתערבי' יחד יש כמה אופני' שונים באופן התערובו' מטו"ר אם כך או כך ומזה נמצא סיבת ריבוי המדרגו' בנוג"ה דבי"ע יש שהן בבחי' הביטול יותר ויש שאינם בבחי' הביטול כ"כ, ואמנם הנה דרך כלל ג' מדרגות הן, הא' אשר הביטול בהם תמידי בלתי שינוי והפסק כלל וכמו מיכאל וגבריאל ומט"ט וכיוצא ואע"פ שלפרקי' רחוקי' יחטאו עד שיקבלו עונש גם הם וכמו שאמרו דאפקו"ה15 למט"ט והלקוהו כו' אבל אין זה שכיח כלל והגם שהן בעלי בחירה מ"מ הביטול שלהן תמידי, אבל בחי' הר"ע שבנוג"ה כשגובר על הטוב הוא היפך זה ממש והן הע' שרים של מטה שהן בבחי' פירוד ממש ברוב הפעמי' וכמ"ש שר של מצרים לי16 יאור"י כו' וכיוצא בזה וזהו מדרג' השנית דרך כלל אבל בחי' הממוצע אשר בין שני הפכים הללו הוא אשר מעורב מטו"ר במזיגה שלפעמי' בטל ולפעמי' אינו בטל זהו בא בריבוי אופני' מאד כנ"ל, ומה שאמר דבהאי נוג"ה מפתי לאיתתא היינו מצד בחי' הטו"ב שבנוג"ה כנ"ל וד"ל.

והנה כל זה בנבראי' שנבראו ע"י הצמצום דשם אלקי' כנ"ל והן עשרה מאמרו' בכלל אבל שרש התהוות של הנשמות שהן באין מיחוד דזו"נ כידוע הרי לא יתכן בהם לומר גם ענין בחי' הביטול כמו בענין הטוב שבנוגה כנ"ל והיינו שא' בזוהר ונפש17 כי תחטא תווהא הוא כו'. וביאור הדברים הנה עד"מ באיברי האדם לגבי חיות נפשו היתכן לומר שהרגל בטל הוא לגבי חיו' הנפש שבמוח המנהיג כל האיברי' אחר שהרגל נחשב גם הוא מבחי' עצמו' האדם ועצם א' הוא עם חיו' הנפש וכל שהוא בחי' עצם א' לא שייך לומר בחי' ביטול, שאין לשון ביטו"ל נופל אלא בדבר הנבדל ונפרד חוץ מעצמו' האדם כידוע, וכמ"כ בנשמו' שנמשכו ממוחי' דזו"נ

תרפה

ע"ד הולדת ולד מאב ואם כידוע א"כ הם נחשבי' ג"כ מבחי' עצמיו' אלקו' והאיך יתכן לומר בהם בחי' הביטול שהם בטילי' לאלקות אחר שאינם בחי' נפרד כלל והגם שירדו הנשמו' למטה עד שיוכל להיו' שרש התהוו' הנשמה מי"ס דעשי' בלבד ונק' עקבו' משיחא18 נשמו' שהן מבחי' עקביים כידוע, מ"מ הרי ידוע דע"ס דאצי' שמתלבשי' באורו' וכלים הרי המה באין ונמשכי' גם למטה בבי"ע והן הן י"ס דבריא' וי"ס דיצי' וי"ס דעשי' אלא ששם באין בבחי' מיעוט האור מפני בחי' המסכים שמבדילי' כו' עד שנתמעט האור מיעוט אחר מיעוט בי"ס דעשי', אך אעפ"כ אותו מיעוט האור גם שבספי' מל' דמל' דעשי' נחשב מבחי' עצם א' עם ע"ס דאצי' ועד"מ הרגל שמתאחד עם המוחי' שבראש וכנ"ל, ולא יתכן לומר גם בנשמ' שנמשכה ממל' דמל' דעשי' ענין נפרד לגמרי עד שצריך לומר בה בחי' הביטו"ל כו'.

ויובן19 זה בתוספת ביאור במשל השפעת שכל מרב לתלמיד דהנה הגם שהרב הוא חכם גדול ומשיג את השכל בעמקות גדולה מ"מ יוכל להסביר השכל גם לתינוק קטן במשלים וחידו' והגם שאין זה ערך כלל להבנת עצמותו מ"מ סברת השכל אחד הוא בין בעמקו' השגתו בין בצמצום הבנת התינוק שהרי זה נשפע מאור עצמות תבונתו ואין דיבורי' הללו שמדבר עם התינוק נבדל כלל מעצמות תבונתו בדבר השכל ההוא כו', ולפ"ז מובן הנמשל שגם בחי' י"ס דעשי' הרחוק יותר בהשתלשלות נתאחד עם י"ס דאצי' עד שלא שייך בחי' הביטו'ל כלל וד"ל.

וע"כ אמרו בזוהר דנפש כי תחטא תווהא הוא כו', אך מה שנמצא החטא בנשמו' היינו מצד בחי' הלבושי' שלהם בגוף אבל מצד שרשם גם נשמת פחו' הערך בישראל הוא חלק אלוה ממש וכמ"ש כי20 חלק הוי' עמו, וכמו ע"ד דוגמא מי שיוכל להשכיל בשכל וסברא בחכמה שבתורה שבע"פ הגם ששרשו מבחי' חכמה שבמל' דעשי' בלבד מ"מ מתאחד' נשמתו בחכמה דאצי' כי ישראל21 עלה במחשבה וכמשל ביטול הרגל לגבי הראש וכך נא' בני22 בכורי ישראל וברא23 כרעא דאבוה כו' וד"ל.

ואחר כל זה הנה מובן פי' מאמר התיקונים הנ"ל ווי לי לס"מ כד קדב"ה תבע מיני' כו', דהנה יש ג' מדרגו' הא' מבחי' הטו"ב שבנוג"ה לגמרי כנ"ל שהביטול תמידי והם נכללי' ממש בקדוש' וכמאמר דבהאי נוג"ה מפתי לאיתתא כו' והיינו מ"ש לעתיד ועמדו24 זרים ורעו צאנכם כו' וכן והיו25 מלכים אומנייך כו'

תרפו

שיהיו בתכלית הביטול לנשמו' ישראל כו', והב' הממוצע שאינו נפרד כלל ולפעמי' בטל כנ"ל, והג' שנפרד הוא ברוב הפעמי'. וכולל במאמר זה ג' אלה דמ"ש דהוו אוקיר לישראל היינו שהיו בטילי' בתכלית ונכללי' היו בקדושה ממש, ובמדרג' הב' הממוצע הנ"ל ג"כ לא היו ס"מ וממנן דילי' שהרי הממוצעי' אין בהם בחי' הרע שבנוג"ה רק לפרקי' ועכ"פ לא היו פועלי' רע, וס"מ וממנן דילי' דעאקו לישראל ופעלו רע הרי הם מבחי' ר"ע שבנוג"ה לגמרי וע"כ עליהם דוקא יאמר לעתיד יר"א בוש"ת כו' וכמו שאמר בסיום אותו המאמר ותוכן הכונה הוא שהי' בהם בחירה ורצון בבחי' הטו"ב שבנוג"ה לאוקי"ר לישראל והם עשו ההיפוך ע"כ בהכרח שאין להם תקו"ה לעתיד אלא יבוערו לגמרי וכמ"ש בתקונא הח' על הס"מ ובת זוגי' דאיתמר עלייהו כי שמים כעשן נמלחו כו' שיתבטלו ויאבדו לגמרי וכמ"ש ואת26 רוח הטומאה אעביר כו' מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו27 שרש כללו' ענין הקללות שבתוכחה דהנה הקללות האלה קאי הכל על בחי' הרע שבנוג"ה מג' קליפו' הטמאות לגמרי שכללותם הן בחי' ס"מ ונוקבי' שפעלו רע לישראל ולא אוקירו להו להתבטל ולהכלל בע"ס דקדוש' מצד בחי' הטו"ב שבהם כנ"ל שבהכרח הוא להיות להם אבדון וכליון לגמרי כי אבדו תקוותם ועליהם הוא אומר כל אלה הקללות דהיינו שמקלל אותם להאבידם ולכלותם לגמרי עד השמדם כו', ואומר שלעתיד יקויים בהם כל הקללות האלה ויעשו בו כל המעשים האלה כמו ידבק ה' בהם הדבר עד כלותו וכו' ועד סוף הפרשה ההיא כל הקללות שנאמרו בה הכל קאי על בחי' הר"ע שבנוג"ה וע"ד המאמר של התקונים הנ"ל. והמופת לזה דקאי על הר"ע דנוג"ה הוא מן המבואר בפירוש בפ' נצבים ובאו28 כל הקללו' האלה על אויב"ך ועל שונא"ך אשר רדפו"ך דוקא, והיינו אותם שפעלו רע לישראל כי הם מבחי' הפירוד לגמרי ואין בהם בחי' טוב כלל כנ"ל שהוא מדרג' השלישי' כו' וד"ל.

והנה29 קודם שהוא מקלל אותם בפרט הוא אומר תחלה שרש הכונה בקללות האלה והוא מ"ש והי' אם לא תשמע בקול ה' כו' דהיינו לאוקי"ר לישראל אלא אדרבה פעלת רע להם ובאו עליך כל הקללו' האלה כו' עד השמד"ך כו' ידבק ה' כו' עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה, הנה מ"ש עד כלותו מעל האדמה כו' זהו תוכן הכוונה בכל הקללות האלה, וכן הוא מסיים בסוף הפרשה ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה כו'. והענין הוא כי הנה שרש יניקות החיצוני' הוא נמשך ובא מבחי' פסולת ומותרות ההשפעה שנשפע מבחי' מל' דאצי' וכידוע בפי' ועשתה30 את צפרני"ה שהחיצוני' יונקים ממותרי

תרפז

השפע שמגיע מן הצפרני' והשערו' כו', ועיקר כלל יניקתם הוא בא מבחי' ה' דמים טמאים שבאשה העליונה הנק' אשה31 יראת ה' כידוע.

וענין ה' דמים טמאי' יובן מדוגמת ה' דמים טמאי' באשה הגשמית למטה דהנה אנו רואים סיבת התהוות דמים הטמאים באשה הוא מבחי' ריבוי הדמים כאשר מתרבה בה הדמים שאז ימצא בריבוי הדם פסולת הדמים הרבה והפסולת נדחה לחוץ וזהו ענין יציא' דם טמא שהוא הפסולת של הדם הנדחה לחוץ מפני שנתרבה דם הרבה וכמו ענין ותתחלחל32 המלכה שפירסה נדה שמפני הפחד נתבלבלו הדמים ונתערב הפסולת ויצא ונדחה לחוץ, וכן כל ענין פירסה נדה הוא רק ענין יציאת הפסולת מצד ריבוי הדמים כידוע, ויש ה' דמים טהורים כי באותו פסולת היוצא יש שאינו פסולת הדם המזוהם אלא הוא מן הנקי והטוב שיצא גם הוא לחוץ ונק' דם טהור והיינו ענין ההבדלה בין דם לדם, וכללו' הענין הוא כי הדם33 הוא הנפש שבו שוכן עיקר חיו' הנפש ובמובחר וטוב שבו סובב והולך רוח החיים בכל האיברי' ונק' בחי' גבורו' שהוא עיקר המחי' אך בפסולת הדם החיו' שבו קשה ורע מאד ויכול לקלקל כל הגוף וע"כ נדחה ויוצא לחוץ וזה נק' בחי' גבורו' קשות כידוע.

והדוגמא מכל זה יובן למשכיל למעלה דשרש יניקו' החיצוני' שנמשך מבחי' הדמים טמאי' שבאשה העליונה היינו מבחי' הגבורו' הקשו' שהוא ענין ובחי' פסולת השפע הנדחה לחוץ מבחי' מל' דאצי' והיינו מסיבת ריבוי הדמים עד שנמצא פסולת הרבה והוא ענין רוב התעוררו' גבורו' עליוני' ע"י שעוברי' על שס"ה ל"ת שהן מבחי' הגבורו' של הדם הפסולת דאימא כמ"ש במ"א בענין שמי34 עם י"ה שהן שס"ה ל"ת מפני שהוא בבחי' בינה שמלובשת בשס"ה גידין וע"ז נא' כי הדם הוא הנפש כו' וע"י שנתעוררו גבורות הרבה ע"י שס"ה ל"ת נמשך פסולת הדם הרבה ובהכרח שיהי' נדחה לחוץ והן בחי' ה' דמים הטמאי' שמקבלי' החיצוני' תוספ' יניק' מהם אבל ה' דמים הטהורי' נשארו בבחי' הקדושה כי בהם עיקר אור החיות כמבואר מתוך משל הנ"ל בה' דמים טמאי' וה' דמי' טהורי' אשר באשה למטה וד"ל.

והנה כל זה בבחי' מל' דוקא שנק' אשה כידוע אבל מבחי' ז"א אין לחיצונים יניקה כלל וכלל כי אין בזכר ענין פירסה נדה בה' דמים טמאי' כו', והטעם הוא כי הזכר רובו בחי' חסדי' וכמ"ש כי35 זכ"ר חסד"ו כו' אבל הנוק' מלאה גבורו' ודינין כי

תרפח

עיקר בנינה הוא מבחי' הגבורו' כידוע וע"כ מסתעפי' ממנה בחי' הגבורו' הקשות כמו ה' דמי"ם טמאים הנ"ל משא"כ בזכ"ר שאין בו בחי' גבורו"ת בגילוי כ"כ, והגם שבהכרח שימצא בו ג"כ מבחי' הגבורו' שהרי נק' ז"א בשם מל"ך כידוע וכתיב מלך36 במשפט יעמיד ארץ כו' אבל מ"מ אין הדינים שלו בהתגלו' כ"כ והטעם הוא כי הנה כתיב באור37 פנ"י מלך חיים דאנפהא38 דמלכא נהירין בתמידות והוא לעוצם רוממותו כי כל הגבוה גבוה יותר יאיר באור טוב וחסד לכל כו' וע"כ אנפהא דמלכא נהירין בבחי' החסדי' לכל אך בחי' הדין שהוא מצד האימה של המלך הוא מכוסה ונעלם בתוך הארת הפנים הללו כנרא' לכל עין רואה פני המלך בפנים צהובות דאע"פ שמדבר בקירוב גדול מ"מ האימה שלו על העומד לפניו מתפשטת אך שהיא בהעלם והסתר וא"כ הדינים שלו מכוסי' ונעלמי' לפי שהארת הפני' הוא בגילוי עליהם להעלימם ולהסתירם כו', ואחר שהדינים שלו מכוסי' ונעלמי' בתוך הארת הפנים איך יוכלו החיצוני' לקבל מפסולת הדיני' הללו אחר שלא יש מציאת גבורו' קשות כלל מהדינים שלו כמו הכעס והרוגז כי הרי המה מכוסי' ונעלמי' באור פני מלך כנ"ל ולא מסתעף מהדיני' שלו המכוסי' שום ענין גבורו' קשו', וע"כ אין מקום כלל וכלל לחיצונים להיו' להם שרש אחיזה ויניקה בגבורו' דז"א אלא רק בבחי' גבורו' דמל' להיותם באין ונמשכין למטה בבחי' הגילוי כענין פירסה נדה כנ"ל, וע"כ נק' הדיני"ם של בחי' המל' בשם דינא דמלכותא ממש לענוש בעונש רע ממש אבל בז"א נא' מפי39 עליון לא תצא הרעות כו' כי אין40 רע יורד מלמעלה מטעם הנ"ל, אבל בדינא דמלכותא שמלאה דינין נמשך ממנה גם בחי' גבורו' הקשו' לענוש ממש ומשם יש יניק' לחיצונים שהם כחות הדין לקטרג ולפעול רע ממש בבנ"א וזהו כל עיקר חיותם כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו41 עד כלותו מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשת"ה וכן ונסחת"ם מעל האדמ"ה כו', כי פי' אדמ"ה הוא בחי' מל' דאצי' כי ז"א נק' אד"ם כידוע והמל' נק' אדמ"ה והוא ע"ש האדמומי"ת ג"כ לפי שעיקר בנינה מבחי' הגבורו' והיינו מפני שהיא מלאה דמי"ם הרבה עד שמסתעף ממנה בחי' גבורו' קשות ג"כ שמהם מקבלי' גם החיצוני' הנק' רע גמור וכמ"ש סבי"ב42 רשעי"ם יתהלכון והוא בחי' רע שבנוג"ה מפני שהן יונקי' מה' הדמי"ם הטמאי' שנק' אדמ"ה אד"ם ה' כלומר ה' דמים טמאי' והיינו שהוא מקלל הרע דנוג"ה בתחלה להכריתם משרש יניקתם הכללית והוא בחי' האדמ"ה שיש במל' והיינו ה"ג הקשו' שבדם נדה שנק' אדמ"ה ואמר עד כלות"ך אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה פי' אשר אתה לוקח יניק' וחיו' והיינו לרשתה לעצמך למקור וחיו', וכל הקללות האלה תוכן הכונה שלהם הוא כדי שעי"ז תכלה כח יניקת"ך מעל האדמ"ה הנ"ל שלא תקח אותם

תרפט

לך לירוש"ה וזהו עד כלותך מעל האדמה כו', ובתחלה אמר עד השמד"ך ועד אבד"ך כו' כי לא יהי' להם עלי' למעלה כלל לברר מהם איזה טוב ואז ממילא יבאו כל הקללו' האלה להשמידם ולאבדם לגמרי ואח"כ אמר עד כלות"ך מעל האדמ"ה שלא יוסיפו עוד לקבל יניק' גם מכאן ולהבא כי יכלו ויאבדו גם שרש יניק' למעלה וד"ל.

ועד"ז43 הוא ענין הפסוק ונסחת"ם מעל האדמ"ה כו' שיהיו נעתקים לגמרי מבחי' מל' גם מבחי' הג' הקשו' כי לעתיד הרי יתברר שם ב"ן לגמרי וכמ"ש והי'44 אור הלבנה כאור החמה כו' ולפי שכל זמן הגלות קיבלו יניקה כנ"ל מקללם שיכרתו ויאבדו גם משרש יניקתם אשר קיבלו כבר וזהו ונסחת"ם שיכלו אותם מן האדמ"ה לבל יוסיף עוד לבא שם ערל וטמא כו' וד"ל. וזהו שאמר מעל האדמ"ה דוקא כי אינם מקבלי' רק מבחי' מל' ולא מבחי' ז"א גם מבחי' הגבורו' שבו מטעם הנ"ל.

ואחר שהזכיר תוכן הכוונה הכללי' בכל הקללו' האלה שהוא כדי לנתקם ולהכריתם מעל האדמ"ה כנ"ל אח"כ הוא מתחיל לקללם בפרט בקללות המיוחדי' לזה שבהם ועל ידם יוכרתו מעל האדמה כו' והוא מ"ש יככה45 ה' כו' שהם בבחי' גבורו' הקשות מאד והוא בחי' הכליון שיש בחמימו' הקשה שבאה מצד ריבוי המותרו"ת והן כמו שחפת וקדחת ודלקת כו' שזהו כל עיקר שרש יניקתם למעלה מפסולת הדמי' הטמאי' וזהו סיבת איבוד"ם, וכמ"ש תמות"ת46 רשע רע"ה שהרע"ה47 עצמה תמית אותו וכמ"ש במ"א. ומובן זה ממשל העלוקה שמושכת הפסולת של הדם ומתמלאת ונופלת ומתה כו' וד"ל.

והיו48 שמיך אשר על ראשך נחשת כו'. פי' כי הנה ידוע דאת49 זלע"ז עשה האלקי' וכמו שיש בסטרא דקדוש' בחי' אור פנימי ובחי' אור מקיף כך יש בסט"א בחי' א"פ וא"מ, וע"ז אמר דהקללה תתפשט בחיצוני' בין בבחי' א"פ שלהם המקבל להם השפע ובין בבחי' אור מקיף המביא להם השפע מסטרא דקדוש' כו'. וזהו והיו שמיך שהן בחי' אורו' מקיפי' אשר על ראשך להשפיע להם מוחי' תמיד נחש"ת כמו הנחש"ת שהוא חם ויבש היפך טבע המים שהוא קר ולח וזה מורה על בחי' העדר השפע מן המשפיע הנק' שמים, שזהו היפך מטר השמי"ם שהוא כשהן מלאי' כל טוב וברכה כו', והארץ אשר תחתי"ך בחי' א"פ המקבל לא יוכל לקבל מפני קושיו שמתקשה כברז"ל הקשה, וזהו גריעו' המקבל כי המקבל צריך שיהא היפך הקושי דוקא כי כלי בית קיבול א"א להיו' אלא ברך ולא בקשה כידוע וד"ל.

תרצ

יתן50 ה' מטר ארצך אבק ועפר כו'. פי' מטר ארצ"ך הוא בחי' מ"ה שיוצא ונמשך מן המשפיע למקבל שנק' ארצ"ך כי השפע מ"ד נמשל לגשמים שיורדין טיפין טיפין וכמ"ש כי51 יבעל בחור כו'.

ומתחלה דיבר בקללה על עצמו' המשפיע שיהא ריקן מכל שפע מצד עצמו שיהא כנחש"ת וכן במקבל מצד עצמו כנ"ל ועתה מקלל גם מה שנשפע מהמשפיע ונק' מט"ר שיהא כאבק ועפר שאינו מצמי"ח כלל, כי האב"ק שרשו מיסוד האש המכלה ובמטר כתיב והרו"ה52 את הארץ והוליד"ה והצמיח' כו' לפי שהמטר ממים הוא מבחי' החסדי' המגדל ומצמיחי' כטבע בחי' החסדי' כו' כידוע אבל האב"ק חם ויבש לכך אינו מגדל, וקילל המט"ר של המשפיע שיהא כאבק ועפר שאינו מגדל כי אינו מרו"ה את הארץ כלל וגם הנה העפר אין בו חיו' אלא מעט מזעיר כי הוא קר ולח (וגם יש בו מבחי' הגבורו' וע"כ נצטוו ליתן מעפ"ר53 אשר בקרקע המשכן במי נדה כו' כמ"ש במ"א), וזהו מורה על בחי' העדר החיו' ג"כ כמו המת שאין בו חיו' הוא קר כעפר וע"כ נא' והכל54 תשוב אל העפר כו', וכל זה קללה לרע שבנוג"ה שלא יהא לו מקום יניק' מסטרא דקדושה משום צד וכנ"ל וד"ל.

מן55 השמים ירד עליך עד השמדך. פי' מן השמים הוא בחי' ז"א דאצי' שנק' שמי"ם וכמ"ש ואתה56 תשמע השמי"ם כידוע, והענין הוא כי בחי' המלחמה ללחום עם החיצוני' כדי להאבידם הוא דוקא מבחי' ז"א ולא מבחי' מל' וכמ"ש ה'57 אי"ש מלחמה כו' וכמ"ש וירעם58 מן שמי"ם ה' ועליו"ן יתן קולו כו' כי האיש59 דרכו לכבש המלחמה ולא האשה כו', והטעם הוא כי הנה מבואר למעלה דבחי' ז"א רובו חסדים והדיני"ן שבו מכוסי' ונעלמי' בחסדי' ואין לחיצוני' יניק' מהם כו' משא"כ בנוק' דז"א שיש לחיצוני' אחיזה שם ולכך אין ביכולת הנוק' ללחום עמהם ולהאבידם אחר שיש להם מקום ושרש אחיז' בדינין וצמצומי' שבמל' אבל בחי' ז"א להיותו רם ונבדל מהם הרבה עד שאין להם שרש ומקום יניק' ממנו כלל ע"כ ביכולתו ללחום עמהם להאבידם כו'.

וענין המלחמה הוא לעורר עליהם מבחי' הדיני' הנעלמי' בחסדי' כמ"ש ימינ"ך60 הוי' תרעץ אויב וידוע שימי"ן הוא בחי' קו החסדי' ואמר שימין ה' דוקא הוא

תרצא

אשר תרעץ אויב דוקא, ולכאורה יפלא זה האיך יתכן שבמדת החסדי' ידין דין אף לאויב. אך הענין הוא דכל מה שנגדלו ונתגברו בחי' החסדי' בז"א לישראל מזה נעשה ונמשך בחי' גבורו' ודיני' עצומים לפרעה וחילו, וזהו ימינ"ך הוי' לישראל בזה תרעץ אויב דוקא. וביאור הדברים הוא כי בחי' הדיני' נעלי' ומכוסי' באנפוהי דמלכא דנהירין כנ"ל אך כאשר אור החסד מאיר בגילוי לישראל עמו אזי יצאו הדיני' מתוך ההעלם על ההיפך המנגד לישראל, ומקודם שיצאו החסדי' בגילוי לישראל היו הדיני' נעלמי' אך כאשר יצאו בגילוי בהכרח שיצאו גם הדיני' הנעלמי', ולהיכן יצאו אם לא אל בחי' הקליפ' המנגד לאותו אור החסד שנתגלה כו'.

ויובן דבר זה ממלך ב"ו שיגלה אור טובו וחסדו לאוהבו לאיזה טעם שיש לו בזה הנה מזה הטעם עצמו יצא דין ועונש למקטרג על אוהבו כו', והא בהא תליא דלפי ערך טעם ההטבה לאוהב כן ערך הטעם לעונש לשונא כו', ונמצא ריבוי החסדי' גורמי' ריבוי הדיני' לההיפך המנגד כו' וד"ל. וזהו מן השמי"ם דז"א ירד עליך בגילוי והיינו הדיני' שהיו נעלמי' תחלה בחסדי' יתגלו עלי"ך כדי להאביד הר"ע שבנוג"ה, והוא כמו ענין המלחמה שהי' לה' עם שר של מצרים שריבוי החסדי' לישראל היו סיבה לאיבוד פרעה וחילו בים וכמ"ש ימינך הוי' תרעץ אוי"ב כנ"ל וגם כאן או' עד השמד"ך וד"ל.

יתנך61 ה' נגף לפני אויביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו. פי' בדר"ך אח"ד הוא בחי' יסוד דנוק' שנק' דר"ך אח"ד, דהנה כל בחי' יסוד נק' דר"ך לפי שבו עובר השפע, ובכל מקום יש בו ביסוד בחי' ההתכללות מכללות רבים ולכך נק' דר"ך אח"ד לפי שמתאחדי' שם רבים ונק' בזוהר בשם כניש"ו62 דכל נהורין שכל האורו' מתכנסי' ביסוד ומתאחדי' בו והיו לאחדים ממש, עד"מ הידוע מכל שפע סתם שכלולה מכללות מה שבשכל ומדו' שהתכללו' זאת בא' ביסו"ד דוקא והוא הבל הלב שיוצא בגילוי לדיבור כו' וכיוצא בזה, וידוע שיש ב' מיני יסוד63 א' יסו"ד דדכורא שהוא המשפיע השפע מלמעלה למטה ונק' ג"כ דר"ך וכמ"ש דר"ך64 גבר בעלמה, ויש בחי' יסוד דנוק' שהוא בחי' המקבל כל ההשפעו' ונק' ג"כ דר"ך כמ"ש הנות"ן65 בי"ם דר"ך ונק' ג"כ דר"ך אח"ד לפי שמתאחדת שם לקבל השפע בתכלית היחוד וההתכללו' מלמטה למעלה ונק' מ"ן והיינו ענין התכללות של הנשמות ומלאכים רבים מאד שנכללו ביסוד דנוק' וכמ"ש ביד"ך66 אפקי"ד רוח"י וידוע שהוא בחי' יסו"ד דנוקבא שנק' באר כמ"ש עלי67 באר ר"ת

תרצב

דביד"ך אפקיד רוחי כידוע בכתבי האריז"ל ולכך נק' דר"ך אח"ד לפי שמתאחדים בה ריבוי נשמו' ומלאכי' והיו לאחדי' בהתכללו' אחת להיות מעלין מ"ן ביסוד דנוק' כו' ע"ד שמתאחדי' כל אורו' הנשפעי' מלמעלה למטה שהוא בחי' מ"ד שביסוד דדכורא כנ"ל וד"ל.

והנה להיו' כי על בחי' יסו"ד דנוק' נא' זה השער להוי' שכולן עולין ונכללי' בו ויכולי' הכל ליכלל בה גם מי שיש בו אפס קצה מן חלק הטו"ב שברפ"ח ניצוצי' שנפלו כו' וכמאמר הנ"ל בהאי נוג"ה מפתי לה לאיתתא ונטיל נהורהא כי חלק הטו"ב שבנוג"ה עולה גם הוא עם המלאכי' ונשמו' בהעלא' מ"ן ביסו"ד דנוק', ומפתי לה ונטיל גם הוא אור וזיו האלקי בשעת היחוד כו' לפי שמתכלל גם הוא בתוך כללות המתכללי' אחר שהכל יכולי' ליכנס שם וא"כ גם בחי' הר"ע דנוג"ה יוכל ליכנס לשם ולקבל יניק' גם הוא מבחי' היחוד העליון דזו"נ כו', הנה לזה הוא מקלל את בחי' הר"ע דנוג"ה ואמר בדר"ך אח"ד תצ"א אליו פי' בדרך אח"ד דהיינו בחי' יסוד דנוק' ודאי תוכל גם אתה לצאת ולהתכלל שם כנ"ל, אבל לא תהי' לך תקות יניק' משם כי אח"כ בשבע"ה דרכי"ם תנו"ס לפניו פי' בז' דרכים הן בחי' ז' המדו' דז"א דאצי' שיש לכאו"א דרך ומבוא בפ"ע קודם שמתכנסי' בדרך אח"ד שהוא בחי' יסוד כו' והרי מבואר למעלה דמן השמי"ם שהוא בחי' ז"א ירד על ר"ע דנוג"ה להלחם בו כו' וא"כ מכל ז' המדו' דז"א ילחם עמו וכמ"ש ה'68 איש מלחמה כו', ובז' מדו' דז"א אין לחיצוני' שרש יניק' ואחיזה כלל מטעם הנ"ל שבחי' ז"א עצמו מרומם ונבדל מכל ההשתלשלו' כו' ומה שיש להם אחיזה ויניק' הוא בבחי' יסו"ד דנוק' בהעלא' מ"ן שבה שהוא נקרא דרך אח"ד מלמטה למעלה שיכולי' הכל לעלות שם אבל בהגלות נגלות מז' המדו' דז"א מלמעלה שנק' ז' דרכי"ם שמלמעלה למטה ששם אין להם שרש אחיז' כלל ממילא ינוסו החיצוני' ויתבטלו ממציאותם לגמרי. וזהו בז' דרכי"ם תנו"ס לפני"ו וד"ל. ולפ"ז יתפרש פי' בז' דרכי"ם בב' אופנים, הא' מפני הז' דרכים דאצי' העליוני' וכנ"ל, ועוד יתפרש כפשוטו שינוסו בז' דרכי"ם כי הרי יש דרך מיוחד לכל מדה ומדה לבער ולכלות הרע בדרך מלחמה הנ"ל ולכך בז' דרכי"ם ממש ינוסו ופי' לפני"ו היינו כמ"ש כהמ"ס69 דונ"ג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקי' כו' וד"ל.

והיית70 לזעוה לכל ממלכו"ת הארץ. פי' ממלכו"ת האר"ץ הן בחי' ז' מלכין קדמאין דתוהו דכתיב בהו וימלוך וימ"ת שכולם בבחי' ב"ן דמלכו' וירדו למטה בשם ב"ן דבי"ע והן רפ"ח ניצוצו' דתוהו ששם ב"ן מברר מהם בכל יום וכמ"ש ותקם71 בעוד לילה כו'. והנה משיורי הז' מלכי' שלא נתברו הן הן בחי' קליפות הטמאו' לגמרי והוא בחי' הרע דנוג"ה הנ"ל אבל כל חלק הטוב שבקליפ'

תרצג

נוג"ה מתברר לעתיד וכמ"ש מלך72 אלקי'73 על גוי"ם שע' שרים יתבררו ג"כ לעתיד כמ"ש והיו74 מלכי"ם אומנייך כי יהיו בטילי' לקדוש' ונק' עבדי"ם כמו עבד כנעני וכמו שמבואר למעלה בענין ועמדו זרי"ם ורעו צאנכם כו', וכאשר יהי' עליי' גם לבחי' הטו"ב שבנוג"ה ויוכלל גם הוא בקדוש' האלקי' הנה אזי ישאר בחי' הרע שבנוג"ה למטה לזעו"ה לכל75 ממלכו' הארץ שיבדלו המלכים הנ"ל מהם ויתרחקו מהם תכלית הריחוק, כי המלכים שעל הארץ ששרשם מז' מלכין קדמאי' הרי יתבררו ויהפכו גם הם בטוב וא"כ ממילא יהי' נמאס בעיניהם חלק הר"ע דנוג"ה עד שיהיו בעיניהם לזעו"ה כו'.

וזהו והיית לזעו"ה לכל ממלכו"ת הארץ דקאי על חלק הר"ע דנוג"ה שיהי' לזעו"ה בעיני כל הממלכו"ת של הארץ לפי שהן כולם יבאו בבירור ע"י שם ב"ן המבררם כנ"ל, אבל חלק הרע דנוג"ה יבדל ויורחק גם משם ב"ן דבי"ע, ומ"ש לכל ממלכו"ת הארץ לשון ריבוי כי יש הרבה שרי ממלכו"ת באר"ץ שכולם מקבלי' משם ב"ן שהוא בחי' מל' דאצי' בכלל ונק' ממלכו"ת הארץ אבל ס"מ וממנן דילי' דעאק"ו לישראל יהיו בעיניהם לזעו"ה על שלא נתבררו גם הם ולא נכללו בקדוש' אם היו מכבדים לישראל כמבואר במאמר התיקוני"ם הנ"ל וד"ל.

והיתה76 נבלתך*76 למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד. פי' נבלת"ך הוא לשון נובלו"ת כמו נובלות77 חכמה וכיוצא. והענין הוא דהנה

תרצד

גם בחי' הרע שבנוג"ה מ"מ יש בו קצת מבחי' הטוב דקדוש' ממה שנפל בו בבחי' גלות ונק' נובלו"ת לפי שנפל שם מלמעלה כענין הנפילי"ם78 היו בארץ כו', וכן בכל דור ובכל זמן יש כמה ניצוצי' קדושה שנופלים בקליפה ומשתקעים שם ונק' נופלי"ם וכמ"ש סומך79 ה' לכל הנופלי"ם והם שם בבחי' גלות כענין גלות80 השכינה בכלל בע' שרים וכמ"ש81 במ"א ע"פ עת אשר שלט האד"ם באד"ם כו', וע"ז קילל אותו ג"כ דמה שנפל ברע דנוגה בבחי' נופלי"ם ונק' נבלת"ך גם זה לא ישאר בו אלא ילקטוהו עוף השמים ובהמת הארץ ויהי' להם למאכל ולא ישאר שום טוב ברע דנוג"ה.

וענין עוף82 השמי"ם הן המלאכים כמ"ש רז"ל ועוף83 יעופף עוף זה מיכאל כו', ויש מלאכי' שנק' בהמת הארץ והוא בחי' המרכבה דפני84 אריה להימין ופני שור מהשמאל כו' ונק' חיות ובהמות כידוע, וגם בנשמות יש ב' מדרגות הללו עוף השמים ובהמת הארץ, כי יש נשמו' שנק' עופות ויש נשמו' שנק' חיו' ובהמו' כאריה ושור שהרי ביהודה85 נא' ארי"ה וביוסף86 שור ויש נשמו' שנא' בהם כצפור87 נודדת כו', והענין של ב' מדרגו' הללו הנה יש יתרון מעלה בעוף על בהמה ויש יתרון מעלה בבהמה [על] עוף, דהנה בעוף ובהמה הגשמיי' אנו רואי' דהעוף זוטר חיותי' מחיות הבהמה וע"כ הכשרו בסימן א' בלבד והבהמה בב' סימני' משום דחיותה88 רב

תרצה

וכמ"ש בגמ', ויש יתרון מעלה בעוף על בהמה במה שהעוף הוא פורח הגבה למעלה מעלה מה שאין כח זה בבהמה כלל כידוע.

והדוגמא מזה יובן למעלה בנשמו' ומלאכי' העליוני', דהנשמו' ומלאכי' שנק' עוף השמים הנה אע"פ שחיותם מועט דהיינו שהאור האלקי מצומצם בו מאד אבל מ"מ יתרון מעלה יש בהם על אותן הנשמו' ומלאכי' שנק' בהמו' וחיות במה שיוכלו לעלות בעילוי למעלה מעלה ברום המעלות ע"י הכנפים שלהם שהן המדו' אוי"ר שנושאי' אותם מאד הגבה למעלה מה שאין ביכולת אותם הנשמו' ומלאכי' שנק' בהמו' להגיע לשם כלל וכלל. ויש יתרון מעלה בנשמו' ומלאכי' שנק' חיו' ובהמו' במה שחיותם מאור האלקי רב מאד כמו פני אריה ופני שור הנושאו'89 את הכסא שיש בהם ריבוי הכח והחיות עד שביכולתם יש כח ועוז גדול כזה להיות נושאו' עליהם את הכסא כו' וד"ל.

ועכ"פ יהי' איך שיהי' בענין הברורי' דניצוצי הטוב מבחי' הנובלו"ת שנפלו ברע דנוג"ה הנה ב' מדרגות הללו מנשמו' ומלאכי' הנק' עוף השמי"ם ובהמת הארץ שניהם יבררו וילקטו בחי' הטו"ב ההוא זה לפי כחו בהעלא' עד רום המעלות וזה כפי כחו בריבוי החיו' כו' ומבין שניהם יחד לא ישאר מאומה מן הנובלו"ת ברע דנוג"ה כי יאכלוהו עוף השמים ובהמת הארץ הנ"ל לגמרי עד שלא ישאר רק בחי' הרע עצמו כמו שהוא בלתי נובלו"ת כלל, וזהו והיתה נבלת"ך למאכ"ל לעו"ף השמי"ם ולבהמ"ת האר"ץ ואין מחריד וד"ל.

והיית90 ממשש בצהרי"ם כאשר ימשש העור באפילה כו'. פי' בצהרי"ם הוא כשהאור של השמש מאיר בתגבורת גדול שאז האור בהיר וצהיר כענין צה"ר91 תעשה כו' ולכך נק' צהרי"ם כלומר צוה"ר היום וגם החום של השמש מתגברת בצהרי"ם יותר מכל היום, וכך יובן למשכיל למעלה דיש עת מיוחד למעלה ונק' צהרי"ם והוא בשעה שהאור האלקי מאיר בגילוי גדול עד שהכל מקבלי' האור ולא חשך האור להאיר בכל מקום גם מפחותי הערך במדרגו' הנמוכו' ועד"מ יובן זה ממלך ב"ו כשעושה סעודה ומשתה גדולה שקוראין לכל אדם על הסעודה ומקבלי' כולם שפע וברכה גם העבדים הקטני' ופחותי הערך כעניים הנבזים ושפלים וגם יגיע להבהמות וחיו' הגרועי' כמו גם לכלבים העצמו' הנופלים וזורקין מעל השולחן ואין זה אלא לפי שגדול אור החסד כ"כ עד שימצא נובלו"ת הרב"ה שמספיקי' לכל גם להיותר נמוך במדרגה עד שגם הכלב מקבל מזונו כו', והנמשל יובן למעלה שזהו הנק' צהרי"ם שמגיע למטה בחי' נובלו"ת הרבה מפני ריבוי האור כי רב הוא מאד עד שהכל מקבלי' אין איש נעדר שלא יקבל רב טוב ושפע, ואעפ"כ קיללו לר"ע דנוג"ה שגם בסעוד"ת הצהרי"ם למעלה יהי' ממשש באפיל"ה כי לא יקבל אור גם

תרצו

בשעה ההיא שהיא עת רצון לכל וגם לכלבי"ם לא יהי' לו דמיון וערך כלל מפני שנלקח ממנו כל טו"ב ולא נשאר רק רע גמור וע"כ ימשש כעו"ר באפילה גם בצהרי"ם וד"ל.

והיית92 אך עשוק כל הימים כו'. פי' מלבד שלא יהא לו תקוה ועליי' למעלה אלא שיהי' תמיד עשו"ק וגזו"ל, מפני שיבררו ויגזלו ממנו כל חלקי ניצוצי הטוב שקיבץ בגזל כל זמן הגלות וכמ"ש גוז"ל93 אביו ואמו כו', וכל מי שירצה יעשו"ק ויגזו"ל אותו הטוב, וזהו והיית אך עשו"ק וגזו"ל כל הימים כו' וד"ל.

אשה94 תארש ואיש אחר ישגלנה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו. פי' אש"ה תאר"ש כי יש בחי' אירוסין ונישואין בקליפה כמו שיש בחי' אירוסין ונישואין בסטרא דקדושה. דהנה ידוע בחי' אירוסי' בקדושה הוא בחי' המשכת אור המקיפי' בחופ"ה וקידושי' בטבעת95 עגול הן עניני אורו' מקיפי' ואח"כ נעשה היחוד והזווג בבחי' המשכת א"פ כו'.

וביאור הדברים ידוע שבקידושי' באמרו הרי את מקודש"ת לי ממשיך עליו אור מקיף והוא הנק' בחי' אירוסי"ן96 למעלה וכמ"ש וארשתי"ך97 לי באמונה כו' ואח"כ נעשה גופו של יחוד בהמשכת מ"ד כו' דהיינו בבחי' א"פ, וכך יש בסט"א בחי' מקיפי' דאירוסין בתחלה ואח"כ בחי' נישואין דיחוד בהמשכת א"פ. דהנה אנו רואי' כאשר נתפסה איזה ניצוץ האלקי בידי החיצוני' כמו בנפול הנופל באיזה תאוה רעה כו' הרי תחלה הוא מהרהר הרהורים רעים הרבה מאד וזהו הנק' בגמרא הרהורי98 עבירה שקשין מגופה של עבירה להיותם באי' על הניצוץ בבחי' מקיף להקיפה ולבלבלה מכל צד ופנה במחשבו' זרות שונות מאד עד שמושקעת ונופלת בתוך הבלבול ההוא ממחשבו' והרהורי' הרעים ומחמתם נעשה סיבה אח"כ להיות הניצוץ ההוא באה לידי גופה של העבירה בפ"מ שזהו כמו בבחי' היחוד דקדושה בהמשכת א"פ כך משפיעי' החיצוני' שפע בפ"מ באותו הניצוץ ובתחלה מארסין בבחי' המקיפי' לבלבלה במ"ז כנ"ל ואח"כ מייחדי' אותה בבחי' נישואי"ן ממש לגמור העבירה עמה בפ"מ כו' וכמ"ש בספרי הקבלה וד"ל.

וזהו שקילל לר"ע דנוג"ה אם יארס ניצוץ מניצוצי הטוב בבחי' מקיפי' לבלבלה במ"ז כנ"ל לא יבא עמה לידי היחוד בהמשכת א"פ הנק' נישואי"ן שזהו היה עיקר הכונה באירוסין כי איש ישגלנה, מפני שהכל יוציאו ממנה וגם אחר שתפס

תרצז

בניצוצי הטוב בבחי' מקיפי' יוציאו אותו הניצוץ ויעלה ויתייחד למעלה ביחוד העליון האלקי ולא יגיע ממנה שום אור ברע דנוג"ה ונמצא כל מה שטרח בבחי' אירוסי"ן לא עשה כלום, וזה צער גדול מאד לר"ע דנוג"ה עד"מ המארס אשה בגשמיו' ובא אחר ונושאה וד"ל.

ועד"ז יתפרש בית תבנה בחי' כלי לאורו', והוא בהיפוך מענין אירוסי' שקדם המקיף לא"פ ובבנין הבית שוכן המקיף על הבית אחר המשכת א"פ, וגם ע"ז קיללו שלא ישב הוא במקיפי' דבי"ת אשר יבנ"ה גם לאחר שטרח וגזל א"פ מהניצוצו' דקדוש' אבל לא יתיישב הוא בבי"ת זה שהוא המקיף שעשה לא"פ כו' וד"ל. ועד"ז כרם תטע אע"פ שגזל אורו' ונטעם בתוך שלו ונעשה כר"ם, אבל איש אחר יחללנו שיוציאו ויבררו מהכרם ההוא כל הטוב דקדוש' למעלה ונמצא יגיעתו לריק כו' וד"ל.

שורך99 טבוח לעיני"ך ולא תאכל ממנו. פי' שור"ך השו"ר אשר הוא שלך דוקא אשר בא מבחי' פני שור אשר מהשמא"ל למעלה כידוע דבחי' פסולת הגבורו' דאותו שו"ר הוא למטה100 והוא נעשה שרש לקליפת נוג"ה בבחי' הר"ע שבה וכידוע בענין שרש דשו"ר מועד כו' ואותו השו"ר יהי' טבו"ח לעיני"ך ולא תאכל ממנו.

והענין הוא כי הנה ידוע בענין הקרבנות שע"ג המזבח שהדם הנזרק ע"ג המזבח הוא בחי' העלא' הטוב והמובחר של החיו' לקדוש' האלקי' במתן הדמים כנגד היסו"ד של המזבח כו' והקטרת האימורי' לריח ניחוח לה' הוא עולה בבחי' הפנימיו' יותר כידוע אך האיברי' והפדרי' שלא נתאכלו מבע"י שהולכין וקריבין כל הלילה מהם ניזונין גם הע' שרים של מעלה כי זהו רק בחי' התמצית הניתן לחיצונים ג"כ בלילה וכמ"ש בזוהר אבל פנימי' החיו' עולה למעלה כי בחי' הברורי' דנוג"ה הפנימי' דנוג"ה עולה והחיצוניו' יורדת למטה וכך הקרבנות הדם שהוא בחי' פנימי' דנוג"ה עולה ונכלל במזבח וכן הקטרת האימורי' ביום אך החיצוניו' מהם הנשאר בלילה יכולי החיצוני' לקבל יניק' משם וזהו מבואר בספרי הקבלה ולע"ל שיבורר כל חלקי הנוג"ה מבחי' הטוב שבה אזי לא יתנו עוד חלק מקרבנו' לחיצוני' כלל אלא יהי' הקרבן כולו כליל ע"ג המזבח כי גם החיצוניו' יוכל לעלות במזבח כו' וא"כ גם מבחי' פסולת הגבורו' דפני שור העליון שבמרכבה שממנה נעשה הפר למטה לקרבן ע"ג המזבח ג"כ יהי' כולו כליל כו' ולא יבא ממנו שום חלק שפע לחיצוני' שהן בחי' הר"ע דנוג"ה כנ"ל.

וזהו שור"ך טבו"ח, שור"ך השייך לחלק"ך וגורלך יהי' טבו"ח בהעלא' ע"ג המזבח מכל וכל גם בחיצוניות שלו ולא יגיע לך חלק ממנו כלל ולא תאכ"ל ממנו

תרחצ

מאומה, והיינו הקללה שמקלל לרע דנוג"ה שגם מהשו"ר שלו לא יאכל, ולא עוד אלא שלעיניו יהי' טבו"ח כנ"ל ולא יאכל ממנו מטעם הנ"ל וד"ל. ועד"ז יתפרש חמור"ך וצאנ"ך כו' הכל מדרגו' שמקבלי' מהן נוג"ה ומכולם יבורר הכל ולא ישאר מהם שום מחי' ומזון יניקה לר"ע שבנוג"ה וד"ל.

זרע101 רב תוצי"א השד"ה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארב"ה. פי' ארב"ה102 בגי' יצח"ק והוא בחי' גבורו"ת דיצח"ק העליו"ן שמכלה ואוכל כל מה שמתברר מרפ"ח ניצוצי' דתוה"ו ואע"פ שהרבה ניצוצי' העליוני' נפלו ונזרעו במקום היכלות החיצונים כי זר"ע ר"ב תוציא השד"ה שהוא שם ב"ן כו' אך מעט מהם תאסוף אליך ולא יגיע לך רק חלק א' מריבוא כי הכל יאכלנו הארב"ה והוא בחי' גבורו' דקדוש' הנק' ארב"ה כידוע בפי' וארב"ה את זרעו במ"א כו' וד"ל.

כרמים103 תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת. פי' תולע"ת104 הוא בחי' שם מ"ב דאנא בכח כו' שנק' תול"ע כי תול"ע מספרו תק"ו שהוא מספר אבגית"ץ שעולה ג"כ תק"ו, וכמ"ש בספרי הקבלה והוא בחי' חסד שבגבורה כידוע דאנא105 בכח יש בו ז"פ ששה תיבות וששה תיבו' הראשוני' הוא חסד שבגבורה וששה תיבו' השניי' גבורו' שבגבורו' כו' עד מל' שבגבורה הן ששה תיבו' האחרוני' וע"ז נא' ביד"ך אפקי"ד רוח"י מפני שכל העלא' הנשמו' למעלה ע"י שם מ"ב הוא, וע"כ כשאו' ביד"ך אפקי"ד רוח"י דהיינו שהנשמה רוצה לעלו' וליכלל למעלה בהכרח שתעלה ע"י שם מ"ב והוא אנא בכח כו' וכמ"ש במ"א, ואמנם כח הששה תיבו' הראשוני' דאנא בכח הוא בחי' חסד שבגבור' כו' וזהו הנק' בשם תול"ע, והטעם הוא כי הנה התולע הגשמי אין כחו אלא בפיו בלבד ולא מצד עצמו שהרי התולעת יוכל לקצוץ גם אילן עב וגס מאד בפיו שיאכלנו מעט מעט עד אשר יכנס בכל עוביו ויקצצנו כמו שקוצצין בגרזן וכיוצא, והנמשל למעלה היינו שיש כח אלקי בקדוש' שאין כחו אלא בפיו ונמשל בשם תול"ע והוא שמכרית ומבדיל את אור השפע האלקי המלובש בחיצוני' שלא יקרבו גם הם ויקבלו יניק' כמו שהתולע הגשמי יקצץ הארז הגבוה והוא בחי' חסד שבגבורה להיו' כי כח כריתה זו היא חסד לסטרא דקדוש' אע"פ שהוא דין לסט"א, ועד"ז הוא בחי' התפלה בכלל כי במה שעושין ישראל בתפלתם הוא מצד הכח אשר יש בפיהם בלבד דהיינו בדיבור בתפלה כמו התולע שאין כחו אלא בפיו ולכך נא' אל תיראי תולע"ת יעקב כו' וד"ל.

תרצט

וכך הוא הענין כאן דר"ע דנוג"ה כאשר יטע כרם מזריעת אורו' עליוני' שנפלו שמה כנ"ל יהי' מקולל שלא יגיע לו מן הכרם שום יין באסיפה כי תאכלנ"ו התולע"ת הוא שם מ"ב בששה תיבו' הראשוני' דאנא בכח שמספרו תול"ע והוא הכח האלקי אשר הוא קוצץ וכורת היניק' מן החיצוני' כנ"ל וע"כ לא יגיע לחיצוני' שום יניק' מהכרם הזה וד"ל.

זיתים106 יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך. פי' זהו ענין קללה באופן יותר קשה משאר הקללות לפי שיש בה הוספת צער ויגון יותר משאר קללות, כי שאר קללו' הם רק העדר הטוב מכל וכל ואין הצער קשה כ"כ כשאין לאדם כלום מיגיעתו וטרחתו שיוכל לומר לנפשו שהרי זה כאילו לא עשה כלום בתחלה, אך בהיות האדם מייגע ומוצא קצת תקוה מיגיעתו בעשותו בחי' הכלי להיו' מוכן להכנס בו אור ושפע כמו הזיתים שיהיו לאדם בכל גבולו שיש ריבו"י הכלי"ם ואמנם כאשר האור לא יבא בהם כלל והיינו ושמן לא תסו"ך זהו שבירת לב וצער גדול יותר משלא הי' לו כלום, וכך הוא למעלה בקללה זו לקלל ר"ע דנוג"ה שיהיו לו זיתי"ם בכל גבולו ולא יסו"ך שמ"ן דחכמ"ה כו' כלומר הכלי יהי' לך והאור לא תקח כדי לצערו ביותר ואמר הטעם כי יש"ל זיתי"ך כו'.

הגר107 אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה. פי' הג"ר הוא בחי' מל' דאצי' שהיא בגלות בע' שרים כמ"ש כי108 גר הייתי בארץ נכריה כו' וכמארז"ל גלו109 לאדום שכינה עמהם ועד עתה הי' בחי' הג"ר הזה בגלות ובדוחק אצל הר"ע דנוג"ה שפעלו בהם רע ונשתעבדו בהם בישראל כנ"ל במאמר התיקוני' וכשיתברר כל הטו"ב שבנוג"ה אזי יבאו כל הקללו' האלה על בחי' הר"ע דנוג"ה להאבידו ולהכריתו לגמרי מלמעלה כנ"ל שזהו תוכן הקללה בכל הקללו' וע"כ אמר שיהי' אז להיפך מכמו שהי' שהגר הי' בגלו' ואז הג"ר אשר בקרב"ך יעלה מעלה כי שם ב"ן המלובש בנוג"ה יתעלה ויעלה עמו גם כל חלקי הטוב שבה והר"ע דנוג"ה יפול למטה, וזהו ואתה תרד מט"ה מט"ה וד"ל.

ומסיים110 טעם הקללות כולם תחת111 אשר לא עבדת ה' כו', פי' תחת אשר לא נדבקת בקדוש' להיות טפל ובטל לישראל ולאוקיר להו וכנ"ל בתיקוני' והי' לך עלי' ג"כ עם עליי' המל' ולא הי' לך ירידה כלל, אך אתה עשית ההיפך שפעלת רע ונפרדת מישראל לגמרי כנ"ל ע"כ באו עליך כל הקללו' האלה ורדפו"ך עד השמד"ך כו' כנ"ל וד"ל.

תש

(וי"ל112 הגר אשר בקרבך היינו ט"ס דנוק' המתלבשי' בקליפות אחר חורבן בית שני כמ"ש בע"ח שער מיעוט הירח פ"ב ושער מ"ח פ"ג, והיינו בסוד עת אשר שלט כו', אך זהו לרע לו כי עי"ז יבררו ממנו ואז תתעלה המל' למעלה מעלה כו').


1) להבין שרש ענין הקללות שבתוכחה: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (קיב, א). המאמר עם כמה שינויים (וסעיפים) נדפס באוה"ת תבוא ע' תתרצב. וראה תורת מנחם כרך ט (תשי"ג — ח"ג) ע' 167 סעיף יז ואילך.

2) והיה אם לא תשמע בקול ה'. . עד סיום כל הפרשה ההיא: תבוא כח, טו ואילך.

3) והיה כאשר שש. . בא שמה לרשתה: שם סג.

4) הנה איתא: באוה"ת מסומן כאן סעיף א).

5) בתיקונים בתיקונא שביעא' בראשית ירא בושת: תקו"ז תיקון ז (כד, א).

6) בראשית: ראה שם הקדמת תקו"ז בתחלתה.

7) כי שמים כעשן נמלחו: ישעי' נא, ו.

8) דז' מלכין קדמאין: ראה זהר (אד"ר נשא) קכח, א. ע"ח שער הכללים פ"א. שם שער (ח) ואילך. דרושי נקודות פ"ד.

9) וימלוך וימת: וישלח לב, לו ואילך.

10) הצמצום דשם אלקים: נסמן לעיל ע' תלט.

11) וצבא השמים לך משתחווי': נחמי' ט, ו.

12) והי' מדי חדש ושבת יבא כל בשר להשתחוו': ישעי' סו, כג. — והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר.

13) חדשים לבקרים: איכה ג, כג.

14) דבהאי נוג"ה מפתה לאיתתא: זהר ויקהל רג, ב.

15) דאפקו"ה למט"ט והלקוהו: ראה חגיגה טו, א.

16) לי יאורי: יחזקאל כט, ג.

17) ונפש כי תחטא תווהא הוא: ויקרא ה, א. ראה זהר ויקרא יג, ב. טז, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שיב. וש"נ.

18) עקבו' משיחא נשמו'. . מבחי' עקביים כידוע: ראה ג"כ שערי אורה יט, א. קח, ב. דרך מצותיך קנב, א. קעו, א. ובכ"מ.

19) ויובן זה בתוספת ביאור: באוה"ת מסומן כאן סעיף ב).

20) כי חלק הוי' עמו: האזינו לב, ט.

21) ישראל עלה במחשבה: ראה ב"ר פ"א ד.

22) בני בכורי ישראל: שמות ד, כב.

23) וברא כרעא דאבוה: יונת אלם רפ"ב. ע"ח שכ"ג פ"א בשם: רז"ל. של"ה קנז, א. וראה פרש"י ד"ה כבעל — כתובות צב, א. תוד"ה מקמי — יבמות י, א. וראה ספר החקירה להצ"צ ע' מו: וכמרגלא בפומי' דאינשי.

24) ועמדו זרים ורעו צאנכם: ישעי' סא, ה.

25) והיו מלכים אומניך כו': ישיע' מט, כג.

26) ואת רוח הטומאה אעביר כו': זכרי' יג, ב.

27) וזהו שרש כללו' ענין: באוה"ת מסומן כאן סעיף ג).

28) ובאו כל הקללו' האלה על אויבך: נצבים ל, ז — ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על איביך ועל שונאך אשר רדפוך.

29) והנה קודם: באוה"ת מסומן כאן סעיף ד).

30) ועשתה את צפרניה שהחיצוני' יונקים: תצא כא, יב. וראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקלז. וראה סידור שער נט"י ק, ג ואילך. סה"מ תקס"ב ח"א ע' קד. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. דרך חיים ע' 128. פירוש המלות מב, ב. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקי. וש"נ.

31) אשה יראת ה': משלי לא, א.

32) ותתחלחל המלכה שפירסה נדה: אסתר ד, ד. מגילה טו, א. סוטה כ, ב. נדה כא, א.

33) הדם הוא הנפש: פ' ראה יב, כג.

34) שמי עם י"ה שהן שס"ה ל"ת: בלקו"ת פקודי ג, ב מציין: בת"ז בהקדמה ד' ד' סע"ב וד' ה' ע"א. (וראה בהנסמן בהמ"מ לשם).

35) כי זכר חסדו: תהלים צח, ג.

36) מלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

37) באור פני מלך חיים: משלי טז, טו.

38) דאנפהא דמלכא נהירין בתמידות: ראה זהר (אד"ר) נשא קלג, ב.

39) מפי עליון לא תצא הרעות: איכה ג, לח.

40) אין רע יורד מלמעלה: ראה ב"ר פנ"א, ג.

41) וזהו עד כלותו: באוה"ת מסומן כאן סעיף ה).

42) סביב רשעים יתהלכון: תהלים יב, ט.

43) ועד"ז הוא: באוה"ת מסומן כאן סעיף ו).

44) והי' אור הלבנה כאור החמה: ישעי' ל, כו.

45) יככה ה': תבוא כח, כב. כז. כח. לה.

46) תמותת רשע רעה: תהלים לד, כב.

47) שהרע"ה עצמה תמית אותו וכמ"ש במ"א: ראה תו"ח בראשית רנט, ב. רטז, ג. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תרלט. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשסז וע' תת. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תצח.

48) והיו שמיך: באוה"ת מסומן כאן סעיף ז).

49) דאת זלע"ז עשה האלקי': ע"פ קהלת ז, יד.

50) יתן ה' מטר ארצך: באוה"ת מסומן כאן סעיף ח).

51) כי יבעל בחור: ישעי' סב, ה.

52) והרוה את הארץ והולידה והצמיח': ישעי' נה, יו"ד.

53) מעפר אשר בקרקע המשכן: לשון הכתוב נשא ה, יז.

54) והכל תשוב אל העפר: קהלת ג, כ — הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר.

55) מן השמים: באוה"ת מסומן כאן סעיף ט).

56) ואתה תשמע השמי': מלכים-א ח, לב. לד. לו. לט.

57) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.

58) וירעם מן שמים ה': שמואל-ב כב, יד — ירעם מן שמים ה'.

59) האיש דרכו לכבוש: יבמות סה, ב.

60) ימינך ה' תרעץ אויב: בשלח טו, ו.

61) יתנך ה': באוה"ת מסומן כאן סעיף י).

62) כנישו דכל נהורין: ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רח. במדבר ח"א ע' צד (ובמילואים שם).

63) יסוד דדכורא: ראה זהר מקץ ר, א. ויחי רמו, ב. אור החמה לזהר ויצא קנה, א ד"ה והרח"ו.

64) דרך גבר בעלמה: משלי ל, יט.

65) הנותן בים דרך: ישעי' מג, טז.

66) בידך אפקיד רוחי: תהלים לא, ו.

67) עלי באר ר"ת דבידך אפקיד רוחי כידוע בכתבי האריז"ל: חוקת כא, יז. וראה פע"ח שער (טז) ק"ש שעהמ"ט פ"ב, פ"י. מאמרי אדה"ז פרשיות התורה ח"א ע' נט. ובהנסמן לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רסה. וש"נ. שמות ח"א ע' רעז.

68) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.

69) כהמס דונג מפני אש: תהלים סח, ג.

70) והיית לזעוה: באוה"ת מסומן כאן סעיף יא).

71) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

72) מלך אלקים: תהלים מז, ט.

73) אלקים על: בגוכתי"ק יש סימן שיש כאן הג"ה על הצד, אבל חסר בצידי הגליון. ובאוה"ת כאן רשום: אלקים שהוא שם ב"ן כו' על.

74) והיו מלכים אומנייך: משלי מט, כג.

75) לכל ממלכות הארץ: תבוא כח, כה.

76) והיתה נבלתך: באוה"ת מסומן כאן סעיף יב).

*76) והיתה נבלתך. . ולבהמת הארץ: ראה לקו"ת שמיני יח, ד:

הנה יש להקדים מ"ש במ"א ע"פ והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ כו' והענין שכל הקללות הם על הרע דנוגה ופי' נבלתך לשון נובלות היינו מה שנפל בבחי' נובלות ושבירת הכלים ומעורב תוך הרע דנוגה לא ישאר בו מאומה לעתיד אלא ילקטוהו עוף השמים ובהמת הארץ עוף השמים היינו כמארז"ל ע"פ ועוף יעופף ועוף זה מיכאל כו'. (ועיין בזח"א בפ' בראשית די"א סע"ב ודי"ב ע"א ובע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד' מענין עופין כו'. וע' בזח"ג בפ' צו דכ"ו ע"ב ובפ' שמיני דל"ט סע"ב ובמק"מ ובהרמ"ז). ויש מלאכים שנקראים בהמת הארץ והוא המרכבה פני אריה פני שור כו' וגם בנשמות בני אדם יש ב' מדריגות אלו שיש נשמות שנק' עוף וכמ"ש בזח"ג בפ' פינחס (דרי"ז ע"ב) אשר שם צפרים יקננו בטוליהון מקננן נשמתיהון דצדיקייא וכ"ה בזהר ח"א בפ' ויצא (דקס"ב סע"ב) ויש נשמות שנק' בהמת הארץ כמ"ש גור אריה יהודה יששכר חמור גרם כו' בכור שורו. והענין שבבחי' א' יש יתרון מעלה בעוף על הבהמה. שהעוף הוא פורח בכנפיו הגבה למעלה באויר משא"כ הבהמה. ובבחי' א' יש יתרון בבהמה על העוף דהעוף זוטר חיותיה. ולכן הכשרו בסימן א' אבל הבהמה חיותה רב ועד"ז יובן למעלה דבחי' המלאכים שנק' עוף השמים וכן הנשמות שמבחי' זו יש להם יתרון שיוכלו לעוף ולעלות בעילוי עד רום המעלות ע"י הגדפין אהוי"ר (וע' מענין העפיפה בהרמ"ז פ' שמיני ד' ט"ל סע"ב ועמ"ש עוד מענין בחי' העופות בפ' בהעלותך סד"ה אם את כל דגי הים כו') ויש ג"כ יתרון מעלה בבחי' המלאכים ונשמות הנק' בהמת הארץ שכחם רב וגדול וכמ"ש בחיות המרכבה והחיות נושאות את הכסא כו' הרי שכחם עצום להיות נושאות את הכסא ועל הכסא כמראה אדם כו'. והנה ממוצא דבר מבואר דעם היות שבחי' עוף יש בו יתרון בחי' העפיפה לעלות בעילוי כו' עכ"ז יש ג"כ יתרון עצום לבחי' בהמת הארץ ברוב הכח שבהם. ובמ"א נת' דהכח הזה בחיות המרכבה להיות נושאות את הכסא היינו לפי שהן ממה שנתברר משבה"כ שהוא מעולם התהו כו' ששם הי' ריבוי האור כו' ועפ"ז י"ל דמה"ט אין כן בעופין לפי שהן נמשכו מזיווג נשיקין וזיווג דנשיקין הוא אפילו כשא"צ לברר משבה"כ כמ"ש בע"ח שם בהדיא, וצ"ע דלכאורה משמע שכל המלאכים יצאו מזיווג נשיקין כמ"ש בע"ח שם. ומ"מ עכ"פ יש יתרון לבחינת בהמה על בחי' עוף בענין הכח והגבורה כו' הגם שיש יתרון לעוף בענין העפיפה כו' (ואפשר לומר דזהו כענין בחי' ב' שמות מ"ב וע"ב שבשמע והיה אם שמוע אשר שם מ"ב הוא בחי' העלאות ובשתים יעופף כו' והוא בחינת ובכל מאדך שבפ' שמע ובחי' זו הוא נעלה יותר משם ע"ב כמ"ש בפ' תרומה דקל"ב ב'. אך להיות המשכת אלקות מלמעלה למטה ע"י תורה ומצות מעשיות זהו בחי' שם ע"ב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ע"ב שי"ן (כמ"ש בת"ז).

77) נובלות חכמה: ב"ר פי"ז, ה.

78) הנפילים היו בארץ: בראשית ו, ד.

79) סומך ה' לכל הנופלים: תהלים קמה, יד.

80) גלות השכינה בכלל בע' שרים: ראה זהר בראשית מו, סע"ב. סידור שער המילה קמה, ג.

81) וכמ"ש במ"א ע"פ עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט. תו"ח בראשית לג, ב בהערה 11.

82) עוף השמים הן המלאכים. . מלאכי' שנק' בהמת הארץ: ראה בכ"ז לקו"ת שמיני יח, ד שנסמן בהערה *76.

83) ועוף יעופף עוף זה מיכאל: בראשית א, כ. ב"ר פ"ג, ח. ראה זהר בראשית מו, ב. ובהנסמן בהערה *76. בחיי בראשית שם.

84) דפני אריה להימין: ראה יחזקאל א, י.

85) ביהודה נא' ארי"ה: ראה ויחי מט, ט.

86) וביוסף שור: פ' ברכה לג, יז.

87) כצפור נודדת: משלי כז, ח.

88) דחיותה רב וכמ"ש בגמ': ראה חולין נז, א. וראה לקו"ת הנסמן בהערה *76.

89) הנושאו' את הכסא: ראה בחיי תרומה כה, יוד בשם הפדר"א ספ"ד.

90) והיית ממשש: באוה"ת מסומן כאן סעיף יג).

91) צהר תעשה: לשון הפסוק נח ו, טז.

92) והיית אך עשוק: באוה"ת מסומן כאן סעיף יד).

93) גוזל אביו ואמו: משלי כח, כד.

94) אשה תארש: באוה"ת מסומן כאן סעיף טו).

95) בטבעת עגול. . מקיפי': ראה תו"א מד, א. באוה"ת ברכה ע' א'תתמה.

96) אירוסין למעלה: ראה ג"כ לקו"ת שה"ש מח, א. סידור (עם דא"ח) ברכת נישואין קלח, ג ואילך. אוה"ת שה"ש ע' תז. ועוד.

97) וארשתיך לי באמונה: הושע ב, כב.

98) הרהורי עבירה שקשין מגופה של עבירה: יומא כט, א. וראה ביאוה"ז פינחס קיא, א.

99) שורך טבוח: באוה"ת מסומן כאן סעיף טז).

100) למטה: באוה"ת כאן: למעלה.

101) זרע רב: באוה"ת מסומן כאן סעיף יז).

102) ארבה בגי' יצחק. . במ"א: ראה סה"מ תקס"ב ח"א ע' ה בשם הלקו"ת — ראה שם טעמי המצות פ' שמיני. פע"ח (שער הק"ש) ש"ח, פכ"ח. סידור שער התקיעות רמז, א. תו"ח תולדות קנג, ב. וישלח קפב, א.

103) כרמים תטע: באוה"ת מסומן כאן סעיף יח).

104) תולעת הוא בחי' שם מ"ב דאנא בכח: ראה אוה"ת חקת (הוספות) ע' 34 שמביא ענין זה ממאמר זה.

105) דאנא בכח. . ז"פ ששה תיבות: ראה ג"כ לקו"ת מסעי צב, ב.

106) זיתים יהיו לך: באוה"ת מסומן כאן סעיף יט).

107) הגר אשר בקרבך: באוה"ת מסומן כאן סעיף כ).

108) כי גר הייתי בארץ נכריה: שמות ב, כב. יתרו יח, כג.

109) גלו לאדום שכינה עמהם: ספרי ס"פ מסעי. וראה מגילה כט, א.

110) ומסיים טעם הקללות: באוה"ת מסומן כאן סעיף כא).

111) תחת אשר לא עבדת: תבוא כח, מז.

112) (וי"ל הגר. . מעלה כו'): הג"ה זו, בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הצ"צ, נדפסה ג"כ באוה"ת כי תבוא כרך ו ב'שצה (מגוכתי"ק זה).