להבין שרש הדברים

תשיב

בעזר"ה

להבין1 שרש הדברים הנ"ל. הנה תחלה יש להבין כללות ענין ר"ה ויו"כ שהוא זמן התיקון לתקן פגם העונות וחטאים ולמלאת2 כל חסרון ופגם שע"י החטא שעל ידם נעשה כל השנה הסתלקו' אור הקדוש' כו' ובעי"ת חוזרין אור השרא' הקדוש' במה שאומרי' המלך3 הקדוש כו' ולהבין ענין התיקון הזה איך הוא הנה יובן עד"מ כאשר בית אחד נתקלקל בו באמצעו או בסופו באיזו מקום שיהי' הנה ודאי א"א לתקן אותו הקלקול אם לא שיחזור ויבנו מחדש כל הבית מיסודו עד גגו שבהתחדשו' הבנין יכולי' לתקן ולעשות קיום חזק באותו מקום המקולקל והנמשל יובן מזה בהיות ידוע שפגם העונות והחטאי' עשו חסרון וקלקול למעלה גם באורו' וכלים דאצי' כי הנה ידוע די"ס דאצי' נמשכין ומתלבשין בג' מיני כלים פנימיים ואמצעיי' וחיצונים וי' כלים הפנימיי' מתלבשי' בבריא' והאמצעיי' ביצי' והחיצוני' בעשי' ונעשי' בבי"ע נר"נ כידוע וא"כ גם מי שיש לו נפש דעשי' מגיע הפגם מעונו גם באצי' בי' כלים החיצוני' וידוע דהכלים נק' איברי' עד"מ וזהו שאמרו בזוהר4 הפושעים בי בי ממש בגופא דמלכא שהן בחי' האורו' שמלובשי' בכלים כו' וד"ל ויש ב' מיני פגם א' פגם החטא שעושה רק חסרון (שהוא עד"מ הסתלקו' והעדר הרגשת החיות באיזה אבר שאינו אלא מפני קלקול הדמים באותו אבר) והיינו למעלה ע"י ביטול מ"ע כמ"ש למעלה ויש פגם יותר קשה והוא העון5 מלשון העוה דרכו כו' ע"י ל"ת (שהוא קלקול הדמים כ"כ עד שנעשה באבר כמו צרעת ונגע ונק' נגעי בני אדם) שמהם מקבלים החיצונים יניקה גדולה כמבואר בזוהר וע"ח6 בענין הנגעים וע"כ נק' עון שנעשה דרך עקלתון ומעוה לחיצוני' כו' וד"ל.

אך העצה לתיקון העונות והחטאים הוא עד"מ לבנות הבנין מחדש כנ"ל שאז יוכלו לתקן מקום המקולקל כך למעלה זהו כל עיקר ענין ר"ה להיות שבר"ה7 אנו או' זה היום תחלת מעשיך שנבנה8 בנין הנוקבא דאצי' מחדש כמו שנאצלה מתחלת האצי' בבחי' נסירה כו' וכידוע וכן למעלה מעלה עד רום המעלו' הכל נבנה מחדש לחדש כל ההשתלשלו' מעצמות המאציל וע"כ יכולי' אז לעשות בחי' תיקון לפגם

תשיג

העונות והחטאי' כי הגם שעשו כבר פגם באורו' וכלים דאבי"ע אבל <שנד>

בחידוש האור מעצמו' המאציל באבי"ע מחדש יתוקן כל פגם ויתמלא כל חסרון וזהו ענין טעם סליחת ומחילת העונות בר"ה ויו"כ והיינו שאומרי' המלך הקדוש בעי"ת להחזיר אור הקדוש' מחדש אע"פ שכבר נסתלקו ע"י החטא ימשיכוה מחדש וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין ישראל9 עלה במחשבה הנ"ל ומה שאמר קדושי'10 תהיו יכול כמוני וכו'. דהנה שרש נשמו' ישראל נמשך מבחי' מוח דאבא דאצי' שהרי נק' בנים וכמ"ש בני11 בכורי ישראל והבן12 נמשך מטיפה הרוחניו' שבמוח האב וכמאמר הידוע כי האב13 מזריע הלובן כו' וזהו בראשית14 בשביל ישראל שנקרא ראשית כי הם נמשכו מבחי' מוח החכמה שנק' ראשית כידוע וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שאמר הקדב"ה שתוק15 כך עלה במחשבה לפני כי ר"ע שרש נשמתו מבחי' אור החכמה דאצי' וכמבואר בע"ח16 בשרש ענין י' הרוגי מלוכה שהי' בשביל להעלו' מ"ן לאו"א כי גלוי וידוע הי' לפני המאציל אריכות גלות בית שני והענין של הגלות ידוע שהוא רק כדי לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצ' שבע' שרים כענין גלו17 לאדום שכינה עמהם שהוא שם ב"ן המברר כו' ואין הבירור אלא בחכמה כמאמר בחכמה18 אתברירו דוקא ואמנם גלוי וידוע הי' לפניו שאין כח בחכמה דכנ"י בגלות לברר כל הברורי' דרפ"ח כו' והיו צריכי' להשתקע שם זמן ארוך מאד ע"כ הקדים עצה טובה בי' הרוגי מלוכה שהיו מבחי' החכמה דוקא שבמס"נ שלהם הם ביררו מרפ"ח כו' כל מה שהי' צריך להתברר ע"י כנ"י כי הרי נשמתם עלו במס"נ לאור חכמה העליונה הנק' מחשבה עילא' סתימאה כו' ושם הי' עי"ז הבירור היותר גדול מכל מה שעתיד להתברר ע"י חכמה שבכאו"א מישראל בגלות ולא עוד אלא שבכל דור ובכל זמן לא יש כח לחכמה שבכנ"י לברר בגלות כ"א ע"י כח החכמה עילא' לפי שי' הרוגי מלוכה שמסרו נפשם לחכמה עילא' המה הנותנים כח ועוז תמיד לברר למטה בחכמה כמ"ש בע"ח19 ע"פ א"ל נקמות ה' כו' ע"ש.

תשיד

והיינו שאמר על ר"ע כך עלה במחשבה כלומר שר"ע עלה במחשבה עילא' סתימא' כדי שיהא על ידו מקור לכל הברורי' לעתיד ולכך אין תימא כלל לומר וכי זו20 תורה וזו שכרה דאדרבה זהו שכרה של תורתו של ר"ע שמברר במחשבה עילא' כו' וד"ל וכל זה מטעם שישראל עלה במחשבה סתימא' לפניו כנ"ל ואמנם ירדו אח"כ למטה בעולם הפירוד כדי לברר ברורי' בתשובה ומע"ט והנה ירידה זו צורך עלי' היא בודאי כידוע וענין העלי' שלהם היינו ודאי למעלה ממקור חוצבם בתחלה דהיינו לבחי' אור הכתר שלמעלה גם מבחי' המחשבה שאור אבא כידוע וסיבת עליי' זאת הוא ע"י המצות מעשיו' שעושין בעוה"ז לפי ששרש המצו' הוא בבחי' אור הכתר21 כידוע שנק' המצו' בכלל תר"ך עמודי אור והטעם שנק' עמודי"ם דוקא כי עד"מ העמוד שרגלו נעוץ בארץ וראשו מגיע השמיימ' ויכולי' לטפס עליו ולעלות עליו מן הארץ עד בגובה השמים כך ע"י המצו' יכולי' לעלות עד בחי' אור הכתר שנק' גלגלתא דא"א שלמעלה מן כל <שנה>

ההשתלשלו' גם מבחי' חכמ' סתימא' הנ"ל שישראל עלה שם וכידוע דהכתר22 נק' קרקפתא והוא מלשון כותרת ונק' ג"כ עטרה כי כתר23 עליון נק' כתר מלכו' והענין הוא כי אין טעם כלל לרצון מפני שהוא למעלה מן הטעם ודעת כו' וד"ל.

והנה על המצות אמר ועשיתם24 כל מצוותי והייתם קדושי' לאלקיכם וע"ז אמר יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם פי' כי הגם שע"י המצות מגיעין ועולין עד בחי' אור הכתר שלמעלה מן החכמ' הנק' קדוש אבל קדושתי למעלה גם מקדושת המצות כי הנה ידוע דבחי' מל' דא"ס נעשה בחי' כתר לנאצלי' ודרך כלל בחי' הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' ונחלק לב' פרצופי' ע"י וא"א בחי' ע"י הוא מבחי' מל' דא"ס או מל' דא"ק ובחי' א"א הוא נעשה כתר וראש לנאצלים ונמצא לגבי בחי' א"ס עצמו הוא נק' בחי' מל' ולגבי הנאצלי' הוא נק' כתר ואין ערוך כלל ביניהם כי בחי' מל' דא"ס שמאיר בע"י נק' עתיק25 יומין מלשון המעתיק הרים כו' שנעתק ומובדל מיומין דאצי' ובחי' א"א הוא למטה ממנו אחר שבא להיו' מקור לאצי' כו' וכידוע והנה המצות שהן תר"ך עמודי אור כנ"ל הרי שרשם בבחי' א"א והן בחי' תרי"ג26 ארחין דגלגלתא כמ"ש באד"ר אבל קדושתי היינו בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' ע"י בכלל שלמעלה גם מקדושת המצות שבכתר להיותו נבדל בערך מן כל ההשתלשלו' כנ"ל וזהו שאמר יכול כמוני פי' כמו בחי' מל' דא"ס ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה גם מקדושתכם שע"י המצות מטעם הנ"ל וזהו ג"כ ענין המלך הקדוש שאו' בעי"ת שהוא בחי' מל' דא"ס

תשטו

שנק' מלך אבל הוא קדוש למעלה גם מקדוש' המצות שאין המצו' מגיעי' לשם מטעם הנ"ל וע"כ ע"י שאו' בעי"ת המלך הקדוש מחזירין אור הקדוש' מחדש לגמרי אע"פ שכבר נפגם האור ע"י העונות והחטאי' אחר שקדושה זו מקור לקדושת המצו' ולמעלה הרבה ממנה ע"כ יש ביכולתה להמשיך מקור לקדוש' מחדש ולתקן כל פגם וחסרון כו' וד"ל.

ובכל זה מובן פי' הברכה שעל כל המצו' להמשיך מקור לקדושת הכתר מבחי' מל' דא"ס כנ"ל כי ברוך ר"ל מבורך הוא מעצמו' מקור הראשון ומשם מגיע הברכה בכתר ומכתר לבחי' חכמה27 הנק' אתה כידוע ומאתה לאלקינו מלך שהן זו"נ כו' אשר קדשנו במצוותיו שקדשנו בקדושת המצו' שנק' אשר28 לשון עונג והוא בחי' ע"י שמקבל מבחי' א"ס עצמו כנ"ל וזהו כמו נתינת טעם מפני מה יש מקור לקדושה זו ואמר אש"ר קדשנ"ו כו' וד"ל.

ועתה יש להבין שרש ענין כי כארץ תוציא צמחה הנ"ל. דהנה מאמר תדשא29 הארץ המלובש בארץ הוא מבחי' מל' שבמל' דעשי' והוא ענין בחי' כח היולי להצמיח כל מיני עונג וטעם והנה הוא כח כולל בעצמו כל מה שעתיד להצמיח ממנו ונק' כח המצמיח זה שיש בארץ בשם כח היולי כמו עד"מ כח טפת זכר המוליד שכולל כל מה שעתיד ליגדל בולד מאיברי' רבים ושונים כו' והגרעין הנזרע בארץ אינו אלא סיבה להוציא מכח זה ההיולי ולהגביל איזה דבר מה במציאות פרטי' נגלית מן כח ההעלם שבכח <שנו>

זה שכולל הכל כאחד בלתי התחלקו' ניכרת בו כלל והדוגמא בזה הנה אותו הכח ההיולי כולל כל מיני טעם שיש במציאו' נגלית בפירות הגדילי' מכח המצמיח הזה כמו טעם הקישואין והדילועין עם טעם מתיקו' התפוחים כוללם יחד בלתי התחלקו' ניכרת ועד"ז כולל כל פרטי טעמים הנמצאי' כו' יש מהן חמוצים מאד ויש מהן מתוקים מאד והוא כוללם יחד ואינם ב' הפכי' כלל בהיותם נכללים בו כי אינו אלא כח היולי עדיין ולא נגבל אור שפעו עדיין במציאת יש ודבר נגלה במהו' והיינו שלא נגבל אורו בכלים עדיין אך הגרעין הוא הגורם הגבלה זו בזריעתו הגם שאין בו טעם וריח כלל מצד עצמו אבל לפי שהי' בו פ"א כח הצמיחה בגילוי מאותו כח ההיולי נבדלת במציאו' פרטי אותה המציאו' שבגרעין מאיזה טעם שיהי' אם מטעם חמוץ או מטעם מתוק הנה הוא המעלה מ"ן לכח ההיולי הנ"ל להבדיל ממנו בגילוי הצמיחה שמצמיח בהגבלה פרטית במציאת דבר מה כפי ההעלא' מ"ן שהעלה אם טעם מתוק או חמוץ כפי אותו המין דוקא דהיינו שגרעין החמוץ כקישואין יצמיח קישואי' ומגרעין אחר יצמיח טעם אחר כיוצא בו ממש כו' כמו השומין והבצלים וכן בפירו' האילנות וצמיחת התבואו' הכל עד"ז הוא וד"ל.

תשטז

והנמשל מכל זה יובן למשכיל למעלה בענין המאמר זורע30 צדקות שצדקה31 שהיא כוללת כל המצות כנ"ל נמשלה לזריעה והגם שאין בהם ריח וטעם כלל אחר שמלובשי' המצות בדברים גשמיים כתפילין בקלף גשמי וכיוצא אבל הם מעלין מ"ן לכח העליון שבבחי' כתר שהוא מקור כל התענוגי' העליוני' הכוללם יחד בלתי התחלקו' ניכרת כמשל כח הצומח שבארץ הכולל כל הטעמי' גשמיים כנ"ל ומוציאי' מתוכו מן ההעלם לבא העונג האלקי בגילוי במציאו' ניכרת אור בכלי כמו שמתלבש העונג בחכמה שאז העונג מורגש במציאת חכמה32 ונק' עדן כידוע33 בפי' ונהר יוצא מעדן כו' אבל בלא התלבשות לא ניכר ונרגש שום עונג במקור התענוגי' אך ורק ע"י העלא' מ"ן מן המצות נבדל משם האור לבא בגילוי במציאו' כפי אותה ההעלא' ממש וכמשל זריעת הגרעין שמוציא מן ההעלם כיוצא בו דוקא וד"ל.

וזהו שרש ענין כי כארץ תוציא צמחה האר"ץ הוא בחי' גילוי הרצון בכנ"י במעשה המצות בגשמיו' שהוא כמשל הזריעה כנ"ל ולעתיד תוציא צמחה מהעלם מקור כל התענוגי' והיינו שכר מצות בג"ע העליון מלבד מה שאוכלין34 פירותיהן בעוה"ז, דהיינו ענין גילוי זיו העונג העליון שם מה שנהנין מזיו כו' עד שאמרו מוטב35 דלידייני' כו' כי זיו זה עונג נפלא הוא שאין כמוהו וד"ל.

והנה יש בזריעה זו ב' מדרגו' הא' כונות המצות שהצמיחה מזריעה זאת הוא בג"ע העליון שהיא בבחי' בינה שבמל' דאצי' כי הכונה באה בהשגה והתבוננו' דוקא אך זאת הכונה בהשגה מצומצמת של הנשמה בעודנה מלובשת בחומר גופני היא רק כמו משל גרעין הזרוע שאין בו טעם וריח כלל כו' והצמיחה ממנה הוא השגה האלקי' כשמשגת הנשמה בג"ע מזיו כו' דהיינו בבחי' בינה שבמל' דאצי' והזריעה הב' גופה של מעשה המצוה שהיא כדוגמת גופו של גרעין שמצמיח גופו של פרי מלבד טעמה והנמשל מזה הוא הארה האלקי' המצומצמת בג"ע התחתון שצומחת שם <שנז>

ממצות36 אנשי' מלומדה כו' שהוא בחי' מל' שבמל' כו' וד"ל.

וזהו שרש ענין כן יצמיח א"ד ה' צדקה ותהלה כו' פי' כי בחי' בינה שבמל' ובחי' מל' שבמל' שמאירין בג"ע התחתון והעליון הן בחי' פנימיו' החיות והאור של ההשפעה האלקי' הנגלית שם בג"ע עליון ותחתון והן הנקראין ב' שמות שם דאד' מאיר בג"ע התחתון שהוא בחי' מל' שבמל' ושם דהוי' בניקוד אלקי' מאיר בג"ע

תשיז

העליון שהוא בבחי' בינה שבמל' שהוא הוי' בניקוד אלקים דוקא וכידוע דענין בחי' השמות מורים על בחי' הפנימיות להיותם בחי' מקוריו' להשפעה אשר נמשכת מהם כו' והיינו שאמר כן יצמיח אד' הוי' צדקה ותהלה שהן ב' שמו"ת דאד' והוי' בניקוד אלקי' שמאירי' בב' ג"ע העליון והתחתון והן הנק' צדקה ותהלה צדקה בג"ע התחתון ותהלה בג"ע העליון וכולם הן שכרן של מצות הנזרעות בעוה"ז וד"ל.

ואמנם הנה יש עוד מדרגה שלישית והוא הצמיחה שצומחת מאליה בלתי זריעה כלל והנמשל מזה הוא ענין אתעדל"ע שהיא בלא אתעדל"ת כלל בהעלא' מ"ן של זריעה וכנ"ל והיינו בזמן ר"ה ויו"כ דכתיב אז דרשו37 ה' בהמצאו שנמצא מצד התעוררו' עצמותו בלתי העלא' מ"ן כלל מלמטה, וגם מאתעדל"ע זו שבר"ה ויו"כ נמשך על כל השנה להיו' כח בכנ"י להעלות אתעדל"ת להיו' עי"ז אתעדל"ע כו' וד"ל.

ובהקדמה זו יתפרש הפסוק באופן אחר דהיינו כמו שהארץ תוציא צמחה בהעלא' מ"ן בזריעה כן יצמיח ה' צדקה כו' באתעדל"ע לבד בלתי העלא' מ"ן וד"ל. אך הטעם לזה למה בר"ה ויו"כ יש אתעדל"ע גם בלתי אתעדל"ת הנה הענין הוא לפי שבר"ה38 מתחיל בנין כל ההשתלשלו' דאבי"ע מחדש וכמו שאומרי' בר"ה זה היום תחלת מעשיך כו' והיינו שבנין הנוקבא נבנית מחדש ולזה אמרו שביום39 הששי שבו נברא אדה"ר אמר מזמור זה ה' מלך גיאו' לבש וזה הי' בר"ה כידוע דבר"ה נברא האדם כו' והתחדשו' זאת גורמת מחדש ההתעוררו' הראשונה שהי' במאציל מתחלת ההשתלשלו' כי40 חפץ חסד הוא כו' וכידוע וע"כ א"צ כלל להעלא' מ"ן בר"ה אלא אתעדל"ע מצד עצמו נמשך בעי"ת מר"ה ועד יו"כ להיו' מתחדשת כל ההשתלשלו' די"ס באורו' וכלים שהן שרש ענין הי' עומקי' כמשי"ת בסמוך בעזר"ה וד"ל.

ובזה יובן יותר הטעם לסליחת העונות ביו"כ לתקן כל פגם וחסרון ולמלאת כל מה שנחסר מאור הקדוש' בשנה שעברה כי הרי נתחדש אור המאציל מעיקרו כמו שהי' מתחלת ההשתלשלו' בבחי' אתעדל"ע שמצד עצמו שאז ביכולת להמשיך אור חדש אשר עדיין לא הי' בתחלת ההשתלשלו' ובזה האור יתמלא כל חסרון כנ"ל לפי שהחסרון לא בא רק באותו האור שכבר בא בהשתלשלו' כנ"ל וד"ל.

וזהו שרש ענין י"ג מדה"ר שנמשכי' בנעילה דיו"כ באמרם ויעבור41 ה' על פניו ויקרא ה' אל רחום כו' וידוע שי"ג מדה"ר הללו נמשכי' מבחי' אור הכתר אך

תשיח

מה שנמשכי' בנעילה דיו"כ דוקא היינו לפי שאור הכתר מקבל הארה חדשה מבחי' פנימי' אור המאציל לחדש כל ההשתלשלות מחדש ולכך ממילא הוא ארך אפים ורב חסד להיו' נושא <שנח>

עון ועובר על פשע לתקן כל חסרון ופגם מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו פי' ויעבור ה' על פניו, פי' פניו הוא בחי' האורו' והמוחי' שנמשכו כבר באצי' והעברה זו שעובר על פניו היינו שעובר מלמעלה מעלה מבחי' הפנים המאירי' כבר דהיינו שעובר מלמעלה גם מאור הכתר להאיר בכתר באור חדש והוא ענין ההעברה שעובר את עצמו מן בחי' העלם עצמו' המאציל לגילוי להאיר אור חדש בכתר וע"כ ממילא נמשכי' י"ג מדה"ר מאור הכתר מטעם הנ"ל וד"ל, וסיבת העברה זאת מצד עצמו היא כי חפץ חסד הוא לפי שבר"ה דוקא מתחיל זמן אתעדל"ע שמצד עצמו ונגמר ביו"כ בנעילה מטעם הנ"ל והיינו ענין כן יצמיח ה' צדק' ותהלה כו' כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ג"כ פי' ענין המאמר דכל המצות מברך42 עליהם עובר לעשייתן פי' עובר הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בפי' ויעבור ה' על פניו כו' דר"ל שעובר43 מלמעלה למטה דהיינו מבחי' אור המקיף שלמעלה מבחי' א"פ וזהו עובר לעשייתן כי המעשה של המצוה היא בבחי' א"פ וע"י הברכה נמשך בחי' אור מקיף העובר על הא"פ שמלובש במעשה, וענין העברה זאת היא מלמעלה כמו עד"מ הלבוש שאדם מלביש ומכסה א"ע בו שמעטה ומכסה בו את פנימיותו שבזה העיטוף והכיסוי הוא עובר את הלבוש על גופו ושייך בו לשון העברה לפי שהלבוש עובר על הגוף לכסותו מלמעלה כך יובן למעלה בלשון עובר לעשייתן דלישנא דאקדומי הוא כנ"ל דהיינו מפני שנמשך הא"מ מלמעלה מאור הכתר ומשם עובר הוא מלמעלה למטה ע"כ נק' עובר לעשייתן לפי שמלביש את המעשה בדרך העברה מלמעלה בבחי' א"מ וד"ל.

אך הנה זהו העובר מלמעלה ע"י אתעדל"ת בברכת המצות שנמשך א"מ מלמעלה מאור הכתר כנ"ל אבל בר"ה ויו"כ נמשך העברה זאת מצד אתעדל"ע בלבד בלתי אתעדל"ת כלל וזהו ויעבור ה' על פניו מצד עצמו וכנ"ל וע"כ הוא ממלא אז כל החסרונו' והפגמי' בי"ג מדה"ר כמו ארך אפים ורב חסד ואז נא' וזרקתי44 עליכם מים טהורי' וטהרתם כו' וכידוע וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יש להבין שרש ענין המלך הקדוש ומה שאומרי' אותו בעי"ת דוקא. דהנה פי' קדוש בוי"ו היינו בחי' המשכת י"ג תקוני' מאור הכתר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד כו' שהן ע"י בחי' שערות כידוע שהשערו'45 הן בבחי' יודי"ן

תשיט

ווי"ן כו' וזהו פי' קדוש46 יהי' גדל פרע שער ראשו שזהו הקדושה בהמשכת השערו' וכמ"ש ושער47 רישי' כעמר נקי וכמ"ש הפייטן כו'.

וביאור ענין השערו' ידוע שהוא רק בחי' הצומח שיש בכתר והדוגמא לזה יובן למטה מן הכתר כמו בחכמה שיש בה בחי' צומח להצמיח המדות אוי"ר כמ"ש לפי48 שכלו יהולל איש שבקטן המדו' קטני' לפי ערך קטנו' השכל וכשנגדל השכל נגדלים המדות עמו ונק' גידול המדו' בשכל בבחי' צומח בלבד כי הרי המדו' כלולים בשכל בהעלם במהות אחר מכמו שהן בהתגלות בלב ונק' מדות שבשכל ושם צומחי' מעט מעט כפי ערך גידול השכל אע"פ שאין להן ערך עם מהות השכל עצמו כו' וכך יובן גם בבחי' חכמה שבכתר הנק' ח"ס דא"א שיש מדות כלולי' בו בהעלם ונגדלי' <שנט>

עמו כפי ערך גידול כח ח"ס וצומחין בו מעט מעט ואח"כ בוקעין ויוצאי' בהתגלות והן י"ג מדות הרחמי' רחום וחנון כו' שיוצאי' בבחי' צומח בשערות די"ג תקונין כידוע אך שמדות הללו הם מדות גדולים לפי ערך גדלות חכמה שבכתר כידוע וע"כ נקראו בשם י"ג מדות הרחמים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו ענין קדוש בוי"ו ומה שאומרי' המלך הקדוש הוא להמשיך מקדש העליון שלמעלה מקדוש זה והיינו מבחי' פנימי' אור הכתר שבו יאיר אור מל' דא"ס או בחי' מל' דא"ק כי הנה ידוע דהכתר49 נק' בחי' ממוצע בכלל בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' ויש בו מבחי' האחרונה שבמאציל והוא הנק' בחי' מל' דא"ק כו' וגם הוא ראש ושרש לנאצלי' שלמטה במדרגה מבחי' מל' דא"ק ואמנם מבחי' מל' דא"ק הוא שנעשה כתר לאצי' ונחלק לב' פרצופי' אח"כ בכלל ע"י וא"א כנ"ל ובודאי מה שהוא בחי' מקבל לגבי עצמו' המאציל גבוה הרבה במדרגה ממה שנעשה ראש ומשפיע לנאצלי' כידוע50 בפי' אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו כו'.

וזהו ג"כ ז"פ51 כי ה' הוא האלקי' לפי שאלקי' שלמעלה גבוה מהוי' שנעשה למטה כו' והנה ידוע דשרש כללו' נ"י הוא מבחי' מל' דאצי' כמאמר המשנה כל52 ישראל בני מלכי"ם הם פי' מבחי' מלכו' העליונ' והיינו ע"י קבלת מ"ש כמ"ש שום53 תשים עליך מלך כו' והרי ידוע דנעוץ54 סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כידוע בפי'

תשכ

המאמר דקרקפתא55 איהו כתר עליון ואיהו כתר מלכות כו' וא"כ שרש כנ"י ע"י קבלת מ"ש ממל' דאצי' שנק' סופן מגיע בתחלתן שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' מלכו' ג"כ אלא שהוא בבחי' הא"ס כענין הי' הוא ושמו בלבד כו' וכמ"ש במ"א וע"כ יכולים הם להמשיך י"ג מדה"ר באור הכתר מבחי' מל' דא"ס שנעשה כתר לאצי' שהוא בחי' פנימי' אור הכתר כנ"ל והיינו באמרם המלך הקדוש פי' המלך הוא בחי' מל' דא"ס כנ"ל ואח"כ הקדוש הוא המשכת י"ג תקוני' שמאירי' בכתר מבחי' פנימיותו דוקא וכמ"ש ויעבור ה' על פניו דהיינו מבחי' מל' דא"ס הוא עובר מלמעלה למטה להיו' נק' בשם הקדוש בי"ג מדה"ר כנ"ל וד"ל.

ומה שאו' המלך הקדוש בעי"ת דוקא הענין הוא כי הנה בעי"ת ממשיכי' י'56 עומקים באמרם ממעמקי' קראתיך הוי' כו' ב' עומקי' הללו היינו להמשיך עומק לעומק וכמ"ש במ"א והענין הוא להמשיך מבחי' מל' דא"ס שנק' עומק לעומק דכתר שנעשה ראש לנאצלי' וצריך י' עומקים מבחי' מל' דא"ס לי"ס דאצי' בעי"ת57 בכל יום נמשך עומק א' לספי' א' ובר"ה נמשך לבחי' ספי' המל' תחלה להיו' כתר למלכו' מבחי' מל' דא"ס המאיר בעתיקא והיינו ענין תקיעת שופר בכלל שבהבלי' דתקיעו' עלה58 אלקי' בתרועה כו' ונתגלה בהם מבחי' פנימי' דע"י דהיינו ממל' דא"ס שיש בו כנ"ל ועד"ז בשאר הימי' עד יו"כ59 שהוא בספי' הכתר עצמו והיינו בכתר שבכתר ולכך נק' קדוש הוי' כו' וכמ"ש במ"א שאז נא' לפני60 הוי' תטהרו דהיינו מבחי' מל' דא"ס שיש בכתר זה הנק' כתר שבכתר כו' וד"ל וע"כ אומרי' בכל עי"ת המלך הקדוש כדי להמשיך מבחי' מל' דא"ס י' כתרים הנק' עומקי' כנ"ל לי"ס דאצי' ואין הפרש בזה בין ר"ה לשאר עי"ת כי בכולן צריך לומר המלך הקדוש וממעמקי' כו' מטעם הנ"ל וד"ל.

<שס>

ובכל זה יתפרש יותר שרש ענין כן יצמיח ה' אלקי' צדק' ותהלה כו', צדקה61 שם אד' בר"ה62 שנק' דינא דמלכותא כו' ותהלה ביו"כ שהוא הוי' בניקוד אלקי' כו' דהנה יו"כ נק' קדוש הוי' כו' כמו העוה"ב63 שאין בו לא אכילה ולא שתי' כו' כידוע והוא להיו' כי בחי' יו"כ עיקרו הוא בבחי' בינה64 שהיא שרש העוה"ב כידוע וגם נק'65 יובלא כו' ולכך עיקר טהרת העונות ביו"כ לפי שכל טהרה ורחיצה הוא

תשכא

בבחי' בינה66 דוקא שנק' אם הבנים כידוע וכמאמר תבא67 האם ותקנח צואת בנה כו' וכמ"ש68 במ"א ע"פ אם רחץ ה' צואת כו' א"ת אם אלא א ם כו' וד"ל והיינו ענין תהלה שהוא שם הוי' אבל הוא בניקוד אלקי' בינה לברר וללבן כל העונות כו' וע"ז נא' רוממו'69 אל בגרונם וחרב פיפיו' לעשו' נקמה בגוים להעביר70 רוח הטומא' ע"י התהלה ברוממו' אל כו' כי לזה הטעם הוא בניקוד אלקי' כו' ולכך נק' תהלה כי ע"י התהלה דוקא ברוממו' אל נעשה חרב פיפיו' לגוים כו' ועיקר הענין הוא כי הנה מבואר למעלה דהכתר הוא בחי' ממוצע ושם אלקי' שבו הוא מבחי' מל' דא"ס ושם הוי' שבו הוא בחי' הכתר לאצי' ובודאי בחי' האלקי' גבוה והוא עליי' הוי' לאלקי' כשאו' בנעילה כי הוי' הוא האלקי' כנ"ל ובזה נק' תהלה דקאי על תהלה שבכתר בבחי' הפנימי' שבו דהיינו מבחי' מל' דא"ס דלית71 מחשבה תפיס' בי' אפי' מחשבה סתימא' דא"א משום דלא72 ידע לי' בר איהו בלחודוהי ולא שייך בו תהלה מצד המקבלי' אלא רק שנמשך מלמעלה התהלה שיוכלו להשיגו ולהללו וכמ"ש ותהלתי73 אחטם לך וכמ"ש במ"א וע"כ נק' רוממו' אל דוקא ומשם נעשה חרב פיפיו' להחיצוני' לאהפכא74 חשוכא לנהורא כו' וזהו כן יצמיח ה' צדקה בר"ה ותהלה ביו"כ בשם הוי' בניקוד אלקי' שבכתר שירד ויאיר בבינה ביו"כ כנ"ל נגד כל הגוים כמו עשו וכו' דהיינו כו' להפוך הזדונות75 כזכיות משום דקמיה עצמותו ממש כחשיכה76 כאורה כו' וע"כ משם נמשך הסליחה למטה כמ"ש כי77 עמך הסליחה למען תורא וכמ"ש במ"א וד"ל.


1) להבין שרש הדברים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמעצי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (קב, ב). נמצא ג"כ בכת"י 611 פט, ב (וחסר סיום).

נדפס בשינויים והשמטות ותוס' הגהות (משנת תקצ"א) באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'תטז. ועם הגהות נוספות בלקו"ת נצבים נב, א.

2) ולמלאת כל חסרון. . המלך הקדוש כו': בלקו"ת שם: וכמארז"ל [ר"ה יח, א] ע"פ דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ"פ. ומפורש בתורה כי ביום הזה יכפר.

3) המלך הקדוש: ברכות יב, ב. שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סתקפ"ב ס"א-ב.

4) הפושעים בי: ישעי' סו, כד. וראה אוה"ת ואתחנן ע' שב ואילך.

5) העון מלשון העוה דרכו: ראה ירמי' ג, כא — העוו את דרכם.

6) וע"ח בענין הנגעים: ראה ע"ח של"ח ש' לאה ורחל פ"ז. וראה לקו"ת מצורע כד, ד ואילך.

7) שבר"ה אנו או' זה היום תחלת מעשיך: תפלת מוסף.

8) שנבנה בנין הנוקבא דאצי' מחדש: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שצו ובמ"מ לשם.

9) ישראל עלה במחשבה: ראה ב"ר פ"א, ד.

10) קדושים תהיו יכול כמוני: קדושים יט, ב. ויקרא רבא פכ"ד, ט.

11) בני בכורי ישראל: שמות ד, כב.

12) והבן נמשך. . שבמוח האב: ראה תניא פ"ב, פי"ח.

13) האב מזריע הלובן: ראה נדה לא, א.

14) בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית: בראשית א, א. רש"י בראשית שם.

15) שתוק כך עלה במחשבה: מנחות כט, ב.

16) בע"ח. . י' הרוגי מלוכה. . להעלו' מ"ן לאו"א: ראה ע"ח שער (מ"ן ומ"ד) של"ט דרוש א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קלא ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכז. בראשית ע' שנז. שערי תשובה נו, ב.

17) גלו לאדום שכינה עמהם: ספרי ס"פ מסעי. וראה מגילה כט, א.

18) בחכמה אתברירו: ראה זהר פקודי רנד, סע"ב.

19) בע"ח ע"פ א"ל נקמות ה': ראה הנסמן לעיל בהערה 16.

20) זו תורה וזו שכרה: מנחות שם. וראה ביאוה"ז בשלח מז, א. וראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתטז. במדבר ח"ב ע' תקלז.

21) הכתר. . תר"ך עמודי אור: ראה פרדס (שער מהות והנהגה) ש"ח פ"ג.

22) דהכתר נק' קרקפתא: ראה תקו"ז בהקדמה.

23) כתר עליון נק' כתר מלכות: תקו"ז שם.

24) ועשיתם כל מצוותי והייתם קדושים: שלח טו, מ.

25) עתיק יומין מלשון המעתיק הרים: נסמן לעיל ע' תרעו.

26) תרי"ג ארחין דגלגלתא כמ"ש באד"ר: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכט, א. קלו, א. ביאוה"ז וישלח יט, ב ואילך. לקו"ת ראה כא, ד.

27) חכמה הנק' אתה: ראה לקו"ת ואתחנן ז, ב.

28) אשר לשון עונג: ויצא ל, יג. ראה ת"ז ת"ל (עד, ב). תל"ט (עט, א). לקו"ת בשלח א, ד.

29) תדשא הארץ: בראשית א, יא.

30) זורע צדקות: ברכת יוצר.

31) שצדקה שהיא כוללת כל המצות: ראה תניא פל"ז (מח, ב). תו"א מקץ לח, ג. מב, ג. בשלח סג, ג.

32) חכמה ונק' עדן: ראה זח"ב קכג, ב. וראה תו"א לך יא, ב.

33) כידוע בפ' ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, יו"ד. ראה זהר אדרא זוטא רצב. וראה תו"א ט, ב. לקו"ת מסעי צב, ד. שה"ש לט, ב.

34) שאוכלין פירותיהן בעוה"ז: ראה קדושין לט, ב. וש"נ.

35) מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב. וראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' נט.

36) ממצות אנשים מלומדה: ישעי' כט, יג. וראה הנסמן בתו"ח ויחי רמב, סע"ג הערה 44.

37) דרשו ה' בהמצאו: ישעי' נה, ו. ר"ה יח, א.

38) שבר"ה. . בנין כל ההשתלשלו' דאבי"ע מחדש: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שצו ומ"מ לשם.

39) שביום הששי שבו נברא אדה"ר אמר מזמור זה ה' מלך: תהלים צג, א. ראה פדר"א פי"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשס. וש"נ. תו"ח וישלח קפא, ד ובהערה 64.

40) כי חפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

41) ויעבור ה' על פניו ויקרא: תשא לד, ו.

42) מברך עליהם עובר לעשייתן: פסחים ז, ב. וש"נ.

43) שעובר. . המקיף: ראה תו"א ויחי נג, ב. לקו"ת מסעי צב, ג. ואתחנן ג, ד. ובכ"מ.

44) וזרקתי עליכם מים טהורי' וטהרתם: יחזקאל לו, כה.

45) שהשערו' הן בבחי' יודי"ן ווי"ן: ראה תו"א כב, א ואילך.

46) קדש יהי' גדל פרע שער ראשו: במדבר ו, ה.

47) ושער רישי' כעמר נקי: דניאל ז, ט.

48) לפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

49) הכתר. . ממוצע: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. שער מוחין דצלם (שכ"ג) פ"ח. וראה לקו"ת בחקותי מו, ג. שלח מט, ג. סידור שער הל"ג בעומר שו, ב.

50) כידוע בפי' אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו: ברכת אמת ואמונה (תפלת ערבית). וראה סידור שער בהמ"ז קיב, ב. ביאוה"ז וילך קיג, ד. קכד, ד.

51) ז"פ כי ה' הוא האלקי': ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' קעג בהערה שם.

52) כל ישראל בני מלכים: שבת קיא, א.

53) שום תשים עליך מלך: פ' שופטים יז, טו.

54) דנעוץ סופן בתחלתן: ס"י פ"א, מ"ז.

55) דקרקפתא איהו כתר: תקו"ז בהקדמה.

56) י' עומקים. . ממעמקים קראתיך: תהלים קל, א. סוף שער תפלת ר"ה בספר ע"ח.

57) בעי"ת בכל יום נמשך. . לספי' א': ראה פע"ח שער (כד) ר"ה פ"א ואילך. פ"ו.

58) עלה אלקי' בתרועה: תהלים מז, ו.

59) יו"כ. . קדוש הוי': ישעי' נח, יג. וע"ש בפי' הרד"ק. וראה לקו"ת דרושים לר"ה נד, ג.

60) לפני הוי' תטהרו: אחרי טז, ל.

61) צדקה שם אד': ראה זהר אחרי עב, א.

62) בר"ה שנק' דינא דמלכותא: נסמן לעיל ע' תשו.

63) העוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתי': ברכות יז, א.

64) בינה שהיא שרש העוה"ב: ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת עולם. לקו"ת פקודי ג, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רי. קונטרסים ע' שפ.

65) נק' יובלא: ראה זהר תצוה קפג, א. מאו"א מערכת דרור יג.

66) בינה. . אם הבנים: ראה זהר ויחי ריט, א. יתרו פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אם הבנים. לקו"ת דרושים לשמע"צ פח, ד.

67) תבא האם ותקנח צואת בנה: ראה תנחומא חוקת ח. במד"ר פי"ט, ח.

68) וכמ"ש במ"א ע"פ אם רחץ ה' צואת: ישעי' ד, ד. פרע"ח שער (יח) השבת פ"ג. וראה ביאוה"ז שמיני סט, א. אמור פב, א. תו"א מג"א צו, ד. תו"ח נח נט, רע"ד. אוה"ת ישעי' כרך א ע' קז ס"ג.

69) רוממות אל בגרונם. . לעשו' נקמה בגוים: תהלים קמט, ו. ז.

70) להעביר רוח הטמאה: ראה זכרי' יג, ב.

71) דלית מחשבה תפיס' בי': תקו"ז בהקדמה (יז, א).

72) דלא ידע לי' בר איהו בלחודוהי: ראה זהר ויקהל רי, ב. (אד"ר) נשא קכט, ב. קמ, ב. (אד"ז) האזינו רפח, א.

73) ותהלתי אחטם לך וכמ"ש במ"א: ישעי' מח, ט. ראה לקו"ת שלח נא, ד. מסעי צ, ד.

74) לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

75) הזדונות כזכיות: יומא פו, ב.

76) כחשיכה כאורה: ראה תהלים קלט, יב.

77) כי עמך הסליחה: תהלים קל, ד. וראה לקו"ת דרושים לש"ש סו, ד.