יסובבנהו יבוננהו

תשכב

בעזר"ה, שבת שובה

יסובבנהו1 יבוננהו2 יצרנו כאישון עינו3. הנה כנ"י4 נק' אישון עינו שהרי נקראו בבת עינו של הקב"ה כמארז"ל כל הנוגע5 בהם כאילו נוגע בבבת עינו כו' וכתיב עיני6 ה' אל צדיקי' עין7 ה' אל יריאיו כו'.

והענין הוא כי הנה עד"מ כלי העין באדם התחתון הנה היא בחי' כלי בעלמא לכח הראיה הרוחניות שבמוח שהרי כח הראי' יש בנפש קודם בואה לגוף אלא שבעין עובר ומתלבש כח זה הרוחני להיו' נתפס בו במהות ראיה גשמית שהוא השגחה גשמית והרי כלי העין רק כמו לבוש בעלמא להלביש כח הראי' הרוחניות כמו כאשר יביט האדם בכלי הזכוכית הבהירה וכיוצא וכך <שסא>

יובן בדוגמא ומשל בבחי' עין ה' למעלה באדם העליון שהוא בחי' כלי ההשגחה שמשגיח ה' בכל העולמות וכמ"ש משמים8 הביט ה' כו' וכתיב עיני9 ה' משוטטו' כו'.

אך הנה השגחה זאת היא רק בחי' לבוש בעלמא לבחי' כח הראי' האלקי' עצמה כמבואר מתוך משל כלי העין באדם התחתון למטה והנה כתיב השקיפה10 ממעון קדשך מן השמים כו' והשקפה זאת מבחי' כח הראי' עצמה היא באה והשקפה והשגחה זו באה ע"י ישראל דוקא שנק' אישו"ן עינו כי ישראל11 עלה במחשבה דוקא וזהו יותר גבוה ממדרגת המלאכי' שנבראו מבחי' הדיבור וכמ"ש בדבר12 ה' שמים נעשו13 כו'.

תשכג

ומ"מ יש יתרון מעלה במלאכי' מה שאין בנשמו' ויובן טעם ענין זה בהקדים שרש ענין המלאכי' דהנה כתיב הבן14 יקיר לי אפרים כו' המו מעי לו וידוע דהמלאכי' נק' מעי כמבואר בזוהר15 שיש מלאכי' שנק' אצטומכא כו' וכמבואר במ"א ע"פ16 וכל קרביי את שם קדשו17 כו' קרביי ממש כי הנה עד"מ המאכל הבא בקרביים גשמיים הוא מתברר שם ובהם ועל ידם תעבור שפע חיו' המאכל להאיברי' כו' ונק' הקרביים כלי ההשפעה להוליך השפע לכל אבר כו'. וכך למעלה יש מלאכי' שנק' קרביים שמהם ועל ידם תעבור אור השפע האלקי' למטה כו'. וכמו שידוע דלכל דבר ודבר יש לו כח ושרש למעלה השופע זה הדבר כמו למציאת החכמה יש כח ושרש השופע חכמה בתמידו' ונק' שר של חכמה וכן שר18 של מים ושר של אש כו' וכיוצא עד שאמרו אין19 לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' ועד"ז גבוה20 מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד רום המעלות וכשם שהוא בהשפעה גשמיו' כך הוא ברוחניו' בהשפעת הרוחניו' כמו להשפיע אהבה ויראה שיש להם שרש וכח המשפיע אותם למטה וכידוע דמדת האהבה הנמשכת למטה בכללו' נ"י הוא בא מכח עליון המשפיע להם התפעלות אהבה זאת בכל יום ויום והיינו ממחנה מיכאל21 שהוא מקור לכל המלאכי' של חסד ואהבה למעלה וכמו שאמרו מיכאל22 מקריב נשמו' ע"ג המזבח כלומר מקריבן בדביקו' האהבה שמשפיע בהן ועד"ז בהתפעלו' היראה בכנ"י הנה היא נמשכת לישראל ממחנה גבריאל כו' ומטעם זה יובן מה שאו' קדושת יוצר לפני ק"ש כדי לעורר שפע מן האוי"ר שבמלאכי' לכנ"י באמרם והאופנים כו' ויוכל להיו' עי"ז התפעלו' אהבה בק"ש באמרו ואהבת כו' ולהיות כן הרי המלאכי' גבוהי' מן הנשמו' וזהו שנק' מעי וכמ"ש המו23 מעי לו רחם ארחמנו כו' שכדי שרחם ארחמנו להשפיע לו רוחניו' וגשמיו' בתחלה צריך להיו' המו מעי לו כנ"ל.

אך שרש נשמות ישראל למעלה גבוהי' המה מן המלאכי' כי הנה אמרו ישראל עלו במחשבה שלמעלה מן הדיבור והיינו בבחי' מהות ועצמו' אלקות שנק' גופא דמלכא ולא בבחי' שמו בלבד שהוא הדיבור ולזה הטעם דוקא בנשמו' אמרו בזוהר בהתפעלו' אהבה שלהם דהיינו לאשתאבא24 בגופא דמלכא דוקא כו' וביאור ענין

תשכד

גופא דמלכא הנה ידוע דהדיבור נק' מלך וכמ"ש דבר25 מלך שלטון כו' והוא רק בחי' אותיו' ושם בלבד כידוע בביאור ענין26 יחודא תתא' דבשכמל"ו וז"ש מלכותך27 מלכו' כ"ע וכידוע והנה המלאכי' ששרשם הוא רק מבחי' הדיבור וכמ"ש בדבר ה' כו' וכנ"ל א"כ כשנא' בהם וצבא28 השמים לך <שסב>

משתחווי' אינם בטילי' ונכללי' רק בשרש מקור חוצבם שהוא בחי' הדיבור וע"כ המה או' בקדוש' שלהם ג"פ29 קדוש קדוש הוי' צבאו' כלומר קדוש30 ומובדל הוא ג' פעמי' בג' צמצומים עד שנעשה הוי' צבאו' כו' כי בחי' עצמותו אינו מושג להם לכך או' קדוש איה31 מקום כבודו כו' ואינם משיגי' רק שיש מי שהוא קדוש כו' וע"כ אומרי' ברעש גדול כו' כי אינם משיגי' רק בבחי' שם בלבד וכמאמר וכולם משבחי' ומפארי' את שם כו' אבל ישראל נק' קדושים כמ"ש והייתם32 קדושים כו' וכתיב קדש33 ישראל לה' כו' וכן כי עם34 קדוש אתה כו' והיינו כי בחי' קדש העליון שהוא בחי' המחשבה העליונ' הוא מקור חוצבם כנ"ל וכשמתפעלים באהבה המה נכללים ובטילים במקור חוצבם שהוא בחי' עצמו' אלקו' שנק' קדוש ומובדל כו' והיינו לאשתאבא בגופא דמלכא ולא בבחי' שמו בלבד וד"ל.

והנה בק"ש35 יש רמ"ח תיבין נגד רמ"ח איברי' דמלכא והתחלת הק"ש שמע36 שם ע' כלומר בחי' שם בלבד שכלול מז' מדו' כאו"א כלול מי' שמספרם ע' הוא מקור חיות כל העולמות כי רק בחי' שמו בלבד הוא מקור לכל העולמו' כמ"ש הודו37 על ארץ ושמים כו' ושמע38 לשון הבנה כמו הסכת39 ושמע כו' והוא ענין ההתבוננו' להתבונן איך שהוי'40 אלקינו הוא הוי' אחד כו' ועי"ז יבא לאשתאבא בגופא דמלכא ע"י רמ"ח תיבין שבק"ש ברמ"ח איברי' דמלכא שנק' גופא דמלכא וסופה של ק"ש מורה ע"ז באמרו אני41 ה' אלקיכם אלקיכם ממש אחר שנכללו כללו' נ"י בגופא דמלכא ממש וד"ל.

אך הנה יש להבין מאחר שבק"ש מגיעי' כללו' נ"י להתאחד בגופא דמלכא ממש למה צריכי' ישראל לקבל אוי"ר מן המלאכי' כמו בקדושת יוצר שלפני ק"ש כנ"ל הלא המלאכי' אינם מקבלים רק מבחי' שם בלבד שהוא רק בחי' הדיבור כנ"ל.

תשכה

אבל הענין הוא דנשמות ישראל הרי המה מלובשים בגופים גשמיים ששרשם נמשך מנוגה דעשי' שמקבלי' מהמרכבה דפני42 ארי' פני נשר כו' כידוע דשרש חיות העופו' מפני נשר שבמרכבה דעשי' ושרש חיו' דחיות מבחי' פני ארי' שבמרכבה ושרש חיו' נפש הבהמות מבחי' פני שור כו' והנה נפש הבהמיו' שבגופים הגשמיים כלולה מכל הג' מדרגו' פני ארי' ופני שור ופני נשר כי יש בנפש הבהמיו' מבחי'43 בהמה ומבחי' חיה ומבחי' עוף אלא שהמה כלולי' בבחי' רוחניו' דנפש המשכלת כו' כי שרש נפש האדם הוא מבחי' פני אדם שבמרכבה דעשי' שכולל הכל וכמ"ש ופני אדם לארבעתן כו' וד"ל ולזה הטעם צריך האדם להמשיך על נפשו הבהמיו' אוי"ר משרש מקור חוצבה במרכבה דעשי' מפני ארי' פני נשר כו' שהן מלאכי' דעשי' שמשפיעי' אוי"ר למטה כנ"ל כי נפש הבהמיו' מעכבת ומונעת את נפש האלקי' להיו' לה התפעלו' האהבה וצריך תחלה לעורר אוי"ר לנפש הבהמיו' משרש מקור חוצבה ולכך עצה היעוצה מאנשי כה"ג לומר שתים44 לפניה להזכיר קדושת המלאכי' כו' ואח"כ בק"ש תוכל הנפש האלקי' לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא מקור חוצבה כי ישראל עלה במחשבה ובזה מתורץ הקושיא הנ"ל וד"ל.

<שסג>

ובכל זה יובן פי' הפסוק אכלתי45 יערי עם דבשי וידוע דדבשי46 הוא ק"ש ויערי היינו בברכת יוצר שלפני ק"ש דהנה בברכת יוצר אנו או' תתברך לנצח כו' בורא קדושים שבורא מלאכי' לאין שיעור וקץ וכמ"ש היש47 מספר לגדודיו אלף אלפי' ישמשוני' כו' וכולם משבחי' ומפארי' ומקדישי' וממליכי' ברעש גדול וכו' וכל זה נמשל ליער כי המלאכי'48 נקראו עצי היער כמ"ש אז49 ירננו כל עצי היער כו' וכמ"ש בזוהר50 שנקראו עצי שטים עומדים כו' והנה עד"מ עצי היער אשר הדבש נוטף מהם הרי הדבש עיקר והעץ טפל כי הדבש יש בו מתיקו' ותענוג מה שאין בעץ אך מ"מ הנה הדבש גדל בעץ וממנו נוטף ויש בהכרח גם בעץ ממתיקו' הדבש קצת אלא שהוא בהגשמה מאחר שנק' יער"ת הדבש וכך יובן הנמשל דההשתאבות בגופא דמלכא בכללו' נ"י הרי הוא ע"י בחי' מתיקו' ועונג האלקי כמ"ש אז51 תתענג על ה' כו' וכמו הדבש שיש בו מתיקו' ותענוג וזהו בק"ש דוקא כנ"ל אך מה שיוכל להיו' אהבה בתענוגי' בק"ש הוא בא אחר שקיבלו ישראל בנפשם הבהמיו' אוי"ר מן המלאכי'52 שנק' עצי היער ועי"ז תוציא הדבש שהוא המתיקו' בק"ש וא"כ יש עליי'

תשכו

למלאכי' ע"י ישראל כי מסיבת המתיקו' באהבה רבה בתענוגי' בק"ש גם המלאכי' מתעלי' ונכללי' בגופא דמלכא עד"מ העצים שביער שמהם נוטף הדבש שנאכל גם העץ מפני מתיקו' הדבש כו' וזהו אכלתי יערי עם דבשי כלומר בשביל דבשי אכלתי גם יערי שהן המלאכי' כו' וד"ל.

וזהו שהתפלה נקראת סולם53 כמ"ש בזוהר משום דכתיב וסולם54 מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה כו' כך התפלה מתחלת מתכלית וסוף המדרג' למטה כמו ברכת שלא עשני גוי כו' ומסתיימת בתכלית עליי' המדרגה בק"ש לאשתאבא בגופא דמלכא כנ"ל והיינו כמו הסולם שרגליו בארץ וראשו מגיע השמיימה וד"ל ומלאכי אלקי' עולים ויורדים בו היינו שעולי' בסולם זה דתפלה ג"כ השמיימ' לאשתאבא בגופא דמלכא עם כללו' נ"י וגם יורדים בו אחר עלי' זו והיינו בתפלת י"ח שמביאי' ירידת אור ושפע למטה בכללו' נ"י כמו רפאינו ברך עלינו וכיוצא וכמו שידוע דכל מלאך יש לו שליחו' בפ"ע ואין55 מלאך א' עושה ב' שליחו' כמו במלאכי' דאברהם רפאל56 לרפאו' את אברהם ומיכאל57 לבשר את שרה בלידת יצחק כי פקידת הבנים הוא ע"י מיכאל כו' וא"כ הרי ההתחלה ע"י המלאכי' כמו בקדוש' יוצר לשבר חומריו' נפש הבהמיו' וגם תכלית הדבר הוא ע"י המלאכי' להביא השפע למטה וז"ש עולים ויורדים בו והכל בסולם דתפלה לפי שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה כו' וד"ל.

וזהו יסובבנהו כו' יצרנו כאישון עינו. פי' אישון עינו הוא בחי' בת עין ונק' ג"כ בבת עינו והוא השחור58 שבעין שהיא רק כנקודה א' והלובן הוא סביבה והנה ידוע שהראיה אשר בעין הוא דוקא בשחור שבעין ולא בלובן אשר סביבה כו' והנמשל יובן מזה למעלה דכנ"י נק' אישון עינו מצד בחי' בירור הנפש הבהמיו' שמלביש ומחשיך אור הנפש האלקי' וכשמתהפך רע לטוב וחשוכא לנהורא ע"י אוי"ר בברכת יוצר כנ"ל אזי גורמי' עיקר הארת גילוי אלקות כח הראי' הרוחניו' האלקית כמו עד"מ שאור המאיר בעין הוא <שסד>

בשחור שבעין דוקא להיותו המסתיר האור כו' וד"ל.

וז"ש השקיפה ממעון קדשך כו' והשקפה והבטה זו היא ע"י ישראל דוקא שעלו במחשבה כנ"ל שהמוח ממשיך כח הראי' בעין אבל באישון עין דוקא כנ"ל עיקר אור גילוי השקפה זאת וזהו יצרנו כאישון עינו והיינו ע"י סדר התפלה כנ"ל וד"ל.

תשכז

והנה בגלות59 נאמר עורה60 למה תישן כו' וכידוע המאמר בזוהר61 דאית גבינין דמכסיין על עיינין כו' והענין הוא שא"א להיו' גילוי אור בכלי העין לפי שהחיצוני' מסתירי' וע"כ מסלק בחי' ההשגחה הפנימי' כו' ולכך הגבינין הם מכסיין על עיינין כו' וה"ז כמשל השינה שהעינים סגורים כו' משא"כ בזמן בהמ"ק דכתיב עיני62 ה' אלקיך ב"ה כו' וגם בזמן הגלות אנו מבקשים פקח63 עיניך וראה כו' פקיחה זו הוא פתיחת כלי העין להביט באור כח ההשגחה הפנימי' כו' משום שנא' הנה64 לא ינום ולא ישן שומר ישראל כו' דהיינו כאשר צריך להיו' שומר לישראל מן החיצונים אזי לא ינום ולא ישן וכתיב אז עיני ה' אל צדיקי' וכן עין ה' אל יריאיו כו' והיינו יצרנו כאישון עינו וד"ל.

והנה פסוק זה דיסובבנהו65 כו' על חג הסוכות הוא אומר שהקדב"ה סובב לכנ"י בבחי' אור מקיף שבסכך כמ"ש ה'66 צילך כו' ומקיפי' הללו דז' ימי הסוכות הן הנק' שומרים לשמור לכנ"י והיינו יסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו אך הנה כדי לבא לבחי' מקיפי' הללו דסוכות צריך להיות תחלה עי"ת מר"ה עד יו"כ וכידוע דההתחלה הוא בר"ה והגמר נעשה בסוכו' וכמ"ש שמאלו67 תחת לראשי בר"ה נאמר וימינו תחבקיני היינו בסוכות כו' וכמ"ש68 במ"א והנה מטעם זה קדם לומר בפסוק שלפני זה הפסוק באמרו ימצאהו69 בארץ מדבר ובתוהו יילל ישימון פי' בחי' מדבר היינו מה שהאדם משפיל א"ע בתבירו דלבא בעי"ת ובפרט באמרו הוידויים ביו"כ אשמנו בגדנו גזלנו כו' תעבנו תעינו כו' וכיוצא בזה שהוא מבזה ומשפיל א"ע במאד עד שהוא נמשל למדבר ושממה וארץ ציה כו' אחר שמרשיע א"ע בכל החטאי' והעוונו' ששרש אחיזתם בהיכלות הקליפו' שמשכנם במדבר כידוע.

וזהו ימצאהו בארץ מדבר בעי"ת וביו"כ לכללו' נ"י כי הגם שאין70 באדם כל החטאי' המפורשי' בוידוי מ"מ הרי כל71 ישראל ערבים זה בזה וצריך להתוודו' מפני אותו חלק שיש בו מכללו' נ"י אחר שכללו' נ"י72 הם כמו קומה

תשכח

שלימה כידוע הרי כלולי' כל או"א מחבירו כמו שכלולי' כל האיברי' באדם זה מזה עד שמרגיש הראש כאב ומכה שברגל כידוע ואדרבה אותן הנשמו' שהן מבחי' הראש והמוחין שבכנ"י הנקיים ביותר מכל נדנוד חטא ועון יש להרגיש ביותר מן החטאי' שיש בעקביי' כמו שהראש מרגיש ביותר כאב הרגל משאר האיברי' כו' ויש להם להתוודות ולהתמרמר ביותר באמרם אשמנו כו' על הכאב ומכה מפגימת העון ועי"ז הוידוי מעוררי' רחמי' רבים העליונים וכמ"ש כרוב73 רחמיך מחה פשעי כו' וכתיב רחמיך74 רבים ה' כמשפטך חייני פי' מפני בחי' רחמיך הרבים העליוני' הנק' רחמי' הגדולי' שמתפשטי' גם על עולמו' היותר עליונים כמו על התחתוני' משום דכולא75 <שסה>

קמי' כלא בהשווא' א' כו' ועל כולם נמשך הרחמי' בהשווא' א' כו' וע"כ גם במקום הצמצום והדין למטה מטה הנק' משפטיך גם שם חייני תוכל להחיות שם ולהציל מן הדין ע"י בחי' רחמי' רבים שהן בחי' מקיף וסובב להקטן כגדול כו' וזהו ובתוהו ילל כו' דהיינו ע"י הוידוי כנ"ל מעורר המקיף דרחמי' רבים ואזי יסובבנהו להיות ימינו תחבקיני בסוכו' שנמשך הרחמי' למטה להיו' ה' צילך ממש כו' וד"ל והיינו יצרנו כאישון עינו שהוא בחי' השגחה והשקפה לטוב גם במקום הצמצום והדין כמו ע"י הרחמי' רבי' שנמשך האור גם במקום החושך של החיצוני' והוא בחי' השחור שבעין הנק' אישון בת עין כנ"ל ובה הוא עיקר כח הראי' לפי שע"י האישון מתפשטת כח הראי' למרחוק להיותה מצמצמת האור כמשל כלי ההבטה כו' (וזהו שאמר במשה וראיתה אותה כו' כי76 מנגד תראה את הארץ כו' כי משה77 רעיא מהימנא הי' משגיח בארץ מרחוק בבחי' הבטה דראיה בלבד לפי שראי' שבעין נמשכת למרחוק ולהיו' מעלת משה גבוה הרבה מא"י ע"כ רק בבחי' ראי' השגיח עלי' ובראי' המשיך כי שרש משה מבחי' הראי' דחכמה וכמ"ש וירא78 ראשית לו כו' וכידוע וד"ל).

וזהו עיקר ענין תשובה שבעי"ת וכמ"ש שובה79 ישראל עד ה' אלקיך כו' פי' כדי שיהי' הוי' אלקיך ע"י בחי' רחמי' רבים הנ"ל שע"י הוידוי' כנ"ל וכמ"ש ומודה80 ועוזב ירוחם ופי' ירוחם היינו כמ"ש בך81 ירוחם יתום דהנה היתום בגשמיות היינו מי שאין לו אב וגם82 ברוחניות ע"י העוונו' וחטאי' נפסק ניצוץ אור האלקי מלהאיר על הנפש ונק' הנפש יתום שאין לו אב כי נסתלק הארת אבא ממנו כמ"ש כי83 אתה אבינו כו' וע"כ אנו מבקשי' אבינו מלכינו שיחזור לנו להיו' לאב כו' וזהו בך ירוחם יתום בך דוקא ירוחם ממילא היתום שאין לו אב כו' ולא כתיב אתה מרחם

תשכט

יתום כו' אלא ירוחם לפי שנעשה לו לאב באמרו אבינו מלכינו אחר הוידוי שמעורר הרחמי' כנ"ל וזהו דוקא ע"י התשובה בלב לאשתאבא בגופא דמלכא וזהו פי' ב"ך כו' וזהו שביוה"כ אין בו אכילה ושתי' כו' אלא לאשתאבא בגופא דמלכא ע"י התשובה בלב כו' ועי"ז יבא אור המקיף בסוכו' כנ"ל וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן המשך סדר הפסוק הזה דיסובבנהו כו'. דהנה כתיב כי84 נער ישראל ואוהבהו כו' וכתיב הבן85 יקיר לי אפרים כו' ילד שעשועי' כו' והנה עד"מ הנער והילד הקטן שאין בו דעת ושכל עדיין שיוכל אביו לקבל עונג ושעשועים מטיב שכלו ודעתו הנה האב עושה עמו שחוק והיתול ומשחק עמו ובאותו השחוק שהתינוק משחק עמו משתעשע האב בו ומקבל מזה עונג גדול וזה נק' ילד שעשועי' שמפני הילדו' אין לאב בו אלא שעשועי' בשחוק שמשחק עמו אבל אחר שיגדל הנער אין האב משחק עמו אלא מדבר עמו ומשתעשע מטוב שכלו ודיבורו וכיוצא וזה אינו נק' ילד שעשועי' כו' כידוע והנמשל יובן למעלה בכללו' נ"י שנק' ילד שעשועי' בבחי' הקטנו' המוחי' בר"ה ויו"כ כשמשפילין א"ע בעי"ת בוידוי אשמנו כו' עד שאין בהם שום בחי' טוב מצד עצמם כלל ואז הם בתכלית הקטנו' כמשל הילד והנער שאין בו דעת עדיין כלל וא"כ אין אתעדל"ת שלהם מעוררת <שסו>

אתעדל"ע כלל אחר שאין בהן כלום ממעשה הטוב אלא במה הם מעוררי' אתעדל"ע במה שנמשך עי"ז בחי' שעשועי' העליונים שלא מצד הדעת וההשגה אלא כמשל האב שמשתעשע בבנו הילד בשחוק בלבד כנ"ל אחר שהן נעשי' כמו הילד הקטן עד"מ אז ממילא נק' ילד שעשועי' וכמ"ש הבן יקיר לי כו' ילד שעשועי' המו מעי לו רחם ארחמנו ברחמי' הרבי' כנ"ל.

והיינו בחג הסוכות שנמשכו המקיפין וכמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו שהאהבה באה בבחי' מקיף בלתי הכנת כלי המקבלי' כי אין אתעדל"ת מגיע לשם כלל והוא שרש ענין התגלות השמחה הגדולה בחג86 הסוכות שנק' זמן שמחתינו כידוע לפי שנמשכי' השעשועי' הגדולי' עד"מ התגלו' שמחת האב כשמשתעשע ומשחק עם בנו הילד כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו ימצאהו בארץ מדבר שנק' שם ילד כמ"ש זכרתי87 לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר כו' ואזי נמשך בחי' השעשועי' בבחי' מקיף והיינו יסובננהו במקיפי' דסכך ודפנו' הסוכה בסוכו' וכמ"ש וימינו88 תחבקיני כנ"ל וד"ל, ופי' יבוננהו היינו לשון בינה ג"כ כי הנה בנין ובינה הכל ענין א' דהנה ידוע פי' בינה89 בן י"ה שהוא ענין תולדות המדו' אוי"ר שנק' בן ובת שנולדו מי"ה שהן

תשל

חו"ב ועיקר המוליד היינו בינה90 הנק' אם הבנים כידוע ויש לך אדם שגם שיתבונן בבינה לא יוליד אהבה והתפעלו' וע"ז אמר יבוננהו שיוכל להוליד מבינתו אהבה כל השנה וזה נק' ג"כ בנין כי הבן נק'91 בנין האב המוליד כו' וכל זה מפני שיסובבנהו ויחבקנו בבחי' מקיף וכמשל החובק לחבירו שאינו מניחו ליפרד לעולם כו' כך המקיפי' דבינה בסכך ודפנו' גורמי' שיוכל להוליד מבינתו כל השנה ולא יפרד לעולם כו' וזהו יסובבנהו ואח"כ יבוננהו להיו' נק' ב"ן י"ה כו' וד"ל.

ואח"כ יצרנו כאישון עינו פי' כי עד"מ הנ"ל בבן92 הקטן שמשתעשע בו האב הנה עיקר השעשועי' הוא כשלוקחו מעל הארץ ונותנו על זרועותיו להיות סמוך לפני האב ומשחק ומשתעשע בו כך כתיב קחם93 על זרועתי כו' והיינו בשמיני עצרת שאחר החיבוק בז' ימי החג שמגביהו לכנ"י על זרועותיו ומשתעשע בו והוא ענין שמחת תורה כו' ואזי נא' יצרנו כאישון עינו לפי שמדבקו לתינוק ומקרבו לפני האב לעוצם החביבו' עד שנעשה יקר וחביב כבבת עינו ממש וע"כ אמרו כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו כו' עד שכל השגחה והשקפה מן השמים הוא ע"י ישראל לפי שישראל עלה במחשבה במוח האב כמ"ש בני בכורי כו' הבן יקיר לי כו' ולכך יצרנו כאישון עינו וד"ל.

ומה שאמר כאישון דוקא הכוונה הוא ע"י המצו' שמלובשי' בעניני' גשמיי' כמו המזוזה על הקלף כו' לפי שנמשך קדוש' העליונה גם במקום נמוך וזה נק' אישון מטעם שהוא החושך ובה דוקא עיקר התפשטות כח הראי' כנ"ל הטעם והיינו יצרנו כאישון עינו ע"י המצו' דוקא שהרי נא' בהן ג"כ בחי' מקיף כמ"ש כצנה94 רצון תעטרנו ואזי נא' כי95 אתה ה' מחסי כו' על כפים ישאונך כו' וד"ל.


1) יסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (קד, א).

מאמר זה עם הגהות וקיצורים וסעיפים מכ"ק אדמו"ר הצ"צ [בכותרת: מה שאמר בחג הסוכות] יצא לאור בקונטרס בפ"ע בשנת תשכ"ב עם הערות ומ"מ בשולי הגליון מכ"ק אדמו"ר זי"ע.

בהוצאה הקודמת נדפס מאמר הצ"צ בסוף הספר בתור הוספה, ואי"ה יודפס זה באוה"ת דברים החדש שיצא לאור בקרוב.

הד"ה יסובבנהו יבוננהו הנדפס במאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שלה מיוסד על מאמר זה.

ד"ה בראשית ברא הנדפס בפלח הרמון בראשית — כד, א מיוסד על ד"ה זה.

2) יסובבנהו יבוננהו: האזינו לב, יו"ד.

3) עינו: ראה לקו"ת דברים סג, א. שם ד"ה כנשר יעיר. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

4) כנ"י: שם במאמרי אדמו"ר הצ"צ: בנ"י. ובהערה שם: נ"א: כנס"י.

5) כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו: גיטין נז, א. מכילתא ותנחומא בשלח טו, ז. ספרי בהעלותך י, לה. שמו"ר רפי"ג.

6) עיני ה' אל צדיקי': תהלים לד, טז.

7) עין ה' אל יריאיו: תהלים לג, יח.

8) משמים הביט ה': תהלים לג, יג.

9) עיני ה' משוטטו': דברי הימים-ב טז, ט. וראה זכרי' ד, י.

10) השקיפה ממעון קדשך מן השמים: תבוא כו, טו.

11) ישראל עלה במחשבה: ב"ר פ"א, ד. תקו"ז ת"ו בסופו. ובכ"מ.

12) בדבר ה': כנראה סמיך אסיפי' דקרא: כל צבאם. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

13) בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

14) הבן יקיר לי אפרים: ירמי' לא, יט.

15) בזוהר: ח"ג רלד, ב ואילך.

16) ע"פ וכל קרבי: ראה רשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) קג, א. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

17) וכמבואר במ"א ע"פ וכל קרביי את שם קדשו: תהלים קג, א. ראה זהר לך פז, סע"א (רעיא מהימנא) פינחס רלד, ב. סה"מ תקס"ה ח"א ע' ו. מאמרי אדה"ז ויקרא ח"ב ע' תרסז. וש"נ. בראשית ע' קיג. וש"נ.

18) שר של מים וכן שר של אש: ראה רע"מ פ' פינחס רכה, ע"א. ספר הבהיר (ס"ט) סי"א הובא בהשמטות לזהר בראשית (סכ"ט) רסג, א. במדב"ר פי"ב, ח. וש"נ. מגלה עמוקות אופן קעז.

19) אין לך עשב: ראה ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א. מו"נ ח"ב פ"י.

20) גבוה מעל גבוה: לשון הכתוב קהלת ה, ז.

21) מיכאל. . של חסד: ראה תקו"ז ת"ע קכו, א. קכז, א. שו"ע אדה"ז הל' תפלה סק"כ, ס"ב.

22) מיכאל מקריב נשמו' ע"ג המזבח: זח"א פ, א. ז"ח לך כד, ב. וראה תוספות סוף מנחות.

23) המו מעי לו רחם ארחמנו: ירמי' לא, יט.

24) לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב.

25) דבר מלך שלטון: קהלת ח, ד.

26) ענין יחו"ת: ראה שער היחוה"א פ"ז. דרושי ק"ש בסי' אמרי בינה וכו'. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

27) מלכותך מלכו' כ"ע: תהלים קמה, יג.

28) וצבא השמים לך משתחווי': נחמי' ט, ו.

29) ג"פ קדוש: ישעי' ו, ג.

30) קדוש ומובדל: ראה תניא פמ"ו (ע' סו).

31) איה מקום כבודו: נוסח קדושת כתר.

32) והייתם קדושים: שלח טו, מ.

33) קדש ישראל לה': ירמי' ב, ג.

34) כי עם קדוש אתה: ואתחנן ז, ו. פ' ראה יד, ב. כא.

35) בק"ש יש רמ"ח תיבין. . דמלכא: ראה פע"ח שער הק"ש פכ"ה. תנחומא קדושים ו. וראה הנסמן בשערי זהר (לתנחומא שם) קסד, ד.

36) שמע שם ע': ראה זהר (רעיא מהימנא) פינחס רלו, ב.

37) הודו על ארץ ושמים: תהלים קמח, יג.

38) ושמע לשון הבנה: ואתחנן ו, ד. ראה זהר (אידרא רבא) נשא קלח, ב.

39) הסכת ושמע: תבוא כז, ט.

40) שהוי' אלקינו ה' אחד: ואתחנן ו, ד.

41) אני ה' אלקיכם: שלח טו, מא.

42) דפני ארי'. . ופני אדם לארבעתן: ראה יחזקאל א, י.

43) מבחי' בהמה. . חיה. . עוף: ראה תניא רפל"ט.

44) שתים לפניה: ברכות יא במשנה. וראה ירושלמי פ"ק דברכות.

45) אכלתי יערי עם דבשי: שה"ש ה, א.

46) דדבשי הוא ק"ש: ראה לקו"ת מטות פג, ד. צד, ב. ראה יט, ד. לב, א. דרך מצותיך קפח, א.

47) היש מספר לגדודיו אלף אלפי' ישמשוני': איוב כה, ג. דניאל ז, יו"ד.

48) המלאכים נק' עצי היער: ראה זהר פינחס רכו, סע"א ואילך. וראה תו"ח בראשית יט, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קיד. וש"נ.

49) אז ירננו כל עצי היער: תהלים צו, יב.

50) בזוהר. . עצי שטים עומדים: זח"ב קלט, א.

51) אז תתענג על ה': ישעי' נח, יד.

52) המלאכים. . היער. . הדבש. . ישראל: ראה ג"כ סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשפא. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ע' תתמג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קלח. וש"נ.

53) סולם כמ"ש בזהר: ח"א רסו, ב.

54) וסולם מוצב ארצה: ויצא כח, יב.

55) ואין מלאך: ב"ר רפ"כ.

56) רפאל לרפאו' את אברהם: רש"י וירא יח, ב. וראה ב"מ פו, ב.

57) ומיכאל לבשר את שרה: שם.

58) השחור שבעין: ראה ויק"ר פל"א, ח. לקו"ת האזינו עח, ג. לקו"ש ח"ט ע' 64 בהערות שם.

59) בגלות: כ"ה ג"כ בהמאמר של הצ"צ. והערה שם מכ"ק אדמו"ר זי"ע: נ"א: והנה בזמן שאין ביהמ"ק קיים — כנראה השינוי בא מפני יראת הממשלה, וע"ד הנמצא בכמה כתבים שבמקום גלות כתוב ”ג", כו'. וכיו"ב.

60) עורה למה תישן: תהלים מד, כד.

61) בזהר דאית גבינין דמכסיין: ראה בכ"ז זח"ג קכט, ב. שם רפט, א.

62) עיני ה' אלקיך בה: עקב יא, יב.

63) פקח עיניך. . פקיחה: ראה דניאל ט, יח. וראה זהר (אדרא רבא) נשא קכט, ב.

64) הנה לא ינום ולא ישן: תהלים קכא, ד.

65) דיסובבנהו. . חג הסוכות: ראה לקו"ת ד"ה שיר המעלות ממעמקים ספ"ב.

66) ה' צלך: תהלים קכא, ה.

67) שמאלו תחת לראשי: שה"ש ב, ו.

68) וכמ"ש במ"א: לקו"ת דברים מח, ג. ועוד. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

69) ימצאהו בארץ מדבר: האזינו לב, יו"ד.

70) שאין באדם כל החטאי': ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקצא-ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תח.

71) כל ישראל ערבים זה בזה: ראה תו"כ בחוקותי כו, לז, שבועות לט, סע"א.

72) נ"י הם כמו קומה שלימה: ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' א'תערה. וש"נ.

73) כרוב רחמיך מחה פשעי: תהלים נא, ג.

74) רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני: תהלים קיט, קנו.

75) כולא קמי' כלא: נסמן לעיל ע' תרסט.

76) כי מנגד תראה את הארץ: האזינו לב, נב.

77) משה רעי' מהימנא: ראה זהר וירא קו, א. שמות ח, ב. ועוד. פתיחתא דאיכ"ר כד. יל"ש סוף רמז תתקצז. תניא פמ"ב.

78) וירא ראשית לו: ברכה לג, כא.

79) שובה ישראל עד הוי' אלקיך: הושע יד, ב.

80) ומודה ועוזב ירוחם: משלי כח, יג.

81) בך ירוחם יתום: הושע יד, ד. וראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ס"ע א'קסח ואילך.

82) וגם ברוחניות: ראה לקו"ת דברים פג, ב. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

83) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

84) כי נער ישראל ואוהבהו: הושע יא, א.

85) הבן יקיר לי אפרים: ירמי' לא, יט.

86) בחג הסוכות שנק' זמן שמחתינו: בנוסח הקידוש והתפלה.

87) זכרתי לך חסד נעורייך: ירמי' ב, ב.

88) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

89) בינה בן י"ה: זהר (רעיא מהימנא) נשא קכג, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קלא.

90) בינה הנק' אם הבנים: ראה זהר ויחי ריט, א. יתרו פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים מערכת אם הבנים. לקו"ת דרושים לשמע"צ פח, ד.

91) נק' בנין: ראה אבן עזרא (לך טז, ב). ב"ר שם. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע.

92) בבן הקטן: ראה ג"כ לקו"ת צו טו, ד. ועוד.

93) קחם על זרועתי: הושע יא, ג.

94) כצנה רצון תעטרנו: תהלים ה, יג.

95) כי אתה ה' מחסי כו' על כפים ישאונך: תהלים צא, ח. יא.