תורה צוה לנו משה

תשלא

בעזר"ה שמחת תורה

<שסז>

תורה1 צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ויהי בישורון מלך וכו'2. ויש להבין מהו מורשה וכי התורה ירושה היא לנו מאבותינו והלא כתיב לא3 את אבותינו בלבד כו' כי אותנו כו'4 כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה כו'. וגם מהו סמיכת הפסוק ויהי בישורון כו'.

אך הנה ידוע דכל המצות5 מעשיות נתלבשו בענינים גשמיים מדצ"ח דנוגה דעשי' כמו מצות ציצית בצמר החי דכבשי' והקרבנות מבהמות ובע"ח ותרומות ומעשרו' מן התבוא' הצומח וכיוצא באלה כל המצות הרי המה נעשות בדברים הגשמיים שהן תחת ממשלת בחי' נוגה וידוע בספרי6 הקבלה שבנוגה נפלו ז' מלכים שמלכו בארץ אדום דכתיב בהו וימלוך7 וימת ומיתה זו היינו בחי' נפילה ממדרגה כמ"ש בע"ח לפי שנפלו ז' המלכים ממדרגתם כמו שהיו בבחי' הקדוש' האלקי' וירדו למטה ונתהווה מהם ז'8 מדות רעות שהן ז' האומו' הכנעני והחתי כו' ומהם נתהוו' שרש מציאת בחי' הרע שבנוגה וע"כ יש בחי' רע בכל הדברי' שתחת ממשלת קליפ' נוגה מחמת נפילת ז' מלכי' דתוהו בז' מדות רעות כמו התאוה והכעס והגאוה כו' ולזה הטעם כדי לתקן הז' מלכי' הללו ולברר אותם ניתן לישראל ז' האומו' הכנעני והחתי כו' בבחי' ירושה כמ"ש9 בכל התורה על ארץ הכנעני וירשתם10 אותה לרשת אותה וכתיב וירשתם11 גוים כו' לפי שישראל12 עלה במחשבה בבחי' התיקון המברר כידוע ויש ביכולתם לברר ולתקן ז' המלכי' ע"כ ניתנו להם לירושה להוציא מהם חלקי הטוב כו'.

תשלב

וזהו13 ענין המלך השמיני שנק' הדר14 מלשון פרי15 עץ הדר רומז לישראל שנק' פרי עץ הדר משום שנא' הוד16 והדר לפניו וכתיב הדר17 הוא לכל חסידיו דוקא וכמ"ש ישראל18 אשר בך אתפאר כו' וז' המלכי' הנ"ל ניתנו לירושה למלך השמיני הנק' הדר המתקן אותם ומברר אותם שהרי בכל המלכי' נא' וימלוך וימת ובמלך השמיני לא נא' וימלוך וימת כו' וכך ישראל למטה הם היורשים לארץ אדום מטעם הנ"ל וירושה זו מצד הדין היא שהרי ישראל נקראי' אחים לאדום כמ"ש במלאכים ששלח משה לאדום כה19 אמר אחיך ישראל כו' (אלא שעשו20 יצא ראשון לפי שהקליפ' קדמה לפרי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל).

והנה להבין בתוספת ביאור ענין ז' המלכי' הנ"ל יש להקדים תחלה ע"ד ענין מאמר רז"ל אין21 לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' וכתיב גבוה22 מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם דהנה ידוע שיש לכל דבר מחלקי דצח"ם שרש ומקור ברוחניות הנק' בשם שרים כמו שר של מים שר של אש וכן יש שר של חכמה ושר של פרנסה וכיוצא ונמצא שכל חיות הגשמיות שבארץ וכל אשר בה על כולם יש שרים למעלה ואותן השרים יש גבוהים עליהם שנחשבי' לגביהם רק כחומר לגבי הצורה ונק' שמרי האופני' כו' ועד"ז גבוה מעל גבוה שומר כו' עד רום המעלות אך הנה שרש ומקור הראשון לע' שרים דנוגה הן בחי' ז' מלכי' הנ"ל שמלכו בארץ אדום ומתו שנפלו ממעמדם ומדרגתם בבחי' האצי' שהיו עומדים מו' ימי בראשית בבחי' <שסח>

הנצחיות דא"ס כי אורם נאצל מעצמו' אור המאציל כידוע וירדו למטה מטה להיו' מקור לע' שרים בכלל להיו' מהם קיום וחיות לדצח"ם הגשמיים בתערובו' טו"ר ע"י ז' המדות הרעות כנ"ל וזהו שנא' בהם וימלוך וימת לפי שהמיתה נסתעפה מהם והוא ענין בחי' הכליון וההפסד שיש בכל הנבראי' שהן הווים ונפסדים כמ"ש23 בזוהר ע"פ קץ כל בשר לפני כו' וד"ל.

והנה שרש המרכבה דפני24 אריה כו' הנושאות את הכסא הכבוד שהוא בחי' מלכו' דאצי' הוא מז' המלכי' הנ"ל שנקראו בשם בהמות וחיות כידוע וידוע המאמר והחיות25 נושאות ומנושאות עם כסא וזעות מחיל כסא לפי שהאימה והפחד שנמשך

תשלג

עליהם מבחי' מלכותו ית' כמ"ש מלכותך26 מלכו' כ"ע לא יכיל הכלי שלהם כלל להיותו בא עליהם בבחי' גילוי גדול יותר מבתחתונים לכך אין בכחם להכיל ולעצור כח מפני פחד הגדול והנורא הזה עד שהם זעות מחיל כסא וכמארז"ל מזיעתן27 של חיות כו' כי הזיעה נופלת דוקא כאשר כח האדם לא יוכל שאת את הפחד כו'.

וזהו מאמר ומוראך28 עליהם בבחי' מקיף כי לא יכילוהו בהשגה כו' ואמנם הנה אע"פ שבחיות הקדש נמשך האימה והפחד בגילוי גדול מ"מ עיקר אור גילוי מדת מלכותו ית' על ישראל למטה אע"פ שלא נמשך עליהם האימה כ"כ, כי הנה במלך ב"ו עד"מ יש ב' ענינים במלכותו הא' התפשטו' אימתו ופחדו והב' ענין הדר כבוד מלכותו ותפארת גדולתו דהיינו כשהמלך במסיבו יושב בבגדי הוד מלכות המהדרים ומייפים את כבוד מלכותו לפני השרים והעם שזהו עיקר ענין המלכות אבל התפשטו' אימתו הוא דבר טפל וממילא בא כו'.

וכך יובן במלכותא דרקיע דהנה הגם שנא' מלכותך מלכו' כ"ע ונתפשט בחי' האימה ופחד על כל הנבראי' דבי"ע שמקבלי' עליהם עול מלכותו באימה וכמאמר וכולם29 משבחי' כו' באימה וביראה אבל עכ"ז לא נקרא עליהם בחי' מדת מלכות כמו שהיא בעצם באמתת שם התואר כי מאחר שמציאת התהוותם הוא רק מבחי' מל' וכמ"ש ומלכותו30 בכל משלה והיא חיותם וקיומם א"כ אין זה מעיקר בחי' המל' אלא רק מבחי' התפשטו' המדה אבל ישראל המה המקבלי' בחי' עצמו' מדת מל' והוא בחי' הדר והוד כבוד מלכותו וכמ"ש וכבוד31 הדר מלכותו לפי שישראל מקיימי' המצות שנק' לבושי מלכות וכענין הוד32 והדר לבשת, עוז והדר לבושה כו' ועד"מ לבושי המלך שמייפים ומהדרים את המלך היינו כשלובש בגדי כבוד ותפארת בגדי מלכות דוקא שבהם נגלה כבודו ותפארת גדולתו וגם בעצמו מתייפה על ידם כמ"ש מלך33 ביופיו כו' כך ע"י המצות34 שנק' לבוש מלכות כידוע הרי הן בחי' בגדי כבוד ותפארת למדת מלכותו ית' עד שנק' הדר וכמ"ש וכבוד הדר מלכותו ונמצא על ישראל דוקא נמשך עיקר עצם מדת המל' שהוא בחי' הוד והדר מלכותו וזהו שנק' המלך השמיני הדר35 ושם עירו פעו בחי' עולם הדיבור שהוא שרש כנ"י כו' וד"ל.

וביאור הדברים הנה נודע שמן המצות נעשו לבושי' לנשמה בג"ע36 שנהנין מזיו השכינה וענין הזיו הזה הוא בחי' לבוש של הוד לנשמה אשר <שסט>

הוא נעשה

תשלד

ע"י המצוה שעסק בה בעוה"ז אך אין זה אלא זיו המצוה והארתה בלבד אבל גופה של המצוה עצמה הוא למעלה מבחי' זיו השכינה דהנה ארז"ל יפה37 שעה א' בתשובה ומע"ט מכל חיי העוה"ב כו' והטעם הוא לפי שהמצוה עצמה ומהותה הנה היא בחי' רצון העליון הגנוז באור חכמתו ית' המלובשת בתורה כידוע דאוריי'38 מחכמה עילאה נפקת כו' והנה על התורה נא' ואהי'39 אצלו אמון שעשועי' יום יום וכן ותורתך40 שעשעתי כו' ונקרא בחי' שעשוע41 המלך בעצמותו דהנה עד"מ מלך ב"ו כשמדבר דברי חכמה להנהגות שהן עפ"י דרכי חכמה והשכל הנה הוא מתענג בהן מאד כמו שנרא' בחוש שהאדם מתענג כשנופל לו איזה שכל וחכמה במוחו לפי שהתענוג מתלבש בחכמה כנודע משא"כ כשהמלך מצווה לעשו' דבר עבודה שהעבדים צריכין לקיים גזרתו בלתי ידיעת טעם ושכל לגזרה זו שאין בציווי זה תענוג כלל אבל המצות שמצוה המלך ע"ד החכמה והטעם יש בהן תענוג בגילוי כך המצות שבתורה הן מצות מלכותו ית' שמלובש בהן עונג האלקי לפי שבמצות הללו עפ"י החכמה הן ובחכמה מלובש התענוג כנ"ל משא"כ שאר ציווי מדת מלכותו כמו י'42 מאמרו' שנבראו בהן כל העולמו' שאינם רק גזרות המלך בלתי נגלה בהן החכמה והעונג כו'.

וזהו שבתורה דוקא נא' ואהי' אצלו אמון קודם שנברא העולם בי' מאמרו' שעשועי' יום יום כו' פי' שעשועי' הללו הן בחי' שעשועי המלך בעצמותו מחמת התענגו בחכמתו כאדם שמתענג מטוב שכלו כו' וד"ל וזהו ואהי' אצלו דוקא לפי שאין שעשועי' הללו יכולי' לבא להשגה גם בנשמו' שבג"ע שנהנין מזיו כו' כי זהו למעלה הרבה מבחי' זיו זה מטעם הנ"ל וזהו כי43 עמך מקור חיים פי' מקור התענוגי' הנק' שעשועי המלך בעצמותו אבל זיו השכינה אינו אלא רק בחי' הארה וזיו בעלמא כו' וד"ל.

והנה מבחי' שעשועי' הנ"ל המלובש בגופן של מצות שבתורה כנ"ל נמשך להיות מזה בחי' לבושי כבוד והוד מלכות עד"מ המלך שמצווה דבר חכמה שתפארת היא לו מה שמצוותיו הן דברי חכמה כנ"ל כך ע"י המצות שבתורה נמשך בחי' היופי והתפארת במדת מלכותו ית' וכמ"ש הוד והדר לבשת כו' וד"ל וזהו ענין ברכת המצות ברוך אתה מלך העולם פי' שברוך ונמשך בהשתלשלות עד שנק' מלך העולם וכל זה מפני שקדשנו במצוותיו פי' בלבושי הוד מלכו' שנעשה ע"י המצות כנ"ל וזהו אשר קדשנו במצוותיו קדשנו בקדש העליון הנק' הדרת קדש וכמ"ש וכבוד הדר מלכותו וכנ"ל וד"ל.

תשלה

והנה כתיב תחת44 אשר לא עבדת ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב מרוב כל פי' רוב כל הוא חיי45 העוה"ב שנק' רוב כל כידוע כי בעוה"ב נמשך העונג האלקי שהוא בחי' זיו השכינה שהצדיקי' יושבין ונהנין כו' ותענוג זה נק' נועם ה' וכמ"ש לחזות46 בנועם ה' כו' והוא תענוג נפלא שאין כמוהו בערך בכל מיני תענוג הנמצאי' בעולמות כי העונג הזה הוא עונג אלקי שאינו <שע>

בגדר וסוג עונג נברא ב"ג כו' ולכך אמרו באחר מוטב47 דלידייני' וליתי לעלמא דאתי כי כדאי לסבול כל יסורי גיהנם עד אשר תטהר הנפש ותוכל לקבל אור אותו העונג האלקי כו' והנה בחי' גילוי זיו עונג זה הוא בא בבחי' אור ושפע האלקי' מבחי' מל' דאצי' הנק' ממלא כ"ע אבל בעוה"ז אע"פ שאין בו גילוי אור עונג זה אבל יש בו יתרון מעלה מצד אחר והוא לפי שבעוה"ז מאיר אור המקיף הנק' סובב כ"ע השוה48 ומשוה קטן וגדול כו' וכמ"ש המגביהי49 לשבת המשפילי לראו' כו' משום דקמיה ממש כחשיכה50 כאורה כו', ומטעם זה בעוה"ז יותר קרוב האדם לבא לידי תשובה להפוך רע לטוב מן הקצה לקצה ויש51 קונה עולמו בשעה א' כר"א בן דרודיא שזהו היפך ההשתלשלו' משא"כ בעוה"ב שאין מועיל שם התשובה וכמ"ש52 במ"א וד"ל.

וזהו שאמר בשמחה וטוב לבב מרוב כל שהשמחה וטוב לבב במעשה המצוה בעוה"ז יותר טוב מרוב כל שבעוה"ב אך בתנאי שיהא שמח ומתענג במעשה המצוה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה וטוב לבב כו' והטעם הוא לפי שהשמחה של מצוה גורמת למעלה בחי' שעשועי המלך בעצמותו שהן יופי לבושי המלך שלא ניתן להשגת הנבראי' כלל כנ"ל שהוא למעלה הרבה מבחי' הזיו כו' וע"כ יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב כו' לפי ששעשועי המלך בעצמותו גבוה הרבה מהארת זיו אותו העונג שמשתעשע בעוה"ב כו' וכמ"ש כי עמך מקור חיים כלומר שהוא מקור התענוגי' כו' וכנ"ל וד"ל.

ובזה יובן מ"ש ובלילה53 שירה עמי ושירו קרי כו' דהנה פסוק הזה בעוסק בתורה בלילה נאמר כידוע בדברי רז"ל והוא הנקרא רינה של תורה שאין54 רינה של תורה אלא בלילה דוקא כמ"ש ובלילה שירה עמי כו' והענין הוא כמבואר בזוהר55

תשלו

שיש בחי' רננה דאוריי' והן הניגונים והטעמים שבתורה וידוע שבנגינות וטעמי' בהם יש מתיקות ותענוג ערב לנפש כמו שיש תענוג בכל ניגון כידוע ולזה נקראו טעמי תורה כלומר בחי' הטעם והמתיקו' שיש בתורה שמלובש בנגינות וטעמי' דאוריי' וזהו הנקרא ג"כ רננה דאוריי' רינה של תורה כו' והיינו בחי' התענוג העליון הנק' שעשועי56 המלך בעצמותו שמתלבש בנגינות וטעמים והוא גבוה מבחי' החכמה שבתורה הגנוזה באותיו' שבתורה אחר שהנגינות הן למעלה מן האותיות והענין הוא לפי שהתענוג הוא למעלה מן החכמה כידוע שבחי' הטעמי' הוא בכתר כו' וד"ל.

וזהו ואהי' אצלו שעשועי' שהתורה57 קדמה לעולם והי' הקדב"ה58 משתעשע בחכמה שבתורה קודם שנברא העולם ושעשועים הללו נקרא שעשועי הקדב"ה בעצמו וכמ"ש59 ואהי' אצלו אצלו דוקא אך אח"כ נמשך מבחי' שעשועים הללו ונתלבש בטעמי ונגינות שבתורה וכל העוסק בתורה בלילה ממשיך מבחי' שעשועי המלך בעצמו שיתענג בטעמי' שבתורה והוא ענין רינה של תורה בלילה הנק' רננה דאוריי' שלמעלה מבחי' חכמה שבתורה.

וזהו ובלילה שירה עמי ושירו קרי פי' שרננה דאוריי' בטעמי' ונגינות הוא הנק' שירו דהיינו שירו של הקדב"ה עצמו וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועים כו' וכנ"ל והכתיב <שעא>

שירה לפי שנתפשט מהארת עונג העליון הזה למטה בגילוי בטעמי' הנגלים בשיר וניגון כו' ומה שאמר שירה עמי ר"ל שאע"פ שנתגלו בחי' הטעמים למטה מ"מ השיר עמי בבחי' ההעלם דעצמות השעשועים הנ"ל שלא ניתן להשגת בנ"א כנ"ל שלמעלה הוא גם מהנאת הזיו בג"ע כו' וזהו ובלילה שירה עמי דוקא (ומה שאמר ובלילה דוקא מבואר בזוהר60 הטעם ע"פ השמיעני את קולך כו' דהוא קלא דמשתדלי באוריית' בליליא דוקא לפי שבלילה יותר ערב התגלו' שעשועי' העליונים מביום כדי להכניע את צמצום החושך כו' אבל ביום שרגא61 בטיהרא מאי מהני וכמ"ש במ"א באריכו').

ובזה יובן הטעם שנענש62 דוד הע"ה על שקרא לד"ת שם זמירות כמ"ש זמירות63 היו לי חוקיך קרית להו זמירות כו' לפי שהזמרה בשיר וניגון הוא בחי' גילוי העונג העליון למטה כנ"ל ובאמת שרש זה העונג והטעם הרי הוא בבחי' שעשועי המלך בעצמותו כנ"ל בפי' ואהי' אצלו שעשועי' ואמנם דוד הוצרך לכך לפי שעה

תשלז

להיות שהיה נמסר ביד אויביו והי' מתיירא מן הדין כו' וכדי להכניע החיצונים מועיל המשכת גילוי עונג עליון להאיר פני מלך בשעשועי המלך כשמשתעשע ברננה דאוריית' כמאמר כד64 אנפוהי דמלכא נהירין כו' כל דינין אתכפיין כמו במלכותא דארעא כשהמלך בהארת הפנים כשמשתעשע נמתקו כל הדינין והקטרוגי' כו' וכמ"ש65 במ"א וד"ל.

וזהו שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי מפני אויבי' דוקא, אך מ"מ נענש ע"ז לפי ששיבח את התורה במעלה זו דזמרה בלבד שהיא רק בחי' הארה בעלמא מעצמות השעשועי' ובאמת יש לה מעלה יתירה ונפלאה הרבה מזו שהיא בחי' עצמו' השעשועי' ונקרא' שירו של הקדב"ה בעצמו כנ"ל וד"ל.

וזהו תחת אשר לא עבדת ה' אלקיך בשמחה וטוב לבב כו' שהוא שמחה של מצוה שנק' לבוש והדר מלכותו כנ"ל עד"מ המלך שמצווה דברי חכמה שמתפאר בה וכן ע"י רננה דאוריי' נמשך בחי' שמחה ושעשועי' שכל זה נק' שמחה וטוב לבב בעבודה שבתורה ומצות כו' והנה בכל עבודה צריך להיו' התכללות מאהבה ויראה הנקראי' בזוהר66 בשם דחילו ורחימו והנה האהבה נמשך מן השמחה והתענוג הנ"ל והיינו בחי' אהבה שיש בעבודת העובד במצות ועסק התורה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה וטוב לבב שצ"ל העבודה מאהבה הבאה מן השמחה וטוב לבב כנ"ל וזה נק' רחימו אבל בחי' העובד ביראה הנק' דחילו הוא למעלה במדרגה גם מעבודה באהבה ושמחה הנ"ל כי הנה עד"מ עבד העובד מיראה הנה איננו משגיח כלל בטעמה של מצוה שנצטווה מן המלך כלומר מאיזה טעם ירצה המלך ובזה הטעם תתענג נפשו למלאו' חפץ ותענוג המלך כו' אלא עליו מוטל לעשות מצות המלך סתם מפני שציוה כך וזהו גזרת המלך ותפקידו בלי טעם ודעת והוא מחוייב לשמוע ולקיים דבר המלך אפי' אם אינו יודע בה טעם כלל וכלל כמו כאשר67 יצווה לחטוב עצים שאין בגזרה זו שום הבנת טעם ועונג למלך כי אינו <שעב>

עושה הדבר מחמת אהבתו למלך למלאו' התענוג והחפץ אלא רק מצד בחי' היראה שהוא בא ע"י בחי' הביטול שכבר ביטל עצמותו מכל וכל בכל אשר יגזור אומר עליו וביטול זה גורם שיעשה המצוה סתם גם שאיננו יודע בה טעם כלל כו' וד"ל.

והדוגמא מזה במצות מעשיו' ידוע שהמצות68 הצריכות כוונה היינו לכוין אל בחי' הטעם והעונג העליון המלובש בה וכנ"ל בענין שמחה וטוב לבב שבמעשה המצוה כו' אבל מצות הנעשו' ביראה היינו גם בלתי ידע טעם המצוה בעונג העליון אלא בלי טעם ודעת רק מפני שאמר ונעשה רצונו בלבד כי גזרת מלך היא שזה בא מבחי' הביטול בתכלית כנ"ל וזה יותר גבוה מעובד מאהבה ושמחה הנ"ל.

תשלח

והמופת לזה הנה מצינו כדוגמא זו בתוכחה שהוכיח שמואל הנביא את שאול באמרו לו החפץ69 לה' בעולות וזבחים כו' הלא שמוע מזבח טוב כו'. פי' כי הנה שאול רצה לקיים המצוה בשמחה וטוב לבב מצד הטעם והעונג העליון המלובש בה ומפני שהוא השיג בטעם של מצוה שנצטווה והכית70 את עמלק כו' לכך עלה בדעתו שיביא ראשית71 החרם לזבוח לה' כו' ואח"כ לא ישאיר כל נשמה אבל לא שיחרימם סתם בלתי שיזבח תחלה ראשית החרם מהם לה' כי כך הי' מכוין בכוונה וטעמה של מצוה למעלה ולזה אמר לפי תומו הקימותי72 את דבר ה' שלדעתו יפה כיון ויפה קיים דבר ה' אבל שמואל הוכיחו שלא היה צריך לעבוד המצוה מאהבה בלבד אלא בצירוף היראה שהוא בבחי' הביטול מעצמותו רק לקיים גזרת המלך גם שלא ידע טעם המצוה וזהו שאמר לו החפץ לה' בעולו' וזבחים כלומר מה לך להשגיח בבחי' חפץ וטעם האלקי במצות שמצווה כו' הלא73 שמוע מזבח טוב כו' שצריך לשמוע בקול ה' סתם בלי טעם וכונה וזה יקר בעיני ה' יותר מצד בחי' הביטול לפי שביטול זה גורם המשכת השעשועי' העליוני' הנק' שעשועי המלך בעצמו להיות חפץ ומתענג במעשה המצוה כו' ולכך אמר הלא שמוע מזבח טוב כו' שמיעה זו בבחי' ביטול טוב יותר מגופה של מצוה בזבח כו' מטעם זה וד"ל.

וזהו ענין התפלה, דהנה ארז"ל דיש74 מלאך סנד"ל שקושר כתרי"ם מן התפלות ומבואר זה בזוהר ג"כ בכמה דוכתי וכתר כזה זכו ישראל במ"ת כשאמרו נעשה75 ונשמע שניתן76 לכאו"א מהם ב' כתרים והיינו מ"ש ויתנצלו77 בנ"י את עדים מהר חורב כידוע שע"י78 החטא העגל נסתלק מהם ב' כתרים הללו וע"י התפלה נעשה כתר כזה אך לא מצד כחם של כנ"י בתפלתם בלבד אלא בסיוע של מעלה דהיינו ע"י המלאך הנ"ל הממונה ע"ז לעשות הכתר מתפלות ישראל.

וביאור הענין הוא לפי שהתפלה79 נק' סולם שמוצב80 ארצה וראשו מגיע כו' להיות כי העיקר בתפלה הוא בחי' הביטול מלמטה למעלה בשפיכת הנפש

תשלט

לצעוק אל ה' בכל לבב וכמ"ש צעק81 לבם כו' עד שמגיע לק"ש שאומר ואהבת82 בכל לבבך כו' ועי"ז בתפלת83 י"ח נמשך בחי' אור מלמעלה למטה כמ"ש אם84 ישים אליו לבו כו' דרוח85 אייתי רוח ואמשיך רוח כידוע והמשכה זו בתפלת י"ח היינו המשכת בחי' הכתר שהמלאך קושר כנ"ל והיינו להיו' המשכת רצון העליון של המאציל למטה בתורה ומצות <שעג>

הנק' כתר תורה כנ"ל והן ג"כ ענין הכתרים שקיבלו כנ"י במ"ת כי באמרם נעשה ונשמע הרי הגיעו לבחי' ביטול עצמותם כענין פי' הלא שמוע מזבח טוב כנ"ל והוא בחי' ביטול אשר ביראה שגורמת למעלה שיומשך השעשועי' העליונים בתורה ומצות כנ"ל.

וזהו הכתרים שנמשך להם וכך הוא בתפלה שבבחי' הביטול שעד ש"ע גורמת להיו' נמשך בחי' הכתר ע"י המלאך הנ"ל והיינו הטעם שהתפלה קודמת לתורה וכמאמר אבא86 בנימין שהי' מצטער שתפלתו תהא סמוכה למטתו והגם שהתלמוד87 גדול שמביא לידי מעשה ות"ת88 כנגד כולם מ"מ ניתקנה התפלה להתפלל קודם הלימוד משום שע"י התפלה נמשך בחי' כתר תורה דהיינו להיו' חפץ ה' להשתעשע בתורה ומצות וכתר זה הוא תר"ך89 עמודי אור שהן תרי"ג מצו' דאוריי' וז' דרבנן כנודע וד"ל.

והנה ידוע שהמלאכי' ביקשו תנה90 הודך על השמים והשיב להם משה כלום יצה"ר יש בכם כו' ולכאורה אדרבה אם אין יצה"ר בהם יותר יתקיים בהם התורה. אך הענין הוא דכתיב כי91 שרית עם אלקים וידוע דאלקים92 בגי' הטבע ופי' עם היינו בסיוע דאלקים זה דהיינו שגם בחי' הטבע מסייע להפוך הרע לטוב כי הנה כאשר חפץ ה' ביד האדם מצליח להפוך הרע לטוב להיו' אתכפיא סט"א ואתהפכא כו' אזי מלאך93 הרע בע"כ יענה אמן וגם הוא מסייע להפוך הרע לטוב כי בהודאתו והסכמתו גם הוא נותן כח ועוז בהיפוך זה והראי' לזה ממשל94 הידוע בזונה עם בן

תשמ

המלד המבואר בזוהר כי הזונה גם היא אין כונה שלה רק רצון המלך אשר לפ"ז אם נגמר הרצון באדם להתגבר על הרע ולכבשו גם מלאך הממונה על אותו הרע שהוא מבחי' הטבע גם הוא מסייע כו'. וזהו שאמר כי95 שרית עם אלקים בסיוע שלו ולא נא' על אלקי' וד"ל.

והנה אמרו בזוהר כד96 אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקדב"ה ופי' יקרא הוא הוד כתר מלכו' שנעשה מהיפוך הרע לטוב ע"ד הנ"ל לפי שיתרון97 האור בא מתוך החושך דוקא כידוע וזה גורם בחי' שעשועי' העליוני' שמהם נמשך כתר תורה לפי שבהיפוך הרע אסתלק יקרא דקדב"ה לעילא ונעשה מזה שעשועי' כו' ומשם נמשך הכתר לתורה והוא הנקרא שמחת תורה פי' שמחת התורה עצמה שהתורה משתעשעת בקדב"ה מבחי' שעשועי המלך בעצמותו כו' וד"ל, והיינו שהשיב להם משה כלום יצה"ר יש בכם לאכפייא לסט"א כו' וא"כ מהיכן יומשך לכם בחי' כתר תורה הנק' הודך שאין כתר תורה בא אלא ע"י בחי' הביטול כנ"ל ולאכפייא לסט"א משום דעי"ז אסתלק יקרא דקדב"ה לעילא כנ"ל וד"ל.

וזהו תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. פי' משה98 הוא בחי' חכמה ותורה ציוה לנו משה היינו משום דאוריית'99 מחכמה עילא' נפקת וע"כ כל התורה כולה ע"י משה נאמרה וכמ"ש בכל פרשה ויאמר ה'100 אל משה וה"ז כמו שציוה לנו משה מאחר שחכמה שבתורה הוא שרש נשמת משה וכמ"ש בו כי101 מן המים משיתהו מים דאוריי' כו' ופי' מורש"ה היינו טעם לנתינת התורה והמצות שהוא כדי לברר ברורי נוגה לאהפכא102 חשוכא לנהורא כו' אם לאתהפכא מן הקצה לקצה או לאכפייא כו' הכל הוא היפוך ובירור הרע <שעד>

לטוב וזה נעשה ע"י מעשה המצות שמלובשים בעניני' גשמיי' דדצ"ח דנוגה דעשי' כמבואר למעלה באריכות שעל ידן מתבררי' ז' מלכי' דתוהו להיות למורשה לפי שזהו הנק' מורשה כמ"ש בכל התורה על ארץ הכנעני וכו' לרשתה כו'.

וזהו תורה ציוה לנו משה כדי להיו' מורשה כל הדברים שנפלו בנוגה בהתהפכם לקדוש' העליונה ע"י מעשה המצות ואז נקראו קהלת יעקב פי' יעקב הן נשמות ישראל המלובשים בגופים חומריים בעוה"ז והיינו יעקב יו"ד עקב כו' משא"כ שרש נשמו' כללו' ישראל למעלה לא נק' יעקב אלא ישראל כידוע להיות כי נשמות

תשמא

המלובשי' בגופים דוקא בהן ועל ידן יתקיימו כל המצות בעניני' הגשמיים שתחת ממשלת נוגה ויהי' עי"ז אתהפכא ואתכפיא מנוגה דז' מלכי' להיות למורשה כנ"ל משא"כ בלתי התלבשו' הנשמו' בגופים וע"כ נק' קהלת יעקב לפי שנקהלו ונתאספו כל הברורי' דנוגה ביעקב103 יו"ד עקב ע"י קיום המצות בגשמיו' דוקא. והנה אחר שאמר בענין טעם לנתינת התורה והמצות לנשמו' ישראל המלובשי' בגופים כנ"ל אמר אח"כ שעי"ז ויהי104 בישורון מלך דהיינו שנעשה בחי' מלך לבוש בלבוש הוד בגדי מלכות וכנ"ל לפי שבחי' שעשועי המלך בעצמותו מאיר במעשה המצות כד אתכפיא כו' דאסתלק יקרא דקודב"ה כו' כנ"ל באריכו' וד"ל.

אך הנה יש להבין מהו פי' בישורו"ן להיות כי בפי' ישורו"ן105 יש ג"כ לפרש לשון שיר"ה כי פי' ענין היושר שבתיבת ישורון יש לפרשו ג"כ בענין השירה כי הרי לזה הטעם נקרא הניגון בשם שיר לפי שהשיר106 הוא דבר העגול כטבעת כענין כל107 בעלי השיר יוצאין בשיר בשבת שהוא אצעדה מברזל או מדבר אחר המסבב לצואר החיה כידוע וכן כל דבר עגול נקרא שיר בלה"ק כידוע וגם השירה בניגון הוא בא בבחי' עיגול ממש כעיגול הגשמי של השיר הגשמי דהנה אנו רואי' בחוש וידוע לכל יודעי נגן בקולות התנועות של הניגון המורכבים שכל אחד מהם מתקשר אל חבירו ומשתלשלי' מתנועה לתנועה עד שיש קשר וחיבור גם לסופו של הניגון עם התחלתו שהרי מיד כשמסיים הניגון מכריחו לחזור לראש הניגון וכאילו סופו עם תחלתו נמשכין בהמשך אחד וענין אחד ובאם שלא יחזור לראש הניגון מיד שסיים את סופו ה"ז כאילו נשאר באמצע הענין והכונה כי קולו' הניגון כולם הם מורכבים יחד בהתכללות כ"כ עד שבלתי נמצא בהן ראש וסוף כלל כמו העיגול גשמי שאין בו מעלה ומטה ולא ראש וסוף כך בניגון בכל פרקיו הוא מתאחד כא' שתחלתו נעוץ בסופו וסופו נעוץ בתחלתו וע"כ כאשר מסיים הניגון מיד חוזר לראשו משא"כ מניגון לניגון אחר יש הפסק בקול בהכרח כידוע וד"ל.

והדוגמא מעיגול זה בקול הניגון יש להבין בעונג ומתיקות שבניגון שבהכרח גם הוא בא בבחי' עיגול רוחני כי שרש הניגון הוא העונג המופלא שהוא בבחי' מקיף דוקא ולכך לא יוכל לבא לידי גילוי בדיבור רק בקול הניגון היוצא מהבל הלב בלבד לפי שלא יתיישב העונג בבחי' א"פ בכלי הדיבור כו' וכמ"ש במ"א ולפ"ז יובן הנמשל למעלה ג"כ בבחי' עונג העליון האלקי המלובש בשיר וניגון הטעמי' שבתורה וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועי' וכנ"ל בפי' ובלילה שירו עמי ג"כ הוא בא בבחי' מקיף כמו העיגול והיינו בחי' <שעה>

סובב כ"ע שאין שם בחי' מעלה ומטה ולא

תשמב

ראש וסוף כמאמר נעוץ108 תחלתן בסופן וסופן בתחלתן כו' וכמ"ש ומתחת109 זרועו' עולם וכן המגביהי110 לשבת המשפילי111 לראות כו' כמו העיגול הגשמי למעלה הוא גבוה ביותר ולמטה הוא נמוך ביותר שלפי שאין בו מעלה ומטה מטה ומעלה שוין עד שנמצא למטה כמו למעלה בהשווא' א' ממש וכמ"ש במ"א.

וזהו ויהי בישורן מלך פי' ישורון מלשון שיר שהוא עגול כנ"ל כך בחי' שעשועי המלך בעצמותו שמאיר בשיר וניגון בטעמי' שבתורה וכיוצא עונג העליון הזה הוא בא בבחי' מקיף כעגול השיר והטבעת ונק' ישורון ומהארה זו נמשך למטה ונעשה בחי' כתר מלכו' כנ"ל שמבחי' השעשועי' הללו נמשך הוד לבושי מלכות כנ"ל אך אין מקיף זה מתעורר למעלה כ"א ע"י הברורי' ממעשה המצות דוקא והיינו שסמך לומר ויהי בישורון מלך אחר שאמר תורה ציוה לנו משה כו' כי הא בהא תליא כמבואר עפ"י כל הנ"ל וד"ל.

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. פי' כל הנ"ל בהמשכת אור מקיף בבחי' שעשועי' שבניגון ושיר כו' אין זה אלא בהתאסף כל הראשי"ם יחד כלומר שלא יהי' התחלקות כמה ראשים אלא יתכללו כללו' נ"י כאיש אחד ולא יהי' להם רק ראש אחד ולא כמה ראשים וכענין מה שנא' לעתיד ולא112 ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי כו' לפי שיתכללו ויתאחד*112 כנ"י כאיש אחד שאין בו אלא ראש אחד ואז דוקא שורה עליהם בחי' אור מקיף הנ"ל לפי שאין אור מקיף שורה כ"א בבחי' היחוד והאחדו' כשכלולים יחד מראש לרגל כו' ואין בהן מעלה ומטה כו' אז ישכון עליהם ג"כ בחי' אור מקיף להאיר על כללותם יחד לראש ורגל בהשווא' א' כו' וכעין זה הי' בשעת מ"ת דכתיב ויחן113 ישראל לשון יחיד שהיו כולם כאיש אחד לכך זכו לבחי' כתר תורה שהוא בחי' מקיף הנ"ל משעשועי המלך בעצמו הנק' ישורון כנ"ל וכן אנו אומרי' ברכינו114 אבינו כולנו כאחד דוקא באור פניך וכמ"ש יאר115 ה' פניו אליך אליך לשון יחיד כשהם כלולים כאיש א' אזי יאר ה' פניו מהארת השעשועי' הנ"ל והיינו שאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד פי' אין בישורון מלך אלא דוקא בהתאסף ראשי עם יחד מטעם הנ"ל וד"ל.

<שעו>

ומה שאמר שבטי ישראל היינו מטעם הנ"ל בפי' ישראל כי שרית עם אלקים דהיינו להפוך הרע לטוב והשתררו' זאת ע"י בחי' ישראל דוקא והוא שרש הנשמה שעלה במחשבה ומצד התלבשות' בגוף נק' יעקב יו"ד עקב כנ"ל. ונמצא יש כאן ג' מדרגות יעקב וישראל וישורון, ומתחלה צ"ל בחי' יעקב ואח"כ ישראל ואח"כ עולה

תשמג

למעלה העליונה מכולם לבחי' ישורון שהוא בחי' עונג העליון הבא למטה בבחי' מקיף הנק' שעשועי המלך בעצמותו כו' וזהו בהתאסף ראשי עם מכל בחי' שבטי ישראל בכלות הבירור על ידן אזי דוקא ויהי בישורון מלך והיינו כמו לימות המשיח דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו כו' ואז כתיב ושמו116 להם ראש אחד כו' ראש אחד דוקא והיינו בחי' מקיף הנ"ל הנק' ישורון וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל וד"ל.


1) תורה צוה לנו משה: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (קז, א).

מאמר זה נדפס ג"כ באוה"ת ברכה כרך ד ע' א'תתנה. ושם ע' א'תתמח נדפס הגהות (ומחולק לסעיפים) מכ"ק אדמו"ר הצ"צ על מאמר זה. ובכרך ו ע' ב'תקמח נדפס עוד הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ [מגוכתי"ק 1122].

הנחת ר"מ בן כ"ק אדמו"ר הזקן נדפס לקמן ע' תשנג.

הנחה אחרת מהביאור נדפס לקמן ע' תשסו.

2) תורה צוה לנו משה. . ויהי בישורון מלך: ברכה לג, ד. ה.

3) לא את אבותינו בלבד: ראה דברים ה, ג — לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום. וראה נצבים כט, יג — ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת.

4) כי את אשר ישנו פה: ראה נצבים כט, יד.

5) המצות מעשיות. . דעשי': ראה לקו"ת בלק סז, א ואילך.

6) בספרי הקבלה שבנוגה נפלו ז' מלכים. . כמ"ש בע"ח: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכח, א. ע"ח שער הכללים פ"א. שם (שער דרושי הנקודות) ש"ח פי"ד.

7) וימלוך וימת: וישלח לו, לב ואילך.

8) ז' מדות רעות. . ז' האומות: ראה גם ביאוה"ז תשא נג, ג. שערי תשובה קג, ד. ד"ה אל תצר את מואב במאמרי אדה"א דברים.

9) כמ"ש בכל התורה. . וירשתם אותה לרשת אותה. . וירשתם גוים: באוה"ת שם ע' א'תתמט: ז' עממין בבחי' ירושה כמ"ש בפ' לך ט"ו ז', לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וס"פ תולדות לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם, וירשתם גוים גדולים.

10) וירשתם אותה לרשת: ראה מסעי לג, נג.

11) וירשתם גוים: עקב יא, כג.

12) שישראל עלה במחשבה: ראה ב"ר פ"א, ד.

13) וזהו ענין המלך השמיני: ראה ג"כ לקו"ת תזריע כ, ד. תו"ח בראשית ח, א.

14) הדר מלשון פרי עץ הדר: באוה"ת שם: ועיין מד"ר פ' אמור פ"ל ע"פ ולקחתם לכם פרי עץ הדר.

15) פרי עץ הדר: אמור כג, א.

16) הוד והדר לפניו: דברי הימים-א טז, כז.

17) הדר הוא לכל חסידיו: תהלים קמט, ט.

18) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

19) כה אמר אחיך ישראל: חקת כ, יד.

20) שעשו יצא ראשון לפי שהקליפה קדמה לפרי וכמ"ש במ"א: ראה תולדות כה, כה. ראה זהר (סבא) משפטים קח, ע"ב. תו"ח וישלח קסא, ב. קפה, א. קפט, ב.

21) אין לך עשב מלמטה: ראה ב"ר פ"י, ו. השמטות לזח"א רנא, א. זהר תרומה קעא, ב. ועוד.

22) גבוה מעל גבוה שומר: קהלת ה, ז.

23) כמ"ש בזוהר ע"פ קץ כל בשר לפני: ראה זהר בראשית נד, א. ויצא קמח, א. תרומה קלד, סע"א ואילך.

24) דפני אריה כו': יחזקאל א, י.

25) והחיות נושאות ומנושאות עם כסא: ראה בחיי תרומה כה, י בשם הפדר"א ספ"ד.

26) מלכותך מלכו' כ"ע: תהלים קמח, יג.

27) מזיעתן של חיות: ראה חגיגה יג, סע"ב. ס' הליקוטים [דא"ח להצ"צ] ערך זיעה.

28) ומוראך עליהם: פיוט אשר אימתך (מוסף ליו"כ).

29) וכולם משבחי' כו' באימה וביראה: ברכת יוצר.

30) ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

31) וכבוד הדר מלכותו: תהלים קמה, יב.

32) הוד והדר לבשת, עוז והדר לבושה: תהלים קד, א. משלי לא, כה.

33) מלך ביופיו: ישעי' לג, יז.

34) המצות שנק' לבוש מלכות: ראה שערי אורה נו, א. ובכ"מ.

35) הדר ושם עירו: וישלח לו, לט.

36) בג"ע שנהנין מזיו השכינה: ראה ברכות יז, א.

37) יפה שעה א' בתשובה ומע"ט: אבות פ"ד, מי"ז.

38) דאוריי' מחכמה עילאה נפקת: זח"ב פה, א. ועוד.

39) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

40) ותורתך שעשעתי: תהלים קיט, ע.

41) שעשועי המלך בעצמותו: נת' בעמק המלך שער א. וראה לקו"ת שה"ש כז, סע"א.

42) י' מאמרו' שנבראו בהן כל העולמו': ראה אבות פ"ה מ"א.

43) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.

44) תחת אשר לא עבדת: תבוא כח, מז.

45) חיי העוה"ב שנק' רוב כל: ראה ג"כ תו"א הוספות מג"א קכב, ב. תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] נ, ג. מאמרי אדה"א נצבים ע' תתמח.

46) לחזות בנועם ה': תהלים כז, ד.

47) מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב.

48) השוה ומשוה קטן וגדול: לשון פיוט (לימים נוראים) האוחז ביד מדת משפט.

49) המגביהי לשבת המשפילי לראות: תהלים קיג, ו.

50) כחשיכה כאורה: שם קלט, יב.

51) ויש קונה עולמו בשעה א': ראה ע"ז יו"ד, ב.

52) וכמ"ש במ"א: ראה לקו"ת דרושים ליוהכ"פ ע, א. ובכ"מ.

53) ובלילה שירה עמי ושירו קרי: תהלים מב, ט. וראה תו"ח בראשית לד, ד. בהערה 50.

54) שאין רינה של תורה אלא בלילה: ויק"ר רפכ"ט. זהר ויקרא כג, ב.

55) בזוהר. . רננה דאוריי': ראה זהר בהקדמה ח, א. תו"ח בראשית ד, א. לו, ב. לז, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפא.

56) שעשועי המלך בעצמותו: נסמן לעיל ע' תשלד.

57) שהתורה קדמה לעולם: ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד, וש"נ. זח"ב מט, א.

58) הקדב"ה משתעשע בחכמה שבתורה: ראה תו"א מקץ לב, א. שלח מח, ד.

59) ואהי' אצלו: משלי ח, ל.

60) בזוהר. . קלא דמשתדלי באוריי' בליליא: ראה במדבר ריג, א.

61) שרגא בטהרא מאי מהני: לשון חז"ל — חולין ס, ב.

62) שנענש דוד הע"ה: ראה סוטה לה, א. אגה"ק (ד"ה דוד זמירות ע' תקס ואילך). מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תתקכו, וע' תקמב, ובהנסמן לשם.

63) זמירות היו לי חוקיך: תהלים קיט, נד.

64) כד אנפוהי דמלכא נהירין: ראה זהר (אד"ר) נשא קלג, ב.

65) וכמ"ש במ"א: ראה ג"כ תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] קט, ד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' לז. ובכ"מ.

66) בזוהר. . דחילו ורחימו: תקו"ז ת"י (כה, ב). וראה תניא פט"ז ואילך.

67) כאשר יצוה לחטוב עצים: ראה לקו"ת שלח מ, א. המשך תרס"ו ע' נד. ועוד.

68) שהמצות הצריכות כוונה: עירובין צה, ב.

69) החפץ לה' בעולות וזבחים: שמואל-א טו, כב.

70) והכית את עמלק: שמואל-א טו, ג — והכיתה את עמלק.

71) ראשית החרם לזבוח לה': שם כא — מראשית החרם.

72) הקימותי את דבר ה': שמואל-א טו, יג.

73) הלא שמוע מזבח טוב: שם טו, כב — הנה שמוע.

74) דיש מלאך סנד"ל שקושר כתרים. . בזוהר: ראה זהר וישלח קסז, ב. סה"מ ה'תש"ח ע' 202 בהערה. מאמרי אדה"א נ"ך ע' שיג. וש"נ.

75) נעשה ונשמע: משפטים כד, ז.

76) שניתן לכאו"א מהם ב' כתרים: שבת פח, א.

77) ויתנצלו בנ"י את עדים מהר חורב: תשא לג, ו.

78) שע"י החטא העגל נסתלק מהם ב' כתרים: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שלד. שערי אורה קמב, א.

79) שהתפלה נק' סולם: זהר (רעיא מהימנא) ח"א בהשמטות רסו, ב. ח"ג (הוספות) שו, ב. תקו"ז תמ"ה (פג, א).

80) שמוצב ארצה וראשו מגיע: ויצא כח, יב.

81) צעק לבם: איכה ב, יח. תו"א ויחי נא, א. לקו"ת אחרי כז, ג. נשא כח, ב. ובכ"מ.

82) ואהבת בכל לבבך: ואתחנן ו, ה.

83) בתפלת י"ח נמשך בחי' אור מלמעלה למטה: ראה לקו"ת פינחס עו, א. דרושים לש"ש סו, א.

84) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

85) דרוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה ריש ע"ב. סידור ערב שבת קסג, ד. אמרי בינה שער התפילין פל"א.

86) אבא בנימין. . שתפלתו תהא סמוכה למטתו: ברכות ה, ב. וראה לקו"ת ברכה צו, ב.

87) שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה: ראה קידושין מ, ב. ב"ק יז, א.

88) ות"ת כנגד כולם: פאה רפ"א.

89) מצות. . תר"ך עמודי אור. . תרי"ג מצות: נסמן לעיל ע' תשב.

90) תנה הודך על השמים. . כלום יצה"ר יש בכם: תהלים ח, ב. שבת פח, סע"ב ואילך.

91) כי שרית עם אלקים: וישלח לב, כט.

92) אלקים בגי' הטבע: פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ראשית חכמה שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קנא, ב). של"ה פט, א (דאיתא בזהר). קפט, א (ומרומז בזוהר). שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. שעהיוה"א רפ"ו.

93) מלאך הרע בע"כ יענה אמן: ראה עמק המלך שער (יד) קרית ארבע פק"ו. שבת קיט, ב.

94) ממשל הידוע בזונה עם בן המלך: זהר תרומה קסג, א. ראה תניא ספ"ט וספכ"ט. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קנה. תו"ח תולדות קנד, ב. מקץ רטז, ד. אוה"ת חוקת — הוספות ע' סז.

95) כי שרית עם אלקים: וישלח לב, כט.

96) בזוהר כד אתכפיא סט"א: זח"ב קכח, ב. תניא פכ"ז.

97) שיתרון האור בא מתוך החושך: ראה קהלת ב, יג.

98) משה הוא בחי' חכמה: ראה לקו"ש ח"ו ע' 244 ואילך.

99) דאוריית' מחכמה עילא' נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ח"ג פא, א. קפב, א. רסא, א.

100) ויאמר ה' אל משה: תשא לא, יב.

101) כי מן המים משיתהו: שמות ב, י.

102) לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

103) עקב יו"ד עקב: ע"ח שער ג (שער סדר האצילות) פ"ב. תו"א ויצא כא, א.

104) ויהי בישורון מלך. . בפי' ישורון: ברכה לג, ה. ראה סה"מ תרכ"ו ע' רצב. תרכ"ט ע' שכו.

105) ישורון. . לשון שירה: ראה לקו"ת נצבים מה, א. אוה"ת ברכה ע' א'תתנג. א'תתסט.

106) שהשיר הוא דבר העגול: ראה ג"כ לקו"ת שה"ש א, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שנג.

107) כל בעלי השיר יוצאין בשיר: שבת נא, ב. וראה תו"ח פקודי ע' תרסט. סה"מ תקס"ח ח"א ע' תקנג-ד.

108) נעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א מ"ז.

109) ומתחת זרועו' עולם: ברכה לג, כז.

110) המגביהי לשבת: תהלים קיג, ה.

111) המשפילי לראות: שם ו.

112) ולא ילמדו עוד איש את רעהו: ירמי' לא, לג.

*112) ויתאחד: באוה"ת שם: ויתערבו.

113) ויחן ישראל לשון יחיד: יתרו יט, ב. פירוש רש"י שם.

114) ברכינו אבינו כולנו באחד. . באור פניך: בברכת שים שלום בתפלת העמידה.

115) יאר ה' פניו אליך: נשא ו, כה.

116) ושמו להם ראש אחד: הושע ב, ב.