נוסח שני: תורה צוה

תשנג

בעזר"ה שמחת תורה ברבים בסעודה

שמחת תורה

תורה1 צוה2 לנו משה מורשה קהלת יעקב ויהי בישורון מלך וגו'. להבין זה מהו לשון ירושה. . הלא כתיב את3 אשר ישנו פה עמנו ואשר [איננו] פה כו', א"כ איך יתכן לומר על התורה שהיא בחי' ירושה לנו מאבותינו כמ"ש מורשה קהלת יעקב כו'. ועוד מהו ויהי [בישורון] כו'. אך הנה כתיב אלה4 המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך בישראל וימלוך בלע כו'. . שזהו בחי' ז'5 מלכין קדמאין דתהו שמתו ונשברו הכלים דתהו ונפלו דרך שבירה למטה לנוגה דבי"ע. . להתלבש בע' שרים דעשי' והמה המזלות המשפיעים כל טוב הארץ ממגד6 תבואות שמש. . [אין7 לך] כל עשב למטה שאין לו מזלו מלמעלה שמכה ואומר לו גדל כו', וגבוה8 מעל גבוה שומר. . ומקבלים דין מן דין עד שמקור ושרש החיות גשמיות של כל הנפעלים דעשי'. . האילן וכל הבהמות וחיות הוא בחי' ז' מלכין קדמאין דתהו שנפלו בשבירה. . בעניינים תחתונים גשמי' דעשי' כמו צמר הציצית, קלף התפילין סכך הסוכה. . שנפלו למטה ולהחזירן לקדושה כנודע, והיינו כי שורשו. . וכבוד9 הדר מלכותו הדר הוא לכל. . לכך המה המבררים. .

וביאור הענין כתי' מלכותך10 מל' כל עולמים וגו' כבוד11 מלכותך יאמרו וגו', שהתפשטות מדת המלוכה הוא על המלאכים עליונים וחיות הקודש הנושאות12 הכסא ונשואות עם כסא וזעות מחיל כסא כו', ואשר13 אימתך ומוראך עליהם כו' (כמ"ש בפיוט), וכן בתפלת יוצר כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה כו', וכולם עונים באימה ואומרים ביראה כו', דהיינו שעיקר התפשטות מדת מלכותו ית' עליהם דייקא להיות אימתו ופחדו תפול עליהם והם מקבלים עליהם העול זה של הפחד והאימה עד שזעות מחיל כסא וכמארז"ל מזיעתן14 של חיות נהר דינור נגיד ונפיק על ראש רשעים יחול בגיהנם כו', ופי' שדברה15 תורה כלשון בני

תשנד

אדם, דכמו בהאדם שלמטה הזיעה היוצא מהגוף הוא הפסולת שנדחה לחוץ, וכאשר יתבהל האדם פתאום מאיזה מורא ופחד עד שיזדעזעו איבריו אז יצא הזיעה מגופו מצד שאין הכלי תכיל גודל עוצם הפחד עד שנדחה לחוץ הזיעה פסולת שבו כו', ככה ממש עד"מ למעלה אשר מגודל עוצם הפחד והאימה של כבוד מלכותו ית' שתפול עליהם המה זעות מחיל כסא ויוצא מהן בחי' זיעה הפסולת שלהן לחוץ למטה ונתהוה מזעיתן הגיהנם למטה, והוא מצד שא"א להם לקבל לתוכן כל המורא ופחד לכך המה זעות כו' כנ"ל וד"ל.

והנה הגם שהתפשטות מדת המלוכה הוא על העליונים יותר מבתחתונים, כי מוראך עליהם דייקא וזעות מחיל כסא כו' כנ"ל, אשר בלתי אפשר הי' להתחתונים לסבול המורא הגדול הזה מצד היותם מלובשים בגופים גשמים חומרים דעוה"ז לכך מתגלה המורא הגדול והפחד על המלאכים עליונים יותר אין קץ מבתחתונים, אעפ"כ מעלה יתירה נודעת לנו בישראל שלמטה מבמלאכים עליונים, והיינו כי עיקר התהוות המלאכים הוא משם כבוד מל' ית' ממש כי בדבר16 ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וגו', וכן בתפלה נאמר ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים כו', ולכן תפול עליהם האימה ופחד ממקורם ושרשם ממש להיותם זעות מחיל כסא כו', אבל נשמות17 ישראל עלו במחשבה קדומה כו', ולזאת המה ממשיכים בחי' כבוד הדר מלכותו כר'18 יוחנן דקארי למאני מכבדותי', להמשיך בחי' לבוש מלכות כדכתיב יביאו19 לבוש מלכות וגו' למדת מל' ית' להתפאר בלבושים העליונים שנמשכים למדת מל' ית' ע"י מעשה התחתונים של ישראל שנמשכים מהדר20 מלך השמיני וזהו וכבוד הדר מלכותו כמ"ש הוד21 והדר לבשת שכמו עד"מ המלך ב"ו מצטרך להתלבש בלבושים נאים ההגונים למלכות בכדי שיתפאר על העם בלבושיו הנאים כו'.

ככה ממש עד"מ למעלה כתי' וכבוד הדר מלכותו, הוא המשכת הלבושים עליונים למדת מל' ע"י מעשה התחתונים בקיום המצות, והיינו כנודע שממעשה המצות שלמטה נעשה לבושים להנשמות בג"ע להנות מזיו השכינה ב"ה וכל ההשגו' שמשיגים מנועם ה' ית' הכל דרך אותו הלבוש של המצות וז"ש שכר22 מצוה מצוה כו', [כי] כל הנשמות הנבראים ומחודשים מאין ליש בלתי אפשר להם להשיג רק מזיו השכינה שבג"ע אשר הוא הארה בעלמא ממנו ית' [אבל שרש] המצות מגיעים למעלה מעלה להמשיך בחי' לבושי' למדת מל' ית' עצמה, וכמארז"ל יפה23 שעה א'

תשנה

בתשובה ומע"ט מכל. . מצד שהמצות ממשיכים לבוש מלכות למדת מל' ממש וזהו הגבה למעלה מאד נעלה מהלבושים דהנשמות בג"ע כו' וזהו ענין שמחה של מצוה. . [תחת24 אשר] לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' רו"ב כ"ל הוא כל25 חיי עוה"ב דג"ע העליון ותחתון והשמחה. . מצד שהיא מקור ג"ע העליון שנהנין מזיו השכינה והיא לבוש מלכות ממש כנ"ל, והיינו כי. . ב"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ולהתעטף בציצית ולישב בסוכה ודומיהן ומוכרחים. . בלי ידיעת טעם הדבר כלל כי אין טעם לרצון ואלו26 צונו לחטוב עצים היינו מקיימין,. . מצוה הוא אינו מצד ידיעת טעם הדבר שיאות כן לעשות דא"כ לא תתקיים. . בלי ידיעת טעם כלל, אלא שקיום המצות הוא מצד גזירת27 המלך בלא טעם כלל. . דעת בצווי המצות האלה אשר28 יעשה האדם וחי בהם שלא צונו. . בכדי להמשיך מקיפים דאימא. . התענוג והמתיקות. .

אשר29 אנכי מצוך היום וארז"ל היום30 לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן כו', והיינו כי לע"ל ובעוה"ב א"א להיות התשובה לאתהפכא מרע לטוב הרחוקים שם בתכלית הריחוק ובאשר הוא שם שם הוא כו', כמארז"ל באחר מוטב31 דלידייני' כו', אכן בעוה"ז. . הדבר מאד לאתהפכא32 מחשוכא לנהורא ע"י התשובה ברגע א' כו', מצד שאנכ"י33 מי שאנכי המקיף דכ"ע הוא מתגלה למטה עתה דוקא כי קמיה34 כחשיכה כאורה השוה ומשוה כו' המשפילי35 לראות בשמים ובארץ בשוה כו' וכמ"ש במ"א ע"ש.

וזהו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, פי' שכל התורה אשר צוה לנו משה, היא בחי' מורש"ה, בכדי לירש את ארץ הכנעני והיינו כמ"ש לאדום כה36 אמר אחיך ישראל כו' וכתיב*36 כה אמר אחיך אדום, כי הלא37 אח עשו ליעקב, עשו38 אבי אדום שרש הז' מלכין קדמאין דתהו שמתו שהם לפני מלך מלך בישראל, כי עשו39

תשנו

יצא ראשון אדמוני כולו כאדרת שער. . הוא שרש התיקון המברר כל הברורים דמלכין ונשמות בכל המצות שבתורה שמלובשים בעניינים גשמיי' צמר הציצית קלף. . כו' שנפלו בהן הניצוצין דמלכים שמתו וע"י קיום המצות חוזרים לקדושה, וזהו מורשה שהוא בחי' ירושה לאדום וארץ הכנעני כו', קהלת יעקב קהלת ואסיפת כל הניצוצין שנתפזרו למטה בנוג"ה דבי"ע בקבוץ ואסיפה בבחי' יעקב40 י' עקב, המברר כו' ואח"כ קרא ה' שמו ישראל כי41 שרית עם אלקים וגו' עם אלקים דייקא ולא על אלקים כו', והיינו כמ"ש בזוהר42 ע"פ ואהבת בכל לבבך, בשני יצריך, דא רזא כו' ע"ש, שגם היצה"ר מסייעו ועוזרו בחזרתו לקדושה בבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא, וזהו כי שרית עם אלקים דייקא כי אלקים43 גי' הטב"ע שהוא בחי' המדות טבעיי' שבאדם כי עיר פרא44 אדם יולד במדות מגונות דלא סגי בלא"ה כו', לכן בבא45 לטהר מסייעין אותו אף בחי' האלקים גי' הטב"ע כי דא רזא שנז' בזוהר וזהו עם אלקים דייקא ולא על אלקים וכנ"ל וד"ל.

ויהי בישורון מלך, פי' כי יש ג'46 בחי' יעקב ישראל ישורון, והעולה על כולנה הוא ישורו"ן47 כי הוא ל' שיר ויש"ר ועגול והכל. . והיינו בחי' המשכת המקיף העליון הסכ"ע בשוה המשפילי לראות כו' השוה48 ומשוה קטן וגדול ע"י אתעדל"ת בשיר בפסד"ז דתפלה אשר אליו הוא נושא את נפשו ורצונו להתכלל בו ית', ועי"ז נמשך דוגמתו אתעדל"ע בחי' ישורו"ן. . קמיה כחשיכה כאורה וגם הוא ל' שיר רננה דאוריי' חדוה דאוריי' הקול פשוט ומורכב מתנועת הניגון הנמשך מהרצון [שא"א] להתלבש בהדבור כו' והוא העיגול מבלי שימצא בו ראש וסוף דאין יתרון להעליון לגבי התחתון כי הוא שוה ומשוה כו'.

וזהו ענין שמחת תורה, השמחה של התורה עצמה הוא רננה דאוריי' בחי' ישורון השיר היוצא מפנימיות הלב שלמעלה מהדבור שיוצאין49 בשי"ר ונמשכין בשיר כו' וזה50 היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ממש [ומיום] הזה ממשיכים שמחה על כל השנה בחדות ה' מעוזינו שמחת התורה שהיא שעשועי51 המלך ב"ה כו' כנ"ל וד"ל.

תשנז

ולתוס' ביאור מעט מזעיר, יובן מדרז"ל52 ע"פ מה אנוש כי תזכרנו כו' אשר תנה הודך על השמים, בשעה שעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מה"ש לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו כו' א"ל הקב"ה החזר להם תשובה, א"ל משה כלום יצה"ר יש בכם כו' ע"ש. ולכאורה יפלא כי מפני שאין להם יצה"ר. . אדרבה ה"ז משובח יותר. אך הענין כנ"ל דכתי' בכל לבבך בשני יצריך. . ודא רזא שנז' בזוהר, וכד אתכפיא ואתהפכא סט"א. . שיר ורננה שנ"ל שיש בה מעלה. . אשר קדשנו במצותיו וצונו, ואלו צונו לחטוב עצים שאין בהם טעם כלל היינו מקיימין בשוה כנ"ל, ואח"כ הוא השמחה של מצוה מצד. . מתיקות התענוג שבקיום המצות האלה אשר יעשה האדם וחי בהם כו', כי יפה שעה א' בתשובה ומע"ט מכל חיי עוה"ב מצד היותם כבוד הדר מלכותו לבוש מלכות מקור הג"ע כו' כנ"ל.

וזהו בחי' התפארת של המלך מה"מ הקב"ה בגדי כבוד לבושים הנאים המה המצות שצונו, שבכל מצוה יש סודות ורזין עלאין מחכמה נפלאה העליונה כי אורייתא53 מחכמה נפקא, וכמו עד"מ במלך ב"ו כשמצוה לעבדיו איזה צווי שמוכרחים לקיים הצווי יהי' מה שיהי', אך כשנגלה הטעם של המצוה ההיא שמלבד הצווי יש בה טוב טעם ותענוג גדול וחכמה נפלאה הרי בזה יתגדל כבודו של המלך ביותר ויתרומם מאד כו', ככה עד"מ למעלה, שהמצות המה לבושי מלכות והמה המפארים לכבוד מלכותו ית' מצד שהמה. . מחכמה העליונה כי אורייתא מחכמה נפקא וכתי' בה ואהי'54 אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום משחקת לפניו כו', שהתורה [היא] שעשוע המלך ב"ה, כמו עד"מ למטה בנפש המשכלת כשמשכיל על כל דבר טוב באיזה חכמה נפלאה משתעשע בה מאד ומתענג בה מאד, שהארת העונג מלובש בחכמה, ככה ממש למעלה בהחכמה שבתורה מלובש הארת העונג עליון.

וזהו ואהי' אצלו שעשועים כו' שעשועי המלך ב"ה וכמ"ש בת"ז רננה55 דאורייתא חדוה דאורייתא טעמי תורה פי' שכל התנ"ך הוא בנגינת הטעמים ובהטעמים מלובש הארת העונג עליון שהוא בחי' שיר"ה דכתיב יומם56 יצוה ה' חסדו ובלילה שיר"ה עמי, שיר"ה הוא בחי' הנגינה והטעמים שבתנ"ך שהוא רננ"ה דאורייתא,. . בלילה בבחי' חשך והעלם למטה, והיינו כמו השיר והנגון הגשמי הוא קול בלא דבור היוצא מהבל הלב, והוא פנימי' יותר מהדבור אף שמלובש בו השכל מצד שהקול בלא דבור היוצא מהבל הלב בנגון ושיר הוא הנמשך מלמעלה מהשכל מבחי' הרצון פשוט שבפנימי' הלב, אשר א"א לו להתלבש בצרופי אותיות הדבור (משא"כ השכל שלמטה מהרצון, שיוכל להתלבש בצרופי אותיות הדבור כו'), זולתי קול פשוט

תשנח

ומורכב מתנועת הניגון שבו נרמז תנועת הרצון שבלב, וגם השיר והנגון הוא עגול אשר נעוץ תחלה בסוף וסוף בתחלה שסופו של הזמר והנגון יש לו שייכות והתחברות אל התחלה שכאשר מסיים הנגון מתחיל מהתחלה, ויש להסוף שייכות להתחלה ממש בלי היכר פירוד ביניהם (שאם הי' היכר פרוד ביניהם ה"ז כב' נגונים ולא הי' מתחברים כו'. . לחכמי המוזיקא שעד"ז נעשים כל השירים ונגונים להתערב הסוף בתחלה כעגול זה מבלי שימצא ראש וסוף כו').

ולכן ארז"ל (פ' במה בהמה מס' שבת ע"ש) כל בעלי השיר יוצאין בשי"ר ונמשכין בשי"ר, שהטבעת של ברזל עגול הקשור בסוס ובהמה לנוי ותכשיט נק' בל' רז"ל שי"ר, וכן הנגון נק' בל' שיר שהכל א' כי גם הנגון עגול כנ"ל, וזהו רננה דאורייתא דכתיב שיר"ה עמי, שז"ס הטעמים של הנגינה שבתנ"ך שהוא למעלה מהאותיות. . מבחי' רצון העליון הפשוט הסובב כ"ע בשוה המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה שכחשיכה כאורה כו', שא"א להתלבש באותיות זולתי קול השיר והרננה שיש בו מתיקות התענוג והשעשועים נפלאה כו', שהוא מקור התענוגים שבג"ע עליון ותחתון, כי יפה שעה בתשובה ובמע"ט מכל חיי עוה"ב כו' כנ"ל, וזהו שיר"ה דייקא עמי, שיר"ו ממש של המאציל ב"ה שהוא שעשוע המלך בעצמותו ית' כנודע.

לכך נענש57 דוד המלך ע"ה שקראן זמירות כמ"ש זמירות58 היו לי חוקיך בבית מגורי, א"ל הקב"ה דוד זמירות קרית ליה כו', כי דוד בבית מגורו בארץ ציה קרא אותן זמירות, שהוא בחי' חיצוניות מלשון זמר העריצים בכדי לזמר החיצונים להכניעם שהוצרך לפי שעה בהיותו בארץ ציה כו', וע"ז נענש כי הם בחי' שיר"ה הפנימי' הנמשכים מסוכ"ע הרצון עליון “ שעשוע המלך בעצמותו ית'.

וזהו שמברכין59 עובר לעשייתן של המצות ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו, [ברוך] הוא ל' המשכה שממשיכים ממקור החיים ב"ה להיות אתה לנוכח בבחי' גלוי ואח"כ הוי' אלקינ"ו הזכרת ב' שמות אלו כדי. . בכדי לקיים מצות המלך וזהו בחי' הראשונה שבמצות, והשני' הוא מ"ש להלן אשר (הוא נתינת טעם) קדשנו במצותיו. . לבושו המלך ב"ה וכתיב תחת אשר לא עבדת בשמחה כו', מרוב כ"ל כי יפה שעה א' כו' מכל חיי עוה"ב. . העליון ב"ה וזהו אשר קדשנ"ו דייקא במצותי"ו.

וזהו בחי' דו"ר שיש. . רחימו הוא. . לבוש מלכות ושעשועי המלך כו', ודחילו הוא לקיים מצות. . וזבחים כי שמוע60 מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, וזהו

תשנט

והיו הדברים. . שרש התורה הוא ע"י התפלה דוקא בבחי' שיר ורינה בפה מנקודת הלב אליו61 ולא למדותיו כו', כי רוח62 אייתי רוח ואמשיך רוח בחי' רצון העליון הפשוט שרש התורה, וכמ"ש בזוהר63 וכן בגמ' שסנדלפו"ן קושר כתרים מבעותהון וצלותהון דישראל, וכן במ"ת היו קושרים לכאו"א ב'64 כתרים א' כנגד נעשה כו' רק בחטא העגל כתיב ויתנצלו65 את עדים כו', ועתה מחזירין העטרה ליושנה ע"י התפלה ואח"כ ת"ת דייקא ולכן (התפלל) אמר אבא66 בנימין על ב' דברים הייתי מצטער כו' על תפלתי שתהא סמוכה למיטתי דייקא, מצד שהת"ת שקודם התפלה הוא למטה במדרגה הרבה, כי ע"י התפלה יצטרך להמשיך תחלה הרצון עליון, שיר"ה עמי ואח"כ ללמוד בתורה לשמה ממש וכנ"ל וד"ל.


1) תורה צוה: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1066 (ב, א). בכמה מקומות בהכת"י קרוע.

הנחת כ"ק אדה"א נדפס לעיל ע' תשלא.

2) תורה צוה משה. . ויהי בישורון מלך: ברכה לג, ד. ה.

3) את אשר ישנו פה: ראה נצבים כט, יד.

4) אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. . בלע: וישלח לו, לא ואילך.

5) ז' מלכין קדמאין דתהו: ראה זהר (אדרא רבא) נשא קכח, א. ע"ח שער הכללים פ"א. שם (שער דרושי הנקודות) ש"ח פ"ד.

6) ממגד תבואות שמש: ברכה לג, יד.

7) [אין לך] כל עשב למטה שאין לו מזלו מלמעלה: ראה ב"ר פ"י, ו. השמטות לזח"א רנא, א. זהר תרומה קכא, ב. מו"נ ח"ב פ"י.

8) וגבוה מעל גבוה שומר: קהלת ה, ז.

9) וכבוד הדר מלכותו: תהלים קמה, יב.

10) מלכותך מל' כל עולמים: תהלים קמח, יג.

11) כבוד מלכותך יאמרו: תהלים קמה, יא.

12) הנושאות הכסא: ראה בחיי תרומה כה, י בשם הפדר"א ספ"ד.

13) ואשר אימתך ומוראך עליהם (כמ"ש בפיוט): מוסף ליו"כ.

14) מזיעתן של חיות: ראה חגיגה יג, סע"ב. ס' הליקוטים [דא"ח להצ"צ] ערך זיעה.

15) שדברה תורה כלשון בני אדם: ברכות לא, ב.

16) בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

17) נשמות ישראל עלו במחשבה קדומה: ראה ב"ר פ"א, ד.

18) כר' יוחנן דקאי למאני מכבדותי': שבת קיג, ב.

19) יביאו לבוש מלכות: אסתר ו, ח.

20) מהדר מלך השמיני: וישלח לו, לט. וראה ג"כ תו"ח בראשית ח, א.

21) הוד והדר לבשת: תהלים קד, א. משלי לא, כה.

22) שכר מצוה מצוה: אבות פ"ד מ"ב. תניא פל"ט.

23) יפה שעה א' בתשובה ומע"ט: אבות פ"ד, מי"ז.

24) [תחת אשר] לא עבדת וגו': תבוא כח, מז.

25) כל חיי עוה"ב דג"ע: ראה ג"כ תו"א הוספות מג"א קכב, ב.

26) ואלו צונו לחטוב עצים: ראה לקו"ת שלח מ, א. המשך תרס"ו ע' נד. לקו"ש חי"א ע' 230 ואילך. חכ"א ע' 17.

27) גזירת המלך בלא טעם: ראה ג"כ לעיל בביאור ד"ה ועתה יגדל.

28) אשר יעשה האדם וחי בהם: נסמן לעיל ע' תנח.

29) אשר אנכי מצוך היום: דברים ו, ו.

30) היום לעשותם. . ולמחר לקבל שכרן: ואתחנן ז, יא. וראה עירובין כב, א.

31) מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב.

32) לאתהפכא מחשוכא לנהורא: ראה זהר בהקדמה ד, א.

33) שאנכי מי שאנכי: ראה זח"א קסז, ב. זח"ג יא, א. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, טו. אבן עזרא שם. תניא מהדורא קמא ספמ"ט. לקו"ת פינחס פ, ב. ראה לא, ד.

34) קמיה כחשיכה כאורה: נסמן לעיל ע' תשכח.

35) המשפילי לראות בשמים ובארץ: תהלים קיג, ו.

36) כה אמר אחיך ישראל: חקת כ, יד.

*36) וכתיב כה אמר אחיך אדום: כ"ה בהכת"י.

37) הלא אח עשו ליעקב: מלאכי א, ב.

38) עשו אבי אדום: וישלח לו, ט.

39) עשו יצא ראשון אדמוני כולו כאדרת שער: תולדות כה, כה.

40) יעקב י' עקב: ע"ח שער ג (שער סדר האצילות) פ"ב. תו"א ויצא כא, ב.

41) כי שרית עם אלקים: וישלח לב, כט.

42) בזוהר ע"פ ואהבת בכל לבבך בשני יצריך דא רזא: ואתחנן ד, ה. ספרי שם. זוהר וירא קו, א.

43) אלקים ג' הטבע: פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ראשית חכמה שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קנא, ב). של"ה פט, א. (דאיתא בזהר) קפט, א. ועוד.

44) פרא אדם יולד: איוב יא, יב.

45) בבא לטהר מסייעין אותו: ראה שבת קד, א. יומא לח, סע"ב.

46) ג' בחי' יעקב ישראל ישורון: ראה זהר בראשית קעז, ב.

47) ישורון. . ל' שיר: ראה לקו"ת נצבים מה, א. אוה"ת ברכה ע' א'תתנג. א' תתסט.

48) השוה ומשוה קטן וגדול: לשון פיוט האוחז ביד משפט.

49) שיוצאין בשיר ונמשכין בשיר: שבת נא, ב.

50) וזה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו: תהלים קיח, כד.

51) שעשועי המלך: נת' בעמק המלך שער א. וראה לקו"ת שה"ש כז, סע"א.

52) מדרז"ל ע"פ מה אנוש כי תזכרנו כו' אשר תנה הודך על השמים: תהלים ח, ב. שבת פח, סע"ב ואילך.

53) אורייתא מחכמה נפקא: זח"ב פה, א. ועוד.

54) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

55) רננה דאורייתא: ראה זהר בהקדמה ח, א. תו"ח בראשית ד, א. לו, ב. לז, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפא.

56) יומם יצוה ה' חסדו: תהלים מב, ט.

57) נענש דוד המלך ע"ה: ראה סוטה לה, א. אגה"ק (ד"ה דוד זמירות ע' תקס ואילך).

58) זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי: תהלים קיט, נד.

59) שמברכין עובר לעשייתן: ראה פסחים ז, ב.

60) שמוע מזבח טוב: ראה שמואל-א טו, כב.

61) אליו ולא למדותיו: ראה פרדס שער (לב) הכוונה פ"ב בשם הספרי.

62) רוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב, ב. סידור ערב שבת קסג, ד.

63) בזוהר. . קושר כתרים מבעותהון וצלותהון דישראל: ראה זהר וישלח קסז, ב. סה"מ תש"ח ע' 202 בהערה.

64) ב' כתרים א' כנגד נעשה: משפטים כד, ז. שבת פח, א.

65) ויתנצלו את עדים: תשא לג, ו.

66) אבא בנימין. . על תפלתי שתהא סמוכה למטתי: ברכות ה, ב. וראה לקו"ת ברכה צו, ב.