נוסח שני: ביאור על התורה

תשנט

בעזרה"י אסרו חג, באור על התורה הנז"ל

אסרו חג

להבין1 שורשן של הדברים הנז"ל. הנה ידוע שהשבירה הי' בתהו, עולם הנקודים, בז' מלכים דאדום שמתו ונפלו למטה לב"ן דאצי' ומב"ן לנוג"ה דבי"ע המעורב טו"ר, והמברר הוא בחי' ש' מ"ה שנמשך מבחי' טעמים (והשבירה הי' רק בנקודים שלמטה מטעמים כנודע) בחי' משה שאמר ונחנו2 מ"ה כי בחכמה3 כח מ"ה דוקא אתברירו וזהו תורה ציוה לנו משה מורש"ה וגו'.

והנה סדר הבירורין מלמעלה למטה הוא כך, בהיות בהמלכים שמתו הי' בחי' תערובת סיגים ופסולת כנודע, ולזאת תחלה מתברר תכלית המובחר שבהן באצי' להתכלל במובחר שבאצי' והסיגים שא"א להם להתכלל במובחר דאצי' נדחים לחוץ למחנה דאצי' לעולם הבריאה שאעפ"י שלגבי אצילות נחשבים לסיגים ופסולת שנדחו לחוץ, לגבי בריאה נחשבים למובחר שבמובחר שבבריאה, וכן הסיגים דבריאה נחשבים למובחר ביצי' ודיצי' בעשיה עד שהסיגים דעשי' מתפשטים

תשס

בקליפת נוגה המעורב טו"ר ומשם יפרד לג' קליפות הטמאות שהן תכלית הרע שאין לו תקנה עד אשר רוח4 הטומאה יעבור כו'.

וזשארז"ל בשטן לפעמים לגנאי ממש באמרם ז"ל נתן5 עיניו במקדש ראשון כו', ולפעמים מזכירים מעט לשבח, כדדרש (מס'6 ב"ב ס"פ השותפין) ר' אחא בפופנאי שטן ופנינה לש"ש נתכוונו, נמצא יש בו מעט טוב, הכונה לש"ש, ולפי דבריהם ז"ל באמרם נתן עיניו כו' משמע שאין בו טוב כלל רק רע, מצד הקנאה שנתן עיניו ולא כיון לש"ש כלל. אך הענין הוא ששניהם אמת, כי הסתעפות הרע גמור שלמטה הוא נמשך עפ"י רבוי ההשתלשלות וברור אחר ברור וצירוף אחר צרוף עד לאחר גמר ותכלית כל הברורין שכבר נתברר ממנו כל הטוב לגמרי ונשאר בחי' רע גמור בנקי' בלי תערובת, אבל טרם הפרדו מן הטוב אזי יש בו עדיין תערובת טוב ג"כ.

וזשארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו, שזהו בחי' השטן דיצי' הרע דיצי' שיש בו עדיין תערובת מעט טוב, הכוונה לטובה לש"ש שמתברר אח"כ בירידת השפע למטה בעשי' הטוב שבו בטוב דעשי', והרע שבו היוצא ונפרד מעשי' הוא תכלית הגסות והפסולת בלי תערובת טוב כלל וזהו השטן דעשי' שארז"ל נתן עיניו במקדש ראשון כו' נתן עיניו מצד הקנאה והשנאה ולא כיון לש"ש כלל כו'.

והנה זלע"ז7 ממש עשה האלקים דכמו שיש בסט"א בחי' סדר הבירורי"ן מלמעלה למטה ברבוי ההשתלשלות וצרוף אחר צרוף עד שמתהוים הקליפות גשמי' דעשי' לאחר שנתברר מהן הטוב לגמרי בירידת השפע מעולם ועד עולם כו', כן לעומת זה בקדושה בבחינת הטוב שבקדושה יש כמה מדרגות זו למעלה מזו ומתברר הטוב עצמו בברור אחר ברור וצרוף אחר צרוף אך בהפוך הסדר מלמטה למעלה שהטוב דעשיה נתברר הטוב והמובחר שבו שאפשר להתעלות בהתכללות הטוב דיצירה והשאר נחשב לפסולת לגבי יצי' הגם שכולו טוב בעשי' והטוב דיצי' נתברר המובחר שבו להתעלות בטוב דבריאה כו' עד שאף הטוב דבריאה מתברר המובחר שבו שאפשר להתכלל באצי' והשאר נחשב לפסולת וסיגים לגבי אצי' הגם שלגבי בריאה הוא כולו טוב כו'.

ובזה יובן ענין שני כתובים המכחישין זא"ז דכתיב וצבא8 השמים לך משתחוים, נמצא כתוב בהן לשבח שנמצא בהן מציאת הביטול של השתחואה כו', וכתיב הן9 בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה ושמים לא זכו בעיניו וגו', אך שניהם

תשסא

אמת דלגבי הנבראים נחשב הביטול של המלאכים עליונים לחשיבות גדולה שנמצא בהן בחי' הביטול של השתחואה שא"א להיות נמצא יותר בערך הנברא, אכן לגבי הנאצלים באצי' דאיהו10 וגרמוהי חד ממש ואפי' בחי' ביטול לא יתכן לכנות בהם, במה נחשב, ואדרבה גריעותא הוא לגביהם ולא זכ"ו בעיניו, וכנ"ל מפני שהטוב דבריאה נחשב לסיגים ופסולת לגבי אצי' כו', וזהו סדר הברורין שמלמטה למעלה בקדושה לעומת ונגד סדר הבירורין שמלמעלה למטה ברבוי ההשתלשלות ירידת השפע עליונה וברור אחר ברור הטוב ממנה עד שמתהוה תכלית הגסות הרע דעשי' ממש שיש בהם ג"כ כמה מדריגות שונים כענין שארז"ל בשטן כו' כנ"ל (והכל א' רק זה בירור אוכל מתוך פסולת ואח"כ אוכל מתוך האוכל בעלי' עד אין קץ כמ"ש ואכלתם11 אכול וגו' כמ"ש במ"א וזה בירור פסולת מתוך האוכל כו'.

וכענין ששמע מבן מורו ע"ה ר' אברהם ז"ל שיש12 ב' בחי' ברורים הנ"ל בגשמיות בהתוך הכסף בכור, יש שמצרף לכסף המעורב בנחושת בכור לברר ולהוציא הפסולת הנחושת מן הכסף נקי שבפעם ראשון בהשלכת חתיכת הכסף יוצא הפסולת הגסה הנחושת הגסה ממש ועדיין יש בהכסף תערובת פסולת נחושת דקה שאינו צלול הכסף עדיין מחמת התערובת הנ"ל, לזאת משימין הכסף הברור ההוא עוד פעם שני בכור להוציא ולהפריד ממנו אפי' הפסולת הדקה ההיא, שאז מצוחצח יותר הכסף וכן פעם שלישי ורביעי שבכל פעם שמצרף לכסף יותר בכור מפריד הדקה מן הדקה הפסולת שבו יותר עד שנשאר הכסף נקי בתכלית הזכוך בלי תערובת פסולת כלל אף לא מן הדקה שבדקה כלל, ויש סדר צרוף הכסף בהפוך לברר הכסף הטוב מן הפסולת הנחושת שתחלה בפ"א כשהשליך בכור חתיכת הנחושת שבו תערובת הכסף הוציא מעט ממנו טוב ומובחר ממנו ועדיין יש בו תערובת כסף גרוע ובפעם שני ושלישי מתברר יותר אף הכסף הגרוע ממנו דהיינו שהכסף שמתברר ממנו בפעם שני גרוע מן הראשון וכן השלישי גרוע מן השני עד שנשאר הפסולת הנחושת בתכלית ההגשמה בלי תערובת כסף כלל אף לא מן הגרוע שבגרוע כלל, ככה ממש עד"ז למעלה יש ב' בחי' בסדר הבירורין מלמעלה למטה ומלמטה למעלה וכולא חד כו' וכנ"ל וכמשנ"ת במ"א בארוכה ע"ש.

והנה עיקר המברר כל הבירורין הוא בחי' ש' מ"ה בחי' ומדרגת מרע"ה שנמשך מח"ע כמ"ש וירא13 ראשית לו כי בחכמה14 דייקא אתברירו והוא בחי' טעמי' שלמעלה משרש השבירה שהי' בנקודי' כו', ופי' כי הטעמים שבחכמה דוקא הוא מצד השראת העונג עליון בפנימיות החכמה דוקא כמו עד"מ למטה כשמשכיל האדם איזה השכלה חדשה פתאום מרגיש בה טוב טעם ודעת ושעשועי' גדולים

תשסב

בהרגש' מתיקות הטעם וסברא ההיא, שהרגשת הטעם והמתיקות הוא בפנימיות השכל ההוא דייקא, ולא בחיצוניותו כשמתפשט בדבור לזולתו אל התלמיד שאין התלמיד מרגיש טוב טעם של המושכל רק כפי שמשפיע לו הרב יקבל הדבר ממשי של השכל חיצוני עצמו ולא טעמו הפנימי המורגש לבעל המשפיע והוא ערבה לה, וכענין שנראה בפלפול האמוראים בתלמוד בדברי התנאים לבא לעומק המושג הפנימי שלהן שאמרו ז"ל מ"ט15 דר' מאיר כדומה פי' מאי טעמא הפנימי של סברת ר' מאיר כו' וכיוצא בזה עד"מ למעלה בחי' השראת הטעם של העונג העליון הוא בפנימיות החכמה עליונה דוקא ולכך ע"י הטעמים שבחכמה אתברירו כל הברורין דב"ן כו' וד"ל.

וזהו תורה צוה לנו משה מורשה וגו', ויובן זה בהקדים לבאר ענין הירושה שנאמר בתורה לתת16 לכם את ארץ הכנעני וגו', לרשת17 אותם וגו', למען הביא אתכם על האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה כו'. והיינו כי הז' אומות שרשן מז' מלכים דאדום דתהו שמתו ועשו הוא אבי אדום, לכך יצא ראשון בהשתלשלות אדמוני כולו כאדרת שער כו', כי קליפה18 קדמה לפרי, וכנראה בשלי' הולד החופה עליו כו' שהפסולת19 יוצא ראשון לכן עשו הוא אבי אדום, שרש הז' מלכין דתהו שלפני מלך מלך דישראל שרש עולם התיקון דאצי' שקדמה עולם התהו לעולם התיקון בסדר ההשתלשלות. אך מצד תערובת הסיגים שבמלכים דתה"ו נשברו ומתו ונפלו למטה מעולם התיקון להיותם מתבררים ע"י ש' מ"ה החדש כו', וכל הלבושים דתיקון המה בירושה מהמתבררים דמלכים שמתו [וכ"ז בהשתלשלות יצא עשו ראשון, אבל במחשבה20 קדומה יעקב הוא הבכור האמיתי כדפרש"י21 במשל השפופרת שמה שנכנס ראשון יצא אחרון כו', וכמ"ש במ"א ע"פ יעקב יעקב ומת"ג בנתיים פסיק טעמי' בגווייהו כו' ע"ש].

וזהו ע"י מעשה המצות שלמטה שמלובשים בנוגה דבי"ע שמבררין הניצוצין דתהו שעי"ז ממשיכים בחי' לבושים ומקיפים למל' דאצי' בסוד ירושה כנ"ל וכמ"ש בכ' אריז"ל שממעשה22 המצות נעשים לבושים להנשמות בג"ע עליון ותחתון שנהנין מזיו השכינה דרך הלבושים, אך זהו מבחי' הברורים דבי"ע שע"י מעשה התחתונים שממשיכים לבושים לנבראים להנות מזיו השכינה לבד אך לא זו עיקר המכוון כ"א ע"י אתדל"ת זה גורמים אתערותא דלעילא להיות מתבררים הברורים דב"ן דאצי'

תשסג

להמשיך מקיפים ולבושים ממקורן ש' ס"ג למל' דאצי' עצמה, וז"ס שכר מצוה מצוה שלמעלה מכל חיי עוה"ב שממשכ' הלבוש מלכות ממש מקור הזיו שבג"ע כו' (וכנ"ל שיש כמה מדרגות בסדר הברורין מלמטה למעלה כו', לכן ע"י הברורים שלמטה נמשכו הלבושים לנשמות וכמ"כ למעלה מעלה בהברורים עליונים דאצי' יורשים הלבושים מהן להיותן לבושים לנאצלים ממש כו' וד"ל).

וזהו יפה שעה א' בתשובה ומע"ט מכל חיי עוה"ב כו', וזהו תורה צוה לנו משה מורש"ה וגו', פי' כל התורה כולה הוא הכל בכדי לברר ברורים דתהו לאהפכא מחשוכא לנהורא ע"י מעשה המצות, וזהו תורת מש"ה שאמר ונחנו מ"ה המברר כל הברורים ומהם נעשו הלבושים לכבוד מל' ית' בסוד ירושה כנ"ל, וזהו תורה צוה לנו משה דוקא, מורש"ה דוקא, קהלת י' עקב, המה המתבררים שנתלקטו הניצוצין המפוזרים והנדחים כולם כאחד בקדושה בבחי' יעק"ב, י' עקב, י' חכמה המשפילי לברר בבחי' עקביים, כי יעקב23 הוא בריח התיכון [ומשה24 מלגיו יעקב מלבר וכולא חד כנודע] המבריח כו' וד"ל.

וזהו וכבוד הד"ר מלכותו כר' יוחנן דקרי למאני מכבדותי' הן הן הלבושים דמל' דאצי' שנמשכים מבחי' הד"ר מלך הח' המברר כל הברורים דתה"ו (והוא שרש התה"ו והתיקון כנודע) והוא שרשן של ישראל המקיימים המצות למטה. וזהו ב' בחי' שיש במצות, בחי' שמחה של מצוה הוא מצד שנמשכו מרצון העליון ב"ה והיא ממשכת בחי' לבוש מלכות וע"ז נאמר תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כ"ל וכמארז"ל יפה שעה א' כו' מכל חיי עוה"ב כו' כנ"ל. והשנית הוא לקיים מצות המלך ב"ה בלי טעם כלל והיא התחילה, כי זהו בחי' המשכת עמ"ש הקודמת לכל כו', ואח"כ לשמוח בשמחה של מצוה שלא ציוה לחטוב עצים כ"א המצות האלה אשר יעשה האדם וחי בהם מכל חיי עוה"ב כו', ושעי"ז מתחברים ב' בחי' חו"ג אהוי"ר כאחד וזהו ענין התיקון באצי' לחבר כמה הפכים בנושא אחד משא"כ בתהו כנודע.

וזהו ענין הויכוח של שמואל הנביא ע"ה עם שאול המלך ע"ה כאשר אמר לו בדבר ה' כה25 אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה לך עמלק כו' והחרמת כו' כשחמל העם על מיטיב הצאן הלך שאול בתר טעמא כי עיקר טעם המצוה הוא להאבידו מן העולם ע"כ הותיר ממיטיב הצאן למען זבוח לה' לתקנם בעולות וזבחים כי מה בכך שיהרגם או כשיזבחם לה' בעולות שבין כך ובין כך יאבדו מן העולם, וע"ז אמר שאול הקימותי את דבר ה', והשיב לו שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כו' כי שמוע מזבח טוב כו', החפ"ץ דייקא הוא הרצון העליון פשוט מצטרך

תשסד

לקיים רצונו הפשוט בלי טעם כלל כי אין טעם לרצון וזה מזבח טוב כו' וכמ"ש במ"א ע"ש.

וזהו ענין חג26 הסוכות שהוא המשכת ז' מקיפים למל' בחי' לבושי מלכות בכל ז'27 ימי החג ז' אושפיזין עלאין ע"י קיום המצות שקיימו בכל השנה, כי רמ"ח28 מ"ע המה רמ"ח אברין דמלכא, רמ"ח אברי ז"א כנודע, רק זהו דרך פרט (בהתחלקותן לט' וכאו"א כולל ט"ס טפ"ט עולה פ"א ורת"ס עולה רמ"ג וה"ח רמ"ח כו'), אבל המקיפים דז"א המה כוללים, לכך המה שבעה ימים כנגד ז' ימי הבנין שנמשכים בז' ימים דסוכות שהמה כוללים רמ"ח אברים פרטים דז"א, וכן בסוכות ממשיכים כלליות השפע על כל השנה הבאה. . בר"ה ממשיכים כלליות השפע כו', שלכך29 נק' בשם רא"ש כו', כמו ראש האדם הכולל כלליות חיות הגוף כו', ולכן אומרים בסוכות זמן שמחתינו שממשיכים שמחה של מצוה על כל הימים פרטים הבאים בשנה, הגם שבפרטיות הימים נמצאים ימים אשר אין עת לשמוח כו', אעפ"כ דרך כלל הוא בחי' שמחה כו', ובפרט בשמחת תורה ממשיכים בחי' רננה דאורייתא לכל השנה, והיינו בחי' הטעמים שבתורה וכמ"ש ובלילה30 שיר"ה עמי כנ"ל, שהשיר עגול ולמעלה מן ההשכל כו', שנמשך מבחי' רצון העליון הכ"ע הסכ"ע המשפילי כו', דכחשיכה כאורה שוין קמיה.

וזהו בחי' ישורו"ן דכתיב אין31 כאל ישורון, דלגבי מלת ישורון נאמר אין כאל, דכחשיכה כאורה שוין קמיה, וזהו בחי' ישורון שהוא ל' ישר, בחי' השתוות עליונים ותחתונים קמיה כולם כאחד בשוה כלא חשיבי, ולשון שיר"ה ולשון עגול הכל א', וזהו בחי' כתר דא"ק, המקיף עד רגלי העשי' בהשואה א' כו', דהנה בשעת מתן תורה נתנו לכאו"א ב' כתרים כו', אך בחטא העגל התנצלו את עדים כו', ועדיין לא נתתקן חטא העגל כמ"ש ביום32 פקדי כו' עד ביאת משיח צדקינו ב"ב לא אפשר להמשיך הכ"ע בשלימותו (רק הארה ממנו ואף גם זאת מכתר הפרטי שת"ת33 דאימא נעשה כתר לז"א ממשיכים בשבועות בקריאת התורה) רק ע"י התפלה אפשר להמשיך מעט מזעיר הארת הכתר הכללי עד בוא גואלינו משיח צדקנו ב"ב אז יתגלה כלליות הכתר בשלימותו ויתוקן חטא העגל בשלימותו כו', והיינו כי השיר דתפלה הוא בחי' רצון פשוט שלמעלה מהשכל אליו ית', ואתעדל"ת אתעדל"ע ממשיך הארת הכ"ע רצון העליון הפשוט כו' מבחי' ישורו"ן, וזהו ויהי בישורו"ן מלך, שמבחי' ישורו"ן הכתר הכולל דא"ק מקור כל המקיפים

תשסה

נמשך השפע של הלבושים ומקיפים למל' דאצי', וזהו מ"ש בפרקי34 דר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ופי' המקובלים הקדמונים כי שמ"ו35 גי' רצון וזהו הכתר דא"ק עפ"י קבלת האריז"ל שלפני האצי' כו' והוא הנק' בחי' ישורון וד"ל.

בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, פי' עיקר זמן התגלות הכ"ע דא"ק הוא בזמן התאסף ראשי עם יחד בהתכללות כולם כאחד באחדות אמיתי באור פניו ית', והיינו בזמן המשיח ב"ב, שאז יוכללו כל. . בהתכללות ראש א' הוא משיח צדקינו, אבל עד זמן ההוא אין האחדות נמצא בישראל מימות יהושע בן נון כו', ומכ"ש בימי התנאים ואמוראים שנתחלקו לכמה ראשים וכו', זולתי במ"ת כתיב ויחן36 ישראל כו', ואעפ"כ הי' מתחלקים לכמה ראשים, שרי37 אלפים ושרי מאות כו', אבל בימות המשיח ב"ב יתאספו ראשי עם יחד שבטי ישראל באחד אמיתי, אשר כמוהו לא נהייתה אפי' במ"ת, ואז דוקא ויהי בישורון מלך וד"ל.

והנה מה שכינו חז"ל הטבעת38 של ברזל הקשור בבהמות בשם שי"ר כו' ושל זהב וכסף בש' טבעת בלשונם ז"ל, הוא מפני שהמלאכים עליונים שבחיצוניות העולמות נק' בש' בהמות וחיות והשירה שלהן הוא בחי' חיצוני' כאמרם ז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר כו', הכוונה השיר של המלאכים שהוא חיצוני וז' מיני מתכות הן ששרשן מז' מדות עליונות הן החיצוני' שבכולם הוא הברזל אבל השי"ר של הנשמות הוא הפנימיות שבכולם שנק' טבעת בלשונם ז"ל שהוא של בחי' זהב וכסף וכמ"ש שירה עמי שירו דייקא הפנימי כו' וכמ"ש39 במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית וגו' ע"ש.


1) להבין שורשן של הדברים הנז"ל: הנחת ר' משה בן אדה"ז. נעתק מכת"י 1066 (ד, א).

2) ונחנו מה: בשלח טז, ז.

3) בחכמה כח מה: זח"ג לד, א.

4) רוח הטומאה יעבור: זכרי' יג, ב — ואת רוח הטומאה אעביר.

5) נתן עיניו במקדש ראשון: סוכה נב, א.

6) (מס' ב"ב ס"פ השותפין). . שטן ופנינה לש"ש נתכוונו: טז, א.

7) זלע"ז ממש עשה האלקים: קהלת ז, ד.

8) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

9) הן בקדושיו לא יאמין: איוב טו, טו.

10) דאיהו וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה (יז, ב).

11) ואכלתם אכול: יואל ב, כו.

12) שיש ב' בחי' ברורים: ראה ג"כ מאמרי הנחות תקע"ז ע' קז.

13) וירא ראשית לו: ברכה לג, כא.

14) בחכמה דייקא אתברירו: ראה זהר (היכלות) פקודי רנד, סע"ב.

15) מ"ט דר' מאיר: ראה ב"ק ה, ב. נדה יח, ב.

16) לתת לכם את ארץ הכנעני: ראה בהר כה, לח.

17) לרשת אותם: פר' ראה יב, כט.

18) קליפה קדמה לפרי: נסמן לעיל ע' תשלב. תשמה.

19) שהפסולת יוצא ראשון: נסמן לעיל ע' תשלב.

20) במחשבה קדומה יעקב הוא הבכור: ראה לעיל ע' תשמה.

21) כדפרש"י במשל השפופרת: ראה ב"ר פס"ח, ח. הובא ברש"י תולדות כה, כו. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשי. מאמרי אדה"א בראשית ע' קעט. וש"נ. תו"ח תולדות קסא, א. קפט, ב.

22) שממעשה המצות נעשים לבושים: נסמן לעיל ע' תקיג.

23) יעקב. . בריח התיכון: ראה זהר תרומה קעה, ב.

24) משה מלגיו יעקב מלבר: תקו"ז תי"ג (כט, א).

25) כה אמר ה' צבאות: שמואל-א טו, ב ואילך.

26) חג הסוכות. . ז' מקיפים: ראה ג"כ תו"א מקץ לז, ד.

27) ז' ימי החג ז' אושפיזין: ראה זח"ג קג, ב ואילך.

28) רמ"ח מ"ע. . אברין דמלכא: ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א).

29) שלכך נק' בשם ראש: נסמן לעיל ע' תשמח.

30) ובלילה שיר"ה עמי: תהלים מב, ט.

31) אין כאל ישורון: ברכה לג, כו.

32) ביום פקדי: תשא לב, לד.

33) שת"ת דאימא נעשה כתר לז"א: ראה ע"ח שער מוחין דצלם רפ"ה ורפ"ז. שער דרושי הצלם דרוש ד' וה'.

34) בפרקי דר"א עד שלא נברא העולם: פ"ג.

35) שמ"ו גי' רצון: ראה מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' רלו בשם הפרדס. פע"ח (שער הק"ש) ש"ח, ספכ"ח.

36) ויחן ישראל: ישראל יט, ב.

37) שרי אלפים ושרי מאות: יתרו יח, כא. כה.

38) הטבעת של ברזל הקשור בבהמות בשם שיר: ראה רמב"ם הל' כלים פ"ח, ה"ט. ראה תו"ח לד, ד בראשית שחיצוניות העולמות נק' בשם בהמות.

39) וכמ"ש במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית: ראה לקו"ת ברכה צח, ג.