נוסח שלישי: לבאר מ"ש שתכלית העבודה

תשסו

[תורה צוה]

לבאר1 מ"ש שתכלית העבודה לברר בירורין ולמטה נק' מ"ה2 וב"ן, מ"ה הוא המברר וב"ן הוא המתברר, ולמעלה נק' ע"ב ס"ג, ס"ג הוא שבירה וחלל וע"ב הוא תיקון וטעמים מצחא דא"ק מל' דא"ס כח המברר.

והענין דהנה איתא במדרש3 ישראל ואומות עלו במחשבה מחשבה דא"ק, כה4 אמר אחיך אדום, ואדרבה אפילו עשיו5 הוא בכורך כתיב והיינו מצד יציאה וכמ"ש ויצא6 הראשון אדמוני כו', והוא ע"פ מ"ש שקודם7 בריאת העולם הי' א"ס ב"ה ממלא כל המקום בשוה וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צמצם וסילק את נקודת עצמותו ונעשה מקום חלל ופנוי ומהנקודה הנ"ל נמשך קו"ח להתפשט נמצא מקור ושרש האומות הוא מההסתלקות וחלל שנעשה קודם הקו הנ"ל שהוא שרש ישראל, ולמשל כשאדם אינו רוצה איזה דבר הוא מסלק אותו ולמשל8 שליא קודם לולד שא"א להתהוות הרמ"ח אברי הולד וגידים אם לא שיהי' מקיף אותם מקודם השליא ואח"כ כשיוצא הולד לאויר העולם יוצא ג"כ מקודם השליא ואח"כ יוצא הולד והשליא נעשה פסולת וד"ל.

ולמשל ג"כ ממ"ש קליפה9 קודם לפרי והענין שמקודם כשהפרי חונט אין ניכר שום התחלקות פרי וקליפה רק אח"כ כשנגדל הפרי נגדל ונבדל ג"כ הקליפה יותר, כן ג"כ כאן מקודם מבחי' יציאה היינו מצד ההסתלקות והחלל יצא עשו הראשון ואח"כ כשהתחיל למשוך הקו"ח הנ"ל בפנימי' נבדל פנימי' מחיצוניו' ונעשה למטה בהשתלשלות חיצוניות דחיצוניות ורע גמור.

וזהו ואלה10 המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל והיינו מצד יציאה כו' ונעשה מזה וימלוך11 וימת כו' בחי' מיתה ממש וזהו ענין

תשסז

משארז"ל אין12 לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל, המזל היינו בחי' כח הצומח רוחני שנעשה ממנו עשב וגרעין גשמי הווה ונפסד נמצא הוא בחי' מיתה לכח הצומח רוחני כשמתלבש בעשב הגשמי וזהו בחי' מזל והכאה דרך דילוג ומיתה ממש מרוחני לגשמי כמו"כ הענין שיתהווה מנאצלים נבראים הוא ע"י בחי' מזלות ודילוג ומיתה על אופן וימלוך וימת וד"ל.

וזהו שפעם13 א' הוא אומר שטן14 ופנינה לש"ש נתכוונו, הנה המשמעות שיש בהם איזה צד קדושה ופעם א' הוא אומר נתן15 עיניו במקדש ראשון כו', הענין הוא כנ"ל שבהשתלשלות למטה נעשה רע גמור. וזהו ג"כ שפעם16 א' הוא אומר וצבא17 השמים לך משתחוים היינו שמשבח הביטול של המלאכים ופעם א' הוא אומר18 הן במלאכיו ישים תהלה כו' ושמים19 לא זכו בעיניו, והענין ג"כ כנ"ל שמצד נאצלים הביטול של המלאכים כלא נחשב ומצד נבראים ובחי' תחתונים משבח הביטול של המלאכים מחמת שהנבראים ירדו מטה מטה מאוד עד בחי' מזלות ומיתה הנ"ל והוא הבחי' מלוכה ומיתה הנ"ל המאיר בז' מלכין קדמאין שמתו עד שמלך מלך20 הח' שלא נאמר בו עוד מיתה ושבירה כי הוא בחי' תיקון מכח המברר הנ"ל והוא מלך ישראל (כי אף שמבחי' יציאה נאמר עשיו בכורך אבל מצד שרש דשרש ישראל הוא מבחי' מל' דא"ק העצמי) מלך הדר מלשון הדר מלכותך והוד21 והדר לפניו דוקא מל'22 דא"ס מצחא דא"ק בחי' טעמים הנ"ל.

וזהו מ"ש בפרקי23 ר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד דהיינו מל' דא"ס וזהו ג"כ אתה24 קדוש ושמך קדוש25 ומובדל בחי' שמו הגדול.

ובזה יובן ג"כ שפעם א' הוא אומר אסתכל26 באורייתא וברא עלמא ופעם א' הוא אומר אורייתא27 מחכמה נפקת, והענין כידוע שיש רצון מורכב ורצון פשוט, רצון מורכב הוא שנמשך מקו"ח הנ"ל ונתלבש בחכמה ושכל ומדות, אך מאין נלקח

תשסח

זה הרצון ומדוע יש לו זה הרצון ושכל עד"מ ולא אחר הוא מפני שיש לו תענוג מזה הרצון והשכל, והתענוג הוא טעם28 הכמוס על הרצון וכמבואר במ"א, אך מי הכריחו שיהי' זה התענוג ולא אחר הוא מפני שיש עוד מקור התענוגים בעצמותו ממש שא"א להתגלות ולהתלבש בשום שכל בעולם וממנו נלקח דרך בטישה ובקיעה וכמבואר במ"א התענוג המורכב ברצון ושכל, וזהו שעשועי29 המלך בעצמות א"ס ב"ה ממש, וזהו30 ואהי' אצלו אמון, שעשועים לשון רבים לרמז על ב' תענוגים הנ"ל.

וזהו מ"ש אמון פדגוג כו' כי הוא מלשון המשכה שהוא תענוג הנמשך ברצון ושכל וכו' ואמון מופלא ומכוסה כו' הוא כמ"ש ואהי' אצלו אמון אצלו א"ס ב"ה ממש נמצא ממילא יובן אורייתא מחכמה נפקת הוא התענוג הנמשך ברצון ושכל הנ"ל, ואסתכל באורייתא וברא עלמא הוא בחי' מקור התענוג שעשועי המלך בעצמו שקודם ההסתלקות וקו"ח הנ"ל ונק' טעמי תורה כידוע שטעם הוא תענוג וכמבואר31 במ"א מבחי' טעמים הנ"ל שהם מקור התורה רנה דאורייתא שרש דשרש ישראל.

וזהו עבדו32 לפניו בשמחה הוא ענין שמחה של מצוה ותענוג הנמשך בשכל ומדות ובואו לפניו ברננה היינו רננה33 דאורייתא בחי' תענוג אהי' אצלו אמון הנ"ל, ולכן גוי34 שלמד תורה כלא נחשב ואדרבה כו' הוא מצד שאין מקורם ושרשם מבחי' טעמים ורננה דאורייתא הנ"ל אין יכולים להשיג בחי' התורה הנ"ל, ומה35 לך לספר חוקי כתיב, אבל ישראל יכולים לעלות למקורם ושרשם מקור התורה הנ"ל, וע"י מה הם יכולים לעלות מאחר שמצד הגוף בהשתלשלות ירדו מטה כו' הוא ע"י דו"ר וכידוע שהם גדפין36 לפרחא לעילא והענין כי רחימו הוא שמחה של מצוה הנ"ל היינו שמחמת שנתן לו הקב"ה מצות כמו אתרוג ולולב וכדומה שהיו תחת ממשלת ק"נ להעלותם ולעשות בהם מצוה הוא אוהב אותו ויש לו מזה תענוג המורכב בשכל ומדות אבל דחילו הוא ענין מצות המלך שאפילו37 שיצוה לו לחתוך עצים וכדומה עד"מ מבלי שישיג הוא שום תענוג רק שעשועי המלך בעצמו ממש.

וזהו החילוק שבין אוה"ע וישראל וכמארז"ל38 שכשיבקשו אוה"ע ליתן להם תו"מ יאמר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכאו"א עושה לו סוכתו

תשסט

בראש גגו ומתענג בה מאהבת המקום ב"ה אליהם ואח"כ כשהקב"ה יוציא חמה כו' אינהו בעוטי מבעטי אבל לא ישראל וכו', הענין הוא כנ"ל שמצד שהם אינם יכולים לקבל ולהשיג רק שמחה של מצוה ושישיגו מזה התענוג אבל ישראל אפשר להם לקבל התענוג הנעלם שעשועי המלך בעצמו מצות המלך אפילו שלא ישיגו הם שום תענוג.

וזהו ג"כ ענין הויכוח של שאול ושמואל שהקב"ה אמר וצוה לא39 תחי' כל נשמה ובמלחמת עמלק לקח שאול מבחר הצאן בכדי להעלות עולה וזבחים, וכידוע היינו שרצה ג"כ לקיים מצות לא תחי' כו' אבל שישיג בחי' תענוג לעשות עולה ריח ניחוח כו', שמחה של מצוה הנ"ל, ואמר לו שמואל החפץ40 לה' בעולה וזבחים כי אם להקשיב ולשמוע כו' מצות המלך הנ"ל שעשועי המלך בעצמו, אבל דהע"ה אמר אם41 כה יאמר כו' ואם יאמר לא חפצתי הנני, בחי' לקשוב ולשמוע הנ"ל, בחי' דחילו הנ"ל.

וזהו שבשעת מ"ת שהי' ג"כ הארה מזה התענוג מקיף הכללי הנ"ל אמרו ישראל נעשה42 ונשמע, נשמע היינו שעושה מה שהוא שומע ומבין בשכלו בחי' שמחה של מצוה הנ"ל, והקדימו נעשה שהוא בחי' מצות המלך הנ"ל. וזהו שמלאך43 סנד"ל בא וקשר להם ב' כתרים א' מנעשה וא' מנשמע, היינו ב' בחי' שעשועי' הנ"ל וצריך לזה סיוע של מלאך ומיכאל44 כהנא רבה מקריב45 נשמות הצדיקים ע"ג המזבח וכו', להעלותן עד מקום הנ"ל מפני שנשמתן בהשתלשלות למטה אינה יכולה לעלות בעצמה עד מקום הנ"ל וכידוע, וזהו שארז"ל שראה46 שכולהו עולים ע"י מלאכים וכו' לבר מגוהרקא דרבי חייא רבה דמנפשי' קא סליק מצד שהי' נשמתו ממקום גבוה ונעלה מאוד עד שהי' יכול בעצמו לעלות כו' ודו"ק.

וזהו ענין מ"ש תורה47 צוה לנו משה מורשה בחי' ירושה מקהילת יעקב כי ידוע שיעקב48 הוא יו"ד עקב שנפל בבחי' עקביי' בשבה"כ בחי' מיתה הנ"ל, וכד49 אתכפיא סט"א הנ"ל ונעשה קהילת ואסיפת יעקב אסתלק יקרא דקוב"ה בחי' יקר

תשע

והדר מלכותו הנ"ל שעשועי המלך בעצמו ולכן הוא שהתורה ירושה מבחי' יעקב הנ"ל בחי' תוהו ותיקון ירושה מתוהו וד"ל.

ובזה יובן מ"ש בזוה"ק50 שישראל נקראים בג' שמות יעקב וישראל וישורון, הענין הוא כי מבחי' קהלת יעקב הנ"ל נעשה בחי' ישראל וכמ"ש ע"כ51 לא יאמר שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, אלקים היינו הטבע, וכידוע שאלקים52 בגימט' הטבע, ולכאורה למה לא נאמר על אלקים, אך הענין הוא שדווקא עם אלקים וכמארז"ל זכה53 נעשה לו עזר לא זכה כנגדו, היינו ע"פ מ"ש בזוהר כד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ונעשה אתהפכא חשוכא לנהורא ויתרון ותוס' וריבוי האור מן החושך עצמו, וזהו כי שרית שנעשה שר עם אלקים דייקא וד"ל. וזהו שמע54 ישראל, בחי' ישראל הנ"ל, נאמר ואהבת בכל לבבך ודרשו רז"ל בשני55 יצריך דוקא וכו', ועל זה נאמר בזוהר דא56 הוא רזא היינו הרז שנעשה יתרון אור ותוס' משני יצריך דוקא וד"ל.

ואח"כ הוא בחי' ישורון ובכל57 מאדך בחי' רעותא דליבא כי ישורון הוא סובל ג' פי' האחד הוא לשון שורה וישר שמחמת אתכפייא ואתהפכא הנ"ל אסתלק58 יקרא דקוב"ה ויגיע לו הארה מבחי' טעמי תורה ושעשועי המלך בעצמו הנ"ל שקמי' כחשיכה כאורה ומעלה ומטה שוין בבחי' שורה, וזהו אצל ישורון כתיב אין59 כאל ישורון בחי' הוא ושמו בלבד תענוג הנעלם הנ"ל.

ופי' הב' דישורון הוא מלשון שירה, כי מחמת אתהפכא הנ"ל מגיע לו הארה מבחי' תענוג הנ"ל שהוא מקיף הכללי שאינו יכול להתלבש דרך אורות וכלים בשכל ודבור וכדומה רק בבחי' העדר הכלי בחי' שירה רננה דאורייתא הנ"ל קול פשוט בלא דיבור למעלה מהדעת וכו', וגם נראה בחוש שבחי' ניגון מרמז על זה הבחי' שלעולם סוף כל ניגון עולה וחוזר לקדמותו לתחילת הניגון היינו שמעלה ומטה שוין (ולכך נאמר מעשה60 בא' שהעלה טינא בלבו ולא יכול למסבל ובכה, הענין הוא שכאשר בא לבחי' ישורון בחי' תענוג וטעמי תורה הנ"ל רננה דאורייתא מקיף הכללי הנ"ל לא יכול הכלי מוחין ומדות שלו למסבל האור ולהתיישב בתוכו רק נבקע ויוצא לחוץ בבחי' בכי' מותרות מוחין העדר הכלי, וזהו ג"כ הנאמר בר"ע61

תשעא

כשהי' אדם מניחו בזויות זו מוצאו בזויות אחרת מרוב כריעות והשתחוואות היינו ג"כ כנ"ל מחמת רבוי האור נעשה העדר הכלי וכמשל אדם המדבר לפני המלך וכשרואה שאין המלך פונה אליו היינו שאינו יכול להשיגו הוא נופל לפניו בהשתחוואה ומראה לו העדר הכלי שלו וד"ל.

וזהו בחי' בכל מאודך רעותא דליבא בריח התיכון שנכללו יחד דו"ר בחי' חו"ג שהם הפכים וא"א שיולד מהם דבר חדש כשהם כאו"א בפ"ע אך כשנתגלה בהם בחי' כתר הנ"ל ממילא נעדרו מבחי' כלי שלהם והוכרחו שניהם לבטל אליו ונכללו זה בזה ונעשו יחוד גמור ואז נולד מהם דבר חדש בחי' רעותא דליבא וכמבואר זה במ"א62 באריכות). וזהו מ"ש שמלך הח' הדר כבוד מלכותו הנ"ל, ושם63 עירו שהוא שורה בתוכה הוא פעו מלשון הגמרא פעיו, ופעיו הוא בחי' שירה וקול פשוט הנ"ל.

ופי' הג' של ישורון64 הוא מלשון שיר וטבעת שהוא עגול סוכ"ע מקיף הנעלם וכללי, כי הנה ידוע שבלשון הגמרא שיר הוא של ברזל של בהמה וזהו כל65 בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר בחי' ביטול המלאכים בחי' בהמות וחיצוניות העולמות, וטבעת הוא של כסף וזהב בחי' שיר של ישראל וד"ל בחי' תענוג ומקיף הנעלם הנ"ל, ומעין זה הי' להם בשעת מ"ת וזהו נעשה ונשמע שאמרו כו', אך לכאורה מאין הי' זה להם כי כעת הוא מחמת התורה ובדו"ר כנ"ל, אבל בעת הנ"ל לא הי' זה, אך הוא מצד שהיו במצרים בחומר66 ובלבנים ויצעקו67 אל ה' בצר כו' ע"י אותות ומופתים וע"י אמונה וד"ל.

וזהו מ"ש שלע"ל יהי' ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, בחי' ראש אחד כתר הכללי היינו שכעת אנו עושים רק הארה בלבד מבחי' ישורון הנ"ל, ולכן א"א להיות יחד שבטי ישראל וכו', ואף שבמ"ת שהי' הארה מבחי' הנ"ל כתיב ויחן68 שם ישראל לשון69 יחיד עכ"ז הי' להם שרי70 אלפים ושרי מאות כו' אבל לע"ל כשיתגלה כתר הכללי יוכללו ויתאספו כולם בראש א' במלך המשיח ולא71 ילמדו איש את רעהו כתיב כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם מצד שיתגלה הבחי' שקטן וגדול שם הוא וד"ל, וזהו שתקרא לע"ל ארץ72 חפץ, חפצי בה

תשעב

היינו שיתגלה בבחי' ארץ בחי' חפץ ורצון פשוט הנ"ל שמעלה ומטה שוין ועתידה73 ארץ שתוציא כלי מילת וגלוסקאות היינו שלא יהי' צריך לחרישה וזריעה בחי' בירורין מ"ה וב"ן מנוגה מחמת שיתגלה בחי' טעמים הנ"ל בחי' המברר.

וזהו ענין בחי' ז' ימי הסוכות שאנו עושים הקפות ממצות לולב היינו שמחה של מצוה הנ"ל מכל השנה, כי חודש74 תשרי הוא ראש וכללות השנה ומר"ה75 ממשיכים יראה על כל השנה ומיוה"כ סליחה וכמבואר במ"א וסוכות הוא בחי' שמחה מרמ"ח מ"ע על כל השנה, אך לפי"ז לכאורה הי' צריך להיות רמ"ח ימים שמחות כו', אך הענין הוא כידוע שהרמ"ח מ"ע נמשכים מהז' מדות ולכן המקיפים והשמחות הוא ג"כ לז' ימים בחי' מדות הנ"ל ושמחת תורה שהוא כלל השמחות של תורה וטעמין ורנני דאורייתא בחי' שעשועי המלך בעצמו הנ"ל לכן76 אנו עושים הקפה עם ספרי תורה וד"ל.


1) לבאר מ"ש שתכלית העבודה לברר בירורין: נעתק מכת"י 1157 (שא, ב).

הנחה אחרת מביאור ד"ה תורה צוה מהנדפס לעיל ע' תשמג. וע' תשנט.

2) מ"ה וב"ן. . ע"ב ס"ג: ראה ג"כ תו"א ויחי מז, ד. לקו"ת במדבר ז, א. ובכ"מ.

3) במדרש ישראל ואומות עלו במחשבה: ב"ר פ"א, ד. וראה לקו"ת שה"ש ביאור לד"ה יונתי בחגוי (יז, סע"ד ואילך).

4) כה אמר אחיך אדום: חקת כ, יד — וישלח משה מלאכים. . אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל.

5) עשו הוא בכורך: ראה תולדות כז, יט — ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך.

6) ויצא הראשון אדמוני: תולדות כה, כה.

7) שקודם בריאת העולם. . ממלא כל המקום: ראה ע"ח (דרוש עגו"י) ש"א ענף ב. שעה"י קטו, ובהערה 2.

8) ולמשל שליא קודם לולד: ראה תו"א וישלח כה, ג.

9) קליפה קודם לפרי: ראה זהר (סבא) משפטים קח, רע"ב. וראה תו"א סא, א. תו"ח בראשית קפה, א.

10) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום: וישלח לו, לא.

11) וימלוך וימת: שם לב-לג.

12) אין לך עשב מלמטה: ראה ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א (בהשמטות). ח"ב קעא, ב. מורה נבוכים ח"ב, פ"י. אגה"ת פ"ו.

13) שפעם א': ראה לקו"ת חקת סב, ב. מסעי צב, א. דרך מצותיך לא, ב.

14) שטן ופנינה לש"ש נתכוונו: ב"ב טז, א.

15) נתן עיניו במקדש ראשון: סוכה נב, א.

16) שפעם א' הוא אומר: ראה לקו"ת מטות פז, א.

17) וצבא השמים לך משתחווים: נחמי' ט, ו.

18) במלאכיו ישים תהלה: איוב ד, יח.

19) ושמים לא זכו בעיניו: איוב טו, טו.

20) מלך הח'. . בחי' תיקון: וישלח שם לט. ראה ע"ח שער (ט) שבירת הכלים פ"ח. שער (י) התיקון פ"ב-ג. תו"א ויחי קג, ב. ובהנסמן לשם.

21) והוד והדר לפניו: דברי הימים-א טז, כז.

22) מל' דא"ס מצחא דא"ק: ראה ע"ח (שער התיקון) פ"ג.

23) בפרקי ר"א עד שלא נברא העולם: פ"ג.

24) אתה קדוש ושמך קדוש: שמונה עשרה.

25) קדוש ומובדל: ראה תו"כ ורש"י ר"פ קדושים. תניא כמצויין במפתח ענינים מערכת קדושה.

26) אסתכל באורייתא וברא עלמא: זח"ב קסא, רע"ב.

27) אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ועוד.

28) טעם הכמוס. . וכמבואר במ"א: ראה לקו"ת שלח מט, ג. ושם מציין לע"ח שער כ"ב פ"ה. והוא בהוצאת שקלאוו תק"ס. ולפנינו הוא שער (כג) מוחין דצלם פ"א.

29) שעשועי המלך בעצמות א"ס ב"ה ממש: נת' בעמק המלך שער א. וראה לקו"ת שה"ש כז, סע"א.

30) ואהי' אצלו אמון. . אמון פדגוג: משלי ח, ל. ב"ר בתחילתו.

31) וכמבואר במ"א: ראה תו"ח בראשית ד, א ובהנסמן שם.

32) עבדו לפניו בשמחה: תהלים ק, ב.

33) רננה דאורייתא: ראה זהר בהקדמה ח, א.

34) גוי שלמד תורה: ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג.

35) ומה לך לספר חוקי: תהלים נ, טז.

36) גדפין לפרחא לעילא: ראה תקו"ז ת"ו.

37) שאפילו שיצוה לו לחתוך עצים: נסמן לעיל ע' תשלז.

38) וכמארז"ל. . מצוה קלה יש לי וסוכה שמה: ע"ז ג, א.

39) לא תחי' כל נשמה: פ' שופטים כ, טז.

40) החפץ לה' בעולה וזבחים כי אם להקשיב ולשמוע: שמואל-א טו, כב. — ויאמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'. . הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב מילים.

41) אם כה יאמר כו' ואם יאמר לא חפצתי: ראה שמואל-ב טו, כו.

42) נעשה ונשמע: משפטים כד, ז.

43) שמלאך סנד"ל בא וקשר להם ב' כתרים: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 202.

44) ומיכאל כהנא רבה: ראה זהר (ס"ת) לך פ, סע"א. פא, רע"א.

45) מקריב נשמות: ראה חגיגה יב, ב. תוד"ה ומיכאל מנחות קי, א.

46) שראה שכולהו עולים ע"י מלאכים: ב"מ פה, ב.

47) תורה צוה לנו משה: ברכה לג, ד.

48) שיעקב הוא יו"ד עקב: ע"ח ש"ג פ"ב. פרדס שכ"ג בערכו. וראה תו"א ר"פ ויצא. ובכ"מ.

49) וכד אתכפיא סט"א: ראה זהר תרומה קכח, ב.

50) בזוה"ק שישראל. . יעקב וישראל וישורון: ראה זהר בראשית קעז, ב.

51) ע"כ לא יאמר שמך עוד יעקב: וישלח לב, כט.

52) שאלקים בגימט' הטבע: פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ראשית חכמה שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). של"ה פט, א (דאיתא בזהר). קפט, א (ומרומז בזהר). שח, ב.

53) זכה נעשה לו עזר: ראה יבמות סג, א.

54) שמע ישראל. . ואהבת בכל לבבך: ואתחנן ו, ד. ה.

55) בשני יצריך: ספרי ואתחנן שם.

56) בזוהר דא הוא רזא: וירא קו, א.

57) ובכל מאדך: ואתחנן שם.

58) אסתלק יקרא דקוב"ה: ראה זהר תרומה קכח, ב.

59) אין כאל ישורון: ברכה לג, כו.

60) מעשה בא' שהעלה טינא בלבו: סנהדרין עה, א.

61) בר"ע. . אדם מניחו בזויות: ברכות לא, א. וראה לקו"ת פקודי ה, א.

62) במ"א באריכות: ראה לקו"ת שלח מג, א. בלק עא, ג.

63) ושם עירו. . פעו: וישלח לו, לט.

64) ישורון הוא מלשון שיר וטבעת: ראה לקו"ת שה"ש א, ג.

65) כל בעלי השיר יוצאים בשיר: שבת נא, ב. וראה תו"א ז, ג. קיג, א. לקו"ת ברכה צח, א.

66) בחומר ובלבנים: שמות א, יד.

67) ויצעקו אל ה': תהלים קז, ו.

68) ויחן שם ישראל: יתרו יט, ב.

69) לשון יחיד: מכילתא ופרש"י שם.

70) שרי אלפים ושרי מאות: יתרו יח, כא. כה.

71) ולא ילמדו איש את רעהו: ירמי' לא, לג.

72) ארץ חפץ, חפצי בה: מלאכי ג, יב. ישעי' סב, ד.

73) ועתידה ארץ שתוציא כלי מילת וגלוסקאות: שבת ל, ב.

74) חודש תשרי. . ראש וכללות השנה: נסמן לעיל ע' תשמח.

75) ומר"ה ממשיכים יראה על כל השנה: נסמן לעיל ע' תשמח.

76) לכן אנו עושים הקפה עם ספרי תורה: ראה לקו"ת דרושים לסוכות פ, ג.