בהקדמת הזוהר ר"ח פתח כשושנה בין החוחים

תשעב

בעזר"ה יום שמיני עצרת

יום שמיני עצרת

(הקדמת ספר הזוהר)

ר'1 חזקיה פתח כשושנה2 בין החוחים מאן שושנה דא כנ"י מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור אוף כנ"י אית בה דין ורחמי ע"כ. פי' משל זה דשושנה בין החוחים על בחי' מלכו' דאצי' הוא אומר דפשט הכתוב ג"כ מורה ע"ז דהרי כך הוא אומר כשושנה בין החוחים כך רעייתי שהוא בחי' כנ"י שהיא בחי' מל' למעלה כידוע בין הבנות כו' וא"כ תחלה יש לפרש הפסוק הזה עצמו ואח"כ יתבאר מה שחידש ר' חזקיה בו במאמר זה.

דהנה ידוע דבחי' מל'3 דאצי' נעשה עתיק לבריא' ובחי' עתיק זה נק' כתר דבי"ע וביאור ענינו כשבא בגילוי כך הוא דהנה ידוע דשם ב"ן כשיורד למטה לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצי' שנפלו בנוגה הנה ידוע שהוא עד"מ כמו ביטול הנר

תשעג

בפני האבוקה הגדולה שכאשר יתגלה אור האבוקה הגדולה ממילא יומשך אחריה כל ניצוצין הקטני' העומדי' מקרוב אליה כו' וכך הוא הנמשל למעלה דכאשר מתגלה אור האלקי למטה בתגבורת אור גדולה ורחבה אזי ממילא כל בחי' ניצוצי' האלקיי' שנפלו למטה כאשר מתקרבים אל זה הגילוי הגדול ממילא המה בטילי' ונכללי' בכללות גילוי שכינה כביטול והתכללו' הנר באבוקה ממש כו' ואמנם הנה ענין גילוי אור זה הגדול היינו כאשר מתגלה מבחי' כתר דבי"ע ובכל עולם לפי ערכו כאשר מתגלה מבחי' הכתר מגיע להם בחי' הביטול במציאות ממש ואז הוא זמן הבירור מבחי' תערובו' טו"ר שיש בהם ונתהפך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' והוא ענין הבירור דשם ב"ן הנ"ל שהוא מפני ענין גילוי שכינה יותר מכפי המדה והצמצום הראשון שנתצמצם האור האלקי באורו' וכלים מכלים שונים והיינו ג"כ ענין גילוי בחי' עתיק דבריא' הנ"ל בג"ע העליון כשהנשמו' עולין שם מדי חודש ושבת כו' להתענג על ה' וכמאמר הזוהר4 דקדב"ה אתא לאשתעשא עם צדיקייא בג"ע ושעשועים הללו הם בחי' <שפד>

שעשועי' שנמשכי' מעתיק דבריא' והוא ענין גילוי גדול כענין גילוי המלך בעונג ושעשועי' עם עבדיו כו' וז"ש לחזות5 בנועם ה' כו' ואזי ממילא מתבטלי' כל העולמו' ממציאותם כו' ואז ג"כ הוא זמן הבירור לאתהפכא חשוכא לנהורא כו' גם מכל התענוגי' הגשמיי' שנפלו למטה כו'.

ומפני שע"י התבררו' והתכללות זאת ניתוסף ונתרבה ההארה בענין תוס' גילוי בשם ב"ן כמשל שלהבת האבוקה שניתוסף אורה הרבה ע"י התכללו' ריבוי הניצוצו' בה כו'. לכך נמשלה לשושנה בין החוחים דגם השושנה הגשמית הנה סיבת יופייה והדרה בא רק מחמת גידולה בין החוחים והקוצים דוקא לפי שיתרון6 האור בא מתוך החושך דוקא כו' וזהו שהמשיל לשם ב"ן כשיורד למטה בהיכלו' הנוגה לברר לשושנה בין החוחים דוקא וד"ל, ואח"כ אמר דכמו שהמל' בהיותה בבי"ע נמשלה לשושנה בין החוחים כך הוא רעייתי בין הבנות למעלה.

והנה מתחלה יש להבין פי' וענין בנות מה הן דהנה כתיב רבות7 בנות עשו חיל ואת עלית כו' דקאי על בחי' מל' דעולה במעלה על כל הבנות ולכאורה אינו מובן דהלא הבנות הן הנשמו' כמ"ש ועלמות8 אין מספר א"ת עלמות אלא עולמו' כו' והרי העולמו' הן נמשכי' מבחי' מל' מאין ליש ומאי רבותא דאת עלית על כולנה. אך הענין הוא דבנות הללו על בחי' אורו' דאצי' הוא אומר שנאצלו ביחד עם בחי' מל' דאצי' מאו"א כו' ועליהם אומר רבות בנות עשו חיל ואעפ"כ את עלית עליהם.

תשעד

וביאור הדברים הנה יובן עד"מ מן הכפרים לעיר שנקראו הכפרים בשם בנות לגבי העיר וכמו ושמתי9 אותם לך לבנות כו' וכן בנות10 ירושלים כלומר העיירו' הקטני' הסמוכי' אליה וכן על כל עיר שיש הרבה כפרים סביבותיה נקראו בנות כידוע כמו יבנה ובנותיה בית11 שאן ובנותיה כו' והטעם הוא לפי שהמדינה עצמה שהוא העיר היותר גדולה הנה היא כוללת את כל הכפרים הסובבי' בהתכנסם לתוכה לעיתים וכולם שייכי' ונכללי' בה ומאחר שכולן יעלו שמה אין להם שם ומקום מיוחד בפ"ע רק שם העיר שנכללי' שם כי הלא אינם רק חלקים פרטיים והעיר כוללת את כולם וכמו כל פרטי פרטיים שנמשכו מן הכלל שנכללי' כולם בכלל הכוללם יחד כידוע.

וכך יובן הנמשל למעלה דהנה באצי' עצמו יש אורו' שנק' אורו' פרטיים ופרטי פרטיים שכולם המה מתאחדי' ונכלל באור כללי אחד הכוללם יחד והוא כמו ספירה דאור החסד דאצי' שמסתעפי' ממנה חלקי אורו' וניצוצי' הרבה כמו חלק אור גבורה שבחסד שבחסד וכיוצא שזהו חלק אור קטן מאד אחר שכבר נחלק החסד לי' וגם החסד שבחסד נחלק לי' כו' וכיוצא בזה יש הרבה פרטים רבים וכולם נכללי' בספי' שהיא כוללת כולם יחד ונקראו בנות עד"מ הכפרים שנק' בנות לגבי העיר כנ"ל. ואמנם הנה בחי' מלכו' דאצי' איננה בחי' אור פרטי כשאר האורו' הפרטיים שנמשלו לכפרים גם אחר התלבשותן באותיו' שנק' בתים והיכלו' באצי' כו' אלא היא בחי' אור כללי דוקא הכולל כל האורו' הנמשכי' באצי' בכל פרטי פרטיהם אחר שהיא נק' בחי' מקבל כללי שמקבלת בתוכה כל ההשפעות וההמשכו' וכמ"ש כל12 הנחלים הולכי' אל הים כו' וכמשל כלי הדיבור שמקבלת בתוכה כל השפעו' מן כל פרטי אור של השכל וגם של <שפה>

המדות שבלב כו' וכידוע וע"כ אמר כן13 רעייתי בין הבנות וזה קאי על בחי' פנימי' כח הדיבור בעודנו מקבל מכח השכל עצמו שנק' רעייתי שנק' אחות לז"א שהן המדו' כנודע ושם יש בנות רבות שמקבלים כולם מאורו' ומוחין דאו"א ונק' אחים וריעים לז"א וכמ"ש למען14 אחיי וריעיי כו' וכמ"ש במ"א כמו נשמות הג' סבות ונשמת15 ר"ע ורשב"י שהיו מניצוצי משה כו', אבל מ"מ את עלית על כולנה לפי שהמלכו' בחי' כוללת כל האורו' ואע"פ שגם הבנות עשו חיל כו'.

וזהו מ"ש ששים16 המה מלכו' ושמונים פלגשים ועלמו' אין מספר שיש בחי' מלכו' שמקבלי' מאורו' דאו"א תמיד ויש פלגשים שמקבלי' לעיתי' רחוקי' ויש עלמו' שאינן ראויין ליחוד עדיין כו' וכולם הם פרטי אורו' דאצי' ונק' בנות לגבי המל'

תשעה

אחת היא כו' להיותה כנ"ל אור הכללי הכוללם יחד וזהו כן רעייתי בין הבנות שעולה על כולנה ביופיה והדרה כו' כמשל השושנה בין החוחים כנ"ל שהוא כאשר המל' מלובשת ומוסתרת בחיצוניו' העולמו' כמשל הדיבור שיוצא לחוץ ממש כך רעייתי שהוא בחי' פנימי' הדיבור שהוא בחי' מל' דתבונה כאשר מקבלת למעלה מאו"א כו' בין הבנות שאר חלקי פרטי האורו' המסתעפי' שכולם נכללי' במלכו' דתבונה עד שנקראו רק בנותיה בלבד וכמ"ש ושמתי לך לבנות כו' וכל זה למעלה הוא מפני שאת עלית על כולנה בבחי' הברורי' למטה כשהיתה שושנה בין החוחים כו' וכנ"ל וד"ל.

מה שושנה אית בה סומק וחוור כו'. פי' ר' חזקיה בא לחדש עוד בפי' הפסוק הזה דרך כלל דסיבת היופי אשר ברעייתי למעלה להיו' כלולה מדין ורחמי שעי"ז הוא עיקר היופי כמו שידוע דבחיבור מראה האודם והלובן דוקא אז הוא היופי וכמ"ש הנך17 יפה רעייתי כו' אינו אלא מחמת בחי' הברורים דרפ"ח כו' שמברר שם ב"ן למטה בנוגה דבי"ע כנ"ל כשהיא שושנה בין החוחים כאשר נעשין בה ב' גוונין הללו דוקא סומק וחוור והוא כשמברר אותם בבחי' רצוא ושוב אוי"ר כו' ודוקא כלולי' יחד ואזי גם למעלה במל' דאצי' כשעולה במעלה על כל הבנות בזאת היא בהיותה כלולה מדין ורחמי יחד שבזה הוא עיקר היופי משא"כ בשאר בנות העליונות כמו ששים מלכו' ושמונים פלגשים כו' שאין בהם בחי' התכללו' זאת אלא רק בחי' פרט א' מחסדי' או מגבורו' כו', וזהו רבות בנות גם הם עשו חיל לברר אבל את עלית על כולנה לפי שיש בה סומק וחוור בהתכללו' כו' וזהו כמו ביאור על הפסוק למה אמר משל זה דכשושנה בין החוחים דוקא שהוא מטעם בחי' התכללו' דחו"ג כו' וד"ל.

מה שושנה אית בה תליסר עלין אוף כנ"י אית בה תליסר מכילן דרחמין דסחרין לה מכל סטרהא, אוף אלקים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנ"י ולנטרא לה, ע"כ. פי' לפי שהזכיר תחלה בטעם המשל לשושנה שהוא מטעם בחי' היופי שבא מצד ההתכללו' חו"ג כנ"ל עתה חוזר לבאר שרש ענין בחי' היופי הזה שהוא בא ונמשך ממקום גבוה מאד <שפו>

והוא מבחי' יופי העליון דהארת פנים דא"א דאצי' שמאיר בי"ג מדה"ר שהן נקראין בחי' עלין עד"מ כי הנה המל'18 נק' אשה וכמ"ש אשה יראת ה' כו' אשת19 חיל כו' וידוע מאמרם ז"ל דאין20 אשה אלא ליופי וע"כ גם מטבע האשה להיו' יפה יותר מן האיש כנראה בתולדה שלהם למטה והטעם הוא לפי שהאשה מדרגתה שפלה ונדבקי' בה פסולת רב כמו דמים הטמאי' וכמאמרם חמת21 מלא כו' ע"כ צריכה היא יותר לבחי' היופי מן האיש כי מי שהוא יותר בחושך צריך להאיר לו אור גדול יותר כדי שלא יוחשך אורו ביותר כו' וכך הוא הנמשל למעלה מאחר דבחי' מל' דאצי' נק' אשה הרי אין אשה אלא ליופי כי

תשעו

להיותה מסתתרת בבי"ע ויונקים ממנה החיצונים מבחי' פסולת ה' דמי' טמאי' וכיוצא הי' אור שלה חשוך מאד מחשכת יניקו' החיצוני' ע"כ צריכה להאיר לה מבחי' אור גדול ביותר ליפותה והיינו דוקא מבחי' יופי היותר עליון שהוא בחי' הארת פנים דא"א כמו שנא' יאר22 ה' פניו אליך, אליך דוקא דהיינו לכנ"י שהוא בחי' מל' דאצי' כידוע דכל23 ישראל בני מלכים הם כו' וד"ל.

וזהו ענין תליסר עלין דשושנה כי עד"מ השושנה היא עצמה עומדת באמצע ויש בה סומק וחוור והעלין שלה עומדים מרחוק וסובבים אותה מכל צד לשומרה מכל דבר נזק וגם בסיבוב זה הנה היא מתייפה לעין כל רואה כו' כך למעלה בחי' תליסר מכילן דרחמי שמאירי' מי"ג תקוני' דא"א נקראו עלין עד"מ להיות גורמי' תוספ' היופי בכנ"י שהיא בחי' מלכות ולסחרא לה ולנטרה לה מיניקו' החיצוני' שלא יוחשך אורה כי צריכה לכך מטעם הנ"ל ונעשין בחי' אורו' מקיפי' למלכו' לשומרה כו' וכמו העלין בשושנה שהמה שומרי' אותה מכל צד כו' כי בחי' המל' להיותה סופא דכל דרגין למעלה ונדבק בה בחי' פסולת דחיצוני' ע"כ צריכה שמירה ביותר וע"כ מבואר בע"ח שיש למלכות דאצי' ז' מקיפי' יותר מז"א כו' מטעם שצריכה שמירה ביותר והוא הטעם לענין היופי ג"כ וכנ"ל וד"ל.

אוף אלקים דהכא כו' פי' ענין הנ"ל בהארת י"ג מדה"ר מא"א למלכו' מצא לזה ראיה מבוארת בפ' ראשונה זו דבראשית24 ברא אלקי' כו' דהרי ידוע בב'25 ההי"ן דשם הוי' ה"א הראשונה היינו שם26 האחת שפרה שמשפרת27 את הולד כו' והוא שם28 הגדולה לאה כו' והיינו בחי' בינה29 שנק' אלקים חיים אלקי' עילאה והוא שכינתא עילא' כו' וה"א אחרונה שכינתא תתא' והוא אלקי' תתא' כו' והוא בחי' דיבור שנק' פעו כו'.

וזהו שאמר אוף אלקים דהכא פי' כי פי' בראשית30 הוא אור החכמה כתרגומו בחוכמתא וכידוע שהחכמה31 נק' ראשית ופי' אלקי'32 היינו בחי' בינה כידוע

תשעז

דחו"ב33 נק' תרין ריעין כו' ואבא34 אמר לאימא כמ"ש בזוהר והיינו בראשית דחכמה ברא אלקי' בחי' בינה כו' והנה מאלקים זה עד אלקים תניינא שהוא ורוח35 אלקי' מרחפת כו' יש י"ג36 תיבות כידוע והיינו י"ג מדה"ר שמאירי' מא"א דרך בחי' אור הבינה דוקא והוא בחי' אלקי' קדמא' כדי להביא לה תוס' אור ויופי כו' כנ"ל, והיינו שאמר שיש ראי' לענין הנ"ל מענין י"ג תיבו' דאפיק משעתא דאדכר ה"א עילא' שהוא אלקי' עילא' דבינה עד אלקי' תניינא כו' כדי לסחרא לה ולנטרא לה כו' כשתצטרך לבא בירידו' המדרגו' להתלבש בדיבור בי' מאמרו' וכנ"ל הטעם וד"ל.

<שפז>

ולבתר אדכר זמנא אוחרא אמאי אדכר זמנא אחרא בגין חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין וע"ד כתיב כוס37 ישועות אשא דא כוס דאצטרך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דה' אצבען ושושנה איהי כוס של ברכה ע"כ. פי' חמש עלין תקיפין הן בחי' ה"ג דשם אלקים שבמלכו' ולכך נק' עלין תקיפין מתוקף הגבורות ואינון חמש אקרון ישועות פי' ישועות כולל ב' עניני' א' מבחי' החסדי' כידוע שכל ישועה ע"י אור החסד בא והב' מבחי' הגבורו' ג"כ להיות כי הישועה צריך להיו' בה בחי' תוקף ועוז להושיע מבחי' המנגד והוא בחי' גבורה שבחסד כו'. וביאור הדברים הנה ידוע דיש במלכו' בחי' ה"ג אשר לצורך בנינה ויש בה בחי' ה"ג אשר לצורך עצמה, ותחלה יש לבאר ענין ה"ג שלצורך בנינה דהנה כתיב אף38 ידי יסדה ארץ וידוע פי' ידי היינו בחי' ה'39 אצבעות שביד שהן בחי' ה"ג שבחסד כי הנה עד"מ היד הגשמי שרשה בעצם הוא מבחי' החסד כי היד פושטת להחיו'40 רוח שפלים בצדקה לעני וכיוצא וגם בפעולת היד הנה פועלת כל מעשה, אך הנה הכח שיש ביד הוא כח כללי ולא הי' מסתעף ממנה פעולה פרטית אם לא ע"י האצבעות שמחלקות כחות היד עד שיכול לפעול פעולה פרטית כנרא' לעין שעיקר חלקי הפעולה באה ע"י חלקי האצבעו' שמגבילי' כח הפעולה הכללית שביד וע"כ הן נק' בחי' הגבורו' והצמצום כי מחלקי' ומצמצמי' הפעולה כו'.

והנמשל יובן למעלה ביד העליון כמו דכתיב אף ידי יסדה כו' דהיינו בחי' חסד כללי להשפיע השפעה כללית וכמ"ש כי41 אמרתי עולם חסד יבנה כו' ואעפ"כ עיקר בנין42 המל' מבחי' הגבורו' כידוע והיינו מבחי' ה"ג שבחסד זה והן

תשעח

בחי' ה' אצבעות שביד המחלקו' החסד ומגבילי' כח הפועל האלקי לבא בריבוי התחלקות עד אין קץ כו' וד"ל. ונמצא שיש בהגבלה זו של האצבעות מבחי' הגבורו' ומבחי' החסדי' יחד שהרי הגבלה זאת לצורך המקבל היא כדי שיוכל לבא אור השפע בכח מיוחד כנ"ל והוא חסד גדול וע"כ נק' בחי' גבורה שבחסד וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו ענין ה"ג שלצורך בנינה והן ענין ה' אצבען שכוס של ברכה מונח עליהן כמו שאמר כאן כוס של ברכה דאצטריך למהוי על ה' אצבען ולא יתיר כו' וידוע דכוס של ברכה היינו בחי' מל'43 דאצי' שנק' כוס כמ"ש כוסי44 רויה ואמרו ז"ל כסא45 דמלכא משיחא כו', ולהיו' כי עיקר בנין המל' בעולמות הוא מבחי' ה"ג של ה' אצבעו' היד כנ"ל ע"כ אמר דכוס של ברכה אצטריך למהוי על ה' אצבען כו' וד"ל.

אך עדיין יש להבין מהו ענין כוס של ברכה עצמו ומהו ענין ישיבתו על ה' האצבעות דוקא כו'. הענין הוא לפי שיש עוד בחי' ה"ג במל' עצמה שלמעלה מבחי' ה"ג שלצורך בנינה הנ"ל והיינו בבחי' מל' דאצי' כמו שהיא בבחי' האצי' עדיין שמקבלת כל האור ושפע דאצי' וכמ"ש כל46 הנחלים הולכי' אל הים כו' ואז נקראת כוס של ברכה פי' עד"מ הכוס יש בו בית קיבול בחללו שיכנס בו היין כך למעלה היין עצמו הוא בחי' המוחי' דאו"א שנמשכין למלכו' ולכך נק' כום של ברכה שמקבלת בתוכה כל הברכו' וההמשכו' מוחין כו' וד"ל אך כדי שיהי' בה בחי' בית <שפח>

קיבול לקבל הרבה צריך לעשות בה בחי' החלל והן בחי' ה"ג המצמצמי' בעצמותה להיו' בה בחי' בית קיבול בחלל רחב והיינו בחי' ה"ג שביסוד כו' שע"ז נא' ואל47 אישך תשוקתך כו' והיינו בחי' ה"ג לצורך עצמה אמנם כדי שלא ינקו החיצוני' מקבלת אור שפעה לכך צריך להניח כוס של ברכה על ה' האצבעו' שהן בחי' גבורה שבחסד המצמצמי' ומגבילי' האור כנ"ל כדי להכניע החיצוני' שלא יקרבו גם הם לקבל והן ה' העלין דשושנה יתבא עליהן כמו שאמר כגוונא דשושנה דיתבא על ה' עלין תקיפין דוגמא דה' אצבען ושושנה איהי כוס של ברכה פי' שושנה עצמה היא בחי' מל' דאצי' עצמה ובהיותה מלובשת בבי"ע נק' שושנה בין החוחים כנ"ל ויתבא על ה' עלין תקיפין היינו בחי' ה"ג שבחסד דוגמא דה' אצבען ושושנה עצמה נק' כו"ס של ברכה שמקבלת השפע בעצמותה כנ"ל ומה שיושבת על ה' עלין תקיפין היינו לשומרה מן החיצונים כנ"ל והיינו שאמר בתחלת המאמר אמאי אדכר זמנא אוחרא בגין לאפקא ה' עלין תקיפין דסחרין לשושנה פי' אלקים תניינא הוא ג"כ מבחי' בינה שמוציא' בחי' ה"ג מנצפ"ך בשביל בנין הנוקבא וכמאמר הידוע דאימא אוזיפת מאנהא לברתא וכמ"ש במ"א וד"ל.

תשעט

ואינון חמש אקרון ישועו' ואינון ה' תרעין פי' נ' שערים דבינה יש בהן בחי' ה"ח כלליים וה"ג כלליים ומבחי' ה"ג וה"ח הללו נמשך למל' ה"ג שבחסד הנ"ל ואקרון ישועו' לכלול ב' ענינים א' מבחי' חסד כי הקבלה שלהם לצורך שפע המקבלי' היא כנ"ל והב' מבחי' הגבורו' להכניע החיצונים כנ"ל כי כל ישועה הוא מסתעף מתוקף ועוז להציל מבחי' המנגד כנ"ל והיינו שאמר וע"ד כתיב כוס ישועות דא כוס של ברכה דאצטריך למהוי על ה' אצבען וכנ"ל וד"ל.

מאלקים תניינא עד אלקים תליתאה חמש תיבין מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית ההוא דעאל בשושנה דא ואפיק בה זרעא ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו כו'. הנה תחלה דיבר בה' גבורו' דנוקבא שבבחי' יסוד דנוק' ועתה מדבר בבחי' ה' חסדי' דביסוד דדכורא והיינו ה' תיבין דמאלקי' תניינא עד אלקי' תליתאה שהן בפסוק ויאמר48 אלקים יהי אור ויהי אור ויאמר אלקי' כו' דאור זה מיירי באור החסד דדכורא כמ"ש כי49 זכר חסדו בחי' דכר עוזרו הוא מבחי' החסדי' והן ה' חסדי' כוללי' מ"ד דז"א והיינו יהי אור ויהי אור כו' וכולם נשפעים ונכללי' ביסוד שנק' ברית ונק' עץ50 עושה פרי כו'.

אך הנה מה שאמר מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל כו' ענין כפל הלשון ואתברי ואתכליל כו' וגם ענין אמרו ואתגניז דאחר שנברא נגנז ואח"כ אתכליל בברית כו', הנה זה יובן בהקדים תחלה המשל והדוגמא לזה מהשפעת זרע זכר בגשמיו' דהנה אמרו לובן51 שממנו העצמו' כו' דהזרע זכר נקרא לובן לפי שיוצא ונמשך טפת הזרע דרך הלובן שבעצמות כי מבואר בספרי הרפואה שיש גידי' דקים בעצמו' ששרשם נמשך מן המוחין שבראש וידוע שהן גידי ההרגשה שבמוח שמתפשטים בעצמות דוקא כי המוח שבראש הוא שרש המוח שבכל עצם כו' וכמ"ש52 במ"א ולכך כאשר טפת הזרע נמשכת מן המוח שבראש אזי מתפשטת <שפט>

ונמשכת בכל העצמות ג"כ ע"י המוח שבעצמו' ואותה הטפה הגם שהולכת דרך חוט השדרה אבל נרגשת היא דרך הילוכה בכל העצמות הקשורי' בח"י חוליות השדרה כנראה בחוש והיינו מטעם הגידי' הדקים שבעצמות שמתפשטי' מן המוח שבראש כנ"ל וד"ל. ולזה הטעם נק' לובן לפי שנמשך דרך גידי העצמות שהן לבינים.

והנה בירידת טפת הזרע מן המוח בגידי העצמות מחמת זה נרגש הרגשת הילוך שפע הזרע בכל איברי הגוף הרגשה גדולה ביותר מכל מיני הרגשה הנמצאים באיברי הגוף מטעם שהוא מתקשר מן המוח המתקשר בכל העצמות וזהו שאמרו בזוהר דביחוד וזיווג יש הארות והשפעות כוללות מכל האיברים כו' והיינו משום דכל שייפין נמשך בהן ג"כ הארת עונג מירידת אור זה בירידת דרך גידי'

תשפ

שבעצמות אך הנה בירידת טפת הזרע הנה הוא מתלבש ונעלם בתכלית ההעלם ונעשה לובן רוחני ודק כלובן הדק שיש בגידי העצמו' שקשורי' בח"י חוליות ובבואו לכליות המבשלות הזרע והם מתפשטים למטה מהיסוד דהיינו לגידי ביצים שם מתבשלת הזרע ממש ומתחממת ויוצאת אבל בהיותה בחוליות עדיין לא היתה בהרגשת החימום כ"כ לפי שמובלעת היא ונעלמת בתוך הגידי' שבעצמו' כנ"ל ונמצא יצאה מן ההעלם לגילוי כו' וכך יובן בזיווג ויחוד הרוחני בה' חסדי' דמ"ד דז"א שאחר יציאתם ממקורם ממוחי' דז"א מיד נעלמים הם ונכללי' בחלקי המוחין שבעצמו' ואח"כ יוצאי' בגילוי ביסוד שנק' ברית והיינו שאמר אור דאתברי ואתגניז ואתכלל בברית פי' דאתברי במוחי' שבראש ואתגניז בעברו דרך העצמות שנעלם ונבלע בהן כנ"ל ואח"כ חוזר ובא לידי גילוי ואתכליל בברית שנק' יסוד ואפיק זרעא ונק' עץ עושה פרי אשר זרעו בו כו' וד"ל.

וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין כך אזדרע שמא גליפא במ"ב אתוון כעובדא דבראשית. פי' התחלקו' טפת הזרע מתחלקת היא ביציאתה ברחם הנוקבא כנ"ל והתחלקו' זאת הוא ע"י שם53 מ"ב שהוא מבחי' הגבורו' כמבואר במ"א והיינו כמו עובדא דבראשית שהן ל"ב פעמי' ויאמר אלקי' שהוא בחי' התחלקו' אור השפע מה' חסדי' דדכורא הנ"ל והיינו שאמר כך אזדרע שמא גליפא במ"ב אתוון כעובדא דבראשית וד"ל.


1) ר' חזקיה פתח: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (קכב, א). מאמר זה רשום בהכת"י אחר ד"ה תורה צוה וביאוריו (משמחת תורה ואסרו חג).

ראה ביאוה"ז מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ח"ב ע' תקפה.

2) כשושנה בין החוחים: שה"ש ב, ב.

3) מל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה: נסמן לעיל ע' תקסה.

4) הזוהר דקדב"ה אתא לאשתעשא עם צדיקייא בג"ע: ראה זח"א צב, א. הנסמן בסה"מ תשי"א ע' 9.

5) לחזות בנועם ה': תהלים כז, ד.

6) שיתרון האור בא מתוך החושך: ע"פ קהלת ב, יג.

7) רבות בנות עשו חיל: משלי לא, כט.

8) ועלמות אין מספר. . א"ת עלמות אלא עולמו': שה"ש ו, ח. ת"ז בהקדמה (יד, ב). וראה זהר אחרי עא, ב. ע"ז לה, ב. אוה"ת וארא ס"ע קצו ואילך.

9) ושמתי אותם לך לבנות: יחזקאל טז, סא — ונתתי אתהן לך לבנות.

10) בנות ירושלים. . כפרים סביבותיה נקראו בנות: ראה שה"ש א, ה.

11) בית שאן ובנותיה: יהושע יז, יא.

12) כל הנחלים הולכי' אל הים: קהלת א, ז.

13) כן רעייתי בין הבנות: שה"ש ב, ב.

14) למען אחי ורעי: תהלים קכב, ח.

15) ונשמות ר"ע ורשב"י: ראה תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] צח, א.

16) ששים המה מלכו' ושמונים פלגשים: שה"ש ו, ח.

17) הנך יפה רעייתי: שה"ש א, טו. ד, א.

18) המל' נק' אשה. . אשה יראת ה': משלי לא, א. וראה תו"ח נח סב, ג הערה 17.

19) אשת חיל: משלי לא, יו"ד.

20) דאין אשה אלא ליופי: ראה תענית לא, א.

21) חמת מלא: ראה שבת קנב, א.

22) יאר ה' פניו אליך: נשא ו, כה.

23) דכל ישראל בני מלכים הם: שבת סז, א.

24) דבראשית ברא אלקי': בראשית א, א.

25) בב' ההי"ן דשם הוי': ראה לקו"ת צו טז, ג. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' כח. סה"מ נביאים ע' קח. תו"ח שמות [הוצאת קה"ת — תשס"ג] כה, ג-ד. לג, א. אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תק ואילך. כרך ח ע' ב'תתמד ואילך.

26) שם האחת שפרה: שמות א, טו.

27) שמשפרת את הולד: סוטה יא, ב.

28) שם הגדולה לאה: ויצא כט, טז.

29) בינה שנק' אלקים חיים: ראה זהר יתרו סח, ב ובהגהות הרח"ו שם. אור החמה שם. ע"ח שער (כו) הצלם רפ"ג. לקו"ת להאריז"ל ירמי' י, י. סידור האריז"ל ומשנת חסידים ב [תפלת הבריאה פ"ב מ"א] בברכת יוצר.

30) בראשית. . כתרגומו בחוכמתא: בראשית א, א. וראה תרגום ירושלמי שם.

31) שהחכמה נק' ראשית: ראה זהר בראשית לא, רע"ב.

32) אלקי'. . בחי' בינה: ראה זהר בהקדמה ב, א. ובמקדש מלך שם. בראשית כב, א (תוספתא) בראשית לא, ב.

33) דחו"ב נק' תרין ריעין: ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. ובאור החמה לשם. לקו"ת פר' ראה יח, ב.

34) ואבא אמר לאימא: ראה זהר בראשית כב, א.

35) ורוח אלקי' מרחפת: בראשית א, ב.

36) י"ג תיבות. . י"ג מדה"ר: ראה יהל אור ע' תרכו ואילך.

37) כוס ישועות אשא: תהלים קטז, יג.

38) אף ידי יסדה ארץ: ישעי' מח, יג.

39) ה' אצבעות שביד שהן בחי' ה"ג שבחסד: ראה דרך מצותיך סג, ב. המשך תער"ב ע' א'תטו.

40) להחיו' רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

41) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

42) בנין המל' מבחי' הגבורו': ראה סידור שחרית מא, א: כמ"ש בע"ח בענין הדלקת נרות המנורה [שער תיקון הנוקבא — של"ד, פ"ה]. סה"מ תרמ"ו ע' יו"ד: וכמ"ש בהקדמת הזהר בתחלתו במק"מ שם.

43) מלכות דאצילות שנק' כוס: ראה פרדס (שער ערה"כ) שכ"ג, מערכת כוס.

44) כוסי רויה: תהלים כג, ה.

45) כסא דמלכא משיחא: ראה יומא עו, א. סידור שחרית נב, ב. תו"א תולדות יח, סע"ד ואילך.

46) כל הנחלים הולכי' אל הים: קהלת א, ז.

47) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

48) ויאמר אלקים יהי אור: בראשית א, ג.

49) כי זכר חסדו: תהלים צח, ג.

50) עץ עושה פרי: בראשית א, יב.

51) לובן שממנו העצמו': ראה נדה לא, א.

52) וכמ"ש במ"א: ראה תו"א ח"ש טז, ג.

53) שם מ"ב. . הגבורו': ראה זהר תרומה קלב, ב.