להבין שרשי הדברים הנ"ל

תע

בעזר"ה

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה להבין שרש ענין ההפרש בין אברהם למשה דאע"פ שאברהם2 קיים כל התורה עד שלא ניתנה מ"מ יש מעלה יתירה במשה שניתנה על ידו ולכך נא' משה3 ידבר משה דוקא כנ"ל.

הנה צריך להקדים תחלה שרש ענין אברהם למעלה. דהנה שרש בחי' אברהם למעלה הוא מתחיל מבחי' יסוד אבא ולכך נק' אבר"ם וידוע דא"ב4 הוא בחי' חכמה שנק' אור אבא וענין אבר"ם הוא בחי' רוממו' אור החכמה והוא קודם שיתלבש השכל במדו' שהחכמה מובדלת בכח נבדל מן המדו' ומשם נמשך המוחי' למדו' בצמצום כידוע. והנה כל עבודת אברהם למטה הי' להיות בחי' הגדלות המדות דז"א ע"י המשכות מוחי' מאור אבא בז"א ותחלה יש להבין מהו ענין הגדלו' המדו' בז"א, בהיות ידוע בפי' אד"ם למעלה שהוא כשנעשה בחי' פרצוף ברמ"ח איברים וכדי שיהי' גידול האיברים הוצרך להיו' בג' זמנים הנק' עיבור יניק' מוחי' וסדר הגידול כך הוא כי הנה תחלה לא היו המדו' דז"א רק בבחי' קטנו' דעיבור והוא בבחי' תלת5 גו תלת ואח"כ נתגדלו בזמן העיבור להיו' כלול כל מדה מששה מדו' והוא מספר ל"ו בכלל <ריז>

מו' המדו' ונק' אל"ה6 והוא אותיו' לאה כידוע בפי' מי7 ברא אלה שהוא עיבור ז"א במעי אימא שנק' מי כו' ואח"כ בזמן היניקה נגדלו עוד להיו' כל מדה כלולה מן בחי' חב"ד ג"כ והיינו שיהי' ט' ספי' בכל מדה כמו בחי' חסד דז"א יש בו גם בחי' חב"ד שבחסד כו' וזהו בפרט וממילא בכלל שנעשה בעל ט' ספי' וט' פעמי' ט' גי' פ"א וג"פ פ"א שיש בבחי' רת"ס שבג' כלים פנימי' אמצעים וחיצונים שבאיברי' כידוע הרי רמ"ג ועם ה"ח דאימא המגדילי' עולה רמ"ח כו' והגדלה זאת הוא הנק' בחי' מוחי' דיניקה עד"מ התינוק שמתגדלים איבריו בזמן היניקה שיונק מחלב אמו והחלב הוא הנכנס בתוכו בבחי' א"פ ומתעלם בו והרחבת גידול האבר ממילא בא והגידול אינו לפי ערך שמתגדל בזמן הגדלו' במזונות כו' כמ"ש במ"א.

כך למעלה יובן למשכיל איך שהמדו' עליונו' דז"א מתגדלי' להיו' כלולים מט' ספי' כמו חב"ד שבחסד וחג"ת שבחסד כו' שכל זה הגידול מתגדל מבחי' היניק' ממוחי' דאימא שנעשה ונמשך כמו חלב לתינוק עד"מ עד שיש דעת בכל מדה

תעא

והוא מובן בדרך דוגמא ממה שאנו רואי' בתינוק בזמן היניקה שמדותיו הטבעיים אינם כמדו' דבהמה ממש בלא דעת אלא יש בהן קצת הארת הדעת והוא ענין טעם ושכל למה יחפוץ בזה הדבר וכיוצא ובעבודת ה' יובן זה ממה שימצא התפעלו' האהבה ע"י הארת הדעת והטעם והדעת הזה נכנס באותה ההתפעלות ומזה נעשה סיבת התרחבותה וגידולה בבחי' התפשטו' לאורך ורוחב כו' וכמ"ש במ"א וכך יובן למעלה ואמנם תחלה לא הי' בז"א בעיבור במעי אימא רק בבחי' קטנו' דהיינו תלת גו תלת ואח"כ לו' דהיינו שחב"ד שבהם בהעלם הי' בהם עד שבא זמן היניק' כנ"ל וד"ל ובזמן הגדלו' הוא נעשה בעל י' ספי' והוא כלול מבחי' כחב"ד מפני שבכל מדה מאיר מבחי' צלם אור אבא להגדיל תוספת המוחי' מבחי' הכתר שבו והוא בחי' גדלו' המוחי' דז"א דהיינו שמוסיפי' לו מוחי' בג"ר שבו והוא רק ע"י המשכו' אור מאור אבא דוקא כמ"ש במ"א באריכו' ואז נק' בחי' ז"א אילנא דכליל מע' ענפין והוא כשכל מדה כלולה מי' כי אז גם בחי' מלכיו' שבו כלולי' מי' כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה כשנעשה בחי' הגדלו' המדו' דז"א בבחי' מוחי' דגדלו' מאור אבא היינו עד"מ כמו שיאיר שכל האדם מכח השכל הנבדל שבו במדותיו להוסיף בהם גילוי מוחי' כו' וזהו בחי' אברם שהוא בחי' רוממו' אור החכמה שנק' אברם כנ"ל וכשבא ונמשך למטה להאיר תוספ' מוחי' בג"ר שבמדו' נק' אברהם וזה הי' כל עיקר עבודת אברהם אבינו ע"ה למטה והיינו שאמרו קיים אברהם כל התורה ואפי' ערובי תבשילין כו'.

דהנה ענין המצות בשרשן המה ג"כ בחי' כלים לאורו' דז"א שהרי נק' רמ"ח איברים דמלכא וע"ד דוגמא הנה מצות התפילין למעלה כמאמר שהקדב"ה8 מניח תפילין ותפילין9 דמארי עלמא כתיב בהו כי מי גוי גדול10 כו' ועוד פסוקי' כאלה מפני שנא' אלה11 המצו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם פי' האדם הוא האדם דאצי' שהוא בחי' הגדל' המדות דז"א כנ"ל ומה שהוא חי ע"י המצות כלומר שנוסף <ריח>

בו אורו' ומוחי' הוא דוקא ע"י המצו' כמו ע"י תפילין שנמשך וניתוסף בו מוחי' דאבא ע"י שמניח תפילין והוא לפי שנא' בפ' שגנוז בהם מי גוי גדול כו' והם שרש נשמו' ישראל שעלו במחשבה הקדומ' דא"ק כמאמר ישראל12 עלה במחשב"ה וכידוע ומפני זה שורה אור אבא במוחי' דוקא וכמארז"ל בראשית13 ברא בשביל14 ישראל שנק' ראשית כו' וכן בשביל ישראל שעלה במחשב' סתימא' דא"ק האציל אור אבא להיו' בבחי' אור וכלי כו' וע"כ בסיבת פ' מי גוי גדול שבתפילין דמארי עלמא נמשך מבחי' אור אבא תוספ' מוחי' בז"א בבחי' אור מקיף כו' כמו שנמשך לאדם התחתון בחי' מוחי' מחכמ' דמל' דאצי' בנפשו בבחי' מקיף מפני התפילין שמניח שפ' קדש

תעב

גנוז בו אור חכמ' כו' וכמ"ש במ"א, ועד"ז בשאר המצות כמו מצות החסד והצדקה למעלה הוא הנק' ח"ס דלי"ת להחיו'15 רוח שפלי' שהוא בחי' מל' דאצי' הנק' ד"ל כמ"ש אשרי16 משכי"ל אל ד"ל והוא שרש ענין ביקור חולים הנ"ל שהוא גילוי אור האצי' במל' שהיא נק' חולת אהבה בגלותא כו' עי"ז נמשך וניתוסף אור בכלי החסד דז"א כו' ועד"ז בפרטי שאר המצות עד שאמרו קיים אברהם אפי' ערובי תבשילי' כו' שהוא בחי' נצח שבחסד ע"ד דוגמא כי לדמות מצוה זו במנין רמ"ח הכלליי' הוא בערך פרק א' מפרקי האברי' כמו נצח שבחסד וכיוצא אחר שכל המצו' המה באו בציור איברי' א"כ יש גם למצוה זו דע"ת ג"כ שרש ומקום אחיזה באיזה פרט מן האיברי' כו' כי כללות כולם נק' מצות הוי' וז"ש מצוותי17 חוקותי דוקא וגם אנו או' אשר קדשנו במצוותיו במצוותיו דוקא ואחר שנשלם ברמ"ח איברי' ע"י המצו' אז נק' בחי' אדם בבחי' פרצוף שלם דהיינו בבחי' מוחין דגדלו' ומקור כל ההמשכו' הללו בז"א ע"י המצות הוא ע"י אור אבא דוקא כי בחי' החכמה דאבא הוא הנק' ראשית והוא שרש כל אורו' האצי' כידוע וזהו פי' אברם בלא ה"א כנ"ל וכשמגדל אורו' דז"א כנ"ל נק' אברהם בתוס' ה"א שהן בחי' ה"ח המגדילי' כנ"ל וד"ל.

וזהו ג"כ שרש ענין ז' שמות שאינן נמחקין שהמה כולם בחי' אורו' בכלים כמו שם שהוא הכלי לאדם להתפס על ידו וז"ש ויעש18 דוד ש"ם פי' שהמשיך אור בכלי ונק' הכלי בשם עשי' כמ"ש ויע"ש דוד שם וכמו גם החכמה אחר שנאצלה בבחי' כלי יש לה בחי' שם מיוחד והוא שם19 הוי' בניקו"ד פתח כו' וכן ת"ת בשם הוי' ואלקי' בגבורה וכיוצא בזה בשאר השמו' ואמנם הגם שכבר נאצלו אורו' וכלים קודם שבא אברהם מ"מ זאת היתה עבודתו להמשיך ולהוסיף אורות באצי' ממקור האצי' והוא מעצמו' המאציל ע"י אהבה רבה במס"נ כשהי' הלוך ונסוע הנגבה כנ"ל לפי שבמס"נ מאיר דוקא מעצמו' המאציל כי רוח20 אייתי רוח כו' וכתיב מי21 כה' אלקינו בכל קראינו אליו אלי"ו*21 ולא למדותיו כו' וזהו שאמר אברהם לעצמו' אור א"ס בשם א"ד דוקא אל22 נא תעבור מעל עבדך ולכך לא23 הי' אדם שקרא להקדב"ה אדון עד אברהם כידוע לפי שהמשיך אור א"ס בשם א"ד זה שהוא מז' שמו' הנ"ל שיהי' מאיר בו באור חדש ובתוספ' מרובה ע"כ לא קרא אדם לא"ס בשם א"ד כ"כ בבחי' תוס' גילוי אור א"ס עד אברהם כשאמר בשם א"ד אל נא תעבור כלומר אל תעבור מלהאיר בשם זה דא"ד דוקא וד"ל ועד"ז בשאר השמו' כו' וכל זה בחי'

<ריט>

תעג

אברהם שהוא קיים כל התורה ברוחניו' בלבד דהיינו להוסיף אורו' בכלים למעלה והוא משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' כנ"ל אבל לא קיים כל התורה למטה בעולם הנפרד כו' כי כדי שיבא אור א"ס ע"י המצו' גם למטה בבי"ע עולמו' הנפרדי' צריך שיהי' הממשיך ממדרג' יותר גבוה מבחי' אור אבא שהוא אברם הנ"ל המגדיל המדו' דז"א שהרי אין שייכו' לאצי' עם הבריאה אחר סיום הקו ע"י בחי' הפרסא המפסיק כו' אלא צריך שיבא האור ממעלה ומדרגה גבוה שהאצי' והעשי' שוין שם והוא בחי' א"ק שנק' מחשבה הקדומ' שמשם נמשך שרש ומקור לנשמת משה שנא' בו כי24 מן המים משיתה"ו מלפני כל ההשתלשלו' דאבי"ע וגילוי שרשו מתחיל מבחי' חכמ' סתימא' דא"א שהוא מקור לאור אבא כידוע דאבא25 יונק ממזל ונוצר כו' וזהו שנא' בהמשכת י"ג מדה"ר ויעבור26 ה' על פניו ויקרא ה' כו' דידוע בפי' ויקרא27 זה דקאי על משה והוא לפי שמשה28 משה לא פסיק טעמא כו' כמ"ש29 במ"א ביאור ענינו וע"כ לא יש הפסק לגבי משה בין ב' הויו' הללו ולכך ויקרא משה הוי' הוי' פי' שקרא מן הוי' שהוא בחי' ההעלם דמחשבה הקדומה לגילוי אור בבחי' שם הוי' שבע"י וא"א שנקראו בשם כתר בכלל והוא שרש בחי' י"ג תקוני' שנמשכי' מח"ס דא"א הנק' חכמה שבכתר וכידוע ולהיו' דבאברהם30 אברהם פסיק טעמא ע"כ לא הי' ביכולתו להוריד אור א"ס בתורה ומצו' גם למטה בבי"ע עולמו' הנפרדי' אבל משה משה דלא פסיק טעמא כו' הי' ביכולתו להמשיך ולהוריד האור גם בבי"ע.

ולהבין ביאור הדברים הללו יש להקדים מאמר א' הנז' בזוהר31 בענין תלת עלמין עלמא קדמא' נהיר לאלף אלפי' כו' ועלמא תניינא לחמשין ושבעה אלפי' כו' ועלמא תליתא' לתשעי' ושית כו' ומבואר32 בספרי הקבלה דתלת עלמין הללו המה ג' עולמו' בי"ע הנק' עולמו' הנפרדי' כידוע ומבחי' שם אל שהוא התיקון הראשון מי"ג התיקוני' דא"א מאיר ונמשך בג' עולמו' הללו וכשמאיר ונמשך בעולם הבריא' מתלבש בשם שד"י ונק' אל שד"י וכשמאיר ונמשך בעולם היצי' מתלבש בשם הוי' ונק' אל הוי' וכשנמשך ומאיר בעולם העשי' מתלבש בשם א"ד ונק' אל א"ד וגי' דאל שד"י הוא שמ"ה אותיו' מש"ה ושם מאיר לאלף אלפים וריבוא רבבו' כו' ובעולם היצי' שגי' דהוי' עם אל עולה נ"ז מאיר לנ"ז אלפי' כו' ובעולם העשי' דגי' דא"ד עם א"ל עולה צ"ו מאיר לתשעי' וששה אלפים כו' ואמנם

תעד

הנה אנו רואים שכולם מקבלים מבחי' אל דתיקון הראשון מי"ג תיקוני' אלא שבריא' בשם אל שד"י ושם הוי' ביצי' ג"כ מבחי' אל כו', וזה פלאי לכאורה איך יהי' דילוג המדרגה כ"כ מבחי' אל דתקוני' דא"א שהוא מקור האצי' שיתלבש בבי"ע כו', אך הענין הוא משום דאדרבה דלהיות עולמו' הללו המה בירידו' המדרגה ביותר צריך שיבא להם אור השפע ממקום עליון ביותר כי כדי שיבא האור עד למטה כ"כ צריך שיבא ממקום הנעלה ביותר, וכידוע ענין הטעם בכלל הזה דלדבר נמוך ביותר צריך שיאיר ממקום גבוה ביותר כי לעוצם הרוממו' יוכל להשפיל א"ע ביותר משום דערך עומק33 תחת לפי ערך עומק רום כמ"ש בס"י וכמבואר במ"א וא"כ היא הנותנת לומר ג"כ דבעומק תחת מאיר דוקא מעומק רום כי <רכ>

נעוץ34 תחלתן בסופן דוקא וכמ"ש במ"א באריכו', וזהו ענין האופן35 אשר בתוך האופן שלהיותו יותר מקיף כללי מכולם ע"כ יסובב למעלה ולמטה בהשווא' א' משא"כ אופן אשר מלובש בתוכו שאיננו מסבב כ"כ למטה כמו האופן הסובב כולם לפי שאינו מקיף כללי לכללות הכל עליון ותחתון כמו האופן העליוני מכולם כו' והרי מובן מזה שכל היותר עליון יותר תחתון וזהו עצמו הטעם שבתחתון יהי' בא האור מהיותר עליון והיינו מה שאמרו ז"ל ע"פ ועברתי36 בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו ענין המאמר הזה בתלת עלמין הללו דהיינו ג' עולמו' הנפרדי' יש מאין ממש כו' שמקבלי' ההארה דוקא מאור ח"ס דא"א בתיקון הראשון דאל שמתלבש בג' שמו' הנ"ל משום דכדי שיאיר האור כ"כ למטה בעולם הפירוד צריך שיבא דוקא ממקום היותר גבוה והוא מבחי' אל דא"א שהוא הכתר37 הממוצע בין עצמו' המאציל לנאצלי' כו' וד"ל, ובזאת ההקדמה יובן ג"כ הטעם בירידת התורה והמצו' בעולם הנפרד שהוא ע"י משה דוקא להיותו מבחי' ח"ס דא"א כנ"ל, וע"כ הי' ביכולתו לקרו' הוי' הוי' והוא משום דלא פסיק טעמא כו' כמ"ש בו מן המים משיתהו כו' וכנ"ל וע"כ דוקא ע"י משה ניתנה התורה בעולם הנפרד בפעולה גשמי' ולא ע"י אברהם כי שרש אברהם הוא רק בבחי' ג"ר דאבא כנ"ל אבל שרש בחי' משה הוא בח"ס מקור דאור אבא כנ"ל ושרש שרשו הוא מבחי' חכמה דא"ק כנ"ל וד"ל.

וזהו משה38 ידבר והאלקי' יעננו בקול. פי' משה הוא מבחי' שם מ"ה דא"ק כנ"ל ואע"פ שמתלבש בח"ס ומשם עד חכמ' דאבי"ע הרי אין כולם מסתירים לפני עצמו' המאציל וכענין האדם שיודע את מחשבו' ושכליו' עצמותו וסוקרם בעצמותו בסקירה א' כך כתיב בעצמו' אור א"ס היוצר יחד לב"ם כו' וכולא39 קמי' כלא חשיבי

תעה

ואינם מסתירי' כלל וא"כ מובן מזה כשדבר40 ה' זו הלכה מאחר שנק' דברי41 אשר שמתי כו' הרי אין דבריו וגם חכמתו שמלובש בזה תופס' מקום בעצמותו ואינם מסתירי' כלל וע"כ משה ידבר פי' ממשיך תמיד מן ההעלם לגילוי עד סוף כל המדרגו' מאור ח"ס באין מסתיר לפניו כלל והוא רק ע"י בחי' ביטול עצמותו וכענין הידוע בפי' ולא תחללו כנ"ל וד"ל, וזהו ענין יום מ"ת דיומא42 דוקא גרים לפי שבשבועו' מאיר באור אבא מבחי' מקורא דכולא והוא בחי' חכמ' דא"ק ע"י שמתלבש בח"ס הנ"ל והוא הנק' גדלו' דאבא והטעם דיומא גרים לפי שנא' מש"ה ידבר מש"ה דוקא ומטעם הנ"ל וד"ל.

וז"ש וירד43 ה' על הר סיני כו' ענין ירידה זו ומה שהיא באש דוקא יובן בהקדים תחלה ההפרש בין תורה למצות. דהנה ידוע דבחי' א"פ ובחי' א"מ מצחצחי' את הכלי בחי' א"פ מצחצח חצי עובי הכלי מבפנים ובחי' א"מ מצחצח חצי הכלי מבחוץ וא"כ ע"י תורה ומצות ג"כ מתצחצח הכלי והוא נפש האלקי' מזוהמת פסולת הנפש הבהמיו' ע"י התורה מתצחצח מבפנים כי התורה44 נק' מזון לנפש והמצות נק' לבושי' וכמ"ש בתורה ותורתך45 בתוך מעי ובמצו' נא' כי46 נר מצוה שנק' נר <רכא>

כמו הנר שהוא כלי ולבוש והתורה נק' אור וע"י אמצעו' שניהם מזדכך הנפש מבפנים ובחוץ והן ענין ב'47 חקיקו' שמבואר ע"פ אם בחוקותי כנ"ל ואז דבר ה' זו הלכה שהאדם לומד ה"ז כאילו רוח ה' דובר בו ולנגד עצמו' אור א"ס אין מסתיר כלל כמ"ש היוצר48 יחד לבם כו' וזהו וירד ה' על הר סיני שזהו ענין ירידת אור א"ס בכל דיבור ודיבור בד"ת שהאדם לומד וירידה זאת באש כי זהו עד"מ האש אשר נתון בתוך הכלי שמזדכך עי"ז כל עובי הכלי מבפנים ובחוץ כנ"ל אך מה שיוכל להיו' ירידה גדולה כזאת מעצמו' אור א"ס עד היכלו' התחתוני' דבי"ע הוא ע"י משה49 שנק' שושבינא דמלכא שמוליך ומוריד אור א"ס עד למטה מטה מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו משה ידבר מא"א עד בי"ע ימשיך ויוריד אור א"ס בתורה ומצות שיעשה האדם כמו שעל ידו היתה ירידת ה' על הר סיני ובחי' משה יש בכל דור כידוע, אבל זהו מלמעלה למטה כנ"ל ואח"כ יעננו אלקי' מלמטה למעלה והוא שאמרו ז"ל האלקי' יעננו בקול בקולו של משה דוקא כו'.

וביאור הדברי' הנה ידוע דהתלמוד50 בבריא' והמשנה ביצי' ונמצא שיתא סדרי משנה באי' המה גם בבחי' ו"ק דנוק' דעשי' בהתלבשו' והלומד מס' פיאה

תעו

מסדר זרעי' הוא מעורר בבחי' חסד דנוק' דעשי' וכיוצא ועד"ז בשאר הסדרים, והנה בכל אדם מישראל יש בחי' קולו של משה בהיותו קורא ולומד בתורה ע"י שדברי' חיים וקיימי' מאז אשר ירד ה' על הר סיני ע"י משה וזהו פי' ומשה ידבר בתמידו' כמבואר למעלה וע"י הקול שקורא ולומד ממשיך ומדבר מן המאציל אור א"ס עד למטה כנ"ל, והיינו עד שמתלבשת הארה זו בי"ס דבי"ע ובהגיע שמה אותה ההארה מבחי' קולו של משה אזי בחי' האלקי' אשר מחי' שם מאין ליש יעננו באותו הקול שהוא כענין שהקדב"ה51 יושב וקורא ושונה כנגדו פי' כנגד אותו קולו של משה יעננו באותו קול לומר אחריו מה שהוא אומר כו' ע"ד דוגמא כשלומד הלכה בסדר זרעים שהוא ממשיך אור א"ס בקולו של משה בכלי חסד דנוק' דעשי' אזי שם אלקי' שמאיר באותה כלי הספי' דחסד דנוק' דעשי' יעננו באותו הקול לקרות ולשנות אותה דבר ההלכה שנאמרה למטה בקולו של משה כו' ונמצא עליונים למטה ותחתונים למעלה כי בחי' קולו של משה שהי' עליון וירד למטה נעשה למטה בחי' מקבל מקול האלקי' אשר יעננו בהגיעו להיכלו' דבי"ע ותחתונים למעלה דשם האלקי' הזה הוא מבחי' השמו' שבמדרגו' התחתוני' דבי"ע כי ידוע דק"ך צרופי אלקי' מתלבשי' עד סוף העשי' כו' וד"ל.

אך הנה מ"מ מצד ששרש קולו של משה הוא למעלה מן האצילו' כנ"ל ע"כ אין העניי' דשם האלקי' אלא לפי ערך קולו של משה דהיינו אם קול זה של תורה למטה הוא באיש שמעלתו ומדרגתו באוי"ר גבוה מאד נעלה כמו נשמו' התנאי' ואמוראי' ומכ"ש כמו ר"ע ורשב"י וכיוצא ודאי שערך מעלתם זה ימשיך אור א"ס ב"ה בקול שקוראי' ושונין בתורה יותר ממקום ומעלה נכבדת מקול קורא שיקרא איש אחר זולתם שנמוך מהם הרבה במדרגה כו' וא"כ ודאי שערך העניי' שיעננו בקול אינו אלא לפי ערך ההמשכה בקולו <רכב>

של משה שהמשיך שם אם המשיך שם מקולו של משה שמלובש בנשמת צדיק למטה אזי האלקי' יעננו באותו אור ובאותה מדרג' ממש כענין מאמר אביתר52 בני אומר כו' ואם קולו של משה המשיך שם מקול של איש בינוני למטה לא יגיע שמה האור במדרג' גבוה אזי לא יעננו שם האלקי' דשם כ"א באות' מדרגה בלבד ועד"ז יובן גם בקטני הערך דמ"מ הרי הקדב"ה יושב ושונה כנגדו אמרו והיינו כנגד אותו שלומד יהי' מי שיהי' גם מבחי' האחרונ' דהיכלו' דעשי' כנגדו יקרא משם ויעננו בקולו של משה שיש באותו האדם כי משה ידב"ר כתיב שימשיך וידבר עד סוף כל המדרגו' שבזה הוא מובדל במעלה מאברהם על היותו ממשיך התורה גם למטה מטה כנ"ל, והיינו שאמר משה ידבר והאלקי' דוקא יעננו בקול גם שם אלקי' האחרון שבכל ההשתלשלו' מטעם הנ"ל וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי. נעתק מגוכתי"ק 1025 (נה, א). הנחה אחרת בתו"א סח, ג.

2) שאברהם קיים כל התורה: ראה יומא כח, ב.

3) משה ידבר: יתרו יט, יט.

4) דא"ב הוא בחי' חכמה: ראה זהר (אדרא זוטא) האזינו רצ, א. תניא פ"ג. ביאוה"ז ויצא טז, ג. בלק קג, ב. לקו"ת שה"ש יג, סע"ד.

5) תלת גו תלת: ראה זהר (תוספתא) בשלח נ, סע"א. ע"ח שער הכללים פ"ג. שעה"י קל, ב הערה 18.

6) אל"ה. . אותיו' לאה: ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ס"ע תתפג. ביאורי הזהר תרומה מט, ג. לקו"ת פקודי ד, ג. ע"ח שער (לז) יעקב ולאה פ"ד. מאו"א מערכת אלה ספ"א.

7) מי ברא אלה: ישעי' מ, כו.

8) שהקדב"ה מניח תפילין: ברכות ו, א.

9) ותפילין דמארי עלמא: שם.

10) כי מי גוי גדול: ואתחנן ד, ז.

11) אלה המצות אשר יעשה אותם האדם: חיבור ב' כתובים — בחוקותי כז, לד. אחרי יח, ה.

12) ישראל עלה במחשב"ה: ראה ב"ר פ"א, ד.

13) בראשית ברא: בראשית א, א.

14) בשביל ישראל שנק' ראשית: ראה רש"י בראשית א, א.

15) לחיו' רוח שפלי': ישעי' נז, טו.

16) אשרי משכיל אל דל: תהלים מא, ב.

17) מצוותי חוקותי: תולדות כו, ה.

18) ויעש דוד ש"ם: שמואל-ב ח, יג.

19) שם הוי' בניקוד פתח: ראה פרדס (שער הנקודות) שכ"ח, פ"ה. פע"ח (שער העמידה) ש"ט, פי"ט. סידור האריז"ל ומ"ח שם. ובאוה"ת ואתחנן ע' שעט מציין לזוהר תולדות קמה, סע"א.

20) רוח אייתי רוח: ראה זהר תרומה קסב, רע"ב.

21) מי כה' אלקינו בכל קראינו: ואתחנן ד, ז.

*21) אליו ולא למדותיו: ראה פרדס שער (לב) הכוונה פ"ב בשם הספרי. אלימה רבתי מעין א תמר א. ס' חרדים המצוה העיקרית רפ"ה. וראה סה"מ תקס"ג ע' קכו — שארז"ל בספרי. אמרי בינה פט"ז.

22) אל נא תעבור מעל עבדך: וירא יח, ג.

23) לא הי' אדם. . עד אברהם: ברכות ז, ב.

24) כי מן המים משיתהו: שמות ב, י.

25) דאבא יונק ממזל: ראה ע"ח שער הכללים פ"ה. שער א"א (שי"ג) ספ"ט. שער או"א (שי"ד) פ"ג. שער הזווגים (שט"ו) ספ"ב. שער הולדת או"א וזו"נ (שט"ז) פ"ו. שער העיבורים (שכ"ח) פ"ב. שער הנסירה (שכ"ט).

26) ויעבור ה' על פניו ויקרא: תשא לד, ו.

27) ויקרא זה דקאי על משה: תשא לד, ו. וראה זח"ג קלח, א.

28) שמשה משה לא פסיק טעמא: זהר וירא קכ, ב. נשא קל, א (באד"ר). בלק קפז, ב. קרבן אהרן לתו"כ ויקרא א, א ספ"א.

29) כמ"ש במ"א ביאור ענינו: ראה ג"כ תו"א משפטים עה, ג. עו, ג. תו"ח משפטים [הוצאת קה"ת — תשס"ג] רפג, ג. וראה לקו"ש חכ"ו ס"ע 359 ואילך.

30) דבאברהם אברהם פסיק טעמא: נסמן לעיל ”שמשה משה".

31) בזוהר בענין תלת עלמין: זח"ג קנט, א.

32) ומבואר בספרי הקבלה. . ג' עולמו' בי"ע: רמ"ז לזח"ג שם.

33) עומק תחת. . עומק רום כמ"ש בס"י: ראה ס"י פ"א מ"ה. שה"א י, א. שעה"י קט, א.

34) נעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א, מ"ז.

35) האופן אשר בתוך האופן: יחזקאל א, טז.

36) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך: בא יב, יב. ספרי תבוא כו, ח. זהר (מהנ"ע) וירא קיז, א. הגש"פ.

37) הכתר הממוצע: ראה ע"ח שער (מב) דרושי אבי"ע פ"א. סידור שו, ב.

38) משה ידבר: יתרו יט, יט.

39) וכולא קמי כלא חשיבי: ראה זהר בהקדמה יא, ב.

40) כשדבר ה' זו הלכה: שבת קלח, ב. עמוס ח, יב.

41) דברי אשר שמתי: ישעי' נט, כא.

42) דיומא דוקא גרים: ראה פסחים סח, ב.

43) וירד ה' על הר סיני: יתרו יט, כ.

44) התורה נק' מזון: ראה תניא פ"ה.

45) ותורתך בתוך מעי: תהלים מ, ט.

46) כי נר מצוה: משלי ו, כג.

47) ב' חקיקות שמבואר ע"פ אם בחוקותי כנ"ל: ראה לעיל ד"ה אם בחוקותי תלכו ובביאורים.

48) היוצר יחד לבם: תהלים לג, טו.

49) משה שנק' שושבינא דמלכא: ראה זהר (רע"מ) ויקרא כ, א. מצורע נג, ב.

50) דהתלמוד בבריא': ראה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ג (נב, ב) בשם הע"ח. וראה תניא פ"מ בהג"ה אחרונה בפרע"ח. [ראה שם שער (יז) הנהגת הלימוד, שם שער (ו) הקדישים פ"ב].

51) שהקב"ה יושב וקורא: ראה תדא"ר רפי"ח.

52) אביתר בני אומר: ראה גיטין ו, ב.