מאמר הזוהר נשא בחללא דגולגלתא

תפו

[זוהר נשא]

בחללא1 דגולגלתא2 קרומא דאווירא דח"ס כו' פי' גולגלתא כתר דאריך וח"ס חכמה שבכתר ויש חלל וקרום המפסיק בניהם. וביאור ענין ההפרש שבין חכמה הגלוי' לח"ס הוא דחכמה הגלוי' בז"א מתחלקת לל"ב נתיבו' שהוא עד"מ הנתיב לילך בו ובו מתפשטי' החכמה במדות שיהי' חסד או גבורה שבא מסיבת ההתבוננת בשכל ולפי ערך גילוי השכל כך יהי' ערך המדה כו', וכמו בגשמיות החכמה שביד לעשות מלאכה ושברגל לילך בו משא"כ ח"ס שבכתר הוא חכמה נעלמת והיינו ע"ד דוגמא מ"ש גבי ר"ע3 שסרקו את בשרו במסריקות של ברזל ושאלו המלאכים זו תורה כו' שעפ"י החכמה4 הגלוי' שבתורה אין ראוי' להיות שר"ע שלמד תורה הרבה ונקנס במיתה רעה כזו, אך השיב להם שתוק כך עלה במחשבה כאדם האומר לזולתו השואלו על איזה דבר שעושה נגד דעתו מה איכפת לך אני רוצה כן וכמו המלך שמצוה לעבדיו לעשות כך וכך בלי טעם כו' שבוודאי יש לו טעם בפ"ע על אותו הדבר אלא שא"א לו לפרשו לזולתו ונק' טעם5 הכמוס שנעלם ברצון והיינו מ"ש אין טעם לרצון כו' ולמטה מטה יש בחי' כזו עקשנות קשה עורף היפך הדעת לגמרי שגם בפ"ע אין לו טעם כו' והוא בחי' קליפה כו'. והנה הטעם הכמוס נק' ח"ס שהוא בחי' התעלומות שנעלם הטעם ברצון שהוא מה משיב אעפי"כ אני רוצה שהוא עד"מ למעלה הקרום החופה על המוח כו'.

והנה לפי שח"ס הוא בחי' העלמה של הטעם ע"כ ממילא יובן שא"א להיות ממנה בחי' התחלקות כלל כ"א מחכמה הגלוי' יש התחלקות כו' אמנם חו"ב דאריך הם שרשים לכל עולם האצי' ומהם הוא בחי' השתלשלות כי או"א6 מלבישים לזרועות דא"א שהן חו"ג שבו דאבא בחסד אחיד ותליא ואימא בגבו' אני7 בינה לי גבו' כו' ואו"א דאצי' מלובשים באו"א דבריאה ומהם ביצי' עד שבא בשכל להשגת המלאכים ואח"כ בשכל גשמי וכו', וכ"ז הוא לפי שחג"ת דאריך הם שורש הנאצלים כנודע שהכתר8 ממוצע בין המאציל לנאצלי' חציו בחי' התחתונה שבמאצי' והוא

תפז

בחי' עתיק יומין המתנשא מימות עולם דז"א ונק' ימי קדם דא"א כו' והיא ג"כ בחי' ח"ס9 דא"א שהיא מובדלת מן הנאצלי' בלתי תתלבש בהם וחציו שורש לנאצלי' הוא בחי' חג"ת דאריך שהם מלובשי' באו"א כו' וז"ש והאי ח"ס שקיט ושכיך באתרי' כחמר טב דיתיב ושקיט על דורדי'. כי הנה החכמה היא המברר וח"ס מברר באצי' והסיגי' שא"א להיות מברר באצי' נק' דורדי' והוא מברר בבריאה שגם הוא אלקות אלא שאינו כלול ובטול כ"כ.

וביאור ענין דורדי' הנה יש העלם וגילוי ועד"מ10 הטפה שנמשכת מן המוח האב כוללת רמ"ח כחות אברי הוולד ואעפי"כ הם נעלמי' ואח"כ כששוהה בבטן האם ט' חדשים נעשה בנין וגידול האברי' בגילוי כו' כך אב ואם נק' חו"ב שמולידות אהבה שנק' בן זכר חסדו כו' ויראה נק' בת ועיקר השפע הוא מבחי' החכמה כמו שבתחילת ההשכלה יש התפעלות אלא שהוא בהעלם וע"י התבוננות שמרחיב ומתבונן בדעתו באותו השכלה מתגלה התפעלות לאהוב כו' וכמו למשל התפוח שכלול בכח הצומח בהעלם וכן למעלה יותר אמרו אין11 לך עשב שאין לו מזל כו' ואעפי"כ שם ברוחני הרבה יותר וכך הנה ידוע דיש דצח"מ הדומם אין לו גידול והצומח דומם הוא בעצם כמו העצים שהם דומם אלא שכח הצומח מתלבש בו ומגדלו כו' וכך באדם הגוף הוא דומם והשערות צומח והראש12 חי והדיבור הוא מדבר ובנפש האותיו'13 שבמחדו"מ נק' דומם כי האותיו' אין בהם הגדלה כמו שהוא נמשך כך נשאר כו' והמדות נק' צומח שהרי יש מדה קטנה במיעוט התפעלות ואח"כ מתרחבו' כו' והשכל נק' חי ע"ש מ"ש והחכמה14 תחי' והכתר שבנפש נק' מדבר כו' וכך למעלה באצי' המל' נק' דומם שהם אותיות דבר ה' והמדות שהוא ז"א נק' צומח ואו"א הם נק' חי' וכתר שהוא חג"ת דאריך המלובשים באו"א נק' מדבר כו' וכשם שבבחי' האצי' הנגלה יש ד' בחי' הללו כך בהעלם הם ג"כ בבחי' עתיק15 הנעלם שהיא מבחי' תחתונה שבמאציל כנ"ל וכמו שנמצא כחות הרמ"ח אברי' בהטפה וכן כח התפוח בכח הצומח כו' אלא שבי"ע הוא רוחני יותר וביאור ענינם שם יובן שהרי פעם16 איתא בע"ח דאו"א יונקים ממזלות דא"א מזל נוצר17 ומזל ונקה ופעם איתא שמלבשי' לזרועות דאריך, והענין שמה שמלבשי' לזרועו' דא"א הוא מבחי' פרצוף אריך שהוא שורש הנאצלי' והוא בחי' הגילוי ומה שמקבלי' משערות ומזלות הוא מפרצוף עתיק שהוא ג"כ בחי' חסד כו' והנה בכל הבחי' יש ע"ס וכמ"כ בחכמה

תפח

סתימאה חכמה שבח"ס שבכתר חי ומדות שבח"ס שבכתר נק' צומח ומשם מקבלים או"א שהיא מבחי' השערות שהם צומח וכמו השערה הגשמי היא הארה בלבד מעצם המוחין ונק' מותרי מוחין כך שערות דח"ס היא מבחי' הצומח דח"ס בלבד והיא בחי' דורדי' כי הנה בח"ס יש מ"ה וב"ן והיא מברר דאו"י ומברר דאור חוזר שבחי' מברר דאו"ח וימת וימלוך היא למטה במדריגה ונק' צומח כו' וזה חמר טב של מ"ה דח"ס דשקיט ושכיך על דורדי' של ב"ן דח"ס ושם הוא ענין י"ג מדות הרחמי' שהרחמי'18 דלמטה היא מדתו של יעקב אמת המבריח19 כו' אבל רחמי' הם בח"ס כו' והיינו20 דאמרי אינשי סבא דעתוי סתים פי' עד"מ הנער מתפעל תיכף בקל אם עושין נגד רצונו אבל הישיש יש בו ישוב הדעת שהיא בחי' הסבלנות שגם אם עושין נגד רצונו לא יקצוף כו' וכך החכמה הגלוי' יש שם בחי' גבול על ההיפוך העוברי' רצונו אבל בח"ס אין תופס מקום כלל ואינו מתקצף כלל גם על ההיפוך גוים מרקדי' בהיכלו כו' והיינו דעתוי סתים כלומ' בחי' ישוב הדעת ומעוט ההתפעלות כו' וד"ל.


1) בחללא דגלגלתא: הנחת מהרי"ל. נעתק מכת"י 80 (עא, א). נמצא ג"כ בכת"י 284 (פז, א). 392 לז, א. 866 ט, ב. 2223 יח, א.

הנחת כ"ק אדה"א ממאמר זה נדפס בביאוה"ז פח, א (מגוכתי"ק מס' 1025), בכותרת: ליל שבת פ' (והשאיר מקום חלל).

הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ על מאמר זה (על הנחת כ"ק אדה"א) נדפס בביאוה"ז לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ח"ב ע' תתקעא.

2) בחללא דגלגלתא: אדרא רבא פ' נשא קכח, ב.

3) ר"ע שסרקו. . שתוק כך עלה במחשבה: מנחות כט, ב. וראה ביאוה"ז בשלח מז, א. תו"ח וירא קב, א. מאמרי אדה"א ויקרא כרך ב' ע' תתטז.

4) החכמה: בכת"י ב: השכל החכמה.

5) טעם הכמוס: ראה סידור דרושים לחתונה קל, סע"ג. ערב שבת קסא, סע"ב. סה"מ תקס"ה ח"א ע' תסא. סה"מ תקס"ג ח"א ע' קעד.

6) או"א מלבישים לזרועות דא"א: ראה פע"ח שער (כא) חג המצות פ"ז. שער הולדת או"א פ"ו שער (כט) הנסירה פ"ו. משנת חסידים סדר ליל פסח פ"ז מ"ב. וראה ע"ח שער (יד) או"א פ"א.

7) אני בינה לי גבו': משלי יח, יד. שעה"י קכז, ב. תו"ח בא [הוצאת קה"ת — תשס"ג] פט, ב.

8) שהכתר ממוצע: ראה ע"ח (שער דרושי אבי"ע) שמ"ב פ"א.

9) ח"ס דא"א: ראה ע"ח (שער א"א) שי"ג.

10) ועד"מ הטפה שנמשכת מן המוח האב: ראה תניא פ"ב.

11) אין לך עשב שאין לו מזל: באוה"ת וארא ע' ב'תתפג מציין: הובא בר"ח פ"ה משער האהבה והוא במ"ר בראשית פ"י[ו]. וראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמח, וש"נ.

12) והראש: בכת"י ב': והדם.

13) האותיו'. . נק' דומם: ראה ס"י פ"ד, מי"ב. וראה תו"א ויצא כב, ג. לקו"ת במדבר ח, ב. שה"ש לא, ג. ובכ"מ.

14) והחכמה תחי': קהלת ז, יב.

15) עתיק. . שבי"ע: תיבות אלו ניתוספו מכת"י ב'.

16) פעם איתא בע"ח: ראה גם תו"ח [הוצאת קה"ת — תשס"ג] קלא, א.

17) דאו"א יונקים ממזלות דא"א. . נוצר: תשא לד, ז. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קעב.

18) שהרחמי'. . מדתו של יעקב: ראה תניא פמ"ה. תו"א ויצא כד, א. מג"א צה, א. ובכ"מ.

19) המבריח: ראה זהר תרומה כו, כח. ויקהל לו, לג. בלק קפו, ב. ובהגהות הרח"ו שם.

20) והיינו דאמרי אינשי סבא דעתוי סתים: ראה זהר שם (נשא) קכח, ב. וראה לקו"ת צו יא, א. שה"ש ל, ב.