כמיפלגי ברקיע

קנז

כמיפלגי ברקיע

קמיפלגי1 ברקיע2 ספק אם בהרת קודמת לשער לבן הקב"ה אומר טהור ומתיבתא דרקיע אמרי טמא מאן נוכח אמרו נוכח רבה בר נחמני דאמר רב"נ אני יחיד בנגעים ואהלות ואמר טהור, ובמ"א3 נתפרש הטעם משום שנאמ' בתורה לטהרו ואח"כ לטמאו כו' ע"ש. להבין זה צריך להקדים תחלה ענין התנאים ואמוראים שמתוך מעשם אנו רואים גודל הניסים שהיו יכולים לעשות כמו ברפב"י4 שאמר גינאי חלוק לי נהרא ומיד נתקיים ובקיבוץ ס"ר ישראל בקי"ס הי' זה פלא, וכן אמרו זוטרא5 דבכו מחיה המתים, וכהנה רבות.

והענין הוא כי הנה ידוע שיש בחי' השתלשלות ולמעלה מהשתלשלות והוא פי' תיבת קדב"ה כלומר קדוש וברוך כו' ברוך הוא בחי' חכמה כמ"ש6 בזהר

קנח

דאיהו ברוך, ויש בזה ב' פירושים הא' מלשון והמלך7 שלמה ברוך שפירושו שהוא איש הברו"ך מזולתו, והוא בחי' מקבל, והב' הוא מלשון ברו"ך שמברך לזולתו ומשפיע לו, ושניהם אמת כי חכמה היא מקור האצי' שממנו נמשכים כל הי"ס כמשל התפשטות ההשגה מסקירת השכל ואח"כ נמשך במדות והוא פי' ברו"ך שמשפיע וכמו בריכה כו' אלא שהבריכה היינו השפע הנמשכת מאותו הברו"ך המשפיע וכידוע8 דר"ת ברו"ך הוא רא"ש ומקו"ר כ"ל ברכ"ה כו'. ואמנם החכמה לגבי מה שלמעלה הימנה היא בחי' אי"ן ממש והתהוותה הוא שלא בדרך השתלשלות כי ענין ההשתלשלות הוא עילה ועלול שהעלול מתהוה מכח העילה ממש להיות שהם בסוג א' וכדמיון התהוות התפשטות השגה מסקירת השכל, וכן התהוות התפעלות המדה מהתבוננות שמהות ועצם השכל מתלבש בהשגה זו וכן מהות ההשגה ועצמותה ממש מתלבשים בההתפעלות, אבל החכמה לגבי הכתר כתיב9 מאי"ן תמצא וכבר נודע פי' לשון מציאה שהוא ד"מ כמו המוצא איזו חפץ שאינו יודע מאין באתה לו, כמ"כ התהוות החכמה מהכתר שהוא בחי' השכל מלמעלה מן השכל אינו בא בדרך גילוי אור והשפעה רק מבחי' אחוריים וצמצום גדול עד שנק' רק מציאה והיינו שאמר מאי"ן כו' וגם הכתר הרי הוא נמשך מבחי' מל' דא"ס ובחי' המל' נק' בשם אור וזיו מהמאציל עצמו, וכמשל הזיו שאינו פועל שינוי תוספת או מגרעת בהמאור כנודע והוא הנק' קדוש ומה שנמשך ממנו בבחי' חכמה שמשם הוא בחי' השתלשלות נק' ברוך כו' ובדרך כלל הם סכ"ע וממכ"ע.

והנה התנאים ואמוראים היה כל עסקם בהמשכת אור א"ס ע"י התורה כי כל עבודתם הי' בעסק התורה כדאשכחן בר'10 יהודה דהוה מצלי מתלתין יום כו' וכיוצא. והענין הוא כי הנה ענין התורה והתפלה הוא שהתפלה היא הקדמה להתורה והוא מה שמתבונן בגודל הפלאת וערכת מעלת הא"ס ב"ה איך שלגדולתו אין חקר ובכל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אין מאיר ממנו ית' רק הארה א' כטיפה מהים עד שכל הקרוב קרוב קמי' יותר כלא מפני שמכיר יותר פחיתות השגתו בו ית' ואי לזאת יפול מאד בדאגה ובמרירות, וע"ז כיוונו באמרם ז"ל אין11 מוסרין ס"ת אלא למי שלבו דואג בקרבו שהדאגה אינה עצבון גשמי ח"ו רק מהעדר גלוי האלקות כו', ואמנם ע"י התורה ישמח לבו כדכתי' פקודי12 הוי' משמחי לב ומדקאמר משמח"י משמע שמתחלה לא הי' השמחה.

והענין הוא שע"י התורה ממשיך אור א"ס הסוכ"ע להיות מאיר על נפשו גם13 בהיותו לומד בחכמתו ורצונו שנעשה כלי להשראתו והוא כמו השלהבת

קנט

שקשורה בגחלת שהיא בהעלם וכדי שתבא לגילוי צריך לנפחה וכל שינפח בחוזק יותר כך יוסיף התגלותה כמ"כ התורה יש בה בבחי' העלם התלבשות אור הא"ס שכל המצות הן רצונו ית' ואע"פ שאינן מושגים לנו ה"ז כדמיון האוחז כלי מלא דינרים כו' ששמח בהם אע"פ שאינו רואה אותם בפועל רק מצד שיודע שהם שם בודאי וכידוע14 בגמ' דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה. וע"כ נאמר כי15 אמרתך חייתני והוא מצד האור דתורה גם שהוא בהעלם כו'16. ואמנם התנאים שהיו מבחי' מוחין דגדלות הי' בכחם להוציא אור התורה לגילוי וכמשל הנופח בשלהבת כו' וע"כ הי' בכחם לעשות נסים ונפלאות גדולים, וכמו רפב"י דאמר גינאי חלוק לי נהרא וחרבו המים והוא כי ים ויבשה הוא אתכסיא ואתגליא והיינו בבחי' השתלשלות ששם יש העלם וגילוי אבל ע"י אור דתורה שנמשך מבחי' סכ"ע וקמי' שוין אז נהפכו המים לחרבה כו'.

וזהו ענין מתיבתא דרקיע. כי17 הנה התורה ישנה באצי' ובבי"ע וכמו עד"מ מצות ציצית שהיא למטה מצמר כבשים כמ"כ למעלה באצי' יש בחי' כבשים כמו והכבשים18 הפריד יעקב ויש בהם צמר שהוא כמ"ש ושער19 רישי' כעמר נקא, וכן תפילין יש ד' מוחין וקשר20 של ד' הוא בחי' מל' דתבונה והוא שכמו למטה הוא מעור בהמה כך למעלה יש בחי' לבושי' והוא עד"מ השכל שבנפש שפעמים מתלבש בדבר חכמה כשחושב חכמת אלקית ופעמים חושב חכמות אחרות והם לבושים נמוכים ופעמים חושב ומעמיק בדברים בטלים שהם לבושים יותר גסים כו' וכמ"כ למעלה יש כמה מיני לבושים לאור ההשגה עליונה דבינה ובחי' מל' דתבונה נק' עו"ר והוא ענין לבוש החשמ"ל כו' וכיוצא בזה בכל המצות, והנה אותן הנשמות שלמדו למטה ותלמודו21 בידו הוא יושב ג"כ בג"ע ולומד היינו שמשיג איכות וכמות המצוה שבאצי' כמו הציצית והתפילין וכל פרטי דיניהם תכל"ת ולב"ן שהם הכל מדריגות22 כו' וכנודע לי"ח. עמ"ש23 פ' בהר ד"ה כי תבואו כו'.

וזהו ענין מתיבתא דרקיע, פי' כי כמה מקומות יש שלומדים למעלה והוא ג"ע עליון שהוא בבריאה וג"ע התחתון ביצי' וכיוצא פרטי מדריגות והיינו הכל

קס

ערך ואופן התפיס' שלהם וההשגה באותן המצות כו' ומתיבתא דרקיע הם הנשמות היושבים בג"ע העליון שמאיר שם מהארת הבינה דאצי' כמ"ש בת"ז24 בינה מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריאה, והיא הנק' רקיע, כי הנה ידוע25 ע"פ ועל ראשי החיות רקיע כו' שהם ב' מיני חיות הא' חיון תתאין שהם בחי' המרכבה דבי"ע והרקיע שע"ג הוא בחי' מל' דאצי' וחיון עילאין הם חג"ת דאצי' והרקיע שע"ג הוא בחי' בינה וכמ"ש26 בזהר השמי"ם שמי"ם ב"פ רקיע עילאה ותתאה כו', ונק' רקיע ע"ד27 הידוע בענין אמ"ר ר"ת אור מים רקיע שהאו"ר הוא בחי' חכמה הנעלמה שהוא כח של ההשכלה הפרטיות טרם בואה בבחי' גילוי וסקירה (ואוי"ר ביו"ד הוא אור הכתר שנק' ישת28 חשך סתרו וכמו האוי"ר שאינו מושג לחוש הראות) ומי"ם הוא בחי' בריקת השכל שהוא כמו מים שהם מציאות דבר רק29 דניידי כו' ורקי"ע הוא בחי' ההשגה שהיא מוגבלת ממש בכל פרטיה וכידוע וע"כ הבינה שהיא מקור ושרש השגת הנבראים באלקות נק' רקיע, והיושבים בג"ע העליון ולומדי' נק' מתיבתא דרקיע ונחלקו בדין הבהרת כו'.

ומתחלה צריך להקדים ענין הבהרת מהו, והוא ע"ד מ"ש בזהר30 בענין הנגעים סגירו דנהורא עילאה כו', פי' כי החכמה31 תחי' והדם32 הוא הנפש ושורה החיות שם והנגע הוא הסתלקות החיות דאור אבא שזהו בהרת ואח"כ כשיש שער לבן הוא טמא וצריך הסגר כו'. והענין הוא כי הנה ידוע שיש י"ס דקדושה וי"ס דנוגה והם בהשתלשלות נוגה דאצי' כו' עד נוגה דעשי', והענין כי באצי'33 איהו וגרמוהי חד ממש שהי"ס מתכללים זה מזה חסד מגבורה וגבורה מחסד וכמ"ש בזהר34 לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא והיינו מצד הארת אור א"ס שבהן המלובש בחכמה שמייחד אותן (החוטא35 יכופר גם שאין36 מיתה בלא חטא כו') ובחי'

קסא

נוגה היינו ג"כ בחי' אלקות שהרי באצי'37 לא יגורך רע כתי' אלא שהם בחי' ענפין מתפרדי' שהחסד בלתי סובל את הגבורה ואינן מתייחדים זה ע"ז והיינו מצד שהם נרגשים ליש ודבר עד שאינו סובל זולתו והסיבה לזה הוא מצד שאין אור א"ס מלובש שם רק בבחי' מקיף בלבד וע"כ נק' קליפת נוגה שהקליפה היא שאין38 לה טעם ולחלוחית כו' ומזה נמשך בבי"ע בחי' יש ממש וצבא השמים כו'.

והנה מאחר שהשי"ת יצר אותם מסתמא39 צ"ל כן וממילא שיש להם יניקה תמיד מהקדושה כי בלא זה היו כלא היו, אלא שליניקה זו יש שיעור וקצבה ואמנם לפעמים חוטפים יותר מהמדה וע"ז צריך תיקון ובירור כו' והוא ענין הבהרת שהוא הסתלקות החיות דאור אבא ביו"ד דחכמה ואז ממילא יכולה הנוגה דאצילות בחי' יש לקבל יניקה וממנו נמשך אח"כ עד לעשי' ששם הם עומקי הקליפות והיניקה זו שהם מקבלים אח"כ שער לבן שהשער הוא בחי' המשכה ויניקה כו' וכמ"ש40 בע"ח שמשערות דנוק' הם יונקים, שלכך פשיטא להו למתיבתא דרקיע שאם בהרת שהוא הסתלקות אור אבא מאדם העליון דאצי' קדמה לשער לבן שהוא היניקה שיונקי' טמא הוא כלומר ודאי חטפו יותר מהשיעור וצריך תיקון ע"י הסגר כו', והא פשיטא להו שאם השער לבן קדם טהור הוא שהרי יניקה צ"ל להם מהקדושה מעט ומאחר שהיניקה קדמה לההסתלקות דאור אבא בודאי לא לקחו יותר מהשיעור שהרי חכמה היא המונעת היניקה כנ"ל.

אבל ספק הקב"ה אומר טהור, והם אומרים טמא, טעמם הוא שמדמים זה לכל ספיקות שבתורה שספיקן טמא וגם כאן שמא קדמה הבהרת וקבלו יניקה יותר וה"ז טמא, והיינו כפי הבא להם בהשגת התורה שבג"ע העליון המקבל מבינה דאצי' השגה עליונה, אבל הקדו"ש ברו"ך הוא שהוא אור א"ס הסכ"ע אומר טהור והיינו משום שגם שקבלו יניקה מ"מ מאחר שהוא ספק ואינו ידוע בבירור אין בכך כלום או שלא קבלו יניקה יותר מהראוי כלל גם שקדמה הבהרת מפני שלא נודע, או אף שקבלו לא יהי' מזה התעוררות דינים, וכיוצא בזה הוא בממזר41 שספיקו טהור מצד זה שלו יהי כן אבל מפני שלא נודע בבירור אינו מזיק כלל, ואמנם זהו למעלה מההשגה ולא ידעו הם מזה שעיקר למודם הוא מה שבא בהשגה בג"ע עליון כי מה שלמעלה מהשגה נק' עדן שעין42 לא ראתה וכו' רק הקדו"ש ב"ה שמובדל הוא למעלה מחו"ב וכו'.

קסב

ומאן נוכח פי' שיבא להתאמת אצלם שהם מוגבלים בהשגה, אמרי נוכח רב"נ שהוא יחיד בנגעים וכו', פי' כי אע"פ שהתורה היא בבחי' השגה אצלם מ"מ יש בה הארה שלמעלה מהשגה והוא מ"ש בע"ח43 שהאור מקיף בוקע הארה בתוך הא"פ והיינו שהא"פ הוא המוגבל בהשגה והמקיף הוא מה שאינו מוגבל וא"כ הי' הא"פ בלתי משיג כלל בהמקיף שלו רק הארה בוקעת בו להיות אעפ"כ מרגיש גם מה שלמעלה וכו', וכמ"כ בתורה הי' הארה מלמעלה מהחכמה בתוך חכמת התורה המושגת במתיבתא דרקיע בבחי' בקיעא והיינו מדרגת רב"נ שנק' מפני זה יחיד בנגעים כו' והוא מצא דרש ורמז בתוך התורה על דין זה אע"פ שהוא למעלה מההשגה והיינו מ"ש לטהרו תחלה כנ"ל.


1) קמיפלגי: מאמר זה הוא הנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ ממאמר אדה"ז בשנת תקס"ט. ונו"א (בתוס' הגהות) נדפס בלקו"ת תזריע כב, ב. ונו"א נדפס בסה"מ הנחות הר"פ ע' קנד (בכותרת: ס"ט, יום ה' דשלשה ימי הגבלה בדרך). ונו"א נמצא בכת"י 929 (סח, א). ונו"א באריכות בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תנו (ועיג"כ שם ע' תמג ובמ"מ שם).

וראה המאמר בשינויים בדרמ"צ להצ"צ מצות טומאת המצורע פ"ב ופ"ג (קג, א ואילך). ובשינויים בסה"מ תרל"ה ח"א ע' רכ ואילך. והגהות על המאמר באוה"ת תזריע כרך א' ע' רנב (שו"ה בקדושה, מן תיבת: קוב"ה). שם ע' שמז. כרך ב' ע' תקכז וע' תקלא. וראה שם כרך ג' ע' תתטו. כרך ד' ע' א'נב. וראה גם סה"מ עזר"ת ע' קעו ואילך. לקוטי שיחות חי"ב ע' 64 ואילך. ונמצא עוד כמה ביאורים על לשון המאמר בלקו"ת (ועד"ז הוא בנוסח המאמר שלפנינו כאן) בלקו"ש ח"ז ע' 308 (ונדפס ג"כ באגרות קודש ח"ו ע' לט).

2) קמיפלגי ברקיע: ב"מ פו, א.

3) ובמ"א נתפרש הטעם משום שנאמ' בתורה לטהרו ואח"כ לטמאו: נזיר סה, ב. תזריע יג, נט.

4) ברפב"י שאמר גינאי חלוק לי נהרא: חולין ז, א.

5) זוטרא דבכו מחיה המתים: ע"ז י, ב.

6) כמ"ש בזהר דאיהו ברוך: זח"ב קסב, א. זח"ג רסד, ב.

7) והמלך שלמה ברוך: מלכים א ב, מה.

8) וכידוע דר"ת ברוך הוא ראש ומקור כל ברכה: ראה ת"ז ת"ע (קכ, ב). פרדס שער ערכי הכינויים בערכו.

9) כתיב מאין תמצא: איוב כח, יב. [וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם ע' תנח].

10) בר' יהודה דהוה מצלי מתלתין יום כו': סוף מס' ר"ה.

11) אין מוסרין ס"ת [ סתרי תורה] אלא למי שלבו דואג בקרבו: ראה חגיגה יג, א. [וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שם ע' תסא].

12) פקודי ה' משמחי לב: ע"פ תהלים יט, ט.

13) גם: בדרמ"צ קג, סע"א (שם נמצא קרוב להלשון כאן) ליתא תיבה זו.

14) וכידוע בגמ' דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה: סוכה לז, א.

15) כי אמרתך חייתני: תהלים קיט, נ.

16) כו': בגוכי"ק יש כאן סימן להוספת הגהה בצידי העמוד. אך צידי העמודים קרועים (וליתא גם בכת"י המעתיק, ובשאר מקומות המקבילים לכאן).

17) כי הנה התורה ישנה באצי' ובבי"ע: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם ע' תסו. וש"נ.

18) והכבשים הפריד יעקב: ויצא ל, מ. (שם: והכשבים).

19) ושער רישי' כעמר נקא: דניאל ז, ט.

20) וקשר של ד' הוא בחי' מל' דתבונה: ראה פע"ח שער התפילין פ"ה. [ונסמן עוד בהמ"מ במאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם ע' תסח].

21) ותלמודו בידו: פסחים נ, א. ועוד.

22) מדריגות: בדרמ"צ שם (קג, ב) הל' כאן: מדריגות מדריגות.

23) עמ"ש פ' בהר ד"ה כי תבואו: (תיבות אלו הם הוספת הגה"ה מאדמו"ר הצ"צ). ראה ד"ה כי תבואו בלקו"ת בהר מ, ב ואילך (והוא מש"פ בהר שנת תק"ס, וע"ש במ"מ).

24) בת"ז בינה מקננא בכורסייא: ת"ו (כג, א).

25) ידוע ע"פ ועל ראשי החיות רקיע: ע"פ יחזקאל א, כב. וראה זח"ב ריא, א.

26) וכמ"ש בזהר השמים שמים ב"פ רקיע עילאה ותתאה: תהלים קטו, טז. זח"ב ריג, א. וראה לקו"ת תזריע שם כב, ד.

27) ע"ד הידוע בענין אמ"ר ר"ת אור מים רקיע: ראה זח"ב קלו, ב. קסז, א. ע"ח שער המלכים (שי"א) פ"ו. אוה"ת חיי"ש כרך ד' תשפח, ב. ועוד.

28) ישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

29) רק דניידי כו': ראה עירובין מו, א.

30) בזהר בענין הנגעים סגירו דנהורא עילאה: זח"ג מט, ב. וראה ע"ח שער לאה ורחל (של"ח) פ"ז.

31) החכמה תחי': קהלת ז, יב.

32) והדם הוא הנפש: פ' ראה יב, כג.

33) באצי' איהו וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה ג, ב.

34) בזהר לאכללא שמאלא בימינא: ראה זח"ב כו, ב. כז, א. רו, ב. זח"ג קעח, א. וראה לקו"ת מטות פו, ב. ואתחנן ז, ד. ובהמ"מ לשם.

35) החוטא יכופר גם שאין מיתה בלא חטא כו': ענין זה מבואר יותר בדרמ"צ קב, א, וז"ל: והיינו מצד הארת אא"ס שבהן המלובש בחכמה שמייחד אותן (כי לגבי אא"ס מתבטלים חו"ג ונעשה שלום במרומיו ולכן גם מדת הגבורה מסכמת להיות החוטא יכופר גם שאין מיתה בלא חטא כו' מ"מ יתרפא החולה ולא ימות), אמנם זהו בי"ס דקדושה כו' אבל בחי' נוגה דאצי' כו'. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם ע' תעה. [וכאן בכת"י מעתיק של מאמר זה (מס' 791) רשם על שורה זו ”יתיר", ואפשר לא הבין המעתיק קשר הדברים לכאן וע"כ סבר שקטע זה נמחק].

36) שאין מיתה בלא חטא: שבת נה, א.

37) באצי' לא יגורך רע: ע"פ תהלים ה, ה. ראה לקו"ת במדבר ג, סע"ג. [וש"נ בארוכה].

38) שאין לה טעם ולחלוחית כו': בדרמ"צ שם נוסף: ר"ל שאין אא"ס מלובש בתוכן.

39) מסתמא צ"ל כן: בדרמ"צ שם נוסף: ר"ל שיש צורך בהתהוות הקליפות.

40) וכמ"ש בע"ח שמשערות דנוק' הם יונקים: ראה ע"ח שער ק"נ (שמ"ט) פ"ד. ועוד. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם ע' תעח (בשם הזוהר) ובהמ"מ שם.

41) בממזר שספיקו טהור: קידושין עג, א. וראה הגה"ה ע"ז בדרמ"צ (הוצאת תשנ"א ואילך) קיג, ב.

42) שעין לא ראתה כו': ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.

43) בע"ח שהאור מקיף בוקע הארה בתוך הא"פ: ראה ע"ח שער השתלשלות י"ס דרך עגולים (ש"ב) ענף ג'. וראה לקו"ת שה"ש ל, ב.