זכור את יום השבת

קסב

זכור את יום השבת

זכור1 את יום השבת לקדשו2 וכתיב שמור3 את יום השבת לקדשו וארז"ל זכור4 ושמור בדיבור א' נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע, ויש להבין מאחר שאין האוזן יכולה לשמוע למה נאמרו בדיבור א' אחר שלא יכלו לשמוע (ואם שמעו למעלה מן הטבע, לאיזה טעם נאמ' להם בדיבור א' דווקא, יותר טוב הי' שיאמר להם בשתי דברות) והנה עוד יש להבין במ"ש אשר5 ישנו פה ואשר איננו פה כו' דכל הנשמות שעתידים להיות בעוה"ז עד סוף כל הדורות הי' במעמד ה"ס לקבל את התורה ובודאי נשמה בלא גוף לא תוכל לקיים מעשה המצוה בגשמיות, וא"כ קבלת התורה שקבלו אותן הנשמות בלא גופים עדיין קבלו על העתיד דוקא, דהיינו כאשר יבא למטה בהתלבשות בגופים וזה יפלא לכאורה דהא אין אדם מקנה דבר שלא ברשותו ושמא לא יסכים הגוף ויעכב על קבלה זאת וימנע מעשות קיום התורה, וגם יש להבין במ"ש לא6 יהי' לך אלקי' אחרים על פני מהו על פני דוקא הלא אין עוד מלבדו כתיב.

אך הנה כ"ז יובן בהקדים שרש ענין קבלת התורה במעמד הר סיני דהנה אין הכוונה בקבלת התורה במעמד ה"ס בשביל קבלת פרטי הי' דברות בלבד, כמו במצות שבת וכבוד אב וכיוצא, שהרי רוב מצות כיוצא בהן נתנו אח"כ ולא נאמרו אז ואיך יתכן לומר שזה נק' קבלת התורה כולה מאחר שלא כל התורה ניתנה אז רק

קסג

אח"כ פרשיות פרשיות כאו"א במועדו ובזמנו כל משך מ' שנה שהיו במדבר כידוע, אלא עיקר ענין קבלת התורה הוא בחי' המשכות כח אלקי בישראל להיות יכולים להמשיך גילוי אוא"ס בעסק עבודתם בתומ"צ לדורות בנ"י העתידים ג"כ, וזה הכח וההכנה הזאת בנפשם קבלו בשעת מעמד ה"ס וע"כ גם כל הנשמות שלא באו בגופים עדיין הוצרכו לקבלה זאת להיות מוכנים להמשיך גילוי אוא"ס בעסקם בתומ"צ כאשר יבואו בגופים בעוה"ז, וז"ש אשר ישנו פה ואשר איננו פה כו' כולם הושוו בקבלה זאת, כי הלא אנו רואים שאין כח זה אלקי רק לישראל בלבד, שהרי אם יעשה אותם האדם אשר לא מבנ"י המה לא ימשיך גילוי אלקות כלל כידוע והיינו לפי שבמעמד ה"ס נמשך בנפש כל א' מישראל כח קבלת התורה להיו' בחי' גילוי אוא"ס בנפש האדם כשיעסוק בתומ"צ ואם לא בחי' קבלה זאת הרי ידוע דאין ערוך כלל לנבראים עם הבורא והמאציל כו' שנק' קדוש ומובדל רק כי בחי' זיו והודו של שמו נמשך על כל העולמות וכמ"ש כי7 נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, דגם בחי' שמו נשגב ומרומם בערך, לפי שגם שמו לא נמשך רק בחי' הזיו ממנו, והוא הנק' בחי' הארה דהארה כו' וד"ל, וא"כ איך יש בערך יכולת נפש האדם בע"ג לעורר בחי' גילוי אוא"ס בבע"ג, רק ע"י בחי' קבלת התורה נמשך ומתגלה אוא"ס בנפש האדם כל שעה שעוסק בתומ"צ כנ"ל וד"ל.

והנה מזה הטעם יובן ענין הקולות וברקים שהי' בשעת מ"ת ברעם ורעש גדול, כמ"ש וכל8 העם רואים את הקולות כו' ויחרד כל העם אשר במחנה, דהנה ידוע ומבואר במ"א דכל בחי' התחדשו' והתהוות דבר חדש א"א שיתהווה בחי' יש מיש אלא בבחי' יש מאין עד"מ צמיחת הגרעין מן החטה הנזרעת בארץ א"א שתצמיח בלתי אם לא שיורקב וישוב אל העפר תחלה ויהי' בחי' ביטול היש לאין דכח הצומח ואז יחזור ויתחדש ויצמח מחדש, אבל כל זמן שהחטה אינה נרקבת ואינה בבחי' ביטול ישותה לא תצמח מחדש, א"כ הרי דוקא בחי' ביטול היש מוליד התהוות חדשה, וככה יובן בדוגמא למעלה דאין גילוי אוא"ס מאיר מחדש בנפש כ"א ע"י בחי' ביטול היש בתחלה, והוא טעם ענין קבלת התורה בקולות וברקים ברעש גדול להחריד תחלה, וכמארז"ל דעכדו"ד9 פרחה נשמתן כו' בבחי' חרדה הגדולה וביטול במציאות ממש לאוא"ס ב"ה, ועי"ז הביטול היש נמשך התחדשות והתהוות אור אלקי חדש בנפשם כמשל הנ"ל, וזהו מ"ש כי10 לבעבור נסות אתכם בא אלקי' כו' פי' נסות מלשון הרמת נס והיינו ענין ובחי' התנשאות והעלאות נפשם לבטלם ממציאותם ולהעלותם ולקשרם באוא"ס ב"ה להיות מובדלים מן העמים ע"כ בא אלקים עליהם בקולות וברקים ברעם ורעש גדול.

והנה המלאכים11 בקשו לקבל את התורה כמ"ש תנה הודך על השמים ולא ניתנה להם, והגם שישראל נשמתם מלובש בגופים חומריים וגופי המלאכים

קסד

רוחניים יותר כמ"ש עושה12 מלאכיו רוחות, אך הטעם הוא לפי ששרש המלאכים הוא מבחי' הבל דיבור העליון כמ"ש וברוח13 פיו כל צבאם הנק' עלמא דאתגלי' להיותו בא בבחי' הגילוי מן ההעלם למטה מטה עד"מ הדיבור באדם שאינו אלא לזולתו כידוע והרי אותיות הדיבור נעשים דבר נבדל מעצם האדם לאחר שיוצא לחוץ ואינו מתאחד בעצמות נפשו, משא"כ בחי' אותיו' המחשבה שמתאחדים בעצמות הנפש בתמידות בלי פירוד כלל, שהרי הנפש נק' נפש המשכלת שמשכלת השגות באותיות המחשבה, ונמצא גם אותיו' המחשב' נק' נפש המשכלת כי א"א לנפש להשכיל שכל בלי אותיו' המחשב' שמחשב ומעיין בו בעיון המחשב' והרהור כנודע, ובהכרח שהשכל מתלבש תמיד במחשב' והיו לאחדים (וע"כ מחשבה14 הוא חשב מ"ה כמו חכמה15 כ"ח מ"ה) אבל באותיות הדיבור לא יש הכרח שיתלבש בו השכל גם בשעה שמדבר אותם כו' יוכל לחשוב אותו השכל ולא ידבר בדעת ובבינה עד שלא ישמע מה שמדבר רק במחשבה בלבד חושב כוונת השכל לפי שהדיבור נבדל (משא"כ המחשבה לא יוכל להפריד השכל ממנו, כי בהכרח צריך להלביש השכל במחשבה ובלעדה לא יתגלה כלל בבינה רק בחכמה כו') ומכ"ש שיוכל להפסיק הדיבור, או לדבר מה שנגד השכל והרצון, אבל המחשבה לא יכול להפסיקה כי משוטטת תמיד (וכמ"ש ונהר16 יוצא מעדן יוצא תמיד וכמ"ש במ"א) וכך יובן עד"מ למעלה שיש ב' מיני אותיות עליונים, הא' הנק' בחי' דיבור העליון, שהוא בחי' כח אלקי נבדל מעצמות המאציל ומשם נחצבו המלאכים ומ"מ נק' אותיות להיותם בחי' המשכות למטה מלשון ואתא17 בוקר ואתא18 מרבבות קודש כו' כידוע, והב' בחי' אותיות המחשבה שנק' עלמין סתימין דלא אתגליין והן המתאחדין בעצמיו' בחי' חו"ב דאצי' כמשל המחשב' באדם שמתאחדת תמיד בשכל כנ"ל כמ"ש כי19 לא מחשבותי מחשבותיכם כו' ומשם נחצבו נש"י כמארז"ל ישראל20 עלו במחשבה, במחשבה דוקא למעלה מבחי' דיבור כו', והן ס"ר אותיות דתורה שהן שרשים לס"ר21 נש"י, כי תלת22 קשרין אינון, ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו', ולכך ניתנה התורה לישראל דווקא ולא למלאכים עליונים, כי התורה מתאחדת בחכמה עילאה כמארז"ל דאורייתא23 מחכמ' עילאה נפקת בחי' שרש נש"י שהוא בחי' המחשבה עליונה מתאחדת בחכמה עילאה ג"כ כנ"ל במשל הנ"ל וד"ל.

קסה

ואע"פ שהוא אינו נק' רק בשם לבוש לנפש כידוע, הנה מ"מ בחי' הלבוש של המחשבה נק' לבוש פנימי שמתאחד בנפש כנ"ל, אבל לבוש הדיבור נק' לבוש חיצוני כי הוא נבדל מעצמות כנ"ל, ומ"ש לבושין24 תקינת לון דמנייהו פ"נ לב"נ כו' היינו דווקא בחי' לבוש שהוא בחי' לבוש פנימי שמיוחד בעצמיות שמשם שרש כנ"י, וע"ז אמר לבושין תקינת לון כו', וזהו ג"כ ענין איהו25 וגרמוהי חד, כי הנה אמר ב' מיני יחודים, הא' דאיהו וחיוהי חד, והב' דאיהו וגרמוהי חד, פי' איהו וחיוהי קאי על בחי' חו"ב דאצי' שנק' חיוהי כמ"ש והחכמה26 תחי' כו', ולהיו' כי בחי' חכמה דאצי' מתיחדת בעצמות אוא"ס, כי27 הוא המדע והוא הידוע כמאמ' אנת28 חכים ולא בחכמ' ידיעא, כי הוא וחכמתו אחד כו' ע"כ אמר דאיהו שהוא עצמיו' אוא"ס וחיוהי שהוא בחי' חו"ב חד בהון שמתייחד בהון בתכלית היחוד, וכמ"כ יחוד הב' ג"כ דאיהו וגרמוהי חד, דהיינו בחי' אותיו' המחשבה שנק' גרמוהי בחי' לבוש וכלי פנימי לשכל כנ"ל המתאחד בחו"ב כנ"ל, וגם שם אוא"ס מתייחד ביחוד גמור, וז"ש דאיהו וגרמוהי חד, ומטעם הנ"ל בענין התאחדות המחשב' בעצמות כו' כנ"ל וד"ל. וזהו שבקשו המלאכים שנמשכו מבחי' הדיבור שיומשך ע"י קבלת התורה שיקבלו בחי' גילוי אוא"ס כנ"ל ולא ניתנה להם להיות שאין בחי' הדיבור מתייחד כ"כ כמו בחי' המחשבה שרש נש"י שעלו במחשבה שע"ז נאמר איהו וגרמוהי חד כו' שמתייחד באחדות גמורה באוא"ס ע"כ ישראל דווקא יוכלו לקבל את התורה להמשיך גילוי יחוד אור א"ס בעסק תורתם ועבודתם כנ"ל ולא זולתם כנ"ל וד"ל.

אך להבין שרש הדברים הנ"ל, הנה להבין שרש ענין קבלת התורה, יש להקדים תחלה להבין שרש ענין בחי' היחודים שנעשה ע"י התומ"צ כמ"ש ליקוב"ה ושכינתי', דהיינו בחי' יחוד דסובב וממלא שנק' קוב"ה ושכינתי' יחו"ע ויחו"ת כידוע, ובכללות ההשתלשלות היינו בחי' יחוד דאוא"ס באבי"ע למהוי א' בא' דהיינו בחי' אחה"פ שבעצמו' אוא"ס למעלה מע"ס דאצי' כמ"ש ולאו מכל אלין מדות כלל, שיהי' שורה ומיחד בע"ס דאצי' ודבריא' שנק' אחד תתאה כו', הנה לכאורה יש להבין איך יתכן שיהי' תלוי בחי' המשכות אוא"ס בנאצלי' ונבראים כו' דווקא ע"י מעשה המצות כמ"ש אם29 בחוקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם כו' ועץ השדה יתן פריו כו' וכן מ"ש והי'30 אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' ונתתי מטר ארצכם בעתו כו' שכ"ז מורה על בחי' המשכת הרוחני' דמאציל באבי"ע ג"כ כידוע, ואם לא ילכו בחוקותי ומצותי לא ישמעו ימנע המאציל בחי' המשכה הרוחני' כו', והלא ברית כרותה מימי המבול במראה הקשת שאמר וראיתי'31 לזכור ברית עולם כו' דהיינו

קסו

שיהי' קיום תמידי לשפע כל העולמות מן המאציל מריש כל דרגין דאצי' עד סוף כל דרגין בעוה"ז הגשמי', וז"ש עוד32 כל ימי הארץ זרע וקציר כו' קיץ וחורף יום ולילה לא ישבותו כו', וא"כ א"א שיופר הברית הזה לעולם גם בלתי קיום המצות, ולמה אמר אם בחוקותי תלכו כו' ואם לאו יתבטל הליכות השפעתן מן המאציל האלקי' הרוחני' והגשמיי', הרי אין לה ביטול עולמית מצד כריתות ברית כמ"ש וראיתי' לזכור ברית עולם כו'.

אך הענין הוא דזה ודאי שא"א להיו' בחי' ביטול לגמרי בהמשכת הרוחני בסדר השתלשלו' דאבי"ע מחמת כריתו' ברית כנ"ל, אבל הנה מ"מ צריכי' לקיום המצות, לפי שכל בחי' ההמשכה והשפע שנמשך מן המאציל לד' עולמות דאבי"ע אינו בא רק בבחי' צמצום ומדה ושיעור רק כדי חיות וקיום העולמו' בלבד ע"פ מאמר קו המדה כידוע בזהר ובע"ח, אבל כדי שיהי' נמשך תוס' אור ושפע חדשה יותר מכפי מדה הקצובה שהוסדה מכבר בסדר ההשתלשלות מצד כריתו' ברית כנ"ל הנה לזה צריך דווקא קיום המצוה למטה, וז"ש אם בחוקותי תלכו כו' אזי יומשך תוס' אור חדש בתוס' מרובה על העיקר שכבר הוסד ע"פ מאמר קו המדה כו' ואם לאו לא יומשך תוספו' או"ח מחודש, אלא רק כמו שהוסד בוימ"ב הילוך השפע בבחי' צמצום ומדה כדי שיעור וחיות וקיום העולמו' בלבד, וז"ש אם33 לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ויתפרש בב' אופני', הא' ע"פ פשוט דקאי בכריתות ברית שכבר נעשה ביום ולילה שלא ישבותו כמ"ש לנח והקימותי את בריתי אתכם34 כו' זאת אות הברית את קשתי נתתי בענן כו' וראיתי' כו', ובדרז"ל ידוע שתנאי35 הי' להקב"ה במע"ב אם יקיימו מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו כו', וזהו אם לא בריתי בקיום תורה, חוקות יום ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כו' חוקות מזונם ע"פ ק"ה ג"כ והיינו ע"פ הנ"ל וד"ל.

וזהו שרש ענין המצות כמארז"ל לעבדה ולשמרה, לעבדה36 זו רמ"ח מ"ע כו' דמשמע שע"י רמ"ח מ"ע נמשך בחי' תוס' או"ח תמיד בג"ע העליון והיינו פי' לעבדה, כי הגם שהג"ע כבר נברא יש מאין כמ"ש ויברא37 ה' אלקי' גן בעדן מקדם כו' אבל להוסיף אור אלקי בג"ע הוא ע"י עבודת האדם למטה במעשה המצות והיינו פי' שכר38 מצוה מצוה כידוע שהוא בחי' המשכות תוס' אור ענג העליון לנש"י ע"י מצוה עצמה מפני שהיא בחי' רצון וענג העליון עצמו דהיינו בחי' מל' דאצי' שנעשה ע"י לבריאה וזהו גדול משכרה של מצוה שהוא בחי' צמצום האור המתלבש במדה ושיעור למקבלים כו' וד"ל. והנה בכל פעם ופעם שנאמר בה ציווי של איזה מצוה

קסז

מסיים בה אני הוי', כמו39 בפרש' ציצית שמסיים בה אני הוי', וכמ"כ בהרבה מצות, לפי שבכללו' המצות נאמר ועשיתם40 אתם וארז"ל כאלו עשאוני כו' פי' שהן עושין לשם הוי' להיו' אני מתלבש בשם הוי', וז"ס אני הוי' כו'.

וביאור הדברים הנה בחי' תוס' או"ח מעצמיו' המאציל באבי"ע שנמשך ע"י המצוה כנ"ל הנה נמשך בד' מדרגו' שהן ד' אותיות דשם הוי', והנה היו"ד שהוא בחי' הצמצום דחכמ' בנקודא תחלה ואח"כ מן היו"ד נמשך בחי' התרחבות והתפשטות לאורך ורוחב שהוא הה"א דבינה, ואח"כ נמשך בחי' המשכה מלמעלה למטה שהוא הוי"ו ואח"כ מן הוי"ו נמשך בחי' התפשטות דה"א אחרונה, וזהו הכלל בסדר השתלשלו' מעיל"ע שבא ע"י ד' מדרגות הללו בחי' צמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות הנכללי' בד' אותיות הוי' ובדרך פרט יש בכל פרטי המשכות ושפע בחי' שם הוי', כמו באור החכמה נמשך שם הוי' במילוי יודי"ן, ובחסד וכל המדות במילוי אלפי"ן והוא שם מ"ה כו' כידוע, ועד"ז יש כמה מיני אופני המשכות דשם הוי' בכל מצוה ומצוה לפי מה שהוא למעלה, מאחר שהן41 נק' רמ"ח אברין דמלכא שהן בחי' כלים לאורות כידוע וידוע דאיהו42 וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, וכאשר על ידן נמשך תוס' אור יותר מכפי צמצום המדה הראשונה באורו' וכלי' ה"ז בחי' המשכות שם הוי' מחדש שלא נמשך עדיין מן המאציל, וז"ש אנ"י הוי', פי'43 אנ"י אור הכתר שנק' אי"ן, ואנ"י מתלבש בשם הוי' חדש ע"י כל מצוה לפי שרשו למעלה בכלים דאצי' כו', ודרך כללו' כל המצות הנה יש מצות רבות שאינם מרמזות רק לבחי' יו"ד דשם הוי', כמו המשכת המוחין חב"ד, שע"י שבת ותפילין ומצות ות"ת44 וכה"ג, ויש הרבה מצות שאינן אלא בבחי' הה"א דבינה, כמו מצות סוכה במקיפים דאימא, וכללו' מצות יו"ט באור אימא הוא כידוע, וכן יש הרבה מצות ששרשן בבחי' וי"ו דשם הוי', כמו מצות לולב ואתרוג ומצות המשפטים שהוא בחי' ת"ת שנק' אמת כמ"ש משפטי45 ה' אמת, ומשפט46 איהו רחמי שהוא ת"ת, ואות אמת הוא הוי"ו כמ"ש47 בזהר ע"פ ונתתם לי אות אמת, וכה"ג הרבה מצות שנכללי' באות וי"ו, וכן יש הרבה מצות ששרשן בה"א אחרונה כמו מצות הצדקה, צדק48 דאיהו דין דינא49 דמלכותא כו' וצדקה בה"א הוא בחי' המשכת החסדי' כו' כידוע, וא"כ כללו' כל המצות נכללי' בשם הוי', ומונע מעשות איזה מצוה ששרשה ביו"ד מונע שפע אור חדש שהוא נמשך ע"י זאת המצוה ביו"ד כו', ולכך המונע עשית המצוה נק'

קסח

פוגם ג"כ כמו בפוגם ע"י ל"ת, כמו שנאמ' בק"ש שעל המטה אם פגמתי באות יו"ד כו', שהרי במניעו' האור חדש נקרא פגם וחסרון ביותר מפגם וחסרון האור שכבר נמשך בכלים מכבר בנפש ע"פ מאמר קו המדה ע"י העונות וחטאים דל"ת, ואם בפגם וחסרון דל"ת יש ד' מיתו' ב"ד סקילה לתקן הפגם באות יו"ד, ושריפה כנגד הה"א כו', מכ"ש במניעו' מ"ע ולכך ע"י מניעו' מ"ע מכין50 אותו עד שתצא נפשו כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש בתחלת הדברות אנכי51 הוי' אלקיך פי' אנכי מי שאנכי שהוא בחי' עצמו' אוא"ס שלפני הקו"ח באצי' כו' שנק' סובב הכללי סתימא דכל סתימין, וזהו אנכי מי שאנכי כו', אך ע"י קבלת התורה בקיום המצות הנה בחי' אנכי זה נמשך מבחי' ההעלם לגילוי בתוס' או"ח מרובה על המדה הראשונה להיות הוי' אלקיך פי' שם הוי' חדש והוא אלקיך מפני שנעשה ע"י כמ"ש ועשיתם52 אתם כו' וארז"ל כאלו עשאוני כו', וזהו אני הוי' בכל קיום המצוה כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ הטעם הקולו' והברקי' שבמ"ת כמ"ש ויהי53 קולות וברקים כו' ויחרד כל העם אשר במחנה כו', לפי שכל בחי' המשכו' תוס' או"ח כנ"ל א"א שיומשך בלתי ההעלאה בתחלה מלמטה למעלה כמאמר רוח אייתי רוח54 כו' כידוע וכמארז"ל דאין55 טיפה יורדת מלמעלה שאין טיפיים עולים כנגדה כו', ובהיו' שבחי' המשכות תוס' אור הנ"ל הנה הוא בא ממקום ומדרגה היותר עליון מכל ההשתלשלו' שנמשך בק"ה באבי"ע כנ"ל ע"כ הוצרך להיו' תחלה ביטול הנ"ל לאין למטה בתכלית הביטול והוא בחי' החרדה עד שעכ"ד56 פרחה נשמתן כו', ולזה הי' ענין קולו' וברקי' להחריד את העם להביאם לבחי' ביטול אמיתי בכדי שיאיר עליהם אח"כ בחי' אנכי מי שאנכי כו' וד"ל.

וזהו שרש ענין קבלת התורה דהנה שרש בחי' היחודים שנעשה ע"י המצות הוא בחי' תוס' או"ח מעצמו' המאציל שלמעלה ממדרגת מסדר ההשתלשלות כנ"ל והיינו פי' יחוד דאור א"ס עצמו בעולמות למהוי א' הפשוט באחד דע"ס כו', אך הנה זה הכח להיו' בחי' המשכות תוס' או"ח הזה ע"י קיום התורה או המצוה למטה הנה כח זה ניתנה לנו במעמד ה"ס, שהרי גוי שעושה מצוה אין המצוה כלום, שהרי לא נמשך ע"י מצות לבישת טלית שהגוי לובשו או ע"י עסקו בתורה שום בחי' המשכה למעלה רק ע"י ישראל דווקא כידוע, לפי שזה הכח ניתנה להם במ"ת, וזהו עיקר ענין קבלת התורה וד"ל, והנה המלאכים בקשו ג"כ את התורה כמ"ש תנה הודך על

קסט

השמים כו' ולא ניתנה להם מפני ששרש המלאכים מבחי' הדיבור שהוא בחי' עלמא דאתגלי', אבל לישראל ניתנה לפי שעלו במחשבה כנ"ל.

וביאור הדברים הנה מבואר בע"ח שבבחי' אורו' וכלי' דאצי' יש בכלים ב' מדרגו' בחי' פנימי' הכלים ובחי' חיצוני' הכלים, ושרש נש"י מבחי' פנימי' הכלי', ושרש המלאכים מבחי' חיצוני' הכלים, ומ"ש57 בזהר דאיהו וגרמוהי חד קאי על בחי' פנימי' הכלי' ולא על בחי' חיצוני' הכלי', והיינו על שרש נש"י שעלו במחשבה שהוא בחי' פנימי' הכלים ולא על בחי' הדיבור שהוא בחי' חיצוני' הכלי', לפי שהמחשבה מתאחדת מאד באור השכל והמדו' שבלב שהרי היא תמידו' בלי רצון האדם ג"כ להיותה מתאחדת עם השכל והמדות ואינה מהות דבר בפ"ע כלל, וע"כ המחשבה משוטטת תמיד, וכמ"ש58 ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד כנהר זה שנמשך בתמידו' כו', אבל הדיבור תלוי ברצון האדם שברצותו יפסיק הדיבור, הרי יש שליטה בשכל על הדיבור שלא ידבר כשאינו רוצה אבל אין למוח שליטה על המחשבה שלא יחשוב מה שאינו רוצה אלא בהכרח תשוטט מחשבתו תמיד כידוע, והיינו לפי שהמחשבה הוא עצם א' עם השכל לכך אין לו שליטה עליה כמו שלא יוכל לשלוט בעין הפתוח שלא יביט בה כו' וכיוצא בו, משא"כ כח בחי' הדיבור שהוא כח נבדל מעצם השכל שבמוח ע"כ יש שליטה למוח ורצון להעמיד א"ע מלדבר כמו שיש שליטה למוח על האברים החיצוני' כמו ברגלי' שלא ילך וכיוצא כו' וד"ל.

וזהו משל להבין ההפרש בין נשמות למלאכים, דהנה שרש המלאכים נמשך רק מבחי' האותיו' הדיבור העליון כמ"ש וברוח59 פיו כל צבאם כו' והוא הנק' בחי' חיצוני' הכלי' שהן בבחי' פירוד קצת מעצם האורות דאצי' כמשל הדיבור כנ"ל, וע"כ הגם שיש למלאכים מס"נ אינו נמשך מבחי' סובב הכללי הנ"ל בחי' או"ח הנ"ל עי"ז, רק דוקא ע"י נש"י שעלו במחשבה שנק' פנימי' הכלי', שע"ז אמרו דאיהו וגרמוהי חד, כמשל המחשבה שמתאחדת בשכל עד שאין שליטה עליה כנ"ל, ע"כ במס"נ דישראל דוקא נמשך בחי' סובב הכללי כנ"ל, ולכך לא ניתנה התורה למלאכי' אלא לישראל דווקא משום דעל שרש נשמתם אמר דאיהו וגרמוהי חד להיותם מבחי' המחשבה נק' פנימי' הכלי' כו' וד"ל.

ומעתה יש להבין ההפרש בין איהו וחיוהי חד לאיהו וגרמוהי חד כנ"ל, דהנה בחי' חיוהי הוא בחי' חב"ד דאצי' דהנה בחי' עצמיו' אוא"ס הוא למעלה לגמרי מבחי' השתלשלות אפי' מהיות מקור דמקור להתהוות ע"ס דאצי' וגם התלבשותו בבחי' חכמ' להיותו נק' חכי' כו' אין זה אלא מצד בחי' הכלי' ולא מצד בחי' האורו' כמ"ש60 בזהר עבד מאני רברבא וקארי בה גרמי' חכים כו' דהיינו רק מצד בחי' הכלים וד"ל.

קע

וביאור הדברים ידוע עד"מ כח השכל שבכלי המוח, הרי אין האדם נק' חכם אלא כשמשכיל ומתבונן איזה שכל וסברא בכלי מוח תבונתו, אבל מצד בחי' אור כח השכל הרי מתאחד הוא בעצם הנפש ונק' נפש המשכלת שהשכל כלול בה ומתאחד עמה בתכלי' כו', וכך למעלה הרי אמר חכים61 ולא בחכמה ידיעא כלל כו' משום דהוא62 המדע והוא היודע כו' והוא מצד בחי' אור החכמה שכלולה ומתאחדת בעצמו' אוא"ס, ומ"ש אנת חכים כו' היינו בהתלבשותו בבחי' כלי כו', וזהו פי' דאיהו וחיוהי חד דהיינו בחי' האורו' דאצי' שמתייחדי' בעצמו' המאציל כנ"ל בחכמה וד"ל, אבל איהו וגרמוהי חד קאי בבחי' הכלים דאצי' כמו כלי החכמה שהוא בחי' המחשבה שבכלי המוח דאע"פ שמתאחדים ג"כ בשכל כנראה בחוש אבל אין זה היחוד אמיתי כמו ביחוד כח השכל שבעצם הנפש, כי אין המחשבה מתיחדת רק בשכל הנגלה ולא בשכל הנעלם מן הרעיון הכלול בעצם הנפש, וגם יחוד המחשבה בשכל הנגלה ג"כ אינה בחי' התאחדות גמורה כמו התאחדות והתכללות כח השכל בעצם הנפש כשנק' נפש המשכלת, שהרי בהתגלו' השכל במחשבה בכלי המוח הרי ניכרין אותיו' המחשבה במהות דבר בפ"ע חוץ מן השכל עצמו (ואפי' מחשבת שכל שבלא אותיו' עדיין הרי גם טרדת עיון המחשבה בשכל נחלקת לדבר בפ"ע מובדל מעיקר המושכל, שהרי מושכל א' יתלבש בעיון טרדת המחשבה בכמה אופנים שונים כו' וד"ל).

וזהו עיקר ההפרש בין בחי' איהו וחיוהי חד לבחי' איהו וגרמוהי חד למעלה, ונמצא שעלו63 ישראל במחשבה שהוא בחי' כלי' דחב"ד מבחי' פנימי' הכלים כנ"ל ע"ז אמר דאיהו וגרמוהי חד, כמו התאחדו' המחשבה בשכל עד שאין למוח שליטה עליו כלל כנ"ל, אבל מ"מ אין לזה ערך מבחי' היחוד דאיהו וחיוהי חד שהוא כמו בחי' יחוד דחכמה בעצמו' המאציל כנ"ל, וא"כ לכאורה יש להקשו' איך זכו ישראל לקבל' התורה שהוא להיות כח המשכת תוס' או"ח תמיד מעצמיו' המאציל בע"ס באורו' וכלי' כנ"ל ע"י קיום המצות למטה כו' כנ"ל, אחר שאין שרש נש"י למעלה רק בבחי' המחשבה שנק' גרמוהי, ואיך יוכל ליחד יחוד עליון הרבה ממנו להיו' איהו וחיוהי חד דהיינו בבחי' תוס' או"ח (תמיד מעצמיו' המאציל בע"ס באורו' וכלים) בחכמה וכיוצא כנ"ל, מפני שבמ"ת נתגלה מבחי' אנכי שהוא בחי' סובב הכללי כו' כנ"ל. אך הענין דבאמת מצד שרש נש"י במחשבה עילאה דחכמ' לא היו יכולי' לבוא למדרגת קבלת התורה הנ"ל אלא מצד התלבשו' הנשמה בגוף שהוא נפש החיונית דנוגה, לפי שירידה צורך עלי' היא להיו' עולה מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי כו'.

וביאור הדברים הנה תחלה יש להקדים בשרש נפשות החיוני' הבהמית דנוגה דהנה ידוע דשרש נפש הבהמי' למטה נמשך מבחי' מרכבה העליונה דפני

קעא

שור כו', והנה בחי' מרכבה דפני64 ארי' להימין ופני שור כו' הם חיות65 הקדש הנושאות את הכסא שנק' כסא הכבוד וכתי' ועל66 הכסא דמות כמראה אדם כו' והוא בחי' אדם תתאה שהוא בחי' מל' דאצי' והכסא הוא בחי' כחב"ד דבריאה ושש מעלו' לכסא הן בחי' ו"ק דבריאה כו' וכמ"ש וישב67 ה' מלך לעולם והיינו שנאמ' בשלמה וישב68 שלמה על כסא ה' כו' והחיות הנושאות את הכסא הוא בחי' המרכבה דפני ארי' כו', וענין נושאות את הכסא היינו שמעלין ומגביהין לבחי' אדם שעל הכסא הנ"ל למעלה מעלה אשר לא הי' מתעלה מעצמו כ"כ כמשל המרכבה שנושא את הרוכב כו' כידוע, וזהו שאנו אומרי' רוממי69 שדי כו', והטעם שיש בכח נבראי' בע"ג להעלות לאור אלקי הנק' אדם שעל הכסא שהוא בחי' א"ס כו', הנה ידוע לפי ששרש החיות שבמרכבה הזאת הוא מבחי' עולם התהו שלפני עולם התיקון וכמ"ש ואלה70 המלכים אשר מלכו כו' לפני מלוך מלך כו' וכל מלוכה הוא בבחי' שם ב"ן בגי' בהמה, וכמ"ש71 באד"ר בענין התהו באני עלמין ולא אתקיימו עד דאתברי פרצופא דאדם כו', וכמ"ש בע"ח דבחי' הכלים דתהו נפלו בעולם הבריאה כו', ומזה נמשך שרש החיות שבמרכבה פני ארי' פני שור כו' וע"כ יש בכח החיות הללו להעלות לבחי' אדם דתיקון כו'.

וביאור דבר זה ידוע עד"מ ממה שאנו רואים שהמאכל שהוא בחי' צומח יחי' את האדם שהוא בחי' מדבר שלמעלה הימנו, וכן בשר החי' כמ"ש72 ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' או כמ"ש73 רבא חמרא וריחא פקחין כו' שהוא מפני ששרש המאכל והחי' גבוהין מן האדם, לפי ששרשן בבחי' התהו שקדם לבחי' התיקון שהוא בחי' פרצופא דאדם כנ"ל, וז"ש אחור וקדם צרתני אחור74 למע"ב דאפי'75 יתוש קדמך כו' וכמ"ש במ"א ביאור זה באריכות וד"ל.

והנה כמו שמטעם זה יש ביכולת החיות שבמרכבה לנשאות ולהעלו' לבחי' אדם תתאה שעל הכסא שהוא בחי' מל' דאצי' כנ"ל, כך מטעם זה אמרו האבות76 הן הן המרכבה באצי' עצמו דידוע ששרש האבות למעלה הוא בבחי' כלים באורות דמדות חג"ת דז"א דאצי' שנק' אדם עליון שעל הכסא כו' והאבות הן בחי' מרכבה

קעב

ג"'כ להעלות לבחי' אדם העליון דאצי' שהוא בחי' ו"ק דז"א כו' כמשל המרכבה שנשא את הרוכב (וכמבואר למעלה בבחי' מרכבה תתאה דפני ארי' כו') כי בחי' ו"ק דז"א נק' אדם מפני שהאורו' באין בריבוי כלים שהן בחי' רמ"ח אברין דמלכא שהן שרש הרמ"ח מ"ע למטה כידוע וכמ"ש77 בע"ח בטעם מספר רמ"ח דווקא, לפי שבחי' ז"א עצמו בעל ט"ס וטפ"ט עולה פ"א וג' מיני כלים, פנימי ואמצעי וחיצון רת"ס, ג"פ פ"א עולה רמ"ג ועם ה"ח המגדילי' עולה רמ"ח, וכמבואר דבר זה במ"א באריכות וד"ל, ובחי' העלאת אדם זה היינו כמ"ש לך78 הוי' הגדולה והגבו' כו' דהיינו שבחי' המדות דז"א עולין למעלה מבחי' אדם דהיינו לבחי' עתיקא שהוא בחי' אור הכתר ששם נאמר כי79 לא אדם הוא להנחם (כמ"ש בסמוך), והנה הגם ששרש נשמות האבות הוא מבחי' המחשבה שנק' גרמוהי כנ"ל עכ"ז לא הי' ביכולתו להעלות לבחי' ו"ק דז"א בעתיקא אלא רק מצד התלבשו' נשמתם בגופים דווקא ובהיותם בגופים היו בחי' מרכבה לבחי' המדו' דאצי' דהיינו בחי' דו"ר טבעיים שמצד נפש החומריי' דנוגה ששרשה מבחי' בהמה רבה דתהו שלפני התיקון כנ"ל.

וביאור הדבר הנה ידוע שיש ב' מיני מדות אהוי"ר, הא' אשר נולדי' ולקוחים רק מן השכל ובהבטל הטעם והשכל יתבטל התפעלו' האהבה או היראה ובתפלה נק' זה דו"ר שכליי', והב' בחי' מדו' אהוי"ר טבעיים שלא נלקחו מצד השכל שבנפש האלקי' אלא כמו טבע מוטבעין הן בנפש כמו טבע המדו' הגשמיו' המוטבעין בנפש הבהמית שהן כמו מדת הבהמה ממש שהן חזקי' ותקיפי' ביותר עד שלא תבטל לעולם, גם שיהי' השכל מנגד לה, כי כח המדו' הטבעיי' חזקי' יותר מכח השכל, מפני שזה הכח החזק ביותר שבמדו' הטבעיי' הנק' אהבה טבעי' כו' שרשה בבחי' המדות שברצון שלמעלה מן כח השכל אהבה רבה כמ"ש במ"א באריכות בפי' אשר נשבעת לאבותינו חג"ת דז"א מימי קדם דע"י כו', והיינו מ"ש באד"ר80 דז"א בעתיקא עצמו אחיד ותלי', משא"כ או"א במו"ס אחיד כו', דהיינו דווקא מבחי' מדו' הטבעיי' דז"א כו' שחזקי' ותקיפי' ביותר מכח השכל לפי ששרשם בע"י עצמו שהוא בחי' הכתר כידוע, וזהו הטעם שאמרו האבות הן הן המרכבה למעלה באצי' להעלו' לבחי' אדם שנק' ז"א למעלה מבחי' אדם שהוא בבחי' עתיקא עצמו כנ"ל, והוא ע"י בחי' דו"ר טבעי' של נשמתם בהיותם בגופים, אבל אהוי"ר שכליי' מצד נשמתם אינם מגיעי' רק למקום שרש נשמתם שבמחשבה עילאה שאינו אלא בבחי' חו"ב ולא למעלה יותר כמ"ש דאו"א במו"ס אחיד אבל לא בעתיקא עצמו אך ע"י מס"נ שלהם למטה במדו' טבעיי' ששרשם בבחי' אהבה רבה שבכתר הוא שהי' בחי' מרכבה להעלות לבחי' ו"ק דז"א בעתיקא עצמו כו' וד"ל.

וזהו טעם ירידת הנשמה בגוף, כי ירידה זאת צורך עלי' הוא, כמו באבות שעלו עי"ז מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי ולמעלה מהם, כי מצד שרש נשמתם אינן

קעג

אלא בבחי' גרמוהי שהוא בחי' המחשבה כו', וע"י מס"נ שלהם בעוד נשמתם בגופם זכו להיו' בחי' מרכבה להעלו' לבחי' המדו' דז"א למעלה גם מבחי' חו"ב שנק' חיוהי כנ"ל, והיינו להיות יחוד דאיהו וחיוהי בבחי' תוס' אור ע"י הכתר שנק' עתיקא כידוע דבחי' הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמיו' המאציל לנאצלים כו' (וכמ"כ ע"י קיום מעשה המצות למטה להיותם מלובשים בבחי' כלים דתהו שנפלו בבי"ע, ע"כ ביכולתם להמשיך בחי' תוס' אור מן המאציל כנ"ל וד"ל) וזהו טעם ענין קבלת התורה שיכלו ישראל לקבל אע"פ שאין שרשם אלא במחשב' בחי' גרמוהי בלבד, כי ירידת נשמתם בגופים צורך עלי' הוא להיו' עולה למעלה גם מבחי' חיוהי כנ"ל וד"ל.

ומעתה יש להבין בענין בחי' העלאה לאדם העליון למעלה מבחי' אדם שהוא מ"ש כי לא אדם הוא להנחם כו' כי הנה אמר באד"ר81 דלית שמאלא בהאי עתיקא כו', וז"ש כי לא אדם הוא להנחם כו'. וביאור הדברים הנה מ"ש כי לא אדם הוא להנחם כו' משמע שמדרך מהות וטבע האדם להנחם אך בבחי' ע"י נאמר כי לא אדם הוא להנחם כו' להיות כי בחי' אדם הוא בחי' התיקון דשם82 מ"ה בגי' אדם והיינו בחי' התכללות מג' קוין חח"ן בג"ה דתי"ם.

וביאור83 הדברים הנה ג' קוין דרך כללות הן הנה ג' מדות חסד דין רחמי' שמסתעפי' מחו"ב, החסד ענף החכמה כו', וענפיהן של ג' מדות אלו הן מנה"י כו' והוא בחי' הנהגת של המדות עם זולתו עד"מ באדם שמדותיו נחלקים לג' חד"ר, והנהגת המדות הללו עם זולתו הוא בחי' התפשטו' של המדו', והנה יש במדו' הרבה שינוים מפני בחי' התחלקות המדות לכמה מדרגו' שונות, דהיינו לפי אופן השכל, לפעמים יחייב השכל כך, יהי' המשכת המדות כך, לפ"ז האופן דווקא, ועד"ז יש הרבה חילוקי מדרגו' במדת החסד וכן במדת הדין ובמדה"ר, וגם בהנהגת המדות חד"ר עם זולתו יש בהן שינוים רבים, כמו איש חסד וטוב יתנהג במדת החסד וטוב כמים הפנים כו' ולהפך עם איש רע ובליעל יתנהג במדה"ד כו'.

ונמצא בכ"ז יובן למעלה שבחי' התפשטו' המדו' מחד"ר דאצי' בבריאה תלוי במעשה התחתוני' כמ"ש עם84 חסיד תתחסד כו' וע"כ יפול שינוים רבים בעצם המדות חב"ד ג"כ, הגם שהם מסתעפים ע"פ החו"ב כנ"ל ולפעמים כך ולפעמים כך כו' אך ע"י המקבלים השפע של המדות כמו עם חסיד תתחסד יפול שינוים רבים להפך המדה שכבר נמשך מן החכמה מהיפך להיפך כמ"ש וינחם85 ה' על הרעה כו', פי' וינחם משמע שהמדה של חסד ורחמים נתעוררה עכשיו להפך

קעד

מדה של דין ועונש לרעה שכבר נגזר ע"פ החכמ', כמו אדם שמתנחם מעשות רע לטוב אליו שהוא מפני שמתעורר בלבבו מדת חסד להפך מדת הדין והרוגז שנתעורר בלבבו מכבר, וזהו נק' שינוי גמור, דהיינו גם במדה שכבר נמשכה שתשתנה מהיפך להיפך, ועד"ז יש בהיפך בשינוי מחסד לדין כמ"ש וינחם86 ה' אשר עשה את האדם כו' ויאמר אמחה כו' (אבל מה שמדו' באין בבחי' התחלקו' רבו' לפי אופן חיוב השכל כנ"ל אין זה נק' שינוי גמור כי לא נשתנה דבר להפוכו, רק שלפעמי' יומשך חסד ע"פ השכל ולפעמים יומשך דין ומדה"ד שינוי נק' לגבי החסד, אבל לא שנשתנה החסד לדין כו') ועכ"פ מובן שיפול שינוי גמור להפך ממדה למדה היפך ע"י שינוי מעשה התחתונים מטוב לרע או מרע לטוב, דהיינו כמו גם לאחר שכבר נמשכה מדה"ד לעונש לחוטא תהופך לטוב וחסד אם ישוב בתשובה כו', ולהיפך גם אחר שכבר נמשך החסד לאיש החסד כמ"ש עם חסיד תתחסד ישתנה לדין ועונש אם יחטא וכיוצא, וא"כ תמיד ימצא שינויי' במדות עליוני', וז"ש בבחי' כ"ע כי לא נק' אדם הוא להנחם, פי' לא כמו בחי' המדו' דז"א שנחלקו בג' קוין שהוא נק' אדם להנחם ולהשתנות תמיד מחסד לדין או להיפך כנ"ל אם לפי אופן השכל שיחייב לפעמים כך ולפעמים להיפך, או לפי אופן מעשה התחתוני' שעושין שינוי גמור להנחם עצם המדה להופכה לשנותה (כמו יה"ר87 מלפניך שיכבשו רחמך את כעסך כו' שהכעס עצמו משתנה ומתהפך לטוב מפני תגבורת הרחמי' כמו אב על בנו גם בהיותו כועס עליו מאד שיתבונן ברחמנותו עליו מהפך לבבו מרע לטוב, וכמ"ש במ"א בענין והפכתי88 אבלם לששון כו' דמזה הטעם בחי' הגבו' גבוהי' לעתיד מבחי' החסדי' כו') אבל בבחי' כ"ע שנק' עתיקא לא אדם הוא להנחם, לפי שבחי' הכתר הוא למעלה מבחי' החכמה כידוע שהוא בחי' הרצון הפשוט אשר בלתי מתחלק כלל למדרגו' שונו' כי כל בחי' התחלקו' אינו בא רק מבחי' החכמה ולמטה דהיינו מה שהשכל יחייב טעם לרצון כך או כך, אבל בעצם הרצון הרי אין טעם לרצון כלל כידוע (אפי' טעם כמוס שנק' ח"ס אין בעצם הרצון הנק' כתר שבכתר והוא בחי' ע"י שמאיר בגולגלתא דא"א כו' כידוע) וא"כ לא יפול שינוי לעולם בבחי' עתיקא שיהי' לפעמים כך ולפעמים להיפך לא מצד עצמו ולא מצד מעשה התחתוני' מאחר שהוא עצם אור א' פשוט בתכלית בלתי מתחלק למדרגו' חלוקו' כלל (ועד"מ עצם נקודת הרצון באדם שנק' יחידה אינה מתחלק להיות שינוי אופנים כך ולא כך, מפני שלא ישתנה בחי' העצמיו' כלל וכמ"ש במ"א בענין נעשה ונשמע כו') וז"ש באד"ר דלית שמאלא בהאי עתיקא פי' שמאלא הוא בחי' הדין שהוא בחי' שינוי למדת החסד ובבחי' ע"י אין בו שינוי כלל, ועצמו' המאציל חפץ חסד הוא מצד עצמותו כי89 טוב ה' כו' וטבע הטוב להיטב ובהאי עתיקא לית שמאלא להפך זה החסד, לפי שאין שם בחי' שינוים כלל ע"כ ממילא כולו חסדי' וכמ"ש90 בפרד"ס דאור הכתר כולו רחמים פשוטים כו', וז"ש בו כי לא אדם הוא להנחם בשינוים כלל,

קעה

וזהו ענין בחי' העלאה לאדם העליון שעל הכסא להיות עולה בעתיקא שלמעלה מבחי' אדם משום דז"א בעתיק' עצמו אחיד ותלי', לפי שהאבות הן המרכבה במדו' טבעיים כו' כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן מ"ש שמואל לשאול פסוק זה וגם91 נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, דהנה לכאורה לא יש שייכות כלל לענין הסרת ממלכת שאול ליתן טעם ע"ז מפני שלא אדם הוא להנחם אחר שכבר נגזר עליו דלכאורה אדרבא הרי בשאול נאמר נחמתי92 כי המלכתי את שאול כו' ומשמע דחפץ בו בתחלה שהרי נק' בחיר ה' כמ"ש הראיתם93 אשר בחר בו ה' כו' רק שחזר בו וניחם על אשר בחר בו כו' וא"כ הרי יוכל להיות חזרה להיפך שיחזור וירצה בו וינחם על אשר מאס בו אחר שזהו בבחי' המדות העליונות העשויות להשתנות כמ"ש נחמתי כו' וא"כ איך אמר טעם להיפך כי לא אדם הוא כו'. אך הענין הוא דאדרבא מ"ש וגם נצח ישראל כו' בא ליתן טעם על ממלכת דוד שכבר ניתנה לו וא"א שיחזור בו כי לא אדם הוא להנחם לפי ששאול ביקש שינחם ה' ויעורר חסדו עליו להשיב לו את המלוכה והשיב לו שמואל שדבר זה א"א לא מטעם שא"א להנחם מדין לחסד שהרי נאמר וינחם94 ה' על הרעה כו' וכן ויאמר95 ה' לא אוסיף עוד לקלל כו' אך מטעם בחי' ממלכת דוד שא"א להנחם עלי' לאחר שכבר ניתנה לו וע"ז קאמר וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הוא להנחם כו'.

וי"ל למה דוקא על ממלכת דוד אמר שלא יוכל להנחם כי לא אדם הוא כו' ולא בשאר דבר זולתו. אך הנה הענין הוא דזהו ההפרש בין שרש ממלכת שאול לשרש ממלכת דוד דשרש מלכות שאול שנמשח96 בפך הוא נמשך מבחי' המדות העליונות דז"א דאצי' שנק' אדם ושרש המשכת מלכות דוד שנמשח97 בקרן נמשך מבחי' הכתר עליון שלמעלה מבחי' אדם שע"ז נאמר כי לא אדם הוא להנחם כנ"ל. וביאור הדברים הנה מלכות שאול נבחרה למעלה מפני בחי' טעם וחכ' המלובש ברצון שבמדות כמ"ש שמואל הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם שאין כמוהו בישראל ביראה וחכמה וכדומה כמ"ש בשאול משכמו98 ומעלה גבוה מכל העם כו' כלומר שגבוה במעלה מכל ישראל וע"כ בחר בו ה' דהיינו רק בבחירה ורצון שבמדות עפ"י השכל והטעם כנ"ל שעפ"י אופן השכל יהי' אופן המדות לפעמים כך כו' ואם יחייב השכל אח"כ יהי' המשכת המדה להיפוך כמו וינחם אשר עשה את האדם ולהיפוך מרע לטוב וינחם ה' על הרעה כו' ושינוי חיוב השכל והחכ' תלוי עפ"י שינוי מעשה התחתונים למטה שיהפכו גם המידה שכבר נמשכה מן השכל אם מחסד לדין או מדין לחסד כנ"ל באריכות, וגם כאן במלכות שאול שנק'

קעו

בחיר ה' מאחר שבחר בו ורצה בו עפ"י חיוב החכמה המלובש במדות דז"א כמו מטעם צדקתו וכדומה הנה בחירה ורצון זה שבמדות שבלב עליון עשוי' להשתנות עפ"י טעם ושכל אחר שיחייב אח"כ היפכו כמו ויתעצב99 אל לבו ויאמר אמחה את האדם כו' כי ניחם על רצונו הקדום מפני כי רבה רעת האדם וכיוצא וגם כאן נשתנה רצון של חסד ואהבה שהי' לו על מלכות שאול ואמר נחמתי כי המלכתי את שאול כו' מטעם שלא הקים דבר ה' במלחמת עמלק כמבואר בכתוב כי טעם זה סתר למדת החסד להיות מתהפבת למדה"ד מפני מעשיו אשר לא טוב הי' לפני ה' מאחר שכל שרש המשכת מלכותו לא נמשך רק מבחי' המדות שנק' אדם דאצי' ודרך בחי' אדם דאצי' להיות משתנה תמיד כמשמעות מ"ש כי לא אדם הוא להנחם דמשמע שדרכו של אדם דוקא להנחם תמיד ממדה למדה היפכה כנ"ל ע"כ כשחטא שאול חטא אחד העבירו ממנו המלוכה מיד וכמארז"ל שאול100 באחת ועלתה לו כו'.

אבל שרש בחי' מל' דוד הוא למעלה מבחי' אדם וע"כ אמרו דדוד בשתים ולא עלתה לו כו' לפי שא"א להעביר ממנו המלוכה אעפ"י שחטא הרבה פעמים משום דלא אדם הוא להנחם כו' והענין הוא כי שרש המשכות מל' דוד נמשכה מבחי' עתיקא שנאמר בו כי לא אדם הוא להנחם פי' כנ"ל שאין שם בחי' שינויים כלל כי הוא בבחי' רצה"פ שבפנימי' הכתר שלמעלה מבחי' התלבשו' עדיין בחו"ב כו' ולכך אין בו בחי' התחלקות מדריגות כלל כי אין טעם לרצה"פ כלל (אפי' טעם כמוס דבחי' ח"ס כו') וא"כ כאשר עלה ברצה"פ למלכות דוד הי' למעלה מן הטעם והחכ' אלא רק רצון עצמי פשוט כו' שאין בו שינויים לעולם וז"ש כי לא אדם הוא להנחם ולהשתנות כנ"ל בפי' דלית שמאלא בהאי עתיקא כו' וע"כ הגם שחטא הרבה פעמים הרי אין זה עושה שינוי ופגם רק בבחי' החכ' שבמדות להיות משתנה עי"ז מחסד לדין אבל למעלה מבחי' החכ' שבמדות שנק' אדם אין זה עושה בחי' שינוי ופגם כלל כי שם הוא למעלה מבחי' התחלקות המדות שבאין בבחי' השתלשלו' למטה לפי ערך מעשה התחתוני' בשינויי' רבים אבל שם נאמר אם101 צדקת מה תתן לו כו' כי מעשה התחתוני' אין מגיע לשם כלל לפי שהוא מתנשא מימות עולם ורם ונשגב לבדו בבחי' אחדות הפשוטה דעצמות אא"ס כידוע דבחי' ע"י נחשב מסוף עולם הא"ס כו' ולכך אמרו דדוד בשתים ולא עלתה לו כי לא נמשך שרש מלכותו מצד הטעם כמו מטעם צדקתו וכדומה שיבוטל מלכותו כשיבוטל הטעם כנ"ל בשאול אלא שרש מלכותו מבחי' פנימי' כתר עליון שלמעלה מן הטעם וע"כ אין שם שינויים כלל כנ"ל וד"ל.

אך היא גופא י"ל למה שרש מלכות דוד נמשכה מבחי' מדריגה עליונה כזאת דהיינו מבחי' פנימי' הכתר ששם שורה בחי' מל' דא"ס כידוע, הענין הוא לפי102 שאמר בס"י דנעוץ תחב"ס וסוב"ת דוקא כי סוף מעשה עלה במח"ת (וכידוע המשל

קעז

בזה כאשר יעלה ברצון לבנות בית שתחלת עליית הרצון הוא רק בשביל סוף מעשה בלבד וא"כ זהו בהכרח שעלה סוף מעשה דוקא בתחלת המח' שנק' רצו"פ כו') וידוע דשרש בחי' מל' דוד למטה הוא בחי' מל' דאצי' למעלה שנק' סופא דכל דרגין ונעוץ בה מבחי' תחלתן שהוא בחי' פנימי' הכתר וכידוע בציור הג' קוין דהמל' עומדת בסיום הכתר והרי מלמטה למעלה המל' נק' כתר וע"כ נק' המל' בשם כתר מל' כמ"ש במ"א באריכות ולהיות כן שרש המשכת מל' דוד נמשך דוקא מבחי' פנימי' ע"י שעליו נאמר כי לא אדם הוא להנחם כי נעוץ תחב"ס דוקא וע"כ אנו אומרי' דוד103 מ"י חי וקיים וכמשמעות הכתובי' שמל' דוד קיימת לעולם משיח בן דוד הוא כידוע וכמ"ש בנבואת נתן לדוד על שלמה בנו וכוננתי104 את כסא ממלכתו עד עולם וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול כו' ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהי' נכון עד עולם כו' (והרי במלכות משיח נאמר ונחה105 עליו רוח ה' כו' והריחו ביראת ה' כו' וארז"ל דמורח106 ודאין שהוא מבחי' הוד דע"י כמ"ש במ"א) וכ"ז מפני שנמשח דוד בקרן ולא בפך, כי שרש בחי' קרן הוא בבחי' כתר כמ"ש חנה רמה107 קרני בה' פי' רמה בבחי' הרוממות דפנימי' כתר עליון שמרומם לבדו ומתנשא מימות עולם שהן בחי' ז"ת דא"א שמתלבשי' בנאצלי' כו' ושם נאמר רמה קרני בה' וכן כתיב ותרם108 כראם קרני כו' כי הקרן מורה על בחי' הרוממות דוקא כמו וירם109 קרן לעמו כו' וכן אמר דוד ע"ע נאום110 הגבר הקים עול כו' (ובכ"ז מובן מ"ש ה' לשמואל על דוד כי111 ראיתי בבניו לי מלך לפי שנעוץ סוב"ת וע"כ מלכותי' מל' עלם כו' כמו שמל' דא"ס שיהי' לעתיד כמ"ש ה'112 ימלוך לע"ו וכמ"ש113 בדניאל לפי שבחי' נצחיות דא"ס מאיר בו לפי שנעוץ תחב"ס דהיינו בחי' מל' דא"ס במל' דאצי' שרש מל' דוד וז"ש לי מלך לי דוקא וד"ל) אבל מלכות שאול ששרשה רק מבחי' החכ' שמלובשת במדות דז"א כמ"ש שמואל עליו הראיתם אשר בחר בו הוי' כי אין כמוהו כו' כנ"ל ע"כ נמשח בפך ולא בקרן כמ"ש בשאול ויקח114 שמואל את פך השמן כו' ובדוד נאמר ויקח115 את קרן השמן וז"ש רמה קרני ולא רמה פכי כי אין שרש בחי' הפך בבחי' רמה רק בבחי' אדם ולא בבחי' הרוממות דכתר עליון שלמעלה מבחי' אדם כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז מובן הטיב מה שהשיב שמואל לשאול על אשר ביקש שישיבו לו המלוכה כי נצח ישראל לא ישקר כו' פי' בחי' נצחיות דא"ס שמאיר במלכות דוד כנ"ל

קעח

הטעם לא יפול בו שינויים116 להשתנות שנק' שקר כי הוא שפת אמת אשר אין בו שינוי ותיכון לעד כי אמת הוא רת"ס דקו האמצעי שעולה ומבריח מבחי' הכתר עד בחי' מל' כידוע וזהו כי לא אדם הוא להנחם פי' שהוא למעלה מבחי' אדם שכולל ג' קוין להשתנות מחסד לדין וכיוצא ומטעם הנ"ל שאין שינוי כלל בפנימי' הכתר וע"כ א"א להעביר המלוכה מבית דוד שכבר ניתנה לו כי א"א שם להנחם אלא בהכרח שישאר מלך לעולם כמ"ש בו ונאמן117 ביתך וממלכתך עד עולם ומטעם הנ"ל.

ואחר כ"ז יובן שרש ענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כו', דהנה מבואר למעלה בתכלית עבודת בחי' המרכבה דפני ארי' כו' וכן האבות שהן המרכבה למעלה יותר הוא רק להעלות לבחי' אדם שעל הכסא למעלה מבחי' אדם ומטעם הנ"ל וכ"ז כדי שיהי' מחמת העלאה זאת בחי' המשכה מלמעלה מבחי' אדם בחי' תוס' אור חדש ויבא ויומשך למטה במדות דאצי' אך ההפרש בין עבודת חיות הקודש שבמרכבה לעבודת האבות שהן המרכבה הנה יובן בהקדים ענין א' מ"ש בע"ח דיש ב' מיני זיווגים באו"א הא' זיווג חיצוני דזיווגייהו תדיר ונק'118 תרין ריעין דלא מתפרשין כידוע והוא רק בשביל קיום העולמות בחיצוני' דהיינו שיתקיימו במציאותם עפ"י מאמר קו המדה שנמשכו מתחלת ההשתלשלות אבל אינו בחי' תוס' אור חדש כלל אך זיווג הב' באו"א הוא הנק' זיווג פנימי שהוא כדי לחדש נשמות חדשות והוא ענין ובחי' המשכות התחדשות אור חדש מעצמות המאציל שלא בא עדיין בבחי' ההשתלשלות בתחלה והנה בשביל יחוד וזיווג חיצוני הנ"ל די בהעלאת מ"נ של חיצוני' העולמות והוא בחי' ביטול היש לאין בכל עולם לפי ערכו ע"ד שנא' וצבא119 השמים לך משתחווי' שעי"ז גורם בחי' המשכה מחדש מאין דחכ' ליש דבינה והוא שנק' תרין ריעין דלא מתפרשין מפני שזה היחוד תמידי אבל אין בחי' ההמשכה זאת חדשה לגמרי רק שעי"ז מתחדש לבא השפע בעולמות תמיד ולא יבוטל סדר השתלשלות שהוסדה מתחלה כמו שאנו או' מחדש120 בכל יום מע"ב שהוא חו"ב שעי"ז נתחדש חיות השפע בכל יום כדמיון חידוש החיות באדם בכל יום אבל אינו חדש מעיקרו וזהו שנק' לקיום העולמות בלבד אבל לחדש נשמות חדשות לגמרי צריך להיות בחי' יחוד וזיווג פנימי בחו"ב דהיינו שיומשך מבחי' עצמו' המאציל אור חדש ממש בחו"ב ואין זה אלא ע"י העלאת מ"נ של נשמות הצדיקים דוקא כמ"ש בע"ח בענין י' הרוגי מלוכה שהן מעלין מ"נ לאו"א כו' (וזהו ג"כ ההפרש בין יוסף לשבטי' שאמר קמה אלומתי כו' וכמ"ש במ"א) לפי שנשמות הצדיקים נמשכו מטפת יסוד אבא מבחי' הפנימי' של המוחין כמ"ש כי121 אתה אבינו שהוא בחי' אור אבא מקור תולדות הנשמות וכמשל הטפה במוח האב שמתהווה מבחי' פנימי' הנפש ועצמותה ממש כו' וע"כ ביכולת

קעט

העלאת מ"נ של נשמות הצדיקי' דוקא לעורר המשכת תוס' אור חדש מעצמות המאציל באו"א כו' וד"ל.

ובזה יובן ג"כ ההפרש בין עבודת חיות הקודש שבמרכבה שהעלאת מ"נ שלהם כמו כשנק' מים122 תחתוני' בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו' אינו גורם רק בחי' זיווג חיצוני רק לקיום העולמות בלבד כנ"ל אבל עבודות העלאת מ"נ של האבות שהן המרכבה בבחי' הפנימי' כנ"ל בפי' המאמר דז"א בע"י תלוי גורמים זיווג פנימי באו"א לחדש נשמות חדשות כנ"ל וד"ל. והנה כמו שע"י בחי' המרכבה דפני ארי' כו' או בחי' מרכבה דאבות עושין בחי' העלאה לאדם העליון וממשיכים מלמעלה מבחי' אדם דאצי' ודבריאה כו' כך ע"י מעשה המצות למטה יש בחי' העלאה לאדם העליון להמשיך בו תוס' אור חדש מעצמו' המאציל כנ"ל באריכות בענין אני הוי' כו' שנמשך שם הוי' מחדש בכלים דז"א שזהו עיקר ענין היחודי' עליונים דסובב הכללי כו' שנעשה ע"י המצות לפי שבמצות יש ג"כ בחי' העלאות והמשכות כי יש הרבה מצות שעיקרן רק בחי' העלאה מדברים גשמיי' דנוגה שנפלו בשבירה מבחי' רפ"ח ניצוצות דתוהו שקדם לבחי' התיקון שמטעם זה ביכולתם להעלות ג"כ לבחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא כנ"ל והיינו כמו מצות תרומות ומעשרות שבתבואות גשמיי' שנפלו בשבירה והן צומחין בבחי' א"ח123 והתרומה והמעשר הוא ענין העלאה והגבהה לברר מהן ולהעלות למעלה כו' וכיוצא בהן מצות הקרבנות בהעלאות חלב ודם ע"ג המזבח ואש124 שלמעלה יורד ואוכל הקרבן כו' וכללות כל המצות שהן בבחי' ההעלאה הוא מצות הצדקה כמ"ש צדקה125 תרומם גוי פי' תרומם בבחי' רוממות ההעלאה למעלה לפי שמעשה הצדקה מלובשת בגשמיות דכסף וזהב דנוגה וכו' ויש הרבה מצות שהן בבחי' המשכה מלמעלה למטה כמו מצות ציצית שנמשכין עי"ז ל"ב נ"ח מבחי' א"מ דטלית וע"י מצות תפילין נמשך ד' מוחין לז"א כו' וע"י מצות סוכה נמשך בחי' מקיפים דאימא וכן ע"י השופר נמשך הארת ע"י כו' וכיוצא בזה ובהן מעוררי' לבחי' עתיקא שלמעלה מבחי' אדם להמשיך תוס' אור חדש למטה כו' כנ"ל וד"ל, וכ"ז הכח ניתן לישראל בקבלת התורה בין בבחי' חיצוניות כמו ע"י מעשה המצות או כמו עבודת החיות שבמרכבה כו' בין בבחי' הפנימי' בעבודת האבות שנק' מרכבה כנ"ל והיינו במס"נ באחד שמעלין מ"נ לאו"א כו' הנה כ"ז ניתן להם בשעת מ"ת וזהו הנק' קבלת התורה שהרי מי שאינו מבנ"י אינו ממשיך כלום לא בחיצוניות מעשה המצות ולא בפנימי' אפי' במס"נ כו' וד"ל.

ובכ"ז מובן מ"ש רז"ל דזכור ושמור בדיבור א' נאמרו, דהנה אמרו בזוהר126 דזכור לדכורא ושמור לנוק' והענין הוא כנ"ל שע"י בחי' ההעלאות דוקא נעשה בחי'

קפ

ההמשכות דאור חדש בחיצוניו' ובפנימיות שהוא ב' מיני זיווגים דאו"א כנ"ל וזהו פי' שמור לנוק' שהוא בחי' העלאת מ"נ של המקבלי' שנק' נוקבא כמ"ש ואל127 אישך תשוקתך כידוע והטעם שנק' שמור הענין הוא כי פי' שמור לשון המתנה כמו ואביו128 שמר כו' ושמרתי129 לך את הברית כו' וה"ז ענין מה שהלב משמר ומצפה מתי יבא דבר הנאהב לו שנק' תוחלת ממושכה כו' כידוע וכמו העני שמצפה ומייחל אל הבעה"ב מתי ישפיע לו מאומה ותמיד עיניו נשואות אל המשפיע וכן כל עיני מקבל נשואות תמיד אל המשפיע ולכך שמור לנוק' שבחי' נוק' משמרת ומצפה ועיניה נשואות כלפי המשפיע וז"ש עיני כל אליך כו' וז"ש ג"כ ותשב131 בפתח עינים או עיניך132 יונים ומטעם זה נאמר הסיבי עיניך מנגדי133 כו' וכמ"ש במ"א וככה ממש עיני130 כללות נש"י נשואות בהעלאת מ"נ כלפי הקב"ה להיות בחי' המשכה וגילוי מהעלם עצמו' אא"ס שנק' אנכי כמ"ש לעתיד ונגלה134 כבוד ה' עין בעין135 יראו כו' וז"ש כעיני136 עבדי' אל יד אדוניהם פי' עבדים הן בחי' מט"ט וסנד"ל דיצי' ועשי' וכמ"ש137 בזהר ע"פ לא תצא כצאת העבדי' ואמה ושפחה הוא בבחי' בריאה והיינו כעיני138 שפחה שהוא בחי' מל' דבריאה אל גבירתה שהוא בחי' מל' דאצי' כך עינינו שהוא העלאת מל' דאצי' אל ה' אלקינו שהוא בחי' יחוד פנימי דאו"א שיש שם אור חדש מעצמו' המאציל כנ"ל שיומשך בגילוי מן ההעלם העצמו' כנ"ל וז"ש עד שיחננו וכל חן וחנינה הוא הוא בחי' תוס' אור רצו"פ מבחי' העצמות דוקא וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו זכור ושמור בדיבור א' נאמרו, פי' זכור לדכורא שהוא בחי' המשכות תוס' אורות חדשים מעצמות המאציל כנ"ל הבא ע"י בחי' העלאת מ"נ דנוק' שנק' שמור מטעם הנ"ל אעפ"י שבדרך ההשתלשלות יש הפרש גדול ביניהם שזה עולה מלמטה למעלה כמ"ש כעיני עבדים כו' כנ"ל וזה יורד מלמעלה למטה בבחי' דכר משפיע אבל למעלה מבחי' ההשתלשלות דקו וחוט כו' שהוא בחי' עיגול מקיף כללי להקיף כל ההשתלשלות כא' מבלי שימצא שם בחי' מעלה ומטה כלל וכלל כידוע ע"כ שם בחי' מקבל ומשפיע שוין ממש כי אין שם בחי' עליות וירידות כלל א"כ זכור ושמור דדכר ונוק' נאמרו שם בדיבור א' כו' וד"ל (והוא ג"כ ענין קבלת התורה שקיבלו ישראל להיות כלול בהן שני הכחות דדכר ונוק' יחד להיות מעלין מ"נ וממשיכים מ"ד בחיצוניו' ובפנימיות כנ"ל ע"כ יכלו לקבל זכור ושמור בדיבור א' מה שאין האזן יכולה לשמוע ובזה מתורץ קושי' הנ"ל וד"ל).


1) זכור את יום השבת: נדפס בשינויים בתו"א יתרו ע, ד. וראה גם ד"ה זה בס' מאמרי אדהאמ"צ הנחות תקע"ז ע' קיט. וראה בהנסמן לקמן להביאור.

2) זכור את יום השבת לקדשו: שמות כ, ח.

3) שמור את יום השבת: דברים ה, יב.

4) זכור ושמור בדיבור א' נאמרו: מכילתא שמות כ, ח.

5) אשר ישנו פה: דברים כט, יד.

6) לא יהי' לך אלקים אחרים: שמות כ, ג.

7) כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

8) וכל העם רואים את הקולות: שמות כ, טו.

9) דעכדו"ד פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

10) כי לבעבור נסות אתכם: שמות כ, יז.

11) המלאכים ביקשו את התורה כמ"ש תנה הודך: שבת פח, ב. תהלים ח, ב.

12) עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד.

13) וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

14) מחשבה הוא חשב מ"ה: זח"א כד, א. ת"ז תס"ט (קיב, ב).

15) חכמה כ"ח מ"ה: ת"ז שם. זח"ג כח, א. לד, א. ובכ"מ.

16) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י. וראה זח"ב קכג, ב. ובכ"מ.

17) ואתא בוקר: ישעי' כא, יב.

18) ואתא מרבבות קודש: ע"פ דברים לג, ב.

19) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

20) ישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

21) ס"ר אותיות דתורה שהן שרשים לס"ר נש"י: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 241. וראה לקו"ת בהר מג, ד. סה"מ הנחות הר"פ ע' סג. עב. תו"ח תולדות יא, ב.

22) תלת קשרין אינון: זח"ג עג, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ ת"ש ע' 61.

23) דאורייתא מחכמ' עילאה נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

24) לבושין תקינת לון: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

25) איהו וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

26) והחכמה תחי': קהלת ז, יב.

27) כי הוא המדע והוא הידוע: רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. מו"נ ח"א פס"ח. שמונה פרקים פ"ח. וראה תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

28) אנת חכים ולא בחכ' ידיעא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

29) אם בחוקותי תלכו: ויקרא כו, ג.

30) והי' אם שמוע תשמעו: דברים יא, יג.

31) וראיתי' לזכור ברית עולם: בראשית ט, טז.

32) עוד כל ימי הארץ: בראשית ח, כב.

33) אם לא בריתי יומם ולילה: ירמי' לג, כה.

34) והקמותי את בריתי אתכם: בראשית ט, יא.

35) שתנאי הי' להקב"ה במע"ב: ראה שבת פח, א. ובכ"מ.

36) לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע: ראה זח"א כז, א. זח"ב קסה, ב. ובהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ו ע' יד.

37) ויברא ה' אלקים גן בעדן: כ"ה בהכת"י. וראה בראשית ב, ח.

38) שכר מצוה מצוה: אבות פ"ד מ"ב. וראה תניא פל"ז. ובכ"מ.

39) כמו בפרש' ציצית: במדבר טו, מא.

40) ועשיתם אתם וארז"ל כאילו עשאוני: זח"ג קיג, א. וראה ויק"ר פל"ה, ז.

41) שהן נק' רמ"ח אברין דמלכא: ראה ת"ז תי' ל. זח"ב קיח, א.

42) דאיהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

43) פי' אני אור הכתר שנק' אין: ראה פרדס שער הטעמים פ"א.

44) ות"ת: כ"ה בהכת"י.

45) משפטי ה' אמת: תהלים יט, י.

46) ומשפט איהו רחמי: ראה ת"ז בקדמה ד"ה פתח אליהו.

47) כמ"ש בזהר ע"פ ונתתם לי אות אמת: יהושע ב, יב. זח"ג ב, א. וראה זח"א ב, ב.

48) צדק דאיהו דין: ראה ת"ז ד"ה פתח אליהו.

49) דינא דמלכותא: גיטין י, ב, ובכ"מ.

50) מכין אותו עד שתצא נפשו: כתובות פו, א.

51) אנכי ה' אלקיך פי' אנכי מי שאנכי: שמות כ, ב. וראה לקו"ת פינחס פ, ב. זח"א קסז, ב. זח"ג רנז, ב.

52) ועשיתם אתם וארז"ל כאילו עשאוני: זח"ג קיג, א. וראה ויק"ר פל"ה, ז.

53) ויהי קולות וברקים: שמות יט, טז.

54) רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב. וראה אוה"ת בראשית רפו, א.

55) דאין טפה יורדת מלמעלה: ראה זח"ג רמו, ב. תענית כה, ב. ב"ר פי"ג, יג.

56) שעכ"ד פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

57) ומ"ש בזהר דאיהו וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

58) וכמ"ש ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י. וראה זח"ב קכג, ב. ובכ"מ.

59) וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

60) כמ"ש בזוהר עבד מאני רברבא: ראה זח"ב מב, ב.

61) חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

62) דהוא המדע והוא היודע: רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. מו"נ ח"א פס"ח. שמונה פרקים פ"ח. וראה תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

63) שעלו ישראל במח': ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

64) דפני ארי' להימין: יחזקאל א, י.

65) חיות הקודש הנושאות את הכסא: ראה בחיי תרומה כה, י בשם פדר"א. וראה פדר"א ספ"ד. שמו"ר ספכ"ג.

66) ועל הכסא דמות כמראה אדם: ראה יחזקאל א, כו.

67) וישב ה' מלך לעולם: תהלים כט, י.

68) וישב שלמה על כסא ה': דה"א כט, כג.

69) רוממי שדי: נוסח ברכת יוצר.

70) ואלה המלכים אשך מלכו: בראשית לו, לא. דה"א א, מג.

71) וכמ"ש באד"ר. . באני עלמין ולא אתקיימו: ראה זח"ג קמב, א.

72) כמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בישרא דתורא: ב"ק עב, ב.

73) כמ"ש רבא חמרא וריחא פקחין: יומא עו, ב. ובכ"מ.

74) אחור וקדם צרתני אחור למע"ב: תהלים קלט, ה. ויק"ר פי"ד, א. וראה לקו"ת ר"פ מטות. סה"מ תקס"ד ע' קפח. דרך חיים ע' 178. תו"ח בראשית יט, ב. ובכ"מ.

75) דאפי' יתוש קדמך: ויק"ר שם. וראה סנהדרין לח, א.

76) האבות הן הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. ובכ"מ.

77) וכמ"ש בע"ח בטעם מספר רמ"ח דוקא: שער פרקי הצלם פ"ו. וראה לקו"ת שה"ש יח, א.

78) לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

79) כי לא אדם הזא להנחם: שמואל-א טו, כט.

80) באד"ר דז"א בעתיקא עצמו אחיד ותליא: זח"ג רצב, א. וראה ג"כ לקו"ת ס"פ שמיני.

81) באד"ר דלית שמאלא בהאי עתיקא: זח"ג קכט, א.

82) דשם מ"ה בגימ' אדם: מאו"א א, קסו.

83) וביאור הדברים: להבא להלן — ראה גם ד"ה להבין שרש ענין קבלת התורה, בס' מאמרי אדהאמ"צ הנחות תקע"ז ע' קיד ואילך.

84) עם חסיד תתחסד: שמואל-ב כב, כו. תהלים יח, כו.

85) וינחם ה' על הרעה: שמות לב, יד.

86) וינחם ה' אשר עשה את האדם: בראשית ו, ו.

87) יה"ר מלפניך שיכבשו רחמך: ברכות ז, א.

88) והפכתי אבלם לששון: ירמי' לא, יג.

89) כי טוב ה': תהלים לד, ט.

90) וכמ"ש בפרדס דאור הכתר כולו רחמים: ראה ג"כ ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תשכ.

91) וגם נצח ישראל לא ישקר: שמואל-א טו, כט.

92) נחמתי כי המלכתי את שאול: שם טו, י.

93) הראיתם אשר בחר בו ה': שם י, כד.

94) וינחם ה' על הרעה: שמות לב, יד.

95) ויאמר ה' לא אוסיף עוד לקלל: ראה בראשית ח, כא.

96) שנמשח בפך: ראה שמואל-א י, א.

97) שנמשח בקרן: שם טז, יג.

98) משכמו ומעלה גבוה מכל העם: שם ט, ב.

99) ויתעצב אל לבו: בראשית ו, ו.

100) שאול באחת ועלתה לו: יומא כב, ב.

101) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

102) לפי שאמר בס"י דנעוץ תחלתן בסופן: פ"א מ"ז.

103) דוד מלך ישראל חי וקיים: ר"ה כה, א.

104) וכוננתי את כסא ממלכתו: שמואל-ב ז, יג.

105) ונחה עליו רוח ה': ישעי' יא, ב.

106) דמורח ודאין: סנהדרין צג, ב. וראה סה"מ תקס"ב ע' סב. סה"מ תקס"ח ע' שסט. סידור ט, ד. ובכ"מ.

107) רמה קרני בה': שמואל-א ב, א. וראה ביאוה"ז להצ"צ ע' תקמג.

108) ותרם כראם קרני: תהלים צב, יא.

109) וירם קרן: תהלים קמח, יד.

110) נאום הגבר הקים עול: ראה שמואל-ב כג, א. מו"ק טז, ב.

111) כי ראיתי בבניו לי מלך: שמואל-א טז, א.

112) ה' ימלוך לעולם ועד: שמות טו, יח.

113) וכמ"ש בדניאל: ראה דניאל ג, לג. ועוד.

114) ויקח שמואל את פך השמן: שמואל-א י, א.

115) ויקח את קרן השמן: שם טז, יג.

116) שינויים. . שנק' שקר כי הוא שפת אמת: ראה משלי יב, יט. וראה תניא פי"ג ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

117) ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם: שמואל-ב ז, טז.

118) ונק' תרין ריעין דלא מתפרשין: ראה זח"ב נו, א.

119) וצבא השמים לך משתחווים: נחמי' ט, ו.

120) מחדש בכ"י מע"ב: נוסח ברכת יוצר.

121) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

122) מים תחתוני' בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא: ת"ז תי' ה'. תוס' הרא"ש בראשית בתחלתו.

123) א"ח: אור חוזר.

124) ואש שלמעלה יורד ואוכל הקרבן: יומא כא, ב.

125) צדקה תרומם גוי: משלי יד, לד.

126) בזוהר דזכור לדכורא ושמור לנוקבא: זח"ב צב, א.

127) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טו.

128) ואביו שמר: בראשית לז, א. וראה פירש"י שם.

129) ושמרתי לך את הברית: ראה דברים ז, יב.

131) ותשב בפתח עינים: בראשית לח, יד.

132) עיניך יונים: שה"ש א, טו.

133) הסבי עיניך מנגדי: שה"ש ו, ה וראה זח"ג פד, א.

130) עיני כל: תהלים קמה, טו.

134) ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.

135) עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

136) כעיני עבדים אל יד אדוניהם: תהלים קכג, ב.

137) וכמ"ש בזוהר ע"פ לא תצא כצאת העבדים: זח"ב צד, ב.

138) כעיני שפחה: תהלים שם.