להבין שרשי הדברים

קפא

בעזר"ה1

להבין2 שרשי הדברים הנ"ל בענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו (באופן אחר). הנה י"ל שרש ענין האבות הן המרכבה הנ"ל למה נק' האבות בשם המרכבה דבשלמא בחי' המרכבה דפני ארי' ופני שור כו' שייך לקרותם בשם מרכבה מטעם המבואר למעלה דשרש פני ארי' כו' הוא מבחי' מלכים דתוהו שנפלו בשבה"כ בעולם הבריאה וע"כ יש בכחם להעלות לבחי' אדם שעל הכסא כמשל הסוס שנושא את הרוכב כך החיות נושאות את הכסא כו' אבל האבות ששרשם במח' עילאה שע"ז אמר איהו וגרמוהי חד וגם איהו וחיוהי מתאחד במחשבה שנק' גרמוהי כנ"ל ע"כ מאחר שמיוחדין בעצמות המאציל למה נק' בשם מרכבה הלא בחי' מרכבה הוא בחי' דבר נפרד כמרכבה דסוס שנפרד מן הרוכב, וגם זה הטעם שיש בכח המרכבה להעלות אדם הרוכב לפי ששרשו מבחי' התוהו לכאורה זה לא יתכן לומר באבות וא"כ למה נק' האבות בשם מרכבה דוקא.

אך הענין יובן בהקדים להבין ענין מרכבת החיות דפני ארי' כו' בתוס' ביאור במה שנושאים את הכסא ועל הכסא דמות כמראה אדם כנ"ל דהנה3 פי' אדם הוא בחי' התכללות ג' קוין וע"ז מורה תמונת אות הא' שהוא יו"ד בראשו ויו"ד בתחתיתו וקו באמצע המחבר לב' היודין שהוא בחי' התכללות והתחברות מבחי' חסדי' דאבא ובחי' גבורות דאימא יחד שע"ז מורה היו"ד העליון ויו"ד התחתון שמתחברין יחד בקו הזה אשר באמצע והוא עיקר בחי' אדם שהוא בגי' שם מ"ה שהוא במילוי אלפין דוקא כידוע אך י"ל למה נק' בחי' ההתכללות וההתחברות מג' קוין בחי' מ"ה דוקא אם מפני שע"י בחי' הביטול שנק' מ"ה יוכל להיות בחי' התכללות והתחברות מב' הפכים ג"כ (כידוע במשל ב' בנ"א הפכיי' כעשיר ועני שזה ברוממות וזה בשפלות או שני מלכים גדולים או הפכיי' בטבעי המדות מחו"ג כמים ואש יוכלו להתחבר יחד כאשר יבא בחי' ביטול במציאות בהם מחמת שכאו"א ישפיל א"ע כו' וכנראה בחוש שבחי' השפלות תעשה בחי' האחדות כו' והרוממות תעשה הפירוד כו' וכמ"ש במ"א).

וזהו ענין חטא של סדום4 שאמרו שלי שלי שלך שלך לפרוש א"ע להיות כאו"א לבדו בלתי מצטרך לזולתו שזהו בחי' התוהו היפך בחי' התיקון שהוא בחי' התכללות להיות כאו"א מקבל מזולתו לפי שלא ימצא שלימות בלעדי זולתו וכן זולתו לא ישלים נפשו בלעדו כו' מפני בחי' השפלות והחסרון שמוצא כאו"א בעצמו

קפב

ונמצא ע"י בחי' הביטול והשפלות שהוא בחי' מ"ה מתאחדי' ומתחברי' כמה הפכיי' או שני גדולים כו'. וכדוגמא זו יש בארץ שכל מדינה יש בה חסרון דבר א' שצריכה לקבל אותה ממדינה אחרת וכן מדינה האחרת תחסר מדבר אחר שצריכה לקבל ממדינה זו עד שעי"ז מתאחדי' כולם לפי שאין לך מדינה א' שלא תחסר כל בה שלא תצטרך לזולתה. וז"ש ה'5 בחכ' יסד ארץ בשם מ"ה דתיקון כו' ולכך נהפכה סדום לפי שהייתה נגד בחי' התיקון כו' (ומ"ש בא"י לא6 תחסר כל בה היינו לפי שכוללת לכל הארצות להיותה נקראת אמצעיתו דכל עלמא כמו בחי' הלב בגוף כו' וה"ז למעלה כמו בחי' קו האמצעי דתיקון שכלול מכולם כו' וד"ל) א"כ למה נק' בציור תמונת אדם שהוא ציור כולל כמה מציאות מדריגות בתמונת ג' קוין כו'. אך באמת הא בהא תלי' דמשום דשרש בחי' ההתכללו' באה ע"י בחי' מ"ה ע"כ יהי' כלול מכמה מדריגות בתמונת ג' קוין ואע"ג דבחי' ביטול דמה הוא בחי' ביטול והתכללו' במקור הראשון היא הנותנת לקרות בשם אדם בתמונת ג' קוין דוקא כו'.

וביאור הדברי' הנה תחלה י"ל ביאור ענין התחלקות הג' קוין כו' דהנה בחי' קו הימין שרשו הוא בחי' החסדי' שיורדי' ונמשכין מגבוה לנמוך כמ"ש חסד7 דרוע' ימינא שנמשך השפע מלמעלה למטה מטה כטבע המים שיורדין מגבוה לנמוך כידוע ובחי' קו השמאל שרשו בבחי' גבורות שהוא בחי' ההסתלקות למעלה כטבע האש אשר עולה מלמטה למעלה דוקא וזהו ג"כ שרש הכהנים והלוים שהכהנים8 המה מבחי' החסדי' שממשיכים מלמעלה למטה ושרש הלוים מבחי' הגבורות שעולין מלמטה למעלה וכמ"ש ועבד9 הלוי הוא שעבודתו בשיר על הקרבן להעלות בהעלאה למעלה כמ"ש10 בזוהר ונמצא שהן ב' הפכי' ממש כמו מיכאל וגבריאל או שר של אש ושר של מים למטה כו'. והנה דבר המחבר ב' הפכי' כאלה הוא בחי' מ"ה שהוא בחי' קו האמצעי שנק' אדם שם מ"ה כו' וענין ובחי' מ"ה זה היינו כאשר נמשך מלמעלה מהם בחי' ביטול אז יתכללו ויתחברו גם שני הפכים כמ"ש עושה11 השלום במרומיו כמיכאל וגבריאל שהן כמו אש ומים ואין מכבין זא"ז לפי שמאיר עליהם אור עליון הנעלה משניהם יחד ששם מתבטלין הב' הפכים ואין שם דבר והיפוכו כלל מאחר שהאור הוא נעלה מערכם לגמרי כי מה שהן ב' הפכים כמו בחי' המשכת החסדי' והסתלקות דגבורו' אין זה אלא בבחי' אור הנמשך ובא בהשתלשלות אזי בא בבחי' רצוא ושוב כמ"ש והחיות12 רו"ש אבל שם לא שייך לומר בחי' רצוא ושוב כלל אחר שהוא למעלה מבחי' השתלשלות עדיין אלא האור הוא בבחי' ביטול והתכללות בעצמו' המאציל לא שייך לומר לא בחי' הסתלקות ולא בחי' המשכה כו' וע"כ כאשר

קפג

נמשך משם בחי' הארה שהיא עליונה משני ההפכים אזי יתבטלו ממציאותם ויתכללו יחד ועד"מ ב' עבדי' הפכיי' כשבאין לפני המלך מתאחדי' ממש מפני מעלת מדריגת רוממות המלך שנעלה הרבה משניהם יחד או כמשל ב' תלמידים המחולקים זה אוסר וזה מתיר וכאשר באים לקבל מרבם לא ימצא ביניהם13 כי יתבטלו כלי השגתם לגבי מעלת השגת רבם כו'. וזהו הטעם שנק' הארה זו מאור העליון על ב' ההפכי' בשם מ"ה לפי שנמשך בהן מלמעלה בחי' הביטול הנק' מ"ה דהיינו בחי' מ"ה שבעליון נמשך בהן להיות מתכללים עי"ז. דהנה התכללותם זאת הגם שבאה בסיבת הביטול דמ"ה מ"מ הרי ישנם במציאות ממש רק שכאו"א מתכלל ומתאחד גם עם היפכו משא"כ בחי' מ"ה שבעליון משניהם שנק' מ"ה מצד שמושלל מבחי' ישות של המשכות דבר מה כנ"ל שא"א לומר בבחי' אור הבטל וכלול בעצמות ענין ובחי' חו"ג רצוא ושוב כו'. ונמצא שיש ב' מדריגות בבחי' מ"ה א' בבחי' מ"ה שבאור העליון והב' בחי' המשכת מ"ה זה באורות הנמשכין למטה וז"ש מה14 שמו מה שם בנו פי' מה שמו הוא בחי' אור אבא עצמו וממנו נמשך בחי' מ"ה בחי' ביטול בבנו שהוא בחי' התחלקות המדות דז"א חו"ג דאצי' להיות נכללים יחד והוא בחי' התכללות דג' קוין בציור אדם כנ"ל וזהו מ"ה שם בנו ומה הראשון הוא הנק' אדם קדמאה שהוא בחי' אור אבא ומה הב' נק' אדם שני כו' כמ"ש15 בזוהר בכמה דוכתי וד"ל. ובזה יובן דהגם שבחי' ההתכללות דחו"ג בא ע"י בחי' מ"ה שהוא מורה בחי' הביטול במקור העליון שלמעלה משניהם כנ"ל מ"מ אדרבה בחי' ביטול דמ"ה זה היא הנותנת וגורמת להיות במדות בחי' ציור אדם בתמונת ג' קוין בכמה פרטי' שונים לפי שעי"ז מתכללי' כל ריבוי פרטי אורות גם ההפכיי' יחד והרי נמצאין במציאותן ממש רק שמתאחדי' והיו לאחדים לפי שאין בהם רק הארת שם מ"ה דחכ' לחברם יחד אבל לא שמתבטלי' ממציאותם לגמרי כמו בבחי' מ"ה דחכ' עצמו כו' וד"ל.

והנה עבודת המרכבה דפני ארי' כו' היינו שנושאין את הכסא ועל הכסא בחי' אדם הנ"ל שהוא בחי' התכללות הג' קוין הבא מבחי' מ"ה דא"ק כו' ושרש ענין עבודתם בהעלאת אדם זה הנה הוא להעלות אותו למעלה מבחי' אדם כנ"ל כדי שיומשך אח"כ תוס' אור חדש באדם זה והיינו בחי' הארת שם מ"ה מחדש להיות בו בחי' ההתכללות מג' קוין כו' ולא יהי' בבחי' ענפין מתפרדין כו' אבל אין בחי' ביטול והתכללות נמשך באדם זה רק ע"י מה שנושאין את האדם הזה ומעלין אותו למעלה מבחי' אדם כדי שיומשך משם בחי' שם מ"ה חדש באדם זה כו'. וביאור הדברי' הנה ידוע דבחי' עצמו' אא"ס מובדל בערך לגמרי גם מהיות בחי' מקור להתחלקות ע"ס וכמאמר לאו16 דאית לך מכל אינון מדות כלל אך נמשך בבחי' צמצום ומדה בקו"ח כו' כמ"ש בע"ח וע"כ כאשר יעלה בחי' מדות דאדם זה למעלה מבחי' הקו כו' יומשך משם בחי' אור עליון שלמעלה מבחי' התחלקת דע"ס ועי"ז יהי' בהן בחי' התכללות

קפד

יותר מבראשונה מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו מ"ש בחיות שבמרכבה ודמות17 פניהם פני אדם, דהנה בכל א' מד' חיות שבמרכבה יש בחי' פני אדם וכמ"ש ופני18 אדם לארבעתם א"כ מ"ש ודמות פניהם פני אדם הנה זהו ענין כללות בחי' פרצוף אדם העליון שעל הכסא ומ"ש ופני אדם לארבעתם היינו בחי' פני אדם בפרט שיש בכאו"א והפרט נמשך מן הכלל כו' והענין הוא כי הנה בחי' פני אדם הוא רק בחי' וענין התכללות מכמה מדריגות יחד ויש בזה כמה מדריגות לפי שיש בחי' התכללות רק במדות בלבד כמו חג"ת או במוחין בלבד כמו חב"ד כו' ועד"ז יש פרטי פרטי' של בחי' התכללות וכאו"א נק' פני אדם וא"כ יוכל להיות בחי' פני אדם גם בבחי' פרטיות מדריגה של כאו"א מד' חיות שבמרכבה וז"ש ופני אדם לארבעתן והיינו משום דבחי' חכ' דאדם יש בכל הברואים כמ"ש כולם19 בחכ' עשית (וכמ"ש במ"א בענין ושמן מחלמיש צור שנמצא בחי' שמן דחכ' גם בצור כמ"ש בפרד"ס כו'). אבל בחי' אדם הכללי שכולל כל פרטי אדם שבד' חיות הוא בחי' אדם העליון שעל הכסא (וכמ"ש במ"א ע"פ ומשה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה כי הי' בחי' אדם יותר כללי מכל בחי' אדם אשר ע"פ האדמה והיינו בחי' א"ק כו' וד"ל) וזהו ודמות פניהם פני אדם פי' דמות פני אדם הכללי המאיר עליהם נק' דמות פניהם בכלל להיותו הכולל דמות פני אדם שבפרט שבכאו"א וזהו דמות פניהם הכללי הוא פני אדם העליון כו' וד"ל.

אך מהיכן יומשך להיות בחי' פני אדם העליון בבחי' התכללות ג' קוין כנ"ל כ"כ עד שיומשך בחי' התכללות דפני אדם למטה מטה גם בפרטי פרטי' בד' חיות שבמרכבה הנה זהו ע"י שהחיות נושאין את הכסא ועל הכסא דמות כמראה אדם כנ"ל והתנשאות זאת היא למעלה מעלה מבחי' אדם כדי שיומשך משם אח"כ תוס' אור מעצמות המאציל להיות בחי' התכללות יותר מטעם דלאו דאית לי' מכל אינון מדות כלל כנ"ל וזהו ודמות פניהם פי' בחי' פנימי' הרצון והתשוקה מלמטה למעלה בהעלאה לכסא האדם הוא רק מפני שכל מגמתם ופנימיותם הוא להיות בחי' המשכה אח"כ להיות בחי' אדם בהתחברות והתכללות ג' קוין עד שיהי' גם בהם בחי' פני אדם בפרט כנ"ל וכמ"ש והחיות רו"ש כו' וד"ל.

ומעתה יובן תירוץ הקושי' הנ"ל בענין האבות הן המרכבה למה נק' בשם מרכבה כו'. דהנה שרש האבות הוא בבחי' חג"ת דז"א דאצי' כידוע והיינו בבחי' הכלים דז"א כמו אברהם הי' בחי' מרכבה לבחי' הכלי דחסד דאצי' שמתלבש בחסד דבריאה שהוא שרש נשמת אברהם כו' ועד"ז יצחק ויעקב בגבורה ות"ת וע"ז אמרו האבות הן המרכבה ואעפ"י שע"ז אמר דאיהו וגרמוהי חד כנ"ל מ"מ שייך לקרותם בשם מרכבה כמו שהחיות שבבריאה נק' מרכבה מטעם שמעלין לבחי' אדם שהוא בחי' ז"א כך יש לקרות לאבות שהן בבחי' כלים דז"א בשם מרכבה מפני שהן מעלין

קפה

לבחי' א"ק שהוא אור אבא כנ"ל בפי' מה שמו ומה שם בנו כו' וג"כ מאותו הטעם שנק' החיות מרכבה להיות ביכולתם להעלות את הרוכב לפי ששרשם ממדריגה עליונה מבחי' התוהו שקדם לבחי' התיקון כמבואר למעלה כך יש טעם ביכולת האבות להעלות גם לבחי' א"ק שהוא בחי' אור אבא לפי ששרשם למעלה מבחי' החכ' דאור אבא כו' וד"ל.

ולהבין זה יש להקדים תחלה ביאור ענין המאמר באדר"ז20 דאו"א ממו"ס דא"א נפקן אבל ז"א בעתיקא אחיד ותלי' כו' ע"ש. וזה המאמר יפלא לכאורה שהרי בחי' המדות שנק' ז"א נמשך רק מבחי' חו"ב שנק' או"א כי כמו אב ואם המולידים בן ובת כך בחי' חו"ב מולידים את המדות אוי"ר כנודע ואיך אמר דז"א בעתיקא עצמו אחיד שהוא למעלה הרבה מבחי' מו"ס דא"א כידוע בע"ח בכמה דוכתי. אך הענין הוא מובן עד"מ מבשרי אחזה כו' דהנה ידוע פי' מו"ס הנק' חכמה שבכתר שהוא כמו בחי' כח המשכיל שבאדם שהוא למעלה מן השכל הגלוי בטעם וסברא ומה שנק' בשם משכיל היינו ע"ש שהוא בחי' מקור השכל הגלוי כשעדיין הוא בהעלם בבחי' כח היולי וע"כ נק' ח"ס כנודע וז"ש דאו"א במו"ס אחידן דחו"ב נמשכין מבחי' העלם כח המשכיל וכמ"ש והחכ' מאין תמצא21 כו' וכמ"ש במ"א באריכות אבל בחי' המדות דז"א בעתיקא עצמו אחיד פי' בבחי' כשב"כ שלמעלה מבחי' חכ' שבכתר והוא הנק' בחי' עתיקא שהוא בחי' פנימי' א"א כו'.

וביאו' הדברים הנה הגם שאנו רואים שהמדות נמשכין ונולדים מן ההתבוננו' שנק' בינה כמ"ש כי22 אם לבינה תקרא שבחי' בינה נק' אם הבנים לפי שהמדות נולדו מן ההתבוננו' והחכ' נק' אב כי ממנו מקור התולדה כידוע מ"מ אין עיקר מהות המדות מתהווים מחו"ב אלא רק שיוצאים מן ההעלם לגילוי בדרך מעבר בלבד מחו"ב להיות גילוי התפעלות בלב ע"י השכל וכנראה בחוש בטבע הטוב להטיב דגם שיתפעל בחסד מצד ההתבוננו' מ"מ אין ההתבוננו' רק כמו סיבה לעורר מדה זאת הטבעי' שיש בנפשו להטיב ולרחם כי עיקר המדות ומהותם כבר הוטבע בנפש בבחי' טבעיי' וע"י חו"ב יצאו לידי גילוי בלבד מהעלם עצם מציאותם כו' ונמצא שרש מהות עצם המדות הן למעלה מחו"ב כו'. וזהו ההפרש גם בעבודת ה' בין דו"ר שכליי' לדו"ר טבעיי' שנק' אהבה המסותרת בבחי' עצמיו' וטבעיות שבחי' אהבה הטבעי' הרי נק' בשם אה"ר להיותה כמו שהיא בעצמי' מהות טבע בנפש שהיא למעלה מבחי' התפשטותה והתגלותה ע"י השכל שמעוררה ומולידה שאינו אלא הארה בעלמא מוגבלת מעצמותה כו' וע"כ בחי' אהבה שנולדה מן השכל נק' אהבת עולם ונק' אהבה זוטא ונמצא בחי' דו"ר טבעיי' גבוהים בשרשם גם מבחי' מקור דחו"ב הנק' משכיל מקור השכל כי הרי שרשם בבחי' עצמיות הנפש כמו רצון העצמי שלמעלה מן הטעם גם מן הטעם כמוס הנעלם שברצון שנק' ח"ס כידוע וכמו

קפו

בחי' אה"ר שהיא בחי' עצם רצון פשוט שלמעלה מבחי' טעם לגמרי רק מפני שזהו עצם מציאותה כמו טבע הטוב להטיב למעלה מן הטעם רק שזהו עצם טבעו כו'. אך מ"מ יש מעלה יתירה בדו"ר שכליי' מדו"ר טבעיי' מצד אחר והוא לפי שבחי' הבירור דמדות רעות דנוגה שבאת זלעו"ז כו' שמקבלין מדו"ר טבעיי' שבנפש כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל23 חסד דקליפה כו' אינו אלא בחכ' דוקא כי24 בחכ' אתברירו דוקא, והיינו דוקא בדו"ר שכליי' ולא בדו"ר טבעיי' שלמעלה מן השכל ואמנם לאחר שנבררו מדות דנוגה ע"י החכ' שבמדות שנק' דו"ר שכליי' הרי מצד עצם מציאות ומהות טבע עצם המדות גבוהים הם מדו"ר שכליי' מטעם הנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן מארז"ל יפה25 כח הבן מכח האב כו' דלכאורה איך אפשר שיהי' כח הבן הנולד יפה מכח האב שהולידו כו'. אך עפ"י הנ"ל מובן מפני דגם שתולדות הבן נמשך מטיפת כח האב שהוא בחי' חו"ב נק' אב כו' כנ"ל מ"מ מצד שרש עצמיות הבן יפה כחו מכח טיפת האב המולידו לפי ששרש כח הבן הוא למעלה מבחי' טיפת האב המוליד להיות כי ידוע דהטפה במוח האב מתהווה מעצם הנפש שלמעלה הרבה מבחי' מוחין דאב כו' וד"ל. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה בענין מאמר הנ"ל דאו"א ממו"ס דא"א נפקן שהוא הנק' משכיל שממנו מתהווה בחי' טיפת אבא הבאה מן המוחין והוא ענין כוונות26 דפסוק ראשון דק"ש הוי' אלקינו כו' שהוא יחוד או"א להוליד המדות דז"א כידוע אבל יפה כח הבן שהוא בחי' המדות דז"א מצד שרשו בעצמיות הכתר הנק' עתיקא גם מבחי' כח האב שהוא בחי' מוחין דאבא שאינו אלא מבחי' מו"ס דא"א וד"ל. וזהו שאנו או' שמע ישראל דוקא לפי שע"י בחי' ישראל שעלה במח"ס מבחי' עצמיות הכתר הנק' עתיקא משום דז"א בע"י אחיד כנ"ל עי"ז נעשה בחי' יחוד הוי' אלקינו הנק' עתיקא משום דז"א בע"י אחיד כנ"ל עי"ז נעשה בחי' יחוד הוי' אלקינו או"א להיות מקבלי' מח"ס כו' וזהו פי' ישראל27 לי ראש כו' וכמ"ש ישראל28 אשר בך אתפאר כו' וד"ל.

אך י"ל מפני מה ירדו בחי' דו"ר טבעיי' כ"כ למטה במדריגה להיות למטה מן השכל והטעם אחר ששרשם גבוה כ"כ כנ"ל. אמנם הענין יובן עד"מ מנפילת אבן מן החומה שכל שהגובה של החומה ביותר יותר תפול למטה למרחוק כי לפי ערך העלי' כך ערך הירידה וכמ"ש29 בס"י שיש עומק רום ועומק תחת ולפי ערך עומק הרום כך ערך הירידה למטה בעומק תחת וכמשל מי ששכלו עמוק יותר יותר

קפז

יוכל להוריד השכל למטה כידוע בענין וידבר30 שלשת אלפי' משל כו' או עד"מ האבוקה דכל שהיא גדולה יותר יותר תאיר למרחוק להאיר גם במקום חושך ואפילה ואם אינה גדולה לא תאיר למרחוק רק למקום קרוב ולא במקום חושך ביותר כו'. וכיוצא בכל אלה יובן הנמשל למעלה בטעם השפלת המדות הטבעיי' להיות למטה מן הדעת לפי ששרשם הוא למעלה מן הדעת כנ"ל בפי' טעם המאמר דז"א בע"י עצמו אחיד למעלה מחו"ב כו' והוא הטעם שיורדין למטה כ"כ כו' וד"ל.

ובכ"ז מתורץ הקושי' הנ"ל בענין האבות הן המרכבה כו'. דהנה מבואר למעלה דשרש האבות הוא בבחי' חג"ת דז"א בבחי' הכלים דוקא והוא כמו בחי' דו"ר טבעיי' למטה שהן למטה מן המוחין כו' אך מ"מ שרש עצמיותם הוא בבחי' עתיקא עצמו ולזה אמרו דיפה כח הבן גם מכח האב שהוא בחי' מוחין דאבא כו' (וגם יפה מכח מקור המוחין דאבא הנק' משכיל כנ"ל ששרש טבע המדות בבחי' כשב"כ כו') וא"כ הרי יפה כח האבות שנק' מרכבה לז"א גם מבחי' המוחין דאו"א דנפקין ממו"ס דא"א כו' כמו שרש אהבה דאברהם איש החסד שרשו הוא בבחי' אה"ר שבעצמות הכתר כו' (וכמ"ש במ"א שזהו מ"ש ושמר31 לך את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך כו' ע"ש) משום דז"א בע"י עצמו אחיד כנ"ל וזהו הטעם שיש ביכולת האבות שנק' מרכבה לז"א להעלות לבחי' אדם קדמאה גם שהוא בחי' אור אבא כמ"ש מה שמו כו' כנ"ל (וגם ביכולתם להעלות לבחי' ח"ס מקור אור אבא ג"כ מטעם ששרשם בבחי' כתר שבכתר כו' כנ"ל שגם בחי' ח"ס הרי נק' חכמה וע"ז נאמר ג"כ והחכ'32 מאין תמצא וכמ"ש יהיב33 חכמתא לחכימין כו' עד"מ כאשר נמשך תוס' כח ואור חדש בכח המשכיל ההיולי כו' שנק' חכימין כו' ולמעלה הוא בחי' התלבשות אא"ס בחכ' להיות נק' חכים וד"ל). וע"ד הנ"ל בחיות שבמרכבה דבריאה שנושאות את הכסא דאדם התחתון כו' כך האבות שהן בבחי' חג"ת דז"א מעלין לבחי' א"ק מטעם שיפה כח הבן מכח האב מצד שרשו למעלה מבחי' מוחין דאב כו' כנ"ל וד"ל.

וזהו מארז"ל ע"פ ועשיתם34 אתם כאלו עשאוני כו' פי' לפי שישראל בהיות שהן המרכבה להעלות לבחי' א"ק כנ"ל הנה אחר בחי' ההעלאה הזאת נמשך בחי' תוס' אור מעצמות אא"ס בחכ' שנק' א"ק כנ"ל בבחי' המשכה שנמשך באדם התחתון ע"י בחי' ההעלאה דמרכבה התחתונה דפני ארי' כו' והיינו להיות בחי' התלבשות אא"ס בחכ' שנוכל לומר עליו אנת חכים כו' כי אא"ס מצד עצמו למעלה גם מבחי' מקור לחכמה וכמ"ש לא דאית לך מכל אינון מדות כלל אך ע"י בחי' העלאות דנשמות הצדיקים דוקא שהן בחי' מרכבה לז"א כנ"ל וז"א בע"י עצמו אחיד כו' ע"כ יומשך אח"כ בחי' המשכה מעצמות אא"ס בחכ' (גם להיות בחי' ח"ס כו') וזהו

קפח

שארז"ל כאלו עשאוני להמשיך בחי' חכמה כו' והוא בחי' יחוד דחו"ב שבק"ש בב' תיבות דה' אלקינו שיהיו מקבלי' ממו"ס כו' כנ"ל וד"ל.

אך עדיין י"ל לכאורה בתירוץ הקושי' הנ"ל דאם מטעם שז"א בע"י אחיד כו' יפה כח האבות להעלות לבחי' חכמה ג"כ כנ"ל למה אמרו דישראל35 עלה במח' שאינה אלא לבוש בעלמא למדות ואין למח' דמיון כלל עם מדות טבעיי' כו' וגם מבואר למעלה דזהו פי' המאמר דאיהו וגרמוהי שהוא התאחדות המחשבה בשכל כו' א"כ הרי אין שרשם במדות רק בחכ' ולא למעלה מן החכמה והדרא קושי' לדוכתא למה נק' האבות מרכבה להעלות לבחי' אדם כו'.

אך הנה כ"ז יובן בהקדים פי' ישראל ובפרט במה שבפסוק ראשון דק"ש או' שמע ישראל דוקא ולא אברהם או יצחק כו'. דהנה יעקב שנק' ישראל אמר אלקי36 אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי כו' וידוע דשרש אברהם הוא בחי' החסד דקו הימין חח"נ כו' ושרש יצחק הוא בקו השמאל בחי' גבורה והוא הנק' פחד יצחק כו' שהן ב' הפכים זה בבחי' או"י מלמעלה למטה וזה בבחי' או"ח מלמטה למעלה כטבע המים והאש שהן ב' הפכי' טבע המים שיורדין מגבוה לנמוך וטבע האש לעלות כו' וא"כ איך אמר יעקב אלקי אבי אברהם בחי' או"י וגם פחד יצחק שהוא בבחי' א"ח כו' האיך ישכנו ב' הפכים כא' כו'. אך הענין הוא משום דיעקב37 נק' בריח התיכון כו' הכולל ב' הקוין ימין ושמאל והוא בחי' ת"ת שכולל חו"ג וישראל הוא בחי' דעת שכולל חו"ב כו' ולכך ארז"ל דיעקב38 לא מת מפני שלא יש יניקה מקו האמצעי לחיצוני' ולא כאברהם39 שיצא ממנו ישמעאל כו' ולכך40 נק' יעקב בחיר שבאבות ולהיותו בבחי' קו האמצעי ע"כ אמר ע"ע אלקי אבי אברהם פי' אברהם הוא בבחי' קו הימין דחכ' וחסד הנק' ימין מקרבת ולפי שאור אבא מקור החסדי' אמר אלקי אבי אברהם וגם בחי' שמאל דוחה דקו השמאל הנק' פחד יצחק הי' לי שנכלל בקו האמצעי דיעקב ופי' הי' לי שנמשך אלי ליכלל הגבורות בחסדים (כי בחי' ז"א רובו חסדים כידוע) וזהו הטעם שאמרו דיעקב לא מת לפי שז' מלכים שמתו ונפלו למטה שרש אחיזתם בקו השמאל כידוע ואמנם כאשר הגבורות דקו השמאל נכללו בחסדי' דקו האמצעי לא יש ממילא שום יניקה לסט' דמות כו' ועיקר הטעם מפני שיעקב מקבל מבחי' החכ' שבקו הימין וכמ"ש אלקי אבי אברהם41 אב"ר42 מ"ה דחכ' וכתיב ימותו43 ולא בחכ' לפי שבחי' החכמה הוא בחי'

קפט

הביטול שהוא היפוך בחי' הישות והגסות שמשם שרש יניקת החיצוני' שנק' מות כו' וד"ל.

והנה כמו שיעקב נק' בריח התיכון לחבר ב' הפכים דחו"ג דאברהם ויצחק למטה כך בחי' ישראל דלעילא שהוא בחי' דעת עליון דכתר שרש הקו האמצעי דת"י מחבר ומייחד לב' הפכים דחו"ב שהן כללות הב' קוין כידוע והוא מ"ש ישראל44 לסגולתו בחי' סגול העליון דכח"ב (וכמ"ש45 במ"א על46 מאמר הזהר בפסוק כי יעקב בחר לו י"ה כו'). וזהו שאנו אומרים ביחוד עליון דפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל דוקא לפי שישראל זה היינו בחי' דעת עליון שמייחד חו"ב ועל ידו יהי' יחוד דחו"ב שנק' ה' אלקינו וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו וד"ל. וזהו שארז"ל דישראל47 עלה במח' כו' ע"ד שאמרו יעקב48 משמש במרום כו' דהנה המחשבה הוא מבחי' אותיות שנק' בשם כלים למדות כנראה בחוש שהמדות שבלב כאשר יתפעלו מיד יתלבשו במחשבה לחשוב ולהרהר מה שלבו חפץ ונק' הרהורי לבו והן בחי' הכלים להגביל ולהלביש אור התפעלות המדה כו' דהיינו לצייר אופן התפשטותה והתגלותה בכמה אופנים שונים והן כלים מכלים שונים כו' ולמעלה הנה שרש נשמות הצדיקים נמשכו מפנימי' הכלים דהיינו מבחי' המח' שנק' לבושין לגופא דמנהון פרחין נשמתין לב"נ כו' והמלאכים נמשכו מחיצוניות הכלים כידוע וזהו שהאבות נק' מרכבה למדות עליונות מפני ששרשם במח' עליונה. אך הנה אמרו בזהר49 דאית מחשבה ואית מחשבה כו', דהיינו מח' שלמטה מן המדות כנ"ל ומח' עילאה דבינה שהיא מקור המדות והוא בחי' אותיות השכל שבלעדן לא יומשך התפעלות בלב כידוע ולמעלה מעלה מן השכל ג"כ יש בחי' אותיות דמח' עליונה יותר שמשם נמשך שרש חו"ב דאצי' והוא בחי' גילוי הרגשת הדעת עליון שהוא בחי' גילוי המשכת חו"ב דא"א לייחד חו"ב הנגלית באצי' כנ"ל וז"ש דיעקב משמש במרום לייחד חו"ב דאצי' ע"י התגלות בחי' דעת עליון ודוקא יעקב שהוא בחי' ת"ת שכולל חו"ג ע"י התלבשות הכלים והלבושים דוקא שהוא בחי' מח' תתאה כנ"ל וזהו שאמרו ג"כ דישראל עלה במח' עליונה שלמעלה מחו"ב לייחדם מפני שהאבות בחי' מרכבה למדות בבחי' מח' תתאה ומטעם הנ"ל בפי' המאמר דז"א בע"י אחיד כו' וע"כ במרכבה שלהם למדות הטבעיות עולין במח' עילאה שלמעלה גם מחכ' שנק' א"ק כנ"ל. ובזה מתורץ הקושי' הנ"ל דגם שהמח' למטה לבוש בעלמא למדות אבל מצד שהן בחי' המרכבה נושאות למדות דז"א למעלה במח' עילאה שלמעלה מחו"ב לייחדם כו' וז"ש שמע ישראל דוקא כנ"ל וד"ל (ונמצא מיחוד איהו וגרמוהי נעשה יחוד דאיהו וחיוהי כו' וד"ל).

קצ

ואחר50 כל הנ"ל יש לבאר שרש ענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כנ"ל. דהנה ידוע דזכור51 לדכורא ושמור לנוק' ושרש הדברים הנה הוא שבת דמעלי שבתא ושבת דיממא דשבת דמעלי שבתא הוא בחי' שמור לנוק' ושבת דיממא הוא בחי' זכור לדכורא כו' (וע"ז רמזו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן א' מלמטה למעלה והב' מלמעלה למטה).

וביאור הדברים הנה בחי' דכר ונוק' ידוע שהוא בחי' ההעלאה ובחי' ההמשכה והנה בחי' שבת דמעלי שבתא הוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה וע"כ אומרים בליל שבת מזמור לדוד וברכו כו' ומזמור שיר ליום השבת כו' ובסעודת הלילה אומרים אזמר בשבחין כו' וביום שבת או' בקידוש זכור את יום השבת כו' מפני שהוא בחי' ההמשכה וכמ"ש וקראת52 לשבת עונג וכל קריאה בחי' המשכה מלמעלה למטה כידוע (אבל בליל שבת אומרים בקידוש ויכולו השמים כו' שהוא בחי' ההעלאה כמו כלתה53 נפשי וכן ויכל אלקים כו') ולכך אומרים בסעודת היום דא היא סעודתא דעתיקא ובלילה אומרים דא היא סעודתא דחקל תפוחין כו'54 וכמ"ש במ"א). וביאור ענין בחי' ההעלאה בליל שבת הנה יובן עד"מ מי שהוא בעל שכל מופלג בחכמה כאשר צריך להוריד ולצמצם כל כח חכמתו לכלול א"ע בדבר קטן מאד כמו לצייר או לכתוב ה"ז בחי' ירידה גדולה לגבי כח חכמתו ובודאי לא שכל חכמתו ממש מתצמצמת ומתלבשת באותו ציור או כתיבה ושאר מלאכה שהרי אין מהצורך לציור או כתיבה בחי' עמקות חכמה כלל רק בכח התנועה ובמחשבה בעלמא די לעסוק בה וא"כ בהכרח לומר שכח חכמתו העצמי' אז נשארת בהעלם ובצמצום עצמותו בלתי מתפשטת במוחו מפני שמצמצם א"ע לכלול א"ע בדבר המלאכה וע"כ ממילא מובן שכאשר חוזר ונח ושובת מאותו הציור והכתיבה שבעבורו נתצמצם אזי חוזר ג"כ הארת כח חכמתו להיות כבראשונה והוא55 הנק' נייחא דרוחא וכמו מי שטרוד בעומק חכמה אחת ובא חבירו ומבלבלו בשאלת בדבר מה מענינים קטנים מאד שבהכרח מתצמצם ברגע זו הארת השגתו בדבר החכ' שהי' טרוד בה מפני שמסיח דעתו ברגע זו מאותו העומק בהכרח לפי שמצמצם א"ע לשמוע מה ששואלו חבירו כו' וא"כ מיד שהלך חבירו ממנו שהוא שב אל עומק השגתו כמבראשונה נק' נייחא דרוחא ג"כ לפי שבא אור השכל אל עצמות כחו ושובת ונח מצמצומו א"ע לשמוע דבר בטל כו' וכך הוא ענין צמצום החכ' מפני צמצום עצמו באיזה מלאכה גשמי' בציור וכתיבה כנ"ל וד"ל.

ונמצא מובן מזה עכ"פ שבחי' השביתה מן הציור והכתיבה וכיוצא הוא גורם מנוחת כח השכל שיעמוד במעמדו הראשון ולא יתעלם ויתצמצם עוד

קצא

והוא הנק' בחי' ההעלאה מלמטה למעלה כי השביתה הגשמי' מן הציור ודאי הוא בחי' העלאה דהיינו שחוזר צמצום כח התנועה וצמצום כח המחשבה אל בחי' כח עצמותם ממש וממילא עי"ז חוזר ג"כ ועולה בחי' אותו כח המצומצם של השכל מה שמצמצם ע"י בעבור זה (כמו שמצמצם עומקו בהשגה כדי לשמוע שאלת חבירו כנ"ל) אל כח עצמותו ממש וממילא ינוח כח השכל ויעמוד בעמדו הראשון כמו שתנוח המח' ותעמוד בעצמות כחה כששובת ונח מן הציור וכיוצא וע"כ נק' כ"ז בשם בחי' ההעלאה מלמטה למעלה הנק' בחי' א"ח למקורו כך כח השכל חוזר אל מקורו ועצמו וגם כח המח' כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בבחי' שרש שבת דמעלי שבתא כמ"ש ויכל אלקים כו' כנ"ל דהיינו שבחי' צמצום כח הפועל דשם האלקי' דמל' דאצי' בבי"ע חוזר ועולה אל בחי' עצמותה כי הנה בחי' חכמה דמל' דאצי' שמהווה הכל מאין ליש הוא רק כדמיון צמצום מחשבת אדם בציור וכתיבה וכה"ג לגבי עצם מהות אור חכ' דמל' (שבתוכה מלובש חכמה דז"א שבתוכה מלובש חכמה דאור אבא עד בחי' חכ' דא"ס ממש כו') וכאשר אמר ויכל אלקים כו' היינו שביתת מלאכה זו שהצמצום חזר אל עצמות חכמתו להיות במעמדו הראשון כנ"ל והוא הנק' בחי' אור חוזר למקורו דהיינו שבחי' חכמתו עצמי' המאציל חזר לעצמותו מפני שנתעלה מצמצומו א"ע למטה בי' מאמרות דאצי' ודבריאה כו' ונק' נייחא דרוחא החכמה וכמ"ש כי בו שבת וינפש וע"ד משלי' הנ"ל וד"ל. וזהו ענין שמור לנוק' שהוא בחי' ליל שבת מפני שהוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה כנ"ל וע"כ או' מזמור לדוד כו' ובקידוש או' ויכולו ויכל אלקי' כו וישבות כו'. אך בשבת דיממא הוא בחי' ההמשכה מלמעלה למטה והוא בחי' זכור לדכורא כמ"ש בקידוש היום זכור את יום השבת כו' וכנ"ל.

וביאור זה הנה יובן ג"כ ע"ד הנ"ל במשל מלאכה גשמי' בציור וכתיבה כו' דהנה אנו רואים בחוש שלאחר שגמר אדם איזה מלאכה כמו ציור או כתיבה ובנין וכה"ג הגם שמסתלק צמצום שכלו ומחשבתו ובאין אל עצמותם כנ"ל הנה מיד אחר ההעלאה הזאת חוזר ונעשה בחי' ירידה והמשכה מעצמות חכמתו לדבר המלאכה ההיא כי הרי מתחיל להסתכל בחכמתו הטיב הדק בכל פרטי מעשהו שעשה אם טובה היא. עד"מ אומן חרש חכם שהגם שתחלת פעולתו ודאי הייתה עפ"י שכלו ולימודו בציור מלאכת האומנות מ"מ פעולתו נעשי' צמצום עצמות כח חכמתו כנ"ל אך לאחר שגמר מלאכת הציור ומתבונן בה אם טובה ויפה היא הרי צריך להעמיק בה בכל עצמו' תבונתו שהיא הרבה יותר מצמצום הארתה בפעולת מלאכתו שאינה אלא עפ"י לימודו בחכמת האומנות בלבד אבל בחי' ההסתכלות וההתבוננו' בדקדוק המלאכה לאחר שנגמרה שאז כבר עלה בצמצום שכלו בעצמותה הנה היא בכל כח שכלו העצמי שנק' בחי' כח היולי להשכיל בכל חכ' כו' וד"ל. ונמצא הרי אחר בחי' אור החוזר הנ"ל נעשה בחי' או"י להוריד ולעיין במלאכה ולהעמיק בה בעצמות שכלו. ואמנם בחי' חזרת המשכה זאת אינו נק' צמצום כח השכל כמו בשעת פעולת המלאכה כנ"ל מאחר שאינו עושה כלום רק

קצב

שמשכיל ומתבונן באיכות פרטי המלאכה בלבד והרי כח השכל עומד במעמדו בלתי צמצום א"ע לכלל א"ע בפעולה פרטיות כנ"ל רק בחי' ירידה קצת יש לכח השכל והוא מה שמעיין בו בכל חלקי פרטי המלאכה שצריך להעלות כל חלקיה בפרט בשכלו וגם חכמת המלאכה כולה כלא חשיבי לגבי עצם כח שכלו אך מ"מ אין זה צמצום כח שכלו ממש מאחר שכל כח שכלו פנוי לעיין בה כו' וד"ל. ונמצא דהגם שעיון זה במלאכה בכח שכלו הוא רק חלק מכל כחה מ"מ אינו נק' צמצום עצמותו ממש רק בחי' ירידה והמשכה נקראת כמו כל ירידה והמשכה שאין ההמשכה רק חלק קטן נבדל מגדול כו' וד"ל.

והדוגמא מכ"ז יובן למעלה ג"כ בבחי' שבת דיממא שהוא בחי' ההמשכה מלמעלה למטה דהיינו לאחר שהי' ההעלאה בליל שבת כנ"ל בפי' ויכל אלקים כו' וישבות כו' אח"כ ביום השבת התבונן המאציל בכל אשר עשה וברא והאציל כו' והנה טוב מאד כו' והרי בחי' התבוננו' זאת באה מכח עצמו' חכמת המאציל לאחר שעומד בעצמותו אחר השביתה מי' מאמרות כנ"ל ואין זה נק' בחי' צמצום כח חכמתו במה שמתבונן בלבד אך מ"מ בחי' ירידה נחשבת לגבי עצם כח חכמתו ית' וכמובן ממשל הנ"ל ואעפ"י שנק' ירידה מ"מ נק' בחי' המשכה מלמעלה למטה כנ"ל וז"ש ביום השבת וקראת לשבת עונג בבחי' ירידת ההמשכה מעצמות עונג חכמתו וז"ש זכור את יום השבת כו' והוא ג"כ מ"ש ויברך אלקים את יום הז' לאחר שאמר וישבות כו' וד"ל (אך בחי' ההעלאה מכל אשר עשה עד שהוטב בעיניו ג"כ ביום ולא בלילה ול"ד להעלא' צמצום המלאכה דליל שבת כו' וכמ"ש במ"א שהוא בחי' העלאת היופי של המלאכה שהיא בחי' העונג כו' משא"כ בהעלא' נייחא דרוחא הנ"ל) וע"כ יש שיר ומזמור גם ביום השבת כמו אסדר לסעודת' כו' כי העלא' זו עם המשכתה נעשה הכל ביום כו' וד"ל). וזהו זכור ושמור בדיבור א' נאמרו דבשעת מ"ת הי' בחי' ההעלאה דשמור ובחי' ההמשכה דזכור כנ"ל בדיבור א'.

ויובן56 זה בהקדם ענין עוה"ב שהוא מעלה יתירה הרבה ממעלת הג"ע העליון דעכשיו וכמ"ש57 בפירש"י58 וברמב"ן בשער הגמול כי בזמן תחה"מ ועוה"ב יהי' עיקר השכר והגמול. והנה בתחה"מ ועוה"ב שאמרו דכל59 ישראל יש להם חלק לעוה"ב אפי' פושעי ישראל לפי שכל מקיים איזה מצוה יש לו חלק לעוה"ב ואפי' פושעי ישראל יש להם חלק לעוה"ב לפי60 שמלאים מצות כרימון כו' מלבד אותן מה שמנו חכמים בפרטות שלא יקומו בתחה"מ ואין להם חלק לעוה"ב והן מעט מזעיר וזה לכאורה כפלא יחשב מאחר שהעוה"ב במעלה גדולה מג"ע כנ"ל למה לא יזכו

קצג

בג"ע רק הצדיקים המופלגים וכמ"ש61 על לוי אכתי לוי מאברא כו' ולא62 יש רק י"ח אלפים שורות כו', וכמ"ש63 סביב שמנה עשר אלף כו' וכמבואר בדרז"ל, ולעוה"ב כל ישראל יש להם חלק. אך הנה ההפרש בין ג"ע לעוה"ב הוא במה שבג"ע הנשמות בלבד נהנין מזיו האלקי בלתי מלובשים בגופי' חומריי' אבל בעוה"ב יהנו גם הגופי' מזיו אור האלקי כי אז יהי' הנשמות מלובשים בגופים כמו עכשיו והיינו ענין תחה"מ שגוף גשמי יקום ויחי' מחיי' החיים בחי' אא"ס ממש כמ"ש במתים שהחי' יחזקאל מארבע64 הרוחות בואי הרוח ופחי בעצמות האלה כו' וזה הדבר אינו מובן לכאורה דהלא ק"ו הוא אם במדריגת זיו האלקי שבג"ע לא יוכלו הגופים לקבל העונג האלקי הזה העליון האיך יוכלו הגופים לקבל מדריגת זיו האלקי שיאיר בתחה"מ ועוה"ב שלמעלה ממדריגת ג"ע כנ"ל שתענוג האלקי שבעוה"ב הרבה יותר מתענוג הנשמות בג"ע (ומ"ש65 באחר מוטב לדייני' ביסורי גיהנום וליתי לעלמא דאתי אע"פ שבודאי עשה מצות אפשר שהי' מאותן שאין להם חלק לעוה"ב כו'). אך הענין הוא דמטעם זה אדרבא היא הנותנת לומר דבעוה"ב יוכלו גם הגופים לקבל לפי שמעלתו גבוה יותר להיות ידוע שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע והוא מטעם שלגבי מדריגת אא"ס שנק' בחי' מקיף וסוכ"ע שוין רוחניי' וגשמיו' נשמו' וגופי' וגם הגופי' יוכלו לקבל כמו הנשמות משום דקמי' ממש כחשכה כאורה כו' כמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה כו' וידוע דעוה"ב שרשו מבחי' כתר שבחכ' והוא מ"ש ביו"ד66 נברא העוה"ב ביו"ד דחכ' שנמשך מאור הכתר והוא מ"ש עין67 לא ראתה כו' לפי שהנשמו' שבג"ע דעכשיו אינם רואים ומשיגים בג"ע התחתון רק בבחי' בינה שבמל' או בבינה שבבינה בג"ע העליון (והוא הנק' גן לעדן אבל עדן עצמו עין לא ראתה כו') והיינו ההפרש בין עצם התענוג שבחכ' לבחי' גילוי התענוג שבבינה כידוע ומבואר במ"א שזהו כמשל התגלות התענוג שבא בהשגת איזה שכל וסברא שאין לזה ערך לעצמות התענוג שמתלבש בנקודת חכ' ולמעלה היינו בחי' עונג העליון שמלובש במעשה68 המצות שנקראין תר"ך עמודי אור שבכתר (דהיינו [י"ג] חיוורתי דע"י בחי' הלבנונית שמשם נמשך תרי"ג ארחין כו' וד"ל). וזהו שאמרו דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אפי' פושעי ישראל לפי שמלאים מצות וע"י המצות נעשה למעלה בחי' כתר שהוא בחי' מקיף עטרה על המוחין שבראש ששם רוחניות וגשמיות שוין וע"כ גם הגופים יוכלו לקבל כנ"ל (וכמ"כ בתחה"מ שיקומו הכל חוץ מאותן שמנו חכמים בפרט כנ"ל משום שנאמר כי69 טל אורות טליך שהוא

קצד

בחי' טלא דבדולחא כו' דהיינו ג"כ בחי' ירידת והתלבשות האור מבחי' עונג העליון הנ"ל שלמעלה מחו"ב ששם הכל שוין כו'). והטעם שנק' כתר עד"מ הכתר הנעשה מאבנים טובות הגשמיים ונותנין על הראש לתפארת כך ממצות שנעשין בבחי' דצ"ח דנוגה הגשמיי' אך להיותם מבחי' רפ"ח ניצוצין דתוהו ולאחר הבירור הם מאירים עד"מ האבן כשמבהיק אור שהוא דבר פלא ונאה להיות על הראש כו' כך המצות נעשין בחי' כתר למעלה על בחי' המוחין העליונים וכמ"ש מט"ט70 יושב וקושר כתרים לקונו כו' ממעשה המצות של ישראל ולזה הטעם מובן שרש ענין אריכות הגלות הזה כי לעתיד בתחה"מ ועוה"ב יתגלה בחי' הארת אור הכתר העליון כנ"ל וכדי שיבא לידי גילוי צריך להיות קיום כל המצות בכל נפש מישראל בפ"מ כדי שיתגלה בכללות ולא בפרטות ובלתי ישראל לא יוכל להיות גילוי אור הכתר בכללות כי הרי הן קומה שלימה שנק' אדם כידוע וגם מטעם המצות שא"א שיומשך אור הכתר על ידן רק ע"י ישראל דוקא כי להם ניתן הכח הזה בקיום המצות ולא לזולתם כנ"ל בענין קבלת התורה שמי שאינו מבנ"י או אשה וקטן שפטורי' אינם ממשיכי' כלום כשעושין מצות כידוע וד"ל.

ובכ"ז כבר מתורץ הקושי' הנ"ל למה לא יזכו בג"ע רק הנשמות של הצדיקים כו' כי בג"ע אין ההארה רק מבחי' ממכ"ע שנק' א"פ שנמשך מחכ' לבינה מאין ליש וכמ"ש להנחיל71 אוהבי יש ע"כ אינן יכולין לקבל רק הנשמות שנהנין מזיו האלקי בג"ע והוא אינו אלא קבלת שכר לפי שעה בלבד עד שיתגלה בחי' הכתר שנק' סוכ"ע בזמן תחה"מ ועה"ב שהיא עיקר השכר והגמול כנ"ל ואז הכל יכולים לקבל מטעם הנ"ל דכל שמעלתו גבוה יורד למטה יותר כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ מארז"ל דבשעה72 שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו מלאכים עליונים וקשרו ב' כתרים לכאו"א א' כנגד נעשה והב' כנגד נשמע רק שבחטא העגל נטלו מהם אותם ב' הכתרים וכמ"ש ויתנצלו73 בנ"י את עדיים מהר חורב כו'. וביאור הדברים מובן עפ"י הנ"ל דמן קבלת מעשה מצות נעשה למעלה בחי' כתר ועטרה כו' וע"כ גם ישראל שהן בדוגמת כנ"י דלעילא שהוא בחי' המל' נמשך עליהם ג"כ בחי' כתר על כאו"א בשעה שקיבלו עליהם המצות ואמרו נעשה ונשמע וזהו הנק' עדיים כמשל העטרה מאבני' טובות שנק' עדי וכמ"ש ותבואי74 בעדי עדיים כו' והוא הנק' קישוטי כלה כו' וד"ל. אך מה שנמשך עליהם ב' כתרי' א' כנגד נעשה והב' כנגד נשמע הענין הוא לפי שידוע שיש ב' מדריגות או"י ואו"ח בחי' או"ח הוא העולה מלמטה למעלה ואו"י הוא היורד מלמעלה למטה וכמ"כ יש ב' מיני כתרים הא' הנעשה מבחי' או"ח מצד בחי' העלאת מ"נ כמו מבחי' ביטול היש

קצה

של המלאכים כמ"ש75 בזוהר ע"פ גבורי כח עושי דברו כו' או כמו בענין הכתר שנעשה מתפלות ישראל וכן המלאכים כתר יתנו כו' והב' הכתר הנעשה ע"י בחי' או"י שנמשך ויורד מלמעלה למטה מעצמות כמו בשבועות שנתגלה וירד אור הכתר וכמ"ש וירד76 ה' כו' וידבר אלקים כו' אנוכי כו' שהוא בחי' הכתר וגם כאן הרי כשאמרו ונשמע ה"ז בחי' ההעלאה וביטול המציאות מכל וכל כמו מי שמסכים דעתו ורצונו לשמוע כל מה שיצוינו זולתו הרי מבטל כל חושיו וכל מחשבותיו רק לשמוע ונכלל בזה ביטול פנימי ביטול כל רצונותיו מכל וכל כי מאחר שהוחלט אצלו לציית לכל אשר יגזור עליו הרי כבר בהכרח ביטל כל רצונותיו לנגד רצון המצוה להיות מוכן לעבודתו גם שיהי' נגד רצונו וזהו פי' ונשמע לקיים רצונו ולא שמיעה באוזן בלבד ונמצא בבחי' שמיעה זאת הוא בחי' העלאת כל פנימי' הנפש כאו"א מישראל באמרן ונשמע למעלה לגבי בחי' רצה"ע שישמעו כמ"ש בטל77 רצונך מפני רצונו כו' וכך נתבטלו כל רצונם לרצה"ע והוא הנק' בחי' או"ח ונעשה עי"ז בחי' כתר אחד וע"י שאמרו נעשה שהוא בחי' ירידת ההמשכה למטה דהיינו קיום זה הרצה"ע להביאו במעשה ממש אחר שיקבלוהו בשמיעה עי"ז נמשך אור הכתר בבחי' או"י מלמעלה למטה כו' והן78 הנה ב' הכתרים. אך הן הקדימו נעשה לנשמע כלומר נעשה ונמשיך למטה בחי' רצה"ע אשר נשמע אותו בבחי' העלאה כו' נמצא בחי' או"י קדם לבחי' או"ח וז"ש הקב"ה מי גילה רז זה לבני שהקדימו נעשה לנשמע כו' לפי שלא הי' יורד או"י רק לפי ערך העלאה דאו"ח אם היו מקדימי' שמיעה לעשי' אבל הם הקדימו עשי' לשמיעה כדי שיומשך רצון מלמעלה מבחי' ההשתלשלו' והוא מבחי' רצה"פ שאינו בא אלא מעצמו שלא יגיענו העלאת מ"נ כלל (וכמ"ש במ"א וד"ל).

ואחר כל הנ"ל יובן מ"ש דבשעת מ"ת דוקא זכור ושמור בדיבור א' נאמרו לפי שע"י קבלת המצות דבשעת מ"ת הראה להם מעין ודוגמת העוה"ב ותחה"מ דלעתיד כי לעתיד הרי יתגלה אור הכתר הנק' סובב הכללי ע"י גמר קיום כל המצות בפ"מ כנ"ל בפי' כל ישראל יש להם חלק ובשעת מ"ת קיבלו ע"ע ע"כ וירד ה' על הר סיני ואמר אנוכי שהוא גילוי אור הכתר ג"כ כנ"ל. והנה כל וי"ו אלפי שנה דהוי עלמא יש בחי' עליות וירידות הנק' העלאות והמשכות כמו בכל ימות החול נעשה בחי' העלאה בליל שבת כנ"ל שנק' שמור לנוק' וביום השבת נמשך בחי' המשכה שנק' זכור לדכורא כנ"ל באורך וכמ"כ יש יו"ט ור"ח וכן כל יום ויום יש עליות העולמות והמשכות כו' בפרט ובכל שנה בכלל ומשמיטה לשמיטה עד ימוהמ"ש כידוע אך79 באלף הז' שאז זמן תחה"מ ועוה"ב נק' יום שכולו שבת כלומר שאין בו ענין העלאה והמשכה אלא כולו שבת ומנוחה ונק' מנוחה לחיי העולמי' פי' בחי' מנוחה העצמי' שלמעלה מבחי' השתלשלות בקו"ח כו' ששם אין עליות וירידות

קצו

כלל שאין שם המנוחה כמו כי80 בו שבת מבחי' מלאכה שהייתה בתחלה כו' כי לאחר תשלום כל הבירורי' לא יהי' בחי' העלאה כלל וממילא לא תהי' בחי' המשכה וא"כ הרי יהי' שמה81 העלאה והמשכה כו' והיינו מפני שאז יתגלה בחי' סובב הכללי שלמעלה מבחי' הקו כו' שאין בו מעלה ומטה כלל כנ"ל בשרש ענין המצות וד"ל. וזהו שהראה להם הקב"ה בשעת מ"ת מה שיהי' לעתיד באמרו להם זכור ושמור שהוא בחי' ההעלאה וההמשכה בדיבור א' מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע פי' פה הוא בחי' המל' כמ"ש82 בס"י וקבען בפה כו' ואזן83 הוא בבחי' בינה כידוע ושניהם הן בבחי' עליות וירידות וא"א שיהי' בהן זכור ושמור דכר ונוק' כא' ממש אך ביו"ד שנמשך מן הכתר שהוא שרש העוה"ב כנ"ל שם יכול להיות זכור ושמור בדיבור א' ממש כי שם שוין בחי' רוחניות וגשמיות וכן משפיע ומקבל יחד כו' וכדוגמא זאת ג"כ נמשך להם ב' כתרים א' מבחי' או"י והב' מבחי' או"ח כנגד נעשה ונשמע ומפני שהקדימו נעשה לנשמע כנ"ל הטעם הרי נכללו כא' וכן העלאה והמשכה דזכור ושמור וכללו כא' בדיבור א' דנקודת חכמה שבו הארת הכתר כו' מה שאין הפה יכול לדבר אותם כא' שהרי המל' אינה עולה ויורדת כא' וכן באזן דבינה שהוא בחי' שמיעה דנק' או"ח אינה יכולה לשמוע כא' רק בבחי' הכתר שם נאמרו כא' כו' וד"ל.

ומעתה יש לבאר שרש ענין רכב84 אלקים רבותים אלפי שנאן כו' ותחלה יש לבאר שרש אדנ"י ב"ם כו' ברפ"ה כו' דהנה ידוע בספרי המדקדקים שכל דגש מורה ענין ההתחלה דוקא אך כאן לא שייך בחי' התחלה בתיבת בם דקאי על המרכבה דרכב אלקים כו' אלפי שנאן דהיינו פני ארי' ופני שור כו' שהן נמשכו ונתהוו מבחי' מל' דאצי' מאין ליש כידוע והיינו פי' הפשוט דאדנ"י בם שהוא בחי' מל' דאצי' שנק' בשם אד' להיותו אדון כל המעשי' ונק' כח הפועל בנפעל כידוע וא"כ האיך יהי' נק' המרכבה שנתהוו משם אד' בשם התחלה וראש לגבי מקור חוצבם שם אד' שהוא בחי' הראש והמקור שלהם כו'. אך הנה מבואר למעלה דהמרכבה הן מעלים לשם אד' השוכן בהם מטעם ששרשם מבחי' התוהו כו' כמו המרכבה שמעלה את הרוכב כנ"ל וא"כ הרי בחי' שם אד' נכלל בתוכם וכמ"ש85 בזוהר ע"פ שרפים עומדי' ממעל לו ממעל לשכינתי' כו' לפי שהמרכבה נושאות את הכסא ומאחר שיש ביכולתם להעלותה כו' א"כ בהכרח שיש בהן בחי' מעלה ומדריגה מצד שרשם גבוה משם אד' ומצד זה נק' הם בחי' ראש לגבי בחי' שם אד' ונמצא דאין כאן בחי' ראש וסוף כלל כי שניהם מתכללי' זב"ז והראש נעשה סוף והסוף נעשה ראש וע"כ אין דגש בתיבת בם אלא הוא רפה כו' וד"ל.

קצז

ובכ"ז יובן ג"כ מה שאנו מוצאים שבכל מקום לא הייתה גילוי שכינה בלא מרכבה וכמ"ש ויעל86 אלקי' מעל אברהם וארז"ל שנסתלקה המרכבה כו' וגם ביעקב נאמר מחנה87 אלקים זה וכן בשאר כל התגלות שכינה כמו באהל מועד דכתיב במשה וישמע88 את הקול מבין שני הכרובים שהן בחי' מט"ט וסנד"ל כידוע וכן89 בנבוא' דישעי' ויחזקאל הרי ראו את המרכבה אלא שישעי' ראה בחי' מרכבה דבריאה ויחזקאל ראה בחי' מרכבה דיצי' כידוע וכן כל נביא לפי שרש מקור נבואתו בי"ס דבי"ע נתגלה אלי' בחי' מרכבה שבאותו עולם לפי שא"א להיות גילוי שכינה מבלעדי מרכבה מפני שכלולה [בהם] והן מעלים אותה כנ"ל וד"ל.

ועתה י"ל שרש ענין רכב אלקים רבותיי' אלפי שנאן כו'. דהנה ארז"ל שהקב"ה90 בלילה מאי קא עביד רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות שנאמר רכב אלקי' כו' א"ת שנאן אלא שאינן (מפני שמספר רבותיי' הן ב' רבוא שהוא מספר כ' אלפים וח"י אלף הוא מספר החיל שעומדי' סביב כמ"ש סביב91 שמנה עשר אלף והרי נחסר ב' אלפי' ממספר כ' אלפים וזהו שאינן שנחסרו ב' אלפים וע"כ נק' אלפי שנאן וזהו דרך דרש ופי' שנאן הוא כללות המרכבה פני ארי' כו' והיינו ר"ת דשנא"ן ש"ור נ"שר א"רי' א"דם כידוע). וזה המאמר כולו פלאי לכאורה דאיך יתכן ענין הרכיבה למעלה ומהו הכרוב קל שלו ולמה בחי' ח"י אלף עולמות דוקא.

אך הנה יש להקדים תחלה בשרש בחי' מט"ט92 שנק' עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וכמ"ש בזהר ובסה"ק ובדרז"ל ג"כ ע"פ נער93 הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו ולפעמים נק' נער מט"ט ולפעמים נק' זקן ביתו כו' כמ"ש94 בזהר ע"פ אנוש כחציר ימיו כו' דהוא בחי' מט"ט שמתחדש בכל שבוע כו' וכמ"ש במ"א. והנה כל הנהגות העולמות בו' יומין דחול שהן בחי' מוחין דקטנות הוא ע"י בחי' ו"ק דיצי' שהוא בחי' מט"ט וסנדל הוא בבחי' ו"ק דעשי' וז"ש כי95 שרית עם אלקים שהוא ע"ס דבריאה ועם אנשים מט"ט וסנדל כמ"ש בכתבי האריז"ל בכמה דוכתי ובתיבת מט"ט יש ב' טיתי"ן והן לנגד ח"י ברכאן בשחרית עד שמ"ע שהוא בחי' מט"ט דיצי' ולאחריהם הן ח"י ברכאן דצלותא שהוא בבחי' האצי' וזהו ח"י ח"י הוא יודוך והטעם שיש בו ב' טתי"ן ידוע לפי שיש בו בחי' או"י ובחי' או"ח וכללותו אינו אלא בחי' מדות דקטנות שהן כלולים מחב"ד וע"כ הוא רק ט"ס ולפעמים הוא בבחי' או"י ולפעמים הוא בבחי' או"ח וזהו הטי"ת הא' בבחי' או"י מלמעלה למטה והטי"ת הב'

קצח

מלמטה למעלה (ומיט"ט ביו"ד הוא כשעולה בבחי' בריאה וכמ"ש במ"א באריכות) והוא הנק' כרוב קל כי הנה ידוע דשרש ב' הכרובי' שעל הכפורת הן בחי' מט"ט וסנדל שהן בחי' ו"ק דיצי' ובחי' ו"ק דעשי' כנ"ל ופי' כרוב קל הוא בחי' מט"ט לבדו שכלול בו בחי' ו"ק דעשי' וע"כ נק' בשם כרוב א' ונק' קל לפי שעולה ב"פ כמספר דשם אד' כי שם אד' עולה מספר ס"ה וב"פ ס"ה עולה ק"ל והיינו מ"ש בו הנני96 שולח מלאכי לפניך השמר בו כו' כי שמי בקרבו כו' ולהיותו בבחי' הקטנות ע"כ הוזהרו להשמר שלא ימרו בו כי לא ישא לפשעם כו' וכאשר97 לא נתלבש עדיין בו"ק דעשי'98 נק' כרוב קל וזהו פי' מ"ש הקב"ה רוכב על כרוב קל שלו פי' הקב"ה הוא בחי' ו"ק דבריאה שנק' ז"א דבריאה שבתוכו מלובש בחי' ז"א דאצי' ובחי' ו"ק דיצי' נק' מט"ט והוא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו להנהגות העולמות בימות החול כנ"ל ובח"י ברכאן דצלותא עולה בחי' מט"ט דיצי' בבחי' ו"ק דבריאה וכשהאדם99 כורע בברוך וזוקף בשם למטה כך למעלה בחי' אדם דבריאה כורע בברוך וזוקף בשם והיינו בחי' ח"י חוליות דז"א דבריאה שעולה בבחי' ו"ק דאצי' ולזה רמזו במ"ש שהוא שט בח"י אלף עולמות פי' ח"י אלף עולמות הללו היינו בחי' ח"י אלפים מדריגות שמתחלקים ומקבלי' מבחי' ו"ק דאצי' מפני שעולה גם הוא ח"י לפי שבחי' ז"א דאצי' ג"כ רק ט"ס וב' טיתי"ן א' בבחי' או"י והב' בבחי' או"ח כו' וגם להיות כי כל עיקר בחי' אדם הוא רק ט"ס חב"ד חג"ת נה"י רק כאשר מתכלל כאו"א מט' הרי טפ"ט עולה פ"א וג"פ פ"א לנגד הגדלת ג' מיני כלים פנימי ואמצעי וחיצון רת"ס הרי עולה רמ"ג וה"ח המגדילי' עולה רמ"ח והן רמ"ח100 אברים דאדם כמ"ש בע"ח וד"ל.

ולהבין ביאור כ"ז הנה יש להקדי' מ"ש בשני הכרובי' שהי' פניהם101 איש אל אחיו דוקא דהנה שני הכרובי' הם בחי' מט"ט וסנדל כו' ומ"ש פניהם איש אל אחיו היינו בחי' היחוד דמט"ט וסנדל ולכך היו כדמות דכר ונוק' כו' כידוע. וביאור הענין הנה ידוע דבי"ע היינו בחי' מדו"מ והמח' שבהעלם הוא בחי' בריאה והדיבור הוא בבחי' יצירה כו' והנה הגם שהדיבור הוא בבחי' היצירה הנה מ"מ יש בו יחוד יצי' ועשי' וגם הוא בחי' ממוצע שבו מתחבר בריאה ועשי' וכוללם יחד. דהנה אנו רואים במהות הדיבור שעיקרו אינו אלא בהוצאת הקול בה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו' ובלא גילוי הקול בה' מוצאות הפה אינו נק' בשם דיבור כלל והראי' ממשז"ל בכמה דוכתי דהרהור102 לאו כדיבור דמי עד שיוציא בשפתיו דוקא משום דעקימת103 שפתיו הוי מעשה וא"כ הרי בחי' עשי' נכלל בבחי' הדיבור

קצט

מאחר שאינו נק' בחי' דיבור עד שיהי' בו בחי' עשי' להוציא בשפתיו אותיו' בומ"ף וגיכ"ק מהחיך שכ"ז בחי' עשי' נחשב דודאי כמו שעקימת שפתיו הוי מעשה בפרט לענין אותיות בומ"ף שיוצאין מן השפתיי' כך כל אותיות דגרון וחיך ולשון שכולן הפה גומר בשפתיים שכללות הדיבור בפה הוא וכמ"ש מי104 שם פה לאדם ונק' פי המדבר בכלל ג"כ כולו בחי' עשי' נחשבת בעקימת שפתי' ואמנם מהות הדיבור עצמו מובדל מבחי' עשי' דה' מוצאות רק שמתלבש בה' מוצאות כידוע שעיקר ענין הדיבור הוא בחי' הבל הלב שיוצא בקול בה' מוצאות שהוא בחי' קול רוחני להוציא מהעלם המחשבה לידי גילוי דהיינו כמו שיש קול גשמי המתגלה בדיבור הגשמי כך יש בחי' קול רוחני שהוא בחי' הבל הלב הרוחני שמוציא העלם המח' שיבא לידי גילוי באותיו' הדבור שהוא בחי' המשכה רוחניות.

וא"כ הרי מובן מכ"ז דהדיבור הוא בחי' ממוצע לחבר בחי' העלם המח' באותיו' הדיבור דהיינו מה שהאדם יכול לדבר מה שחושב במח' בהעלם ונמצא מחבר בחי' בריאה ועשי' שבה' מוצאות כנ"ל ובגופו של דיבור הנגלה בקול גשמי בו מתייחדי' בחי' יצי' ועשי' דהיינו גילוי הדיבור עצמו עם בחי' העשי' שבעקימת שפתיו בפה כנ"ל ונמצא הדיבור כולל יצי' ועשי' בעצמו וגם כולל בחי' בריאה ויצי' וזהו בחי' מט"ט דיצי' שלפעמים עולה בבריאה ומביא משם לידי גילוי בדיבור וגם כולל בעצמו בחי' העשי' והיינו ענין שני הכרובי' שהיו פניהם איש אל אחיו דהיינו מט"ט וסנדל יצי' ועשי' שמתייחדי' יחד בדיבור כנ"ל כי העשי' נכלל ביצי' וע"כ היו כדמות דכר ונוק' שהנוקבא נכלל בדכורא וגם הוא נק' כרוב קל להעלות את האדם דבריאה שהוא בחי' ו"ק דבריאה בבחי' האצי' וזהו שארז"ל הקב"ה שהוא בחי' ז"א דבריאה והן המדות שמלובשים במח' רוכב על כרוב קל שלו שהוא בחי' הדיבור שנק' מט"ט עבדו זקן ביתו כו' כנ"ל וכמו בח"י ברכאן דצלותא שהדיבור מעלה לבחי' ח"י חוליות דו"ק דבריאה באצי' כנ"ל כך בלילה הקב"ה רוכב על כרוב קל שהוא בחי' מט"ט דיצי' ומעלה אותו לבחי' ז"א דאצי' בח"י אלף עולמות שלו כנ"ל ופי' וש"ט בבחי' עליות דוקא כי בחי' המרכבה נושא לרוכב וכמ"כ מורידו למטה וכך ביום מורידו לבחי' המדו' דאצי' שיתלבשו בו"ק דבריאה שהן בבחי' המח' עד שבאין לידי גילוי בדיבור ועשי' בי' מאמרות כמ"ש כי105 חסד אל כל היום אך בלילה הוא בחי' הסתלקות הדיבור שנק' כרוב ק"ל כנ"ל ועל ידו ש"ט ועולה בחי' אלף עולמות כו' וד"ל.

ובכ"ז מובן מ"ש רכב אלקים רבותים אלפי שנאן פי' אלקים הוא בחי' ו"ק דבריאה ורכב אלקים הוא בחי' מט"ט דיצי' שנק' כרוב ק"ל מפני שמספרו בכפליי' משם אד' וע"כ יש בו התכללו' מספר ב' רבוא כי ע"ס דבריאה שמתחלקים ליו"ד וי' למאה ומאה לאלף הרי יו"ד אלפים ובמרכבה דמט"ט עולה בכפליי' כ' אלפים וז"ש ואתא106 מרבבות קודש ב' רבבות אך שנחסרו ב' אלפים כשעולה למעלה בח"י אלף

ר

עולמות דאצי' וז"ש אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן כנ"ל לפי שבחי' רכיבה זו הוא בחי' העלאה למעלה כנ"ל בפי' וש"ט בח"י אלף כו' וז"ש ח"י ח"י107 הוא יודוך דוקא בבחי' הודאה לעלות למעלה הוא ח"י ח"י שהן ח"י ברכות דשחרית שהוא בחי' מט"ט דיצי' וח"י ברכות דצלותא שהוא בבחי' עלי' ו"ק דבריאה שש"ט בח"י אלף עולמות דאצי' כשזוקף בשם כנ"ל וד"ל.


1) בעזר"ה: בכת"י ג רשום: ביאור שני על הנ"ל.

2) להבין שרשי הדברים: נדפס בשינויים בתו"א יתרו עב, ו. וראה בארוכה ד"ה פדה בשלום בסה"מ תרל"ב ח"א ע' יב ואילך, וע' טו ואילך. וש"נ בארוכה. חלק מהמאמר כאן הובא ג"כ בהמשך תער"ב ח"א ע' תפ.

3) דהנה פי' אדם. . התכללות ג' קוין: ראה ג"כ לקו"ת אמור קכו, ג. אוה"ת שמות ע' מד. ולכללות הבא להלן ראה המשך מים רבים תרל"ו ע' קיח ואילך.

4) סדום שאמרו שלי שלי שלך שלך: ראה אבות פ"ה מ"י.

5) ה' בחכ' יסד ארץ: משלי ג, יט.

6) לא תחסר כל בה: דברים ח, ט.

7) חסד דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

8) שהכהנים המה מבחי' החסדים: זח"א רנו, ב. זח"ג מח, ב. קכא, ב. ועוד.

9) ועבד הלוי הוא: במדבר יח, כג. וראה לקו"ת קרח נה, ב.

10) כמ"ש בזוהר: זח"ג קעח, ב.

11) עושה השלום במרומיו כמיכאל וגבריאל: איוב כה, ב. במדב"ר פי"ב, ח. זח"ג יב, ב. וראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ ר"פ לך לך.

12) והחיות רו"ש: יחזקאל א, טו.

13) ביניהם: כ"ה בהכת"י, ואוצ"ל: ביניהם מחלוקת.

14) מה שמו ומה שם בנו: משלי ל, ד.

15) כמ"ש בזהר בכמה דוכתי: זח"ב עט, א. וראה מאו"א א, קסו. ס' הערכים חב"ד ערך אדה"ר ע' קסו.

16) לאו דאית לך מכל אינון מדות: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

17) ודמות פניהם פני אדם: יחזקאל א, י.

18) ופני אדם לארבעתם: ראה יחזקאל א, י. והערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בהמשך מים רבים תרל"ו ע' נא.

19) כולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

20) באדר"ז דאו"א ממו"ס דא"א נפקן: זח"ג רצב, א.

21) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

22) כי אם לבינה תקרא: משלי ב, ג. וראה זח"א ריט, א.

23) אברהס שיצא ממנו ישמעאל: פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.

24) כי בחכ' אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ע"ח שי"ח פ"ה ועוד. מבו"ש ש"ה ח"א פ"ב. אגה"ק סכ"ח. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 206.

25) יפה כח הבן מכח האב: שבועות מח, א.

26) כוונות דפסוק ראשון דק"ש הוי' אלקינו. . יחוד או"א: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ג ע' 168.

27) ישראל לי ראש: ראה דרמ"צ טו, ב בשם הזוהר.

28) ישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

29) וכמ"ש בס"י שיש עומק רום ועומק תחת: פ"א מ"ה.

30) וידבר שלשת אלפים משל: מלכים-א ה, יב.

31) ושמר לך את הברית והחסד: דברים ז, יד.

32) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

33) יהיב חכמתא לחכימין: דניאל ב, כא.

34) ועשיתם אתם כאילו עשאוני: זח"ג קיג, א. וראה ויק"ר פל"ה, ז.

35) דישראל עלה במח': ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

36) אלקי אבי אברהם ופחד יצחק: בראשית לא, מב.

37) דיעקב נק' בריח התיכון: זח"ב קעה, ב. וראה אוה"ת ויחי שצה, ב.

38) דיעקב לא מת: תענית ה, ב. ובכ"מ.

39) כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד.

40) ולכך נק' יעקב בחיר שבאבות: שער הפסוקים תולדות כז, כה. וראה ג"כ ב"ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קמז, ב.

41) אברהם אבר מ"ה דחכ': ראה זח"א ד, א. וראה תו"א מג"א צ, א.

42) אב"ר: בכת"י ב: אב.

43) ימותו ולא בחכ': איוב ד, כא.

44) ישראל לסגולתו: תהלים קלה, ד.

45) וכמ"ש. . הזהר: בכת"י ב: וכמא' הזהר.

46) על מאמר הזוהר בפסוק כי יעקב בחר לו י"ה: זח"א קסא, ב. זח"ב קכו, א. וראה ביאוה"ז ל, ד. נא, ג. פ, א. תו"ח וירא קי, ג. וישלח קצב, ג ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' קנב. וש"נ.

47) דישראל עלה במח': ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

48) יעקב משמש במרום: זח"א קלג, א. וראה ביאוה"ז יג, ד ואילך.

49) בזהר דאית מחשבה ואית מחשבה: ראה ת"ז תי' סט (קטו, א).

50) ואחר כל הנ"ל: להבא לקמן — ראה גם ד"ה זכור ושמור בס' מאמרי אדהאמ"צ תקע"ז ע' קכג.

51) דזכור לדכורא ושמור לנוק': זח"ב צב, א.

52) וקראת לשבת עונג: ישעי' נח, יג.

53) כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

54) כו'). . במ"א): כ"ה בהכת"י. וחסר התחלת מוסגר.

55) והוא הנק' נייחא דרוחא: ראה זח"א ע, א.

56) ויובן זה בהקדם ענין עוה"ב: בהבא להלן ראה בארוכה תשובות וביאורים מכ"ק אדמו"ר זי"ע סי' ח'.

57) וכמ"ש בפירש"י: ראה בארוכה תשובות וביאורים שם הע' א.

58) בפירש"י: בכת"י ב וכת"י ג: במפרשים. וכ"ה בתו"א יתרו עג, ב.

59) דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב: סנהדרין צ, א.

60) לפי שמלאים מצות כרימון: עירובין יט, א.

61) וכמ"ש על לוי אכתי לוי מאברא: ברכות יח, ב.

62) ולא יש רק י"ח אלפים שורות: ראה סוכה מה, ב.

63) וכמ"ש סביב שמונה עשר אלף: יחזקאל מח, לה.

64) מארבע הרוחות באי הרוח: ראה יחזקאל לז, ט.

65) ומ"ש באחר מוטב לדייני': חגיגה טו, ב. וראה ג"כ תו"א הנסמן לעיל בריש המאמר (יתרו עג, ב). לקו"ת בשלח א, ד. ויקרא (הוספות) נב, ב. דרמ"צ א, ב. ובכ"מ.

66) ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. זח"א ד, א. ובכ"מ. וראה אגה"ק ס"ה.

67) עין לא ראתה: ישעי' סד, ג.

68) במעשה המצות שנק' תר"ך עמודי אור: ראה אגה"ק סכ"ט. פרדס ש"ח פ"ג.

69) כי טל אורות טליך שהוא בחי' טלא דבדולחא: ישעי' כו, יט. וראה זח"ג קכח, ב. קלה, ב.

70) מט"ט יושב וקושר כתרים לקונו: זח"א לז, ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 202.

71) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

72) דבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע: שבת פח, א.

73) ויתנצלו בנ"י את עדים: שמות לג, ו.

74) ותבואי בעדי עדיים: יחזקאל טז, ז.

75) כמ"ש בזוהר ע"פ גבורי כח עושי דברו: זח"ג קצ, ב.

76) וירד ה' כו' וידבר אלקים: שמות יט, כ.

77) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב מ"ד.

78) והן. . הכתרים: בכת"י ב ליתא תיבות אלו.

79) אך באלף הז'. . נק' יום שכולו שבת: משנה סוף מס' תמיד. וראה ג"כ יהל אור ע' תרכז, תשכ.

80) כי: בכת"י ב: כמו.

81) שמה: בכת"י ב: שוה.

82) כמ"ש בס"י וקבען בפה: פ"ב מ"ג.

83) ואזן הוא בבחי' בינה: ראה זח"ג קלח, ב. ע"ח שער אח"פ פ"ג. ובכ"מ.

84) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן: תהלים סח, יח. וראה יהל אור שם.

85) וכמ"ש בזוהר ע"פ שרפים עומדים ממעל לו ממעל לשכינתי': ישעי' ו, ב. וראה זח"ג מז, א. עט, ב. זח"ב קמז, ב. וראה ביאוה"ז עח, א. ביאוה"ז להצ"צ ע' שעו. אוה"ת נ"ך ע' קנט ואילך.

86) ויעל אלקי' מעל אברהם וארז"ל שנסתלקה המרכבה: בראשית יז, כב. ב"ר פמ"ז, ו. וראה תורה שלמה שם.

87) מחנה אלקים זה: בראשית לב, ג.

88) וישמע את הקול. . שהן בחי' מט"ט וסנד"ל: במדבר ז, פט. זח"ג רל, ב.

89) וכן בנבוא' דישעי' ויחזקאל: ישעי' פ"ו. יחזקאל פ"א.

90) שהקב"ה בלילה מאי קא עביד: ע"ז ג, ב.

91) סביב שמונה עשר אלף: יחזקאל מח, לה.

92) מט"ט שנק' עבדו זקן ביתו: זח"א קכו, ב.

93) נער הייתי גס זקנתי שרו של עולם: תהלים לז, כה. יבמות טז, ב. וראה יהל אור ע' קמב.

94) כמ"ש בזוהר ע"פ אנוש כחציר ימיו: תהלים קג, טו. זח"ג רטז, ב. ריז, ב.

95) כי שרית עם אלקים: בראשית לב, כט.

96) הנני שולח מלאכי לפניך: ראה שמות כג, כא ואילך.

97) וכאשר. . נק' כרוב קל: בכת"י ב ליתא תיבות אלו.

98) דעשי': בכת"י ג: דיצי' נק' מט"ט עבדו והוא זקן ביתו המושל בכל אשר לו (והנהגת העולמות) דעשי' נק' כרוב קל שלו.

99) וכשהאדם כורע בברוך וזוקף בשם: ראה ברכות יב, א.

100) רמ"ח אברים דאדם כמ"ש בע"ח: שער פרקי הצלם פ"ו.

101) פניהם איש אל אחיו: שמות כה, כ. לז, ט.

102) דהרהור לאו כדבור דמי: ברכות כ, ב.

103) דעקימת שפתיו הוי מעשה: ב"מ צ, ב. ובכ"מ. וראה תניא פל"ז.

104) מי שם פה לאדם: שמות ד, יא.

105) כי חסד א-ל כל היום: תהלים נב, ג.

106) ואתא מרבבות קודש: דברים לג, ב.

107) ח"י ח"י הוא יודוך: ישעי' לח, יט.