ואולם חי אני

ר

שבת מברכין תמוז

ואולם1 חי אני וימלא כבוד ה'2 את כל הארץ וכו'. ויש להבין לכאורה במ"ש וימלא כבוד כו' לשון עתיד דוקא הלא כתיב מלא3 כה"כ לשון הווה שכבודו מלא עולם תמיד וכמ"כ כתיב את השמים ואת4 הארץ אני מלא כו' ולמה אמר וימלא (וגם בלשון שבועה חי אני וימלא שמשמעו על להבא נשבע שיהי' כן). וכמ"כ י"ל במה שאנו אומרים ברוך5 שם כבוד מלכותו כו' דמשמע ענין ברכה והמשכת מלכותו זאת אנו מבקשים על העתיד, ולכאורה כבר הוא מבורך בשם ומלכות כמ"ש מלכותך6 מכ"ע ואין7 מלך בלא עם כו'. וגם י"ל שאלת המלאכים כמ"ש משרתיו8 שואלים זל"ז איה מקום כבודו כו', וזה פלא לכאורה דהלא המה עצמם או' מלא9 כה"כ שכל הארץ האירה מכבודו בבחי' ההתגלות מאין ליש בכל העולמות ובכל נברא בפרט ואם לאו לא הי' להם קיום מציאות כלל כידוע, וא"כ מה זה ששואלים איה מקום כבודו כו'. ועוד ענין א' י"ל בהיות ידוע מארז"ל דקודם10 שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו', דהיינו שלא הי' עדיין בחי' השתלשלות העולמות דאבי"ע כלל רק הי' הוא ושמו העצמי בלבד (שנק' מל' דא"ס שלפני הקו כו'), וא"כ י"ל קודם שנאצל ונברא כו' מי קראו בשמו להיות לכבוד מאחר שאין עוד מלבדו, ולמה אמר שימלא כבוד ה' לקרות בשמו הגדול הלא אין שינוי לפניו מקודם שנבה"ע כו' כי ממנו נמצאו הכל, ולא יתכן בחי' הכבוד רק על זולתו הנפרד מאתו כו'.

רא

אך הנה כ"ז יובן בהקדי' מ"ש כי11 לא מחשבותי מחשבותיכם כו', פי' לא כמו ענין מחשבת ב"ו שאין מחשבתו פועלת איזה התהוות חיות דבר מה גם כשיחשוב על דבר מה כמה שעות לא יוכל להוסיף אור וחיות בדבר ההוא מלבד שיש12 מציאות לאותו הדבר בלתי מחשבתו. אבל לא כן ידמה בבחי' מחשבתו ית', שהרי כאשר13 עלה ברצונו הפשוט שנק' מחשבתו הפשוטה שיהי' התהוות עולמות אצי' בריאה 14כו' מיד נתהווה שרש התהוותן מבחי' המשכה15 הזאת ובחי' מחשבה פשוטה זאת הנה היא מקור חוצבן עד עולם, דהיינו כשאמר במחשבתו הקדומה בעצמותו אנא אמלוך להיות בחי' התהוות חוץ ממנו כבי' ולהיות מלך על עם כו' מיד נתהווה שרש ההתהוות שלהם במח' זו שחשב אנא אמלוך כו' כמ"ש16 בזוהר בראשי' דבמח' אחת הקדומה בעצמות אא"ס נמשך כל השתלשלות העולמות העליונים כו' אך הנה מבחי' מח' זאת הפשוטה בעצמותו נמשך מקור התהוות עלמין17 סתימין דלא אתגליין וע"ז אמרו דבראשי' נמי מאמר הוא18, דהיינו אפי' בחי' חכמה ומח' הקדומה נק' מאמר להיות מקור להתהוות עלמין סתימין, רק19 שנק' מאמר סתום במחשבה הסתומה כו'. ואח"כ בבחי' דיבור נתהווה מקור התהוות עלמין דאתגליין כמ"ש כי20 הוא אמר ויהי כו', והן כמו הי' מאמרות ויאמר21 אלקים יהי אור וכיוצא. אבל בבחי' המח' של הע"מ22 נבראו עלמין סתימין כו' ונק' מאמר סתום, והיינו23 ענין מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה כו' כידוע. וזהו לכבודי24 בראתיו יצרתיו כו', פי' לכבודי אין כבוד אלא מלכות כמ"ש מלכותך כו', והיינו מה שעלה במה"ק אנא אמלוך כנ"ל זהו לכבודי בראתיו (שהוא בחי' מל' דא"ס שמאיר בבחי' א"ק שנק' אדם דבריאה ובכלל הוא בחי' המחשבה כידוע דבי"ע היינו בחי' מח' דיבור ומעשה כו') פי' בראתיו בבחי' המחשבה להיות התהוות עלמין סתימין כנ"ל, יצרתיו בבחי' הדיבור בהתהוות עלמין דאתגליין כו', ולמטה היינו ג' עולמות בי"ע, עולם הנשמות שבג"ע דבריאה ועולם המלאכים שביצי' ועולם העשי' שהוא שרש עוה"ז השפל כידוע (ובכלל25 היינו ג' מיני אדם, אדם דבריאה היינו בבחי' מח' הקדומה הנ"ל, ואדם דיצי' בחי' גילוי אור

רב

המאציל להאציל ע"ס והוא בחי' ע"י וא"א הנק' בחי' ממוצע להביא אא"ס מן ההעלם לגילוי כידוע, ואדם דעשי' הוא בחי' ז"א דאצי' מקור דבי"ע שנק' כולם26 בבחי' עשי' כידוע וז"ש לכבודי שהוא בחי' אנא אמלוך בראתיו יצרתיו כו'). והנה בחי' מלוכה זו שנק' כבוד שממנו בא עיקר התהוות כל העולמות כמ"ש לכבודי בראתיו כו' כנ"ל היינו להיות דוקא בחי' נפרד מעצמות שע"ז יתכן בחי' המלוכה כידוע דאין מלך בלא עם, משא"כ על בנים לא יתכן בחי' המלוכה גם כי ירבו מאד אבל ברוב27 עם הדרת מלך. וא"כ הרי בהכרח שהוצרך להיות בחי' צמצום האור בעצמות א"ס שיתכן לומר במח' הפשוטה אנא אמלוך כנ"ל, וזוהי בחי' ירידה גדולה מעצמותו מאחר שבאמת אין עוד מלבדו ועל מי ימלוך רק שע"י הצמצום יוכל להיות התהוות בחי' נפרד מן העצמות להיות נק' מלך כו'. ולפ"ז צריך לעורר ולהמשיך מעצמות א"ס ב"ה שירד מעצמותו להיות עולה במח' ורצה"פ אנא אמלוך כו' ואז יהי' מקור להתהוות העולמות כנ"ל.

ולזאת הנה אנו אומרי' ברוך כבוד ה' ממקומו, פי' ברוך לשון המשכה שיומשך ויתברך בחי' כבוד ה' שהוא בחי' המלוכה הנ"ל כמ"ש לכבודי בראתיו כו' ממקומו, פי' ממקור חוצבו בעצמות. והענין הוא כי מקור מקום כבוד ה' שהוא בחי' אנא אמלוך הנ"ל שעלה במח' ורצה"פ הנה הוא מיוחד וכלול כבר בהעלם בהעצמות אור א"ס ממש, רק שיצא מן ההעלם לגילוי במחשבה זו כו'. והטעם הוא, כי הרי גם בחי' המחשבה הזאת היא באה מן ההעלם לגילוי ג"כ, שהרי עד"מ באדם הנה כח מחשבתו היא כח היולי להיות בכחו לחשוב כל מה שיצטרך אבל אינה עדיין בבחי' גילוי מחשבה ממש, שהרי היא כלולה עדיין בעצמו' הנפש ונק' עצם כח שכלו ומחשבתו ומיוחדת בעצמו' בתכלית. רק כשצריך לחשוב איזה ענין הנה אז נפרדת מן העצמו' ובאה לידי גילוי מן ההעלם העצמי כידוע. וככה יובן למעלה בעצמו' א"ס ב"ה שבחי' כח מחשבתו כלולה ומיוחדת בעצמותו ממש כי28 הוא המדע כו' ונק'29 עצם כח חכמתו ומחשבתו כו', רק שבא לידי גילוי מח' ורצון פשוט מבחי' העלם עצמות כח מחשבתו המיוחדת כו'. והוא ענין הנ"ל דכאשר עלה ברצונו ומחשבתו הפשוטה אנא אמלוך וכיוצא ונמצא הרי יש מקור מחצב בהעלם עצמות כח מחשבתו ית' לגילוי מח' זו דאנא אמלוך, ולזה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ממקור מקומה של בחי' גילוי מח' זו מן ההעלם העצמות (וזהו ג"כ פי' לכבודי בראתיו כדי שיבא לגילוי מחשבה שנק' בריאה יש מאין הוא לכבודי מפני מקור מלוכה זו שנק' כבוד כמו שהוא בעצמות שנק' מל' דא"ס וכלשון30 הגמ' הי' הוא ושמו בלבד כידוע וגם זה נק' בשם מחשבה כלשון הזהר אבל נק' מח' אחת כלומר כללות והוא בחי' מקיף כללי כידוע, משא"כ מחשבה זו הבאה בגילוי אנא אמלוך

רג

שזה רק פרטית לפי פרטי ההשתלשלו' דאבי"ע כו' וד"ל). ובזה31 יובן מה שאנו אומרים בב"ש יחיד חי העולמים מלך, ובישתבח מסיימים הברכה מלך יחיד חי העולמים, כי הנה בחי' ירידת מח' זאת דאנא אמלוך מעצמות כח המחשבה הכלולה ומיוחדת בתכלית בעצמו' א"ס כנ"ל הוצרך להיו' ע"י בחי' ריבוי צמצומים מאד שמצמצם א"ס א"ע בכמה מיני צמצומים. וזהו רק מפני רב טובו וחסדו כדי להאיר אורו למטה מטה כמ"ש בע"ח, וזהו זכר32 רב טובך יביעו וצדקתך ירננו, פי' צדקתך הוא להחיות רוח שפלים שנק' צדקה למאן דלית לי' מגרמי' כלום, והיינו להיות מקור להתהוות יש מאין מעצמות א"ס נק' צדקתך כי אינו רק בחי' צדקה וחסד, וזה בא ע"י שהוא ית' רב טוב וחסד וע"כ הוא מצמצם א"ע בכמה מיני צמצומים בשביל33 זה, וע"ד שאמר אמרו34 צדיק כי טוב שהטוב35 נק' צדיק, כי עיקר ענין ההטבה של איש הטוב הוא במה שיורד מעצמותו להחיות רוח שפלים ומצמצם א"ע ומשפיל א"ע בשביל זה כו'. וכך נאמר למעלה שמפני שהוא ית' טוב בעצם ע"כ יגרום טובו הגדול לצמצם א"ע מאד כדי שיוכל להיות מקור לעולמות. וז"ש זכר רב טובך יביעו ע"כ וצדקתך ירננו להיות בבחי' מלך על עם כמ"ש מלכותך36 מלכות כ"ע, שבזאת37 הוא מקור אור חיותם מאין ליש כנ"ל. וזהו יחיד חי העולמי' מלך, פי' שבעצמותו ממש הוא יחיד ומיוחד בתכלית האחה"פ ואעפ"י שהוא חי העולמים אין שינוי לפניו מקודם שנברא כו' כמ"ש אני38 הוי' לא שניתי, אך להיות עולה במח' הקדומה אנא אמלוך הוא בא בבחי' ירידה וריבוי צמצומים מפני רוב טובו וחסדו כי חפץ חסד הוא כנ"ל, וזהו כולל בכללות כל השבחים דב"ש שיחיד חי העולמים נעשה מלך כו' אבל בישתבח מדבר בירידת והמשכת אא"ס בנאצלים ונבראים כמו שאמר אל מלך גדול ומהולל בתשבחות כו' ששם39 בחי' מלך דהיינו מחשבה דאנא אמלוך מקור כל הנשמות והמלאכים וכל העולמות, לכך אומר מלך יחיד חי העולמים שכל חי העולמים כלולים בבחי' מלך יחיד דבמח' הפשוטה הנ"ל וד"ל.

והנה בברכת יוצר אור אנו אומרים מה שהמלאכים אומרים ג"פ קדוש עד שנעשה ה' צבאות מלא כה"כ. פי' ג' מיני צמצומי' המה בכלל עד שיהי' מכה"כ מבחי' המלוכה הנ"ל שנק' כבוד ה' כנ"ל בפי' ברוך כבוד ה' ממקומו וכך הוא פי' בשכמל"ו, וזהו ג"פ קדוש ל' מובדל ומוסתר עד שיבא לידי גילוי בחי' מח' דאנא אמלוך שנק' כבודו. והיינו כדי שיומשך מכח המח' שבהעלם לגילוי כנ"ל צריך להיות ג' צמצומי' בהעלם העצמו' תחלה והיינו ג"פ קדוש שבעצמותו עד שנעשה מכה"כ וד"ל. ובזה יתורץ ג"כ הקושי' הנ"ל מה שהמלאכי' שואלי' איה מקום כבודו, דר"ל על מקום ושרש הנעלם של בחי' גילוי כבוד זה שבמח' איך הוא נמשך

רד

מעצמו' כח מחשבתו הכלולה בעצמותו ית' דלית40 מח' תפב"כ ע"כ שואלי' איה מקום כבודו להיותו למעלה מכל השגה אפי' משכל הנעלם דא"ק כו'. ובזה יתורץ גם הקושי' השני' בהיות שקודם ההשתלשלו' הי' הוא ושמו מי קראו בשמו כו' התירוץ הוא דמעצמותו נתעורר כי חפץ חסד הוא ואח"כ41 תלוי במעשה התחתוני' כמ"ש בע"ח (וז"ש חי אני וימלא כבוד ה' כו' כמו נשבע42 ה' בנפשו דהיינו שיבא לידי גילוי מן ההעלם עד"מ האדם שנשבע להביא מחשבתו הנעלמה לידי גילוי וד"ל).

אך הנה עדיין י"ל איך יוכל להיות בחי' המשכה זו דכבוד ה' ממקומו העצמי כנ"ל ע"י המלאכים שאומרים קדוש וברוך כו' מאחר דכולא קמי' כלא וכאין בלי ערך כלל לנגדו אפי' לא כערך טפה בים אוקיינוס כידוע. אך הענין הוא דכתיב תתן43 אמת ליעקב כו' שהוא ע"י אמת דיעקב דהיינו ע"י בחי' מס"נ44 שלהם באחד כמ"ש מי לי בשמי45ם כו', דפי' מס"נ הוא מסירת הרצון שנק' נפש כמו אין46 נפשי אל העם כו' וכך פי' אליך47 ה' נפשי אשא בחי' מסירת הרצון בלתי לה' לבדו כו', והוא בחי' ביטול היש לאין עד רום המעלות, ועי"ז רוח אייתי רוח48 כו' כמ"ש אם49 ישים אליו לבו כו' כידוע להמשיך אתדל"ע ע"י אתדל"ת כזו ג"כ בבחי' ביטול העצמות דהיינו לצמצם א"ע להיות רוצה במלוכה הנ"ל ולעלות במחשבתו50 אנא אמלוך כנ"ל. וזהו שמפסיקין בין אחד לואהבת בבשכמל"ו, הגם דמשה51 לא אמרו אלא יעקב כידוע, ואנשי יריחו היו כורכין את שמע בלי הפסק בשכמל"ו אבל אין הלכה כמותם מפני שעיקר בחי' המשכת של כבוד ה' אנא אמלוך מעצמות א"ס הוא באמרו בשכמל"ו, וזהו52 ע"י יעקב דוקא משום שנאמר יעקב53 חבל נחלתו שהוא חלק ה' ממש כמא' ישראל עלה במח' סתם דהיינו במח' הכללית דהי' הוא ושמו בלבד שלפני הצמצום שמצמצם א"ע להיות לו רצון ומח' בגילוי אנא אמלוך כנ"ל, וע"כ ביכולתם להמשיך משם להיות גילוי ההעלם. וז"ש שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא מטעם זה, ומטעם זה דוקא יעקב אמר בשכמל"ו (וכמ"ש54 בזהר משה מלגיו יעקב מלבר דמשה בבחי' הדעת ויעקב בבחי' הת"ת ששם מעורר בחי' המלוכה שהוא יחוד ת"ת ומל').

רה

וזהו תתן אמת ליעקב א'מ'ת'55 ראש תוך סוף הכולל כל ההשתלשלו' הוא ע"י יעקב דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וכ"ז ענין פ' ראשונה דק"ש באמרו ודברת בם לקשר מחשבה ודיבור במחשבה ודיבור העליון להיות גילוי ההעלם במח' הכללי הנ"ל ע"י חכמה שבתורה שנק' ראשי' הגילוי כו' אבל בפ' השניה נאמר ואספת דגנך כו' שהוא ע"י בחי' הבירורי' דרפ"ח כו' שנפלו בשבירה בבחי' נוגה דבי"ע ומזה נתהווה כל חלקי דצח"מ הגשמיי'. ושרש הכל מז' מלכין קדמאין דתוהו שמתו כמ"ש וימלוך56 וימת כו' עד שירד למטה מטה מאד עד שנמשך התהוות הבהמות והחיות הגשמיות מבחי' פני שור ופני ארי' שבמרכבה והתהוות העופות מפני נשר והתהוות נפש החיוני' שבאדם מבחי' פני אדם אשר לארבעתן כו'. ובחי' העלאת הבירורי' דתוהו שבדצ"ח כמו במאכלים ומשקים וחיות ובהמות כו' היינו ע"י מס"נ באחד בק"ש כנ"ל שאז מתעלה ג"כ כל חלקי החיות דמאכלים ולבושים וחלקי החי ומדבר שבאדם ששרשן מבחי' אותיות שנפלו מעולם התוהו וכולן עולין ונכללין בשרשן. כי ע"י מס"נ באחד נתאספו ונתקבצו כל האותיות ממקומות שנתפזרו למטה ועולין הכל לשרשן הראשון. וזהו פי' ואספת דגנך שיתאסף כל פרטי בחי' אותיות עליונים דתוהו שנפלו למטה בלחם ויין וכל מיני תענוגי עוה"ז ליכלל ג"כ באחד. וזהו ג"כ מ"ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ, פי' את היינו כ"ב אותיות שנפלו מלמעלה למטה מא' עד תי"ו שהמה בחי' התוהו, ונק' את כל הארץ. וע"י בחי' כבוד ה' המתגלה מן ההעלם ע"י מס"נ כנ"ל יתקבצו כל האותיות הללו וימלא בהן ג"כ גילוי כבוד ה' כנ"ל. והיינו ענין פ' שניה דואספת דגנך אחר פ' ראשונה במס"נ דאחד כנ"ל (ויש כאן ב' מיני העלאות, א' מס"נ דמחשבה ודיבור כנ"ל, והב' העלאו' מ"נ דמאכלי' וכיוצא אליך ה' נפשי אשא שז"ש ואספת דגנך).

אך עדיין י"ל למה אמר תתן אמת ליעקב דוקא ולא לאברהם ולמה חלק לב' דברים אמת ליעקב וחסד לאברהם. אמנם הענין הוא כידוע דהאבות57 הן המרכבה וכמו המרכבה שנושאת את הרוכב ומורידו למטה כך והחיות שבמרכבה נושאו' את הכסא כו', ולמעלה היינו ע"י בחי' העלאות המדות דאבות גורמים בחי' ירידת המשכת כבוד ה' מן העלם עצמותו לידי גילוי כנ"ל. אך הנה אברהם הי' מרכבה לבחי' חסד עליון של המאציל כמ"ש אברהם58 אוהבי, שהי' מעורר בחי' אהבה עליונה וחסד עליון מלמעלה למטה ע"י בחי' רצו"ש כמ"ש הלוך59 ונסוע כו' כידוע. וכך הי'60 יצחק בחי' מרכבה לבחי' גבורה עליונה כו', שזהו ענין ב'61 הקוין חח"נ ובג"ה כידוע, ונק' שמאל דוחה וימין מקרבת. אך יעקב אמר אלקי62 אבי אברהם

רו

ופחד יצחק היו לי, שהוא63 בחי' קו האמצעי הנק' בריח התיכון כו' שכלול מב' הקוין ימין ושמאל, ולכך64 נק' בחיר שבאבות. והענין65 הוא כמ"ש והאכלתיך66 נחלת יעקב אביך דוקא שנק'67 נחלה בלי מצרים כמ"ש ופרצת ימה וקדמה וצפונה וכו', פי' ופרצת לשון פרצה כמו המקום שאינו מוגבל בגדר מחיצות מכל צד נק' מקום פרוץ לגמרי מכל צדדיו דהיינו שאין לשטח שלו הגבלה כלל לכל צד מצדדיו, אם לצד הימין מתפשט עד אין שיעור וגבול כי אין לו גדר ומחיצה להגבילו, וכן לצד השמאל מתפשט בלי שיעור, וכן למזרח ולמערב אין לו גדרים להגבילם, ונק' פרצה לכל צד. וכך ופרצת ימה למערב בהתפשטו' לאין שיעור וכן לקדמה ולצפונה כו', והוא הנק' נחלה בלי מצרים המגבילים שתתפשט לצדדיו בלי שיעור כו'. וככה יובן למעלה בבחי' נחלה דיעקב שנק' בריח התיכון, דגם שכלול מב' הקוין ימין ושמאל אבל אין בו בחי' מיצר לא לימין ולא לשמאל, שבחי' ימין ושמאל הכלולים בו מתפשטי' לאין שיעור, וכן למזרח ולמערב שנק' ראש וסוף וכמ"ש אחור68 וקדם שהמזרח נק' קדם כו'. וז"ש אשר69 נשבעת לאבותינו מימי קדם, כי בחי' קו האמצעי דיעקב עולה עד בחי' הכתר עליון שלמעלה מבחי' התחלקות הקוין במדה, וע"כ בחי' המדות דשם נק' י"ג מדה"ר שהן בלי גבול כלל, וע"כ נק' ארך70 אפים ורב חסד כו' מאריך אף לרשעי' ג"כ להיות נושא עון וכו', כי לעוצם בחי' הרוממו' כולא71 קמי' כלא כו' ונמשך ר"ר גם על העולמות היותר עליונים כמו על התחתוני' בהשוואה א' כו'. ובחי' מדתו של יעקב שנק' רחמים שכולל ב' המדות חו"ג מגיע לבחי' הרחמים הרבים העליונים שאינן בגבול ומדה כלל ע"כ נאמר בו ופרצת ימה וקדמה, שנמשך למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית ולימין ושמאל בלי שיעור ונק' נחלה בלי מצרים כלל, ולכך אמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך דוקא, וד"ל.

וזהו תתן אמת ליעקב דוקא פי' אמ"ת אלף72 הוא אלופו ש"ע שלמעלה מכל העולמות שנק'73 בחי' פלא עליון בהיפוך אותיות, והוא בחי' פנימי' הכתר ששם אא"ס עצמו בבחי' העלם העצמו' כנ"ל. ושיתחבר אלף זה למטה מטה עד תי"ו74 שהוא בחי' מל' סופא דכל דרגין היינו ע"י מדתו של יעקב דוקא מדת הרחמים, לפי שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה העליון לקצה התחתון מטעם

רז

הנ"ל וד"ל. אך במה מעוררי' בחי' ר"ר הנ"ל ע"י מדתו של יעקב שהוא הרחמים, הנה הוא ע"י הבכי' דמים75 תחתוני' בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, פי' שבבכי' זאת מעוררי' רחמים על עוצם ריחוקם מאחד כמשל בן המלך שצועק אל אביו מתוך עומק בור השבי' בבכיות גדולות לעורר רחמי האב להעלותו משם כו', כך בחי' הניצוצות שנפלו בשאול צלמות בחושך החומרי דעוה"ז השפל נק' מים תחתוני' בוכים כו' שצועקין לעלות וליכלל באחד ונק' מי בוכים כידוע, ואז דוקא מעוררי' לר"ר העליוני'. משא"כ כשהבן בריחוק לגמרי ואין קולו מגיע אל אזני אביו שאינו מעורר רחמי האב כלל כו'. אמנם אחר הרחמנות נמשך ג"כ בחי' שמחה עד"מ ביציאת הבן מבית השביה שישמחו האב והבן יחד מאד מאד. וז"ש רננו76 צדיקים בה', רינה זו היא שמחה שלאחר הבכי' מן הריחוק עד"מ ב' אוהבים מופלגים שרואים זא"ז אחר ריחוקם זה כמה או אוהב דבק מאח שנפל בצרה וניצול שישמח בו מאד וכיוצא. וז"ש רננו צדיקים, ב' צדיקים צדיק עליון שהוא אא"ס ב"ה, וצדיק תחתון שהן כנ"י בהעלאות הנשמות מחושך הגס אחר הבכי' כנ"ל שנמשך רינה ושמחה בה' וישראל יחד. ומש"כ בה' לפי שב' הצדיקים שוין למעלה בעצמות א"ס שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כידוע, וזהו וצדקתך77 ירננו וד"ל.

וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי הנה עיקר טעות המרגלים הי' באמרם חזק78 הוא ממנו (וארז"ל ממנו79 כבי' אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם) כי הם היו סוברים שבחי' חיות הע' שרים דנוגה נמשך ג"כ מבחי' מלכותו ית' כמ"ש ומלכותו80 בכל משלה מלך81 אלקים על גוים כו' כמ"ש את82 זלעו"ז עשה כו'. אך דבאמת טעו, דודאי אין לך דבר חוץ ממנו ית' כמ"ש כי83 ממך הכל, אבל מ"מ יש הפרש בין המשכה חיצוני' להמשכה פנימיו' דעל הע' שרים לא נמשך האור האלקי להחיותם מאין ליש רק בבחי' חיצוני' מאד והוא הנק' בחי' צל כמו צל האדם שאינו מבחי' עצמותו כלל. וזהו שאמר כלב סר84 צלם מעליהם, כי שרש חיותם אינו אלא בחי' צל שהוא בבחי' מקיף בהעלם גדול ולא בא בבחי' אור וחיות פנימי ע"כ עומד למעלה ואינו מאיר ובא למטה בתוך תוכם כלל (ומ"ש כי חזק הוא להיות שרש הע' שרים מז' מלכי' דתוהו שהן בחי' גבורות חזקות אך כתיב למכה מלכים גדולים כו'). וז"ש סר צילם מעליהם וממילא לחמינו הם כמו הבהמה שבורחת מן האדם כי אין להם בחי' אור פרצוף אדם אלא אתם85 קרויים אדם (ובמ"א מבואר בענין בבואה אית להו ובבואה דבבואה86 לית להו שצל דצל הוא בחי' יחידה

רח

אין להם כו'). וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה' גם למטה בבחי' גילוי או"פ את כל הארץ גם באותיות דא"ת דתוהו שנפלו בע' שרים, וכמו לעתיד דכתיב ואת87 רוח הטומאה אעביר כו' וממילא אין לע' שרים בחי' אור גם בחיצוני' המקיף כמ"ש סר צילם מעליהם, כי הרי נאמר וכבודי88 לאחר לא אתן פי' כבודי העצמי שבו נאמר לכבודי בראתיו כנ"ל לסט"א לא אתן, כי הפרידן מאחדותו הפשוט ולא עליהם הי' הרצון ומחשבה אנא אמלוך כו'. וזהו שנשבע ה' בנפשו ואמר חי אני בחי' אור עצמותו ממש שימלא כבוד ה' בחי' אנא אמלוך הנ"ל את כל הארץ ויבוער רוח הטומאה לגמרי לפי שנאמר וכבודי לאחר לא אתן כו'. ובזה מתורץ הקושי' הנ"ל בענין וימלא ל' עתיד, דעכשיו עדיין יש יניקה לע' שרים מבחי' מלכותו ית' עכ"פ בבחי' צל ומקיף וע"כ אין כבוד ה' העצמי הנ"ל מתגלה למטה משום דכבודי העצמי לאחר לא אתן ומ"ש מכה"כ היינו רק בחי' גילוי כבוד העליון הנמשך בבחי' צמצום מן ההעלם, אבל על בחי' עצמו' כבודו הרי שואלים המלאכי' איה מקום כבודו כנ"ל, רק שלעתיד יתגלה, וז"ש וימלא כבוד ה' כו' וד"ל.


1) ואולם: המאמר נמצא בארוכה בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'עח. א'קנד. וראה בשינויים בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תרכז. דרמ"צ קעח, א. אוה"ת שלח ע' תקי וע' תקכז. סה"מ תרל"ד ע' רלט (ובהמ"מ שם).

2) ואולם חי אני וימלא כבוד ה': במדבר יד, כא.

3) מלא כה"כ: ישעי' ו, ג.

4) את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

5) ברוך שם כבוד מלכותו: פסחים נו, א. נוסח ק"ש.

6) מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

7) ואין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. ר"פ בלק. ועוד. וראה שעהיחוה"א פ"ז.

8) משרתיו שואלים זל"ז: תפילת מוסף דשבת.

9) מלא כה"כ: ישעי' ו, ג. ברכת יוצר.

10) דקודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד: פדר"א פ"ג. וראה סה"מ באתי לגני ח"א ע' כד, וע' ר. אוה"ת יתרו ע' תתלט.

11) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח. ובהבא להלן ראה ג"כ לקו"ת שה"ש יז, ג. סה"מ תקס"ו ע' קט ואילך. ובכ"מ.

12) שיש: באוה"ת שם: כשיש.

13) כאשר עלה ברצונו הפשוט: ע"ח ש"א ענף ב. ובכ"מ.

14) עלמות אצילות בריאה: באוה"ת שם: העולמות או"כ.

15) המשכה: בהוצאה ראשונה ליתא תיבת המשכה.

16) כמ"ש בזוהר בראשית דבמח' אחת: ראה לקו"ת שה"ש ט, ב. זח"ב כ, א.

17) עלמין סתימין דלא אתגליין: ראה ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו. תי' כב (סג, ב). שעהיחוה"א פי"א. ובהבא להלן ראה בארוכה תו"ח שמות ע' שפז, א. ובכ"מ.

18) דבראשית נמי מאמר הוא: ר"ה לב, א.

19) רק שנק' מאמר סתום: שבת קד, א.

20) כי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.

21) ויאמר אלקים יהי אור: בראשית א, ג.

22) הע"מ: באוה"ת שם: הע"ס.

23) והיינו ענין מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה: ראה בארוכה תו"ח שמות הנסמן לעיל. וראה ג"כ עט"ר סד, ב. אוה"ת תצא ע' תתקנב.

24) לכבודי בראתיו יצרתיו כו': ישעי' מג, ז.

25) ובכלל היינו ג' מיני אדם: ראה ע"ח ש"ג פ"א. ובכ"מ.

26) כולם בבחי' עשי': באוה"ת שם: שנק' כלי דבחי' עשי'.

27) ברוב עם הדרת מלך: משלי יד, כח.

28) כי הוא המדע: ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. מו"נ ח"א פס"ח. שמונה פרקים פ"ח. תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

29) ונק'. . ומחשבתו: באוה"ת שם: ונק' עצם הכח חכמתו ומחשבה.

30) וכלשון הגמ': באוה"ת שם: ובלשון חז"ל.

31) ובזה יובן מה שאנו אומרים בברוך שאמר: ראה ג"כ תו"א מקץ מ, ג. אוה"ת ויחי שצה, ב ואילך. ובכ"מ.

32) זכר רב טובך יביעו: תהלים קמה, ז.

33) בשביל זה: באוה"ת שם: בשכלו.

34) אמרו צדיק כי טוב: ישעי' ג, י.

35) שהטוב נק' צדיק: באוה"ת שם: שהצדיק נק' טוב.

36) מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

37) שבזאת: באוה"ת שם: שבאמת.

38) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

39) ששם בחי': באוה"ת שם: ששם הוא בחי'.

40) דלית מח' תפב"כ: ת"ז ד"ה פתח אליהו. וראה תניא ספ"ד ואילך.

41) ואח"כ תלוי במעשה התחתונים כמ"ש בע"ח: ע"ח ש"ח בסופו. ובכ"מ.

42) נשבע ה' בנפשו: עמוס ו, ח.

43) תתן אמת ליעקב: מיכה ז, כ. וראה ג"כ ביאוה"ז להצ"צ ע' שיג ואילך. ובכ"מ.

44) מס"נ שלהם באחד: ראה ב"ח או"ח סי' ס"א. פע"ח שער הק"ש פי"ב.

45) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

46) אין נפשי אל העם: ירמי' טו, א. וראה לקו"ש ח"ב ע' 456 הערה 9.

47) אליך ה' נפשי אשא: תהלים כה, א.

48) רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב. וראה אוה"ת בראשית רפו, ב.

49) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

50) במחשבתו: באוה"ת שם: במח'.

51) דמשה לא אמרו אלא יעקב. . אין הלכה כמותם: פסחים נו, א. וראה ג"כ סה"מ ”אתהלך לאזניא" ע' מג. ובכ"מ.

52) וזהו ע"י: באוה"ת שם: וזהו פי'.

53) יעקב חבל נחלתו: דברים לב, ט.

54) וכמ"ש בזוהר משה מלגיו יעקב מלבר: ת"ז תי' יג. וראה לקו"ת פינחס עח, ג. ובכ"מ.

55) א'מ'ת' ראש תוך סוף: ראה ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א. ב"ר פפ"א. דב"ר פ"א. ת"ז תי' סג (צד, ב). וראה ג"כ לקו"ת שה"ש לח, ב.

56) וימלוך וימת: בראשית לו, לב ואילך.

57) דהאבות הן המרכבה: ב"ר פמ"ז, ו. ובכ"מ.

58) אברהם אוהבי: ישעי' מא, ח. וראה ב"ר פמ"א, ח. זח"א מז, ב. ובכ"מ.

59) הלוך ונוסע: בראשית יב, ט.

60) הי' יצחק בחי' מרכבה לבחי' גבורה: ראה זח"א קיט, ב. זח"ג שב, א. ובכ"מ.

61) ב' הקוין חח"נ ובג"ה: ראה זח"ג קנג, ב. פרדס ש"ו פ"א.

62) אלקי אבי אברהם: בראשית לב, י.

63) שהוא בחי' קו האמצעי הנק' בריח התיכון: ראה זח"א א, ב. רנז, א. זח"ב קעה, ב. ועוד. וראה אוה"ת ויחי שצה, א.

64) ולכך נק' בחיר שבאבות: שער הפסוקים תולדות כז, כה. וראה ג"כ ב"ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קמז, ב.

65) והענין: מכאן ואילך הוא באוה"ת שם בשינויים קלים.

66) והאכלתיך נחלת יעקב אביך: ישעי' נח, יד.

67) שנק' נחלה בלי מצרים. . . ופרצת: שבת קיח, א ואילך. בראשית כח, יד.

68) אחור וקדם: תהלים קלט, ה.

69) אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם: מיכה ז, כ.

70) ארך אפים ורב חסד: שמות לד, ו.

71) כולא קמי' כלא: זח"א יא, ב.

72) אלף הוא אלופו של עולם: ראה ב"י או"ח סי' ס"א בשם הסמ"ק.

73) שנק' בחי' פלא עליון: ת"ז ת"ע (קלה, א). וראה תו"א מקץ לא, ד. ביאוה"ז להצ"צ ע' תקכז ואילך.

74) תי"ו שהוא בחי' מל': ראה מאו"א ת, א.

75) דמים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא: ת"ז תי' ה'. תוס' הרא"ש בראשית בתחילתו.

76) רננו צדיקים בה': תהלים לג, א.

77) וצדקתך ירננו: תהלים קמה, ז.

78) חזק הוא ממנו: במדבר יג, לא.

79) ממנו כבי' אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם: סוטה לה, א. ובכ"מ.

80) ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

81) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

82) את זה לעו"ז עשה: קהלת ז, יד.

83) כי ממך הכל: דה"א כט, יד.

84) סר צלם: במדבר יד, ט.

85) אתם קרוים אדם: ב"מ קיד, ב. זח"א כ, ב. ובכ"מ.

86) בבואה אית להו ובבואה דבבואה לית להו: יבמות קכב, א. ובכ"מ. וראה לקו"ת תצא לו, ג. ובכ"מ.

87) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ: זכרי' יג, ב.

88) וכבודי לאחר לא אתן: ישעי' מב, ח. מח, יא.