להבין שרשי הדברים

רח

להבין שרשי הדברים

להבין1 שרשי הדברי' הנ"ל. הנה להבין שרש ענין וימלא כבוד ה' כו' לשון להבא ומ"ש ברוך2 כבוד ה' ממקומו מהו ממקומו, וכן להבין תירוץ הקושיא למה שואלין המלאכים איה מקום כבודו כו' כנ"ל. הנה דבר זה יובן בהקדי' תחלה הקדמה אחת בענין ע"ס דאצי' שיש ב' מדריגות בהן הא' בחי' ע"ס הגלויות באצי', והב' בחי' ע"ס הגנוזות בעצמו' המאציל וכמ"ש בפרד"ס באריכות3. דהנה4 מבואר בס"י ובפרד"ס במשל ע"ס הגנוזות במאציל שהוא כדמיון שלהבת הקשורה בגחלת כו'. ולכאורה י"ל הטעם למה לא מצאו משל ודמיון לזה רק משלהבת הקשורה בגחלת דוקא כו'. אך הענין הוא דבאמת משל זה דשלהבת הקשורה בגחלת אינו אלא דמיון אמיתי לענין ע"ס הגנוזות שהן בכח ולא בפועל ואין ערוך לגילוי הפעולה לעצם כח הפועל כמשי"ת, אבל לענין השני דהיינו בבחי' היחוד והקשר של הע"ס במאציל אין משל זה דמיון אמיתי אלא דמיון האמיתי הוא מיחוד והתקשרות כחות הנפש בעצמות הנפש שמתאחדי' בה ממש. דהנה יש לפרש בכונת המשל הזה דשלהבת כו' ב' ענינים הא' שר"ל כמו השלהבת הקשורה בהעלם ומתאחדת בעצם הגחלת, וא"כ

רט

עיקר המכוון במשל הזה להבין על בחי' היחוד של הע"ס הגנוזות במאציל דוקא. והכונה השנית במשל זה הוא לדמות ענין הבנת ערך ע"ס הגלויות לגבי ע"ס הגנוזות שהוא כמו השלהבת הקשורה בגחלת, וא"כ פי' קשורה בגחלת אין הכונה על השלהבת הגנוזה בגחלת בהעלם שהיא מתאחדת בעצם הגחלת כנ"ל בפי' הא', אלא הכונה הוא על בחי' גילוי השלהבת שקשורה בעצם שלהבת הגחלת, וזהו דמיון להבין קשר וחיבור גילוי הפעולה בכח הפועל בלבד. אבל לפי פי' הא' הכונה במשל זה להבין על יחוד וקשר ע"ס עצמן במאציל דהיינו יחוד ע"ס הגנוזות איך שהן מיוחדים בעצמות המאציל, וז"ש קשורה כלומר שלהבת הקשורה בהעלם ומתייחדת בעצם הגחלת ואינו מדבר בבחי' גילוי שלהבת כלל וד"ל.

והנה שני הפירושי' אמת, דבמשל זה דשלהבת הקשורה כו' הרי יש ב' ענינים הללו, דגילוי השלהבת נמשכת מעצם החמימות הנעלמת בתוך הגחלת וגם זה אמת דבחי' כח החמימות הנעלמת בתוך הגחלת מתאחדת עמה והיו לעצם א'. והנמשל מב' ענינים הללו יובן ג"כ בע"ס הגלויות בבחי' האצי' שהן בחי' אורות נגלים מן ההעלם דעצמו' המאציל ונק' ע"ס במציאת ניכרת לכאו"א, אך הן קשורים ומתייחדים במקור חוצבם בעצמות המאציל כדמיון גילוי שלהבת שקשורה בהעלם החמימות שבגחלת כפי' הב' דלעיל. והנמשל מענין הפי' הא' כשלהבת הקשורה כו' הוא בחי' ע"ס הגנזזות במאציל שמיוחדי' בו בתכלית היחוד כדמיון כח החמימות שלהבת הנעלם בגחלת שקשורה ומתאחדת עמה מאד, ומובן ממילא שבודאי יחוד ע"ס הגנוזות בעצמות יחוד אמיתי יותר מיחוד ע"ס הגלויות בע"ס הגנוזות שכבר באו בגילוי בבחי' מציאת ניכרת רק שנכללים ומתייחדי' במקור חוצבם, אבל ע"ס הגנוזות שנק' ע"ס בלי מ"ה כלומר בלי מהות מתאחדי' בתכלית בעצמו' המאציל כו'. והמשל מורה ע"ז שהרי כח החמימות הנעלמת בגחלת מתייחדת יותר מיחוד גילוי השלהבת כשנקשרת בגחלת כידוע וד"ל.

והנה יובן ג"כ מכ"ז גם בבחי' גילוי כח הפועל בנפעל שיש ב' מיני יחודים, הא' יחוד והתכללות בחי' גילוי הפעולה שנתפשטה בנפעל אל עצם הכח הנעלם בפועל שהוא כמו קשר גילוי השלהבת בגחלת כנ"ל, והב' בחי' יחוד דכח הפועל הנעלם בו כשהוא מתאחד בעצם הפועל שהוא יחוד יותר אמיתי כמו כח החמימות שמתאחד בגחלת כנ"ל. והדוגמא במשלים הללו ג"כ יובן בחי' גילוי פעולת הע"ס הגלויות איך שנכללים בע"ס הגנוזות שהן כדמיון כח הפועל הנעלם בעצמו שבודאי אין ערוך לגילוי הפעולה המתפשטת מכח הפועל העצמי ומ"מ היא קשורה ומתאחדת תמיד בו כו', אבל יחוד כח הפועל בעצם הפועל הוא יחוד גמור. וכך גם בחי' ע"ס הגנוזות במאציל שהן בחי' מקוריות וכחות עצמיו' במאציל כמו כח הפועל אשר בעצם הפועל ודאי מתייחדי' בו יחוד גמור ואמיתי וד"ל.

וזהו פי' המאמר הידוע אנת5 הוא חד כו' חכים ולא בחכ' ידיע' כו' פי' על בחי' היחוד שבע"ס הגנוזות בעצמות המאציל אמר אנת הוא חד בעצמותך יחוד

רי

גמור ושם נק' חכים ולא בחכ' ידיעה כלל וכלל כי חכמתו ית' מתייחדת בעצמו' המאציל וכמ"ש ולתבונתו6 אין חקר פי' ולתבונתו העצמי' כו' כמאמר הוא המדע והוא7 הידוע וכן לגדולתו העצמי' אין חקר שהוא בבחי' א"ס ממש כמ"ש חסדי8 ה' כי לא תמנו כו', משא"כ בחי' ספי' חכ' דאצי' וספי' חסד דאצי' גם כשבאין ונכללין במקור חוצבם בע"ס הגנוזות מ"מ אינן אלא בחי' התפשטו' הארה פרטיות מבחי' כחות דע"ס העצמיי' כמשל גילוי כח הפועל בפעולה פרטי' כנ"ל רק שנכללים בכחות העצמיי' דע"ס הגנוזות ע"כ עליהם לא יפול לשון לא ידיעא כי הרי ניכרין במציאת כח פעולתן ומוגבלין הן לפי ערך לגבי ע"ס הגנוזות עצמן כו' רק על ע"ס הגנוזות בעצמות שייך לומר חד ולא בחושבן וגבול ולא ידיעה כלל וד"ל.

והנה משל הזה דשלהבת הקשורה בגחלת אינו דמיון אמיתי רק לענין השגת ערך התפשטו' י"ס הגלויות באצי' לגבי בחי' המקוריות שלהן הגנוזות במאציל שהוא רק כמו כח התפשטו' הפעולה מכח עצם הפועל כנ"ל. אבל לענין היחוד של ע"ס הגנוזות במאצילן עם עצמו' אור המאציל אינו דמיון אמיתי שהרי עצם הגחלת עם כח החמימות של שלהבת הקשורה בה בהעלם המה ב' דברים עכ"פ רק שמתאחדי' יחד והיו לאחדי' וא"כ איננו יחוד עצמי כמו בחי' היחידו' באדם כאשר אין שני לו כלל שנק' יחיד בעצם ועד"ז אמר אנת הוא חד פי' אנת היינו בחי' יחיד בעצם האחדו' הפשוטה ואין זה מובן בדמיון אמיתי רק ממשל ודוגמא של יחוד והתכללות כחות הנפש בעצם הנפש כמו כח החכ' כאשר הוא כלול בעצם הנפש ממש שאינה ניכרת כלל במציאות חכ' ושכל אלא כלולה ומתאחדת ממש בעצם הנפש. וכך למעלה אמר אנת חכים ולא בחכ' ידיעה כלל, ופי' אנת חכים ר"ל בחי' החכ' הקדומה הכלולה ומתאחדת בעצמי' אור המאציל והוא הנק' ולא בחכ' ידיעה כלל. ועד"ז שאר הספי' הגנוזות בעצמו' המאציל שמתייחדים בו הרי הן מתייחדים ביחוד גמור ואמיתי הנ"ל אינו מובן רק ע"ד התכללות כחות הנפש בעצמותה בלבד וד"ל.

ויובן בחי' יחוד זה בתוס' ביאור גם בבחי' ההשתלשלות דע"ס הגלויות זמ"ז כאשר הן באין בבחי' השתלשלו' מעילה לעילה אך לא בבחי' התגלות העלול מן העילה שאינו אלא כמו התגלות הפעולה מכח הפועל או כמו גילוי השלהבת מעצם העלם השלהבת הקשורה בגחלת אלא בבחי' מקור כל עלול ושרש כחו הנעלם בעילה כמו כח ומקור התפעלות המדות כמו שהוא עדיין בשכל ובינה9 שנק' אם הבנים כנודע. דהנה ודאי שאין לדמות מהות גילוי התפעלות האהבה שנולדה מן השכל בלב לבחי' מקור חוצבה שהוא בחי' התפעלות האהבה בשכל שבמוח שהיא שם בחי' התפעלות שכליי' ולא מהות התפעלות שבלב כלל, אך מ"מ בחי' התפעלות

ריא

שכליי' הזאת שבמוח נק' מקור וכח המוליד להתפעלו' האהבה שבלב שהרי לא יתפעל בלב רק לפי אופן התפעלו' שבשכל כי כל מוליד יוליד בדומה לו דוקא וה"ז כדמיון כח הפועל בנפעל כנ"ל. וזהו ענין התהוות העלול מן העילה בגילוי שאיננו מתייחד כ"כ במקורו כמו יחוד מקור העלול כמו שהוא כלול בעילה שהוא מתייחד בעצם העילה ביחוד והתכללות אמיתי יותר, והיינו כמו בחי' יחוד והתכללות של התפעלו' שכליי' שנק' מקור וכח העלול שהוא התפעלו' המדה שבלב בתוך עצם העילה שהוא עצם השכל וההתבוננו' כנראה בחוש שהתפעלות השכל לא יוכר כלל בהיותו טרוד בעצם המושכל, וכמ"כ כל מקור העלול כמי שהוא כלול בעצם העילה מתייחד ומתכלל שם בתכלית היחוד וההתכללות כידוע דגם אור השכל נק' עלול לגבי אור הרצון ונמשך בגילוי התהוות מן הרצון כמ"ש והחכ' מאין תמצא10 ובהכרח שיש בחי' מקור ושרש להתהוות עלול דחכ' בעצם העילה שהוא הרצון והוא הנק' בשם משכיל שמשכיל כל שכל מן ההעלם לגילוי ובזהר נק' בשם חכמה סתימאה פי' בחי' כח השכל הנעלם שמשכיל כל שכל וחכ' בגילוי כו' וכמבואר בכמה מקומות. והנה בחי' משכיל זה הוא כלול ומתייחד בעצם העילה שהוא בחי' אור הרצון עצמו שנק' כתר עליון ונק' עילות העילות וכמאמר דאפי'11 אור צח אור מצוחצח אוכם הוא לגבי עה"ע פי' אפי' בחי' ח"ס הנ"ל אוכם הוא לגבי עצם עילת העילות בתכלית הביטול וההתכללות וד"ל. ועד"ז יובן עד רום המעלות למעלה מעלה גם במקור הרצון הנק'12 רצון קדום או מח' הקדומה ולמעלה הימנו עד בחי' עצמו' אא"ס ממש. ועפ"י כ"ז יובן ג"כ בדרך כללות בבחי' יחוד והתכללות דע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שהוא יחוד גמור ואמיתי כמו בחי' יחוד והתכללות של כל מקור העלול בתוך העצמו' של העילה הגם שנק' גם הוא בשם גנוז ונעלם לגבי העלול הנגלה ממנו אבל לגבי עצם העילה בטל ונכלל לגמרי ולא כמו ביטול והתכללות העלול הנגלה לגבי מקור חוצבו הנעלם ממנו שאינו אלא כמו התגלות הפעולה מעצם כח הפועל או בגילוי השלהבת שאינו יחוד גמור כנ"ל וד"ל.

והנה כתיב לך13 ה' הגדולה והגבורה כו' לך ה' הממלכה כו', דבחי' מדת המלוכה דאצי' שהוא מדת ההתנשאות ג"כ בטל לגבי מקור חוצבה בהעלם העצמו' כמו שאר הספי' דאצי' הגלויות באצי' שבטלים ונכללים במקורם בבחי' ע"ס הגנוזות כנ"ל וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת כו' שהן בחי' מדות חג"ת דאצי' שבאו מן ההעלם לגילוי עד"מ באדם התחתון שמדת החסד אשר בלבו ישנה בבחי' ההעלם בעצם הנפש אך כשמתפעל בהתפעלות החסד הנה אז תאיר אורה לגילוי לחוץ וכן שאר המדות נמשכים מהעלמם בנפש ע"ד דמיון יציאת השלהבת מן הגחלת או כמו פעולה הנגלית מעצם כח הפועל כנ"ל באורך, וגם אור הרצון או מדת הניצחון שתלוי בפנימי' הרצון ג"כ מתגלה מן ההעלם כו'.

ריב

והנה בחי' ההעלם דמדת ההתנשאות למעלה היינו בחי' מל' דא"ס שלפני הקוה"ח כו', כי הנה מבואר בס' עמק המלך דשרש הראשון לע"ס הגלויות הוא בחי' הקוה"ח ובחי' טהירו עילאה הנק' אויר קדמון הוא בחי' אור הא"ס עצמו שקודם הצמצום (אבל בחי' הקו נק' אור קדמון והוא שרש בחי' א"ק שנמשך מראשי' הקו כו') וא"כ עיקר בחי' ע"ס הגנוזות בעצמות הוא בבחי' אור הא"ס שלפני הקו ששם גנוזים כל הע"ס בהעלם העצמות ממש (וכמ"ש במק"מ ב' האריז"ל בפי' בריש הורמנתא דמלכא כו' ששיער בכח בעצמו כו' וכמבואר במ"א) ובחי' הנק' מל' דא"ס הוא ספי' ומדה העשירית מע"ס הגנוזות בהעלם העצמות אבל הנה עלה תחלה במח' הקדומה אנא אמלוך פי' במחה"ק שבעצמותו ממש עלה סוף מעשה תחלה שהוא בחי' כח ההעלם דמדת ההתנשאו' דאנא אמלוך ובקו"ח בא אור מדה זאת באחרונה, והוא בחי' מל' דאצי' שהוא בחי' ההתנשאות בגילוי אור לחוץ והוא ענין אין14 מלך בלא עם על עם נפרד להתנשא עליהם וכמ"ש לכבודי15 בראתיו כו' וכבוד16 הוא בחי' המל' הנ"ל כנודע. וז"ש לך ה' הממלכה והמתנשא מימות עולם, פי' לך ה' בחי' אור ההתנשאות דגילוי שבאצי', כי סוף מעשה זו עלה במה"ק תחלה אנא אמלוך והוא הנק' מל' דא"ס כי17 נעוץ תחב"ס וסופן בתחילתן וד"ל (כי מדת ההתנשאות אינה מדה ואור וחיות פרטי כאור החסד או אור השכל אלא היא בחי' מדה ואור כללי דהיינו התנשאות עצמותו דוקא והוא להיות שרשה בעצמות הנפש יותר משאר המדות וע"כ אנו רואים שיעזוב המלך כל אשר לו בעושר ותענוגים וימסור כל חיי נפשו בעד המלוכה וההתנשאו', וכנראה מענין שאול עם דוד דגם שצדיק גמור הי' ונק'18 בחיר ה' וידע האמת והודה לדוד כי19 מלוך תמלוך ויכול תוכל כו' ואעפ"כ רדף אחריו כו' וד"ל).

ובכ"ז יובן מה שאומרים המלאכים ג"פ קדוש עד שאומרים מלא כה"כ וכמ"ש וקרא20 זא"ז וא' קק"ק כו'. כי הנה כתיב לכבודי21 בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהן ג' עולמות בריאה יצירה עשי' כידוע דהיינו בחי' המל' שנק' כבוד מתפשט בג' עולמות בי"ע ע"י בחי' ג' צמצומים והן ג"פ קדוש כידוע22 בע"ח שג' צמצומים הללו הן ג' שמות א"ל שדי בבריאה וא"ל הו"י' ביצירה וא"ל אדנ"י בעשי' (ולפעמים אל שדי ביצי' ואל הוי' בבריאה וכמ"ש וארא23 אל אברהם באל שד"י כו' כמ"ש במק"מ) כי פי' א"ל הוא בחי' צמצום באל"ף למ"ד כו'. והנה הבריאה נק' בחי'

ריג

חושך העלם לגבי היצי' כמ"ש יוצר24 אור ובורא חושך משום דברישא25 חשוכא והדר נהורא דהיינו בחי' ההעלם שקדם לבחי' הגילוי שנק' יצירה כמו משל הדיבור לגבי המחשבה כידוע, והוא בחי' א"ל שדי שאמר לעולמו די26 בבחי' הצמצום וההעלם כו'. וא"ל הוי' שהוא בבחי' אור גילוי ההעלם הוא ביצי', וא"ל אדנ"י בסוף מעשה דעולם העשי' כו'. ועל ג' שמות הללו רומז ג"פ קדוש כי כל קדוש הוא ענין הבדלה והעלמת אור, וז"ש וקרא זה אל זה וא' קדוש ג"פ עד שאומרים מלא כה"כ, פי' עד שנגלה בחי' המל' שנק' כבודו בכל עולם ועולם, ובקדוש הא' נמשך המל' בבריאה ובקדוש הב' ביצי' כו'. ועד"ז יובן דרך פרט שיש ג' מדריגות דבי"ע בכל עולם מג' עולמות דבי"ע כו', וזהו שגם השרפי' שבבריאה או' ג"פ קדוש כו'. וכמ"כ יובן ג"כ דרך כללות כל ההשתלשלות דאבי"ע דבחי' א"ק שהוא ראשי' הקו נק' אדם דבריאה ובחי' ע"י וא"א נק' אדם דיצי' ובחי' ז"א נק' [אדם] דעשי' כמ"ש27 בע"ח, וג"פ קדוש היינו בחי' ג' צמצומי' הכלליי' הללו בבחי' בי"ע הכלליי' עד שנגלה בחי' מל' דא"ס שנק' כבודי העצמי. דהנה כמו שמדת המל' דאצי' מתפשטת בבי"ע הנפרדי' בג' צמצומים כנ"ל כך בחי' מל' דא"ס מתפשט בבחי' הקוה"ח בג' צמצומים הכלליי' דא"ק וע"י כו' שהן בחי' בי"ע הכלליי'. וע"ז אמר ג"כ וקרא זא"ז ואמר ג"פ קדוש עד שיהי' מכה"כ, שהוא בחי' המל' דא"ס בכל עולם, בעולם הא"ק בקדוש הא', ובע"י וא"א בקדוש הב', ובקדוש הג' בז"א דאצי' כו' עד בחי' מל' דאצי' שהוא מדת ההתנשאו' בגילוי אור לחוץ כו' כנ"ל וד"ל. והנה מבואר למעלה דשרש מדת ההתנשאות מגעת בבחי' העצמות יותר וע"כ היא נעלמת יותר בעצמות משאר המדות הנעלמים בעצמות, והוא הטעם ג"כ מה שאנא אמלוך עלה במח"ת כו' כנ"ל. וע"כ כדי להמשיך ולעורר זאת המדה מעצם העלם הקדמות צריך להיות ע"י קריאת ג"פ קדוש עד שיהי' התעוררו' לגילוי העלמה וז"ש וקרא זא"ז ג"פ קדוש עד שאו' מכה"כ, וכן נאמר שאו28 שערי' ראשיכם ויבא מלך הכבוד ושואלים מי הוא זה מלך הכבוד כו' עד שמתגלה ה' צבאות הוא מלך הכבוד כו' וד"ל.

וזהו שרש ענין ברוך כבוד ה' ממקומו, פי' ממקומו מבחי' מקור ושרש הנעלם דמדת המלוכה וההתנשאות שנק' כבוד ה' כנ"ל. וכן המלאכים ששואלין איה מקום כבודו אין הכונה על בחי' גילוי אור המל' שנגלה בתוך תוכם אלא על בחי' מקור ושרש מחצב מדת ההתנשאו' כמו שהיא בעצמות הא"ס שנק' בחי' מל' דא"ס, וזהו איה מקום כבודו בחי' המקום והשרש של כבודו כו' וד"ל. וזהו ג"כ מ"ש ראו29 כי אני אני הוא, פי' בחי' מל' דא"ס נק' אני ובחי' מל' דאצי' נק' אני וכמ"ש אני ראשון ואני30 אחרון מפני שסוף מעשה עבמח"ת משום שנעוץ תחב"ס כו' כנ"ל וד"ל.

ריד

אך הנה בס' פע"ח אמר בפי' ברוך כבוד ה' ממקומו שהוא בחי' אור אבא כו' משום דאבא31 יסד ברתא כו' ע"ש. והענין הוא להיות כי אנו רואים עד"מ התינוק קודם שנגדלו המוחין שלו בשלימות דהיינו כאשר לא נשלמו בו הארות מוחין דאבא הנק' צלם אבא אז לא יוכל לדבר בפה בה' מוצאות משום שהתהוות הצירופי' בה' מוצאות הוא מבחי' אור החכ' דוקא (והיינו מבחי' כח המשכיל ההיולי שנק' קדמות השכל ולא בחי' נקודת המושכל הבא בגילוי כמ"ש במ"א). וזהו דאבא יסד ברתא שהוא המל' בחי' דיבור העליון כמ"ש מצרף לחכ' כו'. וזהו מ"ש בע"ח בפי' ברוך כבוד ה' שהוא במל' ממקומו ושרשו באור אבא, וע"ד שאמר והמלך32 שלמה ברוך לשון נפעל דהיינו ממקורו באור החכ' שמשם נמשך שרש התהוות הצירופי' שבמל'. והנה גם על בחי' מקור דחכ' בדיבור שואלים המלאכים איה מקום כבודו פי' מקומו ושרשו של כבוד התחתון שהוא בחי' מל' הוא בחי' אור שנק' כבוד העליון וכמ"ש כבוד33 חכמים ינחלו וכן ונגד34 זקיניו כבוד וכידוע, ולכך שואלים איה מקום ושרש כבודו בחכ' כו'. משא"כ בחי' כבוד התחתון דמל' הבא בצירופי אותיות הרי מתגלה בתוך כל מלאך ונברא כמ"ש הדובר35 בי שמקבל מבחי' דיבור העליון ולכך יוכל המלאך לומר הרבה36 ארבה זרעך כו' כי דבר ה' הדובר בו כו' וכמ"ש למעלה ולא יתכן שישאלו עליו כי אין השאלה רק על דבר הנסתר כידוע וד"ל. אך הנה מבואר למעלה בפי' מקומו שהוא בחי' מל' דא"ס דהיינו בחי' מקור של מדת ההתנשאו' כמו שהיא כלולה בעצמות ממש כנ"ל, אמנם הענין הוא דשניהם אמת משום שידוע שבחי'37 ראשי' גילוי אא"ס הוא בחכ' דוקא כמ"ש ה'38 בחכ' כו' וכן בראשי' 39ברא אלקי' הוא בחי' חו"ב כמ"ש40 בזהר דאבא אמר לאימא כו'. והטעם הוא כי בחי' החכמה הוא נחשב לבחי' גילוי ההעלם לגבי בחי' עצמות א"ס כמו שנראה למטה שהברקת גילוי אור השכל הגם שאינו אלא בחי' נקודה נעלמת לגבי אור הבינה שהוא ההשגה מ"מ נק' גילוי לגבי העלם העצמות דבחי' יחידה שבנפש כו' (ואפי' בחי' כח המשכיל ההיולי נק' גילוי אור לגבי עצמות ההעלם כו'). וז"ש כי41 אתה אבינו שאור אבא נק' אתה כמו שהמל' נק' אתה שהן כ"ב אותיות וה' מוצאות (וכמ"ש42 בזהר ע"פ ואתה כהן לעולם דתלת דוכתי איקרי אתה כו' וכמ"ש במ"א) וגם על בחי' אור אבא יתפרש ענין ברוך כבוד ה' דהיינו בחי' כבוד העליון דחכ' ממקומו ושרשו בעצמו' כי כבוד הן ל"ב נ"ח כידוע וד"ל.

רטו

וא"כ הרי פי' הנ"ל במקומו מבחי' מל' דא"ס כולל ב' הענינים בפי' ברוך כבוד ה' בין על כבוד התחתון דמל' בין על כבוד העליון דחכ', כי מאחר דאבא יסד ברתא כנ"ל הרי שניהם כא' כבוד התחתון ושרשו כבוד העליון מתברכים ממקור הראשון שהוא בחי' מל' דא"ס רק שעובר השפע תחלה בכבוד העליון דחכ' ומחכ' לדיבור כו'. אמנם שסוף מעשה במח"ת ונעוץ תחב"ס דוקא כנ"ל הנה מ"מ שרש בחי' המל' הוא בבחי' מל' דא"ס קודם לבחי' החכ' הגם שהחכמה הוא ג"כ בחי' גילוי ההעלם כנ"ל אבל בחי' הדיבור שבמל' היא סוף מעשה יותר ועולה במח' דחכ' הקדומה תחלה להתהוות החכ' בגילוי, והוא ענין בי"ת דבראשי' כמ"ש בחכ'43 יבנה בית שהוא הדיבור שנק' בית כמ"ש44 בס"י ה' אבנים בונות ק"כ בתים כו' וע"כ הפי' האמיתי יותר הוא כנ'"ל בפי' כבוד ה' ממקומו שהוא בחי' מל' דא"ס שמאיר במל' דאצי' דוקא וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון וכן ראו כי אני אני הוא כו' כנ"ל שלמעלה מבחי' החכמה (והגם45 דאבא יסד ברתא אינו אלא שמצרף לצירופי האותיות כמו שמיסד אדם בנין אבנים שאינו אלא מסדר סדר המצב אבל גוף האותיות הנק' אבן שרשו בבחי' מל' דא"ס, וז"ש כי אני אני הוא וד"ל.

והנה כתיב תתן46 אמת ליעקב חסד לאברהם כו', פי' שרש47 מדת יעקב הוא מדת הרחמים רבים שבכתר שנק' נחלה48 בלי מצרים וכמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך כו', והיינו בחי' הקו האמצעי דת"י שנק'49 בריח התיכון המבריח מן הקצה לקצה. פי' כי קו הימין והשמאל חח"נ בג"ה יש להן מצרים למעלה ולמטה ולצדדי', אבל קו האמצעי אין לו מיצר לא למעלה ולא למטה ולא לצדדי' וע"כ נק' נחלה בלי מצרים. וז"ש תתן אמ"ת, א'מ'ת' א' הוא בחי' הכתר ששם מבריח קו האמצעי למעלה, ומ' הוא בחי' בינה ומל' שנק' מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה, והתי"ו הוא בחי' ת"ת ומל' שמשפיעי' לבי"ע.

וביאור כ"ז הנה תחלה יש להקדי' בשרש ענין ברוך כבוד ה' ממקומו הנ"ל דהגם שהפי' האמיתי היינו מבחי' מל' דא"ס שהוא מקור מדת ההתנשאו' כו' אבל מ"מ בחי' ממוצע צריך להיות בין עצמות ההתנשאו' הנעלמת בעצמותו הנק' מל' דא"ס שתבא ע"י לגילוי בחכ' ומחכ' לדיבור (כנ"ל שפי' ברוך כבוד ה' מתפרש על חכ' ומל' כא' ומחכ' למל' א"צ לממוצע כי אבא בעצמו יסד ברתא, ואמנם כדי שיבא בחי' מל' דא"ס לידי גילוי גם בחכ' צריך לממוצע, והיינו מי שיברך לכבוד ה' העליון והתחתון ממקומם ושרשם במל' דא"ס להמשיך מן ההעלם לגילוי כו' וד"ל). וזהו ההפרש בין חכמה לכתר שהחכ' שנק' כבוד הוא האור הבא בגילוי מן ההעלם,

רטז

אבל אור הכתר הוא נק' ממוצע להביא מן ההעלם לגילוי, א"כ למעלה הוא מבחי' הגילוי ולמטה הוא בבחי' העלם העצמי כדרך כל בחי' ממוצע והוא בחי' אור הכתר שנק' העלם לגבי החכ' ונק' גילוי לגבי העצמות. והיינו פי' הוא ל' נסתר אבל יש מי שאומר עליו הוא רק שאינו ידוע למטה, אבל למעלה גלוי הוא. וזהו מ"ש50 בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא דא עתיקא וכמ"ש51 במ"א בפי' הקדוש ב"ה, דקדוש היינו בחי' מל' דא"ס שמלובש בכתר וברוך הוא בחי' הגילוי באור אבא והוא בחי' הכתר הממוצע ביניהם שמביא מהעלם מל' דא"ס לידי גילוי בחכ' כו' ע"ש באריכות וד"ל52). והנה הממוצע הזה הוא בחי' אור כתר עליון כמ"ש53 בתיקונים דאא"ס מלגיו וכתרא עילאה מלבר כו' וכמ"ש54 בע"ח דבחי' הכתר נק' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים ויש בו מבחי' האחרונה שבמאציל שהוא בחי' מל' דא"ס דרך כללות וגם הוא בחי' מקור וראש לנאצלים כו', והוא הנק' בחי' רחמי' רבים שנק' נחלה בלי מצרים כלל כנ"ל.

וביאור הענין הנה תחלה י"ל מהו ענין בחי' המיצר, דהנה כל מיצר מוגבל מששה קצוות מעלה ומטה וד' צדדי' מזרח ומערב צפון ודרום, וכאשר אנו אומרים שיש בחי' מיצר בב' הקוין ימין ושמאל חח"נ ובג"ה כנ"ל היינו שיש להם ששה גבולים הללו, הא' למעלה דהיינו שיש לו שיעור וגבול למעלה, והוא בבחי' העילוי אחר עילוי למעלה בעצמו' המאציל, ויש לו שיעור וגבול למטה והוא בבחי' ההתפשטו' וירידת ההמשכה למטה. וכמו בחי' מקור החסד דקו הימין חח"נ הנה יש לו שיעור למעלה בשרשו מעצמו' המאציל כו', כי חפץ חסד הוא במדה הקצובה עפ"י55 מאמר קו המדה כידוע, וממילא יש לו שיעור למטה בהתפשטות החסד בכל קו הימין עד נצח שבחסד כו' ושם הוא כלה ומסתיים אורו, וכמ"כ בחי' גבורה בקו השמאל בג"ה כו', ועד"ז יש להן גבול לצדדים כי קו הימין דחסד מתצמצם אורו כשמגיע להיפכו המנגדו שהוא קו השמאל מדה"ד, וכן להיפך מדה"ד מתקצר ומתצמצם כשמגיע להיפכו המנגדו שהוא קו הימין. וצמצום הזה בא בכאו"א בשני אופני', הא' לאורך ורוחב שהוא ממזרח למערב, והב' לימין ושמאל שהוא צפון ודרום כידוע, והן ב' המצרים לד' צדדי' וב' המצרי' למעלה ולמטה וכל אלה הששה מצרים באין בג' הקוין גם בקו האמצעי דת"י, שהרי גם קו האמצעי אעפ"י שכולל לב' הקוין חח"נ ובג"ה מ"מ גם בחי' התכללות הזאת באה במדה ושיעור קצוב בגדר וגבול ששה מיצרים הנ"ל בב' הקוין. כי הנה מאמר קו המדה שנמשך מחיצוני' הכתר הוא המחלק לג' הקוין בשוה וכמ"ש בפרד"ס בשער הצינורות. ויובן זה גם באדם התחתון כמו מדת הרחמים שכלולה מחו"ג הנה הגם שכולל בעצמו ב' הפכים

ריז

מ"מ יש שיעור קצוב למדה זו כי גם שמדה"ר הוא לאחר שחייבה מדה"ד לעונש מ"מ מצד מדת הרחמנות יפטר מן העונש וכיוצא, וא"כ ה"ז המתקת הדין בחסד ורחמים, הנה אעפ"כ יש שיעור וגבול להמתקה זו, כי לפעמים אנו רואים שלא תספיק מדה"ר להמתיק למדה"ד כמו כאשר יגברו העוונות יותר מדאי וכיוצא ועכ"פ יש מזה קציבה במדה"ר כמה יהי' כחה להמתיק למדה"ד כו', לפי שגם מדה"ר נמדדה בשיעור קצוב מלמעלה מעצמות המאציל כמו שנמדד החסד דקו הימין ומדה"ד דקו השמאל, ויש לו שיעור למעלה ולמטה ולד' צדדין כמו בב' הקוין כנ"ל, רק שהוא באופן הממוזג משני הקוין כו', ועד"ז אור הדעת הכולל לחו"ב כו'. אבל הנה בחי' פנימית הכתר שלמעלה מבחי' ההתחלקות לג' קוין הוא הנק' נחלה בלי מצרים כנ"ל והוא הנק' רחמים רבים, פי' רבים בלי שיעור וגבול לא למעלה ולא למטה ולא לד' צדדים כו'. והענין הוא כי בחי' פנימי' הכתר מאיר בו מבחי' עצמות אור המאציל, שע"ס דאצי' גנוזים שם בתכלית היחוד באא"ס עצמו וכמ"ש למעלה בפי' אנת הוא חד בעצמותך וכל מדה וספי' דשם אינו בא במדה ושיעור כלל כמ"ש לתבונתו56 אין חקר כי הוא המדע והוא57 הידוע כו', וכן לגדולתו58 אין חקר כו' וכמ"ש ולא בחושבן, וכדמפרש ואזיל חכים ולא בחכ' ידיעה כו' עד לאו דאית לך צדק ידיעא כו', וכמ"כ מדת הרחמים דשם הכלולה מחו"ג דעצמות המאציל נק' רחמים רבים פי' מפני שמתפשטת בלתי מיצר וגבול כלל וכמו שמדת הרחמים שבאצי' ממתקת למדה"ד במדה ושיעור כנ"ל כך מדת ר"ר שבעצמות המאציל ממתקת למדה"ד בלי שיעור וגבול, והוא כענין מאריך לרשעי' כמו לצדיקים (וכמ"ש טוב59 ארך אפים מגבורה דקו השמאל). וכן ענין שאנו אומרי' יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ואין הכונה על הרחמים שבאה באצי' במדה אלא על בחי' רחמים רבים הנ"ל שיכבשו לכעס ודין שבא מלמעלה שנק' כעסך כו', והוא הנק' נחלה בלי מצרים, פי' בלי מצרים דמעלה ומטה וד' סטרין שבקוין דאצי'. והוא שרש מדתו של יעקב, וכמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך, משום דקו האמצעי אעפ"י שבא למטה במדה כמו ב' הקוין כנ"ל מ"מ שרשו למעלה יותר מגיע בפנימי' הכתר שמקבל מבחי' עצמי' המאציל מאחר שנק' בריח התיכון המבריח מן הקצה לקצה, פי' מקצה היותר עליון שבפנימיות הכתר עד קצה היותר תחתון למטה מב' הקוין. כי מאחר שאין לו שיעור למעלה בבחי' ר"ר הנ"ל ממילא אין לו שיעור בהתפשטו' למטה מטה גם לאחר כלות כח קו הימין כמו למחול ולסלוח גם לעוברי רצונו מאד שאין מדת החסד וגם לא מדה"ר שבאצי' מספיק להמתיק מדה"ד הקשה אשר עליהם. אבל ע"י בחי' הר"ר הנ"ל תהפוך גם הזדונות כזכיות כמ"ש מחוק ברחמיך הרבים כו'. והוא שרש ענין י"ג מדה"ר שנמשכין בי"ג ת"ד בר"ה ויו"כ, שהוא המשכת פנימי' הכתר דוקא כמ"ש ועתה60 יגדל נא כח אד' כו' אל61 רחום וחנון כו' ויעבור62 ה' על פניו

ריח

ויקרא ה' ה' אל רחום כו', וז"ש אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך63 כו' למעני וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו פי' תתן64 אמת ליעקב, פי' אמ"ת א' פנימית הכתר שנק' אלופו ש"ע הנאצל כו', והמ"ם הוא האמצעי דכ"ב אותיות, והתי"ו הוא הסוף ורת"ס הוא אותיות אמ"ת הכולל כל קו האמצעי כו'. ובי"ג תיקונין נחשב תיקון ואמ"ת תיקון הז' שע"י נמשך הארת תרין תפוחים דא"א כמ"ש יאר65 ה' פניו כו' שהוא הכולל לי"ג מדה"ר הבאים מבחי' הארת פנים דא"א שהוא בחי' פנימי' הכתר בכלל כידוע. וזהו תתן אמת ליעקב, פי' שתתפשט בחי' רחמים הרבים שבפנימי' הכתר לכל אורך הקו האמצעי דיעקב שנק' בריח התיכון כנ"ל עד למטה מטה מאד גם למחול לעוברי רצונו כנ"ל, והוא כח יותר גדול מחסד לאברהם שנמשך בשרש הקו הימין חח"נ שהוא נק' חסד דאברהם66 אבר מ"ה כו' כי הרי הוא נק' נחלה בלי מצרים. וז"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך דוקא, שמתפשטת למטה עד אין שיעור. והוא ענין התי"ו דאמ"ת שהוא בחי' ת"ת ומל' שמתפשטי' ומשפיעי' לבי"ע הארת י"ג מדה"ר עד שגם מחי' מתים בר"ר. וז"ש והתוית67 תיו על מצחות האנשים כו' (וע"ז רמזו רז"ל יעקב68 לא מת כו' וד"ל). אך הנה מהיכן יהי' התעוררו' המשכת בחי' רחמים רבים הנ"ל שנמשך ע"י בחי' הממוצע הנ"ל שהוא בחי' כתר עליון שע"ז נאמר תתן אמת ליעקב נחלה בלי מצרים כנ"ל, הנה הוא דוקא ע"י העלאת מ"נ מלמטה שנק' בחי' מים69 תחתונים בוכים ונק' מי בוכים מפני שרוצים להעלות ולהכלל ג"כ למעלה באור פני מלך חיים ואו' אנן בעינן למהוי קדם מלכא כידוע והיינו בחי' העלאה של האותיות האלקיי' שנפלו וירדו למטה מטה מאד (והיינו ענין את כל הארץ בהעלאת האותיות דא' עד תי"ו שירדו בכל הארץ כו'). ועי"ז מתעורר למעלה בעצמות המאציל בחי' ר"ר הנ"ל כמשל הבן שנפל בידי האויב בשבי כאשר יוצא חפשי מבית השבי ובא אל אביו שמתעורר באב רחמים גדולים עד שירים קולו בבכי מרוב הרחמים (כמ"ש במ"א בענין בבכי70 יבואו כו' ולזה רמזו שהקב"ה71 שאוג ישאג כו') כי מן הרחמים מסתעפת הבכי' כידוע, ועי"ז נמשך אח"כ בחי' המשכת מ"ד בחכ' שנק' טפת אבא כו' ומאור אבא נמשך למל' כנ"ל בפי' ברוך כבוד ה' ממקומו דאבא יסד ברתא, ומבחי' המל' נמשך לבי"ע מקור כל המשכת מ"ד שנמשך מאור אבא הוא מפני בחי' הרחמים רבים שבכתר שמתעורר ע"י העלאת מ"נ של האותיות שנפלו למטה מאד. וז"ש תתן אמת ליעקב, בחי' ר"ר שמתעורר ע"י העלאת מ"נ דמים תחתונים וד"ל.

ריט

וזהו פי' רננו72 צדיקים בה'. ולכאורה יש לתמוה למה אמר לשון רננה דוקא הל"ל שמחו צדיקים בה'. אך הענין הוא כמ"ש73 בזהר ההפרש בין רננה לחדוה ושמחה, דרננה ברמשא וחדותא בצפרא. לפי ששרש הרננה הוא מבחי' הגבורות דאו"ח ע"כ עיקרו ברמשא, אבל החדוה שרשו מבחי' החסדי' דאו"י ע"כ עיקרו בצפרא שהוא בחי' חסד דאברהם כידוע. וביאור הדברים ידוע שבחי' העלאת מ"נ מלמטה למעלה הוא בא בבחי' הגבורות שהוא כמו קול רחמנות ובכי' כמו מים תחתוני' בוכים כו' כנ"ל להיותו עומד למטה בהסתר וחושך מאד וכאשר יחפוץ לעלות ולחזות בזיו האור העליון הרי תשוקתו באה בבחי' רחמנות ושפלות גדולה כמו קול העני ונדכה או קול יתום ואלמנה דכתיב בהו והי'74 כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כו' וכיוצא. והוא הנק' רננה שהוא קול של מרירות, אבל החדוה שרשו בבחי' החסדי' היורדים מלמעלה למטה, והוא בחי' המשכת מ"ד היורד מגבוה לנמוך שהוא בקול שמחה, וע"כ הוא בצפרא כנ"ל. אך הנה כאשר כבר עלה התחתון ונתקרב לגבי העליון אזי מתערב החדוה עם המרירות יחד, כי בחי' הקירוב שנעשה אחר הריחוק נק' בכי' של שמחה ומרירות כולם יחד כי הבכי' באה מצד הריחוק שקדם והשמחה מצד הקירוב כו' וכמ"ש במ"א. וזהו רננו צדיקים בה', פי' צדיקים היינו בחי' צד"ע ובחי'75 צד"ת שהן יוסף ובנימין, יוסף הוא בחי' צד"ע דהיינו בחי' יסוד ז"א שהוא בחי' התקשרות המשפיע במקבל ע"י המשכת מ"ד שהוא בחי' החדוה והעונג. ובחי' צד"ת הוא בחי' התקשרות המקבל במשפיע ע"י העלאת מ"נ בקול מרירות כנ"ל, והוא בחי' בנימין ב"ן אונ"י לשון אונן כו'. וכאשר יפגשו יחדיו העליון בירידה והתחתון בעלי' אז נאמר רננו צדיקים בה', כי בחי' שמחה של הקירוב והמרירות שמחמת הריחוק הקדום מתכללים יחד והוא עיקר ענין הרננה שממוזג מחדוה ומרירות יחד והוא קול רחמים שכלול מחו"ג, והיינו שאמר רננה ברמשא שהוא מדתו של יעקב כידוע וד"ל. (וזהו שאמר רננו בשני הצדיקים צד"ע וצד"ת כי שניהם מתכללים החדוה של הקירוב עם המרירות של הריחוק כמ"ש במ"א בפי' ויבכו76 איש את רעהו כו' וד"ל).

ובכל הנ"ל יובן שרש ענין הפסוק ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. למה אמר לשון להבא הלא גם עכשיו נאמר מלא כה"כ כו'. כי הנה תחלה י"ל שרש ענין טעות המרגלים שאמרו כי77 חזק הוא ממנו כבי' אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו כו' כידוע. דהנה ידוע בענין בחי' יחו"ת דמל' דאצי' שמתלבשת בבי"ע הנק' בחי' ממכ"ע דהיינו כדמיון התלבשות הנפש בגוף שהגוף יחי' מחיי הנפש הרוחניות, ויש ערך וקירוב לחיות הגוף עם חיות הנפש עד שהנפש תתפעל גם היא ממאורעות הגוף, הגם שאין הארת חיות הנפש בגופה רק בחי' הארה בעלמא ממנה

רכ

שהוא רק בחי' גילוי העצם כידוע, מ"מ ע"י בחי' גילוי הזה תתייחס בערך והשתוות להתפעל מהתפעלות הגוף. ולמעלה יובן הדוגמא מזה ג"כ בבחי' השפעה האלקי' בג' עולמות בי"ע וכמ"ש ואתה78 מחי' את כולם והוא הנק' כח הפועל האלקי בנפעלים שמתלבש בתוך תוכם בבחי' התלבשות ממש ונק' שכינה מפני ששוכן ומתלבש ממש בעולמות. אך הנה כ"ז הדמיון אינו אלא לענין בחי' התלבשו' כח האלקי דמל' דאצי' בפנימיות הג' עולמות דבי"ע דהיינו בבחי' ע"ס דבי"ע באורות וכלים והיכלות ולבושים כו', אבל בחי' כח השפע' האלקי' הנשפע לע"ש דנוגה דבי"ע שמקבלי' מבחי' אחוריי' וחיצוניות דכלים ולבושים דע"ס דקדושה וכידוע וכמ"ש ומלכותו79 בכל משלה וכן כתיב מלך80 אלקים על גוים כידוע, הנה א"א לדמותו לבחי' התלבשות הנפש בגוף שיש להם ערך כנ"ל, כי הרי נאמר וכבודי81 לאחר לא אתן וכמ"ש82 בזוהר וכן כתיב לא83 יגורך רע לא יגור במגורו כו' אלא הדמיון הוא כמו התלבשות הנשמה האלקי' בחומר נפש החיונית הבהמית דהנה ידוע שטבע נה"ב למשך אחר כל גשמיות כבהמה ממש כמו אחר כל תאוות גשמיות כמו84 רוח הבהמה הגשמיות שיורדת למטה כו', אבל הנשמה נק' ניצוץ האלקי שעולה לידבק באלקות כמ"ש כי רוח האדם העולה כו', ואין להם ערך וקירוב כלל זע"ז, ועכ"ז הנשמה האלקי' מלובשת בנה"ב. וכאשר הנפש החומריות תמשך אחרי גשמיות אזי בהכרח שגם הנשמה האלקי' תתלבש שם שרחוקה לגמרי מדברי תאוות גופניי' ואינה מבחי' וסוג גשמיות כלל אך היא מתלבשת שם בבחי' גלות ומאסר כמו האיש שאסור בבית השבי' וכמ"ש מלך85 אסור ברהטים כו'. ולפעמים אור הניצוץ האלקי גובר על הנפש החומריות ותבטל ותכניע המשכת החומריות. ולפעמים בהיפך שהנפש הבהמי' גוברת ותכניע לאור הניצוץ האלקי שיסבול גם הוא החומריות. אבל אין הנפש האלקי' מתפעלת מהתפעלות התאות החומריות כלל לא כהתפעלו' הנפש החיונית ממאורעות הגוף כנ"ל רק שהיא בגלות וסובלת את הגשמיות, ויהי' איך שיהי' מלובשת הניצוץ האלקי בתוך החומריות דנה"ב כשהיא גוברת עליה כמ"ש ולאום86 מלאום יאמץ כו'. והדמיון מזה למעלה יובן שכדרך זה של התלבשות הנשמה האלקי' כך הוא בחי' התלבשות כח שפע האלקי בע"ש דנוגה דבי"ע שנק' רוח הבהמה היורדת למטה כמ"ש רגליה87 יורדות מות, ובחי' החיות האלקי המחי' אותם הוא כמו התלבשות הניצוץ האלקי בנפש החומריות ונק' רוח האדם. ולפעמים יגבר כח רוח האדם דקדושה ויכניע ויברר לחומריות דנוגה דבי"ע, והוא בחי' שם ב"ן הנק' אדם תתאה שמברר לנוגה, ולפעמים להיפך שגוברים יניקת הע"ש, ואז כתיב מלך אסור ברהטים כו' כמשל הגלות והשבי', והוא שרש ענין גלות השכינה דכתיב עת88 אשר

רכא

שלט האדם באדם לרע לו, דהיינו שליטת אדם בליעל דרוח הבהמה באדם דקדושה והוא לרע לו כדי שיבורר מנוגה כל ניצוצות העליונו' דתוהו שנפלו בהם כידוע וד"ל.

והנה טעות המרגלים הי' שכח האלקי הנשפע בע"ש הגם שאינו בקירוב גמור כמו הנפש בגוף משום דכתיב וכבודי לאחר לא אתן כנ"ל, אבל מ"מ כמו התלבשות הנשמה האלקי' בנה"ב שוכן בהם ומחיה אותם בהתלבשות זאת בסוד גלות כנ"ל, וא"כ יכול להיות שעד שיובררו כל הרפ"ח ניצוצות דתוהו דנוגה דבי"ע הנה כעת שולטים הם וגוברים על בחי' אדם דקדושה כמו דמיון התגברות הנפש הבהמיו' על רוח ניצוץ האלקי וכמ"ש עת אשר שלט האדם באדם כו'. ועיקר טעם השליטה הזאת היינו מפני כח אלקי היותר עליון שנפל בהם בבחי' שבה"כ, והן רפ"ח ניצוצות וכמ"ש ורוח89 אלקים מרחפת רפ"ח כו', והיינו בחי' אורות דתוהו שהן אורות חזקים ביותר להיותם מבחי' הגבורות שבא האור והשפע בתגבורת גדולה, וכאשר נפלו וירדו למטה נעשי' מהם בחי' גבורות קשי' דנוגה שנק' תקיפי90 דרא וכמ"ש במ"א באריכות. וזהו שטענו המרגלים כי חזק הוא ממנו כבי' אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא את כליו כו', פי' בעה"ב הוא בחי' אדם דאצי' שיורד ומתלבש למטה בבי"ע וכמ"ש כתפארת91 אדם לשבת בית כו', וע"כ נק' בעה"ב כו'. ובחי' רפ"ח ניצוצות דתוהו שנפל בנוגה הוא הנק' בחי' כליו של בעה"ב ואינו יכול לבררם ולהוציאם מבחי' נגה דהיינו להביאם מרה"ר טורי דפרודא לרה"י דקדושה מפני ששלט האדם באדם כמ"ש מלך92 אסור ברהטי' ברהיטי מוחין כו', וכמו דמיון התגברות הנה"ב על הנה"א. וז"ש כי חזק הוא ממנו, פי' כי בחי' הגבורות דנוגה חזקים ותקיפים יותר מאור דתיקון דאדם דקדושה, וזהו ממנו כבי' מצד שרשם בתוהו שחזק הוא מבחי' התיקון (והמופת ידוע מאשר אנו רואים שעל הלחם יחי' האדם כו' וכמ"ש במ"א וד"ל). אך הנה כלב בן יפונה אמר להם שטעו בזה טעות גמורה. כי הנה באמת א"א שיקבלו החיצוני' יניקה מכח האלקי גם לא בבחי' ריחוק הערך כמו התלבשו' הנשמה בנה"ב שמ"מ הרי מלובש בתוכם כו' וכתיב וכבודי לאחר לא אתן כלל אלא ההשפעה שנשפעת עליהם מאור וכח האלקי נמשך בבחי' מקיף בהעלם מרחוק מאד בלתי יבא האור והחיות האלקי בהן בבחי' התלבשו' בבחי' פנימי' כלל וכלל, ולכך אוה"ע הגם דקרו93 לי' אלקא דאלקי' כו' אעפ"כ אינו מושג ונודע כלל בשכלם והשגתם כמו בישראל דכתיב נודע94 ביהודה כו' ולכך נאמר רם95

רכב

על כל גוים, מפני שעל הגויים דע"ש הוא מאיר ברחוק בהעלם גדול ע"כ הוא רם ומתנשא מהם בבחי' הסתלקות כו' (וגם הנביאים שבאוה"ע כבלעם וכיוצא לא השיגו אלקות מקרוב אלא בבחי' העלם וכמ"ש בו נופל96 וגלוי עינים וכמ"ש בזוהר).

וזהו שאמר להם כלב סר97 צילם מעליהם כי לחמינו הם כו', פי' צילם הוא בחי' ההארה האלקי' שמאיר עליהם מרחוק בהעלם כמו הצל על הארץ ונק' צל זה בחי' מקיף, והוא98 מ"ש בע"ח בענין י"א סממני הקטורת דהלבונה הוא בחי' או"מ שמאיר עליהם מרחוק כו' (וכמ"ש במ"א בענין מארז"ל דבבואה דבבואה99 לית להו שנק' צל דצל רק צל א' כו'), ובהסיר בחי' הצל המקיף הזה יסור מהם צל אדם לגמרי ונמשלו לבהמות ממש כמו האדם שרודה בבהמה וניתנה לו למאכל. וזהו שאמר לחמינו הם כו' (וכמו הלחם דגם ששרשו מבחי' התוהו מ"מ מתברר ומתעלה ע"י האדם האוכלו כך יוסר מהם צל דאדם לגמרי מפני שלא יהי' מאיר בהן הארת המקיף דקדושה ואז ממילא אחד ירדוף אלף כמו אלף בהמות שאיש א' רודפם, ואז נק' לחמינו רק כמו הלחם שע"י יתחזק כח השכל בלבד והיינו לאחר בירורי' דרפ"ח ניצוצות דתוהו מהם לגמרי וכמ"ש חיל100 בלע ויקיאנו, וה"ז כדמיון התגברו' הנשמו' על רוח הבהמה עד שהיא בגלות כמו הבהמה ביד האדם כו' וד"ל).

וזהו ואולם חי אני לשון שבועה כמ"ש נשבע101 ה' בנפשו שהוא בחי' מל' דא"ס מקור הראשון דמדת ההתנשאו' דמל' דאצי' כאשר תאיר למטה כמו למעלה ממש וכמ"ש גלה כבוד מלכותך עלינו ממש, והיינו לאחר שיבוער רוח הטומאה לגמרי ויבוררו כל הניצוצי' דתוהו מנוגה ויבואו ליחוד העליון דקדושה אזי ימלא כבוד ה' את כל הארץ גם באותיו' דא' עד תי"ו שירדו ונפלו למטה שנק' מי בוכים כנ"ל. משא"כ עכשיו דהגם שמלא כה"כ מבחי' מל' דאצי' אבל מ"מ יש מקום עדיין ליניקת החיצוני' בבחי' מקיף והעלם עכ"פ ולא נברר מהם בחי' הטוב לגמרי רק שמלך אלקים על גוים בממשלה, ולא שנבררו בתכלית. וע"כ או' וימלא לשון להבא דקאי לעתיד באלף הז' לאחר תשלום כל הבירורי'. ואע"פ שהמרגלי' טעו בענין התלבשו' פנימי' מ"מ גם לפי האמת כמו שהשיבם כלב דסר צילם לא נברר מהם לגמרי עד לעתיד כו' וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים: נדפס בשינויים בדרמ"צ קפב, א.

2) ברוך כבוד ה' ממקומו: יחזקאל ג, יב.

3) ע"ס דאצי' שיש ב' מדריגות. . וכמ"ש בפרדס באריכות: שער הצחצחות. ובהבא להלן ראה ג"כ סה"מ תקס"ד ע' צז. אוה"ת בשלח ע' תפא ואילך. המשך מים רבים תרל"ו פס"ד ואילך. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 243.

4) דהנה מבואר בס"י: פ"א מ"ז.

5) אנת הוא חד: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

6) ולתבונתו אין חקר: ראה ישעי' מ, כח.

7) הוא המדע והוא הידוע: ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. מו"נ ח"א פס"ח. שמונה פרקים פ"ח. תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

8) חסדי ה' כי לא תמנו: איכה ג, כב.

9) ובינה שנק' אם הבנים: זח"א ריט, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ד ע' 52. תש"ט ע' 112.

10) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

11) דאפי' אור צח אור מצוחצח אוכם: ראה ת"ז תי' ע (קלה, ב).

12) הנק' רצון קדום או מח' הקדומה: ראה לקו"ת שה"ש יז, ד. סידור שער המילה קלט, ד.

13) לך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

14) אין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. ר"פ בלק. ועוד. וראה שעהיחוה"א פ"ז.

15) לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

16) וכבוד הוא בחי' המל': ראה פרדס שער ערה"כ ומאו"א מע' כבוד. לקו"ת האזינו עה, א.

17) כי נעוץ תחב"ס וסופן בתחילתן: ס"י פ"א מ"ז.

18) ונק' בחיר ה': שמואל-ב כא, ו. ובכ"מ.

19) כי מלוך תמלוך ויכול תוכל: שמואל-א כד, כא. כו, כה.

20) וקרא זא"ז ואמר קק"ק: ישעי' ו, ג. ברכת יוצר. וראה אוה"ת נ"ך ע' קסח.

21) לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

22) כידוע בע"ח: ראה תו"א משפטים עו, ג. דרמ"צ הנסמן לעיל בריש המאמר (קפג, ב).

23) וארא אל אברהם באל שדי: ראה שמות ו, ג.

24) יוצר אור ובורא חושך: ישעי' מה, ז. וראה פע"ח שער הק"ש פ"א. שער הכוונות ענין כוונת יוצר. מ"ח מס' תפלת הבריאה פ"א מ"ז ואילך.

25) דברישא חשוכא והדר נהורא: שבת עז, ב.

26) א-ל שדי שאמר לעולמו די: חגיגה יב, א. זח"ב רנז, א. זח"ג רנא, ב.

27) כמ"ש בע"ח: ש"ג פ"א. ובכ"מ.

28) שאו שערים ראשיכם. . מי הוא זה מלך הכבוד: תהלים כד, ז ואילך.

29) ראו כי אני אני הוא: דברים לב, לט. וראה אוה"ת האזינו ע' א'תש.

30) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

31) דאבא יסד ברתא: זח"ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. ת"ז תי' כא (סא, ב).

32) והמלך שלמה ברוך: מלכים-א ב, מה. וראה לקו"ת תזריע כב, ג. ובכ"מ.

33) כבוד חכמים ינחלו: משלי ג, לה.

34) ונגד זקיניו כבוד: ישעי' כד, כג.

35) הדובר בי: זכרי' א, ט ואילך.

36) הרבה ארבה זרעך: בראשית כב, יז.

37) שבחי' ראשית גילוי אוא"ס הוא בחכ': ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א. שעהיחוה"א פ"ח ואילך. ובכ"מ.

38) ה' בחכ': משלי ג, יט.

39) בראשית ברא אלקים: בראשית א, א.

40) כמ"ש בזוהר דאבא אמר לאימא: ראה זח"א כב, א.

41) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז. וראה זח"ג רצ, א.

42) וכמ"ש בזוהר ע"פ ואתה כהן לעולם: תהלים קי, ד. זח"ג קצג, ב. וראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תשיג.

43) בחכ' יבנה בית: משלי כד, ג.

44) כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"כ בתים: פ"ד מט"ז.

45) (והגם: בהכת"י חסר סיום המוסגר.

46) תתן אמת ליעקב: מיכה ז, כ.

47) שרש מדת יעקב הוא מדת הרחמים רבים: ראה ג"כ תניא פמ"ה. אוה"ת נ"ך ע' א'נג.

48) נחלה בלי מצרים וכמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב: שבת קיח, א. ישעי' נח, יד.

49) שנק' בריח התיכון: זח"ב קעה, ב. ועוד. וראה אוה"ת ויחי שצה, א.

50) מ"ש בזוהר ע"פ ועבד הלוי הוא: זח"ג קעח, ב.

51) וכמ"ש במ"א בפי' הקדוש ב"ה: ראה לקו"ת תזריע כב, ג. [וראה לקמן בהוספות ד"ה קמיפלגי ברקיע].

52) וד"ל): בהכת"י חסר התחלת המוסגר.

53) כמ"ש בתקונים דאוא"ס מלגאיו: ת"ז סוף תי' כב.

54) וכמ"ש בע"ח דבחי' הכתר נק' ממוצע: שער מ"ב פ"א. ובכ"מ.

55) עפ"י מאמר קו המדה: ראה זח"א טו, א. ת"ז תי' ה. לקו"ת נשא כז, ג. ביאוה"ז נז, ד. ובכ"מ.

56) לתבונתו אין חקר: ראה ישעי' מ, כח.

57) הוא המדע והוא הידוע: ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. מו"נ ח"א פס"ח. שמונה פרקים פ"ח. תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

58) לגדולתו איו חקר: תהלים קמה, ג.

59) טוב ארך אפים: משלי טז, לב.

60) ועתה יגדל נא כח אד': במדבר יד, יז.

61) אל רחום וחנון: כ"ה בהכת"י. וראה במדבר שם.

62) ויעבור ה' על פניו ויקרא: שמות לד, ו.

63) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך: ישעי' מג, כה.

64) תתן אמת ליעקב: מיכה ז, כ.

65) יאר ה' פניו: במדבר ו, כה.

66) דאברהם אבר מ"ה: ראה זח"א ד, א. תו"א מג"א צ, א. לקו"ת ר"ה נו, ב.

67) והתוית תו על מצחות האנשים: יחזקאל ט, ד.

68) יעקב לא מת: תענית ה, ב.

69) מים תחתונים בוכים: ת"ז תי' ה. תוס' הרא"ש בראשית בתחילתו.

70) בבכי יבואו: ירמי' לא, ט.

71) שהקב"ה שאוג ישאג: ירמי' כה, ל. וראה ברכות ג, א. ובכ"מ.

72) רננו צדיקים בה': תהלים לג, א.

73) כמ"ש בזוהר. . דרננה ברמשא וחדותא בצפרא: זח"א רכט, ב.

74) והי' כי יצעק אלי ושמעתי: שמות כב, כו.

75) בחי' צד"ע ובחי' צד"ת שהן יוסף ובנימין: זח"א קנג, ב. וראה תו"א תרומה פ, ד. לקו"ת ראה כה, ד. יהל אור ע' קכ.

76) ויבכו איש את רעהו: שמואל-א כ, מא.

77) כי חזק הוא ממנו כבי' אפי' בעה"ב: במדבר יג, לא. סוטה לה, א. ועוד.

78) ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

79) ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

80) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

81) וכבודי לאחר לא אתן: ישעי' מב, ח. מח, יא.

82) וכמ"ש בזוהר: זח"ג ערה, ב ואילך.

83) לא יגורך רע: תהלים ה, ה. וראה לקו"ת במדבר ג, ג.

84) כמו רוח הבהמה: ראה קהלת ג, כא.

85) מלך אסור ברהטים: שה"ש ז, ו.

86) ולאום מלאום יאמץ: בראשית כה, כג.

87) רגליה יורדות מות: משלי ה, ה. וראה לקו"ת שה"ש נא, ב. ובכ"מ.

88) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו: קהלת ח, ט. וראה זח"ב צה, ב. פרדס שט"ז פ"ז.

89) ורוח אלקים מרחפת רפ"ח כו': בראשית א, ב. ע"ח שי"ח פ"א. ועוד. לקו"ת להאריז"ל (ושעה"פ וס' הלקוטים) עה"פ. וראה תו"א וישב כז, ד. לקו"ת מטות פב, ד. ביאוה"ז קט, ד.

90) תקיפי דרא: ראה חגיגה יד, רע"א. וראה סה"מ תקס"ח ע' רכג. תו"ח בראשית טז, ב. שם שמות תקמ, ב. ובכ"מ.

91) כתפארת אדם לשבת בית: ישעי' מד, יג.

92) מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחין: שה"ש ז, ו. וראה ת"ז תי' ו' בתרא (קמד, ב). תניא פמ"ה. אגה"ת פ"ז.

93) דקרו לי' אלקא דאלקייא: סוף מס' מנחות.

94) נודע ביהודה: תהלים עו, ב.

95) רם על כל גוים: תהלים קיג, ד. וראה ג"כ תו"א מקץ לד, ד. וארא נו, א. תו"ח שמות צג, א. ובכ"מ.

96) נופל וגלוי עינים וכמ"ש בזוהר: במדבר כד, ד. טז. וראה זח"א פח, ב. צא, א. זח"ב סט, א. קיב, ב. ובכ"מ.

97) סר צלם מעליהם כי לחמנו הם: ראה במדבר יד, ט.

98) והוא מ"ש בע"ח בענין י"א סממני הקטורת: פע"ח שער עולם העשי' פ"ד. ובכ"מ. וראה אוה"ת תולדות קנב, א ואילך.

99) בבואה דבבואה לית להו: יבמות קכב, א.

100) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו. וראה תו"א תולדות כ, ג. אוה"ת שם קנד, א. שערי אורה פו, ב ואילך. ובכ"מ.

101) נשבע ה' בנפשו: עמוס ו, ח. וראה זח"א פז, א.